שיעור ערב 18.07.19- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: "תיקוני הזוהר", עמ' 61, "תיקון עשרים ואחת", דבר המתחיל "קם רבי שמעון".

"קם רבי שמעון פתח ואמר, שִמעו הרים את ריב ה'. מי הוא ריב. זו השכינה שהיא ריב ה'. שהיא רבי, רב. מפני בניה היא ריב ברבי ורבָּן ורבָּא. ריב ודאי בכל התַנָאים והאמוראים. שהיא רבה בהם בשישה סדרי משנה, מפני בעלה שהוא עמוד האמצעי, כולל שישה סדרים.

ועליהם נאמר או יַחֲזֵק במַָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, אחד בעמוד האמצעי ואחד בצדיק. שעליהם נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. שבגלות נאמר בעמוד האמצעי, מרחוק ה' נראה לי. צדיק קרוב לה. ובשבילו נאמר טוב שָכֵן קרוב מאח רחוק.

ומפני זה שִמעו הרים אלו האבות. את ריב ה' זו שכינה שהיא ריב עם האבות מפני שמרחיקים אותה מבעלה שהם נקראו אמוראים. והאיתנים מוסְדֵי ארץ, אלו הם תנאים. ואלו תנאי"ם, איתני"ם בהיפוך אותיות. והם נו"ה צדיקים איתני עולם. והרי אית"ן בהיפוך אותיות תני"א שמסייע לו בגלות. ועליה נאמר איתן מושבֶךָ ושִׂים בסלע קִנֶךָ.

וזה הסלע נאמר בו שלא הוציא אלא טיפות טיפות של מי התורה באלו הפסקות ומפני וַיַך משה את הסלע במטהו פעמיים, זה גרם שלא הוציא ממנו אלא טיפות טיפות קצת שם קצת שם. וכמה מחלוקות על אלו טיפות, ומי גורם זה, המורים. שנאמר בהם כל המורה הֲלָכה בפני רבו חייב מיתה. ומפני זה, שִמעו נא המורים. ובגללם ויך משה את הסלע במטהו פעמיים, שאם לא שהיכה בו לא היו טורחים ישראל ותנאים ואמוראים בתשבע"פ שהיא סלע. אלא נאמר בו, ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו, בלי טורח. ויהיה מתקיים בהם ולא יְלַמְדו עוד איש את רעהו, והיה מוציא מים בלי קושיה ומחלוקת וּפְסַק. מפני השכינה שנאמר בה הלוא כה דברִי כאש נאום ה', הייתה שורה בפִי ישראל. שהיא תשבע"פ, שהיא סלע ע"ל ס' שהן שישים מסכתות. שכך הוא סל"ע ע"ל ס'.

שהשכינה הייתה נחה על הסלע. שבכל מקום שרוצה הקב"ה לעשות נס, השכינה מַקדימה לאותו מקום. וכיוון שהשכינה הייתה שם, לא היה לו להכות בסלע. שֶקָלוֹן הייתה לשכינה שהייתה שם, שלא היה לה כוח לתת מים. וזה הוא על אשר לא קידשתם אותי, יען לא האמנתם בי להקדישני. ומפני זה הסתלקה השכינה מן הסלע. שהיא י' מן מיט"ט. ונשאר מט"ט יַבָּשה. וסוד הדבר ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. אחד היא מלכות. ותיראה היבשה זה סלע מט"ט. שבגללו נאמר וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תַחְתֶנה. מה בשר, אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. ועד שירדה לה. לא עלה הסלע ולא נתן מֵימיו.

ואחר שעלה זה המעיין משם, שלטה מָרה במקומו. כמ"ש ויבואו מָרָתָה. וסוד הדבר, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר וּבִלְבֵנים, זו קושיה. בחומר, זה קל וָחומר.

וכך היו ישראל עד שהראה להם עץ. כמ"ש ויורהו ה' עץ וַיַשלך אל המים וַיִמְתְקו המים, וזה עה"ח שגדל על אותו מעיין שהיא השכינה. י' מעיין שמשקה את האילן שהוא ו'. וזה עץ מַהֲלך חמש מאות שנה שהם ה', וימתקו המים זו ה' אחרונה, שנאמר בה קְרֶאןָ לי מָרָא. שהשכינה התחתונה היא מעיין גנים שאין לו הפסק. טיפה שנמשכת מן המוח וכמה טיפות נמשכות ממנו שהן בתולות אחריה רֵעותיה.

הגולגולת היא סלע. ומעיין מבפנים זה המוח. על אלו טיפות נאמר אשרי הגבר אשר מילֵא את אשפתו מהם, לא יֵבוֹשוּ כי ידברו את אויבים בשער. שהוא שער הצדיק אות ברית קודש, שעליה נאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

שִמעו הרים את ריב ה', אלו שלוש אותיות י'. והאיתנים מוסְדי ארץ, אלו שלוש אותיות ו' שכולן נרמזו בויסע ויבוא ויט.

קום אלעזר וטוֹל קֶלע שהיא השכינה, והקף אותה כתר, וזרוק ממנה אותה אבן טיפה קדושה, שעליה נאמר ואד יעלה מן הארץ. ומפני זה עלתה הטבעת מן א' מן זרקא לקבל עליה אבן יקרה שהיא טיפה. ומיד והִשקה את כל פני האדמה. כאשר עולָה עולה באמא שהיא א' מן אדנ"י אהי"ה. ועל מי עולה, על עמוד האמצעי שהוא ו', שהיא כרוכה בו כטבעת באצבע. ועולה בד' מן אדנ"י שהן שתי זרועות ושתי שוקיים. עד שעולה לאות י' שהיא אבא חכמה י' עליונה. מפני שמשם ניטלה, כמ"ש ה' בחכמה יָסד ארץ. ונוטלת נביעה והשקאה ממנו למעלה. בקוץ שלו למעלה ובאמצע ובקוץ שלו למטה. וכאשר יורדת, יורדת כלולה משלוש טיפות. באותו זמן נאמר בה הולך סגולתא.

ונקראת י' י' י' בשלוש אותיות י'. י' עליונה היא על ראש הא' שהיא כתר עליון על כל עליונים. ואח"כ יורדת באמצע ונוטלת משם בעמוד האמצעי ואח"כ יורדת למטה במקומה י' שהיא למטה מן א'.

קם העֶלֶם מאחר הצל, אמר, רבי רבי, הרי טיפה יורדת. קח קשת בידיך שהיא כמו האצבע וטבעת בה. קח אותה וּדְרוך, וּזְרוק אותה אצלה שקיבלה אותה עליו. שהרי כאשר עולה מלמטה למעלה על ראש האות ו'. הוא כרוֹמַח ו'. מתארכת בו כשרביט של כוכב. וכאשר עולה למעלה שורה עליה י' ונעשית ז'. ודאי כתר על ראש של ספר תורה. כיוון שיורדת, צריך לדרוך קשת אצלה שהוא צדיק. וממנו יורדת ונזרקת במקומה.

וחרב שהיא של זו טיפה היא חותכת אותה לשלוש טיפות. מפני שהולכת סגולתא, שכאשר יורדת עליה הייתה י'. ואח"כ חותכת אותה לשלוש. להיות כתר ועטרה בראש שלושת האבות. שתהא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וזה סוד הש' שלוש תגים עליה.

שראש החרב היא י'. גוף החרב ו'. שני פיפיות שלה ה' ה'. נרתיק שלה אדנ"י. והחרב יהו"ה. וכאשר היא יהו"ה חוץ משכינתו, הוא דין שחותך מכל צד. כאשר נכנס בנרתיקה נעשה רחמים ולא חותך דינים. וסוד החרב בנרתיקה, יאהדונה"י כך ודאי.

ובזמן שיהו"ה חוץ משכינתו נאמר בו כי ה' אלקיך אש אוֹכלה הוא. שנוטל מגבורה לשרוף העולם. י' נעשית גחלת. ו' שלהבת של הגחלת. ה' ה'. אחד חמש גוונים. שֵנִי חמישה אורות שמאירים בהם. ובזמן שה' עליונה מסתלקת מה' תחתונה, היא אומרת, אל תראוני שאני שחרחורת. ובזמן שהיא מאירה בגווניה, נאמר בה וראיתיה לזכור ברית עולם. קמו תנאים ואמוראים שלמעלה, ואמרו, רבי רבי, כמה חזק הקלע שלך אשר מעלה אותה עד א"ס ומוריד אותה עד אין תכלית.

פתח כמקודם ואמר, שִמעו הרים את ריב ה'. אמר להם, אבות אבות הרים גדולים, שמעו. שזו האבן שנחצבה מאלו הרים שלכם, שהיא כתר בראש כולם, האיתנים שהיא כתר על כולם, היא מעלה ריב עליכם, מפני בעלה. שהיא כמעיין סתום כסלע. עד שיבוא בעלה לא נותנת מֵימיה. שהרי לשונות הם כפטישים שמכים באותו סלע ואין אחד מהם שמוציא ממנה נביעה. חוץ מבעלה שיודע להמשיך אותה.

פתח רבי שמעון ואמר, זכאי הוא מי שמתפלל ויודע להעלות רצונו למעלה. שהרי פיו מוציא שֵמות, ואצבעותיו כותבות סודות, וכאשר עולים שמות מפיו, כמה עופות פותחים כַּנפיהם למעלה לקבל אותם. וכמה חיות המרכבה, כולן מזדמנות אצלם לקחת אותם. כש"כ אם השכינה שורה בתפילתו, ועלתה להקב"ה. וסוד הדבר אִם תשכבון בין שְׁפתָיִם. אל תקרא אִם אלא אֵם. זכאי הוא מי שמעלה אותה בתפילתו שמתפלל בשפתיו, למעלה אצל בעלה.

בתפילת שחרית עולה בשם שנקרא א"ל, האֵל הגדול ודאי. בתפילת מנחה עולה בשם שנקרא אלקים. בתפילת ערבית עולה בשם שנקרא יהו"ה. וסוד הדבר אֵל אלקים יהו"ה דיבר ויקרא ארץ.

ונאמר, שצריך בן אדם בתפילתו לשהות שעה אחת לפני שמתפלל, ושעה אחת לאחר שמתפלל. וסוד הדבר שיִשְהֶה בתפילתו שעה אחת, מפני שנאמר והאיש משתאֵה לה מחריש, אותו שנאמר בו ה' איש מלחמה, ולאחר ששהה לו בן אדם והתפלל, אִם שגורה תפילתו בפיו ודאי התקבלה תפילתו.

וסוד הדבר, בן אדם צריך לשהות ואשה להקדים, כמו שאתה אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. וסוד הדבר, אשה מַזרעת תחילה יולדת זכר, ועוד, שבְּשִפְלֵנו זָכַר לנו, וסוד הדבר, שבשפלותו של אדם זָכוֹר יִזְכְּרֶנו לטובה.

אם שגורה תפילתו בפיו, הוא סוד, ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת. וסוד הדבר, והיה טרם יקראו ואני אֶעֱנה עוד הם מדברים ואני אשמע. זכאי הוא מי שלא מעכב המלכה לעלות למלך. שכל מי שהוא תפילתו שגורה בפיו בלי עיכוב, הוא ממהר המלכה למלך. אוי להם לבני אדם שהם אטומי לב ועיניים, שלא מתעסקים לדעת בִּכְבוד אדונם, לרַצות אותו בשכינתו בכמה תחנונים ופיוסים, להוריד אותו אצל השכינה. כש"כ לעורר בו אהבה לגביה, כמו שתיקנו, הבוחר בעמו ישראל באהבה.

וכאשר עומדים לפניו, צריך לעמוד לפניו ביראה. זכאים הם ישראל שיודעים לפייס את אדונם כיאות. ולחבר בפיהם בתפילתם שני שמות אלו שהם יאהדונה"י. שבאותו זמן אז תקרא וה' יַעֲנה, וה' הוא ובית דינו. וזו שכינה, וזו חכמה עליונה ושכינה. חכמה עליונה ותחתונה. וזה הוא סוד אם תשכבון בין שְׁפתָיִם. שהיא הקורבן של הקב"ה, שוודאי השכינה היא הקורבן שלו. ומפני זה תיקנו תפילה בקורבן.

היא העולה. העולה ודאי. זכאי הוא מי שמעלה אותה אצלו כיאות. שהוא שואל בגללה מי זאת עולה, עולה ודאי. מן המִדבר, מן המדבר ודאי. שפיו מחשיב הקב"ה כהר סיני. ומפני זה מי זאת עולה מן המדבר, כתימרות עשן, מקוּטרת מור וּלְבוֹנה.

מקוטרת מור, זו תפילת שחרית שתיקן אברהם שהוא מֹר. ועוד, מקוטרת מור, צרור המור דודי לי, וזה נצח שמעלה אותה בימין. כמ"ש נעימות בימינך נצח. ולבונה זו הוד, שמעלה אותה בגבורה. מִכֹּל אבקת רוכל, זה צדיק שמעלה אותה בעמוד האמצעי. ואם לא מעלה השכינה בתפילתו קורבן להקב"ה, הרי כלב יורד לאכול קורבן שלו. אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם. ועליו נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב.

וכאשר מעלה השכינה בתפילתו, כמה חיות והמרכבה וגלגלי הכיסא, כולם יתעוררו אצלה בניגון בשמחה. וכולם כנפיהם פתוחות לקבל אותה. והרי כתוב ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה.

וכאשר עולה עולה כיונה. וכאשר יורדת יורדת כנשר, שהיא המלכה, שלא פוחדת מכל עופות העולם. ויורדת בכמה מזונות לְבָנֶיהָ. כמ"ש כנשר יעיר קִנוֹ על גוזליו ירחף, מי הם גוזליו, אלו הם ישראל, שהם כגוזלים מצפצפים לה בכמה צפצופים של תפילה, ויורדת אצלם. לכל אחד מורידה לו מזון כיאות לו. למי מורידה מְזון התורה שהיא מזון הנשמה. למי מורידה מזון הגוף. לכל אחד כפי רצונו.

אֵם תשכבון, זו אמא עילאה, שהיא תפילת השבת. שצריכים שפתיים לקבל אותה בערב שבת. שהיא נשמת כל חי, היא יורדת על ראש צדיק שהוא יום השביעי. לשון לימודים אנו קוראים לו. והיא שורה עליו בין שתי שפתיים שהן נו"ה.

ושבת היא פֶּה, פֶּתח, שנפתח בערב שבת לקבל אותה בזו תפילת השבת. שהרי תפילת השבת שנקראת קבלה. וממנה מקבלות כל ספירות זו מן זו. ובה תפילת האדם מקובלת לפני ה'. והיא תפילה של עשרת ימי תשובה. והיא ה' עליונה, שתיקנו בה חמש תפילות ביוה"כ.

אבל שבת היא שכינה תחתונה, כלולה משלושה אבות, שהם שלושה ענפים של ש' של שב"ת ב"ת יחידה, היא נקודה בחלל שלה. והיא חג של כל ימים טובים. וכתוב היושב על חוּג הארץ.

אבל נשמה יתירה בשבת ובימים טובים ובכל מוספים, היא אמא עילאה, תוספת רוח הקודש. תפילה של שישה ימי החול שלוש פעמים בכל יום, היא שכינה תחתונה. הכלל של שמונה עשרה תפילות, שלוש פעמים ביום, עולות בשישה ימים ח"י, ועל שמו נקראת תפילת כל פֶּה. בִּימות החול מביא לה מזון ע"י שליח, אבל בשבת וימים טובים מביא לה מזון ע"י הקב"ה. אוי לאשה שמתפרנסת ע"י שליח, והרי נאמר ביונה, שאמרה והנה עלֵה זית טָרָף בפיה. ומדוע עלה זית, אלא אמרה יונה, ריבון העולמים, יהיה המזון שלי מסור בידיך ויהא מרור כזית ולא יהיה מתוק ומסור ביד שליח. ושליח בזה המקום זה מט"ט. ועוד, השכינה נקראת תפילת פסח מצד ימין. תפילת רה"ש מצד שמאל. תפילת שבועות מצד האמצע. יהו"ה היא בכל מקום לקבל אותה, ולהכין כלי מלחמה.

שִמעו הרים את ריב ה'. מי זה ריב ה' ומי הם הרים, ריב ה' זו השכינה, הרים אלו האבות. ריב היא קטטה ומחלוקת לקב"ה, על בניה שהם בגלות. ובזמן שאין הם בגלות, היא ריב אצלו על אלו עניים שהולכים מגורשים ממקומם, כדי שירחם עליהם. והפסוק מוכיח, כמ"ש או יַחֲזֵק במעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, אחד עם השכינה שהיא ריב אצלו על עני, ומי הוא העני שעושה ריב בגללו, זה העני שהוא מצד הצדיק, וכש"כ כאשר צדיק שהוא חָרֵב ויבש בח"י בִּרְכוֹת התפילה, וצווחים לגבי הקב"ה. ונאמר לגביהם אז יקרָאונני ולא אענה.

וכמו שהשכינה התחתונה היא ריב על צדיק שהוא חַי עולמים, חָרֵב ויבש, חרב מביהמ"ק, ויבש מִנְסָכים ועולות. כך הוא ריב השכינה העליונה בגללו עם הקב"ה. וכתוב דברי ריבֹת בִּשְעריך. ובזמן ששתיהן הן ריבות בגללו עם הקב"ה, הקב"ה צווח לגבי ישראל למטה, או יַחֲזק במָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, כנגד שתי ריבות. וקשה היא לה מהכול פרישוּת הקב"ה ממנה. וזו היא מחלוקת לשם שמים.

וכאשר נופלת, נופלת לרגליו, כמ"ש ותגל מרגלותיו ותשכב. ונופלת לפניו בנפילת אפיים, מפני צדיק שהוא ח"י עולמים עני בגלות. וצדיק כאשר הוא לְחוץ ממקומו, נאמר בו נַשקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף. והשכינה כאשר היא לחוץ ממקומה נקראת ברייתא, הוא בר והיא ברייתא של שבת שנוספת לעני שהוא צדיק, יום השבת ודאי. שאין לו משלו אלא נשמה יתירה שנוספת אצלו מפני השכינה, נקרא הוא מוסף שבת.

ובאותו זמן נקראת היא תוספתא, מצד יום השבת כמה תוספות יורדות עימה לתלמידי חכמים, שנקראות נשמות יתירות, כמ"ש נִשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינו, ואלו הן שנוספות לעם הקדוש בערב שבת, יורשים אותן תלמידי חכמים בימות החול. ובהם נעשה חול קודש. ואלו הן תוספות אשר יורדות מתוספתא.

שוודאי השכינה היא תיקון הגוף של הקב"ה. היא ברייתא כאשר נאמר בה ותגל מרגלותיו, והיא תוספתא מצד של ח"י עולמים שהוא מוסף שבת. והיא מִשְנָה מצד הגוף, משנֶה תורה ודאי. והיא התקפה מצד זרוע ימין של המלך, כמ"ש ימינך ה' נאדרי בַּכוח. בַּכוח תרגום בתוקף. הַצְרָכָה היא מצד השמאל. ובזרוע שמאל אוחז בה, ובזרוע ימין נתקן בה, ויאמר קומי שְבי ירושלים.

מצד הימין היא כוח לְבֶן אדם, ומצד השמאל נותן להם צורכיהם בארץ מִדְבר. שאלה היא בפי המלך, כמ"ש שְאל אביך וְיַגֵדְךָ. ותשובה אצלו כמ"ש ויגדך. ובה בן אדם שואל כעניין ומֵשיב כהלכה.

הֲלָכָה היא בלב ששם מחשבה. תיקו הוא כאשר מסתלק המלך ממנה, כמ"ש נאלמתי דומיה הֶחֱשיתי מטוב. ובה תפילה בחשאי. וכאשר הוא תיקו נאמר בה אז יקרָאונני ולא אֶעֱנה.

כאשר שורֶה בה יהו"ה נקראת הגדה. באותו זמן אז תקרא וה' יענה. שיטה נקראת כאשר לא תהיה קושיה ומחלוקת, כמ"ש כל גיא יינשא וכל הר וגבעה יִשְפָּלו והיה הֶעָקוב למישור. פְּסַק נקרא מכמה גוונים. יש בני אדם שעוסקים בתשבע"פ לשמה, והם בעלי אוּמנוּת לגביה. יש שפוסקים בה אבנים כהרים וסלעים חזקים, ולאחר שפוסקים אותם מתקנים אותם בכמה תירוצים. ועליהם נאמר אבנים שלמות תבנה. ועושים בהם כמה בניינים למלך ולמלכה לדוּר ביניהם.

ויש פְּסָקים שהם לבושי המלכה, וחותכים אותם לכמה צדדים ואח"כ מתקנים אותם בכמה תירוצים להיראות בהם המלכה לפני המלך. באותו זמן וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלו הם לבושי הכהן שהם ארבעה בגדי לבן וארבעה בגדי זהב. ויש פסקים מאלו בעלי מָגנים אשר באים לבית המדרש שפוסקים וחותכים בהם בלשונם, שהם כִּרְמחים וחרבות. ואלו הם פָּרשים וחזקים כעורכי מלחמה בים וּבַיבשה, שהם תושב"כ ותשבע"פ.

זכאים הם אִם המלך ביניהם שהוא עמוד האמצעי, כולל שתי תורות שהן תושב"כ ותשבע"פ, שניתנו מימין ומשמאל, שבו מנצחים מלחמה. אוי להם לאלו שייכנסו לעשות מלחמה בשתי תורות בלי המלך, שעליהם נאמר אין אומֶר ואין דברים, בלי, נשמע קולם. כל בעלי אוּמנויות נמצאים בתשבע"פ, והיא מבפנים, כמ"ש כל כבודה בת מלך פנימה.

היא הֲלָכה של המלך, כאשר היא הולכת אצלו בשתי שוקיים שהם שני עמודי אמת. וכאשר עולה בגוף בשתי זרועות המלך נקראת קבלה. וכאשר מנשקת אותו בפיו נקראת תשבע"פ. באותו זמן שעולה לפי המלך, מיד יתקיים במשה פה אל פה אדבר בו. כאשר עומדת על רגליה בגלות האחרונה, נקראת הלכה למשה מסיני. וכאשר שורה בזרועות המלך, נקראת קבלה למשה מסיני. וכאשר שורה בפי המלך, מיד פֶּה אל פה אדבר בו. וכאשר היא מרחיקה הלכה ממשה, השכינה היא ריב לה' למַטה. וכאשר היא בזרועותיו, קבלה, היא ריב למעלה.

ומפני זה שִמעו הרים את ריב ה', אלו שלושה האבות. מהו ריב שלהם, זו השכינה. ובהיפוך אותיות רי"ב הוא רבִּ"י. שהוא רבי מארץ ישראל, ועימו היא השכינה ריב. והאיתנים אלו שני תַנָאים. אתני"ם בהיפוך אותיות תנאי"ם. מוסְדי ארץ אלו צדיק וצדק.

שמעו הרים, מי הם הרים, אלו שלוש נקודות שהן סֶגול. והאיתנים, אלו שתי נקודות שהם צירי. ועוד, שמעו הרים, מי הם הרים, אלו שלוש נקודות שניות שהם שורוק. ואיתנים הם שתי נקודות שניות שהן שְבָא.

מהו ריב ה', זו חיריק, ריב ה' למעלה חולם, ריב ה' למטה חיריק. שני ריבות הם על שורוק, שהוא צדיק אחד קשר של שניהם. עמוד האמצעי, כאשר הוא מתרחק מהם הוא ריב. וכאשר מתקשר בין שניהם הוא רבי. והוא שלום. והוא קֶשר. כמ"ש ונפשו קשורה בנפשו.

שני ריבות הם, אחד צדיק, ואחד עמוד האמצעי. אחד הוא ריב בין או"א, שהם קמץ ופַּתח, זה עמוד האמצעי הוא ריב ביניהם. ומדוע הם ריב ביניהם, מפני השכינה שאין לה מזון בגלות, מפני שהשער הוא פַּתח, שכתוב פותח את ידֶךָ, שהוא י' חכמה, קמץ סתום, עליו נאמר פותח את ידך ומַשְׂבּיע לכל חַי, וזה ח"י עולמים, שהוא כולל ח"י ברכות, הוא חָרב ויבש בתפילה שהוא השכינה, ומפני זה הוא תפילה יבֵשה, בגללם הוא ריב בין או"א.

וכאשר נפתח קמץ בפַּתח שהוא השער שלו, עמוד האמצעי יורד מלא, ומְהַלך חמש מאות שנים, עד שמגיעים לח"י עולמים שהוא כולל ח"י ברכות, ומתמלא מהם, וממנו משקה לשכינה שהיא תפילה, ומה שהיא יבשה קורא לו ארץ, כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ, לעשות פירות, שהם ארץ הקודש של ישראל למטה, כמ"ש ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא.

ועמוד האמצעי כאשר עולה לאו"א להוריד מזון משם, קולו עולה על כל אלו נחלים ומעיינות. וכאשר יורד, קולו יורד על כל אלו נחלים ומעיינות של התורה. כמ"ש נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. נשאו נהרות אלו הן שתי נקודות שהן צֵירֵי, מי הוא שעולה על גביהן בשתי זרועות, זה חולם, ובו נעשים סגולתא. ומי הוא שיורד תחתיהם בשתי שוקיים, זה חיריק, ובו נעשים סֶגול.

באותו זמן נשאו נהרות קולם, שהוא קול יעקב, קול השופר. ולאן מעלים אותו. אצל או"א. וכאשר יורד, יורד בשתי נקודות שהן שְבָא שני יַרְכֵי אמת, כמ"ש ישאו נהרות דוכיָם, כגון ישאו על כתף. ואבא יורד בצדיק, שהוא שורוק בנקודת חיריק אחת, כי שם חֶלקת מחוקק סָפוּן, קשר שני ירכי אמת. שהוא דוכיָם, דָך ים, דך שכולל כ"ד אותיות הייחוד השני, עליו נאמר אל ישוֹב דך נכלם. דך הוא בכ"ד ספרי התורה. והשכינה וכַדָ"ה על שִכְמה. וכאשר צדיק הוא מלא מעמוד האמצעי, שכתוב ותמלא כדה וַתָעַל.

עולה זו הנקודה שהיא אחת על שתיים, שהן שורוק. על שתיים שהם שְבָא, ונעשות שורוק. אחַר שהוא מלא מצד שלו ומצד עמוד האמצעי, נאמר בשכינה ותמלא כדה ותעל, ותורד כדה מעליה, כל הכורע כורע בברוך. ותמלא כדה ותעל, כל הזוקף זוקף בשם. עולָה ודאי מהגלות אצל בעלה. בזו השעה היא אומרת לגבי צדיק ותאמר שְתֵה וגם גמליך אשקה, שהם גמולי מֵחָלב.

חולם נקרא עמוד האמצעי לגבי המוח. וחיריק לגבי הלב. שורוק נקרא בקשר שניהם. ועוד חולם נקרא בכל צד הימין. כמ"ש על כל קורבנך תקריב מלח. וחיריק נקרא בכל צד השמאל. והוא שורוק קשר שניהם. ועוד חולָם נקרא באמא עילאה, יוה"כ שהוא עשור, ובו יהיה מוחֵל וסולֵח חטאי עמו. וחיריק נאמר באמא תחתונה. ובו חורֵק עליו שִנָיו על ס"מ, שהשתעבד בבני השכינה בגלות.

נשאו נהרות קולם, זה שתי פעמים שמייחדים ישראל את הקב"ה, ומעלים לו בו קול ערב ובוקר וצהריים, שהם ימין ושמאל, בשניהם מעלים קול שהוא עמוד האמצעי. לגבי מי מעלים לו, לגבי אמא עילאה, שהוא כ"ה בימין וכ"ה בשמאל ערב ובוקר. ואלו חמישים שערי בינה, קוראים לו בהם שירד לגבי צדיק וצדק.

שהוא ד"ך בשוק ימין. והיא כדה על שכמה בשוק שמאל. שהם שני עמודי אמת. ומפני זה ישאו נהרות דוֹכְיָם. דך ים. והוא דך בכ"ד אותיות של בשכמל"ו של ערְבית. והוא דך בכ"ד אותיות של שחרית. וסוד הדבר ושַׂמתי כַּדְכֹד שִמְשותייך, והיא כדה בשניהם. ואל ישוֹב דַך נִכלם.

וצריך שלא יישמע קול באותו דך אלא ישאו נהרות. נשאו לא כתוב אלא ישאו. מפני בכתף יישָאו. באותה זמן ותמלא כדה ותעל. ותאמר שְתה וגם גמלֶיך אשקה. אלו הם רמ"ח מילים של ארבע פרשיות הייחוד של ק"ש, שבכולם הם רמ"ח איברים שכלולים בברית שהוא צדיק. כולם מושקים ע"י השכינה. שהוא כ"ד י"ם.

כ"ד ספרי תורה, ודאי הם כ"ד שהתמלֵא מן הים העליון של התורה, שהיא הכלל של חמישים אותיות הייחוד, שהן כ"ה וכ"ה, שמייחדים בהם לקב"ה שתי פעמים. וכאשר עולה י"ם חמישים. זה הוא ישאו נהרות דוכְיָם, בהיפוך אותיות דך והוא כ"ד. ודך הוא צדיק בזה הכד. מפני שהוא שבור בגלות. השכינה שהיא כד עליו נאמר לב נשבר ונדכֶּה אלקים לא תִבְזֶה. צדיק הוא דָך במֵי התורה.

והוא כתית בשמן התורה כמ"ש שמן כתית. מתי, בזמן שמסתלקת ו' מן ה', ונשארת ד', דַלַת ודאי, ומפני זה שמן כתית רביעית ההִין, רביעית ה"א ודאי, שהופכת דל"ת. ואותו כתית הוא ו' קטנה, שלמות הה'. ועליו נאמר ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. אות ה' ודאי. ומפני זה נקראת ה' על שמו, יום השישי. הֵ"א של שישי."

(סוף השיעור)