שיעור צהריים 09.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1736, מאמר 291. "אדם ותפקידו"

"טרם שאנו מתחילים לדבר מאיזה ענין, צריכים לדעת מי הוא המדבר ולמי מדברים. ובזה אין לנו ספקות שאנחנו נקראים נבראים, זאת אומרת שאנו חיים בעולם הנברא יש מאין. ואאמו"ר זצ"ל קבע בספרים שלו באריכות, שדבר המחודש יש ואין הוא רק הרצון לקבל שבנו, שבכל זמן קיומו בעולמנו זה הוא רוצה לרכוש רק קניני הנאה.

וזה אנו רואים שבענייני הנאה אין הבדל בין אדם לחבירו, אלא כל אחד רוצה להתענג, החל מילד בן יומו ועד יומו האחרון הוא רוצה להנות.

וכל ההבדל הוא רק באיזו התלבשות אור הנאה מלובש בו. כי ענין הנאה הוא דבר רוחני אין להשיגו ולתופסו בלי לבוש, המכונה בספרי הקבלה שאין אור בלי כלי. לכן רק בהכלים אפשר להבחין בין אחד להשני. כי ישנם אנשים שאין ראויים לקבל תענוג רק מהתלבשות של שקר, מה שאין כן מהתלבשות של אמת עדיין אין הם מסוגלים לקבל תענוג.

ודבר זה אנו רואים מתינוקת שמשחקת עם בובה שהילד או הילדה שעשו מבלי סחבות, שהוא ילד של שקר, הוא מוצא חן ותענוג.

מה שאין כן מילד של אמת, היינו אם יש באותו בית ילד בן חצי שנה ובוכה, והאמא מבקשת מהילדה בת שש, מה לך לשחק ולנשק ילד של שקר, תשחקי עם הילד של אמת, אזי אנחנו שלשתנו נהנה מזה, היינו האמא שאין יכולה לסבול שהילד בוכה, והילד יהנה בזה שאת תשחקי עמו ולא יבכה, ואת תהני בזה שאת משחקת באותו שיעור שיש לך הנאה בזה שאת משחקת עם הבובה.

ועל זה משיבה הילדה, הכל טוב והכל יפה, אבל אני לא מוצאת שום טעם והנאה בזה הילד האמיתי.

ואם האמא תשיב להילדה, הלא את רואה מתי שיש לי זמן אני משחקת עם הילד האמיתי ולא עם הבובה. ואז הילדה תשיב לה, אני רואה שאת לא רוצה לקבל הנאה ותענוג בעולם הזה לכן את משחקת עם הילד האמיתי, ואני רוצה להנות ובשביל זה אני משחקת עם הבובה.

זאת אומרת אחד לא מבין את השני. וזה כנ"ל, שהיא עדיין לא מסוגלת להוציא תענוג מדבר אמת, אלא מדבר שקר.

ובזה יש להבחין בין אחד להשני, היינו רק בההתלבשות, אבל בענין הנאה כולם שווים, היינו במקום שאין תענוג אין האדם מסוגל להנות. וכשהוא עוסק בדבר שאין בו הנאה, זה רק אם ידוע לו שעבור היגיעה הזאת יקבל אחר כך תענוג. וצריכים להבין מאין נובע ומהי הסיבה שאנחנו מוכרחין לקבל תענוג ובלי זה אי אפשר לחיות.

והתשובה הוא שזה נובע ממחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. כמו שכתוב במדרש משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב. ובשביל זה נטבע בנו לרצות רק הנאה, כדמיון סעודה, שאם אין תיאבון אזי אומרים שהסעודה לא כראוי."

שאלה: בעולם הזה הרצון לקבל הוא כמו יש מאין, כלומר הרצון לקבל מתמלא באור של יש מיש רק במידת הצורך.

כן.

תלמידה: האם החיסרון כמשהו שנברא מחדש, הוא ההתלבשות לאור, מקום התענוג הרוחני, וזה הנברא האמיתי שמתמלא בבורא?

כן.

שאלה: האם זה שהילדה מעדיפה לשחק עם הבובה מאשר לשחק עם התינוק האמיתי מראה שהאגו של הילדה כביכול יותר גדול מהאגו של האימא? זאת אומרת שהיא לא מוכנה לקבל את הבכי, ואת כל מה שהילד האמיתי עושה, כי זה נגד הרצון שלה לשלוט בבובה ולעשות איתה מה שהיא רוצה?

כן.

שאלה: איך לעבוד כדי שכל הפעולות והרגשות שלנו יהיו רוחניים, איך להעביר את התענוג הגשמי לתענוג רוחני?

רק אם אני אחשוב מה לעשות עם אותו תענוג שאני מקבל. נניח שאני מקבל תענוג כלשהו, אני מברר פנימית קודם כל לשם מה? רק באופן כזה אני יכול איכשהו לכוון אותו, לרכז אותו כלפי משהו, ואז יהיה לי מובן מה אני עושה עם התענוג. העניין הוא לא בתענוג עצמו אלא באיזה אופן אנחנו משתמשים בו. זה העניין.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה, מהי אותה בובה שאנחנו משחקים בה?

אין לפנינו בובה כזו בעשירייה, או משהו מוחשי. אני קורא מאמר, או יושב עם חבריי, ומתוך זה יוצא שאני מתאר את הקשר שלי איתם.

תלמיד: אני צריך לרצות לטפל באותו תינוק אמיתי, זאת האמת?

כן.

תלמיד: מהו אותו תינוק אמיתי בעבודה שלנו? מה המשחק האמיתי שאני בורח ממנו?

אני צריך להגיע למצב שהיחס לבורא, והיחס לחבר, יהיה כתענוג האמיתי.

תלמיד: ועכשיו?

עכשיו עוד אין לי את זה.

תלמיד: עכשיו אני מעדיף לשחק בבובה? להיות עם עצמי ולא עם התענוג של החבר?

כן.

תלמיד: לפי ההתפתחות, לפי הגיל, נכון לי לשחק בבובה ולא בילד אמיתי?

בינתיים נתנו לנו לשחק עם הבובה, זאת אומרת להתעסק בכל מיני תענוגים של מה בכך, תענוגים ריקניים, ולאט לאט בכל זאת נעבוד בצורה כזאת שהתענוגים האלה יביאו אותנו לתענוג אמיתי, ליהנות מהקשר עם הבורא.

תלמיד: אני צריך לשאוף לשחק עם ילד אמיתי, לא עם הבובה?

כן.

שאלה: מהו אותו הדלק שיגביר את התיאבון שלנו ללימוד?

חשיבות, ואת החשיבות הזאת אנחנו יכולים לקנות על ידי לימוד, על ידי החברה, החברים, על ידי הסביבה, העיקר זה הסביבה. ולכן חשוב לנו מאוד איך אנחנו מסדרים את הסביבה שלנו, איך אנחנו מסדרים את הקשר שלנו ללימוד, כך שכל זה ביחד יביא לנו את חשיבות הקשר עם הבורא, ורק לזה אהיה מכוון.

תלמיד: איך אנחנו יכולים ליצור את החשיבות הזאת?

אנחנו מבקשים מהבורא, שייתן לנו חשיבות בפעולות רוחניות בעל מנת להשפיע, בזה שאנחנו מתפללים אליו, בזה שאנחנו מעריכים את החברה הרוחנית שלנו. את זה אנחנו מבקשים, ולאט לאט מקבלים נתונים כאלה שהם מעלים אותנו בדרגות החשיבות כלפי הרוחניות.

שאלה: אם האדם רואה שהוא כמו הילדה שמשחקת בבובה מסמרטוטים, איך הוא יכול לצאת מזה?

הוא צריך לעשות חשבון מה יש לפניו וממה הוא נהנה. לעשות חשבון מאיזה מקור תענוג הוא ממלא את עצמו, מה מושך אותו, איך הוא עושה חשבון על החיים שלו. סביב זה כל השאלות.

שאלה: ברור שלילדה יש יותר תענוג לטפל בבובה מאשר בילד, השאלה האם יש לה תענוג נוסף מזה שהיא עומדת על שלה ולא שומעת לאימא שלה?

גם זה קורה.

תלמיד: מה העצה במקרה כזה שאדם מרגיש שהוא דווקא נהנה להמרות את פי הבורא אם אפשר לקרוא לזה כך?

נהנה מהשקר?

תלמיד: כן.

צריכים להראות לו שזו לא האמת, במקרה כזה אם הוא חי, הוא חי בשקר ואין לו שום קשר לחיים האמיתיים.

תלמיד: זאת אומרת שהוא נהנה מהשקר?

כן.

תלמיד: זה גורם לאדם ללכת לכיוון האמת, שהוא רוצה ליהנות מהאמת?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבור מתענוג בדברים שקריים לתענוגים מדברים נכונים, אמיתיים, בזכות איזה מאמץ, איזו עבודה?

בזכות זה שאנחנו נהיה מחוברים עם החברים, נעזור זה לזה בבירור של מהו אותו התענוג האמיתי שאנחנו יכולים לקבל מהבורא, ואנחנו יכולים לתת לו.

תלמידה: כל יום הוא תיקון, ניקוי, צעד אחר צעד ?

כל רגע אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו, ולהפוך את הכיוון שלנו לבורא ליותר ויותר חד.

שאלה: במצב שאדם כבר סירב לכלים דקבלה אבל לא באופן מלא, האם הוא יכול להחזיק לבוש אמיתי, תענוג ממנו? כי כתוב שאנחנו צריכים ליהנות ממערכת הבריאה.

האדם מחויב ליהנות. זו יכולה להיות הנאה מקבלה או הנאה מהשפעה, אבל לקבל תענוג מפעולה אחת או מהפעולה השנייה, בין אם מפעולת הקבלה או מפעולה של השפעה הוא מחויב, זה החיים שלו. הוא לא יכול להימצא מחוץ לרצון, הוא ברוא בתוך הרצון, הוא נברא בתוך הרצון לקבל. לכן עלינו לברר טוב טוב בתוכנו למי מכוון הרצון שלנו, ובאיזה אופן אנחנו יכולים להשתמש בו.

שאלה: הרב"ש כותב "כי ענין הנאה הוא דבר רוחני", אם אדם שעדיין נמצא בהתלבשות של תענוג בשקר, האם גם אז היחס שלנו לכזה סוג של תענוג צריך להיות שהוא מגיע מלמעלה?

כן, כי בכל זאת התענוג שיש לנו הוא העניין של האור העליון, האור שיוצא מהבורא. ואם אנחנו רוצים לקבל אותו בשקר בעל מנת לקבל, הוא בכל זאת מאיר לנו אבל בכך אנחנו מתרחקים מהבורא, וזה מלמד אותנו שצריכים להחליף את כיוון היחס שלנו לתענוג.

שאלה: מה אדם צריך במצב כזה להגדיר לעצמו, איך הוא מתייחס לסוג ההנאה הזה?

הוא צריך לעצור את עצמו, להפסיק ליהנות, מפני שהוא נהנה משקר, מדברים שהם הפוכים מרוחניות, ולחשוב איך הוא עובר לתענוגים שמותרים ברוחניות. וכך לאט לאט הוא יעבור מהיחס לתענוגים גשמיים, זאת אומרת שמקבל אותם באגו שלו, לתענוגים רוחניים שהוא רוצה להשפיע בכך נחת רוח לבורא.

שאלה: האם המעבר בין שני סוגי התענוג הוא תמיד מתענוג של שקר לתענוג של אמת?

אני לא יכול להגיד שתמיד, אבל בדרך כלל כן.

שאלה: האם התענוג שאדם מרגיש הוא תוצאה מההשקעה שלו, מההשפעה שלו?

כן.

שאלה: זאת אומרת שככל שהוא מתקן את צורת ההשפעה שלו לסביבה, כך הוא מתקן את התענוג שהוא מקבל?

כן.

שאלה: מי, או מה הוא כלי?

כלי הוא רצון לקבל הנאה ותענוג.

שאלה: אז מה, או מי הם הכלים?

הרצון.

שאלה: מדוע אנחנו לא כלי אחד?

זה קרה עוד בתחילת הבריאה, כשהבורא שברא רצון לקבל, הוא חילק אותו להרבה מאוד חלקים, מפני שבצורה כזאת כשהם כולם הפכו להיות מרצון אחד להרבה רצונות פרטיים קל יותר לתקן אותם, כל אחד לחוד. לכן אנחנו לא אדם הראשון, אלא הרבה, הרבה בני אדם שכל אחד יכול לתקן את עצמו. ואחר כך אנחנו נתחבר שוב לדמות "אדם הראשון".

שאלה: איך לבדוק את הפעולות שלי, איך לעשות סדר יום? יש לנו מצב ואנחנו בכלל לא מבינים מה קורה איתנו. פשוט עוברים עלינו מצבים. איך להבין עם מי אנחנו מדברים, באיזה כלי, איך, מה, אולי לכתוב את כל זה?

את רוצה שאני אכתוב לך את כל זה?

תלמידה: לא, אני רוצה שאנחנו נכתוב.

בסדר, ניתנה לכן בעיה מסוימת, אתן צריכות לרשום אותה. דברי עם החברות שלך, רשמי את הבעיה הזאת ובאיזה אופן אתן יוצאות לקשר ביניכן ולקשר עם הבורא. איזה רצונות אתן כוללות בשיח הזה ביניכן לבין הבורא. מה אתן רוצות שיקרה עם הרצונות האלה כדי שתוכלו להרגיש את הבורא כמו שאתן מרגישות אחת את השנייה, והכול יצליח.

שאלה: כשאנחנו מתחילים להרגיש דחייה ולהתבייש מתענוגים, משקר, האם זה ניתן כמתנה מהבורא או כתוצאה מהיגיעות שלנו, כסימן להתקדמות?

בעיקרון זאת תוצאה של הפעולות הלא טובות שלנו, ועלינו לעשות כך שאנחנו נרצה ליהנות, נרצה תענוג שאותו אנחנו יכולים לכוון לבורא.

שאלה: אבל אם אנחנו רואים שזה תענוג שקרי, נגיד ליהנות ממחמאות וכן הלאה, אם אנחנו מרגישים בושה ודחייה מכך, איך להתייחס לזה?

אולי זה לא נכון. צריך לבדוק זאת ביחס לקשר עם הבורא.

שאלה: איך לעשות זאת?

אם אני מקבל תענוג, ויחד עם זה אני מרגיש התרחקות מהבורא, או שאני מקבל תענוג ויחד עם זה מרגיש התקרבות לבורא.

שאלה: כלומר, אם זו התרחקות, זה שקרי?

כן.

שאלה: כשאנחנו נפגשות ולומדות עם העשירייה שלוש פעמים ביום, כל זה טוב. אבל יש שאנחנו מנסות לחשוב האחת על האחרת, עם איזה פעולות נכונות אנחנו מנסות, משתדלות לעשות. אבל יש גם פעולות גשמיות לכל אחת, נגיד להקשבה למוסיקה. האם אפשר להקשיב לה עם כוונה להשפיע, עם כוונה לענג את הבורא ולשמח אותו ואת החברות, ואז זו תהיה פעולה רוחנית?

אפשר, ללא ספק.

שאלה: מתי מגיעה לאדם היכולת לוותר על כל התענוגים הגשמיים ולמסור את עצמו להשפעה?

שיבקש מהבורא. אם הוא באמת רוצה לעשות כך, שיעשה, ובאותו מקום שהוא רואה שלא מסוגל, שיבקש מהבורא עזרה.

שאלה: אצלנו בעשירייה הגיעה כזאת תקופה שכנראה כבר יש לנו הבדל בין התענוגים. אנחנו כבר לא רוצות לשחק במשחקים, בבובות. לא רוצות לקבל את התענוגים האלה. בעשירייה שלנו חשבנו איך להגיע למצב כזה. אז למה עכשיו אנחנו צריכות לשים לב, ממה בכלל להתחיל, כדי להפוך את כל התענוגים האלה לנכונים?

תתחילו מכך שתבדקו את עצמכן, איך אתן מתייחסות לזמן שלכן שבכל רגע ניתן לכן מהבורא, מה אתן עושות איתו? מכך תתחילו.

שאלה: האם אפשר להגיד שהמחויבויות שאנחנו לוקחים על עצמנו בפני העשירייה, מחויבויות בחיבור שלנו, בשבילנו זו עזרה גדולה מהאגו שלנו?

אני לא חושב שצריך להגיד כך על האגו, כי זאת עזרה גדולה בשבילנו שהבורא עשה כך שאנחנו יכולים להתחבר בעשיריות, ובצורה כזאת להתקדם בעזרת החברים.

שאלה: כדי להימנע מתענוגים שקריים הכי חשוב זה להתחבר, כן?

כן.

שאלה: מה קובע שאנחנו משחקות עם בובה בעשירייה?

בכך שאתן לא עוסקות בהשפעה מתוך החיבור שלכן לבורא, אלא בקבלה.

תלמידה: איך להחליף את הבובה הזאת בתינוק אמיתי?

על זה אנחנו מדברים כל פעם, איך אנחנו יכולים להתחיל להיות מקושרים עם הבורא בכלי דהשפעה?

תלמידה: עד כמה חשוב לצאת מהתענוגים השקריים האלו? עד כמה חשוב בשביל זה האיחוד האמיתי השלם בעשירייה?

עד כמה חשוב החיבור המטרתי, המכוון, האמיתי? מאוד חשוב. איך להגיע לזה? צריך לחשוב על זה ולהשתוקק. לנסות להיות בקשר ביניכן. ביחד ליצור כלי משותף.

שאלה: האם אנחנו צריכים לספק את הרצונות הגשמיים של החברים בעשירייה או רק הרצונות הרוחניים?

בעיקרון, אם אני מתייחס לחברים בתכונת ההשפעה שלי, אני רוצה להשפיע להם, אז כל רצון שלהם בשבילי זה אמצעי, הזדמנות להשפיע. זה מה שהייתי רוצה להגיד.

שאלה: מה יש ביחס לחבר או ביחס לבורא שנחשב לתענוג אמיתי יותר מאשר תענוג לעצמי?

שאתה מקיים את הרצונות שלו.

תלמיד: ולמה זה נחשב אמת?

כי אתה עושה את זה כדי להשפיע לו.

תלמיד: ולמה תענוג לעצמי נחשב שקר?

כי זה לא תענוג שהולך יחד עם כיוון הבריאה.

תלמיד: ולמה זה שקר? זה אמת כרגע, במציאות שלי?

אבל זה לא תענוג אמיתי.

תלמיד: איך במצב כזה מתוך מצב של שקר אני יכול ליהנות מדבר אמת? זה שלב ההתפתחות שלי. אני כמו ילדה שמשחקת עם בובה. אני לא יכול ליהנות מתינוק אמיתי במצב שלי.

אבל המורה שלך אומר לך שאתה יכול לעבור לתענוג אמיתי.

תלמיד: זאת אומרת, האימא מבקשת, "תשחק עם הילד האמיתי", והילדה עדיין רוצה להחזיק בבובה

כן.

תלמיד: והיא מסוגלת עכשיו לטפל בתינוק האמיתי ולקבל בו תענוגים?

כן. יחסית. זאת אומרת, היא צריכה להבין שבתענוג שהיא מקבלת מהבובה, יש שם בכל זאת קצת תענוג אמיתי.

תלמיד: ובתענוג האמיתי הזה, תמיד יש משהו יותר אמיתי ממנו?

כן יותר ויותר. אבל התענוגים אלו יהיו בקשר עם הבורא. כי היא תתחיל להרגיש שהיא בזה עוזרת לאימא וזה מקרין אליה תענוג של אימא, תענוג של אישה גדולה.

שאלה: אם אני נהנה מטיסות, מאוכל, אפילו בקשר עם חברים רגיל יומיומי, זה לא נחשב תענוג אמיתי?

למה כן?

תלמיד: כל התענוגים שלנו הם שקריים, אנחנו נמצאים בשקר מלא?

חוץ מתענוג שאנחנו מכוונים אותו לבורא עצמו, כל יתר התענוגים הם כמעט ושקריים. יכול להיות באיזשהו אחוז כן, באיזשהו אחוז לא.

תלמיד: והם שקריים ואני צריך להפסיק אותם, או שאני צריך להמשיך ולכוון אותם?

לא חייב להחזיק, אלא לזרוק אותם ולהמשיך לתענוגים יותר אמיתיים.

שאלה: נניח שאני עושה את זה, מבקשת "תן לי להתענג לרצות מה שאתה נותן." והוא נותן לי בובה זאת אומרת, הוא נותן לי לבוש גשמי, איזה רגש לאחר, אני צריכה להפוך את זה כדי להחזיר את זה לבורא? אפשר להגיד שפשוט ליהנות מההבנה שהבורא עצמו נותן לי, זה מספיק?

אם את נוהגת בצורה נכונה כלפי אותן ההרגשות שהוא יוצר בך, מעורר בך, אז זה מספיק.

תלמידה: אז בכל זאת, לאהוב את הבובה או לא?

את הבובה לא לאהוב. את הבובה אפשר לקבל כאמצעי כדי להיות מקושר, מחובר לבורא. בינתיים עדיין צריך לשחק איתה, כי בלי זה אני בכלל לא יכול לחיות, כמו ילדה קטנה, אבל בכל זאת אני כל הזמן משתדל ליהנות אנשים ולא בובות.

תלמידה: ברגש שלי אותה הבובה שיש, היא כביכול היחסים בינינו, ודרך היחסים האלו אנחנו מתחילים ליהנות באפן אמיתי ולהיות בקשר עם הבורא.

אז מה השאלה?

תלמידה: אנחנו יכולים בכל זאת ליהנות מזה שאנחנו אוהבים זה את זה, או שאין כזאת מטרה, זה רק אמצעי ל-המטרה, להגיע לאהבה לבורא? או שבכל זאת יש משהו כזה, שבאור האהבה לבורא אנחנו צריכים גם לאהוב זה את זה?

לאהוב זה את זה אנחנו נוכל רק במקרה שאראה בחבר שלי את התלבשות הבורא. בכזה אופן אנחנו משיגים אהבה. אנחנו עוד נדבר על זה אחר כך, איך בעולם שלנו פתאום אנחנו מרגישים משיכה זה לזה, ומה אנחנו צריכים לעשות עם זה. זה עוד לפנינו.

שאלה: האם הבורא נהנה, אם אני יומיום מנסה להשפיע למשל לחברה אחת או לשתי חברות מהעשירייה. או שצריכה להיות כל העשירייה?

הבורא נהנה בכל מקרה.

שאלה: אמרת שאם אנחנו לא יכולים להפוך תענוג שקרי לאמת, צריך פשוט לזרוק אותו. ואם אנחנו מרגישים שעוד לא יכולים, אז באיזה שלב צריך לזרוק אותו, כשמשהו מאיר מרחוק כאור מקיף, או כשאנחנו כבר מתחילים להרגיש שמתחילים ליהנות?

זה תלוי באופן שבו אתן מחשבות את זה. את מדברת על כל מיני דברים כאלה, שהם שלבי ביניים שאני לא יכול בדיוק לענות עליהם בצורה ברורה.

תלמידה: שאלות הביניים האלה צריכות להיות?

כן, בינתיים כן.

שאלה: נאמר אני רואה שהחבר נהנה מדברים לא אמיתיים, ואני הייתי רוצה שהוא כבר בהדרגה יעבור לדברים אמיתיים, אפשר איכשהו להשפיע עליו, מה עושים עם זה?

זה עניין אישי שלו. האם הוא רוצה להיות קרוב לבורא, בעזרת כזה יחס כלפי מה שהוא מקבל מהבורא.

תלמיד: לפי המילים שלו רואים שהוא רוצה, וככה גם אני מרגיש שהוא מוכן, אבל איפשהו על הדרך קורה בלבול ויש רצון לעזור לו פשוט, שהבורא כבר ייהנה מתענוגים גבוהים, עליונים יותר?

נכון, אני מבין אותך. זאת עבודה מתמשכת עם האדם, כאשר כוללים אותו בקבוצה והוא בהדרגה תחת השפעת הקבוצה, מתחיל להיתקן.

תלמיד: אנחנו לומדים מהמאמר, שזה כמו התנהגות של ילדה, ובמקומות אחרים אנחנו קוראים ושומעים שזאת נשמה כבדה, גסה. כלומר יש קורלציה בין הדברים, האם זה היינו הך?

כן. יש לנו כאלה דוגמאות.

תלמיד: מובן שאני מרגיש את זה בכלים האגואיסטים הלא מתוקנים שלי, כך אני רואה את החבר. אבל אם כך אני רואה, אז אפשר להתייחס לזה כך שאני מרגיש את החיסרון שלו ועל זה כדאי להתפלל, לטובת התיקון.

לא. זה עוד לא שלם.

תלמיד: אם אני רוצה שזה יתוקן, אז האם הרצון שלי, נקודת המבט שלי, זה מה שיתקן כדי להעלות את החבר בעיניי?

תנסה להתפלל בשבילו.

שאלה: איזה תענוגים קיימים בלי לבוש? האם אני יכולה לתת לחברה תענוג בלי לבוש?

מאיפה תיקחי אותו? לך לעצמך אף פעם אין תענוג בלא לבוש.

תלמידה: איך אפשר בעשירייה לתת זה לזה תענוגים?

בעשירייה אנחנו נותנים זה לזה תענוגים שמתלבשים ביחס הנכון שלנו לחברים.

שאלה: אנחנו יכולות לעשות בירור נכון בעשירייה אם אנחנו מכוונות לבורא או מכוונות לעצמנו את החיבור. לדוגמה אנחנו מתחברות כדי שהבורא יתגלה בינינו, או כדי שיהיו לנו כוחות. האם אנחנו יכולות לעשות את זה בצורה איכותית בעשירייה?

תעשו. תתחברו יחד בעשירייה ותעבדו בצורה כזאת.

שאלה: למה מכין אותי התענוג השקרי? למה אני צריכה לחוות אותו?

את התענוג השקרי אנחנו בדרך כלל מקבלים כדי לראות קודם כל אם הוא אמיתי או שקרי. אם אנחנו רואים שהוא תענוג שקרי, אז אנחנו צריכים להתרחק ממנו ולהחליף אותו לתענוג אמיתי.

שאלה: איך אני יודע אם התענוג הזה הוא שקרי או אמיתי?

לאן הוא מושך אותי, מה אני צריך לעשות כדי ההיפך, להתרחק ממנו.

שאלה: האם אפשר להגיד שאם אדם חווה ייסורים, אז הוא רחוק מהבורא, או שאחד לא קשור לשני?

אם האדם חווה ייסורים, אז כמובן שהוא מרוחק מהבורא, חד משמעית.

שאלה: עכשיו כשאנחנו נמצאים כאן בשיעור, יש כל מיני דברים שאפשר ליהנות מהם, השאלות שכולם שואלים, זה שאנחנו נמצאים איתך יחד. איך להפוך את התענוג מהשיעור לתענוג אמיתי?

מה זה תענוג אמיתי?

תלמידה: נראה לי שזאת העבודה שלנו, כל הזמן לחפש את ההשפעה, את המגע שלנו, את החיבור עם כולם.

כן. תענוג אמיתי זה האור. איך אפשר להרגיש את האור? לפי השתוות הצורה עימו, זאת אומרת עד כמה אני אעשה אותן הפעולות כמו האור.

תלמידה: כלומר כשאנחנו יושבים כאן יחד בשיעור, עלינו לעשות מאמצים להיות כמו האור אחד כלפי האחר, וזה ייתן לנו את התענוג האמיתי.

כן.

שאלה: לגבי תענוג שקרי או אמיתי. האם התענוג קשור לפעולה שאני עושה?

יכול להיות שלא. אבל אתה מרגיש אותו?

תלמיד: אני מרגיש תענוג. נגיד שאני אוכל, אז עליי לבדוק אם התענוג שלי עכשיו הוא שקרי או אמיתי, אם אני נמשך מתוך אותה פעולה להשפיע נחת רוח לבורא, או לטובת עצמי אני נהנה, לכן זה בהכרח קשור לאותה פעולה שאני עושה. השאלה, האם כל פעולה שאני עושה, אני יכול להפוך את התענוג שלה לתענוג אמיתי ולא לתענוג שקרי?

תבדוק אם אתה נהנה מהתענוג או ממטרת התענוג.

תלמיד: מה ההבדל בין תענוג למטרת התענוג?

האם אני מקבל תענוג שמגיע מהבורא, או אני מקבל תענוג שמגיע ממקור אחר.

תלמיד: האם אז אני צריך להפסיק את אותה פעולה אם אני מקבל תענוג ממקור אחר, להתנזר ממנה?

כן.

תלמיד: או האם לעבוד על עצמי וכן למצוא בה תענוג?

לא, זה קשה מדי.

שאלה: האם מותר לקבל תענוג ממקום העבודה שלי, ליהנות מזה שיש לי הכנסה טובה, או עדיף כל הזמן להיות במצב כלכלי לא טוב ומתוסכל בגשמיות?

למה? אין מצווה לסבול.

תלמיד: אז מותר לי לקבל הנאה מזה שאני מרוויח ועובד ונהנה.

אדם חייב להרגיש טוב בעולמו של הבורא.

שאלה: האם יש הבדל אצל הבורא אם אנחנו מעבירים אור וממלאים את הרצון של אנשים חיצוניים או את החברים שלנו מבני ברוך, ובמה ההבדל?

אם אנחנו ממלאים את הכלי, את הרצון של החברים שלנו שנמצאים יחד איתנו באותו הכלי, בזה אנחנו בונים סולם, אנחנו כביכול עולים בדרגות הסולם, קרוב יותר ויותר לבורא. אם אנחנו לא עושים את זה אז אנחנו לא עולים.

תלמידה: אז נדמה שהחברים הם חשובים יותר.

שהם בעדיפות במה?

תלמידה: אם אנחנו ממלאים רצונות של אנשים חיצוניים, אנחנו לא עולים בסולם הרוחני הזה?

לא. נניח שאיכשהו יוצרים את התנאים אבל זה תנאים מסובבים, שלא מכוונים למטרה הנכונה.

שאלה: אנחנו כולנו כאילו בסימולציה, כולנו בכלי אחד ומתמלאים בבורא. איך להתרחק, והרי כתוב במאמר להתרחק מהסימולציה הזו ולעבור למציאות של הבורא. כולם ביחד או שזה הדרגתית, מישהו יוצא לשם, מישהו לא?

אני חושב שזה יהיה תהליך הדרגתי והוא כבר החל.

שאלה: האם כשיש ויכוח זה איזשהו סבל או שיש תהליך התפתחות?

זה תהליך התפתחות.

שאלה: כשאתה מקבל תענוג מהבורא ומרגיש שהוא זה שנותן לך, איך להחזיר לו?

לא צריך להחזיר שום דבר. תמיד כשאתה עושה משהו, תחשוב על זה שבזה אתה רוצה לשמח את הבורא.

תלמיד: אבל אני רוצה לשמח אותו ואני חושב על זה שאני רוצה לשמח אותו שאני מרגיש תענוג, אבל איך באמת לשמח אותו?

תעשה את מה שטוב בעיניו.

שאלה: כשאחת מאיתנו נופלת לשטחיות או לייסורים אנחנו מתפללות עליה. כשהבורא עונה אז מגיעה לנו שמחה מאוד גדולה, אנחנו נהנות מזה שהוא נותן לנו מתנה. זה תענוג שקרי או בסדר, או שצריך איכשהו לעצור את עצמנו?

התענוג הוא נכון, תמשיכו.

תלמידה: וכשיש אילו קשיים לקבל את זה כתענוג, כתיקון של עבודה בעשירייה אפשר לבקש מהבורא שיעזור?

לבקש מהבורא.

שאלה: אם אתה כבר חווה שמחה ותענוג בצורה של אמונה שאתה נהנה בשם הבורא, אפשר כבר לבקש על הסיפוקים הגשמיים כדי להמשיך ולהפיץ אותה האמונה?

בינתיים עוד לא צריך.

שאלה: כשיש לאימא שני ילדים, אחד רוצה ככה ואחד רוצה הפוך, אז זה קשה לתת לכולם מה שהם רוצים. בעשירייה, אם יש לחברה קושי כולנו יכולות להתפלל ולבקש לשנות את המצב. כשאנחנו עושות הפצה לרצונות שהם מנוגדים, איך אנחנו מעבירות את אור הבורא? אנחנו מבקשות דרך העשירייה, או ישירות מהבורא?

לא חשוב. ישירות מהבורא או מהקבוצה זה לא חשוב, העיקר לבקש.

שאלה: האם נכון להבין שלהיות צינור בעולם הזה, זה אותה מדרגה של התפתחות האדם?

כן.

שאלה: האם טמון בנו רצון לתענוג אמיתי?

בטוח שכן.

תלמידה: ומה זה בתוכנו?

זה בינך לבין הבורא.

תלמידה: אפשר גם להגיד שזה שחרור ממלאך המוות?

כן.

(סוף השיעור)