שיעור בוקר 05.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 843,

מאמר "מהו "לחם רע עין" בעבודה"

mlt_o_rav_2024-04-05_lesson_rb-1989-13-lechem-ra-ain_n1_p1_jqa68LIC

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 843, מאמר "מהו "לחם רע עין" בעבודה".

מהו "לחם רע עין" בעבודה

תשמ"ט - מאמר י"ג
1988/89 - מאמר 13

"בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך לחם רע עין", עד כאן לשונו.

ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות. כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, שמגיע בגלל זה גלות.

ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:

א. הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, שישנם במטרת הבריאה. ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".

ב. הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל, וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.

וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך, עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק בתו"מ, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".

ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, שהוא נקרא "רע עין", כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא משוקע באהבה עצמית.

וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא "לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין". זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.

ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.

היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.

מה שאין כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים. לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

שאלה: רב"ש כותב פה, "כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ." הכול בנושא הכוונה. מה זו כוונה? מי שעוסק בתורה ומצוות, למה הוא צריך לכוון?

לשם מה הוא עושה.

תלמיד: כן, אבל על מה הוא צריך לחשוב?

כמו שאתה חושב בזמן שאתה עושה איזו עבודה, בשביל מה אתה עושה.

תלמיד: יש פה עניין של גלות מצרים, שנמצא ברצון לקבל לעצמי. על מה אני צריך לחשוב כדי לצאת מגלות מצרים? מה המחשבה שצריכה להיות?

שאתה רוצה לצאת.

תלמיד: לצאת מהרצון לקבל?

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שזה לא עוזר, אז מעשה אני עוד צריך לעשות חוץ מהכוונה?

אין לך מה לעשות חוץ מכוונה, אבל הכוונה צריכה להיות ממש כוונה שלמה.

תלמיד: מה זה כוונה שלמה?

שעל ידה אתה כן יוצא מהרצון לקבל לעצמו.

תלמיד: תן לי להבין, כשאני יושב עם העשירייה שלי, הכוונה לבד יכולה להוציא אותי מהגלות, או שאמורות להיות עוד פעולות פיזיות כשאני יושב בעשירייה?

יכול להיות שגם פעולות פיסיות, אבל זה ממש משני.

שאלה: למה הוא ממליץ לא לאכול את הלחם רע עין, הרי צריכים לעבור את המצב של הגלות?

כן אבל לא לאכול לחם רע עין זה מפני שאתה רוצה לצאת מהגלות, לאט לאט לקבל כוחות השפעה וכך לצאת.

תלמיד: אבל כל הכוחות של על מנת לקבל הם דווקא מלחם רע עין, נכון? זה שהאדם יוצא עם שלל גדול מהגלות זה דווקא מפני שהוא עבר את התהליך הזה.

כן.

תלמיד: זאת חובה שהאדם יראה את ההבחנות האלה, אז האיסור הוא אך ורק אם אתה רוצה לצאת.

כן.

תלמיד: מה קורה ברגע שהם אכלו את הלחם רע עין?

הם הסכימו עם המצרים להישאר במצרים.

שאלה: מה זה "לחם רע עין" בינינו?

זה שכל אחד מרגיש שיש בו משהו שמחזיק אותו ולא נותן לצאת לאמונה למעלה מהדעת, לעל מנת להשפיע. זה הכוח שמחזיק את האדם.

תלמיד: והוא לא נותן לי, הוא מפריע לי בעבודה בעשירייה, מפריע לי בחיבור.

כן. כן.

תלמיד: מה עוזר לי פה? במה שאני משתמש כדי לצאת מזה?

רק תפילה.

שאלה: מה העניין של להחליף את השכר לתועלת עצמו במה שהוא כותב, "לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו." זה לא בדעת?

לא.

תלמיד: להרגיש שאני עובד למען מלך חשוב זה בהרגשה.

אם אתה מרגיש.

תלמיד: הוא כותב שצריך לזכות לזה.

אבל אם אתה מרגיש שאתה עובד למען מלך חשוב, זה כמו שאתה עכשיו עובד למען מלך חשוב, כי הוא שולט עליך, על הרצון לקבל שלך. זה גם נקרא "מלך זקן וכסיל", אבל רק נקרא כך, אתה לא יכול לצאת ממנו, לא רוצה לצאת ממנו, אתה נמצא בו.

תלמיד: אז המעבר הוא מההרגשה שהרצון לקבל שולט בי, למצב שמה ששולט בי זה תכונה אחרת וזה לא בתוך הדעת? אני מתקשה להבין איך החלפת ההרגשה - מי שולט בי זה לא נמצא בתוך הדעת.

את זה צריכים להרגיש.

שאלה: בעת הזו שאנחנו מתחילים להרגיש את עומק הגלות בעבודה שלנו ובמוחא וליבא זה מתחיל לסגור על הכול. האם יש מקום בעבודה לדבר על הדין הקשה הזה או רק על העבודה שיש לנו כנגד?

זה כבר נושא רחב. אפשר לדבר על זה, אפשר לדבר על עבודה הפוכה, על מה שהמקובלים כתבו לנו בכל מיני צורות, איך אנחנו מדברים על מצבנו.

תלמיד: וכשהוא שרואה שלא יכול לזוז בכלום מהנקודה בה נמצא לנקודה שרצויה לפי הלימוד ונדרשת תפילה, האם יש סדר עבודה שיביא לתפילה?

כן.

תלמיד: סדר קבוע שאנחנו צריכים לברר בינינו או לקבל ממך מה הסדר?

לקבל ממני אני לא יודע, אתם צריכים לראות אותו, להרגיש אותו שהוא נולד בכם וכך ללכת.

שאלה: אני רוצה לדבר דווקא על להיכנס למצרים. אני הייתי ברצון לקבל שלי עם כוונה על מנת לקבל כל החיים. ואז בנקודה כלשהי היגיעתי ללימוד ואז לאט לאט התחילתי להרגיש שהפעולות שאני עושה הן בעל מנת לקבל. לפני כן לא הרגשתי את זה, לא חשבתי על זה, זה לא כל כך עניין אותי. מתי נחשב שהאדם נכנס למצרים?

הוא צריך להרגיש את זה. זה הכול בהרגשה.

תלמיד: כשהאדם מתחיל לאט לאט ללמוד שהוא צריך להיות בעל מנת להשפיע והוא רואה שהוא לא יכול, זה כבר נקרא שהוא נכנס למצרים?

נגיד, אלה סימנים.

תלמיד: יש סימן בולט כלשהו בעבודה שאדם נמצא במצרים? איך אני יודע שאני כבר נכנסתי למצרים, שאני שם.

תדברו ביניהם. אתם צריכים לברר את זה. בבקשה. כל אחד שיגיד מה הם הסימנים שנמצאים במצרים, שיוצאים מהמצרים, מחוץ למצרים ובפנים. תתחילו לברר.

תקרא שוב את המאמר.

מהו "לחם רע עין" בעבודה

תשמ"ט - מאמר י"ג
1988/89 - מאמר 13

"בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך לחם רע עין", עד כאן לשונו.

ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות. כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, שמגיע בגלל זה גלות.

ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:

א. הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, שישנם במטרת הבריאה. ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".

ב. הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל, וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.

וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך, עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק בתו"מ, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".

ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, שהוא נקרא "רע עין", כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא משוקע באהבה עצמית.

וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא "לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין". זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.

ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.

היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.

מה שאין כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים. לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

שאלה: אנחנו לומדים שאברהם שאל את ה' "במה אדע כי אירשנה", וה' אומר לו "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם." ופה רב"ש אומר לנו, "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". זאת אומרת, הם היו חייבים לאכול את הלחם הזה כדי לקבל את הכלי, את החיסרון, הבורא כבר הבטיח לאברהם שהם יהיו במצרים, אז למה רב"ש אומר כאן, אם לא היו טועמים את הלחם?

אבל יש עניין לפני האיסור ואחרי האיסור. כשהם אכלו, אז נקרא שקיבלו ונהנו, ואחר כך התחילו לגלות שהכול נגדם, שזה מנתק אותם מהבורא.

תלמיד: לגבי תורה ומצוות נאמר שאם הם יעסקו בתורה ומצוות הם יצאו מהרצון לקבל לעצמם, אבל עוד לא היו תורה ומצוות, הם קיבלו תורה רק בהר סיני. איזה מצוות הם יכלו לעשות לפני זה?

לא, האבות קיבלו את התורה והמצוות גם לפני זה. גם כשהיו במצרים ואפילו לפני שהיו במצרים הם הרגישו מה נקרא על מנת להשפיע נחת רוח לבורא או לא להיות בזה.

תלמיד: רב"ש אומר "לא היו נעזבים בגלות מצרים", ואתמול קראנו שה' שלח אותם למצרים, אבל הוא היה איתם, זאת אומרת, ה' היה איתם והם לא נעזבו במצרים.

כן, יחסית הם הרגישו כך. כל העניין של ישראל זה להיות קשור לבורא כך שאתה בכל זאת מרגיש אם זה נכון או לא נכון מה שאתה עושה, איפה שאתה נמצא, ולכן זה מה שהם פיתחו ביניהם וכך היו גם לפני הירידה למצרים.

שאלה: איך אפשר לא ליהנות מקבלה?

תלוי במה מלווה הקבלה, לא הקבלה עצמה, אלא במה היא מלווה, איך אתה מרגיש מה היא נותנת לך, למה אתה מתקדם על ידה. זה מה שהם גילו במצרים.

תלמיד: במצב שאתה כבר מקבל איזה ייסורים מהקבלה, הרגשה שזה לא טוב, איך לא לקחת את זה שוב למקום של "אני לא נהנה, רע לי", אלא לקחת את זה למקום שאני עכשיו בפירוד מהבורא, יש בי עכשיו מרחק ממנו, ולכן אני מרגיש כך את הדברים?

זו כבר הכרת הרע, זו כבר מדרגה, שאתה רוצה להגיע לקשר עם הבורא ורואה שעל ידי פעולות כאלה של קבלה אתה מתרחק ממנו. שבמקום לעשות לו נחת רוח, שזו כבר מדרגה יותר גבוהה, לא חשוב לך לעשות נחת רוח לבורא, אתה שוכח, או אפילו נפרד ממנו בכוח שלך, וכך אתה יוצא מזה.

תלמיד: בנקודה הזאת אתה פתאום מתחיל לשמוע שיש צורך לעשות נחת רוח?

כן.

תלמיד: שאם אתה רוצה לקבל אתה צריך לכוון, לעשות כוונות. אבל אז היצר הרע מגיע ואומר, אתה עושה מניפולציות, זה שקר. איך אתה נשאר פה נקי בכוונה לעשות נחת רוח?

אתה לא יכול להישאר נקי, כי אתה כבר מלוכלך.

תלמיד: בדיוק.

אתה צריך לגלות את כל גודל יצר הרע שנמצא בך ואיך הוא מסובב אותך, ואיך אתה מסכים ורוצה בזה, עד שאתה מתחיל לראות שהוא ממש מנתק אותך מהחיים. ולא מהחיים שלך, אלא מחיים של השפעה. זאת אומרת, צריכים להשיג כאן עד כמה אתה יכול להיות בהשפעה.

תלמיד: בנקודת הזיהוי הזאת מה אדם עושה? הוא רואה שהוא לא מסוגל, הוא כל הזמן מגיע לאותה נקודה והוא לא מסוגל, מה עושים?

אני מכיר גם מצב כזה. הוא צריך חיבור עם החברים, כי בכוח עצמו האדם לא מסוגל לעזוב את הרצון לקבל, ולהתפלל, כי הוא לא ימצא כוחות חוץ מהבורא שיכול לעזור לו. והוא צריך לראות שככל שהוא נשאר יותר ויותר במצרים, כך הוא מקבל יותר ויותר הבחנות לברוח ממצרים, הבורא עוזר לו בצורה כזאת, כי בכל דבר שאנחנו נכנסים בו, לא מרגישים מיד עד כמה הוא לטוב או לרע, לכן צריכים בכל מצב לעשות מאמצים.

שאלה: על מה בדיוק הגלות?

הגלות היא על זה שהוא נמצא מחוץ לרצון להשפיע.

תלמיד: במה זה בא לידי ביטוי? רב"ש כותב שבסופו של דבר הם רוצים להגיע למצב שהעבודה בעצמה היא השכר.

כן.

תלמיד: אז במה הגלות, מה הביטוי שלה?

הביטוי של הגלות הוא בזה שהוא נהנה מפעולת הלקבל בעצמה.

תלמיד: אז למה הם ירדו מלכתחילה לגלות? למה הם הכניסו את עצמם למצב הזה?

הם לא הרגישו שעל מנת לקבל זו תועבה.

תלמיד: אבל על מנת לקבל ביחס למה? זה לא סתם על מנת לקבל שהופך את זה לגלות.

לקבל לעצמו.

תלמיד: אבל לעצמו זה ביחס להשפעה?

לאט לאט מקבלים יחס לבורא, שהוא נמצא בצורה הפוכה, זו עבודת מצרים.

תלמיד: שרוצים להשתמש בבורא בעל מנת לקבל?

כן.

תלמיד: וזה נקרא ש"נכנסים לגלות"?

כן.

תלמיד: איך קורה ההיפוך הזה, שממצב שרוצים להשתמש בבורא בעל מנת לקבל, פתאום כל העבודה היא השכר, העיקר שאנחנו עובדים למענו?

כי כאן נעשה ההפרש, הניגוד, הפירוד, בין מה שאני עושה ובין מה שדורשים ממני. אם אני עובד בעל מנת לקבל, אז אני מרגיש שזה קרוב אליי, ואם אני עובד בעל מנת להשפיע, זה רחוק ממני ולגמרי הפוך ממני, ואני לא רוצה להמשיך במצב כמו שהייתי. מה נקרא "ירידה למצרים"? אני מרגיש שאני לאט לאט יותר ויותר עוזב את העל מנת להשפיע כלפי העשירייה והבורא, ויותר ויותר חשוב לי איך אני ממלא את עצמי ומקבל.

תלמיד: איך קורה כזה מצב? אם אתה כבר נמצא בנגיעה של על מנת להשפיע ביחס לעשירייה ולבורא, למה מלכתחילה אתה רוצה להיכנס למצרים? למה פתאום מגיע הצורך הזה בעל מנת לקבל לעצמך, אם כבר במידה מסוימת אתה נוגע בעל מנת להשפיע לעשירייה ולבורא?

לפני הירידה למצרים לא הרגשתי שאני בעל מנת להשפיע, זה ברור, אני רק רציתי לברר את האמת, התקרבות לבורא, והיה נראה לי שההתקרבות לבורא נמצאת בעל מנת לקבל.

תלמיד: ברור. אז מה בדיוק מצרים מפתח באדם?

מצרים מפתח באדם הרגשה שפעולות על מנת לקבל מרחיקות אותו מהבורא ומכניסות אותו יותר עמוק למצרים.

תלמיד: איך מעצימים את זה? כי רב"ש כותב שצריך להגיע למצב שאתה כבר לא יכול לסבול את זה, עד שאתה חייב שזה ישתנה.

כן.

תלמיד: איך אתה מפתח את הייסורים, את הכאב הזה מעל מנת לקבל עד למצב שאי אפשר לסבול אותו?

כך קורה ברצון לקבל שלנו, שהוא מקבל ונהנה, ולאט לאט הוא מתחיל להרגיש שאין בזה הנאה אמיתית ומתחיל לסבול מהמצב שלו. במידה שהוא מתחיל לסבול הוא כבר לא נהנה, וזה נקרא התחלת הגלות. הוא חייב להיות תחת הגלות במשך שנים עד שרואה שאין לו ברירה, אלא הוא צריך לברוח מפרעה, וכאן כבר צריכים לראות מה עשה משה. אבל העניין הוא שצריכים לעשות הבדלה גדולה בין לעבוד למען הבורא לבין לעבוד למען פרעה.

שאלה: כתוב, "בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו". מהו "רמז קל שצריכים להשפיע"? איך מרגישים את זה?

הוא לא יכול להסכים עם זה, זו ממש נקודת המעבר, ההיפוך. הוא נהנה כשהיה בגלות מצרים, ועכשיו הוא מגלה שאין הנאה בזה, אלא ההיפך, זה ממש להיות בבית סוהר.

תלמיד: האם הרמז הזה הוא כשמגלים הרגשה חדשה?

כן.

שאלה: כתוב, "מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל". האם האדם צריך לבדוק אם הוא עושה את מעשה ההשפעה מתוך התנגדות?

מעשה השפעה אי אפשר לעשות מתוך התנגדות. הוא צריך לרצות את זה, להסכים לזה, לבקש, להתפלל על זה. ואז לאט לאט, בהדרגה, הוא מקבל כוחות השפעה.

תלמיד: מה קורה אם הוא לא מרגיש התנגדות? האם פעולת ההשפעה יכולה לבוא בלי ההתנגדות?

מתוך מה הוא יגלה שהשפעה היא דבר טוב לעומת הקבלה שהייתה לו קודם? הוא צריך להרגיש את ההבדל.

שאלה: מדוע ולאיזו מטרה נוצרה מצוות האיסור בעבודה רוחנית?

קודם כל, לא יכול להיות שבעבודה הרוחנית לא יהיה מותר ואסור, כי רוצים בזה לבנות את האדם. והאדם הוא כמו שכתוב, "ותהיו כאלוהים, יודעי טוב ורע".¹ לכן אנחנו חייבים לבדוק, למדוד ולהרגיש את כל ההבדלים שיש בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: האם הכרת הרע זוהי תחושת אשמה?

כן.

שאלה: כיצד נוכל להבטיח שהתגמול שלנו הוא רק לשרת את המלך?

האמת שאלו הקליפות, יצר הרע מדבר על זה ומלמד אותנו, ממש כך.

שאלה: איך אפשר להעביר בעשירייה את גדלות הבורא? זה דבר פנימי ועדין.

את גדלות הבורא אי אפשר למסור, אלא כל אחד צריך לראות את זה. בדרך כלל לומדים מדבר והיפוכו.

תלמיד: מה עושה נחת רוח לבורא?

רק כשאנחנו נדבקים בו.

שאלה: הוא כותב "בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה הזו", ממש בהתחלה, עוד מרחוק, הוא כבר קולט לאן לוקחים אותו, זה כבר בזוי בעיניו והוא יעשה הכול כדי לברוח. איך להתמודד ברגע הזה מההתחלה?

אי אפשר להתמודד. אתה בנוי מהטבע הזה של רצון לקבל. זה כמו שנוגעים בך בסיכה וזה מספיק, כבר אתה מרגיש.

תלמיד: ואחרי הדקירה הזאת אני כבר מבין. זה כמו זרם של נהר, הוא לוקח אותך ואין לך מה לעשות רק לקבל.

כן.

תלמיד: אז איך אפשר לעצור את זה?

אי אפשר לעצור, זה כמו בדוגמת השחין שהוא נותן. אומנם אתה גורם רע לעצמך, אבל אם זה מלווה באיזו הנאה, אז אתה מעדיף את ההנאה הזאת, ואתה לא מרגיש יחד עם זה שזה גורם למקרה מוות.

תלמיד: אז חוץ מלהבחין במצב הזה שאי אפשר לעצור את זה ואני אפילו נהנה מזה, מה עוד אני יכול לעשות?

לשמוע מה אומרים המקובלים.

תלמיד: איך בכוחי לעצור בכלל כוח טבע כזה שמושך רק לעצמי?

תתאר לעצמך מה זה נקרא "ירידה למצרים".

תלמיד: אתה נשאב למצרים.

אז מה?

תלמיד: אני שואל אם יש פעולה שאדם יכול לעשות עוד בזמן הירידה, או שזה כבר מקרה אבוד, אתה כבר שם?

זה תלוי בהחלטה שלך.

תלמיד: האם צריך לעשות משהו כנגד כשהוא רואה שהוא מתדרדר לקבלה?

זאת השאלה, צריך או לא, אפשר או לא, ומה.

תלמיד: אתה אומר שאי אפשר לעצור את זה, אבל האם יש יכולת להתנגד לזה? אם אין מה לעשות, אז בשביל מה לעשות? או שיש מה לעשות ואפשר לעשות.

מה הבדל בין זה שיורדים למצרים ומסכימים, ובין זה שיוצאים ממצרים, בורחים משם, ורוצים שזה יקרה?

תלמיד: למה שאני אברח ממצרים אם זה מספק הנאה, אם זה כוח טבע שחזק ממני?

כי בסופו של דבר, "קם מלך חדש במצרים שלא ידע את יוסף", והוא רואה שזו בעיה ואין ברירה. מה הבדל בין הרגשת הירידה מישראל למצרים ובין הרגשת העלייה ממצרים לישראל? זו אותה דרך, אותם שלבי הסולם נניח, אז מה פתאום מרגישים טוב בעלייה ממצרים, ולמה מרגישים טוב. גם אי אפשר להגיד שזו דרך טובה, כי שם גם היו מכות ובריחות מהרע ומה לא. אלא כשירדו לגלות והיו תחת שליטת פרעה, זה נתן להם יכולת להבחין בכול המצבים.

שאלה: כשבני ישראל ירדו למצרים הם קודם הרגישו מה זאת השפעה ואחר כך הרגישו מהי קבלה. אבל אנחנו לא הגענו עדיין למצב שמרגישים מה זאת השפעה. אנחנו נמצאים במצרים ולא מרגישים אפילו שאנחנו במצרים. אפילו פה כשמדברים על השפעה אף אחד בעצם לא משפיע. אז מה הוא אותו "וימת מלך מצרים" שגורם לנו להרגיש שאנחנו כולנו רק בקבלה?

"וימת מלך מצרים" זה שהשליטה שהייתה עליהם קודם עברה, והגיעה שליטה מסוג אחר. הם התחילו להבחין שאפשר לצאת מתחת השליטה הזאת יחד.

תלמיד: אני מנסה להבין מה זו אותה הרגשה שלהיות בלהשפיע על מנת לקבל או להיות בתוך הרצון לקבל לא טוב, וגם להרגיש שאתה בתוך זה? כי זו בעצם נקודת המפנה.

עוד מעט נגיע לפסח, ואז אתה תרגיש.

שאלה: שמעתי מהמאמר שלחם העברים הוא תועבה למצרים כמו גם לרועים? מי הם הרועים כאן?

יש הבדל בלחם, זאת אומרת במה שהאדם מקבל. או שהוא מקבל בעל מנת לקבל או מקבל בעל מנת להשפיע. וזה מה שהם התחילו להבדיל.

שאלה: כתוב כאן שהם רצו רק לשרת את הבורא, שזו המוטיבציה הנכונה שלהם, בלי לקבל שום דבר לעצמם מהעבודה הזאת. איפה נמצא כאן הגבול, בין שאני מנסה לקבל משהו מעבודת השם לבין זה שאני פשוט רוצה לשרת אותו וזהו? מה אומרת הכוונה פשוט לשרת אותו?

יש ארבעה סוגים של עבודות ה', הגדולה ביותר זה מה שהתורה דורשת מאיתנו "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך בכל נפשך בכל מאודך" וכולי. מה שאם כן, פחות מזה, כבר מעורב בהם איזה רצון לקבל. שהאדם מסכים לעבודת ה' אבל לא בכל מצב, תלוי, כמו בעולם שלנו, תלוי כמה אני אקבל, וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר שאני יוצא מתוך הכוונה לקבל לכוונה שאני רק משמש אותו, אני נכלל במשהו, אני נכלל בבורא, מה הכוונה הזאת, מה המצב הזה?

על מנת להשפיע?

תלמיד: כן, על מנת להשפיע.

אתה מתחיל להרגיש למי אתה משפיע, בשביל מה, וזה מה שנותן לך כוחות להמשיך.

תלמיד: איך לצאת מתוך עצמי, מתוך הכוונה כל הזמן לקבל למען עצמי, ולהתכלל בבורא כדי רק להשפיע לו, ולשמש אותו?

כמו שהבורא נותן לך מחשבות כאלה, כך עלייך לבקש ממנו להציל אותך מהן.

שאלה: איך האדם צריך לנהוג כשהוא מגלה שזה לחם רע עין? כי מצד אחד הוא לא רוצה לקבל את הלחם, אבל אז הוא נהיה שוב רעב, והוא שוב מגלה שהלחם הוא לחם רע עין, ושוב נהיה רעב. זה נראה כמו מעגל שאין ממנו מוצא.

זה הבורא שמוציא אותו, ודאי שהאדם בעצמו לא יכול, הוא לא יכול.

שאלה: מה הכוונה כשכתוב שהמצרים שומרים על העברים?

המצרים שומרים על העברים, ולא נותנים להם לצאת מהמצרים, כי דרכם הם מקבלים את האור העליון מהבורא. לכן מצרים מחזיקים מאוד חזק את היהודים במצרים, כי זו ממש הפרנסה הרוחנית שלהם.

שאלה: איך אדם שמנוהל על ידי הרצון לקבל יכול לשמור על כוונה נקייה, ולצאת לכוונה על מנת להשפיע?

אנחנו באמת לא יודעים איך זה יכול לקרות שאדם פתאום ירצה להיות תחת שליטה אחרת, אבל הוא מתחיל לראות שעל מנת לקבל זה ממש יותר גרוע ממוות, ומכל מה שיכול להיות, ואז הוא רוצה לברוח מזה, וכך הוא הולך לעל מנת להשפיע.

שאלה: כל הזמן כשכתוב בטקסט ישראל הכוונה לישר-אל?

כן או לא, זאת אומרת הכוונה כן לישר-אל, אבל יכול להיות שעוד לא בפועל, אלא רק בצורה פוטנציאלית.

תלמיד: כלומר ישראל זה גם רצון בתוך האדם, גם אדם שנמצא ברצון הזה, וגם קבוצה של אנשים ברצון הזה? אז איך יוצא שמצד אחד בגלות במצרים אוכלים לחם רע עין, ועם זאת הם בכל זאת ישראל, הרי הם עושים פעולה על מנת לקבל?

ולכן הם נקראים ישראל במצרים.

תלמיד: וזה אומר שהם רוצים להשפיע, אבל לא מסוגלים אז הם נאלצים?

כן, זה נקרא שהם עבדים במצרים. הם רוצים לצאת ממצרים, ולא להיות תחת שליטת המצרים, אבל לא יכולים.

תלמיד: הרי בתוך כל אדם יש חלקיק של ישראל אז למה לא כל אחד נקרא ישראל בגלות?

בגלל שהוא לא בגלות. מה שקיים בכל אחד טמון איפה שהוא עמוק בפנים, ולא מורגש.

שאלה: מה יכול לעזור לנו לא לרצות את לחם רע עין כשאנחנו עדיין נהנים ממנו על מנת לקבל, איך לא נקבל אותו?

אי אפשר, כל אחד חייב להרגיש את גלות מצרים במשהו לפחות. לפי היסוד, לפי גודל הרצון לקבל שבו. אי אפשר לעלות לקראת הבורא בלי הרגשת גלות מצרים.

תלמיד: בעולם שלנו יש כל כך הרבה תענוגים שמושכים אותנו, אנחנו יוצאים לחופשות, אנחנו רוצים תענוגים אחרים. עדיין לחם רע עין נמצא שם, וכל הזמן מפתה אותנו להנות ממנו. איך לצאת ממצרים, מהמצב הזה כשיש כל כך הרבה משיכה אל תענוגים בעולם שלנו? חלקם תענוגים שאנחנו מאוד נהנים מהם, אוהבים אותם, אז איך להיפטר מהם, איך לוותר עליהם, ולהגיע למצב שאנחנו כבר לא רוצים אותם יותר?

אין דבר כזה שאנחנו כבר לא נרצה יותר. אין, זה דבר רוחני.

תלמיד: מה העצה? נניח שאני רוצה לצאת לחופשה, אני נהנה מחופשות, אז איך להתמודד עם זה, איך להתעלות מעל הלחם רע עין הזה?

לא מדובר על החופשה שלנו. מדובר על זה שאתה מרגיש בחיים שלך שאתה נמצא בבית סוהר, שאין לך לאן לברוח מההרגשה שהכול סגור עליך. תנסה לחשוב.

שאלה: כל הזמן יש הרגשה שבתוך האדם יש מאבק בין המצרים לבין ישראל. בעבודה הרוחנית יש מצב שהנקודה שנקראת מצרים היא יותר אקטיבית, הם רוצים לקבל את האור בשביל עצמם, ואז הם פעילים ונכללים אנרגטית בכל התהליך הזה וישראל זו נקודה פסיבית שאין להם רצון, אין להם דחף. האם ישראל מקבלים איזה חלק מהאקטיביות של המצרים, איזו אנרגיה, דחף או שהדחף הזה לצאת ממצרים ניתן רק על ידי הבורא?

העניין הוא - למה ישראל נראים פסיביים ביחס לאחרים? כיוון שכל האחרים עובדים מתוך הרצון האגואיסטי שלהם, אבל זה הרצון שלהם וישראל לא עובדים מתוך הרצון שלהם, ולכן הם כאלה קטנים, חלשים, ושום דבר כלפי עמים אחרים, ביחס לעמים אחרים. כיוון שכל עם עומד על שלו, יש לו את השורש שלו, את הצדקת דרכו ולישראל אין, אין לו הרגשה של צדקת הדרך. רק הייעוד העתידי שלהם נותן להם בינתיים כוחות שיוכלו לצאת מתוך מה שהם נמצאים בו.

אבל בעיקרון אין להם כוחות משלהם. ובעולם הזה גם אין על מה לסמוך, במה להיות בטוח. ביחס לעמים אחרים הם חלשים, לא יכולים להראות את עצמם בשום דרך כאילו זה העולם שלנו, זו הארץ שלנו, בשום דבר. כאילו קשורים לשמיים באיזה חוט דק.

תלמיד: החוט הדק הזה מהשמיים איך לא מאבדים אותו, איך כל הזמן להחזיק בו לפניך?

החוט הדק הזה שבעזרתו עם ישראל קשור לשמיים הוא חזק, הבורא מחזיק אותו. והוא מבוסס רק על הרצון להשפיע, לאהוב, והוא מוביל לבורא. אבל בעיקרון כמובן שבעיני העולם שלנו זה שום דבר ולאף אחד אין משהו. לכן עמי העולם חושבים איך להשמיד את ישראל, כי הרי מה יש להם בעולם הזה? כלום. ובכל דור מתעורר מישהו מהשונאים שפשוט קוראים להשמיד את עם ישראל מהעולם. ככה הם פועלים.

שאלה:, הוא אומר "שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות."

כן.

שאלה: האם יש הזדמנות לעקוף את זה או שאין סיכוי?

אני לא יודע. אבל אני רואה שהיהודים בעולם שלנו מצליחים יותר בלרוץ אחרי כל התאוות של העולם הזה, לרכוש אותם ולהנות מהם.

תלמיד: איך אני יודע באופן אישי, אם אני במצרים או לא במצרים? אני כל הזמן בטוח שאני באמת טוב, באמת מנסה ועוזר לאשתי ועוזר בבית, מנקה, ובסוף אומרים לי, אתה לא תסיים את הגלגול הזה שלך, אתה תבוא עוד גלגול כי אתה ממש אדם לא טוב. אתה לא רוצה לעזור, לא עושה כלום, אתה אגואיסט. אני מרגיש שאני במצרים אבל איך אני יודע שאני יוצא ממצרים? אני הופך את העור שלי פתאום, פתאום עוזר, פתאום נהיה סמרטוט רצפה. מה?

אני לא יכול לענות לך על זה אבל אתה תחזור הביתה ותשמע מה שאשתך אומרת.

תלמיד: איך אני יודע, איך אני מרגיש שיצאתי ממצרים? הרי מה שכתוב פה הוא לחיי היום יום שלנו, לא רק היסטוריה או לעתיד והעבר.

נכון.

תלמיד: הוא כותב איך צריך להתנהג ומה צריך להרגיש, אני צריך להרגיש שיצאתי ממצרים או שנכנסתי למצרים, איפה אני נמצא בתוך מה שכתוב פה איך אני צריך להרגיש?

אתה נמצא בכניסה למצרים.

תלמיד: יש אנשים שלומדים עשרים, שלושים שנה ואנחנו עדיין רואים, או שלא נכנסנו למצרים או שאנחנו במצרים או שאנחנו יוצאים ממצרים, איפה אנחנו?

הכול הולך לפי ההרגשה.

תלמיד: הווה אומר?

הווה אומר שאם אתה מרגיש שאתה נמצא תחת שליטת פרעה, אז אתה במצרים. אם אתה מרגיש שאתה לא נמצא תחת שליטת פרעה, אז אתה עדיין מחוץ למצרים.

תלמיד: כשאתה אומר שאנחנו עדיין לא בלשמה, זה יותר חשוב מלשמה? זאת אומרת, בלא לשמה אדם נמצא במקום יותר טוב כי יש לו עבודה לעשות עם עצמו. וכשהוא מגיע ללשמה, הוא צריך להרגיש שיצא ממצרים?

הוא צריך להתרחק מלא לשמה.

תלמיד: יוצא שמצרים תמיד יישאר ברקע, אתה לא מתפטר ממצרים לעולם, עד גמר תיקון.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אי אפשר להפטר מזה באופן סופי.

אבל זה לא חשוב. עד גמר תיקון ודאי שלא, זאת אומרת יש לך עוד רצונות שנמצאים תחת שליטת הפרעה .

תלמיד: כלומר כל מה שלימדת אותנו מהיום הראשון - יש 125 מדרגות ואתם צריכים לטפס בהן עד גמר תיקון. במדרגה ה- 125 יכול להיות שתגמרו תיקון. עד אותה מדרגה יש את מצרים, לא מתפטרים ממצרים אף פעם. מצרים זה היצר הרע?

חייב אדם בכל דור ודור להרגיש שהוא יצא מהמצרים.

תלמיד: זאת אומרת לא מרגישים שעבוד שיוצאים ממצרים, כי תמיד יש את מצרים ברקע.

כן.

שאלה: אני מרגיש שיחד עם כל בירורים והשאלות יש פה היום תפילה מאוד מאוד חזקה של החברים. איך אנחנו יכולים לשכנע את הבורא לעזור אחד לשני? כי הסיפור של היציאה הוא בערבות בינינו, בבקשה אחד עבור השני. איך אנחנו משכנעים את הבורא? לפעמים מרגיש שאתה כמו עורך דין שעושה משא ומתן איתו, תראה את החבר ההוא, ואיך הוא משקיע, איך הוא עושה. איך אנחנו יכולים לבוא בתביעה אליו שבאמת יעזור לחבר?

נהפוך הוא, זה מה שצריכים לעשות. הבורא נתן לנו הזדמנות נפלאה, כי אנחנו לא יכולים בלי לעבור את מצרים להגיע לגאולה. אנחנו נמצאים בפתחי הגאולה, ולכן אנחנו צריכים רק להכיר בזה. אין לי מה להוסיף.

תלמיד: אני רואה את זה שכל העניין זה קירוב וריחוק מהחברים שלי, מהעשירייה.

כן.

תלמיד: בעניין התפילה, כשאני מרגיש שאני לא יכול להתקרב לחברים, אני יודע שהבעיה אצלי ואני לא יכול להתפלל על עצמי כי אני מחזק את הקליפה שלי כי אין לי כלים אחרים רק כלים לקבלה, אז על מה אני מתפלל?

אני לא יודע על מה תתפלל, כי אתה צריך לברר את זה ואחר כך להתפלל. אבל נראה לי שצריך אתה להתפלל על זה שהבורא יראה לך באיזה דרך קצרה וישירה אתה יכול להגיע על ידי הכוחות שהוא ייתן לך, למצב שאתה לא תחשוב על עצמך אלא רק על החברים, כמו שהיום אתה עושה, חושב רק על עצמך ולא על החברים, ונהפוך הוא מה שנקרא.

תלמיד: כתוב, "אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

זה נשמע כמו אדם שבוחר להשקיע בכושר גופני - אכילה נכונה, מטרה להיות בריא, להיות בכושר, לחיות טוב, לא לקבל מדליות באולימפיאדה ולפרוש מוקדם, אלא כדרך חיים, שהדרך, העבודה, האימון, הם המשפיעים כלפי המטרה ולא הפרסים וההכרה הציבורית. וקודם שהחבר שאל, מה גורם לאדם לזכות לשלב כזה של הכרה וגילוי בכל החושים, אז זו ההליכה בדרך הלב. זאת אומרת לעבוד מאהבה והשתוקקות בכל התחום ולא להיות בתחרות או להגיע ליעד סופי מתוזמן, אלא ביטול כלפי הדרך ומטרתיות חברתית גבוהה ולא אישית. זה קו דק מאוד, אבל זה נשמע לי כך.

בסדר גמור.

שאלה: לישראל אסור לאכול לחם רע עין על מנת לקבל, המצרים מבזים את הלחם של העברים על מנת להשפיע. אלה שני קצוות שונים, אני לא מצליח להבין איך מחברים אותם כדי לעשות צעד לכיוון היציאה ממצרים?

שגם בלחם של מצרים אני רוצה לעשות פעולות השפעה.

תלמיד: מה הכוונה?

ביציאה מהמצרים אני לוקח משם ככל האפשר את כל הכלים שלהם, מצרים אחריי נשארת ריקה ואני מגיע עם כל הכלים האלה לארץ ישראל בהדרגה, ואז אני עושה בהם עבודה עד שאני מביא אותם לבית המקדש ובזה אני מסיים את התפקיד שלי.

תלמיד:  זה אומר שאנחנו לא משחררים את המצרים עד הסוף, הם כל הזמן מלווים אותנו?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. בראשית ג' ה'.↩