סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ק"נ
שיעור 27|26 יולי 2020
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות
שיעור בוקר 26.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כתבי בעל הסולם, עמ' 802, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אותיות ק"נ – קנ"ו
קריין: כתבי בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ק"נ.
אנחנו כבר מתקרבים לסיום ההקדמה, הקדמה מאוד חשובה, מאוד רצינית. ודאי שנצטרך עוד לחזור עליה עד שנשיג בה ממש מה שבעל הסולם רוצה למסור לנו, אבל בינתיים נתקדם לסיום.
אות ק"נ
"כי הנה נתבארו לעיל בד"ה "והנה", ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה, מבחינת הסתר פנים, עש"ה. ותדע, ששניהם הם בחינת עולם העשיה, כי ע"כ איתא בספר עץ חיים (שער מ"ח פ"ג), אשר עולם העשיה רובו רע. וגם אותו מיעוט טוב, שישנו בו, מעורב ג"כ יחד עם הרע, בלי להכירו, עכ"ל.
פירוש, כי מצד ההסתר הא', כנ"ל ד"ה "משא"כ", נמשך שרובו רע, דהיינו, היסורים והמכאובים, שמקבלי ההשגחה הזאת מרגישים, ומצד ההסתר הכפול, נמצא גם הטוב מתערב ברע, ואין הטוב ניכר לגמרי, כנ"ל ד"ה "והסתר".
והבחינה הראשונה של גילוי פנים, היא בחינת "עולם היצירה", וע"כ איתא בע"ח (שער מ"ח פ"ג), שעולם היצירה חציו טוב וחציו רע, עכ"ל. דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה אמנם), שהמשיג הבחינה הראשונה של גילוי פנים, שהיא בחינה א' של האהבה התלויה בדבר, המכונה רק "תשובה מיראה", הוא נקרא "בינוני", והוא חציו חייב וחציו זכאי, כנ"ל.
והבחינה השניה של האהבה (כנ"ל ד"ה הא'), שהיא ג"כ תלויה בדבר, אלא שאין שום זכר ביניהם, מהיזק ורע כל שהוא. וכן בחינה ג' של האהבה, שהיא בחינה א' של "אהבה שאינה תלויה בדבר", הנה הן שתיהן, בחינת "עולם הבריאה". וע"כ איתא בע"ח (שמ"ח פ"ג), שעולם הבריאה הוא "רובו טוב ומיעוטו רע, ומיעוט הרע אינו ניכר", עש"ה.
דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה ואומר), בפירוש הברייתא, שמתוך שהבינוני זוכה למצוה אחת, הוא מכריע את עצמו לכף זכות, שנקרא משום זה "רובו טוב", והיינו בחינה ב' של האהבה. ומיעוט הרע, שאינו ניכר, שישנו בבריאה, נמשך מבחינה ג' של האהבה, שהיא "אינה תלויה בדבר". וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, אמנם עדיין לא הכריע את העולם כולו (כנ"ל ד"ה ונתבאר), שנמצא מזה, שמיעוטו רע, כי עדיין אין האהבה הזו בבחינת נצחיות, כמ"ש שם, עש"ה. אמנם, אין המיעוט הזה ניכר, כי עדיין לא הרגיש שום רע והיזק, אפילו כלפי אחרים (כנ"ל ד"ה הב').
ובחי"ד של האהבה, שפירושה "אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית" (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ואע"פ), היא בחינת עולם האצילות. וז"ש בע"ח, שבעולם האצילות אין שום רע כל שהוא, ושם סו"ה לא יגורך רע. כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, בסו"ה "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך". כי כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים", כנ"ל."
אנחנו פשוט רואים כאן מה העניין של העולמות. אנחנו רואים שיש עולם אין סוף, עולם אדם קדמון, שני העולמות האלה לא שייכים לנבראים. בעולם אין סוף יש אור כמו שהוא, אינסופי, איך שהוא מגיע מהמקור העליון שלו. בעולם אדם קדמון אותו האור העליון האינסופי כפי שהוא, הוא מחולק לחמישה אורות, אבל עדיין אין בהם שום המעטת האור אלא רק סדר, שהאור מסודר לפי עביות, מסך, צמצום שבכלי, זאת אומרת זה כמין הכנה לשימוש בכלי והאור. והשימוש בכלי והאור, לקרב את הכלי לאור, שיהיה הנברא ממש כשותף לבורא, זה מתחיל להיות רק אחרי חטא הדעת שקרה בעולם האצילות, ושהנבראים האלו, החלקים מאותו הכלי, כל הכלי נקרא "אדם הראשון", החלקים שלו נקראים "בני אדם", הם כבר מתחילים את העבודה ביניהם מלמטה, מהעולם הזה עד כתר דאצילות, עד סוף האצילות.
העבודה הזאת היא נעשית ב-6000 מדרגות, או אפשר לספור את זה ב-125 מדרגות, והיא כולה, כמו שעכשיו למדנו וקראנו, לפחות בעולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, ארבעת העולמות האלה. ואז אנחנו מתחילים מבחינה א', שזה ממש מתחיל מדחייה, משנאה, ממצב שיש בעולם הזה, וכך אנחנו מתחילים לעבור לדרגות אהבה התלויה בדבר ואהבה שלא תלויה בדבר, שעל מנת להשפיע. וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: דיברת על עבודה מלמטה למעלה ב-6000 מדרגות. מה זה אומר שעולם האצילות נקרא "עולם התיקון"?
זה לא נכון. אנחנו נמצאים בכל מיני מדרגות, ולכל אחד ולכולם ברור שזה לפי ההתגברות על הרצון לקבל שלנו להשתמש בו בעל מנת להשפיע. וכל התיקונים שלנו הם על ידי התפילה, בקשה לקבל כוחות שנוכל לסדר את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע, בשימוש כמו הבורא.
מצד אחד אנחנו נמצאים יכול להיות בעולם הכי נמוך, בדרגה הכי נמוכה. אבל אם אנחנו מתפללים, אם אנחנו מבקשים תיקון, אז בשרשרת של כל סולם המדרגות, הבקשות שלנו עולות לרום האצילות ממש, ששם זה נקרא גם "עולם אין סוף", כי למעלה מזה כבר אין דרגות שאנחנו צריכים לעלות. ויוצא שאנחנו מעלים את התפילה שלנו עד אין סוף ומשם, מאין סוף, מקבלים תשובה לבקשה שלנו, כוח איך לבצע, לממש את הדברים, גם מוח איך לממש וגם כוח לממש.
לכן לא חשוב איפה האדם נמצא, באיזה עולם הוא נמצא, הוא בכל זאת קשור לכל סולם המדרגות עד גבוה מעל גבוה.
שאלה: כדי לכוון נכון את התפילה למטרה, איך לתאר נכון את המטרה הזאת, כאהבה אינסופית, כקשר בינינו?
כמו שהבורא מתייחס אלינו באהבה חלוטה ורוצה רק לטובתנו אנחנו צריכים מתוך היחס שלו אלינו לחזור אליו באותה הרגשה. ודאי שבאותה הרגשה זה בלתי אפשרי, אבל לפחות במשהו. ישנם מצבים שהתינוק שמחייך לאימא לא יודע מה שהוא עושה, אבל עושה לה בזה נחת רוח גדול מאוד. אבל אם הוא עושה את זה מתוך זה שרוצה לחייך, מתוך זה שרוצה להראות לה שהוא שמח שנמצא בידיים שלה, בזה הוא גורם לה נחת רוח הכי גדול, אנחנו רואים את זה. כך אנחנו כלפי הבורא.
שאלה: למה כתוב שעולם היצירה הוא חצי טוב וחצי רע? למה אנחנו צריכים לשאוף תמיד להגיע למצב הזה של חצי טוב חצי רע?
זה לא תלוי בנו, לגמרי לא תלוי בנו, אלא זה תלוי בסולם המדרגות שכך התפתח מלמעלה למטה כדי להגיע מאין סוף עד הסוף שלנו. ולכן אנחנו צריכים רק ללמוד את הסולם הזה, למה הוא נעשה כך, את זה אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות" על ירידת המדרגות, עולמות, פרצופים, ספירות וכן הלאה, ואנחנו בהתאם לזה רק צריכים לעלות בחזרה ממטה למעלה, על ידי זה שכל פעם משתדלים להתחבר יחד, לפנות לבורא, לקבל מסך וכך לעלות ממדרגה למדרגה.
אנחנו לא יכולים לשנות מדרגות, שום דבר אנחנו לא יכולים לשנות, רק להתכלל בהן וכך לעלות. וכל פעם שנכנסים למדרגה חדשה זה כאילו עולם חדש, יחסים חדשים.
שאלה: האם אני מבין נכון שאנחנו נמצאים בשלב ההכנה ורק בעולמות בי"ע מתחילה העבודה?
העבודה שלנו בכל המדרגות היא עבודה אמיתית, רצינית, וצריכים להתייחס אליה כמו לעבודה החשובה ביותר. נקודה.
שאלה: מה זה שימוש נכון ברצון לקבל? כי אנחנו רואים שאיך שכל אחד בנוי זה לא משתנה עם השנים, והאגו כל הזמן פשוט מבליט עוד יותר את ההפכיות מתכונת ההשפעה. לְמה הרצון לקבל שלנו דוחף אותנו, לְמה הוא מביא אותנו?
הרצון לקבל דוחף אותנו כל הזמן להכרת המצב הרע שלנו, שאנחנו לא מתחברים. זה "עזר כנגדו". הוא ממרמר [ממרר] לנו את החיים אם אנחנו לא מתקדמים לחיבור. אז תגיד לו תודה רבה ותשמע מה שהוא מראה לך. הוא מראה לך עד כמה אתה רע, עצלן, בורח מעבודה חשובה, מחיבור, מעזרה לחברים, מיחס לבורא. זה "עזר כנגדו".
תלמיד: הוא כל הזמן מראה לי את זה וגם לא נותן להגיע לתפילה, כי כדי להגיע לתפילה צריכה להיות יגיעה מאוד מאוד גדולה.
אז תן יגיעה, הוא לא עושה לך דווקא, כך זה סולם המדרגות. רק תבינו איך זה בנוי, הבורא לא עושה שום דבר, זו לא אישיות, כמו איזה אדם חס ושלום, אלא זה חוקי הטבע, שמלכתחילה היה לנו כוח הטוב, כנגד כוח הטוב נעשה כוח הרע והתגלו שני הכוחות האלו, המנוגדים זה לזה, ומשתלשלים יחד וכרוכים יחד עד שמגיעים לסיום. בסיום הזה הם יכולים לייצב את נקודת הקשר ביניהם, נקודת הקשר הביולוגי.
הפלוס והמינוס לא יכולים להתקשר, אבל התוצאה מהם כבר מתחילה להיות כתוצאה שלנו, שאנחנו יכולים להיות קיימים, כאיזה מין בשר, איזה מין עיצוב כזה, יצור כזה שבו שני הכוחות האלו, פלוס ומינוס מתקיימים. הם עד כדי כך קטנים שלא יכולים אפילו לנטרל זה את זה כמו פלוס ומינוס, לעשות קצר ביניהם.
ואז מביאים את האדם לכך שיש לו פלוס ומינוס כאלו שעומדים בלחץ זה מול זה. אנשים כאלה מאוד לא מרוצים מהחיים, מאוד רוצים להשיג משהו, הם מבינים שהחיים שלהם נשרפים ואין בהם שום תועלת וכן הלאה, ובזה שאדם כך לחוץ הוא מביא את עצמו למקור איפה שהוא יכול לקבל את השיטה, לקבוצה, למורה וכן הלאה.
ואז הוא מתחיל ללמוד איך הוא יכול לאזן פלוס ומינוס שבו, שני הקצוות האלה יחד דרך איזו מערכת. המערכת הזאת נקראת בדרך כלל "עשירייה", וכשהוא מסדר את זה, אז במידה הזאת שמסדר בין הפלוס והמינוס האלו שיש בו, הוא מתחיל להרגיש תופעה שנקראת "המצב הרוחני" שלו. עד שהמצב הרוחני הזה מתחיל להיות מוחשי ואז הוא מתחיל לגלות בו אורות, כלים, מסכים, צמצומים, כל מיני דברים שאנחנו לומדים כבר בחכמת הקבלה. על זה מדובר, איך שני הכוחות המנוגדים האלה, פלוס ומינוס, רצון להשפיע ורצון לקבל, איך הם מתחברים על ידי המאמצים של האדם דרך איזו מערכת.
כמו שאנחנו מכניסים שני חוטים לאיזה מכשיר, והמכשיר עובד. למה הוא עובד? כי יש בו שני כוחות מנוגדים שהמכשיר משתמש בשני הכוחות האלה כדי לבטא את עצמו. כך אנחנו, משתמשים בשני הכוחות האלו, כוח הרע וכוח הטוב, כדי לבטא את עצמנו. מה זה לבטא את עצמנו? לעשות מפעולה שלנו דומה לבורא. זה מה שאנחנו עושים.
והפעולה הזאת שאנחנו עושים זה נקרא כוח התיקון, שאנחנו מסדרים פלוס ומינוס יחד, יצר רע ויצר טוב שיעבדו יחד, והמכשיר הזה שמסדר פלוס ומינוס יחד, הוא נקרא "נשמה" או "אדם". בדרך כלל אדם אנחנו קוראים כבר למה שיוצא לנו מפעולת הנשמה המתוקנת, שאז הפעולה שלה, של הנשמה הזאת היא תהיה דומה לבורא ולכן זה נקרא דומה, "אדם". זה מה שאנחנו עושים.
תלמיד: אז השיטה היא לסדר את הטוב והרע ולאזן את שני הכוחות האלו. אנחנו רואים שגם לימוד השיטה הולך גם בהדרגתיות, כל מה שהיה לפני כמה שנים ועכשיו זה גם משתנה, וכל יום אנחנו מתחילים מחדש.
זה משתנה כלפי המשתמש, אבל לא שיש חס ושלום שינוי בשיטה.
תלמיד: עבר יום, הכול נמחק. כל ההבחנות שהיו אתמול, פשוט לא קיימות.
זה טוב שזה נמחק, כי אחרת איך תקבל משהו חדש? עשר הספירות שהיו, עכשיו הן עשר ספירות חדשות.
תלמיד: אז מתחיל יום חדש, אני לא זוכר מה שהיה אתמול, גם לא נראה לי שכבר היה ככה. בתוך השיטה הזאת, הפעולה הראשונה, המחשבה הראשונה, הרצון הראשון, איך כל שנייה להתחיל נכון?
רק על ידי דבקות בחברה. הבורא נמצא שם. במידה שאתה דבוק בחברים שהוא הביא לך, לגורל הטוב ואומר "קח לך", במידה הזאת אתה יכול כבר להתחיל להתקשר אליו ולייצב את עצמך בצורה נכונה בתוך החברה.
אפילו שתקבל כוחות מהבורא, מה תעשה איתם? אלא שיש חברה שאתה יכול להיטמע שם, לעבוד שם, להתחבר איתם נכון. כמו איזה פריט נגיד במנגנון, יש לך נגיד מכשיר רדיו, חסר שם איזה נגד או קבל או משהו. אז אם אתה מכניס אותו, אז הכול מתחיל לעבוד. כך אתה צריך להכניס את עצמך לחברה ואז זה יעבוד.
תלמיד: זאת אומרת, אם אני פותח עיניים, דבר ראשון שאני חייב לעשות הוא לבדוק איפה החברים שלי? מה קורה איתם? שאני דואג עליהם, על הרוחניות שלהם.
כן. כי אני בלעדיהם לא קיים. האני הרוחני קיים רק בצורה שאני יכול להשתתף אתם בחברה. לא נעים, אבל זה ככה.
שאלה: אם אני בעצם לא עושה עבודה רוחנית אז אני כמו איזה מכשיר, איזה סוג של רובוט? מה זה האדם לפני שהוא מתחיל את העבודה הרוחנית?
אז אתה רובוט שנקרא "בהמה", "חיה". אדם זה מי שעושה פעולות להידמות לבורא. זה ההבדל בין אדם לבהמה. אז פעם אתה אדם פעם אתה בהמה.
תלמיד: והעבודה היא דרך הנקודה שבלב?
אם אתה מזהה את הנקודה הזאת, כן. דרך העבודה. העיקר להיות בחברה שהיא מתקדמת. והם כבר יסדרו אותך. הם ילחצו עליך. הם יסדרו. תיכנס בתוכם, תעשה מה שהם אומרים. אתה תראה עד כמה שזה לא נוח ולא טוב, אבל זאת העבודה.
שאלה: מה זה אומר "לדון את כל העולם לכף זכות"?
זה שהעולם הוא כולו טוב, הוא כולו מתוקן. אין בו שום דבר רע, העבריין היחידי זה אני, "כל הפוסל במומו פוסל". וכך אני רואה את העולם.
שאלה: האם המצב הרוחני שאתה מתאר לנו נמצא מעבר לקליפה הגשמית הדמיונית שאנחנו כלואים בתוכה? האם זה נכון?
כן.
תלמיד: מה קורה מעבר, ומה החור שדרכו אפשר לעבור לשם?
רק דרך העשירייה בלימוד, בביטול עצמו.
שאלה: מה ההבדל בין אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר?
זה הבדל בין שני עולמות. אהבה שתלויה בדבר, אפילו בעולם שלנו זו אהבה שתלויה בדבר, במידה שאני מקבל ממך כל רגע ורגע מתנות, אני אוהב אותך. אז אני אוהב אותך דרך המתנות. זאת אומרת, אני לא מתייחס אליך. אני מתייחס למתנות שאני מקבל. אם מישהו אחר ייתן לי את המתנות האלו, אני אוהב אותו.
מה שאין כן, אהבה שהיא לא תלויה בדבר זה משהו אחר. אני לא מתייחס למתנות. ההפך. אני מתעלה על ידן. אני מקבל אותן. אתה נותן לי מתנות, ואני כל פעם מתקן את עצמי להיות למעלה מהמתנות. לאהוב אותך יותר מהמתנות. ולא שהמתנות זו הסיבה. יש בזה הרבה דברים עדינים, ניואנסים כאלו, אבל נבדוק, תראה אותם. גם כן בעולם שלנו זה די מובן מה שקורה.
שאלה: יוצא שיש לי כאילו הבדל בין פלוס ומינוס לבין מושג הבורא.
כן. הבורא זה למעלה מפלוס ומינוס. הוא המקור של פלוס ומינוס.
תלמיד: מפלוס אי אפשר לבקש, נכון?
אנחנו מבקשים מהבורא.
שאלה: כשתינוק מחייך לאימא היא מחייכת אליו חזרה. הוא מקבל פידבק ואז יודע לחייך אליה שוב, מה זה נקרא ש"הבורא מחייך אלינו"?
אנחנו מרגישים אם הבורא כבר מחייך אלינו ואנחנו אליו, ומתחילים בצורה כזאת לעבוד יחד. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". זה כבר מתחיל להיות מהכרת הבורא, מגילוי הבורא. זה כבר אחרי לידה, כפעוטון, נגיע לזה.
אבל לפני זה אנחנו צריכים עוד לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה. הכול קורה, דרך אגב, כלפי הקבוצה, בתוך הקבוצה. שאני מתבטל כלפי הקבוצה. אז בתוך הקבוצה אני מתחיל לזהות את הבורא שאני מתבטל כלפיו ככולל של הקבוצה.
שאלה: אני לא מבין איך להתפלל יחד, מה זה אומר?
אנחנו יכולים להתפלל יחד אם המטרה שלנו להיות באיחוד. אם המטרה שלנו היא לא הייתה להתחבר יחד שהבורא יתגלה בתוך הקשר הזה, אז לא היינו יכולים להתפלל יחד. אבל בגלל שאנחנו צריכים לייצר בינינו קשר ששם מתגלה הבורא, אז אנחנו יכולים כך לעשות.
שאלה: אנחנו אומרים שהעבודה הנכונה היא בתוך ייסורי האגו. יש איזושהי תחושה של חיים שמעבר לאגו בעצם, ואם כן יש חיים כאלה, איך לעורר בעשירייה להשיג את התחושה הזו?
כן. החיים הם מעבר לאגו, איפה שאתה עושה עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ולמעלה ממנו, דווקא בלמעלה ממנו. זאת אומרת, שהוא נמצא ואתה למעלה מהאגו שלך בונה את יחס שלך לבורא. זה נקרא שאתה עובד למעלה מהאגו שלך, וכך אתה שם מתקשר לבורא למעלה מהאגו שלך.
זה מגיע לאט לאט על ידי זה שאתה רואה שאתה, קודם כל, אבוד, ולא יכול שום דבר לעשות, אתה לא מסוגל לעלות למעלה מהאגו שלך, אתה קבור בו וככה אתה גומר את החיים. ואז מגיעה ישועה והבורא מציל אותך. אבל זה אחרי הרבה עבודה.
שאלה: האם אני יכול להתבטל לפני הקבוצה, עכשיו בזמן שאנחנו עכשיו בשיעור ואם כן, איך?
כן, ודאי. איך? אני לא יודע איך אתה קשור אליהם. איך אתם מכירים זה את זה, איך אתם מתקשרים לפני השיעור. איך אתם מרגישים את עצמכם שנמצאים בזמן השיעור. איך אתם נמצאים בהרגשת הלב יחד. אני לא יודע.
אבל אם אתה מתקשר איתם, ובמשך היום מתקשר עוד פעמיים שלוש, קוראים איזה מאמר, מדברים על החיבור בינינו, חשיבות המטרה המשותפת, אם כל זה ככה זה עובד בך, אז אתה, אתה מתקרב לקשר דרך החברה עם הבורא, כך זה עובד.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבדוק שהגענו לעולם האצילות? האם אדם יכול להבין את זה?
כשנגיע לעולם האצילות, אז אני אסביר לך מה קורה. בינתיים כדאי לנו רק לדעת איפה אנחנו נמצאים. עולם האצילות זה משהו שקל לתאר כי הכול מתוקן. כאילו לא חצי, לא רבע ולא כלום. כשיש לפניך אוטו, אז אתה יכול לתאר לעצמך שהאוטו הזה עובד. כשהוא עובד, ברור שהוא עובד. אבל חצי, רבע, שליש, משהו כן, משהו לא, בשביל זה כבר צריך להיות מומחה כדי להבדיל מה כן ומה לא.
זאת אומרת, מצב מקולקל לגמרי, ומצב מתוקן לגמרי, אלו דברים שאנחנו איכשהו יכולים לתאר לעצמנו, אמנם שהמצב המתוקן עדיין מאוד רחוק. אבל באמצע, במדרגות האלה, אנחנו לא כל כך יכולים לתאר כי שם צריכים כבר לדעת מה עם המערכות הפנימיות.
שאלה: לגבי תפילה. איך הכוח הזה שומע אותי?
אני לא יודע מה אתה אומר. איך הבורא, שזה כוח, יכול לשמוע אותי? איך אני יכול לשמוע אותך? מה העניין? גם אתה משפיע עלי, גם אנחנו משפיעים עליו, זה עניין של השפעה. מה דוקא לשמוע, לראות, זה העניין? אלה גלים, אם אתה מדבר על ההתקשרות, אז ההתקשרות היא בעד או דרך גלים.
שאלה: בעל הסולם כותב בסעיף הזה שעולם העשייה הוא רע מוחלט ואילו פני ה' מתגלים בעולם היצירה. האם אני מבין נכון שעולם העשייה זה הכרת הרע שמעליה עלינו לעשות צמצום, ואילו המדרגה הרוחנית מתגלה ביצירה?
כן. אבל בעולם היצירה יש לך רע עוד יותר גדול מאשר בעולם העשייה, אבל שם אתה יכול כבר לשלוט עליו.
שאלה: איך להשתמש נכון בתכונות הגשמיות של כל אחד בעבודה בעשירייה?
את זה אני לא יודע, זה כבר שייך לארגון. בזה אתה יותר חזק ממני.
שאלה: לראות את החברים צודקים זה התנאי הראשון או השני? האם להצדיק את החברים, לראות את מעלתם, ולא לראות את הפגמים שלהם, זה תנאי או לא תנאי לדרגת האהבה?
אתה בעצם שואל כך, אם אני רואה בחבר רק דברים טובים זו דרגה אחת. אם אני רואה בחבר דברים טובים ודברים רעים זו דרגה שתיים נגיד. אם אני רואה בו כל מיני דברים רעים וטובים אבל אני אוהב את כולם, זה נכון? אני חייב לראות אותו כולו כולו טוב, בלי שום דבר רע או שאני צריך לראות גם את הדברים הרעים ולאהוב אותם? מה זה נקרא שאני אוהב אותו? מה זה נקרא שאני מצדיק אותו במצב שהוא גם רע וגם טוב בעיני, ואני מתייחס אליו בצורה כזאת? איך אני צריך להתייחס נכון לחבר?
אז כאן אומרים פשוט, "כל הפוסל במומו פוסל". אני רואה אותו, ולכן אני צריך לתקן את עצמי עד שאני רואה כל חבר וחבר בצורה מושלמת, שהוא והבורא בעיני זה אותו הדבר. כשאין בו שום דבר רע, אז זה נקרא שאני תיקנתי את עצמי.
והחבר? את החבר אני לא ראיתי גם קודם, אני ראיתי רק העתקה של התכונות שלי עליו, זה הכול. יוצא שאני לא רואה את החבר, אני לא רואה כלום, אני רואה רק את עצמי. לכן אני חייב לראות על כל אחד ואחד רק דבר טוב, זה סימן שתיקנתי את התפיסה שלי לגמרי.
זאת מטרת התיקון, וזה המצב המתוקן, זה נקרא להגיע לעולם הטוב, לגמר תיקון. ושום דבר חוץ ממני לא משתנה, אלא כמו שקודם ראיתי את הכול דרך היצר הרע שלי ולכן כל העולם היה ממש שחור, אפור וכן הלאה. כך עכשיו אני רואה את כל העולם לבן, ורוד, והכול מתוקן. הכול תלוי בתיקון הפנימי שלי, לכן כתוב "כל הפוסל במומו פוסל".
שאלה: יש הרבה אנשים על פני כדור הארץ שאומרים שהעולם נהדר "אני אוהב את העולם, אני אוהב את האנשים".
אתה רוצה להגיד שכל האנשים האלה שאומרים שהעולם הוא טוב הם צדיקים, הם מצדיקים את העולם שהוא טוב?
תלמיד: לא, הם "פוצי מוצי", אבל ברגע שאתה חופר קצת יותר עמוק הם מוכנים לקבור אותך.
אז מה השאלה?
תלמיד: איך להגיע באמת לכך שאני אוהב את החבר?
אם אתה מתקן את עצמך מכל הרע שהבורא מראה לך עד כמה שאתה רע. אם תתקן את עצמך במאה עשרים וחמש מדרגות עד שכל הרע שלך יתוקן לטוב, אז אתה תגיד שהעולם כולו טוב, כי תקנת את עצמך. כשלא יכול להיות שעוד משהו יתגלה, זה נקרא "שהגעת לגמר התיקון" זה הכול.
שאלה: העשירייה כל הזמן משתנה בעבודה. פעם היינו דורשים מכל חבר, פעם היינו יותר מהדקים את הלחץ, פעם יותר רחמנות, פעם הרצון לקבל שולט ומראה לנו את החברים בצורה אחת, פעם בצורה אחרת. פעם אנחנו דוחפים לחיבור, מתגלים קונפליקטים ואז אנחנו נרגעים. קורים מלא מצבים כשאנחנו עובדים בעשירייה.
איך לזהות את המצבים בעשירייה, ודווקא לפנות למקורות שלנו, לרב"ש לכל מה שקיבלנו בכתבי מקובלים ולמצוא שם את הפתרון? איך להביא את המימוש של העקרונות האלו בעשירייה, כך שהעשירייה לא תסטה כל הזמן?
אין לי מה להגיד לך, ייקח עוד כמה זמן. אין כאן משהו שיכול לזרז את ההתפתחות. זאת אומרת אנחנו מזרזים את ההתפתחות על ידי כך שאנחנו לומדים יחד וכן הלאה, אבל יותר מזה אין. נדרש זמן כי השינויים הם שינויים פנימיים ועד שהאדם מסכים לעשות שינויים, זה לוקח זמן. אז הוא נופל ועולה, עולה ונופל, כל פעם ופעם הוא משתנה רק על ידי כאלו דברים, על ידי עליות וירידות.
שאלה: כי אני שומע אותך מדבר על זה גם בשיחות כתבים, גם בחיים חדשים, גם בשיחות על החינוך האינטגרלי, גם בשיעור, הכול הכול סביב עקרונות רב"ש.
מה אני אעשה לך?
תלמיד: למה אנחנו לא מקדישים את כל השיעורים לברורים האלו? למה אין יותר סדנאות בינינו בשיעורים? אתה כאילו אומר מצד אחד "תעשו את זה בזמנכם החופשי" אבל סך הכול יש לנו שלוש פעמים ביום אולי רבע שעה, כמה כבר אפשר לברר?
תעשו יותר מי מפריע לכם, תעשו יותר, מה יש לך לעשות? אתה עובד, כן, עם המשפחה קצת, כן, בשיעור בוקר, כן, עוד קצת לאכול, ועוד קצת לישון. אני בטוח שאתה יכול לקחת עוד שעה ולעשות בשעה הזאת סדנה עם החברים. מה אתה רוצה ממני? לי אין כוחות אני כבר לא יכול לדבר.
תלמיד: זהו, במיוחד שאתה לא יכול לדבר, למה אנחנו לא עושים סדנאות בשיעורים?
אני לא יודע, תשאל את עצמך.
תלמיד: אני שואל את כולם, אני מעלה את זה עכשיו בשיעור כי בשיעור הדברים קורים.
לא, אל תתפוס את השיעור, השיעור הוא שלי. אתם רוצים לפני שיעור, אחרי השיעור בבקשה, אני לא מתנגד, בבקשה. אנחנו גומרים את השיעור ברבע לשש, תעשו מרבע לשש עד שש וחצי, ארבעים וחמש דקות סדנה. יופי, כל פעם ארבעים וחמש דקות, כל יום, קדימה. אבל בצורה טובה, נכונה, שכולם, כולם משתתפים ועושים מזה משהו. בבקשה, תחליטו.
אתם רוצים לעשות לכולם אותה סדנה, אז בבקשה שיהיו אנשים שיחברו, יכינו את זה וכן הלאה. או אתם רוצים שכל עשירייה תעשה, אבל זה צריך להיות מאוד מסודר, רציני, לא סתם דיבורים. ולא בגלל שאין רב אז יכולים להתפלפל בכל מיני שטויות. בבקשה, תעשו, אתם גברים, אתם כבר גדולים, רציניים, מה יש לכם? קדימה.
שאלה: אם יש שעה פנויה ביום, עם כל הלחץ של העבודה ובמיוחד בתקופה הזו, לא שווה להקדיש אותה להפצה?
להפצה אתם חייבים. על הפצה אין בכלל ויתור. אני גם חושב שיש הרבה אנשים היום שלא כל כך עובדים. חצי יום, שליש, רבע, או בכלל לא עובדים וצריכים להשתמש בזה. מה אדם עושה שהוא נגיד לא עובד או עובד חצי יום? יש היום הרבה אנשים כאלה.
טוב, זו בעיה שלכם. אני לא מסדר את הכול, רק נותן שיעור.
אות קנ"א
"ובזה תבין ג"כ בחינת ד' העולמות אבי"ע דקליפה, הערוכים לעומת אבי"ע דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". כי המרכבה של הקליפות דעשיה, היא מבחינת הסתר הפנים בב' דרגותיה, שמרכבה ההיא שולטת, כדי לגרום לאדם, שיכריע הכל לכף חובה, ח"ו.
ועולם היצירה דקליפה, תופס בידיו את כף החובה, שאינה מתוקנת בעולם היצירה דקדושה (כנ"ל ד"ה ולפיכך). ובזה שולטים על הבינונים, המקבלים מעולם היצירה, כנ"ל, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים".
ועולם הבריאה דקליפה, יש בידיהם אותו הכח, כדי לבטל את "האהבה התלויה בדבר", דהיינו, רק לבטל את הדבר, שבו נתלית האהבה. והיינו, הבלתי שלימות שבאהבה דבחינה ב'.
ועולם האצילות דקליפה, הוא שתופס בידיו, אותו מיעוט הרע שאינו ניכר, שיש בבריאה, מכח בחינה ג' של האהבה, שאע"פ שהיא אהבה אמיתית, מכח "הטוב והמטיב לרעים ולטובים", שהיא בחינת אצילות דקדושה, עכ"ז, כיון שלא זכה להכריע באופן זה גם את העולם כולו לכף זכות, יש כח ביד הקליפה, להכשיל את האהבה, מכח ההשגחה על האחרים (כנ"ל ד"ה הב')."
זה נותן לנו קצת הבנה ביחס בין קדושה וקליפה לאורך הסולם, עולמות טוב רע, טוב רע, טוב רע, טוב רע, איך הם מסודרים ובאיזה תנאים. ודאי שלפני זה, כשאנחנו נכנסים לזה אנחנו לא מבינים ולא יודעים, רק יודעים לקרוא לזה. ברור שזה לעומת זה נעשה בכל שלב ושלב בכל מדרגה ומדרגה, אבל יותר מזה קשה לנו להבין. כף חובה, כף זכות, את הדברים האלה אנחנו יכולים לתאר, אבל מה שלא עובר ברגש אנחנו לא מבינים, כי השכל ניתן לנו רק כדי לאבחן, להבין, לסדר את הרגש. ולכן צריכים לעבוד כמה שאפשר יותר על הרגשות וכך אנחנו נגיע יותר מהר להבנה.
אות קנ"ב
"וז"ש בע"ח, אשר עולם האצילות של הקליפות, עומד לעומת עולם הבריאה, ולא לעומת האצילות, ע"ש. דהיינו, כמו שנתבאר, כי עולם אצילות דקדושה, שמשם נמשכת רק בחינה ד' של האהבה, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל, היות שכבר הכריע את כל העולם לכף זכות, ויודע כל עסקיו של השי"ת, גם בהשגחתו על כל הבריות, מהשגחת שמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים".
אלא בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הבחינה הג', שעדיין לא הכריעה את העולם כולו, ועל כן יש עוד אחיזה לקליפות. אלא, שקליפות אלו, נבחנות לאצילות דקליפה, להיותם לעומת בחינה ג', שהיא "האהבה שאינה תלויה בדבר", כנ"ל. שאהבה זו היא בחינת אצילות."
ברור לנו מכאן שעד כמה שאנחנו עולים בסולם המדרגות, אז אנחנו מגיעים משנאה לאהבה יותר ויותר ויותר. אומנם באהבה שמשיגים, משיגים כנגדה שנאה "ועל כל פשעים תכסה אהבה"1 לפי הקצב הזה. זאת אומרת, כשאנחנו עולים הרצון לקבל הוא יותר גדול ואנחנו מתגברים עליו ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה". בכל מדרגה ומדרגה הוא יותר ויותר בולט, העיקרון הזה יותר ויותר בולט.
שאלה: עולמות דקדושה ועולמות דטומאה, זו מערכת בינארית?
נכון. זה "זה לעומת זה עשה א-לוקים"2. עולם העשייה פלוס מינוס, עולם היצירה פלוס ומינוס, כך בכל עולם ועולם, יש לו צד שמאל וצד ימין, צד קליפה כנגד הקדושה. לפעמים, ואני לא רוצה עכשיו להיכנס לפרטים, יש לך צד שמאל, צד הרע של העולם, לא בדרגה שלו אלא בדרגה יותר נמוכה, אבל זה לא כל כך חשוב. אנחנו נראה את זה אחר כך בדרך, בפרקטיקה שלנו.
שאלה: אמרת קודם, שאם לא נרגיש גם לא נבין. אז מה זה אומר שאתה צריך לארגן את הרגשות בשביל שיהיה אפשר להגיע להבנה?
אנחנו רואים את זה על התינוק. אתה רוצה להגיד לו משהו, לעשות משהו, הוא פותח פה, מסתכל עליך, הוא רוצה לתפוס מה שאתה רוצה להגיד לו, [אבל] הוא לא מרגיש. אנחנו מסתכלים על איזו הופעה ברחוב באיזה מקום, אפילו שאנחנו לא שומעים אבל אנחנו רואים, אנחנו מרגישים, קולטים.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להתכלל עם המצב, לקלוט את המצב הזה ברגשות שלנו ואחרי זה אנחנו יכולים להגיע להבנה למה זה ככה, למה זה אחרת, אולי הבנו את זה נכון, לא הבנו את זה נכון. אבל קודם צריכים להתרשם מהמצב.
זה כך גם בעולם שלנו,. קודם זה כלי הרגשה ואחר כך השכל, כדי להבין מה הקשר בין הכלים של הרגשה. וככה זה בכל דבר, העיקר זו הרגשה. עד כמה שזה לא כל כך סולידי, בטוח בעולם שלנו, כי אנחנו כולנו רוצים מספרים, כוחות, אבל ההרגשה היא שקובעת את התפיסה, והשכל רק אחר כך, כדי לפתח את התפיסה ולהבין אותה.
שאלה: העבודה הזאת הרבה פעמים מרחקת את החברים והם עוזבים את הדרך, מה יותר חשוב, לשמור את החברים בדרך, או להביא חברים חדשים?
גם זה וגם זה, אני לא יכול להגיד מה יותר חשוב. גם זה וגם זה. אלו החברים שהחליטו לעזוב, ובאמת החליטו ואנחנו השקענו בהם פעם פעמיים להחזיר אותם בחזרה, אז אחרי פעמיים שהחזירו אותם והם בכל זאת עוזבים, תנו להם לעזוב וזהו. הם יחזרו אחר כך, עדיין הם לא מבושלים מספיק.
אם לאדם יש לאן לברוח הוא לא כשיר, הוא לא קשור, הוא לא ראוי לגילוי הבורא. אם יש לו משהו אחר במקום, אז לא יעזור לו כלום. הוא צריך להתייאש מכל החיים האלו עד כדי כך שרק השגת הבורא יכולה למלאות אותו. "טוב לי מותי מחיי" זה מה שהוא רוצה להגיד, אני מוכן למות, רק להשיג את המטרה.
תלמיד: יש חברים שנעלמים וחוזרים, איך אנחנו מתנהגים איתם?
אני לא יודע. תעשה מה שאתה חושב שטוב כדי להביא אותם לחיבור, לקבוצה. תנסה פעם או פעמיים, ניסית, הצלחת? טוב, לא הצלחת, מה לעשות, אל תשקיע בהם יותר מפעמיים להחזיר אותם. יותר טוב לעסוק בהפצה.
שאלה: אמרת שמהעלייה בדרגות, האגו שלנו גדל. אבל למה בעולם האצילות הרע קטן? איך אנחנו מצליחים לכסות רוע שהוא קטן, לעומת המצב הקודם?
הוא לא קטן. כל הזמן מעכשיו, מאפס ועד סוף המדרגות, הרצון לקבל יותר ויותר ויותר גדל ואף פעם לא קטן, רק שזה שמאל ימין, שמאל ימין, שמאל ימין, כמו שאתה עולה בסולם. רגל שמאל רגל ימין, רגל שמאל רגל ימין, ככה עולים, רק בצורה כזאת.
פשוט באצילות יש לך יותר כוחות. כי באצילות אתה מתחיל להתגבר ממש על כל הכוחות הרעים בצמצום, מסך אור חוזר ורוכש את המדרגה. שוב קופץ לרצון לקבל גדול יותר, שוב אתה הולך עליו, צמצום, מסך, אור חוזר, רוכש את המדרגה וכך אתה כל פעם עובר על המדרגה. עוד עובר על המדרגה. תמיד אתה מתגבר על הרצון לקבל כדי להפוך אותו לעביות עם המסך עם האור החוזר, ואז העביות הזאת הופכת להיות לזכות. אבל זה תמיד תמיד רצון לקבל יותר גדול "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
שאלה: אנחנו מדברים על טוב ורע. האם איכות הטוב ורע משתנים מעולם לעולם או שהם זהים?
ודאי שהאיכות של הטוב והרע ממדרגה למדרגה משתנים מאוד. לכן יש לנו הבדל בארבעת המדרגות הגדולות שזה עולמות, ובכל עולם ועולם יש מדרגות משלהם, 25 מדרגות של העולם.
שאלה: כי עולם אצילות דקדושה, שמשם נמשכת רק בחינה ד' של האהבה, הרי שאין שם שליטה לקליפות כלל," שם לא עובד הנושא "זה לעומת זה עשה א-לוהים" כבר?
יש, אבל יש כוח לתקן את הרע בצורה כזאת שלא נשארת קליפה.
תלמיד: אז איזה עבודה יש שם?
עבודה במסכים, עבודה כמו קודם אבל יש כבר יותר כוחות.
תלמיד: אבל אתה אומר שיש קליפות.
אין קליפות.
תלמיד: מה המושג של קליפה?
אין דבר כזה על מנת לקבל, אין, כולו בעל מנת להשפיע. לכן כתוב באצילות "לא יגורך רע" שזה כולו טוב.
תלמיד: אז מה בעצם העבודה?
לעשות מרע טוב, כמו בכל העולמות. אבל שם אתה סוף סוף מגיע למצב שאתה מתקן את הכול. רצון לקבל ישנו בכל הסולם. בעולם האצילות הוא יותר גדול מכל המדרגות אבל שם יש גם כוח כנגד הרצון לקבל, לתקן אותו בצורה כזאת שהרצון לקבל יהיה מתוקן בעל מנת להשפיע.
שאלה: לפני גילוי הבורא אני צריך להגיע למצב שאני אוהב את הרע של החבר?
אין הבדל בין חבר לבין הבורא בתיקונים. כמו שאתה מתייחס לחבר כך אתה מתייחס לבורא.
שאלה: למה הוא קורא לתשובה מיראה, אהבה שתלויה בדבר?
כי היא תלויה ביראה, לא למעלה ממנה.
שאלה: בסוף עמ' 151 כתוב שלקליפה יש את הכוח להכשיל את הרע ביחס להשגחה על אחרים, מה זה אומר השגחה על אחרים?
האדם צריך להגיד שגם לכולם הבורא מתייחס בטוב ומיטיב, הוא צריך להשיג את זה, הוא צריך להרגיש את זה, לראות שזה כך, ואז נקרא שהוא מגיע לדרגה הזאת.
שאלה: אמרת שבכל מדרגה אנחנו עוברים מחדש את התהליך של צמצום, מסך ואור חוזר, תוכל לברר איך אנחנו עושים את זה בעשירייה?
אני לא יכול להסביר לך איך זה נעשה כדוגמה בעשירייה, כי אין לנו כאן עשירייה שאני יכול לפתוח אותה ולהגיד לך שכך עושים או כך עושים. אתם צריכים כל אחד להרגיש בתוכו שהוא כך מתייחס לעשירייה. אתה צריך שתהיה לפניך העשירייה שלך ושאתה נכלל בה, ואתה מרגיש איך כולנו מתייחסים כל אחד ואחד לכולם ואתה רוצה לחבר בתוכך, זה הכול בך, ברצונות שלך, בעצבים שלך, במחשבות שלך, בטעמים שלך, בהכול, איך כולנו נכללים זה מזה ועד כמה הם מוכנים להיות "כאיש אחד בלב אחד" וכך עובדים.
איך אני יכול לתת לך דוגמה. אתם צריכים לראות את הדוגמה במעשה בעשירייה, מתוך השאלה הזאת אני רק רואה שאתם עדיין לא ניסיתם אף פעם.
שאלה: כשאני מזהה מום בחבר איך אני מתקן אותו?
כשאתה רואה את המום בחבר, קודם כל משתדל להגיע למצב שאתה אוהב אותו עם כל המום הזה. אם גם אחרי זה המום לא נעלם, אתה מתייעץ עם החברים אם אתה רואה נכון או לא נכון, שהם יעזרו לך, שהם יגידו לך כן או לא. אם החברים אומרים לך שזה נדמה לך, אתה מקבל מה שהם אומרים בלב ונפש ומחליף את ההסתכלות שלך על החבר איך שהם מסתכלים על החבר וכך מתקדם.
שאלה: לגבי ארגון העבודה בעשירייה. אם החבר מציב תנאים, והתנאי שהוא מציב נכון, הכול לפי הכללים, אבל העשירייה לא מקיימת את התנאי הזה. והחבר אומר אני לא אכנס לעשירייה עד שהכלל הנכון הזה לא יתקבל על ידי העשירייה, מה עושים עם זה?
צריכים לקבל את התנאים האלו ולתקן, כי הוא צודק, הוא דורש נכון. יכול להיות שאתם עדיים לא מסוגלים לקיים אבל אתם תבטיחו לו שאתם תשתדלו בכול הכוח. אם מה שהוא אומר זה נכון, אז אין מה לעשות. הוא לא רוצה להתכלל בעשירייה שיש שם משהו מקולקל וכנראה שאתם יכולים לתקן את זה ורק לא רוצים, אז הוא צודק. אם אני עכשיו הייתי נכנס לאיזו עשירייה והייתי רואה את העשירייה הזאת מקולקלת, לא, באיזו צורה, באיזה תנאים. אנחנו צריכים להיות יותר ויותר קשוחים, יותר ויותר בודקים זה את זה, ואני צריך לבדוק גם אותי וגם עבור כל החברים, כי כולם תלויים זה בזה.
תלמיד: צריך סטטיסטיקה לגבי מי שבא ולא בא לשיעור?
מי שבא פעם בשבוע לא יכול לקבוע מה קורה בעשירייה. בדרך כלל כאלה שלא באים לשיעור הם אחר כך צועקים שהם רוצים לסדר את העשירייה. רק אחרי שהם באים לכל שיעור ושיעור, יש להם זכות לדבר.
שאלה: איך בשפה פשוטה אפשר להסביר ללומד מהם ארבעה עולמות דקדושה וארבעה עולמות דטומאה ואיפה הם נמצאים?
כך הוא מביא לנו את זה בסעיף אחד. אתה תמצא את זה בטוח אצל החברים שלנו, אפילו ברוסית, הם כבר הכינו ונתנו לפי זה הרצאות, שיעורים. יש המון חומר בארכיון ואני רואה לצערי שאתם לא משתמשים בו, לא משתמשים. אתם מביאים לכאן שאלות שכבר עניתי עליהם לפני המון שנים והתשובות נמצאות שם. ותשובות טובות, עם שרטוטים, עם הכול, ואתם לא רוצים להשקיע כוחות למצוא את זה. יש לנו ממש אתר כל כך עשיר בכל דבר, ואתם לא מחטטים בו.
אות קנ"ג
"ונתבארו היטב, ד' עולמות אבי"ע דקדושה והקליפות, שהן בחינת הלעומת של כל עולם ועולם, שהם מבחינת החסרון, שיש בעולם שכנגדו בקדושה, והם שמכונים ד' עולמות אבי"ע של הקליפות, כמבואר."
אות קנ"ד
"והנה הדברים האלו מספיקים לכל מעיין, שירגיש בדעתו, את מהותה של חכמת הקבלה באפס מה. וראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות העליונות, כנ"ל. ואין לשאול, אם כבר זכו להשגות, הרי הם יודעים הכל מהשגתם עצמם, ולמה להם עוד ללמוד בספרי חכמת הקבלה מאחרים?
אמנם לא מחכמה שאלה זאת. כי זה דומה לעוסק בתורת הנגלה, ואין לו שום ידיעה בעסקי העוה"ז, בבחינת עולם שנה נפש שבעוה"ז, כמ"ש לעיל, ואינו יודע במקרי בני אדם והנהגתם לעצמם, והנהגתם עם אחרים, ואינו יודע את הבהמות, החיות והעופות שבעוה"ז. וכי יעלה על דעתך, שאיש כזה יהיה מסוגל להבין, איזה ענין בתורה כהלכתו? כי היה מהפך הענינים שבתורה, מרע לטוב ומטוב לרע, ולא היה מוצא את ידיו ורגליו בשום דבר.
כן הענין שלפנינו: אע"פ שהאדם זוכה להשגה, ואפילו להשגה מתורה דאצילות, מ"מ אינו יודע משם, אלא מה שנוגע לנפשו עצמו, ועדיין אמנם צריך לדעת, כל ג' הבחינות: עולם שנה ונפש, הנ"ל, בכל מקריהם והנהגותיהם, בתכלית ההכרה, כדי שיוכל להבין את עניני התורה המיוחסת לאותו עולם. שענינים אלו, בכל פרטיהם ודקדוקיהם, מבוארים בספרי הזוהר ובספרי הקבלה האמיתיים, שכל חכם ומבין מדעתו, מחוייב להגות בהם יומם ולילה."
שאלה: אם נגיד קובעים מסגרות נוקשות, מה לעשות אם אני מאוד חושש לאבד חברים, גם אם החברים האלה מגיעים אחת לשבוע לשיעור?
אתה צודק. באמת צריכים להתייחס לזה בלב פתוח וברגש ולהבין את המצבים שלהם. יכול להיות שהם עוברים מצבים. האם זה אצלם תקופה, או בדרך כלל כך? זאת השאלה. אם זו תקופה אז יש עליות, ירידות, אנחנו נחכה. אבל אם זה פשוט כך, זה הקו שלו בחיים, הוא מתייחס לזה כמו הובי, שזו תוספת קטנה לחיים, גם זה הוא לומד, גם מזה יש לו, אז אנחנו לא צריכים לראות בו ממש חבר להתקפה.
תלמיד: איך אנחנו מודדים? כי הרי ברוחניות יש תקופות ארוכות, יש אנשים שלומדים עשרים שנה ויש מצבים שיכולים להימשך חצי שנה, או לפעמים שנים. איך אנחנו יודעים להעריך, איך אנחנו יודעים למדוד את הזמן הזה, אם זה זמני או לא זמני?
אני לא יודע. זה תלוי עד כמה שהוא מתייחס לחברה. אם חברה עוד יותר משתנה, עוד יותר מתחזקת, עוד יותר הולכת קדימה, והוא עדיין שם, שם, שם, אז לא להסתכל עליו.
תלמיד: שמעתי ממך שקבוצה, או עשירייה, צריכים לקבוע את הקצב והאדם צריך להתכלל בזה.
נכון.
שאלה: האם העלייה בסולם הרוחני מתבטאת בעלייה בקשיים בדרגות?
אני לא חושב שזה נעשה יותר קשה. זה נעשה יותר קשה בגלל שהאדם סחוט, הוא עובר כל מיני מצבים, אין לו כוח. אבל בסך הכול המדרגות לא נעשות יותר קשות, הן קשות כלפי האדם. זה כמו שאדם נגיד שעולה להר, אז הוא עולה יום אחד, יום שני, יום שלישי, והוא כבר עייף, אבל לא שבסך הכול העלייה בכול יום היא יותר קשה, פשוט הוא כבר מתעייף. למה זה נעשה כך? כי ברוחניות על כל דבר ישנה שאלה ותשובה, סיבה, מפני שהוא צריך יותר ויותר לעבוד על חוזק החברה. אם הוא עובד על החברה, איך לייצב את החברה נכון, אין בעיה. הוא מתקדם דווקא יותר מהר ויותר קל.
זו הבעיה, שמיום ליום יש לנו עבודה לקשור את עצמנו יותר ויותר, ואז אנחנו נעלה. כל ההתקדמות היא רק בקומפרסיה הפנימית שלנו ממש, בקומוניקציה הפנימית שלנו בקבוצה, בהתחברות, בהתכללות, רק בזה. שאנחנו צריכים לראות את המטרה שלנו במרכז הקבוצה, מתי שאנחנו שם מתאספים יחד כולנו כך שאין הבדל בינינו, ממש מהלבבות, מהמוחות, הכל יחד, זה התיקון, אם אנחנו דואגים לצורה כזאת לא יהיה לכם קשה.
שאלה: אנחנו עובדים מתוך רצון לקבל, כל מה שעליו למדנו, עלייה, פלוס ומינוס, לתלות בבורא שהוא מעל זה, כל הדרגות שעכשיו למדנו שהן כל הזמן גידול האגו. איך בכל הדבר הזה מושגת חשיבות המטרה, שתאיר בסוף בקצה המנהרה כמו אור, איך לעשות את העבודה הזאת?
אנחנו חייבים לדבר על זה שבעבודה שלנו תלוי כל העולם, חוץ מהבורא כל העולם. אנחנו חייבים להביא לכל האנושות את שיטת התיקון. ירצו להשתמש או לא זאת העבודה שלהם, זאת עבודת הבורא, אבל אנחנו חייבים לעשות מה שתלוי בנו, מה שמוטל עלינו. וזה חייב ממש ללחוץ עלינו, זה חייב לחייב אותנו כל הזמן להיות בחיבור בינינו יותר ויותר, ומתוך החיבור להפיץ לכל העולם שזו הצורה הנכונה שלנו לעבור את הקורונה וכל מיני בעיות.
חכו חכו, עכשיו יהיו אחת אחת עוד בעיות, בעיות ובעיות. אין לי ברירה, אני אומר לכם את זה ואתם תראו, אנחנו נכנסנו לזה כבר. אנחנו כבר נכנסנו למצב שאתם יודעים, זה כמו שקפצתם למפלי הניאגרה ואתם כבר נמצאים בתוך הזרימה הזאת, בתוך מפל מים, ואין מה לעשות. ואחר כך אתם תיפלו ועם זרם המים אתם תצטרכו לנוע הלאה, אנחנו כבר נמצאים בזה. קודם דיברנו כאילו שזה שום דבר, עכשיו אנחנו בפנים, אז תעשו חשבון מה אתם צריכים לעשות, וחשבון עבור העולם.
תלמיד: איך כשאתה כבר נמצא בתוך מפל הניאגרה הזה, כשאתה כבר רואה שאין שליטה על שום דבר, איך משם מבררים שוב פעם, מעלים את חשיבות המטרה, איך עושים את זה?
אבל אתה נמצא כבר במפל, או שכבר בנהר אחרי המפל שזה סוחב אותך, סוחף אותך קדימה, מה תעשה? אתה חייב לעשות משהו כי זה פועל עליך. אתה לא רואה מה שקורה בחוץ בכל העולם? אתה עוד לא רואה, עכשיו יהיה גל שני, אחר כך גל שלישי, יצטרפו לכל הגלים האלה עוד כל מיני מחלות, עוד כל מיני דברים. אתם תראו, זאת תהיה מכה אחר מכה, דם צפרדע כינים וכולי עד מכת בכורות.
תלמיד: אז חשיבות המטרה זה לראות בזה את יד הבורא, שהוא מביא את המפל הזה, כל העבודה בפלוס ומינוס, בזה לראות את היד שלו, זאת גדלות המטרה?
הוא לא מסדר את זה בכוונה, "חוק נתן ולא יעבור", הוא מכניס לך חוקים ואתה חייב בתוך החוקים האלו לנוע כך, שכל פעם אתה נע לקראת התיקון, ותיקון זה לקראת החיבור. זה כמו שהיתה פעם המערכת הזאת מחוברת, מערכת אדם הראשון, אתה חייב להביא אותה בחזרה לתיקון. אין לך שום מטרה אחרת, לחבר את כל הנשמות השבורות האלה, הפרודות, לחבר אותן יחד, ואת זה עליך לעשות.
תלמיד: איך שומרים על החשיבות של המטרה הזאת, כי בזמן שמתעסקים בעבודה בפלוס ומינוס נעלמת החשיבות הזו?
דברו על זה כל הזמן. דברו על זה כל הזמן, מה אני יכול לעשות, אין לי כוח כבר לדבר, כמה אפשר?
תלמיד: סליחה שאני מתעקש, מה זאת אומרת דברו, על מה צריכים לדבר?
תזכירו לעצמם שכל העתיד הטוב שלכם תלוי בזה. בלי זה לא יהיו לך ילדים, לא משפחה, לא מדינה, לא עם, לא עולם, שום דבר. אני לא מדבר על להשפיע נחת רוח לבורא, אני מדבר בצורה אפילו פיזית פשוטה עממית, שזה לא יהיה.
תלמיד: אז חשיבות המטרה זה רק בין החברים, שהם מרימים את חשיבות המטרה, אין צורה אחרת?
לא, אין. כי אם אתה עכשיו מסדר את העיגול הזה שלנו, אתם לא מבינים ואתם לא מאמינים בזה, יש לעולם סביב מה להצטבר, יש לעולם סביב מה להתחבר, להתחיל לעשות צורה נכונה חדשה כדורית, ואחרת לא יהיה. לכן יאשימו אותך בסופו של דבר בזה שאתה גורם רע לעולם וזה יהיה נכון.
אות קנ"ה
"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.
פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.
והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.
ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."
זאת אומרת, אין לנו ברירה אלא לעסוק בחכמת הקבלה יחד, בכל התנאים שהם אומרים. ועל ידי זה אנחנו מושכים אורות שהם מתקנים אותנו, ולאט לאט מביאים לנו את הצורה הרצויה של החיבור שלנו, שאז הבורא בהתאם לזה מתגלה בנו.
שאלה: רציתי לשאול על ההתלבשות הזו של האורות, איך אנחנו רואים את השינויים בצורה שניתן להצביע עליהם, איפה למצוא את השינויים?
רק לפי התלבשות האורות, אתה צודק. אם אנחנו מחברים את הכלים שלנו, היה כלי ובתוכו היה אור, נשבר, התרסק, אם אנחנו מחברים את החלקים האלה יחד, ללא שום תנאים באור החסדים, אנחנו נותנים לאור להיכנס ולהיות בתוך הכלי. נותנים לבורא מקום להתגלות בנו במילים אחרות. ואז זה מה שאנחנו מרגישים, זה מה שאנחנו משיגים.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להצביע על זה שאנחנו לקראת גילוי האורות בתוך הכלים?
זה לפי החיבור שלנו. לפי עד כמה שאנחנו מסוגלים להרגיש שאנחנו כאיש אחד בלב אחד, עד כמה שאנחנו רוצים להיות יחד. עד כמה שלא רוצים אבל למעלה מזה כן נמשכים בכוח, אפילו לא יכולים להמשיך בכוח אז אנחנו מתפללים לבורא שיעזור לנו, שיעשה לנו את זה. בכל השלבים האלה שאנחנו לא עוצרים, אנחנו מנסים, לא מסוגלים, אנחנו מנסים בצורה אחרת, לא מסוגלים, עד שאנחנו פונים לבורא, עד שמשכנעים אותו, עד שממש מחייבים אותו שיחבר בינינו. וכך זה קורה.
שאלה: האם אפשר למדוד את ההתפתחות הרוחנית, יש אלמנטים כמותיים ואיכותיים שאפשר למדוד?
כן. אנחנו יכולים למדוד את זה לפי השעות, לפי הפגישות, לפי כמות החומר, לפי כל מיני דברים כאלה, לפי החברים, לפי מספר המאמרים שאתם מפיצים בכל המקומות, מספר המקומות האלה, וכמות החומר שאתם מפזרים, את כל זה אפשר למדוד. אם אתה לא מודד את זה לא יהיה לך שום יסוד. אחרי שאתה מגיע למקסימום כמה שאתה מסוגל, אז אתה עובד גם כן על האיחוד. תשתדלו.
תלמיד: לגבי ההתפתחות הרוחנית של האדם, לא לגבי הפצה בהכרח, האם יש לי דרך למדוד כמותית ואיכותית את ההתפתחות הרוחנית של האדם?
אני יכול למדוד, אבל אני לא יכול להגיד שזה שייך לדרגה זו או אחרת, כי עדיין אני לא יכול למדוד את הדרגות. אני לא יכול להגיד שאני נמצא בדרגה זו או בדרגה זו או בדרגה זו. אין לי עדיין צמצום, מסך, אור חוזר, איך אני יכול למדוד? אין לי עדיין אותם הכלים, מכשירים, מטר, סנטימטר, משהו שאני אמדוד ואגיד זה יותר זה פחות, ככה זה.
שאלה: הרגע שמעתי ממך שהדרך יכולה להיות מאוד קלה, אם אני מייצב את החברה. אבל הדרך היא כל הזמן משתנה למעלה, למטה, ימינה, שמאלה, איך אני מייצב את הסביבה, מה זה אומר?
אתה אל תקבע את התנאים, התנאים הם נקבעים לפי שורש הנשמה שלך. זה הנשמה שלך כך קובעת איפה שאתה נמצא, אבל אתה חייב לכוון אותה רק לחיבור בתוך עשירייה. זה הכול. ושים לב שאתה נמצא בירידה, בנפילה, בייאוש, בכל מיני דברים, האם אתה נמשך לתוך הקבוצה? זה החשוב ביותר. בזמן הירידה, בזמן הנפילה, שאז תיכנס ממש בתוכם, ותעשה הכול מה שהם רוצים לעשות כמו תינוק. כמו עוּבר.
שאלה: מה זה אומר, לייצב את הסביבה?
"לייצב את הסביבה", זה נקרא שאתה משקיע בה את כל מה שהם רוצים ממך.
קריין: אות קנ"ו.
אות קנ"ו
"אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב, וכדומה, מהזהירות. וכל זה הוא מהטעם האמור.
ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.
אמנם, אחר שנדפסו ד' החלקים הראשונים מביאורים אלו, ונתפשטו בקרב הלומדים, ראיתי בהם, שעדיין לא יצאתי ידי חובת ביאור, כמו שחשבתי." ואז הוא כתב "תלמוד עשר הספירות" ועוד כל מיני ספרים, העיקר כדי שאנחנו נתפוס את חכמת הקבלה בצורה השלמה והסופית.
שאלה: אם החבר מגיע לגמר התיקון, האם זה מביא לנו לשאר החברים בעשירייה יותר קשר, או משהו אחר?
ודאי שכן. כן.
שאלה: מה זה שורש של הנשמה שלי?
"שורש הנשמה שלך", זה אותה הנקודה באדם הראשון שממנה אתה משתלשל עד לעולם הזה.
שאלה: מה זה המצב הזה, המדרגה הזאת "ארבעים שנה"?
זו דרגה של בינה. להשפיע על מנת להשפיע.
שאלה: כ"שהאורות מוכנים לאדם שיזכה את כלי הקבלה שלו". מה זאת אומרת "שיזכה את כלי הקבלה שלו"?
שירכוש מסך על פניהם.
תלמיד: ואם לא הצלחתי לעשות את זה, מה קורה עם אותם אורות בתקופה שלנו? אם לא הצלחתי לבנות כלי, מה קורה לאותם האורות שיורדים לעולם?
האורות האלה יורדים לקליפות.
תלמיד: ואז מה קורה? זה כל הבלגן של התקופה הזאת, גמר תיקון?
אין שום בלגן. אנחנו מקבלים ממש בכוח עליון, מכוח עליון, בחסד עליון את הטיפול המסור והיפה באהבה חלוטה. אני לא יכול להגיד שווירוס הקורונה או כל מיני כאלה דברים שאנחנו עכשיו עוברים, שזה מגיע לנו כעונש. חס ושלום. אתה לא יודע מה זה עונש.
תלמיד: מה זה עונש, אם כך?
מה זה? לא כדאי לדבר על זה.
תלמיד: מה יכול להיות יותר גרוע ממה שיש היום?
אתה כמו ילד קטן, תדבר בצורה רצינית. אתה יודע מה זה לאכול ילדים? לאכול ילדים מרעב. שאתה משתגע, ואתה עושה את זה. ואתה לא יכול שלא לעשות, עושים ממך ככה כל דבר. אתה יודע מה זה להיות בכוחות עליונים, בשליטת הכוח העליון? מה אתה משחק כאן כמו ילד מפגר, מגן ילדים מפגרים.
תלמיד: באמת יאכלו ילדים, באמת?
כך כתוב. כך כתוב, שאם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו נגיע לזה. כתוב, זה לא צחוק. בינתיים כל מה שהיה כתוב התקיים. אבל עכשיו אנחנו נמצאים בבחירה חופשית שלנו, אחרת האנושות מתחילה להיות יותר גרועה מהחיות ביער. מתחילים לאכול זה את זה.
תלמיד: וכל זה קורה בגלל שאין לך כלי לקבל את האורות האלה בעצם?
כן. תתאר לעצמך שכן. אלא אתה חושב שהבשר שלנו שווה יותר מאורות רוחניים?
תלמיד: לא.
אז מה אתה מדבר בכלל.
תלמיד: הכול תלוי בנו, בקיצור.
בנו תלוי הכול. הכול. ולכן החשבון יהיה איתך. חכה. חכה.
שאלה: סך הכול אנחנו רואים שהם מטפלים בנו מאוד בעדינות בינתיים. מאוד עדינים.
נכון. אתה רואה, החבר שלך אומר שהמצב כבר גרוע. אתה מבין?
שאלה: אולי אפשר להתקדם דווקא בלראות איזה משהו טוב שאנחנו נצפה אליו, ולא כל הזמן בחשש מהגרוע?
אני לא יודע. איך אני יכול להראות לכם את הטוב, איך למשוך אתכם לטוב, תגיד לי? מה אני אגיד לך, כמה מחכים לך גיריות, ושור ולוויתן ועוד סעודות כאלה. במה אני אמשוך אותך לרוחניות? אני לא יכול להראות לך את הדברים האלה. אתה מבין? יש כאן בעיה. אנחנו צריכים להתקדם לעל מנת להשפיע, לנתינה, לאהבה, לחיבור עם הזולת. זה בעיה להסביר.
שאלה: דווקא להתחבר בנתינה ואהבה, זה משהו שכאילו מתרחב. כל פעם שאני שומע את הדברים האלה של מה יכול להיות בתסריט הרע, אני מתכווץ. וכשאני שומע על הדברים הטובים, ואנחנו גם רואים מה קורה איתנו, סך הכול לא קרו אסונות גדולים.
לא, לא, אנחנו די חזקים. אנחנו רוצים לפרוץ לרוחניות. אתם לא יודעים איזה כוחות יש בכם, לא רוצים לגלות שאתם ממש בני מלכים, ולא רוצים להראות לכם איפה אתם באמת נמצאים, כי הגאווה היא תכבוש אתכם, ובכלל תקלקל אתכם. אסור את זה לעשות. אלא ככה בעדינות.
מה שאני מבקש שתעשו ביניכם במשך היום, יום יום, יום יום, סדנא שאתם יחד מתקשרים חצי שעה, 45 דקות, לא צריך להיות יותר מזה. אבל סדנא לפי השאלות שאתם רואים כתוצאה משיעור הבוקר. אבל סדנא רצינית בלי להתפלפל, ממש על מנת להתחבר. בסדר? אני מאוד מקווה שכך תצליחו.
שאלה: האם ללכת על פי הלו"ז של הרב במהלך היום, יעזור להידבק לרב?
מה פתאום. ודאי שלא. אני אגיד לך מה יש לי היום. אני מתחיל את היום שלי, בזה שעכשיו אני אוכל משהו והולך לישון. אחר כך אני עובד עם הדואר. מ-09:00 בבוקר אני מתחיל את העבודה שלי, יש לי כל מיני שיחות עם הכתבים, עם הדירקטוריון, עם כל מיני אנשים כן? ואחר כך אני שוב נמצא בעבודה שלי, בלימוד שלי עד 18:00 בערב. מ-18:00 עד 19:00 יש לי "זוהר", ואחרי זה אני כבר הולך לישון, כאילו הולך לישון. אתם לא יכולים לעשות כמוני. אני גם לא צעיר כמוכם, ואתם לא בפנסיה כמוני.
אז תעשו חצי שעה, שלושת רבעי שעה, לא חשוב. אולי עכשיו אחרי שיעור זה הכי טוב נראה לי שתעשו סדנה, והסדנה הזאת היא כבר תעזור לכם. תבררו מה חשוב להיום מכל החומר שעברנו, והעיקר להרגיש חיבור, עוד קצת, עוד קצת חיבור, עד שמקומפרסיה שלכם, מהלחץ ההדדי שלכם אתם תרגישו כמו בפצצת אטום, אתם תרגישו שמתוך זה יהיה לכם שם פיצוץ. מה הפיצוץ? מתגלה הבורא. רק מתוך הלחץ, קדימה. בהצלחה.
(סוף השיעור)