תקציר שיעור בוקר – 8.2.24
אם אדם לא מצליח, אז הבורא נותן לו הזדמנויות חדשות גדולות יותר, והאדם שמח בהן ונהנה בכל פעם שהוא מקבל מהבורא הזדמנות לעלות.
עלינו להשתדל להיות באמונה, להיות בהרגשה שכל מה שאנחנו עושים עכשיו הוא תיקון.
לא חשוב שאדם לא יכול לשלוט בהרגשה, חשוב שהוא רוצה שזה יקרה.
עליי להאמין שכל דבר שאני מרגיש, יכול למשוך אליי ולעשות משהו - הכול אני מקבל מהבורא. כשרואים שמאבדים את המצב הזה ולא מצליחים, אז צועקים ומבקשים.
אם מלכתחילה אדם משתדל לקבל שכל מה שקורה לו בחיים בא מהבורא כי אין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, אז האדם מקבל את כל מה שקורה לו בצורה נכונה, שהכול לטובה. הפעולות האלו מביאות אותו לטיפול ולמטרה.
"להעלות ניצוץ" הכוונה היא שהאדם רוצה לחבר לבורא את הניצוץ שהוא מקבל עכשיו מהבורא.
אדם משייך את הרגע הזה לבורא בכך שהוא מחזיר אותו לבורא, מדביק את עצמו, את הפעולה שלו ואת הבקשה שלו לבורא.
אני צריך להוסיף את כל הניצוצות שלי, להביא אותם בחזרה לבורא כאור חוזר.
אם לא הצלחת לשייך לבורא את הרגע אתה יכול להתייאש, אבל מכל הפעולות שלך אתה מתחיל לקבל שכל ורגש שהכול עוד לפניך, ומעתה והלאה אתה מקבל על עצמך לפעול ולתקן את הניצוצות.
ניצוץ הוא חלק מהאור שאין לו כלי, ועלינו להעלות אותו ולארגן לו את הכלי כדי שהוא יוכל להיכנס בו ולהאיר.
ניצוץ הוא רצון שבעזרתו האדם נדבק בבורא.
ניצוץ הוא התעוררות שפגעה בך ומושכת אותך, או דוחפת אותך לעלייה.
היו לך כלים וחשבת שאתה הולך לתקן אותם עם מסך ואור פנימי שיאיר בהם. לא הצלחת, הכלים נפלו ונשברו והאור שהיה בהם מסתלק, עכשיו יש עניין של תיקון.
אנחנו לא יכולים בלי עליות וירידות, נפילות והתנגשויות, כי בלעדיהן לא נגלה את המצב האמיתי שלנו ולא נבקש הצלה ממנו.
אחרי הרבה פעמים שמבקשים, מקבלים בהדרגה את תכונת ההשפעה.
ניצוץ הוא האור, וחיסרון הוא רצון לקבל שלא מסוגל לטפל בעצמו.
עדיין אין לנו כלי של אמונה, אבל אנחנו לאט לאט מתחילים להתקרב יותר ויותר לעניין, למרות שאנחנו עדיין לא תופסים אותו ברגשות שלנו, אנחנו כבר נמצאים באזור שלו.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתקדם בעוד מילימטר למטרה? לקחת מאמר ולהשתדל לממש אותו, לראות מה הולך לנו ומה לא הולך.
אין לאדם על מי לסמוך, אלא רק על הבורא ועל נקודת החיבור שיש בינו לחברים.
מה יש לאדם בעולם הרוחני? רק נקודת החיבור שלו עם החברים.
כל הבחנה ברוחניות שלא משתמשים בה היא מתה.
להצליח נקרא שאני מתקן את הכלי השבור שלי, או מתקן יחד עם כלים אחרים, או מתקן בעזרתם, או עוד משהו, אבל כשאני מתעסק בכלי השבור שלי, אני מתקן וממלא אותו. זו הצלחה.
צריכים תפילה. יש הרבה אנשים שמוכנים לעשות הכול, אבל לא הולך להם משום מה.
כלי האמונה שייך לכל הקבוצה, אבל מתגלה כלפי האדם בצורה אישית.
אם אתה רואה את הדבקות בבורא כמטרה, אז אתה עובד כלפיה גם בכלים דקבלה וגם בכלים דהשפעה, ויוצא שבחלק מהכלים אתה עובד כדי להתקרב ולאחוז בבורא, וחלק מהכלים אתה דוחה כי הם עדיין לא בנויים לחיבור.
"לא עליך העבודה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה", מצד אחד עליך לדאוג כל הזמן להימצא בעבודה, ומצד שני עליך להיות שמח שאתה לא יכול להיפטר ממנה.
לשבח זה אומר להעלות את הבורא, לרומם אותו בעיניים שלך לדרגה הגבוהה ביותר.
במה להיאחז כדי להתקרב לבורא? בעזרה לחברים. זה הדבר הבטוח ביותר. במצב כזה אנחנו מגלים את הכלי המשותף שלנו, מרגישים אותו, מחברים אותו ומתחילים להתפתח בתוכו.