שיעור הקבלה היומי١٠ يناير ٢٠٢٢(בוקר)
שיעור בוקר 10.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
סיכום כנס
קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 653, "שמעתי" מאמר רי"ג, "ענין גילוי החיסרון".
זה באמת הנושא הכי חשוב, כי החיסרון הוא כל חומר הבריאה שהבורא ברא, רצון, וגודל הרצון נמדד לפי גודל החיסרון המורגש ברצון. לכן איך אנחנו כל הזמן מגדילים את החיסרון שלנו, מכוונים, מייצבים אותו נכון ועל ידי כך ממלאים אותו במשהו נכון שאנחנו בוחרים. זה מה שעומד לפנינו. גם עכשיו, העיקר אחרי הכנס שעברנו בעזרת ה' בצורה נכונה, יפה, טובה, הדבר החשוב באמת בשבילנו הוא לבדוק שוב את החיסרון, כמה הוא קיים ונכון לפי הכמות והאיכות והכיוון, למה בדיוק אנחנו משתוקקים ולפי זה שוב להמשיך את העבודה. ובאמת לא נשאר לנו הרבה זמן, או יותר נכון להגיד הרבה מאמצים, שנתחיל להרגיש קשר בין החיסרון הנכון שלנו למילוי החיסרון ולמקור המילוי. וכך נגיע לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו לבורא ונתמלא בנוכחות הבורא בנו.
אם יש לכם שאלות מהימים שעברנו בכנס, כדאי לשאול, כי באמת אם יש שאלות לעניין כדאי לנו לברר אותן ומהיום והלאה נמשיך להתכונן לכינוס הבא. אני לא יודע מתי הוא יהיה, ההנהלה צריכה לדווח לנו על כך, אבל מיום ליום אנחנו מגיעים לכאלו כנסים, כינוסים, מחוברים בינינו עד שנתחיל להרגיש בהחלט במצב של דרגה אחת, איש אחד בלב אחד, ואז יתגלה בנו הכוח העליון ונוכל להיות הנקודה המרכזית של כל המציאות, של כל האנושות וכולם ירגישו שיש באמת בעולמנו איזה עוגן, נקודה מרכזית, מקום שממנו אפשר ללמוד מה לעשות ואיך יתקדמו ההמונים למטרת הבריאה.
שאלה: איך עושים סיכום לכנס, איך כל חבר בודק האם הכנס היה מוצלח, מה המדדים, השאלות הנכונות לשאול את עצמו?
את זה לא אני צריך לעשות, אתם צריכים לעשות, וכל אחד ודאי עושה זאת לפי האופי שלו, הטבע שלו, הכלים שלו. אני חושב שיש על מה לדבר, כי זה תמיד מגדיל את חשיבות האסיפה שהייתה, גם בעיניי היא הייתה מאוד מוצלחת ואני מודה לכם מאוד. אבל צריך לא לעזוב את זה, כאילו זה היה ועבר, אלא על פני זה אנחנו צריכים לבנות חיבור בינינו עוד יותר חזק מיום ליום, כאילו הכנס נמשך, החיבור נמשך. אנחנו מוסיפים לזה עוד רגש ועוד שכל, לומדים איך יותר להתחבר, איך לגרום ממה שהשגנו, מילוי לא רק ברגש אלא גם בשכל ולהמשיך קדימה. צריך לראות איך אנחנו מגדילים את המילוי, כי הוא תלוי רק בנו. לאור העליון אין מידה, הוא נמצא במנוחה מוחלטת וממלא את הכול, ובחיסרון שלנו, בהבנה שלנו, בהרגשה שלנו אנחנו יכולים להביא אותו מדרגת האפס, כמי לא נמצא, לדרגת אין סוף הממלא את הכול. הכול תלוי כבר בכלים שלנו, והכלים שלנו הם החיסרון שלנו, לכן צריך יותר לדבר, יותר לחשוב, ואיש את רעהו יעזורו, איך אנחנו עושים את זה.
תלמיד: אז מה הבדיקה שהעשירייה עושה כדי לראות האם היא הצליחה או לא בכנס, על מה היא צריכה לדבר במהלך היום?
אחרי החג יש לנו עניין של איסרו חג, זאת אומרת המשך של החג. האור לא מסתלק מיד, אלא משאיר אחריו עוד איזה סימן, ואז לאט לאט ההארה מסתלקת. כמו הערב המגיע אחרי יום, השמש כבר שוקעת, לא נמצאת, אבל אנחנו עדיין רואים את האור, את ההארה וזה נמשך זמן כזה מיוחד, זמן רגוע. אבל אנחנו כבר יודעים שעוד מעט יהיה חושך וזה סימן של יום חדש. אותו דבר אצלנו כאן, אנחנו צריכים לעשות חשבון מה היה היום, להבין שמגיע זמן חדש, שהוא התגלות הגבורות, הדינים, מצבים חדשים, שבהם זו כבר לא רוח של חג אלא רצונות חדשים שמגיעים ומתחילים להרחיב את המקום בינינו, להרחיק אותנו זה מזה. וזה מביא לנו את הרגשת החושך, ואנחנו צריכים לקבל אותה נכון, לא להתנגד לה, כי בזמן החושך דווקא אנחנו נמצאים באור האמונה. כי למרות שזה חושך אלה אחוריים של האור, האור הוא יום ואורתא זה לילה, זה השם הנכון של לילה, "אורתא", האחוריים של האור וכך אנחנו צריכים להתייחס לכל המצבים האלו, שהם עוד יותר ועוד יותר האמת של היום, אבל הרצון הגדול שעוד לא תיקנו מכסה את האור ולכן אנחנו מרגישים חושך ולילה.
אם נתייחס לכל המצבים האלו של חושך, לילה, פירוד, ככאלה המגיעים כדי לספק לנו חסרונות עוד יותר גדולים, כדי שנגלה למחרת יום יותר גדול, אז נקבל אותם גם בשמחה, באהבה ובהבנה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן עכשיו אחרי הכנס, טוב שנבין נכון את מהות הזמן שיש עכשיו, ונתחיל לארגן את עצמנו לחיבור עוד יותר חזק מיום ליום. ומה שהיה אתמול, מה שהשגנו רק בשלושת ימי הכנס, התחברנו ופעמיים ביום היינו בקשר, ולמדנו וחוץ מזה היו לנו עוד כל מיני חיבורים, באמת עשיתם זאת כל כך יפה ונכון. אני לא עשיתי כלום בעצם, רק נוכחתי בשיעורים אבל אתם עשיתם עבודה מאוד חזקה, מאוד חשובה ובאמת הגעתם לתיקונים גדולים. לכן נתקדם, ונתקדם גם לכנס הבא.
שאלה: אז רק לסכם, כל עשירייה צריכה לעשות שתי פעולות, גם לסכם את מה שהיה לה בכנס וגם להיערך למצבים הבאים שהולכים לבוא.
כן. אבל המצבים הבאים הם כבר עכשיו, אנחנו לא צריכים לחכות עוד כמה חודשים שנעשה עוד איזה פסטיבל, אלא אנחנו צריכים לחשוב איך יום יום יהיה לנו חיבור מתגבר יותר ויותר וכך אנחנו נרגיש בסוף היום, זאת אומרת אחרי החיבור, איזה חיסרון השגנו ואיזה מילוי השגנו, איזו התקדמות, לאיזו דרגת אמונה למעלה מהדעת עלינו, ואיך אנחנו מתחילים להרגיש בדרגה הזאת התקרבות בינינו ובינינו לבורא.
את כל הדברים האלה צריכים עוד לאסוף יחד, כך שזה יצטבר עוד מעט לכלי, לספירות, לפרצוף וכן הלאה. אנחנו נגלה את זה בקרוב, וכך נתחיל להתקדם. כל אחד ירגיש את עצמו שהוא שייך לקבוצה, שהקבוצה שייכת לכוח עליון, שהקשר בין הקבוצה לכוח העליון נקרא עיבור, ואיך אנחנו צריכים להתייחס לבורא בזמן העיבור, איך אנחנו מבטלים את עצמנו, איך מקבלים אותו, איך כל אחד מקבל את החברים כחלקי הגוף הרוחני שלו.
נקווה שמהר מאוד נאסוף את השברים, הפרטים שלנו ונרגיש בזה עולם חדש אחד ובורא חדש אחד, וכך כל יום נתקדם.
שאלה: אחרי הכנס חוזרים אלינו חברים ותיקים, יש הצטרפות של חברים חדשים, וכתוצאה מזה מתמלאות העשיריות. כרגע כנראה הוועדות הקיימות לא יודעות איך לעשות את זה והעשיריות שלנו גדלות עוד יותר בכמות שלהן. אולי אפשר לדבר על זה בשיעורים, כיוון שיש המון ניואנסים ושאלות איך להרחיב את העשיריות בצורה נכונה. סליחה שאני פונה אליך אבל אין מספיק החלטיות בוועדות.
אני לא יודע עד כמה זה אקטואלי לכל הקבוצות ולכלי העולמי. אני שמח לשמוע שיש כזאת בעיה, בפרט במוסקבה, יכול להיות שכן אפשר לדבר על זה.
קריין: קודם כל יש קואורדינטורים, כדאי להתייעץ עם מנהלי השפות בתחום. אני חושב שכדאי להתחיל מזה, ואם יש שאלות, יש הרבה גורמים, צוותים חברתיים שיכולים לתת מענה.
תלמיד: אני פשוט יכול להגיד שבתדירות גבוהה פונים לעשירייה שלנו מכל מיני ועדות שאנחנו נמלא את הרכב העשירייה עם עוד חבר או שניים. וכל פעם צצות שאלות חדשות, מציעים לנו חברים שלא מתאימים, שלא יכולים לעמוד בקצב, ושוב ושוב זה חוזר.
אני לא חושב שזאת בעיה של הארגון, אלא אנשים נמצאים בכל מיני מצבים, וזה טבעי, כי אנחנו כל הזמן נמצאים בתיקונים, בהתקדמות, ובהתקדמות הזאת אנחנו עולים ויורדים, עולים ויורדים. ולכן כמו שכתוב ב"זוהר" על מלאכי שמים שכך עולים ויורדים, "מלאכי שמים" הם אנחנו, חלקי המלכות שכל הזמן רוצים להגיע לדרגת הבינה ויורדים, עולים עוד ויורדים עוד. לכן קשה לנו להרכיב משהו קבוע, מבנה בטוח, יציב, אלא כל הזמן אנחנו נמצאים בתנועה, וכך אחד ואחד מאיתנו. ולכן אנחנו צריכים להסכים עם זה, שכך הם החיים שלנו עד גמר התיקון. עד שאנחנו באמת נתכלל יחד וכל אחד ישלים את כולם, תמיד נהיה בעליות וירידות.
גם תביאו בחשבון לגבי מה שאנחנו עושים ועוברים, שאומנם יש לנו כל מיני כללים שכתבו לנו המקובלים, המורים שלנו, רב"ש, בעל הסולם ועוד לפניו, אבל בכל זאת אלה רק כללים ואנחנו צריכים בהתאם לזה לראות מה אנחנו יכולים לעשות בזמננו עם עצמנו.
לכן בכל דור ודור כמו שכתוב, צריך להיות מתן תורה, בכל יום ויום יש מתן תורה חדש, וגם כל אדם ואדם חייב לכתוב תורה. השפעת האור על הרצון של האדם זה נקרא "תורה". האופן שבו הוא מגלה את האור העליון לפי הרצונות שלו המתקדמים לתיקון או כבר נכנסים לתיקון, זה נקרא "תורה". כמו שכתוב, "כתוב על לוח לבך".
לכן אין הוראות מאוד מאוד ברורות ושמתקבלות על כולם איך לחבר את האנשים, מה לעשות איתם כשהם באים, אלא אתם צריכים כל הזמן לדאוג לזה לפי המצב שלכם. עד כמה הלב שלכם מוכן לקבל אותם, עד כמה מזה אתם יכולים בעצמכם להתחבר, להיות יותר צמודים זה לזה. ובהתאם לזה תחליטו. אני לא חושב שיכול להיות חוק אחד לכל הקבוצות שכולם בטוח יקיימו אותו ויתקדמו. אלא תמיד יהיו שאלות ותשובות וספקות, עליות וירידות. בטוח שיהיו עליות וירידות.
לכן אני לא יודע, אני לא נכנס לזה. אני לא נכנס לכל הפרטים האלה, זה לא שייך אלי. אומנם אני מאוד דואג שזה יקרה ויקרה נכון, אבל רק תבינו אותי שזאת העבודה שלכם. אתם צריכים להשתדל להיות צמודים ככל האפשר ובזה תבינו כל פעם את התשובה.
אתם צריכים לקבל אנשים חדשים על תנאי, שהם יכולים להצטרף לעשירייה אם הם מתאימים לעשירייה ואם אתם מסכימים להשאיר אותם אחר כך. או שצריכים לסדר עשיריות חדשות, כדי שהצטרפות של חדשים לא תקלקל אתכם. אל תעשו את זה בפזיזות, יותר טוב אם נרכיב קבוצות חדשות, עשיריות חדשות מאנשים חדשים שמגיעים ורוצים להצטרף ולהיות יותר מאורגנים, אבל אנחנו צריכים בהתאם לזה לסדר אותם וממש לטפל בהם. את זה לא לשכוח.
שאלה: לגבי סיכום הכנס, אמרת לנו להגיע למסקנות, ובאמת יש מה לדון על איך התחברנו עם החברים, איך היינו ביחד בכנס הזה, לאלו תוצאות הגענו. אבל מעניין איך לשייך את זה לרגש שלך, כיוון ששמת לנו גם מטרות כמו אמונה למעלה מהדעת, אז מעניין לדעת איך אתה רואה את ההתקדמות שלנו בכנס.
אני רואה את מצבכם כך, קודם כל התחלתם להבין יותר מהי אמונה למעלה מהדעת. איך אנחנו יכולים לשחק בזה שנמצאים באמונה. איך אנחנו יכולים להתארגן כאילו שאנחנו נמצאים באמונה, זאת אומרת בהשפעה, אמונה זאת השפעה, דרגת בינה.
איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה וכל עשירייה לעשיריות האחרות וכך לתת דוגמאות בינינו ומאיתנו זה אפילו יוקרן לכל העולם. אומנם לא ירגישו את זה אבל ככה זה ישפיע. אני חושב שהתחלנו לממש את זה בזמן הכנס, אנשים הבינו קצת יותר מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שכוח הבינה הוא למעלה מכוח המלכות, כוח ההשפעה יותר חזק, יותר חשוב מכוח הקבלה. וצריכים יותר ויותר לממש את זה בנו, אפילו להרגיל את עצמנו למילים האלה, שהן לא יבלבלו אותנו. שאנחנו לא נברח מהמילים האלה, "אמונה למעלה מהדעת".
אני זוכר את עצמי, זה היה כל כך מוזר, מה זה "אמונה למעלה מהדעת". האם אני נעשה פנאטי, כמו שיש אנשים דתיים, מאמינים, שהם פנאטים, שאמרו להם וכך הם קיבלו? לא, אנחנו לא מדברים על איזה עובדות שכך זה צריך להיות, אלא אנחנו מקבלים רק דבר אחד, יש כוח קבלה, יש כוח השפעה, ואנחנו רוצים שכוח ההשפעה ירכב על כוח הקבלה.
זאת אומרת, שהכוונה תלווה את הרצון, שהרצון יהיה מנוהל על ידי הכוונה ולא שהרצון בעצמו יפעל כמו שהוא. זה טוב לחיות, לתינוקות, אבל בדרגת האדם הדומה לבורא, אנחנו יכולים להיות דומים לבורא רק בכוונה שלנו, להיות בהשפעה כמו הבורא. וזה נקרא אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה שרוכב, שולט על הרצון לקבל שלנו. והכי טוב, הכי קל לפעול בזה בקבוצה, בעשירייה. איפה עוד אנחנו יכולים לעשות זאת?
תלמיד: מהם הצעדים הקרובים שלנו כלפי המצב הזה של אמונה למעלה מהדעת, ממה להתחיל?
זה צריך להיות כמו שהרב"ש אומר, רק באיחוד של העשירייה. שעל ידי "איש את רעהו יעזורו", אנחנו נחזיק זה את זה וכולנו נשתדל להרכיב בינינו כאלו יחסים, שנהיה כגוף אחד, כאיש אחד, עשירייה אחת, פרצוף אחד. נרגיש בזה לפי המאמצים שלנו ששם מתגלה אור אחד, שזה הבורא, ואז נהיה עימו יחד. שכל אחד משתדל להיות בתוך העשירייה וכל העשירייה יחד מגלה את הבורא.
זאת המטרה וזה הכיוון שלנו, אין יותר.
שאלה: דרך איזה סוג של חושך אנחנו נעבור כדי שנמשוך את האור לעשירייה שלנו? מה זה החושך הזה?
חושך זה פירוד בינינו. זה לא אי הבנה או חוסר הרגשה או עוד כל מיני דברים כאלה שאנחנו רגילים להגיד עליהם "חושך" בעולם שלנו, אלא חושך ברוחניות זה חוסר חיבור שאנחנו מגלים. כי רק חיבור אנחנו צריכים בתוך הכלי, שיתגלה בתוך החיבור הזה האור, הבורא. לכן החושך בשבילנו זה הרגשת הפירוד בינינו, וזו הסיבה לחושך.
אז נשתדל כך להתחבר בינינו, כדי שאנחנו נרגיש שכל אחד תומך בחברו, עוזר לחברו ושהנטיות האלה שלנו זה אל זה מביאות לנו הרגשת הנתינה הגדולה בינינו, כוח ההשפעה הכללי בינינו, שבו כבר מתגלה הבורא.
שאלה: בכנס הנפלא כמו שהיה לנו, היו הרבה מתנות וקודם כל ניגש לשאלה. למה תמיד רק אחרי שהמתנה עוברת מרגישים שזו הייתה מתנה גדולה. אני אסביר, כל השיעור השלישי היה על "מעל לדעת" והיה שיא של התפעלות. אחרי השיעור הזה חתכתי קטעים ושלחתי לכל החברים וביקשתי שכולנו נשאר בזה, כי זו הייתה מתנה גדולה מאוד.
בערב אחרי שכל הזמן הייתי בשיא ההתפעלות והשמחה, נפלתי לחושך מוחלט שנמשך עד למחרת והייתי פשוט חצי מת ולא יכולתי לזוז, לא הבנתי מאיפה זה בא, משמחה גדולה לחושך גדול. אבל היום בבוקר כשקמתי כבר התחלתי להבין שהחושך הזה לאט לאט יורד ממני, ושזו הייתה מתנה גדולה מאוד עם הבחנות חדשות. אבל בזמן החושך אי אפשר לעשות כלום, אתה מת לגמרי, אתה לא מבין שזו מתנה גדולה, רק לאחר מכן. למה רק לאחר מכן באה ההבנה שזו הייתה מתנה?
על מנת להביא לך הבחנות והזדמנות להיות למעלה מכל הרגשות האלו, אכן באמת אנחנו כולנו רגש כי זה רצון, ומה שמורגש בתוך הרצון זה הרגש, אבל עלינו להיות למעלה מזה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שהעיקר בשבילי להיות בהשפעה למעלה ממה שאני מרגיש בתוך הרצון, בתוך הלב וזה העיקר.
ואיך אני יכול להיות באמונה למעלה מהדעת? רק על ידי זה שאני ממש נכנס לתוך העשירייה, שאני נמצא בתוך החברים, יחד איתם, דבוק אליהם. ואז כשאני נמצא איתם, אני צריך להרגיש עד כמה בעליות אני מעלה אותם, מוסיף להם, ועד כמה בירידות אני תופס בהם כמו שתינוק תופס באימא ולא עוזב אותה. וכך אנחנו עולים ויורדים, ועל ידי זה כך אנחנו ממלאים את הקבוצה.
בעליות מוסיפים לה, בירידות לוקחים ממנה כוח ערבות, וכך אנחנו עושים כמו במשאבה, עליות, ירידות, עליות ירידות והקבוצה מתמלאת גם מחסרונות וגם ממילויים. וכך אם כולנו עובדים, אנחנו מהר מאוד מגיעים למצב של "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
תלמיד: זה באמת מה שהרגשתי ואמרתי לעשירייה שבזכות הערבות שלהם זה עבר מהר מאוד, ברגע שמרגישים את הערבות בתוך החברים עוברים את זה מהר ובאמת מעל הדעת. לחיים.
לחיים.
שאלה: היום יש לנו סיטואציה מאוד מיוחדת, ביקשנו מחברנו מסינגפור שיצטרף אלינו כדי שנהיה ארבעה אנשים, היה חסר לנו חבר כדי שנופיע על המסך. איך עלינו להרגיש את הקבוצה, להרגיש את כולה מתוך עצמי או להרגיש כל חבר בנפרד? כי זה מייצר כל מיני בלבולים במיוחד בקבוצות צעירות שלא מבינים איך עלינו להתייחס באופן כללי למה שקורה מסביב.
אני יכול להגיד רק דבר אחד, שהעיקר בשבילי להרגיש איפה אני שייך לקבוצה, עד כמה אכפת לי מהמצב של הקבוצה, עד כמה אני שייך לזה, עד כמה אני נמשך אליהם ורוצה להיות יחד איתם. זה לא עניין פיזי זה עניין פנימי. ולכן זה מה שחשוב לי, כל הזמן להרגיש את עצמי, איפה אני לעומתם.
ואמנם קודם היו מצבים שהייתי מנותק מהם, ולפעמים רק כשמשהו מזכיר לי על זה שאני חייב להיות מחובר איתם, התחלתי לחפש איפה אני מחובר. כך זה היה. בהמשך לפעמים אני בעצמי נזכר איפה אני מחובר או לא מחובר לעשירייה. לאחר מכן אני מתחיל יותר לדאוג, למה אני לא מחובר? זה דבר שכולם כותבים עליו כהכרחי. למה זה הכרחי? מאיפה זה הכרחי? איפה אני צריך להרגיש את החשיבות שלהם? בקיצור בצורה כזאת לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות שהחיבור האמיתי שלי לעשירייה, כשהוא מגיע בהדרגה, הוא בעצם מראה לי על מצבי הרוחני, ולכן אני צריך לשים לב לזה.
אין מה לעשות זו מערכת, זו מכונה שאני צריך להרגיש עד כמה שכל החלקים שלה קשורים זה לזה, עובדים יחד כל אחד לכיוון אחר כמו במנוע, אבל יחד עם זה כל אחד יודע שאם הוא ממלא את התפקיד שלו, בזה הוא עוזר גם לחלקים אחרים לנוע לכיוון הנכון, וכך אנחנו כולנו מתקדמים.
לכן אף אחד לא דומה לשני, אף אחד לא יכול לעשות את התפקיד של השני, אלא אני צריך רק לעזור בדוגמה שלי, וכך כל אחד יעשה מה שהוא צריך לעשות באותה המערכת, באותו המנוע. אני לא יודע מה בדיוק הוא צריך לעשות ויכול לעשות, אני לא יכול להיות במקומו, לי יש נתונים אחרים מבפנים, מהטבע שלי לעומת החבר, אבל אני נותן לו דוגמה במה שאני עושה, שאני עובד, שאני רוצה שזה יתקיים, וכך אני מעביר לו התפעלות. אבל רק התפעלות, אני לא יכול ללמד אותו מה לעשות. כך אנחנו בינינו. אז תצליחו.
שאלה: ואם למשל יש הרגשה של התפעלות, באיזה אופן אפשר להשתמש בה כדי למשוך את החבר הזה? אפשר להרביץ לו?
לתת מכות, להרביץ לחברים אפשר רק על ידי אהבה. נגיד שהוא הרגיש קודם יחס יפה וטוב אליו, ועכשיו הוא מרגיש איזו התקררות מכם, אבל לא מכות. ובכלל, איך אתם יכולים להיות בטוחים שמה שאתם חושבים ומחליטים זה נכון? זו צריכה להיות עיקר העבודה שלנו ביחד, כשאתם כוללים אותו אתכם, ובצורה כזאת יהיה לכם ברור איך לסדר את הדברים. חוץ מזה, יכול להיות שאתם חושבים שהוא אשם ולא הוא אשם, אלא דווקא אתם. מי יודע איך זה יתגלה בצורה אמיתית?
לכן אני הייתי נזהר מאוד מלהתייחס למצבים רוחניים כמו למצבים גשמיים. במיוחד בקבוצות הרוסיות, ששם יש כוח להרביץ, לסדר, לקבוע כמו בצבא. וזה לא נכון ככה, אתם בזה לא תעזרו לחבר להיתקן, אלא זה חייב להיות רק על ידי דוגמה.
אם אתם רוצים להראות לו משהו נכון - אז תראו לו דוגמה ותנסו להסביר לו בצורה עקיפה, מבחוץ, מה אתם חושבים, או תעשו דיון אבל כאילו שלא מדובר בו.
ישנם חברים שהם לא יכולים לראות, לשמוע, להבין משך הרבה חודשים מה הקבוצה רוצה מהם. ויכול להיות שהם מתקדמים, ויכול להיות שהם מפגרים כלפי הקבוצה. אז יש כאן כל מיני מצבים ואני ממליץ, לא ללכת בכוח, אלא להשתדל לתת לכל מי שנמצא מקום עבודה, חשיבות.
שאלה: מהשיעורים לפני הכנס, נוצר הרושם שאתה רוצה שניקח אחריות יותר גדולה עבור ההתפתחות שלנו. מה עוד חסר מצדנו, מה הציפיות וההמלצות שלך?
מצדנו חסרה רק תפילה לבורא. לפני התפילה אנחנו צריכים להתקשר, להתארגן, לכוון את עצמנו נכון לכוח העליון, שנהיה כולנו יחד כמו בתפילה בציבור, תפילת מניין וכך לפנות אליו. זה באמת חסר.
אנחנו השגנו בכנס מין חיבור, הרגשת כינוס, אבל היה חסר לנו עוד שיעור, או אפילו שניים על התפילה. שיעור אחד איך אנחנו מתארגנים לתפילה, ושיעור שני, איך אנחנו מעלים את התפילה.
קריין: אפשר להשלים את השיעורים האלה.
בבקשה. תנסו ונעשה. כשמשתוקקים יחד להיות באמונה למעלה מהדעת, זה נקרא במילים אחרות, "להרכיב את שליטת הבורא מעלינו", ואז אנחנו כבר יכולים להגיע לתוצאה ממשית מהכנס.
שאלה: הגיעו כמה חברים חדשים לעשירייה וגם חברים ותיקים שעזבו את העשירייה שלנו. וזיהינו חברים שהיו מגיעים מידי פעם, ולא ממש היו מעורבים בהפצה.
האם אנחנו צריכים לתת משמעות לתירוצים שהם נתנו לסיבה שהם עזבו, או זה שהם לא השקיעו כל כך במסגרת שלנו, זו הסיבה שהם עזבו?
אני לא חושב שאנחנו יכולים להבין למה מתקרבים אנשים, ולמה מתרחקים מהעשיריות, אלה דברים שהם מעלינו, זה שייך לגורל הפרטי של כל אחד והכלי שלנו הכללי, לפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד.
בינתיים אנחנו נמצאים במצב של תנועה ולא מובן לנו מה נעשה איתנו. אבל על ידי התנועות שכל אחד מאיתנו עושה - ואתם רואים איך אנחנו גם בצורה פיזית נמצאים בעולם בחוסר מנוחה, בתנועה. זה הכול עדיין מצבים לפני התיקונים, כשאנחנו נכללים בינינו גם זה בזה בכלים חיצוניים ולא רוחניים.
לכן אני חושב שצריכים לתת לכל מה שקורה כאן מקום לקרות. ולקבל את כל המצבים האלו בצורה קלה, לא זורקים אף אחד, ומוכנים לקבל כל אחד, רק בתנאי אחד, שהאנשים שמצטרפים לא מזיקים ורק זה חשוב לנו.
אז בואו נקבע כללים פלורליסטיים, נוחים לכולם. מי שבא, ברוך הבא. מי שרוצה לעזוב, אנחנו לא מחזיקים אף אחד ובעצמנו דואגים לעשירייה. העיקר בשבילנו להתחבר בקבוצה.
אנחנו מתנגדים להיות יותר מעשרה בעשירייה. שתים עשרה, שלוש עשרה, זה גבולי ממש ואם מגיעים עוד חדשים, נרכיב עוד עשיריות.
שמעתי שבימים אלה מגיעים הרבה אנשים חדשים. בואו נראה אחרי הכנס מה יקרה. אני חושב שלאט לאט המספר הזה ירד יותר ויותר, אחר כך זה שוב יעלה, ושוב ירד. זה תלוי בהרבה תנאים. אבל בעיקר אנחנו צריכים לשמור שיתקיימו העשיריות היציבות שלנו וכשיצטרפו אנשים חדשים, אפשר לעשות מהם בעיקר עשיריות חדשות.
שאלה: מה חסר לנו עכשיו, כדי לפנות אליו יחד, להגביר את השליטה שלו עלינו?
הכול נמצא לפניכם. אתם רואים בכל שפה ושפה את המקורות, ויכולים להבין אותם לפי הדרגה שלכם. לכן אין לי מה להוסיף כל כך. אני שמח שכל החומר נמצא לפני כל אחד, ואם חסר באיזו שפה אז אנחנו משלימים את זה לפי היכולת שלנו, רק תגידו איפה ומה חסר.
וגם אתם צריכים להשתדל להוסיף לארכיון שלנו לספרייה עוד מקורות אותנטיים של קבלה, אז בואו נעשה את זה. אבל באמת, נראה לי שלא חסר לנו כלום.
העיקר היא העבודה הפרקטית בינינו, עליה אנחנו צריכים לעבוד. צריכים להשתדל יותר ויותר לגלות מקורות שמדברים על החיבור, על העשיריות, על העבודה בחיבור כדי להשיג את הבורא, הקשרים בין החברים בעשיריות. את זה אנחנו צריכים יותר ויותר להבין ולחזור על זה, כי כל פעם זה ייראה לנו מחדש. וכך להתקדם, זאת העבודה שלנו.
ונקווה שיחד עם זה נתחיל ללמוד ברצינות "פתיחה" כדי לראות שם את הפעולות שאנחנו צריכים לעשות בינינו, כמו צמצום, מסך, אור חוזר, חיבורים, עליות, ירידות, אח"פ, גלגלתא ועיניים ובכל הדברים האלה נראה את עצמנו.
כי אנחנו בעצם מורכבים מכל אלו, זה המבנה שלנו, מבנה הרצון שלנו שהוא נמצא בצורה קצת יותר מתוקנת באמונה למעלה מהדעת, בכוח הבינה שמחובר עם המלכות, אבל בכל זאת הוא שולט על מלכות, לכן האמונה היא למעלה מהדעת.
ומתוך שנתחיל להרגיש איך אנחנו עובדים עם עצמנו כל אחד וכולנו יחד בעשירייה, על ידי זה אנחנו כבר נרכוש את המנוע איך לעבוד. מלכות בצד שמאל, בינה בצד ימין, ואיך אנחנו משלבים ביניהם ומזיזים את המלכות לקראת בינה וכך עושים את העלייה.
בכל מצב ומצב, קודם כל צמצום ואחר כך להגיע לצמצום ב'. זאת אומרת, בינתיים לא עובדים עם הכלים דקבלה, רק בכלים דהשפעה. מלכות עולה לבינה ואחר כך עושים במשהו גדלות. המלכות יורדת מבינה בחזרה למטה, זאת אומרת לשימוש ברצון לקבל, אבל יחד עם זה, היא גם עולה בחשיבותה, במהותה לכתר, לקראת הכתר.
וכך אנחנו נתחיל לממש, להרגיש, להמחיש את הפעולות האלו בנו. ובזה אנחנו נרגיש את כול הבריאה, הכול. לפנינו תהיה כל המציאות שקופה ממש וכך נתקדם לזה.
אני חייב לעשות זאת לפי הקצב שהטבע מכתיב לי.
שאלה: הכנס הזה יצא מאוד רגשי. איך אנחנו יכולים להחליף את הגישה השכלית לגישה רגשית?
אנחנו לא צריכים להחליף, אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה. גם רגשי וגם שכלי.
שאלה: האם הבורא ישמע את התפילה שלנו להרגיש את החברים בעשירייה?
בטח, את זה ודאי שישמע. אם אנחנו מתפללים ומבקשים ממנו שייתן לנו רגש, שכל, הזדמנות להרגיש יותר את החברים, אז ודאי שהוא עונה. בזה הוא מעוניין קודם כל. כי אנחנו בזה מתקנים את הכלי לגילוי שלו. הבורא זה האור המופשט שמעוניין להתיישב בתוך הכלים המתוקנים שלנו. אז אמנם אנחנו מדברים על זה שבשפה שלנו, "מעוניין", "רוצה", "כן", "לא", אבל זה נקרא, "דיברה התורה כלשון בני אדם".
שאלה: אנחנו עושים ועוד נעשה שיתופים של הבחנות והרגשות שהיו לנו בכנס, במה אני צריך להתרכז, מה אני צריך לחפש בשיתופים של החברים שלי?
אנחנו צריכים להשתדל כל אחד להרגיש את עצמו שהוא קשור לחברים שלו, ודווקא מתוך הקשר איתם, הוא רוצה לעשות פעולות השפעה הדדיות מביניהם ולבורא. הבורא הוא בעצם מרכז העשירייה שאנחנו רוצים להעלות אותה למעלה.
שאלה: מה אנחנו עושים עם מה שקיבלנו בכנס?
מה נעשה עם מה שקיבלנו? אנחנו צריכים להמשיך, אנחנו כבר ממשיכים, אני כבר ממשיך איתכם שעה, מה זאת אומרת ממשיכים. אנחנו צריכים להמשיך לארגן את הכלי שלנו, להבין באיזו צורה הכלי הזה נמצא, לייחד שוב את שורות, ולייצב את עצמנו נכון למטרה שלנו, באיזה חיסרון אנחנו צריכים להיות כדי להשיג את המטרה.
כי החיסרון שלנו הוא אותו תותח, אותו מנוע שמקרב אותנו למטרה. אנחנו צריכים כל פעם לחשוב על כך לדאוג ולחבר את עצמנו עוד ועוד, כי בהתאם למידת החיבור אנחנו מתקרבים למטרה עוד צעד ועוד צעד, שכל צעד קדימה הוא על ידי זה שהתחברנו בינינו יותר.
שאלה: כולם אומרים שיש הפרעות רציניות בגשמיות בזמן הכנס ולקראת סוף הכנס שמפריעות לעבודה משותפת. איך להתייחס, האם הכול מעל הדעת, הכול בא לטובה? איך לעבוד עם זה?
ודאי לאישה הרבה יותר קשה להיות בכנס, היא כאילו מתנתקת מהמשפחה, מהילדים, מכל מה שהיא צריכה לעשות בבית, זו באמת בעיה גדולה, מצד אחד. מצד אחר, צריכים להרגיע קצת את בני הבית, כי סך הכול השיעור שלנו הוא שעתיים, אם אנחנו לא נמצאים סביב השיעור בכל מיני פעולות, אז מה לעשות, אולי אפשר לוותר על משהו ממנו, ויכולים להראות למשפחה שאנחנו יחד איתם.
חוץ מזה, מראש צריכים להכין את עצמנו לכנס, להכין כל מיני מאכלים במקרר, לסדר כל מיני דברים בבית, לדבר עם הילדים במה אימא עסוקה, לדבר עם בן הגדול שהוא הבעל שיבין אותי וייתן לי לפחות כמה ימים בשנה לעסוק במשהו חברתי, וכך עוד ועוד.
תלמיד: לא שאלתי במדויק. הכוונה היא על תאונה שקרתה לחברה, חולי או משהו רציני כזה שקרה.
במשך הימים האלו, ודאי שקרו גם כל מיני מקרים לא נעימים, ואני קיבלתי מהם גם דיווח וצר לי לשמוע, לקרוא, מה שכתבו, אבל אין מה לעשות, אלה החיים, והחיים נמשכים. בשבילנו בצורות הרבה יותר נעלות וגבוהות ממה שאנשים אחרים בעולם חושבים. לכן אנחנו צריכים להמשיך ולהבין שהכול "אין עוד מלבדו", הכול בא מהבורא, והעיקר הוא שאנחנו צריכים להמשיך.
למדתי מהרב"ש, שכל מקרה שעובר עליו, פיזית הוא ממשיך כאילו לא קרה כלום. בפנים היו לו כל מיני מחשבות, ואני ראיתי קצת לפי הסימנים אשתו נפטרה, היו כל מיני בעיות לפני כן, גם נפטרה בתו שהייתה מאוד צעירה, ואחר כך בעלה נפטר שהיה עוד צעיר, ונשארו שני ילדים יתומים עוד ועוד. מה שלא היה אני ראיתי שהוא מוכן היה לעשות כול מה שצריך, אבל חוץ ממה שהיה חייב לתת מעצמו לבורא, על זה הוא לא יכול לוותר כי זה למעלה ממנו. ולכן על כך הוא לא מתבייש ולא אשם, אלא את זה הוא מבצע.
שאלה: כתוצאה מהכנס נוצרה תחושה ביחס לעשירייה שאנחנו באותה הסירה. שמענו על כך הרבה, אבל עכשיו זה ברגש, מה הוא המצב הזה?
אלה מצבים חדשים ומי שבאמת רגיש והשקיע בזה קצת, רואה עכשיו ככול שהקשר בינינו צריך להיות הדוק יותר ומסודר יותר, כך אנחנו מתקדמים. פשוט לקבל את זה ולהמשיך. כל הדברים שאנחנו עברנו הם לטובתנו ללא ספק, אין שום דבר שנעשה לא לטובתנו, אז רק להמשיך, ולא לראות בכל הדברים האלה משהו מיוחד, הכול בדרך.
שאלה: האם החיסרון של עשירייה מורכב מחיסרון יחיד של כל חבר או שאנחנו בונים אותו מאיחוד?
החיסרון בעשירייה מורכב מכולם יחד, אבל כשהוא מגיע לחיבור, אז החיבור בין החסרונות, מקבל דרגה אחרת. כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש לו חיסרון אגואיסטי, אבל אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו, אז מהות החיבור בינינו מכל החיבורים האגואיסטים, עושה מהם רצון אחד של נתינה, רצון אלטרואיסטי. כך זה קורה.
ולכן האדם לא נמדד בהתאם עצמו, אלא נמדד בהתאם לאיזו קבוצה, לאיזה עיגול הוא משייך את עצמו. לכן אנחנו תמיד מודדים כל חבר וחבר לפי העשירייה שלו, העשירייה שלו היא כאילו הפספורט שלו.
שאלה: דיברת על הצורך להסכים לתיקון, שאנחנו חייבים להסכים שאנחנו ראויים. מהי מהות ההסכמה, למה הסכמה היא מורכבת? מה זה אומר להיות ראוי לתיקון?
התיקון שלנו הוא כשאנחנו מסכימים להיות מחוברים, זה השלב הראשון, אנחנו מסכימים שהאור העליון יעבוד עלינו. ההסכמה הזאת היא כוללת בתוכה קודם כל צמצום של האגו שלנו, אנחנו לא רוצים להתרחק זה מזה. השלב הראשון שלנו הוא לא להתרחק זה מזה, כיוון שכל פעם הרצונות שלנו פועלים לכיוון הריחוק שהם גדלים מרגע לרגע מרגע המנוע הפנימי עובד, אני צריך כל הזמן להעמיד את עצמי על המשמר, על אותם הרצונות שהם לא ירחיקו אותי מהחברות, מהחברים.
אנחנו רואים שאני קובע לעצמי עכשיו לרגע הזה שאני צריך להיות מחובר עם כל החברים שלי לעשירייה, ובעוד רגע זה כבר עבר ונשכח וברח ממני ואין לי שום דבר. אז מה אני עושה, איך אני עובד? אני עובד בצורה כזאת שאני כל הזמן מחדש את זה, ובודק. ובמשך הזמן שאני מחדש את המחשבה, את הרצון, את הנטייה, אז אני גם בודק, האם היא נכונה או לא, במה אפשר לחזק אותה בכמות ובאיכות, וכך אני מתקדם, כך גדלים אצלי הכוונות והרצונות.
שאלה: אני מנסה להתפלל למען החברים, לאהוב אותם ולחשוב עליהם הרבה, אבל הכול מרגיש מכני ולא רגשי, זה לא מרגיש שהאהבה ממלאת או משמחת, אלא מאמץ מכני.
יפה מאוד. אהבה וכל הרגש היא באה אחר כך, אנחנו קודם כל צריכים לעבוד עם הרצונות שלנו בלי המילויים שבהם, בלי שמתגלה בהם או משיכה או דחייה, דווקא זה ניתן לנו כך כדי להרגיש שאנחנו עוד ועוד נבין את המכניקה הפנימית שלנו, ככל שאנחנו באמת נמשכים זה לזה או לא, לפי איזה רצונות, לפי איזה פעולות.
זאת אומרת, העבודה שלנו אחר כך, אחרי שיש לנו חלקי רצונות שאנחנו רוצים לחבר אותם ואנחנו עדיין לא מרגישים את הרצונות האלה בעצמם כרצון, כאיזה רגש פנימי ובינתיים אנחנו כאילו מחברים את הדברים האלה מכנית זה אל זה, אבל אחרי זה יבואו הרצונות רגשיים והם יתחילו למלאות את הרצונות האלו הריקניים כביכול, וכך אנחנו נוכל לעבוד איתם בצורה שלמה.
שאלה: אני יכול להבין איך מפגש עם החברים הכי טוב להתגברות מעל הדעת, אבל איך אפשר להיות דבוק בחברים בזמנים בין המפגשים? האם יש הפסקה בכוונה? מה עושים בהפסקות בין מפגשים?
הייתה לי גם בעיה כזו, אז הייתי כותב על גב כף היד מילים בקיצור כמו קבוצה, אמונה למעלה מהדעת, כך שבמשך היום אוכל לחזור ולדבר על אותו נושא. רב"ש, שהייתי אתו ארבע, חמש שעות ביום חוץ מהשיעורים, היה מסתכל ורואה מה כתוב לי על כף היד. כתבתי דווקא על כף יד שמאל כי נהגתי וכך היה קל לראות על מה אני צריך לחשוב. כך צריך לעשות. אתם יכולים לעשות לעצמכם תזכורות כאלה בפלאפון. בזמני זה לא היה ולכן עשיתי את זה בצורה כזאת.
כל אחד צריך להזכיר לאחרים את המטרה. לכל אחד יש היום פלפון, אפילו לילדים קטנים, אז כל אחד יכול לקבל איזה צלצול קטן, ובזה הוא כבר מקבל הזמנה לחשוב על מה שהקבוצה החליטה. תעשו כך, זה כדאי. "הרגל נעשה טבע שני", וזה שאנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על רוחניות, זה דווקא על ידי הרגלים כאלה.
שאלה: מה לעשות עם הרצון להאיץ את העשירייה? לאן ואיך לכוון נכון את הרצון הזה, כדי לא להפעיל לחץ יתר על החברים וגם לא להישאר באותו מצב?
אם הרצון מושך אתכם קדימה אתם צריכים להשתדל לתת לו איזה ביטוי, וזה יכול להיות בכל מיני דברים של עבודה ארגונית. הכי נכון והכי טוב זה לכתוב, לפרסם, לקבל קבוצה של מתחילים וללמד אותה. יש מה לעשות. עבודות כאלה כמו הפצה ולימוד, אומנם הן לא בתוך הקבוצה אלא למעגלים יותר רחבים בחוץ, אבל אתם תראו כמה זה עוזר לכם. אני ממליץ לכל אחד להשתדל ללמד ותראו כמה זה עוזר. עדיף שלא אחד ילמד אלא תנסו ללמד בזוגות. זה ישמור עליכם כדי לא להתגאות ולא להיות אגואיסטים. תנסו.
שאלה: הרגשנו התקדמות גדולה לא רק בעשירייה שלנו אלא בהבנה ובתחושה של חיבור גדול לכל הכלי. האם אתה חושב שההתקדמות הזו תעזור לנו להצליח לבטל את עצמנו במהירות?
תלוי איך אתם משתמשים בזה. אנחנו קיבלנו באמת עזרה גדולה מהשמיים. אני רוצה להגיד שוב תודה גדולה לחברים שהכינו את החומר לשיעורים. וודאי שהיו הרבה שהשתתפו בהכנה.
קריין: יש רשימה ארוכה של גברים ונשים שאוספים חומר לכנס, בודקים, מתרגמים, מארגנים טכנית, מסדרים את הכתוביות על המסכים. כל אחד יודע את מקומו ביכולת לעזור ותודה מכל הלב.
אולי בכל זאת צריך לפרסם את השמות. אני לא יודע אם כן או לא, יש בזה וודאי כל מיני חשבונות, אבל באמת תודה רבה וגדולה לכל אלה שהשתתפו בהכנת הכנס ובזרימה שהייתה בכנס. באמת שכרם גדול מאוד. אנחנו יכולים רק להגיד תודה, אבל באמת ההשתתפות שלהם כבר נקלטת בחיבור בין בני האדם שהשתתפו בכנס ושכרם גדול מאוד. זה מקדם אותם לרוחניות ונשאר לנצח. תודה לכם.
שאלה: יש לנו דילמה גדולה ואנחנו רוצים לשאול אותך ואת כולם, איך כדאי לנו להמשיך בלימוד אחרי הכנס? האם להמשיך במאמרי "שמעתי" או לעבור ל"אמונה למעלה מהדעת" שזו התחנה המרכזית שלנו עכשיו, או להשלים את שיעורי התפילה שציינת שהיו חסרים בכנס?
הכול חשוב, אבל את מאמרי "שמעתי" אנחנו חייבים להמשיך כסדרם עד שנסיים אותם. יש שם מאמרים שעדיין מוקדם לנו ללמוד אותם, אבל אנחנו יכולים לקרוא. אני שוב מזכיר, את מאמרי שמעתי רב"ש כתב מפיו של בעל הסולם. זה היה רק אצלו. זה לא התפרסם, הוא לא נתן אותם לאף אחד. אני, מפני שהייתי לידו בעשר השנים האחרונות, קיבלתי ממנו את המאמרים האלה, רק אני.
אבל כשהוא נפטר חשבתי שאי אפשר להשאיר את זה בצורה כזאת, אלא צריך לגלות אותם, לכן התחלתי לפרסם. נתתי לצלם את מאמרי "שמעתי" לכל התלמידים של רב"ש וזה הופץ בשמם, אבל זה לא חשוב לי, העיקר שזה יצא. אלה מאמרים מאוד חשובים, האמת היא שהם לא לכולם, ולכן רב"ש לא נתן אותם לכולם. לכן בעל הסולם דיבר על הדברים האלה ביחידות רק עם הבן שלו, הרב"ש, וכך זה נשאר.
אבל אני ראיתי שאני לא מסוגל להחזיק אוצר כזה לעצמי. ודאי שנשארו אצלי הכתבים האוריגינלים של כל הדברים האלה, היו הרבה כתבים וגם כתבי היד של רב"ש, אבל ראיתי שאני חייב לפרסם. אני חושב שאנחנו חייבים לפחות פעם אחת לעבור על כל אוסף מאמרי "שמעתי", ויש לנו גם מאמרים קצרים שרב"ש כתב לעצמו.
קריין:. כתבי רב"ש, כרך ג'.
כן, צריך גם לעבור עליהם. יש לנו מה לעשות. זה חלק שאנחנו לא יכולים לעזוב כי הוא ככוכב הצפון, מכוון אותנו למטרה. אבל חוץ מזה יש לנו עוד לימוד של חוכמת הקבלה עצמה וזה "פתיחה" ו"תלמוד עשר הספירות", שמפני שאנחנו מארגנים את עצמינו, ועוברים מכנס וכנס ויש לנו כל מיני משימות, אז אנחנו קצת מזלזלים בזה. אבל אנחנו צריכים בכל זאת לקרב את זה אלינו, ואני מקווה שאנחנו נעשה זאת.
קריין: "שמעתי" ו"פתיחה" זה הקו הנוכחי ללימוד שלנו לפי דבריך?
עם דגש יותר על ה"פתיחה". השיעור שלנו בסך הכול שעתיים וחצי, אז לפחות שעה נטו נלמד "פתיחה" בטוח ושעה וחצי נלמד מאמר. נשארו מאמרים כבדים, גדולים מ"שמעתי", ולכן פחות משעה וחצי לא נוכל ללמוד כי אנחנו צריכים לענות על כל השאלות ולהסביר. אני לא יכול סתם להשאיר את זה באוויר, אי אפשר לקרוא את המאמרים בלי להסביר.
קריין: מה לגבי שני השיעורים שהמלצת והיו חסרים בכנס, איך מתארגנים לתפילה ואיך מעלים תפילה, אתה רוצה ללמד אותם?
אלה דברים קצרים. את זה אפשר ללמוד עד סוף השבוע. תכינו כבר למחר. אתה מתכוון לעליית התפילה ועניית התפילה?
קריין: אמרת קודם שהיו חסרים בכנס האחרון שני שיעורים. איך אנחנו מתארגנים לתפילה, הכנה לתפילה, ואיך אנחנו מעלים את התפילה.
אז בבקשה. תכינו לנו אותם כבר למחר.
קריין: מה לגבי "אמונה למעלה מהדעת"?
אנחנו צריכים לראות את זה כשיעור פעם או פעמיים בשבוע. שישי, שבת. זה טוב שאנחנו פועלים מחוסר זמן, אומרים שזה סימן לברכה.
(סוף השיעור)