שיעור בוקר 25.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 425, מאמר "החרות"

קריין: כתבי בעל הסולם מאמר החרות כותרת "ב' בחינות: א' ב"כח". ב' ב"פועל".

ב' בחינות: א' ב"כח". ב' ב"פועל"

"בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיית הזו, שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם - מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד.

(כי ידוע אשר יש בחי', ובחי' ב"פועל". - ודבר זה שאנו מכנים אותו "כח" הוא דבר שבמחשבה, דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל. ורק במחשבה הוא נקבע.)

כי דבר זה שאנו מכנים אותו "כח", דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל, הוא אמנם רק דבר שבמחשבה כלומר, שרק במחשבה, אפשר לקבוע אותו.

אולם למעשה לא יצוייר כלל כח ממשי ומציאותי בעולם בשעה שהוא נח ואינו פועל כלום, משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא בזמן ובמידה המגולה בפעולה, כשם שלא יתכן לומר על איזה תינוק, שהוא בעל כח גדול, שעה שאינו יכול להגביה אפילו משא קל. אלא, אפשר לומר, שמכירים באותו תינוק, אשר בשעה שיגדל - יתגלה בו כח גדול.

ומכל מקום אנו אומרים, אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, היה כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו. אלא שהכח הזה, היה בו בהעלם. ולא היה מגולה בפועל.

והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע (את הכחות העתידים להתגלות). כן, משום שהשכל מחייב כן - אולם בממשיות ובמציאות גופו של התינוק - בוודאי שלא קיים אצלו שום כח של גבורה ולא כלום, להיות ששום כח אינו מתגלה בפעולות של התינוק. - - - כמו כן כח התאבון, כח זה לא יופיע במציאות ממשית בגופו של אדם, בשעה שהאברים אינם מסוגלים לאכול, דהיינו, בעת השביעה.

אולם, אפילו בעת השביעה נמצא כח התאבון, אלא שהוא בהעלם, בתוך גופו של האדם - - - ואחר כך, לאחר העיכול, הוא חוזר ומתגלה, ויוצא מהכח אל הפועל.

אולם משפט זה (של הבחנת הכח שעדיין לא בא לידי גילוי בפועל), שייך לדרכי ההשכל של המחשבה. אכן, אין לו שום קיום במציאות ממשית. כי בעת השביעה אנו מרגישים, וברור לנו, שכח התאבון חלף הלך לו. והביט על מקומו, ואיננו.

המתבאר, שאי אפשר כלל להציג לעינינו כח, כבחינת נושא, העומד, ונח, וקיים לעצמו. - - - אלא כבחינת נשוא, כלומר, בה בשעה שהפעולה מתקיימת במציאות - באותה שעה מתגלה ה"כח" בתוך הפעולה.

ואם כי בדרכי ההשכלה בהכרח יש כאן ב' דברים, נושא ונשוא, דהיינו כח ופועל, כמו כח התאבון שהוא הנושא. והדמיון של הדבר הנאכל, שהוא הנשוא, ובחינת הפעולה, אולם במציאות באים כדבר אחד. ולא יקרה לעולם שיתגלה באדם כח תאבון, בלי שיצטייר במוחו דמיון של דבר הנאכל, באופן שהם שני חצאים מדבר אחד שכח התאבון מוכרח להתלבש באותו הדמיון של דבר הנאכל. כי אין שום גילוי, זולת על ידי התלבשותו בדמיון הזה. - והבן זה היטב, אשר הנושא והנשוא מוצגים כאן כשני חצאים של דבר אחד, אשר הויתם מתגלים בבת אחת, ונעדרים בבת אחת.

ובזה מובן, אשר ה"רצון לקבל" הזה, שהצגנוהו בתור האנוכיות. אין הכוונה שקים כן באדם בבחינת כח החושק, ורוצה לקבל בבחינת נשוא נח. - אלא הכוונה, רק מבחינת נושא, כלומר, שמתלבש בדמיון של הדברים הראויים לו להתקבל. כמו כח התאבון - המתלבש בדמיון של הדבר הראוי לאכילה ופעולתו מתגלה, בדמיון הצורה הנאכלת, ובה הוא מתלבש - - - לפעולה זו אנו קוראים חשק, דהיינו, כח התאבון, המתגלה בפעולת הדמיון.

וכן בנידון שלנו, ברצון לקבל הכללי, שהוא מהותו ועצמותו של האדם. הוא מתגלה וקיים, רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים העשויים להתקבל. כי אז הוא מקויים בבחינת הנושא, ולא זולת. ופעולה זו אנו קוראים "חיים", דהיינו, "החיות של האדם", שמשמעותו - שכח ה"רצון לקבל" מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל. שמדת הגילוי של הפעולה הזאת - היא מדת חייו. על דרך שאמרנו בפעולה שאנו קוראים לה "חשק"."

שאלה: במה זה עוזר לנו שיש כזאת בחינה שנקראת "כוח" אם אין לה מציאות כל עוד היא לא מתגלה בצורה של חשק?

אבל בכל זאת אנחנו יכולים להרגיש אותה, כי היא מקדימה לחשק.

תלמיד: לפי מה שהבנתי אם היא לא מתגלה בפועל, כלומר בצורה של רצון, ולא סתם רצון, אלא רצון שגם מדמיין מה יכול להתלבש בו, אז אין לבחינת הכוח הזו קיום במציאות.

כן.

תלמיד: אז מה התועלת בה?

הכול כלפינו.

שאלה: כל הכלי העולמי עובד כמו כוורת של דבורים לקראת הכנס המתקרב אלינו כדי להפיק את דבש האהבה הזה. איך אנחנו יכולים להגביר בחשיבות של הכנס, בחשיבות של החיבור בינינו לקראת הכנס המתקרב?

אנחנו חושבים שכנס הוא כמו איזה פסטיבל, איזה אירוע שמח וזהו. לא, כנס זו עבודה רצינית. לא שאנחנו צריכים להיות כאלה רציניים, אלא זו עבודה רצינית, זאת אומרת צריכים להתייחס לכנס עם כל הלב, עם כל הנפש ולרצות לקבל ממנו תועלת, תועלת גדולה. אני מקווה מאוד שזה יצא לפועל כי אנחנו באים לומדים הולכים, באים לומדים הולכים, וכך כבר חודשים ושנים, והכנס יכול להוסיף לזה מקור פנימי, חיבור פנימי, ואז נרגיש ונבין עד כמה אנחנו כן מתקדמים ברצינות.

שאלה: למה אתה מצפה בדיוק מהכנס הזה שבא עלינו?

אני מצפה שאנחנו קודם כל נתעורר, כי אנחנו נמצאים בתרדמה. בתרדמה רוחנית בטוח שכולם נמצאים ב-100%, אבל גם בתרדמה גשמית, כי אנחנו לא פותחים לעצמנו את הלב ואת המוח כדי לקלוט בצורה ברורה, צלולה ככל האפשר, כך שהכול יכנס לתוך הלב והמוח, הכול יתחבר ואנחנו נרגיש מציאות פתוחה ללא גבולות, ללא הגבלות, ללא עייפות. לזה אני מצפה מהכנס.

תלמיד: מה יעיר אותנו מהתרדמה הזאת?

רק תפילה. בנו אין כוחות, אבל זה לא שאם אני אומר שאין כוחות אז אנחנו יכולים לסגור עיניים, אין כוחות, מה אני יכול לעשות, אני אלך לישון. לא, אנחנו חייבים לדרוש.

תלמיד: איך לפתוח את הלב והמוח בצורה צלולה יותר?

רק על ידי חיבור בינינו, רק "איש את רעהו יעזורו". ואפילו שאני רואה את החברים שלי גם נרדמים כמוני, זה לא חשוב, כשאנחנו מתקשרים יחד זה כבר מצב אחר.

תלמיד: איך בימים שנותרו לנו עד הכנס להכין את עצמנו טוב יותר לקראת התפילה העולמית הזאת?

עד הכנס יש לנו עוד שבוע ימים, לכן זה מספיק זמן. אנחנו צריכים לכתוב פנייה לכל החברים והחברות ולהראות להם עד כמה אנחנו מודאגים מזה, עד כמה אנחנו אחראים על זה, עד כמה אנחנו מבינים איזה דברים גדולים תלויים בכנס, ולבקש מהם השתתפות, חיבור ועזרה.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו צריכים לדרוש, כנראה שאנחנו צריכים לדרוש את החיבור בינינו כל הזמן, אבל איך לא להציב את זה כתנאי לבורא? הרי למדנו בשיעור הקודם שאסור להציב תנאים לבורא בתפילה שלנו, אז איך לדרוש נכון?

אפשר לדרוש מהבורא, אפשר להציב תנאי לבורא, אבל השאלה היא עד כמה אתה רציני בזה, עד כמה אתה פועל מתוך הכרת ההכרחיות. אם זה נכון, תדרוש, זה נקרא "נצחוני בניי".

שאלה: בהמשך לשאלות של החברים, איך בתור המארגנים והמארגנות של הכנס אנחנו יכולים לעזור לכלל החברים להרגיש את החשיבות הזאת להתעורר לקראת הכנס? כי בכל ההכנה החשיבות מאוד גדולה, אנחנו מרגישים מחויבות מאוד גדולה. איך אנחנו יכולים להעביר הרגשת החשיבות והמחויבות בשבוע שנשאר לכלל הכלי העולמי?

אנחנו צריכים באמת לסדר את עצמנו לתפילה, לבקשה, לדרישה, למצב שאנחנו מתחננים, ולברר איך מכל הצדדים אנחנו פונים לבורא. אומרים שיש לזה "שבעים פנים", יכול להיות שיש יותר, וכך אנחנו צריכים לפנות. בואו נברר באיזה יחסים, פניות אנחנו יכולים לפנות לבורא ואיך הוא יתפעל מאיתנו ויפתח את עצמו לפנינו.

שאלה: אם אפשר רק לציין שבמהלך כל ההכנה היו כמה רגעים קשים שלא בדיוק ידענו איך נתקדם מהם, ובאמת ראינו שרק כשאנחנו בנקודה קשה, מתוך קושי גדול, אפשר לפנות לבורא. אז חברים בבקשה, זה השבוע האחרון, בואו נעשה את המאמץ הזה, בואו נתחבר כולנו סביב הרצון העז הזה להעלות תפילה שתחזק את כל הכלי העולמי. לחיים! ביחד.

לחיים!

(סוף השיעור)