שיעור בוקר 31.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

 

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, נושא מגלות לגאולה, קטע מספר 133.

קודם אנחנו צריכים להרגיש מה היא הגלות שאנחנו נמצאים בה, שאנחנו מרגישים אותה, שהיא לוחצת עלינו, שהיא כובשת אותנו. אם אנחנו לא מרגישים את הגלות, אז איך אנחנו יכולים להשתוקק לצאת ממנה ולהגיע לגאולה, כי ההבדל בין גלות לבין גאולה זה באות "א'", במילים גלות וגאולה, שהאות א' מסמלת לנו את אלופו של עולם, הבורא. זאת אומרת, גילוי הבורא בתוך הרגשת הגלות מביא לנו את היציאה מהגלות לגאולה. לכן אנחנו צריכים קודם כל להרגיש שאנחנו נמצאים בגלות.

במה אנחנו בגלות? אם אנחנו נשאל בני אדם בדורנו, אז אני לא חושב שהם יגלו שהם נמצאים בגלות ולכן אין לצפות לגאולה, כי הגלות צומחת מתוך הגאולה, הגאולה תלויה בגלות. ככל שיש חושך במצרים, לפי זה אחר כך מרגישים את האור שמקבלים מלמעלה, ואותו האור העליון הוא בעצם הגאולה. אותו גילוי הבורא, גילוי תכונת ההשפעה, הקבלה, האהבה, החיבור, כל ההבחנות שאנחנו מתחילים להרגיש בינינו בצורה בולטת, ברורה, אלה בעצם הסימנים של היציאה מהגלות - מהחושך, לאור הגאולה. כך אנחנו מתקדמים.

זאת אומרת, אנחנו קודם צריכים להתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בגלות - ברצון לקבל שלנו על מנת לקבל, באגו שלנו שלא נותן לנו לברוח ממנו. וכל פעם אנחנו שוב ושוב חוזרים לחשבונות אגואיסטיים, לתפיסה אגואיסטית, ליחסים אגואיסטים בינינו. אבל בסופו של דבר טיפה ועוד טיפה מצטרפות לחשבון גדול.

אומנם הגלות ארוכה, אבל בסוף אנחנו מגיעים לגאולה - מהגלות מתגלה האות א', גאולה, הבורא מתחיל להתגלות יותר ויותר, הוא מורגש יותר ויותר וכך אנחנו מתרוממים ומגיעים מגלות לגאולה. נקווה שזה יקרה איתנו כבר בזמן הקרוב.

קריין: קטע מספר 133, כותב רב"ש.

"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: למה הגוף משרת את אומות העולם?

"גוף" הוא הרצון לקבל ו"אומות העולם" הם כל הרצונות לקבל שנמצאים בכל אחד ואחד. בחכמת הקבלה אנחנו לא מדברים על החומר הגשמי - בשר, אדמה, אוויר, מים, אלא אנחנו מדברים על הבחנות, ולכן כל מה שיש בנו אנחנו מחלקים בצורה כזאת שיהיה לנו ברור יותר.

שאלה: האם אנחנו בפועל כבר נמצאים בגלות גם אם אנחנו עדיין לא מרגישים זאת?

לא, אנחנו נמצאים איפה שאנחנו מרגישים, הכול הולך לפי הרגשת האדם. ולכן מי שמרגיש שהוא לא נמצא בגלות, הוא עדיין לא נכנס למצרים, הוא צריך לעשות כל מיני פעולות כדי לזהות איפה הוא נמצא. הרצון לקבל שלו מפריע לו, לפי זה הוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, בשליטת הרצון לקבל, בשליטת פרעה. ולפי חוסר הסכמה שלו עם פרעה שהוא רוצה לברוח מהאגו שלו הוא ירגיש עד כמה הוא נמצא בגלות וישתוקק לגאולה.

גאולה מגיעה מתוך כך שמגיע גילוי הבורא בתוך המצרים. גאולה - האות א' מגלה לנו את הבורא, היא מוציאה אותנו ממצרים, מהגלות. כי רק במידה שהבורא מתגלה בינינו, כוח ההשפעה, כוח האהבה, במידה הזאת אנחנו יכולים להתחבר בינינו ובמידת ההתחברות בינינו ככל שאנחנו צמודים בינינו, במידה הזאת אנחנו יוצאים מהרצון האגואיסטי הפרטי של כל אחד ומגיעים לחיבורים מתקדמים בינינו יותר ויותר עד שאנחנו מתחילים להתעלות מעל האגו הכללי שלנו הנקרא מצרים, ואז, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש את העולם העליון.

כך יוצאים יותר ויותר מגלות לגאולה, מהרגשת עצמנו בעולם הזה, החומרי להרגשת עצמנו שנמצאים בתוך הכוח העליון, הבורא, בהשפעה, באהבה, בחיבור בינינו.

שאלה: לפני מספר חודשיים למדנו שיש תחרות בין הכלים ב"מאמר אותיות דרב המנונא סבא", כל אות ניסתה להגיע לבורא ורצתה שהבורא יבחר בה לברוא את העולם, והאות "א'" הייתה היחידה שהבורא בחר בה. גם אתמול שמעתי שאמרת ש"אלופו של עולם" כולל בתוכו את כל הכלים. למה דווקא האות א' נבחרה, למה לא אות אחרת, מה מיוחד באות א'?

האות א' היא שורש לכל האותיות, לכל הכלים, לכל הרצונות, לכל הכוחות, ולכן כשהיא מופיעה אז היא נותנת כוחות לכל הכלים להיות בכוח השפעה.

שאלה: ככל שפסח מתקרב מצב הגלות שאנחנו נמצאים בו הולך ונהיה יותר ברור. מצד אחד אנחנו מבקשים ודורשים לזכור את מצב הגלות, מאידך אנחנו גם צריכים לזכור את החיבור ולעבוד על החיבור. איך להביא לידי ביטוי את שני המצבים האלה יחד, איך להביא את החיבור הפנימי לידי ביטוי?

אנחנו צריכים להעמיד זה כנגד זה. מצב הניתוק שלנו זה מזה נקרא גלות, ניתוק מהרצון להשפיע, מאהבה הדדית שצריכה להיות בנו. שאנחנו נרגיש את עצמנו כאברים בגוף אחד שמבינים ודואגים ונמצאים בקשר אינסטינקטיבי ביניהם, זו הגאולה, והגלות היא שאנחנו מרגישים שאנחנו לא נמצאים בזה.

לכן עלינו כל הזמן להשתדל להשוות בין זה לבין זה, בין גלות לבין גאולה, עד כמה מופיע בנו כוח האות א' - אלופו של עולם, שמקשר אותנו, מחבר אותנו, מאיר בנו, במידה הזאת אנחנו מתעוררים ומתרוממים ממצרים לבורא יותר ויותר.

שאלה: בחלק גדול מהפגישות שלנו אנחנו מתפללות לגאולה וליציאה ממצרים, לפני שאנחנו מרגישים את הייסורים מזה שאנחנו נמצאים בגלות. לפיכך האם נכון שנתפלל לצאת לגאולה מהגלות או קודם עלינו להתפלל לחיבור והבורא יטפל בשאר?

אנחנו צריכים להתפלל לחיבור שלנו, להתכלל כאיש אחד בלב אחד, וזו בעצם תהיה הגאולה. וכשאנחנו מדברים במילים אחרות על הגאולה, אז אנחנו שוכחים את המהות שלה, שזה החיבור, חזרה לאותו מבנה של האדם הראשון שכולנו נמצאים כאחד.

שאלה: יוצא שאם אנחנו באיזה אירוע שלנו או פגישה עם העשירייה, אנחנו נהיה או בגאולה או שנהיה בגלות, וזה מצב פנימי.

וודאי.

תלמיד: ואתה אומר שעלינו לפעול בצורה נכונה כלפי הבורא, איך לפנות לבורא נכון כדי שבאמת יגאל אותנו?

אין לנו מה לדאוג על כך שהבורא יבין אותנו, העיקר בשבילנו לפנות אליו ולבקש שיגאל אותנו, וזה רק בחיבור בינינו, אז אנחנו הופכים להיות למקום הגילוי שלו ובזה מסתכמת כל היציאה שלנו מהאגו, ממצרים.

תלמיד: על איזה סוג של חיבור בדיוק אנחנו מבקשים?

חיבור הלבבות, הרצון, שכולנו רוצים את אותו הדבר, רק דבר אחד שהבורא ימלא אותנו, יתגלה בנו.

שאלה: כשאני קורא את המאמר אני מבין כמה אני אסיר של אומות העולם ועד כמה אני רוצה ללכת לעבר הגאולה וכך גם אני רואה את החברים שלי בעשירייה שגם הם רוצים לעשות את זה. למה הבורא שם אותנו במרחק כל כך גדול מהגאולה הזו?

הוא עושה איתנו תרגיל, כי כל דבר שאנחנו מגלים במציאות, אנחנו מגלים מדבר והיפוכו, מההיפך ממנו, אור מתוך החושך. לכן אנחנו צריכים לגלות את החושך יותר ויותר, כי אנחנו נמצאים בו כדי על פניו לגלות את האור יותר ויותר שמגיע וממלא אותנו, ולא יכול להיות אחד ללא שני. לכן כך זה קורה.

תלמיד: יש לי הרגשה של פחד שאני לא אצליח להיאחז באופן מתמיד בזה, והחיסרון הזה הוא כל כך גדול שזה מערער אותי לפעמים.

נכון, אנחנו בהתחלה חושבים שאנחנו יכולים לצאת מהאגו שלנו, זו הבעיה. ולוקח הרבה זמן והרבה כוח עד שאנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים לצאת מהרצון האגואיסטי שלנו ולגלות את הבורא, ואז אנחנו מבינים מה זה נקרא גלות - שזה הכוח האגואיסטי שלנו ששורה עלינו, שולט עלינו ולא נותן לנו אפשרות לצאת ממנו. ורק אם אנחנו מסכימים להיות יחד, להתחבר וכל אחד מביא את הרצון הקטן שלו לחיבור עם יתר הרצונות של החברים, אז אנחנו יכולים לגלות את אור הגאולה, את אור הבורא שמעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו.

לכן אנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר יותר להתחבר בינינו ולהרגיש שבחיבור בינינו, שם אנחנו מוצאים את אור הגאולה, את כוח הגאולה, את הכוח שמוציא אותנו מהעולם שלנו לעולם יותר עליון.

שאלה: מהי ההרגשה הפנימית שמתגלה כשמתחילים את היציאה מהגלות לגאולה?

ההרגשה הפנימית שמתגלה ביציאה מהגלות לגאולה היא שהבורא ממלא יותר ויותר את הרצונות שלנו ואנחנו מתחילים להיות יותר ויותר קרובים לחברים שלנו, וכך אנחנו מתקדמים עד שנהיה כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אפשר להרגיש את הזעקה של המלך דוד, מתוך ספר תהילים, הצעקה שלו מורגשת בצורה עוצמתית. האם יש ערך לקרוא את ספר תהילים כעשירייה כדי להעצים את הרגשת הבקשה מהבורא?

יכול להיות שכן, צריך לראות, זה יכול להיות מובן וזה יכול להיות לא מובן, זה יכול להיות מורגש וזה יכול להיות לא מורגש, הכול לפי המצבים שהעשירייה עוברת. אבל לנסות מידי פעם כדאי.

תלמידה: העשירייה שלנו דיברה על זה במהלך היום, יש קנאה אצלנו, אנחנו רוצות להרגיש את ההרגשה הזאת, רוצות להרגיש את העוצמה הזאת, אנחנו רוצות להגיע למצב שאנחנו לא ישנות - "עד שלא מניח לי לישון", איך להעצים את ההרגשה הזאת, אנחנו רוצות להיכנס לזה?

אתן נמצאות בדרך נכונה. תקראו קטעים שלנו יותר ויותר, תדברו על זה, גם פרקי תהילים אתן יכולות לקרוא.

שאלה: מהי הבקשה הנכונה במצב מצרים, כי זה מצב לא נעים כל הייסורים שעוברים, איך לבנות בקשה שהיא על פני הייסורים?

לא, אנחנו לא מבקשים לבוא למצרים. אנחנו מבקשים לצאת ממצרים, להרגיש את מצרים שורה בינינו, שולט עלינו, שהוא האגו שלנו.

תלמיד: אבל אמרת, שעלינו עוד להיכנס למצרים כדי שנוכל לצאת?

להיכנס למצרים, לפי מה שכתוב בתורה, אין להם ברירה, כי היה רעב בארץ כנען, איפה שהם היו, והרעב הוא זה שדחף אותם להיכנס למצרים, לרדת למצרים.

תלמיד: אם כן על מה אפשר לבקש, רק על יציאה או על מצבים שונים? למשל, אנחנו בעשירייה מה אנחנו יכולים לבקש כדי לתמוך אחד בשני?

ככל שאתם מתחברים ביניכם, במידה הזאת אתם יותר נכון מגלים את המצב שבו אתם נמצאים, לכן לבקש רק חיבור. ואת מהות החיבור, את אופי החיבור, אתם כבר תגלו בו, אל תדאגו, העיקר זה חיבור. ואז בחיבור יתחילו להתגלות כל מיני אופני הקשר ביניכם שיציירו לכם את הצורה שבה אתם נמצאים. ובצורה הזאת אתם תראו עד כמה היא קרובה לאגו שזה מצרים או ההיפך, לחיבור, לאהבה, שזה נקרא יציאה ממצרים.

שאלה: עד כמה עוזר לבטוח בחברים שלנו שהם ייצאו מהגלות?

אנחנו יכולים לצאת מהגלות רק כשאנחנו מתחברים, אחד לא יכול לצאת, רק עשירייה, זאת אומרת קבוצה שלמה. לכן אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו מחוברים, ואז במידה שאנחנו מתחברים יותר ויותר בינינו, אנחנו מגיעים לעוצמת החיבור, לאופן החיבור שמעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו לאט לאט ובהדרגה - זה נקרא שאנחנו יוצאים ממצרים.

שאלה: הקטע אומר שאנחנו צריכים לנתק את עצמנו מהגוף שלנו שרוצה לקבל עבור עצמו ואנחנו צריכים לחיות באיזו רמה מחוץ לנו, מצב שאנחנו מתארים לעצמו ואנחנו רוצים להיות בו, איפה שיש איחוד והשפעה. האם אנחנו צריכים לחיות על שני מישורים, על שתי רמות?

אנחנו צריכים לחיות איפה שאנחנו נמצאים. ודאי שאנחנו צריכים להתרומם מעל הרמה של הגוף שלנו, שזו הרמה האגואיסטית בינתיים ולהידבק לרמת הנשמה שלנו שזה כבר חיבור בינינו, הרמה הזו מתגלה מתוך החיבור בינינו.

שאלה: האם אפשר להגיע להרגשת הגלות גם בלי להרגיש כאב וייסורים?

לא, אי אפשר. מאיפה אתה בורח? אתה בורח מהייסורים. אחר כך שאתה מבין שהייסורים שלך הם מזה שאתה נמצא במצב האגואיסטי, אז אתה רוצה לברוח מהאגו שלך,. זאת אומרת, צריכה להיות הכרה הדרגתית במה שאתה נמצא.

שאלה: בגלות יכול להיות מצב שאני כועס ומרשיע את הבורא, ויכול להיות גם מצב שאני מרגיש שזה אמצעי הכרחי כדי להגיע לגאולה. השאלה היא עד כמה להצדקת המצב יש השפעה על זירוז הגלות?

אתה בוחר, עד כמה אתה מוכן לסבול ניתוק מהרצון לקבל, מהחיים הטובים, כמו שאנחנו קוראים בסיפור יציאת מצרים שהם בכו, "איפה אותם המאכלים היפים שאכלנו במצרים ואין לנו עכשיו?". נלמד את כל הדברים האלה בימים הקרובים. הם מצטערים אחר כך על גלות מצרים, כי היה להם רעב, תיאבון והרגישו את התועלת מזה.

תלמיד: אז ככל שאני יותר משתתף בתהליך, רואה בו את התועלת, כך אני מזרז אותו?

כן, ודאי.

שאלה: אנחנו מרגישים בעשירייה קושי לצאת ממצרים ככל שאנחנו מנסים להתחבר יותר ויותר, אבל עדיין אין הרגשה של ייסורים מהפירוד. אלו פעולות או המלצות יש ממקובלים כדי להרגיש ייסורים, ממש ייסורים מהפירוד?

רק להשתדל להתחבר, להתייצב ולדבר על זה.

תלמיד: לא לפחד לדבר על הקושי?

על הקושי, על כל המצבים שלנו, בזה תהיו יותר מחוברים, יותר מתקדמים. אתם כעשירייה שייכים לגוף אחד ולכן אתם יכולים לדבר על כל הדברים האלה בצורה גלויה. בזה רק "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: אם החברים שלי כבר זועקים לצאת לישועה ואני עוד לא שומע אותם, האם זה אומר שאני לא מספיק מחובר אליהם? איך להיות כלול מהם יותר?

תתכלל איתם, תתכלל בהם, תשתדל להיות איתם יחד, תשמע מה שהם אומרים, תבדוק האם אתה מרגיש מה שהם מרגישים, תשאל אותם, תברר איתם יחד את ההרגשות שלך. על ידי זה תפתח יותר קשר איתם, תגלה שאתה נמצא איתם במערכת אחת, כך תתקרבו יחד "כאיש אחד בלב אחד" וזה מה שבאמת יזרז לכם את היציאה ממצרים, מהטבע שלכם, כדי להרגיש עולם עליון יותר.

קריין: נקרא עוד פעם את קטע 133. כותב רב"ש,

"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה."(הרב"ש מאמר 15"מהו הברכה שעשה לי נס במקום הזה בעבודה" )1991

 

קריין: קטע 134 כותב רב"ש.

בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.

היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה." 

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין ביטחון" 1986)

שאלה: מה זה גילוי?

"גילוי" זה נקרא גילוי הבורא, הכוח העליון שכולו רוצה להשפיע, כולו אהבה.

תלמיד: ומה בנו פוחד מזה, מתנגד לזה, הופך לנו את הבטן, אם כל רצוננו הוא "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה"? למה יש לנו תחושות הפוכות של פחד מגילוי?

אנחנו רגילים להיות באותו טבע, באותם מצבים שאנחנו נמצאים ומבינים, ולכן אנחנו לא רוצים לשנות אותם, האגו שלנו מסכים להיות בטבע הזה.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים החדשים שנכנסים לעשירייה, כי אני רוצה שהם לא יצטרכו שלושים שנה כדי להבין שצריך להתחבר וביחד לשנות את מצב הצבירה הבסיסי, את הרצון לקבל ולעבור להשפעה?

רק לשכנע אותם שחיבור בינינו מזרז את הדרך שלנו. ולכן הכול תלוי במידת החיבור, והחיבור נמצא בידינו.

תלמיד: זה נכון, אנחנו מנסים לעשות את זה, אבל מאידך אני רואה שהאגו שמעוררים בנו על ידי הכבדת הלב, על ידי התנאים הקשים של החיים, על ידי מחלות, זה כמו עוד אבן שמוסיפה צורך במאמץ יותר גדול.

אז תפנו לבורא, כי הוא ברא את זה, והוא זה שיכול לשנות זאת לפי פנייתנו אליו.

שאלה: אנחנו רוכשים את הכרת הרע, כשאנחנו נמצאים תחת שליטת פרעה. אז למה כשאנחנו מנסים לצאת משם מגיע לנו טעם עפר, או העבודה שלנו מורגשת כיותר קשה, כיותר כבדה? למה המצב כזה, למה הבורא לא נותן לנו מצב שיכול להקל עלינו, לתת לנו יותר כוח? במקום זה, נראה שהוא תוקע לנו מקלות בגלגלים. למה הוא עושה את זה?

כדי שנחליף את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, כדי שבאמת נרצה להתרומם מעל המצב שלנו. לכן אנחנו חייבים להרגיש שהרצון שלנו הוא בעצם זה שקובע איפה אנחנו נמצאים, אז את הטבע והרצון שלנו, אותו אנחנו צריכים להחליף.

שאלה: האם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את היציאה ממצרים? זו עבודה דמיונית, יצירתית?

כן. זו עבודה יצירתית ככל שאנחנו משנים את הרצון שלנו מקבלה להשפעה, מניתוק לחיבור בינינו, לפי זה אנחנו מתעלים מעל מצרים ונכנסים לאזור שנקרא "ארץ ישראל".

שאלה: אנחנו מבינים באיזו השתוקקות אנחנו צריכים להיות לפני שאנחנו מגיעים למה שהוא מגדיר "ארץ חמדה טובה ורחבה", שזו יציאה מהגלות לגאולה. לאיזה רגשות האדם צריך לקוות ולצפות לפני שהוא מרגיש את ההרגשה המופלאה הזאת של "ארץ חמדה"?

אנחנו צריכים להרגיש שאנו לא מסוגלים להישאר במצרים, ושאנחנו נמצאים ממש בהרגשת שנאה למה שנקרא "מצרים". קודם אהבנו את זה, והסכמנו להיות בזה, ולהיות עובדי פרעה. עד שגילינו שזה ההיפך ממטרת החיים, והתחלנו להשתוקק למטרה הזו, לחיבור בינינו. לכן המעבר נמצא כאן, כולו נמצא בתוכנו, ובו אנחנו צריכים להגיע מאהבה עצמית לאהבת החברים.

שאלה: האם מספיק לגלות את גלות מצרים כדי שיהיה לנו רצון לצאת ממנה, או שצריך משהו נוסף?

צריך רק רצון.

שאלה: אם הגלות היא שאנחנו רואות שאנו לא יכולות לצאת מהרצון לקבל, איך נוכל לדעת שיצאנו ממצרים אם הרצון מלווה אותנו לאורך כל הדרך הרוחנית?

הרצון לקבל לא נעלם בכלל, אי אפשר להקטין, להרוג, לשרוף, ולעשות עימו שום דבר, זה חומר, זה הטבע. אבל אנחנו יכולים לשנות את השימוש בו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וזה מה שאנחנו עושים.

שאלה: בקטע כתוב שלצאת ממצרים, מהגלות, זה נקרא להגיע לארץ חמדה טובה ורחבה. אבל כשאנחנו יוצאים ממצרים האם לא מצפות לנו 40 שנה של מדבר לפני שמגיעים לארץ הטובה?

נכון, אבל זה כבר בדרך ליציאה מהגלות לגאולה, זו כבר הכנה, וזה כבר נקרא "תיקון". זה כבר לא נמצא בתוך מצרים.

שאלה: אם אנחנו נמצאות תחת הכישוף של הרצון לקבל, איך נוכל לרצות לצאת מהגלות? מאיפה תבוא לנו ההרגשה הזאת?

שאלה מאוד טובה. אנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל, בשליטת פרעה, ובכל זאת מתחילים להרגיש ששליטת פרעה עלינו, אמנם נותנת לנו כל טוב חומרי, אבל בכל זאת היא משעבדת אותנו, ואנחנו לא יכולים להגיע להשגת מהות החיים שלנו. בשביל מה חיים? למה חיים? ומה התועלת מהחיים?

זאת אומרת, אם אתה מסכים להיות בהמה, בבקשה, יש לך את כל התנאים הטובים לחיות במצב שנקרא מצרים. אתה חי בעולם הזה ויש לך כל טוב, כל מה שאתה רוצה.

אבל אם אתה רוצה להתעלות מעל העולם הזה, להרגיש את מהות החיים, את מטרת החיים, את זה אתה לא יכול להשיג בזמן שאתה נמצא במצרים, ואתה חייב להתעלות מעל זה.

וזו בעיה, כוחות הטבע לא נותנים לך לעלות, לצאת, ואתה צריך לעשות מאמץ. את המאמץ אתה יכול לעשות רק בתנאי שאתה רוכש את הטבע ההפוך מהעולם הזה, שאתה מתחבר לאחרים, כי רק יחד איתם יש לך כוחות, יש לך אפשרות לצאת, להתעלות מהעולם הזה.

זאת אומרת, הכדור הפורח שיכול להעלות אותך מהקרקע לשמיים זה החיבור עם העשירייה, ואז סך כל סכום הכוחות זה מה שמעלה אותנו מהעולם הזה, מעל מנת לקבל, לעולם העליון, לעל מנת להשפיע. ואז, במידה שאנחנו מעלים את עצמנו, אנחנו מגלים את הבורא ב-125 מדרגות העלייה.

שאלה: לאחרונה דיברת על זה שעלינו לחבר בין הרצונות שלנו, ולפני כן אמרת שעלינו לדבר בצורה גלויה יותר על איפה אנחנו נמצאים, מה עלינו לעשות, וכולי, כי זה מה שיביא אותנו לחיבור. יחד עם זאת, כשאנחנו נכנסים אל הבירורים האלו, מכיוון שלכל אחד יש את הדעה שלו לגבי מה עלינו לעשות, אנחנו מגלים בבירורים את הרע. אני רוצה להבין, האם ללכת אל פרעה זה בדיוק העניין?

ודאי שאם אדם לא רוצה, לא מגלה כוחות, רצונות, ואין לו תוכניות לצאת ממצרים, אז אין לו בעיה עם פרעה, כי הוא לא מנוגד לפרעה, והוא מקבל ממצרים כל מה שהוא רוצה. מצרים מספקת אותו, ובכל הרצונות האגואיסטים שלנו אנו מקבלים מילוי.

אבל אם אדם רוצה לצאת ממצרים, אז כבר יש לו בעיה, והוא מרגיש שהוא לא יכול לצאת. אז אנחנו צריכים לחפש כוחות, הזדמנויות, אמצעים, איך לצאת, והיציאה לא פשוטה כמו שאנחנו קוראים בתורה.

תלמיד: יוצא שהעבודה העיקרית שלנו היא ללמוד לקחת את הבורא יחד איתנו, וללכת יחד איתו עוד לפני הבירורים. קודם ליצור קשר עם הבורא, ורק אחר כך להיכנס לבירור, ולעקוב כמה נוכל ללכת שם עם הבורא?

זה נכון, חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהיציאה ממצרים יכולה להיות רק בעזרת הכוח העליון, כוח ההשפעה, ושאנחנו צריכים להתחבר בינינו, ולהתחבר עם הבורא, וככל שנשיג את החיבור בינינו ועם הבורא, ובכוח הזה סך הכול אנחנו נתעלה למעלה מהאגו שלנו, זאת אומרת, נוכל לצאת ממצרים.

תלמיד: בכל פעם שאנחנו עושים את זה, אנחנו בכל זאת מגלים שאנחנו לא מגיעים לסוף, ועדיין מרגישים את שליטת האגו, וזה גורם לנחיצות התפילה.

הדרך שלנו כאן היא הדרגתית. אנחנו כל פעם מעלים את עצמנו קצת, מרגישים שזה לא מספיק, עוד קצת מעלים את עצמנו מעל הרצון לקבל, ושוב רואים שזה לא מספיק. וככה בצורה הדרגתית אנחנו מגיעים בסופו של דבר לכוח שמעלה אותנו ומנתק אותנו מרצון לקבל.

שאלה: כשעם ישראל יצא ממצרים זה היה נדמה כמשהו מוחשי. אתה יוצא בלילה, למידבר, החיים שלך מתהפכים לחלוטין. את כל זה ניתן איכשהו להרגיש. במצבנו אתה ממשיך ללכת לקניות, לעבודה, חי את החיים שלך, ויחד עם זאת אתה יוצא ממצרים. איך אפשר להרגיש את זה, לדמיין את זה?

אתה חייב לתרגם את הדברים האלה לשפה נכונה, אותה הקבוצה שרוצה לצאת ממצרים מתחברת בפנים, בצורה כזאת ואז הם מגלים עד כמה האגו שלהם נמצא ביניהם, ומפריע להם להתעלות מעל מצרים. בצורה כזאת הם נלחמים עם האגו שלהם, שייתן להם לעוף, שייתן להם לעלות מעל הרצון לקבל על מנת לקבל. הם מבקשים, דורשים ובוכים לבורא שיעזור להם.

בסופו של דבר הם מקבלים עזרה, והבורא דרך כל מיני מצבים, זה נקרא "הכרת החושך" במצרים, וזו היציאה, הבריחה והיא לא פשוטה. הם עוזבים את השעבוד במצרים, ויוצאים לחופש, זאת אומרת, לשליטה עצמית. ומשם והלאה, הם כבר מתחילים לאט לרכוש כוח השפעה, ולהתחבר ביניהם בכוח ההשפעה.

שאלה: למה אם אנחנו מרגישות את הפחד מלהיות לכודות במצרים ומבינות שהרצון לקבל משעבד אותנו, וגם מרגישות את הדחייה כלפי החברות, אנחנו עדיין לא מסוגלות לצאת מהרצון לקבל?

אתן עדיין לא מבקשות מספיק כדי לצאת מהאגו הפרטי של כל אחת ואחת ולהתחבר ביניכן ברצון להשפיע המשותף.

שאלה: האם מותר לנו להנות מהשמחה של החברים?

מותר לנו, ודאי. אם זו שמחה של חברים אז אנחנו צריכים לקבל אותה כשמחתנו, ואנחנו יכולים ליהנות ממנה. דווקא משמחה של החברים אנחנו מחויבים אפילו ליהנות.

שאלה: אם אני עוד לא מלאה מהרגשת מצרים מצד אחד, ומצד אחר עוד אין בי את הרצון לצאת ממצרים, אז אני כאילו תקועה בין שני המצבים. מה עושים?

מתקדמים, לא עוצרים. העיקר להתחבר עם החברות וזה יעזור לך לעלות יותר ויותר למעלה. צריך חיבור בינינו. לא זמן, ולא שום דבר אחר יכול לעזור לך, רק החיבור.

שאלה: אנחנו נמצאים בחברה מדהימה, "בני ברוך", שכל אחד מתייחס לאחר בצורה טובה. אנחנו לפעמים רבים אבל מוצאים את הכוחות להתעלות מעל זה, יש לנו הרבה בירורים שמתחלפים בשמחה גדולה. אבל אני מרגישה שמה שדוחף אותי ממצרים ונותן לי תפילה נכונה זה דווקא העולם החיצון. עד כמה זה נכון?

לא. העולם החיצון בכלל לא משפיע עלינו. אנחנו צריכים להגיע בקשר בינינו, מהמצב הקיים שהוא אגואיסטי, קשר אגואיסטי פרטי של כל אחד ואחד, שחכמת הקבלה מדברת על זה בצורה ישירה ואומרת שזו שנאה, שנאת אחים, עד למצב של אהבת אחים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

העולם החיצון לא מפריע לנו, אנחנו לא צריכים בכלל לשים לב אליו. העיקר בשבילנו להגיע למצב שאנחנו רוצים להיות בחיבור בינינו, הכרחי להגיע לזה, והעולם החיצון לא מפריע לנו בכך.

שאלה: האם ישנו כוח השפעה שיוצא מפרעה?

כוח ההשפעה לא מגיע מפרעה, פרעה זה כוח הקבלה. אבל אנחנו יכולים להחליף אותו לכוח ההשפעה.

שאלה: איך עלינו להגיע להכרת הרע המלאה ולהזדקק לבורא כדי לברוח ממצרים?

רק בצורה פרקטית, כשנגיע למצב שאנחנו באמת רוצים להיות מחוברים בינינו, אז מהחיבור בינינו נעלה לעולם העליון, עולמות השפעה, עולמות רוחניים, מדרגות רוחניות.

שאלה: הפתרון הוא להתחבר?

כן.

תלמיד: וכדי להתחבר אני צריך את הרצון להשפיע.

נכון.

 

תלמיד: אבל בלי רצון להשפיע אני לא יכול להתחבר, ואין לי עדיין רצון להשפיע, אז איך אני מתחבר? מעל הדעת?

אנחנו מחוברים פיזית בינינו בקבוצה ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות בהשפעה הדדית בינינו. 

תלמיד: אפשר להגיד שזה מעל הדעת?

כן. לא חשוב איך תרגיש את זה, העיקר לבקש מהבורא שנתחבר.

שאלה: האם כוח ההשפעה שמורגש מתוך החיבור בינינו, יורגש כתחושה טהורה כזאת של השפעה בסוף, של חיבור?

ודאי. 

שאלה: העשירייה שלנו קיימה מפגש כהכנה לכנס פסח, ורצינו לברר שם איך אנחנו עולים מדרגה. השאלה שעלתה, כשבאים לבקש חיבור מהבורא, אז בטרם יקראו, מתגלה שאלה בלב, למה אתם צריכים חיבור? מה תעשו איתו? צריך לסדר פה כוונה, בשביל מה אנחנו צריכים את זה.

בחיבור שלנו אנחנו יכולים לגלות את הבורא שהוא אחד לכולם, ואז אנחנו יכולים לפנות לבורא ולהיות איתו בחיבור אחד. זו בעצם המטרה שלנו, "שובה ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: זה עוד צריך להתבהר בלב כמטרה שאנחנו יכולים לבקש אותה, כי השאלה היא מה נעשה עם החיבור?

דבקות בבורא. בתוך החיבור בינינו מגלים את הבורא, ומגלים דבקות בו, וזו בעצם מטרת הבריאה. קיבלנו עביות משבירת הכלי של אדם הראשון, ועכשיו עם העביות הזאת אנחנו יכולים להגיע לבורא ולהידבק בו. את זה כבר אנחנו בעצמנו עושים, זו העבודה שלנו. זה לא שאנחנו מקבלים הכול מאבא ואימא, אלא אנחנו מגיעים בחזרה לבורא בכוחות עצמנו ונדבקים בו. 

תלמיד: צריך עוד לקבל טעמים של מה זה להיות דבוקים בבורא כדי שנוכל להתאחד סביב זה או לבקש.

את זה אנחנו נעשה, מאהבת הבריות לאהבת ה', את זה אנחנו נרכוש בדרך. 

תלמיד: אבל כבר יש הנחיצות הזאת.

כן. 

שאלה: נניח שבעשירייה אנחנו לא שותפים להבחנות האלה של גלות, יצר הרע, שליטת פרעה, האם זה בסדר שאנחנו מתקדמים בלי להרגיש שום דבר שקשור למה שאנחנו לומדים?

אנחנו לומדים, ואחרי הרבה זמן, לא מיד, על ידי מאמצים כלשהם אנחנו מתחילים להרגיש, מה אנחנו רוצים? מה נקרא רצון לקבל? לפעמים אנחנו מרגישים מה יכול להיות רצון להשפיע, אנחנו לא מרגישים אותו, אלא מה הוא יכול להיות. איך אנחנו מתקיימים ברצון לקבל, איך אנחנו יכולים להתקיים ברצון להשפיע, איך אנחנו מעלים את עצמנו מרצון לקבל לרצון להשפיע על ידי החיבור בין החברים כאמצעי, ככוח שמעלה אותנו, כמו כדור מעופף שמעלה אותנו מעל הרצון הטבעי שלנו לרצון העליון, מעביר אותנו מרצון לרצון. 

תלמיד: אז יש לנו את כל מה שצריכים בשביל ההתקדמות, כלומר גם מהמצב שלנו אנחנו נוכל להתקדם?

כן, אבל אם אנחנו מבצעים מה שצריך, מפעילים את כוחות הטבע שהם יבצעו את הפעולות. 

שאלה: שמעתי שבמצרים, אם אדם מסכים להיות בהמה, המצב הזה ממלא כל הרצונות האגואיסטים שלו. אנחנו לומדים שאדם לא יכול להיות מסופק ברצונות האגואיסטיים שלו, אז איך יכול להתקיים מצב כזה?

לכן האדם בסופו של דבר לא מסופק מלהיות במצרים, זה לא מספיק לו, זה נקרא "וייאנחו מהעבודה". שעובדים ועובדים, רוצים להרוויח, אבל מה מרוויחים? חוץ מגשמיות לא מרוויחים כלום. ולכן מתפתחים בצורה גשמית עד שמרגישים שאין להם שום דבר ביד ואז מתחילים לצעוק, "וייאנחו מהעבודה".

 

תלמיד: אני שואל גם כדי להימשך למצב, כי נראה שהמצב של מצרים הוא התקדמות לחלק מאיתנו, אז אני שואל איך להימשך למצב שנקרא "מצרים", מה הרווח בינתיים עד שמגיעים לרצון האמיתי?

מצרים זה בדרך, זאת אומרת אנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים ברצון לקבל וכמה אנחנו חלשים לצאת ממנו לרצון להשפיע, את זה אנחנו משיגים במצרים. ואז זו בעיה, מה עושים? זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מן העבודה", זאת אומרת אנחנו מתחילים לצעוק לבורא מחוסר ברירה, שהוא יעזור לנו ויוציא אותנו, ובעצם רק הצעקה שלנו היא שעוזרת. 

שאלה: כשהרשע אומר "מה העבודה הזאת לכם?" זה כדי שאנחנו נברר איזה חיבור אנחנו מבקשים או צריכים לבקש?

כדי שנדע בדיוק מה לענות, זאת אומרת, שנבין מה בדיוק אנחנו רוצים לעצמנו. אם אנחנו אומרים, כן אנחנו מבינים שאנחנו רוצים רצון להשפיע שיְקשר בינינו כאיש אחד בלב אחד, ומדברים על כלי אחד, אז הכלי האחד הזה כבר לא יכול להיות במצרים, אלא על ידי זה שאנחנו דורשים כלי חדש אנחנו יוצאים ממצרים לארץ ישראל.

 

תלמיד: וכשפרעה אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זה כדי שנוכל לקבוע שאנחנו חייבים להגיע לביטול, גם בעבודה בינינו וגם כלפי הבורא?

כן, אתה צודק. 

שאלה: אתמול היה לנו מפגש עשירייה ועבדנו בדיוק על מה שאתה מדבר, על החיבור החזק. נתת עצה כזאת להרגיש כאילו אתה בבית כלא ויש לך דקה שאתה יכול לברוח, אבל בעשירייה יש חיבור, אנחנו מרגישים חיבור, אז איך לדעת שאנחנו באמת בחיבור ולא באשליה של חיבור?

אם אתם מגיעים לחיבור אז אתם כבר צריכים להרגיש בחיבור את הבורא, במשהו צריכים להרגיש לפי עוצמת ואופי החיבור את הבורא, את הכוח העליון, כוח השפעה הדדי. אם הוא מופיע ביניכם אז אתם כבר יכולים לגלות בו את הבורא.

 

תלמיד: באמת יש בינינו את ההרגשה הזאת, אבל איך מפה אנחנו אמורים להמשיך בשביל לא לאבד אותה?

רק להמשיך מכאן והלאה, יותר ויותר להיות בחיבור, יותר ויותר על פני העביות שמתגלה לגלות את הכוח המשותף ביניכם. על אף שאתם מרגישים עביות אתם גם דוחפים את עצמכם לשיתוף, וכך מתגלה על פני העביות גם זַכות, ועל ידי שני הכוחות האלה אתם כבר מתחילים לעלות במדרגות שמאל ימין, שמאל ימין.

תלמיד: האם אפשר למדוד את הדבר הזה בשינוי התפילה שפתאום התפילה משתנה רק לתפילת הודיה על המצב הזה?

כן.

שאלה: איך להרחיק את כוח הפירוד בינינו?

רק בזכות העלייה, רק על ידי העלייה, על ידי החיבור. אל תשאלו אותי מה לעשות כשאתם שמעתם על החיבור. כל התיקונים שלנו הם רק בחיבור.

שאלה: אני מרגיש כאילו אני לכוד בכל ההיבטים של החיים שלי על ידי הבורא ואני סובל מהרצון לקבל. אבל יחד עם זאת הבורא כאילו מתעלם מהניסיונות שלי לבקש עזרה כל הזמן, אני בכלל לא מבין איזו תפילה הוא רוצה ממני ואני שואל מה אני צריך לעשות? איך אני יכול למצוא את התפילה הנכונה?

רק בתוך החברים. אם אני מארגן את עצמי יחד איתם, אני יכול לכוון את עצמי נכון לבורא ולקוות שהפנייה שלי היא תגיע אליו.

שאלה: הזכרת שאת הכדור הפורח אנחנו צריכים להעלות. אותה ריקנות שיש בנו, אמרת שצריך למלא את הריקנות רק ברוחניות ובחיבור בינינו, זה ככה?

כן. 

שאלה: מצד אחד אני מרגישה שאני נמצאת בכלא של הרצון לקבל, ומצד שני אני מאוד רוצה להיות בהשפעה לחברות ולבורא. אנחנו מבינות את זה ומשקיעות בכל הכוח בחיבור בינינו אבל אני לא מרגישה שיש סיכוי לצאת מהכלא, מה צריך כדי להיכנס כולנו ביחד למצב של מתח, של לדרישה משותפת?

זה שאת מרגישה שאת לא יכולה לצאת מהכלא, זה טוב מאוד, זו הרגשה הנכונה והיא חייבת להיות בכל אחד שרוצה לצאת ממצרים אבל לא יכול, כי רק הצעקה בחיבור המשותף, זה מה שמוציא אותם בחושך מצרים, ממצרים החוצה. 

תלמידה: מה שקורה שבשיעור ואחריו אנחנו במתח וברצון משותף לצאת, אנחנו רוצות להחזיק את התפילה המשותפת כל היום כדי להגיע לאיזו הגדשת הסאה אבל החיים של היום יום מורידים לנו את הדרישה, את המתח, וכאילו אנחנו מתחילים כל שיעור מחדש אבל לא מגיעים לאיזה מין נקודת רתיחה.

צריכים להמשיך אין מה לעשות. צריכים להמשיך. 

שאלה: אני נאבק בגוף שלי כדי לא להירדם בשיעור כי אני רוצה לתמוך בעשירייה, איך אפשר להרגיש שמחה ולבקש שלחברים יהיה את הכוח הנחוץ להמשיך למטרה כאשר אין לי את הכוח ואני מרגיש שאני נופל?

תבקש, תבקש כוח מהחברה, תתחבר אליהם ואתה תקבל. אני מבטיח לך.

שאלה: בעשירייה כשחבר אחד עזב וקשה ליתר החברים לבוא לשיעור, האם הם צריכים להודות לבורא על מצב כזה?

על כל מצב ומצב צריכים להודות לבורא כי הבורא מסדר את המצבים האלה אך ורק כדי לקדם אותם למטרה. לכן כתוב חייב אדם להודות על הרע כמו על הטוב.

תלמיד: אם הם לא מסוגלים לעשות את זה, האם הם תלויים גם בעשיריות אחרות, האם יש פה הזדמנות בשביל עשיריות אחרות?

כן, אם אין ברירה, אז הם צריכים להתחבר ולקבל כוחות מהעשיריות הסמוכות, אבל רצוי שיתגברו על המצב שלהם, בכל זאת זו עשירייה, זה לא אחד. 

שאלה: מתי אין ברירה אלא לרדת למצרים? מה זה אומר רעב בארץ כנען כלפי המצב של האדם והקבוצה?

זו שאלה מורכבת. זאת אומרת שיורדים למצרים כדי לקבל יותר רווח גשמי והתפתחות שלהם הגשמית מביאה אותם לרדת למצרים. עובדים במצרים, מקבלים את כול מה שיש במצרים עד שמגלים שזה לא ממלא אותם אלא הרצון לקבל שלהם בלבד. וכך מתחילים לשאול את עצמם על התועלת, מה הפתרון למצב שלהם וייאנחו בני ישראל מהעבודה, זאת אומרת שעל ידי העבודה הקשה הם לא יכולים למלא את הרצונות שלהם הרוחניים. ולכן מה יש להם מזה שהם עובדים במצרים? הרצון הגשמי שמתמלא לא מספק אותם, ואז הם מחפשים מה לעשות, אין ברירה אלא לברוח ממצרים, לברוח מפרעה, משליטת הפרעה וכך הם מתחילים לגלות את עניין הגלות והגאולה ומתקרבים לבריחה.

שאלה: לפעמים אנחנו מגיעים להרגשה שיש לנו חיבור בינינו, אבל אנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא בחיבור הזה. אז האם התחושה הזאת היא תחושה אגואיסטית האם ואיך יהיה אפשרי שהחיבור בינינו יהפוך לכלי לגילוי גדלות הבורא?

כן, בינתיים כולנו נמצאים ברצון האגואיסטי וצריכים להבין שכל השאלות והקושיות, הן עדיין גם מגיעות אלינו מתוך האגו שלנו.

תלמיד: המשפט הזה של ויזעקו בני ישראל מן העבודה, תמיד חשבתי שזה מעבודה רוחנית, ופתאום נשמע לי שהעבודה היא לא כל כך רוחנית.

הם רצו על ידי עבודה שלהם להשיג רוחניות אבל גילו שזה בלתי אפשרי, ואז הם צעקו. אנחנו עוד נדבר על זה. 

תלמיד: הם כאילו חיכו לאיזו תוצאה מהעבודה שלהם?

כן. 

תלמיד: צריכים לצפות לתוצאה מהעבודה שלנו?

כמובן, מי עובד ללא תוצאה?

תלמיד: נראה שצריך לעבוד מעל הדעת.

יש לזה בכל זאת תגובה ושכר מלמעלה. 

שאלה: מה המשמעות להגיע לטוב לארץ טובה ונעימה?

שאנחנו נוכל למלא את עצמנו עם המילוי העליון, להשפיע, שנוכל להשפיע זה לזה, זה נקרא להגיע לארץ עליונה.

 

(סוף השיעור)