שיעור בוקר 03.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 525,

"שמעתי" מאמר י"ג: "ענין רמון",

"משעתי" מאמר י"ד: "מהו רוממות ה'"

שוב אנחנו מתחילים את היום שלנו, רואים שהעולם מתקדם באותו התהליך. וזה נקרא שהבורא מוביל אותנו מיום ליום בצורה עקבית. ואנחנו צריכים יותר ויותר לשים לב לכל התנאים שהוא מסדר בתוכנו וסביבנו, כדי להיות עימו בדבקות מתגברת מיום ליום. נקווה שאנחנו נבין את העניין הזה, זה עניין של הבנת הלב, עד כמה שלב כל אחד ואחד מתחיל להרגיש אפילו ללא מילים, שיש כאן עוד מקום להיכנס יותר פנימה, ולהשתלב במה שהבורא נותן לנו. בכל רגע, בכל יום, אנחנו צריכים להרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים עימו, למרות שיש כאן כל מיני הפרעות חיצוניות וכל הזמן אנחנו נמצאים בדאגות.

לצערי אני מקבל כל מיני אימיילים, אנשים נמצאים במצבים לא פשוטים, אישיים, במשפחה, בעבודה, בבריאות, בכלל, בהסתכלות הכללית על החברה, המציאות, המדינה שבה הם חיים. אני מבין אתכם, אבל למעלה מכל ההפרעות האלה אנחנו צריכים להיות דבוקים בטוב ומיטיב, שהוא נותן לנו רק טוב. וכל הבעיות האלו שאנחנו מרגישים הן מתעוררות בנו עקב אי הסכמה, אי הבנה, אי הרגשה שלנו עם הבורא. כמו שלמדנו איתכם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהבנת ההשגחה זה מפתח להרגשת כל טוּב, ואי הבנת השגחת הבורא עלינו היא בעצם הסיבה להרגשה הכול ברע.

אז נשתדל בעזרה הדדית יחד. ואני ממליץ תהיו יחד יותר מקושרים בתוך הקבוצה, כל אחד בעשירייה שלו, עד שאתם מגיעים למצב שבאמת כל דבר רע אתם מתעלים מעליו באמונה למעלה מהדעת, ורואים שזה דווקא טוב. שכל הרע שמתגלה זה נקרא שמתגלה ב"עולם המדומה", לפנינו, כדי שאנחנו נתעלה מעליו לעולם האמת.

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 525, חלק "מאמרי שמעתי", "שמעתי" י"ג, "ענין רמון".

יג. ענין רמון

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה")." זאת אומרת, הבורא מגלה לנו כאלה מקומות ריקניים, כדי שאנחנו דווקא נעמיד את עצמנו מעל המצבים האלו באמונה למעלה מהדעת. להגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", שמה שאנחנו מרגישים בכל מצב ומצב שהוא מביא לנו, מרגישים רע, מרגישים חוסר אונים, מרגישים ריקנות, זה כדי שאנחנו נרצה להיות במצבים האלו דווקא באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, להשתדל להתייחס למצבים האלה כאילו שהם מלאים. ואין שם שום מילוי, רק אנחנו מתייחסים לזה כך, כי על ידי זה אנחנו בונים מגן להסתרה.

"נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת." אז אותו מקום ריק שמתגלה, או אפילו שלילי, הוא עכשיו ממלא אותו עם זה שהוא רוצה ללכת בלי למלא אותו, אלא רק בדבקות בבורא. "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה."

זאת אומרת, שאני לא רוצה שום מילוי, שום תשלום, כלום, לא במוח ולא בלב שיהיה לי טוב, שיהיה נעים, שיהיה לי מובן, לא. אני רוצה רק דווקא על פני כל הריקניים האלו שמתגלים, אני רוצה מעליהם ללכת כאילו שהמקומות האלה, המצבים האלה, הם מלאים בכל טוּב וידיעה, במוח ולב, בהרגשה טובה ובהבנה שלמה.

כאילו שזה כך, אבל בעצם לא, זה לא כך, ואני לא רוצה שיהיה כך. אני לא רוצה שהבורא ימלא לי אותם באמת עם המילויים האלה, במה שאני הייתי רוצה. שמה שאני הייתי רוצה שיישאר ריק, ואני כבר אעלה לדרגה שאת המקומות האלה אני ממלא באור החסדים, בהשפעה, אין ולא צריך. "ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת." זאת בדיוק הסיבה לאותם המצבים שאנחנו עוברים ומרגישים בהם כל כך רע. והמצבים האלה הם יכולים להיות מצבים גשמיים, כמו שכותבים לי על כל מיני תופעות שיש לאדם, גשמיות, והוא מסכן, לא יודע מה לעשות עם זה, או תופעות רוחניות. והמצבים קשים, אבל יחד עם זה שאנחנו צריכים לסדר אותם במישור הגשמי, לא לזלזל, לסדר במישור הגשמי, יחד עם זה אנחנו צריכים לצפות לעזרת ה', שאנחנו נרגיש מילוי בחסרונות האלה, מילוי רוחני.

איזה מילוי רוחני? אמונה. זאת אומרת, ריקנות יש לי וריקנות אני רוצה, אני לא רוצה למלא את זה עם שום דבר גשמי, [אלא] הבורא שיתחיל להתגלות. בכל המצבים האלה אני רוצה לראות את השכינה, שזה מגיע לי מהבורא, והבורא שם שיתגלה.

"וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

קריין: נקרא שוב, "שמעתי" י"ג, "ענין רמון".

יג. ענין רמון

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

שאלה: לא הבנתי, הריקנות מתמלאת על ידי זה שאני נותן לחבר, או על ידי התפילות שלי לתת לחבר?

את הריקנות אנחנו צריכים למלאות בזה שבטוחים שהבורא נוכח בתוך הריקנות הזאת, זאת אומרת שנוכחות הבורא במקום הריק שהוא לא מגולה אלא אנחנו רק מתארים אותו שכן נמצא בזה זה נקרא "אור החסדים".

שאלה: כאשר יש לך איזה רצון שלילי מעל זה אתה מתקשר עם החבר ואתה מקבל איזו תמיכה, איך להמשיך את זה ולא להיות מסופק בזה אלא באמת שבריקנות הזאת לגלות את נוכחות הבורא זה לעשות את זה לשמו?

הבורא נותן לנו כל מיני מצבים, אתה רואה מה שהוא עושה עכשיו עם כל האנושות, לא משאיר אף אחד באיזו דרגה, רמה שהאדם יכול להרגיש שהוא משהו, כולם מאבדים את החשיבות, כולם מאבדים את כוח ההתמדה, לאט לאט כאילו יוצא אוויר מכל העולם.

אף אחד לא מרגיש את עצמו בטוח, אף אחד לא מבין מה שקורה ומה שיקרה ובצורה כזאת הבורא לאט לאט מקדם אותנו למצב הטוב שאנחנו נצטרך לחפש יסוד לא באור החכמה, לא בכוח, לא בידע אלא באור החסדים, בשייכות אליו וזה לאט לאט קורה כי באמת על מי יש לנו להישען רק על אבינו שבשמים. וכך אתה תיראה שיום יום זה מה שמתגלה.

תלמיד: מה זה אומר להיות שייך אליו, מה זה המצב הזה שאתה מגלה?

שרק על ידי הדבקות בו אנחנו יכולים להשיג את הביטחון, השליטה, המילוי אבל זה רק בהתחלה, אחר כך אנחנו לא צריכים על זה השגות, כוחות אלא רק להיות שייכים לבורא, דבקות בבורא זה בשבילנו כל המילוי.

תלמיד: אמרת בנוסף שצריך לתאר לעצמך בצורה נכונה את הריקנות מבלי לגלות את הבורא, מה זה בדיוק?

בעצם מתגלה לנו כמקום הריק, הנוכחות שלו מתגלה בנו כמקום הריק ואנחנו לא יכולים לגלות אותו בצורה ישירה אלא אנחנו ממלאים אותו רק לפי השתוות הצורה עימו, רק בזה שאנחנו משתדלים לייצב מתוכנו יחס אליו של השפעה ואהבה.

ואז אנחנו מגלים שהמקום הריק הזה הוא מלא בהשפעה, באהבה רק שאנחנו לא יכולנו לגלות אותו כי לא הייתה לנו תכונה כזאת, זה כמו שילד לא מרגיש עד כמה שאימא אוהבת אותו אז שהוא גדל אז הוא מבין עד כמה שהייתה אליו אהבה מאימא וזה מה שמקיים את היחסים אז ביניהם.

שאלה: הרגשת הריקנות זה מצב רגשי שהאדם נמצא, איך אפשר בעבודה להתייחס לריקנות בצורה עניינית?

אנחנו לא נלחמים עם ריקנות. אנחנו רוצים דווקא בזכות המקום הריק, למלא אותו ברוממות. אנחנו בונים כאן כלי חדש, מילוי חדש.

תלמיד: אבל כשהאדם נמצא תחת ריקנות הוא עובר ממש טלטלות רגשיות.

לא, לא. זה כדי שהוא דווקא את כל הטלטלות האלה הרגשיות והריקנות, זאת אומרת הריקנות מה שהוא מרגיש, שימלא אותו עם כמו שכתוב, ימלא אותו עם רימון. מה זה עם רימון? עם גדלות הבורא, רוממות ה'. זה כל העניין.

תלמיד: אבל מה אתה מייעץ בעבודה לחברים כדי שלא יפלו לתוך הרגשות האלו ויכולים כל הזמן להישאר ביחד?

אם אתם יחד, אין שום בעיה, אין שום בעיה למלאות את הריקנות ברוממות ה'. אבל אם אתם כל אחד לבד אין לכם סיכוי. זה יכול להיות רק בעשירייה.

שאלה: האם רימון מראה לנו את התרי"ג מצוות? זה מראה לנו את הרמז?

אני לא יודע, אני לא יודע כל העניין שלך עם תרי"ג מצוות, תרי"ב מצוות, מה אתה רוצה מזה. אני רוצה למלא את המקום הריק שם אני רוצה שיתגלה הבורא, אני רוצה למלאות אותו מצד אחד שהוא יתגלה כאילו בצורה גשמית, גסה, מצד השני, אני מבין שזה לא יכול להיות, אלא אני רוצה למלא את זה באור חוזר שלי, שהבורא הוא מרומם בעיניי, אמנם שאני לא רואה אותו אבל אני בונה את היחס שלי אליו. כי הבורא לא יכול להתגלות, הוא לא קיים בצורה שאנחנו יכולים לתאר אותו. רק לפי השתוות הצורה אני יכול לעשות את זה.

אני צריך לבנות בַמקום הריק כזאת תכונה שלי, שבתוך התכונה הזאת אני אגלה שאני תופס את הבורא. אני צריך גלאי לגילוי הבורא. מה זאת אומרת? שאם אני אגלה בַמקום הריק זה, אסדר בַמקום הריק הזה איזה שדה משלי, חסדים, השפעה, אז אני אגלה שגם הבורא מתייחס אליי באותה צורת ההשפעה. ככה זה, רק בצורה כזאת אני יכול לגלות. וכל התרי"ג שאתה אומר לי זה כל כך ריק בעיני שאני לא יודע מה להגיד.

שאלה: היראה בפני הבורא זאת הכוונה שלנו לחיבור?

גם כן.

שאלה: ברגעים האלה שלכל החברים בעשירייה יש קשיים כלכליים, מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, צריכים לבקש מהבורא שיסיר את הקשיים האלה? מה אני אמור לבקש עבור החברים?

רצוי שאנחנו נבקש מהבורא דביקות, חיבור, לגלות את היחס שלו הטוב, לא אותו! אלא היחס שלו הטוב בכל מה שהוא נותן. שאנחנו מבקשים לא לשנות את המציאות, שהמציאות תהיה כמו שתהיה, אלא "לא להתייאש מרחמים", שאנחנו רוצים לגלות רק את היחס שלו הטוב בכל זאת. ומה שאנחנו מרגישים רע, אנחנו מרגישים רע כלפי הרצון לקבל שלנו, ואנחנו רוצים להשתמש במצב הזה ולבקש ממנו שייתן לנו כוח, אור החסדים שאנחנו נגלה בכל הדברים האלה רק כוונות הטובות שלו.

שאני עוד יותר נדבק אליו במצבים שאני מרגיש את עצמי בצמצום, בהסתרה, בחוסר אונים, עוד יותר אני זקוק בו ועוד יותר אני משייך את עצמי אליו. ולא בגלל שאין לי כלום, אלא אני מבין שזה שאין לי כלום, הבורא עוזר לי שאני יותר ויותר אהיה דבוק אליו.

תלמיד: האם אני צריך לעזור לחבר להתפלל בעצמו או שמספיק שאני אתפלל עליו?

רצוי גם אתה וגם הוא, ויחד וכל אחד לחוד. רצוי לעורר תפילה לכל העשירייה ובכל עשירייה יחד, אז זה ממש טוב. ולדבר על זה מה אתם רוצים, ללבן את העניין איך אתם פונים לבורא. זה מאוד עוזר, הוא מאוד אוהב את זה.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שלא יהיה להם את הפחד הרוחני הזה שמקדים את הגילוי של הבורא?

תראו, נגיד אנחנו מתאספים עכשיו, לומדים. כל המחשבות וכל הרצונות שיש בנו, זה בא מהבורא. כל התנאים הפנימיים והחיצוניים שבכל אחד ואחד ושבכולנו יחד ובכל העולם שסביבנו, הכול בא ומייצב את הבורא. ביחס שלו הוא מייצב לי את כל המציאות. מה אנחנו צריכים להגיד? שכל מה שהוא יצר ועשה כרגע כל זה לטובתנו, שאנחנו מתוך זה צריכים לפנות אליו. ובאמת אין עבודה שלנו אחרת אלא רק שאנחנו מתחברים ומתפללים ומבקשים ממנו. מה מבקשים ממנו? לא שישנה את המצב שכאילו הוא עושה רע ואני עושה טוב. הוא עושה תמיד טוב אפילו שנראה לי רע, אז אני צריך לשנות את עצמי ולא את המציאות שנראית לי.

זה מה שקורה לי שאני מקבל מכתבים מהחברים, שאומרים עד כמה שקשה להם. ואני מבין וכואב לי הלב ממש שיש להם כאלה בעיות, אבל התגובה היא צריכה להיות אחרת. לא שהבורא ישנה את המצבים שהוא שולח לנו, כי המצבים שהוא שולח לנו הם מצבים טובים, אלא אנחנו מגלים אותם בכלים המקולקלים שלנו כמצבים מקולקלים. ואז אנחנו צריכים לבקש מהבורא לא שישנה את המצב, אלא שיעזור לי לתקן את עצמי, שישנה אותי עד שאני אראה את המצב כגן עדן. זה העניין. ולזה אנחנו צריכים כולם להתפלל, לבקש, לדרוש, להיות עימו בקשר יום יום, רגע רגע כמה שאפשר. זה נקרא עבודת ה'.

שאלה: ממה נובעת הרגשת הריקנות?

הרגשת הריקנות נובעת מזה שהאדם לא נמצא בקשר עם הקבוצה ולא מתחזק דרך הקבוצה כדי להיות בקשר עם הבורא, ואז נראה לו שהוא נמצא במקום הריק. וממש אין ריק ברוחניות, ובכלל במציאות אין מצב ריק, אלא הוא תמיד מלא אבל אנחנו לא מרגישים אותו. אנחנו נמצאים בעולם אין סוף שאור אין סוף ממלא את כל המציאות, אבל מי מרגיש אותו? אנחנו נמצאים אחרי סולם של הסתרות.

שאלה: מה הכוונה ידיעה ללא אמונה?

אם אנחנו מדברים על ידיעה ללא אמונה, זו בהמיות, זו גשמיות, זה מדע.

שאלה: איך לחשב מה אני יכול לתת לעשירייה ומה הכרחי עבורי, בהיעדר דברים הכרחיים?

אני צריך להתחבר לקבוצה בצורה כזאת, שמה שאני נותן לקבוצה זה מה שאני נותן לעצמי. אחרת אני לא יכול לענות.

שאלה: הריקנות מורגשת בעשירייה מחוברת או באדם הפרטי?

גם וגם, אבל יש הבדל אם היא מורגשת באדם אחד בודד או בעשירייה כולה. עשירייה כולה שמשיגה את הריקנות זו ריקנות רוחנית, מה שאין כן אדם שמשיג ריקנות זו ריקנות גשמית.

שאלה: איך העשירייה יכולה בצורה רגשית להתכלל בדאגה לעולם, כדי שזאת תהפוך להיות לאנרגיה של חיבור בעשירייה כדי להעביר לעולם את אור החיבור?

תנסו, תתחילו, ואם יהיו שאלות אנחנו נבדוק אותן. הכול לפי מה שמספרים לנו מקובלים. יש לכם את הספר "שמעתי" ואתם יכולים לראות שם, זו ממש התורה הרוחנית שלנו.

שאלה: האם הרגשת הריקנות היא המניע לנסות ולשנות את המצב בעצמי?

ודאי. הרגשת הריקנות היא העיקרית, היא הפועלת. לכן כל הפעולות מצד הבורא אחרי שהוא גילה את מלכות דאין סוף בצורת אין סוף, הוא הביא אותה למצב של צמצום, מלכות מצומצמת. ושני המצבים האלה מלכות דאין סוף מלאה ומלכות דאין סוף ריקנית, ביניהן הוא מתחיל לבנות את הבריאה, את סולם המדרגות של העולמות, של הנשמות וכן הלאה.

שאלה: הרבה פעמים הרגשת הריקנות משתקת את האדם. איך נכון לשתף את העשירייה ואיך העשירייה יכולה לעזור לאדם כזה שנמצא בכזאת הרגשה?

אם אדם מחובר לעשירייה, אין לו שום בעיה, הוא מרגיש שכל המצבים הפרטיים שלו הופכים להיות למצבים של העשירייה. ואז אין לו בעיה של ריקנות או לא ריקנות, הוא יודע שכל הדברים האלה מגיעים כדי לקדם אותם יחד למטרה. יש לו ביטחון מזה, הרגשת כתף, חיבוק וחום מהחברים. הם עושים את זה יחד. יחד זה משהו אחר לגמרי, יחד זה רוחניות. אם הוא מרגיש לבד, זו הבהמיות, הגשמיות. לכן, אין להשוות בין שני הדברים האלה. אם האדם מרגיש לבד, לא מתחשבים עימו והוא לא נחשב בכלל.

תלמיד: ואם הוא מרגיש בין לבין, זאת אומרת שמרגיש לבד אבל מבין שצריך להיות במקום אחר, איך הוא צריך לפעול נכון?

צריך ממש ליפול על הקרקע לפני החברים.

תלמיד: מה זה אומר?

שיבטל את עצמו. מה יש כאן לא להבין?

תלמיד: אמרת בתחילת הדברים שחברים משתפים אותך וזה מאוד כואב לך, ואז יש לך הזדמנות להתכלל. אבל נניח שחבר לא משתף, מה העשירייה יכולה לעשות? איך אפשר לתמוך בחבר?

תנו לו דוגמה, תראו לו עד כמה אתם משתפים זה את זה וכולנו יחד הופכים להיות נמצאים ברצון אחד, במטרה אחת, מקבלים את כל ההפרעות כאחת וכן הלאה. תראו לו את זה, שתהיה לו קינאה והוא יצטרף.

שאלה: מה ההבדל בין ריקנות לחיסרון?

ריקנות זאת הרגשה שאני ריק, חיסרון זה לא ריקנות, חיסרון זה שאני רוצה משהו. זאת אומרת, ריקנות שאני רוצה למלא אותה במשהו מסוים, זאת ריקנות עם סימן שלילי, מינוס, זה חיסרון.

שאלה טובה.

שאלה: האם היראה מה' מגיעה כתוצאה מזה שאני מרגיש שאני לא יכול להתכלל בעשירייה?

יכול להיות גם. ודאי. יש עוד סיבות, אבל זאת סיבה נכונה.

שאלה: איך בונים יחס לבורא בצורה כזאת שזה באמת יהיה להשפיע ולא עכשיו ייתן איזה מילוי, סיפוק, ירגיע את המצב?

זה רק בעשירייה, אין כאן מה לעשות. אם אתה נמצא בעשירייה יהיה לך תמיד אפשרות לבנות פנייה לבורא בצורה נכונה. אם אתה לא קשור איתם אז חבל על המאמצים.

שאלה: בסוף המאמר כתוב "שענין יראה הוא בחינת אמונה," ממה מתפתחת יראת ה' וממה היא מורכבת?

יראת ה' מתפתחת מזה שאדם מרגיש שלא יכול להתקשר לקבוצה, שלא יכול להשפיע לחברים, שלא יכול להיות משפיע בקיצור, ואז הוא זקוק לבורא שייתן לו כוח השפעה, כי רק הבורא יכול לתת.

שאלה: אם אתה יכול שוב לבאר מה ההבדל בין ריקנות לחיסרון?

אני מרגיש שאני רעב. מרגיש. זו ריקנות בבטן. אני מרגיש שאני רוצה משהו מיוחד לאכול, זה נקרא חיסרון. ושאני רוצה דווקא את זה, ושום דבר אחר חוץ מזה, אז החיסרון שלי הוא מבורר, מכוון, ואז אני הולך לממש אותו. מה שאין כן ריקנות סתם זה לא חיסרון, זאת אולי יכולה להיות רק הכנה.

שאלה: אם חבר עוזב בגלל הרגשה של ריקנות, מה אני יכול לעשות כדי לעזור?

הוא לא מבין שהרגשת הריקנות היא הכרחית כדי להגיע למילוי? איך יכול להיות? זה כמו שאתה נמצא לפני הארוחה, אז נגיד אתה היית כמה שעות עכשיו ללא אוכל, ויש לך מקום ריק, ואתה נמצא לפני שאתה מקבל, אז כמה שאתה רעב יותר, יהיה לך תיאבון יותר, יהיה לך גילוי הטעמים יותר, תענוג יותר. אז למה אתה עוזב? דווקא ההיפך, שיש לך כאלו נטיות טובות למילוי, אתה תשמח מזה ותתחיל לפתח את היחס שלך לזה. אני לא הייתי בורח, אני הייתי ממשיך עד שאני מקבל. צריכים לדפוק, ולדרוש.

שאלה: האם בזמן הרגשת הריקנות אדם יכול לבקש מהבורא שייתן לו כוח להשפיע לחברים? דווקא לבקש עבורו.

כן, אפשר.

שאלה: איזו עבודה פנימית צריכה להיעשות כדי לראות את כל מציאות, בכל המצבים שלה, כטובה?

רק חיבור. אתם חייבים שוב לעבור על כל המאמרים של רב"ש על החיבור. רק בחיבור אנחנו מגלים את הדברים. וזה הולך בגלים, לפעמים יותר לפעמים פחות יש כזאת הרגשה בעשירייה. אני מקווה שלכולם יש עשיריות, שכל אחד נמצא בעשירייה, שכל אחד כמה פעמים ביום מתקשר לעשירייה, מברר שם כל מיני דברים, ויש לכם חיים פנימיים בתוך עשירייה. ולא חשוב איזה מצבים הם עוברים, טובים, רעים, איזה גלים יש שם, אבל העיקר שאדם משתתף ושהוא מברר את הדברים האלה ככה במתח, באקשן.

שאלה: איך אנחנו מבקשים את המילוי מהבורא כשאנחנו לא נמצאים "מעל הדעת"?

אנחנו מבקשים. לבקש אתה יכול. לבקש זה לא אסור. אתה יכול לצעוק ולבקש, נתנו לך רק תנאי אחד, אם אתה רוצה להגיע לבורא, ואתה רוצה שהוא יפנה אליך בחזרה, אז אתה צריך לעשות את זה מתוך העשירייה כי זו התבנית של הוי"ה שאם אתה מתכוון אליו, אתה תמצא אותו שם. תתחבר עם כל העשירייה כמה שיותר בגוף אחד, ברצון אחד, בבקשה אחת.

תַפנה את זה לבורא, ובורא זה מרכז עשירייה, זה החיבור של כל הרצונות והכוונות שלכם, תפנו בצורה כזאת אליו, לכוח הזה הדמיוני כביכול, ואתם תראו שאתם מקבלים משם תגובה. אתם תראו שככה הוא מתגלה. כביכול איך יכול להיות שמתוך זה שאנחנו מתכווצים ורוצים ככה להגיע אליו ומכוונים את עצמנו, פתאום אנחנו רואים שמשם הוא מתגלה? ככה זה עובד.

שאלה: בכל זאת רוצה לחדד את השאלה של הרגשת הריקנות, זו הרגשת בעיות וטרדות כמו שציינו החברים.

זו הרגשת חוסר נוכחות הבורא בעולמי.

תלמיד: שמעתי שתי גישות פה. יש הרגשת בעיות וטרדות שמרגיש אדם, ויש הרגשת בעיות וטרדות שמרגיש אדם, או הרגשת ניתוק מעשירייה. זאת אומרת ניתוק, מנותק, לא קיימת עשירייה, לא קיים בורא. מה זאת הרגשת הריקנות בין שני המצבים האלה?

הרגשת הריקנות זה הרגשת חוסר קשר ביני לבין חברים, שבתוכם אני מרגיש חוסר קשר בינינו לבורא.

תלמיד: וטרדות ובעיות זה לא שייך להרגשת הריקנות?

לא. כן, אתה יכול להגיד, אבל זה גשמי.

שאלה: השאלה היא בעצם ממצב כזה של ריקנות, שבו האדם מנותק למעשה מהעשירייה, הוא נמצא בריקנות, ואתה אומר שצריכים לבקש מתוך העשירייה, אז איך בכל זאת הוא מבקש מהעשירייה אם הוא מנותק ממנה? איך להגיע למצב הזה?

שיעשה מאמצים. אין לי כאן ברירה. דיברנו הרבה, אדם צריך להשקיע את עצמו בקשר עם העשירייה, לבקש מהעשירייה להתפלל עימו.

שאלה: איזו עצה אתה יכול לתת לנו שלא ניפול להרהורים בריקנות אצלנו ברגע האמת, גם בגשמי וגם ברוחני, איך זה מתבצע?

כל הזמן להיות בקשר גשמי ביניכם, וכל הזמן לקבוע לעצמכם פעולות רוחניות, אפילו פסוקים מ"תהילים" או משהו, שאתם כל הזמן משתמשים בהם כדי להיות בקשר ביניכם. תנסו בפועל כך לחזק את עצמכם.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 525 "שמעתי" י"ד "מהו רוממות ה'".

יד. מהו רוממות ה'

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

שאלה: לאיזו תגובה מצפים מהתפילה?

מה שמבקשים, לקבל. מה זה יכול להיות? תפילה זו בקשה. אנחנו מתפללים מחוסר, שחסר לנו משהו. נקווה שאת החיסרון הזה הבורא ימלא.

שאלה: לנסות לדמיין, לנסות להמחיש, לצייר לעצמי משהו שאני רוצה?

אין דבר כזה לדמיין. חיסרון צריך להיות חיסרון ולא דמיון.

שאלה: האם אתה חושב שהמצב של האנושות שהולך ונהייה יותר ריקני יביא אותם דווקא לרצון לחיבור או למצבים קשים?

מה הסתירה בין מצבים קשים וחיבור? צריכים להיות קודם כל מצבים קשים, ושהמצבים הקשים האלה יכוונו אותם לחיבור כפתרון. וכאן באמצע יכולה להיות ההכוונה שלנו, שאנחנו נסביר להם שאת כל המצבים האלה, אנחנו בעצמנו מזמינים מחוסר החיבור שלנו וצריכים להתחבר, ואז במקום החוסר, במקום הצרות יבוא מילוי וכל טוב.

בקיצור, אנחנו צריכים להסביר לאנושות שבחיבור בין כולם, שם נמצא כל טוב. זה הכול. אבל להסביר ולהסביר יום יום, יום יום.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי ללכת מעל החשבונות שלנו לטובת עצמנו, ודווקא לקבל את ההחלטה מהבורא, במה שהוא רוצה עבורנו?

זה רק על ידי חיבור בעשירייה. אם אין את האדפטר הזה בינינו לבורא בתוך העשירייה, שהוא ממש כמודם שמחבר בינינו, בין כל אחד ואחד לבורא, אז הבורא לא שומע. הוא שומע עשר ספירות, זה מנגנון שהוא נמצא בו. אם אנחנו, כל אחד הוא אחד, הוא לא שומע, הוא רק מגדיל צרות, בעיות, אפשרויות למיניהן כדי שאנחנו נתחבר, כמו שכתוב במאמרים על החיבור "מתן תורה", "ערבות" וכולי.

שאלה: מה זה אומר, "השכל החיצון" ואיך זה קשור לעבודה הרוחנית?

"שכל החיצון" זה נקרא השכל שלי שבו אני חי בעולם הזה בניתוק מרוחניות. זה נקרא שכל החיצון.

שאלה: מה אני צריך לעשות כשיש לי הרגשה של ריקנות כי חבר שלי אולי לא נמצא בשיעור או באחד החיבורים שלנו?

אתה צריך לפנות לכל יתר החברים ולעשות את כל המאמצים כדי להביא אותו לחיבור. אפילו עכשיו בזמן השיעור, תתקשרו אליו, תעשו הכול כדי שיתחבר. תבקשו ממנו יחד כולכם שיעשה לכם טובה. הוא יתבייש וזה טוב, יהיה לו מזה תיקון טוב.

שאלה: מהי ההבחנה בין עבודת החבר בתוך העשירייה לבין התיאור של בעל הסולם של יכולת האדם לתרץ שאלותיו? הוא כותב במאמר, "שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו".

הפתרון הוא פתרון אחד. הוא צריך להתכלל בעשירייה, הוא צריך לגרום שההתכללות הזאת שלו בעשירייה תהיה כרשת קשר ביניהם, שהקשר הזה יתמלא באור החסדים ואז בתוך אור החסדים הם יתחילו לגלות את אור החכמה. זאת תהיה התשובה האמיתית. כך זה עובד, הכול נמצא ברשת קשר ביניהם, כי הם בזה מתארים את הבורא. איזו דמות יש לבורא? י' ה' ו' ה', כשהם מסדרים את זה ביניהם, בקשר ביניהם, עשר ספירות, אז הצורה המסוימת בעשר ספירות היא נקראת "בורא", בוא וראה. ואז אני מגיע לצורה הזאת ואני מגלה את היחס שלו אלי, אלינו, לכולנו. אבל רק מתוך עשר, רק מתוך הרשת.

שאלה: האם נכון כצעד ראשון לתפילה לבקש "תן לחברים שלי כוח להכיר במצב הנוכחי כריקנות כדי למלא בו את גדלות הבורא"?

יפה מאוד.

שאלה: אור החסדים שאנחנו בונים בקשר בינינו, משתדלים בתפילה, זה אומר ששם אנחנו מגלים את הה-ו-י-ה? מה זאת המערכת הזאת בתוך הקשר שלנו?

אנחנו בונים בינינו כאלו יחסים שהם הופכים להיות לרשת קשר בינינו, והרשת הזאת היא מתארת לנו מי זה הבורא. אין בורא, הבורא זה בוא וראה, שאתה מגיע ובונה בקשר שלך עם החברים כזאת צורה. אתה בונה את הבורא, "אתם עשיתם אותי", כך הוא אומר.

כי אחרת הוא לא יכול להתגלות. רק בתוך הנבראים שעושים את כל התנאים כדי לגלות את הדמות שלו ביניהם. "ביניהם" זה נקרא שכל אחד מהם צריך לעשות על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, להתקשר לחברים אחרים, לבנות ביניהם רשת קשר וכך ברשת הקשר הזו מגלים את דמותו. איזו דמותו? עשר ספירות שנמצאות בצורת יחסים כאלו או כאלו ביניהם, וזה נקרא "הבורא".

ואז האורות האלה שנמצאים בתוך הרצונות האלה, בתוך הכלים האלו, כשהם עוברים ומאירים כל פעם כך או כך, זה הבורא כך מדבר איתנו. ואנחנו מרגישים ומבינים את זה, כי אנחנו מרגישים בתוך הקשר בינינו מה הוא רוצה להגיד. ממש. כי כולנו נמצאים בקשר בינינו בעשירייה כמו שנמצאים באיזו חללית והבורא כך מתגלה לנו.

תלמיד: מה הם האורות האלה? האורות האלה הם הרצונות של החברים?

עשרה אורות שהם עוברים עלינו, כשאנחנו מחוברים בעשירייה אחת, ובכל אחד עוברים אורות. האור הוא אחד, אבל כשהוא עובר על כל אחד במידה ובאופן הקשר שלו עם החברים האחרים, יוצא שלכל אחד יש לו אור מיוחד, ואז כל האורות האלה יחד הם מסבירים לנו מי זה הבורא.

שאלה: האם כדי ללכת או לעלות לאמונה מעל דעת אני צריך לראות שאני תלוי בבורא ושאין לי שום רצון?

כך כל פעם אתה צריך לגלות שאין לך כלום. כל פעם. כל מדרגה ומדרגה היא מתחילה מריקנות.

שאלה: האם כל העניינים בין המצבים הם תלויים בזיווג, מסך ואור חוזר?

וודאי. איך יכול להיות אחרת? אין לך שום דבר חוץ מבורא ונברא. נברא זה רצון לקבל. הבורא זה אור, רצון להשפיע. הנברא כדי להיכנס במגע עם הבורא ולגלות אותו, הוא צריך לעשות על עצמו צמצום, מסך ואור חוזר, ואז הפעולות שלו יהיו כפעולת הבורא, על מנת להשפיע בצורה הדדית זה לזה. אין יותר.

סך הכול, אני אגיד לכם, חכמת הקבלה היא דבר מאוד מאוד פשוט. כל הבעיה היא לגלות את העיקרון הזה למעלה מהדעת. איך אנחנו כל פעם מתעלים, איך אנחנו כל הזמן נעזרים בסביבה כדי שתמשוך אותנו ואת הסביבה עוד ועוד קדימה. יותר נכון, כדי לדחוף את הסביבה עוד יותר קדימה, ואני ממטה מהם דוחף אותם למעלה.

שאלה: אם אני לא צריך לצפות לתשובה מהשכל אלא מהבורא, אז למה אני צריך לצפות ואיך זה יכול להיות, איך אני יכול להבדיל אם זה מהבורא או זה מתוך הדעת?

אני מצפה לחיבור עם החברים עד כדי כך צמוד שאנחנו נרגיש את עצמנו כאילו נמצאים ברצון אחד, ואז בתוך הרצון הזה מה שאנחנו נגלה זה יהיה גילוי מהבורא.

שאלה: ההרגשה הזאת של המקום הריק, זו הבחירה החופשית, זה המקום שבו אני חופשי לגמרי מהבורא?

במצב הריקני יש הרבה הבחנות, אני לא יכול לענות לך בדיוק. אבל אחת מהן היא שאתה מרגיש מה שנקרא "אין א-לוהים בקרבי", שאין לי קשר עם הבורא. בכללות אפשר כך להגיד.

(סוף השיעור)