ככל כתבי הקודש, גם ההגדה של פסח עוסקת ברוחניות בלבד, אך רוב העם מפרש אותה כסיפור היסטורי ● חרות היא חרות מהאגו שלי - שיש בו הכול ומזה אני מוכן לברוח, אני שונא את זה ולא רוצה את זה. לא אכפת לי ביטחון חיים, נוחיות, בריאות - כלום. אני מוכן לצאת ולמות בים סוף, או להתייבש במדבר ● כשאתה מתחיל לרצות השפעה ואהבת הזולת, מצרים נראית לך גלות. רק זה לא נמצא שם - רק אהבת הזולת ● כל החברה שלנו צריכה להתחיל לרצות להתלבש בזולת - איך אני נתפס בעיניים שלו, אני אנסה להרגיש מה הוא רוצה. אלו תרגילים פסיכולוגיים במישור העולם הזה, אך הם מקדמים את האדם לתפיסה הנכונה ● ניתן לקבל הבחנות רוחניות רק מהסביבה ● בטחון, בריאות ושלום אפשר להשיג דרך חכמת הקבלה. החכמה הזו הייתה נסתרת, ועכשיו היא מתגלה כפתרון לגלות ● אין שום פחיתות בין עם ישראל לאומות העולם, כי עם ישראל משרת לכל העולם. כולם צריכים להיות מחוברים כאגודה אחת, שווים, כי חיבור יכול להיות רק בין שווים ● כל אדם בעולם יכול לחגוג את פסח - על כך שהייתה קבוצה כזו שעשתה את הדרך לרוחניות, ורוצים לכבד אותה ואת זה שהם השאירו לנו הוראות להתקדמות. ברגע שהאדם רוצה להשתייך לכך הוא מגלה שהוא נמצא בקבוצת המקובלים שיצאה מבבל ● הצורה הנכונה להתייחס לכל בעיה שיש לאדם בחייו – הגשמיים והרוחניים כאחד: תחילה עליו לראות את ההפרעה כבאה מהבורא, ועליו להתעלות מעליה באמונה למעלה מהדעת למרות שהיא מפריעה לו ומטרידה אותו מאד. ובמישור העולם הזה עליו להשתדל לפתור אותה בכל האמצעים הארציים ככל אדם ● על האדם לכבד את ההפרעות, כי הן עוזרות לו להתחבר לבורא. דווקא בגללן הוא יכול להיות מעליהן.