שיעור בוקר 19.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', דף רי"ב, עמ' 212, "עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקים", אותיות ד' – ה'

בשילוב קטעים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)

קריין: נשמע עכשיו שיעור של הרב"ש מ"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', דף רי"ב, עמוד 212. אנחנו נמצאים ב"עשר ספירות של עקודים כולל ו פרקים", באות ד'.

כולם מסתכלים על הטקסט ושומעים דברי רב"ש ומשתדלים גם להבין את הטקסט וגם להיכנס לתוך, מה הוא רוצה בזה, סך הכול לא ללמד אותנו איזה דברי חכמה, ספירות, מידות, אלא רוצה למסור דברים יותר פנימיים.

(תחילת קטע רב"ש)

רב"ש: "מכאן אני מדבר כאן פתיחה אות נ"ח אה אני חוזר

ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, מה זה דין שנעשה עליה דין שאסור להשתמש עימה משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שלא יהיה כל כך למטה העלה אותו שיהיה בהזדככות שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, שנקרא מטה והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש).

שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אז שייך לומר אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל.

משמע מכאן מתחיל שכר ועונש אם לא היה זה לא היה שום מציאות לשכר ועונש מה זה שכר שיש בידו לעשות מה זה עונש מדוע לא עשה אין שום אפשרות לעשות כי מייחס שכר ועונש לשיתוף מידת הרחמים בדין

כן צריך להתחיל ונתבאר"

(סוף קטע רב"ש)

מישהו תפס מה שהוא אומר?

תלמיד: עכשיו הוא חוזר ברי"ב טור א' למטה, "ונתבאר ההפרש".

כן, אני יודע. אבל עוקבים אחריו או לא? מי מצליח לעקוב אחרי רב"ש? בכל זאת [מצליחים], יופי.

קריין: עכשיו הוא בדף רי"ב, עמוד 2121, טור א', פסקה אחרונה "ונתבאר ההפרש מג' עולמות".

בסדר. מה אני אמור לעשות עם הטקסט שנתתם לי?

תלמיד: אם לא תמללנו נכון את רב"ש רצינו שתתקן ואז נוכל לתקן בטקסט, כי לפעמים הוא אומר משהו ולא בטוח שאנחנו שומעים אותו נכון.

מילים, לא פסיקים, לא נקודות.

תלמיד: לא, רק מבחינת הדיבור שלו.

בסדר גמור, הבנתי. קדימה.

(המשך קטע רב"ש)

רב"ש: "ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם ה- עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. רק בג' ראשונות ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד ספירות (אורות) בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מעולם האצילות מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש.

תלמיד: אז למה זה נקרא למ..

רב"ש: אז קודם מלכות נמצאת במקומה מה שכן בנקודים מלכות עלתה בכל ספירה וספירה

אות ד'

תלמיד: ... ... מה זה?

רב"ש: אות ד'

ד) והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד אור פנימי ואור מקיף ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.

מה כתוב כאן אחד היות שאור פנימי ואור מקיף אור פנימי (האורות) ואורות מקיפים מחוברים תוך הפה, אחד לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה אז הם קשורים יחד, לכן הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה ג' ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.

מה הוא אומר כאן נראה מה שהוא מפרש למטה

אות ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. שנקראת לקבל על מנת לקבל

כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, באור לא נעשה שום השתנות אנו לומדים כל השינויים נעשה רק בתחתונים במקבלים אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו בבחינה ד' שזה נקרא זווג הכאה, כנודע.

ואז, כל שיעור של ה- אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה על ידי זה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם)

ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, כך למדנו מקיף על שם עתיק אז צריכים לדעת הנה המה כל האורות כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום.

אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).

מה כתוב בקטע הזה הוא מסביר לנו מה הפירוש אורות פנימיים ומקיפים בחיבור בפה אז הוא מסביר לנו אנחנו למדנו במקומות רבים שיש זיווג דהכאה תיכף מהתפשטות הראשונה לאחר הצמצום

מה זה צמצום מקודם לומדים שרצונו להטיב לנבראיו שיעור מסוים נבראו כלים לקבל שיעור מסוים הזה ולא קיבלו כל האור נמצא ממלא כל המציאות לא נשאר שום רצון שלא יהיה ממולא מאור א"ס היות שמלכות לא עשתה צמצום

אחר כך למדנו שמלכות רצתה בהשתוות הצורה ואמרה אני לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל זה נקרא צמצום רק מי מקבל אקבל בעל מנת להשפיע לכן חזר והמשיך האור בכדי שתקבל אותו בעל מנת להשפיע

באור העליון לא נעשים שום שינויים כמו שאנחנו לומדים עד הה.. עד שלא נברא העולם וא.. שנברא העולם לכן האור שבא מא"ס הוא רוצה להאיר גם לתוך הבחינה ד' שנקרא מקבל על מנת לקבל

אלא התחתון שעשה צמצום מי המלכות שרצתה בהשתוות הצורה ואמרה על מנת לקבל אני לא רוצה רק בעל מנת להשפיע אז למדנו מלכות עשתה חשבון מלכות דראש כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע את זה היא תקבל וכמה שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע את זה לא תקבל

נמצא לפי זה שהיה כאן בראש זיווג דהכאה דהיינו המלכות של ראש רוצה לקבל כל האור כי רצונו להטיב לנבראיו רוצה להאיר גם בבחי"ד רק התחתון עושה מסך ודוחה את האור

אז למדנו שני דברים מנוגדים נקרא הכאה והעליון רוצה להאיר לתחתון גם בכלי קבלה והתחתון מתגבר על הרצון הזה ודוחה אותו ולא מקבל אותו נקרא זה הכאה ומה נעשה כאן מדבר באופן כללי הוא אומר שדוחה את האור מקבלת רק חלק

נמצא השאר שלא מקבלת מתי היא תקבל את זה בעתיד לבוא כמו שלומדים שיהיה הרבה זיווגים כל פעם מתגלה חלק אור על חלק כלי שנתקנת בעל מנת להשפיע עד שיתוקנו כל הכלים שיצאו כשהיא נחלקה בעל מנת להשפיע זה נקרא גמר התיקון

נמצא לפי זה כל האורות העתידים להתגלות אחר כך עד גמר התיקון נכללו באור הזה באור חוזר הנדחה הוא מכנה כאן אור חוזר המלביש שלא נכנס.. בפרטים מדוע הוא ... האור חוזר המלביש

ובהסתכלות פנימית מבאר יותר בפרטות הוא אומר כך שם חושב ב' מיני אור חוזר אז הוא אומר שאור חוזר הנדחה נקרא כל האור ישר מה שלא מקבלת אותו הוא דוחה אותו מי דוחה אותו המסך

אז נולד משני כוחות אלה היינו מכוח הפריש.. שלא רוצה לקבל אותו מכוח האור שלא רוצה לקבל אותו שדוחה אותו שזה אור ישר נולד אור חוזר שאור חוזר הזה הוא תולדה משני כוחות והוא נקרא אור חוזר המלביש

מה הפירוש אור חוזר המלביש היות שעל ידי ב' כוחות אלו נולד אור חוזר יש לו הנאה גדולה מזה שהיא משפיעה להעליון אז כאילו הוא אמר עם מה היא יכולה להנות לעליון שחסר לעליון שאפשר לומר שהתחתונים יקבלו את התענוגים מה שהוא רוצה לתת להם לכן כאילו התחתון ואני רוצה עכשיו לקבל הנאה ותענוג משום שאני רוצה להשפיע

וזה נקרא אור חוזר המלביש כאן הוא לא מפרט רק באופן כללי אור שלא מקבל אותו נקרא מלביש ובזה תלוי ובזה באור הזה שדוחה אותו נקרא אור מקיף שהיינו שכל האורות שעתידים להתגלות כלולים באור מקיף הזה באור חוזר הנדחה הזה זה למדנו כאן

הוא מסכם והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש ד- א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, היינו שהיא מק.. מה שהיא כן מקבלת

וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר. מה הוא אומר כאן שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים,

כאן יש לפרש ב' הבחנות מי חילק את האור שחלק מתקבל שנקרא פנימי וחלק שלא מתקבל רק יתקבל אחר כך שנקרא אורות מקיפים המסך הזה אם אין מסך לאחרי הצמצום אין אור פנימי ואין אור מקיף רק מה יש חלל הפנוי חושך נמצא המסך במסך הזה קשור אור פנימי ובמסך קשור שיהיה חלק אור מקיף מה שהיא לא נותנת לו להיכנס לתוך המדרגה כאילו

ושם בפנים מסבירות משמע כאילו הוא אומר כך במסך הזה הוא מכנה המסך כלי חיצון שהמסך הזה היא כלי לאור מקיף שיתגלה אחר כך היינו על ידי זה שיהיה הרבה מסכים יתגלה הרבה חלקים אור מקיף נמצא שהוא נקרא כלי חיצון מה שעכשיו אין היא מקבלת את האור שמבחוץ ולעתיד שהיא יכולה לעשות קו עם מסכים על האור היוצא אז יתגלה האור

נמצא המסך עושה שתי דברים בינתיים הוא עושה שזה לא יקובל בתוך המדרגה ואחר כך יעשה המסך שכן יקובל בתוך המדרגה א.. ... ממסכים לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד".

(סוף קטע רב"ש)

תלמיד: אומרים שצריך מסך לאור ולדחות את האור. אבל עצם העובדה שהוא דוחה את כל האור, זה כבר אומר שיש לו את המסך, שיש לו את הכוח.

זה מסך הדוחה.

תלמיד: מה ההבדל?

אני התחייבתי לעשות דיאטה, אתה מכיר את העניין. חשבתי שאני חזק, מהיום והלאה. איזו דיאטה? נניח מתוק, אני לא אוכל מתוק, ממש כלום. יש לי מסך הדוחה. פתאום אני מגיע לאיזו מסיבה, יש שם בונבוניירות למיניהן, גלידות, משהו משהו, משקאות כאלה מתוקים, יפים. אני חשבתי לטעום קצת, טעמתי קצת. על ידי מה שקצת טעמתי, התעורר בי הרצון, אני לא יכול להחזיק את עצמי יותר. וכך התחלתי והתחלתי, המשכתי והמשכתי עד שכל הדיאטה שלי הלכה. זה מוכר? תגיד לי למה זה ככה?

תלמיד: כי בכל זאת נכנס אור.

יופי. אז למרות שיש לי כוח לעצור את העניין, יש מסך שהוא עומד ואומר, "אסור", ואני יכול לשמור על זה, אבל ברגע שאני מתחיל לקבל אני צריך מסך הרבה יותר גדול שהוא יעזור לי לקבל את התענוגים ולשמור עליהם למעלה מהדעת. למעלה מהדעת, שאני מקבל אותם לא לעצמי, אלא כדי לעשות נחת רוח למישהו ולמשהו. כי ברגע שאני עושה את זה ונהנה מזה בכלים הרגילים שלי, לא בכלים שלמעלה מהדעת, אני מחליש את עצמי וכבר אני מאבד את הכיוון. אני לא יכול להגיד מה יהיה לי בעוד רגע, ממש לא יכול להגיד. אני מתחיל להיות מנוהל על ידי התענוג הזה שנכנס בי.

אלא אם אני מקבל תענוג בכלים לא שלי, זה נקרא "על מנת להשפיע", בכלים של מישהו, שאני מתקשר אליו ואותו אני רוצה למלאות, אז אני יכול כך לקבל את כל המתיקות שיש בכל הבונבוניירות והכיבוד המתוק, ולא לפגוע בעצמי, כי אני משתמש בכלים לא שלי, אלא בכלים של מישהו. זאת אומרת, אני ממש לוקח חסרונות, רצונות הזרים, ורק מכמה שאני נכלל מהם לטובתם, אני ממלא אותם. אתה מבין איזה פטנט?

תלמיד: אז למה המסך לא נקרא "אור"?

מסך לא נקרא "אור". מסך זו כוונה, מה אני עושה עם התענוג.

תלמיד: אבל הוא מתעלה מעל האור, אפשר להגיד. הוא יותר חזק מהאור.

ככה אני עושה, שהמסך שלי הוא עמיד נגד האור. כן. אז מה?

תלמיד: הוא כאילו יותר חזק מהאור.

יותר חזק, אז מה?

תלמיד: אז איך הוא נקרא, מסך וזהו?

מסך.

שאלה: רציתי להגיד שכשעצרת זה נהדר, כי לפי עניות דעתי, כדאי לשמוע איזה עשר דקות של הרב"ש, ואז אתה עוצר, כי זה ממש משלים את זה, וגם אחרת כולם נרדמים פה, ואז אתה מעורר ואפשר לחזור עוד פעם לרב"ש. ככה זה זורם מאוד יפה. וגם רציתי להגיד שזו זכות לשמוע את הרב"ש. כל העולם שומע אותו.

רב"ש אומר ש"זיווג הכאה ורוצה להאיר לתחתון גם בלי קבלה והתחתון מתגבר". מה זאת אומרת התחתון מתגבר? איזה כוח יש לו להתגבר?

התחתון רוצה להתגבר. הוא רוצה להשתמש בכלי שלו ליהנות והתענוג שמגיע לכלי הזה, הוא רוצה להשתמש בכלי והתענוג כדי לעשות מזה משהו, להתעלות למעלה מזה. להיות היוצר, להיות כמו בורא. אין לו רצונות משלו, הבורא ברא את הרצון. אין לו תענוגים משלו. האור העליון הוא התענוג.

מה הנברא יכול לעשות? הוא יכול לקחת את שני היוצרות האלו, גם חיסרון וגם מילוי ולהשתמש בהם. זו כל חכמת הקבלה. איך לקבל את מה שהבורא נותן, אבל בכזה סיבוב שאני נותן, משפיע כמוהו ממש. שאני לא סתם מקבל ונהנה בכמה שאפשר ליהנות, אלא אני על ידי זה מעלה את עצמי לדרגה שלו. זאת חכמת הקבלה.

תלמיד: כן. אבל מאיפה הוא לוקח את הכוח הזה להתגבר? מאיפה הוא לוקח את הכוח הזה בכלל?

זה נמצא באור. כי האור שמשפיע על הכלי, חוץ מזה שהוא מוסר לכלי תענוג בבחינה א' דד' בחינות דאור ישר, הוא גם נותן לכלי בבחינה ב' דאור ישר רצון להשפיע. את תכונתו עצמו הוא מוסר לו.

תלמיד: אני עדיין לא מבין מאיפה הוא מקבל את התכונה הזאת?

אתה נמצא ליד איזה בן אדם, ואתה שומע ממנו כל מיני דברים. יחד עם זאת שאתה שומע ממנו כל מיני דברים אתה מתרשם ממנו. אני שומע לפעמים מאיזו אישה שהיא מתקשרת ואומרת "אני מזהה שבעלי קצת מתנהג כמוך. כל מיני כאלה תנועות, הברות", שמעתי כך כמה פעמים. מאיפה זה בא? אנחנו רואים שזה קורה בחיים, הילדים כך קולטים מהמורה, לומדים את זה מהמורה בבית ספר, שחוץ מהדבר הישר, החכמה, המילוי, אתה מקבל גם את העטיפה שלו. וזה נקרא שהמילוי מגיע כאור החכמה והעטיפה שלו זה אור החסדים.

לכן המילוי מתגלה בבחינה א' דאור ישר והעטיפה הזאת מתגלה בבחינה ב' דאור ישר. מה זו עטיפה? הבורא הוא הרי משפיע, זה מתגלה בבחינה ב', בבינה, אבל מה שהוא משפיע מתגלה בבחינה א'. למה מתגלה קודם מה שהוא משפיע ואחר כך הטבע שלו? כי זה מה שאנחנו מקבלים.

הוא ברא את הרצון לקבל, אני קודם כל מקבל מה שמגיע לי ממנו, מה שאני יכול לזהות. ואחר כך, אני רוצה או לא רוצה, אני גם מקבל את העטיפה הזאת, את תכונת הבורא שהוא המשפיע. ואז אני נכלל משניהם, גם מחכמה וגם מבינה. גם מהרצון לקבל וגם מהרצון להשפיע.

מאיפה זה מגיע? מאותו המקור. מה לעשות עם זה? עכשיו, אחרי שיש לי גם בחינה א' וגם בחינה ב', אני יכול לעשות חשבון, מה אני רוצה מהמאציל, ליהנות ממנו או להיות כמוהו? מה יותר גבוה? כמוהו. איך הנברא מגיע לחשבון כזה שהוא ירצה להיות כמוהו ולא ליהנות? אז הבורא כאן עושה עוד כמה חשבונות נוספים, פעולות נוספות בתוך הנברא כך שהנברא מבין שממש להידמות לבורא זה התענוג, ולא לקבל ממנו את התענוג עצמו. זה כבר כל ההבדל בין בהמה לאדם.

וכדי להביא את האדם ליכולת לעצור את עצמו ולהחליט, מה אני רוצה, או חכמה או בינה? או רצון לקבל שיהיה לי כמה שיותר גדול ומילוי, או רצון להשפיע כמה שיותר גדול ותענוג מהזהות עם הבורא? כדי להגיע לחשבון הזה, תראה מה קורה. כמה פעולות מלמעלה כדי לבנות את המצב בנברא שהוא יוכל להגיד "אני רוצה להיות למעלה מהדעת". למעלה מהדעת, זאת אומרת, למעלה מהכלי קבלה. אני רוצה לעשות חשבון איך אני משתווה עם הבורא.

גם ההשתוות עם הבורא, שהוא לא יקבל את ההשתוות הזו כתענוג. יש כאן בעיה גדולה מאוד, כי אין לנברא כלי אחר חוץ מהרצון ליהנות. אפילו על מנת להשפיע זה ליהנות. על מנת לקבל, ליהנות. איך שאתה לא תסובב הכלי הוא כלי קבלה, כלי תענוג. לכן יש כאן דרך כל כך ארוכה כדי לבנות בו בחירה חופשית שהיא, או להיות מקבל או להיות דומה. וזה לא פשוט, אנחנו עוד לא הגענו לבירור הזה. נגיע עוד מעט.

תלמיד: אבל מה מריץ את המערכת הזאת? מה פתאום שיעשו כל הדברים האלה?

רצון הבורא. רצון הבורא לבנות לעצמו שותף.

תלמיד: כן, אבל מצד האדם, מה מריץ את האדם לעשות את המערכת הזאת כדי שיקרה לו הקשר הזה עם הבורא, עם האור העליון?

הבורא עושה הכול.

תלמיד: אבל הכול תלוי בו? ומה עם האדם?

תתאר לעצמך. מי זה האדם?

תלמיד: הוא לא מחצית השקל? הוא לא צריך לעשות את העבודה כדי לקבל תגובה?

הוא עושה, מה שהבורא משאיר לו הוא עושה.

תלמיד: למה? מי בעולם עושה את זה חוץ מאיתנו? אין כמעט אף אחד שעושה דבר כזה?

מי עושה משהו, אנחנו?

תלמיד: אני לא מבין את הקטע הזה. מה פתאום שאנחנו נעשה את העבודה הזאת? למה בעולם לא עושים? למה רק אנחנו? אתה מבין?

אני מבין. אני רק רוצה שאתה תבין.

תלמיד: יש לך תשובה לזה?

כן. שאתה תבין, שאפילו יתגלה לך שהכול עושה הבורא, ובאמת כך כתוב, רק אתה לא שם לב לזה, והכול מראש, הכול הכול, אתה בכל זאת לוקח על עצמך את העבודה הזאת ורוצה לעשות אותה כאילו שהכול תלוי בך. כאילו. למה? "אני רוצה את זה". למה? "להראות שאני מזדהה עימו". אבל הוא יודע שאתה תעשה, מה העניין? אני עושה צמצום. אני עושה הסתרה. אני, אני האדם עושה הסתרה, ואני עושה צמצום ומתוך צמצום והסתרה אני בונה לעצמי יכולת לעשות כמו שהבורא היה עושה. כי באמת הוא עושה, אבל כלפי עצמי, אני. אני לא רוצה שיתערב, זה העסק שלי. אני רוצה להידמות לו בכוחותיי. אמנם וודאי שהוא עושה את הכול, אבל על מה שהוא עושה אני עושה צמצום. יש כאן עוד דברים.

שאלה: הוא כותב שהאור חוזר מלביש לט' ספירות ראשונות דאור ישר. הוא לא אמור להלביש לכל עשר הספירות של האור הישר בצמצום?

אור חוזר מלביש ממלכות את כל הספירות. אור ישר מגיע מהכתר עד המלכות, ובמלכות הוא עושה את התוצאה, אבל לא שהוא בעצמו, כי יש כאן צמצום, מסך ואור חוזר. ומלכות הופכת להיות כתר דאור חוזר, והיא עושה את זה כלפי הכתר. אז יש לך ט' ספירות דאור ישר וט' ספירות דאור חוזר.

תלמיד: אבל זה לא ט' ספירות דאור חוזר מתלבשות על עשר ספירות דאור ישר?

אין עשר ספירות דאור ישר. מלכות לא מקבלת. מלכות לא מקבלת את האור הישר לעולם.

שאלה: נכון. אבל היא עושה צמצום על כל עשר הספירות?

היא עושה צמצום על קבלת האור.

תלמיד: מה זה אומר שהאור חוזר מלביש לט' ספירות דאור ישר? איפה הספירה העשירית?

אין.

תלמיד: מה זאת אומרת אין?

אין. אנחנו אומרים עשר ספירות דאור ישר, אבל למלכות אין. תספור בבקשה. לפעמים אנחנו אומרים דעת, אז יש לך עשר, אחת עשרה, שלוש עשרה. אבל תכל'ס למלכות לא נכנס. מלכות אין לה אור ישר. "אור ישר" זה נקרא שאני נהנה בצורה ישירה מהמאציל. אני מקבל ממנו איך שזה מגיע ממנו, ככה, הפה פתוח. אין דבר כזה.

תלמיד: שמעתי מההסבר של רב"ש שההתרשמות הראשונה מהאור מקיף היא דווקא בדחייה של המסך.

תראה לי איפה שהוא כותב או איפה שהוא מדבר. אתה אמרת משפט לא [ברור].

שאלה: הקשבנו לרב"ש וחשבתי האם אפשר, אולי לא בשיעור הזה אלא בשיעור הבא לצייר איזה שרטוט בשבילנו כדי שתהיה לנו הבנה טובה יותר של מה שהרב"ש מנסה להגיד לנו?

כן. אנחנו צריכים עוד לדעת איך אנחנו עובדים עם זה, אם אתם רוצים להמשיך. אני מעוניין, אבל בכל זאת, אולי רבע שעה, חצי שעה, לא לעשות כזה שיעור הרבה זמן. אבל איך להכין את עצמנו לזה? נחשוב עוד. אני אעבוד על זה היום, יהיה לי קצת זמן אז נעשה את זה.

תלמיד: לקראת הסוף רב"ש אמר שהמסך אחראי לא רק על הדחייה של האורות עכשיו, אלא גם על זה שהאורות האלה יתקבלו אחר כך.

מסך זה מנגנון. זה לא משהו שדוחה, שאני שם לפני מגן ומה שבא נתקע במגן וחוזר. מסך זה מערכת. כמו באלקטרוניקה, בכל מיני דברים, זו מערכת. מערכת בלימה, מערכת הכרה מחדש של מה שאני מקבל. איך אני יכול לעבוד עם זה, זאת אומרת ספיגה. איך אני הופך את זה לעל מנת להשפיע, מה זה משאיר לי מהעבודה הזאת, איך זה משפיע על המאציל, כי כל החשבון שלי כלפיו.

זאת אומרת, מסך, אתה שם לפני הרצון לקבל איזה בלוק שהוא כולל בתוכו גם בורא וגם נברא, כי כל העבודה שלנו היא במסך. לפני מסך זה בהמה. עם המסך זה כאילו שאתה מוסיף לבהמה חלק שהופך אותה לאדם.

רק תתארו, זה כולל צמצום, כולל כל החשבונות, איך אני עוצר, איך אני שומר על עצמי, איך אני מתייחס לבורא, איך אני סופג את זה, איך זה נכנס ועובד בי, הרבה דברים. זאת אומרת, זה לא סתם חלק מהמציאות, זו המציאות החדשה.

שאלה: מה ההבדל בין מסך לראש?

הראש קיים לפני המסך. כשאני עושה צמצום ואין לי עדיין מסך, זה רק תחילת המערכת שהיא מגיבה מצד הנברא כלפי הבורא, אז כבר יש לי ראש. אני כבר מתחיל להבדיל ביני לבין הבורא. אני מתחיל לעכל את ההשפעה שלו ברגש, ומעל זה בונה בשכל את היחס שלי אליו. כשאני מתחיל לעבד נכון את הרגש והשכל, זה בונה לי צמצום, יש שם בושה וכל הדברים האלה במערכת ההשוואה, ואז אני מתחיל להגיב אליו, ונעשה לי ראש.

כבר יש לנו ט' ספירות דאור ישר, ואני מעמיד כאן ט' ספירות דאור חוזר, רק בלהחזיר בחזרה, בזה שאני לא רוצה בכוונה שלי. אני רוצה לשמור או על הבושה שלי, או שאחרי זה אני מעבד את זה עם הכוונה של המאציל, עד כמה שכוונתו וכוונתי הן הפוכות, הוא רוצה לטובתי, ואני גם רוצה לטובתי, לכן אני לא רוצה לקבל. כמו האורח ובעל הבית.

מה האורח אומר? "אני רוצה שזה יהיה שלי". מה הוא דורש? "אתה נתת לי את הכול, את כל הכיבוד, אבל תן לי גם שזה יהיה שלי". בעל הבית אומר, "הייתי נותן לך את הכול שזה גם יהיה שלך, אבל זה לא שלך, אני יכול לתת לך מתנה אבל זו תהיה מתנה. שלך זה יהיה אם אתה תרוויח, תצליח להשיג את זה, שזה יהיה תלוי בך בלבד". זאת אומרת את זה בעל הבית לא יכול להעביר לו.

ואז הכלי רואה שזו לא הדרך. מה היא הדרך? חסרה לו השפעה, שבמידה שהוא משפיע בחזרה, הוא יכול להשוות את עצמו עם בעל הבית, ואם הוא סוגר את עצמו, ומשתמש ברצון הטוב של בעל הבית, שבעל הבית נהנה ליהנות לו, אז הוא יכול להעמיד את בעל הבית, כך שבעל הבית תלוי בו, ולא הוא תלוי בבעל הבית. זה נקרא "ניצחוני בני", תחילת היחס הזה.

ככתוב "נמכרתי עמה", שהבורא נותן תורה, וכאילו מוכר את עצמו, מעביר את עצמו אליך, כך שאתה יכול על ידה לשלוט בו, זאת אומרת, לא שהוא שולט בך, אלא דווקא אתה, שיש לך אפשרות על ידי התורה, המאור המחזיר למוטב, לעשות צמצום ואור חוזר, אתה יכול לשלוט בו.

תלמיד: אז מה קודם למה, ראש או מסך?

הראש.

תלמיד: אז מה נותן לי המסך שאין בראש? כי גם הראש עושה החלטות.

מה נותן המסך? המסך יכול להיות רק אחרי הראש, קודם כל ההחלטות. אפילו זה שהוא רוצה לקבל מבעל הבית, וגם רוצה שזה לא יהיה כקבלה שמביאה בושה, כי קודם זו התגובה שלו.

אני מקבל מבעל הבית, אני נהנה מבעל הבית, בעל הבית נהנה שאני נהנה, הכול בסדר גמור חוץ ממה? מה חסר כאן? אני נהנה לקבל ממנו הכול, הוא נהנה לתת לי הכול, אנחנו מעבירים תענוגים זה לזה. כמה שאני יותר אוכל, הוא יותר נהנה. הוא נהנה ואני נהנה, מה חסר?

לכן הבושה הזאת נקראת "בריאה חדשה", שלא היה דבר כזה, שאם לא היה בורא את ההרגשה הזאת, הבושה, לא הייתה שום התפתחות הלאה. לכן יש את הדומם, הצומח, והחי שאין להם בושה, וגם בבני אדם, עד כמה שיש.

כשיש בושה, אין לך ברירה, אתה חייב כבר לחפש איך אתה מכסה אותה. החשבונות שלך הם רק עם הבושה. זאת אומרת למה אתה מגיע לעל מנת להשפיע? רק כדי לכסות את הבושה.

תלמיד: אני לא תופס מה נותן לי המסך שאין לי בראש, כאילו הראש עושה החלטות, קובע, למה צריך גם מסך?

אני הראיתי לך גם עכשיו שאפילו לפני המסך והפעולה בחזרה כלפי הבורא, בכל זאת אתה צריך ראש. נכון? אז הראש הוא לפני המסך. כבר עניתי לך. מה עוד אתה שואל?

תלמיד: בשביל מה צריך מסך, אם הראש כבר עושה את כל ההחלטות?

מסך זה תוצאה, זו אחת מההחלטות. כשאני עכשיו רואה, שאני נשאר בצורה כזאת, שאני לא יכול ליהנות לבעל הבית, הוא נותן לי הכול, הוא מוכן הכול לתת, הכול, הכול, רק אם זה כביכול למעלה ממנו.

עכשיו תגיד לי בבקשה, איך אנחנו בכל זאת מכסים את הבושה? מותר לי לקבל מהבורא כוחות כדי להשפיע לו בחזרה, כך שלא תהיה מורגשת בי בושה. שוב, אני רק רוצה להדגיש כאן, חסרות לי מילים, אני רק רוצה להדגיש שהרגשת הבושה לא שייכת לזה שאני מקבל או לא מקבל, נותן או לא נותן, תנסו איכשהו להרגיש שזה יחס מאוד מיוחד בין שניהם.

כי בעל הבית נותן לך מכל הלב. אתה לא יכול להגיד לו, כמה אני חייב לך או משהו כזה. הוא לא רוצה מימך אפילו תודה לשמוע, שום דבר, שום תגובה שאתה מתייחס אליו, הוא נהנה פשוט שאתה מקבל, כמו אימא עם התינוק. אם הוא אכל ממנה אז היא בתענוג, היא לא צריכה שום דבר, היא צריכה שהוא ידע שהוא קיבל ממנה, שיהיה לו איזה יחס אליה? לא. אדרבה שידרוש עוד יותר. חד סטרי.

זאת אומרת, מה שחסר כאן זו רק כוונת הבורא להעלות את הבריאה לדרגה שלו. מה חסר? כדי לתת? מה זה לתת?

שאלה: קודם כל מה אני עושה עם זה שאני מבין את הרב"ש ואת הלימוד, ואני רואה את החברים ממש מתקשים להקשיב. איך אני אמור להסתכל על זה?

זו באמת בעיה, חשבתי על זה, כי מה שאנחנו, אלה שיודעים עברית מרגישים ורוצים ליהנות מהמסר שלו, אלה שלא יודעים עברית בשבילם זה כאילו צלילים מתים כאלה, אני לא יודע מה להגיד. יש לי בעיה עם זה, כלפי אלה שלא לא יודעים את השפה, אני לא יודע מה לעשות, זו עדיין שאלה.

תלמיד: צריך לשאול אותם איך הם מרגישים.

מה לשאול? שזה בתור סגולה בלבד? גם אנחנו בתור סגולה צריכים להשתמש בזה, כי סך הכול אתם תיראו שמכל חכמת הקבלה שאנחנו לומדים, ההסבר שהוא רק הסבר ממש לדרך, הוא מהמאמרים, ממאמרי "שמעתי" במיוחד. כל היתר זה כך "להרגיע" את האוזן מה שנקרא. למדנו תע"ס או משהו כזה, מה יש לכם מזה? אז ט' ספירות כמו שהחבר שואל שם, או עשר ספירות. זו חכמולוגיה, מה זה חשוב לנו כל כך. לכן זה נכון, רק בתור סגולה.

שאלה: בעולם אין סוף הוא ושמו אחד, כלומר האור והכלי מרכיבים משהו משותף, ולאחר מכן בהדרגתיות האור מתעבה והופך הפוך. ממה בנויים המסכים, זה חלק מהאור, חלק מהכלי?

האור שפועל על הרצון גורם לרצון שיתהווה, שהוא יתחיל להרגיש אותו כל פעם בצורה יותר פנימית אחרת, וכך הרצון גדל, ומתוך זה יש בו הבחנות של האור, ואז הוא מתחיל יותר להרגיש את האור, האור יותר נכנס בו, הוא יותר מתחיל להרגיש את כוונות האור, הוא יותר מרגיש את המקור של האור, ומתוך זה משתנה.

בקשר לרב"ש אין מה לשאול, בקשר לד' בחינות דאור ישר גם אין, אלה שאלות בלי סוף. אבל איך להמשיך עם זה אני לא יודע, כי באמת יש לנו בעיה עם כל העולם החיצון שלנו, עם כל קבוצות חו"ל, שהן לא שולטות בשפה. יש להם תרגום, אבל אני עוד לא יודע.

שאלה: כשהתחלנו לשמוע את הרב"ש ההרגשה הראשונה הייתה שאין טעם להקשיב לו ברוסית, בתרגום, וגם למתרגמים לא קל, ואנחנו רצינו מאוד לשמוע אותו ללא תרגום.

עכשיו יש הרגשה שאפשר להקשיב, ויש אפילו איזו משמעות שאפשר לתפוס גם ברוסית, ולא ברור מתוך מה לקבל החלטה. האם אני צריך לקבל את ההחלטה הזאת לבד או שביחד כחברים לקבל אותה, ואם עושים את זה ביחד אז זה לא משנה, העיקר שעושים את זה ביחד כקבוצה, האם לשמוע בעברית, לשמוע ברוסית?

ננסה עוד כמה פעמים, אולי יהיה לנו יותר ברור. אני לא יודע מה עוד לעשות.

(סוף השיעור)