סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ז, אות צ"ט
שיעור 24|25 окт. 2018 г.
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ז
שיעור בוקר 25.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז,
דף א' תתקמ"ח, עמ' 1948, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"
אותיות צ"ט – ק"ג
קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקמ"ח, עמ' 1948 את המאמר, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אות צ"ט. אות צ"ט, דברי האר"י.
אות צ"ט
"ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלינו כי תפלת מוסף דשבת ותפלת מנחה דיום טוב שוין הן בענין עלית העולמות. ונמצא כי מה שהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי, נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת. ולא עוד, אלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם, אבל אז היה עולים מאליהם אותה העליה כנ''ל בלתי מעשה התחתונים" עוד לא היה אדם, עוד לא הייתה שבירה, עוד לא היה כלום. "כי הרי עדיין לא היה נברא אדם. ולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות: פנימיות, וחצוניות העולמות לגמרי," זאת אומרת, גם עולם וגם מקום העולם. "אבל עתה במוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר במקומו, ואין להם עליה כלל אפילו בשבת. כי אם גם החיצוניות היה עולה, היינו רואים בעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול, אבל עלית פנימיות העולמות אינו ניכר ונראה לעין אעפ"י שעולה, וזכור זה. ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפלת שחרית דימי החול, כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו."
זאת אומרת, האדם נברא, העולמות היו מסתיימים בחזה דיצירה, במקום חזה דיצירה. אחר כך הגיעה אתערותא דלעילא, תוספת האור. ואז כל העולמות עלו, והאדם שנברא בתוכם גם עלה, כי הוא תוצאה מהעולמות, עד עשר ספירות מלמעלה. ואז כשהיו שש עשרה ספירות בולטות מפרסא ולמטה, אז עכשיו עשר ספירות שעלו, הן עלו עד החזה דבריאה.
ואז יש שאלה, האם ישנה עוד עלייה לפני השבת, שגם שש תחתונות דעשיה עולות לאצילות. איך שלא יהיה, פנימיות העולמות, שזה העולמות עצמם והאדם שבתוכם, הם קשורים לחיצוניות העולמות, שזה מקום, ואז גם אלו וגם אלו עולים יחד. כי זה מגיע ממלכות דאין סוף, כי המאור שמגיע מגיע כאור דצמצום א' ואחר כך מתחלק לצמצום ב'.
ולכן, גם כל מה שהיה למטה מטבור דא"ק, זאת אומרת, גם נקודות דס"ג שזה מקום העולמות, הם גם עלו, עולים ויורדים. מה שאין כן, אחרי החטא נשמת האדם הראשון, וגם עולמות אבי"ע שהוא חטא בתוכם, הם התנתקו ממקום העולמות שזה נקודות דס"ג, וכבר אין קשר ביניהם. נקודות דס"ג, מקום העולמות נשאר במקומו מטבור הכללי עד הסיום הכללי, ועולמות אבי"ע בתוך המקום הזה ונשמת אדם הראשון השבורה ושאחר כך מיתקנת, הם נעים, עולים ויורדים באותו מקום ללא שום קשר עם המקום. הם כמו מעלית שזזה בתוך בניין.
אות צ"ט
"ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלינו כי תפלת מוסף דשבת ותפלת מנחה דיום טוב שוין הן בענין עלית העולמות. ונמצא כי מה שהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי, נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת. ולא עוד, אלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם, אבל אז היה עולים מאליהם אותה העליה כנ''ל בלתי מעשה התחתונים כי הרי עדיין לא היה נברא אדם. ולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות: פנימיות, וחצוניות העולמות לגמרי, אבל עתה במוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר במקומו, ואין להם עליה כלל אפילו בשבת. כי אם גם החיצוניות היה עולה, היינו רואים בעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול, אבל עלית פנימיות העולמות אינו ניכר ונראה לעין אעפ"י שעולה, וזכור זה. ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפלת שחרית דימי החול, כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו."
תראו מה שכתוב כאן, "בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם," מה זאת אומרת על ידי "מעשה התחתונים"? אנחנו לומדים שכל עליות השבת הן אתערותא דלעילא. כמו חג, כמו מועד, כמו בכלל כל שעות היום, לילה, כל מיני אשמורות הלילה וכן הלאה. הכול זה הכוח הכללי של כל המציאות.
כמו שבעולם שלנו, יש את הכוחות האסטרונומיים האלו, שמש, ירח וכן הלאה, שזו חיצוניות העולם, הם זזים והם קובעים. גם ברוחניות אותם שמש, ירח וכן הלאה, הם זזים והם קובעים. אנחנו לא [קובעים], שבת זה אתערותא דלעילא. אז למה הוא אומר כאן "בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם,"?
תשאירו את זה כשאלה. גם רב"ש היה מדייק על זה ואומר, שבת זה על ידי העליון, וכאן מדובר כאילו יש לנו [השתתפות]. על ההשתתפות שלנו בשבת אנחנו עוד נלמד, "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת?", עוד נלמד. אבל בעצם השבת היא בכל זאת אתערותא דלעילא.
שאלה: החל מד' הבחינות של האור ישר, הרי האור והכלי תמיד היו כרוכים באיזו פעולה הדדית ותלות הדדית. ואילו כאן לאיזו מערכת שהיא כבר קיימת מגיעה תוספת של אור. מהי תוספת האור הזאת, ועל איזה כלים היא מגיעה, ומאיפה היא בכלל באה?
אמרת יפה מאוד. מה אתה אומר? כל הזמן הם כרוכים יחד. אם הם כרוכים יחד אז איך יכול להיות שמישהו ראשון ומישהו שני? יש אור וכלי, אז אם הם תלויים יחד, הם כל הזמן יחד. ראשון ושני, שני וראשון.
דווקא בגלל שיש פירוד ביניהם, שהם התנתקו, שהם נפרדו, נשברו והתרחקו זה מזה, אז יש עכשיו יכולת להשפיע זה על זה. וביכולת להשפיע הזו יש ביניהם איזה שטח ריק ששם יכול להיות הנברא שישחק בשני החלקים האלו, גם באור וגם ברצון.
שאלת יפה. כי הם כבר לא כרוכים יחד. הם כן תלויים זה בזה, אבל איך לעורר את האחד על ידי השני, דווקא על ידי זה שיש באמצע ניתוק. וניתוק באמצע מהו? שליש אמצעי דתפארת. אז יש כאן מקום לאדם להתערב ומשליש אמצעי דתפארת לקבוע את עצמו כמו בורא. כי נמצא גם מצד הטוב, חצי עליון דגוף, וגם מצד הרע כביכול, חצי התחתון דגוף ואז הוא קובע באמצע שרוצה להיות כמו הכוח העליון.
ומה זה שליש אמצעי דתפארת, הכוח העליון? זה משהו שנמצא כביכול למעלה מעשר הספירות. לא בזה ולא בזה. כאילו שאנחנו מדברים על מחשבת הבריאה, על משהו שממש נמצא בכתר הנעלם. יש בכתר את החלק הנעלם הזה. אז הנברא משיג, בונה, מעצב כזה הבחן בשליש אמצעי דתפארת.
שאלה: מה הקשר בין תיקון הנשמות לעליית העולמות?
יש תיקון הנשמות על ידי עליית העולמות, זה נקרא "אתערותא דלעילא", שוודאי שהעולמות האלו, אין להם עליה או ירידה, אלא רק כלפי הרגשה, כלפי השפעה שעל הנשמות. אנחנו מדברים רק כלפי האדם המשיג. ויש תיקון שהוא על ידי אתערותא דלתתא, והשילוב בין שניהם הוא החשוב.
אנחנו לא צריכים להשתדל לעשות הכול על ידי אתערותא דלתתא, לא. כי אנחנו הולכים להשתתף בבריאה מתוך לעשות נחת רוח, ואם ההפך, אנחנו מחייבים את הבורא לעבוד עלינו, שבזה הוא עושה נחת רוח, אז כל המטרה שלנו היא כבר שיעבוד ויעבוד עלינו. שאנחנו נבקש ונבקש, ממנו. בזה עושים תענוג, גורמים תענוג.
קריין: אות ק'.
אות ק'
"ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום הששי כשנכנס לג"ע, נעשה עתה על ידי מעשה התחתונים בחזרת תפלת מנחה של שבת, שהיא תכלית העליה, שאין כח עוד בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו. הלא היא, כי ז"א עולה עד דיקנא דא"א כמבואר במקומו, וכן כיוצא בזה, עד שנמצא כי ששה אחרונות דעשיה הם במקום ששה ראשונות דבריאה של עתה.
אלה העליות. "ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום הששי", בשעה החמישית ביום השישי, "כשנכנס לג"ע," עלה כבר לעולם האצילות. "נעשה עתה", אחרי שבירה "על ידי מעשה התחתונים" מתי? בחזרת תפלת מנחה של שבת," אז נכנס לגן עדן, בעליות לעולם האצילות. "מנחה דשבת" זו העלייה הכי גדולה. "שהיא תכלית העליה," לכן כך כתוב. "שאין כח עוד בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו." של מנחה דשבת. "הלא היא, כי ז"א עולה עד דיקנא דא"א כמבואר במקומו, וכן כיוצא בזה, עד שנמצא כי ששה אחרונות דעשיה הם במקום ששה ראשונות דבריאה של עתה." בכל זאת בולטות למטה מפרסא דאצילות. אבל כל העולמות, זאת אומרת, הם ירדו למטה ואז הם עולים עשרים וארבע ספירות. רק שש תחתונות הן כך.
שאלה: הוא חוזר מספר פעמים פה על המושג של תפילה. יש לזה הרבה משקל לגבי הפעולה של עליית העולמות.
כאילו בשבת לא צריכה להיות תפילה, כי תפילה היא עליית חיסרון. שבת? חיסרון? איך זה יכול להיות? להודות אתה יכול. זאת אומרת, צריכים להבין מהן תפילות של שבת.
תלמיד: בדיוק, זו השאלה לי.
על זה כתוב, שלא תהיה תפילת חול כתפילת שבת. זה לימוד בפני עצמו. אנחנו נלמד כאן, אבל בהתאם למצבים שלנו.
תלמיד: אתה יכול להסביר את המושג של התפילה?
העלאת מ"ן.
תלמיד: מי מתפלל? זה כוח שמעלים?
מה זאת אומרת כוח? הנשמה מעלה את החיסרון, כי היא צריכה לקבל כוח להיתקן, לבצע פעולה.
תלמיד: והעלאת החיסרון זה נקרא "תפילה"?
"תפילה" זה נקרא מ"ן, העלאת החיסרון.
תלמיד: כן, אבל במערכת הכוחות האלו, התפילה עצמה היא כוח?
כשאני מתקשר לאבא ואני אומר לו, "אבא, תעזור לי בבקשה,", זה נקרא "תפילה".
תלמיד: זה בעולמנו.
זה בעולם העליון.
תלמיד: בעולם העליון פה, במערכת הזאת שאנחנו עכשיו קוראים עליה?
כן. שאני מתקשר לאבא.
תלמיד: מי זה "אני"?
אני, הנשמה, החיסרון, הרצון.
תלמיד: שהיא קיימת פה בתוך המערכת שאנחנו קוראים עליה?
לא יודע מה זה "פה"?
תלמיד: בקטע שאנחנו כרגע מדברים על העלאת תפילה.
אני נמצא במצב שנקרא "שבת". לא יודע, ככה זה, שבת. מה זה שבת? לא חסר לי כלום חוץ מלהודות, להודות לבורא, "להגיד בבוקר חסדך". אין לי כלום חוץ מזה.1 העלייה נעשתה על ידי הבורא. ואני פתאום מרגיש את עצמי שאני עולה במדרגות, עולה ועולה, משיג יותר, מרגיש יותר, מרגיש איך כל המציאות היא מלאה בכוח העליון, שלמות של כל הדברים. אם פעם הרגשתי כל מיני חסרונות, בעיות, חוסר קשר בין הפעולות בחיים שלי ושל כולם, עכשיו אני רואה שהכול מסתדר, הכול מתחבר, הכול מגיע למערכת אחת, הכול בהרמוניה.
אז מה החיסרון שלי? שאני רוצה להודות ושיהיה לי כוח לזה. להכיר את השלמות ולהודות עליה. אני מרגיש שכתוצאה מהעליות יש לי כזה חיסרון.
תלמיד: אז כל מה שקורה פה קורה בתוכי?
אלא איפה? אני לא מבין.
תלמיד: אנחנו קוראים כרגע על מצב נתון, אבל אני מסתכל על זה מתוכי. מה זה התוכי הזה, מתוך איזו תפיסת ראיה?
אל תיקח מדי פרטים כי ודאי שאתה לא מסוגל לעבוד איתם. פשוט מאוד, אני הרגשתי היום התעלות מסוימת. התחלתי להרגיש כל מיני קשרים בבריאה, עד כמה זה קשור לזה. אתמול היה לי מאוד קשה. אתמול הייתי מאוכזב מהחיים שלי, התקשרו אלי מהבנק שיש שם בעיה, הייתי בבית משפט, הייתי במשטרה. הרופא אמר שאני צריך לקבל תרופה נוספת אולי, אם לא אצטרך ניתוח. כל מיני כאלו דברים מכל הצדדים ממש. עשיתי כמה שטויות מלפני עשרים שנה והיום זה מתגלה ורוצים ממש כאילו לתלות אותי על זה. כל מיני כאלה דברים מתגלים. הרגשתי שהעולם חשוך בעיני, יותר טוב אם הייתי כבר מת. ממש, אכזבה מכל וכל.
היום, אני לא יודע מה השתנה. אני מרגיש שהכול מושלם, שהכול מחובר. אני מבין למה זה קרה אז, ולמה זה קורה היום, כי "אין עוד מלבדו" סיבב אותי אז וסיים את כול הפעולה הזאת היום. ואני מרגיש למה כל דבר קורה ואני מצדיק אותו ואני אוהב אותו. אני מבין למה הוא עשה לי את זה לפני הרבה שנים. ועכשיו אני מגיע למצב שכולו שבת, השלמה, השלמה של כל הדברים.
אז מי שלא טרח בערב שבת, לא עבר כל הדברים האלה בחושך, בטרחה, בכל מיני דברים, אין לו מה לאכול בשבת, הוא לא מרגיש שלמות, הרמוניה בין כל המצבים הטובים והרעים.
בסדר? לא. כנראה שאתה לא עשית הרבה עבירות בעבר. חבל.
תלמיד: אני קצת מבולבל, כי אתה נותן לי הסבר כביכול מעולמנו.
מהעולם הזה, בטח.
תלמיד: ואני כמה שיותר מנסה להיאחז בעולם הרוחני.
הוא מסביר לך שכשאתה נמצא בעולמנו, מאיפה אתה מקבל את ההארה. מלמעלה, מג"ר דאצילות. אפילו מראש דאצילות, שאז זעיר אנפין עולה לראש דאריך אנפין. אתה מבין על מה מדובר בכלל? עד כדי כך ישנן כאלה עליות.
תלמיד: ואותן עליות הן כתוצאה מאותה תפילה שכתובה פה?
כן. שאתה כל השבוע היית מתפלל לגרום טוב במשהו לבורא, ועכשיו יגדל א-לוהים חי. זאת אומרת הוא נעשה גדול בעיניך, הוא נמצא בראש דאריך אנפין, זאת אומרת באין סוף. זעיר אנפין נמצא בראש הזה, ואתה כמלכות, מסתכל עליו עד כמה שהוא גדל בעיניך.
תלמיד: ואני בתפילתי מזיז את העולמות?
ודאי, אלא מי?
תלמיד: אז אני כוח בתוך המערכת הזאת למעשה.
ודאי, הכי פנימי. כוח הכי פנימי.
אני רואה שאתה מרוצה. לא הבנת אבל אתה מרוצה, שיהיה ככה. העיקר שיהיה ככה.
שאלה: מה שכתוב כאן באות ק', שהתחתונים מקבלים כוחות מהשבת, הכוונה היא לשבת הקודמת?
לא, מדובר על המצב הנוכחי, שאדם עכשיו על ידי העבודה שלו, "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת", הוא טרח, הוא המציא חסרונות נכונים למיניהם, ואז מקבל על ידי אתערותא דלתתא שלו, שאסף ואסף אותם במשך ששת ימי השבוע, עכשיו מקבל עליהם תשובה, תגובה. הוא אסף והעלה אתערותא דלתתא, ועכשיו מקבל אתערותא דלעילא מלמעלה, שמגיע המאור ואז מעלה אותו ואת העולמות שנמצא בהם לדרגה מסוימת.
כי סך הכול בימי החול הוא קיבל מלמעלה התעוררות שלילית כדי לעבד אותה ולהעלות אותה בצורה נכונה מתוכו. נניח, קיבל איזה מכות, איזה אכזבות, כמו שדיברנו על הרופא, המשטרה, הבנק וכל מיני דברים כאלה, גם אכזבה בעבודה, גם בחיבור בחברה, עוד כאלה דברים. אם היפך אותם, זאת אומרת סיבב אותם לההיפך, ובמקום לשייך את החסרונות והבעיות האלה לעצמו, הצטער למה על פניהם הוא לא יכול להודות לבורא, לכבד אותו, להשפיע לו, ואם זאת הייתה השאלה שלו, זאת אומרת העלה מ"ן, ביקש, תן לי אפשרות על פני כל הצרות שאתה מביא לי במשך שבוע ימים לתקן את הכלי שלי, אז הוא העלה מ"ן לתיקון, וכשעובר זמן מה, שישה ימים או ששת אלפים שנה או האלף השביעי, אז הוא מקבל בחזרה את יום השבת או גמר התיקון שנקרא "יום השבת". זו אותה המערכת.
שאלה: כשכל הצרות האלה נגלות לי, איך זה הופך לכך שאני לא מגלה את זה כבורא שמתנהג כמו איזה רודן כזה נורא שעושה לי את כל הדברים הרעים האלה, אלא כטוב ומיטיב?
לא, אתה חייב להגיד שזה ודאי מגיע לי מלמעלה, זה גילוי הכלים השבורים, המעשים שלי הלא טובים, התכונות שלי הלא טובות, כל מה שהבורא מסובב מגיע לי משורש הנשמה שלי, זה מגיע לי עוד מלפני הבריאה שכך היה מתוכנן. אין חדש, בכל אחד ואחד. לא חשוב איזה פעולות, איזה מעשים אדם עושה, הכול מתוכנן ויורד עליו.
איפה אנחנו? אנחנו רק, או שאנחנו רגישים לזה ומעלים מ"ן, או שאנחנו מזלזלים בזה ולא מעלים מ"ן. סך הכול זאת העבודה שלנו בלבד. לכן כתוב, "לא ניתנה תורה לדרוש, אלא לאוכלי המ"ן"2. רק בזה. זה שליש אמצעי דתפארת שצריך לעשות. אבל באמת לפי חכמת הקבלה, ולא לפי מה שמדובר ברחוב, כל מה שקורה לי כבר היה כך נמצא בשורש הנשמה, בטיפת הזרע שממנה התפתחתי. ממש כך. אין בזה שום דבר חדש, "אין חדש תחת השמש", כך צריכים לקבל את זה. אחרת מה זה, זה נקרא "אין עוד מלבדו"?
תלמיד: כן, אבל בכל זאת השאלה שלי איך אני רואה אותו כעושה טוב, כי אני מרגיש בצרות? אני רואה את עצמי נאמר בכלא, בגלל משהו שעשיתי לפני עשרים שנה.
כן. נכון.
תלמיד: אמרת שהגדלות מתגלה אלי, אבל השאלה שלי איך הגדלות הזאת היא לא סוג של רודנות, אלא אני רואה את זה מתוך שהוא "טוב ומיטיב"?
אז אני צריך להתעלות למעלה מהרגש הבהמי שלי, למעלה מזה. אני צריך להיות דבוק לא בפעולה שעכשיו עוברת עלי אלא בנותן הפעולה, במבצע הפעולה, בבורא. ואז אני ארגיש במקום הפעולה עצמה שהיא רעה, שהיא לא נעימה, שהיא בושה ואכזבה והשפלה, אני במקום זה ארגיש את עצמי בכבוד. אם אני מסתכל על מה שעובר עלי שזה מעשה ידיו, גם יום וגם לילה, הכול בא ממנו ואני זכיתי לחבר את זה אליו, אז במקום השפלה, במקום בושה אני מרגיש כבוד.
אבל זה בתנאי שאני דבוק בכוונה שלי. וגם בזה יש לשמה או לא לשמה. זאת אומרת, האם אני משתמש במה שאני עכשיו נמצא ודבוק בבורא ובשמחה מוכן לקבל את כל ההשפלות האלו, או שאני אומר "לא הם ולא שכרם". יש כאן עבודה, צריכים לברר אותה אבל בכל זאת הקו הוא ברור, לאין עוד מלבדו צריכים להיות מכוונים.
שאלה: כשאדם מרגיש התעוררות מלמעלה והוא מרגיש תענוג כתוצאה מזה, ואז הוא מבין שהוא מרגיש את התענוג הזה בתוך עצמו וזה מתגלה כאגואיזם, וכשהוא משתדל לחשוב שבעצם הבורא נהנה מזה שהוא הולך לקראת מטרת הבריאה אז שוב מתגלה כאן האגואיזם, כי אני מרגיש את זה בתוכי.
אני אגיד לך, אבל זה עדיין רחוק מאיתנו. על זה כתוב, "ואז התענוג גם לה' דווקא"3. זה כתוב ב"שמעתי" מאמר ה'. מה זאת אומרת, שכל התענוגים שאני מקבל מעל מנת להשפיע, מעל מנת לקבל, לא חשוב איזה על מנת, הם חייבים להיות מורגשים כתענוג שאני משפיע לבורא ולא כתענוג שעובר דרכי. הוא עובר דרכי, מטרת הבריאה להרגיש את התענוג, אבל בעל מנת להשפיע. זה רחוק, זו מדרגה גדולה.
תלמיד: הגילוי הזה שפתאום אני רואה שבעצם את כל זה אני עושה בשבילי, שזה האגו שלי, זה פתאום מרחיק אותי מכל ההודיה, מכל הרצון הזה להיטיב לבורא.
אני הייתי ממליץ לא להפסיק. אם אני מרגיש תענוג, אפילו שאני מרגיש תענוג, הפעולה עצמה היא נגד הקבוצה או בעד הקבוצה? אם הפעולה כתוצאה מההשפעה לקבוצה, אני הולך ונהנה. אבל ההנאה שלך היא על מנת לקבל או על מנת להשפיע? על מנת לקבל בינתיים, אבל מותר. מותר, כי זה בתוך הקבוצה.
יש כאן הרבה בירורים, אתה שואל כבר בלקבל על מנת להשפיע. וזו בעיה. אבל בכל זאת נגיע למצב שהכוונה תהיה כולה בכל זאת על מנת להשפיע, על מנת ש"בו ישמח ליבנו". הכול בבורא, בתחילת הבריאה ובאמצע ובסוף, בו. ואז התענוג הוא בלתי מוגבל. זה יהיה.
תלמיד: זה מ"שמעתי" ה', מאמר "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא"?:
"מקודם שהיא תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא."
שאלה: דיברו על זה שהמנחה בשבת זאת העלייה הגדולה ביותר. יש לנו את השיעורים בשבת שמורגשים כעלייה הגדולה ביותר והחיבור בין החברים, האם יש קשר כאן בין שורש לענף?
לא שורש ולא ענף. שורש וענף זה כשאנחנו קשורים לזה, אנחנו עדיין לא נמצאים בזה. ולכן אסור לנו לתאר את זה בצורה כזאת שכביכול אנחנו כבר פועלים בתוך המערכת. אלא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". כשנהיה במערכת וכשתוכלו לדעת מה זה טוב ומה זה רע, כוונות, עליות, ירידות, לפי זה נוכל לפרש מה זה עליות השבת, עליות ליום חול.
מה ההבדל כין כל דקה ודקה, מה זה כל ה-24 שעות ודקות ושניות וחודשים ושנים? אלה שינויים במצבים שלנו לעומת המלכות דאין סוף. ולמה יש כזאת מחזוריות כשנה? שנה זה מהמילה שינוי שנשנה. אנחנו נראה את כל הדברים האלה, איך נכנסים למחזוריות בינה, זעיר אנפין ומלכות של עולם האצילות, איך ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות מייצבים את המצבים כלפי הנשמות.
חשבתי פעם לעשות כזאת ההדגמה, שיש לך שלושה צילינדרים, אחד בתוך השני בתוך השלישי, ויש חריץ בדופן של כל צילינדר כשהם נמצאים אחד בתוך השני, ובפנים איזו מנורה. כי קשה לאדם לדמיין את המצבים האלה.
שאלה: לגבי שליש אמצעי דתפארת. איך לחפש אותו? יוצא שככל שאני יותר דואג לחברים, ככה אני מתקרב לשליש אמצעי דתפארת. הבחירה החופשית זו הדאגה לחברים. וגם המ"ן, יוצא שאני צריך לבקש עוד יותר להיות בדאגה לחברים. מה הדאגה הזאת בעצם, איך לבנות את הקשר הזה?
מה החברים שלך רוצים? גמר תיקון. אתה צריך לספק להם גמר תיקון, זה הכול.
קריין: אות ק"א.
אות ק"א
"ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה בעולם האצילות בשום זמן כלל ועיקר. ובשער המצות במצות שביעית נתבאר סיבת ירידת העולמות שהיתה לברר הבירורין של המלכים שירדו שם, וע"ש."
יש כאן שאלה. אם אדם הראשון היה מחכה עד כניסת השבת ממש, שאז הייתה אולי עוד עלייה והעולמות היו ממשיכים לעלות לאצילות, הוא היה כבר מגיע לגמר התיקון. אבל איך היה מגיע לגמר התיקון אם לא היה נשבר, אם לא היה מעורב עם אותם החלקים שאי אפשר להעלות אותם?
זאת אומרת, אנחנו רואים מכל הסדר הזה שהוא חייב להגיע למצב שכביכול מתוקן, חוץ מל"ב האבן. מה זה ל"ב האבן? אותן שש ספירות אחרונות דעשיה שהן בולטות מעולם האצילות למטה במקום שש ראשונות דמקום הבריאה, אותן הספירות הן בעצם מהוות לנו את הכלים של ל"ב האבן שאנחנו חייבים לברר. זאת אומרת, חובה לאדם הראשון לעבור להשפיע על מנת להשפיע שהיה לו, חייב לחטוא, כדי לערבב את כל הכלים שלו המתוקנים, ט' ראשונות עם המלכות הלא מתוקנת, עם ל"ב האבן, ואז על ידי זה להתחיל לתקן כל מה שאפשר מהחיבור ביניהם.
ובכל זאת, אחרי שהוא מברר את החלקים שניתנים לבירור מהקליפות, נשאר בקליפות ל"ב האבן, מלכות דמלכות הזאת שאי אפשר לתקן. ואז על ידי זה שמתקבצים, מתחברים ברב פעלים מקבציאל כל התיקונים יחד, היא מיתקנת. אבל זה כבר לא על ידינו, זה על ידי רב פעלים מקבציאל, זאת פעולה כזאת.
קריין: אות ק"ב.
אות ק"ב
"ואם כן עתה תראה כמה גרם חטאו של אדם להוריד העולמות ירידה עמוקה כזו, כי אי אפשר לנו עתה להעלות העולמות אפי' במנחה של שבת, אלא כמו שהיו אז בתוספת שבת בין הערבים. ובפרט בכל החילוקים הנז', שאז הי' נעשה מעצמו, והיה עולה גם חיצוניות העולמות," הכוונה במקום העולמות, "משא"כ עתה כנזכר והרי זה קלקול אחד גדול שגרם בכל ארבע עולמות אבי"ע."
שאלה: אם כל פעם לתאר לעצמך את העלייה של שבת כאיזו פעולה מלמעלה, אז זה נראה כמו איזו מכונה שעובדת. אבל מצדנו כל פעם העלייה היא משתנה. מה משתנה בעצם מעלייה לעלייה?
במשך שבוע ימים. רק אל תקשרו את זה לשבוע שלנו, זה לא אסטרונומיה, ולא לוח על הקיר שאנחנו יום אחרי יום עושים משהו, ברוחניות זה חשבון אחר לגמרי. אנחנו עוד לא נמצאים בכלל בימים ולילות ובכל המצבים האלה ברוחניות. רק תבינו, כשאנחנו עכשיו משתדלים להיכנס לעיבור, אז בעיבור יש ימים ולילות משלו, אחרים, כאלה מאופקים אפשר להגיד. זאת אומרת, העליון הוא עושה כביכול איזה פעולות של היום ולילה, אבל הם לא יום ולילה אמתיים, אלא כמו שעובר בתוך אמו, הוא מרגיש יום ולילה? אלא יש איזו מחזוריות, אבל היא אחרת לגמרי. היא מתבטאת, בחילופי חומרים, בדם, במחזור הדם, בזה שאימא ישנה, שאימא ערה, זה דברים קצת שונים מהאמתיות שאנחנו כאן לומדים. אז לא לחשוב שאנחנו נמצאים בשישה ימות השבוע, ושבת והכול. כדאי לחשוב על זה, אבל לא לדמיין שאנחנו בזה ממש.
תלמיד: אנחנו למדנו בזמנו של"ב האבן הוא הגנוז ברדלא.
לא יודע על זה. נניח, בסדר.
שאלה: אני רק שואל, אנחנו גם מכנים את מה שאנחנו צריכים לתקן בשם ל"ב האבן. אז איך זה מסתדר ביחד?
כל הבחנה שהיא עדיין לא מבוררת, היא שייכת לל"ב האבן. ובגמר התיקון, בסוף התיקונים, בכל זאת מה שנשאר שאנחנו לא מסוגלים לתקן, זה גם ייקרא "ל"ב האבן." העניין הוא מה קודם, האור או הכלי? אור. הוא מברר את הכלים, מחבר את הכלים, מתקן את הכלים, הכול הוא עושה. אז אם אור עוד לא נגלה אלא רק ל-99% של התיקונים, ואור של עוד 1% עוד לא נגלה, הוא יתגלה, אבל הוא עוד לא נגלה, אז אנחנו עוד לא יכולים לתקן. לכן כל דבר שהוא לא מבורר אתה יכול להגיד, זה ל"ב האבן. אבל מה שנשאר בסופו של דבר, זאת התוצאה שאתה לא יכול לנגוע בזה, להגיע לזה בעצמך, כי זה "אתה" כביכול. ל"ב האבן זה "אתה", זה "בראתי יצר הרע", ואת זה כבר נצטרך לתקן. לא ידוע, אני עוד לא מומחה בזה. נגיע יחד.
קריין: ק"ג. אות ק"ג.
אות ק"ג
"עוד גרם קלקול שני בבחינת עצמו, כי בתחילה היתה מעלתו גדולה עד מאד" לאדם הראשון "כי אפילו בשעה שנברא בלבד, היתה מעלתו גדולה ממעלת מטטרו"ן עתה," כי הוא נולד כבר באצילות, "כי הנה מטטרו"ן הוא ביצירה לבד, ואדם הראשון היה אז ראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז"א דאצילות עתה, וסיום פרקין תתאין דרגליו, שהם בשש תחתונות דעשיה, היו אז במקום שש ראשונות דיצירה של עכשיו, ומכ"ש בשתי הבחינות האחרות: שניה ושלישית, אשר אז אפילו רגליו היו תוך עולם האצילות, וגם היה עוד יכול לעלות עליות גדולות למאד ע"י תפלותיו ביום שבת אם לא היה חוטא כנ"ל."
איך יכול להיות היה לעלות זה לא מובן, אם לא היה חוטא. ועוד הרבה עליות. זאת אומרת, יש כאן דברים שאנחנו לא כל כך מבינים. נשיג ונבין.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-10-25_lesson_bs-tes-16_n1_p2_jarA4KM3