שיעור צהריים 17.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"להגיע להרגש הזולת" – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - "להגיע להרגש הזולת", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.
להגיע להרגש הזולת זה לא מה שאנחנו חושבים בדרך כלל כשאנחנו רואים, שומעים בכל מיני אפשרויות שנמצאות סביבנו, אלא להגיע להרגש הזולת זה נקרא שאנחנו יכולים בלב שלנו להרגיש את הזולת, עד כמה הוא קרוב לנו, עד כמה אנחנו מתייחסים אליו והוא מתייחס אלינו. זה נקרא להרגיש את הזולת לב בלב.
ולכן להרגיש את הזולת יכול רק אדם, ולא דומם, צומח וחי, שגם הם מרגישים את הזולת, אנחנו יודעים שאפילו צמחים מרגישים את האדם שנמצא לידם, מכל שכן בעלי חיים, אבל כאן הכוונה שלהרגיש את הזולת, זה רק אם אדם מסוגל להרגיש את הזולת בצורה שהוא מבין את הזולת, מרגיש את הזולת ומשתדל להתקרב אליו ולהיות עימו, אפילו כמו להיות "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: שמעתי שאמרת להרגיש את הזולת אנחנו יכולים רק בתוך הלב שלנו, עד כמה שהוא קרוב אלינו.
כן.
תלמיד: מה זו הקרבה הזאת שאנחנו מחפשים להרגיש, מה זה שהזולת קרוב אליי?
זאת אומרת שאנחנו צריכים להבין אותו, להרגיש אותו, לקרב אותו, לקרב את עצמנו אליו, ולהיות באותו גל של רגשות, הבנות. כך אנחנו לאט לאט מגיעים להרגשת הזולת.
תלמיד: כאילו הדגשת את עניין הלב, שרק בלב אפשר להרגיש.
כן.
תלמיד: יש כאילו להרגיש את הזולת לא דרך הלב ולהרגיש אותו דרך הלב, דרך עומק?
דרך הלב זה דרך החושים שלנו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, שאנחנו יכולים לעשות כך, גם ילדים קטנים יכולים לעשות את זה וגם אנחנו. אבל כאן מדובר על הרגש הזולת, שאני מרגיש ברגש שלי מה שמרגיש הזולת. זאת אומרת, שיש לי עימו ממש אותה מערכת המכוונת להרגשה שלו והמערכת שלו מכוונת להרגשה שלי, ואז אנחנו יכולים להרגיש זה את זה.
תלמיד: איזו מין מערכת אני צריך לבנות בי כדי להרגיש אותו?
רק לב, כי בכל חמשת החושים שלנו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, כל אחד ואחד, אפילו חיות יכולות להרגיש אותנו ועוד יותר טוב ממה שאנחנו מרגישים זה את זה. אבל להרגיש בלב זאת אומרת להרגיש את האדם עצמו זה אנחנו מסוגלים רק בלב, ואם אנחנו באמת נעבוד על זה.
תלמיד: כל השבוע אתה מדבר על הלב, מה זה הלב הזה?
לב זה נקרא ההרגשה הפנימית, המרכזית שיש באדם, שהוא בתוך ליבו רוצה להרגיש את הלב של חברו.
תלמיד: למה?
מפני שבצורה כזאת הוא הולך להזדהות עם הזולת, להתקרב אליו, יותר להבין אותו, להרגיש אותו. לכן זה העיקר.
תלמיד: למה זה העיקר?
זה העיקר כי אני לא תופס ממנו איזה דבר חלקי, אלא את המקור של הרגשות שלו, מקור ההסתכלות שלו על החיים, אותו בעצמו. כי הלב זה מרכז האדם, ואם אני מרגיש את ליבו זה נקרא שאני באמת משיג אותו.
תלמיד: מה זה מקור הרגשות?
מקור הרגשות זה האיבר המרכזי שמרגיש מה שיש סביב הזולת. כך הלב שלנו מרגיש. אני יכול לשמוע מוזיקה אבל לשמוע תווים, לראות צבעים, עוד כל מיני דברים, לנשום איזה ריחות, אבל אם אני פותח את הרגשות שלי, כך אני מרגיש את האדם שלפניי וזה העיקר. לכן אם אנחנו מדברים על "הרגש הזולת", הרגש הזולת אני יכול להרגיש רק בליבי, כל יתר הרגשות הם דברים משניים.
קריין: קטע 4 - אומר בעל הסולם.
"האדם הפרא, הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עימה בגלוי. לבלי שום בושה. ובלי שום גבול. גוזל ורוצח לעיניי כל, בכל אשר תמצא ידו. והמפותח מעט, כבר מרגיש, איזה שיעור בהאגואיזם שלו, לבחינת רע. ולכל הפחות, מתבייש להשתמש עימו בפרהסייה, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים. ובסתר עדיין מבצע כל זממו, אלא שמקפיד על כל פנים, שלא יראהו איש.
והיותר מפותח הימנו, נמצא, מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו, ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה, ואינו יכול, ליהנות מעמל אחרים. ואז, מתחיל להתעורר בקירבו ניצוצין של אהבת זולתו, המכונה "אלטרואיזם". שהוא מידת הטוב הכללית.
וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות הדרגתי. דהיינו, מתחילה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה, לצורכי קרוביו ומשפחתו, על דרך הכתוב "ומבשרך אל תתעלם". וכשמתפתח יותר, מתרחב בו מידת ההשפעה, לכל בני סביבתו, שהם בני עירו, או בני אומתו. וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו, על כל האנושיות כולה."
(בעל הסולם. "מהות הדת ומטרתה")
לאדם שנולד אין הרגש זולתו כל כך, אבל בכל זאת כל אחד נולד באיזו דרגה מסוימת של האגו שלו, וכשמתפתח יותר ויותר הוא מתחיל להיות יותר רגיש לזולת.
וכאן השאלה, האם הוא מרגיש שנמצא ליד האחרים וזה מגביל אותו, זה מחייב אותו לשמור על עצמו להתנהג יפה בעיני אחרים, ואם האחרים לא נמצאים אז הוא עושה מה שבא לו ורק מחכה לזה, או שבכל זאת מחזיק את עצמו תמיד שהוא נמצא כמו עם כולם? כאן זה תלוי כבר באדם, עד כמה הוא מפותח, מפתח את עצמו, ועד כמה מבין שהאגו שלו הוא תכונה שמאוסה על האחרים והוא חייב לחנך את עצמו, להרגיש את עצמו שהוא נמצא תמיד כמו לפני כולם. זה לא פשוט.
שאלה: ברור שהרגשת הלב הפתוח, הרגשת הזולת זה הרגשה אינדיבידואלית, אבל בכל זאת הכלי זה מעגל שעובד? אני רוצה לומר שאנחנו אומרים להרגיש את הזולת דרך העשירייה, אבל זה לא אומר שאני פשוט נמצאת בסביבה של עשרה אנשים ואנחנו מתנהגים איך שאנחנו רוצים.
זה לא פשוט. העניין הוא לשם מה אני עושה את זה, כדי להיראות טוב בעיני האחרים? כדי שלא ירביצו לי, שלא יצעקו עליי? בשביל מה אני רוצה להתנהג טוב? בזה הבעיה, כי ברגע שלא תהיה לי איזו הגבלה והאחרים לא יראו אותי, אז מיד אני אשנה את ההתנהגות שלי ואתחיל לעשות כל מה שבא לי? אז החינוך של האדם צריך להיות כזה שהוא כל הזמן ירגיש את עצמו כעומד בפני האחרים. ולא סתם שהאחרים לא יראו אותו כרע, שאולי יענישו אותו, אלא בגלל שהוא פשוט רוצה להיות אדם, הוא רוצה להיות אחר.
תלמידה: אני שואלת כי צריך להצדיק את החבר, ובהקשר לכך יש עניין כזה שאני יכולה לבוא בכל צורה לעשירייה, להגיד מה שאני רוצה וצריכים לקבל אותי. הרי לא נצליח להרגיש כך את הזולת, כולם נלחצים כשזה קורה.
למה את יכולה לעשות בעשירייה כל מה שבא לך?
תלמידה: זאת השאלה, אם מותר או לא.
כמובן שלא. אנחנו צריכים להתנהג בעשירייה כך שלכולם יהיה טוב בה.
שאלה: בקטע מס' 4 כתוב, "ומבשרך אל תתעלם". איך מגיעים למצב שבשרנו נמצא תחת שליטתנו, שאנחנו יכולים לשלוט עליו?
על ידי תרגילים, שאני כל הזמן מחזיק את עצמי, נמצא בשליטה עצמית כך שאני תמיד יודע באיזו צורה אני נמצא, מצטייר בעיניי הזולת, ומשתדל להיות בעיני הזולת בצורה טובה. ועם זאת, זה לא שאני מצייר את עצמי יפה, אלא אני עובד על עצמי כדי באמת להיות כזה טוב כמו שאני מצטייר בעיני הסביבה. אני לא משקר לסביבה, אלא אני באמת נעשה כזה טוב.
שאלה: אמרת שלשמוע את הזולת משמע להיות איתו באותו תדר. איך אפשר להגיע למצב ששני אנשים נמצאים באותו תדר?
אנחנו רוצים להראות את עצמנו לזולת ולקבל את הזולת בצורה כזאת שלא נשקר לזולת והוא לא ישקר לנו. אלא נהיה פתוחים לזולת בלב ונפש, ובצורה כזאת נתקרב זה אל זה. אז בטוח יהיה טוב.
שאלה: כשאני מנסה להרגיש את החבר, עם כל החולשות שלו, עם כל התכונות שלו, את מי בעצם אני מרגישה, את החבר שבי או אותי שבחבר?
אנחנו לא מרגישים את הזולת. אנחנו מרגישים איך שאנחנו מקבלים אותו, איך שהוא מצטייר בחושים שלנו. אבל גם זה טוב, כך אנחנו נקשרים זה אל זה.
שאלה: הרגע אמרת שכל אדם נולד במדרגה מסוימת, ומתוך זה עולה בי שאלה, ידוע שאנשים מאוד רגישים יכולים להרגיש אנשים אחרים אפילו ממרחק ובדרך כלל זה נקרא טלפתיה. האם התופעה הזאת קרובה במשהו לאיך שאנחנו אמורים להרגיש את החברים?
לא, זה לגמרי יוצא מהגבולות שלנו, אנחנו לא מדברים על זה.
שאלה: בעל הסולם אומר שקודם כל האדם מפתח הרגש הזולת לקרובים ולסביבה שלו, האם כשהוא אומר "מבשרך אל תתעלם" הוא מדבר על החברים והחברות בתוך העשירייה?
כן ודאי, קודם כל מדברים על זה. אם אנחנו רוצים להגיע להרגשת הזולת האמיתית, אז אנחנו צריכים להיות בעשירייה שבה אנחנו ממש עושים תרגילים איך להתקרב אחד לאחר בצורה השלמה, בלב פתוח.
שאלה: איך לפעול בצורה נכונה אם אני רוצה לפתוח את הלב לחברה, משתוקקת לחיבור ומצד שני אני מרגישה דחייה, מה לעשות במקרה כזה?
לאט לאט, בהדרגה אפשר לשנות את היחס של האנשים כלפיך, תחשבי איך אפשר לעשות זאת אבל באהבה.
שאלה: כשאני נכנסת ללב החברה, אני פוגשת שם את כבוד החברה ואני לא יודעת איך לפעול עם המערכת הזאת כי גם אצלי היא בנויה לא נכון, המושגים גאווה וכבוד מבולבלים. מה זה כבוד, איך להתחבר לזה נכון?
זה יקרה כשאת תרגישי מהקבוצה שכך מתנהגים אלייך.
שאלה: למה אנחנו מפחדים להכניע את האגו בחברה? בעולם הגשמי אנחנו יכולים להגביל את עצמנו ובעשירייה הוא כל כך מתפרץ כך שלא ניתן להגביל אותו בכלל. למה דווקא בעשירייה אי אפשר לשלוט בו?
כי דווקא בעשירייה אנחנו צריכים לתקן אותו.
שאלה: יש הבנה שבהשתוקקות להרגשת הזולת אפילו דרך עובי האגו, נמצא התענוג האמיתי והלב מבקש להגיע לקשר הזה. אבל לא מזמן הגעתי להכרה, כשהתחלנו לעבוד בצורה פעילה, שההשתוקקות שלי מזיקה, אני רואה שהרצון שלי להרגיש לא מייצר קשר אלא להיפך, עושה משהו לא נכון. האם זה נכון להשתיק את הרצון להרגיש כדי להרגיש את החברה בשקט?
צריך לפתוח את הלב ולרצות שהחברה תמלא אותו ואז תוכלי ללמוד אותה ולהבין איך להתייחס אליה.
שאלה: האם אנחנו מחכים כרגע לשלב הרביעי של האדם?
אנחנו מצפים לזה.
שאלה: מה צריך להרגיש בלב, האם צריך להרגיש שיש הנאה לבורא מזה שהחברה נותנת?
כן, גם את זה אפשר להרגיש. בשביל זה צריך לעבוד הרבה כדי להיות עד כדי כך מקושרת עם לבבות החברות, אבל דרך לבבות החברות ניתן להרגיש את הבורא.
שאלה: עד כמה התפילה מאפשרת לפתח את ההרגשה שבלב?
התפילה פותחת את הלב. אם רוצים להגביר את הרגישות של הלב, אז זה נעשה דרך תפילה.
שאלה: איך אנחנו מזהים את הלב? נדמה שהגוף שלנו הוא מאוד ברור, אבל הלב זה החלק הכי מעודן, איך אנחנו מזהים איפה אני מרגיש בצורה הפנימית ביותר? איפה יש לי את ההשתוקקות הגדולה ביותר? איך מוצאים אותו?
מתחברים בינינו ומתפללים, מבקשים.
שאלה: אנחנו נולדים עם כל התכונות הנוראיות האלה כדי להתעלות מעליהן, לעבוד בקבוצה ולשנות את כל זה לאהבה. האם זה תלוי בהתכללות שלנו בקבוצה, או שכל אחת צריכה לעבוד בנפרד כדי להביא לקבוצה רק את הטוב?
זה רק בקבוצה. תקראו מה כותבים על זה בעל הסולם ורב"ש.
שאלה: במה תלויה דרגת האגו ההתחלתי איתו נולד האדם?
אנחנו לא יודעים. אלו התנאים הראשוניים שלנו, ויש עוד הרבה פרמטרים שונים אחרים שאיתם אנחנו נולדים.
שאלה: אם האדם רוצה להיות טוב וכל הזמן הוא מגלה חסרונות, אז האם הוא יכול לבנות כוונה שהוא רוצה לשנות את זה, כדי שהבורא ישנה בו את זה למען החברים? האם זה יהיה נכון?
הוא יכול לבקש על זה מהבורא.
שאלה: איך נכון לתקן את האגו בתוך העשירייה, בתנאי שבעשירייה צריך הכול להיות טוב?
למה בתנאי שבעשירייה הכול צריך להיות טוב? איזה מן תנאי זה?
תלמידה: בהרגשה שהכול צריך להיות טוב, איך לתקן את האגו?
אני לא מבין את זה. אנחנו צריכים להרגיש מה קורה בינינו בעשירייה, עד כמה אנחנו מחוברים זה עם זה, עד כמה אנחנו יכולים לשפר את החיבור שלנו, וזאת צריכה להיות המטרה שלנו.
שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בעבודה, כך האגו גדל. המקובלים הם האגואיסטים הגדולים ביותר, איך עלינו להשתמש באגו בעבודה?
זה שהאגו גדול זה רק עוזר לנו לתקן אותו. לכן המקובלים תופסים אותו ומסובבים אותו כך וכך כדי לשנות אותו ולעשות ממנו דווקא כלי להתקרבות.
שאלה: האם אפשר לומר שהבושה היא סימן להרגשת הזולת, כי אם אני לא מתביישת מהאגו שלי, אז אני לא באמת מרגישה?
זה נכון.
שאלה: זאת שאלה מהארגון של קבוצת מוסקבה. יש לנו קבוצה גדולה, כמעט 21 עשיריות, ונולדה לנו שאלה בפגישת צוות. איך עשירייה צריכה להתנהג ולהרגיש בתוך הקבוצה? יש עשירייה שבה עובדים ויש את קבוצת מוסקבה הגדולה. מי זאת עשירייה בתוך הקבוצה? איך היא פועלת בתוך הקבוצה?
העשירייה בקבוצה הזאת צריכה להיות כאיבר או כחלק בקבוצה הזאת, אלו הרבה אנשים. לא הייתי נוקט בשום פעולות בקבוצה הזאת, אתם בכל זאת 200 נשים, לכן הייתי מפרק אותה לכמה עשיריות אוטונומיות.
תלמידה: יש לנו 21 עשיריות, יש לנו ישיבת חברות בימי ראשון, התאספויות, ועשירייה אחת מכינה את ההתאספויות האלה לכולן. האם זו השפעה של העשירייה לכולן?
אני לא יודע, זה מאוד מורכב. נדמה לי שכאלה פגישות אנחנו יכולים להעביר רק בצורה פורמאלית, אבל הלכה למעשה אי אפשר בלב להעביר מפגשים עם כזאת כמות של אנשים, זה בלתי אפשרי. תחשבו על זה, תנסו לבחון את זה, לבדוק, ואז אולי תשנו את ההרכב שלכן. כלומר תיפגשו לא 200 נשים יחד, אלא נאמר 50, וכך יהיה לכן קל יותר.
תלמידה: אנחנו בדיוק כך עושות. בדרך כלל לא מגיעות יותר מ-50 נשים, אבל הן נציגות מכל העשיריות.
זה עוד יותר גרוע. זה אומר שמ-200 נשים יש לכן רק 50, כלומר 25 אחוז, מה יוצא מזה? מה התועלת?
תלמידה: מה עלינו לעשות?
מה לעשות? להתפזר. ושיתכנסו רק אלו שצריכות להיות יחד, שמרגישות שהן מחויבות להיפגש פעם בשבוע יחד.
שאלה: הוא כותב שלאחר שהאדם מתחיל להכיר את האגואיזם כמידה רעה, אז מתחיל להתעורר אצלו ניצוצין של אהבת הזולת. מה הם הניצוצין האלה של אהבת הזולת?
התחלת אהבת הזולת נקראת "ניצוצין של אהבת הזולת".
תלמיד: האם זה לא שייך לנקודה שבלב?
זה כן שייך.
תלמיד: ולמה הוא קורא לזה "מידת הטוב הכללית"?
כי זה מתחיל כך להתבהר בלב האדם.
קריין: קטע מספר 5.
"תכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם, הדומים להם. ואיך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?
אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם, לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י", שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית, כוונת הבריאה, של כל העולמות, לא היתה, אלא בשביל האדם."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ט)
אנחנו לא יכולים לקחת דוגמאות מדומם, צומח וחי, אלא רק ממין האדם, ורק באדם אנחנו יכולים לגלות את היחס הנכון לזולת. אדם יכול לפתח את עצמו עד שהוא מרגיש את הזולת, עד שהוא מקבל את הזולת. זה באמת הדבר המיוחד שיש במין האדם, שהוא כן יכול לעלות מעל עצמו, להרגיש את הזולת, להתאחד עמו, לאהוב אותו, וכך להמשיך יחד את הדרך כלפי הבורא.
שאלה: כשאני עושה מאמץ להרגיש את הלב של החברה, אז הדבר הראשון שאני מרגישה זה את ההפך, כמה אני רחוקה מלהרגיש אותה. ובשלב השני אני מוסיפה עוד מאמץ ומבקשת מהבורא שיעזור לי כן להרגיש את הלב של החברה, ואז ההרגשה שלי מתרככת ואני כן שומעת ומרגישה אותה קצת קרובה. מה השלב הבא מפה?
רק להמשיך.
תלמידה: האם לבקש עוד קרבה לחברה?
כן.
שאלה: איך אני יכולה להפוך תפילה שמתחילה במחשבה לתפילה מהלב?
להשתדל להרגיש את הלב, בתוך הרגשת הלב להחזיק אותו, ממנו להתייחס לחברה, ובתוך הלב הזה גם להרגיש מה שאת מקבלת מהחברה, ואז יוצא שאת מחוברת איתה, וכך תתחילו להרגיש זו את זו. תנסו לדבר ביניכן איך לחבר את הלבבות. אפילו שזה לא כל כך מצליח, אבל אם תנסו עוד פעם ועוד פעם, אז אתן תראו עד כמה אתן יכולות להתקרב זו אל זו.
שאלה: האם היחס שלנו לזולת וכלפי החברות בעשירייה מתפתח כאשר אנחנו משתמשות בכלי של הסדנה, מביעות את עצמנו, שומעות את החברות והלב נפתח?
כן, בדיוק.
שאלה:. האם חברות בעשירייה צריכות להיות ממש חברות גם בגשמי או רק מבחינה רוחנית? בעשירייה אני לא מרגישה שאנחנו חברות בגשמיות, וחברות גשמית מאוד עוזרת לי להתקרב.
לא חשוב באיזה תנאים אתן נמצאות. אם אתן רוצות להשתוקק להתחבר בלב אחד, אז הכול יצא לנכון, גם אצלן וגם אצלך.
שאלה: למה מתכוון הטקסט בקטע מס' 4 כשמדבר על בני עירו או בני אומתו? האם זה משתווה לעשירייה, לכלי עולמי, כשבעצם המטרה היא להשפיע לכל האנושות?
הוא מתכוון שאנחנו נתקרב בלבבות זה אל זה.
קריין: קטע מספר 6.
"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו. ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת."
(בעל הסולם. "מאמר החירות")
שאלה: מה זה "טוב נקי"?
הטוב הנקי הוא טוב נקי, מוחלט, ללא אגו, ככל שאנחנו יכולים להיאחז בו.
שאלה: מה הקשר בין אהבת זולתו להרגש זולתו?
הרגש זולתו זה כמה אני מרגיש אותו, כמה חושים מוכנים יש לי להרגש הזולת, מי שנמצא מולי. אבל אהבת הזולת זו כבר דרגה הרבה יותר גבוהה, כלומר פיתחתי בתוכי חושים כדי להגיע להרגשת האהבה עימו.
תלמיד: אם אני עובד בזה, אז האם זה המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא?
כן.
תלמיד: למה?
כי הבורא הוא גם זולת, גם אותו אני לא מרגיש, הוא גם מחוצה לי. אם אני מפתח חוש כזה שאני מרגיש את הזולת, שהוא נעשה ממש קרוב אלי, אז גם הבורא כך. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
תלמיד: מה זה שהזולת יהיה קרוב אלי?
שאני ארגיש אותו יותר.
תלמיד: ואז?
באותה מידה שקרבתי אלי את הזולת, בני אדם, באותה מידה אני יכול לקרב אלי את הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
תלמיד: איפה הבורא?
ה' זה הבורא. איפה הוא? מסתתר מאחורי הבריות.
שאלה: מהו מעשה הצורפות? האם אלו העליות והירידות ביחסים בינינו ובינינו לבורא?
כן.
שאלה: לגבי הכרת הרע. אני כולי רצון לקבל מכף רגל ועד ראש, האם הרצון לקבל מכיר את הרע שבו?
הרצון לקבל שלך מתחיל להכיר עד כמה הוא גורם רע לעצמו.
תלמיד: זו עדיין לא שנאת הרע, הוא רק מרגיש שהוא גורם רע לעצמו, אבל הוא עדיין לא שונא זאת, זו כבר דרגה אחרת, נכון?
כן, אבל לאותו כיוון.
שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים לעשות את המעבר מאהבה אגואיסטית לאהבה נקיה? האם אנחנו עושים זאת או שהבורא מעביר אותנו לפי הבקשות שלנו?
במידה שבה אנחנו רוצים להיות בינינו בקשר אמיתי ולא אגואיסטי, במידה הזאת אנחנו קרובים לבורא והוא מתקן את הקשר שלנו.
שאלה: לפי הקטע האחרון, אם אנחנו ננקה את כל הדברים האגואיסטים, אז לא נרצה כלום. עם איזה רצונות נעבוד, מאיפה ניקח כוחות?
יהיו לך רצונות להשפיע ולא לקבל. אל תדאגי, זה עוד רחוק מאיתנו.
שאלה: שמעתי אותך אומר שהאהבה לא סובלת ביקורת. האם אתה יכול לפתח זאת?
אני לא יכול לפתח זאת, אתם תפתחו. איפה כתוב שאהבה לא סובלת ביקורת?
שאלה: עד כמה צריכה להתפתח בנו הכרת הרע כדי שנגיע לאהבת הזולת?
הכרת הרע צריכה להיות גדולה ומלאה.
שאלה: האם אני צריך לעסוק בעבודה על הרגשת הזולת וביטול עצמך, רק עם חברים בעשירייה ועם האחרים אני לא צריך בינתיים לעסוק בזה?
נכון. רק בעשירייה.
קריין: קטע שביעי, אומר בעל הסולם.
"רגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו. כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש."
(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)
זאת אומרת, שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לאהבת הבריות ואהבת ה' וזה נקרא אהבת עולם כולו. ממש לאהבה שלמה.
שאלה: אם יש דרגות שונות של אהבה, מה תהיה בעצם אהבה שלמה, או איך היא תהיה?
אני לא יכול להסביר את הדברים האלה. תשאלי לפי מה שאנחנו לומדים.
שאלה: האם הכול קורה לפי מידת הכרת הרע שאנחנו מרגישים את הזולת או רק במידה שתיקנו את הרע?
הכול קורה ברמה שבה אנחנו מרגישים את הרע כרע.
תלמיד: האם צריך להגיע להכרת הרע המלאה, כדי להרגיש את החבר לגמרי?
כן.
שאלה: איפה לקחת לדוגמה, את הדמות של האדם שאפשר ללכת אחריה?
זה החברים בעשירייה.
תלמידה: אם אני לא רואה דוגמה כזאת, או הדוגמה שהחברה נותנת היא שונה מהדמות שלי. וכל הדוגמאות האלה הן כאילו מנוגדות אחת לשנייה, איך מגיעים לדמות אחת?
זו בעיה שלכן. זו בעיה שלך, אבל בלי זה לא תתקדמי.
תלמידה: האם זו בעיה אישית שלי, או של הנשים?
אישית. מה הקשר לנשים כאן? בעיה אישית.
שאלה: התוכנה של הכרת הרע משתנה קצת מתוך זה שאנחנו עובדים בעשירייה. באיזה אופן אפשר לזרז?
רק אם תתחילו לעבוד על זה כאמצעי היחיד להתקרבות לבורא.
שאלה: בקטע כתוב שאדם עוסק בעבודה הזאת על מנת להשפיע ולא רוצה שום דבר לעצמו. זה דומה להרגשה שאנחנו מאבדים את הטעם בסעודה. מה אנחנו צריכים לבקש כשאנחנו לא מרגישים את הטעם ליהנות לבורא, או שלא צריך לבקש כלום?
לבקש שהוא יעבוד איתנו. את זה אנחנו צריכים לבקש כל הזמן.
שאלה: אנחנו מרגישים את האחרים, את הזולת במידה שהם מרגישים אותנו. אבל זה לא תמיד קורה, אז האם אני צריכה שתהיה בי מידת הרחמים כדי לעבור לאהבה?
כן.
שאלה: אמרת שלא צריך לחכות לפיצוי. מה לעשות אם יש מחשבות על פיצוי מצד האגו, איך להרגיע אותן, איך להינצל מהן?
להיאחז בבורא. רק בו תלויה המידה שבה את תיתקני.
תלמידה: איך להחזיק? המחשבות פשוט כל הזמן רצות בראש ואין שום נקודה שאפשר למצוא בתוך הבלגן הזה. איך להרגיע את המצב הזה, את המחשבות האלה?
רק דרך הקבוצה.
שאלה: האם כדי להגיע לאהבה אני צריכה לבוא לעשירייה עם הכוונה להתחבר עם החברות שלי או שאני צריכה לבוא בכוונה לבקש עבור החברה שלי, כדי שהיא תוכל לקיים את החיבור בעצמה?
זה לא חשוב. גם כך וגם כך בכל זאת זה יהיה צעד קדימה.
שאלה: האם הרגשת החבר במובן שאנחנו מדברים עליו כאן, זה חלק מהמבנה של הקשר שלנו שניתן לנו מלמעלה או שזה בהישג יד הגשמי שלנו לבנות הרגשות כאלה?
לא. רק בעזרת ה'.
שאלה: מה לעשות אם אני מבינה מה זו הכרת הרע בשכל אבל לא יכולה להרגיש את זה בלב, באמת להכיר ברגש?
לבקש. לבקש כל הזמן, ללא הרף. כמו ילד שרוצה משהו, ואת לא יכולה להיפטר ממנו, כך לבקש.
(סוף השיעור)