שיעור בוקר 16.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 287, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "שתי נקודות", סעיפים 120 - 124

mlt_o_rav_2023-01-16_lesson_zohar-la-am-hakdama-shtei-nekudot_n1_p1_k6uWOwdK

קריין: זוהר לעם. כרך א'. עמ' 287. "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "שתי נקודות". סעיף 120.

שתי נקודות

[ב' נקודין]

.120" רבי חייא פתח, ראשית חכמה יראת ה', שֵׂכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד. פסוק זה, האם לא צריך היה לומר, סוף חכמה יראת ה', כי יראת ה' היא מלכות, שהיא סוף חכמה? אלא המלכות ראשית להיכנס לתוך מדרגת החכמה העליונה. כמ"ש, פִתחו לי שערי צדק. שערי המלכות, שנקראת צדק. זה השער לה'. ודאי אם לא ייכנס בשער הזה, לא ייכנס אל המלך העליון לעולם. כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו.

ביאור הדברים. מכיוון שיראת ה' היא ספירת המלכות, שהיא בסיום ע"ס, ע"כ האם לא היה צריך לומר, סוף חכמה יראת ה'?

ונאמר על המלך העליון, כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו. אין זה משל אלא הוא הנמשל עצמו. כי בהיותו מלך עליון ונסתר וגנוז, ואין מחשבה תופסת בו כלל, לפיכך עשה שערים רבים אלו על אלו, אשר בסגולתם עשה האפשרות להתקרב לפניו. כמ"ש, פתחו לי שערי צדק. שהם השערים, שעשה ה', ונתן אפשרות לצדיקים, שיבואו לפניו דרך אותם השערים.

ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים. השער, הנקרא מלכות דמלכות, שהוא נקודת הסיום של כל השערים העליונים. והשער הזה האחרון, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. כלומר, שאי אפשר לִזְכות לחכמה העליונה, זולת אחר השגת השער הזה האחרון דווקא. כי להשגת חכמה עילאה הוא השער הראשון. ע"כ כתוב, ראשית חכמה יראת ה'. כי יראת ה' מכונה דווקא השער האחרון, שהוא הראשון לחכמת ה'."

שאלה: על מה הוא מדבר פה, ראשון ואחרון, התחלה, מה מתחיל ומה נגמר?

כמו שאנחנו לומדים, מלכות היא ספירה אחרונה והיא כוללת בתוכה את כל מה שיש לפניה ככלי, ולכן מי שרוצה להתקרב לבורא, חייב לעבור את ספירה הזאת, את המלכות, את התכונה הזאת. ובמידה שהוא עובר אותה ונכלל עימה, במידה הזאת הוא יכול לכלול בתוך עצמו את כל הספירות העליונות ממלכות, כי מלכות כוללת את כולן, היא מקבלת את כולן, היא כלי לכולם, ולכן אומנם היא האחרונה, אבל היא דווקא אוספת את הכול ולכן היא נקראת "מלכות", כי היא שולטת על כל החכמה. בסופו של דבר כל החכמה מתגלה בה.

תלמיד: ואז מתחיל משהו חדש?

לא, יש הרבה תהליכים שעוברים כך מכתר למלכות וממלכות לכתר, יש הרבה זרמים ביניהם, שהם מתקשרים ופועלים ומשפיעים זה על זה, אבל איך שלא יהיה, ראשית חכמה זה מלכות, לכן היא נקראת "יראת ה'".

שאלה: מה זאת היראה שעלינו להרגיש, שיש גם בתחילת החכמה וגם בסופה, איך אנחנו צריכים להרגיש את היראה הזאת?

אנחנו נבראים ומקבלים הכול מהבורא לפי ההתקשרות שלנו אליו, לכן מידת ההתקשרות שלנו בבורא נקראת "יראה". זה לא פחד כמו שאנחנו יכולים לחשוב, כי בפחד אני מפחד ממשהו, אלא יראה זה כשאני מנותק מהעליון, מצד ההתפעלות השלילית שלי כביכול ממנו, כי מהבורא לא יכול לצאת חוץ מטוב, אבל היראה שלי היא עד כמה אני אוכל לשרת אותו, לאהוב אותו, להחזיר לו, להתחבר, אולי לתת משהו, עד כמה האדם בכלל מסוגל לזה. אז אנחנו לומדים בחכמת הקבלה איך אנחנו יכולים להתייחס לבורא ממטה למעלה. לכן הוא מתחיל מזה שהשער לחכמה היא מלכות שהיא האחרונה, אבל היא הראשונה לכניסה.

קריין: 121.

.121" ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים, בכמה פתחים, בכמה היכלות, אלו על אלו. ואמר, כל מי שרוצה להיכנס אליי, השער הזה יהיה הראשון אליי. מי שנכנס, דרך השער הזה ייכנס. אף כאן, השער הראשון לחכמה העליונה, הוא יראת ה', שהיא מלכות. וזה הוא שנקרא ראשית.

יש להבין היטב מהו מנעולים, ומהו פתחים, ומהו היכלות. ותדע, שהם שלוש צורות, הבאות בזו אחר זו על חומר אחד. והוא עניין עמוק ביותר. ואתאמץ לבאר אותו לפי היכולת, שתספיק להבין באפס מה מדברי הזוהר שלפנינו.

ויש לדעת, הגם שזה ברור, שאין מחשבה תופסת בו כלל, האמת היא, כי מחשבת הבריאה היא ליהנות לנבראיו, ואין שום הנאה מובנת לנברא, עם היותו מחויב להיות בפירוד מהבורא. ולא עוד, אלא כמו שלומדים, שמתאווה הקב"ה לדור בתחתונים.

והצד השווה להבין שני עניינים אלו, המכחישים זה את זה, הוא שהעולם נברא בהפך גמור מה', מהקצה אל הקצה בכל מאה הנקודות. כי העוה"ז נברא ברצון לקבל, שהוא צורה הפוכה כלפי ה', שאין בו מרצון זה אפילו משהו. כמ"ש, ועַיר פרא אדם ייוולד.

ומבחינה זו, נמצאים לנו כל ענייני ההנהגה מהשגחתו בעוה"ז, בסתירה גמורה לקוטב מחשבת הבריאה, שהיא רק ליהנות לנבראיו. כי כן הוא לפי הרצון לקבל שבנו, שהוא הטעימה ואמת המידה שלנו.

וזה עניין המנעולים שעל השערים. כי כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו.

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחֶשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות. כי כל כוח משמש להם עתה לשערי צדק, שדרכם יבואו לקבל מה' כל מה שחשב עליהם, ליהנות אותם במחשבת הבריאה. כמ"ש, זה השער לה', צדיקים יבואו בו.

אמנם, מטרם שזוכים להפוך הרצון לקבל שבנו ע"י תורה ומצוות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולים חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, להרחיק אותנו מה'. ע"כ נקראים כוחות הפירוד מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות, ומרחיקים אותנו מה'.

אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו, לצנן אהבתו מליבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחים, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק. משום שעל כל המנעולים מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו, והם נעשים לפתחים, למדרגות של השגה בה'. ואלו המדרגות, שאנו מקבלים על הפתחים, נעשו להיכלות החכמה".

שאלה: איך להתגבר על הסתירה לכניסה להשגת החוכמה בלי פירוד?

במה שאנחנו רוצים לברר, תמיד אנחנו מבררים עד כמה יש לנו דברים לא מובנים שנמצאים בסתירה, ואנחנו צריכים עוד יותר להעמיק בסתירה הזאת, בין מה שיודעים או לא יודעים, מבינים לא מבינים, מסכימים לא מסכימים וכן הלאה. ואז ככל שיש לנו כביכול התנגדות ראשונה, התנגשות בין מה שהוא אומר, כך אנחנו הולכים לפיתרון. ואז אנחנו לפי גודל הפירוד, גודל חוסר ההבנה, ההתנגדות, ההתנגשות, לפי זה אנחנו אחר כך כן מבינים את השאלה וכן מבינים את התשובה.

לכן אין מה לפחד מזה שלא מובן, זה שאני לא מסכים ושיש בכלל איזה חוסר קשר ביני לבורא, דווקא הדברים האלה ככל שהם מתגלים עוד ועוד בצורה אמיתית והפוכה, מתוך ההפכיות אנחנו משיגים את השלמות.

שאלה: איך בצורה פרקטית לבצע זאת ולהטות את עצמי ולהשיג תחת חיבור ולא סתירה?

אנחנו לא מסכימים לשום דבר אלא אנחנו בכל זאת מקיימים מה שאומרים לנו לקיים כדי לגלות את נקודות החיבור, ומתוכן אנחנו כבר יכולים להתקרב בדעתנו, בהשגתנו לבורא.

שאלה: העבודה עם שני ניגודים המתקנים כל מצב ועושים נחת רוח לבורא, צריכים להסתיים בזה שהעבודה עם הניגודים צריכה להצטבר עד שיהיה לנו איזה כלי שיוכל לקבל את המידה הראשונה של אור החכמה?

כן.

שאלה: בראש החדש יש טעמים חדשים, צבעים חדשים, מה מיוחד בראש הזה בהרגשה שלנו? זה כמו אותו זוהר?

זה נמצא בפרק הזה, כשאנחנו מתחילים מכאן והלאה, אנחנו נכנסים כביכול לעוד קשר נוסף עם הבורא שהוא מתגלה בנו מתוך הניגוד, ולכן אנחנו משיגים מחושך, אור, יותר ממה שהיו בטקסטים שלפנינו.

שאלה: קראנו בטקסט על "עיר פרא אדם יולד". איזו בחינה זאת? למה הכוונה ואיזו בחינה של רצון לקבל היא, ואיך אנחנו יכולים להרגיש אותה?

כי האדם נברא ברצון לקבל שהוא הפוך מהבורא, ולכן לא יכול להבין ולתאר לעצמו שום תכונה ושום כוח ואין לו שום הבנה בבורא, וההפכיות הזאת מקצה אל קצה בכל הנקודות של טבע הנברא היא הפוכה מטבע הבורא. לכן כאן אנחנו מתחילים בשלבי השגת הבורא בזה שמספרים לנו בעלי זוהר עד כמה בכל נקודה אנחנו צריכים ללכת מהפוך, מרחוק מהבורא, וכך להתקרב לאט לאט.

שאלה: הרגשנו בלימוד הזוהר כל מיני חוויות מאוד מיוחדות, וחברים החלימו וקרו דברים מעניינים. האם העלייה של העשירייה במדרגה הרוחנית קשורה במשמעת בלימוד הזוהר?

כן, בכלל במשמעת, בהתקשרות, בלימוד סביב ספר הזוהר. כתוב על זה בכל מקום, שאין כמו הזוהר. המקובלים שטיפלו בזה, הכניסו לתוך הטקסט הזה כל כך הרבה כוח שבטוח שהוא צריך לעזור לכל אדם ואדם בעולם להגיע לגמר התיקון.

שאלה: בטקסט מדובר על בחינת יראה ועל פתיחת מנעולים. האם יש קשר בין יראה לפתיחת מנעולים?

אנחנו עוד לא התחלנו לבנות את זה, ולכן קצת בסבלנות נחכה עד שאנחנו נגיע לזה.

שאלה: מה זה לצנן את אהבתו בליבנו?

להתקרב ולהרגיש את התוצאות.

שאלה: איזו תכונה או יכולת נדרשת מהנברא כדי לעבור את השער האחרון להבדיל מהשערים הקודמים?

בכל השערים אנחנו עוברים בלהתגבר על אי השתוות הצורה. זה פשוט, זאת הבדיקה שאנחנו צריכים לעשות בכל שער ושער, ולשאלתך האם אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא או לא? לפי זה עוברים שערים.

תלמיד: לגבי השער האחרון שכתוב שהוא החשוב ביותר, איך הנברא מכין את עצמו לזה?

השער האחרון זה השער הראשון לכניסה לבורא, לרוחניות. נכנסים בו על ידי חיבור בינינו, עד כמה שיכולים לתאר לעצמנו את זה.

תלמיד: חיבור בינינו זה להגביר בחיבור או לשמור על פעולות חיבור קבועות?

להתחיל ולשמור כי זה השער הראשון. הוא נקרא אחרון מלמעלה למטה, אבל הוא השער הראשון ממטה למעלה.

שאלה: המנעולים, האם אלה אותם 125 מדרגות של עלייה רוחנית?

אנחנו נקרא על זה. אני לא אוהב לקפוץ קדימה, אלא לשמור על זה שאנחנו נלך יחד בשורה צעד צעד.

שאלה: לגבי זה שהכול מתגלה דרך הפכים, למה זה עובד בצורה כזאת שכביכול הגילוי הוא תמיד מדבר והיפוכו? למה אתה לא יכול ישר לגלות?

אי אפשר, בכלל בכל חכמה, בכל ידיעה שיש בעולם, אם אנחנו מגלים משהו זה "כיתרון האור מתוך החושך", אחרת אנחנו לא מבדילים בין ההבחנות. כי כל ההשגה שלנו היא בהפכים, בהבחנות, בהבדלים, ולכן יתרון האור על החושך, זה מה שאנחנו משיגים בכל מיני אופנים שלו. זאת כל חכמת הקבלה, עד כמה הבורא מתגלה לנו - הגדול, השולט, המיוחד, על פני הנבראים.

תלמיד: כשאני מסתכל אני רואה שאת ההיפך אפשר כאילו לזהות. חושך, חוסר חיבור, חוסר בורא אתה יכול לזהות.

לעומת מה?

תלמיד: לעומת מה שאתה מבין שזה נקרא חיבור.

לא, לעומת האור.

תלמיד: כן.

חייבים להיות שני הפכים.

תלמיד: אז ההיפך הוא הכלי?

כן.

תלמיד: למה אנחנו מגלים דווקא את ההיפך כל הזמן?

לא את ההיפך. את ההיפך שאתה מגלה, אתה מגלה אותו גם לעומת האור אמנם אתה עדיין לא מזהה שזה האור. אתה מבין שאתה לא מבין, זה גם כבר קצת אור שנכנס בך ונותן לך את ההרגשה הזאת וההבנה הזאת.

תלמיד: נניח אנחנו רוצים להגיע לקשר של חיבור בינינו, אז אנחנו משתוקקים לזה אבל אנחנו מגלים חוסר חיבור בינינו.

ומכאן מגלים שצריכים להגיע לחיבור, אחרת אנחנו אפילו לא נדע מה זה נקרא "חיבור". אז צריכים להגיע למצב שמה זה "חוסר", מה חסר לי, את זה צריך קודם כול. ואז מתקשרים, מתחברים, מתקרבים, ומחפשים נקודות אחיזה, קשר, ובצורה כזאת מתחילים לגלות נקודות האור ונקודות החושך. ואנחנו לא מזלזלים בחושך, אנחנו דווקא ההיפך, עד כמה שיש שאלות, אתם רואים כמה שאני ממש נותן לכל אחד ואחד לשאול, כי אני רואה בזה חשיבות רבה שאתם תגלו את השאלות, ובלי שאלות אי אפשר להתקדם. "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת שבכל נקודות החושך שזה נקרא "חטא" כביכול, אנחנו צריכים קצת ליפול, להיתקע, ולבדוק מהי הסיבה שכך נכנסנו לנקודת החושך, ואז אנחנו מוכנים לאור.

תלמיד: את גילוי ההפכים, איך אתה יכול להרגיש משהו שאתה לא משיג אותו? אני רואה כאילו רק ההפכים מתגלים, אני לא מצליח לראות את ההיפך שמתגלה דווקא בו, להפוך אותו למה שרוצים להשיג.

כן. מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים הכול על פני חיבור וחוסר חיבור בינינו, לכן יש דרישה לבנות בני אדם, לברוא בני אדם ולבנות חברה שלהם ולהתחיל לחבר ביניהם ולהביא אותם לסכסוכים ולחיבורים עד שהם מגלים שיש בזה משהו, איזה עניין בהתקשרות ביניהם המיוחדת. דווקא כמה שבהתחלה לא מבינים איזה קשר מיוחד יש בין האנשים, אחר כך מגלים שהקשר הזה הוא דווקא קשר רוחני ומתחילים מתוך זה לעלות כבר לכל מיני הבחנות רוחניות.

תלמיד: אז בהפכים בין חיבור לחוסר חיבור מבחינה מהותית איכותית מה צריך לקרות משלב לשלב?

יותר ויותר הבחנות בין חושך ואור, חיבור וניתוק, שנאה ואהבה. ואם אנחנו כך מתקדמים אז אנחנו מגיעים כבר למצבים שנעשים יותר רגשיים לחיבור וניתוק וזו בעצם כל חכמת הקבלה, כמה שאנחנו מתחברים בינינו ומרגישים תוצאות.

תלמיד: והכלי שלנו הוא הפער בין ההפכים?

הכלי שלנו הוא הפער.

שאלה: אני מרגיש שבשני ההפכים האלה יש צד אחד שמורגש בדרך כלל בצורה מאוד ברורה שזה החוסר חיבור, והצד השני שזה החיבור משהו שאנחנו יותר תופסים אותו בהבנה, מתארים את זה, שואפים אליו, אבל הוא לא שלנו, אין לנו פה את החיבור וחוסר החיבור, יש חוסר חיבור שהוא מורגש וחיבור כמשהו שאנחנו שואפים אליו. כך זה צריך להיות?

בינתיים הכול בסדר.

תלמיד: אז מה הם שני הפכים פה?

שני ההפכים שהם החיבור וניתוק.

תלמיד: אז אין לנו את הרגשת החיבור, חסר היפך אחד, איך יהיה כלי?

יש הרגשת החיבור בכל זאת, אנחנו נמצאים כבר באיזו חברה ואנחנו יכולים להתקרב יותר ויותר אחד לעומת השני.

שאלה: אמרת שאתה נותן לשאול שאלות. מה יותר חשוב בעשירייה שאנחנו עובדים, להעלות את השאלה ולקבל תשובה או לעשות בירור בתוך העשירייה לברר את זה? אני שואל מתוך הגדילה, הרי שאנחנו קצת גדלים אנחנו מתחילים להתמודד עם מצבים האלה אז איפה פה הנקודה הזאת, איפה קו האמצע פה?

זה עוד מעט יתגלה לך, עדיין אתה לא יכול להבדיל בין שניהם. זה כמו ילדים קטנים הם לא מבדילים מה זה טוב ומה זה רע, כמה שאתה מדבר אליהם צריך לעבור זמן עד שהם יתחילו להבחין בנקודות האלה.

תלמיד: אז הבירור יבוא מתוך ההרגשה שאנחנו נקבל אותה?

הבירור יבוא, תמשיך וזה יבוא.

שאלה: אנחנו רוצים לעבור מחושך לאור בגלל שהבורא רוצה בכך או בגלל שזה הרצון שלי? האם זה הרצון שלו שהופך להיות שלי או זה הרצון שלי שהופך להיות שלו וכך הוא פותח לי את השערים?

מי שמתעורר לחכמת הקבלה שהוא מחפש את מהות החיים, את מטרת החיים, הוא מתעורר בגלל שחסרה לו בפנים נקודת האור, ולכן הוא מגיע לחכמה הזאת וללימוד ומוכן להשקיע בזה. אז בכל אחד ואחד מאיתנו יש לו חיסרון להאור העליון קצת להתאחד, קצת להתחבר עם הבורא, בכל אחד ואחד. ואנחנו לכן צריכים להשקיע בזה, אנחנו מוכנים להשקיע כי כך נולדנו וגם לומדים איך יותר להשקיע כוחות כדי להגיע לחיבור.

שאלה: נאמר בטקסט "פתח לי שערי צדק", על איזה צדק אנחנו צריכים להבחין בו כדי לעשות את הפעולות האלה?

שלא מגיע לנו על ידי האגו שלנו, על ידי כל מיני מחשבות, חשבונות אגואיסטיים שאנחנו מוכנים לוותר על הכול רק ליהנות, אלא אנחנו חייבים לחשוב על משפט הצדק שאנחנו באמת נהיה צודקים ועומדים בכוח המשפט מהו נקרא הצדק, כמו שכתוב, "צדק צדק תרדוף".

אנחנו עוד נלמד זה רק התחלת המאמר, בואו נמשיך.

קריין: אנחנו בשורה "הרי המנעולים".

"הרי המנעולים, הפתחים וההיכלות, הם שלוש צורות, העוברות על חומר אחד שלנו, על הרצון לקבל שבנו. שמטרם שאנו הופכים אותו לקבלה ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הופך החומר הזה לפי הטעם שלנו, את האור לחושך, ואת המתוק למר. כי כל הנהגות השגחתו, מרחיקות אותנו ממנו. ובעת ההיא נעשה מהרצון לקבל שבנו מנעולים. ואחר תשובתנו, שזוכים אנו לקבלה ע"מ להשפיע, נעשו כל המנעולים לפתחים, ואח"כ נעשו הפתחים להיכלות. וזכור זאת היטב לכל ההמשך, כי לא אכפיל הדברים.

ואמר, כל מי שרוצה להיכנס אליי, השער הזה יהיה הראשון אליי. סוף כל השערים, בחינה אחרונה שבהם, שאין עוד שפלה ממנה, ואפשר לכנותה מלכות דמלכות. ואומר, שכדי לזכות בחכמה העילאה, נעשה זה השער האחרון מכולם, אל השער הראשון להיכל החכמה העילאה.

כי באמת, כל השערים כולם משמשים לפתחים ולהיכלות של חכמת ה', אך חכמה עילאה אי אפשר להשיג, זולת בהשגת השער האחרון דווקא, כי לחכמה העילאה הוא הראשון. וזה הוא שנקרא ראשית. כלומר, בראשית שבו פתח התורה, כי בראשית מורה על יראת ה' מבחינת השער האחרון, שהוא ראשית להשגת חכמה עילאה."

קריין: 122.

"122. אות ב' מבראשית, מורה, ששניים הם המתחברים יחד, במלכות. והם שתי נקודות, אחת גנוזה ונסתרת, ואחת נמצאת בגלוי. ומשום שאין להן פירוד, נקראות ראשית רק אחת ולא שתיים, כי מי שלוקח את זו, לוקח גם את זו. והכול אחת, כי הוא ושמו אחד, כמ"ש, ויידעו כי אתה שמך ה' לבדך.

ביאור הדברים. שתי הנקודות הללו, הן המיתוק דמדה"ד במדה"ר, שמלכות עלתה והתמתקה בבינה, מדה"ר, כמ"ש, ותלכנה שתיהן, בינה ומלכות, יחדיו. ונמצא המסך, שנתקן במלכות, כלול משתיהן. וע"כ יש שם ב' נקודות מחוברות כאחד. אחת גנוזה ונסתרת, ואחת נמצאת בגלוי.

כי בחינת הדין שבנקודת המלכות, גנוזה ונסתרת, ורק הרחמים מנקודת הבינה נמצאת בגלוי. כי לולא זה לא היה העולם יכול להתקיים, כמו שלומדים, בתחילה נברא העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מדה"ר.

ומשום שאין להן פירוד, נקראות ראשית רק אחת ולא שתיים, כי מי שלוקח את זו, לוקח גם את זו. כלומר, אע"פ שמדה"ד היא נסתרת, אין הפירוש, שאין הזיווג נעשה עליה, כי אלו ב' הנקודות נעשו אחת ממש, וגם נקודת המלכות מקבלת הזיווג עם נקודת הבינה, אלא בחשאי ולא בגלוי. ועל זה מורה השם ראשית, לשון יחיד, ששתיהן הן אחת.

והכול אחת, כי הוא ושמו אחד. הוא, מורה על הבינה, ושמו, מורה על המלכות. בהוא ושמו אחד, מחויבות שתיהן להיות אחת, כי בהיותן אחת, מקבלת גם המלכות את הזיווג העליון יחד עם הבינה, שע"י זה מומתקת לבסוף גם מדה"ד בפני עצמה בגמה"ת, אשר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

וע"ש מדה"ד הזו, הכלולה באות ב' של בראשית, היא נקראת ראשית אל החכמה, שתיקונה יהיה בגמה"ת. ואז תתגלה חכמה עילאה, כמ"ש, מָלאה הארץ דעה את ה'. כי היא השער האחרון, שהוא השער הראשון אל החכמה. וכמ"ש, ויידעו כי אתה שמך ה'. כי אז תתגלה הדעת בכל הארץ."

"123. ראשית חכמה יראת ה', שֵׂכל טוב לכל עושיהם. למה נקראת המלכות, יראת ה'? משום שהמלכות היא עץ הדעת טוב ורע (עצה"ד טו"ר). זכה האדם, הרי טוב. ואם לא זכה, הרי רע. וע"כ שורה באותו מקום יראה. והיא השער, לבוא לכל טוב שבעולם. שֵׂכל טוב, הוא אלו ב' שערים, ב' הנקודות, שהם כאחד.

רבי יוסי אמר, שכל טוב, זהו עץ החיים (עה"ח), שהוא שכל טוב בלא רע כלל. ומשום שאין רע שורה בו, הוא שכל טוב, בלי רע.

השער האחרון נקרא בשם, יראת ה', שכתוב עליה, ראשית חכמה יראת ה'. כי הוא עצה"ד, שחטא בו אדה"ר. כי על נקודה זו עונשו במיתה, והיראה הגדולה היא, שלא לפגום בה. ובגמה"ת, כשהנקודה הזו תתוקן כולה בכל השלמות, יתקיים הכתוב, בילע המוות לנצח. וע"כ נקרא יראת ה'.

ולכן נאמר, ששורה באותו מקום יראה. והיא השער, לבוא לכל טוב שבעולם. כי גילוי החכמה העילאה, הוא כל טוב העולם, הנכלל במחשבת הבריאה. וכיוון שיראת ה' היא השער הראשון לחכמה העילאה, נמצא שהוא השער לכל טוב שבעולם.

שכל טוב, הוא אלו ב' שערים, ב' הנקודות, שהם כאחד. ב' הנקודות יחדיו, כמו שהן כלולות באות ב' של בראשית. ומה שאינו אומר ב' נקודות, אלא ב' שערים, הכוונה לאחר תיקון הב"ן, שאז נקראות ב' הנקודות בשם ב' שערים. כי אז שתיהן טוב בלא רע כלל. וע"כ ייתכן הכתוב, שכל טוב. משא"כ מטרם גמה"ת הן נקראות עצה"ד טו"ר.

רבי יוסי אמר, שכל טוב, זהו עה"ח, שהוא שכל טוב בלא רע כלל. רבי יוסי אינו חולק על רבי חייא. כי רבי חייא מבאר הפסוק על אחר תיקון הב"ן, שאז נעשו ב' הנקודות ב' שערים, ואין בהם רע, והם שכל טוב בלא רע כלל. ורבי יוסי מבאר הפסוק מטרם גמה"ת, שאז הן בחינת עצה"ד טו"ר. וע"כ אומר, שכל טוב זהו עה"ח, ז"א במוחין דאמא, הנקרא עה"ח, שכולו טוב בלא רע כלל גם מטרם גמה"ת. משא"כ ב' הנקודות הן טו"ר מטרם גמה"ת, שבסיבתם נקראת המלכות עצה"ד טו"ר."

שאלה: האם העשירייה יכולה להפוך להיכל המלך ומה הם התנאים לכך?

בטח שכן. אם אתם תתחברו בצורה כזאת שתענו על התנאים של היכל המלך, אז הקבוצה שלכם הופכת להיות להיכל המלך ובה מתגלה הבורא בכל תפארתו.

שאלה: כתוב - "עץ הדעת טוב ורע זכה נעשה טוב" וכולי. איך אנחנו זוכים, מה גרם לזה שהוא זכה?

אצלנו בינתיים זו רק עבודה בחיבור, מה שמתגלה לנו ככל האפשר להיות יותר מחוברים. אחר כך אנחנו נתחיל לגלות, בתוך העבודה שלנו, כל מיני נקודות אחרות. כמו בכל מקצוע - ככל שאתה נכנס יותר פנימה למקצוע אתה מגלה שם עוד ועוד ועוד נקודות מיוחדות של המומחיות שצריכים לברר, לעשות, להוסיף וכן הלאה. כך גם אצלנו.

בינתיים אנחנו צריכים לעבוד רק על ההתקשרות בינינו כקבוצה, כעשירייה, וכשמתחילים לגלות בזה כל מיני הבחנות, אז ההבחנות האלו יהיו בשבילנו כנקודות כניסה למומחיות שלנו, לחיבורים בינינו, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: האם הכרת הרע זה הכרת חוסר החיבור, ואז כשאנחנו מגלים את חוסר החיבור אנחנו מעלים מ"ן ויכולים להתחבר בעזרת הכוח שאנחנו מקבלים מהבורא?

נכון, נכון מאוד, לקוני ויפה.

שאלה: נאמר בטקסט שלבורא אין בכלל רצון לקבל. האם היה חסר לו לחוות משהו, להרגיש משהו, למה הבורא ברא את הרצון לקבל שכל כך הפוך ממנו?

קודם כל, הבריאה צריכה להיות במשהו שונה מהבורא. שונה מהבורא יכול להיות רק רצון לקבל כי הבורא כולו רצון להשפיע, ולכן ברא רצון לקבל. התיקון הוא על ידי זה שהרצון לקבל נשאר רצון לקבל, אי אפשר להפוך אותו, אבל על ידי הכוונה שלו הוא מקבל צביון כאילו שהוא המשפיע. במידה הזאת ובצורה כזאת הוא מתחיל להידמות לבורא. בחוכמת הקבלה זה נקרא "השתוות הצורה". לא שיש ביניהם איזה שוויון במשהו חוץ מהצורה החיצונית. כל אחד - הבורא והנברא רוצים להשפיע זה לזה, רוצים לחשוב זה על זה ולהתקרב זה אל זה. זה בעצם התיקון של הבריאה מצד הנברא. כך הנברא הופך להיות כמו הבורא.

שאלה: היום באמת מורגשת מהפכה, אור ענק מורגש בקריאה של הזוהר. האם בתהליך כששתי נקודות כאלה מתחברות בנקודה אחת - על ידי זה נוצר הקו האמצעי?

כן. מזה ייוולד קו האמצעי.

תלמיד: זה אולי יכול להסביר קצת בחוש, את הסדר ההפוך אורות וכלים. בכלי הכי זך המרחק בין שתי נקודות כאלה הכי קרוב והכי קל להם להתחבר.

נכון.

תלמיד: וזה בדיוק הגבול בין האור הכי קרוב והוא חייב להיות הכי חלש.

נכון. הבחנה מאוד טובה.

שאלה: כתוב בסוף הקטע ששתי הנקודות נמצאות בטוב ורע, בגלל זה מלכות נקראת הכרת טוב ורע. והשכל הטוב - עץ החיים - אין בו שום רע. אז מהו הרע?

מה שהפוך מהבורא זה רע. זה תמיד נכון.

תלמיד: האם זה מתייחס לאחת מהנקודות מלכות או בינה?

רק למלכות.

שאלה: כשאנחנו מתפללים עבור החברים שתהיה להם יראת ה', האם אנחנו מתפללים עבורם שתהיה להם חשיבות החיבור, אמונה למעלה מהדעת, היכולת להתבטל, חשיבות הביטול, לזה הכוונה, עבור זה אנחנו מתפללים?

אנחנו נברר. ככל שאנחנו נתקדם אנחנו יותר ויותר נרגיש על מה כדאי לנו לבקש. גם עבור עצמנו, גם עבור האחרים. אני מאוד שמח שאנחנו נכנסנו לשלב הזה. אתם נעשיתם הרבה יותר רגישים, הרבה יותר חכמים, הרגש והשכל מתחברים קצת יותר כבר. זו תקופה מאוד יפה. ואני מאוד מרוצה מכם. במיוחד מהנשים. הן ממש מגלות את עצמן כחכמות. וזה טוב.

שאלה: כשהאדם לא יכול להצדיק את הבורא, האם הוא צריך להגביל את הרצון לקבל שלו ולהגיע לתפילה כדי לראות את הבורא כטוב? והאם יש עצות פרקטיות שאתה יכול לתת לעשירייה כדי להגיע להצדקת הבורא?

אנחנו תמיד בתרעומת, בטענות לבורא, ובפנים תמיד יש לנו מין חיידק כזה שכל הזמן אומר לנו משהו נגד הבורא, עוד קצת ועוד קצת. זה היצר הרע, זה אותו הנחש שכתוב עליו הרבה. אבל זה טוב, כי על ידי הנחש הזה, אנחנו מתחילים עוד ועוד להרגיש איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, עד כמה אנחנו צריכים עוד להתקדם, עד כמה אפשר עכשיו, בצעד שלפני לעשות איזו פעולה. לכן היצר הרע תמיד נותן לנו הכוונה נכונה, ואנחנו צריכים לתפוס אותו כמו שתופסים נחשים, ובצורה כזאת ללכת קדימה.

שאלה: אם אנחנו מקבלים כלי לאור חכמה ונמצאים בחיבור, האם הזיווג והתיקון קורים אוטומטית?

את הכול נדע בזמן. תתאפק קצת ותחשוב. בא לך לשאול, אז תחשוב. אני לא רוצה לסתום אף אחד, אבל תתרגל לפתח מנגנון חשיבה ואנליזה בעצמך.

שאלה: איך מתקשרות מלכות ובינה ב"הוא ושמו אחד", ואיזה יחסים צריכים להיות בין שכל בריא ועץ הדעת?

זה עוד לפנינו. אני עוד לא מוכן לענות על זה, אין יסוד מספיק כדי לברר את הדברים האלה.

שאלה: לגבי השער האחרון, שמעתי פעם שסיפרת שהרבה פעמים מגיעים קרוב לפתח, ומוותרים. נראה שיש בזה סיכון ששנים של יגיעה הולכות לאיבוד.

נכון.

תלמיד: מדוע זה כך?

כדי שנדע מה צריכים להכין מראש. ובכל זאת גמר התיקון הוא לכולם, ואפילו אם מישהו נתקע בדרך אנחנו עוזרים לו, ולא משאירים אף אחד.

תלמיד: מה צריך להכין מראש?

נכונות להגיע לשער יחד.

שאלה: יש לך עצה איך לא לוותר כל פעם?

במתמטיקה יש חוק שקו ישר הוא לא ישר, הוא כל הזמן בסיבוב, הפוך מקודם, וזה מה שעושה אותו ישר. זאת אומרת, הוא רוצה להסתובב, ועושה הפוך, רוצה להסתובב, ועושה הפוך, ולכן הוא ישר. במתמטיקה זה מתואר במילים אחרות.

לכן אנחנו לא צריכים לפחד מעליות, ירידות, שבירות, ייאושים, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" וזה כך בכל צעד ושעל ובלי זה אי אפשר לעבור מצד אחד לצד אחר. כמו שהולכים על שתי רגליים, ובכל רגל ורגל צריכים להיתקל במשהו ואז מחליפים רגל, אחרת לא יודעים שצריכים להחליף אותה. נלמד יחד, נחזיק כל אחד ואחד וכולנו יחד נתגבר על הכול. לפנינו דרך יפה, טובה ובטוחה, אם נמשיך כמו שעכשיו, בעזרת ה' אנחנו כבר נלך.

שאלה: העשירייה שלנו התאספה אתמול, עשינו סדנה פעילה מאוד במשך ארבע שעות, ולי הייתה הרגשה מאוד ברורה שאנחנו מתקרבים לאיזשהם שערים. אבל איך לפתוח את השערים, איך לגרום להם להיפתח? אם הרגשנו את העשירייה לא סתם בחיבור אלא כלב אחד, איך להתקדם הלאה ולא לפחד שלא נוכל לפתוח את השער הבא?

גם מלמעלה וגם מצדכן היה מעשה נכון, אבל אני מבטיח לכן שעוד מעט אתן תיפלו ותהיו מיואשות ויהיה רע, וכל אחת תתחיל לצעוק ולהוציא את העצבים שלה, ואנחנו נסתכל עליכן ונצחק. למה נצחק? לא מפני שרע לכן, אלא כי הצעד הבא הוא התקדמות מההרגשה הרעה. ואחר כך שוב תהיה הרגשה טובה, ושוב הרגשה רעה.

באף מקום ובשום פעולה בטבע אנחנו לא יכולים לראות פעולה שלא מתחלפת לפעולה שנייה, ההפוכה ממנה. חושך ואור, יום ולילה, לא חשוב באיזה צורות, באיזה חוקים פיזיקליים, בכל דבר תמיד יש חיבורים של כוחות הפוכים. לכן אני שמח לשמוע שהיתה לכן הרגשה טובה, הכרה טובה ואני אשמח לראות אתכן גם בצורה הפוכה.

תלמידה: האם הפחד או היראה יישארו, או האם הפחד יקטן בשביל שנוכל להתגבר?

הפחד שהקבוצה צריכה להרגיש צריך לשמור על הקבוצה, שהם ידעו שהם לא שולטים על כל מצב ומבינים כבר את הכול. זה לא פחד, זה נקרא יראה, שהבורא נמצא מעליהם והוא הקובע והוא המסובב את כל המצבים האלו. לכן טוב אם יש לכן פחד והוא צריך עוד ועוד לחבר ביניכן. תבדקו ותראו שככל שאתן מתקבצות יחד כך הפחד נעלם, וככל שאתן מאבדות קשר ביניכן כך כל אחת נכנסת למצב שהיא לא יודעת איפה היא נמצאת. הכול ניתן לכן כדי שאתן תבנו יותר ויותר את החיבור הנכון בין החברות. בהצלחה.

שאלה: הזכרת שכשהאדם מתקדם בדרך הוא מפתח כל מיני מומחיות שונות, הוא הופך להיות מומחה. אם הבנתי אותך נכון יש לאדם גם יכולת לשפוט בצורה יותר נכונה את הדברים, כלפי החברים, כלפי הדרך, כלפי כל מה שהוא עובר בחיים.

כן.

תלמיד: אם הוא עושה זאת עם הכוונה הנכונה, אז זה הופך להיות כמו תפילה ואז הוא מוצא עוד דרכים או עוד פרטים איך להתפלל נכון. האם זו הבחנה נכונה?

יפה מאוד.

שאלה: האם ביראה מדובר על חיבור מעל השנאה, והרגשת המרחק מהחברים היא גם ההרגשה של המרחק מהבורא, האם לזה הכוונה כשאנחנו מפתחים יראה?

כן ולא. ביראה יש כמה מדרגות. אנחנו עוד נלמד אותן וגם נרגיש מאיפה מגיעה היראה אפילו בחיים שלנו. אני לא רוצה שהילדים הקטנים שלי יהיו ביראה כלפי, אלא שתהיה להם מידת יראה הכרחית כדי שהם יתגברו על האגו שלהם, על הפזיזות שלהם, ויוכלו לשמוע מה שאני אומר להם. זאת אומרת, יראה תמיד צריכה להיות כיסוד לכל המעשים שלנו מפני שאת כל המעשים שלנו אנחנו מבססים, מייצבים על האגו שלנו, על הרצון לקבל, מזה אנחנו מתחילים, אין מה לעשות.

לכן יראה היא המצווה הראשונה שאנחנו צריכים להשיג. עוד נדבר הרבה על הנושא הזה.

שאלה: האם הרגשת פחד ויראה מכוונת אותנו לשכל הטוב? איך היית מכוון אותנו, מדריך אותנו לחיבור הזה בין השכל לבטן כביכול?

עוד מעט נלמד את זה בצורה פתוחה ורחבה.

שאלה: דיברנו על כך שמתקדמים מדבר והיפוכו והנחש מגיע כדי לקדם אותנו. אני מרגישה שלפעמים הנחש הזה מגיע אליי כשאני לבד ואני צריכה להתמודד איתו לבד, ואז פתאום הוא נעלם ושוב חוזר. איך אנחנו נותנים לו בראש כעשירייה, איך תופסים אותו בראש ומצליחים להתגבר עליו?

על ידי שני דברים, קודם כל חיבור ואחר כך ניסיון, ואז הכול יסתדר.

.124" לכל עושיהם. אלו הם חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה. ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. כל אלו העוסקים בתורה, אין בהם עשיה, בעוד שהם עוסקים בה. אבל אלו שמחזיקים אותה, יש בהם עשיה. ובכוח זה מתקיים הכתוב, תהילתו עומדת לָעד. והכיסא עומד על קיומו כראוי.

ביאור הדברים. השער של יראת ה', אחרון השערים, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. ונמצא, כל אלו העוסקים בתורה, שהם כבר תיקנו השער האחרון, ונעשו להם ב' הנקודות לב' שערים, שהם שכל טוב בלא רע, הרי נבחן שאין בהם עשיה, שהיא בחינת עצה"ד טו"ר. אבל אלו שעוד לא זכו לגמה"ת, שהם נקראים מחזיקי התורה, בהם יש עשיה, שהיא טו"ר, כי עוד לא תיקנו החטא דעצה"ד.

ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה, כי כל אלו כוחות הפירוד מתהפכים ונעשים לשערים. וכל מנעול נעשה לפתח, וכל פתח נעשה להיכל החכמה, שע"י המחזיקים את התורה מתגלות ובאות כל המדרגות הנשגבות, הנכללות במחשבת הבריאה ליהנות לנבראיו.

נמצא כי כל החכמה וכל התורה, אינה באה לכלל גילוי, זולת ע"י המחזיקים את התורה, שיש בהם עשיה. כלומר, שנוהג בהם טו"ר. ומשום זה נקראים המחזיקים את התורה. כי רק על ידיהם היא מתגלה. והכתוב קורא להם, עושיהם. כי הם, כביכול, כמו עושיהם של התורה. כי לולא ההסתרות שלהם, שע"י התגברותם עליהם נהפכו לשערים, לא הייתה באה התורה לכלל גילוי.

ע"כ נאמר, ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. כלומר, שנחשבים כביכול לעושׂיה, המגלים אותה. ונאמר כביכול, כי התורה קָדמה לעולם, וודאי שהקב"ה עשה אותה, אלא מתוך שלולא המע"ט של המחזיקים את התורה, לא הייתה באה לעולם לכלל גילוי, ע"כ נחשבים הם לעובדים ולעושים את התורה.

ובכוח זה מתקיים הכתוב, תהילתו עומדת לעד. כלומר, בכוח של המחזיקים את התורה, נמצאת תהילתו, שהיא כל החכמה וכל התורה עומדת לעד, לנצח. לרבות גם לאחר גמה"ת, כי גם אז יהיו צריכים ליראת ה'. ולאחר תיקון עצה"ד, לא יהיה להם מאין לקחת יראת ה', זולת מהזמן שעבר, מבחינת המחזיקים את התורה. ונמצא, שהם מעמידים תהילת ה' לעד ולנצח נצחים. וע"כ נאמר, והכיסא עומד על קיומו כראוי, שבזה מתקיים כיסא ה', כראוי לנצח."

נפסיק כרגע לקרוא את הזוהר להיום, נמשיך אותו כבר במאמר הבא. רק צריכים להבין שלפני בריאת העולם התייצבו חוקי העולם, ועל זה כתוב שהבורא הסתכל בתורה וברא את העולם. כי לא ייתכן, אפילו לפי השכל שלנו כפי שאנחנו מבינים היום, שמתוך חוסר סדר, ללא שום מחשבה, ללא שום תוכנית אפילו צעד אחד קדימה, נעשה משהו. ולכן קודם נבראה התורה, זאת אומרת הסדר של חוקי העולם, היחס בין כל הכוחות שבטבע, ורק אחר כך היה מעשה בראשית.

(סוף השיעור)