שיעור ערב 15.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 15, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

מהותה של חכמת הקבלה

"בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה עצמה של חכמה הזו, אשר לדעתי, מועטים המה היודעים זאת. וכמובן, לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר, בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו, מהו?

והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי, שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי, ולהאירו מכל הצדדים, באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות לאמיתו, כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום להמעיינים, להטעות את עצמם, כאשר רגיל מאד בעיון בדברים הללו."

אנחנו עכשיו רוצים לברר מה היא חכמת הקבלה, בשביל מה, מאיפה ולמה, כל מה ששייך אליה ואיך היא שייכת לנו.

על מה סובבת החכמה?

"שאלה זו כמובן, עולה על כל בר דעת. הנה כדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת: כי חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה"."

יש לנו את העולם הזה, בעולם הזה נמצאים הנבראים, יש עולם עליון שם נמצא הבורא. מהבורא יורד אלינו משהו שאנחנו צריכים לקלוט את זה, לתלות את זה, להבין את זה, ולפי זה להשיג אותו. וגם בדרך חזרה מהעולם הזה עד הבורא, עד לעולם העליון שאנחנו נטפס, נגלה עד שנגיע ממש לדרגתו, להשגתו.

זו בעצם חכמת הקבלה, בזה היא מטפלת. ודאי שאם אנחנו מדברים על הבורא על הכוח האחד היחיד והמיוחד שפועל בכל המציאות, אז בעצם חכמת הקבלה קשורה לכל מה שקורה. ואנחנו שאנחנו חוקרים את הבורא ואת מה שהוא רוצה מאיתנו, אנחנו מתקרבים אליו ועושים את כל הצעדים כדי להבין, להרגיש, להשיג אותו, ואז אנחנו מגלים את כל המציאות.

שאלה: הוא כותב שהחוקים הם קבועים ומוחלטים. חוקים קבועים ומוחלטים בעולם הרוחני אני מבין, האם החוקים מוחלטים גם בעולם הזה, בעולם המדומה איפה שאנחנו נמצאים עכשיו?

זה העולם המדומה, זה משהו שאנחנו מדמים אותו ברצון האגואיסטי שלנו, הוא כל הזמן נמצא בכל מיני שינויים, ואין לנו בזה שום חוקיות. אנחנו לא יכולים לקשור אותו בצורה ישירה מהבורא בגלל המצב שלנו, בגלל שאנחנו עדיין לא מסוגלים להיות עם הרגליים על הקרקע, על עקרונות נצחיים, שלמים של חכמת הקבלה, של כל המציאות העליונה. אבל באמת, אין כלום חוץ ממה שאנחנו לומדים בחוכמת הקבלה, חוץ מזה לא קיים כלום.

"וכאן נוהגים כלל, ופרט:

"כלל" - כלומר, כלל האנושיות, המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגה הזאת, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א), "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם" (ירמיהו, ל"א), ואומר "ולא יכנוף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו, ל')."

להשגה כזאת, להרגשה כזאת, לגילוי כזה, להבנה כזאת אנחנו צריכים להגיע בהכרת הא-לוהות, שכל מה שיש בא-לוהות אנחנו יכולים להשיג, וזה יהיה גמר ההתפתחות שלנו.

""פרט" - היינו, שאף מקודם שלימות כלל האנושיות כולה, בכל דור ודור, נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה. כי אלה הם הפרטים, הזוכים בכל דור ודור, למדרגות מסוימות, בענין גילוי אלקותו ית'. והם המה הנביאים ואנשי השם. וכמו שאמרו ז"ל: "אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב" (ב"ר, פע"ד). הרי לך לעינך, אשר גילוי אלקותו ית', נוהג תמיד בכל דור ודור, לפי דחז"ל, המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו."

לפי דברי חז"ל מה שאנחנו שומעים, גילוי הא-לוהות מזומן בכל דור ודור לכל אחד ואחד, ואם הוא מקבל תשוקה לזה יכול להגיע לכל הדרגות, למה שירצה להגיע, הכול תלוי רק ברצון בן האדם. אבל הכול פתוח לפנינו כך, שבסופו של דבר כולנו מגיעים לגילוי הא-לוהות בצורה השלמה.

שאלה: הוא מתייחס לכלל שהוא כאילו כמטרה, האם כך?

נגיד, הוא לא אומר את זה. על מה אתה שואל? תחשוב לפני שאתה שואל. כלל זה לא מטרה. אנחנו צריכים להגיע לזה שכל אחד ואחד צריך לממש את עצמו. וכשהוא הולך לממש את עצמו, הוא צריך לכלול איתו את כל הנבראים. אז כן, אם אתה מתכוון לזה שזה הכלל.

ריבוי הפרצופין וספירות ועולמות

"אולם לפי האמור, הועמדה השאלה: כיון שאין לחכמה זו, רק תפקיד האחד המיוחד המבואר, א"כ מהו ענין של ריבוי הפרצופין והספירות, וכל הקשרים בני החילוף, אשר ספרי הקבלה מלאים מהם?

אכן, אם תקח איזה גוף של בעל חי קטן, שכל תפקידו אינו אלא להזין את עצמו, כדי שיוכל להתקיים בעולם זמן מה, המספיק כדי להוליד ולקיים את מינו, והנה תראה ותמצא בו, הרכבה מסובכת מאלף אלפי פייבארס [Fibers: נימים] וגידים, כפי שדרשו ומצאו בעלי הפיזיולוגיה והאנטומיה. ועוד אלפי רבבות יש שם, ממה שלא נודע עוד לעין האנושי. ומכאן תוכל להקיש, כמה מן ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות הצריכים להתחבר, בכדי להמציא ולגלות את המטרה הנשגבת ההיא."

אנחנו צריכים לבדוק ולראות ולחקור ולדעת ולהבין למה קיימים כל האין סוף הפריטים האלו בהרכבה מיוחדת, ומתוך זה אנחנו מגיעים לידיעת הבורא השלמה.

ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא

"והנה בכללה, מתחלקת החכמה הזאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה, ושוים זה לזה, כמו ב' טפות מים. ואין הפרש ביניהם יותר, רק:

שסדר הראשון נמשך מעילא לתתא, עד לעולם הזה,

וסדר השני מתחיל מעולם הזה, והולך מתתא לעילא, בדיוק על כל אותם הדרכים והרכבות, שנרשמו משורשם, בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא."

יש שני פסים, באחד יורדים אלינו פקודות, כוחות הפעלות מלמעלה למטה, ומהשני מעלים מאיתנו את כל הבקשות שלנו, את התגובות שלנו על מה שהבורא משפיע עלינו מאיתנו אליו, מתתא לעילא.

שאלה: קודם שמענו שאנחנו צריכים לבדוק ולחקור ולדעת למה קיימים כל האינסוף פרטים האלו בהרכבה מיוחדת, עכשיו הרבה מדענים חקרו למה יש את כל אינסוף הפריטים האלה, אבל מעט מאוד היו מקובלים. מה ההבדל בין המדען לבין מקובל שגורם לזה שהוא מגיע לגילויים האלה?

מדען חוקר את מה שמגיע לידו לפי כמה שיש לו כלים ושכל. והעיקר הוא מגלה את המציאות שנתפסת באגו שלו, במוח הארצי. מקובל זה נקרא מי שמתקשר למציאות שנמצאת סביבו, זאת אומרת דרך החברה, שהוא מרכיב את המערכת ובונה אותה לפי ההשתוות שלו עם הבורא. ואז בתוך עד כמה שהוא מגלה את הבורא לפי השתוות הצורה בינו לבין הבורא, כך הוא מגלה את המציאות.

המדען מגלה את המציאות ברשת של השכל והרגש הגשמי שלו. המקובל מגלה את המציאות בשכל והרגש הרוחני שלו. מה זה נקרא רוחני? רשת ששם פועלים כוחות בעל מנת להשפיע, ואילו המדען הגשמי מגלה את הכול ברשת שפועלים שם כוחות בעל מנת לקבל.

שאלה: מה זה אומר שכשהדברים שישתלשלו מעילא לתתא נוצרו שם? שנוצרו שם כל מיני דברים והרכבות שאחר כך הנברא עולה מתתא לעילא, באיזה מובן הוא עולה, מה נשאר שם שהוא עולה לפיו?

מלמעלה למטה יש לנו השתלשלות רצונות שנעשים יותר גסים ומתחברים ביניהם בצורה יותר מורכבת, יותר גשמית, אגואיסטית. וגם הנברא שמתעלה מלמטה למעלה הוא דווקא ההיפך, כמה שהוא מתעלה יותר, הוא מתעלה בגלל שהוא נעשה יותר רוחני, יותר משפיע, יותר מתנתק מהרצון לקבל שלו בעל מנת לקבל ומוכן לעשות פעולות השפעה.

שאלה: האם זה מסלול של זמן, או של מצבים, של רצונות?

מצבים של ההשגות. עד כמה שאנחנו מתקשרים יותר בעשירייה בהשפעה הדדית זה לזה, אנחנו מגלים את כוח ההשפעה הכללי שלנו, ולפי זה אנחנו עולים בסולם.

שאלה: זאת אומרת, שנברא יכול להיות 100 שנה באותו שלב מבלי שהוא מתקדם עד שהוא מתחבר בעשירייה?

לא רק 100 שנה, יכול להיות גם 1000 וגם 5000 שנה.

שאלה: זאת אומרת המדרגות האלה הם לגמרי לא קשורות לזמן כמו שאנחנו מבינים אותם?

לגמרי לא, הכול תלוי עד כמה שהאדם מקבל התעוררות, ומהרגע שקיבל התעוררות עד כמה שהוא מממש אותו.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 15 בטור ב' למטה פסקה אחרונה.

"והנה:

סדר הא' מכונה בשפת הקבלה "סדר השתלשלות העולמות והפרצופין והספירות, לכל מקריהם, אם קבועים אם בני חילוף".

וסדר הב' מכונה בשם "השגות, או מדרגות של נבואה ורוח הקודש". אשר אדם, הזוכה לדבר, מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים, ולהשיג כל פרט וכל מדרגה, לאט לאט, בדיוק נכון על פי אותם החוקים, שנרשמו בהם מעת התאצלותם מעילא לתתא.

והוא, כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים. אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים, אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג, עד שיתגלו אליו כל המדרגות המרובות, הערוכות מראש, מבחינתם שמעילא לתתא. ולהיותם מסודרים ובאים בהשגה, בזה אחר זה, וזה למעלה מזה, כדוגמת שלבות הסולם, מכונים משום זה בשם "מדרגות"."

אנחנו מלכתחילה נמצאים בנקודה הנמוכה ביותר, המצב הזה נעשה על ידי ירידת האורות מעולם אין סוף, מהנקודה הגבוהה ביותר שבמציאות והלאה, ואנחנו מכאן צריכים להתחיל לעלות למעלה, אנחנו מקבלים התעוררות. קודם התעוררויות גשמיות, שרע לנו, אנחנו רוצים להבין יותר למה חיים, בשביל מה חיים, מקבלים חיסרון לדעת את מקור החיים וכך אנחנו מתקדמים, מצד אחד.

מצד שני, אנחנו צריכים להבין שכל אותם השלבים שאנחנו עוברים הם שלבים שכבר מוכנים ואנחנו כבר נמצאים בכל התהליך. רק כדי לקדם אותנו בתהליך הזה כל הזמן אנחנו מרגישים כמה הרצון שלנו גדל ואנחנו צריכים בהתאם לזה לתקן אותו בעל מנת להשפיע, להתקשר לזולת בצורה נכונה, יפה, כמה שאנחנו מבינים ומסוגלים.

ואנחנו יכולים להבין ולעשות את זה בתוך העשירייה כמו שאמרו לנו מקובלים שכבר עשו את זה וממליצים לנו לעשות כך. זה מה שעלינו לבצע. אבל ההתקדמות שלנו והעלייה שלנו זה בדיוק בהתאם עד כמה שאנחנו יורדים מלמעלה למטה, כך אנחנו נעלה באותם השלבים מלמטה למעלה. וכל החוקים שיש לנו בעלייה בסולם המדרגות האלו הם חוקים מוחלטים, קבועים, הם כבר נקבעו כלפי כל אחד ואחד בירידת הנשמה שלו מלמעלה למטה. ולכן אנחנו סך הכול צריכים להוסיף יגיעה, כוחות, רצונות, תמיכה זה לזה, וכך אנחנו גורמים לעליה שלנו באותן המדרגות שמוכנות לנו כבר מראש.

שאלה: כתוב "כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים. אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים, אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג," מה הכוונה ב"זיכוך" ולמה עד שמגיעים למה שצריך להגיע עובר כל כך הרבה זמן?

אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לכל מדרגה ומדרגה רוחנית, כי כל מדרגה, כמה שהיא גבוהה יותר, היא דורשת מהאדם להיות משפיע ביותר, להיות למעלה מהאגו שלו, להתקשר לאחרים ולהיות ממש דבוק לקבוצה, לעשירייה, וכן הלאה.

שאלה: במה תלוי הזיכוך הזה?

ה"זיכוך" זה נקרא שהוא מזכך את האגו שלו, הרצון לקבל לעצמו, והופך אותו בעל מנת להשפיע, זה נקרא שמזכך אותו.

תלמיד: זאת אומרת שלא כל אחד משיג את אותו דבר בעשר, עשרים שנה, אלא לכל אחד יש שורש נשמה אחר?

לכל אחד יש את זמנו, ויש אמצעים, וכל אחד מקבל כל מה שהוא צריך לפי שורש הנשמה שלו, ואחר כך אני מבטיח לך שלא תהיה לך שום אפשרות להגיש תלונה שאתה לא מקבל את הטיפול הנכון, אלא אתה תראה עד כמה זלזלת בכל ההזדמנויות שהבורא נתן לך מכל הלב, מכל האהבה. לכן קח את זה בחשבון ותלך ותצליח.

שאלה: בעשירייה שלנו יש סוג של תרבות ביקורת, שהופכים להיות ביקורתיים זה לזה בנוגע להתנהגות של כל חבר, ואיך כל חבר מתייחס לעבודה, ועכשיו גם חוסר יכולת של החברים להתחיל מחדש ולסלוח על פשעים, חטאים של העבר. השאלה היא, מה העצה לעשירייה שלא מצליחה לצאת ממחזוריות הביקורת הזו, איך העשירייה יכולה לעשות רענון, מה העצה להתחיל מחדש בצורה נקייה?

על זה כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל יום אתה צריך למחוק את העבר, ממש למחוק ולהתחיל מחדש אם אתה רוצה להתקדם נכון, אחרת אתה סוחב אחריך את כל הזבל שלך והוא לא ייתן לך להתקדם נכון.

תלמיד: היה לנו דיון קצר הבוקר על התקרית של אתמול, והביקורת המשיכה.

אין דבר כזה להמשיך. מי שממשיך הוא צריך פשוט לסתום את הפה ולהשתדל לעבוד על עצמו שלא להמשיך שום דבר מאתמול, אחרת הוא לא חי את היום, הוא חי את האתמול, הוא עדיין שקוע בעבר ולא יתקדם. ההתקדמות היא מתחילה רק מזה שאני מוחק מה שהיה אתמול ולוקח הכל לדף נקי.

תלמיד: אני חושב שאנחנו מבינים את זה בתיאוריה, ואמרתי את זה עוד בפגישה הבוקר "בואו נתחיל עכשיו מחדש" אבל באופן מעשי זה קשה, חברים באמת רוצים להיאחז בצורה אגואיסטית בתלונות שלהם.

אתם צריכים לעזור זה לזה לצאת מהאגו שלכם ולהתחיל ב"יום" שזה נקרא כל רגע מחדש, כי בכל רגע שאתם מתחילים מחדש אתם מבצעים נכון את הרשימו, עוד רשימו ועוד רשימו, וכך אתם מתקדמים, אחרת אתה לא מתקדם. זה כמו שעון שמתקתק, טיק טק, טיק טק, כך הוא מתקדם, ופתאום הוא נעצר ולא יכול להתקדם. זה מה שקורה כשאתה לא שוכח את העבר, אתה לא נותן לרשימו חדש להתעלות בך, אתה תפוס ברשימו הקודם.

שאלה: אבל אתה לא יכול לחייב חבר לעשות זאת. האם יש צורה פרקטית, אולי לשבת ולקרוא מאמר?

כתוב על זה הרבה, כן, ודאי. ודאי, אבל בלי זה אתם לא מקדמים את עצמכם, יותר טוב לא לעשות כלום, מה שאין כן כל הזמן לשבת ולדון באותו דבר, ולטחון את הדברים האלה כך, זה אסור.

שאלה: האם אולי מומלץ שנשב ונדון בצורך להתחיל מחדש? החלטה כזאת שאנחנו צריכים להתחיל מחדש ומדוע זה חשוב?

זו חייבת להיות החלטה מראש, שאנחנו צריכים להתחיל מחדש, לפחות מאתמול להיום, שאנחנו קמים ומגיעים לשיעור, ומתחילים להתחבר בינינו, אז החיבור שלנו צריך להיות לגמרי כמו שלא נעשה שום דבר מקודם. לכן כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", זה נקרא "יום חדש", אחרת אתם לא עושים שום התקדמות, ועוד יותר מזה, אתם יורדים לקליפות.

שאלה: האם אפשר להגדיל רצון לחבר שאין לו קביעות, להתכלל בקבוצה? במה זה תלוי שאחד נכלל והשני לא, אפשר לשנות את זה, לתקן?

אפשר להעלות רצון לחבר על ידי זה שאנחנו מראים לו עד כמה שאנחנו רוצים להגיע למטרה, וכולנו עושים יחד פעולות לקראתה.

קריין: אנחנו קוראים בעמוד 16, טור א'.

שמות מופשטים

"רבים סבורים, אשר כל המלות והשמות, הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים. והוא מטעם, היותה עוסקת באלקיות ורוחניות, שהם למעלה מן המקום והזמן, אשר אפילו עין הדמיון אינו שולט שמה. ומשום זה יחליטו, שכל המדובר בענינים כאלה, ודאי אינם אלא שמות מופשטים. או עוד יותר, נשגבים ונעלים משמות מופשטים, בהיותם נשללים לגמרי מתחלתן, מיסודות המדומים.

אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך: שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה".

וכאן צריך שתדע, שמלת השגה, פירושה מדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה", וכדומה."

זאת אומרת, אנחנו צריכים בסופו של דבר להגיע לכזאת הבנה, השגה, התקשרות לחומר שאנחנו לומדים, לתמונה שאנחנו משיגים, שלא יישאר לנו שום דבר בספק, שמה שאנחנו משיגים זה ממלא את כל הכלים שלנו המתגלים מפעם לפעם יותר ויותר, ואז, שאנחנו מתחילים להבין, להרגיש, למלא את עצמנו בכל האפשרויות שהאור העליון, שממלא את הכלי שלנו, נותן לנו להרגיש, להבין, להשיג.

ולכן ההשגה הרוחנית היא לא כמו שההשגה הגשמית חלקית, אלא היא בכל זאת נותנת לנו את ההרגשה השלמה, המילוי בכל הכלי שמתגלה. זאת אומרת בכל מצב שאני מגלה, אני מגלה דבר שלם, רק יכול להיות שאחר כך אני מברר שזה בזום, זאת אומרת עוד יותר, עוד יותר, עוד יותר, אבל תמונה שלמה. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: איך אפשר להגיע להשגה המלאה בעשירייה כאשר הרצון לקבל כל פעם עולה ואתה בעצם יותר מבולבל?

בגלל שהרצון לקבל כל פעם מתרחב ואנחנו מתקנים אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, אז במידה הזאת שהרצון לקבל גדל ואנחנו מתאימים אותו לעל מנת להשפיע, אז ברצון לקבל הזה אנחנו מגלים תופעה מיוחדת שנקראת "השפעה", לתופעה הזאת אנחנו קוראים "בורא" בוא וראה, יגעתי ומצאתי. זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: אם יש קטרוג על איזה חבר, האם אפשר להשתמש בכל האמצעים על מנת להתגבר על זה או שחייבים לעבוד בתוך הדעת?

אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לך. בצורה כזאת כמו שאתה מציג את הבעיה אני מפחד להגיד כן או לא, או לא יודע או מה. באמת, אולי תגיד יותר במה מדובר.

תלמיד: זה דבר שקורה בעשיריות. למשל באמצע או אחרי הקטרוג אני רוצה לפתור את הבעיה, אני עולה מעל הדעת ואומר, החבר נמצא בדבקות ובשלמות ואני מצליח להכיל את זה בתוך המחשבה שלי וזה מאוד עוזר. מעל הדעת אני פותר את הבעיה, השאלה האם צריך לפתור בתוך הדעת כמו שזה או שאפשר לעלות מעל הדעת וזה מאוד עוזר, אני אומר את זה מניסיון.

למעלה מהדעת זה בטוח שכן, ורצוי אחר כך לעשות את זה בתוך הדעת כמו שרב"ש אומר לנו על יחסים בין החברים.

שאלה: בעשירייה נניח כשמישהו מגיע להשגה רוחנית, זה מורגש עליו? הוא אומר את זה, אור פניו מאיר יותר? מה קורה בדיוק במצב כזה?

שום דבר בחיצוניות לא משתנה. האדם שמשיג מתחיל להשיג את הצורה הפנימית של המציאות ואת הכוח שפועל בנפעל ואז יש לו יותר התקשרות לכל המציאות.

תלמיד: והעשירייה מושפעת מזה?

כן. העשירייה מושפעת מזה, אפילו שהיא לא יודעת.

שאלה: אבל שומעים כשחבר מדבר יותר לעניין, כשהוא מדבר יותר מניסיון. זאת אומרת זה משהו שמורגש עליו, איך אפשר לא להתייחס לזה?

העיקר בשבילנו זה החיבור בינינו, אני לא צריך דברי חוכמה ממנו, אני צריך את הלב שלו. עד כמה שנינו יכולים לפתוח את הלבבות ולהתחבר בקשר בינינו, בין הלבבות שלנו, אנחנו שם נשיג את הבורא.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 16 טור א' למטה כותרת "הממשיות שבחכמת הקבלה".

הממשיות שבחכמת הקבלה

"אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו." ככה זה בכל דבר, בעולם הזה אנחנו לא משיגים שום מהות, אנחנו משיגים רק שמשהו משפיע עלינו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, על המוח שלנו, על כל דבר. אני לא יודע מה זה, אני רק תופס תוצאות ממה שמשפיע ולפי זה אני חי, לא יותר מזה. אבל זה מספיק לי כדי להרגיש שאני נמצא בעולם גדול, שיש כאן המון פרטים וכך אני מסתדר. "והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו," הוא נותן לנו דוגמא מ"אלקטרו". אנחנו לא מבינים מה זה חשמל אנחנו מכירים רק תופעות, תוצאות ממנו, שהוא עושה שם משהו, עובד, מסובב. "והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו."

זאת אומרת אנחנו לא משיגים את המהות, אנחנו משיגים רק את הפעולות שמהות כלשהי מבצעת עלינו בחושינו, את זה אנחנו מכירים. זאת אומרת, יכול להיות שאני בכלל עכשיו לא כמו שאני מתאר את עצמי, אלא נניח שוכב ללא הכרה ונדמה לי שאני נותן לכם שיעור ומי יודע מה קורה. אני ככה מתאר לעצמי ואני לא יכול להגיד האם זה נכון או לא. כך גם על כל המציאות שאנחנו נמצאים בה, כך אנחנו חיים. חכמת הקבלה מביאה אותנו למצב שאנחנו מתחילים להשיג את הפעולות שעושה עלינו הכוח העליון ומתוך "ממעשיך היכרנוך" כך אנחנו מתחילים להכיר אותו, אבל בחושים שלנו הגשמיים בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים אף פעם להבין האם אני חולם, האם אני ער, מה אני עושה, איפה, למה, כלום.

"באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא." כמו שלמדנו בהסתכלות פנימית, חלק א' תע"ס ובעוד כמה מקומות, איך אנחנו נותנים שמות לתופעות שאנחנו מרגישים, לפי "כל מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה" זה החוק. ולכן לכל השמות ולכל התופעות שאנחנו קוראים בשם, אנחנו נותנים שמות לפי איך שזה מתרחש בנו, לפי ההרגשה שזה מזמין בנו.

שאלה: כלומר אם אני הולך לקטע של מתחילת הממשיות שבחכמת הקבלה, מהמילה אולם ועד בסוף וכדומה, אז אנחנו לא נצליח להבין מה זה חיבור בעשירייה. אולי זה יכנס לנו באופן אוטומטי?

אתה תצליח לגלות, להרגיש, להבין, לחקור כל מה שאתה יכול לעשות בכלי שלך, ולא למעלה מזה. כי "בלמעלה ממך אל תדרוש" למה? כי שם אין לך כלים, כל מה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים רק לפי הכלים שלנו, שנמצאים בהשתוות הצורה עם התופעה העליונה, האור העליון.

שאלה: קודם אמרת לחבר, שאני צריך להתחבר רק עם הלב שלי והלב של החבר. מה הוא בדיוק הלב שלי ומה הוא בדיוק הלב של החבר?

שאנחנו נהיה בהרגשה משותפת, זה נקרא שהלבבות מתחברים. ובהרגשה המשותפת הזאת אנחנו מגיעים לכלי רוחני, כי אתה מוותר על האגו שלך, אני מוותר על האגו שלי, אנחנו מחברים את הכלים שלנו למעלה מהאגו של כל אחד ואז אנחנו מגיעים לכלי רוחני.

שאלה: מה אפשר ללמוד מהיחסים שצריכים להיות בינינו בנוגע ל"כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות","?

אתה לא יכול להבין ולהשיג ולהרגיש שום דבר ממישהו, ממשהו אלא רק את הפעולות. כי הפעולות של מישהו מגיעות אליך ואתה מרגיש את זה, אתה לומד אותו לפי הפעולות האלה שאתה משיג, אין לך יותר אפשרות להרגיש את האדם ולא רק אדם אלא בכלל כל תופעה, [אתה מרגיש] רק את הפעולות של משהו שמשפיע עליך.

תלמיד: כשאני מסתכל על החברים שלי, אני תופס אותם כמו שאני תופס אותם. מה אני אמור להבין מזה, שאני לא תופס אותם נכון?

למה אתה לא תופס אותם נכון? אני לא מבין אותך.

תלמיד: לא יודע, אין לי שום מושג מה הם בעצמם.

אין לך מושג, אבל זה לא שאתה לא תופס אותם נכון. כי אם אתה אומר אני לא תופס אותם נכון, זו כבר תפיסה. וכאן מדובר על חוסר תפיסה, שאתה לא יכול להגיד כך או כך.

תלמיד: אז מה אני יכול כן בצורה מעשית לקחת, כשאני מסתכל על חבר מה הנחות היסוד שצריכות להיות לי לגבי היחס שאני עכשיו קולט ממנו, ממני כלפיו?

אתה מבטל את האגו שלך כלפיו עד כמה שאפשר, עד המידה שאתה מבטל את האגו. ואחר כך אפילו יותר מזה, אתה מתחיל להתחבר לחבר ובונה עמו כלי משותף, ובכלי המשותף הזה אתם מתחילים לגלות את הכוח העליון, שממלא את שניכם. ואז מזה אתם מתחילים להגיע לרוחניות, לבורא, כי בורא זה הכלל. כשאתם מגלים בחיבור ביניכם איזו תופעה, אתם מגלים את הבורא, כי הבורא זה השורש המשותף לכולכם. ואם אתם מגלים אותו, שהוא ממלא אתכם, אז אתם מגלים את הבורא את השורש. ואם אתם לא יכולים עד כדי כך להיות מחוברים, אתם לא מגלים את הבורא ואז אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים.

שאלה: מתוך התפיסה הנוכחית של ההיכרות של פעולות, איפה חסר לי פה החיבור? למה במצב הנוכחי שלי איך שאני תופס את החבר עכשיו, למה זה לא נקרא שאני מחובר אליו?

במה אתה מחובר? אתה משפיע לו, אתה נותן לו הכול, אתה מרגיש אותו, אתה רוצה לעזור לו שימלא את עצמו? אתה יכול להיות האמצעי בינו לבין הבורא, אתה יכול לדחוף אותו כלפי הבורא, אתה מראה לו דוגמה איך להתנהג? תגיד לי.

תלמיד: כן נדמה לי שאני מרגיש אותו.

כן נדמה לך, אתה מרגיש באגו שלך, בכלים מקולקלים. אני מדבר על זה שאתה משתדל להתנהג כך שאתה רוצה להתעלות למעלה מהכלים האגואיסטיים שלך ואז להזמין בזה את פעולת האור העליון עליך. וכשהאור משפיע עליך, בהתאם לזה אתה מתחיל לגלות קשר עם הבורא, ובקשר ביניכם, עד כמה שאתה מבטל את עצמך כלפיו, אתה מתחיל לגלות את הכוח המשותף שביניכם שזה הבורא.

תלמיד: אז מה זה להתעלות מעל תפיסת ההכרות של הפעולות שכרגע אני מחזיק בה?

אתה עכשיו נמצא בצורה אגואיסטית. תנסה לצאת ממנה לקראת החבר, עד כמה שאפשר, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה.

תלמיד: מה זה לצאת, איך אני יכול לצאת מתפיסת ההיכרות של הפעולות שיש לי?

תבטל את עצמך כלפי החבר.

תלמיד: אני צריך לבטל את התפיסה של ההיכרות של הפעולות?

אני לא יודע מה זה תפיסת היכרות הפעולות, אני לא יודע מה המילים האלה, בזה אפשר להתבלבל לגמרי. תקרא מה שכותב רב״ש ותעשה את זה כמה שאפשר. ואז תביא לי את המאמר שלו ותגיד שכך אתה עושה או לא יכול לעשות, לפחות. אבל אתה נותן לי חמש מילים שבכל אחת יש לך אלף פירושים.

תלמיד: אני הולך לפי מה שבעל הסולם פה כותב.

אל תגיד שאתה הולך לפי בעל הסולם, גם זו טעות.

תלמיד: אז אני אקריא ואני אשאל. הוא כותב "אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא."

שמהות אנחנו לא משיגים, אבל מספיק לי מה שאני משיג בחברים ובכלל בכל דבר שבעולם הזה, שאני משיג את הפעולות שלהם, איך הם משפיעים עלי.

תלמיד: מה אני צריך לבטל, מה זה נקרא להתעלות?

על מה כתוב שם להתעלות?

תלמיד: אני הבנתי ממך שאני צריך להתעלות.

מעל האגו שלך, מעל הרצון לקבל שלך. כדי להתחבר עם החבר אתה חייב להיות למעלה מהטבע שלך. אתה לא יכול למחוק את הטבע, אבל אתה יכול כביכול לא לקחת בחשבון כל מה שהטבע מכתיב לך.

תלמיד: ואז במה התפיסה שלי משתנה?

התפיסה שלך תשתנה מתוך זה שאתה תתחבר לחבר, ואתה תרגיש עד כמה אתה נמצא מחוצה לאגו שלך. ואתה תתפלל והבורא ישפיע ואז הוא יבנה משניכם מציאות חדשה.

תלמיד: ואז המשפט הזה מפסיק להיות תקף, אני מתחיל לתפוס את המציאות אחרת, את החבר לא דרך היכרות של פעולות?

לא, אף פעם לא. תמיד זה יהיה דרך הפעולות, אתה לא מגיע למהות אף פעם.

תלמיד: אז מה בכל זאת השתנה פה?

השתנה בזה שאתה מתעלה מעל הטבע שלך ומתחיל לגלות תופעות חדשות. אנחנו אף פעם לא משיגים את המהות.

תלמיד: ואיפה הבורא נכנס פה בעבודה הזו ביני לבין החבר?

בכל מה שקורה לנו בחיבור, בריחוק, בכל השינויים שבנו הכול הוא מבצע.

תלמיד: איך הכי נכון לתאר את כל העבודה הזאת שעכשיו תיארת?

יש לנו חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת ומהות. מהות אנחנו לא משיגים, אבל את כל יתר הדברים במשהו יכולים להשיג.

שאלה: היום הייתה משימה לרשום מצבים, כמה פעמים הם התחלפו, והדבר היחיד שהגעתי אליו זה להתקשר עם הבורא. מה שהכי קשה זה איך להפריד מעצמי את הרצון לקבל ולהסתכל עליו מהצד, ואיך לשנות אותו במשך היום, זה הקושי.

טוב מאוד שעשית את זה. לפחות יש לך קצת ניסיון במה שאתה רוצה להכיר, להבין את הטבע שלך, בסדר. תשתדל מחר יחד עם זה לבקש מהבורא שייתן לך על ידי השינוי שבטבע שלך להתקשר לחברים.

שאלה: האם התחושה עליה דיברת שצריכים להתחבר בין הלבבות, בתחושות הפנימיות בעשירייה, האם זה אותו דבר כמו הנקודה שבלב?

אני לא יכול להגיד, נברר את זה. אין כאן תשובה. אני לא יכול לקשור נקודה שבלב למה שאתה שואל.

תלמיד: אם כך מה היא התחושה שאנחנו מחפשים ביחס ללב של האחר?

אנחנו מחפשים שלא יהיה בהרגשה שלי הבדל ביני לבין החבר, שממש נהיה כאילו ברצון אחד. תנסה כך לחשוב, איך זה אפשרי שאנחנו נהיה ממש ברצון אחד. ההשתדלות הזאת, הנטייה לזה זו כבר תפילה מאוד חזקה, ונותנת להתרחבות הלב ולנטייה כלפי הבורא.

שאלה: האם מצב מחודש של חמשת החושים זה החוש השישי?

זה לא החוש השישי. כשאנחנו מדברים על החוש השישי, אז על כוונה על מנת להשפיע לפעמים אנחנו אומרים שזה החוש השישי. אבל זה לא חוש ממש חדש, אלא זה שאנחנו לוקחים את הרצון לקבל ועל ידי המאור המחזיר למוטב עושים ממנו כלי כזה, אמונה למעלה מהדעת, על מנת להשפיע. כך אנחנו מסבירים את זה.

תלמיד: אז דווקא הוא עוזר לנו לכוון את הלב שלנו?

כן.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 16 טור ב' פסקה אחרונה לפני הסוף, דבר המתחיל "ומעתה".

"ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט."

ההשגה הרוחנית שלנו נותנת לנו סיפוק גמור. אמנם אנחנו יכולים להגיד שאנחנו לא משיגים את המהות, אנחנו לא משיגים את המקור, אבל למקור ממש אין לנו שום חיסרון. לכן לא שמסתפקים, אנחנו מלאים בהשגה ובהרגשה של הכוח העליון שמתברר, שמאיר בתוך הכלים שלנו.

(סוף השיעור)