("כתבי בעל הסולם", עמ' 498)
שיעור 7
שיעור בוקר 24.03.10 – אחרי עריכה
"ברור, שבעת שאנו רוצים לעשות איזה מכונה, שתהיה תחליף למלאכת הטבע, הרי אנו צריכים מתחילה להתחקות היטב בהמנגנון של הטבע, אשר אז יכולים לסדר בדומה לה מנגנון מלאכותי, כמו המכונה הטבעית.
למשל, כשאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף לבטן תרנגולת המחממת ביצים ומולידה אפרוחים, הרי אנו מחויבים להבין היטב מתחילה את דרכי הייצור והתפתחות הכחות של הטבע, הפועלים תוך בטן התרנגולת. ואנו מתחקים אחריהם ועושים מכונה, בדומה לבטן התרנגולת, המוכשרת ליצור אפרוחים כמותה.
וכמו כן בהנידון שלנו, שאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף למכונת התפתחות האנושיות של הטבע, הרי גם כאן אנו צריכים להסתכל מתחילה באותם ב' הכחות: הפוזיטיבי והנגטיבי, הפועלים בהטבע, שהיא המכונה, שעל ידיהם עושה הטבע את הפרוצידורא הזו של התפתחות. אשר אז נדע גם אנו, איך לסדר לנו טכסיס, בדומה להמנגנון של מכונת התפתחות הטבעית, שיהיה מוצלח לפיתוח האנושיות כמותה. ובלי ספק, אם תהיה לנו איזה טעות בהבנת המנגנון של מכונה הטבעית, אז התחליף שלנו לא יוצלח לכלום. כי כל החכמה היא כאן, רק בהתחקות דרכי היצירה הטבעיים, ולהתאים דרכים מלאכותיים במקומם."
ואם לדבר בדרך מקורית, גם להגדיר הדברים במושגים, שאינם עלולים להביא לידי טעות בשום צד, יש להגדיר את שני הכחות: הפוזיטיבי והנגטיבי, הפועלים במכונת התפתחות האנושיות תחת שני השמות: אגואיזם ואלטרואיזם. ואין כונתי למושג המוסרי שבהם, כרגיל בשפת השימוש. אלא רק לבחינה המטריאלית שבהם, כלומר, רק בזה השיעור, שהם משתרשים בגוף האדם, עד שאינו יכול עוד להשתחרר עצמו מהם. רצוני לומר, מבחינת מה שהם כחות אקטיבים באדם:
א. שהכח האגואיסטי משמש בו כמו קרני סנטרופיטלים [כוח המכוון כלפי המרכז בתנועה מעגלית centripetal], שמושך אותם מחוצה לו, והם מתרכזים בתוך גופו עצמו.
ב. וכח האלטרואיסטי משמש בו כמו קרני סנטרופוגלים [כוח המכוון כלפי חוץ בתנועה המעגלית centrifugal], הזורמים מפנימיות גופו למחוץ לו".
כוחות שמושכים למרכז אלו הכוחות האגואיסטיים. כוחות שדוחפים מהמרכז החוצה, להתפתחות, הם הכוחות האלטרואיסטיים.
שאלה: מה בעל הסולם ראה כשהוא תיאר את זה, ובחר דווקא בדוגמא הזאת?
הוא לא בחר בדוגמא. אין דוגמא כזאת, הוא אומר לך שיש שני כוחות, כוח המושך הכול לתוכו וכוח המתפשט מתוך עצמו. הוא לא אומר כלום על רע וטוב. אלא ששני הכוחות האלה נמצאים בטבע בכל מיני רמות, בהרגשות, בצורה פיסית, נפשית, בתאים חיים, בספיגה ובפליטת חומרים, בכל דבר יש לך שני כוחות. ולכן הוא מחלק כך.
לָמה הוא צריך את זה? הוא אומר שאם אנחנו מחליטים שהאדם מקולקל, או שאנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות שלו, או שמצד הטבע יש מין חלל שהטבע לא מטפל באדם אלא נותן לו שיטפל בעצמו, אז מהר מאוד אנחנו צריכים לבנות מין מכונה, שתשלים לנו מה שהטבע לא עושה.
לדוגמא, הטבע מפתח אותי עד שישה חודשי עיבור, ושלושה חודשים משאיר אותי ככה, בלי כלום. מה לעשות? אני צריך לבנות מכונה שתשלים את ההתפתחות שלי עד לתשעה החודשים. זה מה שקורה לנו. תאר לעצמך באיזה מצב אנחנו נמצאים, אמא או איזו מכונה גדולה, גוף חי, הטבע, מקרב אותנו בדאגה בכול לאיזה מצב או מקום ובבת אחת משאיר אותך לבד. ומה הלאה? כלום, תסתדר. זה מה שקורה.
אז אנחנו צריכים לדעת את הכוחות האלו, לבחור, לבדוק, לאבחן אותם, באיזו מערכת אנחנו צריכים לקשור אותם ביניהם. שני הכוחות האלה נמצאים בטבע, אבל עלינו לבנות את המערכת. איך אני מתייחס לכוח החיובי, השלילי, הדוחה, המושך, הצנטריפוגלי. האחד הוא אינְטרוֹוֶרטי והשני אֶקְסטרוֹוֶרטי, מה אני אעשה עם זה?
זה בטבע האדם, באופי, בפסיכולוגיה, בהכול. או ברמה מיוחדת, שאני חוקר את הטבע, אני רואה, לא, שהכול מסתדר ברוך ה'. לא. אם זה היה גם בדרגת דומם, צומח וחי, זו הייתה בעיה. אבל לא, אני צריך רק לסדר את הפנימיות שלי, את דרגת האדם שבי, שם אני צריך לבנות מערכת לבד. נתנו לי שני כוחות, ואמרו לי "תתחיל לעבוד איתם". זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
אחרי שהתפתחנו מספיק בדרגת דומם, צומח וחי ומתוך זה אנחנו נמצאים במין ניסיון מה לעשות עם עצמנו, עכשיו אנחנו יכולים להמשיך עם הניסיון הזה, אבל עם השיטה החדשה, כלפי המדבר. ובעולם שלנו, אין שום דבר שמסביר לנו מיהו "המדבר". כי "המדבר" זה מישהו שנמצא מול הבורא, והחכמה היחידה שמסבירה לנו מיהו הבורא, הפעולות שלו, הכוונות, הרצונות, המטרות, היא חכמת הקבלה.
ולכן אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, שמעמידה אותנו מול הבורא ומסבירה לנו איך לחקור אותו, ואיך לפי מה שאנחנו חוקרים אותו לבנות לעצמנו מכונת התפתחות משלנו, להשתמש בנתונים שנמצאים בטבע. אנחנו לא הבורא שעושים "יש מאין", אבל לסדר את הכוחות האלה זה עלינו ומצד הבורא יש עזרה.
אם אני לא עושה את זה, הבורא עוזר לי. לָמה? אותם הכוחות שאני צריך להשתמש בהם כדי לבנות בשבילי כל פעם מכונת חימום והתפתחות, הוא מציג לי אותם בצורה הפוכה. להראות לי מה אני לא עושה, באיזה קשר שקרי אני נמצא יחד איתם וביניהם. הבורא עוזר לי, בזה שכביכול הוא בונה לי את הדבר המקולקל. וכשאני מתחיל לגלות, אני רואה שזה לא מקולקל.
רק היחס שלי מקולקל, המכונה נמצאת. במידה שאני רוצה שהיא תהיה, היא מיד נמצאת, פועלת, מטפלת בי, עושה ממני "אפרוח" עתידי. אבל אני צריך להשתתף בזה בניגוד לדרגת דומם, צומח וחי, ששם הכל מצד הטבע. כאן אני צריך לחקור ולהפעיל את המכונה ומערכת הזאת ובתוך הרצונות שלי.
אז יש כאן בניית מכונה שמחליפה את הבורא. זה מה שאני עושה. בשביל מה? בזה שאני בונה את המכונה הזאת על שמי אני נעשה כבורא, במקומו. כי הוא לא מטפל אלא השאיר לי את הטיפול הזה. מתוך הכוחות שנמצאים ברשותי ממנו, אני בונה את הבורא, את המכונה הזאת ונעשה מתוך זה חכם, מתוחכם, יודע, מבין, בכול כמוהו.
שאלה: אבל במקום אחר בעל הסולם אומר לא להיות מתקני העולם.
מה זה נקרא "מתקני העולם"? מה הבדל בין זה לכוונה?
תלמיד: זאת אומרת, שהאדם מתערב ומנסה לשנות כל מיני סדרים בתוך העולם, כי הוא רוצה לשנות מערכות לטובת עצמו. והוא אומר שזה לא הדרך כנראה לפעול בצורה כזאת.
איזה סדרים?
תלמיד: אם הוא רואה שמשהו מקולקל, מנסה לתקן אותו.
איפה הוא מגלה את הקלקול הזה?
תלמיד: האדם רואה את הקלקול בעולם.
דיברתי על בניית מכונה שתתקן אותי כמו אפרוח. צריך להבין את ההבדל. או שאני מתקן משהו מחוצה לי, כי אני חכם ומתקן את העולם, או שאני אומר, אני צריך להתפתח, אני צריך להביא על עצמי כוחות שיפתחו אותי, מביצה שיעשו אותי תרנגול. זה נקרא לתקן עולם? זה נקרא לתקן את עצמי.
תלמיד: זה לא מובן מתוך איך שהוא כותב כאן.
לשאלה מה זה מתקני עולם, אני עונה, "עולם" נקרא מחוצה לי. כאן מדובר על כך שאני משתמש בשני כוחות, שהבורא עוזב אותי ולא מטפל בי, על מנת שאני אטפל בעצמי במקומו. מזה אני לומד אותו, מי הוא, ואני נעשה כמוהו, משלים. אז בכוונה הוא עושה את זה.
איך אנחנו משחקים עם ילדים, אנחנו עושים להם כל מיני פעולות ותרגילים, עושים חצי, רבע. למשל יש להם ציורים בלי צבע, והם צריכים למלא אותם בצבע. אז מה, לא יכלו לשים צבע יפה בבית הדפוס? למה עשו את זה? זה נקרא "לתקן עולם" או שהם מתקנים את עצמם כשהם עושה דבר כזה?
כל מה שאנחנו עושים לילדים אנחנו רוצים לתיקון שלהם, שבזה הם יתקנו את עצמם, הם משלימים מה שאנחנו בכוונה מחסירים. כך זה עם הבורא, הוא נסתר. לָמה? שתתחיל לגלות אותו לבד. בזה אתה תשלים את הטבע. קח ממנו את כל הכוחות, זה ודאי, אבל שאתה תעשה את זה. זה נקרא שאתה מתקן עולם? לְמה אתה מתייחס כחַסֶר תיקון?
שאלה: למה האדם, כדי לתקן את עצמו יש לו כוח, ולתקן דברים אחרים אין לו כוח?
כי זה אגו, אני מוכן לתקן את הכל העולם. על כל אחד ואחד יש לי ביקורת, כל אחד ואחד צריך לרקוד לפי החליל שלי. זה ודאי, לזה יש לי אגו ומלא כוחות. אני רוצה לתקן משהו מחוצה לי. לתקן את עצמי? תגיד לאדם שמעשן שיזרוק את הסיגריה. שיתקן את עצמו, הוא יכול? אבל להגיד למישהו, שזה לא בריא, שזה לא טוב הוא יגיד. בזה הוא לא מרגיש את עצמו שעושה אותו דבר.
תלמיד: אבל אתה אומר שדווקא הטבע מאפשר ונותן כוחות לאדם לתקן את עצמו ולא בכוחות מבחוץ.
הטבע נותן לנו כוח לתקן את עצמנו?! הבורא נותן? אתה צריך לדרוש, אתה הצריך לחקור, אתה צריך להשיג את הכוחות האלו. סתם ככה יש לך אותם? אתה יודע מה לתקן?
תלמיד: את העולם אני לא יכול לתקן כי זה לא הגישה הנכונה, אני צריך לתקן את עצמי. גם לתקן את עצמי אין לי כוחות.
קח אותם, תדרוש. אבל אתה צריך לגלות. האור המקיף יבוא ויתקן אותך, אבל אתה צריך לדעת מה הוא צריך להשלים בך. אתה צריך להשתוקק. זה נקרא "להשתוקק לדעת מה שלומדים". עוד קצת קדימה, עוד טיפה. מה קדימה? את אותו חושך שמתגלה, אני רוצה לראות כאור. החושך הזה לא ישתנה, אני לא רוצה לתקן אותו שיאיר מבחוץ. אני רוצה לתקן בי את התכונות כך, שאני אראה במקום חושך, אור.
זה נקרא שלילה הופך להיות ליום. מה ההבדל? אני מביא מעצמי את תכונת ההשפעה, חסדים. ואז אני רואה שזה היה אור חכמה שלא היה מלובש רק בחסדים ולכן זה היה חושך. אז תיקנתי את הלילה או שאני תיקנתי את עצמי? תיקנתי את התפיסה שלי בלבד. כך אנחנו עושים. "לא, אני רוצה שזה ישתנה מחוצה לי". זה נקרא "מתקן עולם". זה שאני אומר שאני אשם בזה שאני רואה את החושך, אני צריך להצדיק את זה, זה ההבדל.
שאלה: זה כמו שכוכב לכת מסתובב סביב כוכב וכוח הדחייה וכוח המשיכה מאוזנים אצלו. ואצלנו כל הזמן זה משתנה. איך עושים את האיזון ולמה שם זה מאוזן ואצלנו לא?
אצלנו זה לא מאוזן כדי שאנחנו נאזן את זה, כדי שאנחנו נביא את הקו האמצעי. זה נכון. אי אפשר להגיד ששם זה מאוזן, כל היקום נמצא בתנועות כדי לאזן את עצמו, אחרת הוא היה במצב סטטי, בעצירה. אבל אנחנו מגלים את חוסר האיזון כדי להגיע לאיזון, כדי שנגלה עד כמה שהאיזון הזה לא קיים בנו ונדרוש כוחות שיאזנו אותנו. "לאזן" זה נקרא להביא אותנו להשתווּת עם הבורא.
שאלה: זאת אומרת, אנחנו לא יוצרים שום דבר, רק מגלים את ההרמוניה שקיימת?
אנחנו לא מסוגלים ליצור שום דבר. אנחנו יכולים לגלות רק את חוסר ההשלמה שלנו ולבקש מהאור להשלים. אבל בזה אנחנו לומדים הכל, דורשים ומבינים את הכל.
שאלה: החוסר שאנחנו מגלים זה בהכרח כדי שהפער והחושך הזה יישאר ושאחר כך נראה את זה כאור, לא משנה אם זה משתנה או לא, היחס שלנו כלפי הדבר משתנה?
שום דבר לא משתנה מבחוץ, רק התפיסה שלי משתנה.
שאלה: בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים ללמוד איך הטבע מפתח אותנו ולבנות מכונה שעושה אותו דבר, רק יותר מהר, בפחות ייסורים, ושבעצמנו נעשה אותו דבר כמו הטבע. אבל מה זאת אותה מכונה? מערכת חברתית, מערכת חינוכית, הרי זה לא כמו תרנגולת וביצים?
ודאי שזאת הסביבה מפני שכל הבחירה שלנו היא בסביבה ובכוחות שפועלים עלינו. ובסך הכל בורא, סביבה, ספרים, מורה, כל זה משפיע עלינו ואת זה אנחנו צריכים לסדר, כל אחד לעצמו, בצורה אופטימאלית שתטפל בנו ותביא אותנו למצב מושלם.
שאלה: כל אחד לעצמו זה בסדר, אבל האם הוא מדבר כאן גם על משהו שצריך להתממש בחומר לכל העולם החיצוני כפי שאני תופס בחמשת החושים? איזו מערכת כזאת, מכונה שמשפיעה עלי?
מכונה שמחממת אותנו?
תלמיד: יכול להיות שזו סביבה חיצונית, מערכת חינוכית או מערכת חברתית.
מערכת חינוכית, כן. ודאי שאתה צריך לבנות סביבה, שתעשה את האדם דומה לבורא. זה נקרא "מכונת אינקובאטור" אתה מכניס שם ביצים ויוצא אפרוח. כך אתה צריך לעשות סביב האדם, השפעה כזאת עליו, שהבורא עזב אותו ולא השפיע על האדם ואתה עכשיו צריך לבנות מערכת שתשפיע עליו שייֵצא אדם. כל העבודה עלינו.
שאלה: מה צריך להיות שם, איך בונים את זה, הוא נותן לנו הוראות לזה?
אנחנו צריכים להשיג את ההוראות לזה מתוך מה שהמקובלים כותבים לנו. על ידי זה שהם כותבים, אנחנו מגיעים למאור המחזיר למוטב, והוא מביא לנו את הידיעה מה לעשות. בסופו של דבר זו עבודה בקשר בין בני אדם, שכל אחד, במידה שהוא מתפעל מהאחרים כלפי האלוקות, כך זה עובד.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן באופן כל כך גלובלי. הוא כותב על מכונה לכל האנושות, הסביבה לכל האנושות, לא לכמה אנשים. אני לא רואה בכתבים של המקובלים איפה הם כותבים איך עושים את זה לכל האנושות?
לפָרט הם לא מפרטים. כי את זה כל דור עושה עד כמה שיתפתח, יבין וישיג, בזה הוא פועל וגם מקדם את זה לדור הבא. כמו שכתוב, "דור דור ודורשיו". לכן אנחנו צריכים לגלות מה שבכוחנו ולענייננו לעשות. יבוא זמן, יבואו אנשים, גם מורה וגם תלמיד בדור הבא, ויגלו עוד דברים. וכך אנחנו לאט לאט בונים את המכונה הזאת, של בניית האדם.
אתם רואים מכאן שהבעיה היא בעיה חינוכית. אנחנו צריכים לעשות מערכת, מסגרת, סביבה, שתשפיע על כולם, ועל כל אחד ואחד, ותביא אותנו לצורת הבורא. אין כאן יותר ממערכת חינוכית. ומתוכה ומתוך זה שאדם ישתנה, הוא ישנה את כל המערכות האחרות בקשר בין בני אדם, בקשר לסביבה, בתעשייה, בתרבות, בכל.
סך הכל יש לאדם בעולם הזה מדע, תרבות, תעשייה, משפחה, סביבה וחברה, חמישה דברים עיקריים בהם עסוק האדם בעולם הזה. הכול משתנה מתוך זה שאדם משתנה מבפנים וקודם כל צריכה להיות דאגה לזה. לכן החינוך זאת הבעיה הראשונה. בלי חינוך אין לך מה לגשת לאדם, הוא לא מבין על מה אתה מדבר, הוא לא מסכים איתך בכלום. אתה צריך לקחת אותו כמו שהוא, ולהתחיל לבנות סביבו את המכונה הזאת שמתקנת אותו.
תלמיד: זה כבר סדר מסוים. זאת אומרת, אין לנו מה להתחיל לבנות מערכת תרבות, כלכלה חדשה וכד' אלא קודם להתעסק רק בחינוך.
מי יבנה לך את אותה המערכת, מי ישתתף איתך במערכת למשל, כלכלית?
תלמיד: האנשים שישתנו.
נכון. ואם לא ישתנו, איך יהיה שם שינוי?
שאלה: כשאתה אומר חינוך, למה אתה מתכוון?
כשאני אומר "חינוך" אני מתכוון שכל העולם יקבל אינפוזיה יום יום מהחינוך הנכון שלנו, שכל אחד יתחיל לקבל את הידיעות, העובדות, ההבחנות, דרך האינטרנט, טלוויזיה, רדיו, עיתונות, ספרים, דרך כל צורות המדיה שיכולות להגיע לאדם. לכולם. כי השינוי צריך להיות כללי. ודאי שהדגש צריך להיות על ישראל, כמו שבעל הסולם כותב בסוף "הקדמה לספר הזהר", דגש על ישראל ודרכו יישפך הלאה, גם לכל העולם. וזה חייב להיות גלובלי וממש לכל הרמות, ובכל הצורות שרק אפשר להגיע לזה. זה נקרא לבנות את "מכונת האינקובאטור" הזאת כלפי האדם. ולהסביר לכל העולם שהבורא עזב אותנו.
לכן זה נקרא "תקופת התיקון", שאתה צריך לתקן. מה לתקן? הוא לא עזב, אבל הוא לא יעשה כלום לפני שאתה תבקש. חייבת להיות קודם אתערותא דלתתא, בלי זה לא יהיה שום תיקון. רק אותם הכוחות שעומדים לטובתך, שתבקש תיקון ותשתמש בהם, עומדים כל הזמן בלי שאתה משתמש בהם, ואז הם מציגים לפניך את עצמם כייסורים. זאת אומרת, אותם המצבים שאתה עוד לא יכול לממש אותם, מצטברים ואתה מרגיש אותם כייסורים המצטברים. וכך הם מקדמים אותך.
אבל לבנות קודם כל רק מערכת חינוך. כל היתר, מערכת כלכלה, תרבות וכן הלאה, אין לך עם מי לבנות. אתה צריך קודם כל לבנות תשתית. "תשתית" זה אנשים שיודעים לפתוח ספרי קבלה, שיודעים להסביר הלאה את הדברים, שיודעים להתקשר בצורה אחרת לבני אדם, שיודעים לְמה אנחנו צריכים להוביל את עצמנו. שיודעים נכון איך להתייחס לכל העולם, בצורה הכרחית בלבד לקיום הגשמי ובצורה אחרת לקיום הרוחני, וכן הלאה. אתה מבצע את כל השינויים האלה בבניית האדם בחברה, באיזה ערכים ועל מה הדגש.
לכן אין יותר חוץ מהחינוך. כל התורה היא חינוך, מה יכול להיות יותר מזה? לשבת וללמוד. זה דבר פסיבי מאוד כביכול, כי כול העבודה היא פנימית.
תלמיד: כשאתה אומר "חינוך" ואתה מתכוון לאינפוזיה שכל העולם יקבל דרך כל הצינורות, קשה לנו עדיין להבין בפועל איך לקחת את הדבר שיש לנו כאן ולהביא אותו לרמה כזאת שבאמת כל אדם יוכל להתחבר אליו.
אנחנו לא צריכים לקחת אותו לכאן. אנחנו צריכים לנקות קודם כל את המכונה הזאת שמחממת ביצים ועושה מה שטוב לביצים בכל רגע ורגע בהתפתחות שלהן. היא משנה את עצמה לפי כל התנאים החיצוניים שהביצה צריכה לקבל, כדי להתפתח בפנים בצורה הנכונה. אז אנחנו צריכים לדעת את הדברים האלו.
אסור לך להביא לביצה מה שהיא לא רוצה לקבל ומה שלא לטובתה בדיוק עכשיו. לכן אנחנו צריכים לסלק את כל ההפרעות שמתעוררות ויכולות להיות בפנייה שלנו לאדם. הוא לא רוצה לשמוע מה זה קבלה או לשמוע על דת ויהדות, על כל דבר, לא חשוב מה. אתה צריך לסלק את הדברים האלה בפנייתך אליו, שיהיה פתוח ולא דוחה אותך על הסף ומיד.
אתה צריך להביא לו את זה בצורה היפה. מה זה "יפה"? בצורה שהוא יחכה לדברים יפים. להלביש את זה בצורה כזאת שהוא יפְתח את עצמו. כמו אנחנו עושים לילדים תרופות מתוקות, איך אנחנו עושים לילדים הכול בצורה שבדיוק תתאים להם? ואנחנו רואים, אם זה לא מתאים להם הם לא רוצים. כשילד לא רוצה, הוא לא מקבל, הוא צורח וזהו. אצלו זה ברור מה הוא רוצה ומה לא.
ואנחנו צריכים לעבוד בהתאם לזה. בעל הסולם אומר לנו, ב"דור האחרון" שאנחנו צריכים לשכור אנשים שמבינים בזה, פסיכולוגים, וכאלו שיודעים לעשות הפצה, שמתמצאים בתחומים האלה ומומחים בהם.
ועד כה התעסקנו באנשים כמונו ובנינו לנקודה שבלב סביבה, את אותו האינקובאטור. ויחסית הצלחנו בזאת, וזה מה שיש לנו עד כה. ואני חושב שבזה אנחנו כמעט סיימנו את העבודה שלנו כלפי זה. אפשר עוד, וודאי שזה ימשיך לאט לאט, אבל סך הכל בנינו. לקחנו את כל הקבלה, ועשינו ממנה קורסים, הרבה ספרים והסברים בנושא וכן הלאה. מי שיש לו נקודה שבלב ורוצה לדעת, יש לפניו מבחר בכל השפות העיקריות שבעולם ולכל הרמות.
נשאלת השאלה, מה לעשות עם האחרים? עכשיו אנחנו צריכים בכל זאת לפנות לאחרים. ולאחרים לפנות ממש ללא שום קשר לדברים שיכולים לדחות אותם מהחינוך וההסבר שלנו. וצריך לחשוב איך לעשות את זה. זה דבר אחר לגמרי.
כי העולם כולו מחולק לפנימי וחיצוני. פנימי זו התורה, ונקרא "דעת תורה", וחיצוני נקרא "דעת בעלי הבתים". מה זה דעת בעלי הבתים? "מה שטוב לי. עזוב את הבורא, עזוב את הקבלה, עזוב את היהדות, עזוב את כל הדברים האלה, לא רוצה לשמוע. זה טאבּו. אתה רוצה להביא לי מה שטוב לי? תביא, אבל אני לא רוצה לשמוע שזה קשור למשהו אחר".
לכן כאן אנחנו צריכים לפתח שיטה לגמרי אחרת.
שאלה: איך אפשר לספר לכלים דקבלה על רווח דהשפעה, איך אני יכול לענות לו?
מאין ברירה. שיתעסקו בזה במקצת והיתר המאור המחזיר למוטב יעשה. אל תשכח על זה. זה יהיה, אבל לאט לאט, איך בעל הסולם אומר, מה מרקס לא עשה? הוא חשב שהם יבואו לאט לאט, יתחילו להתעסק במקצת בחיבור ביניהם ובקשר, ובזה לאט לאט יבינו שיש כאן עוד נחיצות.
והאור ישפיע בצורה כזאת שהם כן יגלו שיש כוח עליון והם צריכים אותו לתיקון. הוא ישפיע עליהם, אבל בצורה אחרת. זה לא בצורה שהם בעצמם ילכו להתקשר לבורא כי אין להם נקודה שבלב אולי, אבל הם יבואו אליך, שיש לך נקודה שבלב, ויגידו "אנחנו רוצים להיות לידך". הוא כותב בצורה כזאת ב"דור האחרון". "קָבלו אותנו, אנחנו רוצים להשתתף". לזה יש להם נקודה, אבל הם לא יכולים לפעול בעצמם. זה נקרא ש"מעלֶה את ישראל על כתפיהם לירושלים".
תלמיד: זה מה שאמרת עכשיו, שאין להם נקודה שבלב אבל יש להם נקודה של השתייכות, זה מה שאני מבין מזה, שהם כן צריכים לדעת שיש מקור לאינפוזיה הפסיבית הזאת שהם מקבלים.
זה יבוא אליהם. אבל אם תדחוף אותם מלכתחילה, הם לא יקבלו, כי זה לא בטבע שלהם. תן לזה להתפתח.
שאלה: היום יש לנו כנס. האם הכנס הוא מכשיר?
זה מכשיר בשבילנו ויכול להיות שלעוד כמה אנשים חדשים ששומעים. אבל בתכנים שאנחנו עוסקים בהם בכנסים, אנחנו עוסקים עם אותו חלק אוכלוסיה שיש לו נקודה שבלב, בלבד. כי הפנייה שלנו לתיקון הפנימי, לאדם, לצאת מהמצרים, וכן הלאה, זה שומע רק מי שמרגיש בתוכו את הנקודה הזאת. ולכן אנחנו לא מתעסקים עדיין עם הקהל החיצוני.
שאלה: באיזה חיסרון צריכים לפנות לאנשים שאין להם נקודה שבלב?
בחיסרון מתוך מה שחסר לו.
שאלה: לפני כמה שנים כבר ניסינו לפנות לקהל הזה. מה השתנה עכשיו?
נכון שניסינו, ואני לא יודע אם היום אנחנו מסוגלים לפנות לקהל הזה, אבל צריכים לנסות שוב. הבעיה נשארת. זה שבין התלמידים שלך נמצאים אולי כמה מיליונים בעולם, זה לא נקרא שכל העולם מסתדר לפי הפירמידה, כמו שבעל הסולם כותב שצריך להיות. והפצת חכמת הקבלה בכל העולם נקרא "שופרו של משיח". זה לא קורה, אז אנחנו צריכים לפעול במשהו.
זה שלא הצלחנו אז, צריכים באמת לחשוב על כך, לקחת מומחים ולשכוח על נקודה שבלב, ולעבוד לפי אותם הביצים שצריכים להכניס אותם למכונה ולעשות מהם אפרוחים. זה מה שאומר בעל הסולם, איך שהטבע היה מקדם אותם, אתה צריך לקדם אותם. תלמַד מהטבע. מדובר על פסיכולוגים וסוציולוגים, ודאי שעם הבסיס שלנו, ובעזרתם נגיע למצב שצריכים לפתח גישה לאדם שאין לו נקודה שבלב.
תלמיד: יצרנו הרבה חומר, ואנשים לא מבדילים בין השיטות האחרות לחכמת הקבלה.
אני לא יודע, ולא מוכן לענות על זה עכשיו. אני יודע רק דבר אחד, זה לפנינו, עלינו לעשות זאת.
"כחות אלו נמצאים בכל חלקי המציאות, בכל אחד לפי מהותו, וכן נמצאים באדם לפי מהותו. והם הגורמים הראשיים לכל פעולותיו. כי יש עובדות, שהגורם שלהם הוא כח משמש לעצם קיומו האינדיבידואלי. והוא כמו כח שואף כל דבר מועיל לו, מן המציאות שמחוץ לו אל מרכז גופו עצמו. שלולא כח הזה, המשמש אותו, לא היה לו מציאות של עצם עומד בפני עצמו. והוא נקרא "אגואיזם".
ולעומת זה יש עובדות, שהגורם שלהם הוא כח זורם להועיל להגופים שמחוץ לו. ונמצא כח הזה משמש לטובת זולתו. ואפשר לכנותו בשם "אלטרואיזם".
ומבחינות אלו אני מגדיר בשמות הללו את ב' הכחות, הנלחמים זה עם זה בדרך התפתחות האנושיות, אשר לכח הפוזיטיבי אכנה בשם כח אלטרואיסטי, ולכח הנגטיבי אכנה בשם כח אגואיסטי.
אכן, בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה."
(סוף השיעור)