שיעור הקבלה היומי٧ مارس ٢٠١٩(בוקר)
שיעור בוקר 07.03.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם
תלמיד: אנחנו שמחים ונרגשים לפתוח את השיעור שלנו בגיליון "קבלה לעם" מספר 39 שממש עכשיו הגיע מהדפוס, הוא הבייבי של כל החברים והחברות.
חשוב להגיד תודה מאוד גדולה לכל החברים והחברות. קיבלנו המון סיפורים והמון טקסטים, אני קיבלתי מעל מאה טקסטים שונים, היה מאוד קשה לבחור והחברים עזרו לבחור, לערוך ולסדר.
כאן אמרו שאין מה לעשות.
תלמיד: לי יש הרבה מה לעשות.
תכתבו נון סטופ, ממש, בלי הפסקה, כי אנחנו כל הזמן צריכים להוציא כל מיני דברים, בכל מיני צורות. אם אתם לא יכולים דרך האינטרנט, אנחנו נוציא דרך האינטרנט, יהיה קומנדו שיעשה את זה, אבל העיקר תכתבו כל הזמן.
תלמיד: ותודה לחברים שדאגו שהעיתון ייצא יפה וצבעוני. היום אחר הצהריים יהיו כאן 100,000 עותקים, אז כל מי ששאל מה אני הולך לעשות היום, יש לו מה לעשות הערב.
מה יש בעיתון? מה תוכן העיתון? בחודש האחרון ראינו איך האנטישמיות הולכת וגוברת בכל רחבי העולם, וזה הנושא שפותח את שער העיתון שלנו עם טקסט מאוד קצר על הפתרון לאנטישמיות. בעמוד הבא יש סיפורים ששמענו בכנס, סיפורים שחברים שלנו מספרים, איך הם מיישמים את חכמת הקבלה, ואיך הם הגיעו אליה.
יש את הסיפור שלנו מי אנחנו, קבלה לעם, כמה שאנחנו פלורליסטים ויודעים להשתמש נכון בחכמה העתיקה כדי לחתור לעולם טוב יותר. בעמוד אחריו יש כפולה של "חיבור זה כל הסיפור", אלה מגוון סיפורים של החברים. תמצאו פה שירים וסיפורים, פשוט תשבו, תקראו ותתרגשו. בעמוד אחר כך הרב שלנו מסביר על פורים, מגילת אסתר, את כל הסיפור על המן, מרדכי ואסתר.
בהמשך יש טורים של אנשי חינוך שמסבירים על הבחירות שיש לנו, שאנחנו צריכים לבחור במטרה אחת, בלהיות עם אחד, איך אנחנו צריכים להקשיב אחד לשני, איך אנחנו צריכים להיות כהורים כלפי הילדים, איך אנחנו צריכים להיות כמחנכים.
ואת העמוד האחרון הקדשנו ליום האישה הבינלאומי שחל בסוף השבוע הזה. יש פה טורים שמסבירים על מה זה באמת שוויון בין המינים, לא מאבק בין המינים, אלא ששוויון זה להיות ביחד. ואיך נשים מכל העולם צריכות להתאחד ולהיות אחת כדי לתמוך בגברים ולהביא את כל החברה לאחדות. ויש גם טור אורח מרגש של גבר שכותב לנשים עד כמה הן עושות אותו גבר.
באמת זה דבר גדול ואנחנו ממשיכים, אני מבקש מכל אחד ואחד, לא חשוב, מצליח, לא מצליח, העיקר ההשתתפות. אני אומר שוב, זה לא חשוב מה אתם כותבים כמה אתם כותבים ואיך, אלא העיקר שאתם רוצים להשתתף עם כולם. אז בבקשה לכתוב ולשלוח למערכת.
כל הכבוד לעורך, הוא בעצם עשה את זה במשך כל הימים האלו, עבד עד מאוחר וקיבל ממני, ודאי כרגיל, לחצים וצעקות.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים בנושא "בנין החברה העתידית", מתוך מאמרי בעל הסולם. אנחנו בקטע מספר 11, בעל הסולם, במאמר "השלום".
"הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו." זאת אומרת אנחנו מתפתחים, וכאילו יותר קל לנו להשיג מזון, ביגוד וכול מה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים לטוס מקצה העולם לקצה השני, ולצאת בכלל מכדור הארץ. אנחנו יכולים בקלות לזרוע ולהשיג תבואה ומזון, מילוני פרות נותנות לנו חלב, ובכל זאת יחד עם זה יותר ויותר קשה. מה הוא כותב?
קריין: "כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו."
איך זה יכול להיות? אבל זה ככה. ואנחנו עוד נראה את זה, רק עכשיו גמרנו את ההתפתחות היפה ועכשיו נראה עד כמה שהיא לא תעזור לנו. אלא אנשים יגוועו מרעב, יסבלו ובקושי ימצאו את לחמם, ככה זה יהיה, כי האגו גדל והוא ממש לא ייתן לנו לכלכל את עצמנו נכון.
"הרי לעיניך... שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם." זאת אומרת, לא נוכל לספק לעצמנו אפילו את הדברים ההכרחיים, אם לא נחשוב ולא נעבוד לטובת הזולת. עם כל הטכנולוגיה שלנו, עם כל מה שיש לנו, כלום לא יעזור. תראו מה הוא כותב, זה חוק טבע. וכמה שאתם יכולים לסובב את הכול ולהגיד, לא, עכשיו זה בטוח, אנחנו יכולים לעשות זאת על ידי הטכנולוגיה, על ידי החקלאות המודרנית, לא, זה לא יעזור, עוד תראו מה יקרה.
ש"מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק." אחרת לא נוכל לכלכל את עצמנו. "באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם." זה בכוח, הטבע יחייב אותנו.
"וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."
(בעל הסולם. "השלום")
"אימהות רחמניות יבשלו את ילדיהם"1. אתם מבינים לאיזה מצבים אנחנו עם כל הטכנולוגיות האלו, יכולים להגיע, אם לא נחשוב שאנחנו עושים את זה למען החברה, למען האחרים.
קריין: ברב"ש א', "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי".
"וכמו כן אנו מצינו, שבזמן חורבן בית המקדש, כמו שכתוב (איכה, ד', י') "נשים רחמניות בשלו ילדיהן,"... שרק הם בעצמם אכלו בשר בניהם. ...ולא נתנו מזה לבניהם הנותרים, אף שהם היו גם כן רעבים".
זה מראה לנו, כשאין קדושה אלא חורבן הקדושה, שאז אינו שולט אלא הרצון לקבל לעצמם, שהאדם נולד בטבע הזה, הכול האדם מסוגל לעשות".
משהו לא יאומן. אבל הרצון לקבל והאור כנגדו, יכולים להגיע למאמץ שאי אפשר לתאר ואי אפשר לברוח ממנו, אי אפשר לא לעשות, אלא האור מחייב שככה תעשה.
שאלה: גם קודם כשדיברנו על אהבה שזה דבר מאוד רגשי וגם עכשיו כשקראנו את הקטע הזה, אני שומע שאתה מתייחס לזה כרצן לקבל ואור.
אלא איך עוד אני יכול להתייחס, לא כך אנו לומדים?
תלמיד: לומדים.
אני לא רוצה להוריד את זה לפסיכולוגיה כי שם כולם מתבלבלים. איך זה יפה, וזה לא יפה, ואיך אפשר. אני לא רוצה להוריד את זה לדברים כאלה, כי זה לא מציאותי, והכול משתנה מהיום להיום. אם היית פוגש עכשיו בן אדם שחי לפני אלף שנה, בכלל לא היית מבין מה המניע שלו בכל דבר ודבר. לא היית מבין אותו בשום צורה. נראה לך שאתה תסביר ככה והוא יסביר ככה ואתם מבינים זה את זה. לא, לא תבין. זה ראש אחר, והחלטות אחרות, לגמרי.
תלמיד: איך אנחנו עוברים ליחס כזה? כי אני מתפעל מרגשות.
אז תתפעל מהרגשות שהחכמים כותבים, מה היה, ומה יכול להיות. תראה מה הרצון לקבל עושה על ידי פקודות האור. כי אם האור מאיר באחוריים, היינו בחושך, הרצון לקבל כך עושה.
תלמיד: איך אנחנו נכנסים ליחס כזה של להסתכל, איך להוסיף את ההסתכלות הזאת של רצון לקבל ואור?
צריכים יותר ויותר, לחשוב ולדבר בינינו, וגם כל אחד לעצמו עד כמה אנחנו מנוהלים על ידי האור. או בפנים או באחוריים שלו. וזה לא כמו שאתה יכול להתווכח עם אמא, אלא זה חוק ולכן חייבים להתנהג בהתאם.
נתנו לנו הזדמנות מיוחדת, חברה, עם כל מה שצריך. תראה איזה בניין, הכול, אז אנחנו צריכים איכשהו לקבל את זה ברצינות. ונתנו לנו זמן, בהיסטוריה לא היה דבר כזה, שהיה אפשר לשבת, ללמוד את חכמת הקבלה ולחשוב על התיקונים בתנאים כאלו. ללא רעב, ללא מגיפות, מחלות ומכות, תראה מה זה, זה אפילו יותר מידי. זה ממש מפריע לנו ללמוד כל הנוחיות הזו. אז בואו נהיה קצת יותר רציניים, ולא נרשה לעצמנו להתפנק.
שאלה: בעל הסולם מתאר ממש בצורה מדהימה מה המצב, מה הולך להיות.
זה כבר היה וזה יכול להיות.
תלמיד: אבל נראה לי שהתגובה הטבעית של האדם זה דווקא להתנתק מהרצון ואלך אחורה.
תלך לאן שאתה רוצה. אם תלך, אתה חושב שתלך אחורה? אתה חושב שאתה בעל הבית? אם אתה לא מקיים את חוקי הטבע שצריכים עכשיו להתבצע בעולם הזה, אז יקדמו אותך לזה.
תלמיד: אבל הוא מתאר לי שאני נמצא על רכבת שהולכת עכשיו להתנגש בהר.
אם אתה תומך בזה. ואם אתה לא מפריע לרכבת, אז היא תלך בצורה כזאת. הרצון לקבל שמתקדם בצורה הטבעית שלו הולך להתנגש באור וזאת המכה הכי גרועה שיכולה להיות.
תלמיד: אז בעל הסולם מציע איזה פתרון, אבל אני בצורה טבעית חושב איך אני קופץ מהרכבת דווקא.
אתה לא יכול, לכן אתה צריך כל הזמן להבין מה שקורה כאן ולדבר עם החברים שתבינו שאתם נמצאים במצב מיוחד, הטוב, הטוב במיוחד ואם לא, זה הופך להיות ההפך ומיד. אנחנו נמצאים תחת השפעת האור הגדול שנתן לנו תנאים לתפארת. אם אתה לא משתמש בזה נכון הוא הופך להיות לאחוריים, ופשוט.
מי חשב שכך יקרה עם השואה? עד הרגע האחרון אף אחד לא חשב, אף אחד. עד כדי כך שהשכל לא היה מוכן לזה. אז אתה אומר שאותו הדבר קורה עכשיו? צריכים ללמוד. לכן אנחנו צריכים לפזר את הדברים האלה וללמד אותם וגם את עצמנו.
שאלה: אז כלפי עצמינו נניח שזה מובן, אבל כלפי הקהל החיצון, כלפי ההפצה, איך הולכים קדימה בצורה טובה?
התחלנו את זה בעיתון. מתחילים בדף הראשון, "הפתרון לאנטישמיות". אנחנו כל הזמן מדברים על זה. אף אחד לא מדבר על הפתרון האמיתי, רק אנחנו. ואנחנו לא מדברים שאנחנו רוצים לברוח מהשונאים אלא אנחנו רוצים תיקון לעולם, להמשיך את זה לתיקון העולם. כשאנחנו אומרים שזה פתרון לאנטישמיות זה כלפי הקהל הרחב, אבל בעצם לא זה מדאיג אותי, אלא מדאיגה אותי המטרה הסופית שאנחנו לזה צריכים למשוך. [האנטישמיות] זה תמריץ, זאת הסיבה שאנחנו נרוץ קדימה.
צריכים להסביר להם הרבה יותר. אני מקווה שבעיתון הבא נרחיב את זה יותר. הנושא הזה לא נגמר, הוא יתרחב כך שיהיה גם בתוך המדינה ולא מחוצה לה, אתה תראה בתוך המדינה מה שיהיה. אז ברור שאנחנו חייבים לזרז את ההתפתחות וההסברה.
קריין: קטע מספר 12, בעל הסולם במאמר "השלום העולם".
"כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו"," "השפעה לזולתו" זה לא שאתה נותן לזולת משהו לאוכל, לשתות, מסדר אותו בעבודה וכל הדברים האלה, לזה בנינו מספיק מערכות. "השפעה לזולתו" זה שאתה מכוון אותו ומעמיד אותו בדרך ישרה למטרת החיים. זאת השפעה לזולתו. זה מה שאתה משפיע. כמו שהוא אומר, שהוא שמח בשנות חייו שיכול לספק להם, לילדים.
"אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות. וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".
ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה... יהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".
וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה. "
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
שאלה: הרמה של האגו שמגולה היום באנושות היא רמה סבירה כזאת, מפותחת. השאלה היא בכמה אחוזים האגו כבר התגלה, בעשרה אחוז, בחמישה עשר? עד כמה המפלצת הזאת אמורה להמשיך לגדול?
בעולם שלנו האגו שלנו לא יכול להתגלות יותר כי הוא הגיע למצב שהורגים, הורסים, פותחים במלחמת העולם השלישית ואפילו הרביעית, אתם רואים שבעל הסולם כותב שאפילו מלחמת העולם הרביעית יכולה להיות. זאת אומרת, האגו לפי התוכנה הפנימית של הטבע יכול להגיע למצב שהוא מיצה את עצמו עד הסוף ולכן אין לנו ברירה.
אנחנו נראה חס ושלום כאלו דברים, אבל הם כולם יהיו בדרגת העולם הזה. אלה לא יהיו ייסורים ובעיות רוחניות. הם יתגלו בעולם הזה כמו הבעיות בעולם הזה, רעב, מחלות, מגפות, מכות טבע למיניהן כמו הוריקנים או מגיפות וכן הלאה. אפילו אומרים עכשיו שיש מכת ארבה באפריקה ושהיא נעה לכיוון הזה.
זאת אומרת אנחנו נמצאים במכות, בבעיות, אבל הן עדיין קטנות. בכל זאת כל הייסורים שיתגלו, יתגלו ברמת העולם הזה, ברמה שהאנושות יכולה להבין אותם ועל ידם להתקדם. זאת המטרה של המכות. אם אנחנו לא נשתמש בהן כמנוף להתקדמות, אז רק בצורה כזאת.
שאלה: מה הוא כותב לגבי השפעה לזולתו, שאתמול גם קראנו שהמצווה היחידה היא לעבוד לשמה?
להעמיד את החבר בדרך הישרה למטרה בכמה שאתה מסוגל ולעשות ממנו שותף. כי רק בשותפות אנחנו מגיעים ל"מאהבת הבריות לאהבת ה'." בסך הכול זו המצווה.
תלמיד: האם יש הבדל במימוש או בכתבים שאנחנו צריכים לקחת כתלמידים שלומדים את חכמת הקבלה, לבין המימוש בקהל הרחב שאין לו את הנקודה בלב שמדברת כרגע?
אתה עובד עם החבר, ואפילו עם הבורא, כדי להגיע לקהל הרחב ולמשוך אותו לבורא. כי הבורא נהנה דווקא מהמעגלים החיצוניים ביותר. ככל שאתה מושך אנשים שאין להם שום זיקה מעצמם להגיע לבורא, ובכלל הם לא יודעים מה ומי, כמה שהם אטומים, פשוטים ופרימיטיביים, דווקא בהם יש אותו הרצון לקבל שמביא את האור הכי גדול לישראל שנמצא במרכז המעגל, על ידי המעגלים החיצוניים האלו, שבקושי שומעים ובקושי תופסים. אבל בגלל ההבדל בפער, ברדיוס גדול כל כך בין המרכז למעגל החיצון של האנושות, הוא כל כך גדול שהוא נותן לך את עוצמת הגובה בהשגת הא-לוקות, וכשאתה מגיע לזה אז זה הופך להיות הכול לכדור.
תלמיד: איך כל המושגים של בעל הסולם אמורים לבוא לידי ביטוי בקהל הרחב? והאם אנחנו אמורים בכלל להביא אותם אליו?
על זה כתוב שכמו שיש מצווה להגיד שלשמה, כך יש מצווה להגיד שלא לשמה, בקיצור אתה אומר לכל אחד ואחד את מה שנכון לתיקונו. "חנך נער על פי דרכו"2 ולא יותר. למי שיש בעיה עם הפרה שלו [לדוגמא] אתה אומר "אם אתה רוצה שהכול יהיה טוב לפרה שלך, בבקשה תתייחס נכון לאחרים, ובוא נסדר את הדברים ואתה תראה שגם לפרה שלך יהיה טוב." אפילו בצורה כזאת. אני עושה את זה בהגזמה, אבל האדם צריך להבין שזה לטובתו. אז יש כאלה שזה לטובתם כשהם משיגים את הא-לוקות ולא אכפת להם מכל העולם הזה, ויש כאלה שאין להם א-לוקות, יש להם את העולם הזה. כל אחד משלים את האחרים.
"ותיזהרו מפני עניים כי מהם יוצאת תורה"3. למה מהם תצא התורה? כי כמה שהם ישתתפו איתך יחד, ואין להם רצון לקבל גדול, בני עניים הם, שעני נקרא "עני בדעת", דווקא על ידי זה אתה תגיע להישגים וזה יתפשט לכולם. וזה התענוג של הבורא, זה נקרא "נצחוני בני"4, אני עשיתי הסתרה והם מושכים את המאור וממשיכים אותו לכל הבריאה.
שאלה: יש אנשים שהתחילו ללמוד בהודו, ויש מלחמה בין הודו לפקיסטן והמלחמה מתעצמת מיום ליום, מה לדעתך הפתרון? איך אפשר להביא לשלום בין שתי המדינות?
פקיסטן הם מוסלמים, ובהודו הם הינדים, ואני לא יודע מה קורה שם בגבול, עד כמה זה שייך לשוני בהשקפה. חוץ מזה תמיד שהאנגלים עוזבים מקום הם משאירים בלגן. כמו כאן בארץ ישראל. הם יודעים לסכסך כדי אחר כך שוב לחזור. ועד היום הזה גם שם וגם כאן ובכל מקום איפה שהם עזבו נשאר הכול בסכסוך. זה עוד יחזור אליהם מה שהם גרמו לאחרים.
אבל אני לא יודע מה אפשר לעשות שם. עד כמה שזה שייך לדתות, או לגבול, במה בכלל השנאה הזאת אני לא מבין כל כך. היא כבר מזמן, עוד כשהייתי ילד שמעתי על זה, עוד אז הייתה מלחמה. אני לא מבין בזה.
תלמיד: הם במלחמה מאז על העצמאות של אדמת קשמיר.
כן. הם עשו שם חתך מיוחד כדי שתמיד יהיה סכסוך. זה מובן. אני ממליץ לא להיכנס לזה ולהגיד שאנחנו מטפלים בשלום העולם בכללות. תסבירו אחד לשני שהעולם צריך להתקדם לחיבור, ובמלחמה אתם לא תשיגו שום דבר. משהו בצורה כללית.
שאלה: בעצם אנחנו רואים שאין לאנושות דוגמה טובה של חברה שיתופית. ראינו מה היה ברוסיה, ומה הגלובליסטים רוצים.
אל תגיד כך. אפילו אחרי מה שהם עברו ברוסיה בצורה נוראית והפוכה מהשיתוף, הייתה שם איזו נטייה בעלמא לשיתוף אפילו במקצת ומזה נשאר רושם שבכל זאת מושך אנשים עד היום. עוד נראה את מה יהיה באירופה ובאמריקה, הם ירצו לנוע לאותו הכיוון שהרוסים כבר עזבו.
תלמיד: אבל בכיוון למה שקורה היום, אחרי שנגמר הסיפור בין רוסיה ואוקראינה, וכל הבלגן שהם ניסו למחוק את הייחודיות של כל אחד, ואת הגבולות, ובגלל זה נעשה נזק, בעל הסולם כותב שדווקא צריך לשמור על הייחודיות של כל אחד וזה יתרום להשפעה.
כן, אז מה השאלה?
שאלה: איך אנחנו מסבירים שאפשר לבנות חברה שיתופית?
אי אפשר, עכשיו אי אפשר לבנות שום דבר. עכשיו כל אחד צריך להתפתח בתוכו לחיבור, לאיחוד, ואחר כך כשהם יבינו כל אחד מההתפתחות הפנימית שלו, אז אפשר יהיה גם לנוע לקראת שני העמים.
דרך אגב הם מאוד שונים שני העמים. למי שלא מבין, נראה שאין כל כך הבדל בין האוקראינים לרוסים. זה לא נכון, יש הבדל גדול מאוד ותמיד ההבדל הזה היה מורגש ולא לחשוב שקודם בזמן שהיתה ברית המועצות, זה היה יפה וטוב. לא, בתוך העם האוקראיני תמיד חיכו להשתחרר מהרוסים, זה היה תמיד ככה, אני הרגשתי את זה אפילו בעצמי.
שאלה: איך באמת לשמור את הלאום, לשמור את הדת, לשמור את הייחודיות של כל אחד ואחד וביחד עם זה להתעלות מעל זה?
זה אחר כך, הזמן הזה עוד יבוא, זה לא לעכשיו. בינתיים שכל עם ועם יבין שהעתיד הטוב שלו תלוי בחיבור הפנימי ואחר כך, כמו שאנחנו, מהחיבור שלנו למעגלים יותר חיצוניים, ככה זה לכולם. אבל לא להיכנס לסכסוכים האלה ולהשפיע להם ולכתוב מאמרים כאלו, שנראה לך שכאילו אתה עושה טוב, אתה בזה רק תגרום נזק.
תלמיד: יצא עיתון חדש ויש מאה אלף עותקים. יש צוות שהכין תכנית פעולה כיצד לעזור לחברי קבוצת פתח תקווה שכל כך משתוקקים לפעולה קבוצתית לחלק את העיתונים. אז מה שאנחנו נעשה מהניסיון של הפעם הקודמת, במהלך היום הזה ותחילת השבוע הבא, יועברו לקבוצות חצי מכמות העיתונים, חמישים אלף עיתונים לקבוצות, לפי היכולת, כדי שגם הם יוכלו לחלק את העיתונים בכל רחבי הארץ.
אולי לחכות, לא מיד לזרוק חמישים אלף לשם?
תלמיד: לא, יש שלושים קבוצות, זה יוצא בערך אלפיים, שלושת אלפים עיתונים לכל קבוצה, זה לא כמות גדולה. ופה יש לנו כמה אופציות לחלק, יש אופציה לחלק חלוקה ביום שישי, זו חלוקה ידנית. יישלח היום לינק ואנשים מוזמנים לבוא, להגיד שהם רוצים לחלק. יש אופציה לחלוקה בדלתות של בתים, גם לזה אנשים מוזמנים להתקשר, יהיה לינק.
לא לשכוח שצריכים להגיד "חג שמח" לאישה, אם היא פותחת את הדלת וכן הלאה.
תלמיד: וכמובן עשיריות שירצו לצאת לחלוקה משותפת, זה מבורך. יש לנו כמה ערים פה בסביבה הקרובה, שיש בהם מתחמי דירות מאוד גדולים. נשמח שקבוצה של שניים, שלושה חברים יתארגנו עם רכב לנסוע אליהם, זו נסיעה של כמה דקות, לקריית אונו, יהוד, ראש העין, והוד השרון. וגולת הכותרת, קיבלנו יכולת לחלק עיתונים בשדרות רוטשילד בתל אביב, שזה אחד המקומות הבודדים שבמשך כל היום אפשר לחלק שם עיתונים בצורה איכותית. לחיים חברים.
לחיים.
(סוף השיעור)