שיעור בוקר 17.11.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכבדת הלב – הזמנה להשתוקקות לבורא

קריין: "הכבדת הלב - הזמנה לבניית השתוקקות לבורא".

כן. אבל לאו דווקא דרך הכבדת הלב אנחנו צריכים לבנות השתוקקות לבורא. אדם צריך בכל רגע ורגע לבדוק, לראות עד כמה הוא יכול להוסיף בהשתוקקות שלו לבורא, שזה יהיה אצלו כבר כהרגל, שאם חסרה לו השתוקקות, הוא מרגיש שחסר לו ואפשר להוסיף ועוד להוסיף, בכל מיני אופנים, מכל מיני מצבים. כן, נכון שזה נובע מהכבדת הלב, מגילוי רצון חדש בכל פעם, וצריך לשמוח בזה שעוד ועוד רצונות חדשים מתגלים מהשבירה, שכביכול עושים מחיצה בינו לבין הבורא, והוא מתגבר על זה ומבקש מהבורא שתהיה לו נטייה, השתוקקות.

קריין: קטע מספר 28, מתוך רב"ש א', "בעניין כבוד אב".

"אם האדם רוצה לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא מתקדם בעבודה, אז יש לעשות זאת בשני אופנים:

א. שמסתכל על השכר, היינו השכר שהוא מקוה לקבל מהבורא, אם הוא מקבל כל יום שכר יותר גדול, ואז המודד הוא הכלי קבלה.

ב. כמה הוא נהנה בזה שמשמש להבורא, וכל השכר הוא מזה שמשפיע להבורא, ואם הוא משמש לגדול המדינה למשל, יש לאדם הנאה, ואם הוא משמש גדול הדור, בטח שהנאה היא יותר גדולה, לכן הוא רוצה, שכל יום יהיה אצלו הקב"ה יותר גדול ויותר חשוב. זו היא המדידה האמיתית."

(רב"ש - א'. מאמר 5 "בענין כבוד אב" 1986)

סדנה

איך האדם מודד כמה הוא משפיע לבורא? יכול לשאול, יכול למדוד, כי המדידה היא כבר בבורא, שואל אותו לפי ההרגשה שלו, של האדם, האם זו מדידה נכונה? דברו על התשובה אבל דברו יחד תנסו למצוא תמיד תשובה אחת, רצוי שתהיה מוסכמת על כולם ואם לא, גם טוב, מחפשים ולא מוצאים בינתיים תשובה אחת מכל העשירייה.

*

איזו עשירייה רוצה לתת תשובה?

תלמיד: בעשירייה פה הסכמנו על זה שהביטחון הוא בהתכללות בעשירייה, בחברה.

ביטחון, כן. אבל לא מדובר על ביטחון.

תלמיד: כדי שאדע שאני מודד בצורה בטוחה, הדרך היא, דרך התכללות בחברה.

בסדר.

תלמיד: גם אצלנו הייתה הסכמה שהכול נעשה דרך העשירייה. כמה אפשר לשרת אותם, להגביה אותם. כל המדידות הן דרך העשירייה.

תלמיד: גם אצלנו דיברו על כמה שהחברים חשובים לנו, העשירייה חשובה. זו המדידה שלי.

זאת אומרת, הבורא נמדד לפי העשירייה, כי אליו אנחנו לא יכולים להגיע, מה שמתגלה בתוך העשירייה לפי הכלי של העשירייה. בסדר גמור.

שאלה: לפני שאנחנו נכנסים עכשיו לסדנה, האם תוכל לתת לנו הכוונה איך נכון לעבוד בסדנה?

לא. אתם צריכים למצוא את זה בעצמכם, אני לא אכניס אתכם לאיזו תבנית שתעבדו לפיה. לא. אתם צריכים בעצמכם, במשך [חיפוש] הפתרון שאתם רוצים למצוא, לעשות את זה.

תלמיד: אבל האם צריך לחפש תשובה אחידה, או דווקא עושר של תשובות?

איזו תשובה לא אחידה יכולה להיות מהעשירייה? איזו תשובה אמיתית יכולה להיות אם לא מתוך הסכמה בעשירייה? ואפילו אם אתה טועים, אתם טועים יחד, ואז זו אמת ולא שקר.

תלמיד: אז המצב המושלם הוא, שנשמע ממש מכל אחד את אותו משפט? בצורה כזאת?

על זה אתם גם צריכים לדון, מה זה נקרא "אנחנו מחליטים יחד". את כל הדברים האלה אתם צריכים ממש לחפש ולמצוא והם צריכים להיות ברורים לכם, לא לקבל תשובה ממני בשום צורה.

שאלה: הקשבתי לכל חבר שדיבר וניסיתי לראות את זה דרך הזווית שלו, וראיתי שאני מסכים עם כל אחד מהחברים שדיבר, אני מסכים עם כולם.

יפה.

תלמיד: אז זה לא נכון? כי הם אמרו דברים שונים.

כן.

תלמיד: אבל זו לא תשובה אחת מהעשירייה. מצד שני, הסכמתי עם כל חבר שדיבר.

תמשיכו. יש כוח שמאחד את כולם, בתקווה שכך יקרה.

שאלה: בשביל להגיע להסכמה צריך קודם כל שכל אחד יגיד את התשובה שלו. אז מבחינת זמן צריך יותר זמן.

בסדר. נשתדל להרחיב את הזמן.

קריין: קטע מספר 29, מתוך רב"ש ב', "מהו, שהצדיקים ניכרים על ידי הרשעים, בעבודה".

"עבודת הפרט היא לשם שמים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים לשמש את המלך. כלומר, שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי דלק, שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, הוא בזה שהם מרגישים, שהם עושים נחת רוח למלך, ונותנים שבח והודאה למלך, בזה שנתן להם מחשבה ורצון לעבוד בשבילו, ולא מטעם לקבל שכר אחר תמורת עבודתם. כי כדי לקבל שכר, הם אומרים, שאין אנו צריכים להרגיש את גדלות המלך, אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות וחשיבות השכר, שיקבלו תמורתן, אם יקיימו את התו"מ, אבל הבורא יכול להישאר אצלם באותה גדלות וחשיבות, כמו שהיה אצלם בתחילת עבודתם. מה שאין כן אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם".

(רב"ש - ב'  מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

מהו המדד לכך שאני עובד בצורה נכונה? מהו המדד שאני חושב בצורה נכונה, מודד, הולך, מבצע, מתקדם בצורה נכונה? איך אני מודד את זה, בודק את זה, האם לא טעיתי בדרך? דברו על זה. תשובה אחת מכל עשירייה.

*

איזו עשירייה יכולה לתת תשובה אחת?

שאלה: קודם כל, לגבי התשובה האחת, הגענו למסקנה שלא חייבים להגיד את מה שהחבר הקודם אמר, אלא כל חבר נותן את דעתו

בשביל מה אני צריך להגיד מה שאמר החבר הקודם?

תלמיד: הייתה איזה תפיסה ראשונית שאולי כל חבר צריך להסכים ולהגיד את אותו דבר שהחבר הראשון אמר, אבל ברור לנו שלא, יותר מזה. שדווקא שינוי וריבוי דעות, אם כל חבר לא פוסל את מה שאמר השני, אלא מוסיף עליו, זה נותן תמונה רב גונית ושלימה. פחות או יותר.

במה היא שלמה?

תלמיד: היא שלמה בזה שהיא כוללת את הדעות של כולם, אבל אנחנו יחד באותו כיוון, באותה גישה. אנחנו אחד עם השני, לא פוסלים אחד את השני, לא מבקרים אחד את השני.

אבל תשובה אחת נמצאת?

תלמיד: לא הספקנו לעשות סבב שלם, אבל התחלנו להרגיש תשובה.

התשובה צריכה להיות מכוונת לבורא ואז היא תהיה אחת. תנסו כך להרגיש ואז תראו שאם אתם באמת חושבים אליו, מתכוונים אליו, אז כל התשובות הפרטיות הן, סך הכול, משלימות זו את זו, ויוצאת לכם איזו תשובה לבורא משותפת, אבל אליו. "כי בו ישמח לבנו". רוצים או לא רוצים, אנחנו כך צריכים להיות מכוונים. זה בצורה הטבעית הנכונה כך צריך להיות.

קריין: קטע מספר 30, מתוך בעל הסולם "שמעתי", מאמר קע"ה, "והיה כי ירחק ממך".

אף על פי שענין ההשתוקקות אינו בידי אדם, אם אין לו חשק לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל על כל פנים הוא צריך לגלות את הרצון לכיסופין, היינו הרצון להשתוקק. שהוא צריך לגלות ביקוש על זה. היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק להשתוקק לה', היינו להשתוקק להרבות כבוד שמים, להשפיע נחת ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'. ויש בחינת "זהב". ויש בחינת "כסף". כסף, שיש לו כיסופין בכללות. וזהב נקרא, שהוא רוצה רק דבר אחד. וכל הכיסופין וההשתוקקות, שיש לו לכמה דברים, נבטלין בהרצון הזה שיש. והוא אומר, שרק "זה-הב". היינו שהוא לא רוצה שום דבר, רק "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים השכינה מעפר]". ורק זה הוא רוצה. היוצא מזה, שאף על פי שהאדם רואה, שאין לו החשק והרצון, כמו שצריכין, מכל מקום על כל פנים הוא צריך לראות ולהשתדל במעשים ובמחשבות, שישיג את החשק. וזה נקרא "וצרת הכסף בידך". ואל יחשיב האדם, שזהו דבר קטן, אם זה ביד האדם. אלא "בבקר (בחן) ובצאן" וכו'. היינו, שעל ידי זה הוא יזכה לאורות הכי נעלים.

(בעל הסולם. שמעתי. קעה. "והיה כי ירחק ממך")

דברו ביניכם בעשירייה על דוגמאות שהיו לכל אחד, אבל בקיצור, שלא היה חשק, רצון, השתוקקות, נטייה, כלום לבורא, ובכל זאת, איכשהו הגעתי לעשירייה, שגם כן לא רציתי כל כך להגיע, ועד כמה שמיד, יחסית מיד, שינה את ההשתוקקות מאפס או אפילו משלילית להשתוקקות האמיתית. דוגמאות קצרות, כל אחד לעשירייה.

*

איך אנחנו נדאג בעשירייה, שמהחיבור שלנו ייצא תמיד כוח לחזק כל חבר וחבר, שהוא לא ישכח ולא יברח וכל הזמן יהיה, לא שהוא יוצא וחוזר לחיבור, אלא כל פעם הולך לחיבור המתגבר? איך אנחנו נדאג שיהיה בעשירייה כוח תמידי כזה, אש תמיד?

*

איך אנחנו יכולים לתאר את כוח העשירייה, שהוא כאחד שבו מתגלה הבורא?

מאמץ שלנו להיות יחד, מה זה יחד, מה זה מיוחד, מהו החיבור הזה, במה הוא מחזיק את עצמו ואיך מתגלה בו הבורא? מה זה נקרא גילוי הבורא?

תדונו יחד ואם יחד אז זה ייצא נכון.

*

קריין: קטע מס' 31, מתוך בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ל"ח, "יראת ה' הוא אוצרו".

"צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. וזה ענין שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע. כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה. זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא הבורא. היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה."

(בעל הסולם. שמעתי, לח. "יראת ה' הוא אוצרו")

מה זה נקרא לעשות את הבורא כגורם היחידי שלנו? דונו בתוך העשיריות עם תוצאה אחת לכולם, מה זה נקרא שהבורא הוא הגורם היחידי שלנו?

בצורה קצרה ממש.

*

אילו אמצעים יש לנו לזכור את הבורא תמיד?

*

כל אחד מהעשירייה אומר משפט אחד על השבח הגדול ביותר של עשירייה, שכך הוא מרגיש.

משפט אחד, נושא אחד "אני מחשיב את העשירייה עבור זה", וזה הכי חשוב, שעבור זה אני מחשיב אותה.

*

איך אנחנו מתקדמים מצידנו למושג "עשירייה" והבורא שמסדר לנו את העשירייה, שהוא מביא אותנו לגורל הטוב, שם ידנו על גורל הטוב ואומר "קחו לכם", שאנחנו דווקא בתוך העשירייה מרגישים ששם זה מקום המפגש עם הבורא. איך אנחנו מגיעים מצידנו ואיך מרגישים שהבורא נמצא מהצד השני ובעשירייה יהיה לנו המפגש, הזיווג, הגילוי?

*

אז מה חסר לנו להגיע למגע הראשון עם הבורא? איזה חיבור בינינו חסר כדי להגיע למגע הראשון עם הבורא, שהוא מוכן ודאי מצידו? איזו הכנה צריכה להיות מצידנו, מה חסר?

*

האם אנחנו יכולים עכשיו להגיע למשפט אחד, באמת משותף, מטעם העשירייה לבורא? משפט אחד מכל עשירייה לבורא, יכולים כבר להגיד?

*

האם אני יכול להיות בטוח שמה שחבר מבקש זה הכי נכון ואני מעצמי לא מבקש בכלל כלום? אני סומך עליו ככה, לכל החיים.

האם אני בטוח שמה שחבר מבקש מהבורא זה הנכון בלי שאני שומע ובודק, אלא נכלל עימו ככה, בלי שום ביקורת?

*

אולי דווקא זאת ההבחנה שחסרה לנו כדי להגיע לערבות, שאז אנחנו מגיעים למגע עם הבורא?

תלמיד: שאלה ערמומית.

שאלה ערמומית, למה? דווקא אני מיושר לב ככה שואל, למה? "ערמומית". למה זה נשמע ערמומית? זה מה שמעורר בך כל מיני ספקות, זה נכון אבל אנחנו צריכים להגיע לערבות. ערבות זה סימן שאנחנו נכללים כאחד, "חד יקבל חד" למגע עם הבורא. לכן אני חותר לזה, שמה חסר לנו עוד להגיע לזה.

אני מבקש, הנקודות שאנחנו עוברים בשיעור תדברו עליהן קצת במשך היום, שבכל זאת אנחנו צריכים אותם. ברור שלא יכולים לעבור ולשכוח.

קריין: קטע מס' 32, רב"ש א', "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'... נמצא, שע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

אני לא כל כך מבין מה קורה כאן. בזה שאני מגלה שהבורא אוהב אותי, מתוך זה מתעוררת בי אהבה אליו. זה לא אגואיסטי? מה הוא כותב? תראה מה שהוא אומר, שאני מגלה את הבורא כגדול, כמנהיג את כל העולם ושהוא בבחינת טוב ומטיב מתייחס לכולם. "שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'.", את הבורא, "עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

זה כבר אני לא כל כך מבין מי החברים, אבל עד כה מה הבעיה? שיגלה שהוא אוהב אותי, שהוא חושב רק עלי, רק לטובתי, ואני בחזרה לא אוהָב אותו?

לא? למה? אני רואה שילד דבוק לאימא, כי מקבל ממנה כל טוב. לא? למה?

תלמיד: אם הוא מגלה שהוא אוהב אותי, בצורה ישירה, לא דרך החברים?

אז מה?

תלמיד: אז אני רוצה לגנוב אותו, אני רוצה לקבל אותו. זה לא נקרא אהבה.

למה?

תלמיד: זו אהבה עצמית, אני אוהב את התענוג שהוא נותן לי.

ואם זה דרך החברים?

תלמיד: אז כבר יש הפרדה בין הבורא כנותן התענוג לבין הבורא כחשוב.

דרך השנאה. הדחייה. זאת אומרת, שאני לא צריך את האהבה הזאת, יוצא שאני אוהב אותו? מה זה דרך החברים, שאני צריך לאהוב את החברים במקום את הבורא?

"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'..."

מה זה נקרא רוממות ה' שאני אדבר, הגדול? מה? השולט? יותר מהכול, יותר מכולם? באיזה מובן אני צריך את זה דווקא לפרסם לעצמי, לאחרים? מה זה נקרא לדבר על גדלות ה'? במה הוא גדול?

במה אנחנו מעריכים את הבורא, מעלים אותו? איזה תכונה בו אנחנו מכבדים?

כולם מדברים.

*

איך מתקשר בבורא גם הכנעה לאפס ממש, כי הרצון לקבל לא נמצא בו ואיך יחד עם זה מתחברת תכונת השליטה השלמה על הכול? איך מתחברות שתי התכונות הללו, ביטול טוטאל ושליטה טוטאל.

*

כתוב, "במקום שאתה מגלה את גדלותו, שם אתה מגלה את ענוותנותו". איך אפשר להגיד על הבורא "ענוותנותו"? איך זה שהוא עושה מעצמו עניו, כן, לא, מה ההגדרה הזאת? איך יכול להיות שאני מגיע למצב שאני מגלה את הענווה שלו?

*

קריין: קטע מס' 33, מתוך רב"ש א', "מאמר התשובה".

"אלו אנשים שעובדים על הכוונה, היינו שיוכלו לבוא לכוון כל מעשיהם בעל מנת להשפיע, בהם השכר והעונש הם במקום אחד ובזמן אחד, כי זה שאינו יכול לכוון את המעשה להשפיע נחת רוח להבורא, זהו העונש שלו, ואינו צריך שיתנו לו עונש אחר, כי אין לו יסורים יותר גדולים, בזה שהוא רואה, שהוא עוד מרוחק מהבורא. והראיה לזה, שאין לו אהבת ה', שירצה לכבד אותו. וכל זה הוא מטעם, שהוא נמצא במצב "אחוריים והסתר" מהבורא, זהו שכואב לו, וזה הוא העונש שלו. וכאן הוא השכר שלו, אם יש לו אהבת הבורא ורוצה להשפיע לו נחת רוח. אבל זה הוא דוקא באלו שרוצים להגיע לעבוד רק לשם שמים, ולא ב"לא לשמה", באלו שייך לומר שהעונש והשכר הוא באותו מקום ובאותו זמן."

(רב"ש - א'. מאמר 27 "מאמר התשובה" 1985)

שאלה: מה אנחנו ראינו בכל הסדנאות שאין לנו ביטול, אין לנו רצון להשפעה, אין לנו גדלות הבורא, אנחנו מדברים אבל אנחנו לא מרגישים, אני חושב שאנחנו לא במצב הזה. מה אנחנו במצב כזה יכולים לעשות?

אתם שומעים את השאלה? מה לעשות לבן אדם שלא מרגיש לא גדלות הבורא, לא השתוקקות לבורא, שלא מבין שיש עניין להשפיע לבורא, אין לו את זה מבפנים עדיין, מה הוא יכול לעשות? זה כאילו עוד לא נולד ברוחניות. מה הוא יכול לעשות? מה אנחנו עושים עם האנשים שנולדים בעולם שלנו אבל עדיין לא מוכנים להתקיים בעולם שלנו בצורה כזאת עצמאית, להרוויח, להצליח, להבין הכול, מה אנחנו עושים עם הילדים, עם התינוקות? כנראה שאנשים כאלו צריכים לקבל טיפול, הם מגיעים לקבוצה אנחנו צריכים להתייחס אליהם בצורה כזאת.

אז הטענה שלך היא טענה צודקת, זאת אומרת אתה מעלה שאלה רצינית מאוד. האם הקבוצה דואגת להתרחב, להוסיף כוחות ומתוך זה שהיא רוצה להשפיע לבורא היא יכולה להשפיע לו רק על ידי זה שהיא מחברת עוד ועוד נשמות שמשתוקקות לזה, עוזרת להם גם להתקרב ולהתחבר. האם אנחנו עושים את זה בעשיריות? האם מרגישים שזאת העבודה שלנו?

בואו ניתן לו תשובה.

האם בכל עשירייה ועשירייה ישנה הרגשה שזה חלק מהנטל שלנו שזה עבודת הקודש? אנחנו בזה מוסיפים את הכלים שעדיין שבורים לכלי המתוקן יותר. איך נעשה את זה? אנחנו דיברנו על זה בכמה סדנאות הקודמות שדווקא הטיפול בתינוקות הוא עושה את הזוג לגדולים, למבינים, מרגישים, בוגרים, כך אנחנו צריכים לעשות. איך עושים? בטוח שזה לטובתנו לעבוד גם על המדרגה הקודמת לנו, לא רק על המדרגה הבאה, אנחנו גם יודעים שאי אפשר לעלות.

תלמיד: אי אפשר לעלות בלי להגביה את החברה.

ואי אפשר לעלות בלי להגביה את החברה, אי אפשר לעלות אם אתה לא מקבל חיסרון ממדרגה יותר תחתונה כדי לעלות אותה למדרגה יותר עליונה, רק על ידי זה אנחנו עולים, לכן טענת החבר היא טענה נכונה מאוד. האם אנחנו דואגים לזה? זה מאוד חשוב.

איך אנחנו יכולים לפתח אהבה לבורא אם אין לנו דאגה ואהבה למי שנמצא עדיין תחתנו אבל בנטייה להגיע? אנחנו יכולים כלפיו לפתח אותן התכונות שאנחנו יכולים לתאר בבורא שכך מתייחס אלינו. האם אנחנו בזה דומים לבורא במשהו או לא? או שאנחנו כאן יכולים לראות כמה שאנחנו עדיין אגואיסטים, חשבנו שאנחנו כבר בעבודת ה', פתאום אני רואה שאני מזלזל באחרים, זה דומה ליחס הבורא אלי? דברו על זה.

*

באיזו מידה צריכה להיות אצלנו דאגה על הדרגה שתחתינו כלפי הדאגה על קשר לדרגה שמעלינו? אם אנחנו באמת רוצים להתקדם לאמת להשפעה אז אנחנו צריכים לעבוד רק עם חיסרון של התחתון כלפי העליון ואנחנו ניטרליים באמצע, אנחנו לא צריכים שום דבר לעצמנו, כל העבודה שלנו היא על מנת להשפיע לתחתון ועל מנת להשפיע לעליון. אז איך אנחנו צריכים לארגן את עצמנו?

שאלה: אני לא מבין מי זה תחתון בחברה, על מי אני מסתכל כתחתון?

תחתון זה מי שרוצה להגיע לדרגה שאנחנו כבר נמצאים בה להתקרב לבורא.

תלמיד: לא ברור עוד פעם. על מי אני מסתכל בחברה בעשירייה שלי, מה אני אמור לראות שהם תחתונים?

בעשירייה שלך אתה לא מבין, עשירייה זה שלם.

תלמיד: כלפי הפצה אני יכול להבין את העיקרון הזה, כלפי קהל רחב וכולי, אבל בתוך החברה שלנו בכלי העולמי או פה בבני ברוך פתח תקווה, מה אני אמור להסתכל שמה, שחבר אומר שהוא לא מרגיש גדלות הבורא זה מבחינתי תחתון?

הוא מעלה חיסרון, את החיסרון שלו אתה יכול לקחת ולעלות אותו למעלה. זה לא רק הקהל הרחב ככל האנושות, אמנם שאנחנו כבר נמצאים בדור אחרון, אלא כל אחד ואחד שאומר שהוא זקוק לאיזו עזרה רוחנית, לפחות רוחנית, אני לא מדבר על גשמית על כל האנושות. זאת אומרת אנחנו צריכים לאתר את החסרונות של אנשים בהשתוקקותם לבורא.. תראה מה יש לנו כמה קבוצות וכמה בודדים איתנו עכשיו, ואנחנו צריכים להשתדל לעזור להעלות אותם ביחד איתנו, זה מה שמבצעת הדרגה האמצעית.

תלמיד: אני לא אמור לחפש את הגדלות שלהם?

גדלות זה במשהו אחר. גדלות זה שהבורא מעורר אותם ונמצא בהם, אבל זה לא מוריד ממך את האחריות על זה שאתה צריך להרגיש שאתה אחראי על התיקון של כל העולם. זה אתה מוריד אחריות מימך.

תלמיד: ואם הם לא מגלים את החיסרון שלהם, איך אני אמור לדעת שחסר להם עכשיו גדלות הבורא?

אנחנו עכשיו עדיין לא נמצאים בזה. אבל עוד מעט אתה תגיע למצב שלא יהיה לך במה לפנות לבורא. לא יהיה לך עם מה לפנות כי אתה תרגיש שאתה נמצא כמו בגלגלתא עיניים, בחפץ חסד, כמו ביער, חי, אין לו חולצה, לא צריך. ואז אתה תראה כמה אתה זקוק לאלו שמשתוקקים למגע עם הבורא ואתה תחפש אותם ממש בנרות.

שאלה: איך אתה מאתר אותם?

צריכים להתייחס לכל הקהל שלנו ובו יש כאלו, כמו שאומר החבר, שלא מבינים עדיין, לא יודעים, דורשים עזרה. הוא מגלה את החיסרון, הוא נציג של שכבה כזאת של בני ברוך. קודם אנחנו צריכים לדאוג להם אחר כך ליותר רחוקים, יותר רחוקים. אבל בלי זה הפנייה שלך לבורא, לא חשוב באיזו מידה, היא אגואיסטית. בינתיים זה לצורך תיקון עצמי, זה בסדר. אבל ברגע שמגיעים לאיזו רמה של חפץ חסד, זהו, אין לך סיכוי לעשות איזו פעולה על מנת להשפיע אם לא על ידי חיסרון זר. את החיסרון שלך אתה לא יכול להפעיל. איך, את האגו שלך אתה תפעיל?

שאלה: איך מעלים חיסרון מהתחתון לעליון?

נלמד. להתכלל, זה בפשטות להתכלל.

שאלה: שמעתי בכנס ממש בצורה ישירה, שלוש פעמים מחברים בכלי העולמי, את המילים, "תעזרו לנו". לא מסביב, ממש אמרו לי תעזרו לנו להתחבר, וגם לעשות הפצה. ובאמת יש לי רצון גדול אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה. אני חושב שגם הפתרון לא צריך להיות בפרקטיקה, לא יודע אפילו איך להרגיש את החיסרון הכואב שלהם.

כשאתה מרגיש את החיסרון והחיסרון הזה נמצא בך ואתה נמצא עם העשירייה, כבר אתה מתחיל לתקן אותו במשהו, אפילו בלא מודע, כי החיסרון כבר עובד. חוץ מזה גם בצורה החיצונה צריכים לעשות איתם ישיבות חברים משותפות, עשיריות שלהם אתכם. תמצאו את הדרכים, על זה לא כתוב באף מקום. לפי הכללים שאתם למדתם כבר הרבה שנים, ועכשיו תחפשו איך לממש אותם. כאן צריכה להיות ממש יציאה לקהל הרחב, לתחתונים.

תחתונים, זאת אומרת שהם קיבלו התעוררות מהבורא יותר מאוחר ממך. הכלים שלהם יותר כבדים והתיקון הוא תמיד מקל לכבד, גם בצורה פרטית באדם וגם בצורה כללית של כל המערכת. אז צריכים לכבד אותם בזה שהם נושאים רצון לקבל יותר גדול ובזה אתה יכול על ידם דווקא לעלות. להעלות אותם לבורא ועל זה לעלות את העבודה שלך, וכך אתה עושה. ובעבודה הזאת אתה נשאר למטה, למטה, למטה, למטה וזה הרווח.

שאלה: בקשר לטכנולוגיה בסדנה, איך להגיע לתשובה אחת? שמעתי ממך שאנחנו יכולים להגיע לתשובה אחת אם אנחנו מכוונים לבורא כולם בזמן הסדנה.

השאלה היא נכונה אבל למה אתה חושב על זה אם אנחנו מדברים על משהו אחר?

שאלה: מצד אחד אני בטוח שלכל חבר יש את התחושה הזו. מצד שני אני גם מבין שאנחנו לא כל כך מוכנים לעזור אחד לשני להגיע לרמה הזאת, עד כדי כך.

וודאי שלא. בסדר, נלמד איך לעשות. כדי לעזור לזה אנחנו צריכים להיות בערבות. האח"פ דעליון צריך להיות בערבות. הוא צריך להיות אח"פ, מחובר, ואז הוא יכול לעזור לתחתון. בלי שהוא מחובר לעשירייה, בלי שהוא מאורגן כאח"פ שיש לו כוחות להתכלל עם החיסרון הזר, ולהתחיל להעלות אותו, לקבל אותו כשל עצמו, ויותר גבוה מעצמו, יותר גבוה, כמו עם תינוק במשפחה.

אנחנו צריכים ככה לאתר את החיסרון שמקבלים. יכולים לקבל מכלי זר ואז להעלות אותו מעל ראשינו לבורא ועליו לבקש. והשכר שהוא יקבל, והשכר שלנו זה רק להעלות אותו ושום דבר לא לעצמינו, אלא מזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא ובזה אנחנו מתקנים את הכלי התחתון. ולעצמינו זה התיקון שלנו, כלום, רק את הפעולה הזאת. אבל בזה אנחנו מדמים לבורא דווקא. אין לנו לא רווח מהעליון, לא רווח מהתחתון, הרווח הוא מהשפעה נקייה.

תלמיד: האם זה מצב שנמצא בין שני אנשים או שזה המצב של העשירייה?

עשירייה שהיא כבר עשירייה, יכולה לקלוט לתוכה חיסרון זר, להרגיש שהוא זר ושהם מקבלים את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. כי נחת רוח באמת לבורא, גם עכשיו אנחנו עושים כשאנחנו רוצים להתארגן, אבל עדיין זו לא השפעה. כמו ילד שגדל, הוא עושה נחת רוח להורים בגלל שהוא קיים וגדל. ברוך ה' בריא ושלם. אבל זאת לא השפעה מצדו.

השפעה מצדו זה השפעה בהכרה, בהבנה, בפעולה. כשהוא מתחיל לקבל חיסרון, העשירייה מתחילה לקבל חיסרון זר ולחשב אותו כחיסרון החשוב מהכול, מבטלים את עצמם, מוותרים על עצמם כדי להעלות את החיסרון מעל ראשם לדרגה יותר עליונה ועליו מבקשים. ורק זאת הפעולה והתקווה, והבקשה, התפילה שלהם. וכשמקבלים על זה מ"ד אז מורידים אותו בחזרה והוא גדל.

על ידי זה מתקנים את האח"פ שלהם, גם גלגלתא ועיניים אבל העיקר זה האח"פ שלהם, כלים דקבלה, במידה שעושים בהם השפעה לתחתון. האמת עוד לא הגענו לפירוט כזה ולעבודה כזאת אבל מתקרבים. זאת אומרת הטענה שלך צודקת, קצת סבלנות ונתחיל על זה לעבוד.

תלמיד: תיארת עכשיו חיסרון זר לעשירייה, זה יותר ברור. אבל חיסרון שעולה, חולשה שחבר מפגין בעשירייה היא בעיקר מעלה אצלי רוב הזמן ביקורת. אני לא מצליח להעלות כמ"ן. אני בעיקר נמצא בביקורת.

זאת קליפה.

תלמיד: אני לא מצליח להתגבר על זה.

זאת קליפה. זה היה אצלי ורב"ש התייחס לזה בצורה מאוד מאוד קריטית, חדה.

שאלה: מה שקורה, אני מצפה שחבר ישפיע עליי, שיהיה איתי בערבות, ואז או שהוא מפגין זלזול או שלא פועל כלפיי או להיפך מוריד אותי.

הבורא נותן לך הזדמנות. מה אתה מתייחס לחבר? אבל גם אני לא הבנתי.

תלמיד: אני סוחב את זה הרבה זמן ולא מצליח להתגבר על זה.

אל תסתכל על החבר, תסתכל על זה שהבורא מסדר את העשירייה, ולכן הוא מזיז כל אחד ואחד, שאתם על ידי זה שרואים חברים בכל מיני מצבים כאלו וכאלו תתקנו את עצמכם. עד שתגיע למצב ניטראלי ואחר כך לאהבה.

לאהבה אגואיסטית, שאתה חייב אותו כדי להתקדם, שבלעדיו אתה לא יכול. ואחר כך לאהבה אחרת יותר גבוהה, שבמידה שאתה אוהב כל אחד ואחד, במידה הזאת אתה אוהב את הבורא, ולא אחרת. זה נקרא שאחרי כל חבר עומד הבורא. שרק במידה שאתה מתייחס כך לחבר, כך אתה מתייחס לבורא.

אז אתה יכול לראות את הזלזולים, חוסר קשר, זה נפתח בצורה נפלאה, תמונה, שדה כזה שאתה מתחיל לראות על החברים מה עוד חסר לך כדי להגיע לבורא.

שאלה: אם אני תופס חיסרון של חבר נניח ומנסה להעלות אותו למעלה, שמעתי ממך קודם שצריך להעלות אותו מעל ראשנו ואת השכר שהוא יקבל, החבר. החיסרון של החבר שיתמלא, ולי לא צריכה להיות נגיעה בזה.

זה השכר שלך, שלא תהיה לך נגיעה.

תלמיד: אז זה מתנגש לי קצת עם מה שאמרנו, שהנותן מתנה לחברו חייב להודיעו.

למה לא? אני לא אמרתי שזה צריך להיות בחשאי, לא.

תלמיד: אבל אז יש עניין של שכר, או שזה גם חלק מהעבודה?

זה חלק מהעבודה. אבל אתה לא חייב, לא חייב להודיעו ממש. זה בינתיים ככה, שיהיה בסתר.

שאלה: איך להמשיך בפנים את הסדנה שהייתה היום?

אני ממליץ לעשות את זה בזמנים שאתם במשך היום מתקשרים כמה פעמים, כך לעשות. חוץ מזה, אני לא יודע, יש לי חלום שבמשך היום יהיו כאלו אנשים מחוצה לעשיריות, לאו דווקא בעשיריות, אלא נגיד אתה פנוי והוא פנוי והוא והוא, ואתם במרחב הווירטואלי מדברים על זה מעשיריות שונות, אולי אפילו מקבוצות שונות, מקבוצות חו"ל וחוץ. וכך במשך היום יש איזה מן מקום דיון.

ולמי שיש זמן, או מי שעובד ויכול לשמוע יחד עם זה, הוא מקושר לזה. רק שלא תהיה שם קלות ראש וסתם בלבולים, אלא דברים לצורך התקשרות, כדי להתקדם כל פעם עוד קצת ועוד קצת לבורא. שגם הבורא ששומע תהיה לו מזה נחת רוח.

תלמיד: אני לא מדבר על מילים, אני רוצה לדבר עם החברים בפנים, שאנחנו נמשיך את הסדנה.

אז מה השאלה אם כך?

תלמיד: איך לעשות את זה?

אבל אם הם עומדים בך, החברים האלה נמצאים בך, אז אתה לא יכול לדבר איתם?

תלמיד: יכול.

טוב.

שאלה: איך אני יכול לדרוש מהבורא לראות את החבר תמיד יותר מתוקן?

איך אתה יכול לדרוש? זה קשה לדרוש, כי אז זה כאילו מוריד אותך. אבל מצד שני, רק תבין שעד כמה שהחברים יהיו יותר גדולים, אז מתוך קנאה, תאווה וכבוד, אתה גם תרצה לעלות. וזה המנוף שהתורה אומרת שהוא מאוד חשוב. ולהיות בין גדולים זה תמיד גורם להתעלות.

אם אני רוצה ללמוד איזה מקצוע, כמו שרב"ש אומר, אז אני נכנס בין סנדלרים כאלו שהם מבינים את העבודה, חייטים כאלה שהם תופרים טוב. כך זה גם עם החברים. אני לא מסתכל עליהם שהם יותר גדולים ואז אני קטן, אלא אני הקטן שנמצא בין הגדולים ויכול אז להתקדם מהר מאוד.

אתם עכשיו נמצאים כבר בחברה שהיא מתחילה להיות חברה שמבינה, שמרגישה, שיש לכם כבר איזה מטען פנימי ברגש, בשכל, בניסיון. זה לא שאתה נופל לאיזו חברה, קבוצה, שאמנם אולי הם אנשים טובים אבל אין להם את זה. זאת אומרת, תמיד צריכים להשתוקק לעלות את החברים, מפני שאתה יכול לעלות אך ורק במידה כזאת שאתה מעלה אותם. זה נקרא שאין אדם יוצא מעל העיגול שלו.

עמדת מקורות: "שמעתי" מאמר רכ"ה. "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה."

זאת אומרת, כמו רבי יוסי בן קיסמא, להגדיל בעיניו את העיגול ואז הוא בעצמו עולה. מה זה נקרא "הרבה למדתי ממורי ויותר מחברי ועוד יותר מתלמידי"¹? כי דווקא שם, שהם קטנים ואתה מעלה אותם בעינייך, אז אתה לומד, הכוונה לומד תורה, ממש מקבל עלייה הכי גדולה, זה כך.

לכן זה שהבורא נותן לנו כל פעם את ההזדמנות הזאת, שמוריד את החברים בעינינו, ואנחנו מרגישים ש"הם לא כל כך חשובים, הם בסך הכול כמוני", בזה הוא נותן לנו הזדמנות לעלות אותם ואז להתעלות איתם. אבל אי אפשר שאדם יעלה לבד מעליהם, אי אפשר, בהשפעה אי אפשר. דווקא בזה שאתה מעריך אותם, בלשמור עליהם, בלאהוב אותם, בלתמוך בהם, בקיצור ערבות, שימוש בערבות. ערבות זה מושג מאוד רחב.

שאלה: כשאני רואה פגם בחבר, אז אני צריך להתפלל על הפגם הזה, או להצדיק את החבר? לא הבנתי בדיוק.

כשאתה רואה פגם בחבר זה פגם בך. תנסה לאתר איפה אתה נמצא בפגם, תנסה להתייחס אליו שאתה רוצה לתקן, ואתה תראה שאתה פתאום לא רואה אותו בחבר. תנסה, זו שיטת התיקון. תסתכל עלי, תאתר את הפגמים, יש לך כאלו כשאתה מסתכל עלי, ותנסה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג לנקודות בכלי העולמי, ולחפש הזדמנויות לדאגה הזו. האם בדאגה הזו אנחנו צריכים לשאוף לאיזו תוצאה מוחשית, או שזו צריכה להיות דאגה כללית?

אנחנו עכשיו עוד לא כל כך מתחילים. אנחנו צריכים להתקשר, אני אשתדל לעשות את זה היום, להתקשר לפורום האירופאי ולהתחיל לסדר את הדברים. זה צריך להיות מסודר, ולא שכל קבוצה עושה מה שבא לה. אז נעשה את זה בצורה מסודרת, מרוכזת. אם הם כבר פנו אלינו שהם רוצים עזרה, תמיכה וטיפול, אז אנחנו נראה מי יותר קרוב אליהם. יכול להיות קבוצות אחרות מהעולם, או מאותה אירופה, או מרוסיה, או מאמריקה, או מישראל.

אנחנו נעשה כזה דבר, אבל זה לא צריך להיות בצורה שכל אחד קופץ ומתחיל לבלבל אחרים. נשתדל לגשת לזה בהדרגה, שלא לקלקל את המערכת. אני מאוד מפחד מזה, אתם עוד לא יודעים כמה דברים יש כאן שיכולים לעצור אותנו, ואפילו לסחוב בחזרה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעסוק בתרגיל כזה מה שאנחנו רואים בחבר, אנחנו רואים אותו כשחקן? כבורא שמשחק, כמו שחקן טוב, תפקיד של רשע? ובמקום, כמו בעולם הזה, שאנחנו מתייחסים לשחקן כרשע, אנחנו רואים בו שחקן טוב ולא רשע. ומודים לו מאוד על זה שהוא משחק לפנינו את התפקיד הזה?

לא. זה לא לדרגות שלכם, ובכלל לא נכון. אנחנו צריכים רק לתת דוגמה טובה. רק לתת דוגמה טובה. שאתם תגיעו לתיקונים גדולים מאוד כבר, באור החכמה, אז אתם תתנהגו כמו חסידי קוצק, שהם היו כאילו מראים אחד לשני עד כמה שהם עבריינים, גרועים, גסים וכן הלאה. אתה יכול לקרוא את הספר עליהם ואז לראות מה שהם עושים. אבל לא לקחת שום דבר משם לדוגמה, כי זה לדרגות מאוד גבוהות. זה כדי לתת לחברים הזדמנות להתגבר על כל מיני כאלו מחשבות שפתאום מבחוץ מעוררים בהם. שתהיה להם הזדמנות להתעלות עוד יותר. לכן הם ככה עשו, אבל זה משחק כפול. איפה אתם, אתם רחוקים שנות אור ממש. שנות אור הרוחני, לא הגשמי.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על להיות שמח בעבודה. ובעל הסולם גם אומר להיות שמח בקלקולים שמתגלים. נניח היום בסדנה אני ממש גיליתי כל מיני קלקולים, והיחס היה, הנה גילו לך. ונוצר גם יחס נכון לקלקולים, וגם עבדת כלפי הקלקולים בצורה נכונה. גם ביקשת עבור חבר וגם התפללת, גם התכללת. וגם אחרי זה קיבלת סימנים שיפה, הנה, אלה היו קלקולים שלך והחבר בסך הכול בסדר. הכול נוצר בשבילך. השאלה היא ממה לשמוח? מה זה השמחה הזאת? מה זה ההרגשה הזאת של שמחה שצריכה להיות בעבודה? זה משהו שלא נתפס.

אתה עברת עכשיו שעתיים, ואתה לא היית שמח. אבל אתה היית נכלל עם קבוצה כל כך גדולה, קבוצה שמתקדמת ונמצאת ממש לא רחוק מהשגת הקשר עם הבורא, לפי השתוות הצורה מהעשירייה לבורא. אז איך זה יכול להיות שאתה לא שמח, לא מרגיש שזה חשוב? בך זה לא מעורר שום חשיבות? תסביר לי.

תלמיד: יש חשיבות. יש גם יחס נכון לדברים שלא היו מגולים לפני כן. יש משהו. אני רק לא מבין את המושג שמחה. אני אתן דוגמה. ההרגשה של שמחה, גם ברמה הגשמית, היא נהיית מאוד מטושטשת. אני היום לא שמח מזה, שאני לדוגמה, השקעתי בילדים שלי, וזה שהיא קיבלה עכשיו במבחן ציון גבוה, אין לי מזה שמחה. או סתם לדוגמה, בעבודה הרווחתי טוב. פעם הייתי שמח. היום אין שמחה. היטשטש המושג הזה, שמחה. מה זה בכלל?

אז אני אומר לך.

תלמיד: אם זה בעבודה אצלנו בקבוצה.

יותר טוב מאשר תשמע את עצמך, תשמע מה שאני אומר לך. מה כתוב על שמחה? "תוצאה ממעשים טובים". אז תבחר כמה מעשים טובים, באמת טובים, שבעיניך הם טובים ובעיני חז"ל. זאת אומרת, בעיני חוכמת הקבלה, ותעשה פעולות כאלו ותראה. ותראה. שמחה צריכה להיות, אבל היא גם תלויה בחשיבות, אין לך חשיבות למה שאתה עושה, אני מבין אותך, אתה עובר כאלו שלבים. אז שמחה מזה שאני עובר את השלבים האלה, ואני סובל ואין לי שמחה, אבל יש לי שמחה מזה שאני עובר שלבים שאין לי בהם שמחה.

יש הרבה אנשים בעולם שעושים עבודות קשות וזה לא מביא להם לא שמחה ולא כלום, אבל הם מבינים שבלי זה הם לא יכולים, אי אפשר, וההכרה הזאת גם מביאה מין שמחה. והבעיה היא גאווה, שאתה חושב שמשהו מגיע לך יותר, הבורא לא צודק איתך. תחשוב על זה.

שאלה: עד כמה עוזרת אמונה בזה שהבורא נהנה מהמעשים שלי, נניח יש לי טענות כמו של החבר. החבר אמר שאצלו בעשירייה הוא לא מרגיש שאוהבים אחד את השני, או שאין השפעה אחד כלפי השני. במה עוזר לי אם אני מאמין באמונה מעל הדעת שהבורא נהנה מהמעשים שלי ואני לא מצפה להשפעה מצידם, שהם ישפיעו לי, אלא אני משפיע להם ומאמין בזה שהבורא נהנה מזה שאני עושה מעשה השפעה?

אנחנו הגענו למצב שיש בינינו חברים שהם כבר נהנים מזה שיש להם איזו נטייה להשפעה. שאני משתוקק לבורא, ומזה אני נהנה, שאני חושב עליו ומזה אני נהנה, שהשתוקקות הזאת היא מביאה לי סיפוק. אבל אני נמצא בחיסרון, אבל זה חיסרון לבורא ולכן הוא ממלא אותי. כמו הילד עם הילדה,

וישנם כאלה שעוד לא נמצאים בזה, שעוד לא יכולים לגלות בהם כאלה תופעות, וישנם עוד פחות מזה גם כן. כל הספקטרום הזה עד שאנחנו מגיעים עכשיו למצב שחלק גדול מבני ברוך, במיוחד מי שנמצא כאן או בשיעורים שלנו הקבועים יחד איתנו ממש, קשור. יש כאלה גם באירופה וגם ברוסיה, בגרוזיה, יש כאלה קבוצות שהן ממש, אנחנו נכנסים בכניסה למגע עם הבורא.

אז זה יבוא, אבל קשה לדבר על כולם, אני לא יכול, אני אומר את זה הרבה פעמים, מזמן, שאני לא יכול להתייחס לכולם, אלא אני יכול להתייחס לקבוצה הכי מתקדמת, ואז אחרים מקבלים דרך זה ההארה ואחרים גם נכללים איתם יחד. אבל אני לא יכול להתייחס לקבוצות קטנות, אז מה ירוויחו הקבוצות המתקדמות, העשיריות המתקדמות? לכן, אני מצטער מאוד אבל אתם תצטרכו בכול הכוח להשתדל כמה שיותר להיות כלולים בתוך קבוצות יותר מתקדמות, ולהיות יחד איתם בכול מה שהם עושים ואתם תראו עד כמה שפעולות משותפות, לימוד, ישיבת חברים, כל דבר ודבר שאתם תרצו להיות כמוהם זה יקדם אתכם.

שאלה: איך לוודא ששאלה ששואלים אותך בשיעור זו גם בקשה שאפשר לבקש מהבורא?

לפנות אלי זה יותר קל. כדי לפנות לבורא אתה חייב להיות כלול מכל העשירייה, ממרכז העשירייה, להתכוון אליו, ולהתכוון אליו זאת אומרת להתכוון לכל החברים, ואז נקרא שאתה מכוון לבורא. לפני זה, אלה רק פעולות הכנה. לכן, לפנות לבורא זה מאוד קשה. לזה אנחנו משתדלים להגיע. מי שמגיע אליו, כבר נקרא מקובל. אבל שוב, זה רק מתוך העשירייה בחיבור הנכון ביניהם.

תלמיד: פתחנו כתובת למי שיכול להתחבר לזום ולקיים במהלך היום סדנה עם חברים שיהיו מחוברים.

טוב, צריך לפתור כאן הרבה בעיות של תרגום.

תלמיד: כרגע אין לנו פתרון לזה אבל לפחות יש מקום להתחברות, וככל שיבואו לשם נוכל לפתח את זה למשהו טוב.

אולי גם ילמדו עברית?

תלמיד: אין סיכוי.

זו שפה שלמרות שלא נראה לנו שהיא נפוצה, היא היחידה שתואמת לשורש הרוחני, ולכן כמו שהיא קיימת 6000 שנה כך היא תמשיך. אין מה לעשות, נצטרך ללמוד. שמעתי שנפתחים קורסים בעברית גם לרוסים וגם לאנגלים. אז אני ממליץ לכולם. אתם יכולים להתחיל ללמוד, כדאי קצת, לאט לאט.

שאלה: אמרת שאנחנו עכשיו, החלק החזק והעיקרי שבקבוצה, נכנס לקראת הרגשת הבורא. במצב כזה על מה כדאי לתת דגש כדי להגביר את המהלך הזה?

אני מחזיק מהקבוצה שלכם קבוצת קייב כקבוצה חזקה, אמנם לא גדולה אבל חזקה, ואני מעריך כל חבר. אני חושב שיש לכם התקדמות יפה וטובה מאוד, ואתם הולכים יחד איתנו. רק צריכים להשתתף יותר ויותר, כמה שאפשר פה ושם. בזמן האחרון במיוחד התקדמתם מאוד, אמנם זה מלווה בכל מיני בעיות קטנות אבל זה בדרך, זה טוב. נהיה יחד בכל הפעולות שלנו, בעיקר בשיעור בוקר, את זה אני ממש לא יכול לשנות, בעיקר שיעור בוקר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שבזמן שהוא ש"צ בעשירייה הוא מתפלל על פחד שיעלם?

לא צריכים לעשות חשבונות, צריך כמה שיותר להיות קשור לקבוצה, ומתוך הקבוצה להתפלל עבור הקבוצה. אל תעלה את הרצונות שלך, זה לא טוב. אתה בזה תהיה בנסיגה. אתה צריך להתפלל עבור העשירייה ואז לא יהיה לך שום פחד, ותהיה לך הערכה ויהיה לך כוח וביטחון. אתה בסך הכול מתפלל עבורם, שאתה כלול בהם, בכולם. רק בצורה כזאת להתפלל. כל תפילה אחרת לא פועלת במאומה, אפילו יותר גרוע, מורידים אותך כדי שתבין את הטעות שלך.

שאלה: מייד אחרי שיעור בוקר, יש לנו בקבוצת באר שבע תורנות רמח"ל עם עשירייה ממכסיקו ואנחנו קוראים קטעים שקראנו בשיעור. לדעתי ההתקשרות עם עשיריות אחרות חשובה מאוד לכולנו, זה ממש מחזיק אותנו בחיים.

בסדר גמור, אבל רצוי שזה לא יהיה בצורה כזאת שקבוצת באר שבע עושה תורנות רמח"ל, ושכל אחד פותח איזה באסטה משלו. אלא זה צריך להיות יותר מאורגן, יציב ואחד ולא אלף דברים כאלה. יום יום אני מקבל כל מיני הזדמנויות כאלה או הזמנות להשתתף במשהו, ואני לא רואה את זה בצורה טובה. טוב שיש כאילו הרבה משחקים וכך עושים, אבל אני לא חושב שזה טוב כי אתם מפזרים את הכוחות ואת הכוונות, ולא יצא מזה שום דבר חוץ מרעש גדול ושוק. אתם צריכים להיות מחוברים למנגנון אחד, לכולם. אני מבין שהמנגנון הזה יכול בינתיים להיות מחולק לשפות, אבל זאת חייבת להיות תכנית אחת, מרכז אחד והכול אחד. ככה זה מסודר לפי הפירמידה של כל העולמות, כך אנחנו גם צריכים לבנות כל דבר.

לכן תשתדלו לבנות את זה [בזום] כמו שאמר החבר וסביב זה תשתדלו לבנות את הדברים.

שאלה: הייתי מצפה ש"בני ברוך" יהיו כיחידה אחת כלפי כל האנושות. למה פתאום הבורא מפצל אותנו לרמות של אלה שמתקדמים ואלה שעכשיו מצטרפים?

זה בצורה אחרת לגמרי, אפילו שיש לך את החלק הראשי של המערכת, אז גם בחלק הראשי יש לך הרבה תת מערכות. זה לא יכול להיות אחד, אחד זה הבורא שאצלו אך ורק לפי ההבחנות שלך אתה מזהה הרבה הבחנות. אבל אין הבחנות, אין כלום. רק לפי מה שאתה רוצה, כך אתה רואה. ובו, בעצמו אין שום דבר. בכל היתר יש מערכות, תת מערכות ואתה צריך לדעת איך לעבוד איתן. לכן ודאי שאנחנו הקבוצה הראשית בהתקדמות הרוחנית. ובכל זאת יש אצלנו כל מיני מערכות, קבוצות. איך יכול להיות שלא?

תלמיד: מה התפקיד של פתח תקוה במערכת?

קבוצת "בני ברוך" פתח תקוה, היא קבוצה שצריכה להוביל את כל תהליך התיקון העולמי. למה? כי כאן אני שולט בצורה הכי ישירה ואני פחות או יותר בטוח בזה, ונמצאים אנשים מההנהלה או משהו שכמעט ולא עושים שום דבר שאני לא יודע ולא מכיר ולא מסכים. אתה יודע את זה גם, לפי התפקיד שלך.

ולא שפתאום אני שומע שבקבוצות אחרות רוצים לעשות כך או כך. אם היו מתקשרים, אם היו נכללים איתנו, אם היו עובדים איתנו בצורה צמודה, ברצון כזה, אז הייתי מקבל את זה אחרת. אבל כשהם מתחילים בעצמם לפרוץ, זה לא טוב, נעשה בזה תהליך שאחר כך צריכים לעשות רברס ולהתחיל מחדש וזה הרבה יותר קשה. וכתוצאה מזה יש כבר אי הבנה ואפילו איזה ריחוק, איזה בעיות ביחסים.

לכן חייבים לנהל הכול, אתה אומר אפילו מנקודה אחת, אני כבר לא אומר מנקודה אחת, אלא מקבוצה אחת שהיא כוללת בתוכה את כל הקבוצות. לא אכפת לנו לחלק את התפקידים, רוסיה, גרמניה, נו יורק או משהו, אבל שהכול יהיה בכל זאת מנוהל, אחרת לא נתקדם נכון לאותה הנקודה שכולנו נכללים בבורא. זה לא פשוט. רצון של התינוקות זה לא מספיק, צריכה בכל זאת להיות הכוונה של אנשים יותר גדולים.

שאלה: אמרת עכשיו שפתח תקוה תהיה כנקודה. איך להתכלל בכם? אמרת שצריך שכולם יתכללו, כולם יהיו בקשר. איך להתכלל נכון בתוך המקום הסגור הזה שנקרא פתח תקוה?

סגור? זה באמת סגור ככה? כנראה שככה הם מרגישים. זה לא טוב, אם זה מקום סגור.

חברים פה שואלים, באיזה צד סגור? אולי רק כלפי מוסקבה זה סגור. מה חושבים שסגור? יש לנו מערכות שהן מטפלות בקבוצות ברוסית, באנגלית, בקבוצות באמריקה, בקבוצות אירופה, יש מערכות. כשאתם פונים למחלקה הרוסית שלנו, אתם מרגישים שהם סגורים לפניכם?

תלמיד: לא, אני לא מדבר על המחלקה הרוסית. ברגע שמתחילים לדבר על פתח תקווה אתם מתחילים ישר לערבב בין קבוצת בני ברוך לבין המפעל. לגבי המפעל אין שאלות, הכול מתפקד, הכול עובד, אבל אתה הרי מדבר עכשיו על קבוצת פתח תקווה כקבוצה, להתכלל בתוך הקבוצה, בתוך החברים. נניח יש חברים שלא שייכים למחלקה הרוסית, אין לי כל יכולת להיות קשור איתם.

ואם מדובר על קבוצת פתח תקווה השאלה איך להתכלל בתוך הקבוצה כקבוצה. נניח כקבוצת מוסקבה איך אפשר להתכלל בקבוצת פתח תקווה אם אין לנו נקודות קשר בכלל, חוץ מהשיעור?

חוץ מהשיעור, תשאל אותם איך הקבוצה הזאת מתפקדת. האם הם קשורים זה לזה, האם העשיריות מתקשרות, מתי הם מתקשרים. אני לא יודע, אני לא שייך, חוץ משיעור בוקר אני לא שייך לקבוצה הזאת. לא שייך. בגלל כנס בולגריה לא הייתי מתקשר לעשיריות. עכשיו, מהיום אני שוב אלך להתקשר לעשיריות, אבל אני לא יודע למה אתה מתכוון.

שאלה: אני רוצה לשאול אותך למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאנחנו צריכים להיות קשורים וכלולים בקבוצה המרכזית. אם אתה מדבר מצד המפעל, המחלקה הרוסית זה ברור, אבל אתה הרי לא מדבר על התכללות במחלקה הרוסית, אתה אומר תתכללו בקבוצה המרכזית, אז מה זה אומר קשר והתכללות בקבוצה המרכזית?

זו התכללות בין עשיריות, השפעה הדדית של עשיריות, שעכשיו אנחנו עומדים לפתח את זה לקראת הכנס הגדול. שכל עשירייה ועשירייה תהיה יותר ויותר אחראית על הקשר שלה, עד שהם מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד בתוך העשירייה, זה חובה, זאת מטרה לפני הכנס הגדול שאנחנו נשיג. על זה אין ויתור. וגם, כאשר כל אחד, כל עשירייה הופכת להיות לתא אחד, אנחנו צריכים גם לבנות קשר בין התאים, כי כל אחד זה כמו אדם אחד.

קשר בין התאים, ולמרות שכולם שונים שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו קשורים ושאנחנו תלויים זה בזה. הבורא מסתכל על כולנו בכלל כמו על מכלול אחד ורוצה שנתקדם בצורה כזאת. אנחנו עוד לא מרגישים, אנחנו עוד בדרך. נדבר על זה עוד.

תלמיד: עוד עניין אחד, היתה לנו איזו נקודת קשר בחמש בערב זמן ישראל, הייתה טבלה ואיזשהו סדר של התקשרות בין העשיריות, אבל פתחתי את הקובץ הזה ואני רואה שמעבר ל-14 לחודש אין המשך של הטבלה.

תלמיד: יהיה עדכון היום בבוקר.

אתם שלחתם לי את אותו לינק, אז היום בחמש בערב אני אהיה שם. זה לא עשירייה, אלא מה? מה יש שם?

תלמיד: החבר מדבר על משהו אחר, כהכנה לכנס בבולגריה סידרנו כך שבכל יום לכל עשירייה יש מספר עשיריות מהעולם שאיתם הם מתחברים בשעה חמש ונמצאים ביחד בזום.

כן.

תלמיד: על זה הוא דיבר, העדכון האחרון שעשינו היה ב-14 לחודש, היום ה-17 לחודש והחבר מביע דאגה שלא עדכנו את הטבלה, אז חבר אחר אמר שאנחנו נעדכן את זה בבוקר.

ומה קורה שם?

תלמיד: בגדול זה כמו פגישת עשירייה, מתחברות עשיריות, קבוצות מכל העולם ומקיימים סדנה סביב השיעור.

לפני שיעור?

תלמיד: כן, זה יוצא לפני שיעור ערב.

לכמה זמן?

תלמיד: עשר דקות, רבע שעה מקסימום.

טוב.

תלמיד: וכל פעם יש לך הרכב אחר של קבוצות ועשיריות מהעולם שאיתם אתה מתחבר.

למה?

תלמיד: למה עשינו את זה?

למה אני לא יכול עם כל מי שרוצה?

תלמיד: בגדול זה כל מי שרוצה אבל פשוט כל יום יש לך הרכב אחר, לדוגמה יכול להיות שהיום ההרכב שלי יהיה העשירייה שלי, קבוצת אשקלון, עשירייה אחת ממוסקבה וקבוצת ניו יורק, מחר יהיה לי הרכב אחר, קייב, פיטר וכן הלאה.

מי קובע?

תלמיד: זה רנדומלית, עשינו תוכנה, הכנסנו בתוכה את כל הקבוצות והעשיריות מהעולם, עושים קליק וזה מערבב לנו את הכול אקראי.

יפה. איך אתם מסתדרים עם השפה?

תלמיד: בדרך כלל אנחנו מנסים לתרגם. אנחנו משתדלים ללכת לפי מכנה משותף, אם זה אנגלית אז אנחנו מדברים באנגלית, אם זה רוסית אז רוסית, ולפעמים גם מתרגמים.

איפה זה מפורסם? היום נפרסם עוד פעם את הלינק, אבל אם נכנסים לסביבה טובה אז בכל השפות זה הפוסט הראשון. יש לינק מסודר שמתעדכן כל יום. גם עשירייה וגם קבוצות הן לא צריכות לחפש את עצמן, יש עמודה שרשומה הקבוצה ואיפה למצוא את עצמך כל יום. אז זה די נוח, צריך פשוט להיכנס ולראות את זה מסודר.

בסדר גמור.

שאלה: לגבי הכנס הקרוב של אוסטרלאזיה, התגבש צוות מאוד גדול מכל היבשות שעושה הכנות, וביום רביעי ב 11:00 תהיה פגישה איתך לאשר את התכנית.

אמרת שהנושא העיקרי של הלימוד בכנס הזה זה ללמוד את מערכת אדם הראשון, אם אתה יכול לפרט מה זה אומר?

זה בכללות. אני לא מכיר בדיוק את כל החברים באוסטרלזיה ולכן אני לא יכול לדעת באיזה היקף או באיזה עומק אני צריך לדבר איתם. לכן אני חושב שבפגישה הראשונה נדבר בכללות על המערכת שקיימת שהבורא ברא, איפה אנחנו נמצאים, באיזו צורה אנחנו עכשיו, באיזו תקופה לפי ציר הזמן אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות. מה עשינו בעבר ומה עלינו לעשות עד גמר התיקון, ולמה בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. זאת אומרת תפיסה כללית, מבט כללי על המציאות.

אני כך חושב, כי אני לא יודע על מה לדבר איתם. זה בטוח טוב לכולם לרענן גישה כזאת. אבל אחר כך נראה. או שאתם רוצים כבר עכשיו להתחיל משהו אחר, בבקשה. אני עושה את זה מתוך חוסר התמצאות מה לעשות איתם במפגש הראשון. אם ללכת סתם לפי השאלות זה פיזור הכוח.

שאלה: הרבה חברים שואלים אותי איזה קבוצות יש לנו באוסטרלזיה. אז יש לנו הרבה חברים בסין, ביפן, בניו זיולנד, באוסטרליה, יש לנו חבר מיוחד בדובאי, בסינגפור, בפיליפינים, בהודו, באיראן ובקזחסטן שגם הם באסיה.

בעניין השפה, יש שאלה מהקבוצות שבהן לא מדברים באנגלית, איך הם יכולים לעזור בהכנה לכנס ובכנס אם הם לא מדברים בשפה של כל החברים?

זה תוצאה מבבל, אתם צריכים לדאוג, אין מה לעשות. הבורא עשה, המציא כזה פירוד בין האנשים שזו המצאה א-לוהית, שלא יבינו זה את זה. כמה שמתגברים היום בכל זאת עדיין רואים עד כמה זה יותר קשה. אז מה לעשות? אני לא יודע. תחפשו מתרגמים אוניברסליים, כאלה מחשבים, מכונות. אני קורא בכל מקום שיש, אבל אני עוד לא מצאתי שבאמת יש, אולי אתם תמצאו.

תלמיד: עוד אין ברמה כזאת.

עוד אין ברמה כזאת שאני מדבר איתך ואתה שומע כבר מיד את התרגום.

תלמיד: אנחנו רואים שגם בין מדינות זה שונה.

אז מה? זה ברור, אנשים ומדינות. נתגבר על הכול. הבורא אחד, הוא מאחד את כולם, העיקר להתקשר אליו ופתאום רואים שעל ידי זה כולנו מתקרבים. אין התקרבות אחרת אלא אם אתה מתקרב לבורא, ואז יוצא לך בעל כורחך שאתה מתקרב לאחרים. וזה בצורה טבעית, בלי עבודה על ההבדלים, על השנאה, על הדחייה, לא צריכים על זה לעבוד, צריכים לעבוד על להתקרב לבורא, וההשפעה ממנו היא תתקן את כל הפירוד בינינו.

תלמיד: מה המטרה שלנו? בכנס אירופה הרגשנו שיש מטרה.

עכשיו דיברת על זה שבאסיה לא מבינים זה את זה ורחוקים זה מזה, אסיה היא לא כמו אירופה, זה עוד יותר גרוע. האירופאים מכירים יותר זה את זה, יש להם שיתוף בשפות, בכל מיני דברים. מה זה אוסטרלזיה? זה מאיתנו למזרח ולדרום, זה חצי עולם. זו בעיה הרבה יותר גדולה ממה שבאירופה.

תלמיד: ואיך מסדרים את זה?

על ידי זה שמלמדים אותם איך להתקרב לבורא. לא מעוררים במה כל אחד שונה מהשני, מעוררים את הנקודה המשותפת שלנו שזה הבורא. על ידי זה כולם יתקרבו לאט לאט זה לזה, בלי להשקיע בזה כוחות, אלא בגלל שרוצים להגיע אליו, למעלה.

זה יוצא כמו שאני ואתה זרים, פתאום אנחנו מגלים שיש לנו אמא משותפת, לא ידענו שאנחנו אחים, עכשיו הגענו למצב שפתאום זה מתגלה. אז בצורה כזאת. לא מעוררים שום דבר זר, מוזר, רחוק, דוחה, שום דבר, רק בורא, והוא מרפא את הכול.

(סוף השיעור)

---

1. "הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן רבי חנינא בר פפא רמי כתיב" )ישעיהו כא, יד.(↩