שיעור בוקר 06.01.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 421, מאמר "החרות", כותרת "חיוב השמירה על חרות היחיד"

חיוב השמירה על חרות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו.

כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו.

מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.

כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חרות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר.

הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד, בתכלית הדיוק, אחרי הנכיון מכל מה שמגיע אליו מהצבור כמבואר." במילים אחרות הוא חייב לקיים את נקודת המוצא שלו, רשימו, זה העניין. תן לו את כל התנאים שאפשר בשבילו כדי לקיים את הרשימו, לפתח אותו, להביא אותו לגמר התיקון, זאת אומרת איך להתחבר עם האחרים, איך להיות איתם במערכת אחת, שימצא את מקומו ובדיוק יפרוס את עצמו נכון לכל הציבור, לכל הכלי דאדם הראשון, כי כולם כלולים בכולם. "אולם, הועמדה השאלה סוף סוף איה הוא היחיד עצמו? כי כל האמור עד הנה בגדר היחיד, הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, שהוא המורשה שהנחילו לו אבותיו. אולם, איה הוא היחיד עצמו, דהיינו, היורש והנושא של אותו הרכוש, התובע לפנינו על שמירת רכושו? כי מכל המבואר עד כאן, עדיין לא מצאנו, את הנקודה האנוכית של האדם, שיהיה עומד לעינינו בתור יחידה עצמית, ומה לי הגורם הראשון - שהוא שלשלת ארוכה, של אלפי בני אדם בזה אחר זה, מדור דור, שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש. ומה לי שאר שלושת הגורמים - שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד - - - סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם. דהיינו, שנעשה סביל לשני מינים של צבור. מצד הגורם הראשון נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, שהיו נמצאים בזה אחר זה, ומצד שלושת הגורמים האחרים נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד.

וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית, ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ"ל הטבעית, אף על פי שמכירים היטב אמיתותה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכלת, והיא המפעלת את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה"אנכי" שלו.

ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו."

תלמיד: בעל הסולם כותב פה משהו שלא מסתדר עם דברים אחרים שאנחנו לומדים, "נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו." איך ניתן להבין את זה אם גמר תיקון מובטח, ברור שהכול צריך להגיע לשלמות, איך יכול להיות שמשהו שאנחנו נעשה, יכול למנוע את השלמות של אותו גמר תיקון?

הוא כותב לך במקומות אחרים שזה עניין של הדרך, שבסופו של דבר אתה תצטרך לקבל את כל אותה ההשכלה הגבוהה הרוחנית כדי נכון להשתמש ברשימו, לממש את הרשימו שלך, זה ""כי לא ידח ממנו נידח", הכול חוזר לשורשו אבל השאלה עד כמה שאתה עושה את זה בצורה הקצרה, שום דבר לא נעלם ולא נעדר ועל כל דבר יש לך השגחה, היא סוגרת הכול. השאלה היא באיזו צורה, אנחנו מדברים רק על זמן התיקונים, אין הבדל.

אבל אם אנחנו מדברים חוץ מתיקונים, על זה שאתה מגיע לסיכום בסופו של דבר שאתה מממש את שורש הנשמה שלך, אז כולם מממשים את שורש הנשמה שלהם, אז מה זה חשוב אם בדרך תורה או בדרך ייסורים? מה זה חשוב אם אתה עשית את זה מהר או לאט, עד כמה שאתה בזה מתקדם יותר מהר סוחב אחריך עוד נשמות לתיקון או ההיפך חס ושלום? מה ההבדל סך הכול? סוף טוב הכול טוב.

אלא יש כאן עוד עניינים נוספים שהם בכל זאת מצטברים ומצטרפים לתוצאה הסופית ואתה יכול להגיד "אז אני אחכה, מה שיהיה יהיה, אני לא אגיע? בטח שאגיע, אם אני בן אדם, אם אני נמצא, אם חי ברשימו, הרשימו יתממש, אז יהיה בעוד 1000 שנה, מה זה חשוב מתי? לא. שוב, לעשות נחת רוח ליוצרו שאדם מסוגל לעשות בכל מצב שנמצא, זה תוספת שהיא תלויה באדם.

זאת אומרת שהיא דרך ייסורים, או דרך תורה זה לא שאנחנו לא מסוגלים בדרך התורה אז יהיה לנו דרך ייסורים, שבכל זאת הבורא ככה כביכול [סידר], אלא בשביל מה לנו שתי דרכים אם בסופו של דבר הכול אותו סיכום? אבל המאמצים שלנו, העבודה שלנו היחסית, כי לכל אחד זה לפי הרשימו שלו, לפי הגורל מה שנקרא שלו אבל עד כמה שכל אחד בכל זאת מצא את דרכו להתאמץ בלהגיע למטרת הבריאה כדי לעשות נחת רוח לבורא, כדי לקיים רצונו במקצת, במשהו, חלק כן חלק לא, זה מה שנרשם ועל זה כתוב שבגמר התיקון כל אחד "נכווה מחופתו של חברו", זאת אומרת יש הבדל.

אמנם כולם יושבים בתוך הסוכה הגדולה של המשיח ונהנים מסעודת ליוויתן והכול, ו"ליוויתן" זה כל אור החכמה שמתגלה באור החסדים אבל בכל זאת יש הבדל, בצורה לכל אחד ואחד, עד כמה שנתנו לו לפי היכולת שלו, לפי היחס שלו, לפי הרשימו, עד כמה שמימש, לא מימש, זה יישאר.

שאלה: בקטע הזה הוא מנסה להעלות את השאלה מה זה היחיד עצמו, אתה יכול להסביר במילים שלך מה זה היחיד עצמו? מה בעצם הוא מחפש, מה זו המהות הפנימית הזאת?

איך לממש את הרשימו. יש בי משהו שנקרא "רשימו", חלק, הנקודה שלי שאיתה אני צריך להגיע לבורא, וכדי להגיע לבורא אני חייב לממש את הנקודה הזאת, הרשימו שלי, הגן הרוחני שלי. אני יכול לעשות את זה אך ורק אם אני מתחבר עם כולם, כי אני בזה משיג את כול נשמת אדם הראשון כמו שכתוב שכל נשמה מתוקנת משיגה את כל הנשמות וזהו, אז אני חייב את זה לעשות אחרת אני לא מגיע לתיקון.

אני צריך להשיג את הבורא במלואו, זה הא-לוהים שלי, זאת אומרת שאני נכלל מכל הנשמות, אני מביא להן חיים, חיות, דרכי. האור העליון מתלבש בי וכך אני משפיע על כל הנשמות, במידה הזאת אני משיג את כול המערכת, במידה הזאת אני האדם ואני דבוק בבורא.

תלמיד: הוא כותב פה שהמצע זה לא האדם עצמו כי זה ירושה שקיבלתי מאבותיי, שלושה הגורמים הנוספים בוודאי שלא אני, זה הסביבה שמשפיעה עלי, אז איפה הנקודה הזאת שנקראת אדם? גם רשימו זה משהו שהוא לא אני, קיבלתי אותו לפני כן.

כן.

תלמיד: ובכלל, כל הדרך לממש אותו קבועה מראש, אז מה זה האני עצמו, זה נראה שאין דבר כזה במציאות בשום צורה שהיא.

אני נקרא המאמצים שלי, אותם הגירויים, גירומין הוא אומר.

תלמיד: "הגירומין של היותר מהרגילות"

גירומין יותר מהרגילות, יותר ממה שאני יכול לפי כל הנתונים שנתנו לי. אם אני מסוגל לעשות מאמצים להיות דבוק בחברה ובבורא, ישראל אורייתא קדוש ברוך הוא, בכמה שניתן לי ואפילו למעלה מזה. אלו הם המאמצים שלי על כל התנאים שנתנו לי. ובכל זאת יש שם איזה מין מרכיב שאני יכול לממש ויכול לא לממש אותו, זה נקודת היושר שבלב, אני לא יודע איך להגיד, אבל יש דבר כזה.

תלמיד: זאת נקודת הבחירה החופשית בעצם אם אני מבין אותך.

כן.

תלמיד: ואפשר להגיד שזה הנשמה של האדם? זה בטח לא הגוף שלו.

לא, זה לא שניתן לו מלכתחילה, אלא ניתנה הזדמנות להיות דבוק גם בזה. גם להיות דבוק בשליש אמצעי דתפארת, למרות שלא חובה וזה לא הכלי שלו.

שאלה: מי מוביל את האדם למעשים שפלים, רשימו שהוא מטעה אותך?

אתה חייב לעבור את כל המצבים, גם הרעים וגם הטובים, השאלה איך אתה עובר אותם במהירות, בדבקות בקבוצה ובבורא, שאתה מחזיק בהם ואתה עובר, סוחבים אותך בכל המצבים שאתה נמצא בהם, או שאתה סוחב אחרים וכן הלאה.

תלמיד: הוא כותב, "כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע". לאיזה מצב אני צריך להגיע עם הרשימו שלי לפי מה שהוא אומר פה?

האמת נמצאת בין טוב לרע, שאין טוב ואין רע. יש כוח עליון שעל ידי זה שמעביר אותך דרך המצבים האלה הקוטביים הוא בונה בך אפשרות להרגיש, אפשרות להבחין, לעשות בירורים, זה מה שצריך. כי אתה כנברא צריך לברר את טוב על פני רע, חושך, אור, לכן זה ככה.

תלמיד: אז בעצם מה זה רשימו, זה נטייה?

רשימו זה כמו כל מערכת אדם הראשון, כולה, כולה כל המערכת, שממנו כאילו נעלם כל האור של המערכת המתוקנת, של גמר התיקון, והרשימו הזה נמצא בך. זאת אומרת הוא מעורר אותך לאותו המצב.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לגלות, אני אישית. יש את הרשימו ויש אני, כמו שהוא אמר קודם, מה ההבדל בין אני לבין הרשימו?

אתה צריך להזדהות עם אותו הרשימו ולהשתדל כל הזמן לחשוב איך אתה מממש אותו. נקודה.

קריין: אנחנו בעמ' 422 טור א', כותרת "הרצון לקבל – יש מאין".

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

שאלה: במה תלויה ההיררכיה הרוחנית?

ההיררכיה הרוחנית תלויה בסולם הרוחני.

תלמיד: האם ללא שינוי הצורה היינו מגיעים בכלל לתיקון או אפילו לגמר תיקון, האם זה יתכן?

לא, לא יתכן, כי אנחנו כל הזמן צריכים לשנות את הצורה.

שאלה: "ישראל" זה תמצית הה-ו-י-ה, זה עם שכולל בתוכו את כל הקצוות של כל היצרים וכל מה שהבורא ברא.

זה נכון, מה שיש בראש אחר כך מתפשט לגוף. לכן ישראל, לי ראש, הוא כולל בתוכו את כל מה שיש באומות העולם.

תלמיד: אם יש עם שהוא אכזר, הישראלי שבעם הזה יכול ללמד אותו מה זאת אכזריות, אם יש עם שהוא חכם הוא יכול ללמד אותו מה זאת חכמה. לפי הטבע כל העולם היה צריך לרעוד מבני ברוך, הוא היה צריך לרעוד מהעם הזה. כי אם יש לכל עם איזו תקרה הוא נמצא הרבה מעליה לגבי כל יצר, כל נטייה וכל תכונה שיש בעם ההוא. למה העם שלנו לובש בגדים של עבד מסריח, שמפחד מעבדים שפלים שמדברים שטויות.

כי הראש מרגיש את עצמו לא במקום ראש, לא לוקח על עצמו תפקיד של ראש, אלא לוקח על עצמו תפקיד של זנב, כמו שכתוב. אז מה אתה רוצה? אז זנב, ממש, כתוב כך.

תלמיד: בצורה טבעית הייתי צריך לרעוד מפחד אם יש לידי אריה.

אבל הכול נסתר, נסתר, וודאי. אתה מדבר כאילו שאתה רואה הכול, הבורא ואחר כך אלו שנמשכים אליו לפחות במקצת, ואחר כך גוף שהם לא יודעים כלום אבל סובלים. לא, אין עדיין.

תלמיד: אחרי כל ההיסטוריה שעברנו, אנחנו גם קראנו את זה בספר, כל העולם יודע בדיוק מה שיש בישראל, לאיזה מהלכים הם יכולים להגיע, מה הם יכולים לעשות, איפה הקצה שלהם, שהוא איננו בכלל. המלך הכובש מפחד מהאכזריות של העם הנכבש, העולם יודע.

כי המלך נמצא בידי הכוח העליון. אחשוורוש, טיטוס, כל מיני כאלו, לא היו יכולים לשחוט את כל העם? אתה רואה שיהודים שחטו זה את זה ולא היוונים ולא הרומאים, היהודים שחטו.

תלמיד: מה שאני לא מבין זה למה אני לובש בגדים של איזה חסר אונים כזה?

כי אתה לא רוצה להיות ראש.

תלמיד: מה זה אומר הדבר הזה?

תלמד מה זה להיות ראש אז תדע מה זה, ותדע למה אתה נמצא בצורה כזאת. אתה צריך להגיע לתשובה, אין ברירה. זאת לא דרך ארוכה, זה יתברר בקצב אם ככה נלך, מהר מאוד.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה ציבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור".

כן, כי אם היחיד לא מחובר לציבור אז הוא יחיד, הוא מת, הוא לא פועל, ברוחניות הוא לא פועל, כי אין לו במה לפעול. ברוחניות פעילות זה שאתה נכלל מאחרים, ואתה דרכך מעביר להם אור חיים. ואם אתה לא מחובר אליהם בצורה כזאת להעביר להם אור חיים, לא נכלל מהם, מהחסרונות שלהם, לא מ"ן ולא מ"ד ולא כלום, אז אתה לא קיים, אתה לא ברוחניות. כשתרצה להתחבר לאחרים כדי להחיות אותם ורק זאת תהייה הדאגה שלך, אז אתה מזה תתחיל את החיים הרוחניים שלך.

תלמיד: נגיד שכלפיי חוץ יש צורה אחת ויש צורה הופכית לה, אז אין הבדל עבורי, העיקר הנטייה החוצה כדי לקיים את הצורה שנמצאת בחוץ? כי הוא אומר שזה לשמש את הציבור, אז יכול להיות שמולי יש ציבור בצד אחד של המפה ומולו צד שני.

מה אכפת לי צד אחד או צד שני, מה שיש לפניי ויש לי אפשרות להשפיע עליהם, לקרב אותם לגמר תיקון אני חייב לעשות. מה השאלה, וודאי שכן. תראו עכשיו כמה העולם דורש, במידה שהוא דורש ולא מקבל הוא יֵרד עלינו. בינתיים זה על האמריקאים ולא יודע על מי, אחר כך הם יבואו לכאן, לבניין הזה.

שאלה: כשאדם קורא את הספר שקראנו בשיעור הראשון, את כל המצבים האלה, מה הוא צריך להבין? איך הוא צריך להעביר הכול דרכו ולהבין מזה?

הוא צריך להבין שעכשיו יש לו זמן למימוש עצמי. שהוא צריך דרך הסביבה, דרך העשירייה להתחבר לבורא, ועם העשירייה יחד לפעול על הקהל החיצון. הקהל החיצון כלפיו זה כל בני ברוך העולמי, ודרך כל "בני ברוך" העולמי עוד לכל האנושות. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לעשיית נחת רוח לבורא. אם אנחנו מתקנים את עצמנו זה עדיין לא עשיית נחת רוח לבורא, רק אם אנחנו נתחיל לתקן את מה שנקרא אומות העולם. כי בהם כלים דקבלה ואנחנו כלים דהשפעה. נקווה שנלמד את זה. זה בעצם נושא הכנס.

שאלה: אני עדיין תחת הרושם של מה שקראנו בחלק הראשון, אני מזועזע מהדברים שקראנו. מה השורש של השנאה בתוך העם אחד לשני, שאין בכלל כאילו קצה מהשנאה הזאת בעמים אחרים כלפי היהודים?

כי כל האור שקיבלו בזמני האבות והיו קשורים זה לזה, כשהוא מסתלק הוא משאיר כזה רושם שהשנאה ביניהם היא גדולה מאוד. אבל היא לא ברורה להם ולא מורגשת בהם, אלא אם כן בזמן של כאלו זמנים מיוחדים. שאז מגיעה הארה מיוחדת, ואז אותן הרשימות שהם היו מחוברים, אותן הרשימות מתעוררות בצורה הפוכה כלפי האור הזה שמאיר ולא יכול להיכנס. ואז הם נמצאים ממש בשנאה גדולה מאוד זה לזה, שנאה גדולה מאוד.

שאלה: אצלנו בעשירייה חבר שלח אתמול שיר בהינדי, איך שהוא ממש שבר את הלב. יש גם את השיר שחבר אחד הפיק לחבר שלנו, שמדבר על ספר הזוהר, יש שם ממש מילים מספר הזוהר. רואים את מה שהחבר שלנו באמריקה עושה עם הספר. זה נקרא "להיות ראש", הפעולות האלה?

כן, גם פעולות כאלו, ודאי. כל מיני צורות הסברה שאתה בזה מקרב את האנשים להבנה, אפילו לא לחיבור, אלא בינתיים להבנה במה תלוי העתיד הטוב. בצורה אגואיסטית, כי הגוף לא מבין מה זה על מנת להשפיע. גם אנחנו עוד לא כל כך מבינים, אבל איכשהו. אבל כשנתחיל להעביר את האורות דרכינו לגוף, אז אותם האורות יתקנו אותנו קודם ואחר כך ימלאו את הגוף, ומזה אנחנו נתחיל כן להבין מה זה למעלה מהדעת, מה זה על מנת להשפיע. רק בצורה כזאת.

ההפצה היא בשבילנו כזאת, שבלי זה אנחנו לא קיימים. ראש קיים רק אם הוא מטפל בגוף, אין ראש מלכתחילה. עשר ספירות הן לא כלולות עם ראש, רק אם גוף רוצה להידמות לבורא, אז נעשה ראש.

שאלה: מי שלא יודע לשיר, או יש לו איזה כישרון מובהק, למי הוא מתחבר כדי להיות ראש, כדי להפיץ? עכשיו ממש מורגש שזה קורה.

מאיפה אני יודע? אני לא יודע. אתה צריך כאלה דברים? תכתוב, תצלם, תעזור להפצה, תצא לרחוב. אני לא יודע. אבל תשתדל להיות קשור עם הקהל החיצון. או אולי בצורה כזאת רחוקה שאתה רק מדפיס, כותב, מצלם, או שאתה יוצא באמת מדבר, משכנע. אני לא יודע, יש בזה מערכות, אל תשאל אותי.

תלמיד: אנחנו לומדים כל הלילה את הקטע הזה, זה זוועה. לפעמיים אני שואל את עצמי, כל כך הרבה שנאה עד כדי שאימא אוכלת את הילדים שלה. לא, זה קטע הזוי.

תפסיקו. אתם, מה אתם, כאילו שאתה מתפעל מזה מאוד.

שאלה: בוודאי שאני מתפעל, אפילו אתה יודע כשאישה קוראת את זה היא מזדעזעת. הקטע הוא שאני שואל אותך, תגיד לי, אומרים הבורא הוא "טוב ומטיב", למה הוא מנסה לחנך אותי? מה הוא מנסה להראות לי?

על זה אני לא מדבר. כאילו אני נמצא באני לא יודע.

שאלה: במה? מה רוצים לחנך אותי? למה? למה אני צריך לעבור את כל זה? למה העם שלנו צריך לעבור את כל זה?

אני לא יודע, צריך. מה אכפת לך?

שאלה: למה? מה הסיבה?

גורל שלך.

שאלה: גורל שלי?

גורל שלך. כן, גורל שלך, מה לעשות. למה אני לא נפוליאון?

שאלה: לא, מה הקטע, מה מנסים להראות לנו בכל השנאה הזאת, בכל ההיסטוריה הזאת שקראנו היום? בכלל כל הצרות האלה, למה? מה רוצים מאתנו?

הבורא רוצה.

שאלה: מה הוא רוצה מאתנו?

נהנה שאתה סובל.

שאלה: זה גם כן טוב ומטיב?

כן.

שאלה: מה התוצאה שצריכה לצאת בכל הסיפור הזה?

סוף טוב.

תלמיד: סוף טוב.

כן. למה? כי אתה מתחיל להיות חכם, להבין מה זה נקרא "הטוב באמת". כן. אתה עוד לא מבין את זה, אתה לא מבין. אתה אומר ככה, "בורא כל יכול", למה הוא לא יכול לעשות לנו גן עדן מיד? בלי רע, אי אפשר להרגיש טוב? אז שיעשה לנו רע, ליד הטוב. האמת שזה מה שהוא עשה.

תלמיד: הכול קיצוני, זה מה שאני אומר, הכול קיצוני.

אני לא מסוגל לדבר אתך ברמות כאלה, כי זה ילדותי. זה שאלות שהוא שאל אלף פעם, וענה עליהם. מספיק.

קריין: עמ' 422, תור ב', כותרת "ב' כוחות ברצון לקבל: כוח המושך כוח הדוחה."

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

אז, שני כוחות.

שאלה: אתה יכול לתת דוגמה לגבי כמות ואיכות, ואיך מזה אנחנו יכולים להבין מה זה גבול? מה שמחוץ לגבול זה דוחה מתוך שזה נגד הטבע, רצון לקבל. למה זה נגד הטבע?

זה מהחיים שלנו. אם יש לי גבול ויותר או פחות, אז מה שיותר בגבול או מעבר לגבול, אז נעשה מזה לחץ.

תלמיד: אם אדם רוצה אלף דולר ומקבל אלפיים, אנחנו לא רואים שזה נגד הטבע שלו או שזה באיכות יותר מגבול הרצון שלו, שהוא דוחה את זה.

אני לא מבין מה שאתה אומר, אני אקרא.

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל." זאת אומרת, גם לפי הכמות וגם לפי האיכות. "וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו."

כי הם נמצאים מחוצה לגבול שלו. "ומתוך כך הוא דוחה אותם," הם נמצאים מחוצה לו. "הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה." כי מרגיש מה שנמצא מחוצה לו.

תלמיד: מה זה גבול?

גבול יש מזה שאני לא רוצה יותר אבל מרגיש שיש יותר ולכן את העודף אני דוחה. כי הרצון שלי, למרות שהוא רצון לקבל ורוצה לקבל, אבל אם יש משהו מחוצה לו שאני לא רוצה לקבל אבל אני מרגיש שהוא נמצא מחוצה לי, אני דוחה. הוא מסביר לך כאן מאיפה בא הכוח הדוחה. הבורא ברא רק רצון לקבל?

תלמיד: כן.

מאיפה בא כוח הדוחה? אז הוא אומר, מההרגשה שזה נמצא מחוצה לגבולו של הרצון.

תלמיד: אם אני רצון לקבל למה אני לא יכול לראות את הדוגמה, בעולם הזה, איך נולד אותו כוח דוחה?

בדיוק אני כך עושה בעולם הזה. יש הרבה דברים שאת אלו אני רוצה ואלו דווקא אני דוחה.

תלמיד: אבל מה הקשר עם כמות ואיכות שיש ברצון לקבל שלי, איפה פה נולד הגבול?

הגבול נמצא כבר ברצון לקבל. בהרגשת השגת הגבול שאני לא רוצה מה שנמצא מחוצה לגבולו. אני מזהה מה נמצא מחוצה לגבולו זה מעורר בי את הכוח הדוחה.

תלמיד: יש דוגמה פשוטה?

יש לך מלא. כל הדברים שאתה לא אוהב. מה אני לא אוהב?

תלמיד: אם אני אוהב את הכסף, יש לי אלף ואתה אומר שיש איכות וכמות. כמות זה כסף, וכמה כמות? אלף. אתה אומר שהגבול זה אלף.

אתה לא תבין את זה כי אתה לא יכול לתאר לעצמך שאתה לא רוצה יותר. נגיד אתה לא אוהב שום וכל יתר הדברים אתה אוהב, שום לא. ושום נמצא לידך, אז אתה מרגיש את כוח הדחייה. מלוח, מתוק, ריחות, כל מיני דברים. נמצא לידך שום, זה דוחה אותך. אל תיקח כסף. כסף זו הבעיה שלך שאתה לא יכול להבין בזה איפה הגבול שלך. אין לך גבול.

שאלה: איפה אני מרגיש את כל מה שמחוצה לי, כל מה שדוחה?

בזה שאני דוחה בצורה אינסטינקטיבית. אתה יכול לשאול, אז איך אנחנו בונים גבולות בתוכנו שאני אדחה דברים שהם כנגד התיקונים שלי, כנגד מטרת הבריאה, איך אני אבנה את עצמי, את הגבולות שלי כך שמה שלא שייך למטרת הבריאה אני דוחה, אני אשנא?

אם הייתי יכול כך לעשות, כמה זה טוב. בצורה אינסטינקטיבית אין דבר כזה. אנחנו צריכים בעצמנו לבנות גבולות כאלו וכך לבנות את עצמנו. זה נקרא שאתה מתחנך, שאתה עובר חינוך פרטי שלך, אישי, עצמאי, הייתי אומר. איך זה? בקבוצה זה נעשה.

כל דבר שלא שייך לחיבור, דוחה. כל דבר שיכול עוד לעזור, עוד קצת להתחבר, עוד ועוד ועוד אתה קונה. אנחנו עוד נעמוד על זה. זו נקודה חשובה. אבל אני מאוד מאוד שמח שאתם קיבלתם התרשמות היום חזקה מהספר. זה טוב. אנחנו עוד נמשיך.

תלמיד: דווקא בגלל מה שקראנו עכשיו שהרצון לקבל דוחה כל מה שלא נעים לו, קצת לא מובן לי התועלת בלקרוא חומרים כמו שקראנו. כשאדם קורא חומרים כאלה קשים, לי נראה שהוא לא באמת לומד מזה אלא הוא פשוט דוחה את זה.

זה תלוי עד כמה אתה בא לעבודה. עד כמה אתה באמת רוצה להגיע ליישום הנכון של המטרה ומוכן לעבד את כול הנתונים ולחנך את עצמך, אחרת זה לא יקרה. אתה חייב לקרוא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אתה תתרגל למילים ותתרגל למקרים שכתובים ואחר כך תראה את הקשר בין זה לזה וזה לזה. עכשיו אתה דוחה כי לא נעים, אתה לא רוצה את זה, אתה דוחה מלכתחילה. לא. אתה תחייב את עצמך את זה לעשות. "מעשה אבות סימן לבנים". אני צריך את זה לדעת. שזה לא יקרה שוב אני צריך כן להתכלל מזה.

תלמיד: בהפצה החוצה, נגיד בהשוואה בין הגישה של הספר הקל לעומת הגישה שלנו, זה נראה כאילו שהגישה שלנו היא כמו שיש על קופסאות סיגריות אזהרות על כל הנזק שזה גורם לנו וזה ידוע שהמעשנים בכלל לא רואים את זה. זה כתוב על כל קופסת סיגריות שהם מעשנים, וזה בכלל לא עובר להם את סף האוזן.

לא הבנתי מה הרמז.

תלמיד: אני שואל אם חומרים כאלה קשים, לא לנו שחייבים לחזור עליהם שוב ושוב, אבל לאנשים חיצוניים האם זו גישה מועילה?

זאת לא בעיה. יבואו כל מיני אנשים עם אקדחים או עם מקלות, יעשו עוד כמה מהומות על היהודים היפים, ואני לא רוצה שזה יקרה, אבל אם הם לא יתכללו מספרים כאלה, זה יקרה, או לפני זה או אחרי זה. הם יצטרכו לדעת, הוא מביא דוגמאות מהספרים הקדושים, מגמרא, מתורה. אז מה הבעיה?

תלמיד: זו דרך ייסורים מה שאתה מתאר?

לא. זו לא דרך. זה דווקא לא דרך ייסורים, זו דרך התיקון, זו דרך האור, דרך התורה. אני רוצה למנוע, שזה לא יקרה ולכן אני עכשיו צריך להתכלל ולהשתדל לעשות כך שאני מונע את זה. איך אתה אומר שזה ייסורים? זה ייסורים שאתה קורא?

תלמיד: לא, מה שאמרת, שאם אנשים לא יקראו את הספר ויפנימו אז יקבלו מכות נוספות.

אלא מה אני יכול לעשות. אני רוצה למנוע את זה לכן אני מביא להם ספר.

תלמיד: אני מדבר לא על איפה האמת, אלא על הדרך להגיש אותה בצורה שתהיה מועילה, בצורה שאנשים יכולים לספוג אותה וללמוד ממנה.

יכול להיות שמזה יספגו ויכול להיות שמזה יספגו. אני רואה שכשאתם שמעתם זה השאיר כזה רושם טוב, שאתם אפילו לא יכולים אחר כך לעבור לנושא אחר, בשבילי זה סימן מצוין. אנחנו נמצאים במצבים שאין לנו כל כך זמן להתפלפל. אתה לא תוכל למצוא, "לא, אני אעשה עוד משהו יפה ומשהו טוב". אתה חושב שאני לא מבין מה האמריקאים רוצים לשמוע? חוץ מעליית בורסה מה הם רוצים עוד? אלא שיכתבו כאלה ספרים עוד ועוד, זה יעזור.

בהיסטוריה שלנו ראינו שיש כאלה ספרים והם נמצאים, ומה, אנחנו לא קוראים אותם? אנחנו קוראים אותם לפני כל חג, חוץ מתשעה באב יש לך את הדברים האלה. עוד מעט יהיה פורים, מה קורה בפורים? זה כלום? רק ממש בלי ההשמדה. אבל הכול היה מוכן, ורק בגלל שהם ראו את זה מראש ושמעו את האזהרה אז מגיעים לתיקון. ופורים מסמל לנו גמר התיקון. אנחנו חייבים.

תלמיד: כל אחד חושב אחרת. אני בטוח שהחומר שקראנו הוא מאוד חיוני. קודם כל זה הכניס אותנו להלם קרב, אני מקווה שכולם נכנסו לזה. רק לחשוב שאנחנו ניזונים משנאה ולא מאהבה במצב שאנחנו נמצאים, אנחנו פשוט אוהבים לשנוא, זה פשוט לא יאומן.

אני הייתי פעם הולך לכדור רגל, אתה צריך להבין איזו שנאה הייתה שם. מה זה שנאת חינם? אין אידיאולוגיה, זו לא שנאה של אידיאולוגיה, פשוט ניזונים מזה.

אחרת לא היינו באים לכאלה דברים.

תלמיד: אם אנחנו נכיר את זה בתוכנו, אנחנו נבין מה הבעיה השורשית שלנו, וזה מאוד מבורך. לדעתי אנחנו צריכים להמשיך לקרוא את המאמרים האלה.

כן. נמשיך. כל מה שאנחנו קוראים גם נמצא בקבלה מדיה, הורדה חופשית באנגלית ובעברית. תחשבו במשך היום איך אנחנו עושים הפצה של שיטת התיקון הנכונה.

(סוף השיעור)