שיעור בוקר 12.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 851,

חלק ד', קטע א'

קריין: "כתבי בעל סולם", חלק "כתבי הדור האחרון", עמ' 851, חלק ד'.

חלק ד'

קטע א'

"הביאור שגם עתה אנו משפיעים ולא ומקבלים הן ממה שאין נוטלים את העודף שאנו מייצרים אלי קבר.

2 ומטעם שאם היגיעה של יום מקבל תענוג של חצי יום נק' זה השפעה. ומתוך שכללות התענוג ממועט מאד מהיגיעה שאדם מתייגעים נמצאים כולנו רק משפיעים ולא מקבלים - וזה חשבון מתמטי.

3 הביאור שאנו מתייגעים היום מחמת שעבוד החברה לכה"פ 14 שעות ביום עם צער ומכאובים - שהרי כל מנהגינו באים מהשעבוד לצבור.

... הביאור שאם נשתמש ב"ממשלת הארץ" אפשר להחיש ה"דור האחרון" גם בדורינו זה.

4 דבר זה של ההתחרות מתוך היחידיות בהשפעה לזולתו איננה פנטזיה מופשטת, שהרי משתמשים בה בהחיים המעשיים כגון המפזרים כל רכושם או רובם לצרכי רבים, או חברי המפלגות האידיאליסטים ביותר שמפקירים ומאבדים את חייהם לטובת הכלל וכדומה.

משל למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו אב זקן ולא הי' רוצה לפרנסו. הביאוהו להבית המשפט ויצא הפסק דין שיפרנסו על שלחנו בכבוד לא פחות משהו ממה שמאכיל את בני ביתו, ואם לאו יענש בעונש חמור.

וכמובן שלקחו לביתו והוכרח לפרנס אותו בכל טוב אלא לבו היה מלא צער. טען אליו הזקן, בין כך ובין כך אתה נותן לי כל מעדני עולם שעל שלחניך ומה איכפת לך ומה תוכל להפסיד אם תהיה לך גם הכונה הטובה המקובל על דעת כל אדם הגון, לשמוח על אשר יש לך הזדמנות לכבד את אביך אשר פזר עליך כל כחו ועשאך לאיש עם מעמד מכובד בין הבריות, ולמה תתעקש בפנימיות לבך עד להצטער. האם תוכל לפטור את עצמך משהו מחמת זה.

כן הדבר ההוא. כי סוף סוף אנו משפיעים להחברה ורק החברה מרוַחת מחיינו כי כל איש כקטן כגדול מוסיף אצור ומעשיר את קופת החברה.

והאדם עצמו כשישקול את הצער והתענוג שמקבל יהווה דפיציט [גירעון] גדול, וא"כ אתה משפיע לזולתך אלא שהוא בכאב לב וביסורין גדולים ומרים, ומה איכפת לך הכונה הטובה."

בגדול אנחנו רואים כאן, שאם אנחנו נותנים אז אנחנו מרוויחים הרבה ביחסים בינינו, בחברה, במשפחה, בכל מה ששייך ליחס של אדם לחברו, ומתוך זה יהיה לנו גם יחס מיוחד בין אדם למקום, לבורא. ולכן המאמץ לקיים את חוק הערבות, את חוק הקשר, הוא מאמץ מוצדק. זה מה שבעל הסולם רוצה להגיד לנו.

שאלה: מה שהוא בעצם אומר זה שכולנו משפיעים מטבענו?

גם את זה הוא אומר, אולי עוד נדבר על זה. אין לנו ברירה, מרגע שאנשים התחילו להתחבר זה עם זה, אפילו כי החיים מחייבים אותם, למשל האויבים מחייבים אותם להתאסף לצבא או שהם צריכים להתמודד עם כל מיני בעיות אקלים, מאותם הזמנים והלאה האנושות הבינה שבדברים מסוימים היא חייבת להיות מחוברת איכשהו, ולכן כך אנשים מתנהגים.

אנחנו מבינים, שאם אנחנו רוצים לדעת מהו האקלים כדי לדאוג לחקלאות, אנחנו חייבים להיות בקשר עם כל החלקים על פני כדור הארץ, לדעת מה קורה אצלם, ולפי זה אנחנו מבינים מה יהיה אצלנו. זאת אומרת, ברוב המקרים החיים גם כך דורשים מאיתנו איזה קשר.

תלמיד: אז כמו במשל שבעל הסולם נתן, בסופו של דבר הטבע מחייב אותנו לדאוג לאחרים, לפרנס אותם, לטפל בהם.

כן.

תלמיד: ואם היינו מסתכלים בעיניים נכונות על המציאות, אז היינו רואים שכולנו כבר משפיעים לחברה?

כן, אנחנו נמצאים בקשר בינינו, אפילו שאנחנו לא מחליטים בכל רגע שאנחנו צריכים את זה. אבל ככה זה.

תלמיד: ואיך הקשר הזה הופך להשפעה?

זה שהבורא נתן לנו תאווה לכל מיני דברים אחרים, נגיד אנחנו משלמים, רוצים להרוויח עוד קילו זהב בבנק, זה בסך הכול למראית עין, זאת אומרת עבודה בעיניים, נדמה לנו שכל אחד חושב לעצמו וכל אחד דואג לעצמו, אבל באמת מתחת לפני השטח אנחנו משפיעים זה לזה.

תלמיד: אז אנחנו כבר משפיעים זה לזה, חוץ מהכוונה שלנו?

חוקי הטבע הם להשפיע זה לזה.

תלמיד: חוקי הטבע הם להשפיע זה לזה, או לקבל, לסחוט מהאחר?

לא, בנוסף על הטבע שכולו בהשפעה זה לזה, יש דבר מיוחד שמתבהר כלפינו כאגו שלנו ואנחנו צריכים להילחם נגד זה.

תלמיד: איפה נכנס פה "יצר לב האדם רע מנעוריו"? איפה בדיוק האגו שלנו מתחיל?

בלב שלנו.

תלמיד: ובתשתית שלנו אנחנו משפיעים.

כן. בעל הסולם כותב על זה במאמר "השלום בעולם", שבעצם אנחנו משפיעים זה לזה.

תלמיד: אם אנחנו כבר משפיעים לזולת, כמו במשל על האבא הזקן, שהבן ממילא מאכיל אותו ומפרנס אותו, אבל עושה את זה "בכאב לב וביסורין גדולים ומרים, ומה איכפת לך הכונה הטובה". אם אנחנו ממילא משפיעים, איך לעשות את זה בלב טוב?

זה כל העניין של יצר הרע, שאני לא רוצה ולא יכול לחשוב על נתינה. אנחנו משפיעים זה לזה, אנחנו קשורים זה לזה, נותנים, מוסרים, אבל ללא רצון, ללא הכרה.

תלמיד: בעל הסולם מתאר את זה כדבר של מה בכך, פשוט תפעל בכוונה טובה, כביכול זה דבר שקל לאדם לעשות אותו.

כן.

תלמיד: זה אפשרי?

אני לא חושב שיש כאן משהו יותר מחינוך, חינוך והרגל.

תלמיד: ואיפה כל היגיעה, המאמץ, שנים של משיכת מאור וכולי?

זה נכון, אם אנחנו מצליחים להתגבר על האגו שלנו, אז אנחנו רואים שבסך הכול אנחנו מרוויחים ומגיעים לחיים יותר רגועים, שקטים ומוצלחים.

שאלה: זה בכל זאת לא מובן. בעל הסולם אומר, אם אדם יעשה חשבון כמה הוא משקיע לעומת כמה תענוג הוא מרגיש, אז הוא בגירעון גדול.

כן.

תלמיד: זה מוסכם, אבל איפה פה ההשפעה? אם אני מדמיין אדם שקם לעבודה, נניח רואה חשבון, כל היום יושב, מתעסק במספרים, לא נהנה במיוחד, איך מפה הוא מגיע להשפעה? רק מזה שהוא פתאום יחליט שמה שהוא עושה תורם לחברה?

אתה כבר מדבר על הכוונה שלו.

תלמיד: על זה מדובר פה.

כן, אנחנו צריכים להסביר לבני אדם עד כמה אנחנו מוסיפים טוב לעולם, לחברה, למדינה, בזה שאנחנו עושים את הפעולה עם כוונה נכונה, בזה שאנחנו מוסיפים לחברה כוונה טובה, רצון להתחבר, רצון להשתתף וכן הלאה. זו הבעיה, לא הפעולה עצמה.

תלמיד: אני מרגיש שאני כל היום חושב איך לקבל יותר, איך ליהנות יותר.

נכון.

תלמיד: ואפילו על חשבון אחרים וכן הלאה. איך מפה מגיעים להשפעה?

אתה כבר צריך לעבוד על עצמך, אחרת אי אפשר. כי כל הזמן מה שאנחנו עושים, אנחנו רק מתכוונים לטובת עצמנו.

תלמיד: זו האמת, נכון?

כן.

תלמיד: אז אני צריך לשקר לעצמי או שאני צריך לחכות שזה ישתנה.

לפי מה שאני מבין אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מקבלים ולהשתדל שבכל הפעולות שלנו אנחנו נשנה את הכוונה.

תלמיד: בסעיף 3 בעל הסולם אומר "הביאור שאם נשתמש ב"ממשלת הארץ" אפשר להחיש ה"דור האחרון" גם בדורנו זה.

כן.

תלמיד: למה הוא מתכוון?

שאם אנחנו מסדרים את היחס שלנו לטבע וליחסים שבינינו, אז אנחנו לא רחוקים מהדור האחרון.

תלמיד: "ממשלת הארץ" זה היחסים בין בני אדם?

כן, יחסים בין בני אדם.

שאלה: בעל הסולם מדבר על תפיסת עולם שמשתנה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אני יכול לקום לעבודה, להגיד כמה בעיות יש לי, איך הבוס דופק אותי וכן הלאה, או שאני יכול לקום לעבודה, להסתכל על התועלת שאני מביא לכלל החברה, ולא רק אני אלא כל אחד ואחד, ואז אני רואה שכולם מוסיפים תועלת וזו בעצם מציאות אחרת.

כן.

תלמיד: אם אני מסתכל אחרת, נגיד בצורה מתוקנת, מה זה מוסיף למערכת?

כוונה. הפעולות שלך הופכות להיות פעולות נכונות, זאת אומרת, יש בהן כוונה נכונה והן נכללות בסך כל המערכת האנושית בצורה בריאה.

תלמיד: אני יכול להבין שלי זה יעשה טוב, אם אני אחיה כך את החיים שלי אז אהיה כל הזמן שמח, כי כל דקה אני אראה כמה אני תורם לחברה, ואם אני לא תורם אז אני אסבול מזה, כלומר לי אישית ברור מה זה יעשה. אבל מה זה עושה למערכת, איך אפשר לראות את התועלת למערכת בזה שתיקנתי את הכוונה שלי?

זה הרווח, בכוונה. כל הרווח הוא בכוונה, כי גם כך וגם כך, בעל סולם כותב על זה, אנחנו משפיעים זה לזה, וצריכים לראות את הפעולות שלנו כפעולות הכרחיות. אבל הכוונה היא מה שאנחנו מתקנים בפעולות שלנו והיא משפיעה על הדומם, צומח וחי ובזה אנחנו משנים את העולם, מתקנים את העולם.

תלמיד: אבל דווקא זה נסתר מאיתנו, התועלת הזאת למערכת בכוונה נסתרת מאיתנו.

זו העבודה שלנו, לגלות אמת במצבנו, עד כמה אנחנו נמצאים בעצם בעולם של השפעה ולגמרי לא רואים את זה, אלא ההיפך, רואים עולם של לקבל במקום עולם של להשפיע, ואם היינו רואים את זה אחרת, אז לא היינו צריכים להוסיף שום דבר.

תלמיד: כשאדם רואה את זה אחרת, איך הוא עוזר לאחרים לראות את זה אחרת?

הוא מעביר להם את הכוונה שלו, של עצמו.

תלמיד: איך מעבירים כוונה?

אתה נותן להם דוגמה, מסביר להם מה צריכים לחשוב. בעצם אין הרבה הבדל בין היחסים שלנו עכשיו לבין היחסים בחברה המתוקנת. לא יהיה הבדל גדול. אלא כל אחד קודם כל יבין באיזו מערכת הוא מתקיים, מערכת של נתינה הדדית, והוא יסכים וימשיך את זה.

תלמיד: ואם לא בדיבור, איך מעבירים את הכוונה מבפנים?

מדברים על זה, לא חשוב, העיקר זה החינוך.

תלמיד: אם לא מדברים, למשל אדם לא יכול לדבר אבל הוא כן רוצה להעביר את הכוונה לאחרים.

אז איך שהוא משתתף. הכוונה שלו כבר פועלת בזה שהוא משתתף עם כולם.

תלמיד: האם זה תמיד נסתר או שזה מתגלה?

אני לא יודע עד מתי זה צריך להיות נסתר או לא, אני צריך לומר "ה' יגמור בעדי". אני לא חושב שזה ידרוש מהאנושות הרבה מאמץ כשזה יתחיל להתפשט ולמלא את העולם.

תלמיד: זה צריך להיות בסיס החינוך שלנו לכל האנושות.

כן.

קריין: אלו קטעים שבהם בעל הסולם כותב על זה שאנחנו לא רק מקבלים אלא גם משפיעים.

"כל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

"כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

תלמיד: מה שאנחנו לומדים עכשיו זה מהפכני. יוצא שבפועל כולנו כל הזמן משפיעים אחד לשני, רוצים או לא רוצים, זה מה שבפועל קורה, אבל אנחנו סובלים. זו בעצם הבעיה.

נכון. מחוסר כוונה נכונה.

תלמיד: ואם האנשים במציאות לא ישנו את הפעולות אלא רק ישנו את הכוונה שלהם, אז נגיע לעולם של השפעה.

כן. זה עניין החינוך.

תלמיד: למה זה נשמע כל כך דמיוני?

כי אתה צריך לתת תשומת לב בכל רגע למטרה שלשמה אתה עושה.

תלמיד: נאמר ששמתי לב, ואולי אפילו שכנעתי את הסביבה שלי לשים לב יחד איתי שכולנו משפיעים. נראה שבפעולה הזאת, הדבר היחיד שישתנה, הוא שאני ועוד כמה אנשים נרגיש טוב. האם זאת המטרה?

לא, כל העולם משתנה. אתה בזה משנה את הטבע. על ידי הכוונה שלך אתה נעשה יחד עם הטבע.

תלמיד: אם אני גם כך משפיע לכולם, אז מה זה נקרא לשנות את הטבע?

כך אתה משפיע, מפני שאתה לא רואה, לא מבין ולא מסכים.

תלמיד: בעלמא, כן. אני חושב שאני לוקח לעצמי, גונב, לא רוצה לדאוג לאחרים, אבל בפועל זה לא מה שקורה.

כן. ועכשיו הגיע הזמן שאתה צריך כן לרצות להשפיע.

תלמיד: יוצא שכל ההרגשה האגואיסטית שיש לי היא השקר, זה השקר שצריך לתקן.

כן.

תלמיד: האם כדאי להסביר בהפצה מה שאמרנו עכשיו? כי זה פותר הרבה שאלות. לדוגמה, כשהתחלנו ללמוד את הקטעים על הקומוניזם הייתה התנגדות פנימית.

זה באמת נכון, יש התנגדות פנימית.

תלמיד: אבל מה שאנחנו אומרים עכשיו, זה שאפשר לבוא לכולם ולהגיד להם, "תשימו לב, אתם רוצים או לא רוצים, זה מה שאתם עושים".

להגיד זה שום דבר. האדם צריך לעבור שלבים של הכרת הרע בטבע שלו, במה שהוא חושב, ולא יותר מזה. הוא צריך לשנות את הכוונה.

תלמיד: עד היום הייתי בטוח שכשאעבור את השלבים של הכרת הרע, אני בפועל גם אעשה פעולות אחרות בחיצוניות.

אני לא חושב שלאדם הרגיל יש הרבה מה לעשות חוץ מכוונה. הוא צריך לעבוד, אז הוא עובד. הוא צריך לחשוב שעל ידי עבודה הוא תורם לחברה, הוא תורם. משפחה, ילדים, הכול פחות או יותר אותו דבר בחיצוניות. רק בפנימיות, היחס שלו לאחרים משתנה. ועל ידי היחס הזה כל הרווח שלנו מהחברה החדשה.

תלמיד: אין לי מה לומר, מלבד זה שההבחנה הזאת מדהימה.

אז לא למדת סתם כל כך הרבה זמן.

שאלה: אנחנו מדברים כאן כאילו זה רק עניין של תפיסת המציאות.

כן.

תלמיד: בפועל אדם מרגיש שהאנשים סביבו, אלמלא היו סדרים בחברה, היו גוזלים ממנו. הרי ידוע שיש גם תענוג בניצול של האחר. האדם חי בסביבה שאלמלא היו חוקים עליונים, היו גוזלים ממנו את כל מה שיש לו. בעצם בן אדם מרגיש את הכוונה של כל הסביבה שלו והוא יודע שהכוונה שלהם היא לא לטובתו, ורק בזכות זה שיש סדרים הוא מצליח לשרוד בה.

אתה רוצה לומר שבינתיים, כל עוד אנחנו אגואיסטים, אנחנו משתדלים להיות בקשר בינינו בעזרת חוקים, אחרת כל אחד היה גזלן, רוצח וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו מבינים שזה לטובתנו להיות ביחד, כי בסופו של דבר אני משיג כך יותר. אבל בכוונה הפנימית, האדם מרגיש שזה רק מפני שזה נוח לסביבה. אם היו יכולים לקחת ממנו יותר בלי לאבד כלום, אז היו לוקחים.

כן.

תלמיד: אז זה לא עניין של מראית עין. זה לא שאם היינו חושבים שאנחנו רק משפיעים ולא לוקחים, אז זה היה פותר, לא.

איפה כתוב על זה שגם כך אנחנו משפיעים?

קריין: קראנו עכשיו מתוך "השלום בעולם".

תלמיד: זה גם מה שאנחנו לומדים, שיש טבע של האדם שצריך לתקן, לא תפיסה. יש רע, יש רצון שלך שלי ושלי שלי, וזה בטבע שלנו.

נכון.

תלמיד: אז זאת הכוונה שהאדם חווה ומרגיש בתוך הסביבה שלו.

כן.

תלמיד: זה לא שאני צריך לראות אחרת, אלא בפועל זה מה שאני מרגיש מהסביבה, הטבע סביבי מתנהג כלפיי כך. אז בעולם כזה אני לא יכול רק לתאר שכולם משפיעים. אולי כן, אבל אם אני אעשה כך, אז פשוט ייקחו לי הכול. אז זה לא באמת. יש פה תהליך, צריך תיקון של הכוונה הכללית שיש בכל החברה של בני האדם, כדי שאני אוכל להרגיש שבאמת יש אהבה ולא ניצול תוך כדי זה שאין ברירה.

זאת כל העבודה שלנו.

תלמיד: מצטייר, וגם במה שקראנו, ששוכחים שיש טבע שהבורא ברא. ובפועל אם אני אנסה להיות צדיק, אז זה לא יעזור, יאכלו אותי.

טוב.

תלמיד: דבר ראשון, בעל הסולם בכתבים נע בין המקום הזה שראינו, שהוא בפנימיות ממש יפה. גם בקשר עימו יתברך הוא אומר, שאדם נמצא בהרגשת הבורא, רק שהוא לא מכיר בזה, חסרה לו רק הידיעה על זה, כמו שיש לו אוצר בכיס והוא לא בדק ולא ידע, ובעצם יש לו תמיד קשר עם הבורא. דבר שני זה הסיפור שכתוב ב"שלום בעולם". ויש את השיח החברתי שצריך לבנות חברה. זה כל הזמן נע בשני הקווים האלה, וזה ממש מעניין איך הוא מצליח לשלב ביניהם. מצד אחד מה שצריך לעשות זה לבנות חברה מתוקנת, מצד אחר איך כל זה בתוך פנימיות האדם.

ולגבי מה שכתוב על "ממשלת הארץ", שזה גם מ"השלום בעולם", זו בעצם דרך אחישנה. הוא אומר שממשלת הארץ הם אלה שלוקחים את ההתפתחות לידיים שלהם, לעומת ממשלת השמיים שזו דרך ייסורים. ואז הוא אומר שאם ניקח את דרך האור של הקבלה, אז נוכל להחיש את הדור האחרון.

שאלה: מה לגבי אנשים שנלחמים ורוצחים זה את זה, גם הם בעצם בהשפעה זה לזה?

בכלל, בכל הזמנים?

תלמיד: כן. מה לגבי רוצחים, גנבים, אנשים שנלחמים זה עם זה, האם גם הם נמצאים בהשפעה אחד לשני?

כולם יצטרכו להשתתף בתיקון. כי למה הוא רוצח ולמה הוא גונב, כי זו תוצאה מהסביבה, לכן גם הסביבה צריכה להשתתף בתיקון הכללי הזה.

תלמיד: פה הוא מדבר על שינוי פסיכולוגי, שהכול בעצם מושלם רק אנחנו צריכים לתקן את הכוונה.

כן.

תלמיד: האם פעולות שליליות שאנחנו רואים בעיניים שלנו יישארו או גם ישתנו, או רק הכוונה תשתנה?

הפעולות לא יכולות להשתנות, אלא הכוונה עליהן משתנה. ואז כביכול אתה מתקן את הפעולה אפילו שהייתה לפני זמן.

תלמיד: אז האם הפעולה משתנה עם תיקון הכוונה, או לא משתנה?

הפעולה עצמה כבר הייתה.

תלמיד: הייתה, אבל היא יכולה לחזור על עצמה.

אז אתה עכשיו מתקן כדי שזה לא יחזור.

תלמיד: אז לא רק הכוונה משתנה גם הפעולה משתנה.

לא, הפעולה שנעשתה כבר נעשתה, כל פעולה עושה רושם. אבל הרושם הזה עכשיו מתכסה בכוונה חדשה.

תלמיד: זה על העבר.

כן.

תלמיד: וכלפי העתיד? נניח שיש לי טבע כזה.

כלפי העתיד, אתה עכשיו רכשת כוונה חדשה.

תלמיד: אז מרגע שרכשתי כוונה חדשה, האם זה משנה את הפעולות העתידיות שלי, במעשה?

במעשה אני לא יודע, אבל נראה לי שכן.

תלמיד: אם עד היום גנבתי, ועכשיו תיקנתי את הכוונה שלי, אז מהיום והלאה מה יהיה עם פעולות הגניבה שלי, האם אני אמשיך לגנוב עם כוונה מתוקנת או שאני אפסיק לגנוב?

אתה תפסיק לגנוב בטוח. איך אתה יכול לגנוב עם אותה כוונה שהייתה לך קודם?

תלמיד: אז זה לא רק שינוי פסיכולוגי, זה גם שינוי מעשי.

כן, ודאי.

תלמיד: אני רוצה לחזק את זה עם דוגמה אישית, וזה כמו מתנגד גם למה שהחבר אמר, במובן שכולם נשארים עם כוונה רעה ואז אני מושפע מהם. הייתה לי חוויה בעבודה, מישהו שאני בכיר ממנו נכנס בי בצורה לא טובה, זה הגיע למצב שב- 95% הייתי נגד מה שהוא אמר, והשארתי רק 5% כדי לא להראות שאני מתנתק ממנו. ואז קרה משהו והצלחתי להשתנות על ידי החלטה, כך שב-95% רציתי לקבל את מה שהוא אמר ורק ב-5% הרשיתי לעצמי להיות נגד, וזה היה כמו קסם. זה אותו אדם, אותו מקרה, רק אצלי, במקום להישמע לפחדים שלי וללכת לכיוון של שלילה, על ידי זה שהייתי לטובתו, פתאום הייתה הצלחה והיה טוב. זו ממש דוגמה שקרתה לי מוחשית, ששינוי הכוונה שינה את הכול מקצה לקצה.

יפה, תצליח כך גם הלאה.

חסר 4

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא הוא ראשון והוא אחרון, הוא הפועל, הוא עשה את הטבע הסגור הזה שאנחנו לא יכולים להתגבר עליו. ועכשיו אנחנו הולכים לחינוך. איך מערבים את הבורא מפני שהוא עושה בסוף את התיקון? אם אנחנו לא מערבים אותו, אז כנראה שלא יהיה תיקון.

אנחנו לא יכולים לא לערב את הבורא כי אנחנו משתמשים בכוחות שלו. אנחנו בעצמנו לא יכולים לשנות משהו אבל במקום שרואים שצריכים שינוי, ברור לנו שכאן רק הבורא צריך לפעול, צריך לעשות משהו ואז אנחנו זקוקים לו.

תלמיד: אני מניח שהמחנכים יהיו אנשים דומים לנו במובן שהם השיגו את הבורא והם יעבירו את זה הלאה?

כן

תלמיד: הם צריכים לערב את הבורא גם עם הציבור, שגם הוא יהיה בתפילה לשינוי? האם זה יעזור שאנחנו נתפלל עבורו או שהציבור עצמו יהיה מעורב באותה בקשה?

אנחנו נצטרך להבין איפה השטח שלנו ואיפה השטח שלו. במה תלוי התיקון הכללי שאנחנו רוצים לקיים בחלק העבודה שלנו.

תלמיד: אז עיקר העבודה היא בינתיים בינינו, עד שיהיה לנו אותו בורא ממש ונוכל לצאת להפצה הזאת, להסברה, כלומר יש לגלות את זה בינינו בצורה מאוד מהותית.

כן, נכון.

תלמיד: אחרת עם מה נצא לציבור?

נכון, לכן אנחנו כך בהדרגה מגיעים לזה. ודאי שנצטרך לכלול את כל הכוחות והכוונות.

שאלה: בזמן ההכנה לקבלת מסכים, גם מההיבט של חינוך ועבודה בתוך העשיריות, איפה יושבת הכוונה?

על לב האדם.

תלמיד: אם אנחנו כביכול מחלקים את היחס שלנו למוחא וליבא ובחינת מעבר ביניהם, הכוונה נמצאת במקום מסוים או נמשכת אחרי הרצון? יותר למחשבה, או יותר להרגשה?

וודאי שהכוונה זה הדבר החשוב ביותר ואנחנו צריכים להשתדל לגלות אותה ולכסות בכוונה את הפעולות שלנו, אבל נראה.

תלמיד: מה הכי משפיע על הכוונה?

הסביבה. אם הסביבה תומכת, הכול בסדר, יכולים להצליח, ואם היא לא תומכת, לא יעזור כלום.

שאלה: שמעתי עכשיו שהכוונה מכסה את הלב, זו בעצם החשיבות לפתוח את הלב?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעבוד על הלב כדי שייפתח, שתהיה כוונה?

הוא מדבר על זה ברוב המקומות שלו. ממאמר הערבות והלאה בכל המאמרים שלו, שהעיקר בשבילנו זו הכוונה, היחס לזולת. כל התורה מדברת על כך.

תלמיד: אני יכול לראות על עצמי שזה קשה, מכאן החשיבות לעבוד כל הזמן על המקורות, עם החברים?

כן.

שאלה: הוא כותב שכל המנהגים שלנו באים מתוך שעבוד לציבור. אם אנחנו משועבדים זה לזה אין בכלל כוונה, אין בורא. מהו השעבוד שהוא מדבר עליו?

אנחנו תלויים זה בזה. כל אחד שרוצה לתקן את עצמו ולהתכלל בכוח הכללי, צריך לחשוב על תיקון הכוונה, כי היא מסדרת את כיוון העבודה שלו והתוצאה הרצויה. הכול זה כוונה.

תלמיד: הרבה דיברנו על כך שהסביבה משפיעה, גם לשלילה וגם לחיוב. אולי צריך לשנות את היחס, איך משנים את היחס? איך אנחנו קמים בבוקר ועושים מאמץ לתת דוגמה חיובית לחברה?

הכול תלוי בהפצה, בפרסום. בדוגמה, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: זה המסר שאנחנו צריכים להעביר היום בהפצה? כי יש תחושה שקשה להעביר מסר החוצה.

אני לא חושב שזה קשה, זה דורש מאמץ, אבל אתה לא עומד נגד קיר.

תלמיד: יש תחושה מחברים ותיקים שהם שוברים את השיניים ומנסים למצוא משהו חדש כמסר להפצה.

אני רואה שדיברנו לפני הרבה שנים על המסר שאנחנו מדברים עליו עכשיו אבל לא עשינו בזה הרבה ולכן זה נשאר עדיין ממש כמו שהיה.

תלמיד: אז מה באמת צריך לעשות את השינוי כיום?

מה שאנחנו לומדים כאן.

תלמיד: בעל הסולם בדור האחרון?

כן.

שאלה: מה יש בסביבה שיכולה לשנות את כוונת האדם? יש באמת כוח כזה בסביבה שיכולה לשנות את הכוונה?

כן.

תלמיד: כי אנחנו מכירים את משל החתולים של הרב"ש, שבסוף ככל שלא תלביש את האדם, מה שלא תעשה, הטבע שלו זה הטבע, הוא חייב פה משהו יותר עליון, או לא?

האדם יותר חלש מהחתול, כי החתול מנוהל רק על ידי הטבע, והאדם מנוהל על ידי הכוחות למעלה מהטבע.

תלמיד: אז כשאתה אומר סביבה, אתה מתכוון סביבה של אנשים שלומדים קבלה, או כל סביבה?

כל סביבה שנותנת דוגמה למישהו, פועלת אפילו בצורה מכוונת כלפי מישהו, יכולה לשלוט.

שאלה: זאת אומרת, חומר הדלק שחסר לנו בכל התפיסות של אהבה וכולי הוא השפעת הסביבה, הערכת הסביבה. זה מספיק חזק כדי לגרום לאדם לחיות בהשפעה?

כן.

שאלה: ואתה חושב שתהליכים חינוכיים שמקדמים את זה יכולים להביא לזה?

לא, אפשר לראות שהתהליכים החינוכיים של היום לא מביאים לזה.

שאלה: הכוונה לגבי חינוך לאהבה, להשפעה, האם זה יכול להיות?

לא יודע.

שאלה: השאלה היא מהו הצעד המעשי הבא באמצעות הסביבה.

צעד פרקטי זה בעיה. אני חושב שבעצם הגיע זמן למצב שבהתחברות הנכונה שלנו ובכלל בהכנה הנכונה שלנו, אנחנו כן יכולים להשפיע על הסביבה החיצונית. כן, נצטרך לעשות את זה.

שאלה: האם תוכל להוסיף לדבר על זה? כי הרי אנחנו לא סביבה רחבה וגדולה יותר מהסביבה בחוץ.

זה ברור, כן.

שאלה: אז איך אנחנו כסביבה קטנה יכולים לשנות משהו?

אתה שואל אותי עכשיו מבחינה טכנולוגית?

שאלה: לא, דווקא על הכוח הפנימי. איך זה קורה מבחינת הגישה, אידיאולוגיה?

בעייני זה עניין של טכנולוגיה, איך אנחנו מתלבשים על הסביבה החיצונה וכאילו כופים עליה שהיא תבין אותנו, תתעניין בנו ותשתנה לפחות כמונו, או יותר.

שאלה:, אני לא מבין איך אפשר לתת דוגמה בכוונה, הרי הכוונה היא נסתרת?

אנחנו לא מדברים על פעולות גדולות ומפושטות מהשטח, אלא מה כוונת האדם כשהוא עושה פעולות מסוימות. ולגבי פעולה בכוונה נכונה, ודאי שזה חשוב מה האדם עושה בצורה מעשית, אבל לא פחות חשוב מה האדם חושב.

שאלה: נניח שעוד מעט יגמר השיעור ואנחנו ניפגש עם העשירייה נקרא מאמר ונאמר שאני אשתדל להיות בכוונה, אבל איך אני אתן דוגמה לאחרים?

תדברו לפני זה עם איזו כוונה אתם מתחייבים כל אחד כלפי הסביבה שלו, כלפי הקבוצה, ולשמור את הכוונה, כזו או אחרת.

שאלה: המטרה עצמה שהיא שינוי הכוונה בהשתוות לבורא, היא ברורה, אבל המעשים שאנחנו עושים כביכול מנותקים לגמרי מזה.

אני מדבר על מה צריכים לעשות מהיום והלאה ולא על מה שעושים בדרך כלל. "כל יום יהיה בעיניך חדשים".

שאלה: אז אם כך, מהיום והלאה לפני כל פעולה אנחנו אמורים לחשוב על כוונה ולדבר על זה?

כך בכלל צריך להיות. קודם צריכים להכין את הכוונה ואז המעשה יהיה לפי הכוונה.

שאלה: אם בסופו של דבר הבורא הוא זה שנותן לאדם את הכוונה להשפיע, אז במה תורם החינוך?

בזה שאנחנו נדרוש מהבורא שיטפל בנו וייתן לנו כוונה נכונה.

שאלה: אז לאיזה צורך בדיוק הוא החינוך?

לדעת במה אנחנו צריכים לדרוש מהבורא.

שאלה: החינוך לקהל הרחב הוא איך לדרוש נכון מהבורא?

נגיד, כן.

שאלה: האם החינוך בונה צורך לבורא?

לא, לאו דווקא צורך לבורא. החינוך מסביר לכולנו, אומנם גם לא לגמרי לכולנו כי יש אנשים שלא יכולים אפילו לתאר לעצמם שיש להם קשר עם האלוהות, אבל בעצם חינוך צריך ללמד את האדם איך לפנות לבורא, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שאלה: אז האם החינוך צריך לדייק את האדם איך לפנות לבורא?

ללמד את האדם איך לפנות לבורא.

שאלה: ומה זה "בורא"?

בורא זה כוח טבע שהוא עליון יותר מאיתנו וממנו אנחנו יכולים לקבל עזרה ולשנות על ידה גם מעשים וגם את הכוונה שלנו.

שאלה: אם מדברים על חינוך להמונים זה כביכול עלול להישמע חינוך דתי.

אז מה? לא חשוב לי אם יהיה דתי, או שיהיה אורתודוקסי.

שאלה: אמרת שהסביבה משפיעה על הכוונה ושיש להסתכל מכאן והלאה, אז עכשיו בעשירייה אנחנו נמצאים ברצון הזה שתיארת, ואנחנו רוצים לדמיין שכולנו בהשפעה. כל אחד מאיתנו בתוכו יודע שהוא נתפס ברע הזה של ה"על מנת לקבל", אבל כל אחד מאיתנו משתדל להראות לאחרים שהוא בהשפעה. האם כשעשרה שקרנים, בעצם, יושבים ביחד ומשתדלים ל'שחק' כאילו הם בהשפעה, בסופו של דבר ישפיעו עליי כדי שבאמת תשתנה בי הכוונה?

יכולים להשפיע לא רק עליך, אלא על כל העולם, על כל האנושות, על מיליארדי אנשים. הכל תלוי באיזו מידה בפנימיות ליבכם אתם רוצים להגיע לשינוי.

שאלה: זאת אומרת שעשרה חברים נמצאים בקבלה וכל אחד בפני עצמו יודע את זה, אבל הם עובדים החוצה כאילו יש איזה כיסוי, איזה מין משחק כזה שהם כולם בהשפעה.

לא, לא רק זה. כתוב "לך לאומן שעשאני". אתם צריכים לפנות לבורא שיטפל בכם, ואז עם הכוונה הנכונה כשתקבלו תיקון מלמעלה, אתם יכולים לפנות לסביבה רחבה.

שאלה: לפני שאני יוצא עכשיו לכל העולם, אני רוצה שבסוף תהיה לי כוונה נכונה, כי אני רואה שהכוונה שלי מקולקלת. אז האם כשאני יושב עם החברים וכולנו יחד עובדים בהשפעה לאט לאט המאור הזה יגיע ויתקן את הכוונה להיות אמיתית? הכוונה של האדם הופכת לכוונה של השפעה?

כן. כן.

שאלה: מה ההבדל בין תיקון הכוונה שלנו 'לומדי חכמת הקבלה', לבין תיקון הכוונה של הציבור הרחב?

אין הבדל בעוצמה, בגובה, ההבדלים הם לא כאלה שזה הפוך, וזה לא נגד.

שאלה: נשמע לי שכביכול מי שלומד את חכמת הקבלה הוא מגיע מצורך פנימי לקשר עם הבורא.

גם כאן אתה תגיע לצורך פנימי לקשר עם הבורא כי אתה צריך עזרה, אתה צריך סיוע, אתה נכנס אליו ישר כי כל השינוי בדרגת הנפש של האדם זה כבר בידיים שלו, זה הוא שעושה. מה זה "בידיים שלו"? את הכול הוא עושה, אבל יש הבדל בין שאני רוצה להיטיב לזיכרון שלי, נניח, או שאני רוצה להיטיב לבירור שלי בין טוב ורע.

שאלה: זאת אומרת, מה שמשותף לנו ולציבור זה שאנחנו חייבים את העזרה של הבורא לשינוי הכוונה.

כן.

תלמיד: מה הסיבה שבגללה אנחנו צריכים את שינוי הכוונה?

כי הבורא ברא אותנו כך.

תלמיד: אבל נניח שאנחנו פונים לשינוי הכוונה כי אנחנו רוצים קשר איתו, אנחנו רוצים גם אולי אפילו להשפיע לו.

כן.

תלמיד: הציבור מבין שהוא צריך לפנות לבורא, לכוח עליון, אחרת לא יהיה לו שינוי בכוונה, אבל מה הסיבה שבגללה הוא פונה לבורא לשינוי הכוונה?

שיהיה לו טוב

תלמיד: שיהיה לו טוב?

כן.

תלמיד: זו סיבה אחרת.

היא לא כל כך אחרת. עוד נדבר על זה, סך הכול גם אתה בתת ההכרה חושב שיהיה לך טוב.

תלמיד: ברור, אז מה ההבדל בכל זאת?

ההבדל הוא שאתה כאילו רוצה באמת אם אפשר להגיע לתכונת ההשפעה, והם לא מדברים על זה, ואפילו לא יודעים שזה קיים, וזה לא חשוב להם.

תלמיד: אלא?

אלא חשוב להם לשנות החברה שלהם, שיהיה כל טוב בבית, וכן הלאה. זו צורה אגואיסטית יותר קרובה.

שאלה: וגם להם אני צריך לספר על בורא? אלה שרוצים שיהיה להם טוב בבית, הם מסוגלים לשמוע את זה?

יכול להיות, אנחנו לא סוגרים את זה מאף אחד.

תלמיד: למה אני שואל, כי בדור האחרון בעה"ס כותב שיש שלושה סוגי אנשים שיכנסו לחברה, אחד אלה בעלי צורך נפשי, עליהם דיברנו, אלה שיש להם התעוררות מלמעלה. שתיים הם אלה בעלי צורך פיזי, אלה שרוצים חברה מתוקנת, ושלוש הם אלה שתומכים ברעיון, אבל בגדול אני שולח את הילדים לשם, שהם יתחנכו שם, ואני תומך. לכל אחד מאלה, יש גישה אחרת, או שלכולם יש אותה גישה? כי אני לא מצליח להבחין.

לא, אני לא חושב שזו גישה אחרת, כאילו שהם יודעים מה השוני, אלא זה תלוי בכמה האדם מרגיש שהוא פגוע, פגום אני לא יודע, מקולקל, עד כמה חסר לו תיקון.

תלמיד: כן, ואז על זה הוא אומר שמהות הדת היא לזרז את הכרת הרע.

כן.

תלמיד: אבל עדיין אנחנו מצד המסביר, להסביר לבעלי צורך נפשי, צורך פיזי, או צורך בתמיכה כללית, האם זה הסבר שונה, או שזה אותו הסבר?

כמעט אותו דבר.

תלמיד: כלומר לכולם אתה מסביר הכול.

כן.

תלמיד: גם עם הדבקות, עם הכול, ולא משנה אם בינתיים הם מתבלבלים. כלומר כמגמה אין שיטות הסברה שונות, או יש הסבר שונה לציבורים השונים?

אני לא חושב, אני חושב שאפשר לדבר לכולם כמעט באותן מילים, וכולם יבינו.

תלמיד: השבוע דיברנו על כך שאם אתה מוציא החוצה בצורה טהורה את חכמת הקבלה, מעט מאוד אנשים נתפסים. אז מה יביא לקפיצה בזה, שפתאום הם יתפסו, ולא רק אלו שיש להם צורך רוחני, שגם אותם אנחנו עוד לא תופסים את כולם, אלא גם את מי שיש לו צורך לבנות חברה טובה, או מי שרוצה סתם להצטרף כי הוא מרגיש שיש בזה אמת, ולא מבין, וגם לא יבין.

אם אתה יכול לבודד כל קהל מקהל בצורה כזו, כי אלו שלושה או ארבעה סוגים של קהלים, זה אפשרי.

תלמיד: זאת אומרת שיהיה מצב התפתחותי, שפתאום מה שהיום הלב לא שומע, הלב ישמע?

כן ודאי, אצלם, ואצלנו זה לא קורה כך?

תלמיד: כן ולא. כן זה לוקח זמן, מצד שני אנחנו פה בסביבה קטנה לא מצליחים לעבור בינתיים לכוונה להשפיע, כשיש לנו בעשירייה לחץ סביבתי, ופה אתה מדבר על ממדים של עולם.

זו לא בעיה.

שאלה: מה העצה לבן אדם שקשה לו לקבל מרות במיוחד ממטומטמים, שקשה לו לכופף את עצמו למסגרת שהוא עדיין לא מגלה בה יותר מידי סיבה, משמעות, אמת, הרבה סתירות, שלא מסוגל להיות איזה כלבלב, או איזה לקקן, או איזה יס מן כזה, ואומר לכל משפט "זה ראה וקדש"?

שיבקש, שיבקש, שיתחנן שיוכל לשמוע מה הוא צריך לעשות, ושיהיה לו כוח לעשות.

תלמיד: אבל זהו, רק לבקש?

אלא מה עוד?

תלמיד: לא יודע, זה אטום פשוט, ולא כזה קל לביצוע.

לראות באנשים גדולים בחברה שהם באמת גדולים, במשהו, שתהיה לו אפשרות להיכנע.

תלמיד: אין, אין כאלה, אולי אפשר לספור אותם על האצבעות.

אז מה? אתה לא צריך יותר מאדם אחד. אם אתה מקבל מישהו כגדול, והולך אחריו, אז כבר להיות דומה לו אתה יכול. אחר כך אתה תחליט שיש עוד מישהו יותר גבוה, שקודם לא ראית אותו בכלל, וכך אתה תגדל.

תלמיד: אבל יש שאלות, סתירות. נגיד יש אדם גדול, גם עליו יש סתירות, שאלות, הכול אצלי "כבדהו וחשדהו" בחיים, יש דיסטנס, בן אדם צריך להראות הסכמות.

ממה אתה מפחד? שהוא יכול לסובב אותך?

תלמיד: אתה לא דואג מזה? חוץ מזה לא לפחד, לא מפחדים מאף בשר ודם. אבל מה זאת אומרת, אתה שומר על עצמך. יש מידה מסוימת עד שבן אדם מראה התקרבות, לאט, לאט, אבל הכול "כבדהו וחשדהו".

אבל אי אפשר להיות כל הזמן ב"כבדהו וחשדהו" זה תופס ממך את כל הזמן והכוח. אם פעם החלטת שאני רוצה להיות בחברה כזאת, עם עשרה, עשרים האנשים האלו אני רוצה להיות בסביבה שלהם, אז זהו, תירגע. תהיה ביניהם, תעשה כמה צעדים כמוהם, ותראה עד כמה זה מקדם אותך. בסדר?

תלמיד: אני יושב שעה, ואני שומע דברים יפים מאוד, ואני זוכר שפעם אמרת לנו שבשביל לעשות כוונה, קחו רובה, תכוונו ותגיעו לשם. זה היה לפני כמה שנים, ואמרתי לך יש לנו בעיה, שאלת מה, ועניתי שאני מרגיש שמישהו כל הזמן נותן לי עוד ועוד מכות על הכתף, ואני לא מסוגל להגיע לכוונה.

עכשיו הרושם הוא שאנחנו מדברים פה מה זה כוונה? אין בעיה, נעשה כוונה, ונגיע למה שצריך להגיע, כולם פה מדברים אותו דבר.

אבל אתה לא יכול לקחת עכשיו כוונה, זה לא כמו להכין קפה, להביא לו לשולחן, יאללה יש כוונה. כל חכמת הקבלה מדברת בעצם על כיוון הכוונה, על תיקון הכוונה.

כן.

תלמיד: אז איך מגיעים לזה, איך אני מגיע למצב שאני מגיע עם הרובה, ואני מכוון, ואף אחד לא נותן לי מכה בכתף ומזיז אותי? איך אני מגיע לזה שהכוונה באמת תהיה כוונה, לא שכולנו עכשיו נדבר פה בתיאוריות?

בשביל זה אני צריך סביבה של אנשים כמוני.

תלמיד: מה זה אומר אנשים כמוני?

שהם יודעים קצת את חכמת הקבלה, ומבינים שחסרה להם כוונה, ועכשיו הם עושים פעולות כדי לרכוש כוונה, ואיש את רעהו יעזורו.

תלמיד: זו בדיוק התשובה. מדברים פה הרבה, מה הן אותן הפעולות שאני מגיע לכוונה באמת. לא כמו שהיום בעולם כל אחד אומר "אני חי בכוונה טובה, אני עושה טוב לעולם", אבל תראה איזה בלגן.

טוב, אז אנחנו צריכים כזאת חברה.

תלמיד: מה, חברה של בני ברוך?

כן, אתה לא צריך אחרת. אתה צריך עשרה אנשים מכאן, להיות בתוכם, ולתמוך בהם בכוונה, והם יתמכו בך. אתם הולכים עכשיו לרכוש את כוונת ההשפעה, כי אין יותר חשוב מלהשפיע מהחברים, ולבורא.

תלמיד: רגע, על מה אתה מדבר, על בעלי השגה?

לא בעלי השגה, אני מדבר על כוונה, שאתם רוצים שתהיה לכם כוונה כזאת.

תלמיד: רק רוצים שתהיה כוונה כזאת, ולא להיות בזה?

לא להיות בזה.

תלמיד: ואז מה קורה, אם לא נמצאים בזה?

ואז אנחנו יחד לומדים, קוראים, מדברים, וכולם נמצאים בכוונה, בכיוון.

תלמיד: אני מבין אותך, ומה יוצא מזה?

יוצא מזה שאם אני חושב על זה עם עוד עשרה חברים, אנחנו מתחזקים בזה, כל אחד מחזיק את כולם, ואז בסופו של דבר הכוונה שלנו פועלת, והבורא מרגיש את זה, עונה לנו, והוא מביא לנו את הכוונה הזאת.

תלמיד: כוונה נכונה אתה קורא לזה?

כן. אני חושב שזה בקיצור, וברור, ולא צריכים יותר.

תלמיד: כן, אבל כל הקטע שאנחנו עושים הרבה כוונות, לא תמיד זה מצליח.

אני לא יודע מה זה הרבה כוונות, אני אומר כוונה אחת, זהו.

תלמיד: מה התוצאה של הכוונה?

מה שהבורא יעשה, אני לא יודע.

תלמיד: למה אנחנו מכוונים, למה הכוונה משבשת?

כדי שכולנו נחשוב שעל ידי פעולות הדדיות שלנו בעשירייה, אנחנו מגיעים כאיש אחד בלב אחד לכוונה אחת, שמכולנו תהיה כוונה אחת מכוונת לבורא.

תלמיד: אז לקשר ל-מה צריך להפיץ לעולם. אז בעל הסולם כותב צריך להפיץ את דת ההשפעה. אנחנו לא יכולים להפיץ דברים שהם כאילו רק בהסבר של מה תהיה התועלת לאדם, אלא צריך לעורר בקרב כל אדם רצון להשפיע לבורא, לעשות נחת רוח לבורא, לעורר אותה דרך השפעה לאנשים, זו הדת. כל דבר אחר זה חינוך ודברים אחרים שבעל הסולם אומר עליהם שאינם מספיקים.

אם נלמד אנשים לעשות דברים מטעם תועלת עצמם, זה לא יקדם את התיקון, ככה אני לומד ממה שבעל הסולם כותב. צריך להפיץ את חכמת הקבלה, את הדת של ההשפעה בכל אחד. לכל אחד בצורה שהוא יכול להבין אבל זו צריכה להיות תמיד הנוסחה - להשפיע, איך לעורר את הלב של האדם להשפיע לבורא ולא בצורה שהוא חושב אלא דרך השפעה לזולתו.

אני לא חושב שאפשר ככה לפרסם.

תלמיד: אז מה צריך להגיע ללב כלל העולם, מה בעצם אנחנו לא אומרים, לא חושבים בצורה כזאת, אז מה אנחנו כן מעבירים לעולם?

אנחנו לא מעבירים לעולם כלום, אנחנו מדברים עכשיו איך אנחנו בונים עשירייה נכונה, עשירייה אצלנו בינינו, שזה סך הכול עשרה אנשים שלומדים קבלה ונמצאים באיזו מסגרת ואיך הם חושבים על הכוונה שלהם, על מטרת הלימוד שלהם.

תלמיד: אז אצלנו זה נכון?

כן.

תלמיד: עבורנו זה נכון שאנחנו רוצים לעורר את הלב שלנו להשפיע לבורא ואנחנו עושים את זה דרך הקשרים והיחס של הזולת זה לזה בתוך העשירייה שלנו?

כן.

תלמיד: אז רציתי לחבר את זה לשאלה הקודמת שדיברנו עליה, מה אנחנו צריכים להפיץ לעולם, אם זה לא אותו מבנה, אז משהו אחר?

אני לא חושב, שנתחיל לבנות עשיריות?

תלמיד: לא, לעורר את לב האדם שהמטרה שלו, הצורה הטובה והבריאה לחיות זה להשפיע לבורא, ובמה? בזה שאנחנו משפיעים זה לזה טוב. ואז אנחנו יכולים להוציא את האדם מהמצב שבו הוא היום נמצא במצב שהוא כולו רוצה לעצמו, יש לו עכשיו כוח עליון שבזכותו הוא יכול להתחיל לשנות את הכוונה ולנסות באמת להשפיע לאדם בצורה טובה, אחרת מה אנחנו נותנים לעולם?

יש לנו למי לתת? יש לנו יסוד שממנו אנחנו משפיעים? אני מדבר עכשיו על החברה שלנו. אני רוצה לראות כאן עשיריות, נגיד עשיריות, זה לא חשוב בדיוק מספר, ושכולנו כולנו מחוברים, כל אחד מרגיש שהוא נמצא בעשירייה שהיא ממש יורה, לבורא את התפילה שלה. אנחנו רוצים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד, מכוונים אליך ומשפיעים אליך. זה העיקר.

תלמיד: זה ברור, אז מה אתה חושב שאנחנו לא צריכים, לא חלק מהכוונה ללירות לבורא זה גם להיות אור לגויים, אין בזה כרגע קשר?

לא, איפה, לא אכפת לי. אכפת לי מהעשירייה.

תלמיד: אני מבין. ויחס להפצה בשלב הזה?

גם כן לא.

תלמיד: בסדר, זה כל מה שרציתי לברר, מה היחס שלנו כהפצה החוצה, אם יש הבדל, גם אם זה יהיה בעתיד.

בעתיד נדבר. קודם נרגיש שאנחנו מרכז העולם.

שאלה: כשאנחנו עושים למשל כנס, יומיים, שלושה, אז גם אנחנו וגם כל מי שמגיע, אפילו אם הוא תלמיד חדש, לצורך העניין אדם מהרחוב, הוא לחלוטין נשטף בתוך ההרגשה. הרצון משתנה לגמרי, אדם שוכח מכל הרצונות הרגילים שלו, הוא מרגיש מאוד טוב, לא צריך כלום. למה זה קורה? האם זה קורה בגלל שהוא מוקף בדוגמאות טובות או יש ממש שדה כוח שעובד עליו?

שדה כוח.

תלמיד: השדה הזה הוא שדה כוח עליון?

כך אנחנו לומדים, השפעת הסביבה.

תלמיד: אם זה סתם השפעת הסביבה, קודם אמרת שבכל התאספות כזאת זה קורה או שזה ממש רוחני?

זה קורה בכל השתתפות, לא חשוב איזה אנשים מתאספים אבל אם הם במשהו נעשים כסביבה, אז משפיעים זה על זה, זה כוח השפעת הסביבה.

תלמיד: אז בכנס שלנו לא פועל כוח רוחני?

כן פועל.

תלמיד: ואנחנו רוצים שכל העולם יחיה בתוך דבר כזה ואפילו כל זמן.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון מה שאתה אומר, יש שלוש אפשרויות, הראשונה - היינו יכולים להביא את האנשים אלינו, זה לא מאוד מצליח, מנסים פעם בשבוע, בחודש, עכשיו יש לנו אירועים כאלה, אבל זה לא פרקטי, השנייה - לפעמים אנחנו יוצאים החוצה, אז גם זאת אפשרות, והשלישית - כביכול אנחנו צריכים להיות כמו משדר כזה, יש את השדה כוח שיודע להקרין על כל העולם, נכון?

כן.

תלמיד: וקודם אמרת, זה רק עניין של טכנולוגיה. אז אם אני מבין נכון, זאת בעצם הצורה היחידה הנכונה?

אני לא יודע, תביא לי מחר איזה עיתון שיוצא בכל השפות לכולם, או טלוויזיה כזאת שכולם יכולים לראות, אני לא יודע, אבל הפצה זאת הבעיה.

תלמיד: האם זה צורה הנכונה לחשוב, כמו שאמרת שצריכים עכשיו לעבוד רק על העשיריות, זה מפני שיש לנו פה כמו כור גרעיני כזה.

כן.

תלמיד: אם העוצמה שלו היא אלף ואט, אז הוא מסוגל לשדר רק ככה, ואם היה לו עוצמה של מיליון או מיליארד ואט, הוא כבר היה מכסה את כל כדור הארץ.

כן.

תלמיד: והבעיה של איך זה יקרה במושגים של העולם הזה, היא לא השאלה המעניינת.

כן.

תלמיד: זו צורה נכונה לחשוב על זה?

נכון, נגיד. אחר כך בדרך הכול ישתנה. הכול ניתן לשינוי.

שאלה: אני כן רוצה ללכת עם זה ואמרת שעשירייה היא יורה כמו איזו תפילה לבורא, ואנחנו כל הזמן מנסים למשוך להפצה ואתה אומר שקודם שיהיה פה משהו. ואנחנו באנו לפה מעולם של "שלי שלי ושלך שלי". ולהגיע ל"שלי שלי ושלך שלך", זה די מצב שיש לנו בעשירייה. אתמול דיברנו, ש"שלי שלי שלך שלך" זה הכרחיות שלי לישון תשע שעות, שלך 4 שעות, אתה מתחיל להיכנס לשלי, לעשות לי כוונות על התשע שעות שלי, אני מרגיש שאתה שונא אותי. אני לא יכול לקבל את זה שאתה אוהב אותי.

ונראה לי שיש לנו איזו נקודה כזאת בעשירייה או בכלל בחברה, שכשמישהו פונה למישהו או דורש ממנו משהו, החבר לא מקבל את זה בתפיסת המציאות כמו שאמרו בהתחלה, אם אני ארגיש שאני חי בעולם מתוקן, רק אני צריך לעשות סוויץ' פסיכולוגי, העולם יאכל אותי ויש את זה גם פה בינינו. אם אולי נעשה תסביר לנו איך לקפוץ למצב חדש.

אני לא מבין על מה אתה מדבר. מה אתם רוצים, להיכנס אחד בשני?

תלמיד: יש דחייה בתוך עשירייה מזה שחבר נוגע בחבר. כאילו יותר קל לנו לעבוד עם כפפות.

כן, אז תעבדו עם כפפות.

תלמיד: אבל אנחנו גם מרגישים שעד שלא נקפוץ מעל הכפפות האלה למקום יותר גבוה, כאילו גם בהפצה זה לא יוצא.

אז תדונו פעם שבוע, פעמיים בשבוע, מה אתם יכולים לעשות כדי להוריד את הכפפות. תדברו ביניכם.

תלמיד: אני רוצה רק להוסיף שני דברים, אחד לגבי מה שהחבר אמר, שזה מצב, שאנחנו מכירים אותו כל הזמן, זה תמיד הקושי שלנו, שאדם קל לו יותר לשפוט את החבר מאשר את עצמו.

זה טבעי.

תלמיד: וגם הדיון אתמול על השיעור, כן להגיע, לא להגיע, כמה שעות לישון. איך עושים את הסוויץ' הזה גם בפנים, בתוך האדם, שכל הזמן אתה מסובב את הכוונת פנימה ולא החוצה, שאני עכשיו צריך לעשות תיקון ולא החבר צריך תיקון, איך עושים את זה?

עושים וזהו. עושים ומחזיקים את עצמו.

תלמיד: זו התוצאה של השפעת הסביבה בעשירייה או תוצאה של תפילה לבורא?

זו התוצאה של השפעת הבורא על האדם.

תלמיד: יש פה קטע יפה שמצאנו שבהמשך כותב בעל הסולם, שמאחר שקלקלו בפירוש תורה ומצוות ולכן פרקו עול, הוא אומר, זה חוב קדוש, למצוא פירוש בחברה לאמיתו. ואז אדרבא יהיה כוח שמירה שבהמון כוח מחייב לשמירת תורה ומצוות. כלומר הוא קורא לזה מהפכה בתפיסה הדתית, שאם נגדיר נכון להמון, לציבור מה זה דת, אז הם יקבלו את זה ויהיה בזה קול המון כקול שדי, ממש הפירוש החדש יביא תיקון.

לא ירצו את זה. לא כדאי אפילו לחשוב לכיוון זה. אני לא מדבר על זה. יש מה להגיד ומצווה לא להגיד.

שאלה: בערך רבע מאוכלוסיית העולם הם גמלאים, פנסיונרים. אנשים שמחפשים מה לעשות בזמן הפנוי, רוצים לתת, עובדים בהתנדבות. האם זה כיוון נכון ויעד להפצה לאנשים הללו?

בטח, למה לא? תתחיל להפיץ ביניהם ותראה איך הם יכולים לתת לך מלא עבודה ומלא תבואה.

תלמיד: אני מתכוון במסגרת הכללית של "בני ברוך".

אתה לא שייך לזה?

תלמיד: אני רק כוח קטן מאוד.

אז בסדר, אז תדאג שלא יהיו כמוך כוחות קטנים אלא שיהיו כולם כוחות גדולים, ואז תצליחו.

שאלה: על עניין הכוונה, מה בא קודם הרצון או הכוונה?

הרצון זה רצון, זה לא כל כך תלוי באדם והכוונה היא עד כמה שאדם משקיע בזה בעקביות.

תלמיד: שמעתי איזה ראיון לפני כמה זמן עם איזה שחקן ידוע שמספר על טיפ שהוא קיבל משחקן ותיק כשהוא עשה את הסרט הראשון, הוא אמר לו שהוא צריך להבין שהמצלמה מצלמת מחשבות, והוא הבין שכל השחקנים הוותיקים שמה שהם עושים הם פשוט חושבים וזה עובר דרך המצלמה, זה סוג של דימוי נכון להבין מה זה אומר כוונה?

לא. על מה שאנחנו מדברים את זה תשתדל להבין.

תלמיד: אנחנו כמו יחידת ממסר מקבלת ומעבירה, חיים בשדה אשר ברכו ה', העשירייה כשעושים כוונה נכונה ומתחברים לצד שמקבל ומעביר, אנחנו כבר נמצאים בהשפעה בקומוניזם אלטרואיסטי. אותו החיבור שאנחנו עושים בתוכנו שהוא המחסום שלנו, אם מתחברים לכוח שמעביר את המסר הזה של הבורא שהוא יכול לשנות אותנו, זה למעשה נותן לנו את האפשרות להעביר את זה הלאה, הפצה והכול.

חזרתי מחו"ל, לא היה לי קשה להסביר לאנשים מה זה ארץ ישראל, זה ארץ קדושה, וזה בין אומות העולם, למה? כי אני כבר ספגתי את הנכונות ואת המוכנות הזו מתוך הלימוד.

בסדר גמור.

שאלה: מה בדיוק הבורא ברא?

רצון לקבל. זה שלא היה קודם.

תלמיד: האם הוא ברא גם מערכת של השפעה?

לא, היא הייתה מצידו דרך כל השלבים. זה היה. כוח השפעה היה, כוח קבלה זה מה שהבורא ברא.

תלמיד: אז אם כך הבורא ברא את יצר הרע ואת התורה כתבלין.

אחר כך תורה תבלין כן, אבל קודם יצר הרע, זה עיקר הבריאה.

תלמיד: אז איך אנחנו יכולים להגיע להשפעה, איך אנחנו כבר יכולים להיות משפיעים אם הוא ברא רק יצר הרע?

כי את היצר הטוב אנחנו מקבלים ממנו. יצר הטוב זה הוא. אז אנחנו פונים אליו מתפללים אליו, מקבלים יצר הטוב, מלבישים אותו על היצר הרע שלנו וכך מזה משפיעים. זו העבודה שלנו.

תלמיד: איך אדם יכול להתעלות מעל האגו שלו?

אם הסביבה שלו משפיעה לו יותר מאשר הוא בעצמו. אם הסביבה שלו שולטת עליו, אז בכך שהיא שולטת עליו הוא יכול לדכא את הרצון שלו לקבל ולרצות להשפיע. אז זה בתנאי שהסביבה שלו תהיה גדולה בעיניו והוא ירצה בזה וכן הלאה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהכוונה היא תפילה?

לא. כוונות ותפילה אלה שני דברים שונים. בתפילה אני כולי מכוון לבורא ומבקש ממנו, ובכוונות זה יכול להיות לכל דבר, לכל כיוון לאן שהלב שלי מכוון.

שאלה: מתי אני צריכה לבנות את הכוונה לפני כל מעשה, זה לא אומר שאני פונה לבורא בכל מעשה?

אם את עושה ככה אז כן, אם לא אז לא.

(סוף השיעור)