שיעור בוקר 10.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/ltJ1KzcW?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 577,

סא. "וסביביו נשערה מאד"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 577, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ס"א, "וסביביו נשערה מאד".

סא. וסביביו נשערה מאד

שמעתי ט' ניסן תש"ח

"על פסוק "וסביביו נשערה מאד" דרשו חז"ל, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ושאל: "מדוע מגיע להם עונש גדול, אם הם צדיקים באופן כללי"?

והענין הוא, שכל הגבולים, שמדברים במציאות העולמות, הכל הוא בערך המקבלים. היינו ע"י שהתחתון עושה לעצמו איזה הגבלה וצמצום, נשאר כך למטה. משום שכך מסכימים למעלה, לכל מה שהתחתונים עושים, בשיעור זה נמשך השפע למטה. לכן התחתון, עם המחשבה דיבור ומעשה שלו, גורם שכך מלמעלה ימשך השפע למטה.

נמצא לפי זה, אם התחתון, על מחשבה דיבור מעשה קלה, נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדולה. למשל, על הפסק רגע בדביקות ה', נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא, החמור שבחמורות. אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון. ונחשב זה למעלה, כאילו הוא עבר באמת על איסור חמור. נמצא לפי זה, שהצדיק אומר, שהקב"ה מדקדק עמו על חוט השערה. וכפי שהתחתון אומר, כן מסכימים עמו למעלה.

ובזמן שהתחתון לא מרגיש איסור קל, שיהיה חמור כמו איסור חמור, גם כן מלמעלה לא מחשיבין את הדברים הקלים, שעובר עליהם, שיהיו נחשבים לאיסורים גדולים. נמצא, שעם אדם כזה נוהגים עמו כאילו הוא היה אדם קטן. היינו המצות שלו הם נחשבים לבחינת קטנים, וכמו כן העבירות שלו נבחנים לקטנים. ששניהם נשקלים במשקל אחד, והוא בכלל נבחן לאדם קטן.

מה שאין כן מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם גדולים, והן המצות שלו הם גדולים.

ולפי התענוג שהאדם מרגיש בעשיית המצוה, באותו שיעור הוא יכול להרגיש יסורים בעשיית העבירה.

ואמר על זה משל: לאדם שעשה איזה עבירה חמורה נגד המלוכה, ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך, ומקום המאסר הוא מחוץ להמדינה, באיזה מקום נידח בעולם. ותיכף הוציאו לפועל את הפסק דינו, ושלחו אותו למקום נידח בקצה תבל.

ושם מצא עוד אנשים, שנחייבו מצד המלוכה להיות שם כמוהו. אבל הוא נחלה במחלת השכחה, ושכח, שיש לו אשה, וילדים, ואנשים ידידים, ומכירים. והוא חושב אז, שכל העולם אינו יותר מכפי שרואה את המקום נידח ועם האנשים שנמצאים שמה, וכך נולד שם. ויותר הוא לא יודע.

נמצא, שהאמת שלו היא לפי הרגשתו, מה שהוא מרגיש עכשיו, ואין לו שום התחשבות עם המציאות האמיתי, רק לפי ידיעתו והרגשתו.

ושם למדו עמו חוקים ודינים, בכדי לדעת שעוד הפעם לא יעבור על חוקים, וישמור את עצמו מכל אלו העבירות שכתוב שם בהחוקים, ולידע איך לתקן מעשיו, בכדי שיוציאו אותו משם. וכשהוא למד בספרי חוקי המלך, ראה, שמי שהוא עובר על עבירה זו למשל, שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מישוב העולם. והוא מתפעל מהעונש החמור הזה, ויש לו תרעומות, מדוע נתנו עונשים כל כך גדולים.

אבל אף פעם לא יעלה בדעתו, שהוא בעצמו, הוא מהעובר על חוקי המדינה, וכבר דנו אותו בחומר הדין, וכבר הוציאו את פסק דינו לפועל. וכיון שהוא חלה במחלת השכחה, אף פעם לא ירגיש את מציאותו האמיתי.

וזה פירוש "וסביביו נשערה מאד", שהאדם צריך לעשות חשבון נפש על כל צעד ושעל, שהוא בעצמו עבר על מצות המלך, וכבר גרשוהו מהישוב.

וע"י רבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מח הזכרון. ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק כל כך ממקום ישוב העולם. ומתחיל לעסוק בתשובה, עד שמוציאים אותו משם ומחזירים אותו למקום ישוב. והרגשה זו בא דוקא ע"י עבודת האדם. ומתחיל להרגיש, איך שהוא נתרחק ממקום מקורו ושורשו, עד שזוכה לדביקות ה'."

שאלה: איך לשחק נכון כדי להתקדם בעבודה רוחנית?

רק במה שאנחנו לומדים לפי המאמרים האלה, ובעיקר בעבודתנו בסביבה, זאת אומרת בעשירייה ובתפילה לבורא. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אני עם העשירייה, ועם העשירייה יחד לבורא. זה בעצם הכיוון, אין יותר, כל היתר מתחבר לזה.

שאלה: אמרת קודם, "הם זה אני ואני זה הם". תוכל להבהיר?

מדובר על הקשר בקבוצה. תקרא שוב מאמרי רב"ש על החברה.

שאלה: בעל הסולם כותב בפסקה השלישית, "נמצא לפי זה, אם התחתון, על מחשבה דיבור מעשה קלה, נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדולה. למשל, על הפסק רגע בדביקות ה', נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא, החמור שבחמורות. אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון." האם כביכול התהפכו היוצרות, ולמעלה מסכימים עם מה שהתחתון אומר?

כן. כי האדם רוצה להתאים את עצמו לבורא. במידה שהוא מתאים את עצמו לבורא נניח ב-5%, אז מלמעלה מסכימים עם זה ועושים קשר נכון וכבר מטפלים באדם בהתאם למה שהוא מגיע.

יש התאמה בין עליון לבין תחתון ב-5% האלו.

שאלה: הוא כותב במאמר "וע"י רבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מח הזכרון. ומתחיל להרגיש,". איך אפשר לעשות מעשים טובים כשהאדם נמצא בזמן השכחה?

לא, אם הוא נמצא ממש בזמן הניתוק מהבורא, אז אין מעשים טובים. אפילו שנמצא בניתוק ולא מרגיש אבל הוא עושה בקבוצה, בהפצה, בכל מיני דברים כאלה שלא קשורים לרוחניות בצורה ישירה, שאין בפעולות האלה מחשבה על מנת להשפיע, אבל בעקבות זאת הוא בכל זאת מתקרב.

תלמיד: איך לתאר שמתייחסים מלמעלה לאדם כאדם קטן ולאדם כגדול, מה ההבדל ביחס?

כמו בעולם שלנו, מה יכולים לדרוש מהתינוק ומה דורשים מאדם מבוגר גדול, חכם. זו דוגמה שנותנים לכם בהתאם לעולם שלנו.

שאלה: אמרת שעונש עבור הצדיקים זוהי הרחקה מהבורא. עם איזו הרגשה ומחשבה עלי להתייחס לעונש הזה?

איך אני יכול עכשיו על ידי זה שקיבלתי עונש, להביא את עצמי מהר ככל האפשר לתיקון.

שאלה: מה חסר לנו כדי להרגיש ביחד את גדלות וחשיבות הבורא כל הזמן?

תמיכה הדדית. שום דבר לא חסר לנו חוץ מתמיכה הדדית. שכל אחד ירגיש שהחברים רוצים לעזור לו, וגם הם נמצאים באותו מצב כמוהו, גם לטוב וגם לרע. ואז על ידי זה, הם יותר ויותר יורידו את הלבושים האלו שמסתירים אותם, וכך זה יקרה.

שאלה: מה ההבדל בין אדם קטן לגדול ברוחניות?

לפי מידת האחריות שהוא מרגיש אחראי על העשירייה ובכלל על כל העולם.

שאלה: מהי מחלת השכחה?

מחלת השכחה היא שבאמת אין לנו שום ידיעה על הבורא ועל העולם הרוחני, ואנחנו נמצאים בניתוק ממנו, זו השכחה. זה דומה לאדם שמאבד את הזיכרון, נגיד אדם עבר תאונה קיבל מכה ואיבד את הזיכרון, ואז הוא אפילו לא יודע איך לשתות ואיך לאכול, יש כאלה, עד כדי כך. יש לנו זיכרון שנמצא בתאים שלנו, שנמצא באיברים שלנו, שנמצא בשרירים שלנו, במוח עצמות, כל מיני צורות זיכרון וזה הכול זיכרון, זאת אומרת רשימות.

אז יש לנו זיכרון, גם רשימות מהעולם הרוחני, אבל איפה הן? אין לנו, אנחנו עדיין לא הצלחנו לעורר אותן ולהחיות אותן, וזה מה שאנחנו עושים על ידי המאמצים שלנו בעשירייה, ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, כמו ילדים שמשחקים באיזה משחק, על ידי זה אנחנו מעוררים את הזיכרון, מעוררים את הרשימות, וזה בעצם מה שקורה לנו. על זה כתוב "ואכלתם ישן, נושן. וישן, מפני חדש תוציאו "¹, שאין חדש תחת השמש, אלא הכול זה רק עניין של רשימות שאנחנו מצליחים לעורר אותן וכך אנחנו מגלים את העולם העליון.

שום דבר אין בו חדש. אני גם עכשיו נמצא בו, רק אני לא מגלה כי אני נמצא במחלת השכחה, אני סנילי, אני מנותק כמו שקורה במחלת זקנה, ואז אני לא מרגיש איפה אני נמצא. איך אנחנו יכולים לעורר את הרגש שלנו למציאות האמיתית? זה מה שאנחנו עושים. מה זה נקרא בני ברוך? בני ברוך זה איזה מין בית חולים לסנילים שמרגישים את עצמם שהם איבדו את הזיכרון והקשר, והאחרים אפילו לא מרגישים את זה כך, זה עוד יותר גרוע.

שאלה: איזו הגבלה שם התחתון ולמה בדיוק הוא צריך לשים אותה?

התחתון צריך לעשות הגבלות ולהגיד לעליון אני רוצה להיות איתך בקשר הדדי, שאנחנו מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה, מדברים זה אל זה, בקיצור נמצאים בכל צורות הקשר. אבל אני צריך להיות כך איתך. אני רוצה להתקרב אליך, להבין, להרגיש, להיות איתך בצורה הדדית.

שאלה: איך נוכל להפסיק להקרין הגבלות על המדרגה העליונה?

אנחנו צריכים להפסיק להגביל את הבורא. אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו ובהשתדלות לעשות כל מה שהקשר הרוחני דורש מאיתנו. להיות מוכנים לזה.

שאלה: איך ועל מה כדאי לעשות חשבון נפש על כל צעד, איך לא מפספסים חשבון נפש?

אני צריך לראות בכל רגע בחיי, במה אני יכול להגדיל את הקשר בינינו, שבו יתגלה יותר כוח ההשפעה ההדדי שלנו, ובו יתגלה הבורא. בצורה כזאת פשוטה בעצם, אנחנו צריכים לייצב את הכלי למטה והבורא שיתגלה בו מלמעלה.

שאלה: איך אדם יכול להוציא את עצמו מהמחשבה החומרית אבל לא להיכנס למחשבה שהרוחניות שלי בידי החברים ולחכות שהם יחליטו הכול עבורי? איך לעשות את הפעולה והחישוב נכון כדי לעבוד באופן שלם בשני העולמות?

תעבוד באופן שלם בין העולמות, לקשור את כל החיים הגשמיים שלך להתקדמות רוחנית ותקדיש את עצמך להתקדמות רוחנית ככל האפשר, אבל בלי לזלזל בעולם הגשמי שהוא ניתן לך כדי שאתה תתקדם גם ברוחניות, וזה יקרה. את זה אנחנו לומדים. אדם חייב להתחתן, להיות נשוי זאת אומרת, עם ילדים, עם עבודה, הוא חייב לעבוד, הוא חייב להשתתף בקבוצה, בהפצה, בכל מה שיש, וכך להתקדם.

שאלה: איך אדם יכול לדון את עצמו על חוט השערה? על מה מדובר? האם זאת תפילה מבוררת יותר?

"חוט השערה" זה נקרא דרגת הדיוק הכי גבוהה לעת עתה שאדם יכול לתאר בהתקשרות לבורא.

שאלה: אם אנחנו יכולים לצאת מהגלות בעזרת החברים, האם זה אומר שפסק הדין של כל אחד נמצא בידי החברים?

פסק הדין נמצא בידי החברים. כדי לדון את האדם שואלים את החברים, ולפי מה שהם אומרים עליו, כך פסק דינו.

שאלה: יש מצבים שזורקים את האדם מהרגישות לרוחניות, לעשירייה, למקורות, הכול כאילו נמחק. האם מדובר במאמר גם על מצבים כאלה או על מצב כללי של גלות מרוחניות?

ככל שאדם יותר מחובר לחברים ולבורא כך עוצמת הניתוקים שלו מהחברים ומהבורא, ואז הוא מרגיש באמת מה זה נקרא קליפה, חושך, מוות. לכן לא להיבהל, לא לפחד, אבל ככל שנתקדם יותר, יהיו לנו ירידות גדולות יותר לפי הכלל "כל הגדול מחברו" ברוחניות, "יצרו", יצר הרע שלו, "גדול ממנו"², וככה זה יהיה. אנחנו צריכים פשוט להמשיך, על זה כתוב "כשור לעול וחמור למשא"³, להמשיך ולהמשיך.

שאלה: האם האדם בסיפור במאמר זה אדם פרטי או עשירייה?

בדרך כלל אנחנו מדברים על אדם פרטי שנמצא בתוך העשירייה. אם הוא לא נמצא בתוך עשירייה הוא לא יכול להיות מקושר עם הבורא, לכן הוא חייב להיות בתוך העשירייה ומתוך העשירייה אנחנו כבר מדברים מה מצבו הפרטי.

שאלה: אז אם האדם בעשירייה מגלה את עצמו ב"ארץ גזירה", מה ניתן לעשות? מה ישיב ל"ישוב העולם"? מהו "ישוב העולם"?

אני לא מבין בדיוק את השאלה. "ישוב העולם" מדובר על העולם הכללי, על האנושות. על הקשר של האדם עם הבורא מדובר מתוך העשירייה. באיזו מידה העשירייה תהיה קשורה עם כל האנושות, אנחנו עדיין לא נמצאים בזה בפועל, אבל אני מקווה שעוד מעט זה יקרה. זה יקרה ונראה לי שדי מהר, עוד מכת קורונה או עוד משהו ואנחנו כבר נגלה את הדברים האלה.

שאלה: האם מהירות יציאה מהגלות תלויה רק באדם עצמו, או גם במידת הערבות בינינו וגם בהתקדמות של כל הכלי העולמי?

זה תלוי בעיקר בעשירייה, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "הערבות", שיש שניים בסירה וכן הלאה. מה זאת אומרת שניים בסירה? אני והקבוצה. כי זה תמיד אני נגד הקבוצה, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כתוב "אבל בזכות ריבוי המעשים הטובים מתחיל זכרו לפעול". מאיפה האדם שואב את הכוח לעשות מעשים טובים אם הוא אפילו לא יודע מה הפסיד ולא מרגיש הנאה בעבודה? מה מניע אותו?

רשימו. זה נקרא "נקודה שבלב", "חלק אלוה ממעל", מה שנשאר לנו משבירת הכלי. הרשימו הזה מעורר אותנו ולא נותן מנוחה, וכך אנחנו חייבים להתקדם, או על ידי תנאים סביבתיים יותר נוחים וקלים, או על ידי תנאים סביבתיים יותר קשים, אבל כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם לפי המאמר האדם בעצמו קובע לפי מה הוא צריך להישפט, ואם כן, מאיפה מגיעות ההחלטות באדם עצמו שבאמצעותן הוא מחייב את הכוח העליון להתנהג עימו כפי שמבקש?

לפי איך שאדם מגיב על מה שהבורא עושה עימו הוא קובע את המשפט שלו, איך הבורא יעשה עימו. זאת אומרת, זה תלוי בתגובת האדם, אם אדם מבין פחות או מבין יותר מה שהבורא עושה עימו, מגיב יותר נכון או פחות נכון, בזה הוא קובע איך הבורא יתייחס אליו, זה ברור. היחסים שלנו עם הבורא הם מאוד מאוד פשוטים, לפי ההתאמה בין האדם לבורא. אבל בזה נלקחים בחשבון כל הנתונים של האדם, עד כמה הוא רחוק או קרוב לבורא.

ואפילו ההתעסקות שלו בין החברים, בהפצה, בעולם, וכל החשבונות שלו, של משפחה ועבודה, כל הנתונים שיש בו, ואפילו כשהוא בעצמו עדיין לא יודע ודאי שהוא אדם, אבל את זה לוקחים בחשבון ולפי זה מתייחסים.

תלמיד: האם אפשר להסביר את המשפט, "התחתון, עם המחשבה דיבור ומעשה שלו, גורם שכך מלמעלה ימשך השפע למטה."

האופן שבו התחתון מעמיד את עצמו כלפי הקבוצה ודרכה לבורא קובע איך מלמעלה יתייחסו אליו.

תלמיד: כיצד מתבטאת הגישה של האדם שמתוארת במשפט הבא "מה שאין כן מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם גדולים, והן המצות שלו הם גדולים."

זה ברור. במידה שאדם מבין את גודל חשיבות היחס שלו לבורא, שזה נובע מהקשר שלו עם העשירייה, והוא מעלה את דרגת הקשר הזו יותר ויותר, במידה הזאת מתייחסים אליו כך שאפשר לפתוח לאדם כזה קצת יותר את הרוחניות, להחזיר אותו לאותו מקום איפה שהיה לפני השבירה, זאת אומרת, לפני בריאת העולם, אם אפשר כך להגיד.

כי "בריאת העולם" זה נקרא בר, בריאה, בר מהרוחניות. וכך אנחנו צריכים לחזור לדרגה שהיא לפני בריאת העולם. זאת אומרת, לפני השבירה, לפני כל הדברים האלה, ששם יש איחוד בין הבורא לבין כל הבריאה שאחר כך הוא הוריד לעולם הזה.

---

1. "ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו." (ויקרא, כ"ו, י').↩

2. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩

3. "כשור לעול וכחמור למשאוי" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, דף ה', ב' גמרא(.↩