שיעור בוקר 9.7.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכניסה לרוחניות – עבודה פנימית

קטעים נבחרים ממאמר הרב"ש "מהו יום ולילה, בעבודה"

אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, בתקופה מיוחדת, גם בהיסטוריה זו תקופה מיוחדת. היום זה תחילת "בין המצרים", זאת תקופה שאנחנו נכנסים תחת הכוחות שהכינו את שבירת בית המקדש, חורבן בית המקדש. לכן בכל השנים בזמן הזה דווקא שולטים בהתאם לזה כוחות לא טובים, לא נכונים. ודאי שהכול תלוי בהתנהגות שלנו באותה התקופה, אבל הרקע הוא כבר רקע לא מעודד בהתאם לזה.

לכן אנחנו צריכים לשים לב עד כמה העבודה שלנו צריכה להיות בהבנה, בהכרה, עד כמה אנחנו צריכים להחזיק זה את זה, להרגיש זה את זה. אנחנו צריכים להבין שכל המצבים האלה שמגיעים הם מגיעים אך ורק לצורך התיקון, כי לא יכול להיות שנתקן משהו אם לא התגלה פגם. לכן הכול מתחיל מ"בראתי יצר רע", וכל תקופה מתחילה מזה שיש שבירה של עץ הדעת, של הקבוצה, של האדם, של כל המציאות. וכל שבירה ושבירה מגלה עוד ועוד שכבה יותר תחתונה, יותר גרועה של הרצון לקבל שהבורא ברא, כדי שאנחנו נגיע לכלים, שיתגלו בנו הכלים השבורים, ושתהיה לנו עבודה באמונה למעלה מהדעת לתקן אותם ולהגיע לעל מנת להשפיע.

לכן אנחנו צריכים לראות בדברים האלה הזדמנות לגאולה, הזדמנות לעבודה הרוחנית שלנו, כי אם לא היה מתגלה כוח הרע, לא היה לנו מה לתקן. לכן אנחנו צריכים להיות שמחים בייסורים שמתגלים, בבעיות שמתגלות ולהיות באמונה למעלה מזה. זאת אומרת במצבים הכי גרועים אנחנו צריכים להיות בשמחה, בהבנה, בהכרה, בהתרוממות, מפני שדווקא מתוך זה אנחנו מגיעים לטוב.

לכן צריכים לא לשכוח, שכל העבודה שלנו היא באמונה למעלה מהדעת זאת אומרת בכוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. לכן כשמתגלה כוח קבלה יותר גדול, סימן שאנחנו יכולים לעלות מעליו, מגיע לנו לעלות, נתנו לנו עבודה עוד יותר קשה וכך אנחנו מתקרבים לבורא, שאז כוחות ההשפעה וכוחות הקבלה, הכוחות הרעים והכוחות הטובים מצטברים לנו לכוח אחד, "כיתרון האור מתוך החושך", וכשנעשה גם יום וגם לילה, "אף לך יום אף לך לילה", ש"חשיכה כאורה יאיר", דווקא על ידי זה אנחנו נגיע למצב שכולו יום. את זה אסור לנו לשכוח. לכן אנחנו צריכים בכל הדברים האלה רק לראות איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו מחזיקים את עצמנו ומקבלים בצורה בוגרת כל מצב ומצב שמתגלה, כולל ווירוס הקורונה שמיום ליום נראה לנו שמצבינו יותר גרוע ויותר גרוע. זה לא יותר גרוע, זה יותר מפחיד ומנענע אותנו כדי שאנחנו נסדר את הכול מחדש ויותר טוב.

האנושות כבר הגיעה למצב שהייתה מקלקלת את כל החיים שלה. במשך עשרות השנים האחרונות ראינו עד כמה אנחנו מקלקלים את עצמנו, את החיים לילדים שלנו ולא יכולים לצאת מזה, לא יכולים. ועכשיו אנחנו מקבלים עזרה מלמעלה בזה שהבורא מגלה לנו את הרע בצורה כזאת והזדמנות לתקנו ולעלות למעלה מהאגו שלנו. הוא במקומנו מגביל אותנו ואנחנו כביכול מסכימים עם זה וכך אנחנו נתקדם. צריכים דווקא לראות בכל הדברים האלה יד מכוונת מצד הבורא ומה אנחנו עושים עם עצמנו כדי לראות בכל הדברים האלה שהכול תיקונים. ואין שום דבר בעולם שהוא רע, אלא רק התפיסה שלי, הראיה שלי, כי אני לא רואה עתיד, אני לא רואה את ההמשך, אני לא רואה תוצאות טובות בצורה אגואיסטית שלי כפי שאני רוצה לראות, לכן "כל הפוסל, במומו פוסל". אנחנו סוף סוף צריכים ללמוד איך אנחנו משנים את עצמנו, מתקנים את התפיסה שלנו כך שנראה שבכל העולם ישנה רק השכינה, רק הבורא שמלובש בכל העולם וממלא את הכול.

כדאי לאדם לשאול יום יום את עצמו, במה התקדמתי בתפיסת המציאות הנכונה, איך אני רואה שהבורא באמת ממלא את כל המציאות, ולא שיש מקומות שהוא כביכול לא נמצא. אין דבר כזה, כל המציאות היא סך הכול הרצון שהבורא ממלא אותו. ומידת המילוי שהבורא ממלא את הרצון היא אישית, אינדיבידואלית כלפיי, כלפיך, כלפיו, זאת אומרת כלפי כל אחד ואחד עד כמה שאנחנו רוצים ומוכנים לראות את הבורא בכל המציאות. אבל אין לנו יותר חוץ מי-ה-ו-ה, רצון לקבל שנמצא בארבע הבחינות האלו והאור העליון שממלא את כל הבחינות. אנחנו תמיד פונים לאור העליון שיתגלה יותר, שייתן לנו הבנה, השגה, הרגשה, ילמד אותנו, יקדם אותנו כך שאנחנו נגלה אותו מתוך רצון הפוך מהרצון לקבל שלנו בצורה אמיתית.

שאלה: איך לקשור בין הימים ההם, ימי צרה ומצוקה על חורבן הבית, לימים חסרי הוודאות שלנו, ימי הקורונה?

אנחנו כבר עברנו בהיסטוריה האנושית כל כך הרבה מצבים ועכשיו יש לפנינו רק מצב מיוחד שהוא גמר התיקון. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו את המצב הזה של גמר התיקון מגלים, ולראות אותו כאן ועכשיו בכל המצבים שעכשיו אנחנו עדים להם. גמר התיקון עכשיו מתרחש, הוא ממש עכשיו נכנס לפעולה ואנחנו נמצאים בו, רק בואו נפתח קצת את העיניים, לא בצורה כזו צרה אגואיסטית, "רע לי, לא טוב לי, זה אין וזה אין", בואו נפתח יותר את הראיה שלנו ונראה מה הבורא עושה. תראו מה הוא עושה עם כל האנושות, אין לו חשבון עם החיים הגשמיים שלנו, יש לו חשבון עם י-ה-ו-ה, עם כל המציאות, איך הוא ממלא אותה בצורה בלתי גבולית, זה מה שאנחנו צריכים לראות, איך הוא מתייחס לזה. לכן בואו נשתדל לפתוח את עצמנו, את השכל, את הלב שלנו, את הכול, ולראות שהכול נעשה בצורה נכונה, בצורה טובה, בגילוי מתגבר יותר ויותר.

תראו מה הוא עושה, הוא מגלה לנו את עצמו קודם כל בצורה אינטגרלית סביב כדור הארץ על כולם. לא היה אף פעם דבר כזה מזמן בריאת העולם, כל שכן מזמן בבל, שכולם התפזרו לכל הכיוונים, ועכשיו הוא שוב עושה קיבוץ, אוסף אותנו יחד. על ידי מכה, לא חשוב, ודאי שמכה, אבל כמה המכה? מתים? סובלים? זה יותר בראש שלנו. נעביר את כל הדברים האלה להבנה שלנו, להכרה שלנו, וננסה להצדיק את הפעולות האלו עד כמה הן הכרחיות כדי שאנחנו נכיר בו.

אני לא רואה כאן שום בעיה. אני אישית, אני אומר לכם, תנסו לראות, אני רואה איך התהליך עובר. ודאי שקשה לנו להסביר אותו לכל העולם, במיוחד לכמה חוגים כאלה כמו נניח בארצות הברית שמתחילים שם להתפרע, באירופה אולי פה ושם, כי אז אנשים לא שומעים, אני מבין אותם זה מהלחץ שהם מקבלים. אבל בסך הכול הבורא לאט לאט, בעדינות רבה מכופף אותנו לתיקון ומגלה קלקולים בצורה עדינה, עושה את זה בממד ממש של האנושות כולה, הכללית. איך אנחנו משתנים, מתגלגלים, ודאי שבזמן הפעולות, והפעולות האלה עוברות עלינו, ואנחנו בעצמנו לא יודעים מה קורה לנו, אבל כל יום משתנים. האמת שעכשיו בזמן הקורונה כל אחד עובר שינויים פנימיים, וכל אחד יכול להרגיש לפעמים שמשהו משתנה בו, פיזית, נפשית, פסיכולוגית, אבל משתנה. רק צריכים להיות אולי רגישים יותר לזה, עדינים, אבל זה ממש קורה. אנחנו כולנו משתנים, כל האנושות, מהאנשים המפותחים עד האנשים הפשוטים, בכל העולם, איפה שלא יהיה.

האור העליון פועל עלינו, מתקרב יותר ויותר כדי להתגלות בנו, ועל ידו אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלו. מה המצבים האלו שצריכים לעבור? זה שכולנו נסבול קצת, נתחיל להרגיש לפחות שאנחנו נמצאים בצרה משותפת. איך אפשר עוד לקשור אותנו יחד אם לא על ידי זה? בדברים טובים אנשים מתרחקים זה מזה, בדברים רעים אנשים מתקרבים זה לזה, אז הבורא בעדינות רבה, באהבה, מסדר לנו את החיבור. בכל זאת יש לנו צרה משותפת, אלו חולים ואלו מתים. בסך הכול כמה אנשים מתים? פחות אולי ממה שבתקופה רגילה. כמה אנשים סובלים? פחות מתקופה רגילה. יש זמן לאדם לחשוב, לעשות את השינויים הפנימיים, לעבור את השינויים הפנימיים שבו. "חכם" זה נקרא "שעיניו בראשו", הוא רואה את הנולד, מה יצא מזה.

אנחנו צריכים ללמוד, להבין ולהאמין שכל הדברים האלה הם בסך הכול מביאים אותנו למצב נצחי, שלם, יפה, לחיבור נכון בינינו שבו יתגלה הכוח העליון, האור העליון, השדה העליון שימלא אותנו בשכל, ברגש ובהרגשה אין סופית, שנעלה לדרגה שהיא אמונה למעלה מהדעת. לזה אנחנו הולכים. ואנחנו לפעמים נופלים ובוכים "מה הוא עושה איתנו, מה הוא עשה לי?". כי אנחנו מסתכלים מתוך הרצון לקבל הצר שלנו, שבאמת מה שהבורא עושה זה לא בסדר. זאת אומרת, אנחנו מתנתקים מהמטרה וחושבים על המצב כרגע. צריכים לחשוב טוב טוב מה קורה לנו.

תלמיד: איך מתקדמים בתפיסת המציאות הנכונה, כי ההרגשה הפנימית והחיצונית מורגשת מיום ליום יותר כחורבן?

אני לא רואה את זה כחורבן, אני רואה את זה כעבודה רוחנית של הבורא, עבודת ה', שהוא נותן לנו הזדמנות לחשוב מי אנחנו, מה אנחנו ובאיזה מצבים אנחנו נמצאים. אמנם בינתיים אנחנו לא חושבים לכיוון הנכון, אבל בכל זאת, זה שכל כדור הארץ חושב מה קורה ומה יהיה ומה יקרה, זה כבר תיקון גדול. זה יהיה בהדרגה לאט לאט, אבל הוא יתקן אותנו. זה שאנחנו לא מסכימים עם זה, גם זה ייתקן.

שאלה: מה המשמעות של השלבים האלה שאנחנו עוברים עכשיו?

התקופה של שלושת השבועות שאנחנו מתחילים לספור מהיום נקראת "תקופת בין המצרים", בדברים רעים. "מצר" זה צער, כאב, זה כשהכול שייך כבר לחורבן בית המקדש. בית המקדש לא הגשמי כמו שהיה בירושלים זה מילא, אלא הכוונה לבית המקדש הרוחני. כי יש זמן רוחני ויש זמן גשמי, הזמן הגשמי הוא העתקה מהזמן הרוחני, ולכן גם בעולם הזה אנחנו מסמנים את הזמנים הגשמיים שיש להם ענפים רוחניים ולפי הענפים הרוחניים הייתה תקופה כזאת שהיה ממש לחץ על המצב הרוחני כדי שנחזיק בו ולא יכולנו להחזיק. זה היה בהתפתחות הקודמת שלנו בנשמות וזה נשבר. נשבר "בית המקדש" מה שנקרא, "המסך", "החומה" ובזה אנחנו נזכרים היום.

כתוב שכל יום שלא נבנה בית המקדש הוא כאילו נחרב, זאת אומרת שעד שאנחנו לא בונים שוב את בית המקדש. "בית המקדש" זה נקרא הכלי שלנו, עשר ספירות, שהם כולם ימים שמחוברים ביניהם ומוכנים להחזיק בתוכם את אור החכמה שהוא העיקר הגדול. לבנות דרגות א, ב', ג', אבל העיקר זו דרגה ד', שזה ממלכות לזעיר אנפין לבינה ולחכמה, ואור החכמה ממלא את הכלי ואז זה נקרא ש"בית המקדש קם".

איפה זה צריך להיות? בליבנו. בלב שלנו. ברצון שלנו. ולא שנתחיל עכשיו לבנות בירושלים איזה בניין, כמו שחושבים אנשים שלא מבינים כלום במציאות האמיתית. אנחנו צריכים אותו [לבנות] בינינו, וזה צריך להיות בית המקדש השלישי. מה זאת אומרת "השלישי"? השלם. מה זה נקרא "השלם"? שלא רק שקבוצה קטנה יצאה מבבל ועברה כל מיני מצבים בנתה את בית המקדש הראשון שנחרב, ובית המקדש השני שנחרב כי כך זה היה צריך להיות, אלא היא בונה את בית המקדש השלישי יחד עם כל בני העולם, וכולם בונים אותו בצורה פנימית מהלבבות, מהרצונות, וממלאים את הרצונות האלו בגילוי הבורא השלם, באור החכמה, ואז באמת המצב הזה קיים לנצח כי משתתפות בו כל הנשמות ונעשים בו כל התיקונים ומתמלאים מהבורא בצורה השלמה. לזה אנחנו צריכים להגיע.

ולפי הסימנים שיש לנו בדרך ודאי שאנחנו קרובים לזה. וזה לא צריך לקחת הרבה זמן, זה צריך רק להגיע לרצון שלנו, שנרצה שכך זה ייבנה מתוך הרצונות שלנו. רצון אחד וזהו.

תלמיד: השנה אנחנו צריכים לעשות אילו פעולות מיוחדות, אולי הכנות כדי שבית המקדש הזה שבינינו יבנה מחדש?

לא, שום דבר. החוקים הם ממש אותם החוקים. אנחנו צריכים במצבים שמתַגלים להשתדל להתחבר כאיש אחד בלב אחד. לא יותר. וזה יקרה. להשתדל כמה שאפשר כי כביכול אנחנו נמצאים ממש ברגע האחרון שבו תלויה הישועה מהאגו שלנו.

שאלה: העם מרגיש עכשיו בגלל הקורונה שהוא עובר שינויים פיזיים, נפשיים ופסיכולוגיים, ממש מעבר מחיצוניות לפנימיות. איך אפשר להסביר דבר כזה לעולם? אנחנו כביכול מבינים את השורש לדברים האלה, אבל איך אפשר להסביר את זה לעם שלא לומד את זה ונמצא כל הזמן תחת המכבש הזה?

אל תסביר להם על רוחניות, הם לא מבינים. תסביר להם את הגשמיות. אנחנו צריכים להתקרב זה לזה, להרגיש תמיכה זה בזה, לעשות תיקונים בעולם הזה, בחיים שלנו כאן ועכשיו, ובצורה כזאת זה יתקיים. אנחנו לא צריכים להסביר להם על רוחניות אם זה לא נמצא לא בנטיות שלהם ולא בהשגות שלהם, לא. אלא מספיק לנו לעשות את התיקונים שיש לנו לעשות בעולם הזה. בואו נתקרב כל העמים כולנו יחד כמו שכתוב "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" וכך אנחנו כבר מתקרבים לתיקון.

תלמיד: אנחנו רואים את האדם הפשוט, כשהוא נכנס למצב של לחץ ויש לו כביכול טענה כלפי העליון, אנשים מאשימים את הממשלות, את כל מי שנמצא מעליי והשנאה גוברת. מה זו הטענה הזאת כלפי היום, ואיך אפשר להסביר את זה ברוחניות?

קודם כל זה טבעי. הרצון לקבל צריך להגיב ובצורה כזאת זה טבעי שכך הוא מגיב. השאלה היא אחרת. אחרי שהוא מגיב מה הוא צריך לעשות? צריכים לקחת אותו כמו ילד קטן ולהראות לו למה הוא סובל. וכאן זו בעיה כי הוא נמצא בסבל.

נגיד, ילד צועק "הוא הרביץ לי", ובוכה, ורוצה לתת לו מכות בחזרה. אתה צריך להרגיע אותו, כי אחרת הוא לא ישמע. אתה צריך להסביר לו בצורה כזאת שהוא יוכל להבין, ואתה צריך לתת לו תרופה, זאת אומרת, שיטה איך הוא יכול להגיע למצב יותר טוב, ושלא ייתן מכות בחזרה ויתרגז, ויעשה משהו כמו למשל באמריקה שרוצים כל מיני חוגים, אלו על אלו וכן הלאה. ובכל מקום זה ככה. אלא אתה צריך להסביר לו מהו התיקון הסופי שצריך להיות. ואם אנחנו נלך לקראתו באותה הצורה כמו שהתיקון עצמו, אנחנו נצליח. אחרת נקבל מכות אחרות וזה לא יצליח וזה מובן לנו מהיסטוריה שלנו. נעבוד על זה.

שאלה: לגבי השאלה הפשוטה שהאזרח שואל, מובן לי מה שאתה אומר. אז מה הפעולה הראשונה שאני עושה? פעולה אחת לפחות שאני יכול להתחיל כדי לקדם את כל הדרך שאנחנו מסבירים? לחלק מתנות? מה לעשות?

לחלק, אבל לא מתנות, או שאתה קורא לזה "מתנות". את כל החומר שלנו לפזר כמה שאפשר בכל הרשתות, בכל האמצעים.

תלמיד: אבל הוא רוצה פעולה מעשית. מה לעשות?

זו פעולה מעשית. אתה מתכוון מה צריך לעשות לאותו אדם?

תלמיד: כן.

אם אתה מסביר לו נכון מה קורה, אז התרופה שהוא צריך לקבל ושהוא נותן לכל האנושות היא גם לפזר את החומר שלנו. אין לך שום דבר אחר שאיתו אתה יכול לסייע לו ולאחרים. כלום. פשוט תעצור בזה ותבין ששום דבר לא יעזור. אתה יכול לחלק אוכל, אתה יכול לעשות כל מיני דברים. יש בעולם מלא ארגונים כאלה. והעולם לא נעשה מזה טוב, רק יותר גרוע.

תנסה לפזר את החומר שלנו שמדבר על תיקונים כי על ידי זה אתה מקרב את האור העליון לכל האנושות ומזה יהיה התיקון. רק בצורה כזאת.

שאלה: איך מחדירים את ההרגשה הזו? בדרך כלל במשבר או שאני קורבן או שאני משתולל כמו ילד קטן כמו שאמרת, ובדיוק כאן "בני ברוך" צריכים לקחת את המושכות ולהנהיג, ליזום, ללכת כאילו נגד המשבר, זה כאילו מורגש כך.

נכון. אבל תבין שאנחנו נמצאים רק בתחילת המכה. אתם רוצים שזה ייגמר, וכמה זה יכול להיות, ואיפה הסוף? זו עוד לא ההתחלה, לא רק אמצע, ולא סוף. האנושות זו מאסה גדולה מאוד של אנשים שונים, מנוגדים. תן להם לבלוע את המצב הזה, ללעוס אותו קצת, לטעום אותו קצת. להבין מאיפה זה בא, למה, ואיך ומה, זה לוקח זמן. עוד כמה חודשים, תראה מה שיהיה נגיד בספטמבר, אוקטובר, עד כמה זה כבר יתיישב ויהיה רגיל. אפילו שיהיו מכות, אבל יהיו רגילות.

יש מחלות כרוניות שאדם כבר לומד איך לחיות איתן, איך להתגבר עליהן, איך לתקן אותן. אתה תראה מה שיקרה. אנחנו לא יכולים עכשיו לראות את האנושות בצורה נורמאלית. הכול זה זמן התגובה, עד שנכנסים לתגובה כזאת, כפי שכל מערכת נכנסת לתגובה עד שהיא מסתדרת ומסתדרת, ומגיעה לאיזשהו מצב חדש.

וכאן מדובר על מאסה של מיליארדי אנשים ובכל מיני מצבים, אלה גוועים מרעב, לאלו יש שריפות, לאלו הצפות, חכה, עוד תבוא תקופת ההוריקנים. אבל עכשיו אנחנו נקבל את הדברים האלה בצורה יותר אינטגראלית, יחד. אחר כך תהיה לנו תקופה שבאמת נרגיש חוסר בדברים הכרחיים, מזון, מים, תרופות, כל מיני דברים כאלה, יכול להיות גם חוסר באספקת חשמל. בואו נראה איך האנושות מתחילה להגיב על זה, ואיך שזה מוריד אותה, את האנושות, לדרגה כזאת שהיא לא תקפוץ, "אני רוצה לטוס לכל מקום, אני רוצה להתפרע בכל מקום", אלא זה ילמד אותנו את חכמת החיים.

תלמיד: איך האדם הקטן יכול להרגיש שיש לו פה עכשיו נקודה שהוא יכול להשפיע? הוא גם אחראי.

זה מה שהם צריכים ללמוד מאתנו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לזה?

כל אחד ואחד על ידי ההפצה חייב להפיץ לכולם שסך הכול אנחנו צריכים רק לדעת מה קורה אתנו. ידיעה. זה לא דת, זה לא כל מיני פעולות מיסטיות או משהו. רק לדעת שאנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית שהולכת לקראת האיזון החדש. שזה מתוכנן מקודם ונמצא בתוך הטבע ועכשיו זה מתפתח.

וכשזה מתפתח ההתפתחות הזאת מביאה איתה כל מיני מצבים חדשים. אם אנחנו תומכים בהתפתחות, יש מצבים טובים. אם לא תומכים, יש מצבים רעים, שהם סך הכול מתקנים אותנו, שום דבר לא מתגלה שלא לצורך התיקון.

אם אתה לוקח את הנקודה סופית וכלפי הנקודה הסופית הזאת אתה מתחיל לבדוק את המציאות הנוכחית, אתה רואה שכל הזמן יש לך קשר בין המצב הנוכחי לנקודה הסופית. ולכן אתה לא תטעה לראות שהכול לצורך.

שאלה: האנושות עוברת תהליך. אתה יכול לתאר את שלבי התהליך הזה? השלב הראשון זה צמצום?

לא, אני לא יכול. גם לא כדאי. הם צריכים לדעת שהם עוברים תהליך, והתהליך הזה הוא תהליך החיבור המתגבר. זה הכול, חיבור המתגבר. אתה רוצה לפתוח להם א', ב', ג', ד', ארבעת שלבי התיקון? זה יותר מדי.

רק לדעת שאנחנו עכשיו מנותקים, הפוכים, לכן סובלים יותר כדי שזה ידחוף אותנו לחיבור. עד כמה שנתחיל להתחבר בינינו יותר ויותר, בצורה כזאת נגיע לתיקונים, כשהתיקון הסופי הוא להיות "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך".

כתוב, כולם יודעים את הדברים האלה. לא רוצים? לא מסכימים? נכון. אבל הטבע מעביר אותנו ממצב למצב וכן נסכים, כן נרצה, כן נראה עד כמה שזה טוב. זה כמו עם ילדים רעים, הם רבים עכשיו, מרביצים זה לזה עד שלאט לאט גדלים. ככה אנחנו, מה לעשות?

שאלה: אני רוצה לתת דוגמה בהפצת המסר. אנחנו באמת משתדלים להוציא את המסר כך שיתאים כמה שיותר לכל קהל ופתאום כשיש תגובה חיובית מהצד השני, משתלט איזשהו כוח שממש משתק.

אני רוצה לתת דוגמה, כמישהו נניח עונה לי, "אני מאחל לכולנו שנעבור את התקופה הזאת בשלום", אני פתאום מקבל שיתוק.

אני לא. מה זאת אומרת, "לעבור את התקופה הזאת בשלום"? אני לא עובר את התקופה הזאת, התקופה הזאת מרפאה אותי. אני צריך לראות את עצמי באיזה צורה בריאה אני אהיה אחרי התקופה הזאת, כמו שהוא אומר.

אני צריך להיות מחובר עם האחרים בקשרים טובים. שאנחנו נפעיל כוחות בחיבור, הדדיים זה לזה, כולנו יחד. גם בכל המדינות וגם מעל הגבולות של המדינות שעכשיו סוגרות את עצמן עקב וירוס הקורונה. ושנגיע למצב שכל כדור הארץ יאלץ לעזוב את כל הנשק וכל הדברים האלה מפני שהחיבור הוא ההצלה היחידה לצאת מכל הבעיות שווירוס הקורונה מגלה לנו, לפנינו.

ואז אני אראה שהווירוס הזה שמגיע זה לא סימן של המחלה, זה כבר סימן של ההבראה. כמו שכל מחלה היא כבר לא מחלה שאנחנו מרגישים. אם אנחנו מרגישים איזו מחלה זה לא החולי בעצמו. אתם יודעים שזו כבר תגובת הגוף שרוצה להיות בריא. מסוגל או לא מסוגל זו כבר שאלה, אבל באמת, סימני מחלה זה ריפוי.

אנחנו צריכים להסביר להם שסך הכול מה שמתגלה, כך הבורא מראה לנו את הדרך. ולכן אם אני שומע תגובות טובות אני ממשיך להסביר להם שווירוס הקורונה לוקח אותנו קדימה. רק שניקח אותו לא בצורה רגשית כזאת פשוטה כמו העמך, ולא נברח ממנו, אלא בואו נעשה עבודת בית נכונה על ידו. זאת אומרת, נתרחק זה מזה, כמו שהוא דורש, ואחר כך נראה באיזו צורה אנחנו יכולים להתקרב זה לזה.

אם היינו יכולים להתחשב בזולת, אם אני חושב רק על הזולת ולא על עצמי, אין לי שום בעיה, אני יכול לצאת לרחוב, לכל מקום ומקום. אם אני דואג לשני, לזולת, אני לא אנזק, אני לא אתפוס שום וירוס וכך כולם.

אתם תראו את זה. עכשיו זה נשמע מוזר, אבל בעוד כמה זמן, חודש חודשיים, אתם תראו עד כמה יהיה לנו יותר ברור שווירוס הקורונה רוצה לסדר קשר נכון אחר בינינו, שכל אחד יחשוב על השני, ואז נהיה בריאים מיד.

שאלה: איך אפשר להיות מוכנים ככלי עולמי להתמודד עם החושך ואיך להתגבר על מצבי חושך?

בשביל זה אנחנו צריכים להיות מחוברים יחד יותר ולדבר על זה יותר, וכל אחד ואחד שישתדל להרגיש עד כמה הוא נמצא בזה ועד כמה הוא רוצה שזה יקרה, שהחיבור הנכון בינינו יראה לכולם עד כמה הדרך הזאת היא נכונה. שסך הכול מטרת הבריאה היא שאנחנו נרכיב בחזרה את הכלי של אדם הראשון השלם, ולזה נתקדם. אין יותר מה לעשות, רק להתחבר, זו כל הבעיה. זה כל כך פשוט וכל כך קשה. ואיפה הכול קשה? בראש. כתוב, כל התיקונים הם בראש, "הכול במחשבה יתבררו"¹. ולכן אם נסכים עם התיקונים האלה שהם יעברו בנו בהבנה, בתפיסה, אין יותר מזה. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר, שום שינויים פיזיים, רק [לתקן] את השכל ואחריו את הרגש, ואז הכול יהיה מתוקן.

שאלה: איך אדם יכול להסכים עם זה שכל פעולה שמגיעה אליו מגיעה למען התיקון שלו?

אם לא מסכים אז יקבל כמה מכות ומתוך כמה מכות הוא ירגיש שזה לתיקון שלו. ככה זה כל דבר. כל דבר ככה קורה לנו. אנחנו לא מסכימים עם שום תיקונים מפני שאנחנו אגואיסטיים, וכל התיקונים הם כדי לעשות מאיתנו ההיפך, אלטרואיסטים. ואין ברירה, לא נסכים, נקבל מכות. על ידי מכות אדם לאט לאט מתחכם, זה הכול.

שאלה: מהי שמחה ברוחניות ובאיזה כלים אנחנו מעבירים את זה הלאה?

שמחה ברוחניות היא שמחה מהתקשרות בין בני אדם, שאם אדם מתקשר נכון לאחרים, כל הבעיות נעלמות וזה מביא שמחה. זאת אומרת, שמחה לא מזה שהבעיות בעצמן נעלמות, אלא שהוא הגיע לחיבור, והחיבור הזה מוצא חן בעיני הבורא, עושה נחת רוח.

תלמיד: ובאיזה כלים אני מעביר את זה לקהל הרחב, לאנושות, לסובבים אותנו?

אין לך כלים להעביר להם, כי אין לך כלים משותפים איתם. אתה צריך להעביר להם את זה בכתיבה, בווידיאו, במשהו. התרשמות באיזה כלים, כלים של הרגשה, בהתרשמות.

שאלה: לאהוב את הזולת כמו לאהוב את עצמי זה השלב האחרון. יש דוגמאות שבהם אני יכול להסביר את הכלל הזה לאנשים שסובבים אותי? כי הם כאילו נפגעים ברגע שאני אומר את זה.

אני לא יודע מה אתה אומר, אנחנו צריכים להסביר לכולם שאנחנו מערכת אחת, אנושות אחת, וכל הזמן מתקרבים זה לזה. אם ההתקרבות שלנו לא טובה אז אנחנו נכנסים למלחמות, אם ההתקרבות היא טובה אז אנחנו מגיעים לתיקונים.

עכשיו ההתקרבות בינינו היא לא טובה, כל אחד רוצה להרוויח על ידי השני ואם לא יכול להרוויח על ידי השני אז לפחות לסלק את השני. תראה מה קורה בעולם, שוב אנחנו מתחילים להתקרב למלחמת עולם. אז אין לנו ברירה, תסביר להם את זה בצורה כזאת פשוטה.

תסביר במקצת בצורה אחרת, מצד מבנה המציאות, שהמציאות דורשת מאיתנו להיות בעיגולים, להיות בעיגול, בכדור, במערכת אחת, כי זה אנחנו וכן הלאה, שכל הבעיות הן רק מתוך חוסר הבנה בין החלקים שבבריאה.

יש מלא חומר על זה, לא צריך להמציא שום דבר חדש, רק לקחת מוכן ולפזר את הדברים, וכמה שיותר מפזרים יותר טוב, כי עד שתכתוב ותכתוב נכון ויבדקו אחריך, אם זה נכון או לא נכון וכן הלאה, יותר טוב קחו את החומרים שכבר כתובים ויפיצו בכל מקום שאפשר.

שאלה: איך להחזיק במצב הזה את הכוונה הנכונה, מצד אחד יש פחד שחלילה וירוס הקורונה יעלם ומצד שני אנשים סובלים, אז איפה כאן הכיוון הנכון לכוונה שלנו?

אתה צריך לפזר, זה לא עניינך, אתה צריך לפזר תיקון, למה זה קורה, כדי להביא אותנו לתיקון ואיך אתה הולך לתקן, ולא לחשוב אם הווירוס עובר או לא עובר. מה זה שייך לך? זה הבורא עושה. אתה צריך לעשות תיקונים מתוך אותם התנאים שהוא מעמיד לך, ואתה לא חושב שעל ידי התיקונים האלה הווירוס יעבור או לא, אולי הווירוס אפילו לא יעבור, אתה צריך להשתדל במצב הנוכחי לדחוף לכל אחד ואחד ידיעת ההתפתחות, לאן אנחנו מתפתחים, וזה שהווירוס לא יעבור, לא יעבור, עד גמור התיקון לא יעבור, אז מה. אם צריך אז הוא לא יעבור, אני רק אשמח מזה שעוזרים לי בכל מיני צורות כאלה.

הווירוס הזה יעשה אולי דברים כאלה שכולם ישבו בבית ויקבלו מה שמגיע להם קצת כדי לשבת בשקט וללמוד מה אנחנו צריכים לעשות עוד כדי להתעלות מהעולם הזה למעלה, לעולם העליון, זה מה שאנחנו צריכים. אז מה אכפת לי מהווירוס, הווירוס הזה בא לעזור לי, כל דבר שבא זה רק לעזור, הבורא בזה שמכה הוא מרפא.

תלמיד: זו דווקא השאלה, אני בכל יום מסתכל ודואג חלילה שהווירוס יעלם, יש איזה חשש, פחד, זה נכון או לא?

גם לא, אני רוצה שיהיה תיקון, אני לא חושב על הווירוס, אני חושב על התיקונים, שיהיה חיבור בין אנשים, שנתחבר למצב מתוקן, ואני לא מדבר על מחלה, המחלה היא תעבור ליד זה, אם היא צריכה להתפתח יותר, תתפתח, אם לא, אז לא.

שאלה: במה הוא כוחה של המחשבה?

כוח המחשבה זה כוח התיקון, הכול במחשבה יתבררו, אם אתה חושב נכון זה כבר תיקון, ברוחניות אין יותר מזה, רק כוח המחשבה, כוח התיקון, זה הכול.

תלמיד: אתה אמרת שעלינו לדחוף לכל אדם ידע, עד כמה זה אפשרי מבלי לציין את המושג קבלה, עד כמה אפשר להפיץ דרך הרצון לקבל של אנשים? להגיד להם אני אגלה לכם סודות.

לא צריכים לדבר שיש לך סודות, אלה לא סודות, אתה מדבר איתם מתוך מדע, אתה מדען שמגלה להם את הדברים האלה, שכך מתגלה להם מדע, חכמת העולם, חכמת המציאות, זה לא חכמת הקבלה, אל תגיד קבלה, בשביל מה? זה אנחנו מדברים כך, אבל להם, לכולם, אתה מדבר על מבנה המציאות, איך המציאות כל כולה היא בנויה, איך היא מנוהלת, מה קורה בה, ואנחנו נמצאים בה ותלויים בזה, את זה אתה צריך להסביר בצורה פשוטה.

ויש לנו מזה כבר ספרים, לא צריכים לכתוב, אני כתבתי על זה לפני ארבעים שנה ספרים כאלה, ברוסית, קח ותראה.

תלמיד: יש את הספרים האלה אני יודע, אני מצטער, אבל אנשים לא כל כך מתעניינים במילה מדע, הם כולם רוצים להרוויח, והייתי רוצה לשחק על זה קצת אולי ודרך זה אולי, דרך הרצון לקבל, לנסות להפיץ להם, זה נכון?

תנסה בבקשה, ודאי, ודאי שצריכים לדבר עם האדם בצורה שהוא רוצה לשמוע.

שאלה: אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות מעשיות בהפצה אבל באותו הזמן אנחנו גם לומדים שאנחנו יותר בחינת מעבר, ושזה האור שילמד את האנשים, אז כשמסתכלים על העתיד האם עלינו לכוון להיות מדריכים, מובילים, מורים, או להישאר בחינת מעבר והאור הוא זה שישנה את הציבור והם יגיעו לפתרון בעצמם?

זה אותו דבר, זה שאתה תהיה מורה ומסביר להם מה לעשות אתה בזה הופך להיות למעבר, שהאור עובר דרכך אליהם.

שאלה: אמרת שעלינו לחשוב על תיקונים, אנחנו גם לומדים שסוף מעשה במחשבה תחילה, אבל האנושות לא מדברת על גילוי הבורא או לא דיברה על גילוי הבורא לפני השלב המיוחד הזה של בין המצרים, האם האנושות עוברת תהליך של איחוד רוחני, האם האיחוד שאנחנו הולכים לקראתו, האם הוא מסוגל להחזיק מים?

אם זה קרוב לאמת זה מחזיק, זה רק מה שאני יכול להגיד.

שאלה: איך אנחנו משכנעים בן אדם שאנחנו לא כמו כל מתקני העולם האחרים?

אני לא משכנע אף אחד וגם לא עוסק בזה שאני מראה לבן אדם שאחרים לא צודקים ואני צודק, אף פעם, איפה אתה קראת דבר כזה אצלנו?

תלמיד: לא, בן אדם מסתכל עלינו כמו על מוזר.

שיסתכל איך שהוא רוצה אבל אני לא הולך להסביר לו שאני יותר טוב מאחרים, זה לא הגישה שלנו.

תלמיד: אז איך להסביר להם מה מיוחד בנו?

גם את ה אני לא מסביר, גם זה אני לא מסביר מה מיוחד בנו, אני מסביר רק את שלנו בלבד.

שאלה: בעבר היה כך שצריך היה לתת מתנות לאל או להקריב לפניו כל מיני מנחות גשמיות, ועכשיו בחכמה שלנו מה אנחנו צריכים להביא לבורא, מה, את הרצון המתוקן שלי?

קודם כל זה לא אותו כוח עליון שהיה קודם אצל אנשים וגם מה שיש להם עכשיו, אצלנו אין את כל הדברים האלה, אין טקסים כאלה, אין שום דבר. אנחנו מדברים רק על כוח כללי של הטבע שהוא מחזיק אותנו ואנחנו רוצים להגיע להזדהות עימו. אנחנו עושים את זה אך ורק על ידי חיבור בינינו, שאנחנו נהיה מחוברים והוא אחד אז אנחנו נגיע למצב שאנחנו נגלה אותו בתוכנו, בקשר בינינו הנכון, ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח ומרגישים ממנו נחת רוח, זה הכול.

ואל תשווה אותנו עם אף דת ועם אף אלוקים או משהו שאתה שם שמעת או יודע, אין לנו שום קשר לזה.

אז תשכח על כל הדתות והאמונות והמתנות וכל מיני דברים כאלה, זה אצלנו לא עובד.

שאלה: נשים הן קרובות יותר לתיקון והן קרובות יותר להבנת המסר שלנו, ולכן הן צריכות להיות קודם כל מותאמות דווקא לתפיסה דרך הרגש ולא דרך השכל, האם זה נכון?

נכון. אנחנו צריכים לדבר אבל זה תלוי למי, לפעמים לרגש, לפעמים לשכל, גם לזה וגם לזה.

תלמיד: התכוונתי לזה שאם נגיד שם עושים איזה קורס אינטגרלי, אז הוא מכוון למסה הרחבה ואין קהל יעד מוגדר אז צריך לחדד אותו לכיוון השכל, שם דרך בעל הסולם ודברים כאלה, אפשר לחדד אותו יותר דרך קליפים, שירים, איזה הסבר רגשי?

גם לזה וגם לזה, אני לא יכול להגיד לך מראש לאיזה קהל אתה מגיע, אתה צריך לראות את זה, לדעת את זה, ללמוד את זה, ואז לפי זה להתקדם.

שאלה: ואם מנקודת מבט של חכמת הקבלה, האם לא ניתן לומר גבר או אישה מסוגלים יותר לתיקון, דרך מי יעבור האור הזה? כי אני פעם שמעתי ממך שדווקא הנשים יכולות להשפיע על הבעלים, ועל הילדים, והן קרובות יותר לזה, הן רוצות את זה יותר.

זה נכון אבל בכל זאת מתוך זה שאנחנו מפזרים את החומר אנחנו יותר מכוונים אותו לגבר ולא לאישה, ובמקביל צריך גם לעשות לכיוון האישה, ויש לנו הרבה נשים שהן גם מתעסקות בהפצה וכמו שאני יודע בצורה מוצלחת, אפילו יותר מגברים.

שאלה: אני שואל, מה להגיד לכזה בן אדם שבו אני נתקל במהלך היום, איך אני צריך להגיב אליו?

אני לא יודע. אני אגיד לך רק דבר אחד, פחות לשאול. אתה שואל בכל שיעור, והשאלות שלך הם לפעמים לא לעניין. אתה לא איתנו. לא איתנו במה שאנחנו דיברנו.

שאלה: אמרת שתגובה של הגוף יכולה להיות כמו העלאה של טמפרטורה, של חום, ורופאים נותנים אמצעים שמורידים חום. האם יש גם אמצעי כזה בחוכמת הקבלה, לווסת את התהליך?

בקבלה ישנה רק תרופה אחת, שזה חיבור. שעל ידי התקרבות בין בני אדם, אנחנו מקרבים את האור אפילו עד כדי כך, שהוא מתחיל להתגלות בנו. עכשיו, כדי לקרב בינינו, אנחנו מפזרים כל מיני סוגי החומר. אבל הבעיה היא שלהתקרב בינינו, אנחנו בזה פועלים נגד האגו שלנו, וכאן זה הקושי, איך אנחנו יכולים לשכנע בני אדם שלעשות כל מיני פעולות נגד האגו שלנו, זה פעולות התרופה, זה פעולות הריפוי, זה פעולות שעוזרות לנו להתקדם לטוב. זה כל העבודה שלנו, כך צריכים לעשות.

קריין: אנחנו קיבלנו שני קטעים מצוות מקורות שקשורים לכל הנושא שהזכרת על הטיפול של הבורא, עם מה שהוא עושה איתנו.

בבקשה בוא נקרא.

קריין: זה גם אצלך, הגיע גם אליך רב במייל. אז ככה יש לנו את קטע מספר 1 מתוך המאמר של הרב"ש "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים".

"ועניין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא יישאר בפרודא.

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקב"ה במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא, בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה."

(הרב"ש. מאמר 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

קריין: כן. קטע שני מתוך מאמר של הרב"ש "הכל תיקונים".

"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם.

לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות.

(הרב"ש. מאמר 133, הכל תיקונים")

שאלה: הפיסקה שקראנו, שהבורא מוציא את הטעם מהעבודה, אני חושב שאנחנו צריכים להקריא את זה לכל אחד שמתנדנד קצת. כי זה בדיוק הרוחניות, שאתה כבר לא נהנה להפיץ, ואתה מפיץ. ואתה לא נהנה לקום לשיעור, ואתה קם. ואתה עושה את הדברים, זו התחלה של הרוחניות, ושם חברים עוזבים, וחבל. צריך כל הזמן להזכיר לכולם שזו העבודה שלנו. מה עושים עם זה, רב?

לא יודע. רוחניות היא מתחילה אחרי שאדם מאבד את כל הטעמים שהם באים מהאגו שלו, ולכן אחרי שמאבד את הטעמים מהאגו שלו ואין כאילו בשביל מה לחיות, ובשביל מה להתקדם, ואין טעם לקום לשיעור ולשום דבר, אז דווקא אם הוא מתגבר בלמעלה מהדעת, למעלה מהרגשה שלו, שם נמצא הרוחניות. רק צריכים תמיכה, צריכים קבוצה חזקה שלידך שהם שומרים עליך ואתה שומר על כל אחד מהם, ואז בצורה כזאת מתקדמים.

תלמיד: ואיך עוזרים לחברים, וכל הזמן מזכירים לאנשים שקצת נחלשים שמרגישים שאין טעם בעבודה?

שדווקא בזה העבודה. דווקא בזה העבודה. כי מי יש לפנינו? לפנינו נמצא הרצון לקבל שלנו, הוא האויב, הוא השונא שלנו, אותו אנחנו צריכים איכשהו אם נרצה יחד כולנו להתנפל עליו ולקשור אותו, ונבקש מבורא שיעשה את זה, אז אנחנו רק נצטרך להביא אותו לבורא, והבורא יעשה. הבורא הוא המתקן, ואנחנו רק צריכים להביא את עצמנו ולהתחנן ממש, תראה מה שהוא עושה איתנו, תעזור לנו. זו התפילה. והבורא צריך לקשור אותו, ולהביא אותו לשחוט על הר הזיתים. כן. מחלק הבהמי שלנו הזה אנחנו צריכים להביא כל פעם קורבנות. אנחנו שוחטים אותו, על ידי זה אנחנו מתקרבים. "קורבן" מהמילה "קרוב", שאנחנו מתקרבים לבורא. וכך כל פעם.

שאלה: זה נקרא "הגירומין", נכון? ברגע שיש לנו התנגדות כזאת.

כן. עודפים קטנים שאנחנו מסוגלים לעשות.

שאלה: מוקדם יותר שמעתי אותך אומר שבתוך חודש, חודשיים, האנושות תבין שאנחנו צריכים לדאוג זה לזה. הם יתקרבו זה לזה בצורה הזו. וזה מאוד מרגש. מהי ההכנה האמיתית שאנחנו צריכים לעשות, כדי להפנים את המצב הזה יחד איתם, להיות במצב הזה יחד איתם?

זה יקרה בתנאי שאתה תפזר את החומר בצורה נכונה, תפרסם את הדברים האלה בצורה נכונה, מהו התיקון הנכון, איך מגיעים לתיקון, לאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע. אם תעשו את העבודות האלה בצורה נכונה, אתה תראה ממש תוך כמה חודשים שאנחנו כבר נמצאים בגובה אחר. אנחנו נציגי הבורא שמושכים את כל האנושות למעלה. קדימה.

שאלה: מהי אותה הדרך הטובה ביותר שאנחנו כבני ברוך יכולים להפיץ?

אני לא יכול להגיד מה הדרך הטובה ביותר. הדרך הטובה ביותר, שאנחנו מתקשרים בינינו, זה קודם כל, אחרת לא יצא לנו שום הצלחה. שאנחנו עוד יותר, עוד יותר יום יום מחזקים את הקשר בינינו, ומפיצים הכול מתוך הקשר בינינו, אז יש לאותה הפצה את הכוח הפנימי.

שאלה: כאילו רואים ענן כזה שחור מתקרב אלינו אט לאט, ויש הרגשה שכאילו.

איפה אתה רואה ענן שחור?

תלמיד: לפי מה שאני שומע.

אז קודם כל זה אתה, למה אתה אומר אנחנו?

תלמיד: האם זה נכון בכלל לראות את זה ככה, והאם זה נכון להרגיש כך.

איפה אתם רואים את זה עלי? רק תגיד לי. יום יום, בוקר בוקר אתם רואים את זה עלי? או שאתה חושב שאני מקבל כל בוקר לפי השיעור איזה כדור מרץ?

תלמיד: בבוקר אתה אופטימי, אבל אחרי צהריים..

אחרי הצהריים אין לי פשוט עצבים אליכם. סך הכול.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה שהרבה הרבה אנשים הולכים למות.

שילכו למות.

תלמיד: זה נכון שרוצים להשמיד את הדור הישן ושנרוץ קדימה עם הדור החדש?

אני לא חושב שהייתה כזאת מגיפה בעולם, שבסך הכול גרמה למותם של כל כך מעט אנשים. אלא מה? אנחנו רואים כאן תחכום מיוחד מהבורא, עד כמה שהוא ממש מבלבל את כל האנושות ומסובב אותם כך וכך, כמו שלפעמים אנחנו מפחידים את הילדים הקטנים פה ושם, ובסופו של דבר אין שום דבר בפנים, רק לעורר אותם קצת יותר שיתחילו לעבור למחשבה, לחשיבה חדשה.

תלמיד: אבל לפעמים אתה גם מסביר שאנחנו מאחרים ותגיע עוד מכה ועוד מכה וזה הדור האחרון.

בטח, כן, איך אני יכול לנענע אותך שאתה תרים קצת את עצמך מהכסא? איך אני יכול לעשות את זה? תמליץ לי. אז לפעמים אני עושה [את עצמי] כאילו מפחיד, כאילו, כמו לילדים קטנים.

אבל באמת, אין כאן מה להפחיד, אם אתה מסתכל על העולם בסך הכל אתה לא רואה שקורה משהו. זה יותר שהבורא מכניס רוח מיוחדת כזאת שאנשים יתחילו לפחד "אוי ואבוי מה קורה שם בסין עם הגשמים, שריפות בברזיל, בעוד מקומות, יש מהומות באמריקה, מה יהיה? העולם כבר נופל ומה יקרה?".

שום דבר לא קורה. שום דבר לא קורה, כל המגיפה הזאת, כל ווירוס הקורונה הזה זה סך הכול אחוז הכי קטן שיכול להיות שאנשים מתים. וגם מי הם המתים בדרך כלל? זה אנשים חולים, זה אנשים שגם כך היו בדרך, סך הכול הם מתים. אני לא מבין אתכם, למה אתם מתחילים להשתגע כמו אני לא יודע מה, זה מתאים יותר לאישה, לא לגברים.

אני רואה שהיום הנשים יותר חזקות מהגברים. תסתכלו בצורה חכמה, "החכם עיניו בראשו" מה קורה בעולם. באמת, זה שאנחנו עושים כאלו תרגילים לסגור אנשים, לעצור את התחבורה וכן הלאה, למה אנחנו עושים את זה? הבורא עושה את זה, מבלבל אותנו, מסתכל מלמעלה על כל האנושות, רואה שכולם צריכים להיות מבולבלים, על ידי זה יגיעו יותר מהר לשינוי בתפיסת המציאות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לצאת במין מסר כזה שהכול בסדר ולא קרה כלום, כל העולם התהפך בשלושה ארבעה החודשים האחרונים?

לא, אני לא הולך בצורה כזאת, בשביל מה, אם הבורא מבלבל אותם למה אני צריך להיות נגד זה? אדרבא שיבלבל אותם, רק בצורה כזאת הם יכולים להחליף את נקודת המבט, את נקודת ההסתכלות על המציאות.

תלמיד: להבנתי ממה שקורה מסביבנו, הפחד האמיתי הוא בכלל כבר לא מהבעיות הרפואיות מסביב לקורונה, אלא כל הבעיה היא בכלכלה ובמיליון מובטלים בישראל, והאנשים שארבעה חודשים לא עבדו ולא יודעים איך מחר יביאו את האוכל הביתה, זה המקום שמתחיל להיות חשוב, זה המקום שצריך לטפל בו.

נכון.

תלמיד: אי אפשר להגיד לאנשים שזה לא חשוב או לא קרה כלום.

לא, חס ושלום, אני אומר לא חשוב? אם אני אגיד להם ששום דבר לא חשוב אז בשביל מה כל זה? אני צריך להשתמש דווקא בצורה ההפוכה, שהכול חשוב והכול רציני, רק התגובה שלנו צריכה להיות אחרת. רק על זה אני מדבר.

אנחנו צריכים להבין שלא יהיה אוכל? לא תהיה פרנסה? כן. מה עם הממשלה, מה איתנו? או שליטת העם או שליטת הממשלה כאן צריכה להיות, ואנחנו צריכים לפתור את הבעיה. נגיד במדינה שלנו איך אנחנו פותרים את הבעיה, איך אנחנו בודקים שיהיה לנו מזון הכרחי לכולם? זאת צריכה להיות הבעיה הלאומית. זהו.

האם יש לנו את זה מספיק? האם המחסנים שלנו מלאים? האם אנחנו [מוכנים] לפגוש את הסתיו והחורף בצורה נכונה, וכן הלאה. האם יש לנו במדינה מספיק תרופות לכולם? ואני לא מסתכל על זה, תהיה עבודה לכולם, או לא. בכלל, אפילו שלא תהיה עבודה. או שווירוס הקורונה ממש יחייב אותנו לשבת בבתים ולא לצאת, אפילו לחדר המדרגות לא לצאת מהדירה, נגיד שככה. זה חשוב לי? חשוב לי שבתוך הדירה שלי נהיה אני עם המשפחה שלי בריאים ושבעים. זה הכול, קודם כל. לזה הממשלה קודם כל צריכה לדאוג. ואם לא הממשלה, אז העם. אז בואו אנחנו נתחיל להתחבר ולשאול את הממשלה האם זה באמת מה שקורה לנו, או לא.

תלמיד: עוד תופעה שמתחילה פה בישראל שהיא לדעתי מאוד מסוכנת, וקרתה כבר כנראה באמריקה, זה נתק בין ההנהגה לבין העם. אתה יכול לדבר על זה קצת? כי זה ממש מתחיל להיות חמור גם ממש בישראל.

זה טוב מאוד, זה בדרך התיקון, שיש הכרת הרע בתוך העם, עד כמה שהוא מנוהל רק על ידי אבינו שבשמים. לאט, לאט. "ואין לנו על מי לסמוך, רק על אבינו שבשמים". זה בדרך לתיקון. גם באמריקה וגם כאן וגם בכל המדינות זה יהיה עוד מעט. חכה. לא יעזור לאף מדינה, לאף שליט.

שאלה: נראה שהולכים להיכנס לתקופה של משבר כלכלי במצב כזה שחלק גדול מהאנשים לא יעבדו ויצטרכו איכשהו להסתדר.

לא שיצטרכו להסתדר, המדינה תצטרך לדאוג לכולם. סך הכול אם אנחנו לא רוצים להיות קשורים בדרך טובה בינינו, אז נתקשר בדרך רעה בינינו, על ידי רעב, על ידי מכות, על ידי מכות הטבע. ככה זה, מה לעשות. כשאתה רואה בחדשות שנשרפים שם איזה בתים ואין לאנשים מה לעשות, מאיפה זה קורה? זה קורה לא מתוך זה שפתאום משהו מתפרץ אצלם, אין מקרה, אלא זה קורה מפני שהבורא בצורה כזאת צריך לעורר חלק מהנשמה הכללית, לעורר אותם כדי שיתחברו יותר. וחלק אחר בצורה אחרת. לכן הוא עושה את זה, או על ידי מכות הטבע, או על ידי מחלה, או על ידי עוד משהו. מאין ברירה, כי הם בעצמם לא מתקדמים.

ולכן נראה לנו מה "קורה שם עם סינים, עם היפנים, עם ההצפות האלו, או אצל הברזילאים עם השריפות האלו", או עוד משהו, אנחנו לא יודעים למה זה קורה לכל אומה ואומה באילו אזורים שם, שעל ידי מכות הטבע, אנשים מתחילים בצורה כזאת להתקרב זה לזה. אבל כל זה אך ורק לכיוון הקירוב.

שאלה: אני רוצה לשאול על המסר לעם ופחות לממשלה. אני מדמיין לעצמי שיש איזה בניין משותף שנגיד לחצי מהמשפחות אין פרנסה. איך הם צריכים להסתדר ביניהם, אלה שכן יש להם עבודה ואלה שאין להם עבודה, אלה שיש להם מה לאכול ואלה שאין להם מה לאכול? איזה קשרים חדשים צריכים להיווצר בין בני אדם כדי שיוכלו לחיות אחד עם השני במצב כזה?

אני לא יודע. זה כתוב אצלנו בספרי הקבלה, אבל אני לא אלך לארגן ביניהם כל מיני דברים. חס ושלום. העם לזה לא מוכן, לא רוצה, כן רוצה, אני לא ממציא את עצמי כמסדר דברים כאלה. אתה מכיר את העם הזה. תתחיל עם זה לעסוק ואז תראה שאתה תהיה אשם בכל דבר.

תלמיד: נראה שדווקא אנשים שיש להם כוח לא ירצו לוותר על שום דבר.

ברור שלא, זה ברור. לכן באמריקה הם קונים אקדחים, כלי נשק. מה תעשה? קודם כל. כך אדם מרגיש.

שאלה: אנחנו רואים שבכתבי המקובלים, בתורה יש איזו מציאות. איך אנחנו יכולים לשנות את מה שהמקובלים כותבים לנו?

לממש מה שהמקובלים כותבים לנו אנחנו יכולים אך ורק על ידי התגברות החיבור בינינו. ועל ידי זה אנחנו הופכים להיות אותו הצינור שדרכו עובר לכל העולם כוח החיבור. ואם אנחנו מתחברים אז לעולם יתגלה שפע וטוב ובריאות והכול. רק תבינו שכל הבעיות הן מתוך שהכלי נשבר והתרחק זה מזה בשבירת האדם הראשון.

הנשמה שנשברה, כל החלקים שלה התפזרו לכל מיני מקומות, רחוק זה מזה. כמו במפץ הגדול, דוגמת המפץ הגדול שקרה אצלנו. ומה שאנחנו צריכים לעשות, למעלה מהמפץ הגדול, למעלה מהריחוק הזה, להתחיל להתחבר בינינו. ואז בצורה כזאת אנחנו מתקנים את הכול. לכן כל העבודה שלנו בהפצה זה להפיץ את שיטת החיבור כמה שאפשר, בצורה כזאת שיקבלו את זה, לא שידחו. לא להכניס להם את זה ממש בפרצוף, אלא לאט, לאט, בצורה עדינה.

שאלה: במאמר שקראנו הוא מדבר על עניין המחלה שהיא עצם הפירוד בינינו שגורם לסבל. מצד שני הוא אומר שהוא כרופא שלנו, המכות שהוא נותן לנו גורמות לסבל נוסף. זה אומר שסבל צריך להגיע למסה קריטית בשביל להפוך לריפוי?

סבל צריך לבוא לדרגה קריטית, אבל זה לא צריך להיות על ידי מכות חיצוניות. אלא על ידי זה שאתה מרגיש עד כמה אתה צריך תיקון לעומת המטרה, לכן אתה סובל. נגיד קרה משהו, יש אדם שסובל ממה שקרה. יש אדם שמבין שזה קרה בגלל זה וזה ולכן הוא סובל יותר. יש אדם שמבין שאם הוא לא סובל מספיק כך וכך אז הוא מונע מעצמו עוד יותר התקדמות. זאת אומרת העובדה, הסיבה לסבל, שונה לכל אחד ואחד לפי התפתחות האדם.

שאלה: העם נושא עיניו בדרך כלל להנהגה. אנחנו רואים שכל המרץ שלו, כל המבט שלו מופנה לשם. מצד שני הקורונה מראה שהיא כאילו שמה את האחריות על כל אחד ואחד בעם. כמה בכתיבה אנחנו צריכים להפנות את העם לתלות את העיניים שלו בהנהגה, וכמה הוא צריך לתלות את העיניים שלו בהתארגנות שלו?

העיקר בהתארגנות שלו, בחיבור בינינו. העם צריך להבין שחיבור בינינו, ההנהגה לא יכולה להבין בכלל מה זה ולהתקשר לזה ולגרום ולתרום לזה, כלום. אלא מה שכן, העם שמתחיל להרגיש את עצמו קצת יותר מחובר, קצת יותר מבין באיזו צורה אחידה הוא צריך להיראות, אז בצורה כזאת הוא בעצמו ימצא את המקום, את הדרך איך לטפל בעצמו, או בצורה ישירה או דרך הנהגה, אבל בצורה שאז ההנהגה תשמע מה העם רוצה.

תלמיד: אדם שמשנה את היחס שלו, אפילו איך שהוא פונה לאחרים ברשת, פחות ביקורתי, פחות ציני, יותר בעד כולם, זה כבר תיקון?

כן. ודאי שכן.

שאלה: איך נסביר לעם שהיחסים בינינו זו התרופה לכל מה שקורה, שהכוונות הם אלו שאנחנו צריכים לתקן ולא את המעשים?

המעשים, זה לא יעזור, רק תיקון הכוונות. סך הכול "הכול במחשבה יתבררו". רק מחשבה, רק הנטייה שלי, זה מה שעוזר, בזה אני יכול להשתוות עם הבורא.

נעבור להקדמה לתע"ס. לשבור את כל הדברים האלה, לתת להם להתייצב ומחר נתחיל אם צריך. אבל תכתבו את כל הדברים שאתם רוצים לשאול, במשך היום, תכינו את עצמכם, תדברו ביניכם, ואז מחר אנחנו נמשיך. אחרת אנחנו נצא ריקים מהשיעור, אני לא יכול להרשות לעצמי.

(סוף השיעור)

---

1. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר)↩