heb_t_rav_2010-06-27_lesson_otkrivaem-zohar

פותחים הזוהר

(מאמר "בליליא דכלה", אות קכ"ה - אות קמ"ד)

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 27.06.10 - אחרי עריכה

יום טוב, חברים טובים. אנו מתחילים את השיעור הווירטואלי שלנו היום, בכך שממשיכים בספר הזוהר. היום יש לנו מאמר חדש, "לילה דכלה" בספרנו, בספר הזוהר, עמוד 460. כפי שאמרתי, נמצא פה עוזרי סשה קוזלוב, השואל את השאלות שלכם ואנו ננסה לענות עליהן.

מדובר במאמר מאוד מעניין, מאמר עיקרי מאוד, כי הוא מדבר על מצבנו שאנו צריכים לעבור איתכם עכשיו. העניין הוא שכּל מה שעובר מאין סוף ולאחר מכן כל הירידה למטה, זה מצב ה-א'. לאחר מכן הירידה למטה לעולמנו, זה מצב ה-ב'. ההמשך הוא העלייה ממצב של העולם שלנו למצב ה-ג', למצב השלישי, שהוא השלמות שעלינו להשיג. כעת אנו נמצאים אתכם כאן, בתחילת העלייה, במאה העשרים ואחת.(ראה שרטוט מס' 1: "1" - מצב ה-א', "אין סוף", "2" – מצב ה-ב', "העולם שלנו","המאה ה-21", "3" – מצב ה-ג', "השלמות")

המאמר "לילא דכלה" מדבר על כל מה שקרה איתנו בירידה מלמעלה למטה. בירידה זו יש חמישה עולמות שעברנו איתכם. עברנו את עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והגענו לעולם התחתון שלנו, הגרוע ביותר, שבתוכו עברנו את כל ההתפתחות ההיסטורית שלנו. עברנו את כל הקיום של חמישה עשר מיליארד שנה שבו קיים העולם שלנו, את הקיום שלנו ואת ההתפתחות האבולוציונית שלנו. כעת אנו מגיעים איתכם למצב שאנו מתחילים לעלות.(ראה שרטוט מס' 1: עולמות "א"ק", "אבי"ע")

אנו כבר לא יכולים להתקיים בצורה כזאת, באותו כיוון של התפתחות שבו היינו עד הזמן הזה, כי בדיוק עכשיו מסתיים מה שנקרא "לילא דכלה", ליל הכלה, ומתחילה ההארה. זמן הלילה, אף הוא חשוב כי הוא מכין אותנו להארה. לילה דכלה כבר לא נקרא הלילה של האישה, אלא זו אותה כלה שרק מכינה את עצמה, כדי שביום הבא אחרי הלילה היא תתחבר עם אהובה, החתן שלה.(ראה שרטוט מס' 1: "לילא דכלה")

לכן הלילה הזה הוא לילה שיש בו חושך, גלות, ריחוק, בעוד שלקראת סוף החושך הזה האנושות מתחילה להיות מודעת לסוג של מבוי סתום, לחשכה, לחוסר מוצא שבו היא נמצאת. על כך מדבר המאמר.

בספר הזוהר, אות קכ"ה¹, נאמר: "ר"ש" מחבר ספר הזוהר, חיבר יחד עם תלמידיו את הספר הזה. "היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שבו הכלה, שהיא מלכות, מתחברת בבעלה." זעיר אנפין "שלמדנו, כל החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו הלילה, שלמחרתו ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתקוניה שהיא מתתקנת בהם, דהיינו, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התקונים שלה ותכשיטיה." אנו הנשמות והיא, עוברים במשך הלילה הזה. דווקא הנשמות במצבן המתוקן הזה, הם התכשיטים של הכלה.

"הכלה, ועלמותיה, באה ועומדת על ראשיהם, ומתתקנת בהם," הכלה היא כל הבריאה שנעשית עכשיו, מתעלה, מיתקנת והופכת להיות שווה וראויה לבורא. היא מתחברת עמו ועולה אליו הודות לאותם צדיקים, הודות לאותם אנשים שמתנסים בעבודה על עצמם ועם עצמם, הודות לעזרתם של אחרים לתקן את כל הבריאה, את כל המהות האגואיסטית שלנו, שאותה הם מעלים לתכונה של השפעה ואהבה.

ולכן "הכלה, ועלמותיה, באה ועומדת על ראשיהם, ומתתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה." ... "וכיון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם," תכונת ההשפעה היא מחוץ לה. רק ביחד עם הצדיקים העוסקים, התומכים בה, תכונת ההשפעה היא באותו כלי אחד שכבר מסוגל לקבל את כל המילוי של הבורא. החברים שלה "העוסקים כל הלילה בתורה," אלה שמתקנים את עצמם "נקראים בני החופה." בני כל החיבור הזה, הדבקות של הכלה עם חתנה, הדבקות של כל היקום עם הבורא. "וכיון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם."

הזוהר אומר לנו זאת ומסביר²: "א) כי ימי הגלות נק' לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל, ואז שולטים כל כוחות דפרודא" והאדם אינו מרגיש את הבורא. הוא אינו מבין בהתחלה את המצבים שהוא עובר. מדוע זה נקרא לילה? כי אנו רואים אותו בהדרגה. האדם, לפי הקצב שלו מתחיל להכיר את המצבים, להרגיש ולהעריך אותם בצורה נכונה.

שתי תופעות עיקריות מופיעות בנו. מחד, אנו מרגישים ריקנות, התנתקות כלשהי, חוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון מהקיום הנוכחי. מאידך, מופיעה משיכה כלשהי, ביטחון כלשהו, ידיעה כלשהי שצריך להיות משהו מעל הריקנות. כל זה מבוסס על האגו שלנו שרק מתפתח כהמשך לכל ההיסטוריה שלנו, כהמשך לאבולוציה שלנו.

כל ההיסטוריה שלנו נקראת "לילה". במשך הלילה הזה אנו צריכים להכין את עצמנו בכך שאנו יודעים, מבינים בדיוק שכל ההתפתחות שלנו עד ימינו הייתה נחוצה. כל המצבים, כל השלבים שעברנו, גם הם היו נחוצים כי בצורה כזאת אנו ככלל מכינים כלי ריק. בנוסף לכך, אנו מתחילים להבין בהדרגה שהריקנות הזאת, יש לה מטרה כלשהי, כי אין שום דבר בטבע שהוא חסר תכלית. לכן אנו מנסים לברר היכן נמצאת המטרה, ועל כך מספר לנו הזוהר.

כפי שאנו איתכם, כך כל אותם אנשים שהיו לפנינו במהלך הרבה מאוד דורות, אלה שגילו, אלה שניסו לגלות את מהות הקיום הזה, נקראו "חברי הכלה" או "בני החופה". החופה היא כל המבנה של הבריאה כולה. דווקא בני החופה יוצרים את כל התנאים, שכּל הבריאה הופכת להיות מוכנה תחת האור שלו, יכולה לקבל את המילוי הזה לתוכה ולכן היא נקראת "כלה". לכן אותם אישים שמכינים את עצמם למצב כזה, נקראים "בני היכלה". אלה הבנים של ההיכל שבו מתרחש כל החיבור של כל הבריאה, הכלה, עם הבורא, החתן. זה חיבור מלכות עם זעיר אנפין.

"מלכות" נקראת, כל הרצון שנברא על ידי הבורא. הרצון שעבר את כל השלבים של ההתרוקנות, ההכרה בריקנות, ההכרה בנחיצות של המילוי הנכון בחיבור עם הבורא באמצעות תכונת ההשפעה והאהבה. בצורה הזאת מגיעה המלכות למצב שכאשר מתעורר החיבור, הוא במעבָר בין הלילה ליום, ואילו הלילה הוא כל מצב הגלות.

אנו לא מבינים את המצב שלנו כגלות, כפי שרשמתי "לילה דכלה". כל השלבים האלה שעברנו, מצבי הגלות, אנו מרגישים כאשר אנו מתחילים לעלות בדרך ממצב "2" למצב "3", כאשר אנו מתחילים להכיר את מצבנו הפרטי באמצעות חכמת הקבלה. כשאנו מרגישים מוגלים מהעולם הרוחני, מחשיבים את עצמנו כנמצאים מתחתיו ורוצים לעלות אליו, זה המצב האמיתי של גלות. שאר המצבים מוגדרים לפי המשיג אותם. לכן אם נשאל את האדם אם הוא נמצא בגלות באופן כלשהו, הוא לא יבין על מה מדברים איתו.

בתחילת שלב "2", אנו מקבלים את הנקודה שבלב, ממנה מגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים באמצעותה להתפתח. כל עוד לא עוברים דרך המחסום ולא נכנסים למצב של קשר עם הבורא, המצב הזה נקרא "לילה". אך כל השלבים הקודמים, למרות שאיננו מכירים אותם, גם הם שלבים מקדימים לאותו מצב של התרוקנות. הם דוחפים אותו בהדרגה, יוצרים את מצב ההתרוקנות, ולכן כל השלבים המוקדמים גם נקראים לילה.(ראה שרטוט מס' 1: "הנקודה שבלב", "מחסום", "לילה")

אם נלמד את המאמר הזה לעומק, לא רק במשך שעה אחת, אזי נגלה איתכם שהלילה בנוי ממספר שלבים. השלב הראשון הוא ההכנה ללילה, כאשר האדם יודע מראש שהוא נכנס למצב של לילה וכאשר מסתיים היום. כלומר, הכוחות האגואיסטיים שולטים עליו עד כדי כך, שהשמש מוסתרת והוא נכנס לחושך. אזי עליו להבין שהשלב הזה הוא הכרחי כדי לצבור אגו נוסף בתוכו על מנת שלאחר מכן שוב יוכל לעבוד איתו בכוחות חדשים במדרגה החדשה. כי כל ההשגות, ההתעלויות מווּסתות רק על תיקון האגו שמתגלה באדם. ככל שיתגלה בו יותר אגו, כך ברור שהוא יעלה גבוה יותר.

לכן נחוץ גילוי רחב ועמוק של האגו בצורה רצינית. לפיכך במשך היום האדם כבר מכין את עצמו ללילה שיבוא. הוא אוגר אנרגיה והבנה של מה שיקרה איתו בלילה. לכן כאשר מגיע הלילה הוא מבטל את עצמו, הוא שוחה בתוך האגו הזה, מבין שהוא שולט בו עכשיו ואינו יכול לעשות שום דבר עם עצמו, אך מנסה בצורה כלשהי לא להתחבר איתו אלא פשוט להימצא בו. כפי שנֹח היה בתוך התיבה שלו בים הסוער, ובמצב הזה הוא התקדם למטרה.

כך גם קורה במשך הלילה. לאחר שהאדם מתקרב ללילה, הוא ישֵן עד חצי הלילה. נמצא במצב של שכיבה כאשר הראש, הגוף והרגליים נמצאים באותה רמה רוחנית. כלומר, הוא אינו חושב, הוא אינו יכול לחשוב, כי כל האור מסתלק ממנו והוא נמצא במצב חצי מת לחלוטין. לכן נקרא שהשינה היא אחד חלקֵי שישים מהמוות, כפי שמסביר הזוהר.

לאחר מחצית הלילה, בהמשך לאור הירח יש כבר התפתחות לעבֵר הבוקר. מדובר על ההכנה לבוקר. התרנגול מתחיל לקרוא ומראש מתחילים להרגיש את האור המתקרב. למרות שהאור עדיין לא הגיע, האדם כבר מרגיש אותו. מילה נרדפת לתרנגול היא גבר, שכאשר הוא קורא, האדם כבר מתחיל להתעורר עם התכונה הגברית. הוא קם לבוקר עם התעוררות לקשר עם האור. לאחר מכן יש מצב הנקרא "עמוד השחר", החלק החשוך ביותר של הלילה לפני ההארה הגדולה. בהמשך יש עליית כל השחר, ואז הופעת האור והשמש.

הזוהר מדבר על כך שיש חלקים רבים בתוך כל התהליך הזה, אך אנו עוברים זאת על עצמנו מהר מאוד בזמן שלומדים את חכמת הקבלה. לפי השיטה של חכמת הקבלה אפשר לא לסבול הרבה ולעבור את התהליך תוך מספר שנים, שאם לא כן האדם יעבור זאת בצורה איטית יותר. אך בסופו של דבר, כולם יגיעו למצב של לילה, של בוקר הלילה, שבו יהיה כל אחד מאיתנו באופן אישי או בקבוצות קטנות, כי כל האנושות צריכה להגיע לכך.

כאשר כולם יגיעו למצב הזה, אנו כאילו נכנסים לתוך אותו היכל הכלה ומתאספים בתוך אותו אולם חתונות, ואז פתאום הכלי הזה בשל. בו המצב הסופי של הדבקות, החיבור של כל הנברא עם הבורא. כל אחד מקבל שם את המילוי הפרטי שלו, והוא מרגיש גם את המילוי הכללי. לכן רבי שמעון וכל חבריו היו עשרת הספירות היסודיות שיצרו והרכיבו את הכלי הזה.

כל אחד מהם היו מרננים³. "וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד ואחד מהם היה מחדש דברי תורה," כי התורה היא שיטת התיקון, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"⁴. רבי שמעון "היה שמח" עם חבריו. "אמר להם רבי שמעון: בני, אשרי חלקכם, כי למחר לא תבא הכלה אל החופה," לחיבור הזה, "אלא עמכם, משום שכל אלו המתקנים תקוני הכלה בלילה הזה, ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון."

מאחר שכל אחת משבע הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – בנויה מעשר ספירות, כך יש שבעים עטרות, שבעים אורות. כולם נכנסו לתוך הצדיקים, עשרת המחברים של ספר הזוהר שעשו הכנה לכלי הזה. כל החטאים הקודמים שלהם, שאותם גילו המחברים, הם גילו עבור כל האנושות כי אותם מחברים מהווים את עשר הספירות העיקריות.

למדנו ואנו יודעים שכל הבריאה בנויה מעשר תכונות עיקריות. עשר הספירות האלה הם עשרת הצדיקים שחיברו את ספר הזוהר. לכן ספר הזוהר מתאר את כל 125 המדרגות החל מעולמנו עד העולם העליון. מחברי הזוהר הם כל עשר הספירות האלה, עשר התכונות האלה. הם עצמם הינם היסוד, עמודי התווך עבורנו. אנו מתחברים אליהם, מתחברים לעץ הספירות באופן כלשהו. הם היסוד ואנו כולנו מסביבם.(ראה שרטוט מס' 2: "10 הספירות", "125 המדרגות")

לכן כשנכתב ספר הזוהר, הוא היה כנברא גמור. הספר מדבר על כל הבריאה עד גמר תיקונה ועל כל 125 המדרגות. לכן כל אחד מאתנו, לא משנה לאיזו נקודה בבריאה הוא שייך, לאיזה חלק בגוף הבריאה שנברא על ידי הבורא הוא שייך, בכל זאת הוא שייך לספר הזוהר. כי עשר הספירות העיקריות האלה, עשר התכונות היסודיות האלה שהיו אותם עשרה מחברים, הן התכונות היסודיות השייכות לו.

"פתח ר"ש, ואמר,"⁵ גילה עוד יותר את מה שעומד לפניהם "ואמר, השמים מספרים כבוד אל וגו'. מקרא זה כבר העמדתי אותו, אבל בזמן הזה, שהכלה מתעוררת להכנס לחופה," הכלה היא כל הבריאה הזאת.

המשתתפים, המחברים של ספר הזוהר ביצעו בפעולותיהם את כל התיקונים עבורנו. התיקון כבר נעשָה, המצב הבא כבר מוגדר, כבר קיים, ולנו נשאר רק לגלות אותו. אנו רק מתקנים את ההתכללות שלנו במצב המושלם הזה. אנו איננו בונים אותו בעצמנו, הוא כבר מובנה וקיים. אנו רק מתקנים את עצמנו כדי להרגיש אותו, כדי להתעורר בתוכו בצורה פעילה.

רבי שמעון אומר ש"השמים מספרים כבוד אל וגו'." ובאותו זמן "שהכלה מתעוררת להכנס לחופה, למחר, היא מתתקנת," לקשר עם הבורא, עם חבריה המגדירים אותה ככלה. כל הכלי הוא הכלה, ואילו האור שצריך להיכנס ולמלא אותה, זה הבורא, זה החתן.(ראה שרטוט מס' 2: "כלה", "חתן")

כל החברים ששמחו איתה באותו לילה, מדוע "שמחו עמה כל אותו הלילה"? כי לילה דכלה זה אותו השלב שבו האנשים כבר מבינים שהם נמצאים במצב של לילה ולפניהם הבוקר, הקשר, הדבקות. הם מרגישים מראש את המצב העתידי הזה ולכן הם כבר שמחים בו. כמו אותו אדם שנמצא לפני סעודה וכיבוד מצויין, מושלם, שמסָפק אותו. לא משנה איזו דרישה יש לו או איזה טעם, רק חסר לו התיאבון. אזי הוא כבר שמח שיתעורר בו עוד ועוד תיאבון. הוא יודע שלפני כן ילך לטייל, לעשות משהו או לעסוק במשהו, לשתות משקה חריף. כי כאשר יש לפני האדם משהו נעים, אזי ההשתוקקות לזה עוד יותר מחדדת את המפגש העתיד לבוא.

לכן הם שמחים בה כל הלילה "והיא שמחה עמהם." כלומר, שמחה כל הבריאה שנבראה על ידי הבורא. שמח כל הרצון שמתכוון עכשיו לקבל לתוכו בצורה נכונה את כל אור אין סוף, הנקרא "בורא".(ראה שרטוט מס' 2: "אור אין סוף")

והיא שמחה עמהם "ומאירה בקישוטיה עם החברים". כלומר, כל הרצונות שהיו אגואיסטיים בעבר, מיתקנים להיפוּך, להשפעה, לרצונות של השפעה. "ומאירה בקישוטיה" עם האור החוזר, עם ההיפוך, כלפי הבורא. היא מַפנה את עצמה כלפי הבורא. רק כאשר היא משיגה את ההשתוקקות שלה בצורה מלאה מתוך עצמה, מתוך כל כוחה, אזי מתרחש החיבור, מתרחשת הדבקות. הכול תלוי בחלק הנקבי של הבריאה, בכלה.(ראה שרטוט מס' 2: "אגו ← השפעה", "אור חוזר")

"ולמחר,"⁶ עם הופעת האור, עם הופעת השמש ביום חדש, שבו הם מתאספים יחד, "כמה המונים, צבאות, ומחנות, מתאספים אליה," מתגלים כל החלקים של הבריאה. כאן הזוהר מדבר על מה שיהיה בעתיד ובעתיד הקרוב. אנו כבר נמצאים איתכם בשלב האחרון של ההתפתחות הזאת, ושלב זה צריך להיות דווקא בימינו.

רבי שמעון אומר שכל אלה מתאספים אצלה, "והיא, וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד ואחד מאלו שתקנו אותה בעסק התורה, בלילה הזה. כיון שנתחברו יחד, ז"א ומלכות," זעיר אנפין ומלכות "והיא, המלכות, רואה את בעלה, ז"א, מה כתוב, השמים מספרים כבוד אל. השמים, זהו החתן הנכנס לחופה. שהוא ז"א הנקרא שמים." השמיים "מאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם."(ראה שרטוט מס' 2: "ז"א-שמים", "מלכות-ארץ")

הזוהר מפרט לנו פירוט רב, כיצד מתחלקות כל הפעולות שלנו במשך 6000 שנה. כי מאז שהנשמה הראשונה גילתה את המצב הזה שהיה נקרא "אדם", חלפו 5770 שנה. עד למצב שאנו צריכים לגלות נשאר הפרש של 230 שנה כדי להשלים את פעולותינו במשך 6000 שנה. ההפרש של 230 שנה שנשאר לנו, כבר אין לו משמעות ואנו יכולים לחפות עליו מוקדם יותר. הדבר כבר תלוי בנו, ולכן היה חשוב לנו להגיע למצב שבו מתגלה ספר הזוהר, מתגלה שיטת חכמת הקבלה.(ראה שרטוט מס' 2: "אדם", " 5770 שנה", "6000 שנה").

המצב עצמו של הבריאה הנקראת כלה, מדבר על סוף כל העבודות האלה, כי פירוש המילה כלה הוא גם סוף. "סוף" הוא הסוף של כל התיקון. אותיות "חתן" מרכיבות את המילה נוחת, יורד לתוך הכלה. כלומר, הכלה מסיימת את כל תיקוניה, מתעלה אל החתן והחתן יורד אל הכלה.

"כבוד אל, זה הוא כבוד הכלה, דהיינו המלכות, שנקראת אל. שכתוב, אל זועם בכל יום. בכל ימי השנה היא נקראת אל, ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. שזה מורה, יקר על יקר, (אורה על אורה, וממשלה על ממשלה.)"⁷

השם אֵל הוא אחד מהשמות הרבים שיש לבורא. למעשה אין לבורא, אין לכוח העליון שם משלו, אלא השמות מציינים את אותן התכונות שמרגיש הנברא. כלומר, לפי ההתגלות שלו הוא ממעל או שהוא קשוח או שהוא ברחמים או שהוא רך או שהוא טוב. אֵל, זו מילה של בעל הרחמים הגדולים ביותר המופיע עם הדין הגדול ביותר. אם לא כן זה בלתי אפשרי, כי על מה יופיעו הרחמים? חוסר התיקון של התחתון מורגש על ידי הדין שמלמעלה. ממעל ברורים המצבים הטבעיים האלה של חוסר התיקון ואז הדין מתחיל. דווקא אז המעבר למדרגה הבאה: הרחמים יורדים אל הכלה ויש פה אהבה מצד הבורא וגם מצד הכלה כלפיו.

"באותה שעה שהשמים, שהם ז"א, נכנס לחופה,"⁸ כלומר, הבורא מתקרב ומאיר לנו, לכל הנשמות, "כל אלו החברים" כל החברים של הכלה, כל החלקים שלה "שהתקינו אותה, בעסק התורה בלילה, כולם נודעים שם בשמותיהם, זהו שכתוב, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, אלו הם בעלי אות ברית, שנקראים מעשה ידיו. כמו שאתה אומר, ומעשה ידינו כוננהו."

אלה אותן פעולות שעשינו בידינו עם האגו שלנו. "ידיים" הן האגו, כי רוצים לתפוס לתוכן את הכול. לכן כאשר יש מעשה כלשהו שאינו אגואיסטי, הוא מכין את עצמו דווקא לדבקות עם הבורא.

על כך דיבר רבי המנונא סבא⁹, שהיה חכם גדול והביע את כל החכמה של הבריאה דרך האותיות, במאמר הנקרא "אותיות דרבא המנונא סבא". הוא פתח לנו את כל הספֵרה שמתגלה לנו דרך האותיות, דרך שאינה פשוטה כל כך. כפי שאנו בנויים דרך חמשת החלקים של כנפי הריאה שדרכם אנו נושמים, דרך חמשת חלקי הגרון, דרך חלקי הפֶּה, דרך כל אותיות החיך, דרך השפתיים. דרך חמשת קבוצות הצלילים האלה יוצאות חמשת הספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, והן מייצגות את נתוני המידע כלפי חוץ.

רבי המנונא סבא אומר כאן: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. היינו שלא יתן האדם את פיו, לגרום, לבוא להרהור רע," פֶּה הוא המקום שבו נמצא המסך של האדם, הכוח האנטי אגואיסטי שהופך את כל האגו שלו להשפעה ואהבה. "היינו שלא יתן האדם את פיו, לגרום, לבוא להרהור רע, ויהיה גורם להחטיא את בשר הקדש ההוא שחתום בו ברית קדוש." "ברית קדוש", זוהי תכונת ההשפעה בהדדיות כלפי הבורא. משום "שאם הוא עושה כן, מושכים אותו לגיהנם." האור מסתלק ממנו ואז הוא נופל למצב הפוך.

"ואותו הממונה שעל הגיהנם, דומה שמו, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עמו" זו אותה עוצמה שהוא נופל אליה. זו אינה כמות, אלא הנפילה היא איכותית. "ועומד על פתח הגיהנם," הרי זה פֶּתח, זה מקום שבו האדם היה צריך להתחבר עם הבורא, כמו נשיקה באיחוד עם הבורא, אלא שהאיחוד הזה הופך לניתוק ממנו. "וכל אלו ששמרו ברית הקדוש בעולם הזה, אין לו רשות לקרב אליהם." אין לו רשות להתקרב לכל אלו שהכינו את עצמם כך שכל המעשים שלהם יהיו לכיוון של השפעה, כדי שפיהם לא יחטא. עליהם לצבור ולצבור בצורה קבועה עוד מסך על הרצונות הגבוהים ביותר שאנו קוראים להם "מדבר", "אדם". זה מוגדר לפי מה שאנו מוציאים מפינו, ובכך אנו שונים מכל שאר היצורים האחרים. לפיכך עלינו לעקוב בצורה מאוד ברורה אחרי מסכינו, שישמור על מקומו ועל כוחו.

כאשר "דוד המלך, בשעה שקרה לו אותו מעשה,"¹⁰ כאשר הוא לקח לעצמו את בת שבע, אישה שבעלה נשלח למלחמה ודוד לקח אותה לעצמו; כאשר קרה לדוד אשר קרה לו, אזי אחז אותו פחד, והוא אמר: "רבונו של העולם, כתוב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש." מה הוא חייב? "דוד, שחלל בריתו בערוה, מהו. אמר לו הקב"ה, דוד צדיק הוא, וברית הקדוש על תקונו עומד, כי גלוי לפני, שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם."

"אמר לו דומה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי."¹¹ אם גלוי לך דבר שלא היה גלוי לפני דוד, אתה יודע אך הוא לא ידע על כך. לפיכך מדוע הוא עלול להיות חייב על מעשה כזה? ענה לו הבורא, שכל מה שעשה דוד, הכול הוא עשה ברשותו, כי אף אחד לא הולך למלחמה עד שהבורא לא ייתן לו אישור מראש, אישור לגירוש. אין פה עימות סתמי בין מלאך המוות, דוּמָה, לבין הבורא, אלא מדובר במה שקורה בתוכנו. אין מדובר פה על איזו אישה אהובה שנאבקים עליה, אלא על מאבק פנימי בתוכנו, האם אנו נאבקים עבור המילוי העצמי שלנו.

במקרה כזה אומר לו דוּמה, מלאך המוות: "אם כן, היה לו לחכות שלשה חדשים, ולא המתין, אמר לו, במה הדבר אמור, רק במקום שאנו יראים אולי היא מעוברת, וגלוי לפני, שאוריה." בעלה "מעולם לא קרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב אוריה, שהוא אותיות אור י"ה." ולכן כל זה לא קרה.

הסיפור הוא בהחלט משל. העניין הוא שדוד הוא מלכות, כל הבריאה, כל הכלה. מלכות בנויה משני חלקים, עליון ותחתון. החלק העליון הוא נסתר לחלוטין ונקרא "אוריה" מלשון אור י-ה, אור הבורא. עדיין אין כלפי הנברא שום קשר והוא רק מכין את עצמו לנברא. אוריה הוא בן הזוג הראשון של בת שבע.(ראה שרטוט מס' 3: "דוד-מלכות", "אוריה – אור-י-ק")

מדוע מלכות המלאה נקראת "בת שבע"? כי חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הם שבעה חלקים, ובת שבע הנקראת בת, נגזרת משבעת החלקים. זוהי מלכות המלאה, ואילו דוד הוא החלק התחתון בלבד. ברור שהכנת הכלה היא תחת השפעת אור הבורא הנקרא "אוריה". לאחר מכן היא מתגלה כבר במדרגתה הבאה הנקראת "דוד" .לפיכך "המלך דוד" נחשב לכל המלכות. דוד הינו אחד מהשמות הנפוצים ביותר בעולם, אף נכון להיום.(ראה שרטוט מס' 3: "חג"ת נהי"מ")

"אמר לו,"¹² דוּמָה "רבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי, אם" גלוי "לפניך שאוריה" לא היה לו קשר עם בת שבע, האור לא יכול היה להיכנס לתוך הכלים האלה, לרצונות האלה. אם כך, מי גילה זאת לדוד? "היה לו לחכות שלשה חדשים", הוא לא ידע לפני כן. "ועוד, אם תאמר, שדוד ידע שלא שכב עמה מעולם, למה שלח אותו דוד וצוה אותו לשמש באשתו, שכתוב, רד לביתך ורחץ רגליך."

ראו כיצד הזוהר מספר לנו את הכול בצורה של משל וכיצד הוא מבלבל אותנו עם הגדרות מאוד גשמיות, שמפילות אותנו באופן מוחלט למשמעות אחרת של הסיפור.

"אמר לו, ודאי לא ידע,"¹³ ברור שדוד לא ידע "אבל חיכה יותר משלשה חדשים, כי ארבעה חדשים היו. שלמדנו, בחמשה ועשרים בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל ללכת למלחמה." לפי המִספרים הנסתרים נאֱמר לנו באילו ערכים ובאיזו צורה המעבר מהמצב שהבורא, האור העליון, מילא את החלק העליון והתחיל לעבור בתוך הספירות התחתונות, בזמננו. זה מצב שבו דוד התחיל להתגלות כמקבל את האור העליון של הבורא, ואנו כמו הכלי הכללי שנקרא דוד.

למעשה, בזאת מסתיים הקשר ביניהם, והזוהר מסיים את דיבורו על כל הבעיה שבין דוּמה לבורא. הבעיה היא בכך שאם מתגלה האור מלמעלה למטה, מאוריה לדוד, האם הוא יתגלה בצורה של דוּמה, של מלאך המוות? האם הוא יתגלה בצורה של הקבלה האגואיסטית שלו, או שהוא יתגלה לו בצורה האלטרואיסטית? זו כל הבעיה, כל הוויכוח, ההבדל שבין דומה לבורא.(ראה שרטוט מס'3: "בצורה האגואיסטית = דוּמה")

האגו מנסה למצוא תחבולה כלשהי האם אפשר לקבל את האור העליון בצורה אגואיסטית. לפי כל הבירורים של החומר, אנו רואים שלא הכול מוכן פה באופן שבתיקון כל הכלים נגיע רק בצורה האלטרואיסטית לקבלת גילוי הבורא בכלים התחתונים שלנו הנקראים "דוד".

לכן כולם היו שותפים בחיבור איתה¹⁴ והם שווים לידיים שלו, והיא רושמת כל אחד ואומרת: מהו רקיע השמיים? זה המקום שבו כל סימני גרמי השמיים והשמש נקראים כספר הזיכרון. "רקיע השמיים" זה אותו מסך שבו נרשמים כל הפעולות והתיקונים. וברקיע השמיים יש את ההארה של אותו אור שממנו הכול יורד למלכות.

"יום ליום יביע אומר,"¹⁵ יום קדוש שבו האור יתגלה בנשמותינו, בכלים שלנו. "ולילה ללילה," כלומר, כל הספירות של מלכות, כל המצבים יתאספו כולם ללילה אחד. כל מדרגה מהללת את רעותה, שיקבלו את כל הגילוי הגדול. תחילה יהיה החושך הגדול ולאחר מכן הגילוי הגדול.

כל המילויים נוצרים מרקיעי השמיים, מרקיעים חדשים ומארצות חדשות. אנו יודעים שעל הארץ מתגלות חמש דרגות של אגו וכולן מכסות את חמשת הרקיעים. זה מצב הבנוי מחמש ספירות, שכולו מתמלא באור עליון. בזה מושג גמר התיקון, כל המילוי, שנצטרך להשיג עד סיום 6000 שנה. אנו נמצאים עכשיו בסוף המימוש שלו, וצריכים כבר לתת זאת לעצמנו.

לכן כשנוצרו השמיים והארץ, הזעיר אנפין כבר "שׂם מדורו ומשכנו בהם" ושׂם במלכות¹⁶ אור חוזר. כאשר מלכות תתגלה לחלוטין בתכונת ההשפעה כולה ובכל העולם זעיר אנפין, יוכל הבורא למלא את הנברא.

"כיון, שז"א, שורה באותם הרקיעים, ומתעטר בהם, אז, והוא כחתן יוצא מחופתו, הוא שמח ורץ ברקיעים אלו, ויוצא מהם, ונכנס ורץ לתוך מגדל אחר אחד, במקום אחר."¹⁷ כלומר, מספירה לספירה. "מקצה השמים מוצאו. ודאי מעולם העליון יוצא ובא, שהוא קצה השמים למעלה, דהיינו בינה. ותקופתו, מי הוא תקופתו. הוא קצה השמים למטה, דהיינו מלכות. שהיא תקופת השנה הסובבת לכל הסיומים, ונקשרה מן השמים עד הרקיע הזה."

אין שום דבר נסתר כאשר יש מילוי מלא של זעיר אנפין¹⁸. "היינו, שאין נסתר מחמתו מאותה תקופה, שהיא תקופת השנה הנ"ל, ומתקופת השמש הסובב בכל צד. ואין נסתר, פירושו, שאין מי מכל המדרגות העליונות שתסתר ממנו, שהיו כולן סובבות ובאות אליו, וכל אחת ואחת אין מי שתסתר ממנו. מחמתו, פירושו, שמתחמם ושב אליהם אל החברים בשעה שהם בתשובה שלמה. כל השבח הזה, וכל הערך הזה, הוא בשביל התורה שעסקו. שכתוב, תורת ה' תמימה."

הכול הוא מהמילה ה-ו-י-ה, המילה הבסיסית של הבורא. אנו חוזרים ומשתמשים במילה הזו פעמים רבות אף בדתות אחרות. היא מופיעה גם בכנסיות ובמקומות קדושים רבים. השם י-ה-ו-ה מורכב מאותיות שאין להן שום משמעות. למעשה לא מבטאים את ה-ו-י-ה או י-ה-ו-ה בצורה כלשהי ואי אפשר לבטא את השם הזה כי האותיות האלה אינן מילה, אלא מבטאות את הספירות חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ואילו הכתר שיוצר אותם כמו לא נמצא בתוכם, אלא בקצה של האות הראשונה, האות י', קוצו של י'.(ראה שרטוט מס' 4: "י-ק-ו-ק", "כ←ח ב ז"א מ)

השם בעל ד' האותיות האלה הוא לפי דרגות יצירת הכלי, כי הכלי נוצר בד' דרגות עביות, דומם, צומח, חי, מדבר. הכלי שנוצר בהדרגה עם התפתחות האגו הוא השם הקדוש של הבורא. מדוע לא ניתן לבטא את השם הקדוש? כי תלוי איזה מסך עומד בכלי. דווקא האור החוזר מבטא איזה אור ישר יכול להיכנס לכלי. ככל שיש יותר אור חוזר, כך יותר אור ישר יכול להיכנס לכלי.(ראה שרטוט מס' 4: "מסך")

אנו מדברים איתכם ב"לילא דכלה", כאשר האור העליון כולו ממלא את כל הבריאה לחלוטין. אזי חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אלה הרצונות שכולם מתוקנים, מתמלאים באור העליון. הרצון בתוספת המילוי יוצרים את השם המפורש של הבורא, ה'. כי לפי ההרגשה שלנו שהוא בתוכנו, כך אנו נותנים לו שֵם, כפי שנותנים שם לכל דבר בעולם. לשום תופעה בעולם אין את השם שלו, אלא רק לפי האופן שאנו מרגישים אותו וכך גם מדברים עליו. לכן כאשר מדובר על בריאת השמיים והארץ, על ההשגה שלנו ועל הופעת הבורא כלפינו, אז מדובר רק בהשגה בצורה סובייקטיבית של הנברא כלפיו. (ראה שרטוט מס' 4: "ח, ב, ז"א, מ" "חתן+כלה=שֵם")

בזאת מסתיים המאמר הנקרא "לילה דכלה". בכל התהליך הארוך שלנו בעולמנו, בהיסטוריה, ברוחניות, בגשמיות, בהתפתחות, מגיעים למצב שנוכל כולנו לתקן את עצמנו, להכין את כל הרצון הכללי שלנו כדי שיהיה הפוך. להביא את כל האנרגיה, את כל המידע, את כל העוצמה, את כל האהבה, את כל הקשר, את כל התענוג, את כל הבריאה הנצחית השלמה למצב הנקרא "דבקות" של הנברא עם הבורא ואף נקרא "חופה" של החתן עם הכלה.

נקווה שנשיג את הדבקות כבר בגלגול שלנו בחיים האלה, ונהיה אלה הראויים לממֵש את התיקון האחרון הזה. הכול תלוי בנו מאחר שספר הזוהר התגלה, גלויים לנו בו כל הפרטים, כל האמצעים לביצוע התיקון הזה. אנו מסוגלים לבצע זאת יחד, וכל זה תלוי רק בנו. נקווה שנוכל לעשות זאת.

שאלה: מי הם עשרת המקובלים שחיברו את ספר הזוהר? מי הם אותם כוחות שכבר עשו את התיקון עבור כולם, ומדוע עלינו לעבור את כל זה מחדש?

הדבר דומה לילד קטן שמרגע היוולדו הכול פתוח עבורו, הכול מוכן עבורו. עובדים עבורו מפעלים, אנשים שצריכים לחנך אותו, להלביש אותו, להכין אותו, ללמד אותו, הכול הוכן עבורו. אך הלאה, את התיקון שלו הוא צריך לעשות.

אותם עשרה מקובלים, מחברי ספר הזוהר, שמותיהם חקוקים בישראל בכניסה לאותה מערה, שבה נכתב ספר הזוהר. הם הכינו את התיקון הזה, אך תיקנו אותו בכוח, לא בפועל. עלינו לעשות זאת בפועל, אך הם במהותם עשו את זה. באותו מצב שהם השיגו, משם כבר יורד אלינו אור התיקון. לכן הם חיברו את הספר לפני 2000 שנה, כי הכינו את התשתית לתיקון. הספר מתגלה כלפינו רק עכשיו כי הדור שלנו צריך לממש את התיקון הזה.

שאלה: האם הכרחי להשיג את גילוי כל האגו שלי, למרות שאיני רוצה להיות אגואיסטי?

לא תוכל להתפתח בלי לגלות את כל האגו שלך. לא תוכל לבנות את אותו כלי שיתמלא באור. אתה חייב לפתוח את כולו, לגלות את כולו ולתקן אותו הפוּך, להפוֹך להיות דומה לבורא. אם לא תעשה כן, אין מקום לתיקון. כשאתה מתחיל לתקן את האגו באמצעות האור, באמצעות השיטה של הקבלה, אזי התיקונים עוברים מהר ולא במשך דורות להיוולד ושוב למות. אתה יכול לעשות זאת יחסית בכל מהלך החיים האלה ולגמור את כל התיקון שלך.

שאלה: האם אפשר להרגיש את הלילה אם בחיים הכול בסדר?

לאחר שתתחיל ללמוד תוכל לראות מה זה בסדר או לא בסדר. העניין הוא שהקבלה אינה מקלקלת את החיים של האדם אלא מראה לו את הריקנות לעומת המילוי הרוחני. אתה יכול להמשיך להיות מוצלח, עשיר, בריא, מאושר בחיי משפחה, אך בכל זאת צריכה להופיע בתוכך ריקנות כלשהי. אני חושב שיש בך ריקנות, שאם לא כן לא היית יושב איתנו בשיעור, שהרי אתה רוצה לקבל משהו. הריקנות הזאת תתאסף ביחס לכל השפע של העולם הזה. לשם כך אינך צריך להיכנס לייסורים גשמיים, אלא תעריך יותר ויותר את הרוחניות ביחס לגשמיות.

שאלה: האם אפשר לומר שהמפגש של הכלי העולמי היום, הוא כמו חתונה, כמו לילה דכלה?

היום, ה- 27 ביוני, הוא לילה דכלה. אנו כבר נמצאים בו. יש ערב איחוד בכל הכלי העולמי. בצפון אמריקה, באירופה, במזרח אירופה, במערב אירופה. זו הפעם הראשונה שביום האיחוד עוברים הכול ביחד. לאחר השיעור הווירטואלי יש גם ועידה, כך שבניו יורק, בפיטר, כולם יכולים להתחבר. הקישוריות להתחברות נמצאת בכל השפות באתר kabbalah.info. אנו נמצאים איתכם כל הזמן, ובתוך שעתיים אעביר שיעור מירושלים, אליה אני נוסע עכשיו. תהיו מחוברים ונעביר בעוצמה את יום האיחוד הזה. בנוסף יש מחר פעולה של ערב איחוד בישראל, בקבוצת הצפון המאוחדת. אני ממליץ להיות יחד אתנו.

שלום ולהתראות, מחבק את כולכם בחום, מחכה לכם ונמצא אתכם.

(סוף השיעור)

שרטוט מס' 1

שרטוט מס' 2

שרטוט מס' 3

שרטוט מס' 4

---

1. "קכה) רבי שמעון הוה וכו': ר"ש היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שבו הכלה, שהיא מלכות, מתחברת בבעלה. שלמדנו, כל החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו הלילה, שלמחרתו ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתקוניה שהיא מתתקנת בהם, דהיינו, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התקונים שלה ותכשיטיה. והיא, הכלה, ועלמותיה, באה ועומדת על ראשיהם, ומתתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עמהם. ואלו, החברים העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם."↩

2. "ביאור הדברים, יש בזה ב' פירושים ושניהם עולים בקנה אחד: א) כי ימי הגלות נק' לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל, ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה', ועם כל זה, דוקא בעת ההיא מתחברת הכלה בבעלה, ע"י התורה והמצות של הצדיקים הנקראים בעת ההיא בשם תמכין דאורייתא, וכל המדרגות הנשגבות הנקראות רזין דאורייתא מתגלות על ידיהם, כי ע"כ הם נק' עושיהם, שהם כביכול העושים של התורה. (כנ"ל אות קכ"ד). ונמצא שימי הגלות נקראים ליליא דכלה אתחברת בבעלה. וכל אינון חבריא דבני היכלא דכלה, הם התמכין דאורייתא."↩

3. "קכו) והוה ר' שמעון וכו': והיה ר"ש וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד ואחד מהם היה מחדש דברי תורה, ורבי שמעון היה שמח. וכן כל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בני, אשרי חלקכם, כי למחר לא תבא הכלה אל החופה, אלא עמכם, משום שכל אלו המתקנים תקוני הכלה בלילה הזה, ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון."↩

4. "בראתי יצר רע, ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ע"ב)↩

5. "קכז) פתח ר' שמעון וכו': פתח ר"ש, ואמר, השמים מספרים כבוד אל וגו'. מקרא זה כבר העמדתי אותו, אבל בזמן הזה, שהכלה מתעוררת להכנס לחופה, למחר, היא מתתקנת, ומאירה בקישוטיה עם החברים ששמחו עמה כל אותו הלילה, והיא שמחה עמהם."↩

6. "קכח) וביומא דמחר כמה וכו': ולמחר, כמה המונים, צבאות, ומחנות, מתאספים אליה, והיא, וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד ואחד מאלו שתקנו אותה בעסק התורה, בלילה הזה. כיון שנתחברו יחד, ז"א ומלכות, והיא, המלכות, רואה את בעלה, ז"א, מה כתוב, השמים מספרים כבוד אל. השמים, זהו החתן הנכנס לחופה. שהוא ז"א הנקרא שמים. מספרים, היינו שמאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם."↩

7. אות קכ"ט↩

8. "קל) כדין בההיא שעתא וכו': אז, באותה שעה שהשמים, שהם ז"א, נכנס לחופה, ובא ומאיר לה, כל אלו החברים שהתקינו אותה, בעסק התורה בלילה, כולם נודעים שם בשמותיהם, זהו שכתוב, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, אלו הם בעלי אות ברית, שנקראים מעשה ידיו. כמו שאתה אומר, ומעשה ידינו כוננהו. שהוא אות ברית החתום בבשרו של אדם."↩

9. "קלא) רב המנונא סבא וכו': רב המנונא הזקן, אמר כך. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. היינו שלא יתן האדם את פיו, לגרום, לבוא להרהור רע, ויהיה גורם להחטיא את בשר הקדש ההוא שחתום בו ברית קדוש. שאם הוא עושה כן, מושכים אותו לגיהנם. ואותו הממונה שעל הגיהנם, דומה שמו, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עמו, ועומד על פתח הגיהנם, וכל אלו ששמרו ברית הקדוש בעולם הזה, אין לו רשות לקרב אליהם."↩

10. "קלב) דוד מלכא בשעתא וכו': דוד המלך, בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה דומה לפני הקב"ה, ואמר לו, רבונו של העולם, כתוב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש. וכתוב, ואל אשת עמיתך וגו'. דוד, שחלל בריתו בערוה, מהו. אמר לו הקב"ה, דוד צדיק הוא, וברית הקדוש על תקונו עומד, כי גלוי לפני, שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם."↩

11. "קלג) אמר ליה אי וכו': אמר לו דומה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו הקב"ה, ועוד, כל מה שהיה בהתר היה. לפי שכל היוצאים למלחמה, אף אחד מהם אינו יוצא עד שיתן גט לאשתו. אמר לו, אם כן, היה לו לחכות שלשה חדשים, ולא המתין, אמר לו, במה הדבר אמור, רק במקום שאנו יראים אולי היא מעוברת, וגלוי לפני, שאוריה. מעולם לא קרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב אוריה, שהוא אותיות אור י"ה. וכתוב אוריהו, שהוא אותיות אור יה"ו. שחתום בו שמי, לעדות, שלא שמש בה מעולם."↩

12. "קלד) אמר ליה מארי וכו': אמר לו, רבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שאוריה לא שכב עמה, לפניו מי גלוי, היה לו לחכות שלשה חדשים. ועוד, אם תאמר, שדוד ידע שלא שכב עמה מעולם, למה שלח אותו דוד וצוה אותו לשמש באשתו, שכתוב, רד לביתך ורחץ רגליך."↩

13. אות קל"ה, לא קוראים אותה עד סופה, וממשיכים לקרוא מאות קל"ט.↩

14. "קלט) ובג"כ ומעשה ידיו וגו': ומשום זה, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אלו הם החברים שנתחברו בכלה זו, שהיא המלכות, ע"י עסק התורה בליל שבועות (כנ"ל אות ק"ל) ובעלי אות ברית שלה הנקראים מעשה ידיו (כמ"ש שם). מגיד ורושם כל אחד ואחד (כמ"ש שם). מי הוא הרקיע. זה הוא הרקיע, שבו החמה והלבנה והכוכבים והמזלות, והוא נקרא ספר הזכרון, הוא המגיד, והרושם אותם, והכותב אותם, שיהיו בני ההיכל שלו, ושיעשה רצונם תמיד."↩

15. "קמ) יום ליום יביע אומר: פירושו, יום קדוש מאלו ימים העליונים של המלך, דהיינו הספירות של ז"א הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות, ואומרים כל אחד לחבירו, אותו הדבר שאמר, וז"ש, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. ולילה ללילה, היינו כל מדרגה השולטת בלילה, היינו הספירות של המלכות השולטת בלילה, משבחים זה לזה, אותה הדעת שכל אחד מקבל מחבירו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים."↩

16. " קמב) וכיון דאתעבידא וכו': וכיון שנעשו מהם רקיעים מי שורה בהם. חזר ואמר, לשמש שם אהל בהם. אותו השמש הקדוש, שהוא ז"א, שם מדורו ומשכנו בהם, ונתעטר בהם."↩

17. אות קמ"ג↩

18. אות קמ"ד↩