שיעור ערב 02.11.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 21, "תורת הקבלה ומהותה"

תורת הקבלה ומהותה

"מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות."

אתה במבוכה. אתה לא יודע איפה אתה נמצא? מה אתה לומד? אז הוא אומר לך. אתה לומד שיטה שמטרתה לגלות לך את הא-לוהים, כוח עליון. האחד, השולט רק הוא בלבד בעולם. אז אתה לומד איך מגלים אותו. זה מה שאתה רוצה, או לא? אולי אתה לא נמצא במקום הנכון. רוצה אמת. כנראה שזה אמת. אם אתה מגלה את הכוח שהוא אחד, יחיד ומיוחד, והוא השולט בכל המציאות, אז לגלות אותו זה נקרא לגלות את האמת.

תכלית הבריאה

"מתוך שאין לך פועל בלי תכלית של מה, אם כן ודאי שהיה לו להשי"ת, תכלית בבריאה שלפנינו. ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו - ומתוך שהחשוב שבהרגשות, הוא - הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו. אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו".

ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו."

זאת אומרת ברור לנו מתוך מה שאנחנו חוקרים. אנחנו לא יכולים לקבל איזה מברק מלמעלה או ממשהו, זה הכול לפי המחקר, כמו שבעל הסולם אומר. אם אנחנו חוקרים את הטבע אנחנו רואים שהמין האנושי, לו יש את כל האפשרויות לגלות את הכוח העליון ולהתפתח עד שהוא מגלה אותו, עד שהוא מרגיש אותו, עד שנכנס עימו בחליפת דברים, זאת אומרת בהתקשרות הדדית, מבין, מרגיש, ומתפתח עד כדי להבין את א-לוהיו, ולהיות עימו קשור בכל צורות הקשר שניתן לאדם מאותו הכוח העליון.

שאלה: מה זה לדבר עם הבורא?

לדבר זה נקרא שאני רוצה להתקשר עם הבורא כמו שאני מקושר עם כל אחד בעולם הזה, שמבין אותו, מרגיש אותו, מקבל ממנו, משפיע עליו. זאת אומרת בצורה כזאת, הדדית. יכול להיות שאני אוכל לפתח את החושים שלי עוד יותר ועוד יותר, אבל בכל מה שמסוגל אני מצד הטבע שהוא נתן לי, אני אפתח את עצמי כדי להכיר אותו ולהתקרב ולהיות קשור אליו.

תלמיד: איך אני שומע אותו? איך אני מדבר אליו?

אני לא יודע. כנראה, שייפתחו בי כאלה חושים, אבל נתנה לי אפשרות להשתוקק, וההשתוקקות הזאת כבר אומרת שאני מסוגל להגיע לאיזו התקשרות אליו.

תלמיד: ומה יש בקשר אתו, בדיבור אתו?

אני לא יודע, אני רק מרגיש שאני משתוקק, שאם חסר לי משהו אז בסופו של דבר אני מרגיש שכנראה חסר לי קשר עם הא-לוהים. כי אין עוד מי שמשפיע אלי. אין עוד מי שמייצב לי את העולם הזה, את החיים. רק הוא. לכן אני תולה את עצמי רק בו, ורוצה לכוון את עצמי אליו, וממש מבין שאני כולי תלוי בו. ולכן כל העבודה שלי זה איך לפתח את החושים שלי, להרגיש אותו כדי להבין אותו, כדי להתקרב אליו ולשנות את עצמי כך ש"תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: הוא אומר שניתנה לאדם מצד הטבע יכולת להבין את זולתו, ומתוך זה הוא יוכל להגיע למדרגה של להבין את א-לוהיו.

כן, זו דוגמה. כמו שאני נמצא בקשר עם הזולת, אני יכול דווקא כך, בכזה אופן, צורה, גודל, קירבה, גם להגיע לקשר עם הא-לוהים.

תלמיד: אני לא מרגיש שאני מרגיש את הזולת כמו שהוא כותב, "שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו," אני לא מרגיש שאני באמת מרגיש את החבר.

אם אתה לא מרגיש את החבר, אתה לא יכול להרגיש את הבורא.

תלמיד: אבל הוא כאילו אומר שמצד הטבע זה ניתן, ומשם אפשר להמשיך. אני לא מרגיש שאפילו את זה יש מצד הטבע.

מה זאת אומרת אין? אתה נולד למישהו, יש לך קשר עם המולידים שלך. יש לך קשר עם הסביבה. אתה נכנס איתם לחליפת דברים, לתת, לקבל, להחליף דעות וכן הלאה. יש לך את זה. אז נתנו לך אפשרות להכיר את היכולת להתקשר עם מי שנמצא מחוצה לך.

אותו דבר הבורא, הוא נמצא מחוצה לך. רק הוא נסתר, וישנם דומם, צומח, חי, מדבר שהם מגולים כלפיך. תפתח איתם קשר, תתחיל להבין איך אתה מתקשר איתם, באיזה סגנון. ואז תקבל מחכמת הקבלה ידיעה איך אתה יכול לפתח את ההתקשרות שלך לבורא.

תלמיד: אני מרגיש שגם אנשים אחרים, כולל החברים, הם לא מגולים כלפיי. להיפך, ככל שלומדים יותר אני מרגיש כמה אני לא באמת מרגיש אנשים.

נכון, אבל כאן יש לך בכל זאת אמצעי, שעל ידם אתה יכול לפתח את עצמי, עד כדי להרגיש גם את הבורא.

שאלה: אני יכול להרגיש בעצמי את הבורא, להזדקק לו, אבל עם זה יש הכרח לספר למישהו עליו. כלומר אני צריך את הקבוצה כדי שאני אגלה אותו? או איך?

אני צריך את כל העולם כדי דרך העולם, לגלות את הבורא. את כל העולם. מה שאני מרגיש בכלל, בכל החושים, בכל המקום הזה שבו אני נמצא, דרך כל החושים שאני מרגיש, אני צריך כנראה את הכול כדי דרך זה להגיע לקשר עם הבורא. אני עוד לא יודע למה אני צריך כל כך, ומה יש לי בכל הדברים האלה. וכשאני רואה את הדומם, צומח, חי, אפילו בני אדם, מה יש לי מזה? אבל כנראה, כמו שאני מבין מחכמת הקבלה, כל זה נברא לשמשני, ואני לשמש את קוני.

שאלה: ההתעוררות היא לבורא, מתעוררת אינדיבידואלית ואחרי זה היא מבטאת אותה כלפי חוץ?

את זה כבר אנחנו נלמד. לא מדובר באיזו צורה ומה קורה. אלו שאלות שהן לא לעניין עכשיו, אלא מה שחשוב לנו שאנחנו קיבלנו להרגשתנו את העולם שלם, שאנחנו נלמד ממנו איך אנחנו יכולים להגיע להרגיש את הבורא. זהו. ובאיזו צורה, באיזה סדר, זה לא לעכשיו. במסגרת מה שהוא כותב.

מעילא לתתא

"נודע, שסוף מעשה במחשבה תחילה, כי האדם בטרם שמתחיל לחשוב איך בונים בית, הרי הוא מעלה במחשבתו ענין הדירה שבבית, שהיא התכלית. ואחר כך מעיין בתכנית הבנין, שתהיה מוצלחת אל התכלית הזו. כן העניין שלנו, לאחר שנתברר לנו, ביאור התכלית, הנה יחד עם זה, מבואר לנו, אשר כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלקיות כמו הרגשת רעהו.

הנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגא בתר דרגא, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו. ותדע שהכמות והאיכות של אלו המדרגות, נערכות בשתי מציאויות, שהם: א' מציאות החומרים הגשמיים. ב' מציאות השכליים הרוחנים. ובשפת הקבלה מכונים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. דהיינו: מציאות החומריים הגשמיים, הוא סדר של התגלות אורו ית' מעילא לתתא. ממקור הראשון שנחצב שיעור וכמות של אור, ממהותו ית', עד ביאתו בצמצומים, צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה ממנו עולם גשמי, ובריות גשמיות בשפל תחתיתו." זאת אומרת, יש לנו כאן סדר ירידת אורות, כלים, וזה מגיע לנו דרך המעטת האורות, ירידת הכלים עד שזה מגיע למקבל, למשתמש. ותלוי באדם באיזו דרגה הוא נמצא. לפי השתוות הצורה שלו עם הבורא, הוא מקבל מהבורא לפי ההשתוות הזאת, גם משפיע במידת ההשתוות. וכך כל אחד ואחד נמצא בקשר המתאים לו עם הכוח העליון.

אתם לא מתעמקים בחומר. אני לא אלך לחטט בו ולהסביר. אם אתם לא נכנסים פנימה, אני לא אכנס.

שאלה: מה זה נקרא הרגשת חבר? ואם יש הרגשת חבר, זאת הרגשת הבורא?

הרגשת החבר, זה נקרא שבחושים שלי אני יכול לבנות תבנית של החבר, כביכול לצייר אותו בעיני, להעמיד אותו לפני כביכול, וכך לעבוד עימו. אני לא עובד עם החבר ממש, אני עובד עם הדמות שלו שמצטיירת בי, כך זה עם כל אחד ואחד. אדם לא רואה מה שיש לפניו ממש ובצורה כזאת אנחנו יכולים גם לעבוד עם הבורא.

אמנם הבורא מחוצה לנו, הוא לא נראה כמו חבר שנראה כביכול, אבל אנחנו יכולים, מתוך שאנחנו עובדים מול הכוח העליון הזה הנסתר, לבנות דמות שלו בעינינו ולהתייחס אליו. כל פעם הדמות הזאת היא תשתנה לפי הבנתנו, לפי הכרתנו וכך אנחנו נתייחס לבורא. ואז אנחנו נראה שגם היחס שלנו לכל הדומם צומח חי מדבר, גם כזה רק אנחנו לא מודעים לזה, כי כך הם ההרגלים מתוך העולם הזה.

תלמיד: איך להרגיש חבר יותר עמוק ויותר עמוק עד הפרט האחרון?

על ידי שאתה מבטל את עצמך ורוצה להרגיש אותו, אחרת לא.

תלמיד: הביטול צריך להיות שלי או שהביטול צריך להיות גם של הצד השני?

לא, צד השני אפילו לא יודע מה שאתה עושה. אם אתה רוצה להרגיש אותו, בבקשה תרגיש. במידה שאתה מבטל את עצמך, אתה מתחיל לגלות אותו בצורה אמתית.

שאלה: לבנות בית, התכנית הזאת היא ברורה, אני יכול לראות בדיוק את המטרה, אני יודע לקראת מה הולכים. כשפה הוא אומר "שסוף מעשה במחשבה תחילה," זה לא ברור לי. כי המעשה, המטרה, התכלית כל הזמן משתנה בעיני מיום ליום, היא מקבלת דיוקים, הבחנות חדשות. איך אפשר כל פעם לדייק את ה"מחשבה תחילה"? איך כל הזמן להחזיק בין המטרה שכל פעם מתכילת, לבין "מחשבה תחילה"?

את זה אני כבר לא מבין. עוד הפעם.

תלמיד: אני אומר שאם הולכים לבנות בית, אז אני כל הזמן מחזיק במטרה, זה ברור לי. המחשבה עכשיו, התמונה ברורה.

התמונה הסופית ישנה.

תלמיד: בדרך הרוחנית שלנו התמונה הסופית לא קיימת, יש איזה ענן שמשתנה מיום ליום. אז מה זה ה"מחשבה תחילה" פה?

שאתה רוצה להגיע לגילוי הבורא. עכשיו, מיהו ואיך להגיע, זה הכול משתנה.

תלמיד: אז מה זה "סוף מעשה"?

"סוף מעשה", זה כשאתה נמצא עימו בדבקות, זה נקרא שאתה מגלה אותו במלואו, שאתה נמצא עימו בדבקות. כמו שאנחנו משיגים משהו, בתנאי שהחושים שלי יכולים להזדהות עם האבן, אז אני מרגיש את האבן. אני בפנים חייב להיות כלול מדומם צומח חי, בני אדם, מדבר, ואז במידה הזאת אני תופס אותם, מרגיש אותם. אחרת לא הייתי מצייר בי את צורת העולם הזה.

שאלה: האם "מחשבה תחילה" זה דבר שמתחדש?

אני יודע כבר מראש למה אני רוצה להגיע, אני רוצה להגיע לדבקות. כדי להגיע לגילוי הבורא, אני צריך להגיע להידמות לו. כדי להידמות לו אני צריך לשנות את עצמי, לתקן את החושים שלי. כמו בעולם הזה בדיוק. לכן הוא אומר כמו "איש אל רעהו." אני צריך לקבל את תכונות הבורא כדי לצייר אותו נכון ולהיות עימו בדבקות, בהכרה, בהבנה. לכן זה נקרא בורא, בוא וראה. אני עושה בי את הדמות הזאת, הצורה הזאת.

עם מי אני נמצא בחיבור, עם מי אני נמצא בדיבור, בחליפת דברים, עם מה שאני מתאר לעצמי, לכן זה נקרא בורא. יחד עם זה אני מתחיל להרגיש שכל הדברים שישנם במציאות חוץ מהבורא, הבורא בכוונה צייר בי כדי שאני אגיע למצב שאני נמצא איתם כאילו בקשר. ואז אני יותר ויותר מבין מה אני צריך לעשות כדי להתקשר לבורא. רק לצורך זה, זה קיים.

תלמיד: איך אני יכול להרגיש, אפילו עכשיו, מה בדיוק הבורא רוצה ממני בכל רגע, קונקרטית, ולא חיבור כללי?

מה שאתה מרגיש עכשיו, איך זה קשור לגילוי הבורא אליך, איך מה שאתה עכשיו מרגיש קשור לזה שהבורא רוצה להתגלות לך ואתה רוצה לגלות אותו? זו כבר תגובה.

תלמיד: אבל מה בדיוק עכשיו הוא מבקש, רוצה, איך אני יכול לפרש בדיוק את הפקודה?

זה אתה תצטרך לפתוח, לראות, להרגיש, להבין. זה מה שא-לוהיך דורש ממך.

שאלה: מה זה אומר התגלות הא-לוהות לאדם?

התגלות הא-לוהות לאדם זה נקרא שאני מגלה שיש שורש עליון, אחד בלבד, והוא מנהל אותי ושולט עלי ורק הוא ו"אין עוד מלבדו". ואני נפעל על ידו. ובזה שהוא מפעיל אותי, הוא מפעיל אותי רק לכיוון אחד, שאני אתקשר בחזרה אליו. וההתקשרות הזאת יכולה להיות רק לפי השתוות הצורה. זאת אומרת שאני אקבל חושים, שאני אקבל תכונות, שאני אוכל להרגיש אותו כמו שאני מרגיש בן אדם בעולם הזה.

שאלה: אנחנו לומדים למעשה שהנברא הוא נזר הבריאה. לא כל מה שנברא בעולם הוא עבור הנברא. כותב בעל הסולם, "עד ביאתו בצמצומים, צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה ממנו עולם גשמי, ובריות גשמיות בשפל תחתיתו." זאת אומרת, בשפל של כלל הבריאה נברא האדם. למה?

למה? כדי לעלות ולהשיג בדרך את כל ההבחנות ומתוך זה להבין את הבורא.

תלמיד: יוצא למעשה שהוא עיקר הבריאה? כל מה שנברא בעולם זה בשביל האדם.

נכון. ודווקא בגלל זה הוא נברא בנקודה התחתונה ביותר. הוא צריך לתקן את עצמו, לפתח את עצמו.

תלמיד: למה, זה לא נוגד כאילו את המחשבה?

ההיפך. עד כמה שהבריאה היא יותר מפותחת, היא יותר שפלה בהתחלה ומתפתחת ומגיעה לדרגה יותר גבוהה בסוף. הוא מסביר גם את זה.

תלמיד: מה זה נקרא שפלות?

"שפלות" נקרא שאין באדם שום דבר מהטבע של העולם הזה, אלא מה שהבורא נותן לו. שיגיע למצב שהוא יראה שאין כלום מעצמו. נגיד בצורות דומם, צומח וחי, שם יש. הם מקבלים משהו מהטבע ולא זקוקים לשום עזרה מלמעלה.

שאלה: עכשיו כשאמרת שאתה רוצה להרגיש בו, אתה תרגיש, העמדה הזו ברורה לי. אבל הבוקר שאלת בסדנה, למה הבורא מקבל רק תפילה משותפת, אפילו אם אני מתפלל בשבילו?

אני לא נכנס לזה. ואני מבקש לשאול אך ורק לפי הספר, ולא לטייל בכל החכמה שאתם מתארים. כך אני לא אלך איתכם, לא רוצה לשמוע אפילו. עכשיו מה שבא לכל אחד הוא מתחיל לברר, ככה לא לומדים. לך יש שאלה לאדם אחד, אבל לי יש לענות לאלף איש. ולכן אם אתם רציניים, אז תתייחסו ברצינות למה שאתם שואלים. שזה יהיה מה שאנחנו לומדים, לא מושך את החברים לאיזה כיוון שאתה רוצה.

מתתא לעילא

"אחר כך מתחיל סדר של מתתא לעילא. שהם כל המדרגות של הסולם, שעליו מתפתח המין האנושי, מטפס ועולה, עד שמגיע לתכלית הבריאה, כמבואר לעיל. ושתי מציאויות הללו, המה מבוארים לכל מקריהם ופרטיהם בחכמת הקבלה."

זאת אומרת, יש לנו דרך מלמעלה למטה ודרך מלמטה למעלה, שתי דרכים. השפעת הבורא מלמעלה למטה ועליית האדם, במידה שהוא משיג את הבורא. זאת אומרת, בונה בתוכו חושים כדי להשיג את הבורא ממטה למעלה. שתי הדרכים האלו, אנחנו לומדים בחכמת הקבלה. ולא יכול להיות השגה יותר ממה שהאדם בונה את עצמו בעליה ממטה למעלה.

שאלה: על ההשתלשלות מלמעלה למטה, הוא קרא לזה "מציאות החומריים הגשמיים,"

זו התגשמות. יותר ויותר הרצון לקבל מתגשם, עד שמגיע לצורה הסופית שלו.

תלמיד: יותר ויותר רע, יותר ויותר נפרד מהבורא.

יותר ויותר עבה. זאת אומרת, עבה לא שהוא מכוסה ברצון להשפיע, בכוונה דלהשפיע, אלא יותר ויותר מביע את עצמו כרצון לקבל.

תלמיד: אז מלמטה למעלה זה יהיה הכרחי לגלות את הרצון הרע, בשביל על פניו לעלות.

זה לא לנו, זה מדרגות שבנויות לפנינו.

תלמיד: אבל זה הכרחי לגמרי לגלות את הרצון הגשמי הזה.

זאת אומרת, לבורא הכרחי לגלות את הרצון לקבל שהוא יהיה בנו ואנחנו נוכל אז בטיפול נכון עליו, לעלות ממטה למעלה.

תלמיד: הוא מסביר על שתי המציאויות האלה. ההתפתחות הגשמית ההיסטורית נחשבת מהציר ממעלה למטה או ממטה למעלה או שכאילו לא קיימת בחכמת הקבלה?

היא לא קיימת, היא רק כדי לעורר אותנו לעלות ממטה למעלה. כי הכול בעצם נגמר, אם אפשר להגיד, בחטא עץ הדעת, בשבירת הכלי דאדם הראשון והנפילה שלו. ומה שקורה בעולם שלנו זו כבר דרגה, אני לא יודע איך לייחס את זה. כי מצד אחד ודאי שזו ירידה מלמעלה למטה, מה שקרה בבית מקדש הראשון, השני ולפני זה עם בבל. אבל זה תהליך מעורבב גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה. כאן אנחנו רואים בירורים של הכלים.

לכן נוח לנו להגיד שזה מלמעלה למטה. ומלמעלה למטה ככה זה משתלשל ומגיע עד ימינו. ואנחנו שנמצאים כבר בדור האחרון, אנחנו מתחילים לעלות ממטה למעלה ולפנינו היו רק יחידי סגולה. אבל יש כאן עוד כמה, כביכול זרמים, שלכל תהליך יש גם דבר כנגדו.

אבל יותר קל לנו לראות את ההיסטוריה שמגיעה עד השפל בימינו, ממשיכה כך מלמעלה למטה, כמו שהוא כותב גם על זה ב"סוף הקדמה לספר הזוהר" ועוד כל מיני מקומות. אנחנו נמצאים במצב הגרוע ביותר ואין יותר, עלינו רק להתחיל לעלות.

אבל עם כל הירידה הזאת יש גם איזו מין התעלות, תוספת בהבנה, בבירור ולכן קשה להגיד. זו לא איזו נפילה, צניחה חופשית.

תלמיד: הוא כותב שכל המין האנושי אמור לעלות בכל המדרגות. אנחנו רואים שבהתפתחות זה קורה בצורה הדרגתית.

ודאי. זה גם הדרגתי בכל אדם וגם בבני אדם וגם במקרי חיים ומוות גשמיים. יש כאן הרבה מאוד דברים שכאילו באים לסייע לנו להשגה שלמה אחת.

תלמיד: עד עכשיו נראה שזה היה נתון ליחידי סגולה. בכל הדורות כמה יחידים היו משיגים את הדבר הזה ושאר ה-99% מנותקים לגמרי, זה במשך המון שנים והמטרה הסופית שכולם יגיעו להשגה. כאילו לא רואים פה הדרגתיות, 99% מנותקים לגמרי וכמה יחידים מגיעים.

אני לא יכול להגיד לך למה זה קורה, אני לומד את זה עם מה שאנחנו נמצאים בעולם הזה. 4 מיליארד שנה נגיד, כמו שאומרים מדענים, קיימת התפתחות בעולם הזה, וכמה האנושות קיימת וכמה אנחנו קיימים, הדורות שממש מקדמים את עצמם קדימה? סך הכול אלפיים, שלושת אלפים שנה נמצאים אלו שהולכים, או אם תתחיל לספור מאדם הראשון, זה כמעט ששת אלפים שנה מאדם הראשון עד ימינו, לעומת 4 מיליארד שנה שכדור הארץ קיים. לכן אנחנו לא מבינים את הדברים האלה. אנחנו רק צריכים להגיד שעד כמה שהכוח הכמותי הוא יותר אז התהליך יותר איטי, ועד כמה שהכוח האיכותי הוא יותר אז התהליך יותר מהיר.

זאת אומרת, נראה לי שאם אנחנו נעשה מאמץ נגיד, אני אומר בצורה רצינית, אם היינו יכולים לעשות מאמץ שנדרש מאיתנו, היינו מגיעים בזמננו, ממש בזמננו עוד כשאנחנו עדיין נמצאים כאן בחיים, לגמר התיקון, עד כדי כך התהליך עולה באקספוננט.

תלמיד: פשוט כל המסה היא אפילו לא מנחשת שיש דבר כזה, היא מנותקת לגמרי.

זה לא חשוב, תוך שנייה הם יכולים לקבל את זה. בגלל שהם נמצאים בדרגת הדומם ואין להם ברירה, הם יקבלו את זה בצ'יק, ככה, כמו שפן שעומד ומוכן. כי אין מה לעשות, זה רצון לקבל בצורה הנקייה שלו, רק רצון לקבל בלי שום דבר אחר, אז הוא מוכן לעשות. אתה מראה לו שיש לפניו גזר, הוא מוכן. וזה 99.99. אחרים צריכים להכין את עצמם להיות צינור לאלו. אבל את כל המסה הזאת אתה יכול לסובב אותה מקצה לקצה. תראה את זה אם יהיה איזה משבר. אם בכמה אחוזים האמריקאים משנים משהו בכלכלה, כל העולם כבר [מתהפך]. זה קל מאוד.

שאלה: אז מה יהיה הגזר?

שאין ברירה, רק אצלי בכיס יש גזר. אתם רואים? כן. מה אתם רוצים לעשות, מה אתם יכולים לעשות? נעשה הכול רק תביא לנו. כי זה רצון לקבל. גם אנחנו כאלה, רק אנחנו הולכים לאזן את זה עם האור העליון שעובד בנו ואז אנחנו יכולים להתעלות מהרצון לקבל. סך הכול כל העבודה שלנו היא להיות למעלה מהרצון לקבל עם הרצון לקבל שבתוכנו, ואז אנחנו יכולים להיות המעבר מהבורא לנבראים. בבורא יש רק רצון להשפיע, בנו יש רצון להשפיע מעל הרצון לקבל ובתחתונים רק רצון לקבל. לכן אנחנו נקראים "מעבר".

תלמיד: התגלות הא‑לוהות להמון בצורת גזר, איך היא תבוא לידי ביטוי?

הם מוכנים לעשות הכול. להעלות אתכם להר ה', בבקשה. הכול, אין שום בעיה. רק תראה עד כמה הם מוכנים, תראה את התנועות האנטישמיות, האנטי ישראליות, השנאה שמתגלה, תראה מה שקורה, כול זה נכונות לקבל את המסר.

תלמיד: מה המסר?

המסר, שיש תיקון לעולם ואנחנו יכולים לבצע אותו. ולא רק לבצע לחיים הטובים בינינו על פני האדמה, אלא לגלות את הא‑לוהים.

תלמיד: מה זה גילוי הא‑לוהים להמון, גילוי הא‑לוהות?

כל מה שאני רוצה אני מרגיש שאני מקבל, מתמלא בהכול. זה נקרא שהאור העליון הפשוט ממלא את כל המציאות. מאיפה הם יקבלו את זה? הם יקבלו מסך מאיתנו ובתוך המסך שיקבלו, כי מספיק להם רק לבטל את עצמם כי הם דרגת הדומם, ואז הם מבטלים את עצמם ואנחנו יכולים לעבוד עם הרצון שלהם ועם המסך שלנו, לעשות בשבילם זיווגי דהכאה וכך הם מתמלאים. זה נקרא שהראש משרת את הגוף.

תלמיד: אמרת קודם שבצ'יק כל האנושות יכולה להשתנות. להגיע למצב שבו כל מה שאני רוצה אני מקבל, זה מצב שכל אדם נמצא בו כבר עכשיו.

בתנאי שאתה מתבטל. זה לא פשוט, בתנאי שאתה מתבטל. אני מוכן להתבטל כדי לקבל. יופי, תתבטל. מה אתה צריך לעשות? אתה צריך להשתדל להיות קשור לזולת. כל אחד ואחד בדרגה הקטנה שלו, להיות קשור לזולת. אתם רוצים לקבל שתהיו מלאים? בבקשה, תתחברו ביניכם ותקבלו.

אני נמצא באיזה קיוסק וכתוב שם "מי לה' אלי", לא חשוב, מי שרוצה לקבל. בבקשה, אם אתם באים ואתם יחד, תקבלו. אם לא יחד, לא יקבלו. גם עלינו היום זה אותו התנאי. אז יושב מישהו בקיוסק ומחלק ככה. אתם עשירייה יחד, בבקשה. ואתם עשירייה לא יחד, אתם לא תקבלו.

תלמיד: אני מדבר מבחינת ההמון, מה הוא יקבל?

מילוי, גילוי הא‑לוהות. ודווקא בהמון, בגלל שהם המון, אלה מיליארדים, מיליארדים. תראה מה שקרה תוך מאה השנה האחרונות, אתה חושב שזה סתם, שהם רצו כך להתפתח או להתרבות? זה לא בגלל זה, זה לא משום זה. זה משום שצריכים לחלק את האורות לפי הכלים כמה שיותר, כל אחד יקבל ניצוץ קטן, אבל מיליארדים זה מיליארדים. ואם הם בצורה חיצונה מתחברים אז כבר הניצוצים האלו הופכים להיות לאור.

תלמיד: כשאתה תפתח כזה קיוסק וההמון יבוא לקיוסק, הוא לא בא לקנות א‑לוהות.

לא.

תלמיד: אם הוא רוצה לקנות א‑לוהות, אלה יחידים זה לא המון.

נכון.

תלמיד: יופי. אז ההמון שבא לקיוסק, מה הוא יגיד לך, מה אני רוצה לקנות?

אני רוצה מילוי.

תלמיד: מילוי בטח רוצים, הרבה מילויים בהרבה עטיפות.

לא, הם ירגישו שאצלנו יש, שברחוב רב"ש 12 יש מילוי. ושם יש חלון כזה קטן ומשם נותנים.

תלמיד: מה נותנים? זה מה שאני שואל.

נותנים מילויים.

תלמיד: איזה מילויים? הבנתי שיש תנאי לקבל מילויים, תבואו ביחד.

כן.

תלמיד: את זה הבנתי. אבל מה מקבלים לא הבנתי, מה נותנים להם?

מה שהם רוצים.

תלמיד: הם רוצים בית, בריאות, פרנסה, ילדים, הכול. מה שרוצים עכשיו זה מה שהם רוצים, לא משהו אחר.

נכון, זה מה שיקבלו, רק שיתחברו.

תלמיד: טוב, שיהיה להם בהצלחה. היום בא אלי בן אדם ללמוד במכללה, גומר את הקורס, שואל את עצמו "מה קיבלתי?".

מה נתת?

תלמיד: מה רצית?

תשאל אותו מה רצית.

תלמיד: אני יודע מה הוא רוצה, מה שאמרת לי עכשיו.

אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

תלמיד: כן. תביא פעמיים אם יש.

בבקשה, אלו מילויים. פעמיים, לא חשוב.

תלמיד: אפילו פעם אחת אני לא נותן לו, אז מה אני אתן לו בקיוסק?

אתה לא יכול לתת. אתה נותן לו קשר עם הכוח העליון, שהוא ללא הגבלה יכול למלאות כל אחד ואחד, בתנאי שיש השתוות הצורה ביניהם. מה אתה רוצה שיהיה? איך יכול להיות אחרת? תגיד.

תלמיד: מה זה התגלות הא‑לוהות להמון? ההמון לא רוצה א‑לוהות.

א‑לוהות זה נקרא הכול.

תלמיד: הכול ההמון רוצה.

לפי המשתמש.

תלמיד: המשתמש רוצה המון דברים.

אז אם הוא ילך להתחבר יותר ויותר, יהיו לו חיים יותר טובים יותר ויותר, גשמיים ורוחניים, לאט לאט. התיאבון שלו יגדל.

שאלה: מה הכוונה במושג "למעלה למטה". האם זה ניתוק מהבורא או חיבור אליו?

כן.

תלמיד: חיבור או ניתוק מהבורא?

גם זה וגם זה. מלמעלה ומלמטה אמרת.

שאלה: איזו דרגה נקראת לשמוע את הבורא?

דרגת בינה.

שאלה: למה הבורא רוצה שארגיש אותו כמו שאני מרגיש בן אדם בעולם הזה? מה הוא צריך ממני?

אין מצב יותר טוב לאדם. אדם רק לא מבין את זה.

שאלה: איך קשורה ההבנה מה הבורא רוצה ממני בכל רגע ביחס שלי לחבר?

כי על ידי היחס שלך לחבר אתה מפתח את היחס הנכון לבורא.

שאלה: האם להרגיש חבר זה להרגיש את הרצון הפנימי שלי להידמות לבורא וכך אני מגלה את הבורא בי?

כן.

שאלה: איך דרך מציאות החומרים הגשמיים אני מגלה את אורו מלבד העשירייה, הרי הם סתם עצמים, איך זה קורה בדיוק?

אתה אחר כך תבין. אתה יכול להגיד בשביל מה אני צריך את האוקיינוס השקט, עוד כל מיני דברים, בשביל מה אני צריך כל הדברים האלה? חלל, כוכבים, מה יש בזה? אחר כך אתה תגלה שהכול נובע מאותה המחשבה להיטיב לנבראיו. מה יש לי? אני מרגיש את מיליארדי הכוכבים האלה? באמת מיליארדי כוכבים נעים מיליארדי שנה במהירות כמעט אין סופית ואין לי שום מושג מה הם עושים ומה קורה. אני אצטרך להשיג את זה ולהבין ולהרגיש עד הפרט האחרון, ולא כאילו, כאילו שזה נמצא בי. יש שם איזה חור שחור, חור אדום, חור לבן, לא יודע מה, אתה תצטרך להרגיש את זה בתוכך, שהכול נמצא לא מחוצה לך אלא הכול בך. אחרת לא היית בכלל מרגיש משהו. הכול נמצא בתוך הרצון לקבל שלנו.

שאלה: איך אני משמש את קוני דרך העולם הגשמי, איך זה קורה בדיוק?

אז מתברר לי, אני לא יודע. זה כל העולם הגשמי שאני נמצא בו, אני לא יודע מה לעשות עם כל מה שנמצא לפניי לטובת הבורא, מה אני אעשה? אלא כשאנחנו נגיע למצב שכל העולם הוא מתעורר לקראת דבקות בבורא, שזה הדור האחרון, אז אנחנו נראה עד כמה אנחנו צריכים להשתמש בכל הדצח"מ הזה שעל פני הכדור הארץ ובכלל.

שאלה: מה זה נקרא לא להתנתק מהזולת?

חבר'ה, בזה אנחנו באמת עוברים לעניינים של החברה וכן הלאה. לא להתנתק, כשאתה מבין במידת החשיבות שלך לזולת ואתה מבין שעל ידו אתה מגלה את הבורא, אז אתה לא מתנתק. מה זה לא מתנתק? שאתה כל הזמן רוצה לתאר אותו כנמצא בך ולא מחוצה לך, כי סך הכל מה שאתה רואה מבחוץ זה בפנים. אז יותר ויותר תנסה כך לעבוד עם ההבחנות האלה בפנים.

תלמיד: אמרת שהזולת יבוא לרב"ש 12 ויקבל מה שהוא צריך לקבל, אבל הזולת לא רוצה בורא, הזולת רוצה מילוי.

בסדר, שיבוא בשביל זה. ודאי. אנחנו לא מוכרים את הבורא, אנחנו מוכרים את הטוב. אנחנו לא מוכרים טוב ומיטיב עצמו, אנחנו מוכרים את הטוב, רק מלמדים את האחרים לאט לאט בצורה הדרגתית מה זה נקרא, איך לקבל, איך להתמלאות בטוב.

תלמיד: אבל הזולת רוצה עכשיו, אין לו סבלנות.

הוא יכול לרצות, ילד גם עושה לך בעיות, צועק, צורח, מה אתה נותן לו? אתה נותן לו סיכה שיגרד בעין? אין מה לעשות.

עניין חיוב הלימוד בקבלה

"יכול המערער לומר, אם כן, כל החכמה הזו, הוא עסק לאותם שכבר זכו לאיזו בחינה של התגלות אלוקיית. ואיזה חיוב וצורך יכול להיות למרבית העם, בידיעת החכמה הנשגבה הזו?

אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה." אתה רואה מה הוא כותב? כמה פעמים קראת את זה ולא ראית? עכשיו אתה רואה. הלוואי שלא יראו אנשים אחרים.

שאלה: הוא כותב פה שהציבור יודע שצריכים ללמוד תורה כדי לדעת איך לקיים מצוות, אבל ללמוד קבלה זה רק למי שרוצה את התגלות הא-לוהות. היום אנחנו חיים בדור אחר מאז שהוא כתב, היום הציבור לא מעניין אותו לא תורה ולא מצוות, אבל ברור לו שהתגלות הא-לוהות זה למי שמתעניין בזה, אז מה מרבית העם קשור? זאת אומרת מרבית העם לא קשור לתורה בשום צורה שהיא.

היום לא, היום לא מגיעים לתורה, אלא לחכמת הקבלה, בתנאי שאנחנו מפיצים ומסבירים שזו חכמת הקבלה כדי להשיג את הכוחות לנהל את החיים, שזה מה שחסר לנו. אנחנו רואים את עצמנו בעולם שבור שלא יודע לאן הוא נמשך, אנחנו כאילו נמצאים בעגלה המתדרדרת מההר ומתפרקת בדרך, על העגלה הזאת כל האנושות, כולל התינוקות שלנו, כולל הכול, כולם נמצאים בה ואנחנו לא יודעים לאן היא מתדרדרת ולא יכולים לעצור אותה. באמת זה פחד לחשוב איפה אנחנו נמצאים. מאין ברירה אנחנו רוצים להחזיק במה שיש, איכשהו, ואנחנו בכוח עושים את זה, וכולם כבר מסכימים לזה, שהבנקים, התעשייה, המסחר, כל הדברים האלה הורגים אותנו, כל המערכות האלה, אבל אין ברירה, אנחנו מחזיקים את עצמנו בעגלה, חושבים שעל ידי כך שאנחנו מחזיקים אותה היא תהייה יותר חזקה, אבל זה לא עוזר, זה בכל זאת הולך ומתפרק מיום ליום. זה המצב.

לכן עלינו רק להפיץ את השיטה, את שיטת החיבור, בשביל מה אנשים צריכים להתחבר, כי רק על ידי החיבור, נגיע למצב שכולנו מחוברים, יחסית מחוברים, אז מה שנרצה בתוך החיבור יהיה נכון והרצון שלנו הכללי, המשותף, הכולל, יקבע מה לעשות. נרצה לעצור את העגלה, נעצור אותה, נרצה לעלות בחזרה, נעלה, אבל כבר לגבעה אחרת, לא כמו שהיינו, כי זו ממש גבעה שקרית. וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים לספר לכולם.

וודאי שיש היום ניתוק מהדת ואנשי הדת בעצמם מנותקים מחכמת הקבלה ובכלל מכל האמת, זה מתגלה לאט לאט, אבל תראה כמה זמן זה לוקח. אנחנו רואים את זה, זה לא פשוט. וזה ממשיך. אם זה הולך בצורה כזאת אנחנו צריכים עוד כמה דורות. אבל אי אפשר להשוות את הדור של סבא שלי או אבא שלך לעומת הדור היום, מדור לדור זה משתנה בצורה מאוד מאוד ברורה. אני מקווה עכשיו שלדור הבא כבר כמעט ולא יהיו הנטיות האלה, תורה, מצוות, כל הדברים האלה, אתה יודע, מצוות של "אנשים מלומדה". כשזה לא יהיה, אז יהיה הרבה יותר קל לבני אדם, הם לא יברחו לתוך המצב הזה שבו אדם נמצא ליד ארון קודש בבית הכנסת ואז הוא נמצא באיזו הגנה א-לוהית, מה פתאום, שורפים אותך שם וזהו, איזו הגנה? זאת אומרת אנשים יותר ויותר פותחים עיניים, לא מאמינים בכל העניינים האלה. אבל כרגיל, לפני שזה ימות, זה יהיה כמו שלהבת ששוב ושוב מתנוצצת, כך טבע הדברים.

אבל לא צריכים לדבר על זה הרבה, אלא אנחנו לומדים וזה עובר. אתם רואים שבכל זאת לעומת מה שהיה לפני עשרים שנה, אי אפשר היה בכלל לדמיין שכך יקרה היום, זה לאט לאט מתבצע, מלמעלה, אז רק להמשיך באותה צורה. עוד עשר, עוד עשרים, עוד שלושים שנה, אתם צריכים להיות מוכנים ככה להמשיך. וכך ללמד את כולם, זו הדרך. אני מקווה שתוך זמן קצר נרגיש שינויים גדולים בעולם, משם במיוחד יבוא השינוי, מהמתח הזה של הכלכלה, כל המסחר הבינלאומי וכל הדברים האלה. כל העולם הזה, כל החברה המודרנית הזאת עומדת להזדעזע.

תלמיד: כשאני שומע את מה שאתה אומר, אני חושב ומרגיש שכל בן אדם באנושות היה שמח לשמוע את זה. בינתיים האנושות לא חושבת ומרגישה כמוני, איך מגשרים על הפער הזה?

כמה שנים לקח לך וכמה שלבים עברת מהחינוך שקיבלת עד שאתה נמצא איפה שאתה נמצא היום? וגם היום זה עדיין ככה, אתה רואה עד כמה זה יוצא ממך לאט לאט, מכל אחד ואחד מאיתנו. אפילו כאלו שהם חילוניים גמורים, גם בהם אם תתחיל לחפור תראה עד כמה שהם דתיים, מאמינים, עד כמה הם תולים תקווה בכל מיני דברים. תצבוט אותם קצת יותר ותראה איך הם רצים לכותל. הם לא יודעים איפה זה, אבל הם יידעו. בקיצור, מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

שאלה: אם נתחבר בינינו, נגיע לדרגת חיבור בינינו, המסר גם יתפשט לעולם?

כן.

תלמיד: אז מה עוד חסר בעצם, למה אנחנו צריכים לבוא במגע עם האנושות?

[אתה שואל] למה אנחנו צריכים להגיע למגע עם האנושות ולא מספיק לנו לחשוב עליהם, או בכלל למה לא מספיק לנו לגמור את כול העניין הזה בינינו?

תלמיד: כן. אנחנו מקושרים כבר עם כל העולם, מרגישים אותם, אנחנו נעשה את העבודה בינינו, בתוך החיבור נהייה "אור לגויים", מה עוד חסר פה, למה צריך לבוא גם המגע ולבוא וללמד?

אבל איך תקבל מהם את הרצון שיש להם? זה רצון קטן, אבל הוא מפוזר בין מיליארדי אנשים. אתה צריך לא להתרחק מהכלל, מהקהל, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אתה חייב להתכלל מהם, להתפעל מזה, אתה צריך לדעת איך הם חושבים, אתה צריך להיות כלול מהם.

תלמיד: אנחנו מעורבים בהם, אנחנו חיים איתם, עובדים, נושמים, אנחנו חלק מהמדינה לצורך העניין.

איך אתה מושך אותם לקשר עם הבורא?

תלמיד: אז אני שואל שוב, אם אנחנו מסכמים את כל העניין בחיבור בינינו וזה מתפשט וזה מעביר את המסר?

איך תקבל מהם את החיסרון שלהם, תחבר אותו למסך שלך ותעלה את החיסרון והמסך לבורא כמ"ן?

תלמיד: את זה אני מבין מתוך זה שאני מפיץ להם?

כן.

תלמיד: רק כך אני קולט את החיסרון שלהם?

יש עוד כמה דרכים, אבל להתכלל מהם, כן, אתה חייב. אתה חייב להבין אותם, לחשוב עליהם, אתה צריך להיות מעורב בהם, לא הרבה, אבל מעורב בכל זאת. אתה צריך להרגיש ממה הם חיים, כמה הם סובלים.

תלמיד: איך אתה מרגיש אותם?

על ידי זה שאני יוצא ונוסע ורואה טלוויזיה ושומע. אני משתדל להרגיש את המציאות, את העולם. אני קורא מדע, אני קורא חיבורים על כלכלה, להיות קצת יותר בהרגשה איך הבורא מסדר את הדברים בכללות. אחרת מה אני אעשה, אם אני אקרא עכשיו רק את הזוהר, מה יהיה לי?

תלמיד: מהי הדרגה המינימאלית של ההתכללות, שמספיקה כדי לעבוד עם זה?

את זה הוא יגיד לך דרך הפסוקים, אתה חייב להרגיש את כל הצער שהם מרגישים. אתה יכול להגיד "אני לא יכול להרגיש את הצער שלהם כי אני מבין שהכול בא מהבורא כדי לתקן אותם, אז איך יכול להיות שאני ארגיש את הצער הזה?" אם אני רואה שהרופא פותח איזה פצע אז אני מזדהה עם החולה שפותחים לו את הפצע? לא. הרופא לא בוכה. אבל אני צריך לבכות, אני צריך להרגיש את הצער הזה ואז אוכל להעלות אותו למעלה.

תלמיד: אבל מה רמת ההתכללות הנדרשת?

רמת ההתכללות זה שכל העולם יהיה בי, עם החיסרון שלהם, ועם ההכוונה לתיקון מלמעלה, שאני בתוכי מחבר את שני אלה, חלק מלמעלה וחלק מלמטה. חיסרון מלמטה והשפע מלמעלה, האור מלמעלה.

תלמיד: אבל אתה לא מתכוון לחקור כל רצון, כל אדם, כל עם, אתה דוגם קצת, מרגיש קצת.

כן וודאי.

תלמיד: אז מה המינימום שמספיק, שממנו אתה יכול להמשיך כבר לעבוד?

אין מינימום, את זה אתה צריך להרגיש. אתה צריך להרגיש. עכשיו זה לא לעניין, אבל תדעו שאתם תצטרכו את זה. אל תתרחק מהציבור, יש בזה דברים גדולים של תיקון.

תלמיד: "פרי חכם שיחות" בעל הסולם.

"כל המצטער עם הציבור". כתוב ""במדה שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.

מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית."

ברוך ה' שיש לנו את בעל הסולם.

תלמיד: בזמן הזה מאות אנשים באירופה מתאספים כדי לגלות ביניהם בכנס את הכוח עליון.

כן.

תלמיד: ויש עוד כחצי מיליארד אנשים באירופה שאומרים להם שהם מחוברים כלכלית ומבחינת ביטחון, שכביכול יש להם הכול בחיים האלה. אבל חוץ מתסכול לגבי העתיד, מכמות המהגרים ומתופעת האסלאם וכן הלאה, לאיזה רצון האירופאים האלה יכולים לקרוא? לאיזה צורת חיבור הם ירצו להתחבר?

לזה שכולם יהיו שווים, ולרצות ממש להגיע לצורה הדדית טובה. פשוט להיות טובים זה לזה, כלום חוץ מזה. להתעלות למעלה מכל ההבדלים. כשהיו חסרים להם הבדלים מעל מה שהיה להם, הם משכו עוד פונדמנטליסטים למיניהם, אז עכשיו מתעוררים גם פשיסטים וכל מיני קצוות, מהשמאל מהימין, מכל דבר.

למה? כדי לגלות את הרע בכל הקוטביות הזאת ושיבינו שאין לך טוב יותר אלא כשאתה מתעלה, אתה לא יכול לבטל את הדברים האלה, אלא ללמוד איך כל אחד מתעלה מעל כל ההבדלים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". איך זה אפשרי? שאנחנו נבין שאתה פשיסט והוא ימני וההוא שמאלני והוא פונדמנטליסט ערבי והוא ככה והוא ככה.

אבל אנחנו כולנו מתעלים למעלה ממה שיש לנו לכוח העליון, אחרת זה לא יקרה. לכוח עליון, ואז כלפיו אנחנו מתבטלים, אחרת לא יצא אף פעם חיבור, וללא החיבור אז הם יאכלו זה את זה. אירופה היא מקום מאוד מסוכן.

תלמיד: אבל הם לא יכולים להימשך לאותו כוח עליון שאנחנו מתכוונים אליו.

לא, אצלם זה חיבור. כוח עליון זה נקרא הכוח הטוב שבטבע, כי לנו יש רק את כוח הרע, וכדי שיהיה לנו את כוח הטוב אנחנו צריכים להיות מחוברים. אתה לא צריך לתאר להם את

א-לוהים כמו god, אתה מתאר אותו ככוח החיבור שאנחנו עושים, "אתם עשיתם אותי". אנחנו עושים את הכוח הזה. מה זאת אומרת? אנחנו מגלים אותו, הוא נמצא בצורה פוטנציאלית בטבע וכדי לגלות אותו בצורה אקטיבית אנחנו צריכים להתחבר בינינו ואז הוא מתעורר בנו, מתגלה בנו. אבל זה הכול חוק, הכול טבע, לא יותר. אתה מסביר להם את זה בצורה פשוטה.

שאלה: אז חמש מאות החברים שלנו שיבואו לכנס ויצליחו להתחבר, הם יהיו כדוגמה לאותו החיבור?

כן.

שאלה: שבהם מתגלה הכוח הטוב?

זה יהיה כוח גדול מאוד כי זה כוח איכותי, הכי איכותי שקיים באירופה. ואם אנחנו עושים כזה כנס, ואנחנו בעזרת ה' נצליח, זה ייתן תוצאה מאוד חזקה, עוצמתית. באיזו צורה זה יתגלה, לטובה או לרעה, זה כבר ההשגחה העליונה.

שאלה: אז אם נניח נצליח ונגיע לחיבור הזה, האם הם יוכלו לפרסם לכל אירופה את זה ש"תסתכלו, יש בינינו חיים, בינינו יש כוח מיוחד ואנחנו קוראים לכם להתחבר אלינו"?

אף אחד לא יבין את זה ואל תהיה רומנטי ונאיבי. אבל נעבוד יחד הלאה ונשתדל. אני לא מצפה לדברים האלה שיקרו במהירות. אתה לא מבין מספיק את האירופאים?

שאלה: דווקא בדור הצעיר באירופה יש המון כעס ובלבול ותסכול עכשיו, הרגשה ששיקרו להם כל החיים.

נכון.

תלמיד: שההורים שלהם כביכול קלקלו את כל מה שהיה והם מוסרים להם עכשיו משהו שבור, מקלוקל, והם לא יכולים אפילו לעשות כלום.

כן.

שאלה: יש עכשיו תנועה כזו שנקראת Extinction rebellion, כביכול מרד בהכחדה, כמו גם גרטה הזאת שהזכרת. אז דווקא נראה שיש שם המון תסכול וחיפוש. ולנו כביכול יש תשובות, זאת אומרת שאם אותם אנשים היו באים אליך ושואלים, היית יודע מה לענות. אני שואל למה השידוך הזה לא קורה? כאילו הבורא יוצר מצב שבו מתרוצצים חצי מיליארד אנשים, קילומטר משם יש ברז עם מים והוא לא מוליך אותם לברז. למה?

אין לי שאלה "למה הוא לא מוליך" כי לא תהיה לי תשובה. כנראה שהוא מחכה עד שבמקום חצי מיליארד יהיו שלושה מיליארד, חמישה לכל הפחות. ככה זה. אני לא יודע לָמה, לְמה הוא מחכה. אבל אפשר לראות עוד ועוד מה קורה. נראה לי שתוך שנה שנתיים, עד 2022 נגיד, המצב הזה צריך להתגלות, להתברר בצורה שכולם יעמדו מול הרע הזה, ובסוף כבר לא ידעו מה לעשות.

שאלה: נראה שגם עכשיו הם לא יודעים מה לעשות.

לא, עדיין אתה רואה שיש תחרויות אירוויזיון, כל מיני דברים, הם מבולבלים, הם מסוגלים לבלבל את עצמם, הם שומרים על הבנקים שלפחות יהיו כמה אחוזים, שיהיו טיולים, זה עדיין לא הכרת הרע. אמנם שיש איזה אחוז שהוא מאוד סובל ונמצא ממש בעוני, יותר גרוע מאשר בארץ, באירופה ישנם מקומות כאלה, וזה לאו דווקא במזרח אירופה. ממש באירופה עצמה. אבל זה עדיין הרע במיעוטו.

שאלה: יש קשר בין בשלות של הנקודה שבלב של מישהו לבין הסבל שהוא מרגיש ברצון לקבל? כי נראה שיכול לעבור על האדם גיהינום והוא לא ישאל "מה הטעם בחיים?".

נכון. זה לא תלוי בו אישית אלא תלוי בסביבה. אני צריך להיות בסביבה, שבסביבה הזאת יהיה צורך לגלות בשביל מה חיים, מה מהות החיים וכן הלאה. אם הסביבה הזאת לא משפיעה עלי, לא משדרת לי משהו, אז אני לא אשאל, ואני אמשיך להרגיש כך את עצמי.

תלמיד: זה כאילו שני חלקים שמתפתחים באדם, הרצון לקבל והנקודה שבלב מתפתחים האחד במקביל לשני?

כן.

תלמיד: והסביבה שמתעניינת בטעם בחיים, יכולה לפתח את הנקודה שבלב, לגרום לה להתעורר יותר?

אנחנו עושים את זה.

תלמיד: מצד אחד כן, מצד שני אנחנו גם רואים אנשים שבאו והלכו, וזה לאו דווקא ממש עורר להם את הנקודה.

זו לא הייתה נקודה מספקת כדי להתעורר ברצינות, כדי להתעורר ולא להיכבות. זה עניין של הייסורים כנגד התענוג, עד כמה הם הרגישו חשיבות במה שיש להם לעומת הייסורים שהם צריכים לשלם על זה. כל דבר הוא כך, מה אתה יכול לעשות. אני לא רוצה לקום בשלוש בלילה, לא רוצה לחכות עוד שנה, שנתיים, לא רוצה את זה ולא רוצה את זה, בסדר, מה אפשר לעשות. לכן אני לא מתפעל מזה, אם הולכים אז הולכים, אם באים אז באים, צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים. זהו, כל היתר זה הכוח העליון.

שאלה: אני שואל על העגלה המתדרדרת. אם כאן תקום עשירייה כמו שבעל הסולם קורא לה, האם העגלה תפסיק להתדרדר?

לא, אין לנו חשבון רק עם עצמנו, החשבון הוא עם כל האנושות, עם כל הנשמות, עם כל האדם הראשון. אם אנחנו נמצאים בשלב שנקרא "דור המשיח" או "דור האחרון" אז איך אתה שואל על עשירייה אחת?

תלמיד: מה יעצור את הדרדור של העגלה? כמה עשיריות, מה הסאה?

זה לא כמה עשיריות, זו חייבת להיות החלטה כללית של אלה ששייכים לראש, שהם מתחברים ביחד, והם מבינים מה מוטל עליהם, והולכים ומבצעים פעולות שיהיו בגוף, בכללות העולם. אם כולנו נתחבר, כל העשיריות שלנו, כל החברים שלנו שבכל העולם, אתה יודע כמה הם? אתה תתחיל להרגיש שהם יוצאים מהחורים, אתה לא תגלה חמש מאות חברים באירופה, תגלה חמשת אלפים. אני אומר לך, אם נוכל לעורר אותם, נוכל גם להגיע לתיקון.

תלמיד: למה מסתירים ממני את האחריות האישית שלי כעשירייה לעצירה של הדבר הזה, ומהעולם מסתירים את זה שכל הפתרון לדרדור נמצא פה? זה גורם רק סבל ואריכות הזמנים.

אתה רוצה שיגלו לך את זה, ואתה תהיה נפעל או שאתה תגלה את זה במאמץ שלך, ואתה תהיה המפעיל?

תלמיד: מה המעלה הכול כך חשובה הזו בבחירה חופשית, בזה שאני רוכש?

שתדע באמת בשביל מה ולמה זה קורה, אחרת אתה לא תהיה בזה. הבחירה חופשית עוזרת לך לגלות את האמת, ועד כמה זה קשור לכולם, לאיזו מערכת, איך זה צריך להתקיים, זה כל העניין. אתה אומר, "למה לא מגלים לי עכשיו?" לא מגלים כי אתה צריך לגלות. למה? כי על ידי זה אתה קונה את הדבר, הוא נעשה שלך, אתה מבין אז מה לעשות עמו, איך אתה צריך לפעול.

תלמיד: איך אני רוכש יותר מהר את הדברים?

על ידי חיבור עם הקבוצה. איש את רעהו יעזרו.

שאלה: היום בבוקר שאלת בסדנה, איך מתפללים מתוך החיסרון ולא לתוך החיסרון? כלומר איך אנחנו לוקחים את החיסרון, ודווקא עושים יציאה החוצה, ולא נכנסים יותר עמוק לתוך המצב, לתוך הייאוש. אני לא בדיוק יודע איך לשאול, אבל בתוך ההתכללות הזאת עם שאר העולם, איך אנחנו באמת לוקחים את זה מתוך החיסרון ולא לתוך החיסרון?

צריכים ללמוד מה לעשות. אתה צריך מצד אחד להרגיש שזה שלך, שהחיסרון שלך, שאתה סובל, לא שהם סובלים אלא אני סובל, זה שלי, אני היד הראשונה בדרך, ולא שדרכם אני מרגיש את הסבל, אבל אני יכול לגלות את זה מצד שני אך ורק במסך שלי.

שאלה: ענית לחבר שהם יבואו אלינו לקבל מילוי. הוא שאל מה זה אותו גזר, מה זה המילוי הזה, כי הרי אנחנו לא נוכל לתת להם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה לא באמצעים שלנו.

אנחנו נלמד אותם איך הם צריכים להיות מסודרים כדי שזה יהיה, כדי שזה יגיע אליהם. לכן אנחנו נקראים "צינור", אנחנו מסבירים להם איך להסתדר, ויחד אתנו, כדי להתקשר לבורא, ולקבל ממנו את הגזר.

תלמיד: מה ההתלבשות של הגזר בעולם הזה?

זה אור בכל הכלים.

תלמיד: יכול להיות שתהיה תקופה שבה המילוי המבוקש יהיה חיבור ולאו דווקא אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אלא הם באמת יגידו, "הכי טוב לי עכשיו להתחבר, יותר טוב לי מכל השאר, ואנחנו רק צריכים שתלמדו אותנו איך לעשות את זה"?

אני לא מבין, הם יבקשו את זה בעצמם? בשביל מה, למה?

תלמיד: זה יהיה המילוי, התענוג, הם ירגישו בחיבור תענוג.

מאיפה? איך? תענוג בחיבור, השתגעת? מה אתה רוצה ממני.

תלמיד: אז מה, אנחנו נלמד אותם איך להסתדר יותר טוב בעולם הזה?

לא אנחנו נסדר אותם בצורה כזאת, אתם רוצים ליהנות מהחיים, אתה רוצים לחיות, אתם רוצים את המילוי? בבקשה, תקבלו את זה שאתם מחוברים, כמו שאנחנו. אבל להם זה יותר קל, כי אנחנו מארגנים והם מתחברים אלינו.

תלמיד: אז מאיפה המילוי יגיע?

משלך, ממך, שאתה יודע איך להתחבר עם העשירייה, ועם הבורא שבתוך העשירייה, ואיך להעביר את השפע העליון דרך העשירייה אליהם.

תלמיד: מה הצורה שבה זה יתגשם? נניח שאני בן אדם בלי נקודה שבלב.

הם יחזיקו בך כמו שכתוב.

תלמיד: אבל איך זה יתגשם, זאת אומרת איך אתה רואה את זה קורה? נניח יהיו סדנאות שאנחנו עושים, קהילות, אנשים ירגישו פתאום מילוי?

אני לא יודע, את זה עליך לעשות. אתה מטפל בקהל, לא אני. מספיק לי לטפל בך. אני לא יודע, את זה אתם תגלו. אבל תצטרכו לחשוב, עוד מעט תצטרכו לחשוב על זה ממש בכובד ראש.

תלמיד: זה כאילו דמיוני לחשוב שהשיטה שלנו תגרום לאנשים להיות יותר עשירים, מוצלחים.

למה? זה לא יהיה לזה.

תלמיד: לא יהיה, נכון.

לא, הם יהיו מלאים בכל מיני רגשות חיוביים.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני מנסה לפצח, מה זה אותו רגש.

אבל זה המילוי האמתי, וזה מילוי הולם, וזה מילוי שלם, וזה מילוי שהוא למעלה מכל המילויים. איך להגיד, זה לא מילוי שבא והולך, ולא שהוא תלוי במקרה או במישהו, זה תלוי בך עד כמה אתה מקושר לסביבה ודרך הסביבה אתה מתחיל לפתוח את הברז של השפע.

תלמיד: אפשר להגיד שהסקאלה של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תישבר באיזה רגע, ואנחנו נפרוץ למקום חדש שבו חיבור יהיה האושר האמתי?

כן.

קריין: מתוך זכריה פרק ח'.

"כה־אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם"

קריין: אנחנו בספר "כתבי בעל הסולם", "מהות חכמת הקבלה", עמוד 22, טור א', פסקה שנייה.

"אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף," זאת אומרת, שהוא מדבר על המצוות שקודם דיבר. אולי תתחיל עם זה "אמנם יש דעה".

"אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה."

אנחנו קוראים את זה בינינו, זה לא שאתם תלמדו את זה, ותתחילו כך להראות שאתם מבינים משהו כלפי הכיתות של המתחילים שלכם. להיזהר. "כאילו לא קיים כלום" את זה הייתי מוחק בכלל.

שאלה: כשאנחנו מדברים על הכוונה על המעשה, אנחנו מדברים שאנחנו עושים חיבור וחושבים למה החיבור הזה, אין לנו משהו אחר.

כן, אנחנו לא שייכים לכל זה, אנחנו רק מדברים על חיבור, טוב לעם ישראל להיות מחובר. מצוות, תורה, כל הדברים האלה, אצלנו זה חופשי. עכשיו אתם מבינים עד כמה אנחנו מאורגנים בפנים בצורה כזאת, אתה רוצה להתפלל יש לך ספר תורה, כשרות, בבקשה מטבח כשר, הכול מסודר לפי החגים, לפי זה. יש מקום לכאלה. והאחרים יש להם גם מקום, אף אחד לא משכנע אותם, אין כפיה. למה אני מדבר על זה עכשיו? צריכים לשמור על הגישה הזאת, שכל הזמן היא תהיה כזאת, מקום לכולם וחיבור בין כולם.

תלמיד: אצלנו זה ברור, חיבור זה דרך החיים שלנו.

אבל זו צריכה להיות שמירה, בצורה כזאת ממש.

תלמיד: כשאנחנו מסבירים את זה לעם אז מסבירים חיבור, אבל למה? מה הכוונה של החיבור?

הכוונה של החיבור היא שדרך החיבור אנחנו מתקשרים לכוח הטוב שבטבע ומקבלים ממנו כל טוב.

תלמיד: לאדם המודרני זה נשמע קצת לא ברור, מה זה "הכוח הטוב שבטבע"?

החיובי חוץ מהשלילי. אם הוא קצת דתי אז אני מדבר אליו "ואהבת ולרעך כמוך", כל מיני דברים, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך, כל המשפטים היפים האלה. אבל אם זה אדם חילוני, אני מסביר לו שבטבע יש כוח שלילי וכוח חיובי, ואנחנו צריכים להיות קשורים לשניהם. לא לעזוב את האחד בגלל השני, אלא להיות בשניהם, ולשים את עצמנו ביניהם.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו פונים לחילוניים או מסורתיים, אין בכלל דתיים. אז אם אני הקהל, מה אני מרוויח מזה?

אתה לומד איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בחברה שלנו כדי לקבל מהטבע ממש תמיכה והצלחה.

תלמיד: ואז כמו שאמרת קודם, בכל מה שאני מדמיין להצליח אני אצליח. אם אני רוצה עכשיו בית חדש, אני רוצה נסיעות לחו"ל, אני רוצה ליהנות, זה מה שאני אקבל בסוף?

אני לא יודע אם זה לטובתך. אבל מה שלטובתך תקבל, במידה שאתה באמת מתקשר לאחרים, ונעשה דומה לאותו כוח חיובי של הטבע. יש כאן חוק, חוק השתוות הצורה. הוא מאוד קשה, מאוד מדויק, מאוד נוקשה אלינו, אבל זה החוק.

שאלה: בעל הסולם כאילו ניגש לציבור הדתי, ורוצה להוסיף לו את חכמת הקבלה לחיים.

לא היה לו למי לפנות. הוא גם פנה לבן גוריון ואתה יודע מה היה, לפוליטיקאים אין מה לפנות.

תלמיד: כאן בטקסט הזה הוא פונה ממש לציבור הדתי מסורתי, ומסביר לו דברים שהוא עוד לא יודע על החיים.

כן.

תלמיד: איך אתה רואה שלעתיד לבורא הציבור הדתי/חרדי יתחבר לתורת הקבלה של "קבלה לעם"?

אני לא יודע מי זה אליהו, יכול להיות שהוא יוכל לשנות, כמו שכתוב "תשבי יתרץ קושיות". יכול להיות שכן, אני לא רואה. אני לא רואה מעבר קל, חלק, גשר בין החברה הדתית חרדית, ובין תיקון העולם, ושיטת תיקון העולם, אני לא רואה. אני אגיד לך, כל חברה אחרת, שכבה אחרת בחברה, יכולה להתכלל עם השיטה הזאת במשהו, והחברה הדתית לא יכולה, היא מיד מרגישה שזה שובר אותה, מבטל את העקרונות שלה. ולכן כאן זה לא יכול להיות. זה מה שקורה לנו במשך כל ההיסטוריה, גם עם הערב רב, כמו שאנחנו למדנו ביציאה ממצרים, וכך זו היציאה מכל מצב ומצב, מכל דבר ודבר.

עכשיו בעזרת ה' אנחנו נמצאים באיזו תקופת הפוגה. מתי זה יגמר אני לא יודע. אני מקווה שיתנו לנו הלאה לחיות יחסית טוב. צריכים לזה הרבה איפוק, ולהמשיך בשקט. העיקר לפרסם את חיבור העם, כי מי יכול להגיד נגד זה, וכל הזמן כמה שיותר לפרסם את זה. נקווה שיחד עם זה במקביל המצב של האנושות, ושל עם ישראל וארץ ישראל ידרדר, ואז יתגלה שבאמת החיבור הוא התרופה היחידה.

תלמיד: בדור הקודם היה את בעל הסולם שכתב את תורת הקבלה בצורה שתתאים למין האנושי, לכלל האנושות. נניח הרב"ש המשיך את מפעל חייו, ואז בא הרב לייטמן ופתאום מיחידים שעסקו בתורת הקבלה של בעל הסולם, יש היום מיליונים בעולם, שקשורים בצורה כזו או אחרת לתורת הקבלה של בעל הסולם, זה מצבנו היום.

נקווה.

תלמיד: מה המצב הבא בהתפתחות, באבולוציה הזאת בעיניך. מה הקפיצה הבאה?

אני חושב שצריכה לקום חברה חזקה מאוד סביב כדור הארץ, אנשים שמחוברים יחד ביניהם בכל מיני צורות הקשר המודרני, האינטרנטי וכן הלאה, שלומדים יחד, יחד מחזיקים זה את זה, ויחד מפיצים, כך זה מצד אחד. ומצד שני, שהחברה האנושית תתחיל להבין שאין לה ברירה, היום כולם רוצים לעשות איזו עבודה בעיניים, לשקר לעצמם, כי אין מה לעשות.

נכון שמה שאנחנו עוסקים עם הכסף, זה שאני עושה משהו, ומישהו אחר זורק, אני עושה, ומישהו אחר זורק, וכך אנחנו עושים עם כל דבר, עד שכדור הארץ כאילו ילך ויתרוקן מכל חומרי הגלם, ואנחנו כבר רואים את זה, עד שאנחנו נמלא אותו בפיח ובכל הזבל. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להמשיך בעבודה שלנו, בהפצה. ובמקביל אני מקווה מאוד שהתהליכים האלה של השבירה, שהאנושות מייצרת, יביאו באמת את הרגשת השבירה העולמית, הסופית, הסופנית.

כי באמת אנחנו נמצאים בזה כבר, אבל אנחנו עדיין מוכנים לעשות הכול כדי לא לראות את זה. וזה מובן, זה כוח הגנתי שבכל אחד, ובכל מדינה ובכל האנושות כך זה עובד. כי תגיד לי, לפי השכל הבריא ולפי העיניים החכמות, אתה יכול לראות איך שאנשים חושבים, מה שהם עושים. אנחנו עדיין לא מבינים איך זה נעשה.

אתה יודע כמה דברים אנחנו מייצרים ומיד זורקים, שורפים אותם? זה פשוט לא יאומן איך שהאנושות עושה. אבל מה תעשה? איך תשחרר אנשים שלא תהיה להם עבודה, איך תיתן לכולם אוכל, מה הם יעשו? רק סמים, לחלק להם סמים שהם כך יתמלאו. האנושות כולה נמצאת במצב מאוד עדין, לכן כשאתם שואלים על העתיד אני אומר לכם, העתיד חייב להיות רק הפצה וזהו, מצדנו. חיבור של הפצה או הפצה של חיבור.

שאלה: אמרת לחבר שהבחירה החופשית שלנו היא להפוך מנפעלים למפעילים. מה זה אומר להפוך למפעילים?

שאנחנו נמצאים כמפעילי הפרסום על עתיד העולם, על שיטת התיקון וכן הלאה. זה נקרא "מפעילים". שאנחנו מארגנים עוד קבוצות, ועוד עשיריות, ועוד כנסים, ועוד ועוד כמה שאפשר יותר. אנחנו צריכים לזרוע, זורקים כך את הגרעינים, ואחר כך אתה תראה. כמו שעכשיו פתאום מתגלים לך באירופה עשרות, מאות אנשים, שלא היו כביכול קשורים איתנו, עכשיו קצת מתגלה מהם.

תלמיד: בדרך כלל בשביל להפעיל משהו, אני צריך שיהיו לי ידיעות שאני יכול למשוך ותוצאות שאני יכול לראות. ואצלנו בדרך כלל לא רואים תוצאות, נכון?

למה אתה צריך לראות, אתה צריך לעשות מה שמוטל עליך, ולקבל את זה כך באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז אצלנו להפעיל זה רק לעשות דברים, ולא לראות תוצאות.

כן. אני אפילו לא רוצה לראות תוצאות, שזה לא יהיה כשכר.

שאלה: אם מה שחשוב זה רק חיבור, מה הטעם ומה הסיבה שאנחנו לומדים לפי ספרי מקובלים?

אנחנו לומדים מספרי מקובלים שני דברים, א', לדעת מה שהם כותבים. ב', לקבל משם את המאור המחזיר למוטב, נקודה. כל היתר תקרא ותדע.

שאלה: האם גם הפצה צריכים לקחת באמונה למעלה מהדעת?

למה באמונה למעלה מהדעת? מקובלים כותבים לי מה אני צריך לעשות.

תלמיד: לא, מה אני עושה אני מבין. אני צריך לעשות ואת זה אני מודד.

אתם זוכרים מה שבעל הסולם כותב?

תלמיד: כן ב-100%. אין לי שאלה על העבודה שלי, שאני צריך להפיץ כל הזמן. אני שואל על התוצאות. אני צריך למדוד תוצאות, אני צריך לצפות לתוצאות?

כדי כל הזמן לשנות ולהיטיב להפצה שלך, שהיא תהיה יותר טובה, יותר מועילה, אז אתה צריך לדעת את התוצאות. אבל זה כדי להמשיך ביתר יעילות.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו זורעים. זאת אומרת, עד שיצמח משהו זה יכול להיות אפילו בעוד כמה שנים.

לא חשוב, אבל אתה צריך לדעת שהקרקע צריכה להיות חמה, שהיא צריכה להיות רטובה, שהיא תקבל את הזרע שלך שאתה זורק בה בצורה נכונה, אתה צריך לדעת את הדברים האלה. אתה צריך לראות תגובה. אולי במקום הזה אתה זורע נכון, במקום שני זה לא הולך, וצריך לשנות. על דברים כאלה אנחנו צריכים לדבר, בהחלט.

קריין: עמוד 22 טור א' פסקה שלישית.

"ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה. על דרך שאמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם לשמי, שאל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". הרי שאם נמנע מהחזיר משום השקוץ שבו, או הזק גופני, אין הכוונה הזאת מועילה לו כלום, שיהיה נחשב לעושה מצוה, אלא אם יכוון בכוונה הרצויה והמיוחדת, שהתורה אסרה. וכן בכל מצוה ומצוה, ורק אז גופו הולך ומזדכך, מחמת קיום המצוות, שהוא התכלית המבוקש."

ברור. בעל מנת להשפיע חייב להיות, אחרת זה לא נקרא שאתה עושה איזה תיקון.

שאלה: מאיזה שלב אדם מתחיל להתקיים, ומתחיל להתייחס לכוונות שלו?

שהוא בודק את הכוונות שלו, ורואה עד כמה הוא מסכים איתן, לא מסכים איתן, איך לשנות אותן, ומתחיל לעבוד עם הבורא כדי לשנות את הכוונות שלו, זו בעצם העבודה שלו. מאיזה שלב? מהשלב שהוא מתחיל. אני מתחיל מעכשיו והלאה לבדוק מהן הכוונות שלי, למה אני חושב כך, למה אני מתייחס כך, מה אני רוצה שיצא, את כל הדברים האלה שמדברים על היחס האישי שלי למחשבות ולרצונות שלי.

תלמיד: כי אני שם לב, ברגע שנפתחת לאדם הנקודה שבלב, הוא עדיין לא מתייחס למה הכוונות שלו.

לא, הוא לא יודע, זה ייקח עוד כעשר שנים. ודאי.

תלמיד: בדיוק. גם אחרי שאתה הולך בדרך, לוקח הרבה זמן עד שאתה בכלל מתחיל לבדוק מה קורה לך בכוונות.

ודאי. אני לא מייחס לזה חשיבות.

תלמיד: אז אני שואל על המעבר הזה, מזה שאתה מתייחס למעשים שלך, לזה שאתה מתחיל דווקא להתייחס לכוונות שלך.

הוא נמצא בברורים פנימיים, אבל זה לאו דווקא בדיוק שהוא מבין שזה הכוונות. הוא לא מבין שזה הכוונות, אלא זה היחס שלו בכללות, לקבוצה, ללימוד, לבורא, לחיים שלו, למהות החיים, הוא כך מברר את זה. אבל זה לא ברור לו שזו בדיוק הכוונה שלו כלפי הבורא, כלפי מה שהבורא יורד בו, עושה בו. הוא לא מרגיש עדיין שמה שמתרחש בו, זה הבורא מסדר בכל רגע ורגע, כך עושה וכך עושה, ומה הוא עשה לי עכשיו ברצונות, מה הוא עושה לי עכשיו בכוונות, בטעמים, במחשבות. אני עושה משהו, זה רצון וזו מחשבה, מה הוא עשה בזה ומה זה, כל רגע צריך להיות מחדש, האם אני מרגיש שזה נעשה לי חדש, אני מודע לזה? האם אני עומד ממש עם הביקורת שלי על מה שמתרחש בי, כן או לא? ואז היחס שלי לזה, מה הוא עושה לי? כך האדם מתקרב למצב שיהיה לו קשר, שיהיה לו דיבור עם הבורא.

מה זה דיבור? שמתחיל להיות יחס אישי, מתוך זה שמה שמתרחש בו, הבורא עושה את זה, זה נקרא שהבורא "מדבר" אליו, בזה שהוא משנה בו רצונות ומחשבות. אז אם משתנים בי הרצונות והמחשבות, ואת זה הבורא עושה, אז אני נמצא בביקורת מה משתנה, מה אני עושה עם זה שמשתנה, איך אני מקבל את זה, איך אני ממיין את זה, איך אני מתייחס למה שהבורא דיבר עכשיו אלי. ומזה מתחילה כבר להיות עבודה של האדם עם הבורא.

תלמיד: אז כשהאדם מתחיל להתקיים לפי הכוונות שלו, זו כבר רוחניות בפועל?

מה שעכשיו אמרתי זו כבר תחילת הרוחניות. זו עדיין לא רוחניות לפי הניתוק מהרצון לקבל, אבל זו כבר גישה שממש מביאה לרוחניות, ממש כפרוזדור.

תלמיד: את השינוי של המחשבות והרצונות עושה הבורא או שהסביבה עושה באדם?

הכול עושה הבורא. כל הסביבה היא רק כדי להתקשר אליו.

תלמיד: אז מה עושה הסביבה?

שום דבר.

תלמיד: אז למה צריך אותה?

אחרת לא תתקשר לבורא. הסביבה בונה בך תנאי שאתה יכול להתקשר לבורא.

תלמיד: אבל כל השינויים שקורים בי, זה לא הם עושים.

זה דרכם.

תלמיד: מה זה דרכם?

או שזה דרכם או דרך אלף מקרים, זה לא חשוב.

שאלה: לגבי כוונות. על מנת לקבל זה גם כבר יחס של כוונה שהאדם מזהה כלפי הבורא, או שהכוונה על מנת לקבל, זה שעוד אין שם יחס לבורא?

יש, אבל זה עדיין לא בהשתוות הצורה.

תלמיד: אז מאיזה שלב הוא מתחיל לזהות שכל השינויים מגיעים מהבורא, רק כשיש לו כבר על מנת להשפיע?

כאן זה תלוי ביחס שלו לסביבה. כי לשנות את היחס שלו לבורא אפשר רק אם הוא משנה את היחס שלו לסביבה. שהוא מרגיש דחייה גדולה, והכרחיות לשנות את זה, ואז זה קורה.

תלמיד: הסביבה יכולה לגרום לאדם להיות יותר רגיש כלפי המחשבות והרצונות שמתחלפים בו?

כן.

תלמיד: במה? איך היא עושה את זה?

היא יכולה לתת דוגמה גשמית, והיא יכולה לתת הרגשה רוחנית שכולם נמצאים בזה ומה אתך.

שאלה: מה אני עושה עם הדיאלוג הפנימי הזה שאני מרגיש, גם ברגש וגם במחשבות?

תמשיך. אין לי מה להגיד. תמשיך. מה אפשר להציע לך?

תלמיד: אני אומר, "אוקיי. זה בא ממנו". מה אני עושה הלאה? יש פה עדינות נפש. אני מרגיש שאתה מביא אותנו לאיזה מקום שאנחנו מתחילים להרגיש את הכוח העליון. כי אם זה בא מהחברים, אם זה בא ברגש, במחשבה אז מה הלאה? איך אני מתרגם את זה? מה הוא רוצה ממני עכשיו?

לא. אני לא נכנס לזה. את זה אתה צריך ללמוד לבד.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "אלא אם יכוון בכוונה הרצויה והמיוחדת, שהתורה אסרה." וגם לפני זה הוא אומר, "ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"." מהו היחס כלפי התורה וכלפי הבורא? הוא צריך כביכול לפתח איזה יחס כלפי התורה וכלפי הבורא שכך כתוב. אז מה זה היחס הזה שהוא מדבר עליו?

היחס שהוא רוצה לקיים בעל מנת להשפיע.

תלמיד: שמעתי שאמרת את זה, אבל עדיין זה איזה חוק מוחלט שכלפיו צריך לפתח איזה יחס.

יחס על מנת להשפיע.

תלמיד: וזה אותו הדבר כלפי התורה וכלפי הבורא?

אני לא יודע למה אתה מתכוון במילה "תורה"?

תלמיד: למאור.

הכול על מנת להשפיע. אין לי מה להגיד. באמת, זה מה שצריך להיות.

קריין: עמ' 22 פיסקה אחרונה.

"אם כן לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה, לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה, ובנותן התורה, אשר יש דין ויש דיין. ומי פתי לא יבין שאמונה בתורה, ובשכר ועונש. שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין, כי "ערביך ערבא צריך", כי היצר הרע, החפץ בהפקרות ובפריקת עול, לא יניחהו לקיים המצוות."

יש כאן דבר מאוד מיוחד. אני לא יודע אם אתם מבינים אותו, אבל שימו לב מה בעל הסולם כותב בסוף טור א'. "ומי פתי לא יבין שאמונה בתורה, ובשכר ועונש. שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף" מנקים את הגוף "שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו." צריכים ממש להשקיע ולהשקיע הרבה זמן באותו המאור המחזיר למוטב, שהרצון לקבל כבר יהיה איכשהו גמיש להשפעה של התורה עליו.

שאלה: יש משהו מאוד איכותי בחכמה שלנו, שאם אתה לא מממש אותה בדיוק כמו שכותבים לך, אז אין שום סיכוי שמשהו יקרה.

ככה יש לך עם כל חוקי הטבע, פשוט אנחנו לא מתייחסים לחכמה הזאת כמו לפיזיקה. אבל תאר לעצמך, אם יש לך חוק ואתה עושה סטייה מהחוק, אז החוק לא פועל. מה תעשה? נגיד אתה מסובב מקלט רדיו, אם לא סובבת אותו נכון אתה לא קולט. איך אתה רוצה שיהיה?

תלמיד: אז חכמת הקבלה היא חוק טבע?

כן, וודאי. זה החוק העיקרי. החוק הכללי של הטבע נקרא "חכמת הקבלה". בדיוק.

תלמיד: אז אין מספר דרכים ללמוד את חכמת הקבלה?

יש.

תלמיד: איך יכול להיות?

יש כמה דרכים לזה. אבל בכל זאת, בסופו של דבר אם הוא רוצה להיכנס לחכמה ולהבין אותה ולהיות בעל החכמה, הוא יצטרך ללמוד כמו כולם. רק יכול להיות שזו נשמה מיוחדת שתופסת את זה בצורה מאוד מהירה. כמו שיש לך כאלה בפיזיקה יש לך גם כאלה במתמטיקה.

ביקר אצלי אחד כשגרתי בבניין הישן שלנו בז'בוטינסקי. הוא התחיל ללמוד בגיל ארבע עשרה באוניברסיטה הראשונה ברוסיה. זה היה במוסקבה. יהודי שקבלו אותו [ללמוד] שם. אלה דברים מיוחדים. הוא היה פיזיקאי, פיזיקה גרעינית.

אבל יש לך גם כאלו במתמטיקה. יש תחרות לילדים כדי להתקבל למתמטיקה. נותנים להם כאלה מספרים גדולים, הם צריכים לחשב בעל פה כל מיני פעולות ולהגיד מה התוצאה. זה לא נורמאלי, אדם רגיל לא מסוגל לעשות את זה. אז יש ויש. אתה יכול להגיד שבשבילו הלימוד הוא אותו לימוד כמו לכולם? לא.

יש לך גם באוניברסיטאות כמה מסלולים. לאנשים מיוחדים עושים קבוצה קטנה והם לומדים לפי תכנית נפרדת, לא כמו כולם. הכרתי אנשים שהיו צמודים אליהם, וכל הזמן מלווים אותם וקובעים איתם מה לעשות ומה ללמוד, מגילאי שש עשרה, שבע עשרה, שמונה עשרה. אז אתה יכול להגיד שיש להם אותה דרך כמו לכולם?

תלמיד: כלפי החוכמות של העולם הזה זה איכשהו מסתדר.

אותו הדבר גם בחכמת הקבלה. ישנן נשמות מיוחדות, אבל כל אחת מאוד שונה.

תלמיד: בעל הסולם כותב ש"מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים". זה לא כל ספר אלא יש ספרים מתאימים. גם רב"ש כותב על פעולות מדויקות שאתה תעשה כדי שיקרה משהו.

השאלה היא אם כל הדרכים מובילות אותך לזה שישפיע עליך המאור המחזיר למוטב, שתתפתח לדבקות בבורא, או כל אחד נותן לך איזו קירבה לחכמת הקבלה ומה שיהיה יהיה? הכול מוביל לדבקות בסוף?

"הרבה דרכים יש למקום", אבל כולן מביאות למקום.

קריין: עמ' 22, טור ב', כותרת "תורת תבלין".

תורה תבלין

"רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל "המאור שבה היה מחזירן למוטב"."

אל תחשבו מה זאת תורה או מה. המאור שמגיע לאדם שלומד בצורה נכונה, בספרים הנכונים, בתנאים הנכונים, בקבוצה וכן הלאה, אם הוא מקיים את כל התנאים האלה, משפיע עליו המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה התנאים שצריכים להיות כדי שתקבל מסך ותתחיל להתייחס לזולת?

להיות בעשירייה כמו שאומר רב"ש. ללמוד בכל זמן פנוי שאתה יכול. להיות לפי הסדר שכתוב כאן ולהיות קצת בסבלנות. זה משפיע, האדם משתנה. אתה משתנה, אתה רואה מה קורה אתך. תשאל אחרים, הם יגידו לך כמה אתה משתנה.

תלמיד: אבל השינויים האלה הם לא כתוצאה מזה שקבלתי איזה מסך. זה לא שהיחס שלי לזולת השתנה, לפחות לא בהמון.

אני לא מבין.

תלמיד: השינויים שנעשו בי, היחס לזולת, קבלת מסך, אני רואה את זה קצת, מידי פעם, לא בבת אחת.

חכה, מה זה בבת אחת? על מה אתה מדבר בכלל?

תלמיד: לא בבת אחת. המסך הזה זו הגישה לזולת. דרכו אתה מעלה מ"ן, דרכו אתה מקבל מ"ד. המסך, האמצעי השלישי הזה, זה המפתח, שם מתחילה כל העבודה.

נכון. ולאט לאט הוא נבנה בך. מתי? גם כבר עכשיו. מתי תרגיש את זה ותוכל לעבוד עם זה בצורה ברורה? זה ייקח עוד כמה שנים. אז מה?

תלמיד: הבירור הזה שזה נבנה בך, גם עכשיו, לא בהכרה, לא במודע, זה משהו שצריך לדעת?

אתה צריך לדעת רק את מה שאנחנו לומדים ולהשתדל בכמה שאתה מבין לממש זאת בחברה.

שאלה: מה זה יצר הרע?

זה הרצון של האדם שמונע ממנו להגיע לטוב. לכן הוא נקרא "יצר הרע", רצון הרע שמתעורר באדם ומסיט אותו מלהגיע לטוב.

תלמיד: מה זה רצון שמתעורר ומסיט אותו מלהגיע לטוב?

כל דבר שיכול להיות. כמו שהוא כותב במאמר החירות, שנמצא בחברה לא טובה, עם ספרים הלא טובים, בחירת האדם, בחירה חופשית.

תלמיד: מה זה ביטול והכנעת יצר הרע? "התורה היא תבלין המיוחד לביטול והכנעת יצר הרע".

אם אני עושה תנאים מיוחדים ואני מקבל השפעה כזאת שנקראת תורה, מזה הרצון הרע שלי, שלא מביא אותי לטוב, לבורא, להשפעה וכן הלאה. אם אני לא משתמש בו נכון, הוא לא נכנע, אלא ההפך, הוא גדל. וכשהוא גדל אני מבין, שהוא גדל כדי להראות לי שאני נמצא בדרך לא טובה. אלו דברים שצריכים להיות ברורים, אין כאן מה לעשות אלא לקיימם.

קריין: עמוד 22, טור ב', כותרת "רוב דברי התורה הם לעיון".

רוב דברי התורה הם לעיון

"בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, באותם החלקים שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון, דהיינו הקדמת מעשה בראשית והם כל ספר בראשית, שמות, ורוב חלק דברים. ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם שהמאור צרור בהם. יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש, שזוהי הדרגה הראשונה לקיום העבודה כמבואר."

תלמיד: אני לא מרקע תורני, כמו שאתה יודע. אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל לשאול אפילו, מה זאת אומרת בראשית, שמות ודברים, למה אז מה כן? ומה לא? זה נראה שהוא כתב את זה למישהו דתי שהיה מעורב בזה כל החיים שלו, ואני לא בדיוק מבין מה הוא רוצה ממני פה.

נקרא שוב

קריין:

רוב דברי התורה הם לעיון

"בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, באותם החלקים שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון, דהיינו הקדמת מעשה בראשית והם כל ספר בראשית, שמות, ורוב חלק דברים."

לא קראת בתורה, בחומש? יצא לך קצת, טוב. אז יש בתורה כאלה סיפורים, סיפורים ואין להם סוף. אחר כך מתחיל סיפור על בית המקדש, עם כל מיני דברים כאלה, תעשה ככה, תעשה ככה, קח כמה עצים, כמה כבשים, וכן הלאה. אז החלק הראשון הוא דווקא יפה, כשאנחנו קוראים אותו, זה נורמאלי. החלק שאחר כך הוא לא נורמאלי, מדובר על זה שהם בונים, הולכים, מרגיזים את הבורא, הבורא מתרגז עליהם, עושה להם צרות, הם עושים לו צרות וכולי. אז מה בעה"ס רוצה להגיד? רוב התורה כתובה בצורה כזו, כאיזה רומן, כהרפתקה. "ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם שהמאור צרור בהם." זאת אומרת אין בהם שום סיפור, נראה לנו שזו הרפתקה, איזה דברים יפים, היסטוריה וגיאוגרפיה. אלא אתה צריך להתייחס בכל הדברים האלה רק לדבר אחד, אם אתה קורא אתה רוצה לקבל משם כוח השפעה, כוח אהבה, כוח רוחני, כוח חיבור. בעצם אם האדם קורא את התורה נכון, הוא יכול לקבל ממנה דווקא השראה כזאת. "יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש, שזוהי הדרגה הראשונה לקיום העבודה כמבואר." רק בתנאי שאתה מאמין שהתורה כולה מדברת על השפעה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים את זה, עדיף לנו לקרוא כתבי רב"ש ובעל הסולם. ולאו דווקא את החומש?

כן.

שאלה: והחומש עושה איזו תועלת אם אנחנו קוראים אותו?

לא. רב"ש אף פעם לא לימד את החומש, ולא קרא אותו עם אף אחד. רק בזמן שאתה עולה לתורה, או משהו.

תלמיד: איך יצא שדווקא החומש נהיה הספר של עם ישראל?

זה הספר החשוב ביותר. כי בספר הזה, אמנם בצורה נסתרת, אבל מדובר שם, מסופר שם על כל התהליך שעוברת כל האנושות, כל המציאות בכלל, וכל העולמות. על כל זה מדובר בתורה, רק שאנחנו לא מבינים את זה. התורה כוללת את הכול, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה.

תלמיד: גם תע"ס, לא?

התורה כוללת את הכול ותע"ס לאו דווקא, לא. בתע"ס הוא לא מסביר לך את כל הפעולות. אפילו אם אנחנו רוצים לחפש שם משהו, לא מוצאים. אי אפשר לכתוב על הכול. אני יכול לתת לך כמה דוגמאות שאין בתע"ס, ואין בעץ חיים, אין, כי הם לא יכולים לכתוב על הכול. אבל התורה, מפני שהיא כתובה בצורה כזאת, היא ממש נכתבה מלמעלה. זה ממש האור, לכן היא נקראת כך, תורה. זה אור לפני ההתלבשות בכלים, ולפי הכלים שאתה מכין אתה יכול לקבל את המאור הזה.

תלמיד: ומה התוספת של הזוהר על התורה?

הזוהר זה משהו אחר. הזוהר הוא לא האור בלבד, אלא האור שמלובש בכלים השבורים. האור הזה עם הכלים השבורים שהוא נמצא בהם, מוכן לתיקון. ואתה רואה שהסגנון של הזוהר והסגנון של התורה הם כאלו שגם בזה אנחנו לא בדיוק מבינים, וגם בזה אנחנו לא מבינים כלום. בואו נגיד שהתורה נכתבה ממש בתחילת ההשתלשלות, והזוהר הוא כבר אחרי החורבן, אחרי הכול. אבל גם זה וגם זה כוללים זה את זה.

הזוהר עוד יתגלה, הנחיצות בזוהר עוד תתגלה.

שאלה: בעל הסולם כתב על כך שכשאנחנו לומדים זה משפיע על תיקון הגוף. אתה גם הפנית את תשומת הלב, שהלימוד עצמו משפיע על התיקון, על ההרגלים, על השפעה, על אמונה. באיזה אופן זה קורה? זה כתוב בעמוד כ"ב.

תלמיד: "צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו". טור א', 22, טור א', פסקה אחרונה למטה.

"שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו." רק אחרי שאנחנו רוכשים את המסך ויודעים את הפעולות הרוחניות. אין לנו שום גישה לתורה, אלא רק אחרי שיש לנו רצון כמו שצריך, מעובד במסך ובאור חוזר ובכל מה שאנחנו מבינים לעשות, אז אנחנו יכולים להתקשר לתורה בכוח האמונה, בכוח ההשפעה, וכך אנחנו יכולים לגלות אותה.

תלמיד: השאלה הייתה למה לפני המעשים אנחנו חייבים בלימוד? מה זה בכלל אומר שלפני המעשים צריכים את הלימוד? שאנחנו כביכול צריכים לקבל על עצמנו משהו בשכל, איזה שהן הנחות יסוד, ורק לאחר מכן אפשר לממש משהו?

אתה צריך לקבל הכוונה. אתה צריך לקבל הדרכה כדי לדעת בשביל מה אתה עומד, מה אתה לומד, מה אתה עושה, למה אתה צריך להתחבר. תראה מה שאתה לומד כבר עשר שנים או יותר, ומה אתה יודע? איך זה משפיע עליך? איזה מעשה אתה עושה?

מעשה זה נקרא "מעשה המסך", שכבר יש לך ואתה יודע איך לעבוד עימו. אז ודאי שמה שהוא אומר, "שעוד טרם המעשה," שאתה עובד עם המסך, עם האורות, "צריכים ללימודים המצרפין את הגוף", זאת אומרת מנקים את הגוף מעל מנת לקבל, "שיסתגל לאמונה" בעל מנת להשפיע.

מה הוא אומר לך? שאם אתה רוצה לבוא למעשה רוחני, שאתה עובד בקבלה על מנת להשפיע, או אפילו בהשפעה על מנת להשפיע, אתה לא יכול לעשות את זה אלא בתנאי המוקדם לכול, שאתה לומד, לומד, לומד. אתה מארגן את הישיבה שלך בתוך העשירייה, ואתה לומד איך לעשות את הדברים כדי להתחיל ללמוד תורה.

ללמוד תורה זה נקרא "לקבל את המאור המחזיר למוטב". ועל ידי המאור הזה אתה מתקשר עוד יותר נכון לעשירייה, ואתה כבר מתחיל לעבוד עם התיקונים. אבל אתה חייב ללמוד הרבה שנים עד שאתה תתחיל לבדוק את הפעולות הרוחניות האלה בפועל.

שאלה: יוצא בעצם שלפני שיש את הכוונה הנכונה בעל מנת להשפיע, אין מקום לעשות מעשים?

אנחנו כל הזמן דיברנו על זה.

תלמיד: אם אני מבין נכון, הוא אומר שאין טעם לעשות מעשים או "שעוד טרם המעשה צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה".

כן, עד שאתה מקבל כוונה על מנת להשפיע, אתה יכול לעשות איזו פעולה רוחנית? לא. אז אתה צריך ללמוד תורה ולעשות כל מיני פעולות, כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב שיעשה לך את הפעולה הראשונה שהיא ההשפעה הראשונה שלך. הפעולה שאתה דומה לבורא בפעם הראשונה, כניסה לרוחניות, העברת המחסום. אלא מה חשבת? איך זה קורה?

תלמיד: אז מה הן הפעולות שאנחנו היום עושים? אני מבין שהוא כותב את זה על תורה ומצוות שהוא כתב קודם, שבעצם אין מקום לעשות אותן לפני שאדם רוכש אמונה.

בטח שאתה לא יכול, בלי אמונה אתה לא יכול לעסוק בתורה ומצוות. בלי כוח השפעה, בלי צמצום, מסך, אור חוזר, אתה יכול לעשות איזו פעולה? לא. כי אין לך כוח האמונה. כוח האמונה זה נקרא "כוח השפעה", זה צמצום, מסך ואור חוזר. אז מה השאלה?

תלמיד: אז מה נקראים לכאורה המעשים שאנחנו עושים בחברה שלנו?

בחברה שלנו אנחנו עושים את כל הפעולות שעשויות להביא אותנו למאור המחזיר למוטב, שיבנה בכל אחד מאיתנו את כוח ההשפעה. ואז על ידו נתחיל להתקשר לבורא בפעולות הדדיות, הוא אלינו ואנחנו אליו שזה נקרא "מצוות".

תלמיד: איך לברר את הפעולות האלו שהן יהיו באמת כדי להביא אותנו למאור המחזיר למוטב?

אנחנו עושים לפי מה שמקובלים אומרים לנו. אם אנחנו עושים משהו שהמקובלים לא כתבו, תראה לנו, אנחנו נגיד לך תודה רבה ונפסיק לעשות אותן.

תלמיד: ומה ההבדל בין הפעולות שאנחנו עושים לבין מצוות שאנחנו קוראים להן מנהגים?

אין שום הבדל, אין שום קשר, אין שום דבר. אלה "מצוות אנשים מלומדה".

קריין: הרב"ש, מאמר בעניין שכר המקבלים "בזמן שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת "מצוה"."

כן, רק הפעולה על מנת להשפיע נקראת "מצווה".

שאלה: עוד לגבי אנשים מיוחדים, יש גם קטגוריה כזו שהרב"ש כותב עליה, של אנשים שאין להם לאן ללכת, הם רוצים לברוח אבל אין להם לאן לברוח, לכן הם לא עוזבים את העבודה. זה גם שורש מיוחד של הנשמה, או שאלו בכל זאת אותן נשמות שעברו מעגל מספיק של בירורים, ונמצאות בנקודה שבה הן כבר לא יכולות לעזוב, בקיצור כל אחד מאתנו יכול להפוך לכזה, כמו שהרב"ש כותב עליו.

ישנן הרבה תקופות בתהליך שהאדם עובר, בכל החיים שלו זה צריך להיות כך, שבהן לפעמים האדם נופל ופועל מתוך הרגל, "הרגל נעשה טבע שני", וגם אותן צריכים לכבד. רב"ש היה אומר "אתה צריך לבוא לכאן לשבת בכיסא שלך, לקחת את כוס הקפה שלך, לפתוח את הספר שלך ולשמוע, כמה שאתה שומע. קודם כל את המצב הפיזי הזה אתה צריך לקיים". זהו. עכשיו, מה למעלה מזה, זאת אומרת, מה יותר, זה החיבור עם החברים, זו ההשתוקקות, זה שאתה משתדל לעורר את עצמך, אבל קודם כל אתה צריך לעשות את הפעולה המכאנית הזאת. ולכן מכובד כל אחד ואחד, על כך שהוא אפילו רק מגיע, וכאילו הוא לא עושה כלום. קודם כל, מאיפה אתה יודע? אם הבורא נותן לו רצון לבוא לכאן ולשבת, אז הוא מבצע את זה, ואתה תכבד אותה פעולת הבורא שהוא עושה עליו. זהו, ואל תזלזל באף אחד, כי אתה לא יודע מה קורה. באמת לא.

שאלות כאלה הן לא לעניין, אלא רק אם הוא לא מזיק. אבל אם הוא בא ומשתתף עם הקבוצה בכל מה שהקבוצה אומרת לו לעשות, משלם מעשר, הוא עושה כל מיני דברים, אבל לא כל כך לומד, לא כל כך מבין, לא כל כך חכם, אז מה? לכן אין לו מקום? יש לנו דוגמאות כאלה בגמרא, בתורה, על אנשים כאלה שנעשו אחר כך גדולים. אתה לא יודע, אולי בהתחלה קשה לו כמה שנים, ואחר כך פתאום יש לו זינוק.

שאלה: אולי השאלה לא תהיה ברורה, כשאנחנו מדברים על הבורא אנחנו כאילו מדברים עליו בניתוק מעצמנו, כאילו זה איזשהו כוח שמחוצה לנו, האם זה לא מכניס אותנו לכל מיני דימויים?

אין סוף לשאלות כאלה, דימויים או לא דימויים, אתם צריכים לברר אותן לבד. הן יהיו כל רגע, ומכל אחד, ואז אנחנו לא נצא מזה, אלה סתם שטויות.

קריין: אנחנו בעמוד 22 כותרת "נר מצוה ותורה אור".

נר מצוה ותורה אור

"וז"ש "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות, ואין לו אור להדליקם, נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך, כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור."

שאלה: בעל הסולם כותב פה שרצוי לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה ובנותן התורה, מה זה "אמונתו בתורה"?

"אמונתו בתורה", עד כמה שהוא נמצא באור האמונה שלך, באור החסדים שלך, מקבל את אור החכמה, ואז יש לו קשר עם התורה. התורה בעצמה זה אור החכמה. אמונה זה אור החסדים, עד כמה שלפי אור החסדים אנחנו יכולים לקבל את אור החכמה, זה נקרא שהאדם החכם "לומד" את התורה. שהוא מקבל אור חכמה בתוך אור החסדים.

תלמיד: איפה נכנס פה כל המאור המחזיר למוטב, שנמצא בכתבים?

זה עוד לפני זה.

תלמיד: מה זאת אומרת לפני זה? כאילו כשאתה ניגש ללימוד.

ישנה התורה שהיא המאור שבה מחזירו למוטב, וישנה התורה שהאדם משיג כבר את האור עצמו. לא את תיקון הכלים, את המאור המחזיר למוטב, אלא כבר הקיום.

תלמיד: ברור. אז פה כשהוא מדבר על "לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה, ובנותן התורה" זו כבר השגה בפועל שהוא משיג.

בעל מנת להשפיע. כן.

תלמיד: וקודם לכן, מה קובע שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עליו מהלימוד?

זה מהפעולות שלו, מהמצב שלו, עד כמה שהוא רוצה להידמות.

תלמיד: אבל הכתבים לא משפיעים עליו אוטומטית, האם יש משהו שהוא צריך לעשות על מנת שהלימוד יביא עליו מאור המחזיר למוטב?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, מה אתכם, אני לא מבין. מה אני צריך לעשות שישפיע עליי המאור המחזיר למוטב, את זה אתה שואל?

תלמיד: כן, זה מה שאני שואל, כי אני רואה שאם זה לא קורה, אז לא קורה אתך משהו.

אם זה לא קורה אתה צריך לבדוק מה אתה צריך לעשות שזה יקרה. ומה זה? אז מסבירים לך, עשירייה, התארגנות בסביבה נכונה, שהיא כל הזמן מעוררת אותך, מה אתה צריך לעשות, לדרוש, זה תלוי בסביבה.

תלמיד: זה ברור לי. אבל השפעת המאור עליי, זה משהו שאתה מודע אליו או שהוא פשוט קורה וכשיגיע השינוי הוא יגיע?

אתה צריך לעשות מעצמך רגיש לאותו מאור יותר ויותר. הרגישות הזאת, זה עד כמה שאתה מתקרב לחברים, לסביבה, עד כמה שאתה נמצא בהשפעת הסביבה, אפילו שהם מדברים דברים הזויים, אבל השפעה אתה צריך לקבל מהם.

תלמיד: ואיך אתה נהיה יותר מושפע ורגיש מהם?

על ידי כל מיני פעולות, על ידי זה שאתה משתתף איתם. אתה שואל איך אני יכול להיות יותר רגיש למוזיקה, על ידי זה שאתה תתעסק עם זה ותשמע, מתוך כל הפעולות האלה אתה תהייה יותר רגיש.

תלמיד: בסופו של דבר השאלה שלי היא איך להשתנות.

על ידי זה שאתה מאוד רוצה להשתנות ועושה את כל האמצעים שאומרים לך המקובלים כדי להשתנות, אתה תשתנה. מה אתם מצפים לשמוע ממני?

שאלה: בפסקה האחרונה שקראנו "נר מצוה ותורה אור", יש הרבה מושגים שאני לא מבין אותם.

"וז"ש "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות," שעווה "ואין לו אור להדליקם," אז מה מועיל הזה? "נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך," זאת אומרת אתה יכול לעשות כמה פעולות שאתה רוצה, אם על ידי הפעולות האלה לא מגיע אליך מאור אז אתה יושב בחושך, עד שהאור לא בא ולא מדליק לך את הנרות, את הפעולות שלך. "כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור."

אין כל הפרשיות שבתורה שוים בשיעור המאור

"הנה על פי הסגולה האמורה בתורה, דהיינו, בהתחשב בשיעור המאור שבה, לפי זה ודאי שיש לחלק את התורה לדרגות, דהיינו, על פי שיעור המאור שהאדם מסוגל לקבל מהלימוד בה. וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלעניין המעשה הם יותר חשובים. אבל לעניין המאור, ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר. וזה יודו כל ישרי לב, אשר ניסו לבקש ולקבל מאור מהתורה."

שאלה: מהם דברי התורה שמדברים בהתגלות ה' לאבותינו? אנחנו לומדים אותם, קוראים אותם?

רב מקריא.

אין כל הפרשיות שבתורה שוים בשיעור המאור

"הנה על פי הסגולה האמורה בתורה," שהמאור שבה מחזירו למוטב "דהיינו, בהתחשב בשיעור המאור שבה, לפי זה ודאי שיש לחלק את התורה לדרגות, דהיינו, על פי שיעור המאור שהאדם מסוגל לקבל מהלימוד בה." יש יותר, יש פחות. "וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלעניין המעשה הם יותר חשובים. אבל לעניין המאור, ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר. וזה יודו כל ישרי לב, אשר ניסו לבקש ולקבל מאור מהתורה."

שאלה: איזה טקסטים שאנחנו קוראים, מדברים על התגלות ה' לאבותינו?

כשהוא אומר תורה הוא לא מתכוון לחומש, זה ברור לנו. זה מדבר בכלל על כל העניין שנקרא כוח המחזיר למוטב שנקרא תורה. אז יש כוח המחזיר למוטב שהוא בא לאבותינו, לדרגות יותר גבוהות מאיתנו, וכוח שאנחנו תופסים לפי הדרגה שלנו, בלא להתחבר לאבותינו. אז יש בזה הבדל.

בכלל, כל העניין שלא כל חלקי התורה הם שווים במאור המחזיר למוטב, הוא עניין מאוד מאוד גדול ובעייתי, כי אנחנו לא מבינים אותו. אם כן, אז בשביל מה אני צריך משהו שמשפיע עליי לאט או פחות, תביא לי משהו הכי מועיל וגמרנו. זה לא נכון. אני לא יכול אפילו להסביר. יש כאן עניין של שלמות התורה, שהיא צריכה לפעול על כל הכלים וההתכללויות, אומנם אתה לא צריך את זה אבל דרכך צריכים לקבל אחרים.

התורה היא כולה שלמה. אם היא שלמה, יש כאן שוב שאלה, למה כל החלקים שלה לא שווים? החלקים שלה לא שווים לא לפי התורה עצמה שזה האור הא-לוהי, אלא לפי המשתמשים. וכך אנחנו מחלקים את התורה. כמו שאנחנו מדברים על נשמות. אז יש נשמות שהן יורדות מלמעלה לעולם הזה בהדרגה לאט לאט, ויש נשמות שהן [...]. זה סיפור שלם, אנחנו נצטרך לפתוח את זה. צריכים למצוא לזה חומר.

זה לא כל כך שייך לנו, אני אגיד לך למה. אנחנו לומדים בקבוצה גדולה מאוד בכל העולם, וסך הכול מה שאנחנו לומדים, אנחנו קולטים את כל החלקים שבתורה בצורה שהבורא מסדר את זה בשבילנו. מלמעלה ישנו מאור שמסדר את הקבוצה שלנו העולמית בצורה כזאת, שהבורא בזה שהוא מאיר, מתגלה בעצמו, הוא והאור הזה זה אותו דבר, זה מתגלה כלפי כל הכלי שלנו. ולכן אין כאן עניין שמישהו לומד יותר, מישהו לומד פחות, מישהו לומד חלק זה או חלק אחר, כי בסך הכול מה שאנחנו קולטים אנחנו קולטים תורה שלמה. את זה צריכים להסביר, למה לא כל החלקים הם לא שווים במאור. זה כלפי המקבלים, זה לא כלפיי התורה עצמה חס ושלום, "תורת ה' תמימה". נצטרך להסביר בצורה רחבה.

שאלה: אפשר להגיד שהלימוד על הספירות העליונות, חג"ת, הן יותר מזמינות מאור, אפשר להגיד מהפסוק הזה?

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? כלום. ההיפך, מה שמשפיע עלינו יותר זה מה שאנחנו לומדים לעניינו ולא הדברים המעורפלים הגדולים האלה.

בואו נעשה קצת סיכום. מחר יש לנו עוד שיעור, אחר כך אנחנו נפרדים עד סוף השבוע ונתראה כבר בכנס.

יש שאלות כלפי הכנס?

שאלה: לגבי היחס לחברים כעשירייה אחת בכנס. אנחנו פועלים בעשיריות לפי מסגרות לימוד, ואני רוצה לשאול האם צריך להיות בזמן הכנס איזושהי הבחנה ביחס?

אתם נשארים בעשיריות שלכם?

תלמיד: לא, בכנס זה מעורב. בכנס זה עשיריות כנס. השאלה האם כלפי כל החברים בכנס צריך להיות לי יחס שווה כאל חברי העשירייה שלי?

אלא מה?

תלמיד: בעשיריות הפרטיות יש עשיריות שהן מסודרות לפי מסגרות לימוד. יש עשיריות שהן במסגרת לימוד של שבעה שיעורי בוקר בשבוע, ויש מסגרות לימוד שהן פחות.

אבל לא בכנס.

שאלה: לא בכנס, אני מדבר ביום יום. יש הבדל בין העשיריות. אז אני שואל האם בכנס אמור להיות לי יחס שווה לכל חבר בכנס או שצריך להיות יחס שהוא מובחן?

אתה לא יכול לעשות כזאת דיפרנציאציה, לא. יחס שווה, שווה לכולם.

תלמיד: שווה, כלומר?

בזה שכולם חברים וכולם שווים וכולנו חברים בכלי אחד, ואין בינינו שום הבדל. מי שמגיע לכנס פעם ראשונה בחיים ומי שמגיע כמוך בפעם העשרים, ומי שלומד יום יום כמוך ומי שלומד פעם בשבועיים, אתה מתייחס לכולם בשווה. למה? כי זה כלי כללי. בכלי כללי יש לך תינוקות, נשים, גברים, זקנים, כולם, ולכולם יש מקום. לכן זה נקרא כללי.

תלמיד: איך אני יכול להתייחס בשווה נגיד לחברים שנמצאים איתי בזמן השיעור, עושים סדנה, ובאותו הזמן יש חברים נניח שעכשיו הם בחוץ, בזמן הסדנה.

בזמן הכנס?

תלמיד: כן, בזמן הכנס.

בזמן הכנס אנחנו נשתדל שזה לא יהיה.

תלמיד: נניח שיש כזה דבר, איך אני אמור להתייחס למצבים כאלה, הם גם חברים שווים איתי באותו הכלי?

זו בעיה, אבל צריכים להשתדל לכלול גם אותם באותו הכלי כי ככה הבורא מסדר, מה לעשות.

תלמיד: אז מה צריך להיות היחס שלי, לבורא, אליהם, לשאר החברים?

שייכים לכלי, להתפלל עבורם. אין יותר.

שאלה: לגבי הכנס, כדי להמשיך את העבודה שעשינו בישראל באותם שבועות, האם אפשר לקבל הכוונה מה עלינו לעשות, מה המשימה שלנו במשך הכנס?

מה המשימה שלנו במשך הכנס? להתחבר כמה שיותר עד שנגלה בינינו בורא, עד שהבורא יתגלה בינינו, החיבור צריך להיות כזה. זאת המשימה.

תלמיד: היינו בישראל כקבוצה, עשינו הרבה עבודה. האם תוכל לתת לנו הנחיות מה עלינו לעשות כדי להדגיש את אותה עבודה שעשינו ושנמשיך אותה בכנס?

יש לכם תפקיד מיוחד בכנס, אתם צריכים להיות אחראים יחד עם כולם, אבל גם תמיד לעמוד על החיבור, לעמוד על הסדר, שעם הכנס הזה אנחנו נתקרב למצב שבאמת תקום מערכת שבה מתגלה הבורא.

אירופה נמצאת ממש קרובה לזה לפי כל הכוחות המנוגדים, הלחצים שהבורא עושה איתם. חסר ממש רק עוד חיבור לקבוצה הזאת שהיא באה מכל הפירוד האירופאי, וזה יכול לקרות. אנחנו רוצים לגלות את הבורא בקשר בינינו, אתם גם כאחראיים על זה, לעורר את כולם. נקווה שאנחנו ניפגש לפני הכנס.

תלמיד: אני גם מרגיש שיש איזושהי ישנוניות באירופה ואנחנו צריכים לעורר משהו.

זה נכון. אבל זה טוב. לפני הכנס בדרך כלל ישנם כאלו מצבים. זה לגמרי לא מפחיד אותי. רק שאנחנו נבוא לשם ושם נתחיל את השינוי.

(סוף השיעור)