תקציר שיעור בוקר – 1.4.24
על בסיס מאמר "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה"
עלינו פשוט לזרום עם ההכוונה שמקבלים מהבורא כי היא מספיקה כדי שנרגיש את כל הפגמים שבנו, ומה שעלינו לתקן כדי להגיע למטרה.
לזרום, הכוונה שאני צריך לעשות יום יום מה שמוטל עליי וכך אני מגיע למצב ש"ויאנחו בני ישראל מן העבודה", עליו כבר מגיעה תשובה, עזרת ה'.
עלינו לגלות את החיסרון וללכת עימו קדימה עד שהחיסרון עצמו הופך לכלי לגילוי הבורא.
אדם לא עושה כלום. אף פעם אדם לא עושה דבר.
הבורא נהנה שהאדם עושה את כל המאמצים כדי להיות ראוי לקבלת העזרה.
שפלות מצד האדם היא שאין לו מה שהוא רוצה.
מה התיקון בחוסר הכרה? התיקון הוא שהאדם יכול לשאול שוב, לבקש שוב, כמו אתמול ואפילו יותר.
עם זה שלא חסר לי שום דבר חוץ מכלי, מחיסרון שאני לא נמצא בדבקות עם הבורא, אני חייב להיכנס לתוך ההרגשה הזאת ולהשתדל להיות בה עד שייוולד בי צורך אמיתי לחיבור עם הבורא.
מה שאדם צריך לעשות זה רק לבקש. אם הכול בסדר אז לפחות תגיד תודה שהבורא סיפק לך כל מה שאתה צריך.
מה להוציא מלימוד פסח? אתה מכניס את המאמרים להצטברות, לחיבור, למטרה, ורק כשאתה מסדר אותם כך אתה רואה שיש לך משהו ביד ומרגיש מה התחדש לך לעומת מה שהיה קודם.
מה מביא צורך לאדם? אנחנו לא יודעים, זה שורש נשמה, לא בידי האדם בכלל.
אני יכול לבקש על משהו ולהיות בחיסרון שאין לי אותו. זה לא מתנגש.
האם האדם צריך לבקש חיסרון או לבקש להיות קרוב לבורא? להיות קרוב לבורא.
האדם צריך לעטוף את עצמו בחיסרון, להרגיש את החיסרון, ומתוכו לפנות לבורא.
עלינו להשתדל להתקרב לחיסרון שהבורא רוצה להרגיש בנו, בעזרתו אנחנו מתקרבים למטרה.
הבורא צריך את הפנייה שלנו, בלי שנגלה צורך בעזרתו, בעבודתו, הוא לא יכול לעשות דבר כי אין לו חיסרון – אנחנו צריכים להביא לו חיסרון.
כשאתה מעלה את החיסרון שלך לבורא, אתה נותן לבורא אפשרות לגדול. זה כמו שתינוק פותח את הפה ורוצה לקבל מאימא, כמה היא שמחה ואומרת לו תודה רבה, ולא הוא צריך להגיד לה תודה רבה.
עלינו להרגיש לפני ובזמן פסח את החיסרון להגיע לפחות לגאולה הראשונה. שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ורוצים להעביר את כל הרצונות, התשוקות, המחשבות, הכוונות, התפילות שלנו מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע. זה פסח, שאנחנו עוברים ממצרים לארץ ישראל.