שיעור בוקר 04.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א'. עמ' 550. מאמר "מהו קללה וברכה בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 550, מאמר "מהו קללה וברכה בעבודה".

המטרה שלנו היא להגיע לצורת ההשפעה, והטבע שלנו הוא להיות בתכונת הקבלה ולכן אנחנו צריכים לעבור גם בזה וגם בזה, באמצע כביכול.

בוא נראה איך עושים את זה, מהי קללה והברכה בעבודה.

מהו קללה וברכה בעבודה

תשמ"ז - מאמר כ"ז
1986/87 - מאמר 27

"כתוב "ראה, אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה. את הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות".

ויש כאן להבין:

א. למה מתחיל בלשון יחיד "ראה", ואח"כ אומר לשון רבים "לפניכם".

ב. מה שכתוב "היום".

ג. ברכה וקללה. הלא כתוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג'). אם כן איך כתוב "אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה".

ד. אנו רואים בעולם הגשמי, שיש מקום ששם שורה הברכה. ויש מקום, שאין שורה שם ברכה, אבל גם קללה אינו שם, ויש מקום ששורה שם קללה. אם כן יש אמצע בין ברכה לקללה. וכאן כתוב "אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה". משמע, שאין ביניהם שום דבר, אלא או ברכה או קללה.

מפורשי התורה שואלים אלו שאלות. ולהבין את כל הנ"ל, צריכים לחזור על מה שדברנו עד כה. שיש לנו להסתכל, מהו כל הענין שיש לנו לדעת, בכדי שנדע, מה מוטל עלינו לעשות, כל זמן שאנו נמצאים בעולם הזה. הנה ידוע, שיש לנו לדעת ב' מטרות:

א. מטרת הבורא, שאנו לומדים, שהוא להטיב לנבראיו.

ב. מטרת הנבראים, שהיא להטיב להבורא.

ועלינו לדעת שמטרת הבורא הוא בסדר גמור, שאנו צריכים להאמין, שהוא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אולם המטרה שלנו, שאנו צריכים להטיב להבורא, זהו ממנו והלאה. היות שהמטרה שלנו היא ממש להיפך ממטרת הבורא. והיות שמטרת הבורא היא מוכרחה להתקיים, כלומר שבטח הנבראים יקבלו טוב ועונג, כמו שהבורא רוצה.

אי לזאת, זה שהטביע בנו רצון וחשק להשתוקק אחרי קבלת תענוגים, זהו קבוע וקיים בנו, ואי אפשר לבטלו. זאת אומרת, אין זכות קיום לאדם בעולם, אם הוא לא יכול להנות בעולם, ולא חשוב ממה הוא נהנה, אבל בלי הנאה לא יכולים לחיות.

אי לזאת, בזמן שאנו מתחילים לעבוד על המטרה שלנו, שהיא להטיב להבורא, ולא להשתמש עם הרצון לקבל שלנו, שהוא מצד הטבע שהבורא נתן לנו, אין לנו כח ללכת נגד הטבע. ולכן כשמתחילים לעבוד עבודה דלהשפיע, שהאדם חושב, שזהו בידו לבטל את הטבע, אבל סוף כל סוף הוא בא לידי הכרה, שאין זה בידו.

ואין לו עצה אחרת אלא תפלה. כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ורק ע"י סיוע מלמעלה הוא יכול להגיע להמטרה של הנבראים, שהם צריכים להיות בהשתוות הצורה עם הבורא. כלומר, כמו שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים להיות ברצון להשפיע להבורא, שזהו נקרא "להטיב להבורא".

וסדר העבודה צריך להיות, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת את חשיבות וגדלות הבורא. כי בזמן שמרגישים את גדלות המלך, אז מצד הטבע האדם מתבטל להמלך. ועל זה הוא לא צריך להתאמץ. כי בהטבע אנו רואים, שנתן הבורא כח לקטן להתבטל להגדול. וזהו מטעם שהקטן, בזמן שהוא משמש את הגדול, הוא מרגיש בזה תענוג. נמצא, שהתענוג שהוא מרגיש בעת השימוש להגדול, אינו סותר את הטבע של הנברא, הנקרא "רצון לקבל הנאה", הלא הוא מקבל הנאה בעת שהוא עובד בשביל הגדול.

כידוע מהמשל, שבא איזה אדמו"ר מפורסם. ויש בשדה התעופה הרבה אנשים שבאו לקבל פניו. והוא נותן למישהו את התיק שלו, שיקח להמונית. ובודאי אם הרבי נותן את התיק לאיזה סבל, שאינו מכיר בגדלות הרב, בטח שהרב צריך לשלם להסבל. וגם יש פעמים, שהסבל עומד על המקח, שהוא רוצה יותר כסף מכפי שהרב נותן לו. אבל אם הרב נתן את התיק שלו לאיזה חסיד מחסידיו, והרב רוצה לשלם לו, בטח שהחסיד לא יקבל. מטעם שיש כלל, שאין אדם יכול לעשות שום פעולה, אם אינו מרגיש בה הנאה. והעבודה שאין בה הנאה בשעת עבודה, זה נקרא "יגיעה". כלומר שהאדם לא היה עושה את המעשה הזו, אם לא היה יודע שיקבל שכר עבור היגיעה.

נמצא, אם הוא משמש את הגדול, ויש בטבע הנאה, בזמן שנותנים איזה שרות להגדול, נמצא, שהוא אינו זקוק לשכר, כי זה שכרו. היינו שהוא מקבל שכר, הנקרא "הנאה", בזמן השרות. ובהאמור יוצא, מה חסר לנו שנוכל לעבוד בעמ"נ להשפיע. רק שנכיר בגדלותו יתברך, ואז הגוף ממילא מתבטל אליו יתברך, כנ"ל.

אולם היות שהיה הסתר והעלם על אורו יתברך, מטעם תיקון, שהרצון לקבל יהיה בעמ"נ להשפיע, ומשום זה ניתן להאדם עבודת האמונה, להאמין בגדלות ה', ולצייר לעצמו כל פעם את גדלותו יתברך, בכדי שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לקבל שום תמורה חזרה.

נמצא, שהאדם מבקש מה', שיסלק ממנו את ההעלם והסתר. אם כן נשאלת השאלה, איך האדם מתפלל לה', שיסלק ממנו את ההסתר, הלא ההסתר ניתן לטובת האדם. זאת אומרת, בכדי שיתוקן את ענין הבושה, ואיך הוא מתפלל, שיקח ממנו ההסתרה.

והתשובה היא, כי ההסתר שנעשה הוא מסיבת, היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לתועלת עצמו, ואין תענוג גדול יותר מלהיות בהיכל המלך, וכשיקבל הנאה זה יהיה לתועלת עצמו, שזה נקרא "שינוי צורה".

ומשום זה נעשה הסתרה. כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שיוכל לקבל בעמ"נ להשפיע, האדם מרגיש רק צמצום והסתרת פנים. לכן עתה, הגם שהאדם עוד לא זכה לכלים דהשפעה, אלא כל עבודתו עכשיו הוא בכדי שיוכל להיות משפיע בעמ"נ להשפיע, ולא רוצה לקבל בשביל תועלת עצמו כלום, אבל הוא לא יכול, מסיבת שהגוף משועבד לאהבה עצמית.

לכן הוא מבקש מה', שיסלק ממנו את ההסתר, לא מטעם שיהיה לו עכשיו היכולת להנות מאורו יתברך, אלא להיפך, הוא רוצה שה' יסיר ממנו את ההסתרת פנים, בכדי שיהיה בידו היכולת להשפיע להבורא. נמצא, מהי הכוונה שהוא רוצה, שה' יתן לו, היכולת אך להשפיע.

ואין כוונתו, שה' יאיר עיניו ויתן לו גילוי פנים בעמ"נ לקבל הנאה לתועלת עצמו. שרק זה נקרא "שינוי צורה". מה שאין כן שהוא רוצה מה' להיפך, שיהיה לו השתוות הצורה. כלומר, שיהיה בידו כח להשפיע להבורא, הנקרא "השתוות הצורה".

ואחר שהאדם כבר זכה לקבל כלים דהשפעה, היינו שיכול לעשות מעשים, בכדי להשפיע להבורא, באה עכשיו העבודה בבחינת כלים דקבלה. כלומר, שהוא אומר להבורא "אני רוצה לקבל עכשיו הנאה, מסיבת, היות שהרצון שלך הוא להטיב לנבראיו. לכן אני רוצה לקיים את רצונך, מה שאתה רוצה לתת לנו.

והוא על דרך שפירשנו את המדרש רבה בראשית, במה שהקב"ה השיב למלאכים, שקטרגו על בריאת אדם. ואמר, למה הדבר דומה. למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים. ומסיבה זו האדם רוצה לקבל את הטוב והעונג מה', בכדי שיהיה הנאה להמלך, כנ"ל (במאמר כ"ו, תשמ"ז).

ובזה נוכל לבאר את השאלה הג', מה שכתוב "אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הלא כתוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". ולפי שלמדנו, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אם כן אין שם במטרה זו, שום טוב ורע, אלא כולו טוב. ומאין נמשכות אלו שתי בחינות, טוב ורע.

זה נמשך מנקודת הצמצום, שהוא שורש הדין. כי מלכות דאין סוף, שקבלה את האור בכלי דקבלה, חשקה להשוואת הצורה, כמו שיש בהאור. לכן עשתה צמצום, שלא רצתה לקבל יותר על כלי זו. נמצא, שכל הגבלה בין אור וחושך עשתה המלכות, ולכן מייחסים הצמצום להתחתון.

כמו שכתוב (בפירוש "פנים מסבירות", דף כ"ט) וזה לשונו "כי אין שום כח נגלה מצד המאציל לבחינת גבול. ואור זה, המגיע להם, הוא נקרא "אור פנימי". אלא שהיא הארה מצומצמת, לסיבת הנקודה עצמו".

פירוש, שהגבול, שלא לקבל אלא בעמ"נ להשפיע, זה הנקודה עצמה, שהיא בחינת מלכות, הנקראת "כלי לקבל לעצמה", היא עשתה את הטוב, היינו לקבל בעמ"נ להשפיע, ואת הרע, שלא לקבל בעמ"נ לקבל. ומכח מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון, לכן כבר מורגש בחינת רע והפרדה מחיי החיים, מי שרוצה לקבל בעמ"נ לקבל.

נמצא, הסיבה לטוב ורע נעשה מצד התחתון. כלומר, שהתחתון עשה, שתהיה מציאות טוב ורע, כנ"ל, שע"י זה שמלכות רצתה בהשתוות הצורה, מכאן נמשך בעולם טוב ורע. זאת אומרת, אם התחתונים ילכו לפי דרך הצמצום, שהוא שירצו לעסוק רק בעל מנת להשפיע, אז יהיה להם טוב ועונג, ואם חס ושלום לא ילכו לפי הקו הזה, היינו למדוד כל דבר, שיהיה בדיוק רק בעמ"נ להשפיע, יהיה להם חושך ולא אור.

נמצא, מפי עליון, היינו השפע, שיצא מהעליון, היה כולו טוב. ולא היה אז שום מקום לרע, כמו שכתוב (בתחילת ספר "עץ חיים") "לפני הצמצום היה הוא ושמו אחד". היינו, שעוד לא היה ענין המרחק בין אור, הנקרא, הוא, לבין הכלי, הנקרא שמו. אלא אחר הצמצום נעשה הרצון לקבל לשינוי צורה.

ובזה נבין גם שאלה הד', מה שכתוב "ברכה וקללה". משמע, שאין בחינת אמצע ביניהם. ובגשמיות אנו כן רואים, שיש מקום ששם ישנו ברכה, או מקום, ששם ישנו קללה. ויש מקום, שאין שם לא ברכה, אבל גם קללה אין שם.

ועל פי רוב, בן אדם שעושה איזה מסחר או הולך לגור באיזה עיר, אינו מדייק דוקא, שיהיה מקום ברכה. כי מדרך עולם הוא, אם אין שם מקום קללה, המקום הזה נקרא, שהוא מקום שאפשר להשתמש שם. וכאן משמע, מה שכתוב "אני נותן לפניכם ברכה וקללה", אין שום דבר ביניים.

והתשובה היא, כי הטוב ומטיב, הנקרא "חיים", אם נותנים הכלים דהשפעה, אז אפשר להיות דבוק ב"חיי החיים". נמצא, רק באופן כזה האדם יכול לזכות לטוב ועונג, שזה נקרא "ברכה".

מה שאין כן אם אין להאדם רק כלים דקבלה, הוא מוכרח להיות נפרד מ"חיי החיים", ואין לו כלים לקבל את הטוב ועונג. נמצא, שהוא נמצא בחושך, ואין לו אור, ואין לו חיים רוחניים. ואין לך קללה יותר מזו.

מה שאין כן בעולם הגשמי, אנו כן רואים בחינת אמצע בין ברכה לקללה. והסיבה, היות שסדר העבודה, שהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', לעבוד לשם שמים, הוא מוכרח להתחיל בבחינה ממוצעת, היינו שהוא רוצה לצאת מבחינת קללה, ולהכנס לתוך בחינת ברכה.

והיות מצד הטבע הוא נמצא בבחינת קללה, כלומר על הרצון לקבל שהאדם נולד, היה עליו צמצום והסתר, שאור החיים לא יבוא לשם להאיר, והוא רוצה לצאת משם, לכן מוכרחת להיות בחינה אמצעית, הנקראת בשם "שלא לשמה". שפירושו, מעשים שהוא עושה, מעשים שהם להשפיע. הן בין אדם למקום, והן בין אדם לחבירו. אבל הכוונה דלהשפיע אין לו עדיין.

והיות מתוך שלא לשמה באים לשמה, לכן נקרא זה "אמצע", הנמצא בין קללה לברכה. היות שלא חסר כאן לזכות לברכה רק הכוונה דלהשפיע. והיות עולם הזה נקרא "עולם המעשה", כלומר מקום עבודה, לכן לפי סדר עבודה, יש בחינת אמצע.

אבל לגבי המטרה אין שני דברים, אלא דבר אחד. זאת אומרת, או שזכה להמטרה, שנקראת "ברכה", או חס ושלום שלא זכה להמטרה. נמצא, שהוא נשאר בתוך הקללה, שהיא בחינת מוות, כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים". לכן אין כאן אמצע. אלא, או קללה או ברכה, בזה שהוא זוכה לדביקות ה'.

ובהאמור נבין את השאלה הא', ששאלנו, מדוע מתחיל בלשון יחיד "ראה", ואח"כ אומר "לפניכם", לשון רבים. היות שיש כאן ענין נותן, שהוא הבורא, וענין מקבל, שהם עם ישראל. וידוע, שלגבי הבורא אין ענין של הבחן מדרגות. כמו שכתוב "אני ה' לא שניתי". אלא כל השינויים הוא רק מצד המקבלים.

אי לזאת, כשמדברים מצד הנותן, הוא אומר, אני נותן לפניכם דבר אחד. היות מצד הנותן נקרא האור דלהטיב לנבראיו, בשם "אור אחד פשוט", לכן הוא מדבר לכל הכלל כולו, ואומר "אשר אני נותן דבר אחד לפניכם". מה שאין כן כשמדברים מצד המקבל, הלא יש הרבה מדרגות במקבלים, כמו שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה, כן אין דעתן שווה" (ברכות נ"ח).

לכן כשמדברים להמקבלים, אמר "ראה" בלשון יחיד, מסיבת שכל יחיד ויחיד יש לו ראיה מיוחדת. לכן מילת יחיד "ראה", שהוא, שכל אחד ואחד יראה בפני עצמו, ואין אף אחד לסמוך על ראייתו של חבירו, כמו שכתב האר"י ז"ל, שאין אדם יכול לתקן מה שמתקן חבירו, אלא כל אחד יש לו תקון בפני עצמו.

לכן מה שכתוב "ראה", הכוונה להמקבלים, שהם מקבלים כל אחד ראיה מיוחדת בפני עצמו. וכשמדבר מצד המשפיע, הוא נותן דבר אחד לכולם. לכן כתוב "אשר אני נותן לפניכם", הוא מדבר לכל הכלל כולו.

ועתה נבין מה ששאלנו, מה מרמז לנו, בזה שאומר "אשר נותן לפניכם היום". הכוונה הוא, שענין הזה של ברכה וקללה נוהג בכל יום ויום, שכל יום ויום יש תקונים מיוחדים, כמו שאומר האר"י ז"ל (בכתבי האר"י, ספר "שער הכוונות" בתחילת כוונות דשבת) וזה לשונו "ולא עוד אלא שבימי חול עצמם יש שינוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום של אחריו. ואין לך שום תפלה, מיום שנברא העולם עד סוף העולם, שתדמה לחברתה כלל". לכן אומר לשון "היום", שזה נוהג בכל יום ויום."

מאמר מאוד מורכב.

שאלה: איזה מעשים הופכים קללה לברכה?

הוא כותב לך, שאדם משנה את היחס שלו לבורא, ממקבל ומשתמש למשפיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים בתוך העשירייה לעבוד את הבורא אם זה לא לפי הטבע שלנו?

כשמתרבים יחד מעל הטבע האגואיסטי שלכם ומשתדלים להתגבר על הטבע הזה כדי לעזור זה לזה ולהשפיע זה לזה, בסופו של דבר אתם עוזרים ומשפיעים לבורא.

תלמיד: מה מפריע לנו להתחבר, זאת התשוקה שלנו לקבל לעצמנו?

כן.

תלמיד: זה היצר הרע?

כן.

שאלה: כתוב באמצע המאמר שאם התחתונים יעשו צמצום, כלומר ירצו לעסוק רק בעל מנת להשפיע, אז יקבלו הנאה ותענוג. אבל אם לא יעשו את הדיוק הזה יקבלו חושך ולא אור. אז איך נכון ללכת בקו הזה?

רק כשנבנה קשר נכון בין החברים, ולא בשום דרך אחרת. אין לך יותר שום דבר אחר בידיים שבו אתה יכול לעבוד.

תלמיד: אז איך ביחס לקשר עם החברים אני יכול ללכת בדרך הצמצום ולעסוק רק בעל מנת להשפיע?

יש לך חברים, יחד איתם תנסה לעשות הכול למענם, בשבילם ושום דבר למען עצמך ומה שאתה מקבל על מנת להשפיע להם, זה יהיה תיקון שלך.

תלמיד: כלומר בכיוון כזה האדם יכול לזכות לברכה.

כמובן, מיד מעורר על עצמו את אור הבורא. לא בצורה ברורה בהתחלה אבל באופן קבוע.

תלמיד: את הבדיקה הזאת של הצמצום, אני עושה רק בשביל החברים או גם לעצמי? איך בכל רגע, בכל מחשבה, בכל רצון אני עושה את הבדיקה?

זה נעשה על פי מצב הדבקות בחברים. אני לא מנסה אפילו למצוא אף שיטה אחרת כי היא לא קיימת. רק על פי מצב היחסים ביני לבין החברים, עד כמה שאני קרוב אליהם, עד כמה שאנחנו ביחד קרובים זה לזה, עד כמה אנחנו קרובים זה לזה ומביטים יחד אל המטרה המשותפת שלנו, שבה כולנו ממש נדבקים בינינו ועם הבורא, זה מה שאני חפץ בו.

שאלה: יש הרגשה שאנחנו עושים מאמצים גדולים בחיבור, בלימוד, ואז הבורא שם איזה תענוג קטן, ממש קטן, וההרגשה שלי, שאני נופל בתענוג הזה וזה יוצר תסכול מאוד גדול. כי אתה עושה מאמץ והכול ופתאום הבורא שם משהו קטן, וכאילו אין לך יכולת להתגבר ואתה נופל. איך להתייחס לזה נכון ולא להיות בתסכול וכעס על הסיטואציה הזאת?

יכול להיות שהדברים שהבורא מציב לפניך כדי להעלות אותך בסולם המדרגות עד אליו נראים לך קטנים, אבל באמת הם גדולים. הם גדולים מאוד.

תלמיד: התענוג שמוצג לפניי הוא גדול כביכול, למרות שנראה לי שהוא מאוד קטן.

אם אתה לא מצליח למה אתה אומר שהוא קטן?

תלמיד: כי דקה לפני זה הוא נראה לי לא גדול, לא נראה שצריך הרבה התגברות ואז פתאום אתה מרגיש שאתה נופל חסר אונים. זה מצב כזה מאוד מתסכל.

כן, זה מובן לכולם. מה לעשות? רק להמשיך.

תלמיד: אז מה המטרה של הבורא בדבר כזה שהוא עושה?

שאנחנו נראה עד כמה אנחנו אפסים ונהיה תלויים בו וזקוקים לעזרתו.

תלמיד: אז צריך להתייחס לזה בשמחה, לא בתסכול, לראות את זה כדבר טוב בדרך?

כן.

שאלה: לקראת סוף המאמר נאמר שאדם לא יכול לתקן משהו שאחר צריך לתקן, ולכל אחד יש את התיקון האישי שלו. מה זה אומר שבקבוצה אנחנו מתחילים ברצון משותף וכוונה משותפת, אבל אחר כך לכל אחד יהיה תיקון משלו?

זה לא משנה, זה עוד ישתנה.

שאלה: כתוב שלכל אחד יש תיקון שלו. מה קורה למישהו שעוזב את הדרך?

נשאר. פעם יחזור וימשיך, בכל זאת כל אדם בעולם יצטרך לתקן את עצמו.

שאלה: אנחנו עכשיו לומדים ביחד עם החברים בקבוצה. אם יש מישהו מהחברים מהקבוצה שעוזב, מה קורה עם החברים, עם התיקון של החברים ששייכים ולומדים?

הם בכל זאת, התיקונים האלה כולם נמצאים במקום הנכון, במעגל הרוחני העליון.

שאלה: אם השורש של הדינים הוא צמצום, איך אנחנו יכולים להתגבר על הדינים?

אנחנו יכולים להתגבר על השורש של הדינים והצמצום רק על ידי חיבור בינינו.

שאלה: מה המשמעות שכל יום אנחנו מבקשים תפילה שהיא שונה מיום קודם. זה אומר שהבורא כביכול רוצה לתת לנו משהו שאנחנו בעצם מבקשים ממנו? הוא מעורר אותנו לפני שאנחנו מבקשים ממנו משהו?

ודאי.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקבל כלים של השפעה?

אנחנו מגיעים לכלים להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת שאפילו בכלים דקבלה יכולים לעבוד עם כוונה דלהשפיע. אפילו שמקבלים מהבורא, כל מה שהוא רוצה לתת, זאת אומרת את כל אור אין סוף, בסופו של דבר אנחנו מקבלים אותו כדי להשפיע לבורא.

שאלה: האם התפילה היא כדי שנתקדם עוד יותר כלפי המטרה והתהליך שאנחנו עוברים?

כן. ומה השאלה?

תלמיד: האם התפילה צריכה להיות לפי מה שאנחנו מרגישים ברגע הזה, במצב הנוכחי שלנו, או שהיא צריכה להיות כללית?

ודאי. מאיפה האדם מקבל חיסרון לתפילה? מהמצב שעובר עליו.

שאלה: לפעמים אני מרגיש שאני לא יכול להיות קטן, אני צריך להיות האבא, לא אבא של הקבוצה אבל היחס שלי צריך להיות יחס של אחריות. ודבר נוסף, כשקורה לי משהו טוב עם אחד מהחברים, שדווקא בא מתוך שחיקת הלבבות ומדעות שונות וכולי, איך אני מגדיל את זה כלפי שאר החברים, הרי זה לא קרה בגללנו, זה קרה בגלל הבורא.

אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו ולהתקרב יותר ויותר עד שנשתפשף בליבנו כך שנהיה כולנו בלב אחד.

תלמיד: אני יכול לחשוב שאני האבא ולהרגיש יותר אחריות?

כן, את זה כל אחד יכול.

שאלה: איך אני יכול להבחין בין קבלת התענוג כשאני משפיע לבורא בלי לעשות את החישוב האגואיסטי שהתענוג מלהשפיע יכול להיות יותר גדול מהתענוג לקבל?

על ידי התקשרות עם החברים אתה תגדיל את החשיבות.

שאלה: אני מדבר על רגש ועל תחושה, שכל הקשר שלי עם החברים הוא לא נכון ואני זקוק לבורא כדי שדרכו אני אוכל להתקשר איתם. עד כמה ההרגשה הזאת היא נכונה ומה לעשות איתה?

תבקש מהבורא, שום דבר אחר לא יכול להיות.

שאלה: איך להזמין את הבורא לקבוצה?

רק על ידי תפילה. יש לך לב, יש לך מילים, אז תפנה אליו.

תלמיד: אני לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא לחשוב על אף אחד, הכול לא נכון אצלי, בלעדיו הכול לא נכון.

זו הגאווה שלך. להיפך, זאת הגאווה שלך, זאת התחושה שלך שאתה נעלה מאחרים.

שאלה: האם מהחיבור בינינו ומהחיבורים שיש לנו לה' אנחנו צריכים להגיע לכוונה על מנת להשפיע, וזאת תהיה הברכה בינינו?

כן.

שאלה: מה המאמצים פה, חוץ מחיבור בינינו וחיבור עם ה'? כי המטרה היא שנגיע לכוונה על מנת להשפיע, אז איך זה קורה?

אנחנו צריכים רק להיות יותר ויותר מחוברים בינינו, ומתוך החיבור בינינו נתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: איך העשירייה עוזרת במעבר מיגיעה או ייסורים בעבודה לתענוג בעבודה?

הכול תלוי לְמה אנחנו משתוקקים, למי אנחנו מתייגעים.

שאלה: רב"ש כותב שעניין קללה וברכה נוהג כל יום, ובעצם לפי מה שענית לחברים, המעבר מקללה לברכה הוא על ידי עבודה בעשירייה ותפילה. השאלה איך מגיעים לתפילה אמיתית, איך היא נולדת, איך לכוון את עצמנו בעבודה בעשירייה בשביל להגיע לתפילה אמיתית כדי שנעבור כל פעם לברכה מקללה?

יש הרבה טקסטים על זה, תנסה לפתוח אותם וללמוד.

שאלה: איך אדם מגדיל את היכולת לקבל מהבורא, במה זה תלוי?

בזה שהוא מתקרב לבורא.

תלמיד: אין פה עניין כמותי, זה עניין של הערכה, עניין של איכות.

במידה שהוא מחובר לחברים, במידה הזאת הוא מתקרב לבורא.

שאלה: אם הוא מחבר יותר חברים, יותר כלים, זה מגדיל את היכולת לקבל מהבורא?

כן.

שאלה: האם במידה שהוא מקבל יותר הנאה מהבורא בעל מנת להשפיע, הוא מגדיל את ההנאה בבורא, בעליון, הבורא נהנה ממנו יותר?

כן.

שאלה: לא כל כך ברור לי העניין הזה שאנחנו צריכים לעבוד למעלה מהדעת, וגם לראות את גדלות הבורא כדי שנוכל לעבוד בעל מנת להשפיע. איך שני הדברים האלה מתקיימים יחד?

להשפיע למעלה מהדעת.

שאלה: מצד אחד כתוב במאמר שיש מצב ביניים שנקרא "שלא לשמה", ומצד אחר שאין, אלא יש או ברכה או קללה. האם זה תלוי אם מסתכלים מצד הבורא או מצד הנברא?

אם אנחנו מסתכלים מצד הנברא, אז יש לנו תמיד מצב שהוא או להשפיע או לקבל, ומצד הבורא זו או ברכה או קללה בהרגשה שלנו.

שאלה: כתוב במאמר, שבזמן שמרגישים את גדלות המלך, אז מצד הטבע האדם מתבטל למלך. איך זה יכול להיות שהאגו שהוא כל כך קטן, הוא גם כל כך קשה וגם מתנשא וגאוותן?

קודם כל האגו הוא לא קטן, הוא גדול מאוד, והעבודה עם האגו היא עד גמר התיקון. וכל מה שאנחנו מרוויחים, מקרבים את הרוחניות אלינו, הכול כתוצאה מהמלחמה עם האגו. לכן לא לחשוב שהאגו שלנו הוא קטן, הוא מאוד ערמומי וגדול.

שאלה: לגבי הצמצום של מלכות דאין סוף, הפעולה הזאת נראית פעולה מאוד חדה, ממש כמו סכין. איך להגיע לדיוק כזה גדול ברצון שלנו לעבוד לטובת הבורא? כי נראה שהאדם פשוט כולו אפוף ברצון הזה לעבוד לטובת עצמו ואפילו הייסורים לא נותנים לאדם לסרב.

אדם לא יכול לברוח מתוך הרשתות האלה של הקשר אם הוא לא יהיה מחובר עם החברים. ברגע שהוא מתחיל להתקשר עם החברים, אז הוא מתחיל להבין איך לצאת מכל הרשתות האגואיסטיות האלה, איך לפרום אותן ולהשיג באמת כוונה אלטרואיסטית.

תלמידה: האם זה קורה בשכבות, בהדרגה הוא מנקה את האגו?

לאט לאט.

שאלה: המאמר מדבר על להאמין למעלה מהדעת בגדלות הבורא, ושאנחנו צריכים להרגיש את הגדלות הזאת ולהתבטל בפני המלך. איך אני יכולה להתבטל לפני הבורא כשיש לי תפיסה כל כך מוגבלת לגבי מי הוא הבורא?

את לא צריכה את זה. יש לך חברות, יש לך דחייה טבעית מהן, היצר הרע. את צריכה להתגבר על היצר הרע, להתקשר לחברות, להגיע איתן לרצון אחד, ועם הרצון האחד הזה שאתן מֵחבּרות להתייחס לבורא, ואז יהיה לכן קשר עם הבורא. אבל לבד זה בלתי אפשרי. אנחנו כל הזמן נופלים להרגשה הזאת שכל אחד לבד, "עכשיו אני אעשה". אם כך האדם חושב, זאת הטעות הראשונה.

שאלה: כדי שנרצה לזוז מהמקום שבו אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להרגיש ייסורים בקללה. אבל כדי להרגיש ייסורים בקללה, אנחנו צריכים קודם שתהיה לנו הרגשה של ברכה. איך אנחנו מרגישים את הברכה הזאת כדי שממנה נוכל להרגיש שיש לנו ייסורים מהקללה?

תמשיך במה שאתה מסוגל להתקרב לחברים ודרכם לבורא, יחד עם החברים ועם הבורא, ואתה תראה עד כמה תוכל לפתור את הבעיה הזאת.

שאלה: האם יכולים לומר שאם אדם עושה מעשים טובים בפנימיות שלו, אז זה בטוח שהוא מרגיש את גדלות ה'?

בדרך כלל, כן.

שאלה: האם הברכה היא סגולה שמחזיקה אותנו, היא כוח האיחוד שמושך אותנו וגם את אותן הנשים שעזבו את העשירייה וחזרו?

כן, זו ברכה. אבל מה השאלה שלך?

תלמידה: השאלה שלי, האם הברכה היא סגולה מהבורא שמחזיקה אותנו יחד?

כן, והיא בדיוק בזה שנחזיק זה בזה.

שאלה: ענית קודם שמהמצב הנמוך האדם מחזיק בבורא. בשכל שלי זה נראה מצב שיש בו רווח, להיות במצב הנמוך הזה. למה זה לא עוזר? במה אני יכולה להחזיק במקום הזה שייקח אותי למצב הזה שאני ארצה?

אבל את הרי מבינה שזה נגד תכנית הבריאה, ולכן שום דבר לא יעזור לך כאן.

תלמידה: כלומר זה שזה נראה לי רווחי בשכל שלי זה לא יעזור.

לא.

שאלה: אם אני לא רואה את הבורא ואת הגדלות שלו וגם השכר לא ברור, איך אני יכולה לעבוד וגם לשכנע את עצמי לעבוד?

את לא יכולה. אבל את יכולה להתקרב לחברות ויחד איתן לדבר למה כדאי להתחבר ביניכן. במידה שתתחילו להתקרב ביניכן עוד ועוד, תרגישו שמובן לכן יותר מה זה בורא, מי זה הבורא, איך להתקרב אליו, איך לעשות צעד אחד קדימה אליו. זה נובע מתוך זה שאתן מתקרבות, ולכן תעשו כך ותראו. לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". תעשו כאלה תרגילים ותראו.

שאלה: בלא לשמה הכוונה היא לתועלת עצמי, וכשהאדם משתוקק לברוח מהקללה ולקבל את הברכה, האם זה המצב האמצעי שעליו מדובר במאמר?

בינתיים נניח שזה כך.

תלמידה: האם לא לשמה זה בכל זאת משהו אחר?

לא לשמה זה למען עצמי, בצורה הפשוטה ביותר זה למען עצמי.

תלמידה: אבל במאמר של רב"ש כתוב שאנחנו נמצאים בבחינת קללה מלכתחילה, אנחנו לא נמצאים בלא לשמה. אלא בלא לשמה אנחנו נמצאים רק כשאנחנו כבר מתחילים לעשות משהו, להשתוקק למשהו, זה כבר מצב אמצעי.

זה לא מצב בינוני, זו תחילת המצב הרוחני.

תלמידה: כלומר הנקודה הזאת שממנה אנחנו מתחילים את הדרך שלנו, מתחילה מההבנה שאפשר לברוח מהקללה ולהגיע לאיזו ברכה.

כן, מדויק לגמרי.

שאלה: למה אנחנו צריכים להגיע לנקודה של כשלון בתוך הלב שלנו? למה זה חשוב להגיע למצב הזה? למה הבורא עוזר לנו?

הבורא עוזר לנו בכל מצב ומצב, הוא גם מוריד אותנו לרצון לקבל האגואיסטי החדש, גם מעלה אותנו ממנו לרצון להשפיע. כך כל פעם בעליות ובירידות הוא עובד, ואנחנו צריכים להודות גם על זה וגם על זה ולהיות עמו בכל הפעולות האלה.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לעשות כל מיני מאמצים, חיבורים בינינו, שאני אפילו לא מרגיש בליבי?

זה שאתה לא מרגיש זה מפני שזה נגד האגו שלך, לכן אתה לא רוצה, אבל בטוח שאתה צריך לעשות את זה כדי שהבורא יוכל להוציא אותך מהאגו.

שאלה: האם גילוי הבורא בחיבור או דרך החיבור בינינו זאת השגה קבוצתית, השגה קולקטיבית, או שזו יכולה גם להיות השגה אישית, פרטית?

במשהו היא יכולה להיות השגה אישית, אבל בכל זאת היא נובעת מהקשר של האדם לקבוצה.

שאלה: איפה נמצא האגו באדם, ומהי המטרה הסופית של האגו?

האגו של האדם נמצא בלב שלו, זה רצון הלב. והמטרה שלו היא להתעלות מעל האגו שלו ולהגיע למצב ההפוך שהוא רצון להשפיע.

שאלה: מה המשמעות של להגביר את אהבת הבריות?

זה אומר שאני פועל על הבריות ומראה להם עד כמה האהבה בינינו יכולה להיות יותר ממה שהיא עכשיו. בזה אני מגרה אותם ומעורר אותם להיות יותר באהבה זה עם זה.

שאלה: אם נצליח להשיג את הברכה המיוחדת הזאת, איך זה ישפיע על איכות העליות והירידות שלנו?

העליות והירידות יהיו יותר חדות, קלות ומובנות.

שאלה: אם עלינו להשפיע מעל הדעת, אז לָמה אנחנו מבקשים ממנו להסיר את ההסתרה?

זו העבודה שלנו, הבורא עושה את ההסתרה ואנחנו מבקשים להסיר את ההסתרה. זו העבודה שלנו, כך אנחנו עובדים יחד, הוא מצד הכיסוי ואנחנו מצד הגילוי.

שאלה: מה זה אומר גילוי פני הבורא? מה האדם מתחיל לראות ולשמוע? מה זה "פנים" בכלל?

פנים זו התגלות. הפנים זה הגילוי של הבורא. כשאנחנו מתחילים לקבל את היחס הנכון שלו כלפינו, את היחס האמיתי שלו כלפינו, זה נקרא פנים של הבורא.

תלמידה: אנחנו מרגישים את זה?

כן, הכול בהרגשה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיסיר את הסתרת הפנים?

אפשר לבקש מהבורא שיסיר את הסתרת הפנים. איך לבקש? נרצה להתחבר בינינו ויחד נבקש שיסיר את ההסתרה, כי אנחנו רוצים להרגיש אותו ולהידבק בו פנים בפנים. אם זה קורה מכל הקבוצה, ככל שאנחנו מסוגלים לבקש, אז כך הוא עושה.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא כלים דהשפעה ולא להרגיש את הטעם של התענוג כדי לא ליפול לקבלה לעצמי?

איך תבקשי אם את לא יודעת מה זה?

תלמידה: האם לא יהיה לי כוח לעבוד?

גם לא תהיה סיבה לבקש.

תלמידה: ואם אני אפול לקבלה לעצמי?

את לא תיפלי, את תחזיקי בחברות ותחזיקי בבורא, ותבקשי שהוא יבצע את זה.

שאלה: שמתי לב שמה שקובע את גדלות הבורא זה היחס של החברים למטרה, היחס של החברים למה שנעשה בעשירייה. אנחנו לא יכולים בעשירייה ללחוץ על חבר להגיע יותר למפגשים או לעשות יותר, כך אני חושב, כי הלחץ גורם למצב הפוך, ומהניסיון שלי זה לא עוזר. מה שכן, אני רואה לפעמים חבר שלא מגיע הרבה או לא עושה, אבל הוא נותן יחס, הוא מבקש עזרה, הוא מראה שזה חשוב לו, ולי זה נותן הרבה כוח. האם אנחנו צריכים לדרוש מהחברים יחס? האם חובה לדרוש יחס או שגם את זה לא צריך לעשות?

זה תלוי באופי של החבר. יש כאלה שרוצים לשבת בבית ולעשות הכול שם, אפילו לא לקום מהמיטה. יש להם מיטה ומחשב והם עובדים מול המסך, וכך הם יכולים להיות כל החיים. יש הרבה שמוכנים לזה. יש אחרים שאוהבים לקום ולרוץ, לשבת עם חברים אחרים במקום משותף, לשתות קפה, אולי בירה, וכך הם מרגישים שהחיים עוברים. עובר עוד יום ועוד יום, הם מחזקים זה את זה, והם יכולים לעשות V ביומן שלהם. יש ויש. אלו גם גברים וגם נשים, ויש המון סוגים והמון סיבות לָמה אדם רוצה לעשות כך או כך.

אבל כאן אנחנו קושרים את עצמנו למטרה. את המטרה אנחנו משיגים במצב שאנחנו מחוברים, ולכן צריך לעשות איזו פעולה שתחבר אותנו, שתמשוך אותנו. אני יכול להעיד על עצמי שאני מוכן לשבת בחדר בלי לצאת משם כל החיים, בלי להגזים, כל החיים, וזה לא מפריע לי. יש לי מחשבות, יש לי ספרים, יש לי מחשב, אז בכלל, מה אני עוד צריך מהעולם. לכן יש ויש.

לכן צריך להתחשב בכל החברים, עד כמה הם מסוגלים להתעורר ולקום, לצאת מהבית, להגיע למקום שכולנו לומדים בו. זה לא פשוט. צריך לכבד כל אחד שמסוגל לעשות מאמצים כאלה, וכך נגדל.

תלמיד: אנחנו בעשיריה מאוד מכבדים כל אחד בהתאם למה שהוא יכול ומסוגל. עם זאת אנחנו אומרים תמיד רק דוגמה. אם יש בכל זאת עשירייה שרוצה להגיע למטרה, האם היא צריכה לדרוש יחס מהחבר? אני לא מדבר על הפעולות שהוא יעשה אלא על ההתייחסות. למשל חבר נשאר בבית אבל הוא בא ואומר, "חברים, חשוב לי להיות איתכם", זה בכל זאת מראה יחס של חשיבות לעשירייה וזה נותן הרבה כוח, לעומת זאת יש כאלה שלא נותנים אותו יחס. האם אנחנו צריכים לדרוש את זה או לא?

היחס חשוב מאוד. אנחנו צריכים לכבד כל אחד עבור היגיעה שהוא נותן, ובזה הוא גם נותן דוגמה לכולם.

תלמיד: אני זוכר שסיפרת לנו שהיה אצלכם אחד שלא היה מגיע לשיעורים אלא רק ביום שישי או שבת, עוזר בהכנת הסעודה והולך הביתה. והייתה לכם התפעלות גדולה ואמרת שזה דבר חשוב וגדול. בנקודה הזאת, אם קשה לחבר להגיע אבל הוא מראה חשיבות וזה נותן המון כוח לחברים, האם אנחנו צריכים לעשות מאמצים יחד ולראות איך דורשים ממנו יחס ולא מעבר לזה?

זה היה מקרה מיוחד, אבל זו באמת דוגמה טובה. הוא עבד ב"תנובה", מפעל שאוסף חלב מכל הארץ, לכן הוא לא יכול היה להגיע לשיעור בוקר, כי בשתיים בלילה ואפילו מהערב, היה יוצא להביא חלב למפעל מרפתות בכל מיני מקומות בארץ. הוא עבד שם הרבה שנים. אני הכרתי אותו כשהוא כבר יצא לפנסיה, אבל התחשבנו בו. צריך להתחשב בכל חבר. יש כאלה שקל להם לקום, יש כאלה שקשה להם לקום.

אני הגעתי לרב"ש, וכשהיה צריך לקום, קמתי, לא הרגשתי התנגדות לזה מצד הגוף. אבל ראיתי אחר כך איך קמים החברים, היו כאלה שלא יכלו לקום, הם קמו ונפלו, וכאב לי לראות את זה. אבל לפני שגיליתי את זה זלזלתי בהם, "איך אתה לא יכול לקום?". אבל כשראיתי עד כמה קשה לו, איך הוא היה קם ונופל אף על פי שהוא השתדל, ראיתי שזה למעלה מכוחותיו. ישנם כאלה.

שאלה: דנו על זה בעשירייה והגענו למסקנה שאנחנו בטוחים שכל אחד עושה באמת יגיעה והתכונות שלו לא משתנות. מה עלינו לדרוש מהחברים?

תמיכה הדדית, כי ללא התמיכה לא אוכל להשיג שום דבר. אני יכול להיות אפילו שוורצנגר, אבל במאבק עם האגו שלי אני אהיה אפס, לכן אני חייב את העזרה של החברים. ואם הם ישנים, אז הם לא יעזרו לי.

תלמיד: הדוגמה שתיארת בספר "תמיד איתי" נותנת הרבה התפעלות. שכאשר היה שיעור אצל רב"ש, נכנס תלמיד והתיישב, הכינו לו קפה, והרב"ש אמר, "הבן אדם הזה לא היה פה עשר שנים", והיה אחד שבא אחרי חמש עשרה שנה. אני מתפעל מאד מהמקובלים, מהכמיהה שלהם להכיר הכול.

לנו יש היום הכול, יש לנו אינטרנט, יש לנו מורה כל כך רגיש שאפשר לחבק אותו בלב. כל חבר חשוב. גם אלינו חזר חבר שהיו לו עסקים בגשמיות, תמיד חשבתי עליו, וכל החברים חושבים עליו כך שאנחנו אתו ממש בלב אחד.

שאלה: האם פעולות בחיבור הן תפילה שלימה?

כן.

שאלה: אמרת לנו קודם שאתה יכול לשבת בחדר כל היום וללמוד בלי לצאת וזה מספק אותך. אני זוכר שסיפרת לנו שהיית הולך לטייל עם אשתך אחרי שיעור בוקר חצי שעה ברגל ונתת חשיבות גם לפעילות גופנית. אנחנו יודעים שבלי גוף פיזי בריא קשה לנו גם להתקדם ברוחניות כי התיקון הוא בעולם הזה. מה אתה יכול להגיד לנו על זה?

כן. צריך גם לעשות תרגילים.

שאלה: על איזה מכשולים עלינו להתגבר בדרך לחיבור בינינו כדי להגיע לברכה? איך להעלות את חשיבות ההתקרבות בינינו? מה חסר לנו, האם מאמצים פנימיים או תנאים חיצוניים גם משפיעים על זה?

חסרה לנו רגישות כלפי החברים. כי ביחסים בינינו שם מתגלה הבורא, הוא נמצא בינינו. זה מה שאנחנו צריכים להסביר לכל אחד ולכולם, להסביר שבזה תלוי גילוי הבורא, ברגישות ביחסים בין חבר לחבר.

תלמיד: אצלנו יש התקרבות והרגשת קרבה, אבל עם זאת מרגישים מכשול.

זה בדיוק אותו מכשול שאנחנו חייבים להוציא מהשורש. זה בדיוק אותו המקום שבו נמצאת תכונת ההשפעה.

שאלה: בכל יום קורים תיקונים חדשים באדם. איך אפשר להרגיש את זה? כי נראה לי שכל יום דומה לקודמו.

תשתוקקי להתקרבות גדולה יותר ויותר לחברות בכל יום, ואז תרגישי את זה.

שאלה:, אם מישהי לא נותנת מאמץ, לא באה לשיעור, או רוצה להתחבר עם החברות כל כמה חודשים, או אחרי שנה, האם היא עדיין יכולה להישאר בעשירייה?

לא, היא לא נשארת בעשירייה, אבל אנחנו יכולים בכל זאת להשתדל להשפיע עליה שתחזור לעשירייה.

שאלה: עברנו הרבה כנסים, הרבה תקופות, קורונה ועכשיו מלחמה. מה קורה עם החיבור שלנו? איך אתה רואה את המצב של הכלי העולמי במהלך כל זה?

הכלי עובר כל מיני מצבים ועל פניהם מתקרב לתיקון הכללי. אומנם אנחנו עוד לא רואים אותו באופק, אבל בכל זאת כך זה קורה. לכן אנחנו צריכים לקבל את כל הדברים שיורדים עכשיו על העולם וגם עלינו כדבר הכרחי. מגיע לנו לעבור כל מצב, מפני שלפי הטבע שלנו ולפי מטרת התיקון אנחנו צריכים להתכלל בכל מצב כדי להגיע לתיקון הכללי. נקווה שזה יקרה ממש, אם לא היום, אז מחר.

שאלה: האם חשיבות המטרה כוללת בתוכה את כל תיקוני הנשמה האפשריים?

כן.

שאלה: מה הקשר בין הברכה והקללה והעבודה הפנימית של כל אחד בעשירייה?

ביחס שלנו בעשירייה, אנחנו בדיוק קובעים אילו קשרים יש לנו בין הברכה והקללה בעבודה שלנו, ובהתאם לזה אנחנו מתקרבים לתיקונים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתכלל עם כל מצב שמגיע לעולם. המצב הנוכחי מאוד רציני גם בפנימיות שלנו וגם במצב העולם. איך להתכלל במצב הנוכחי, מה זה אומר?

נתכלל עם כל מצב, ומכל מצב נדרוש חיבור והשגת הבורא וזה יהיה התיקון לכל מצב.

תלמידה: האם ההתכללות היא לחזק את התפילה שלנו לכל מצב, להעמיק את התפילה והחיבור?

כן.

(סוף השיעור)