תקציר שיעור בוקר – 5.4.24
על בסיס מאמר "מהו 'לחם רע עין' בעבודה"
אין לך מה לעשות חוץ מכוונה, אבל הכוונה צריכה להיות כוונה שלמה.
מהי כוונה שלמה? משהו שעל ידה אתה יוצא מהרצון לקבל לעצמך.
ברגע שהם אכלו לחם רע עין הם הסכימו עם המצרים, הסכימו להישאר במצרים.
לא לאכול לחם רע עין זהו רצון לצאת מהגלות, לקבל כוחות השפעה לאט לאט, וכך לצאת.
לחם רע עין ביחסים בינינו זה שכל אחד ואחד מרגיש שיש בו משהו שמחזיק אותו ולא נותן לצאת לאמונה למעלה מהדעת, לעל מנת להשפיע. זה כוח שמחזיק את האדם. מה עוזר לצאת? רק תפילה.
אם אתה מרגיש שאתה עובד עבור מלך חשוב, זה כמו שאתה נמצא ועובד עכשיו עבור מלך חשוב ששולט עליך, שהוא הרצון לקבל שלך, "מלך זקן וכסיל", אבל אתה לא יכול לצאת ממנו, לא רוצה לצאת ממנו, אתה נמצא בו.
מהם הסימנים שנכנסים למצרים? תדברו ביניכם, תתחילו לברר.
איך אפשר לא ליהנות מקבלה? תלוי מה מלווה את הקבלה – לא הקבלה עצמה אלא מה שמלווה אותה – איך אתה מרגיש מה היא נותנת לך, לאן אתה מתקדם על ידה, זה מה שהם גילו במצרים.
הכרת הרע היא כבר מדרגה שאתה רוצה להגיע לקשר עם הבורא, אבל רואה שעל ידי פעולות של קבלה אתה מתרחק ממנו במקום לעשות לו נחת רוח במדרגה גבוהה יותר, אלא לא חשוב לך לעשות נחת רוח לבורא, אתה שוכח, או אפילו אתה נפרד ממנו בכוח שלך.
אתה צריך לגלות את כל גודל יצר הרע שנמצא בך עד שאתה מסכים לזה ורוצה בזה עד שאתה מתחיל לראות שהוא ממש מנתק אותך מחיים של השפעה.
צריכים חיבור עם החברים, כי בכוח עצמו האדם לא מסוגל לעזוב את הרצון לקבל ולהתפלל, כי הוא לא ימצא כוחות חוץ מהבורא שיכול לעזור לו. לכן צריכים לראות שככל שהאדם נשאר במצרים יותר ויותר, הוא מקבל יותר ויותר הבחנות לברוח ממצרים, הבורא עוזר לו כך.
ביטוי הגלות הוא שהאדם נהנה מפעולת הקבלה.
הם ירדו למצרים והכניסו את עצמם לגלות כי הם לא הרגישו שעל מנת לקבל זו תועבה.
עבודת מצרים היא שמקבלים לאט לאט יחס לבורא שנמצא בצורה הפוכה.
מהי ירידה למצרים? הרגשה שאני לאט לאט עוזב את הכוונה על מנת להשפיע כלפי העשירייה והבורא, ויותר ויותר חשוב לי איך אני ממלא את עצמי ומקבל.
לפני הירידה למצרים אני לא מרגיש שהייתי בעל מנת להשפיע, רק רציתי לברר את האמת, להתקרב לבורא ונראה לי שההתקרבות לבורא נמצאת בעל מנת לקבל. מצרים מפתחת באדם הרגשה שפעולות על מנת לקבל מרחיקות את האדם מהבורא ומכניסות אותו עמוק יותר למצרים.
הרצון לקבל שלנו מקבל ונהנה ולאט לאט הוא מתחיל להרגיש שאין בכך הנאה אמיתית והוא מתחיל לסבול ממצבו. במידה שהאדם מתחיל לסבול הוא כבר לא נהנה וזוהי התחלת הגלות. האדם חייב להיות בגלות שנים, עד שהוא רואה שאין לו ברירה אלא הוא צריך לברוח מפרעה וכאן כבר צריכים לראות מה עשה משה, אבל העניין הוא שצריכים לעשות הבדלה גדולה בין לעבוד למען הבורא או למען פרעה.
אי אפשר לעשות מעשה השפעה מתוך התנגדות. האדם צריך לרצות את זה, להסכים לזה, לבקש, להתפלל על כך ואז הוא מקבל בהדרגה כוחות השפעה. מתוך מה האדם יגלה שהשפעה זה טוב לעומת הקבלה שהייתה לו קודם?
לא יכול להיות שיהיו מותר ואסור בעבודה הרוחנית, כי רוצים לבנות בזה את האדם, שיהיה כאלוהים יודעי טוב ורע, לכן אנחנו חייבים לבדוק, למדוד ולהרגיש את כל ההבדלים שיש בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
מה עושה נחת רוח לבורא? רק שאנחנו נדבקים אליו.
איך אפשר לעצור את הרצון לקבל? אי אפשר לעצור, זה כמו שבעל הסולם נותן לנו בדוגמה של השחין, ככל שאדם גורם רע לעצמו וזה מלווה בהנאה, הוא מעדיף אותה ולא מרגיש כמה שעם ההנאה זה גורם למקרה מוות. מה אפשר לעשות? לשמוע את מה שהמקובלים אומרים.
איך לצאת מתוך הכוונה כל הזמן לקבל לעצמי ולהתכלל בבורא כדי רק להשפיע לו ולשמש אותו? כמו שהבורא נותן לך מחשבות כאלה, כך עליך לבקש שהוא יציל אותך מהן.
איך אדם שמנוהל על ידי הרצון לקבל יכול לצאת לכוונה להשפיע? אנחנו לא יודעים איך זה יכול לקרות שאדם ירצה פתאום להיות תחת שליטה אחרת, אבל הוא מתחיל לראות שעל מנת לקבל זה ממש מוות, גרוע יותר ממה שיכול להיות ואז הוא רוצה לברוח מזה, וכך הוא הולך לעל מנת להשפיע.
כל אחד חייב להרגיש גלות מצרים במשהו לפי היסוד, לפי גודל הרצון לקבל שבו. אי אפשר לעלות לקראת הבורא בלי הרגשת גלות מצרים.
אני נהנה לצאת לחופשה, איך להתעלות מ"לחם הרע עין" הזה? לא מדובר על חופשה שלנו, מדובר על כך שאתה מרגיש שאתה נמצא בבית סוהר בחיים שלך, שאין לך לאן לברוח מההרגשה שהכול סוגר עליך.
למה ישראל נראים פסיביים ביחס לאחרים? כיוון שכל האחרים עובדים מתוך הרצון האגואיסטי שלהם וישראל לא עובדים מתוך הרצון שלהם, לכן הם כאלה קטנים וחלשים כלפי עמים אחרים כיוון שכל עם עומד על שלו, יש לו את השורש שלו, רצון משלו, את צדקת דרכו ולישראל אין הרגשה של צדקת דרכם. רק הייעוד העתידי שלהם נותן להם בינתיים כוחות שיוכלו לצאת מתוך המצב שהם נמצאים בו. אבל בעיקרון אין להם כוחות משלהם. ובעולם הזה גם אין על מה לסמוך ולהיות בטוח. ביחס לעמים אחרים ישראל חלשים ולא יכולים בשום דרך לראות שזו הארץ שלהם. עם ישראל קשור לשמיים בחוט דק שמחזיק הבורא, והוא מבוסס רק על רצון להשפיע ולאהוב, והוא מוביל לבורא. אבל כמובן שבעיני העולם שלנו זה שום דבר, אין ואפס. לכן עמי העולם חושבים איך להשמיד את ישראל כי הרי מה יש להם בעולם הזה? כלום. ובכל דור מתעורר מישהו מהשונאים שקורא להשמיד את עם ישראל מהעולם. כך הם פועלים.
נהפוך הוא, זה מה שעלינו לעשות, נהפוך, הבורא נותן לנו הזדמנות נפלאה, שאנחנו לא יכולים להגיע לגאולה בלי לעבור במצרים. ואנחנו נמצאים בפתחי הגאולה, לכן צריכים רק להכיר בזה.
אתה צריך להתפלל שהבורא יראה לך באיזו דרך קצרה וישירה אתה יכול להגיע – על ידי הכוחות שהוא ייתן לך – למצב שלא תחשוב על עצמך אלא רק על החברים, כמו שהיום אתה עושה וחושב רק על עצמך ולא על החברים. ונהפוך הוא.