שיעור בוקר 05.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות 

קריין: קטעים נבחרים מתוך מסמך ההכנה לכנס "מתחברים ללשמה", ממשיכים בקטע מספר 6.

אומר הרב"ש,

"סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של שלא לשמה". היינו, כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות. ובכל מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. כלומר, שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, אז העבודה נקראת "בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות.

מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל.

ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". "

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה" 1990)

תלמיד: המאור פועל על האדם מרגע שהוא מתחיל ומעביר אותו בהרבה מדרגות של שלא לשמה, ואז יש שלב קריטי שמכניס את האדם לתוך המצב שהוא צריך להיות בו. האם כל זה נחשב לפעולת המאור או שבסוף זה כבר משהו אחר לגמרי?

רק האור פועל. על האדם, על הרצון לקבל, אין מישהו אחר שפועל, וכל השינויים שברצון לקבל הם רק מהמאור.

תלמיד: אז מה השוני בין הרבה מדרגות שאדם עובר בלא לשמה, לבין המדרגה האחרונה, מה ההבדל ביניהן?

זה כלפי האדם שמרגיש שהוא מתקרב, ויש לו גם סימנים לזה. מה שאין כן בשלב האחרון הוא מרגיש שנכנס בלשמה, זאת אומרת יש לו כוח לעשות את זה לה' דווקא.

תלמיד: ולזה הוא קורא אמונה?

כן.

תלמיד: מה זו אמונה לפני המצב האחרון?

אפשר להגיד שזאת אמונה חלקית, שזאת כאילו אמונה, כי הכול עדיין נמדד בתוך הכלים של האדם. מה שאין כן אמונה לשמה כבר מתבססת על זה שהבורא מתגלה כלפי האדם, והאדם כבר בטוח שהוא נמצא באור ה'.

תלמיד: האם ככל שיש לאדם התנגדות כך המאור פועל עליו יותר?

אי אפשר להגיד שיש איזה יחס בין כמה המאור פועל וכמה האדם פועל, קשה למדוד את זה.

תלמיד: ואפשר לקשור בין ההתנגדות של הגוף בכל הכוח לכך שהאדם יצא מעצמו, לבין הצורך בעזרה מלמעלה? ככל שהאדם מתנגד כך הוא זקוק יותר?

לא. יש הרבה סיבות.

תלמיד: אם כך, מתי המאור פועל בצורה החזקה ביותר אם אין קשר למצבים שאדם עובר, אם הוא מתנגד או לא מתנגד?

יש כאן עניין של משחק ולימוד מההתנהגות של הבורא עם האדם. ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שאם לאדם יותר קשה אז הוא מתקדם, אלא העיקר זה להגיע למצב שברור לאדם שהוא נותן יגיעה ככל שמסוגל.

תלמיד: אז זה עניין נפרד. יש מצבים שהאדם עובר, עם התנגדות, בלי התנגדות, כל מיני מצבים שהוא עובר, ויש את המאור שפועל עליו בלי קשר.

יש קשר, אבל הוא לא ברור לנו.

תלמיד: אני מחפש למצוא את הקשר, מתי האדם מפעיל את המאור המחזיר למוטב במצבים שלו?

אני לא יכול להגיד שיש קשר ישיר, ברור, ורק כך זה קורה.

תלמיד: מה חשוב לאדם במצבים שהוא עובר בשלא לשמה?

חשוב לאדם לא לאבד קשר עם הבורא, וכל הזמן להיות מכוון לאתר את הבורא בכל מצב שהוא עובר.

תלמיד: היגיעה לאחוז בבורא בכל מצב שהאדם עובר היא שמעוררת עליו את המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: איך אוחזים בבורא?

על ידי הכוונה.

תלמיד: אז אנחנו נכנסים לאיזו פעולת חיבור בינינו ואנחנו מכוונים לעשות לו נחת רוח, זה נקרא שאנחנו אוחזים בבורא?

כן.

תלמיד: התופעה שקורית היא שמזכירים את העניין הזה של לעשות לו נחת רוח ולמה עושים את הפעולה, מתחילים את הפעולה וכמה שניות אחר כך אתה תופס את עצמך ששכחת מהסיבה שהתחלת בכלל. אתה נמצא עם החברים, אתה קורא משהו, עושה משהו, איך דואגים להחזיק בבורא קצת יותר מכמה שניות בכל פעם?

ככל שמתכוונים מראש להיות בקשר עם הבורא, אז אפילו שבאות הפרעות הן לא יכולות להזיז את האדם מהמקום בקלות.

תלמיד: איך להפוך את ה"לעשות לו נחת רוח הזה" שאנחנו אומרים ומנסים לחשוב עליו, ליותר ויותר אמיתי כל פעם?

רק על ידי הכוונה. אין כאן מה לעשות, כמו בכל משחק, ככל שאתה מתלבש בו יותר, כך אתה מתקדם.

תלמיד: כתוב, "צריכים להאמין בשכר ועונש". מה זה אומר?

שמה שאדם מקבל זה תוצאה מהיגיעה שלו במצב הקודם, וכך הוא מתקדם.

תלמיד: במה אני יכול לבטא את זה שאני לא רוצה לאבד את הקשר עם הבורא? אני מרגיש שההבדל בין לא לשמה לשמה הוא ביחס שלי לבורא. גם הקושי של העבודה מתבטא ביחס שלי לבורא, בלא לשמה אתה מרגיש קושי בעבודה, וזה גם חוסר אמונה בקשר שלך עם הבורא. איך אני דואג כל הזמן לא לאבד את הקשר הזה?

כמו שאתה אומר, העיקר כל הזמן להחזיק את הבורא במוח ובלב.

תלמיד: איך אני מחזיק את הבורא דרך החברים? אני יכול לקבל כוחות מהבורא עבור החברים, אבל מצד שני איך אני מקבל את הכוחות ממנו דרך החברים, כקשר דו צדדי?

בכל זאת, ככל שאתה נמצא בפנייה לבורא, כך חלק מהיגיעה שלך עובר לזה שאתה מרגיש אותו, עובד עימו. זה העיקר.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני עובד עבור הבורא, אז למה זה נחשב כיגיעה? אני אמור להיות בשמחה שאני עובד עבורו, מהי היגיעה פה?

כי זה נגד הרצון שלנו, נגד הרצון לקבל.

תלמיד: ההתנגדות לרצון נמצאת במהלך כל הדרך?

לא. בחלק מהדרך אנחנו נמצאים בהתנגדות לרצון לקבל, ואחר כך יש לנו הפרעות אחרות.

תלמיד: יש עוד הפרעות חוץ מהרצון לקבל? הרי הרצון לקבל זה היסוד שלנו, זה הטבע שלנו.

כן.

תלמיד: איזה עוד הפרעות יכולות להיות חוץ מהרצון לקבל?

חוץ מהרצון לקבל יכולות להיות הפרעות שאני לא מסוגל להיות מרוכז לאתר בכל מצב ומצב שזה הרצון לקבל שלי שנמצא ומפריע לי.

תלמיד: האיתור הזה תלוי בקשר עם הבורא?

כן, אבל תלוי באיזה מצב אני נמצא.

תלמיד: אני רוצה לברר רגע את הכוונה. אם שמעתי נכון, צריך קודם כל לכוון ללשמה בכל פעולה.

כן.

תלמיד: ומתוך הכוונה שזו המטרה הסופית, מה זה אומר "להאמין בשכר ועונש"?

שעל כל מאמץ שלי אני מקבל משהו שונה מהבורא, בהתנהגות, בכל מצב ומצב.

תלמיד: אדם צריך למדוד את זה, לחפש תוצאות בזה?

לא, הוא לא יכול למדוד את זה במדויק, אבל הוא יכול בכל זאת להיות בזה בלאתר את הכיוון, אם הוא מתקרב או ההיפך.

תלמיד: הוא מחפש לאתר את הכיוון, איך בכל פעולה טובה שלו הוא מקבל שכר ולהיפך?

איך הוא מתקרב לבורא או נבדל ממנו.

תלמיד: אז הוא אומר כשהשכר והעונש מגולים - צריך לכסות אותם. אם הוא כבר מגיע למדרגה שהשכר ועונש מגולים כדי להתקדם. מה זאת פעולת הכיסוי של שכר ועונש?

פעולת כיסוי היא פעולה שהוא משתדל שהרגשת התגובה מהבורא לא ממש משנה בו את היחס.

תלמיד: כלומר, גם אם הוא מרגיש שהבורא עכשיו השלים לו את הפעולה הוא עדיין ממשיך בפעולה, הוא לא מפסיק באמצע. זו הכוונה?

לא הייתי אומר כך. גם שמרגיש שהבורא מתרחק הוא לא מקבל את זה כדבר מחויב, ריאלי. האדם כך מתחיל לבנות בינו לבין הבורא איזו מערכת. לא מה שהבורא חושב האדם מקבל.

תלמיד: נשמע שבכל שלב צריך לחפש איך לעבוד באמונה.

זה ברור.

תלמיד: לפי הקטע יש מדרגת שכר ועונש. במדרגה הזאת יש ששכר ועונש מגולים, ושכר ועונש לא מגולים ואז כאילו זה רק קובע את מידת היגיעה שלו. ברגע שהם מגולים אז פחות צריך להתייגע, ברגע שמכוסים צריך להתייגע כי הוא לא רואה מה הוא הולך לקבל. מעבר לזה, בכל המדרגה הזאת אין עדיין בעל מנת להשפיע, הגוף עדיין לא התנגד, אין עבודת המסכים, המסך עדיין לא התגלה.

נגיד, כן.

תלמיד: האם מדרגת שכר ועונש זה עבודת טרום המסך?

נגיד.

תלמיד: איפה אנחנו?

שכל אחד יבדוק.

תלמיד: מה זה אומר שקיום תורה ומצוות צריך אמונה בלא לשמה, איך יכול להיות עבודת אמונה בלא לשמה?

באמת זאת שאלה. איך אנחנו נמצאים במצב כזה? אבל זה מה שנאמר.

תלמיד: האם אמונה בשכר ועונש יש גם ב-לשמה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שמה זה שכר ומה זה עונש משתנה בהתקדמות בדרך.

כן.

תלמיד: האם האדם צריך לתאר לעצמו שכר ועונש כל פעם שונה, או שהאור משפיע על האדם ומשנה לו את זה?

כן.

תלמיד: אז הכול תלוי באור, אנחנו צריכים להאמין בשכר ועונש והאור משפיע ומשנה אותנו.

כן.

תלמיד: אמרת קודם - ששכר ועונש, "מה שאדם מקבל זו תוצאה מהיגיעה שלו במצב הקודם, וכך הוא מתקדם." האם זה צריך להיות גלוי לאדם או שעדיף שיהיה נסתר?

זה צריך להיות גלוי לאדם, אבל ישנם מצבים שזה נסתר.

תלמיד: האם מבחינת האדם עדיף שיראה את היגיעה במצב הקודם כתוצאה עכשיו, או שעדיף שלא יראה? כי אז הוא כביכול שולט במצב.

כן, הוא רוצה להרגיש שהוא שולט.

תלמיד: איפה המקום לבורא לשלוט?

האדם מזיז את עצמו. אדם נותן מקום לבורא להופיע, ובזה הם מתחברים.

תלמיד: ואם מתגלה לו שמה שהוא עושה עכשיו מוביל למצב הבא, אז כביכול הוא כבר לוקח את השליטה בדברים.

כן.

תלמיד: ואיך זה לא נופל לתוך האגו, איזה רצון.

כי מלכתחילה הכוונה שלו היא איך הוא יהיה בצורה נכונה עם הבורא.

תלמיד: אז בעצם השכר הוא לא גילוי הסיבה והתוצאה, אלא שכר הוא דווקא כל פעם מחדש להסכים שהבורא ישלוט.

כן.

תלמיד: כתוב "אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו". מה עושים?

מה עושים? ממשיכים. נכנסים למאבק. ואז רואים איזה כוחות יותר חזקים.

תלמיד: אני לא מבין מה אתה אומר. כי שמעתי ממך שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, וכל השינוי נעשה בכלי.

כן.

תלמיד: אז באיזה מאבק אני נמצא? הוא אין עוד מלבדו. אז מי אני, מה אני, באיזה מאבק? זה כמו שפעם עשיתי איזו עבודת חשמל, חשמל זה גם כוח, והתחשמלתי. אז כעסתי על החשמל, נתתי לו מכה, וחטפתי מכה יותר חזקה. אז מול מי אני נאבק, מה זה לבדוק מי יותר חזק? באיזה מאבק אני נמצא מול הבורא, אם כל השינוי צריך להיות בי?

כל השינוי חייב להיות בך, ותלוי איך אתה מקבל את התנהגות הבורא איתך.

תלמיד: איזו ברירה יש לי חוץ מלהכניע את עצמי, ולראות איך אני הולך בזהירות בשביל לא לקבל מכה?

אתה יכול ללכת בלי להיזהר, וגם כך אתה לא מקבל מכה.

תלמיד: יש לי דרך לדעת מה הדרך בלי לקבל מכה?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, שהכול זה ניסוי וטעייה. מי שמוביל אותי זה הרצון לקבל שלי, אני עושה כל מיני פעולות, ניסיונות, רוצה לכוון לאותו, לעשות לו נחת רוח למרות שאני בדיוק לא יודע מה זה, אבל אני לומד ויודע מה זה כתוצאה מזה שאני מקבל מכות.

נגיד.

תלמיד: זאת אומרת, שמכות זה ברכה, המכות זה מה שמוביל אותי, אז צריך להודות על זה באמת.

כן.

תלמיד: הבורא פועל עליי, ואני מגיב לו באופן אוטומטי, טבעי, לפי הרצון שלי, ואני מבין שאני צריך לפתח מערכת תגובה אחרת, ניטרלית. מה המערכת שאני צריך לבנות שהיא לא התגובה הטבעית שיש לרצון לקבל שלי, אלא מערכת אחרת לחלוטין, מה היא אותה מערכת תגובה?

שהיא למעלה מהדעת. שאתה רואה שהבורא מתנהג איתך. הבורא נותן לנו מצבים שבהם אנחנו יכולים לגלות את הבחירה, ובבחירה אנחנו תמיד מגלים עד כמה האדם יכול להיות בצד הבורא או בצד הנברא.

תלמיד: מה מביא את האדם לבחור בצד הבורא?

זה כוח האמונה שהבורא פועל בכל מצב.

תלמיד: איך אדם פועל מתוך המערכת הזאת של אמונה?

זו הבחירה שלו.

תלמיד: יש לו יכולת כזאת?

כן.

תלמיד: מה המשמעות, מה זה אומר? אדם קיבל מצב, לא משנה איזה מצב, איך הוא מגיב עכשיו באמונה, פועל מהמקום הזה, ומה המשמעות שהוא בחר בזה, שהוא פעל בזה, איך זה מתבטא?

אני לא יכול להסביר את זה, עוד מעט.

תלמיד: כתוב, "בלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל." איך באה לידי ביטוי העזרה מלמעלה?

בזה שהיא מתגלה. היא עוזרת לאדם להיות למעלה מהרצון לקבל.

תלמיד: ומה התנאי לזה שהיא תבוא?

רצון ה'.

תלמיד: ומה בידי?

אין בידך כלום.

תלמיד: ובכל זאת, לאדם יש תפקיד בבריאה, וכאילו הבורא לא יכול בלעדיו. אז האדם מה באמת המקום, התפקיד של האדם בבריאה? אם הוא חייב, אם אין לו שום דבר, אין שום דבר בכוחו, אבל בכל זאת משהו הוא כן מקיים בבריאה הזו. איזשהו תפקיד יש לאדם בבריאה, נכון?

כן.

תלמיד: אז מה התפקיד שלו? על מה הוא כן צריך להגיד, זו האחריות שלי, זה כן המקום שלי שהבורא נתן לי?

אולי זה שהוא מסכים עם זה שהבורא שולט בכל מצב.

תלמיד: האם נכון לומר שכוח האמונה זו היכולת של האדם להשלים את הפער בין הבורא לבריאה? כאילו להשליט את הבורא על הבריאה, כשיש הבדל בין שני החלקים האלה, והתפקיד של האדם זה בעצם להיות זה שמקשר?

הבורא לא יכול לעשת את זה בעצמו, כי הוא רק חלק מהעניין, אז הוא שם את האדם כדי לקשר בין שני החלקים האלה. והאדם צריך להרגיש שזו אחריות שלו בין הבורא, לבריאה. זו העבודה שלו להרגיש תמיד ששני החלקים האלה מחוברים, ופועלים יחד?

יכולים להגיד כך, כן.

תלמיד: וזה כוח האמונה שצריך להיות באדם?

כן, זה כוח האמונה.

תלמיד: מה ההבדל בהתנגדות של הגוף בלא לשמה, לבין ההתנגדויות של הגוף בלשמה?

ההבדל הוא בזה, שבשלא לשמה, ברור לנו שהתגובה של הרצון לקבל מגולה. ובהתגלות שלא לשמה זה כביכול בההיפך.

תלמיד: הוא אומר שבלשמה התנגדות היא בכל הכוח של הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: בלשמה האדם מרגיש את הבורא, מה זה נותן התנגדות בכל הכוח של הרצון לקבל, מה זה תורם?

כי זה גילוי.

תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא שייקח את הבחירה מהאדם? הוא רוצה להכריע פעם אחת ולתמיד, להיות דבוק וזהו. מה נותנת הבחירה הזאת שהבורא נותן לאדם? הוא כבר מרגיש את הבורא, מה נותנת הבחירה הזאת?

אין לו בזה שום עבודה.

תלמיד: יש לו את עבודת הקשר, ההתפעלות. אבל התנגדות בכל הכוח זה מאיים על כל הקיום שלו.

אולי דווקא ההיפך, בזה שהוא מתעלה מעל עצמו, ומעלה את עצמו למעלה מההחלטה שלו, אז זו בעצם הבחירה שלו.

תלמיד: איך רותמים התנגדות לדבקות, שזה יהיה משהו מעורר, חיובי, מלווה בשמחה, בהתלהבות? ההתנגדות היא בכל כוח הרצון לקבל, אנחנו מרגישים את זה בזעיר אנפין, אבל לפעמים זה יושב עליך ימים וזה מכווץ לך את הלב, וכשאתה נמצא בתוך ההתכווצות הזאת זה לא נראה לי דרך ה' שאני ציפיתי לה.

כן, אבל למרות זאת, אתה נשאר באותו מקום, ולא רוצה לרדת ממנו, לעזוב אותו, עד שהבורא נותן לך מקום אחר.

תלמיד: בהתנגדות של הגוף, זה כבר לא נקרא שכר ועונש? האדם רואה ממש בתוך הדעת איך שהוא לא יכול לצאת מההתנגדות של הגוף, מהרצון לקבל.

כן.

תלמיד: הוא רואה את זה בתוך הדעת והוא חייב גם להאמין למעלה מהדעת שרק הבורא יכול לעזור לו.

כן.

תלמיד: איפה העשירייה נמצאת פה? אמרת גם שהאדם נמצא או בצד של הבורא או בצד של הנברא, זו הבחירה שלו. אז איפה העשירייה?

העשירייה נמצאת כאן במה שהאדם בוחר.

תלמיד: במה שהאדם בוחר, מה הכוונה?

בכמה האדם מחזיק באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זאת אומרת, רק דרך העשירייה הוא יכול להגיע למצב הזה?

כן.

תלמיד: ואם נראה לו שצריך לקבל החלטה בעשירייה והעשירייה לא מצליחה להגיע למשהו מגובש, מה בכל זאת יש פה? נראה לו שגם אין עשירייה וגם כביכול אין בורא, מה האדם עושה במצב כזה? הוא לא רואה מולו ממש עשירייה, או הוא או העשירייה, אז מה האדם צריך לעשות במצב כזה?

מה אתם חושבים?

תלמיד: אני חושב שאדם צריך בכל פעם להיכנס יותר ויותר לתוך העשירייה שלו ודרכה לראות מה הבורא מראה לו, את היחס שלו כלפיה. דרך העשירייה זה הכלי שהבורא מתקשר איתנו ישירות, מתוכי אין לי שום קשר עם הבורא.

טוב.

תלמיד: אני אוסיף שבמצב הזה האדם חייב להילחם שתהיה החלטה בעשירייה ולראות איך הוא צריך להוסיף כדי שתהיה החלטה כזו, כי אם אין לו מושג ברור של עשירייה מולו, אז הוא פשוט אבוד. לכן הוא חייב שהעשירייה תיראה בעיניו, בצורה שהוא כן יכול לקבוע, זה הם וזה אני, ואז הוא יכול לעבוד. בלי זה הוא לא יכול להתקדם, הוא חייב להגיע לזה, הוא חייב לדרוש מעצמו ומהעשירייה שהם יגיעו להחלטה.

טוב.

תלמיד: אתמול היינו באירוע שארגנו קבוצות נתניה ואשקלון בחמי געש ופשוט ממש התחילו את הכנס. הגיעו כמאה חברים והיה מדהים. הם חילקו פתקים, קיבלתי פתק כזה "צריך לדעת שהאהבה נקנית על ידי מעשים, בזה שנותן לחברו מתנות". זו התשובה להכול.

כשמשהו תקוע, משהו לא ברור עם העשירייה, אדם צריך לחשוב מה הוא יכול לתת מתנה לעשירייה, במחשבה, בדיבור, במעשה, ואחר כך כל היתר נפתר. רק המחשבה מה אפשר לתת לעשירייה, לא מה לקבל ממנה, אלא מה לתת לה. אחרי זה כבר הכול מתברר, הרצון לקבל מתנגד, לא מתנגד, רק שתהיה המחשבה הזאת, ואם אין אותה צריך לחפש, לבקש אותה.

ובאמת תודה לקבוצות שיזמו את האירוע, השתתפו גם אורחים שלנו מחו"ל ובאמת התחילו את הכנס. זה מעורר הרבה קנאה חיובית, הם לא חיכו לשום דבר, פשוט לקחו ועשו, נתנו לנו מתנה.

יופי, זו באמת מתנה.

תלמיד: איך בונים את האמונה בתוכנו?

איך? אני לא יודע מה לענות.

תלמיד: זה משהו שאדם בונה, או שהוא יכול רק לקבל מלמעלה?

כן, אבל הוא רוצה להוסיף. כן יכול, לא יכול, הוא מברר מה כן לעשות ובמידה שהבורא מתגלה, זה עוזר לו.

קריין: קטע מספר 7, אומר הרב"ש.

 "יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם".

וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה. "

(הרב''ש. 218. "ישראל הם בני מלכים")

תלמיד: מתי מגיע מאור? בהקדמה לתע"ס בעל הסולם כותב שמאור מגיע, שאנחנו קוראים טקסט, כמו תלמוד עשר ספירות, זוהר, ומזכירים את השמות האלו ואז מעוררים את המאור. או שמאור בא מתוך כך שאני בתוך עשירייה מנסה להתחבר בצורה נקייה, להשפיע על החברים בלי שום מחשבות זדוניות. או שיש מצב שאדם עובר והוא מנסה להצדיק את הבורא. אפשר לומר שבכול המאמצים האלה אני מזמין מאור או שכמו שכותב בעל הסולם רק שאני קורא בטקסט, יש הבדל ביניהם בעוצמה?

יש הבדל בכל מאור ומאור שמגיע בכל מצב ומצב. אנחנו לא יכולים לחלק בצורה מדויקת בין ההופעות האלה של המאור.

תלמיד: יוצא שאני מעט זמן מוצא את עצמי במצב מול הטקסט של זוהר או תע"ס ושאני קורא ובאמת עושה מאמץ לפענח את המילים מתוך הרצון, כמו שהוא כותב בהקדמה לתע"ס קנ"ה. זה בסדר, או לא בסדר, צריך להגביר את הקריאה או מספיק דקות, חצי שעה ביום?

זה לא תלוי באדם, זה תלוי במאור.

תלמיד: אבל אני יכול לארגן את צורת החיים בצורה כזו שאני אוכל ללמוד יותר, האם זה מועיל? אפשר ללמוד שעה תע"ס כל יום, או שזה מספיק מה שאנחנו היום עושים ורוב המאמץ צריך להיות בלהתחבר בעשירייה, כי דרך המאמץ הזה אני מאיר על עצמי כוח שמשקם אותי?

כן.

תלמיד: כשאדם נמצא במצב קשה איזו פעולה תמשוך עוד מאור, אם הוא יברך על המצב הקשה או שהוא יבקש לשנות את המצב שלו?

מה אתה חושב?

תלמיד: ברור שיברך, אבל אם המצב מגיע לפני אור האמונה, אז מה לעשות? איך לבוא לברכה? אולי העבודה של אדם לברך ולהודות לבורא ולעשירייה שלו, אבל עדיין יש לו עוד עבודה עד גמר תיקון, עד שאני אראה שלמות בכל הכיוון, אז איזו פעולה תביא יותר אור, תיקון?

כרגיל, כנראה, דבקות בבורא.

תלמיד: דבקות בבורא מצד שלנו זה לקבל על מנת להשפיע. זה בתוך הבקשה, אבל למלא משהו, זה מקום שאנחנו ניתן לו. בבינה יש רק ברכה כלפי הבורא, אז איך לתת לבורא? איזו פעולה תביא יותר אור, אם אני מבקש "תן לחברים אור תיקון, אור המחזיר למוטב, שוב ושוב, או באיזו נקודה אני צריך לומר, " תודה על ההזדמנות לבוא במגע עימך". איזו פעולה ימשיך יותר אור?

ככל שאתה מעל המקום שלך רוצה להתקרב למטרה, האור פועל עליך יותר. אז רצוי שאתה תמיד תפנה לאור מהמצב ההפוך לו.

תלמיד: זה תלוי על בסדר פעולות?

לא.

תלמיד: כתוב, "אני ה' השוכן איתם בתוך טומאתם". מה זה אומר?

אפילו שבן האדם נמצא במצב הכי גרוע, שהוא מגלה את טומאתו, הבורא נמצא עימו.

תלמיד: איך בן האדם מוצא אותו?

הכול נעשה מלמעלה, זו פעולת הבורא מלמעלה, "אני ה' השוכן בם בתוך טומאתם".

תלמיד: אז כשאני בטומאה איך אני מתחבר לה' ששוכן איתי בתוך הטומאה?

אין לי כאן מה להגיד. כך הבורא מבין את זה, כך הוא מרגיש את זה, כך הוא עושה את

תלמיד: אני יכול למצוא אותו בתוך הטומאה שלי?

אם אתה עושה חשבון על הפעולה שלך, אז אתה יכול למצוא אותו, אחרת לא נכון להגיד "השוכן בתוך טומאתם".

תלמיד:, מה זה מצב טומאה?

זה לא ברור לנו. טומאה זה הפוך מהבורא, ממש הפוך.

תלמיד: רצון לקבל זה הפוך מהבורא?

רצון לקבל הפוך מהבורא.

תלמיד: אז זה מצב טומאה?

זה מצב טומאה.

תלמיד: דיברת על כך שכדאי ללכת למקווה. מה זה מצב טהרה? איך עוברים ממצב טומאה למצב טהור?

זה שאנחנו צריכים לטהר את עצמנו.

תלמיד: והפעולה לטבול במקווה עוזרת?

לא, אל תתבלבל. זה לחוד וזה לחוד.

תלמיד: אם אני נמצא במצב טומאה איך אני יוצא ממנו?

כמו שנכנסת לטומאה ככה אתה צריך לצאת מהטומאה. זאת אומרת, אתה לא יכול לעשות פעולות שהן לא בדרך הכשרה. עוד נדבר על זה.

תלמיד: מה הכוונה שהוא כותב, "המאור המחזיר למוטב נקרא ה' השוכן איתם בתוך טומאתם"?

המאור מגיע מזה שהם נמצאים בטומאתם, ובכל זאת הם מתכוונים לזה שהמאור מגיע להם.

תלמיד: בתשובות שלך היום אני שומע יותר ויותר שהבורא פועל על האדם, הוא כל הזמן מקדים, הוא עושה על האדם את הכול, אין באדם שום מעשים.

כך אמרתי?

תלמיד: כך התרשמתי. אני מנסה להבין איפה כאן הנקודה של האדם בכל המהלך, מה באמת הוא מעורר פה? או שהוא רק צריך להיות רגיש איך הבורא פועל עליו, ואין לו משהו לעשות, הוא חושב שהוא עושה, שהוא מזמין מאור, שהוא מתקן, כלום, הוא רק רגיש לכוח העליון עליו.

לא, חשוב לנו מתי אדם משיג את הכוח העליון, ולְמה הוא רוצה שהכוח העליון יסובב אותו.

תלמיד: מה הכוונה משיג את הכוח העליון? שמגלה מה?

שמגלה לאיזה כיוון האור העליון, הכוח העליון, מוכן לסובב אותו.

תלמיד: הוא שולט לאיזה כיוון הכוח העליון יסובב אותו?

על הרצון שלו הוא יכול לשלוט.

תלמיד: הוא שולט באמת באיזה כיוון הבורא ייקח אותו, או שהוא רק מגלה?

לא, כאן אנחנו יכולים להגיד שזהו, עד כאן. ודאי שלמעלה מזה אדם כבר לא קובע.

תלמיד: אני מנסה להבין, אם הפעולה האקטיבית של האדם היא דווקא להיות פסיבי בצורה כזאת שהוא רגיש למה שהבורא פועל עליו, או שהוא כן פועל ומפעיל?

הוא פועל? לא. הוא פועל עד כמה שהבורא פועל עליו.

תלמיד: מה זה לעורר את המאור המחזיר למוטב, מה אדם באמת מעורר פה?

האדם רוצה לקבוע יחס, קשר עם המאור.

תלמיד: כן, והקביעה הזאת, מהי אותה קביעה שהוא קובע קשר עם המאור?

הוא יכול לקבוע אם המאור הזה מביא לו אמת או שקר.

תלמיד: היחס שלי כלפי הבורא, התשומת לב אליו בכל מצב, היא מעוררת עליי את המאור?

כן.

תלמיד: ובלי תשומת הלב שלי, המאור לא פועל עליי?

אם אתה נמצא באותו יחס לבורא כמו שנראה לך שהוא נמצא אליך, ודאי שאתם קרובים והוא פועל בך.

תלמיד: יש פה כל הזמן איזו תנועה, משחק. אני מפעיל אותו, הוא פועל עליי, הוא פועל עליי קודם, יש כל הזמן ריקוד בינינו.

כן.

תלמיד: מתי זה הופך להיות אחד, אנחנו שנינו יחד?

חסרה כאן פעולה מצד הבורא, אבל הפעולה הזאת נקבעת על ידי האדם.

תלמיד: מה ההבדל בין הבורא לבין המאור המחזיר למוטב?

בורא זה הכוח שמפעיל את הבריאה, והמאור המחזיר למוטב זה אמצעי, תוצאה ממה שאנחנו מפעילים את הבורא..

תלמיד: זאת אומרת, במאור המחזיר למוטב מעורב גם האדם.

כן.

תלמיד: מה באדם מעורב במאור המחזיר למוטב?

אנחנו צריכים להגיד רצון.

תלמיד: רצון להיות דומה לבורא?

רצון.

תלמיד: רצון בכלל? כל רצון מפעיל את המאור המחזיר למוטב?

לא, מה שאנחנו יכולים לזהות באדם, שפועל כרגע, הרצון הזה, הוא מסובב את האדם לכיוון מסוים כלפי הבורא.

תלמיד: ואיפה פה נכנסת הכוונה? או מה ההבדל במקרה הזה בין רצון לכוונה, או שזה אותו דבר?

אין הבדל.

תלמיד: אז במצב שאדם עוד לא הגיע לכוונה על מנת להשפיע, עוד לא הגיע להשתוות עם הבורא, עוד אין לו כוונה על מנת להשפיע, האם הוא בכלל יכול להבין אילו פעולות מעוררות יותר או פחות, את המאור המחזיר למוטב?

לא יכול.

תלמיד: וזה מכוון, זה בכוונה כך. זה לא מקרה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, האדם נדרש לעשות פעולות, מעשים, מאמצים, כשהוא לא לגמרי יודע מה מהם בדיוק מעורר את המאור המחזיר למוטב יותר או פחות.

כן.

תלמיד: מתוך כך אפשר לחלק את זה לפרקים? נגיד עבודה עם המקור, עבודה עם החברים, עבודה בהפצה, יש פה כל מיני ראשי פרקים.

כן, אבל זה לא משנה דווקא, העיקר שהאדם קובע כרגע.

תלמיד: זאת אומרת, גם יש איזה עניין של המצב הפרטי של האדם והמאמץ שהוא משקיע באותו רגע, שזה נקרא "יגיעה"?

כן.

תלמיד: אבל בכללות האדם צריך פשוט לעבוד והוא לא לגמרי מזהה את הקשר בין שכר לתוצאה, זאת אומרת בין מאמץ לתוצאה?

יכול להיות שהוא מזהה את הקשר אבל הקשר הזה הוא לא עיקרי, לא קובע.

תלמיד: אמרת שהאדם צריך להבדיל אם המאור מביא לו שקר או אמת. איזה כלים יש לאדם להבדיל אם המאור מקרין לו עכשיו אמת או שקר, איך הוא יכול להבדיל ביניהם?

הוא יכול להבדיל את פעולת המאור כלפיו, האם הוא פועל בשקר או באמת.

תלמיד: איך הוא ידע, הרי זה מאור, הוא מרגיש שזה מגיע מלמעלה, לכאורה אמורה להיות רק אמת. אבל בעצם לא ממש, יכול להיות שיש פה איזשהו משחק עם הבורא. הוא מבין את זה אבל הוא יודע שזה יכול להיות לפה או לשם, איך הוא מכריע?

לפי האמת שלו.

תלמיד: אז באמת אין לו דרך אחרת להכריע.

כן.

תלמיד: והבורא משתף פעולה עם כזאת פעולה שהוא לוקח על עצמו, כביכול נותן לאדם פתאום להכריע לפי המצב שלו? האם מה שהוא קיבל זה אמת או שקר? זאת בעיה, אבל אולי זה באמת מה שהבורא נותן לאדם פה?

את זה אנחנו לא יכולים לברר.

תלמיד: אז אנחנו לא יכולים לדעת בינתיים איך לברר בין אמת לשקר שמגיע מלמעלה.

לא.

(סוף השיעור)