שיעור בוקר 24.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב יום הכיפורים תשפ"ד

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 377,

מאמר: "הכנה לסליחות, מהו"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 377, מאמר "הכנה לסליחות, מהו".

הכנה לסליחות מהו

תשמ"ו - מאמר ל"ו
1985/86 - מאמר 36

"ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים, להשיג את הדבר. לפי זה מה האדם צריך להכין, בכדי שיקבל סליחות. בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר להשני "סליחה", אלא אם כן שעשה לו משהו, שעל ידי זה השני נפגע, בכסף, או בכבודו, או ביסורי הגוף, שגרם לו איזה חבלה וכדומה. אז שייך לומר, שחבירו יבקש ממנו סליחה, שיסלח לו על החטא שעשה לו. וכאן יש להבחין ב' דברים:

א. אם לא עשה לו שום דבר ומבקש ממנו סליחה, השני מסתכל עליו כמו על אדם שאיננו שפוי בדעתו. נצייר לעצמנו, אם אנו רואים אדם הולך ברחוב, ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה", מה היינו אומרים עליו, בטח שהוא משוגע, כי "סליחה" שייך לומר רק על איזו עבירה.

ב. אם אדם עשה להשני הפסד גדול מאוד, והוא מבקש ממנו סליחה, כעל דבר קטן שעשה לו, בטח שלא יקבל את מבוקשו, כי הוא עשה נגדו עבירה גדולה, ומבקש ממנו סליחה, כאילו הוא עשה דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון, שיסלח לו. אלא האדם מודד את שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים, שחבירו יסכים לסלוח לו.

וזה אנו רואים בסדר הנהגה בגשמיות, איך האדם מתנהג בענין הסליחה שבין אדם לחבירו. ומבין אדם לחבירו, אנו צריכים ללמוד אותו סדר בין אדם למקום. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה מאת ה', שיסלח לו על עוונותיו, גם כן נוהגות ב' בחינות הנ"ל.

א. שלא שייך לומר סליחה על הלא דבר, רק על מה שפגע בהשני. אחרת הוא נראה כאדם בלתי נורמלי. או שמתלוצץ מהשני, בזה שהוא מבקש ממנו סליחה.

ב. שסדר הביקוש של הסליחה, הוא לפי ערך שפגע בהשני. אי לזאת, כשהאדם בא לבקש מה', שיסלח לו על מה שחטא כנגדו, ופגם בכבודו יתברך, אז האדם צריך לחשוב מחשבות, בענין מה שחטא להבורא. היות אם האדם לא מרגיש שום חטא, ומבקש סליחה, הרי כאילו הוא מתלוצץ, וצועק, ובוכה, ומבקש מהבורא סליחה, בו בעת שהוא לא מרגיש בעצמו שפגע משהו בכבוד המלך.

והסיבה מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, הוא כמו שאמרו חז"ל (יומא פ"ו:) "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר". ומזה נמשכת הסיבה, מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, בזמן שהוא הולך לבקש סליחה מה'.

נמצא, לפי הבחנה ב', היינו להבחין בגדלות החטא, יש צורך שהאדם צריך מקודם לתת דין וחשבון על גודל הפגם, מה שפגם בכבוד המלך. אחרת לא שייך לומר "סליחה". רק שהאדם צריך להשתדל, עד כמה שאפשר, שיוכל לתת את הביקוש, שימחול לו על עוונותיו, כפי מה שחטא, שיהיה משקל שוה.

והנה חז"ל אמרו (סוכה נ"ב), שאצל הרשעים נדמה להם החטאים כחוט השערה, ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה. ונתעוררת השאלה, הדמיון הזה מהו. היינו, אמרו "נדמה להם". אבל מהו האמת.

והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה, אז, כשמתחיל לחשוב "הלא גם אני יהודי". והיות כעת הוא חודש אלול, ומנהג ישראל הוא בכל הדורות, כיון שהוא חודש של רחמים, וכל מי שבשם ישראל יכונה, ידוע שעכשיו הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל, וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה על החטאים, אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה מה'.

אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו. אי לזאת, כל אלה שהולכים לומר ולבקש סליחה, בלי שום הכנה על מה שהם מבקשים סליחה, אין זה אלא כמו מי שמבקש ממי שהוא סליחה, אף על פי שהוא עשה נגדו דברים רעים, שעל זה צריכה להיות חרטה אמיתית, על מה שהוא עשה. והוא מבקש סליחה, כאילו חטא נגדו בדבר של מה בכך. וממילא אין הדבר של ביקוש סליחה ענין ערך של ממש, כמו שצריך להיות על חטא ממש.

ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'. היות, כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו.

אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'. וידע, איך להתנהג בין אדם למקום עם קצת יראת הכבוד.

זאת אומרת, כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר אחד חסר לו. היינו, לעשות חשבון נפש, מה ההבדל בין יהודי לנכרי, אשר עבור זה אנו עושים ברכה בכל יום "ברוך אתה ה' שלא עשני גוי". ואין האדם נותן תשומת לב במה שאומר "שלא עשני גוי". היינו, שהוא לא מסתכל על עצמו, במה הוא ישראל ולא גוי. שצריכים לדעת, כי עיקר ההבחן הוא באמונה, שישראל מאמין בה', והגוי אין לו אמונה בה'.

ולאחר שכבר יודע את ההבחן הזה, הוא צריך לבדוק עצמו, מהו שיעורו באמונת ה'. היינו כנ"ל בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עד כמה הוא מוכן לוותר לטובת אמונתו בה'. ואז תהיה לו היכולת לראות את האמת. שפירושו, אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר.

נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם.

ובהאמור נבין מה שכתוב בפרשת נצבים (שישי) "כי המצוה הזו, אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".

ולשון "כי המצוה הזאת", לאיזה מצוה הוא מתכוון. וכמו כן יש להבין, מהו הפירוש "לא נפלאת הוא ממך". והענין הוא כנ"ל, שעיקר המצוה היא מצות אמונה, היינו להאמין בה'. ואח"כ יכולים לקיים מצוותיו. ובמצות האמונה, כאן באים כל המקטרגים וכל ההפרעות. והגוף מתחיל להקשות הרבה קושיות, בין שהגוף בעצמו שואל. וכמו כן מה שהגוף שומע שאלות על האמונה מאנשים אחרים.

והם באים להאדם, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", היינו הכל למעלה מהדעת. פתאום נעשה הגוף פיקח, ומתחיל לחקור חקירות. ושאלות "מי ומה". ובשום אופן לא נותן לו לקבל עליו את מצות האמונה. והקושיות של הגוף הם כל כך חזקות, עד שאין האדם מסוגל לתת לו תירוצים על שאלותיו. ואז בא האדם במבוכה, שאין לו כח להתגבר על טענותיו הצודקות, לפי השכל שהוא שואל. והשאלות של הגוף הוא ממש פלאי.

על זה בא הכתוב ואומר לנו "כי המצוה הזאת", היינו מצות אמונה, "לא נפלאת הוא ממך". היינו, שאין אתה צריך לתת תשובות להגוף על שאלותיו, מה שהוא שואל תוך הדעת, כי מצוה האמונה היא דוקא נבנית על למעלה מהשכל. היינו, שאין השכל החיצוני, שניתן לאדם, יכול להשיגה. ועל כן אין אתה צריך לתת לו תשובות על השאלות הפלאות שלו.

כי האדם צריך להאמין, שכל השאלות, מה שהגוף שואל, איננו באות בכדי שתתרץ אותם. אלא להיפך, השאלות האלו באו לאדם, בכדי שיהיה לו מקום, להאמין בלמעלה מהדעת. אחרת, אם הגוף היה מבין, עם השכל שלו, את זה שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים, היה זה בתוך הדעת. והיה נקרא זה "ידיעה" ולא אמונה. כי דוקא במקום שאין שכל האדם מגיע להשיג, שם, אם עושה משהו, הרי זה רק על בסיס אמונה.

ובהאמור יוצא, שאין האדם צריך להיות בעל כשרון גדול, בכדי שתהיה לו היכולת לענות להגוף על שאלותיו. כי כל התשובות הוא למעלה מהדעת, הנקרא "אמונה". וזה נקרא "כי לא בשמים הוא, ולא מעבר לים", שצריכים לעשות תחבולות גדולות. אלא בתכלית הפשיטות. וזה נקרא "בפיך ובלבבך לעשותו". היינו רק רצון שיהיה בהלב, יכולים להתגבר.

אבל ענין של "למעלה מהדעת" צריך ביאור. היות שיש שם להבחין הרבה הבחנות. ואאמו"ר זצ"ל אמר, שלמעלה מהדעת נקרא, שהאדם צריך לצייר לעצמו, איך הוא היה מקיים תורה ומצות, באם הדעת שלו היה מחייב אותו, שכדאי לעסוק בתורה ומצות. דהיינו, אילו הוא היה מרגיש את הטעם של כל מצוה ומצוה, את הטעם שיש בה.

כי האדם צריך להאמין, כי כמו שיש בתענוגים גשמיים, למשל בתענוגים של אכילה, או שתיה, או כבוד, וכדומה, שאנו רואים, שבכל דבר יש טעם אחר, כמו כן אנו צריכים להאמין, שיש בכל מצוה ומצוה טעם מיוחד. ולפי זה, אם הוא היה טועם את שנוי הטעמים בעת התעסקותו בתו"מ, איזה התלהבות וחיות היה מרגיש בעת עבודתו. כי הדעת היה מחייבתו, שיעשה לעצמו תמונה בעבודה, מה שמתאים לעובד ה'. והיה מסתכל על כל הדברים, שהיו רוצים להפריע אותו מעבודתו, שהיו דומים בעיניו כקליפת השום, שאין כדאי להסתכל עליהם.

ולפי הציור הנ"ל, שהוא מצייר לעצמו בתוך הדעת, אותו צורה הוא צריך לעשות למעלה מהדעת. היינו, שהגם שאין לו שום הרגשה, שיהיה משהו, שהדעת יחייבו, ומכל מקום הוא עובד, בדיוק כאילו היה לו דעת חזקה והרגשה חזקה. ובזמן שהוא עושה כך, זה נקרא שהוא "עובד למעלה מהדעת".

אולם, כל זמן שהוא מרגיש, שאילו היה לו דעת, היה עובד ה' ביתר חשק ויותר התמדה, נמצא, שהוא עובד עדיין בתוך הדעת. היות שיש עדיין הפרש בין דעת ולמעלה מהדעת. ודוקא בזמן שאין לו הפרש, זה נקרא "למעלה מהדעת"."

שאלה: הוא כותב, "ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים", ולאחר מכן הוא כותב "אלא האדם מודד את שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים". מה הם האמצעים האלה?

מה שיש בינו לחברו שהוא רוצה להעביר את זה למעלה מהדעת.

שאלה: כל העניין של בתוך הדעת, למעלה מהדעת, עדיין כל מה שהאדם עושה זה להגיע להרגשה הזו שהיא בתוך הדעת. גם בסוף מאמר הוא כותב, שההפרש יעלם בין למעלה מהדעת לבין בתוך הדעת. ומה שאנחנו עושים מעל כל ההרגשות הלא נעימות זה כדי שכן תהיה לנו הבחנה בתוך הדעת.

כן.

תלמיד: אז מה זה למעלה מהדעת?

תנסה לעשות ותראה את ההבדל, אי אפשר להסביר את זה.

תלמיד: האם אי אפשר להסביר מה זה למעלה מהדעת?

לא. אלא רק מתוך המאמץ הפרטי שלך.

שאלה: למה בקשת הסליחה מהבורא היא רק עבור שלא היה לו אמונה בה'?

אם יש לו במה לענות באמונה, אז הוא לא צריך סליחה, אלא הוא משתדל, משתפר.

שאלה: כתוב "ובמצות האמונה, כאן באים כל המקטרגים וכל ההפרעות. והגוף מתחיל להקשות הרבה קושיות, בין שהגוף בעצמו שואל. וכמו כן מה שהגוף שומע שאלות על האמונה מאנשים אחרים." האם אלו שני סוגי עבודה שונים עם הקטרוגים האלה?

לא, בסופו של דבר האדם מתפעל גם מזה וגם מזה.

תלמיד: העבודה היא אותו דבר, ולמה הוא צריך להגיע?

לקבל את זה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם לקבל את זה שהוא עכשיו שומע קטרוגים על האמונה?

מה ששומע.

תלמיד: ולהתחזק באמונה.

כן.

תלמיד: איך הוא מתחזק באמונה?

הוא מקבל את זה למעלה מהדעת והוא עושה הכול כדי להיות למעלה מזה.

תלמיד: זה צריך להיות כמו הרגל.

לא, הרגל לא יכול להיות כאן, אלא כל פעם זאת עבודה.

תלמיד: הכוונה שכל פעם כשהוא מגלה חוסר אמונה, אז הוא צריך לשאוף, להשתוקק לאמונה בדרך אחרת.

בדרך אחרת אני לא יודע, אבל להשתוקק כל פעם מחדש.

שאלה: כתוב במאמר שלא צריך להגיד סתם סליחה, אלא אם קרה משהו רע בין שני אנשים, אז אנחנו אומרים סליחה אחד לאחר. אבל לדוגמה בעשירייה אני לא מרגיש שקורה משהו רע שצריך להגיד סליחה זה לזה.

זה סימן שאתה צריך להיות יותר רגיש, איך אתה מתחשב בחבר ואיך החבר מתחשב בך לפי דעתך. ואז תראה שיש כאן מה להוסיף, איזה תיקון להוסיף.

שאלה: מהי העבודה עם העשירייה בציור של בתוך הדעת? איך הייתי מרגיש בתוך הדעת?

התפקיד בעשירייה הוא, שבלי שאני כולל את המאמץ שלי בעשירייה, אני לא גומר את העבודה. אני לא מקבל תבנית שבה אני יכול להרגיש איפה אני נמצא, איך אני צריך להיות כדי לקבל את מה שהבורא שולח לי.

תלמיד: מה אני מחפש לקבל מהעשירייה שיחשב בתוך הדעת כדי להבין איך אני אמור לעבוד למעלה מהדעת?

אתה צריך להשתדל לקבל את כל העשירייה כשלך. לעת עתה אין לפניך עשירייה אלא זה הרצון לקבל שלך, ואתה רוצה דווקא בו להבין איפה אתה נמצא לגביהם.

תלמיד: האם אני צריך לבדוק במה אני נהנה בתוך העשירייה?

גם כן. אבל אלו כבר שאלות פרטיות.

שאלה: הוא כותב שאם זה באותה מידה, אז אפשר להגיד שזה למעלה מהדעת. אבל אם יש פער, אז זה נחשב בתוך הדעת. מה אם יש לי רצון שהצורה שבה אני עובד תהיה יותר או שאני אעשה יותר? כי כרגע אני מרגיש שהצורה שבה אני פועל היא מינורית.

זה מה שיש. תמשיך ותראה עד כמה זה גדל.

תלמיד: האם לעבוד על להגדיל את זה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר, "יראת כבוד". האם יש הבחן בין יראת כבוד ליראת ה' או ליראת שמים?

ב"יראת כבוד" יש מכבודו עצמו של האדם, כבודו של החבר, כבודו של הבורא, כבוד התורה, יש כאן הרבה הבחנות.

שאלה: מה זה אומר לקיים מצווה?

לקיים מצווה זה לקיים את הציווי שהבורא רוצה מאיתנו, שנתנהג או נחשוב או נרגיש, נעשה איזו פעולה שהוא רוצה מאיתנו כדי שנתקרב אליו בהשתוות הצורה.

שאלה: מה זה אומר לקיים את התורה והמצוות?

זה אומר שאדם מוכן לקיים התקרבות לכל העולם לפי מה שהוא מבין מהתורה.

שאלה: מהו החטא ומהו החטא בינינו בעשירייה?

החטא הוא שהאדם נמצא בהרגשה עצמית, בבחינה עצמית, והוא לא מבין את זה ולא רוצה להבין. אלא מה שהוא מרגיש ששייך לו וזה טוב, אז טוב לו, מה שנוגע בו ומרגיש מזה לא טוב, אז הוא מתרחק מזה ככל האפשר. זו בעצם התגובה הטבעית של האדם על כל הכוחות שמשפיעים עליו.

שאלה: מה זה אומר באמת לסלוח אחד לאחר ולא רק במילים?

לסלוח אחד לאחר ולא רק במילים זה שאנחנו צריכים לראות את כל החברים כשליחים מהבורא, מלמעלה, שכל אחד מהם רוצה להגיד לי משהו שלפי זה אני יכול להשתפר. בצורה כזאת אנחנו יכולים מהר מאוד להתקדם לקראת החיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: אילו מאמצים עליי לעשות ביחסים כדי שחבר יסלח לי על הנזק שנגרם?

אנחנו בטוח גורמים נזקים זה לזה, אף אחד לא עושה נזק לעצמו, אלא כל אחד עושה זאת לאחרים.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה חלקית ושלמה?

אמונה חלקית היא בתנאים פרטיים, מוגדרים היטב. אמונה שלמה היא כשאני כבר בכל הכלי שלי, לפי שהבורא התלבש בו, מרגיש עד כמה אני רוצה לקיים דבקות בבורא בצורה מלאה, שלמה.

שאלה: איך אנחנו מצליחים לנהל משא ומתן עם הגוף כדי להתעלות מעל הדעת?

עלינו להשתדל להיות בקשר עם החברים, ושהפערים בינינו יסבירו לנו מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחבר איתם בלב אחד.

שאלה: האם צריכים לדעת בדיוק באילו חטאים חטאנו?

כן ולא. לא חשוב לי בדיוק מהו החטא, חשוב לי איך אני מתקן אותו, על זה אני שואל.

שאלה: האם העשירייה צריכה לדון יחד איך כל אחד יכול השתפר, ושזו לא תהיה ביקורת פוגעת?

ככל שמסוגלים, על כל אחד, ואפשר לדבר על כולנו יחד.

שאלה: נראה לי שכל אחד הולך בדרך וכל אחד מבחין במה שהוא מבחין. נראה לי שיש פה צעקה מאוד גדולה שצריך לצעוק, האם אתה מאמין שהכול מה' ומה אתה גם מוכן לעשות תמורת האמונה הזאת. כלומר לוותר על הרצון לקבל שלי תמורת זה שאני מכיר בזה שיש בורא ואני מוכן לעשות למענו. כי אני מרגיש שזה עובר לידי ואני כאילו שוקע, כלומר צריך לצעוק את זה ולברר את זה.

אני בכל זאת לא מבין.

תלמיד: האמירה שהרב"ש מבקש שנבין היא מה הופך אותי מיהודי לגוי. כלומר האם אני ממליך את המלך עליי, את הבורא עליי, שזה אומר שאני מוכן לעשות את המעשים שלי לטובת האחר, להקדים את צרכי העשירייה על הצרכים שלי, וזו הבחינה שאני צריך לבחון. אם אני עושה את זה, אז זה נקרא אמונה, אם לא, אז אני טועה.

נכון.

תלמיד: נראה לי שנוח לי ואני הולך בדרך ומתעלם מזה.

זה בטוח שאנחנו כך הולכים אם אנחנו לא שמים לב לזה.

שאלה: הוא כותב שעיקר החטא הוא "שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה." מה אנחנו לא עושים מספיק כדי שתהיה אמונה בקביעות?

אנחנו לא דורשים. אמונה צריכים לדרוש, שהבורא יאיר עלינו ונקבל על ידי המאור המחזיר למוטב כוח אמונה.

תלמיד: אבל כדי לדרוש צריך להגיד, "עשיתי את המקסימום, עכשיו תביא". מה האדם יכול לדרוש?

הוא צריך לבקש עם כולם, על ידי כל מיני פעולות, ובשיתוף להגיע למצב שהוא יחייב את הבורא להאיר עלינו בכוח האמונה. אז הם מתעלים למעלה מהרצון לקבל במקצת, זה נקרא שקיבלו אור הבינה, וזה מה שעכשיו נותן להם חופש מהרצון לקבל. במידה הזאת הם יכולים כבר להתקשר ביניהם ולהמשיך בפעולות משותפות.

תלמיד: כלומר כל הזמן צריך לחדש את האמונה בקביעות.

כן.

תלמיד: כל הזמן לדרוש יותר חיבור בינינו כי אין משהו אחר לדרוש בעצם.

כן.

תלמיד: על מה הסליחה, האם שלא ביקשנו מספיק?

כן. הסליחה על זה שלא דאגנו, שלא ביקשנו, שלא עבדנו בינינו כדי להגיע לזה, לבנות הכנה, מקום לזה.

תלמיד: האם על זה חשבון הנפש שצריך לעשות?

כן, ודאי. אני צריך להיות כל הזמן בבקשת האמונה, כי רק על ידי כוח האמונה אני יכול להיות למעלה מהאגו שלי.

שאלה: מרגיש לפעמים שאם אני נצמד לאמונה ואין עוד מלבדו, אז זו גם בריחה מאחריות. אולי יש דברים שכן צריכים טיפול, אבל אין עוד מלבדו ואני לא רוצה לבקר את זה, ואז יכול להיות שדברים מתפרקים ואני לא מטפל בהם.

זה יכול להיות, אבל זה בתנאי שאתה לא מרגיש אחראי להעביר את זה לקבוצה. להעביר את זה לקבוצה, זה מה שאתה חייב. אתה מבקש מלמעלה שייתנו לך כוח תשובה, נגיד כוח אמונה, ואת הכוח הזה אתה חייב להעביר לעשירייה ובכלל לכל העולם אבל לפחות לעשירייה בינתיים. כי אם לא עשירייה, אז בשביל מה אתה מבקש, בשביל עצמך? זה אגו עוד יותר גדול מקודם.

שאלה: כשאנחנו עובדים על החיבור, אנחנו מתחילים להרגיש את גדלות הבורא בתוך הדעת.

כן.

תלמיד: איך להעלות את זה למעלה מהדעת אם אנחנו מרגישים את גדלות הבורא בתוך הדעת?

אתה רוצה לעלות את גדלות הבורא בכל המקרים שעוברים עליך, מה שלא יהיה, למעלה מהכול.

תלמיד: מהי הפעולה?

הפעולה היא שאתה כל הזמן רוצה להיות דבוק בו, לקבל מזה כוח, ולהעביר את הכוח הזה לכל העשירייה.

תלמיד: זה ברור כשנמצאים בעלייה ובהרגשת גדלות הבורא. האם ברגע הזה אני צריך לעבוד על כל הרגעים של ירידות ופירוד, להסתכל אחורה?

לא, אתה לא צריך לפרט אותם, אלא אתה צריך לעבוד כך שכל מה שאתה מקבל מהחיבור אתה מעלה את זה לבורא, אתה רוצה להיות כלול בתוך זה.

שאלה: הוא אומר - עיקר החטא זה לא להאמין בגדלות ה', בגדלות הבורא באמונה למעלה מהדעת.

עיקר החטא לא להאמין.

תלמיד: ועוד הוא אומר שזה כדי שיידע איך צריך להתנהג בין אדם למקום, אלה חטאים בין אדם למקום.

כן.

תלמיד: מה זה חטאים בין אדם לחברו? יש מקומות שהוא אומר שדווקא גדלות החברים צריך שתהיה בתוך דעת. האם זה שאני לא רואה את החברים גדולים בתוך הדעת, זה החטא שלי?

כן ודאי, אתה לא רואה אותם גדולים.

תלמיד: אפשר להגיד שזה עיקר החטא בין אדם לחברו?

כן.

שאלה: מה זה להעביר כוח לעשירייה?

לעורר אותם, פשוט מאוד.

תלמיד: במה לעורר אותם?

בזה שיש לנו אפשרות עכשיו לגרום תיקון זה לזה וכולנו יחד לעלות לדרגת האמונה, השפעה הדדית.

תלמיד: האם אני מבקש כוח מהבורא להעביר לעשירייה?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאדם מגיע למצב שאין הבדל בין למעלה מהדעת לבין בתוך הדעת?

זו דרגה גבוהה שאדם כבר תיקן את עצמו כך שאצלו שתי הדרגות האלה נעשות כאחד - למעלה מהדעת ובתוך הדעת. אלה דברים מאוד גדולים.

שאלה: בין אדם לחברו. פגעתי בחבר אבל הוא לא הרגיש או אולי לא שם לב. האם אני צריך לבקש ממנו סליחה?

אתה לא צריך לבקש סליחה אלא אתה צריך לעשות כך שהפגיעה הזאת תהפוך להיות לחיוב. מה שחשבת עליו - תחשוב אחרת.

שאלה: בשאלות דובר על שאלות הגוף ביחס לאמונה שהאדם רוכש גם מאחרים. האם יותר קל להתגבר על השאלות האלה, להתעלות מעליהם?

אולי, תנסה.

שאלה: אני כל הזמן משתדל להיות דבוק בבורא, בחברים, בכל רגע. מה זה אומר שאני רואה קדימה ומבקש סליחה מהבורא, על מה אני מבקש ממנו סליחה, בעבור מה? כי הרי הוא עשה את הכול.

זה שאנחנו מגלים את החטא ודאי שזה יוצא מהבורא. אבל זה שהוא מפיל עלינו את כול החטאים האלו זו כבר הבעיה שלנו. מגיע לנו להרגיש כמה אנחנו נמצאים בריחוק, בניתוק מהבורא שזה נקרא חטא וזה כתוצאה מריחוק וניתוק בינינו. לכן עלינו לתקן את עצמנו כמה שאפשר יותר מהר ולא לחזור לאותו החטא.

תלמיד: במה הבירור שאני מבקש ממנו סליחה? אני יכול לבקש פשוט בכל רגע קשר עם החברים ואיתו. כאן אני צריך לבקש סליחה ולא סתם קשר אתו, כאילו לברר איזו בעיה בתוכי.

הבעיה היא שאני צריך לראות במה בדיוק החטא שלי, מה בדיוק חסר לי, על מה אני צריך בדיוק לבקש ואז לבקש ולא סתם שאני בוכה - תן לי.

שאלה: האם סליחה מצד העשירייה מתקנת את הבקשה, כמה אדם יכול להשפיע על הסליחה הזאת? הרי הכול בא מהבורא. מה ולמה לבקש סליחה בעשירייה?

כמובן שאתה צודק. הכול נקבע מראש על ידי הבורא, הכול הוכן מראש בשבילנו כולל החטאים שלנו. אנחנו בעצמנו מבינים שאף אחד מאיתנו לא ברא את עצמו לפני בריאתנו חוץ מהבורא. אי אפשר להאשים אף אחד בזה חוץ מהבורא. הוא תכנן ועשה בנו את כל התכונות האלה שבהם אנחנו נמצאים כשפלים כל כך, שפלים מכולם כולל מכל בעלי החיים, מכולם. כי אנחנו רוצים לעשות רע אחד לשני, מה שהחי בעצם לא רוצה. בעלי חיים רוצים לספק את האגואיזם הבהמי, הקטן שלהם.

אנחנו צריכים להבין שבבקשות, בדרישות ובתפילות שלנו, אנחנו יכולים לרומם את עצמנו מעל כולם, בתיקון ולהשיג את הנקודה הנעלה ביותר, הגבוהה ביותר.

שאלה: כתוב במאמר "שלא ייסלח למי שעל הפסד גדול שגרם, מבקש סליחה כעל דבר קטן". אם הסליחה נאמרת בכנות ומהלב, מה זה משנה מה גודל ההפסד?

עוד מעט נבין.

שאלה: למה הבורא נתן לנו את הדעת ואז מבקש מאיתנו ללכת למעלה מהדעת, האם זה כי הוא רוצה שאנחנו נעזוב את הכול, גם את הדעת שלנו ולהדבק רק אליו?

כן. כי בסופו של דבר אין לנו גם את זה. חוץ מדבקות בבורא, שדרך הקשר הזה אנחנו מקבלים את כל התכונות הרוחניות, לא יכול להיות לנו שום דבר.

שאלה: כתוב, "נבין מה שכתוב בפרשת נצבים "כי המצווה הזו, אשר אני מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, ולא מעיבר לים היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשות".

והפסקה השנייה, בעמוד הבא באמצע. "על זה בא הכתוב ואומר, "כי המצוה הזאת", היינו מצות אמונה, "לא נפלאת הוא ממך". היינו, שאין אתה צריך לתת תשובות להגוף על שאלותיו, מה שהוא שואל תוך הדעת, כי מצוה האמונה היא דוקא נבנית על למעלה מהשכל".

האם לעבוד מעל הדעת זה לבטל את הגוף, את הרצון לקבל, להתעלות מעליו? זאת אומרת שאני תולה את עצמי בשכל של העליון. זה נקרא אמונה מעל הדעת? וכמובן שהחובה להעביר את זה לעשירייה.

כן, רק זה לא גוף אלא רצון.

תלמיד: הכוונה גוף - הרצון, הכוונה.

בסדר, מסכים איתך, שיהיה גוף הרצון.

שאלה: האם העשירייה ככללות, כגוף, יכולה לבקש סליחה על משהו, להצטער על משהו?

העשירייה יכולה לבקש יחד סליחה, להתקדם כך, ולהיות בתהליך התקדמות לבורא. אבל אני לא חושב שזה מה שאנחנו צריכים. אם אנחנו מתקדמים בעשירייה, אז אנחנו כל הזמן נמצאים בבקשות חדשות, בתכונות חדשות.

שאלה: מה מתגלה בלב כהבדל מהותי בין מצב האמונה לבין מצב הדעת? ומתי מתרחש המעבר ביניהם?

כלים חדשים ברצון, בלב שלנו. עלינו להשתדל לחבר ביניהם, לראות מהם תוצאה משותפת, וכך לעשות עוד צעד ועוד צעד קדימה.

שאלה: קראנו שעיקר החטא הוא בכך שאין האדם משתדל שתהיה לו אמונה בקביעות. מה הדבר שהכי מעכב את האדם מלהשיג אמונה בקביעות?

להתקשר עם כל החברים, להחזיק אותם יחד, כך שכל אחד יחזיק את האחרים חזק. להיכנס זה לתוך זה, שכל אחד ייתן בו מקום לכולם, כך שיהיה קשר הדדי עמוק ככל האפשר.

שאלה: מה יותר קרוב לתיקון, האם לבקש סליחה כשאני יודעת שהבורא לא יסלח לי, או לבקש סליחה כשאני יודעת שהוא יסלח לי?

שאלה טובה גם פסיכולוגית וגם קבלית. עלי להיות בטוח שהבורא יסלח לי ויביא אותי לתיקונים, שהוא אוהב אותי ומתייחס אלי כמו אימא שאוהבת את הילדים שלה, ושלא יהיה לי שום ספק בכך. נראה לנו שאם אנחנו לא בטוחים בכך, אז יש לנו יותר עבודה, יותר ספקות, יותר מעשים, וזה לא נכון. עלינו להשתדל להיות כמה שיותר דבוקים, קשורים, מחובקים בינינו ועם הבורא, וזה יוציא אותנו מכל בור.

שאלה: החטא הוא בכך שאדם נמצא בהרגשה עצמית, בבחינה עצמית, נבדל מאחרים, שהוא ישות נפרדת מאחרים. האם החטא הזה הוא התענוג שאדם יקבל בכלים של לקבל על מנת לקבל וזה התענוג שהוא צריך לבקש מהבורא שיצמצם?

כן. זה נקרא התענוג של הפרידה, התענוג של הניתוק, של הריחוק ושל השבירה.

תלמידה: האם מהצמצום הזה הוא מתחיל את העבודה הרוחנית שלו?

מכאן והלאה אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו.

שאלה: בברורים שלי הבנתי שכל מה שאני צריכה לבקש עליו סליחה הוא על כך שלא ביקשתי מהבורא רצון חזק מספיק להיתקן, שכל החברות שלי כבר מתוקנות וחסר רק הרצון שלי כדי להביא את כולן לבורא, האם דווקא הרצון הזה חסר?

כן.

שאלה: הרב"ש כותב במאמר שלמדנו אתמול שעיקר החטא הוא בכך שהוא לא ביקש את הכלים דהשפעה, ובמאמר כאן הוא כותב שעיקר החטא הוא שהוא לא מבקש את האמונה בקביעות. מה הקשר בין שני הקטעים?

זה אותו הדבר, מדברים על מצב אחד אבל בכמה אופנים. כך קורה בחכמת הקבלה כי אנחנו מדברים דרך תכונות האדם.

שאלה: יש שתי הבחנות לקיום מצוות אמונה, בפיך ובלבבך. מה זה בפה ומה זה בלב?

בפה זה כשאני מדבר, ובלב זה מה שאני מרגיש, וודאי שהתיקון בלב הוא התיקון היסודי.

תלמיד: האם התיקון בלב חשוב יותר?

כן.

תלמיד: כתוב "שאין השכל החיצוני, שניתן לאדם, יכול להשיגה." אנחנו לומדים שלכל מצב יש מצב הופכי לו. מה זה שכל חיצוני ומה זה שכל פנימי?

שכל חיצוני עובד על למלאות כלים חיצוניים, על מנת לקבל. שכל פנימי עובד על לתקן ולמלא כלים פנימיים, על מנת להשפיע.

תלמיד: האם הם עובדים בשיתוף פעולה?

לפעמים הם מוסיפים זה לזה, מבררים זה על גבי זה, אבל בעצם כל אחד הוא בכיוון שלו.

תלמיד: מה בסופו של דבר עם החיבור שאנחנו חותרים אליו?

החיבור הוא לא ביניהם, הוא לא בין השכל החיצוני והשכל הפנימי, אלא כשאנחנו משתמשים בשכל הפנימי.

שאלה: אם אחד לא עשה שום דבר רע לאחר, אז זה לא מסתדר לי. הרי הבורא עושה הכול ואני כאילו בוגדת בו פעמיים, כי אני מבקשת ממנו סליחה על מה שהוא עשה. איפה הכְנות כדי שאני אבקש סליחה בכנות?

תבקשי, ואז תביני איפה יש כאן מוצא. צריך לבקש.

שאלה: האם אמונה היא כשאדם מקבל את כל המצבים כאילו הם מגיעים מהבורא?

זו לא אמונה מלאה ולא קבועה, אבל זו דרגת אמונה.

תלמידה: האם זו עבודה למעלה מהדעת אם אני בירידה ואני מקבלת הכול בשמחה?

איך את יכולה לעשות זאת בירידה?

תלמידה: אני מקבלת את כל המצבים כמגיעים מהבורא.

את פשוט מדברת במילים שלך, תקשיבי בעצמך למה שאת אומרת, האם זה בכלל אפשרי?

תלמידה: אני מקבלת את הירידה כמגיעה מהבורא, אני מבינה שהיא מגיעה מהבורא.

אנחנו עוד נברר זאת.

(סוף השיעור)