שיעור בוקר 12.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" - קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 7.

הקטעים שלפנינו הם מאוד מאוד חשובים. הם מלמדים אותנו לא להיות בוויכוח פנימי של אדם עם עצמו, גם לא להיות בוויכוחים בינינו, אלא לרכז את הכוח שלנו בבקשה לבורא, שהבורא יוכל להעלות אותנו למעלה מהוויכוח ובצורה כזאת אנחנו מתחילים לנוע לקראת המטרה. אחרת אנחנו שקועים בתוך הרצון לקבל שלנו כמו בתוך בוץ ולא יוצאים ממנו.

"בזמן הירידה, אין להאדם להתווכח עם הרצון לקבל שלו, ולבקש ממנו, שכדאי עבורו, שהרצון לקבל יעזוב את המקום, ולתת את מקומו עבור הרצון להשפיע, ורוצה לתת להבין, שיכנע לפניו. האדם צריך לדעת, שאף פעם הגוף לא יסכים לזה, וחבל על הדיבורים. אלא שיבקש מה', שרק הוא יתברך, יש לו כח לבטל אותו, ולא אחר. כלומר, שאף פעם הגוף לא יסכים לזה. וממילא אין מה להתווכח עם הגוף, רק בזמן שהוא רוצה לעשות משהו לשם שמים, הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח להתגבר על הרצון לקבל לעצמו."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה" 1991)

זה אומר לא להתווכח עם האגו שלך ואתה גם לא צריך לחשוב שאתה יכול לנצח אותו, שאתה יכול להיות למעלה ממנו, לשחק איתו, לנהל אותו, שום דבר. רק תפנה לבורא שהוא יעשה את העבודה הזאת ואתה כבר תקבל את הרצון לקבל המתוקן.

ומזה אתה רואה, שהבורא ברא את הרצון לקבל לא כדי שאתה תנצח אותו ותתווכח עימו, אלא כדי שאתה תפנה אליו בכל פעם, שהוא יעשה את זה.

לכן כל העבודה שלנו היא "עבודת ה'", כשאנחנו פונים לבורא והבורא הוא שנמצא במלחמה עם האגו שבעצמו ברא, כדי שתבקש, שתהיה לך אפשרות, הזדמנות, סיבה לפנות אליו כדי להינצל מהאגו שלך. וכך אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן.

שאלה: יש לנו מערכות קבוצתיות, יש לנו עשירייה, יש מסגרות, יש שיעור בוקר ונראה שאנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמצים כדי לנצח את האגו שלנו. מה זה אומר שהבורא עוזר?

תבקש ממנו ותדרוש ממנו ואז תראה כמה שהוא עוזר לך. אבל לפנות אליו בכל זאת אתה חייב, כי אפילו שאתה לא מזהה שהוא עוזר לך, כדאי לך לבקש ממנו, מפני שאין דרך אחרת לנצל את האגו ולהינצל ממנו, ולבנות מעל זה כוח השפעה, להידמות לבורא ולהגיע למטרת הבריאה. זאת אומרת, האגו נקרא "העזר כנגדו", כשהוא גדל בך ובכך הוא עוזר לך לפנות לבורא.

אחרת לא היתה לך סיבה לפנות, לא היה לך דחף לפנות לבורא והיית נשאר להילחם עם האגו בעצמך, כמו שאתה עכשיו אולי רוצה ועושה בצורה אינסטינקטיבית. אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לעשות שום דבר בעצמנו, כל העבודה שלנו נקראת עבודת ה'.

"עבודת ה'" זה נקרא שאני מגלה, מקבל על עצמי שזו עבודת הבורא, שהוא מתחילת הבריאה ועד סופה עושה את כול המעשים, הוא בעל הבית ואין אף אחד אחר. ולכן אני רק צריך לזהות מה טוב להשגת מטרת הבריאה, לדבקות בבורא דרך החברים ועל זה לבקש.

יש לי אפשרות להתערב בבריאה, בתהליך התיקונים, וזה רק כשאני מבקש. לכן אין יותר מתפילה, מבקשה שאני יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו ובזה אני מתחיל וגומר את כל התפקיד שלי.

תלמיד: בכל פעם שאני פונה לבורא, אני בודק אם עשיתי הכול ביחס לחברים, ביחס לקבוצה. וכל פעם נותר עוד משהו שלא עשיתי, לא עבדתי מספיק, לא השקעתי מספיק, לא השתתפת מספיק. מה עלי לבקש אם עוד לא עבדתי כמו שצריך?

גם זה וגם זה. בכל זאת עשית משהו, אז תבקש. עוד לא ביררת הכול ויש עוד דברים, שאתה יודע שעוד לא ביררת, אין לך מספיק כוח הבירור וכוח הבקשה, והבקשה שלך עדיין לא שלמה, ולא כואב לך שאתה עדיין במצב שאפילו לא יכול לגלות הפרעות – אז בסדר, תבקש על מה שיש ואתה יודע. כמו ילד קטן שבוכה אפילו שלא רוצה משהו, אבל כך הוא בוכה כי משהו הוא יקבל.

שאלה: יש לי חברים הגדולים ביותר בעולם, אנחנו מחוברים וממוקדים, אני מבקש מהבורא בשבילם, אבל בינתיים לא מקבל מענה, או שאני לא מרגיש. מה לעשות?

תבדוק איך אתה מבקש עבורם, אם באמת מכל הלב, ועשית כול מה שאפשר בגשמיות לפני שאתה עובר לרוחניות ומבקש עבורם. תבדוק את עצמך טוב טוב, אם אתה נמצא איתם בלב פתוח וישר ואז תראה.

שאלה: במצב החדש שאנחנו בורחים אליו, מעל הרצון לקבל, האם אנחנו צריכים לבנות אותו מתוך החיבור בינינו?

ודאי. אם אנחנו פונים לבורא, אנחנו קודם כל צריכים לארגן את עצמנו בחיבור, שכולנו רוצים להשפיע זה לזה רק דברים טובים. לתמוך זה בזה, וכל החברים בטוחים באחרים שכולם פועלים לטובתם ולכן לא מסוגלים לגרום לשום דבר רע או לא נעים אחד לשני. ורק אחר כך אנחנו יכולים לפנות לבורא בבקשה לחבר אותנו בצורה רוחנית, כזו שהבורא יתגלה בינינו.

שאלה: איך האדם יכול לבקש אם אין לו כוחות, אם הוא לא מבין שהוא נמצא תחת שליטת הרצון לקבל?

תבקש מהבורא בכל הכוח שאתה מסוגל, ואתה תראה שפתאום יהיו לך כוחות, כוונות, הבנות, ואתה תגלה כאן עוד הרבה דברים שיכולים לסייע לך להרכיב תפילה שלמה.

שאלה: האם אפשרי שאותו כאב שצריך לעבור, הוא כאב שאנחנו חווים אותו אבל לא יודעים איך לזהות מה קורה ולמה הוא קורה כך?

זה הכול מלמעלה, אנחנו לא צריכים לחשוב מאיפה הוא בא ולמה הוא בא, אלא מספיק לנו שהוא נותן לנו אפשרות לפנות ולבקש.

שאלה: אתה ממליץ כעת לא להיות בוויכוח עם עצמך ולהתמקד בחיבור בינינו, למקד את הכוח שלנו בבקשה לבורא שיחבר בינינו. לפעמים אתה מייעץ לעשות אנליזה כזאת, מה מפריע לנו, לפעמים אתה אפילו מייעץ לכתוב על דף את מה שמפריע ולאחר מכן לפנות לזה. האם בתקופת הזמן זו שעדיף לעשות עבודה כזו, או שזו עצה כללית?

לפעמים צריכים להיות כך ולפעמים כך, העיקר להגדיל את כוח החיסרון, את הבקשה לבורא.

תלמיד: אבל חיסרון מתוך בירור.

כן.

תלמיד: ובבירור, בין אם תרצה בכך ובין אם לא, אתה נוגע בדברים האלה, אתה עושה אנליזה, אתה נכנס למה שמפריע.

לא, זה שאתה מבקש ואתה נכנס לחסרונות שלך ולבעיות שלך זה נכון, רק לא לשכוח, לא להתנתק מזה שהכול בא מהבורא כדי שתהיה לך אפשרות לפנות אליו, כדי שתהיה לך סיבה לפנות אליו, לזה הכוונה. שאתה לא צריך להילחם נגד ההפרעות עצמן אלא דווקא להודות על ההפרעות מפני שיש לך על ידן חיסרון גדול יותר, לפנות לבורא. זאת אומרת, בלי הפרעות לא היה לך קשר לבורא ולכן להתגבר על ההפרעות זה לא להכניע אותן, לא לבטל אותן, לא למחוק אותן, בכלל לא, אלא מעליהן לבנות קשר לבורא. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ככל שהפשעים יתגלו יותר ויותר, כך תוכל על פניהם לחזק את הקשר שלך עם הבורא. רק על פני ההפרעות.

וכך אנחנו צריכים גם ללמוד במשך החיים שלנו, שההפרעות שאנחנו מקבלים, אלו לא הפרעות מהחברים ולא הפרעות מבן או בת בזוג, אלו אפילו לא הפרעות מהשונאים שלנו, מהשכנים שלנו, מהאויבים שלנו, אלא הכול הפרעות מהבורא בלבד בכל מיני רמות, ואנחנו צריכים לדעת רק איך לעבוד איתן. לא לעבוד בצורה פרונטלית נגדן, זה טיפשי, אלא לפנות אל הבורא שיבטל אותן ההפרעות ויתן לנו במקום זה כוח להתעלות מעליהן, להתקשר עם הבורא על פני ההפרעות. "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: אם יש לי הרגשה שאני כן מצליח לנהל את הרצון לקבל, זו אשליה?

אתה תגלה את זה אחר כך. יש לך עודף ביטחון.

תלמיד: אז מה עושים עם זה שאני מרגיש שאני מנהל אותו?

תכניע עצמך כלפי החברים ואז תרוויח מאוד.

שאלה: אין ספק שהבורא מביא לנו כל הזמן מצבים כדי להבין כמה אנחנו צריכים את העזרה שלו בכל רגע ורגע. אבל מה הכוונה שחבל על הדיבורים? הרי בשביל לפנות לבורא, אני צריך לברר עם החברים מתוך המצבים שאני מקבל, מה אני באמת צריך לבקש ממנו. אז מה זה חבל על הדיבורים?

מה אתה יכול לברר? רק שחסר לך קשר, כוח השפעה, כוח חיבור מעל כל ההפרעות שיש. ככל שתיכנס להפרעות כך אתה תטבע שם, אתה לא תוכל לצאת מהן, לכן חייבים להשתדל כל הזמן להיות מעל כל הוויכוחים וההפרעות. בכל דבר בחיים, כדאי להיות במצב שאתה כמו שט בסירה בים, אתה נמצא במים, אפילו מים זדוניים, מים עמוקים, מים שקטים, לא חשוב, ומעליהם אתה מתקדם למטרה, מקבל את כל מה שעובר עליך ככוחות בעד השגת המטרה ולא נגד. אם אתה חושב שההפרעות הן נגד, אז אתה כבר מבטל את הבורא שהוא טוב ומטיב בכל המעשים ולכולם.

תלמיד: אז אני בעצם צריך לייחס כל מצב אליו ולהודות לו על כל מצב ומצב?

אתה כאילו מגלה משהו חדש. לא כך כתוב, ש"אין עוד מלבדו"?

קריין: קטע מס' 8. אומר בעל הסולם:

"עכשיו, שהוא בזמן הירידה, לכן יש עכשיו כח להסטרא אחרא לבוא אליו, עם כל הטענות הצודקות שלהם. והעצה לזה, שהאדם צריך לומר: "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו ולהתוכח עמו". אלא שיגיד: "עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים".

ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: "כל מה שאתה טוען, אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני מקוה, שאני מתחיל לעבוד מחדש, ועכשיו אני מקבל עלי תו"מ, ועכשיו אני נעשה גר, וחז"ל אמרו "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [גר שנתגייר, דומה לקטן הנולד]", ועכשיו אני מצפה לישועת ה', ובטח הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך הקדושה. וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתיים אני מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסר לי דעת דקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ב. "הבטחון הוא הלבוש להאור")

זה היחס הנכון שלנו להפרעות. אני לא מתווכח, אלא מכניע את עצמי, מרכין את ראשי ואומר, הכול יעבור. ואני לא סתם הולך בהרכנת הראש, אלא אני לא רוצה להילחם פורנטלית עם ההפרעות, אני חייב ללכת למעלה מהדעת. למעלה מהדעת, זאת אומרת חסרה לי עדיין דעת דקדושה, אני לא מבין מאיפה וממה זה בא, אלא אני מקבל את שליטת הבורא על הכול, שאין עוד מלבדו והכול בא ממנו, וכך אני מתנהג עם כל ההפרעות.

אני הולך למעלה מדעתי, למעלה מהדעת. אין לי דעת דקדושה, אבל אני הולך למעלה מהדעת שעכשיו יש לי.

שאלה: באופן כללי אני מרגיש חוסר ביטחון וחרדה מכיוון שאני מרגיש שאם אני אבצע איזשהו חטא אפילו הקטן ביותר, הבורא יעניש אותי בהפרעות פנימיות וחיצוניות. אז אני מרגיש כפחדן כלפי הבורא, אני לא אמיץ, לא חזק כנגדו, אין לי יכולת להתמודד נגדו ויש לי כל מיני פחדים וחרדות שהוא יעניש את הרצון לקבל שלי בצורות שונות בהתקדמות. האם אני צריך להתגבר על זה, האם צריך לעבוד על זה שאהיה מספיק חזק?

אתה צריך להתגבר על הסיבה. למה אתה מכניע את עצמך כלפי הבורא? מפני שהוא יותר חזק. אם הוא ייראה לך יותר חלש אז אתה תתחיל להילחם איתו ותהיה מעליו. וכאן הטעות, אתה צריך לבדוק האם בכלל יש במציאות משהו למעלה מהבורא, ולמה היחס שלך אליו הוא כזה. אתה צריך להגיע למצב שאתה תקבע שאין עוד מלבדו והוא גדול מהכול וכולם נמצאים תחתיו כמו אפס, והוא ברא את כולם ומנהל את כולם, ואין מי שיכול בכלל לחשוב להילחם נגדו, אלא רק לבקש ממנו שהוא יסדר את הבריאה.

כל מה שיש בבריאה, כל הליקויים, כל מה שנראה לנו שבור, מקולקל, הכול בא ממנו כדי שאנחנו נזהה שאת הכול הוא עשה גם בצורה שלמה וגם בצורה שבורה, ושנבקש ממנו ועל ידי זה נידבק אליו והוא יתקן, וכך נגלה את העולם המתוקן. ובעולם המתוקן נגלה שאנחנו דבוקים בו ושבאמת אין כוח אחר חוץ ממנו, גם בשבירה וגם בתיקון, בכל דבר, ואנחנו בסך הכול נמצאים כצופים. לכן הוא ברא את הנבראים כדי שיראו מהי הבריאה שהוא ברא בשבילם, ומה המקום שלהם בבריאה.

שאלה: למה מי שפונה לבורא נקרא "גר"?

כי הוא בא כדי להתחבר לבורא. מי שלא בא להתחבר לבורא נקרא "גוי", מי שבא להתחבר לבורא אבל עוד לא התחבר נקרא "גר", ומי שהתחבר לבורא נקרא "יהודי". ויש עוד דרגות.

תלמיד: האם יש בזה התגברות בפנייה לבורא?

לא, הכול תלוי באדם. זה תלוי באיזו מדרגה נמצא האדם אחרי שבירת הכלי של אדם הראשון. אחרי השבירה אלו שהיו למעלה נפלו למטה, אלו שהיו לא כל כך למעלה נפלו פחות, כרגיל בשבירה המצב הפוך ממה שהיה קודם, ואז בהתאם לזה הם עכשיו עולים.

תלמיד: "גר" זה מתגבר, זה קשור?

"גר" זה מי שרוצה להתחבר לבורא.

שאלה: מה המשמעות שבמצב הירידה אנחנו מחכים לתחיית המתים?

כשאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ששולט בנו לכוונות חיבור, לכוונות על מנת להשפיע, לדבקות, זה נקרא שהגענו לתחיית המתים. חוץ מרצון לקבל אין כלום, אז אותו רצון לקבל שקודם היה מת, כי זה היה רצון רק למלאות את עצמו, הרצון לקבל הזה קם לתחייה, ורוצה מתוכו להשפיע.

ההתעוררות הזאת מהרצון לקבל האגואיסטי, לאט לאט, בחלקים קטנים ואחר כך יותר גדולים, לקום לעל מנת להשפיע לזולת, להתחבר עם הזולת, נקראת "תחיית המתים". ואנחנו מהמצב שלנו שנקרא "קבר", שאנחנו מתים, עולים מתוך המקומות האלה שאנחנו קבורים ברצון לקבל שלנו, מתעלים ממנו, ומתחילים להתחבר בינינו וכך בונים את חלקי אדם הראשון החיים וכך חיים. זאת תחיית המתים.

שאלה: הוא כותב פה על מצב ירידה שבו האדם נמצא תחת האגו שלו, אבל האדם הוא שקובע שהוא מת ומצפה לתחיית המתים, כלומר יש פה בכל זאת הארה, הוא לא לגמרי בשליטת הסטרא אחרא.

נכון, אחרת הוא לא היה מזהה שהוא מת.

תלמיד: מאיפה מגיע המצב הזה שיש לו הארה קטנה והוא יכול להבחין את עצמו מהרצון לקבל, האם מהאדם או מלמעלה?

ודאי שזה מגיע מלמעלה, יש הארה מהמקור העליון ויש לאדם כבר הזדמנות, אפשרות להתעורר. לכן הוא מרגיש שיש לו התעוררות, ואת ההתעוררות הזאת עליו להשתדל לשייך לכוח העליון, לבורא, ולהתחיל לעבוד עם עצמו. כלומר להרכיב מהר ככל האפשר חברה, חברים, קבוצה, ששם כל אחד יעזור לאחר להיות בכוחות ההשפעה וכך להתחיל להקים את עצמו עוד ועוד.

תלמיד: האם כך הוא קונה את החיסרון של דעת דקדושה שאחר כך נוצר בו?

כן, זה בדיוק כך.

שאלה: אני חושב שהמילים שאני מצפה לישועת ה' כוללות המון מצבים, גם סבלנות, גם סערות, גם כעס אולי. איך אני מודד אם אני עדיין עובר את המצבים האלה?

רק על ידי חיבור לסביבה, השתתפות בשיעור. יש לך ספרים, יש לך את השיעורים שלנו, את הארכיון שלנו, יש לך חברים שנמצאים בכל מיני אירועים שלנו כל הזמן, ויש לך את הקבוצה הקטנה שלך. תשתדל לארגן אותה יותר ויותר, וכך תלכו איתנו יחד ונראה אתכם על המסכים שלנו יום יום.

שאלה: מה זה דעת דקדושה?

דעת דקדושה היא שאני רוצה לדעת את הבורא בזה שאני מחבר גם שמאל וגם ימין לקו אמצעי שנקרא "דעת". חכמה, בינה, דעת.

תלמיד: בקטע הזה וגם בקטעים שקראנו קודם היה רשום שבגלל שאין לנו דעת דקדושה אנחנו צריכים אמונה מעל הדעת. כביכול אחרי שנקבל דעת דקדושה, אז נוכל לדבר עם האגו שלנו.

דעת דקדושה נכנסת לתוך אמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת היא כמו כוח הבינה, כוח ההשפעה, ודעת דקדושה היא כבר שוכבת על האמונה ומתגלה בה, כמו אור חכמה שמתגלה באור החסדים.

שאלה: למה כל הדברים הטובים קורים רק בזמן הירידה? נראה שזה צריך להיות להפך.

כך נראה לך ברצון לקבל שלך שהדברים הטובים קורים בזמן הירידה, כי אתה קובע שהם טובים.

תלמיד: איך אני יכול לראות אחרת?

תשתדל להיות מכוון לחיבור, לבורא, ואז תראה שזה לא כך.

שאלה: הרבה מהקטעים שאנחנו קוראים של רב"ש ובעל הסולם נשמעים כמו דיאלוג עם הרצון לקבל, משא ומתן. השאלה אם זו מין אלגוריה שמשתמשים בה, או שיש פה באמת דיאלוג פנימי? איפה קורה הדיאלוג הזה, בין מה למה?

זה דיאלוג פנימי שמתקיים בתוך האדם שהולך ונמצא בין שני כוחות ולא יודע איך ליישב אותם. בדיוק כך זה קורה.

תלמיד: האם כשמגיע מצב כלשהו אני צריך להיכנס למין דיבור כזה עם עצמי?

כן. אתה נמצא כל הזמן בדיבור שלך, בדיאלוג עם עצמך.

תלמיד: האם אני עושה משא ומתן עם הרצון לקבל, או שאני אמור רק לסדר את היחס?

אחרי ויכוחים אתה מברר איך להפליג הלאה וכך אתה ממשיך. אבל בלי ויכוח, בלי בירור, לא תוכל לעשות שום דבר.

תלמיד: איפה הקבוצה נכנסת בדיאלוג עם הנקודה הזאת בתוכי?

גם בתוך הוויכוח, בתוך הדיבור הזה.

תלמיד: האם היא כביכול כוח חיצוני או שזה משהו שאני אמור למצוא בפנים?

הכול נמצא בך, גם הקבוצה, גם החברים שלך. נראה לך שזה מבחוץ, אבל הכול נמצא בפנים. כמו שלמדנו לא פעם בתפיסת המציאות, שכל מה שנראה לנו בחוץ זה העתקה מבפנים. כל החברים ובכלל כל העולם, עם כל הכוכבים, עם כל מה שיש בכלל, זה אני שרואה את עצמי בפנים, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר של עצמי.

תלמיד: אני חושש מלהיות כל הזמן במין דיאלוג פנימי, כי אני מרגיש שאני בורח מהקבוצה לפעמים, מתכנס בעצמי.

אתה מתכנס ואתה רואה אותם בצורה אחרת, אבל זו ממש הקבוצה שלך שנמצאת בך.

תלמיד: האם זה בסדר להיות עסוק בלחפש את הקבוצה בפנים, את הכוחות האלה בפנים, ולנהל את הדיאלוג הפנימי הזה בפנים?

כן. תנסה כך, אומנם לא תחזיק בזה הרבה זמן, אבל טוב לחזור לזה לפעמים.

שאלה: הציפייה הזאת לישועה מהבורא, מתי זה מגיע?

מתי מגיע מה, הישועה עצמה?

תלמיד: הציפייה, שאתה ממש בציפייה שלמה שהבורא יעזור לך.

זה מגיע אפילו במדרגות הקטנות. בכל פעם כשאתה מיואש ואתה לא יודע מה יכול לעזור לך, יש לפניך שתי אפשרויות, או להתכלל בחברים ודרכם אתה מגלה שאתה צריך להיות דבוק בבורא, ורק ממנו תבוא הישועה, או שאתה בורח, ממתין בצורה גשמית, אמנם גם כך אתה מתקדם, אבל בצורה מאוד איטית, ולא נכונה.

תלמיד: אז זה מגיע מהדבקות בחברים?

כן. הצורה הקצרה, הנכונה והאמיתית היא תמיד דרך דבקות.

שאלה: לגבי העבודה מול הרצון, אנחנו אומרים לא להתנגד לרצון בצורה פרונטלית. הרבה פעמים יש מצבים שמגיע איזה רצון ואז צריך לבחור אם להתנגד לו בצורה פרונטלית ולא לממש אותו, או לא, וזאת הבחירה של האדם.

הבחירה של האדם היא לברר את הרצון, ולבדוק האם יש רצון יותר גבוה מהרצון שעכשיו רוצה לשלוט בו, ואז להיאבק כדי לעלות לרצון היותר גבוה, ולהיות שייך לו.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו נותנים את הדוגמא הקלאסית, שנניח בא לי רצון עכשיו לראות סרט או סדרה, ואני יכול לעשות בחירה ללכת ולראות את הסדרה או להשקיע את הזמן בהפצה ובדברים שמועילים לדרך. אז כן צריכה להיות פה איזו בחירה פרונטלית, מול הרצון.

כן.

תלמיד: אז עם אילו רצונות צריך להתמודד בצורה פרונטלית? יש רצונות כאלה?

עם רצונות שקרובים לעשירייה.

תלמיד: מה זאת אומרת קרובים לעשירייה? רצונות שמשפיעים ממש על הזמן שלי או על היכולת שלי להתקשר יותר לעשירייה? עליהם להתנגד?

כן. רצונות שהעשירייה יכולה להתקשר בהם, והם שורים בתוך העשירייה, ולא בך לבד.

שאלה: במה הנברא דומה לבורא, אם הנברא מבקש את ישועת ה', והבורא הוא זה שעושה ומושיע?

הנברא לא דומה לבורא בשום דבר. רק ביכולת שלו להידמות לבורא, בכך שהוא מתעלה מעל הרצון לקבל שלו, נהיה הפוך ממנו, ואז הוא ידמה לבורא.

שאלה: איך אני נכנע?

כשאתה מקבל את הרצונות של החברה, של החברים למעלה מהרצונות שלך. זה נקרא שאתה נכנע. נניח שהם אומרים "היום נעשה ישיבת חברים" ואתה רצית ללכת לשחק כדורגל, אז אתה הולך לפי הרצון שלהם.

תלמיד:לרוב אנו משתדלים לעשות כך, אבל לפעמים הרצון לקבל מסתובב ממש כמו רכבת הרים ולוקח אותך כאילו זה הדבר הכי חשוב.

זה טבעי, כדי שאתה תשתכלל בבחירה בין זה לזה.

תלמיד: וכשנפגשים עם החברים ומתבטלים ובשאר הזמן לא מרגישים שום דבר, רק רצון לקבל. זה מצב תקין? כי כשאני עם החברים, הכול בסדר, הרוחניות חשובה. אבל אם אני לבד, זה רק רצון לקבל. האם זה מצב תקין או שצריך לעשות משהו מעבר לזה?

למה זה תקין אם אתה מנותק מהחברים? אתה צריך להשתדל להיות כל הזמן איתם, וזה הדבר הכי קשה.

שאלה: כשאנחנו רוצים להעלות את חשיבות הבורא, את חשיבות העשירייה, האם עלינו לבקש מהבורא לגלות את גדלותו, את עוצמתו, את רוממותו אלינו? או שאנחנו צריכים לרצות להעלות את האמונה בתוך ההסתרה? באיזו דרך נוכל לתת יותר נחת רוח לבורא?

בכל המצבים גילוי הבורא עדיף. אנחנו קיימים כדי לגלות את הבורא לכל הבריאה, לכל הנבראים, ובכל המצבים. להוציא מהמסתור את הבורא, את האור אין סוף, שימלא את כל המציאות כמו לפני הבריאה.

תלמיד: אבל כדי לפנות לבורא צריך לדרוש שגדלותו תתגלה. מה צריכה להיות הסיבה לדרישה הזו? האם אני רוצה שהבורא יגלה את גדלותו כדי שאני ארגיש מזה תענוג, אושר, חכמה או כדי לתת לו נחת רוח?

זו הבחירה שלך, מה אתה רוצה? אבל אם אתה רוצה שהבורא יתגלה כדי לגרום לו בזה נחת רוח, כי רצונו להתגלות לנבראיו, בכך אתה בעצם מבצע את תכלית הבריאה.

תלמיד: ברור שהכול כלפיי, אבל איך לחבר את זה, אני צריך להיות דומה לבורא, או שהעשירייה צריכה להדמות לו?

אתה חייב להתקשר לחברים ובכל הכוח שלך לגרום להם להתקשר ביניהם, ולהידמות לבורא. זה תפקידו של כל אחד מהעשירייה.

שאלה: איך להפוך את הרצונות של חברים שלי לחשובים יותר מהרצון שלי?

לחשוב על זה כל הזמן. ככל שתשקיע בזה יותר זמן, אתה תראה שזה נעשה יותר חשוב לך.

שאלה: היום בבוקר התעוררתי עם רצונות שרוצים את תשומת הלב שלי. אבל פה לעשות את העבודה ולראות את השיעור, ואני שמח שאני עם הרצונות ועם העבודה שאני עושה, כי אני יכול לראות את שני העולמות, כי אם לא, לא אראה לא את זה ולא את זה. מה עוד אני יכול לעשות יותר?

אנחנו לומדים מה לעשות, להתכלל עם החברים, להשתדל להיות יחד איתם, ולהשתוקק יחד איתם לבורא. זו בעצם הפעולה הכללית שלנו.

שאלה: הרצון להשתתף בשיעור ובפגישות העשירייה לפעמים מתנגש עם ההכרחיות. מה אני עושה? האם אני הולך אחרי ההכרחיות או על הרצון להיות מחובר עם החברים?

אני לא יכול להחליט במקומך. ההכרחיות יכולה להיות כזאת שאנחנו אפילו עוזבים את השיעור או את הפגישה עם החברים, כי אין ברירה. אבל בדרך כלל זה נתון לשיקול האדם, כמה ההוא מחשיב את חשיבות החברה, הסביבה, את הפגישה עם החברים, הלימוד, על פני כל מיני הזדמנויות שיש לו בחיים.

תלמיד: אבל מה ההפרעה? הרצון שלי להתחבר או העובדה שאני צריך ללכת לעשות משהו אחר עכשיו?

כדי שתבחר מה יותר חשוב. ושכל פעם יהיו לך הפרעות כאלה, כי בלעדיהן אי אפשר.

תלמיד: אז כשאני הולך מעל הדעת, האם אפשר להגיד שכשאני אבחר בהכרחיות, זה יחשב לבחירה מהדעת?

כן, אבל לא תמיד, לפעמים זה "לא יגונה ולא ישובח", או שאין ברירה, כי אתה עומד בסכנת נפשות, ועוד כל מיני דברים. אבל במקרים הרגילים שלנו, נותנים לנו מצבים כדי שנבחר בחיבור, בחברה, ובתיקונים.

שאלה: כשכתוב "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו ולהתווכח עימו". גוף זה הרצון לקבל על מנת לקבל?

כן.

תלמיד: כלומר הוא כבר בירר ומיין אותו ככזה?

נכון, עם מה שיש לו.

תלמיד: ואיך מהנקודה הזו הוא יכול להחליט שהוא עכשיו מקבל עליו תורה ומצוות ועכשיו אני נעשה גר, מאיפה חומר הדלק שלו במצב הזה?

מזה שהוא לומד, מזה שהוא קשור לחברים.

תלמיד: כלומר ההשקעה בחברים, ואולי אפשר להגיד דווקא חברים שיש לו קושי להתחבר איתם, דווקא ההשקעה הזו היא נותנת לו כוחות בנקודה הזאת הקריטית?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שאין עוד מלבדו ובהרגשה מתעוררים רצונות כאילו יש עוד דמויות, איך לתקן את זה שזה רק הוא מאחורי הכול?

כל הזמן לחזור לזה ולמיין את כל האפשרויות ולראות שהכול בא ממנו, אין סיבה אחרת.

קריין: אומר הרב"ש, קטע מס' 9.

"יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא ברא אותו.

ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו"".

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: איך אני יכול להתמודד עם התחושה שהבורא לא מרשה לי לעשות מספיק כלפיי העשירייה שלי וכלפיי הקבוצה? אני מרגיש קנאה שצורבת בי וכעס על הבורא.

תעלה אליו בעיות, בקשות, דרישות, תתווכח עימו, ואתה תראה מה קורה. תגלה לו מה אתה חושב. גם כך הוא יודע, אבל זה שאתה מגלה זה נקרא שאתה מגלה אליו ואז בהתאם לזה יהיה לך כלי גם להרגיש משהו יותר.

שאלה: מה זה אומר למי שהיה גבוה ונפל ועכשיו הוא זוכה להתעוררות, התעוררות למה?

לא חשוב למה. אם הוא היה גבוה ונפל יש לו עכשיו כבר רשימות משני המצבים.

שאלה: האם ההפרעות באות כדי להראות לנו שאנחנו לא מכוונים נכון בבקשה שלו למטרת הבריאה ואיך לתקן את הכוונה?

אנחנו לא צריכים לשפוט כל מצב ומצב או לטוב או לרע, כל המצבים הם לטובה. אנחנו צריכים כמה שיותר להשתדל פשוט לממש כל מצב קדימה, לחיבור בינינו ולבורא.

שאלה: מה זה אומר בפועל לחזק את הקשר עם הבורא הנסתר?

בפועל להשתדל לפנות מכל מצב ומצב בתפילה משותפת בינינו בעשירייה לבורא, זה המימוש הנכון.

שאלה: אפשר להגיד שהרצון לקבל הוא תוצאה של שבירת הכלים, לעצמי זו התוצאה משבירת הנשמות?

אפשר כך להגיד. אתה צודק.

תלמיד: תיקון שבירת הנשמות זה לתקן את שבירת הכלים?

כן.

שאלה: האם אפשר לדייק מה הבדל בין בירור ולהתווכח?

להתווכח זה אתה מתווכח עם הבורא ותיקון או בירור זה אתה מברר בפנים עם עצמך.

תלמיד: להתווכח עם היצר רע, לא עושים את זה.

אז נגד מה אתה מעמיד את זה? מהו הוויכוח?

שאלה: למדנו על הכוונה, ונתנו דגש גדול על זה, העבודה כמובן מתחזקת בזמנים האלה ומתחיל להתגלות, להתבטא הרבה יותר שאתה עושה את זה באופן תכוף יותר, אבל אתה לא מסוגל לעשות את זה, ברגע הזה בדיוק מתגלה הנחיצות בבורא, כלומר הרצון שלך לקבל מתגלה. ובקטע הזה שקראנו עכשיו היה כתוב שאני רק רוצה שתבקש ממני לבקש לשנות את הטבע מרצון לקבל לרצון להשפיע. אז הסדר יכול להיות שעבודה בכוונה כדי לתת לו נחת רוח מביאה לכך שנגלה את הטבע שלנו ברגע הזה כביכול אוטומטית צריכה להתגלות הבקשה הבאה, בקשה לתיקון, עד כמה זה נכון ועד כמה נכון לבקש שהוא יתקן אותי?

זה לא תלוי במה שאתה יודע או לא יודע, זה תלוי במה אתה רוצה, איזה רצון מתעלה ממך. הבורא קורא את הרצונות האלה בפנים בלב ולא שעכשיו אתה מעבד אותם ומדבר יפה ומגיש לו את זה. הוא קורא את הרצונות שבתוך הלב. ולכן העבודה שלנו היא צריכה להיות בתוך הלב ולפני שהרצונות האלה יתחילו להתגלות מתוך הלב כלפיי הבורא. אנחנו צריכים קודם לעשות תיקונים, ואז הלב כבר ידבר אחרת, כלפיי הבורא. אנחנו לא יכולים לשלוט על הלב באותו רגע שמתעורר רצון, אנחנו צריכים לארגן את הלב לפני זה בחיבור בינינו, ואז כשמגיעים לבקשה אז הלב כבר יהיה מוכן.

שאלה: לפי המאמר, הוא אומר בוא אל פרעה, אז הקשר לבורא הוא לפני הכרת הרע או שיש קצת הכרת הרע ואז הבורא?

אז על ידי מה יהיה קשר עם הבורא? עם מה אתה פונה לבורא?

תלמיד: הרצון להתקרב אליו, סתם רצון להתקרב.

סתם אין דבר כזה. בשביל מה?

תלמיד: חיסרון כנראה.

איזה?

תלמיד: יש חיסרון איפשהו.

לא, אם סתם חיסרון, אם "כנראה" זה לא עובד. זה חייב להיות מבורר כמה שיותר, מדויק כמה שיותר ומכוון לבורא ממש.

תלמיד: החיסרון הראשוני הוא בא מלמעלה, אנחנו עוד לא יודעים את זה.

כן. אבל עימו אתה לא יכול לפנות אליו, כי זה בא ממנו.

קריין: קטע מס' 10, אומר הרב"ש,

"אין האדם צריך להתפעל שבזמן הירידה בא אליו הרע שבו להתווכח עמו, ונותן לו להבין, הלא אתה רואה שאין אתה מתקדם בעבודה, לכן אני מייעץ לך לברוח מדרך הזה, שהיא בחינת עבודה דלהשפיע, וללכת לעבוד בדרך שכל הכלל עובדים, היינו רק בבחינת המעשה, ואז הוא הזמן של בחינת הבחירה, כלומר או להתגבר ולומר, עתה אני רואה את האמת, איך שאני מרוחק מה' ורק ה' יכול לעזור לו, והוא מאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", אפילו שאינו ראוי לעזרה גם כן ה' עוזר. לכן הוא אומר, אני בטח אקבל עזרה מלמעלה, היות שאני מרגיש שהעזרה מה שה' יתן לי עכשיו, זה ממש בחינת "מחיה מתים", מה שאין כן אם האדם לא זוכה, אז הוא בורח מהמערכה ואומר, שעבודה זו שייכת לאנשים מוכשרים אבל הוא אינו מוכשר לזה, ועל זה דרשו חז"ל "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ורשעים יכשלו בה", לכן לא לברוח".

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר "לשמוע תפילת כל פה"?

שהוא כבר עבר כל מיני מצבים והמצב שהשיג הוא מרכז בתוך הבקשה שלו, בתוך הפנייה שלו לבורא באמת בקשות רבות מהרבה נבראים, מהרבה מצבים.

תלמיד: אם אני עוד לא ראוי הבורא עוזר לי בכל זאת. למה הכוונה?

זה העניין שאנחנו אף פעם לא ראויים לכלום. רק הבורא הוא עושה חשבון שמקרב אותנו, למרות שאנחנו לא ראויים.

שאלה: מה זאת אומרת "ללכת ולעבוד בדרך שכל הקהל עובדים בו, היינו בבחינת מעשה"? זאת אומרת שהאדם בוחר לעבוד עם הרצון לקבל כבר? הוא חוזר בחזרה אחורנית?

הוא לא חוזר. אין חזרה. אנחנו תמיד מתקדמים.

תלמיד: מה זה "המעשה"? זה לעבוד לאגו. אם אני במקום לעבוד בכוונה אני בוחר לעבוד במעשה, לא לחשוב על כוונה, זאת אומרת שאני עובד לרצון לקבל שלעצמי עוד פעם?

לא. מה זאת אומרת "לעבוד במעשה"?

תלמיד: יש כוונה ויש מעשה, ומידי פעם בן אדם לא יכול לחשוב על הכוונה, לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא. הוא רק עושה מעשה וגם בזה הוא מסתפק. לפחות יש לי משהו. אני מחזיק במשהו.

כן.

תלמיד: אז זה נקרא שבן אדם כאילו חוזר ונהיה קטן ועוד פעם מסתפק במה שיש לו? מחזיק במשהו והוא נכנע לרצון לקבל שלו?

לא. הוא לא נכנע. הוא מבין איפה המקום שלו בינתיים ומסתפק בזה. העיקר שתהיה לו איזו מין דבקות.

תלמיד: אז מה זה "ללכת ולעבוד בדרך שכל הכלל עובדים" בו?

שכל הכלל, שלא אלו שנמצאים בעבודת ה'. שכל הכלל. כלל זה לא עבודת ה'.

תלמיד: הוא כותב פה בקטע 10, "לכן אני מייעץ לך לברוח מדרך הזה, שהיא בחינת עבודה דלהשפיע,".

מי מייעץ?

תלמיד: הרצון לקבל. האגו.

כן, נכון.

תלמיד: "שהיא בחינת עבודה דלהשפיע, וללכת לעבוד בדרך שכל הכלל עובדים, היינו רק בבחינת המעשה," זאת אומרת, לברוח בחזרה לרצון לקבל, כמו כולם להיות. לעבוד לעצמי. האם אני חוזר לעבודה לעצמי האגואיסטי?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין עזרה לשכר?

העזרה היא שהאדם מקבל כוחות להתקדם והשכר הוא מה שאחרי הכוחות שקבל הוא מבצע אותם. וכך הוא מגיע להתקרבות הבורא אליו, שזה השכר. העזרה היא לעבודה והשכר הוא כתוצאה מהיגיעה, מהעבודה.

שאלה: האם בפנייה לבורא אני אמור להרגיש התערבות החברים?

אתה הולך יחד עם זה לבורא, אחרת איך אתה תפנה אליו? אין לך כלי, אין לך משענת, אין לך ביטחון. אין לך כלום. אתה צריך לקבץ את כול העזרה מהחברים ולפנות לבורא.

שאלה: קודם אמרת שאדם צריך לבדוק האם יש רצון יותר גבוה ולעשות מאבק לעלות אליו. מה בעצם המאבק הזה ואיך אדם בוחר ברצון בלי לקבל אותו קודם מלמעלה?

הוא עוד קודם קבל רצונות אגואיסטיים, מתקן אותם כמה שאפשר, מתחבר מעליהם עם החברים ואז רוצה לעלות איתם לבורא.

שאלה: האם טיעונים מהרצון לקבל יכולים להתבטא באמצעות חבר נגדנו?

מה זה חבר נגדנו?

תלמידה: היא מזהה את זה שהטיעונים הם מהרצון לקבל שזה מגיע מהחברה.

כן. יכול להיות.

שאלה: אז איך להתמודד עם זה?

איך להתמודד? להשתדל להתחבר עם החברה למעלה מהרצון לקבל שעכשיו מופיע.

שאלה: מה זה אומר עכשיו "אני מת ואני מצפה לתחיית המתים" בעבודה הרוחנית בתוך העשירייה?

ההרגשה שאני נמצא ברצון לקבל ולא יכול בשום צורה להיות בעל מנת להשפיע זה "מת". ואני משתדל להתעלות למעלה מזה שאני משתוקק לתחיית המתים.

שאלה: אם אני לא יכולה להבין לבד איזו תכונה אגואיסטית כרגע פועלת בי מכיוון שהיא יותר עמוקה, האם אפשר לבקש מהבורא קודם להבין מה צריך לשנות?

גם זה אפשרי, אבל הכי טוב לברר את זה בחיבור. תנסי להתחבר, ואז תתחילי להרגיש מה מפריע לך להתחבר ואז תבקשי עזרה מהבורא שיעזור לך בחיבור. ואז יהיה ברור לך הכול. גם מה הוא עשה, בשביל מה ומה התוצאות.

שאלה: איך להפריד את עצמי מיצר הרע כדי לנהל איתה דיאלוגים דומים?

רק על ידי זה שאני כבר מתעלה מעל ליצר הרע, הרצון לקבל והופך אותו בעל מנת להשפיע ואז אני יכול ללמוד מהיצר הטוב שעשיתי מהיצר הרע מהו יצר הרע. כי אי אפשר ללמוד על התכונה אם אני נמצא בתוכה.

שאלה: אמרת שאתה נמצא כל הזמן עם הדיבור שלך בדיאלוג עם עצמך. אז הדו שיח הזה, הדיאלוג עם עצמנו מביא לבירורים ומשם התבוננות פנימית, כמו במדיטציה. האם הקבלה מאמינה במדיטציה?

לא. אני לא נמצא בבירורים הפנימיים שלי. אני מעלה את עצמי לתפילה לבורא. אני לא נמצא מהתעמק במחשבות והרצונות שלי שהבורא נותן. אני מעלה את עצמי למעלה מהרצונות והמחשבות שלי, כדי להתחבר עימו. זה ההבדל בין מדיטציה, שאני נכנס לתוך המחשבות והרצונות שזורמות דרכי, ואני מתעלה מעליהן ורוצה להתקשר לשורש שלהן, ולא להיות בתוך המחשבות והרצונות. זה ההבדל המהותי.

מה יוצא לי מהקשר הזה אם אני עוסק או במדיטציה, או בעבודה רוחנית. בעבודה רוחנית אני מתקשר לשורש, לבורא, שהוא מביא לי את כל הרצונות והמחשבות, ובמדיטציות אני ממשיך בתוך כל מה שהוא נותן לי רצונות ומחשבות. ודאי שגם הן באות מהבורא, אבל מה יש לי, התוצאה שאני לא עולה מעליהן.

שאלה: מה נבקש מהבורא אם כבר שנים דופק רצון כלשהו בלב, וכלל לא ברור איך למצוא כוונת ההשפעה לרצון הזה?

אני עכשיו נתתי לך דוגמה לדרך איך להתעלות מעל הרצון לקבל, ולהתקשר לנותן את הרצון לקבל, הוא מגלה לך את המחשבות. כל הדברים האלה, הבורא מעורר בך, אך ורק כדי שאתה תתקשר אליו, ולא תישאר בתוך המחשבות והרצונות.

שאלה: כשאני נמצאת במצב של חוסר כוחות, איך אני יכולה לפנות דרך העשירייה?

להרים ידיים, ולהיות בתוך העשירייה כמו שאת בלי כוח זורמת באיזה זרם חזק, שייקח אותך לאן שצריך. את מתבטלת כלפי העשירייה, ושהם יעשו במקומך את כול מה שצריך. את מתבטלת לגמרי.

שאלה: מה הפעולה שדיברת קודם, לגרום לחברים להתקשר ביניהם ולהדמות לבורא?

שאני רוצה שהחיבור בין החברים הוא יהיה עד כדי כך הדדי, יפה וטוב, שיגרום להם צורת ההשפעה הכללית שזה יקרא "בורא".

שאלה: איך אני יכולה להתבטל לאותה חברה שלא משתפת בחיי העשירייה, היא לא מקשיבה לשיעורים, אבל בכל בירור משתפת את דעתה. האם אני צריכה להגיב לזה?

היא משתתפת בצורה יפה, טובה? או שהיא דווקא נגד? צריכים לברר ולראות בשביל מה היא משתתפת?

תודה לנשים. דווקא השאלות שלכן, שאלות מאוד מכוונות למטרה. אני מרוצה מכן.

(סוף השיעור)