שיעור בוקר 28.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 256, "בית שער הכונות",

פרק ה', דברי האר"י, אות נ"ח, פירוש אור פשוט לאות נ"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 256, "בית שער הכונות", פרק ה', אות נ"ח, דברי האר"י.

אות נ"ח

"הרי נתבאר איך הם ג' כלים זה תוך זה, והם בחי' עיבור יניקה ומוחין, והם כלים לנר"ן, כי היחידה וחיה אין כנגדן כלים, יען אינם פנימים. ועליהם סובבת הבשר וחופפת עליהם, ונקרא בשרא סומקא. והוא סוד החשמ"ל המקיף לכל הכלים, וזהו כעין החשמ"ל מתוך האש, אשא סומקא, והוא סוד בשרא סומקא. ואח"כ העור, והוא עץ הדעת טוב שבאצילות."

נשתדל להבין מה שהוא כותב באור הפשוט.

קריין: אור פשוט אות נ"ח.

פירוש אור פשוט לאות נ"ח

"ג' כלים זה תוך זה והם בחינת עיבור יניקה מוחין וכו' ועליהם סובבת הבשר וחופפת עליהם ונקרא בשרא סומקא: כבר נתבאר לעיל, שמנקודים ואילך נפרדו ב' הכלים ז"א ומלכות דכל מדרגה, ונעשו לכלים מקיפים של חיה יחידה, ולא נשארו במדרגה מבחינת הכלים, זולת ג' כלים כתר חכמה בינה, שבהם מתלבשים ג' אורות נפש רוח ונשמה, עש"ה. גם נתבאר לעיל, שאלו ה' הכלים כח"ב זו"ן, נקראים לפעמים בשם: מוחא עצמות גידין בשר עור, שמוחא עצמות גידין, הם כח"ב, ובשר ועור הם זו"ן. ועל פי הכינוים האלו נמצא, שג' הכלים הנמצאים בכל מדרגה, הם מוחא עצמות וגידין, וב' הכלים התחתונים בשר ועור, נפרדו מהמדרגה ונעשו למקיפי חיה יחידה, הנקראים לבושים והיכלות, כנ"ל.

ונמצא, שאילו לא נפרדו ב' הכלים התחתונים מהמדרגה, היו אז בכל פרצוף כללי ה' פרצופין שלמים: מוחא עצמות גידין בשר ועור, ועתה שנחסרו ב' הפרצופין בשר ועור מכל פרצוף כללי, הנה יש כנגדן מקום אחיזה לחיצונים, כי בכל מקום שנמצא איזה חסרון בקדושה, נמצאים החיצונים מתאחזים שמה, כנודע. וע"כ יש אחיזה בסיום כל פרצוף לחיצונים, שצריכים לזה תיקון מיוחד שנקרא מילה, כי בבחינת העור שהוא מלכות יש להם אחיזה גדולה, ולכן בסיום הפרצוף נעשת קליפה, שאין לה תיקון אלא לחתוך אותה ולהשליכה, שז"ס הערלה הנשלכת לעפר. ובבחינת הבשר שבסיומא, אין להם אחיזה כל כך ונתקנת על ידי פריעה, כמ"ש להלן."

שאלה: כתוב שבסיום של כל פרצוף יש מקום אחיזה לחיצוניים. איך כל פעם להחזיק בגדלות המטרה ולא לרדת לחיצוניים האלה? איך לחתוך אותם בצורה נכונה?

בסוף כל פרצוף, בנה"י שלו, יש קליפה שצריכים לחתוך אותה ולזרוק אותה לעפר. "עפר" הכוונה היא לגמרי לא להחשיב אותה, ובכל היתר אפשר להשתמש.

תלמיד: אבל קליפה היא כשהאדם רוצה לחזור ולהרגיש בתוכו את התענוג.

אנחנו נלמד את הדברים האלה. זה ביום השמיני אחר הלידה, אחרי שעוברים את כל שבע הספירות ונשאר רק ג"ר, אז מגיע היום של ברית המילה.

שאלה: הוא כותב "בחי' עיבור יניקה ומוחין, והם כלים לנר"ן, כי היחידה וחיה אין כנגדן כלים, יען אינם פנימים". איך זה יכול להיות?

עד גמר התיקון אנחנו לא יכולים לתקן את כל הכלים בצורה שלמה, אלא רק ו"ק.

תלמיד: אבל אלו כלים פנימיים, אז מה הכוונה לתקן אותם?

אתה לא יכול לקחת את הכלים האלה ולעשות בהם תיקון בלקבל על מנת להשפיע, אי אפשר, אין כוח לעשות כוונות כאלה על הרצונות האלה.

תלמיד: באיזה שלב יש כוח לעשות את זה?

בגמר התיקון.

תלמיד: האם רק אז הם הופכים לכלים פנימיים?

כן. עוד מעט נקרא על זה.

שאלה: לפעמים קשה ומאוד מבלבל לקשור בין הטקסט לבין הרגשת החיבור. מה צריכה להיות הדרישה הפנימית כשקוראים את הטקסט הזה?

בחיבור שלנו אנחנו יכולים להגיע למצב מסוים של חיבור וחייבים לעצור בו בלי לגשת הלאה עד הסוף, כי יש בינינו כאלו רצונות וכלים שאותם אי אפשר לתקן עד גמר התיקון. צריכים לעשות תיקונים בדרך כדי להתחבר, לא יכולים להתחבר עם כל הרצונות.

תלמיד: כשאנחנו קוראים ולא מבינים, איך אנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב בצורה אידיאלית?

בצורה אידיאלית לא יכולים, אי אפשר, זה רק בגמר התיקון. אבל אנחנו יכולים לעשות ככל האפשר, ולהיזהר לא לעבור לכאלה רצונות שעליהם אי אפשר להתגבר. לכן נשמור עליהם, פשוט נעזוב אותם בינתיים.

שאלה: מה זה המצב הזה שבסוף הפרצוף כל פעולה הופכת לקליפה? איך לעבוד עם הסיום הזה?

אנחנו לא מקבלים מספיק כוחות כדי לתקן את כל הרצונות שלנו בלקבל על מנת להשפיע. בסוף כל הפרצופים נמצאים הרצונות הגדולים ביותר ואנחנו צריכים לעבוד בהם בלקבל על מנת להשפיע ולא מסוגלים, יש כאלה רצונות שאנחנו לא מסוגלים. לכן אנחנו עושים תיקונים. איזה תיקונים? לא משתמשים ברצונות האלה. התיקונים האלה נקראים "פריעה", "עורלה", יש כל מיני תיקונים כאלה.

תלמיד: איך משליכים אותה ארצה ולא נופלים לתוכה?

משליכים לעפר. אחרי שאנחנו חותכים את הכלים האלה אנחנו משליכים אותם לעפר, לחול, כלומר אין בהם שום חשיבות.

תלמיד: האם העפר הזה הוא אותה נקודה של השכניתא בעפרא שקראנו במאמר הקודם, אותה נקודת גדלות שאנחנו אמורים לקבל?

כן, סביב זה. יש משהו משם.

שאלה: למה הסוף הוא פעם מלכות ופעם תנהי"מ, זאת אומרת פעם ספירה אחת ופעם ארבע ספירות?

זה לא כל כך חשוב. זו לא ספירה אחת וגם לא ארבע ספירות, אלא אלו סיומים של כל הספירות שמתאספות כך. אנחנו בעצם לא דיברנו ולא מדברים על זה כל כך, אבל החיבור של הרצונות בכלי אחד הוא מאוד מורכב. אי אפשר להגיד שבכתר הכול טהור, וכך בחכמה ובבינה, ואחר כך מתחיל להיות יותר ויותר ולקראת המלכות שם הקליפות. אלא בכל מקום, בכל מצב, יש גם קליפה וגם קדושה, וצריכים לברר ולהבדיל ביניהם, לחתוך אותם, ולא לתת להם להתחבר יותר. לכן כך זה כתוב. עוד נראה באיזה צורות.

רק תבינו, שזה לא סתם שבמקום כלשהו, בספירה כלשהי, יש רצונות כאלה שאנחנו צריכים לחתוך אותם ולא לתת להתחבר לרצונות כאלה שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע. אלא גם בפסיכולוגיה הפנימית שלנו אנחנו לומדים עד כמה אנחנו חייבים להיזהר מלחבר רצונות אלו לאלו, כי כל פעם רק ברצון קונקרטי אחד אנחנו יכולים לברר איך להשתמש ומתי לא. אבל כשמחברים כמה רצונות, שם כבר הופכת להיות חוקיות אחרת לגמרי. יש לנו בזה עדיין מה ללמוד, יש עוד בעיות.

אבל זה דבר מאוד מעניין, איך מכמה דברים שהם טובים, רצונות נכונים, פתאום כשהם מתחברים זה הופך להיות למשהו לא טוב. איך יכול להיות, כי כל אחד מהם הוא זהב ממש, וכשהתחברו יחד נעשתה ממש קליפה. זה מאוד מעניין, אבל זה מה שקורה בחיים שלנו, אנחנו נכשלים בהם הרבה ולא מבינים למה.

שאלה: אנחנו אומרים שכל דבר שקורה לנו לקשור אותו לחיבור עם החברים. האם לא לחבר?

כן לחבר. רק צריכים לברר מה הם החיבורים ואיזה חיבורים צריכים להיות.

תלמיד: מהי הצורה הנכונה לקחת רצונות שאנחנו רוצים לעבוד איתם בחיבור עם החברים, איך נכון לעשות את זה?

תיכף נלמד. טוב שאתם מבינים שזה לא פשוט.

תלמיד: כן, זה מבלבל לפעמים.

עיקר הבעיה הוא בחיבור, לכן כל התיקונים הם בחיבור. לכן דווקא בגלל החיבור הלא טוב הייתה שבירה כדי שנברר מהן התקלות שבחיבור, ואיך אחרי התיקונים מגיעים לגמר התיקון.

שאלה: אם מתעורר רצון ואני רוצה לעבוד איתו בחיבור עם החברים, אז כדאי להשתמש בזה רק להתעוררות ואז להתנתק מהרצון?

לא, אל תבנה עכשיו בחכמה שלך חוקים חדשים. נלמד מה שמקובלים כותבים.

קריין: אנחנו באור פשוט אות נ"ח, עמד 257 טור א' למטה, ד"ה "היחידה וחיה".

"היחידה וחיה אין כנגדן כלים יען אינם פנימים ועליהם סובבת הבשר וכו' ואח"כ העור: כלומר, כי מתוך שיחידה וחיה אינם פנימים, שזה הוא מפאת שז"א ומלכות נפרדו מכל מדרגה מחמת צמצום ב' (כנ"ל, אות ט"ז ד"ה וז"ש, ע"ש כל ההמשך) לפיכך לא נחשבו הבשר והעור לכלים של הגוף, ורק ג' כלים כח"ב ישנם בגוף, שהם נקראים מוחא עצמות גידין, שהנשמה מלובשת בהם, אבל בב' הכלים בשר ועור, אין הנשמה מלובשת בהם כלום, והם בני חילוף באדם, שהולכים ומתחלפים ומתחדשים בגוף האדם יום יום, כנודע. והוא מטעם, כי כלים דז"א ומלכות האמיתים, אינם כלל בפרצוף, כי נפרדו ונעשו ללבושים והיכלות, ואלו ב' הכלים דזו"ן שישנם בפרצוף, הם רק התפשטות מהבינה כנ"ל אות ט"ז ד"ה ואין, ע"ש. וזהו מ"ש הרב, אשר גידי הדם בסופם מתמסמסים ונעשים לבשר, דהיינו לרמז, שכלי דבשר שהוא כלי דז"א, אינו אלא מהתפשטות כלי דבינה הנק' גידין. עי' בע"ח [שער החשמל פרק א' סוף ד"ה דע כי בכל פרצוף]."

שאלה: כתוב "מפאת שז"א ומלכות נפרדו מכל מדרגה מחמת צמצום ב'". האם פעם זעיר אנפין ומלכות היו צמודים?

פעם זעיר אנפין ומלכות היו כמו כל הספירות.

תלמיד: הם היו כלולים זה בזה.

כן. ועכשיו הם לא יכולים להיות עם כל הספירות.

תלמיד: למה הפרידו את זעיר אנפין ממלכות, למה בכלל זה קרה? הכול היה טוב.

זה קרה בצמצום ב'.

תלמיד: מה הסיבה?

כי יש שם רצונות כאלה שאנחנו לא יכולים לתקן אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם בעולם אין סוף זעיר אנפין ומלכות היו קשורים?

ודאי, בעולם אין סוף הכול בסדר.

תלמיד: אז בשביל כל הקלקול הזה?

כי למטה מטבור בעולם האצילות, כשרצו לתקן את הכלים האלה, גילו שיש בהם רצון לקבל בעל מנת לקבל שאי אפשר לתקנו, ולכן הייתה שבירה.

תלמיד: האם כל זה נעשה בשביל האדם, כדי שאנחנו נעשה תיקון?

הכול נעשה כהכנה לתיקון שלנו.

קריין: אנחנו בדבר המתחיל "החשמל המקיף". טור ב'.

"החשמל המקיף לכל הכלים וזהו כעין החשמל מתוך האש וכו' ואח"כ העור והוא עץ הדעת טוב שבאצילות: הבשר שבפרצוף הוא בחינת חשמל, והעור הוא בחינת קליפת נוגה. כמ"ש הרב להלן באות ע' וע"ג, וזה הוא רק אחר שמשיג בחינת חיה. כי כל עוד שאין בפרצוף רק בחינת נשמה, אין עוד הכר לכלי דבשר, וגם הוא נבחן לבחינת עור בלבד, אלא שכלול משני עורות יחד, כלומר, ב' כלים דז"א ומלכות אינם נבחנים לבשר ועור, אלא לב' עורות דבוקים יחד אב"א." זה אור אחד שאפשר לחתוך אותו ולקבל שני אורות. "(כמ"ש בע"ח שמ"א פ"א. ולהלן באות ע') כי כל עוד שאין בז"א אלא ג' אורות נר"ן, הרי הם מלובשים בג' הכלים מוחא עצמות גידין, ומגידין ולמטה דהיינו בבשר ועור אין שום אור מגיע שם, ונודע, שהאורות מבררים הכלים, לכן הם נחשבים לבלתי נבררים כלל, וע"כ שניהם נבחנים לבחינת עורות, כי כל כלי בלתי נברר נקרא בשם עור, כמ"ש הרב להלן באות ע' אמנם בעת שז"א משיג בחינת אור החיה, הנה אז מתלבשת החיה במוחא, והנשמה שהיתה במוחא יורדת לכלי דעצמות, והרוח שהיה בכלי דעצמות יורד לכלי דגידין, והנפש שהיתה בכלי דגידים יורדת לכלי דבשר. ונמצא עתה שנברר גם כלי דז"א ע"י השגת אור החיה, וע"כ יש לו עתה ארבעה כלים: מוחא עצמות גידין בשר. ועליהם סובב העור, ורק העור נשאר עוד בבחינת בלתי נברר.

ועכ"ז אין הבשר נבחן לכלי גמור, כנ"ל, להיותו מבחינת התפשטות בינה, וע"כ הוא נקרא בשם חשמ"ל, שפירושו מלבוש, שמלביש ג' הכלים. ונקרא בשם מלבוש, משום שאור החיה המברר לו כלי דבשר, הוא נמשך מן מקיף הלבושים, וע"כ גם כלי דבשר נבחן בשם מלבוש. ויש טעם ב', כי בחינת אור החיה שהוא מקבל ע"י בירור דכלי דבשר, אינו אלא בחינת ו"ק דחיה, כי אי אפשר לו לקבל ג"ר דחיה בטרם גמר התיקון, שאז מתבטל צמצום ב', ומקיף דלבושים, דהיינו כלי דז"א שנפרד ע"י צמצום ב', חוזר ומתחבר בפרצוף כמו ג' הכלים כח"ב. ונתבאר לעיל אות ט"ז ד"ה ואין עש"ה. שמטרם גמר התיקון אין כלי ז"א אלא מהתפשטות בינה, ואינו מקבל אלא בחינת ו"ק דאור חיה, ולכן נבחן כלי דבשר שעדיין אינו מחובר לגוף, כי אין נשמה דחיה מאירה בגוף, וכיון שהוא נפרד עוד מהגוף ע"כ נקרא מלבוש, או חשמ"ל, להורות שאינו מחובר בגוף כמו ג' הכלים מוחא עצמות גידין. ונתבאר, שבעת שאין לז"א אלא נר"ן בלבד, הנה אז אין לו כלל כלי דבשר, וגם הוא נבחן עוד בשם עור. וכשמשיג אור החיה אז נברר לו כלי דבשר, ועכ"ז אינו כלי ממש מחובר לגוף, משום חסרון ג"ר דחיה בכל משך שיתא אלפי שני. וע"כ אין בכלי דבשר אור גמור השייך לו, אלא רק בחינת ו"ק מהאור השייך לו. ונודע, שו"ק נבחנים תמיד בכל הבחינות רק לבחינת כלי בלבד, ורק ג"ר נחשבים לאורות גמורים. ונמצא שאין בבשר אלא בחינת הארת כלים בלבד, דהיינו ו"ק ולא ג"ר.

העור והוא עץ הדעת טוב שבאצילות: זה יתבאר להלן באות ע"ב ד"ה עץ."

אנחנו נקרא כאן דברים מאוד מעניינים, אבל להבין אותם לגמרי לא נוכל, זה יקרה במשך הזמן. אבל בכל זאת הידיעות האלה הן מאוד מרחיבות את הדעת שלנו, הראש שלנו מתרחב, לכן רק בסבלנות נמשיך ונתקדם.

שאלה: מהו עץ הדעת טוב שבאצילות?

אלו כלים שנמצאים באצילות למעלה מפרסא שאפשר לקבל בהם בעל מנת להשפיע, לכן זה נקרא טוב. מה שאין כן כלים שנמצאים למטה מפרסא בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, הם נקראים רע, ואז או שצריכים לברר אותם או שאסור להשתמש בהם.

שאלה: איך יתכן שכלי לא נבחן לכלי אלא לאור?

כך אנחנו קוראים לפעמים, כלים בשם אורות ואורות בשם כלים, ו"ק, ג"ר, נר"ן. הכול יתיישב.

תלמיד: מה זה כלי לא מבורר בעבודת העשירייה?

שעדיין אנחנו לא יודעים. בעבודה בעשירייה יש הרבה כלים כאלה שאנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים, אבל אחר כך מבררים ורואים אם טעינו או לא טעינו, אם זה בסדר או לא, מתבלבלים. זו הדרך לגדול, כמו ילדים קטנים, כמו תינוקות.

(סוף השיעור)