שיעור בוקר 27.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1048,

מאמר "מהו שתורה נקראת קו אמצעי בעבודה – ב'"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 1048, מאמר "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה, ב'", טור א', פסקה האחרונה, בדבר המתחיל "ידוע שסדר העבודה הוא".

אנחנו נכנסים להכיר יותר מה זה לפנינו ה"לשמה", זה הדבר העיקרי שדורשים מאיתנו. כי לקבל את טבע הבורא, על מנת להשפיע, להתחיל דרך התכונות האלה להבין ולהרגיש את המציאות האמיתית, לא מה שמתראה בתכונות האגואיסטיות, השקריות שלנו, המנותקות מהאמת, זו הבעיה שלנו, זו העבודה שלנו, ואנחנו כך צריכים לגשת לזה ולהכיר.

אומנם סדר העבודה שלנו מתחיל ב"לא לשמה", כשכולנו בעל מנת לקבל, כך נולדנו, כך התפתחנו, כך אנחנו ממשיכים בינתיים, אבל מ"לא לשמה" אנחנו צריכים להגיע ל"לשמה". על ידי פעולות, על ידי תרגילים, על ידי מאמצים, אנחנו מושכים עלינו מאור המחזיר למוטב והוא משנה לנו את הטבע, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את האמת. אומנם אנחנו בעל מנת לקבל, וכל הטבע שלנו הוא על מנת לקבל, טבע אגואיסטי, אבל אנחנו צריכים להגיע לעל מנת להשפיע, לטבע אלטרואיסטי, זה מה שעומד לפנינו.

לדבר הזה קשה מאוד להגיע, קודם כל מפני שאנחנו נמצאים כבר בדור האחרון והאגו שלנו גדול מאוד, לא כמו שהיה בדורות לפני מאות ואלפי שנים, ולכן אנחנו צריכים להתאמץ בהתאם למה שאנחנו ולמשוך את המאור המחזיר למוטב.

נקרא מה שכותב לנו כאן רב"ש ונראה איך אנחנו משתלבים בעבודה הזאת, בתהליך הזה.

"ידוע, שסדר העבודה הוא, מקודם צריכים לעבוד לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואח"כ צריכים ללמוד תורה". "לקבל על עצמו עול מלכות שמים" הכוונה שאת כל כוחות ההשפעה, ככל האפשר, אנחנו מקבלים על עצמנו ורוצים שהם ישלטו בנו. במידה שהתורה נכנסת בנו, כלומר כוונות, פעולות, על מנת להשפיע, אז אנחנו יכולים ללמוד תורה, לראות עד כמה אנחנו קולטים את התכונות, הפעולות, הרצונות, הכוונות, שכולם בעל מנת להשפיע, מחוץ לרצון שלנו. "כי אם אין לו מלכות שמים," רצון שהוא להשפיע, "שמים" נקראים השפעה, "יש לשאול, התורה של מי הוא לומד. כי קודם כל האדם צריך להאמין בנותן התורה, ואח"כ הוא יכול לקיים את התורה." כי השאלה היא תורה של מי הוא לומד. "הנה מלכות שמים נקראת בחינת "עשיה". היינו, שהוא מקבל על עצמו ללכת למעלה מהדעת." הוא רוצה ללכת למעלה מהטבע האגואיסטי שלו ולקבל על עצמו רק את חוקי ההשפעה, את חוקי הנתינה, את חוקי החיבור, ורק בצורה כזאת הוא מבין שהוא יכול להגיע לטבע השני שכולו על מנת להשפיע. ואז הוא יכול לקיים את התורה, כי כל התורה היא כוחות, פעולות, מחשבות, על מנת להשפיע.

קריין: שוב.

"ידוע, שסדר העבודה הוא, מקודם צריכים לעבוד לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואח"כ צריכים ללמוד תורה. כי אם אין לו מלכות שמים, יש לשאול, התורה של מי הוא לומד. כי קודם כל האדם צריך להאמין בנותן התורה, ואח"כ הוא יכול לקיים את התורה. הנה מלכות שמים נקראת בחינת "עשיה". היינו, שהוא מקבל על עצמו ללכת למעלה מהדעת.

היינו, הגם שהדעת של האדם יכול לבוא אליו עם הרבה שאלות, אז הוא עונה להן "הלא אתן שואלות אותי שאלות מבחינת הדעת, ואני הולך למעלה מהדעת. היינו ממקום שאין הדעת יכול להגיע שם ולהשיג ולהבין. שזה נקרא בחינת "אמונה". אם כן, אין מקום לכל מה שאתן שואלות אותי".

וזה נקרא בחינת "ימין". היינו, שהוא מאמין, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. הגם כשהוא מסתכל על העולם, יש לו הרבה שאלות, מכל מקום הוא הולך למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". אלא הוא מודה ומשבח את המלך, בזה שנותן לכולם רק טוב. וזה נקרא "ימין", "חסד". כלומר, שהנהגת העולם היא בבחינת חסד. כלומר, שהקב"ה מנהיג את העולם רק עם חסדים. ועל זה הוא אומר "בכל יום אברכך".

שאלה: מה המשמעות שהדעת, או השאלות, הן מעל הדעת, שאני עובד מעל הדעת?

אני עובד למעלה מהאגו שלי ורוצה להגיע למצב שכל הפעולות, המחשבות והרצונות שלי, הם כולם יהיו בעל מנת להשפיע. זה נקרא "למעלה מדעתי", מאיך שנולדתי, מאיך שהבורא ברא אותי.

שאלה: מה זה אומר לקבל עול מלכות שמים?

על ידי מאמצים שכולנו נעשה יחד אנחנו מקווים שהכוח המשותף ישפיע על כל אחד, וכל אחד יוכל לקבל על עצמו תכונת השפעה. והיא לאט לאט תתגלה בנו, תשלוט בנו ואנחנו נתנהג לפי תכונת ההשפעה.

שאלה: במשפט הראשון כתוב שצריך קודם לעבוד ואחר כך להתחיל ללמוד תורה. אני חשבתי שללמוד תורה זו עבודה. אם כן, מהי אותה עבודה הקודמת ללימוד תורה?

העבודה היא להתקרב לתכונת ההשפעה, אז נלמד את החוקים של העולם העליון, את חוקי ההשפעה, נלמד אותם על עצמנו. זה נקרא "לימוד תורה", כי התורה היא כולה השפעה, חוקי השפעה. כך נדע על מה מדובר בכלל, עכשיו אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: הוא כותב שקודם צריך להאמין בנותן התורה ואחר כך אתה יכול לקיים את התורה.

כן, וודאי, כי בלי זה איך תקיים? אם אתה לא מאמין שיש בורא והוא טוב ומיטיב, וכוחו מגיע אלינו, משנה אותנו, מעמיד אותנו כל פעם בצורה חדשה כדי לקרב אותנו לטבע שלו, אם אתה לא מקבל את זה ולא משתדל לאתר את זה, אז אתה מפספס. כל העבודה שאנחנו עושים עכשיו היא להכניס את עצמנו לאותו צינור שמגיע מהבורא אלינו וללכת בדיוק באותו קו מאיתנו לבורא.

תלמיד: חשבתי שלא חשוב אם אני מרגיש או לא מרגיש, מאמין או לא מאמין, אלא קודם כל אני עובד עם החברים ומשתדל לקיים את העבודה, ופה זה כאילו הפוך.

איך אתה מקיים ועם מה אתה עובד עם החברים אם אין לך מטרה, אם אין לך קו, אם אין לך בדיוק צורה איך לעשות ולמה אתה צריך להגיע? אתה צריך לברר את זה ככל שניתן. אבל בלי זה, זה כמו ללכת בחושך.

תלמיד: לקבוע את המטרה ולברר לאיפה הולכים, האם זה נקרא "להאמין"? אני חשבתי שלהאמין זה ממש להגיע להרגשה של הבורא שעוד אין לנו אותה. מה זה "להאמין בנותן התורה"?

"להאמין בנותן התורה" - על זה הוא כותב בכמה מקומות – זה שאתה מקבל שיש כוח עליון והוא מסדר לך את הכול, הוא מכוון אליך, מכוון אותך אליו, וכך אתה מתקרב אליו, מתחיל להיות יותר ויותר מכוון אליו.

תלמיד: כלומר גם אם כרגע זה לגמרי בשכל ועדיין לא מתלבש בהרגשה.

אתה משתדל להעביר את זה לרגש. כי אחרת, איך זה יקרה?

שאלה: האם ללמוד תורה, לקיים תורה, ובכלל התורה, היא אמצעי או מטרה?

היא גם אמצעי וגם מטרה. התורה כולה היא אותו קשר שיש לבורא עם הנבראים. לכן כל תכנית הבריאה, כל כוח הבריאה, כל המטרה כולה גם נקראת "תורה". הקשר בינינו ועם הבורא נקרא "תורה".

"תורה" היא מערכת התקשרות נכונה של כל הנבראים ביניהם עם הבורא יחד במערכת אחת. איך כל הנבראים מקושרים ביניהם יחד והבורא נמצא בתוך הקשר הזה, כל המערכת הזאת נקראת "תורה".

שאלה: כשהוא כותב במשפט הראשון, שסדר העבודה הוא, שקודם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים ואז ללמוד תורה - איך הוא מגיע לזה, הוא יכול להגיע לזה בלי תורה?

יש כמה שלבים. קודם כל צריכים להזמין את המאור המחזיר למוטב וגם זה תורה. אבל בעצם בתורה, אנחנו מתכוונים לכל אותם חוקי המערכת השלימה שקושרת אותנו יחד בינינו ועם הבורא בצורה שלימה. וכוחות האור שפועלים בתוך המערכת הזאת, קושרים את כל הפרטים יחד, עד אין קץ ממש במערכת אחת, זה נקרא "תורה".

שאלה: כדי להגיע למעלה מהדעת אני צריך לשאול את עצמי כמה שאלות. אבל מאידך הוא גם אומר, שאין מקום לכל השאלות האלה. אז מה זה הניגוד הזה?

תתקדם ותראה כמה שאלות יהיו לך וכמה לא תבין אותן, ותבין ולא תבין. ובצורה כזאת תראה שיש לאן להתקדם - מלא לשמה מגיעים לשמה. מחוסר הבנה, חוסר חיבור, חוסר דבקות, בכל החוסר הזה, מתחילים לראות איך מתקיימים, מצטברים ומתייצבים בנו כלים, שאלות, ובתוך השאלות האלה אנחנו מתחילים לגדול - דווקא מתוך הרבה שאלות.

שאלה: כתוב שהבורא משפיע טוב וחסד לכל הנבראים, לכל העולם וזה יפה שהוא משפיע טוב לכל העולם, אבל צריכים לבנות כלי בשבילו - זה לא שאני אבנה את הכלי בשביל עצמי. אז מה זה עוזר לי לדעת שהוא משפיע טוב וחסד לכל העולם?

אם אתה רוצה להרגיש מה הבורא משפיע לכולם, אז אתה צריך להיות בטבע שלו וזה כול מה שאתה צריך לעשות. כמה שאנחנו משיגים חיבור, אהבה והשפעה הדדית, בהתאם לזה אנחנו מתחילים להכיר את תכונות הבורא, פעולות הבורא ואותו עצמו. כי הבורא זה "בוא וראה", כשאני מתקרב ומגלה את הכוח הזה שפועל בכל הנבראים.

שאלה: האם התנאי הוא, שצריך להכיר בהשגחה העליונה ולהאמין בשכר ועונש ורק אז ללמוד תורה?

כן. אנחנו צריכים להשתדל להיות בהרגשת שכר ועונש ומתוך זה נגיע ללימוד תורה נכון.

תלמיד: ואז דרך לימוד התורה רואים שהכול רק חסד?

כן.

קריין: נמשיך לקרוא.

"אולם יש באדם יצר הרע, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא מלשון "ציור". היינו, שמראה לאדם ציורים רעים על הנהגת ה', איך שה' מתנהג עם העולם. וגם נותן ציור של שפלות על העבודה בכלל, שזה מכונה "שכינתא בעפרא". ואיך האדם יכול להתגבר וללכת בדרך הימין, הנקרא "שלימות", שיוכל לומר "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה יהיה תבלין, היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין". ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם הפעולה. היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת בדרך הימין. וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש שום חסרון.

ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", שהיא בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, שהוא חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה, שנקרא "חכמת התורה", כמו שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת".

כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא בשם "שמאל". היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים".

אולם כשמדברים בזמן שיש כבר גילוי חכמה, המכונה בחינת "שמאל" כנ"ל, יש עוד ענין, המכונה "קו אמצעי", שהוא, שבחינת החכמה צריכה להיות מלובשת בלבוש של חסדים. ומטרם זה יש מרחק גדול בין חסדים, המכונים "ימין", לחכמה, הנבחנת לבחינת שמאל. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "הלומד תורה לשמה", שפירושו, זה שלומד תורה, כוונתו היא בזה, שיזכה ע"י התורה לבוא לשמה.

היינו שהתורה, שהוא עוסק בה, כוונתו היא, שע"י זה יבוא לדרגת חסד. היינו, שיהיה בידו כח לעשות הכל בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "חסד". כמו שאמרו חז"ל "איזהו חסיד, האומר "שלי שלך ושלך שלך", שאינו רוצה שום דבר לתועלת עצמו. ואח"כ, כשכבר זכה ע"י התורה לבחינת חסד, כנ"ל, אז מגלין לו רזי תורה (אבות, פרק שישי א').

וזה כבר נקרא "שמאל". ואז השמאל הזה צריכים להכלל בימין, שנקרא, שאור החכמה, שהוא שמאל, מלובש בחסדים, שהוא ימין. וזה נקרא בחינת תורה, שהיא קו אמצעי, בין ימין לשמאל. לכן נבחן, שהתורה נכללת מחסד וגבורה.

נמצא, שמצב א' הוא, בזמן שהוא רוצה לבוא לדרגת לשמה, היינו בעל מנת להשפיע. שזה נקרא, שהאדם נמצא בגלות תחת שליטת היצר הרע. אז הוא צריך לתורה, שזה נקרא "הלומד תורה, בכדי להגיע לשמה". וזהו, שמאמין במה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וזה נקרא "תורה בבחינת ימין". היינו, בחינת חסד, בעל מנת להשפיע.

ובזמן שכבר השיג את דרגת לשמה, בא מצב ב'. היינו, שזוכה לבחינת "מגלין לו רזי תורה". היינו כנ"ל, לאחר שכבר זכה לבחינת "נותן", היינו שיש מציאות נותן בעולם, אח"כ בא מצב, שהנותן משפיע להאדם את התורה.

ובזה עוד לא נגמר, כי הוא צריך למצב ג', הנקרא, שבחינת החכמה צריכה להכלל בימין, הנקרא "חסדים". כי התורה היא מחכמה נפקת. פירוש, שהתורה יוצאת מחכמה, והיא צריכה להיות מלובשת באור החסדים, שחסדים נקראים "בחינת מעשה", ותורה נקרא "בחינת חכמה". ואסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו", כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי י"ב) "וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת". כן יוצא, שהתורה, הנקראת "חכמה", היא מאירה בבחינת קו אמצעי. וזה נקרא, שהתורה נכללת מחסד וגבורה, שהיא כוללת שניהם.

והנה בענין "הלומד תורה לשמה" יש להבחין ב' בחינות:

א. שהוא רואה, שאין לו שום שייכות לענין לעשות מעשים לתועלת ה'. אלא הוא רואה, שנמצא תחת שליטת היצר הרע, הטוען "כולה שלי". כלומר, שהוא לא מרשה לו לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. אלא במקום שהוא רואה, שיהיה מזה תועלת עצמו, הוא יכול לעבוד. מה שאין כן, אם אין הוא רואה תועלת עבור הרצון לקבל שלו, אין לו כח עבודה. כלומר, שהמודד שלו הוא תלוי כפי מה שהרצון לקבל שלו ירויח.

וכשהאדם משתדל לצאת משליטתו, כמו שכתוב במאמר "מהו שדבור של שבת לא יהיה כדבור של חול בעבודה" (פרשת בשלח, מאמר י"ח תש"ן), שכפי ערך שהאדם משתדל לצאת מהשעבוד והגלות, בשיעור זה הוא רואה, איך שהוא מונח בחושך ענן וערפל.

ומה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", הוא רואה אז להיפך, היינו, שהרע שבו התגבר יתר על המדה. כלומר, שאף פעם לא חלם, שאם יתחיל לעבוד ולתת יגיעה, ויעשה מעשים טובים על הכוונה "בכדי להגיע לבחינת לשמה". הרי הוא רואה עכשיו ההיפך, היינו, שבשפלות כזו לא היה חושב, שיוכל ליפול.

ובאמת כנ"ל, שזה בא לו מבחינת "כי אני הכבדתי את לבו". והגם שהסיבה, מה שהוא נמצא עכשיו בשפלות, היא באה מלמעלה, אבל בהרגשת התחתון, שמרגיש, שנמצא בחושך, ואין שום דבר מאיר לו, הוא טועם טעם של גלות, הגם שזה בא מלמעלה, כנ"ל.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה הפירוש מה שזה"ק אומר "אלו הקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל, ונראים בהם". יש לפרש, שהקולות האלו, היינו הקול תורה, שהוא בא בכדי לתת הכח, שיוכל לעשות מעשים בעל מנת להשפיע. וזה נקרא "בחינה ב' של לשמה", היינו "החושך וענן וערפל", שהוא הצורך והכלי להשיג את הקול תורה. ב' בחינות באות מלמעלה, הנקרא "לשמה":

א. הכלי, דהיינו החושך, שהוא הצורך, שלא יכול לסבול את החושך.

ב. האור, היינו הכח, שהוא הקול, היינו הקול תורה, שנותן לו הכח, שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, שהאור הזה מחזירו למוטב. וזה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו, שהקול תורה מתבל את היצר הרע, היינו שתהיה היכולת בידו לכוון לשמה.

וזה שכתוב "שהקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל, ונראים בהם הקולות, כמו שנראה בגוף". היינו לומר, שאם היו להם מקודם הכלים, שנקראים "חושך", שזה נקרא "מקום חסרון", אז יש מקום, שהקול תורה יכול לכנס בתוך החושך ולהאיר.

מה שאין כן כשאין מקום חושך, כלומר שעוד לא מרגיש את החסרון, מה שהוא לא יכול לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע, לא שייך לומר שבא אור ומאיר, כי אין לאור מקום להכנס. וזה שייך לבחינת ימין, היינו חסד, כלומר שכבר השיג כלים דהשפעה, שחסד נקרא "בחינת השפעה", שעושה חסד עם אחרים. ומבחינה זו כבר יש לו השלמת הכלים.

ואח"כ מתחיל את הבחינה ג', שהוא זוכה לבחינת "רזי תורה", שזה נקרא בחינת "שמאל". היות האור הזה בא בכלים דקבלה, בטח שצריך להיות בעל מנת להשפיע. ומכל מקום, אפילו שכבר זכה לבחינת מקבל בעל מנת להשפיע, מכל מקום נקרא זה בחינת "שמאל", מטעם שחסר כאן תיקון להלבשת החכמה בתוך החסדים, כנ"ל. אחרת זה יהיה "חכמתו מרובים ממעשיו".

ומכאן מתחיל ענין של קו אמצעי, היינו שהחכמה מלובש בחסדים. היינו, שהשמאל הנקרא "כלים דקבלה, המקבלים חכמה", יהיו מלובשים בחסדים. וזה שכתוב "התורה בא מימין, שהוא חסד, ובאה לשמאל, שהוא גבורה, שזה נקרא גילוי החכמה". אולם צריכים להכליל ימין בשמאל, ושמאל בימין. וזה נקרא, שהתורה היא בחינת "אמצעי", כלומר שנכללה מחכמה וממעשים, כנ"ל, שאסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו".

ואאמו"ר זצ"ל אמר פשט על הכתוב "וכל העם רואים את הקולות". ידוע, ש"קול" נקרא חסד, שהיא באה מבחינת "שמיעה", שנקרא בינה. וראיה נקרא, חכמה, כמו שכתוב, "עיני העדה זהו חכמי העדה". וענין חכמה שמאיר בכלים דקבלה, צריך שמירה שלא יקבלו אותם בעל מנת לקבל. לכן צריכים להמשיך לו לבוש של חסדים, הנקרא, קול ושמיעה.

לכן זה שכתוב, "וכל העם רואים את הקולות". פירוש, רואים, היינו שקבלו את אור החכמה כשהוא מלובש, בקול, שהוא חסד. וזה שכתוב, "שראו את החכמה כשהוא מלובש בקולות", היינו בחסדים, וזה נקרא, קו אמצעי, היינו כנ"ל, שנכללו מחכמה וחסדים.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש שאומר, שהתורה ניתנה בשלישי, שהיא תפארת, שהוא סוד "איש תם יעקב", שהוא סוד תפארת, ש"תם" הוא שלימות. ושאלנו "מהי השלימות, שיעקב נקרא "איש תם".

והתשובה היא, היות שתורה היא בחינת קו אמצעי, כנ"ל, ויעקב הוא בחינת קו אמצעי, הנכלל מימין ומשמאל, לכן יש שלימות. היינו, שיש התכללות מחכמה וחסדים ביחד, היינו שבעבודה יהיה הפירוש, שהאדם צריך להיות נכלל הן ממעשים, הנקרא "חסדים", והן מחכמה. כי אסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו".

אולם האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.

ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש של חברים.

היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.

אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.

וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא מחייב אותו. כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף, ולחייב אותו לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח לעשות מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא לשמה הזה.

אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.

לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים לאותו אדם.

לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד. רק הבורא התלבש נגדו בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה לה', על זה שה' היה הסיבה".

ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם. אז האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.

ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך חשוב בעיניו.

אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.

לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא מדעתו", היינו שלא לשמה.

וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה."

האמת שהמאמר הוא לא כל כך קשה, הוא ארוך וצריכים איכשהו להתמצא בו, אבל הנושא עצמו כבר לא צריך להיות לנו קשה.

שאלה: כל דבר שחכמתו הוא במעשיו, אז חכמתו לא מחזיקה. למה הכוונה?

"חכמתו מרובה ממעשיו" זה כשהוא לא הולך למעלה מהדעת, לא הולך להשפעה. אלא אם הגוף אומר לו שכאן יש מקום לקבל משהו, לעשות פעולות קבלה, אז הוא עושה את זה ולכן הוא מפסיד, כי הוא לא הולך בדרך האמת.

שאלה: האם אני צריך להרגיש חושך ואור בו זמנית, או בזמנים שונים. למשל, האם בכל פעולה שלי צריך שיהיו בה גם חושך וגם אור?

כן, בדרך כלל. אבל תראה את זה לפי הניסיון.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב של תיקון הלבשת החכמה בחסדים?

זו כבר דרגה גדולה, כשחכמה מתלבשת בחסדים. זה לא לעכשיו.

שאלה: במאמר מתוארות שורת פעולות, שבהן הבורא שם אותנו לנהל עצמנו בלא לשמה. מה זה אומר שהבורא שולח לנו פעולות, שאנחנו לא מבינים מה הוא רוצה מאיתנו, כשהוא שולח לנו רצונות שגורמים לנו ליפול. לא ברור מה הוא רוצה מאיתנו בדיוק.

הבורא מנהל אותנו בצורה מאוד פשוטה, הוא מעלה בנו כל מיני רצונות ואנחנו רוצים לקיים אותם, מפני שאנחנו מקבלים את הרצונות האלה כרצונות שלנו, ועל ידי זה אנחנו מקיימים מה שהוא רוצה. אנחנו לא יכולים להרגיש משהו שלא שלנו. נגיד הוא נותן לי עכשיו רצון לכוס קפה, אז אני רוצה לשתות קפה, ואני הולך להשיג אותו ואני נהנה מכך שאני ממלא את הרצון הזה.

כדי שנראה את האמת, אנחנו צריכים להתנתק מהרצון שלנו ולבדוק, אם הרצון הזה נגיד לכוס קפה או למשהו אחר, הוא באמת הרצון שלי, או רצון של הבורא, או בכלל לא ידוע מאיפה הוא בא. אני צריך לבדוק בדיוק מהו המקור של הרצון שלי, האם הוא שלי ואז אני אממש אותו.

שאלה: אם הפעולות שלא לשמה נשלחו מהבורא, מהו החופש?

כל הרצונות שלנו כבר נמצאים בכלי שלנו מאיפה שנולדנו, מהרצון לקבל של הבורא, שברא בנו רצונות כאלה ולכן קבע בנו כל מיני מנהגים וכן הלאה. אין לנו שום רצון חופשי בזה, אלא זה מה שאנחנו רוצים לעשות.

הרצון החופשי הוא לקיים או לא לקיים, אם אנחנו מגיעים ללשמה או לא לשמה. אחרת אנחנו רק מקיימים מה שהטבע היינו אלוהים, הבורא מעורר בנו.

שאלה: הבורא גורם לאדם לגלות שמאחורי הלא לשמה הבורא עושה פעולת השפעה?

כן, זה דבר אחד ועוד, שכל הפעולות האלה הן לטובתו האמיתית של האדם ולכל הנבראים וזה הכול מגיע מהבורא, ועל ידי זה האדם מגיע לדבקות בבורא.

שאלה: לימוד התורה מביא את האדם לקו אמצעי, האם זאת מתנה מלמעלה או זה נבנה מלמטה?

הכול מגיע מלמעלה.

שאלה: האם הבורא משתמש בנו כפרגוד כדי להפעיל את הרצון ולהעביר אותו משלא לשמה ללשמה? האם זו מטרתו?

לך נראה שזה כך, עוד נראה איך זה ישתנה. אני לא חושב שאנחנו משמשים כפרגוד. זה שהבורא מסתתר בתוך אדם זה נכון, אם אתה מתכוון לזה.

שאלה: אני רוצה להמשיך את הדוגמה של הקפה שנתת כדי לברר את הרצון. יכול להיות שבדיקת הרצון שלי משוחדת, איך אני יכול לסמוך על עצמי שאני בודק את הרצון בברור הזה?

רק מתוך כך שאתה מתחבר עם החברים, מגיע לרצון אחד, לכוונה אחת, לבורא אחד, הכול מתלבש במושג אחד, ואז אתה מבין שאתה לא טועה.

תלמיד: אם אחרי ברור אני מרגיש מהו המימוש הנכון של הרצון אבל אני לא מוצא כוחות לבצע, לממש אותו?

ברור שאתה לא מוצא כוחות, זה בטוח, זה גם סימן נכון, כי אז אתה מתפלל ופונה לבורא שהוא יעשה עבורך. אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד קדימה לבד, אין לנו כוחות, מאין יהיו לי כוחות לעשות מעשה רוחני כלשהו?

תלמיד: האם אפשר להגיד שתוצאה טובה של ברור היא לגלות שאני לא מסוגל לממש לבד את הרצון בצורה נכונה בלי עזרת הבורא?

גם זה בדרך. אם אני מבין שאני לא מסוגל, ואני גם מגלה שאני לא מסוגל מפני שאני עדיין נמצא בטבע שהוא לקבל, אז אני מתפלל לבורא ומבקש ממנו לתקן אותי. במידה שאני אהיה מתוקן, במידה הזאת אני אתכלל בו ואעשה בדבקות בו פעולות על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שאני צריך לבדוק מי מהווה את מקור הרצון לשתות כוס קפה למשל, ורק אחרי זה לפעול. מה אני צריך לבדוק ואיך בדיוק, אם אנחנו לומדים שאין עוד מלבדו?

אם אתה דבוק בקבוצה בצורה שאתה מבין שזו צורה שלמה, אז אתה לא צריך יותר, כי אז בתוך הכיוון הזה אתה מגלה גם את הבורא במידה שאתה צריך כדי לתקן את עצמך לעת עתה.

שאלה: לא ברור מה זה, כי אנחנו אומרים כעובדה שאין עוד מלבדו.

איך יכול להיות אחרת אצלנו? כך אנחנו מחפשים אותו, כך אנחנו רוצים לאתר אותו.

תלמיד: ברגע זה צריך פשוט לחשוב על כך וזה כבר נותן לי איזה קשר.

תחשוב על זה.

שאלה: אני לא מצליח להבין את צורת העבודה באופן מעשי. למשל, יש לי בעיה, אני אוהב לאכול דברים מתוקים ומגלה שאני ממש רוצה, חושב על זה, אבל אני לא מסכים שאני נמצא בשעבוד לזה. אז יש לי עשירייה, אני בורח מהחיסרון הזה לחיסרון של העשירייה, למ"ן המשותף, לבקשה, אבל בכל זאת נוצר הרושם שזאת לא עבודה שלמה, לא נעשה פה תיקון אלא בריחה. איך נכון לעשות את זה?

הכי נכון זה להתחבר לחברים ולהגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא מתי אני רואה ושומע? אם אני מתחבר לקבוצה, הולך איתם יחד, מתבטל כלפיהם, כמו שרב"ש כותב במאמרי הקבוצה אפס לעומת כולם, וככל שיש אפסים, כך אני גבוה יותר, מתקדם יותר.

תלמיד: האם יש איזה קריטריון שלפיו אני יכול לבדוק שבאמת כתוצאה מעבודה משותפת, מההתכללות, מהמ"ן בעשירייה, יש כאן איזה תיקון ולא בריחה?

אתה לא בורח, להיפך, אתה מתקדם לקבוצה. אין לך ברירה אחרת להתקרב לבורא כי הוא נמצא במרכז הקבוצה. איך אתה חושב שאתה יכול למצוא אותו, לתפוס אותו, להתקרב אליו? זה יכול להיות אך ורק על ידי זה שאתה תמצא את הקבוצה.

תלמיד: אני מתכוון לכך שמתחיל יום חדש ואני מגלה שאני משועבד עוד יותר, לא לבורא, אלא לרצונות כלשהם, ואני צריך שוב להיכנס לעבודה הזו מחדש. ואז יש תסכול, אכזבה שאני שוב בעבדות הזאת, ואיפה התיקון?

טוב מאוד. התיקון היה בדרגה הקודמת, בעזרת התיקון הזה הגעת לדרגה החדשה, אתה נמצא ברצון לקבל אגואיסטי גדול יותר שהתגלה בך, ועכשיו אתה צריך גם עליו לעשות פעולת השפעה. זאת אומרת על פני הרצון לקבל שעכשיו מתגלה בך אתה צריך להתחבר עם החברים גם היום, וכך יום יום, עד שהפעולות האלה יביאו אותך למדרגה חדשה ממש.

תלמיד: אז אני צריך לקבל את עצם העובדה הזו שאני לא רואה תוצאות, שינויים.

זה שאתה מרגיש רצון חדש, אגואיסטי, זו כבר מדרגה חדשה. למה אתה לא מרוצה? קדימה - עוד ועוד ועוד, רק לעשות יותר ויותר.

תלמיד: אני מרגיש שאני נחלש דווקא. אתה לא מרגיש "גבר", כמו שאומרים ברוסית, אלא אתה מרגיש עוד יותר תלוי, יותר חלש. זו לא תחושה נעימה להרגיש שאתה חלש.

אבל "חזק", דווקא בזה שאתה ממשיך באותה העבודה למרות שלא רואה התקדמות. זה נקרא שאתה "גבר", שאתה מתגבר. וכך סופרים את המדרגות.

שאלה: במאמר הוא מתאר בצורה מאוד מעניינית שתי מדרגות של "לשמה". כפי שהבנתי, יש את המדרגה הראשונה שהיא הכשרת הכלי, ומדרגה שנייה כשהבורא נותן את ה"לשמה" כאור. מהם שני השלבים של בניית "לשמה"?

אנחנו נצטרך לחזור שוב על המאמר. אני מבין אותך ואתה צודק, אבל קודם נענה על השאלות האלו.

שאלה: האם כשהבורא מעורר אותנו לעבוד שלא לשמה דרך החברים, עדיין אין לנו הרגשה של התורה?

לא, ודאי שלא.

תלמיד: אם אנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" ומתחילים לקבל תיקון על מנת לעבוד לשמה, כבר יש הרגשה של אור התורה בתוכינו?

לא. אנחנו משתמשים ב"אמונת חכמים", מה שנקרא. אנחנו מקבלים את מה שאמרו המורים שלנו בינתיים כמו ילדים שמתבטלים כלפי הגדולים וכך אנחנו מתקדמים. עד שבעצמנו נעשים קצת יותר גדולים. אז לאט לאט בדיוק כמו שאדם גדל מתינוק לילד ולבחור והלאה.

תלמיד: וכשמגיעים לדרגת לשמה, אנחנו כבר מרגישים את אור התורה?

כן, ודאי. בלשמה אנחנו כבר מתחילים להרגיש את המאור המחזיר למוטב, הוא נותן לנו יכולת להיות בלשמה.

תלמיד: ואז מגלים לנו את רזי התורה ומאלצים אותנו להרבות במעשים.

לא מאלצים, אנחנו בעצמנו רוצים.

תלמיד: אנחנו מרבים במעשים כדי שתורתו לא תהיה רבה ממעשיו וזה כאילו האצה של התהליך.

כן.

שאלה: רב"ש מדבר על החושך. מה הוא המקום שבו האור יכול להיכנס בעשירייה, ואיך זה קורה?

במידה שאנחנו מתקרבים זה לזה, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מוכנים לוותר - כל אחד כלפי האחרים - ואז האור יכול להתחיל להתגלות בנו. החיבור בינינו מתחיל להתייצב והאור בחיבור הזה מתחיל להיראות. זאת אומרת תכונת ההשפעה ההדדית.

שאלה: איך אדם מברר מהו הרצון האמיתי שלו?

אנחנו לומדים שהרצון האמיתי שלו צריך להיות בחיבור עם כל החברים, וכשהוא מתחיל להרגיש את נקודת החיבור המשותפת, מזה הוא מתחיל לעלות להרגשת הבורא.

שאלה: קראנו קודם שאסור שחכמה תהיה יותר מרובה ממעשיו. במה אנחנו צריכים להיזהר בשביל לשמור על הסדר הנכון?

שהשכל שלנו לא יקבע לנו מה לעשות אלא רק הלב שלנו. כשאנחנו מתחברים לאחרים הוא יקבע לנו מה אנחנו עושים.

שאלה: חשבתי שאם האדם כבר מצליח להבין שהוא מקבל את הלא לשמה מהבורא, זה כבר נקרא "לשמה". אבל פה הוא כותב שזה עדיין לא נקרא לשמה.

"לשמה" זה כל המדרגות רוחניות שבהן אנחנו עולים. לפני שנכנסים לסולם המדרגות, אנחנו נמצאים במצבים שנקראים לא לשמה.

תלמיד: אבל אם האדם כבר מגלה שהבורא הוא שמפעיל אותו מאחורה, זה לא נקרא לשמה?

עוד לא.

שאלה: כתוב "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". למי הוא אמר? איך זה מתגלה בנו?

כך הוא אומר לכולם. מי שמגיע למצב הזה, מבין שכך הבורא קבע מראש, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

שאלה: כתוב על התורה פה, "כי התורה היא מחכמה נפקת. פירוש, שהתורה יוצאת מחכמה". מה יש בחכמה שדווקא ממנה יוצאת התורה?

זה אור שמגיע לנו מהבורא, מספירת הכתר ומספירת החכמה וממנו מתפתח הכול. ספירת הבינה היא תוצאה מהחכמה. הכול תוצאה מהחכמה, אור החכמה זה האור הכי גבוה.

שאלה: ענית קודם לחבר שהאדם צריך לבדוק את האמת לגבי הרצון שלו. אמרת שקודם כל הוא צריך להתנתק מהרצון ואז לבדוק מה המקור של הרצון. או שהרצון הוא מהבורא, או שזה רצון שלו, או שבכלל לא ברור מאיפה הוא בא. האם הבירור הזה הוא כלפי כל רצון ורצון שמתגלה באדם או רק כלפי רצונות לחיבור?

בעיקר כלפי רצונות לחיבור. ככל שאנחנו יכולים להבדיל, אבל רצונות לחיבור.

תלמיד: לגבי המקור של הרצון, חוץ מרצון לקבל אין רצונות אחרים, אז ברור שהמקור שלו הוא אגואיסטי.

כל הרצונות במקורם הם אגואיסטיים אבל אנחנו צריכים לתקן אותם על ידי המאור המחזיר למוטב. זה כל העניין של התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.

תלמיד: אמרת שברגע שהאדם רואה שזה רצון נכון אז הוא בא ומממש אותו, ואם לא, אז הוא לא מממש אותו.

אם הוא יכול לתקן את הרצון שלו מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, מכוונה לעצמו לכוונה לאחרים ולבורא, אז הוא מממש.

תלמיד: מתי אני יודע שהבדיקה הזו נכונה? כי תמיד הכוונה היא אגואיסטית.

לא תמיד, את זה אתה לא יודע. מתי אני יכול להשתמש ברצון בצורה נכונה? אם אני משתמש ברצון קודם כל בעשירייה. בלי עשירייה הרצון הוא בטוח אגואיסטי, אם הוא בתוך העשירייה אז יכול להיות שהעשירייה כולה מקולקלת, יש גם דבר כזה, אבל בעצם בתוך העשירייה, אם אנחנו עשירייה שמתקדמת אז אנחנו מתקנים את הכוונה שלנו על מנת להשפיע. אם אנחנו מסוגלים להשפיע זה אל זה בתוך העשירייה אז מתוך העשירייה אנחנו גם מסוגלים לכוון את עצמנו לבורא על מנת להשפיע, ואז אנחנו מבצעים את הפעולה הנכונה.

שאלה: בהמשך לבירור הזה, אמרת שאני צריך לבדוק מהו המקור של הרצון. גם האגו שלי שמתעורר זה רצון שהמקור שלו הוא הבורא, אז איך אני יודע אם לממש אותו?

כלפי החברים. אי אפשר לברר שום דבר אלא רק כלפי החברים.

שאלה: כתוב שהבורא מסתיר עצמו בלבוש של לא לשמה כמו החברים. מדוע הבורא מתלבש בלבוש כזה?

כדי שיהיה לנו חופש, הכרה, הבנה וידיעה, גישה ללשמה בצורה שאנחנו מתאמצים ומגיעים לתכונה הזאת "לשמה". לכן הבורא עושה איתנו כאלה תרגילים, זה נקרא "מלא לשמה להגיע ללשמה".

אתם רואים שעד היום במשך אלפי שנים אנשים עדיין לא גילו מה סוד התיקון. אם תתחיל להסביר להם, אז תראה עד כמה זה בלתי אפשרי להסביר. ואפילו אם תתחיל להסביר לחברים שלנו, אז תראה עד כמה זה קשה. עד כמה אנחנו לומדים ונתקלים בכל מיני בעיות במוח ובלב כדי להרגיש, להשיג, לאתר, להתקרב ללשמה, עד כמה זה קשה. כי זו ממש מדרגה רוחנית אחרת, הפוכה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".

שאלה: רב"ש כותב במאמר שאם אדם לומד תורה, זה מביא אותו להכבדת הלב, לטענות לבורא למה בראת לי את הרע, למה אתה מתגלה בצורה כזאת, ואז יש איזה רגע של הכרה שכך הבורא רוצה לקרב אותו, הוא מתגלה לו בצורה כזו, ואז יש רגע של הודיה שכך הבורא התגלה. מה מעביר אותנו ממצב של הרבה טענות לבורא למצב של הכרה והודיה?

ניצוץ של אור קטן מאוד שמאיר כלפי הטענות שלנו מבטל את כל הטענות ואנחנו כבר מסכימים עם הבורא. אין לנו שום בעיות, שום טענות ואנחנו מוכנים להיות קשורים לבורא בלב ונפש.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים "מאהבת חברים מגיעים לאהבת ה'", ו"מלא לשמה מגיעים לשמה", כלומר יש אמצעי ויש מטרה. המטרה היא גדולה ואני צריך להשתמש באמצעי כדי להגיע למטרה. מהמאמר עכשיו נראה שכאשר מכניסים את אין עוד מלבדו לתמונה ומבינים שהכול בא ממנו, נראה כאילו האחד לא יכול להתקיים בלי האחר, לא יכול להיות לשמה בלי לא לשמה ולא יכול להיות לא לשמה בלי לשמה, והם נחוצים להתקדמות שלנו באותה מידה.

נכון. איך יכול להיות שהעולם יכול להתקיים בלי האגו? אי אפשר בלי בורסקאי כמו שכתוב. אנחנו מבינים שהנברא חייב להיות כלול משני חלקי הבריאה, מעל מנת לקבל ומעל מנת להשפיע, ורק בקשר ובגבול, בחתך בין שניהם הוא יכול לאתר את עצמו כיתרון האור מתוך החושך. אחרת איך תעשה? אם לא יהיה לך לא לשמה איך תבין מה זה לשמה? אתה תהיה כמלאך שפועל לפי על מנת להשפיע, שפועל בהשפעה ללא שום קשר עם הקבלה.

בצורה כזאת הוא לא יכול להשיג שום דבר, הוא פשוט נמצא כבר בתוך הרצון להשפיע ולכן אין לו שום התקרבות לבורא ונגיעה בבורא. כי ההרגשה חייבת להיות כיתרון האור מתוך החושך, שאנחנו מגיעים מתוך הרצון לקבל שלנו האכזרי, הגדול, לעל מנת להשפיע ואז אנחנו מבינים את הפער שביניהם ואת כל המרחק שביניהם ולומדים זה על פני זה.

אי אפשר אחרת, הרי בשביל מה הבורא ברא רצון לקבל גדול כזה, כוונות על מנת לקבל? כדי שאנחנו נשיג אותו, שנהיה למעלה מהמלאכים. "מלאכים" אלו כוחות ההשפעה הכי גדולים בטבע אבל אין בהם בחירה חופשית. ובנו יש, דווקא בזכות הבחירה חופשית אנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע כנגד על מנת לקבל, כיתרון האור מתוך החושך, ובפער בין אור וחושך, בין קבלה והשפעה אנחנו מגיעים למצב "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע", דווקא יודעי טוב ורע, ומתוך זה אנחנו משיגים את האלוהות.

ולכן כתוב "שובה ישראל עד ה' אלוהיך", זאת אומרת מי שרוצה להגיע לבורא, ישר-אל, ישראל, יכול להגיע "עד ה' אלוהיך", אנחנו יכולים להשיג ממש למעלה מכולם. וזאת מפני שאנחנו כלולים בתוכנו, נכללים מטוב ורע, ועל התפר ביניהם אנחנו יכולים להכיר את כל המציאות. כמו בכל מצב ומצב, אנחנו משיגים משהו רק מדבר והיפוכו.

תלמיד: נראה כאילו צריך להתחיל בחברים ומתוכם להגיע לבורא, אבל זה נראה שמתחילים בקו שמאל וממנו הולכים לימין. האם תמיד זה הכיוון או שיש גם כיוון הפוך?

נגיד שזה דומה, כי אנחנו מתחילים מהרצון לקבל עד שאנחנו מסדרים אותו. עוד נברר את זה.

שאלה: כיצד נוכל לאפשר לאור החכמה להתלבש בתוך אור החסדים?

במידה שאנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר אז אנחנו מפעילים את אור החסדים, ואז לפי גודל אור החסדים אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו לאור החכמה.

שאלה: מה על האדם לעשות כשהוא מזהה שהבורא מחייב אותו לפעול דרך לא לשמה? איך עליו להתייחס לזה, איך להתקרב ללשמה מהמצב הזה?

הבורא כל הזמן מאיר עלינו ומעביר אותנו דרך כל מיני פעולות הפוכות מהאמת כדי שאנחנו נלמד "כיתרון אור מתוך חושך", וכך אנחנו מתקדמים ומגלים את הצורה הנכונה של הגילוי.

שאלה: מה זה אומר להתבטל כלפי האחרים, לוותר לאחרים? על מה בדיוק האדם מוותר?

האדם מוותר על הכול מתוך זה שרוצה לעזור לחברים ולדאוג להם כמו המטפלת בקבוצה.

שאלה: האם בכלל יש דבר כזה רצון שבא מצד האדם?

לא, מהאדם לא בא שום דבר חוץ מההשתדלות שלו לברר מה הבורא שולח לו. אנחנו יכולים ללמוד את זה מהקטנים, מהתינוקות, שיש בהם רק מה שאנחנו מעוררים, מה שהטבע מעורר, וכך הם גדלים.

שאלה: מה זה "תם"? למה זה נקרא שלמות?

שלמות היא שהאדם מקבל את זה שהכול מגיע מהבורא. הוא מבין שהוא חייב לקיים את כל חוקי הטבע העליון, מקבל את הדברים האלה ומשתדל לקשור את עצמו לחוקים האלו. זה נקרא "תם".

שאלה: רב"ש מפרט במאמר שלושה שלבים - הראשון הוא גילוי יצר הרע, השני הוא גילוי חסדים, והשלישי הוא גילוי חכמה וחסדים. האם שלב ג' הוא תיקון של שלב ב'?

לא, זה לא תיקון, אלא כבר משיגים את המטרה, מתקנים את הכלי. זה נקרא שמגיעים לכלי דהשפעה, אור החסדים. אחר כך באור החסדים מעלים את הכלי לדרגה שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע, באור החכמה, ובזה משיגים את מטרת הבריאה.

תלמיד: מה הקשר בין שלב ג' שבו משיגים את מטרת הבריאה לבין שלב א', שזה גילוי יצר הרע? הרי השלב הזה כבר מנותק מהיצר הרע.

מה פתאום? בשלב א' הוא רק הולך להתנתק, בשלב ב' הוא רוכש אור חסדים, ובשלב ג' הוא משיג את אור החכמה בתוך אור החסדים.

תלמיד: וזה התיקון השלם של יצר הרע?

כן.

שאלה: במקביל אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתן מילוי לבריאה שלו, זאת עבודה אחת שאנחנו צריכים לעשות, ואחרי זה יש לנו עוד עבודה שאנחנו בעצם הנברא בעצמו, הבריאה בעצמה, ואנחנו צריכים לקבל מהבורא ובזה לתת לו תענוג. יש כאילו שתי מגמות כאלה.

לא. מאיפה לקחת שכך צריך להיות? אני לא יכול להגיד שום דבר, תקרא טוב את המאמר שוב, ואל תוסיף לו שום דבר, שצריך לעשות כך או אחרת. אתה תמיד רוצה לעבד את הדברים בעצמך, והעיבוד הזה גורם לך לסטות.

שאלה: האם יש הבדל בין פעולה שהחברה מבקשת לעשות ואני לא רוצה אבל מבצע, לעומת פעולה שהחברה מבקשת לעשות ואני לא רוצה ואין לי כוח אבל אני פונה לבורא. האם יש הבדל בין שתי הפעולות האלה?

ודאי שיש הבדל. כי היחס שלך לחברים והיחס שלך לבורא הוא ברור, בולט בשני המצבים הללו.

תלמיד: בפעולה הראשונה שאני לא פונה לבורא, זו פעולה שמביאה מאור או שהיא מעל הדעת?

לא, אם אתה לא פונה לבורא אין לך שום תוצאה טובה.

שאלה: האם יש פעולה שהחברה מבקשת ואני לא חייב לבצע? או שכל פעולה שהחברה מבקשת אני חייב לבצע?

את חייב לבצע את בקשות החברה למען החיבור ביניכם. מה עוד החברים יכולים לבקש אני לא יודע, אבל בעצם זה מה שיש.

שאלה: למה כשאדם רוצה קפה למשל הוא צריך לבדוק אם זה רצון שלו או רצון של הבורא?

בשביל מה לי לבדוק כשאני רוצה כוס קפה אם זה רצון שלי או רצון של הבורא? על כל הרצונות שלי אני מראש יכול להגיד שהם רצונות של הבורא, שהוא כך מעורר בי אותם.

שאלה: איך בודקים את המקור של הרצון?

כל הרצונות מתעוררים מהבורא דרך כל מיני אמצעים ומגיעים אלינו. רק מה אנחנו צריכים לעשות איתם? אנחנו צריכים לממש אותם, קודם כל למיין למה הרצונות האלה מכוונים ואיך אני יכול להשתמש בהם כדי להתקדם למטרת הבריאה.

שאלה: מה עושים אם מגלים שהרצון הוא שלי ולא של הבורא?

אין דבר כזה. אין רצון שמתעורר באדם והוא רצון של האדם, אלא כך נראה לאדם.

שאלה: אז מה אני עושה אם נראה לי שהרצון שלי ולא של הבורא?

להשתדל לשייך אותו לבורא ולענות על השאלה, בשביל מה הבורא מעורר בי את הרצון הזה. האם כדי שאני איכנע? כדי שאני אעלה מעליו? כדי שאני אשתדל למחוק אותו? כדי שאני אפנה עימו לבורא ואבקש בירור? וכן הלאה.

שאלה: האם מה שצריך לבדוק ברצון זה אם אני הולך לשמח את הבורא עם הרצון הזה או לא?

כן. רצוי שאבדוק כל רצון ורצון אם במימוש שלו אני משמח את הבורא או לא.

שאלה: כאשר מגלים שהרצון הוא של הבורא, איך אפשר בכלל לממש רצון לא שלי? אפילו אימא שמממשת את הרצון של ילדיה, מרגישה שזה מה שהיא רוצה.

אין לנו אף רצון שלנו, אנחנו רק מקבלים, אנו כמו מקלט רדיו, אנחנו מקבלים רצונות שהבורא מעורר בנו, מרגישים שאלו רצונות שלנו, ורוצים לממש אותם. אבל באמת אלו לא רצונות שלנו, אלא רצונות שמגיעים אלינו מהבורא.

שאלה: שמעתי עכשיו שמלאכים הם כוח של השפעה, אבל אין להם לא לשמה, ולכן הם לא יכולים להתקדם. האם זה אומר שאדם הראשון לפני השבירה היה מלאך?

נכון, כך כתוב, שהוא היה מלאך. ורק אחרי השבירה, כשכבר נכלל מיצר הרע, ומיצר הטוב, רק אז אפשר היה להגיד שהוא נעשה אדם, ועכשיו יש לו אפשרות להידמות לבורא.

תלמיד: אז במה באמת שונה הלשמה שלפני השבירה, ללשמה שעלינו להגיע אליה?

לפני שבירה לא היו לשמה ולא לשמה. לפני שבירה עוד לא היו את כל הנתונים הראויים לבנות את האדם. עוד לא היה "נעשה אדם".

שאלה: במאמר כתוב, "לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים לאותו אדם". מה זה שלכל אחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי המתאים לאותו אדם?

זה מסך שהאדם צריך לרכוש כדי שהפעולות ממנו והחוצה יהיו רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: מצד אחד נאמר, "אם אין אני לי מי לי", ויחד עם זה הבורא עושה הכול. אם כך מה העבודה שלי?

לחבר יחד את שני הדברים האלו, את "אם אין אני לי מי לי", ואת זה שהבורא עושה הכול, אין עוד מלבדו.

שאלה: מה זה אומר להיות בתחושת שכר ועונש?

זה בעיקר במחשבה, "הכול במחשבה יתבררו" כמו שכתוב, אז על כל מחשבה שלי יש לי שכר או עונש, ולכן אני בודק ומברר מאוד בקפדנות את כל המחשבות שלי, כדי להגיע למצב של שכר גדול וטוב.

שאלה: איך האדם יכול לבדוק שחכמתו לא תהיה יותר ממעשיו?

על ידי זה שהוא מוסר את עצמו לחברה. זו הבדיקה הכי בטוחה, והכי קרובה אליו, שהוא פשוט מוסר את עצמו לחברה.

שאלה: באיזה שלב בתהליך התיקון אנחנו מתחילים לעשות מעשי השפעה אמיתיים?

באיזה שלב? כשאנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו, ואז מתחברים עם החברים שלנו, ועושים ביחד פעולת השפעה אמיתית.

שאלה: אם אני נמצא בלא לשמה, ויש לי גילוי הרע, איך בכל מקרה להודות?

אם אתה מרגיש במצב שלך, שהוא מגיע מהבורא, ואתה נמצא בכיוון כלפי החברים, אפילו שזה לא לשמה, ואפילו שזה לא נעים לך, ויש לנו כל מיני מצבים כאלו, אז אתה מודה לבורא אפילו על זה.

שאלה: אם אנחנו מייחסים את הרצון לבורא, האם זה אומר שאנחנו מתקנים את הרצון הזה? כלומר לייחס את הרצון לבורא, זה בעצם מתקן אותו?

נגיד שכן. אמנם זה לא תיקון שלם, אבל בכל זאת זה תיקון.

קריין: צוות חומר לימוד שלח לנו שני קטעים קצרים של בעל הסולם קצרים.

בבקשה.

קריין: מתוך פרי חכם שיחות.¹

"כל המחשבות שנופלים במוחו של אדם, הם המה עצם פעולת הבורא, רצה לומר, לא כמו שמורגש באדם, שהוא ממשיכם מאיזה מקום, או שנולדים אצלו מניה וביה, זה שקר, ראש לכל השקרים. אלא כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של אדם, והוא כח התנועה של אדם, של בהמה וכל החי. דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה. "

(בעל הסולם. "סוד שמותיו יתברך")

קריין: קטע נוסף

"האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, הטעם פשוט, מפני שהבורא לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה כזאת, שתהיה מוכנת להשגתו, אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד "לבלתי ידח ממנו נדח".(בעל הסולם. "סוד שמותיו יתברך")

שאלה: מה המשמעות, לשמוע שהבורא מכריח אותי?

כשהבורא מכריח אותנו, אנחנו מקבלים את זה כהכוונה שלו לדרך. ואנחנו רוצים שכך יהיה. אני רוצה שאני להיות מלווה על ידי הבורא בכל הדרך שלי. מי לא רוצה את זה? מי יודע איזה צעד יש לפניו, האם הוא נופל לבור עמוק או לעוד משהו? ודאי שאם הוא כמו ילד קטן תופס את הגדול ביד והולך, אז הוא בטוח שאין לו שום בעיה.

שאלה: זה נראה שהבורא שולח לי רצונות יותר חזקים ולאחרים פחות חזקים.

הבורא הוא המערכת הכללית הגדולה שמסדרת לכל אחד ולכולם יחד את היגיעה לגמר התיקון, ואנחנו לא יכולים כאן להגיד שההוא יותר מוצלח וזה פחות מוצלח וזה כך וזה כך. אנחנו לא יודעים לעשות חשבונות כי אנחנו לא מרגישים עד כמה כל המערכת קשורה ועובדת ומשפיעה עלינו, זה על זה. כשאנחנו נגיע לגמר התיקון זה יתגלה, לא יהיו לנו שום טענות על כלום, נהיה דבוקים בינינו ובבורא בלב ונפש, ובינתיים עד גמר התיקון ודאי שאנחנו נמצאים בתוך עבודה בלתי שלמה.

תלמיד: איך אני מוצא כוח לבחור ברצון מסוים שהולך אל עבר החברים אם יש לי רצון אחר שמושך אותי לכיוון הפוך?

אני לא יודע מה לענות לך, אבל להיכנע כלפי החברים שבתוכם אתה רוצה להגיע לבורא, זו הפעולה החשובה ביותר שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: קודם אמרת שהבורא מכריח אותנו ברצונות, אבל כשהבורא שולח לנו רצונות חזקים, גם ככה הוא מכריח אותנו, אז איך אנחנו בוחרים?

אני לא מבין. הבורא נותן לך טבע, בתוך הטבע נותן לך כל מיני דברים, קושיות, שאלות גם ממך, גם מהחברים, נותן לך שכל, רגש, מביא אותך לכל מיני פתרונות, ואז אתה צריך לבחור מכל הדברים האלה באיזו צורה אתה תהיה הכי קרוב אליו, לבורא. אז תבחר.

תלמיד: דיברתי על מצב שבו אני בדרך ואני ביחד עם החברים ומגיע אלי רצון שמושך אותי לכיוון אחר לגמרי, גם כך הבורא מכריח אותי, ועל זה אני שואל?

אז מה? אז אתה צריך לעשות כאן כל מיני פעולות כדי להתגבר ולהישאר עם החברים. מה השאלה? אין כאן שאלה, יש כאן רק פעולה שבה אתה צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להישאר בין החברים. למה אנחנו מתקדמים לא על ידי המחשבה אלא גם על ידי הפעולה? כדי שיהיה לנו ברור מה קורה.

תלמיד: אבל כשהבורא מכריח אותי זה כי אני רוצה להתקרב יותר לחברים, אבל אני גומר בסופו של דבר במקום אחר לגמרי, רחוק.

כי אתה לא שומע מה שהבורא אומר לך, והבורא אומר לך דברים ישרים והפוכים, יכול להיות שהוא מושך אותך לכיוון הרע כביכול, כדי ללמד אותך שלשם אסור להגיע. כמו שאנחנו נוהגים עם הילדים, אנחנו גם מראים להם כל מיני דברים לא טובים כדי שילמדו מהם ולא ייכשלו.

שאלה: על פני הקטעים שקראנו עולה שהעבודה שלנו בעשירייה היא להתחזק באמונת ה' יתברך כל יום יותר ויותר, זו עיקר העבודה שלנו להתחזק באמונה?

כן.

שאלה: אתה אמרת שעלינו לתת המון תשומת לב למחשבות שלנו. איך להתייחס למחשבות שאדם מזהה שהן הפוכות מהדביקות בבורא, מהי התגובה הפנימית הנכונה במקרה הזה?

שאני צריך להיות עכשיו בצורה ההפוכה כלפי המחשבות האלה, ואיך אני עושה את זה? אני חייב להיכנס לחברה ולהתבטל כלפיהם ואז אני אקבל את צורת החשיבה הנכונה.

שאלה: אמרת שהאדם מרגיש שזה רצון שמגיע מהבורא, אני בשכל מבין שזה רצון שהגיע מהבורא, מה זה אומר להרגיש את זה?

תעבוד עם זה כמו שזה מגיע אליך, ואז תראה האם אתה יכול גם להרגיש את זה.

(סוף השיעור)

---

1. תיקון סימוכין: בעל הסולם. "סוד שמותיו יתברך", ולא כפי שהקריא הקריין (טעות בכתוביות)↩