שיעור בוקר 15.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א׳. עמ' 1. דף א׳. פרק א׳. ״צמצום וקו כולל ב' פרקים". אור פנימי. אות ד׳.

נתחיל איתכם שוב פרק א' מ"תלמוד עשר הספירות", מההתחלה ונמשיך אותו.

שוב, העיקר כל הזמן לחשוב על הכוונה, שאנחנו רוצים שהלימוד הזה יביא לנו מאור המחזיר למוטב. שהאור הזה, הכוח הפנימי שיש בלימוד, הוא יתקן אותנו ואנחנו נזכה לתיקון הרצונות שלנו, התכונות שלנו, שהן כולן יתהפכו לעל מנת להשפיע, שאנחנו נהפוך את הטבע שלנו מקבלה להשפעה ואז בתוך זה אנחנו נרגיש, נגלה על מה כתוב בספר. לא נבין בשכל אלא נרגיש, נראה מה שכתוב.

קריין: אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק א', דף א', פרק א' "צמצום וקו כולל ב' פרקים". אות א', דברי האר"י.

תלמוד עשר הספירות

חלק ראשון

צמצום וקו כולל ב' פרקים

פרק א'

מבאר ענין הצמצום הא' שנצטמצם אור אין סוף ב"ה בכדי להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים. ובו ה' ענינים:

א. לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות. ב. סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו. ג. צמצום האור מסביבות נקודה האמצעית. ד. החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול. ה. לפי שאור אין סוף הוא בהשואה, היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העגול.

אות א'

לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות

"* דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור ב עליון פשוט ג ממלא כל המציאות. ולא היה שום ד מקום פנוי בבחינת ה אויר ריקני ו וחלל, אלא היה הכל ז ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה ח לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה ט אור א' פשוט י שוה בהשואה א', והוא הנקרא כ אור א"ס."

* עץ חיים שער א' ענף ב'.

קריין: אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות א'

"צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר, וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת, ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תוספת הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים. ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, המופשט ממקום ומזמן ומתמורה. ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם."

קריין: אור פנימי, אות א'. אות א' מתייחסת ל"טרם שנאצלו הנאצלים".

"א) צורת הזמן הרוחני נתבאר היטב לקמן בהסתכלות פנימית בסופו בד"ה עוד."

קריין: אות ב' קטנה מתייחסת ל"אור עליון פשוט".

"ב) היינו האור המתפשט מעצמות הבורא יתברך. ודע, שכל השמות והתוארים הבאים בחכמת הקבלה, אינם ח"ו בעצמות הבורא ית', אלא רק באור המתפשט מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית', אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. וזכור זאת ואל תכשל."

שאלה: המילים של האר"י נשמעות כמו מוסיקה. האם הפירוש של בעל הסולם עוזר לנו להעריך את המוסיקה הזאת בצורה יותר חזקה?

בעל הסולם מקרב אלינו את דברי האר"י ואנחנו נעשים על ידו מסוגלים לאט לאט, בהדרגה לגלות מה האר"י כותב.

שאלה: זה אומר שהצורה הראשונית לא משתנה אלא מתווספות?

כתוב "אין העדר ברוחניות", שברוחניות כל מצב ומצב הוא בפני עצמו, כי הוא מגיע ומיוצב על ידי הרשימות, נתונים פנימיים של המצב, ולכן הוא נשאר. ואם בא שינוי אז בא מצב חדש, עם כל הפרטים שלו, והתמונה קודמת לא זזה ממקומה ובאה תמונה חדשה, שהיא מתייצבת לפי הרשימות החדשות.

שאלה: השאלה שלי היא לגבי הדרך שבה אנחנו אמורים ללמוד את התע"ס. הרי פה מדובר על תקופה "עוד טרם שנאצלו הנאצלים", האם אנחנו צריכים לנסות להרגיש את המצב?

כל מצב ומצב אנחנו צריכים להרגיש, להשתדל להרגיש. זה לא חשוב שזה היה לפני הרבה זמן, לפני הרבה מדרגות, זה לא חשוב, אני רוצה להרגיש את המצבים האלה כמו שעכשיו הם נמצאים ומתקיימים אצלי, מתרחשים בי.

תלמיד: גם אם "טרם נאצלו הנאצלים"?

אני בכל זאת מתאר את זה לעצמי, אז כמה שיותר להשתדל לאתר את זה. אלא מה אני יכול להגיד? זה כתוב על העניין הרוחני, אני לא מבין את זה, אני לא מרגיש את זה, אין לי כוחות רוחניים, אז אני סתם כך שומע ולא רוצה בכלל להתעמק בזה.

זה לא נכון. אני רוצה להתעמק בכל מילה ומילה, מה שכתוב כאן.

שאלה: איך להבין שהכול היה מלא באור עליון, כלומר לא היה הבדל בינינו?

לפני הבריאה, בעולם אין סוף, לכן זה נקרא "עולם אין סוף", שאין סוף, אם אין סוף אז אין הבדלים, הכול היה כרצון אחד ללא שום הבדלים וממולא במילוי אחד, באור אחד, בשווה לגמרי. זה מה שהוא רוצה להגיד.

שאלה: התחלנו ללמוד את היחסים בין האור לבין הכלי. מיהו המתבונן בתהליך הזה ומתאר את זה? איפה הוא נמצא? זה כאילו שהוא נמצא איפה שהוא מחוץ לתהליך הזה ומתבונן עליו מהצד, זה הרושם.

מקובלים מרגישים מה שעובר עליהם, שהם נמצאים בתהליכים האלו ויכולים לזהות אותם. איפה הם בדיוק נמצאים? באותן פעולות של האור והכלי ונמצאים כלולים משתיהן, מפעולות האור ומפעולות הכלי. זה שהאר"י כותב על מצבים כאלה גבוהים זה רק אומר על גובה ההשגה שלו, עד כמה הוא היה לגמרי בהשגה בלתי גבולית, לא מוגבלת.

קריין: אנחנו בטור ב', אור פנימי טור ב', אות ג' קטנה מפרשת "ממלא כל המציאות".

"ג) ולכאורה תמוה מאד, הלא המדובר כאן הוא בטרם שנבראו העולמות, וא"כ איזו מציאות ישנה כאן, אשר אור העליון צריך למלאותה. והענין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, הנה הם כולם כבר כלולים בא"ס ב"ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. באופן, שיש לנו להבחין ב' עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א': בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא"ס ב"ה בכל שלימותם ותפארתם. העיקר הב': כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום הא', בחמשה העולמות המכונים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב, אשר אור העליון הנמשך מעצמותו ית', היה "ממלא את כל המציאות" דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא', מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא"ס ב"ה שמטרם הצמצום. ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא (ועי' היטב בהסת"פ כאן)."

שאלה: מה זה אומר ש"אור פשוט היה ממלא כל המציאות"?

שלא היה הבדל בתוך הכלי. היה כלי אחד, לא מחולק לפי רצונות, לפי דרגות, לפי הבחנות אחרות, היה פשוט רצון אחד, כנראה לפני שנעשו בו כל מיני הבחנות והבדלים, ולכן היה ממולא באור אחד והאור היה ממלא את הכלי בצורה אחת. וזה נקרא "אור אין סוף", שאין לו סוף, אין לו גבולות, אין לו את כל ההבחנות.

קריין: אנחנו ממשיכים טור ב' למטה. אות ד' קטנה מבארת "מקום פנוי".

"ד) פירוש כי בטרם שנבראו העולמות, שהיה אז רק א"ס ב"ה בלבד כנ"ל, לא היה שם "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים. כי אור העליון היה ממלא את המקום ההוא, שלא הניח מקום לתחתונים להתגדר בו להוסיף משהו על שלימותו. אלא רק בסיבת הצמצום שנעשה, כמ"ש להלן, נתחדש אז בחינת חסרון ונתהוה מקום פנוי לתיקונים. אבל בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר."

אם הבורא בורא את הבריאה, אז גם הבריאה שיוצאת ממנו, כתוצאה ממנו, היא גם שלמה. אם כך, הבריאה לא יכולה להיות בצורה שחסר לה משהו, שיש מקום לתיקונים, שיש מקום לנבראים, שיש מקום לתחתונים, אין, וזו בעיה גדולה.

לכן הבורא צריך עדיין לעשות מקום שהנבראים יוכלו להתקיים, להרגיש עד כמה הם הפוכים או לפחות שונים במקצת מהבורא. ואז במידה הזאת שהם שונים מהבורא הם יוכלו להשיג את התיקון שלהם. כך בינתיים נראית הבעיה, זה אומר ש"נתחדש אז בחינת חסרון ונתהוה מקום פנוי לתיקונים." זה מה שצריכים.

שאלה: למה הוא מחלק את כל המציאות רק לשני עיקרים, לפני הצמצום ואחרי הצמצום ולא לעוד חלוקות?

זה העיקר בינתיים, זו החלוקה הראשונה. שהיה הכול רק בשליטת הבורא, ועכשיו הבורא כביכול זז מהמקום הזה שברא ונותן למקום הזה אפשרות להתקיים כביכול מחוצה לו, כך לפחות ירגישו הנבראים שהתהוו במקום הזה. הבורא לאט לאט בורא מצב, מקום, בריאה כזאת שהיא תהיה כנגדו, הפוכה ממנו, לא תרצה לקבל אותו. וכך, בצורה כזאת הוא יכול לגדל אותה בצורה עצמאית, כי זו מטרתו.

קריין: אנחנו באות ה', בדף ב', אור פנימי טור א', אות ה' קטנה מבארת "אויר ריקני".

"ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח"ו, אלא יש בחי' אור רוחני המכונה כן. כי הנה יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדים: אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא אור דחסדים בלבד. ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם "אויר ריקני", כלומר שהוא ריקן מאור החכמה, ומצפה ע"כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה בחינת אויר ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר."

יש הרבה הבחנות בזה שיש אורות בתוך המקום, בתוך הרצון. וגם בכמה שאין אורות בתוך הרצון, וכמה שיש רצונות שונים. אבל חוץ מהרצון בכל הווריאציות שלו והאורות בכל הסגנונות שלו, רק הם שניהם קיימים, כלי ואור, מקום ומה שממלא את המקום. ככה זה עובד.

ובאור יש שתי תופעות כלפי הכלי שנקראות "אור חסדים" ו"אור חכמה". אור חסדים זה אור של תיקון הבריאה ואור חכמה זה אור של מטרת הבריאה. עוד נדבר על זה.

שאלה: האם צריך להכיל את המאמץ למשוך אור מקיף בלי לערב את האינטלקט?

לא, אינטלקט בכלל לא. אל תטפל באינטלקט שלך, אנחנו צריכים רק דבר אחד, למשוך כוח עליון שיתקן את הרצון שלנו. רצון, לא מוח, רצון, "רצון" זה נקרא לב ולא מוח, שהוא יתקן את הלב שלנו. ובמידה שהוא יתקן את הלב שלנו הלב יתמלא עם האור, עם נוכחות הבורא, ואז אנחנו נשיג אותו. אין לנו מה להשיג חוץ מהשגת הבורא, אין יותר. ומידות השגת הבורא הן נקראות מדרגות, פרצופים, עולמות וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים.

וזה הכול תלוי במידת השתוות הצורה בין הרצון לקבל שלנו לבין הרצון להשפיע של הבורא. ככל שהרצון לקבל שלנו יהיה בכוונתו דומה לרצון להשפיע של הבורא, שאצלנו זה יתבטא בלהשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע על הרצונות שלנו, בהתאם לזה, לפי חוק כלים שלובים, הבורא ימלא את הלב שלנו, ואז אנחנו נגלה את הבורא שממלא את הלב, את הרצון לקבל שלנו. כך נרגיש אותו, נבין אותו, נחקור מי, מה ממלא אותנו. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: האם כדי למשוך את האור המקיף עלינו להרגיש שאנחנו כלולים בחברים, בעשירייה דרך המאמץ בחיבור, מתוך ציפייה שהבורא ימלא את החיבור הזה באורו?

כן. רק במידה שאנחנו מתחברים אנחנו יכולים לקלוט את האור העליון לפי השתוות הכלים שלנו, שאנחנו נמצאים בהשפעה זה לזה והאור העליון כולו גם נמצא בהשפעה, אז אותו חלק של האור העליון שיהיה מתאים להשפעה שלנו יתגלה בנו, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: כתוב, "מטרם נבראו העולמות לא היה אויר ריקני", האם לפני שנבראו העולמות היה אור חכמה?

אני לא יודע עדיין על אור חכמה, עזוב אותי מכל החכמות האלה. תשאל בגובה שאנחנו לומדים.

שאלה: אני חושב שכבר ענית על זה, אבל השאלה היא כזאת, בפשטות, אם מלכתחילה לא היה אור חסדים, אז אין אור חסדים?

כן, מלכתחילה היה רק אור חכמה. הבורא בעצמו מתייחס לרצון לקבל שברא על ידי כוח שנקרא "אור החכמה". אור חסדים מגיע כאור התיקון של הרצון לקבל, שהרצון לקבל צריך להיות בצורה חיצונה מעליו בעל מנת להשפיע, ולכן אותו כוח על מנת להשפיע שרצון לקבל מתלבש בו נקרא "אור חסדים".

תלמיד: האם ניתן להרגיש משהו שאין בו חסדים? אני לא יודע אם זאת שאלה נכונה.

זו לא שאלה נכונה ובכלל אין שאלה כזאת, "ניתן להרגיש". אולי אתה רוצה להגיד, האם מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים רק באור חסדים? זה נכון. או במילים אחרות להגיד, לפי מידת השתוות הצורה שלנו לבורא אנחנו מרגישים את הבורא, כי בסופו של דבר חוץ מבורא אין לנו מה להרגיש.

שאלה: האם אור חסדים, זו הכוונה שבונים או שזו השפעה כלשהי מהבורא?

גם אור חסדים וגם אור חכמה מגיעים לנו מהבורא, וזה הכול תלוי בנברא. אם הנברא רוצה להשתוות הצורה, אז מגיע אליו אור חסדים. ואם נברא רוצה כבר לעשות פעולה דומה לבורא, להשפיע לבורא, אז כבר מגיע אליו אור חכמה. זה עוד קדימה לפנינו.

קריין: אנחנו ממשיכים אור פנימי, טור א', אות ו' קטנה, מבארת את המילה "חלל".

"ו) כדי להסביר המלה הזאת, צריך שתדע מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני. והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו מן המאציל, הנה בהכרח, שיש לו רצון והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית', ותדע, אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, היא כללות כל החומר שבנאצל. באופן, שכל מה שיש בנאצל זולת זה החומר, כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שלו, אלא לבחינת השפע שלו שמקבל מן המאציל. ולא עוד, אלא שהחומר הזה, הוא המודד את גדלותו ושיעור קומתו של כל נאצל, ושל כל פרצוף, וכל ספירה. שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום, שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את "הרצון לקבל" הזה, שהוא כלי קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל מאציל להקרא בשם נאצל, מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו, כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן.

ולהלן נבאר, שיש בחומר הזה ד' מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על שלימותה רק בא"ס, מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום. ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס, ונשארה בבחינת "חלל" פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה שם בחינת "חלל" הפנוי הזה, כמבואר."

אתם עייפים אני רואה, מה נעשה?

קריין: אולי לא עייפים, אולי דווקא בכוונה אין שאלות כי לא יודעים איך לשאול. זה באמת עניין מה לשאול בתע"ס, איך לשאול נכון בתע"ס? האם צריך בכלל לשאול בתע"ס?

בתע"ס צריכים לשאול, איך אנחנו על ידי האמצעי הזה שנקרא תע"ס מגיעים לגילוי הבורא. אין לנו יותר מה לעשות, רק גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זו הבעיה שעומדת לפנינו, זו כל הבעיה של הבריאה, אז אנחנו צריכים פשוט לראות איך תע"ס, הוא האמצעי לגילוי הזה. כל המאמרים, כל מה שאנחנו קראנו, כל מה שאנחנו דברנו, זה הכול כדי להגיע לתע"ס. תע"ס מספר לנו על גילוי הבורא לנברא, ואנחנו רוצים לקבל את הגילוי הזה בצורה נכונה, כדי שבאמת יתגלה, אחרת אנחנו ניכנס לעוד יותר חושך. כאן זה, איפה המפתח שאנחנו נכון מסתכלים דרך תע"ס לעולם הרוחני, כי העולם הרוחני מתגלה לנו בקליטה נכונה של הלימוד.

תלמיד: מה לברר מולך בשיעור בזמן התע"ס, הלימוד? אולי חברים מפחדים לא להסיח את הדעת למקומות של שכל.

את זה בעיקר לברר, לא שאלות של חכמה אלא שאלות שקשורות יותר להשגה.

שאלה: בטקסט כתוב שאין כפיה ברוחניות אלא הכול תלוי ברצון, אבל הרצון שלי בסופו של דבר הוא נובע מהבורא. איך אני יכול לפנות לבורא כנברא, איך אני יכול להגיע לעבודה הזאת?

דרך העשירייה. יחד עם העשירייה ללמוד את דברי המקובלים ולהשתדל על ידם להתקדם בשאלות לבורא, בפניות אליו, בבקשות אליו. זה כל העניין, אין כאן שום דבר אחר. יש לפניך, אתה, קבוצה, ובורא, וצריכים כאן לבנות כל פעם את הפניה הנכונה.

קריין: אנחנו ממשיכים בדף ב', עמוד 2, אור פנימי, אות ז' קטנה, מבארת "ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא"

"ז) כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על-ידי מעשה התחתונים."

זה נקרא אור א"ס שהוא שלם. אנחנו לא שייכים אליו בעצם.

קריין: אות ח' קטנה.

"ח) ענין ראש וסוף יתבאר להלן."

קריין: אות ט' קטנה, מבארת "אור אחד פשוט"

"ט) פירוש, שאין בו מדרגות של קטן וגדול, אלא הכל שוה כמ"ש לקמן."

זה עדיין עיגול.

קריין: אות י' קטנה, מבארת "שווה בהשוואה אחת"

"י) כלומר שאין שם זכות ועביות, שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן. כי הבחנות אלו נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום, שיתבאר להלן."

זאת אומרת שאחר כך הכול יתבאר. פשוט אין לו ברירה, הוא מזכיר את הדברים האלה בדרך, אבל אנחנו עכשיו עוד לא לומדים את זה ולכן לא צריכים לדבר על ההבחנות הללו, כמו שהוא כותב.

קריין: אות כ' קטנה, מבארת "אור אין סוף"

"כ) ויש להקשות, כיון שאין לנו שום השגה בא"ס, א"כ איך נדעהו בשם, שהרי כל שם מורה על השגה, אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם א"ס מורה רק על שלילת השגה, דא"כ היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג", והענין הוא, כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל העולמות שמתחתיו, והוא כי בחינת הצמצום שנעשה אחר הא"ס, הנה בכל מקום שהכח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. ולפיכך כל סוף וסיום, שישנו בכל הארה, ובכל פרצוף, אינו נמשך רק מכח הצמצום. ולא עוד אלא, שמסיבת הסוף וסיום ההוא יוצאים ומתחדשים כל ההויות ומילואיהן וכל מיני השינויים, שאך נמצאים בעולמות. ומתוך שענין הצמצום הזה אינו שם בא"ס, ע"כ, אין ענין סוף וסיום נוהג שם, וע"כ נקרא בשם "אין סוף", להורות, שאין שם בחינת סוף וסיום כל עיקר, ומובן עם זה, שהאור הזה, הוא פשוט ושוה בהשואה א', כי זה תלוי בזה, כמ"ש."

זאת אומרת מה שהבורא ברא, זה רצון לקבל, שאין ברצון לקבל בינתיים שום הבדלים, חלוקות ושום דבר. וגם אם כך, אז האור שממלא את הרצון גם נמצא בשווה, בהשוואה אחת, ואין לו שום הבדלים והבחנות, הכול נמצא כמו שכתוב "הוא ושמו אחד", אור אחד וכלי אחד והם ממלאים זה את זה. האור ממלא את הכלי.

שאלה: איך לקבל את אור החסדים בעשירייה?

לקבל אור החסדים בעשירייה, זה אפשרי בתנאי שאתם נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה, ומכם לבורא, בהתאם לזה נמשך אליכם מלמעלה אור החסדים. תשתדלו להיות בהשפעה הדדית, לא להפעיל את עצמכם מתוך האגו אלא למעלה מהאגו שלכם, ואז אתם תרגישו שאור החסדים מתגלה וממלא אתכם.

שאלה: לגבי סעיף ו', על מהות האור הרוחני, בעל הסולם מתאר שהכלי מקבל את אור החיים מהבורא, והוא מסביר שזה נברא נבדל, מהו אותו מילוי של חיים מהיוצר שאנחנו מבקשים לקבל?

אנחנו נבראים, שקיימים אך ורק בתוך הרצון שהבורא ברא, רצון לקבל, ואין בנו שום דבר חוץ מזה, ולא יכול להיות בנו שום דבר חוץ מזה, רצון לקבל בלבד. אלא הרצון לקבל שאנחנו משתמשים בו הוא בכל מיני צורות מתוקנות, שהן דומות לבורא, פתאום הרצון לקבל לא רוצה לקבל, פתאום הוא רוצה לקבל אבל בתנאי שהוא משפיע, הפוך מהטבע שלו, בהתאם לזה הוא מרגיש את עצמו כמו הבורא. זה בעצם מה שקורה.

העבודה שלנו היא לעשות מעצמנו כמה שיותר נבראים כאלו שהם דומים לבורא, וכשאנחנו מתחברים בינינו בעבודה כזאת, בהשפעה הדדית, אז אנחנו בסך הכול מגיעים לאותה דמות הבורא שברא אותנו וממלא אותנו. ואנחנו במה שמקבלים ממנו רוצים למלא אותו בחזרה. כך מגיעים להזדהות שלמה עימו.

שאלה: אנחנו התכוננו כל כך הרבה לכך שנתחיל ללמוד תע"ס והייתה יראה כזו, ואילו כעת אני תפסתי את עצמי בשאלה של איפה היראה הזאת ואני בבלבול וחיפוש, והתנועה לא רגועה מצד לצד. האם צריך לחפש את זה, איפה זה נמצא בעשירייה, האם בבירורים של בעל הסולם, בבירורים שלך? ובחיפוש הזה הלכנו כל כך הרבה זמן ואני פתאום עכשיו נותרתי באיזה חיפוש, האם אני צריך להישאר במצב הזה?

אנחנו צריכים להישאר בחיפוש, איך אני מגלה את מה שכתוב בספר. אני לא מגלה במוח שלי, שאני בונה שם כל מיני כאלה צורות, אלא איך אני מגלה בתוך הלב שלי, ברצון שלי, שאת מה שאני קורא עכשיו אני מתחיל להרגיש. לא להבין אלא להרגיש. וזה לא שייך לחרדה שצריכה להיות אצלי, או משהו.

תע"ס מסביר לנו איך אנחנו צריכים לכוון את הרצון שלנו כדי שהוא יתמלא מהבורא, בכל רגע ורגע. זה הכול.

שאלה: אנחנו עשיריות, וולגה ופיטר 3, מובילים מחר את ישיבת החברים. אנחנו התחלנו ללמוד תע"ס ומחר שבועות, מתן תורה, איזו קורלציה יש בין השניים, איזה הבדלים, איך להתייחס לזה?

לאט לאט, אני לא יכול להסביר את זה בכמה משפטים. אתם לאט לאט תרגישו את זה בלימוד שלנו, מה המקום של הכוונה, מה המקום של הלימוד עצמו, ומה בסך הכול אנחנו צריכים לעשות כדי לכייל את הרצונות שלנו, שהם יהיו יותר מחוברים ויותר מכוונים לקבלת האור העליון, שהם יהיו באותו גל. כי אנחנו צריכים קודם כל לקחת את הרצונות שלנו ולהשתדל להביא אותם לצורת החיבור, השפעה הדדית ולבורא, שזה נקרא בעצם "כוונה", ובמידה הזאת אנחנו נרגיש איך שהבורא מתלבש ברצונות שלנו וכך נשיג אותו, כאור הפנימי שמתלבש ברצונות שלנו.

שאלה: דווקא מהמקום שקוראים על המצב השלם באות א', שהוא כל כך נשמע אחרת לגמרי עכשיו, רגשי, קרוב, דווקא מהמקום השלם, שאין שום חיסרון, מורגש שיש השתוקקות מאוד מאוד גדולה להגיע למצב הזה. זו הרגשה נכונה?

כן, גם אני זוכר שאני הייתי מתפעל. אתם יכולים לראות את זה אפילו בתע"ס, חלק א', שאני כתבתי ברוסית, אני כתבתי את דברי האר"י כחרוזים, "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים", אני כתבתי את זה בצורה כזאת ממש כשיר.

שאלה: איך אנחנו יכולים ללמוד "תע"ס" יחד עם העשירייה?

הכי טוב זה שאתם פותחים שיעור ועוברים על השיעור. אם אתם רוצים, אתם יכולים לקחת טקסט, שיהיה לפני כל אחד, וכך להתקשר יחד כולם, ומישהו אחד קורא איזה קטע ואתם דנים על זה קצת, שואלים, עונים, לא חשוב אם זה נכון או לא נכון, העיקר שאתם משתוקקים להרגיש את מה קורה, להרגיש. וכך אתם עוברים על החומר. אפילו אם אתם טועים כל הזמן, זה לא חשוב, זה שאתם משקיעים בזה כוחות, מאמץ, זה מקרב אתכם להרגשה. העיקר זה הרגשה ולא הבנה. הרגשה.

קריין: דף ג' למעלה, דברי האר"י, אות ב'.

אות ב'

"סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו."

"וכאשר ל עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות."

קריין: "אור פנימי", אות ל', מבארת "עלה ברצונו הפשוט".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ל) אין לתמוה, איך נבחן רצון בא"ס, הגבוה מכל רעיון, עד כדי לומר "עלה ברצונו הפשוט" וכו': כי תבין זה עם מה שנתבאר לעיל, שבהכרח נמצא בכל נאצל, רצון לקבל את שפעו מהמאציל, עש"ה. אלא שבא"ס ב"ה הוא "רצון פשוט" בסוד הוא ושמו אחד, כמ"ש בפד"א פ"א, וכן בדברי הרב לקמן. כי "האור" שבא"ס מכונה "הוא" ו"הרצון לקבל" שבא"ס מכונה "שמו", והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כל שהוא ביניהם."

זאת אומרת, גם הכלי וגם האור דומים לגמרי בהשפעה, כל אחד משלו. ודאי שהאור משפיע בצורה מסוימת, והכלי, שהוא רצון לקבל, צריך להפוך את עצמו ולהגיע להשפעה, כנגד הטבע שלו. אבל סך הכול גם האור וגם הכלי, אמנם שהם שונים לגמרי זה מזה, אבל בפעולה הזאת, בהשפעה הדדית, הם דומים זה לזה.

צפון 2.

שאלה: מה זו הפעולה שנקראת מאמץ בעבודה?

למעלה מהרצון. אני רוצה כך, אבל אני עושה אחרת. אבל אני לא יכול. אם אני רוצה כך ומסוגל לעשות אחרת, נגד הרצון, זה סימן שיש לי רצון אחר. יש לי רצון אחר, יש לי שניים, רק יכול להיות אחד יותר מהשני, ואז אני עושה מאמץ לשכנע את עצמי שכדאי לי לעשות לפי רצון אחד ולא לפי הרצון השני. נגיד אני רוצה להרזות, אז יש לי רצון לאכול ויש לי רצון להיות רזה. אז אני צריך להגדיל בי את הרצון להיות רזה עד שהוא ישלוט על התיאבון שלי, אבל זה בכל זאת עבודה ברצונות.

שאלה: מה ההבדל בין החומר לבין השפע, ואיך יכול להיות שברגע שיש הבדל אחד משיג את השני?

מה ההבדל בין חומר לבין שפע? חומר זה רצון לקבל, ושפע שממלא את הרצון לקבל ונותן לו את הרגשת המילוי.

תלמיד: איך הקשר בין החומר לבין השפע?

הקשר בזה שהם רוצים להשפיע זה לזה. בוא נגיד כך, לפרגן זה לזה.

קריין: "אור פנימי", טור א' למטה, דף ג'.

"אמנם אל לדמות הפירוד והאחדות האמורים כאן, אל הפירוד והאחדות שבמושגים הגשמיים, הנפרדים על דרך התנועה, בריחוק מקום ובקירוב מקום, כי המהות הרוחנית אינה תופסת מקום כל עיקר, כנודע. אמנם תדע שהפירוד ברוחניים אינו נעשה זולת על-ידי מקרה "שינוי צורה" בלבד." שינוי רצון. רצון אחד קצת שונה מהשני זה כבר שינוי צורה, כבר הם לא יכולים להיות יחד, משהו ביניהם שונה. "באופן , שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת המשונה מאותה הצורה שיש לו, הנה יצא לו הדבר הרוחני ההוא מבחינת "אחד" לשתי בחינות נבדלות, המתרחקות זו מזו על פי ההפכיות שיש באותן ב' צורות. וכמו שהמהויות הגשמיות מתרחקות ומתחברות זו בזו בדרך ריחוק מקום וקירוב מקום, כן המהויות הרוחניות, מובדלות ומתחברות על פי השתנות הצורה והשתוות הצורה, ששינוי הצורה מבדילן זו מזו, והשתוות הצורה מדביקתן זו בזו, וזכור זאת, כי זה הוא המפתח הראשון לחכמה." הכול תלוי בשינוי הצורה.

"ועתה תבין את סוד הוא ושמו אחד הנזכר לעיל, וענין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך בא"ס ב"ה, כי האחדות הזו היא מפליאות כל יכלתו ית'. כי הנה נתבאר לעיל באו"פ (אות ו') ההבדל בין המאציל לנאצל שנתהוה מחמת הצורה של "הרצון לקבל" שישנה בנאצל ואינה במאציל, אשר מסיבת שינוי הצורה ההוא, נבדל הנאצל מהמאציל, וקנה לו שם בפני עצמו להקרא נאצל ולא מאציל, עש"ה.

ולפי המבואר הנה יש מקום לטעות ולחשוב, שאור א"ס המכונה "הוא", אינו דבוק לגמרי ח"ו בא"ס המכונה "שמו", דהיינו "הרצון לקבל" את השפע והאור הנקרא "הוא", שהרי אור העליון הנמשך מעצמותו ית' המכונה "הוא", הנה כל תכונתו רק להשפיע, ואין בו מצורת הרצון לקבל ולא כלום, כמבואר שם. משא"כ אין סוף המכונה "שמו", שיש בו הרצון לקבל, המשונה משום זה מן אור העליון, שאין בו ח"ו שום רצון לקבל, כמבואר, ונודע ששינוי הצורה עושה פירוד ח"ו. וזה משמיענו "הפד"א" והרב לקמן, שאינו כן ח"ו, אלא הוא ושמו אחד באחדות פשוטה, שאין ביניהם שום הבדל. ואע"פ שיש ביניהם: בין "הוא" ובין "שמו" איזה שינוי צורה בהכרח, כמבואר, מ"מ אין זה פועל שם כלל וכלל. ואע"פ שאין אנו מבינים זאת, מ"מ כן הוא בלי שום ספק." אלה דברים שאנחנו עוד נצטרך לברר אותם במשך הזמן. זה לא פשוט נכנס לשכל שלנו. לאט לאט, ישנם דברים שצריכים אליהם להתרגל ולתת לאור להשפיע עלינו, ושאנחנו נשתנה קצת בשכל שלנו, נתקדם וזה יסתדר.

קריין: פסקה ראשונה, בשורה שלישית מלמטה, מתחילה "שום ספק".

"וע"ז אמרו, שבא"ס ב"ה לית שום מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, להיות ענין זה למעלה משכלנו (ההמשך בדיבור הסמוך)."

שאלה: יש לי בעיה. אתמול קראתי לבד מאוד לאט, מתוך ניסיון להרגיש. בשיעור קצב הקריאה והבירור נראים לי מאוד מהירים, וזה כאילו זורק אותי ואני לא שומע כלום. מה לעשות?

אני חושב שאתה לא תצליח בזה שאתה תלמד יותר בקפדנות. אתה צריך רק לרכז את עצמך כלפי היחס ללימוד. כמה שאתה תשיג היום, אפילו אם בשכל שלך יותר תבין, זה לא יעזור לך. אתה צריך רק להיות ביתר כוונה, שהאור העליון מאיר לך בזמן הלימוד ומשנה אותך, מתקן אותך, מביא אותך למצב החדש, וזה מה שאתה צריך שיקרה, ואז אתה תוכל להיוולד באותו עולם רוחני.

אנחנו לא נוכל ללמוד בקצב פחות מעכשיו ולחכות שאתה, ויש עוד כמוך, ועוד פחות ממך, שירצו ללמוד בצורה כזאת, שתסביר להם כל מילה ומילה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו מכוונים אתכם לדעת מה לדרוש מהלימוד. המאור המחזיר למוטב וחיבור בינינו הם התנאים שבהם מתגלה הבורא, ולזה מיועד התע"ס. והאמת שהתע"ס עצמו, הטקסט שלו, מיועד למקובלים כבר, שנמצאים בדרגה הרוחנית, והם מרגישים, מבינים מה שהם לומדים. זה מתגלה להם בזמן הלימוד, כאורות פנימיים, חיצוניים, כלים, פרצופים, וכן הלאה. ואנחנו לומדים את זה רק בתור סגולה.

שאלה: יש רושם שאין לנו אפילו הבנה, מהו הרצון לקבל. בכל מצב אנחנו מרגישים רק את התגובה שלנו. האם על ידי לימוד תע"ס אנחנו מגלים את הרצון לקבל, ואת יסודותיו?

אנחנו יכולים להשיג את הרצון לקבל, רק במידה שאנחנו משיגים את הבורא. כי הרצון לקבל גם יוצא מהבורא. זה שנדמה לנו שהוא נמצא בנו, איך אני לא יודע מה זה רצון לקבל? אני לא יודע. אני גם לא מכיר את עצמי, בעל הסולם כותב על זה, שאין אדם שמכיר את עצמו. ולכן לאט לאט אנחנו בסופו של דבר נגיע לזה. אבל לא עכשיו.

שאלה: בעל הסולם מכנה את הערותיו לכתביו של האר"י, אור פנימי, והסתכלות פנימית. מה הפירוש של אור פנימי והסתכלות פנימית, איך להבין זאת בזמן הקריאה?

בינתיים זה לא חשוב לנו, אנחנו עוד מעט נלמד את זה. אור פנימי זה אור שמתלבש בתוך הכלים, והסתכלות פנימית זה דווקא ההיפך. נלמד.

אינפו: אנחנו רוצים לדווח לקראת הכנס המאוד מאוד מיוחד שלנו, שיחול בין הרביעי לשישי ביוני. נדווח על מבנה הכנס כדי לתת לכל החברים איזו מסגרת זמן, שיבינו קצת איך המבנה של הכנס עובד. ואחר כך אנחנו גם נדבר קצת על נושאי השיעורים.

הכנס קורה במהלך סוף השבוע, בימים שישי שבת וראשון. אנחנו מדברים על יום שישי, 4.6.21. נתחיל את שיעור הבוקר בזמן הקבוע והידוע. הכנה לשיעור מ- 02:30 עד 03:00. שיעור ראשון מ- 03:00 עד 04:30. ואחר כך, בדומה לזמן שרב היה בחו"ל, ונתן לנו לסכם את השיעורים בינינו. אנחנו נעשה סיכום שיעור מונחה במשך חצי שעה. נצא להפסקה, ונחזור בשעה 15:30, שוב להכנה לשיעור.

שימו לב שהכנות לשיעור הם הכנות ארוכות, 15:30 עד 16:00, ואז יהיה שיעור מ- 16:00 עד 17:30, ואותו סיכום מ- 17:30 עד 17:45. כשהיום הזה מסתיים בישיבת חברים חגיגית. זה יהיה יום שישי. יום שבת, כפי שאתם שמים לב, יש שני שיעורים שרב מנחה ביום. ההנחיה של רב הייתה, הוא מבקש מאיתנו לעשות עבודה בינינו, עבודה גם בין השיעורים, גם בסוף השיעורים. כמו שאתם רואים שיקרה הרבה בינינו.

יום שבת מתחיל שוב בשיעור הבוקר. שימו לב שזמני שיעור הבוקר הם זמנים קבועים ולא משתנים. מ- 02:30 עד 03:00 הכנה. 03:00 עד 04:30 שיעור. 04:30 עד 05:00 סיכום השיעור. נצא להפסקה, נחזור למפגש עשיריות. אם בכנס הקודם מפגש העשיריות היה מפגש חברתי יותר, רגשי יותר, הרי שעכשיו אנחנו נרצה שמפגש העשיריות יעלה מדרגה. נבקש במפגש העשיריות קצת ללעוס את שיעור הבוקר שעברנו. קצת ללעוס את חומרי הכנס. ולהמשיך לעבד אותו.

המפגש מסתיים, ואז הכנה לשיעור של חצי שעה, שיעור של שעה וחצי, וסיכום. אנחנו נסיים ביום ראשון. יום ראשון שוב, שיעור הבוקר בזמנים הקבועים, 02:00 עד 03:00. 03:000 עד 04:30 שיעור . 04:30 עד 05:00 סיכום השיעור. נצא להפסקה, נחזור שוב פעם להכנה לשיעור, עבודה בתוך העשיריות, וישיבת החברים. זה יהיה לו"ז הכנס שלנו.

נושאי השיעורים.

תלמיד: בהתחלה, כשיצאנו לדרך, היעד היה לעשות חיבור בין העשיריות. אבל אחרי בירור נוסף, והרגשה של כל המעורבים ושל רב, אנחנו ממשיכים בעצם בעבודה בתוך העשירייה. הדגש לכנס קודם כל הוא החיבור בתוך העשירייה, עם עבודה על התחזקות של כל העשיריות ביחד. זאת אומרת, העבודה שלנו תהיה בעצם תמיכה אחד בשני, תוך חיזוק הקשר בתוך העשירייה, קודם כל עד לגילוי בתוך העשירייה.

שיעור מספר 1. "הרוחניות שלי מתגלה מחוצה לי". שיעור מספר 2. ביום שישי, ערבות בתוך העשירייה, כולל גם התכללות. יום שבת, שיעור מספר 3. נתחיל במתחזקים ב"אין עוד מלבדו", ושיעור מספר 4. בערב אחרי העבודה המשותפת שלנו באמצע, הוא, "הכול מושג בכוח התפילה". וביום ראשון אנחנו מתחילים את היום בשיעור מספר 5. "מסירות נפש". וסוגרים בעצם את הכנס עם שיעור מספר 6. בנושא "מתקשרים לעשירייה אחת". כל החיבור שעשינו בעשיריות, כל אחד בעשירייה שלו, אנחנו נתחיל כבר לדבר על איך לקחת את זה לשלב הבא בינינו.

אינפו: רק נזכיר, שאת כל הנושאים לשיעורים בחרו כל החברים מהכלי העולמי, בסקר שפרסמנו. וזו באמת עבודה משותפת, שכולנו עושים כדי להכין את הכנס הזה. מה גם שיש יותר מחמישים עשיריות שהתנדבו כדי לייצר עבורנו את התוכן של ההכנות לשיעורים, של ישיבת החברים, של ההכנות לשיעורים שיהיו עוד לפני הכנסים. חגיגה גדולה לפנינו.

אני בשמחה מסתכל עליכם, איך אתם מתכוונים לכנס. יפה מאוד.

קריין: עכשיו כשאנחנו התחלנו ללמוד תע"ס, איך לקחת את זה לעבודה במהלך היום. אתה ממליץ להתעסק בזה במפגשי זו"ם שלנו, לקרוא, לברר, או מה?

תראה זה בינתיים רק התחלה, שני דפים מתע"ס. אז אני עוד לא יכול לדבר על זה, כי אין על סמך מה, אין קרקע, אין בסיס. אנחנו נתקדם ככה, ומתוך זה יהיה לנו על מה לדבר, הרגשה משותפת. זה יהיה, זה יהיה, אל תדאגו. העיקר להיכנס לתוך לימוד התע"ס בכוונה הנכונה. העיקר זה כוונת הלימוד, ולא הלימוד עצמו.

(סוף השיעור)