שיעור ערב 12.11.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 23, "תורת הקבלה ומהותה"

נקרא יחד, נתכוון לזה שאנחנו ביחד רוצים בכל זאת לראות את הפנימיות שבדברים, ונשאל שאלות.

ביטויים רוחניים

"הרוחני אין לו דמיון ועל כן אין לו אותיות להגות בהם. ואפילו אם נאמר עליו בכללות, שהוא אור פשוט, היורד ונמשך למבקש, עד שמלבישו ומשיגו, בכל השיעור, המספיק לגילויו ית' - הרי זה גם כן, לשון מושאל: היות שכל המכונה בעולם הרוחני בשם אור אינו דומה לאור השמש או לאור הנר, ומה שאנו מכנים בעולם הרוחני בשם אור, הוא מושאל משכל האנושי, שטבעו, שבשעה שמופיע באדם בהתרת הספיקות, הוא מגלה כעין שפע של אור ותענוג, בכל קומת הגוף. ועל כן אנו אומרים לפעמים, אור השכל הגם שאינו אמת. כי האור שמאיר באותם חלקים מחומר הגוף, שאינו ראוי לקבל עיונים נפתרים הרי הוא ודאי דבר פחות משכל. ועל כן גם אותם אברים תחתונים ופחותים, יכולים לקבלו ולהשיגו.

עם כל זה, למען נוכל לכנות השכל באיזה שם, אנו מכנים אותו משום זה בשם אור השכל - וממש על דרך זה, אנו מכנים את פרטי המציאות שבעולמות העליונים, בשם אורות להיותם מביאים למשיגים אותם, שפע של אור ותענוג, לכל קומת הגוף, מראש ועד סוף. ומטעם זה, אנו זכאים לכנות למשיג בשם התלבשות, שהלביש לאור ההוא.

ואין להקשות, אם כן היה יותר נכון לכנותן בשמות הנוהגים בדרכי השכל, שהם: עיון, השגה וכדומה. או להתבטא בביטויים המבליטים את תופעות השכל העיוני? והעניין הוא שאין לו דמיון כלל, לדרכי תופעות השכל, משום שהשכל הוא ענף פרטי מיוחד, הנמצא בין כל הפרטים שבמציאות, ועל כן יש לו דרכים מיוחדות, לדרכי הופעתו. מה שאין כן, ענינים שבמדרגות, להיותם כלל שלם הכולל כל הפרטים הנמצאים בעולם, יש לכל פרט ופרט, דרכים שונות זו מזו. ועל פי רוב תפיסת ענינים שבמדרגות דומות לתפיסת גופי בעלי חיים. כלומר, בשעה שמשיג איזו מהות, הריהו משיג את כולו מראשו עד סופו.

ואם נשפוט, על פי חוקי השכל העיוני, יש לנו לומר, שהשיג את כל מה שיש להשיג, באותו המהות, ואפילו יהגה בו אלף שנים, לא יעדיף עליו כחוט השערה. ועם כל זה בתחילה הריהו דומה ממש ל... כלומר, שרואה הכל, ואינו מבין כלום ממה שהוא רואה. אבל על ידי שיהוי זמן מחוייב להשיג עוד ענינים נוספים, הדומה לעיבור יניקה מוחין, ולעיבור ב', ואז מתחיל להרגיש ולהשתמש בהשגותיו, בכל מה שברצונו, ובאמת לא הוסיף כלום על השגותיו, ממה שהשיג בתחילתו, אלא בבחינת גמר ביכור, שאז היה טרם בישולו, ועל כן לא היה יכול להבינו. ועתה נגמר בישולו.

והנך רואה ההפרש הגדול שיש לו מדרכי תופעות שכליות, ומשום זה לא יספיקו לנו, הגדרים שאנו רגילים להשתמש בהם, בעניין דרכי תופעות שכליות, ואנו מוכרחים לשמש, רק בדרכים הנהוגים בחומרים הגשמיים, כי לאלה על כל פנים דומים לגמרי בצורותיהם, אף על פי שרחוקים בחומר בתכלית המרחק.

שאלה: מה קראנו?

כתוב "ביטויים רוחניים". העניין הוא פשוט, אין לנו שום מושג ברוחניות כי אף פעם לא הרגשנו, כל אוצר המילים הוא מהעולם הזה שאנחנו מכירים אותו, במידה שמכירים, אנחנו מכנים אותו בכל מיני מילים, הגדרות, מתוך מה שמשיגים. מה שאין כן, בעולם הרוחני שאנחנו לא משיגים, על מה אנחנו יכולים לדבר, איך אנחנו בכלל יכולים לכנות אותו במשהו? המקובלים שמשיגים, הם נותנים שמות, ואנחנו, "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה" זה ברור, הכול צריך להיות בהתאם, כל עוד זה לא יפתח אין שום סיכוי להבין על מה מדובר.

לדוגמה אנחנו קוראים "תלמוד עשר הספירות", אנחנו קוראים "תורה", כל מה שכתבו בספרים הקדושים שהם כתבו, ודאי שזה לא בעולם הזה מה שקורה אלא בעולם העליון, בעולם הרוחני, אז אנחנו צריכים להבין שאת כל זה אנחנו קוראים כסגולה, כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב", שאם אנחנו משתוקקים להבין את דרכי ה' הנהגה, השגחה, איך להתקרב אליו, איך הוא משפיע עלינו, אנחנו בהתאם לזה משתמשים בכל מה שהמקובלים השיגו כדי שזה ישפיע עלינו, זה נקרא "מאור שבה מחזירו למוטב".

אבל חוץ מזה, הכול זה ביטויים רוחניים שיכולים להבין אותם, להשיג אותם רק לפי גובה ההשגה שלנו, עומק ההשגה שלנו, אין שום סיכוי אחר. אם אנחנו לא נמצאים במגע עם מה שאנחנו קוראים, אנחנו יכולים לקרוא ולא להבין על מה מדובר, אלא רק אחרי ההשגה אנחנו מתעמקים בזה ומתחילים להשיג את העומק, להשיג את התופעה שהשגנו.

תלמיד: אבל במשהו אפשר ללמוד מהשפה המדוברת, כלומר להקיש מהשפה המדוברת על רוחניות?

רק כסגולה, אבל לא להבנה ולא לשכל, לא לכלום. איך אתה חושב שאנחנו יכולים? הוא אומר לך שמה זה אור אנחנו לא יודעים, מסך, זיווג דהכאה, אור חוזר, פרצוף רוחני, אנחנו לא יכולים [לדעת]. אתה יכול לעשות כל מיני פלפולים, לבנות עם המילים האלו, אבל באמת אין לנו בהם שום השגה, זאת אומרת שאני יודע על מה מדובר באמת, איך?

תלמיד: לדוגמה, מה הקשר בין אור השמש, לאור הרוחני, יש קשר בין שני הדברים האלה?

בעל הסולם אומר לך, כמו שזה מאיר ואז אתה באור השמש רואה איפה אתה נמצא, למרות שהכול מדומה, כך גם באור התורה שיאיר לך אתה תראה איפה אתה נמצא. תלוי רק בגובה השגת התורה. גם בעולם הזה יש בן אדם פשוט, שמסתכל על העולם שמסביבו ובקושי מכיר אותו, ויש איזה חכם, מדען, והוא כן יודע יותר איפה הוא נמצא.

תלמיד: עוד שאלה חצי קשורה, בכנס היה לי מאוד קשה עם השפות. מאוד רציתי להתחבר עם אנשים, לדבר איתם והיה לי מאוד קשה גם עם האנגלית. כשמקובל מגיע להשגה והוא מתעלה מעל השפות הוא מרגיש את הזולת?

זולת אני לא יכול להסביר, אבל הוא מרגיש את התופעה.

תלמיד: הוא לא צריך לדבר עם אנשים בעצם, הוא מתקשר איתם בלי שפה?

עם מי?

תלמיד: עם בני אדם כי בעצם חוץ משפת האם שלו ועוד כמה שפות איך אתה מדבר עם אחרים?

לא, זו בעיה. למקובל זה עוד יותר קשה לדבר עם אנשים שאין להם השגה.

תלמיד: איך מתעלים מעל שפות?

אני לא יכול להגיד לך. רק אם אתה נמצא עם איזה אדם אחר בגובה פחות או יותר של השגה דומה, אתם מבינים זה את זה. אבל אם אתה נמצא בהשגה ומישהו לא, אז איך אתה תסביר לו, כמו לתינוק, איך אתה יכול להסביר לו אם אתה נמצא באיזה מדע?

תלמיד: וכשחברים בעלי שפות שונות מנסים להתחבר?

גם יש להם בעיה. אין דרך אחרת.

תלמיד אין דרך להתעלות?

ישנה שפה אבל זה כבר במדרגות יותר גבוהות, זו שפה לעליונים. שפה לתחתונים זו כבר שפה אחרת, כי שם זה ללא מילים אלא במסכים המשותפים. הם צריכים להיות בדבקות ואז אין ביניהם הבדל ונמצאים בכלי אחד. אבל כך כמו באירופה כמו שאתה אומר, אין, אי אפשר. או שאתה לוקח אותו לתוך הכלי שלך, אם אתה כבר בעל השגה ויש לך כלים, יש לך מסכים, אתה לוקח אותו ומעלה אותו כמו גדול שמעלה את הקטן על ידיים שלו והקטן בזמן הזה מתחיל לראות מה שהגדול רואה, כאילו מאותו הגובה, אבל כמעט ולא משתמשים בזה, כי זה לא טוב. אתה בזה לא מעורר אותו להשיג, אלא הוא כבר מבין שישנה השגה אבל הוא רוצה אותה על ידי פעולה כזאת שהוא לא משקיע בה כוחות. לא, מקובלים לא משתמשים בזה.

שאלה: בשיעור בוקר דיברנו על זה ששפת הבורא היא דרך העשירייה כשאנחנו מחוברים. האם אנחנו יכולים להרגיש בלי שפה שאנחנו בהרגשה אחת, בחיסרון אחד, שהעשירייה מרגישה משהו אחד?

אם עשרה אנשים מתחברים ביניהם, זאת אומרת שמבטלים במידה מסוימת את האגו שלהם ומתחברים יחד, זה כבר מעמיד אותם בהזדהות עם הבורא, וכבר הם יכולים להרגיש אותו וללמוד ממנו גם שפה, גם על המצב שלהם, הכול. ואז לפי הכבדת הלב שהם מרגישים בחיבור, שהם עובדים על זה ויותר ויותר מתחברים, לפי זה הם כבר מתחילים להשיג אותו יותר ויותר.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו בנטייה אחת, יש משהו אחד, יש הרגשה משותפת?

כן, אם אתם משתוקקים לזה. יש כאן שלושה דברים סך הכול, כל אחד מאיתנו, אנחנו כולנו יחד, והבורא, שורש שאליו משתוקקים. זה הכול.

תלמיד: בו זמנית?

בו זמנית ודאי, אלא איך יכול להיות? "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

קריין: עמ' 24 טור א' למטה, כותרת "ארבע לשונות משמשות לחכמת האמת".

ארבע לשונות משמשות לחכמת האמת

"ארבע לשונות משמשות לחכמת האמת, ואלו הן: א': לשון התנ"ך ושמותיו וכנוייו. ב': לשון הלכה, - ושפה זו קרובה מאד ללשון התנ"ך. ג': לשון האגדות, - והיא רחוקה מהתנ"ך לגמרי משום שאינה מתחשבת כלל עם המציאות, ולשפה זו מתיחסים שמות וכנויים מוזרים, וגם אינה מתיחסת למובנים בדרך שורש וענפו. ד': היא שפת הספירות והפרצופים. - בכלל היתה נטיה גדולה, לבעלי החכמה, להסתירה מגסי החומר, משום שלדעתם החכמה והמוסר עולים בקנה אחד. ועל כן, החכמים הראשונים הסתירו החכמה בכתב רק בבחינת קווין ונקודות, גג ורגל, שמזה נולד והצטייר האלפא ביתא, בצורת כ"ב אותיות שלפנינו."

זאת אומרת, שבכלל לא חשבו שצריכים לכתוב משהו. אלא לאט לאט במשך הזמן בכל זאת זה הפך להיות לא'-ב', ואחר כך כבר נכנס והצטרף לשפה המדוברת. זה כבר עניין של ירידת הדורות.

שפת התנ"ך

"לשון התנ"ך: הוא הלשון העיקרי והשורשי, המותאם מאד לתפקידו, משום שיש לו על פי רוב, יחס של שורש וענף, והוא הלשון הנח ביותר להבין בו. ולשון זה הוא העתיק ביותר, והוא סוד לשון הקודש שיחסו אותה לאדם הראשון.

לשפה זו שתי מעלות וחסרון אחד. המעלה הראשונה שבה: היא היותה נוחה להבנה, ואפילו למתחילים בהשגות, מובן להם מיד כל הנחוץ להם. המעלה השניה: שהענינים מתבארים על ידה, בהרחבה ובעומק, יותר מכל הלשונות. החסרון שבה: אשר אי אפשר להשתמש עמה בדברים פרטיים או בעניין קשרים של קודם ונמשך, משום שלכל דבר צריכים לבאר ענינה בכל ההקף, כי איננה מוכחת מתוכה באיזה פרט היא מדברת, אם לא בהצגת העניין בשלימותו. לפיכך, כדי להבליט את הפרט היותר קטן, צריכים להציג עליה, פרשה שלמה בגללה, ומשום זה אינה ראויה לפרטים קטנים, או לקשרים של קודם ונמשך. - ולשון התפלות והברכות לקחו גם מלשון התנ"ך."

אני לא יודע איך לתת לזה תוספת הסבר. אנחנו רוצים לגלות את העולם הרוחני, אין שום קשר לתופעות רוחניות למה שאנחנו יכולים לקרוא בארבע שפות. זאת אומרת, ארבע שפות שהוא אומר לנו כאן, הן לא ארבע שפות שאנחנו לומדים אותן בספרות. אלה ארבעה ביטויים של הה‑ו‑י‑ה, ואנחנו יכולים להכיר את ביטוי הבורא לנברא בדרגות שונות. אבל לא שלשון התנ"ך, לשון האגדה, לשון ההלכה ולשון הקבלה, הם כאילו לשונות שונים על עניין אחד, על גילוי א‑לוהות.

תלמיד: הוא כותב על לשון התנ"ך ש"הוא הלשון העיקרי והשורשי, המותאם מאד לתפקידו," ואחר כך הוא גם כותב איך שאחת המעלות שלו "היא היותה נוחה להבנה, ואפילו למתחילים בהשגות," וכולי. לפי מה שאני מתרשם, יוצא שזו שפה שכן כדאי להתחיל ממנה בלימוד ואחרי זה ממנה לעבור הלאה. אנחנו לא לומדים את לשון התנ"ך.

לא. אם אתה תלך לבית ספר, אתה תלמד שם לשון התנ"ך. אלו ארבע שפות לגילוי החכמה העליונה. זו לא שפה שאתה מכיר, שאתה קורא ספר ואתה אומר זה כתוב בסגנון כזה וזה כתוב בסגנון כזה.

כשאני פותח ספר של הלכות, אני קורא שפת ההלכה?

תלמיד: כן.

זה לא נכון. כשאני קורא אגדה, אני קורא על גילוי הבורא דרך האגדה?

זאת אומרת, אם אני מגלה את הבורא, כשאני מגלה אותו, אז אני יכול להגיד שסגנון הגילוי שלו הוא אחד מארבע דרגות. שלכל דרגה יש שם משלה, או שפת התנ"ך או שפת האגדה, או שפת הקבלה, או שפת ההלכה. אבל לא שזה שייך לקודם ולאחר כך.

תלמיד: זאת אומרת, מה שאתה מתאר פה זה רק אחרי השגה.

מי שלא מגלה, הוא לא מבין שום שפה ולא יכול להבין שום דבר מהעולם הרוחני, כלום. כמו שעכשיו אתה כבר יודע שאתה נמצא כאן נניח עשר שנים, כמה אתה יודע מהעולם הרוחני? כמה שלאט לאט מתברר בך תוך השנים הללו. ולא שתוך עשר שנים היית כבר גומר בית ספר.

תלמיד: ומה בכל זאת בזמן ההכנה, לפני שמגיעים לאותה השגה?

כלום אין לך בשפות האלה. שום דבר. אם אתה קורא ספר אגדות חז"ל, או הלכות, או תנ"ך, או קבלה, זה נקרא שאתה משיג, שאתה באמת מתעסק בזה? אתה קורא, אין בזה שום יחס למה שקורה באמת. אין בזה גילוי, ארבעה סוגי גילויים שנקראים "שפות".

שאלה: במקרה הזה, שפה זה משהו שמדברים במילים?

לא.

תלמיד: כי אם הולכים קדימה אז בשפת המקובלים הוא כותב שאפשר על ידה לגשת לעניין, "היא שפה ממש במלוא מובן המלה, דייקנית מאד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר בשפה זו בפרטים ופרטי פרטים". מה זה אומר לדבר בשפה בצורה רוחנית?

אפשר למסור את השפה איש לרעהו בצורה מדויקת יחסית יותר ממה שבשפות אחרות. זה כמו ה‑ו‑י‑ה. ארבע שפות האלה הן ממש אותן ארבע אותיות, אותן ארבע בחינות.

תלמיד: בעל הסולם לא כותב פה אבל בכל זאת, למה להשתמש במילים האלה, שפת התנ"ך, ההלכה, מה הקשר, למה אומרים שפה?

שפה היא מהמילה סוף, זו דרגה.

תלמיד: אבל השמות של השפות האלה, הם מתקשרים למשהו שאנחנו מכירים בעולם שלנו.

לעולם שלנו המקובלים בכלל לא מתייחסים. איך שאתה משכת מרוחניות לעולם שלנו כל מיני שמות והגדרות ואתה משתמש בהם בעולם שלנו, זה עניינך. הם לא מקבלים את זה.

תלמיד: כשאני קורא בתנ"ך שאני מכיר?

כשאתה לוקח ספר וכתוב עליו תנ"ך, זה נקרא שאתה לומד תנ"ך?

תלמיד: יכול להיות שאני מתוך זה מגיע להשגה בכל ארבעת הלשונות.

ודאי.

תלמיד: וכשמגיעים להשגה, מרגישים את כל ארבעת הלשונות?

בהתאם לאופן הגילוי. אתה גם בוחר באיזו צורה אתה יותר קרוב לגילוי. זה תלוי בשורש הנשמה.

שאלה: מי משתמש בשפת התנ"ך ומתי?

כשזה יתגלה, אז אתה תשתמש. זה לא שאם לא למדת תלמוד או שולחן ערוך, כאלו ספרים, אז אתה לא למדת הלכה. כשאתה תגלה את הבורא, את היחס שלו עם הנברא, אז אתה תגלה ביחסים האלו את שפת ההלכה, הליכה. איך זה על ידי זה קורה עיבור, יניקה, מוחין, עביות, מסך, זיווגי דהכאה, כל זה יתבהר לך. וזה יקרא "שפת ההלכה".

תלמיד: זו שפה שמתגלה למקובל?

ודאי.

תלמיד: זה לא שהוא בוחר במה שהוא רוצה.

לא. זה מתגלה בהתאם לאופיו, לעומק, לדרגה, באיזו צורה. ארבעת סוגי הכרת הפעולות של הבורא עם הנברא.

תלמיד: ומה הקשר בין השפה לסגנון הכתיבה? אם זו שפת התנ"ך וספר התורה, באיזו שפה הוא כתוב?

גם זה לא בדיוק. אתה יכול לקרוא כל ספר שנקרא נניח או תורה, או הלכות, או משהו, ואיך שאתה משיג את החומר זה יכול להיות משהו אחר לגמרי ממה שכתוב על הספר. אתה יכול לקחת ספר אגדה, וכשאתה משיג את מה שכתוב שם, זה לא חשוב אם קראת את זה בספר אגדה, אתה יכול להשיג את זה ובשבילך זה יהיה ספר הלכות.

תלמיד: השפה שמדברים עליה היא קשורה בספרים, בעבודה בטקסטים או מה? אתה מדבר על ספר ועל השגה. יש ארבע שפות, האם זה קשור בספרים?

לא, ארבע שפות זה ארבעה סגנונות של השגה.

תלמיד: והספרים כתובים גם כן בארבעה סוגים מקבילים?

כן, אבל זה לאו דווקא שדרך הספר המסוים הזה אתה מגלה בצורה כזאת את הרוחניות.

תלמיד: ובאיזו שפה מקובל מדבר עם התלמידים? באיזו שפה אנחנו מדברים בעל פה?

אין לנו שפה עדיין. אין לנו עדיין גילוי הבורא לנברא, ואנחנו לא יכולים להגיד באיזו שפה. אנחנו מדברים בשפת הענפים.

שאלה: מה ההבדל בין ארבעת השפות, מדוע נדרשו ארבעה סוגי ביטוי להשגה ולא היה די בשפה אחת? הרי הן מובנות רק למי שיש השגה.

קודם כל מדובר רק לבעלי השגה בכלל, זה דבר אחד. דבר שני, כשמתגלה משהו לאדם, אז לפי גודל, גובה ההשגה שלו, מדובר על השפה. השפה הכי גבוהה שמדברת על הפירוט הכי גבוה של גילוי הא‑לוהות, זו שפת הקבלה. אבל בכל ארבע שפות אנחנו נצטרך להתכלל ולבוא. זה כמו י' ק' ו' ק', זה כמו בחינות א' ב' ג' ד', שאתה לא יכול להשיג משהו שלם, אם אין לך ארבע בחינות של ההשגה האלו.

לכן יש ארבע שפות. אלו ארבע צורות של גילוי הבורא. איך אתה משיג אותו? דרך כל עביות ועביות אתה משיג אותו בצורה אחרת.

אתה יכול לשאול כך, אם אני צריך להשיג את הבורא בעביות ד', אז למה אני לא נכנס לעביות ד' וכל ההשגות שלי הן נניח 5,4,3,2,1 בתוך ד'? לא, אתה חייב לעבור מאפס, ממנו ועד שאתה מעמיד את עצמך כמוהו, את כל השלבים. וכל השלבים האלה זה נקרא שאתה עובר בחינות שורש וא' וב' וג' וד', וכך בתהליך המצטבר, אחרת אין השגה.

תלמיד: אז לפי מה שהסברת יש סדר מחייב בהשגת השפה.

סדר לפי איך שזה מתגלה לאדם ואיך שזה מתגלה לדור, ולא שזה קורה בכל אחד ואחד באותה צורה, זה תלוי בשורש נשמה. הדברים יכולים להיות אישיים מאוד, לדוגמה, כמו שבעולם שלנו יש אנשים שנמשכים לסגנון אחד, או לסגנון שני של גילוי העולם הזה דרך מוסיקה, דרך ספרות, דרך ציור, דרך כל מיני דברים. זה גם מין גילוי הא‑לוהות לאדם.

שפת ההלכה

"לשון הלכה: אינה של מציאות, רק מקיום המציאות. הנה לשון זה נלקח כולו מלשון התנ"ך על פי שרשי ההלכה המובאים שם. ויש לה מעלה אחת על התנ"ך, בהיותה מרחיבה מאד, כל עניין ועניין, ומראה מתוך זה את השרשים העליונים ביתר דיוק.

לעומת זה יש לה חסרון גדול על לשון התנ"ך, בהיותה קשה מאד להבנה, והיא הקשה שבלשונות, לא ישיגה כי אם חכם שלם, שנקרא: "עייל ונפיק בלא בר", ומובן מאליו, שגם החסרון הראשון יש בה, כי נלקחה מהתנ"ך."

במה היא כל כך קשה? כל הסדר של סיבה ומסובב נגמר רק בגמר התיקון, לכן עד גמר התיקון אין לך אפילו פרט קטן ביותר שאתה יכול להבינו בדיוק, בכל העומק שלו. ולכן שפת ההלכה היא אמנם מאוד מדויקת, אבל דווקא בגלל הדיוק היא לא יכולה להיות קלה להשגה.

אמנם הדיוק שלה, הקשר שהיא נותנת בין כל הפרטים, הוא מדהים, זה משהו מאוד מיוחד. מצד אחד היא מאוד מושכת, כי זו לא ההלכה שאנחנו מדברים, אלא העומק שלה. זאת אומרת זה קשר בין כל חלקי המציאות, בכל רמה ורמה, בצורה מדויקת ביותר. זו בעצם שפת ההלכה, שפת ההליכה. עד כמה שבכל הצורות, בכל רמה ורמה, מתגלים כל הקשרים שבאותה הרמה, בין כל הפרטים. אין לי מילים, אבל כאן מדובר כלפי אנשים שמשיגים. עד כמה זה יותר קל, עד כמה יותר קשה, שבכל אחת ואחת מארבע השפות האלה יש לנו יתרונות וחסרונות.

גם לי אין שפה כי רוחניות אי אפשר להשיג אלא כעולם שלם שכל הקשרים בין כל הפרטים מתחילים להוסיף זה לזה. מזה באה החכמה, מזה באה ההשגה בצורה כזאת אינטגרלית. כל שפה היא צולעת, היא לא יכולה לפתוח לנו את ההיכרות של הא-לוהות. ולכן בכל אחת מארבע הגישות, יש לנו משהו שחסר. ואז רק בגמר התיקון, כשמתחברות כל השפות, ומשיגים את הכול כעניין כדורי, כרשת אחת, כמערכת אחת, אז "וכולם ידברו בשפה אחת". אבל בכל זאת שפת ההלכה במה היא מושכת? הדיוק שלה הוא מושך, מיוחד. כמו בכל החכמות שבעולם הזה, דווקא התקשרות בין כל מיני תופעות שונות שיש ביניהן איזה קשר, ותוצאות מהקשר הזה, זאת כל החכמה.

שפת האגדה

"לשון אגדה: היא קלה להבנה, מתוך המליצות המתאימות מאד למובן הנרצה, ואם להבינה בשטחיות, היא עוד יותר נוחה להבנה מלשון התנ"ך. אלם להבינה בשלמות, היא שפה קשה מאד, משום שאינה נשמרת כלל לדבר על סדרי ענף ושורש, אלא רק על פי מליצת הלשון, בחידוד נפלא, אמנם היא עשירה מאד בפתרון מובנים זרים וקשים, במה שנוגע למהות המדרגה במצבה, על פי ערך עצמה, אשר אי אפשר, לבארם בשפת התנ"ך והלכה."

אז שפת האגדה, במה היא טובה? שאפשר לבטא בה הכול. דווקא בגלל השפה, שהיא כולה ציורית, אפשר לצייר כמעט כל מצב ומצב. את מה שאפשר לדבר בשפת התנ"ך, או בשפת האגדה, שהיא עוד יותר פתוחה מהתנ"ך, אם נרצה לברר את זה בשפה של "תלמוד עשר הספירות" נראה עד כמה ששם זה יהיה קשה. כמה זמן ייקח לנו לבאר את דבר גלות מצרים וכל התהליכים וכל הדיוקים שיש, עם עשר המכות ויציאה וכניסה וכל הדברים האלה. זה מאוד מאוד קשה. מה שאין כן בשפת האגדה, שם הסיפור פשוט, יפה, מובן לכולם כביכול. אבל כולם מדברים על אותו דבר. אלה לא דרגות שקודם זה תנ"ך, ואחר כך הלכה, ואחר כך אגדה ואחר כך שפת מקובלים, אלא בכל מצב ומצב יש לך את הכול.

שפת המקובלים

"לשון המקובלים: היא שפה ממש במלוא מובן המלה, דייקנית מאד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר בשפה זו בפרטים ופרטי פרטים, בלי הגבלה. גם אפשר על ידה לגשת ישר לעניין הפרט שרוצים, בלי הצורך לקשרה עם הקודם לה, או המאוחר לה.

אמנם על כל אותן המעלות הנשגבות שאתה רואה בה, הנה יש בה, גרעון גדול מאד, להיותה קשה להשגה, וכמעט שנמנע להשיגה, זולת מפי חכם מקובל, ומפי חכם המבין מדעתו. כלומר, שאפילו המבין מדעתו את כל המשך המדרגות האמורים: מתתא לעילא, ומעילא לתתא, עם כל זה, לא יבין בלשון זה כלום, עד שיקבל אותה, מפי חכם, שכבר קיבל את השפה מרבו פנים אל פנים."

זאת אומרת, יש כאן עניין של קבלת השפה, קבלת המידע, קבלת החכמה. שצריכים לקבל אותה מפה לאוזן, או עוד יותר מפה אל פה. אבל זה לאלו שכבר מתקרבים להשגה ויותר, שנכנסים להשגה. אז יש להם אפשרות לקבל את החכמה הזאת מהמורה לתלמיד. שם כבר יש קשר מורה עם התלמיד.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על שפת המקובלים שהיא "דייקנית מאוד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך," ועל שפת האגדה הוא אומר שאינה מתייחסת למובנים בדרך של שורש וענף. אפשר להסביר את זה?

פשוט בשפת האגדה מספרים לך את הדברים האלה. מספרים לך תמונה כללית, בלי להיכנס ליחסים הפנימיים שיש בין המדרגות וההשפעות ביניהן. מספרים לך בצורה חיצונה, כמו סרט. זו שפת האגדה. מה שאין כן שפת התנ"ך, גם כאן יש לך סיפור, אבל כבר סיפור לפי הבחנות. ובשפת ההלכה יש לך את זה לפי ענף ושורש יותר מדויק. יש כבר קשרים מדויקים בין שורשים עליונים וענפים תחתונים. שפת הקבלה בעצם כוללת את כל השפות, אבל הבעיה היא שאת הקשר בין הפרטים אפשר להבין רק במסירות, שהמורה מעביר לתלמיד את החכמה הזאת "פה אל פה" מה שנקרא, לפי מסך המשותף שביניהם.

שאלה: אם השפה לא מתוארת כענף שמצביע על שורשו, אז מה הבסיס שלה?

אתה תלמד ואתה תראה. איזה ענף ושורש אתה מצפה שיהיה לך? קודם צריכים להשיג את המושג העליון ואז ממנו יהיה ידוע לך איך משתלשל ממנו כוח לעולם התחתון ומראה לך את הענף. ואז מזה אתה יכול להבין קשר בין ענף ושורש. אבל בלי שאתה משיג את השורש העליון, אתה גם לא מבין ולא יודע את הענפים.

שאלה: את שפות התנ"ך וההלכה שהן לא שפת המקובלים, התלמיד משיג לבד?

לא, את כל השפות האלה משיג רק אדם שמשיג, מי שלא משיג הוא לא משיג אף שפה. שפה זה נקרא מין גילוי הבורא לנברא, הנברא משיג תהליך של תיקון הכלים שמגיע לו מלמטה למעלה על ידי התפילה שלו, וממעלה למטה על ידי הורדת מ"ן, אורות. זה הכול קשר של הנברא עם הבורא. שפה היא קשר עם הבורא. אנחנו לא מדברים על בני אדם רגילים אלא רק על המקובלים.

תלמיד: זה ברור, רק הוא כותב על שפת המקובלים שהחיסרון שלה הוא שכמעט לא ניתן להשיגה אלא מפי מקובל מקבל מבין מדעתו.

כי היא מגלה כאלו קשרים בין הפרטים, שאפשר לקבל אותם רק במסירות המסך מהעליון לתחתון. זה נקרא "מפה אל פה".

תלמיד: בשפות האחרות אין צורך במסירה כזאת?

לא, אין צורך. הן נמצאות בדרגה פחות משפת הקבלה.

תלמיד: אז לא לעשות קשר בין מה שכתוב פה שפת המקובלים, לזה שאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות".

לא.

שפת הקבלה כלולה בכולן

"דע שהשמות והכינויים והגימטריאות, המה שייכים לגמרי לחכמת הקבלה, והסבה שהם נמצאים גם בשאר השפות, הוא, שגם כל השפות כלולות בחכמת הקבלה. משום שכל אלה הם סברות פרטיות מיוחדות, אשר שאר השפות מוכרחות להסתייע בהם.

ואין להעלות על הדעת, שארבע שפות אלו, המשמשות להסברת חכמת התגלות אלקיית, התפתחו בזה אחר זה, בסדרי הזמן, אלא האמת שארבעתם התגלו בפי חכמי האמת ביחד. ובאמתו, וכל אחת כלולה מכולם, שיש לשון הקבלה גם בתנ"ך כגון: עמידת הצור, ושלש עשרה מדות הרחמים, שבתורה ומיכה, ובבחינת מה, מורגשת בכל פסוק ופסוק, וכן המרכבות, שבישעיהו ויחזקאל, ועל כולם שיר השירים, שכולו לשון הקבלה ממש. ועל דרך זה בהלכה ואגדה, ואין צריך לומר, עניין השמות הקדושים שאינם נמחקים, באים בכל השפות יחד במובן אחד."

שאלה: נניח שאנחנו מסבירים לפעמים את שבירת נשמת אדם הראשון בשפת הקבלה ויכולים להסביר אותה דרך בתי המקדש, דרך ציור כזה או ציור אחר, זו שפה?

בעולם הזה אם לא הייתה לנו שפת הקבלה שכולנו היינו חייבים להגיע אליה, לא היו מתפתחות שום שפות וגם שפות זרות וכלום, אלא היית כמו בהמה, כמו חיה שמשמיעה קולות וכך היינו מבינים זה את זה. רק בגלל שאנחנו צריכים להתפתח עד כדי להבין את הבורא, וכדי להבין את הבורא אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהבין את הקשרים שבינינו, ואיך אנחנו בקשרים שבינינו בונים קשר עימו, זה העניין של השפה.

שפה מהמילה סוף, שאתה בונה סוף בכל מדרגה ומדרגה, השגה, צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, מכאן אתה בונה שפות. זאת אומרת סופיות בהשגה, שאתה לא רוצה יותר או כן רוצה, בשביל מה ולמה וכן הלאה.

תלמיד: השפה קשורה גם לביטויים? נניח את הסיפור של יציאת מצרים אתה יכול לספר כמו שאנחנו מכירים, את הסיפור שלמדנו, ויכולים לספר אותו בשפת ספירות ומצבים רוחניים. אלה ביטויים או שזו שפה?

שפה זה מה שמתרחש ברצון לקבל, כשעל ידי האור הוא מתחיל לקבל כל מיני צורות. הצורות האלה עושות לו גבול, מידה, סוף בכל דבר ודבר. ומתוך הגבולות האלה הוא מתחיל להשיג את הא‑לוהות בכל ד' דרגות של העביות שבו, שזה נקרא "שפות", ואז בצורה כזאת הוא משיג את הא‑לוהות. זה נקרא שהוא דרך השפה מכיר את הא‑לוהות. מתוך זה וגם כהעתקה מזה, באות לנו אפשרויות לדבר בשפה בעולם שלנו ובכלל בכל הביטויים. בעולם שלנו זו לא רק שפה, זו שפת הציור, אלה עוד הרבה תת רמות של השפה.

תלמיד: גם שפת הענפים מתחלקת לארבע שפות?

גם שפת הענפים מתחלקת, ודאי. כל דבר מתחלק לארבע, לא יכול להיות שלא. כי העביות שלנו, ההשגה שלנו כוללת תמיד ארבע רמות. אנחנו יכולים לעבור על זה עוד פעם וגם לבקש עוד חומר שהוא כותב על זה, אבל זה לא פשוט.

אני לא ממליץ לתת את זה למתחילים, זה יבלבל אותם. כי באמת זו לא שפה כמו אנגלית, עברית, רוסית. אני אגיד לך עוד יותר מזה, זה לא שאתה יכול לבטא, זה ביטוי של דבקות, ביטוי של השגת הבורא לנברא. איך הנברא מבטא אותו בארבע רמות, בארבע צורות של התקשרויות, במערכת פשוטה שמתגלה יותר ויותר. יותר באור חכמה, יותר באור החסדים וכן הלאה, עד שיש גילוי שלם.

(סוף השיעור)