שיעור בוקר 28.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 4.

"כל עוד שאין אדם יודע שהוא הולך בדרך של שקר, למה לו לשנות דרכו וללכת בדרך אחרת, אם אין לו הבירור שהוא נמצא בשקר. אלא רק אם הוא הגיע לידי ידיעה, שהוא באמת נמצא בשקר, אז הוא מסוגל לשנות את דרכו וללכת בדרך האמת. 

לפי זה יוצא, אם האדם יש לו כבר דרך של אמת, היינו שהוא הולך לדרך של לשמה, אבל נמצא עוד באמצע הדרך. זאת אומרת, למשל, אדם, הרוצה לנסוע לירושלים, עולה על האוטו, המוביל, לפי שכתוב על השלט, לירושלים. ומכל מקום, הגם שכבר שמונים או תשעים אחוז מן הדרך לירושלים הוא עבר, מכל מקום עדיין לא נמצא בירושלים. אלא ממש כשהגיע לירושלים, אז יכולים לומר שהוא נמצא בירושלים. 

אותו דבר כאן ברוחניות, אם נגיד, למשל, שירושלים נקרא אמת, היינו לשמה, אז בטח שמטרם שנכנס לתוך הלשמה, שהיא האמת, מוכרחים לומר שעדיין נמצא בשקר, היינו בהשלא לשמה, שנקרא שקר. אף על פי שהוא כבר הלך כמעט כל הדרך, וכבר הוא עומד על יד השער, הנקרא "אמת", שהוא בחינת לשמה, מכל מקום עדיין הוא נמצא בחוץ." 

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

שאלה: איך אדם מגיע למצב שהוא יודע שזה שקר? הרי אין לו אחיזה במשהו.

הוא עוד לא יודע, הוא עוד לא רואה שום תוצאות, הוא מצפה לראות תוצאות ולא רואה. יכול להיות שהוא כבר עשה 99 אחוז מהדרך, אבל הוא עדיין לא הגיע לקטע האחרון, ולכן הוא לא רואה את עצמו נמצא בלשמה.

תלמיד: על מנת שהוא יגיע לאמת הוא צריך לקבל תגובה שהוא נמצא באמת, איך הוא יודע לסמוך על החברים שיגידו לו שזו האמת או שהוא צריך להרגיש זאת בעצמו?

הוא צריך להרגיש שהוא כבר אוחז במשהו באֵמֶת - בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אמת?

על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה זה שקר?

על מנת לקבל.

תלמיד: ואז האדם מגיע למצב שהוא באמת מרגיש את השקר ואת האמת?

כן, במשהו, במקצת, אבל הוא מצליח להבדיל ולהגיד שבמה שהוא נמצא, הוא בטוח נמצא בו.

שאלה: בקטע יש את הרושם שרק כשנגיע ליעד הסופי נדע שהגענו ללשמה, לאמת. אבל אנחנו לומדים שיש תחנות בדרך של לשמה, איך זה בא לידי ביטוי?

ישנן מדרגות, אבל בכל זאת ישנה השאלה, אם אתה נמצא לפני כניסה ללשמה או אחרי שהכניסה.

תלמיד: מה הן התחנות בדרך שהאדם יודע שהוא נמצא בכיוון?

אין לו סימנים, אין לו תמרורים שאומרים לו עוד עשרים או עוד חמישים קילומטרים תגיע ללשמה.

תלמיד: אז הוא נשען על השקר?

הוא עדיין נמצא בשקר, והשקר נראה לו אפילו יותר גרוע.

תלמיד: זו האינדיקציה?

האינדיקציה שלו היא לא כל כך בזה, אלא בזה שהוא אוחז בחברים ויחד איתם הוא מחליט שהם בכל זאת מתקדמים לאמת.

תלמיד: זאת אומרת, החברים מבחינתי הם כאלה שאני נמצא איתם ברכב ואני לא יודע אם הגענו ליעד או שאנחנו נמצאים באיזו תחנה בדרך.

כול עוד לא מגיעים ליעד, כמו שאתה אומר, אז לא יודעים, לא בטוחים ואין מה לעשות, כי אנחנו צריכים לבדוק את כל המצבים, מהשקר השלם עד האמת השלמה.

שאלה: בעל הסולם כותב שאם האדם עושה טעות קטנה בתחילת הדרך, אחר כך הוא יכול להתיישר, אבל הוא לא יגיע למטרה, כמו קו ישר שהולך הצידה ולא פוגע במטרה. אני מבין שאנחנו לא צריכים לקבל אינדיקציה או שכר שאנחנו מתקדמים, אבל אם אדם כל החיים מתקדם ישר אבל בטעות הייתה לו סטייה אז הוא לא יגיע למטרה?

אין לנו שום סימנים שאנחנו הולכים בדרך האמת חוץ מהביטחון שאנחנו יכולים לקבל מהסביבה. אחרת באיזה כלים אתה תעבוד? רק הסביבה יכולה איכשהו להיות מחוברת ויכולה לחבר אותך למטרה.

תלמיד: אבל ביטחון מהסביבה גם יכול להיות אשליה.

רק ככל שאתה קשור איתם ומאמין בהם, אבל תבין שאין כאן שום דבר בטוח, רק האחיזה בחברה. וזה הגיוני, מאיפה תיקח עוד הבחנות שקשורות ללשמה?

שאלה: להישאר במצב של "חוץ מצא", זה לדעת שאני בדרך עם החברים, זו ההבחנה היחידה שיכול להיות לי?

כן, חוץ מצא ולהידבק בחברים.

שאלה: הוא כותב "אם האדם יש לו כבר דרך של אמת, היינו שהוא הולך לדרך של לשמה, אבל נמצא עוד באמצע הדרך", זאת אומרת שהוא עוד לא נמצא בלשמה אבל הדרך נקראת אמת ודרך של לשמה?

כן, זו הדרך של לשמה.

שאלה: כשאני עולה על הר אני עומד מולו, כשאני עולה על המדרון ומטפס למעלה, אני מגיע לפסגה. אני לא מתייחס למדרון כאיזה פיקציה, אני לא אגיע ליעד בלי הדרך. אז למה זה שקר וזה אמת?

יש לך אפשרות להחזיק בחברים ובקשר מסוים ביניכם לקבוע שאתה מתקדם לאמת, כי אתם מתקשרים ביניכם ורוצים להגיע לחיבור כזה שכולכם תהיו כלולים בו. וכל אחד מחזיק את השני וכולכם משתדלים להיות ככל האפשר בעיגול שלכם וככה אתם מתקדמים מיום ליום, ממאמר למאמר וכן הלאה. אין לכם יותר במה לאחוז חוץ מזה שאתם צריכים יחד לפנות לבורא. אם אתם פונים יחד לבורא אז יש בזה כבר משהו שאתם תופסים את האמת ומתקרבים אליו.

תלמיד: כלומר, גם במצב שאנחנו עדיין לא בלשמה, שאנחנו עדיין לא על הפסגה?

אף אחד לא מדבר על הפסגה, אנחנו מדברים על איך לאחוז בדרך הנכונה.

תלמיד: האם כל הדרך כולה שקר או שיש גם שם מינונים של אמת?

הדרך היא לא שקר.

תלמיד: אבל כך אנחנו אומרים, שהדרך היא שקר וירושלים היא האמת.

לא. המצבים שלנו בדרך יכולים להיות שקר, אבל הדרך עצמה היא הדרך להשגת האמת. אם אנחנו קשורים בינינו ופונים לבורא, אנחנו כבר נמצאים באיזה כיוון נכון. ואם מיום ליום אנחנו רוצים לבדוק, ליישם את עצמנו, לכוון את עצמנו, אז אנחנו מתקדמים למטרה.

שאלה: איך לא ללכת לאיבוד בדרך?

לאחוז בחברים.

תלמיד: אבל אנחנו ביחד באותו רכב, איך אנחנו לא נלך לאיבוד ?

אני לא יודע באיזה רכב אתה מתאר שאתה נמצא, אתה מתאר מצב שממנו אי אפשר לצאת.

תלמיד: כמו שהוא מתאר בקטע, אדם עלה על האוטובוס שמוביל אותו לירושלים. אני עכשיו עם החברים, וחברים הם היחידים שיכולים להוביל אותי עכשיו בדרך למטרה, ללשמה, אז איך אני לא הולך בדרך?

אם אתה הולך עם החברים ופונה לבורא, אז אתה בטוח מתקדם נכון.

תלמיד: יש איזה תפילה מסוימת שאנחנו צריכים להעלות?

תעלה אותה מהלב, שאתה רוצה להיות מחובר לחברים ולהתקרב לבורא.

תלמיד: ולא משנה מה קורה לי בדרך?

לא, וזה כדי שלא יבלבל אותך.

שאלה: איך אפשר לפתח חוש לשקר?

אין לנו בינתיים, לא חוש לאמת ולא חוש לשקר אלא רק על ידי חיבור בינינו. וככל שאנחנו רוצים לפנות בזה לבורא, אז הכיוון, הנטייה שלנו, אנחנו מקווים שזה נכון.

תלמיד: ומתוך זה שאנחנו מקווים שהחיבור הוא נכון ולכיוון הבורא, יש עוד הבחנות?

מיום ליום יש לנו מצבים אולי יותר קשים, אבל אנחנו מסוגלים בכל זאת לקבוע מעליהם את החיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: מתי מתגלה השקר?

בכל רגע ורגע מתגלה לך קצת שקר וקצת אמת ואתה עובר ביניהם.

שאלה: בקטע נאמר, שכל עוד לא הגעת לירושלים אז אתה נמצא בשקר, כל עוד לא הגעת לדלת, לא נכנסת. איך אנחנו מבינים שכבר הגענו, שאנחנו נמצאים בלשמה, יש איזה מדד לזה שבאמת הגענו?

אנחנו כל הזמן דואגים לחיבור בינינו ומחיבור בינינו להתחבר לבורא וללכת בקשר הזה אחריו. ולמה שמגיעים, לכל מיני הבחנות בדרך, אנחנו נראה איך מתקדמים, לאיזה מצבים נכנסים.

שאלה: איך אני יודע אם אני על דרך השקר? איך אני יכול לראות סימנים שאני נמצא על דרך האמת?

סימנים על דרך האמת הם, שאתה נמצא יחד עם כל החברים בדעה אחת ושאתם בדעה האחת הזאת יכולים לעלות, לפנות לבורא. ואם אתם מרגישים שזה כך, זה כבר סימן טוב.

שאלה: בדוגמה של להגיע לירושלים, אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו בירושלים אם אנחנו רק נמצאים בדרך, אבל איך אנחנו יכולים לדעת כשאנחנו מגיעים שזה ירושלים, הרי אף פעם לא היינו שם?

זה לפי הרגשה פנימית, שיש לכם קשר עם הבורא יותר מקודם ואז דרך מרכז הקשר ביניכם אתם מגיעים לקשר עם הבורא. והנקודה הזאת, היא נקודת הקשר המשותפת ביניכם לבין הבורא והיא נקראת "ירושלים".

שאלה: איך אפשר לדעת שאנחנו בשקר, איך ניתן לזהות את השקר כמו שהרבה פעמים יכול להטעות אותנו?

רק על הסתמכות הקשר בין החברים. ככל שקשר יותר הדוק, ככל שהוא יותר נקודתי, נוכל להבדיל הבחנות בכל המרכיבים של המצבים שלנו.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם צריך לעשות בירור וצריך להגיע לידיעה שהוא נמצא בשקר בשביל לשנות את דרכו. איך האדם יכול לעשות בירור אמיתי בתוך ליבו?

רק על ידי חיבור עם החברים. אין לו שום דבר במה לאחוז, רק מתוך כך שהוא מחובר עם החברים יותר ויותר, ממש מרגיש שיש לו חיבור בהם בלב משותף, ברצון המשותף, אז הוא יכול לעשות בירורים הלאה בכל המצבים הפרטיים.

תלמיד: מה הם הברורים האלה, מה הוא בדיוק מברר?

הוא מברר עד כמה הוא מכין מקום בחיבור בין החברים לגילוי הבורא, עד כמה הוא בונה מקום לבורא.

תלמיד: מה הכוונה בונה מקום לבורא?

הכוונה לכך, שיהיה ביניכם מצב שהבורא יוכל לשרות ביניכם.

שאלה: הוא אומר שאנחנו במסע בדרך האמת, אבל כרגע אנחנו בשקר. איך אפשר להסתדר עם הידיעה הזאת שאנחנו חיים בשקר כל הזמן? איך אפשר להעביר את היום כך?

לא, אנחנו לא חיים כל הזמן בשקר, אנחנו נמשכים לקשר בינינו ולקשר עם הבורא, זה בעצם מה שאנחנו צריכים להשיג. והקשר הזה בשבילנו הוא נקודת המטרה, שאנחנו מתקשרים בינינו ומגלים את הבורא בקשר הזה בתוכנו. אז אנחנו בודקים מפעם לפעם איפה אנחנו נמצאים, האם אנחנו מתקרבים לזה או לא, זו העבודה שלנו.

אין לי מה להוסיף, ודאי שהמצבים, הזמנים משתנים ואנחנו צריכים לראות בהם את עצמנו מקושרים בכל מיני אופנים עוד ועוד ובהתאם לזה לגלות רצון לבורא, לתפוס אותו, לגלות אותו בינינו.

תלמיד: אז אנחנו כן רואים את ירושלים מרחוק?

יכול להיות שכן.

שאלה: קראתי בבלוג שלך שאנחנו נמצאים בעולם שכולו שקר, עולם שבנוי על יחסים אגואיסטים בין האנשים. ואם היינו רוצים לבנות יחסים לבביים של השפעה בן אנשים אז השקר היה הופך להיות לקשר. האם הטרנספורמציה הזאת זה הכרחית לגלות את העולם האמת?

כן.

שאלה: השקר שאנחנו מתעסקים איתו כל הזמן הוא שקר מתוק. אנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות, בפתיחה לחכמת הקבלה, זה שקר שיש לו גם יופי, זאת אומרת אני יודע שאני לא נמצא באמת אבל אני נהנה מהאמת בדרך, יש כאן שקר מתוק, שקר יפה.

מה אתה רוצה בזה שאתה לומד?

תלמיד: יש מילוי.

אני שואל, איזה מילוי?

תלמיד: שאומרים לי שבדרך השקר אני מתקרב לבורא ואני עושה זאת יחד עם החברים, אנחנו מתחברים יחד. וכיף ללהיות בשקר הזה, הוא שקר מאוד מתוק, יש בו המון טעם.

בסדר.

תלמיד: עצם העובדה שאני מרגיש מתוק בשקר הזה מביא מכות?

תגלה בדרך מה שיהיה.

שאלה: איך אנחנו שאנחנו נמצאים על דרך השקר עוברים מדרך השקר לדרך האמת?

לפי ההכנה שלנו. אם אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו או שחיבור לא מספיק או בכלל לא קיים, לפי זה אנחנו בודקים את עצמנו. בעצם כל הדרך מכאן ועד גמר התיקון היא יותר ויותר התחברות בינינו למעלה מכל ההפרעות. זו כל הדרך, להיות כאיש אחד בלב אחד ועוד ועוד לגלות את הבורא בלב האחד הזה עד שנגיע למטרה, שנהיה כולנו כאיש אחד בלד אחד והבורא ישרה בנו.

תלמידה: מה השקר בדרך?

השקר בדרך הוא, שאנחנו יכולים לקבל מילוי והוא ממתיק אותנו, עוצר אותנו.

שאלה: האם אנו יכולים לחשוב על שכר כלשהו בכניסה ללא לשמה?

שכר בכניסה ללא לשמה? עבור מה?

שאלה: כי אנחנו עדיין בלא לשמה. האם יכול להיות שכר מסוים למאמצים שאנחנו עושים כדי להגיע ללשמה?

כן, יכול להיות. אנחנו מרגישים שאנחנו מתקרבים ללשמה ומתרחקים מלא לשמה, וזה השכר שלנו. אנחנו מזהים בדרך עוד ועוד הפרעות שאנחנו רוצים להתרחק מהן, זה השכר. העיקר זה היחס שאנחנו מגלים בין החברים.

שאלה: אמרת שאנחנו פונים לבורא דרך ההתקשרות בינינו, וזה כבר סימן שאנחנו בדרך לאמת. מה זה נקרא שאנחנו פונים לבורא?

שאנחנו מבקשים ממנו שיביא אותנו לחיבור, שיראה לנו דרך, הבחנה, קשר, יעלה אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: האם עצם העבודה על החיבור זאת הפניה שלנו אליו?

אני לא יודע, תלוי באיזו צורה אתה לומד. יש כאלה שלומדים את זה כמו באוניברסיטה, יש כאלה שלא מתכוונים בכלל להתקרב לבורא, תלוי לאיזו מטרה אתה עובד.

שאלה: אם בסוף המטרה שלנו היא להגיע לדבקות בבורא ואנחנו עובדים על החיבור בינינו, אז האם עבודת החיבור בינינו היא כבר פניה לבורא?

כן, ודאי. כדי להגיע לחיבור בינינו אנחנו צריכים לנסות להתחבר, לראות שזה לא מצליח ולפנות לבורא שיביא אותנו לחיבור.

שאלה: האם חוץ מלהתעמק עוד ועוד בחיבור, אין בעצם עוד דברים שיעזרו לי לראות שאני הולך בכיוון הנכון?

לא, חוץ מכך שאני נמצא עם החברים בחיבור המתגבר ומתקרב לפניה לבורא, או ממש לבורא, אין לי שום הבחנות. גם אהבת עולם, אבל בעצם חוץ מהשגת החיבור אין לי מה לעשות.

שאלה: מה זה נקרא להתעמק בחיבור בינינו, במה החיבור שלנו הופך להיות יותר עמוק?

"כאיש אחד בלב אחד", כולנו כאחד, כולנו חברים. חבר מהמילה "חיבור", שכל אחד דואג לאחר ומבין שבעצמו, בלי חבר הוא לא משיג את המטרה, וגם החבר שלו לא ישיג את המטרה אם הוא לא יעזור לו.

שאלה: ואנחנו צריכים לבדוק את עצמנו האם אנחנו מתקדמים לכיוון הדבקות בבורא?

כן.

שאלה: איך מיישמים את הבדיקה שהתקרבנו לדבקות בבורא?

עד כמה שאני דבוק בעשירייה, הבורא נמצא בתוך עשירייה.

שאלה: גם אם הוא נסתר, עצם הדבקות שלך בעשירייה זה נקרא שאתה מתקרב לדבקות בבורא?

כן. אין בורא, זה "בוא וראה", אם אתה מרכיב את העשירייה בצורה נכונה אתה יכול לקבל מזה את הרגשת הבורא.

שאלה: החיבור שאנחנו מייצרים בינינו, עוצמת החיבור הזה, האם זה נקרא עבורנו הרגשת הבורא?

לא עוצמה, אלא כשאתם בונים עשירייה בצורה נכונה זה נקרא שאתם עושים את הבורא, בצורה כזאת אתם יכולים לבנות אותו, לגלות אותו.

שאלה: מה הוא מוסיף לעשירייה?

את מושג היחוד, מושג החיבור, "ה' אלוהנו, ה' אחד."

שאלה: אם יש לי מורה דרך שהוא נמצא, שכבר עשה את הדרך לירושלים, לָמה אין לי אינדיקציה איפה אני?

המורה הוא זה שמביא אותך, ולא שאתה הולך, אתה רק יכול להידבק במורה ואז לעבור את הדרך.

שאלה: ומורה הדרך הזה לא יכול להגיד לי שעוד עשרים קילומטרים, עוד עשרה או קילומטר נגיע?

לא.

שאלה: לָמה?

הוא רוצה שיהיה לך כוח אמונה, כוח התמדה.

שאלה: מה אני יכול להשפיע לחברַי בדרך לאמת?

קודם כל דוגמה, שזה שמירת העיתים ללימודים, לכל מיני אירועים שלנו, וכן הלאה, שאני שומר על זה בקפדנות, כי על ידם אנחנו מקרבים את הקבוצה מפעם לפעם עוד ועוד, מצרפים את עצמנו זה אל זה.

שאלה: כתוב "אף על פי שהוא כבר הלך כמעט כל הדרך, וכבר הוא עומד על יד השער, הנקרא "אמת", שהוא בחינת לשמה, מכל מקום עדיין הוא נמצא בחוץ." מה יפתח את השער הזה לירושלים לכולנו ולעולם כולו?

דרישה משותפת, כללית, של העשירייה.

שאלה: לָמה בכלל האדם צריך להרגיש שהוא בשקר אם הבורא רוצה שהנברא יגיע בדרך להשתוות צורה איתו?

אין דבר כזה שהבורא לא רוצה, הבורא רוצה שאנחנו נגיע להשתוות צורה עימו.

תלמיד: זאת אומרת ששקר זה חלק מהדרך.

כן.

שאלה: סיפרת שכאשר נסעת עם הרב"ש, הוא היה אומר לך לעבור במהירות את המהמורות בכביש כדי להרגיש אותן פחות, כדי שיהיו פחות רעידות. ואני מרגיש שאני כולי נבלע על ידי הרצון לקבל, עד כדי כך שאני אפילו לא רואה את המהמורות. איך אני אוכל להגיע לדרך האמת?

אני לא חושב שזו דוגמה טובה, לפי זו שנזכרת בה עכשיו. אני חושב שהדוגמה הכי טובה בדרכים זה שאנחנו יודעים בדיוק לפי המצב שלנו איפה אנחנו נמצאים, עד כמה מותר לנהוג, מבצעים את הפקודות, וכך מגיעים למטרה בצורה בטוחה. הרב"ש דווקא כל הזמן דאג לזה ואסר עלי לנהוג יותר מתשעים קמ"ש.

שאלה: על איזה סוג של שקר אנחנו מדברים? איך אנחנו יודעים מה השקר בדרך לירושלים, ואיך אנחנו מגלים אותו?

"ירושלים" זה נקרא יראה שלמה, שלמות. איך מגלים אותו בדרך לירושלים? רק על ידי זה שמתחברים יותר, מפחדים להתנתק זה מזה, ולכן יותר מתקבצים, וכך מגיעים. בינתיים זה כל מה שאני יכול להגיד על ירושלים שזו יראה שלמה.

שאלה: יש לנו דרך מסוימת שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו יודעים שיש אין עוד מלבדו, שהוא טוב ומיטיב, ככה אומרים לנו. ואנחנו הולכים בדרך לפי מה שאומרים לנו. אז איפה פה השקר, לָמה זה שקר?

אבל איך אתה מקבל פקודות ללכת בדרך הנכונה?

תלמיד: יש מורה.

אם יש מורה, אז אתה יכול לסגור את העיניים וללכת אחריו. אנחנו מדברים על זה שכל אחד צריך להיות כמורה דרך.

תלמיד: אבל זה לפני שאנחנו מגיעים לשמה, לפני שאנחנו מגיעים לירושלים, כשאנחנו עוד לא שם.

אפילו כשאתה הולך אחרי המורה, אתה בכל זאת צריך להיות בעיניים פקוחות. קראת מה קרה להם בדרך לירושלים, לארץ ישראל, עד כמה הם היו בחוסר הבנה, הרגשה, ובטעויות.

תלמיד: אז מה האמצעים להישאר בדרך הנכונה לפני שאתה מגיע ירושלים?

רק חיבור. ובאמת שיהיו עשיריות, ומאות, ואלפים, כמו שאצלם, ושיהיו מנהיגים כדי לשמור על המבנה הפנימי שלהם. כך יהיה בטוח שהם מתקרבים למקום החיצון הנכון.

תלמיד: והעשיריות והמאות והאלפים לא צריכים את משה שיעמוד בראשם?

יש להם, דמות משה הולכת לפניהם.

תלמיד: במקרה שלנו זה אתה.

לא. זה כשכולנו מבררים ומתארים לפנינו את דמות משה. אני לא לוקח על עצמי כאלה תפקידים.

שאלה: מה זה נקרא לשמור על המבנה הפנימי?

לשמור על העשירייה. אין פה יותר מה להגיד. שכולנו מחוברים, כולנו תלויים זה בזה, וכולנו מרגישים שאם לא נלך כולנו יחד, לא נגיע למטרה.

תלמיד: הדאגה היא שכל העשירייה תהיה ביחד, למרות שכל אחד חושב אחרת, ורגיל אחרת?

כל אחד צריך לחשוב אחרת, ודווקא אז הם מייצבים ביניהם ביחד שלמות.

תלמיד: מה זה מייצבים, מה גורם לייצוב? כי זה לא חיצוני. זה כנראה משהו פנימי.

למרות האופי והטבע השונה של כל אחד, הם מוכנים לבטל על עצמם כדי להיות בחיבור. וככל שהם צריכים לבטל את עצמם כדי להיות בחיבור, בחיבור הזה הם רוצים לגלות את הכוח העליון האחד לכולם.

תלמיד: במה מתבטא הרצון של כל אחד, שאני מזהה שאנחנו נמצאים בתהליך הנכון של ביטול? האם זה חיצוני, פנימי, או בהרגשה?

התהליך הנכון של הביטול הוא שאני מתאר את הקשר בינינו למעלה בחשיבותו מכולם. מכל אחד, וודאי שמעצמי.

תלמיד: אמת ושקר הן תכונות מאוד מופשטות. לשכנע מישהו מחוץ לעשירייה זה בלתי אפשרי, וזה גם לא מומלץ לפי ההמלצות שלך ושל המקובלים.

ודאי.

שאלה: מידי פעם, מזדמנים דברים מחוץ למעגל הזה, שבאים לאותת לנו שהבורא ענק. ואתמול נחשפתי למשהו כזה. והגיע אלי "חבר" ואומר, "אני רוצה להתקרב ולהבין מה זה חכמת הקבלה, רק אל תדבר איתי על דת ואלוהים". האם לסימנים הלאה, צריך לייחס חשיבות?

אני לא שם לב לכאלה דברים. מדברים, שואלים, פונים, זה עובר לידי. יש לי עשירייה, חוץ מהעשירייה יש עוד מספר עשיריות, עשרות, אפילו מאות, יכול להיות, ואני קשור אליהן. ואני לא נברא כדי להתחיל עכשיו להסביר לכל אחד שאין לו מה לעשות, שמגיע פעם בעשר שנים, שאני אתפלפל עימו. זהו. פשוט.

תלמיד: הכוונה הייתה אחרת, אם אדם שהולך בדרך ויודע שהאמת נמצאת רק בגילוי הבורא מתוך העשירייה, צריך לנתק את עצמו מכל המרחב שסובב אותנו?

לנתק, אני לא יודע מה זה, אבל לא להתבלבל ולא להתקשר אליהם. בשביל מה לי להתקשר למחשבות שלו, לרצונות שלו? מה יש לי מזה?

תלמיד: איך אנחנו נגיע להפיץ את החכמה בקרב כל באי עולם?

אל תביא לי כאן את כל השאלות. אני לא רוצה עכשיו להיות קשור עם אף אחד שיש לו דעות אחרות או דעות מבולבלות.

תלמיד: אין לו דעות. זה העניין. בגלל זה הוא חזר.

אין לו דעות?

תלמיד: בגלל זה הוא חזר. אין לו. הוא רוצה לקבל מאתנו את הדעות.

אני לא רופא.

תלמיד: זו ההזדמנות להעלות את כל הבעיות האלה כשבאים לפה ואנחנו נפגשים.

אל תביא אותן לכאן.

שאלה: האם זה נכון שרק אני נמצא בשקר וכל החברים שלי כבר בירושלים?

יכול להיות שאתה חושב כך וזה טוב. זה צריך לדחוף אותך לרוץ אחריהם.

שאלה: בנוגע לשקר ולאמת, הרבה פעמים אני שומעת אותך אומר ש"הבורא משלים את העבודה בעדנו". אם הבורא ישלים את העבודה בעדנו יש לנו את העשירייה ואנחנו כל הזמן פונים לבורא שישלים את העבודה בעדנו, האם זה לא נותן לנו מספיק ביטחון שאנחנו בסופו של דבר נגיע למטרה?

בטוח שנגיע למטרה, על זה אין ספק, כי הבורא מחזיק את המטרה. אבל בדרך להשגת המטרה אנחנו צריכים בכל זאת לתת סכום היגיעה הנדרשת מאתנו כדי להשיג אותה, כדי להרגיש אותה, כדי לקבל אותה, לאחוז בה. וכאן המאמץ שלנו. אותו מאמץ אנחנו צריכים להשתדל לייצב ולשמור בקבוצה.

שאלה: איך להיות בגילוי החיסרון המדויק ביותר בעשירייה?

אם אנחנו יחד מתחברים ומשתדלים לאתר בינינו כזה קשר שבו מתגלה הבורא, זה החיסרון הנכון. בקשר הזה צריכים להיות אור ישר, אור חוזר, רשימו של כל אחד ואחד, איך אנחנו מחברים את הרשימות האלו יחד, איך אנחנו מייצבים את עצמנו נכון, זו העבודה שלנו.

תלמיד: אני מרגיש קצת בלבול שיש בבירור הזה, כי אני מאוד מזדהה עם השאלה של החברה הקודמת, כי שקר לא בדרך, זו הדרך לאמת, שקר במצבים שאנחנו מרגישים לפני שלא הגענו למטרה, וכשאנחנו מגיעים לאיזה גילוי אנחנו מרגישים מה זה אמת, ומה שוני בין אמת לשקר, אבל הדרך הזאת היא דרך אמיתית, והמילויים שאנחנו מרגישים זה גם כנראה חשוב, כי אנחנו צריכים לקבל משהו כדי לא לברוח.

כן, אתה צודק.

שאלה: לא מזמן התחלנו בפורמט של אירועים שהחברים מתאספים, יכול להיות חמישים או מאה איש, וכל אחד אומר את תפילתו, מעלה תפילתו לבורא, אנחנו קוראים לזה "תפילה לבורא", האם יש בזה קשר לתפילה אמיתית כלפי הבורא, או שזה אולי הכנה לתפילה?

ודאי שזה חשוב, וודאי שזה פועל, וזה מועיל לכולם.

תלמיד: ואצל רב"ש היה משהו כזה?

לא.

שאלה: אמרת שאנחנו מחברים את הרשימות שלנו בקשר הזה, מה זה אומר? איך אנחנו עושים את זה?

אנחנו מחברים רשימות, ודאי שאנחנו רוצים לגלות את הבורא במידה הכללית שהוא מתגלה כלפינו, אז כל אחד מהמקום שלו משתדל לתת מאמץ לגילוי הבורא לכולם.

שאלה: בחיבור בעשירייה, אנחנו צריכים ללמוד איפה נמצא אור ישר, אור חוזר, רשימות?

אחר כך אנחנו נלמד את זה בצורה פרקטית, זה יתגלה ויהיה לנו מובן.

קריין: נמשיך לקטע 5.

"אין האדם יכול לדעת, אם הוא הגיע לשמה, מטרם שזכה להכנס לתוך הלשמה. אבל מתי האדם יכול לדעת אם הוא כבר נכנס לתוך מדרגת לשמה. מה הוא הסימן לזה, שידע שעכשיו הוא נמצא במדרגת של האמת. והתשובה לזה אנו מוצאים בהקדמה לתע"ס (אות נ"ו) וזה לשונו "ובזה תבין מה שאמרו ז"ל, הֵיכִי דָּמֵי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד"."

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

שאלה: מה הכוונה "שלא ישוב לכסלו עוד", האם זה שהוא יודע להבדיל בין לשמה ללא לשמה, ואז הוא לא ייפול?

כן, גם זה.

שאלה: מה זה עדות של הבורא?

עדות של הבורא, שכולם, מי נמצא במדרגה, רואים שהבורא מסכים עימו.

שאלה: מה זה "מאמץ פנימי", ומה בונה באדם אותו המאמץ?

"מאמץ פנימי" זה שאני משתדל לדכאות מחשבות ורצונות מסוימים, ולעלות בחשיבותם רצונות ומחשבות מסוימים.

שאלה: איך אדע שאני עושה את רצון ה'?

אנחנו לומדים זאת בדרך כלל מהיחסים בין החברים. אם אני מתחבר איתם ועושה את רצונם אז מתוך כך אני פועל כלפי הבורא שנמצא במרכז הקשר בינינו, ומה שאני משפיע לחברים מגיע לבורא.

תלמיד: אנחנו לומדים שככל שאנחנו מבקשים כך אנחנו מתקדמים. איך להגיע לאותו מצב שאנחנו מכניסים את הבורא לכל פעולה, הופכים אותו לשותף פעיל, כמו שאנחנו קוראים "לפני ה' ישפוך שיחו"?

לפי הבירור. אנחנו מבררים עד כמה אנחנו יכולים לקיים את רצון הבורא וכשאנחנו מבינים שלא מסוגלים, אז פונים אליו ומבקשים הבנה וכוחות, וכך נעשים לשותפים איתו. הכול נעשה בצורה פשוטה ככל האפשר.

שאלה: איך אדם יודע שהוא "לא ישוב לכסלו עוד"?

לעת עתה הוא מרגיש שיש לו ביטחון מלמעלה לעשות רק פעולות השפעה.

תלמיד: יש את המאמר על רבי שמעון שנפל לשמעון מן השוק. איך זה מתחבר ביחד?

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אם הוא יעשה טוב אז קודם הוא צריך להיות בנפילה. רבי שמעון נפל, הוא הרגיש שהוא נמצא בנפילה גדולה, ואז אמר "יש לי מתוך זה ידיעה שאני עכשיו נמצא לפני העלייה גדולה".

תלמיד: האם זה לא סותר את זה?

זה לא סותר, זה בא אחרי זה. כדאי לך לקרוא על זה.

שאלה: למה אדם בכלל רוצה לדעת אם הוא הגיע לשמה?

"לשמה" נקרא שכל המעשים שלו הם לשם שמיים, לשם הבורא ולשם כל הנבראים. הוא רוצה לדעת האם הוא הגיע לדרגה כזאת של שלמות התיקון שלו.

תלמיד: האם הוא לא מסתפק בזה שהוא עובד בדרך לשם?

מה נקרא עובד, מי יודע איך אתה עובד ומה ייצא לך מזה?

תלמיד: כשאני שואל אם הגעתי לשמה, למה אני רוצה לדעת שהגעתי, אולי השאלה מגיעה מהכוונה על מנת לקבל?

כדי שתדע אם הגעת או אם לא הגעת, אפילו מתוך האגו שלך.

תלמיד: אם כך זה בסדר לשאול את השאלה הזאת?

תמיד אפשר לשאול.

שאלה: הרב"ש כותב במאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי". האם הוא מתכוון שהשקר שאנחנו חיים בו, הוא לא דבר שלילי אלא הוא גם יכול להיות חיובי?

אנחנו לומדים על ידי שניהם, אמת ושקר. אם לא נקבל פעם אמת ופעם שקר, גם לסירוגין וגם בכלל בכל מיני מצבים, אז לא נדע איך לתקן את עצמנו ואיך לזהות מה צריך לתקן.

תלמיד: בחיים שלנו שקר זה דבר שלילי, לא מתנהגים כך, לא מדברים כך, ופה השקר הופך למשהו שרק מקדם אותך.

וודאי שהשקר מקדם. לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע" והוא נברא קודם, עוד לפני התורה.

תלמיד: האם השקר זה דבר חיובי שמקדם אותנו?

השקר נברא כדי לקדם אותנו. צריכים להבין עד כמה הדברים האלה הכרחיים.

קריין: קטע 6.

"ידוע שדבר קטן אי אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה.

והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות. נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי. 

היינו, שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה. נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, הוא האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת. 

ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה." 

(הרב"ש. אגרת ט"ז)

שאלה: האם להיות באמת זה רק גמר תיקון?

אמת זה רק גמר תיקון.

תלמיד: כלומר בכל התהליך, אלו שכבר עוברים את המחסום ועולים במדרגות, הם עדיין עובדים בין השקר לאמת.

נכון.

תלמיד: אני לומד שאני מודע לזה שאני לא עושה את הדרך הנכונה.

למה הדרך לא נכונה? זו הדרך הנכונה לאמת, רק שאתה נמצא בה עדיין חצוי כך וכך.

תלמיד: יש מצב שאדם משוכנע שהוא נמצא באמת, אבל יש אנשים שלא אומרים "אני עכשיו באמת" כי הם מודעים שהאגו והאהבה העצמית שלהם, לא מאפשרים להם להיות תמיד בדרך האמת, בהשפעה. הם מתמודדים איתה ואומרים לעצמם "אני לא בסדר", הם עושים חשבון נפש ומגיעים למסקנה שלא פעלו עכשיו בסדר. לעומת זאת, יש מצבים בתוך העשירייה שחברים מקבלים פידבק מהחבר ומתקנים את עצמם, או לפחות עושים את המאמץ ומודעים לזה. איך תקרא לאנשים כאלה?

נכון, מה השאלה?

תלמיד: התפיסה הזאת שיש תמיד או אמת או שקר היא לא בהכרח, יש מצבים שהבן אדם נמצא באמת בדרך האמת ואז הוא נופל חזרה לשקר.

כן, אבל הוא בכל זאת נמצא באחד משני המצבים.

תלמיד: בכל רגע נתון.

כן.

תלמיד: אם כך האמת הסופית היא רק בגמר התיקון, ועד אז העבודה היא כל הזמן לחזור לאמת.

אתה צודק.

שאלה: הוא אומר לנו פה ששקר קטן לא מספיק, וצריך לגלות שקר גדול. מה זה אומר "שקר גדול", הרי שקר זה שקר, לא?

כן אבל אם אלה שקרים קטנים, אנו לא כל כך יכולים לזהות אותם. אבל שקרים גדולים, אותם יכולים לגלות.

תלמיד: אז מתי מגלים שקר גדול, באיזה שלב של העבודה?

זה בשלבי העבודה, ודאי.

תלמיד: אדם עושה איזו פעולה לחיבור, ובסופו של דבר הוא מגלה שזה שקר, שהוא לא עשה את זה למען הבורא, שלא הייתה לו כוונה נכונה. זה נקרא שקר. אז מה ההבדל בין שקר כזה, לשקר גדול?

ההבדל בין שקר קטן לשקר גדול, עד כמה האדם רחוק מהפתרון שלו. ולא שלכולם זה אותו דבר, זה ברור. אם זה ילד קטן, או אדם גדול, או חכם גדול, וכן הלאה. זאת אומרת, יש הבדל, ולכן אנו בודקים הכול לפי האדם.

תלמיד: אפשר להגיד שאחרי שהאדם מגלה כמה שקרים קטנים בעבודה שלו, הוא מגלה שכל מה שהוא עשה זה שקר אחד גדול?

יכול להיות, נגיד שכן.

שאלה: יש דעה שאחרי צמצום ב' אנחנו כבר נמצאים בלשמה, שכל הבריאה כבר נמצאת בלשמה. האם זה נכון?

אני לא יודע מה זה "אחרי צמצום ב', וכל הבריאה". אני יודע שבינתיים אנחנו נמצאים בזמן ההכנה לשמה.

שאלה: מה הסוף של השקר, במה הוא מסתיים?

השקר נגמר כאשר מתגלה כל הכלי, כל הרצון לקבל במלואו.

שאלה: האם אנחנו יכולים לחזור בתשובה, לחזור מהמצב שבו אנחנו נופלים מלשמה ללא לשמה?

אם אנחנו נמצאים כבר בלשמה, וודאי שאנחנו יכולים ליפול גם ללא לשמה, ואחר כך, על ידי העבודה שלנו לעלות ללשמה, ושוב ליפול ללא לשמה, וכן הלאה.

שאלה: אנחנו מנסים לעבוד בלשמה, למה רב"ש מתכוון כשהוא אומר שצריך להכין את הלא לשמה הגדול, מה זה אומר?

אנחנו צריכים להתקרב ללשמה כמה שאפשר, ולהבין שהעבודה בלא לשמה שבה אנחנו נמצאים בינתיים, היא גם עבודה מאוד גדולה, חשובה ומכובדת.

שאלה: איך אפשר לברר מה השקר, בלי לאבד את הביטחון, ולעבוד?

אנחנו מבררים את זה לא על ידי הפעולות שלנו, אלא על ידי זה שהבורא מאיר לנו, ואז אנחנו מבינים כמה רצון לקבל יש בפעולות שלנו, וכמה יש בהן רצון להשפיע.

שאלה: אם אדם מגיע למצב שהוא כבר מרגיש ש"בשבילי לא כדאי לחיות", זה נקרא שהוא הגיע לשמה?

לא, שהוא מיואש מכוחותיו.

שאלה: אני מבין שכשאתה במצב של לא לשמה, זה מצב גבוה, כי אתה מודע לכך שיש לשמה, אבל אתה עדיין לא שם. נניח מישהו שבכלל לא נמצא במעגל הזה, אפילו לא בלא לשמה, איך אתה נכנס בכלל לתוך המעגל, ומשיג שלא לשמה?

אני נכנס למעגל, משתדל לקחת דוגמה מחברים, וככה אני מתקרב אליהם, עד שאני מגיע ללא לשמה.

תלמיד: נניח מישהו שהיה בלשמה ונפל ללא לשמה, הוא יכול ליפול גם החוצה?

כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שהרצון לקבל מת, אל תאמין שאתה יכול סתם ככה בצורה חלקה ובלתי פוסקת לעלות לגמר התיקון.

תלמיד: או אפילו להישאר במעגל.

כן.

שאלה: כתוב שהשקרים גדלים עד שאפשר לראות את השקרים אם כך הוא רוצה. האם כך אנחנו צריכים לחפש את השקרים או את האמת?

אנחנו צריכים לחפש את האמת לעומת השקרים, ואז בטוח שנזהה אותם נכון.

שאלה: במצב לשמה רק הכוונה משתנה או גם הפעולה?

וודאי שגם הפעולה. מה זה פעולה? שינוי הרצון זה כבר שינוי הכוונה, וזה כבר שינוי המצב.

שאלה: מדובר בקטע על גשר בין השקר והאמת. כמה זמן אנחנו יכולים להיות על הגשר הזה, ואיך לצאת ממנו?

רק על ידי דבקות לקבוצה, ואם אתה הולך יחד איתה כל הזמן, וזה מעביר אותך את הגשר.

שאלה: במאמר שקראנו הוא מצייר תמונה שבה אנחנו צריכים להיות באמצע. מצד אחד מרגישים את השקר, ומצד שני לפעמים מרגישים את האמת. מה המצב הזה שאתה יכול להרגיש את שני העולמות, וללכת באמצע ביניהם? שאתה משתדל לא ליפול לשקר, לטיפשות של העולם השקרי, מה המצב הזה? כי עליו מדובר במאמר.

שאני קשור לחברים, ותולה את העתיד שלי רק בקשר איתם.

שאלה: האם תוכל להסביר את החשיבות של החזרה בתשובה?

בצורה פשוטה זה כמו שאומר רב"ש, שבמילה תשובה, תשוב ה' לגבי ו', זו התשובה השלמה. כשמלכות חוזרת להיות דומה לזעיר אנפין, לעל מנת להשפיע. זו המהות של המילה תשובה.

(סוף השיעור)