שיעור בוקר 04.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

דף תתס"ז, עמ' 867, עיבור ראשון דז"א, אותיות ה' – י"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', בעמ' 867, דף תתס"ז. אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

"וגם כי נודע, כי עתה בעלותם בסוד עיבור," רשימות שעולות עכשיו לעיבור "הוא בחינת עליתם בסוד מ"ן, וגורמים זיווג באו"א, ומורידים טיפות זכרים ונקבות,"

זאת אומרת, מזו"ן עולה חיסרון לאבא ואימא, וזה גורם באבא ואמא את כל התהליך שמשם יורדות הטיפות זכרים ונקבות. ועל ידי אלו הטפות יתקשרו אלו הנקודות יחד, ואז יתבררו בחינת הכלים שלהם ויעלו למעלה בסוד עיבור, ויתקנו שם."

קריין: שוב.

אות ה'

"וגם כי נודע, כי עתה בעלותם בסוד עיבור, הוא בחינת עליתם בסוד מ"ן, וגורמים זיווג באו"א, ומורידים טיפות זכרים ונקבות, ועל ידי אלו הטפות יתקשרו אלו הנקודות יחד, ואז יתבררו בחינת הכלים שלהם ויעלו למעלה בסוד עיבור, ויתקנו שם."

כך נולד גוף דנקודים.

קריין: אות ה' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"עליתם בסוד מ"ן וגורמים זווג מאו"א וכו': כלומר שהרשימות של הז"ת שהם בחינת גו"ע הדבוקים באח"פ דאו"א, כנ"ל, הם נכללים בהמ"ן דאו"א עצמם, ואו"א מזדווגים באמת על המ"ן של עצמם. אלא מתוך התכללות הרשימות דז"ת בהם, שהתכללות זו גורמת באו"א, שתתעורר בהם אותה בחינת מ"ן דקטנות, המותאם אל בחינת הרשימות ההן, דהיינו הראוי לקומת העיבור. ונמצא כל הקומה של מ"ד ומ"ן, שיצאה על התכללות הזאת, שייך להרשימות האלו שהן הז"ת, כי המה היו הגורמים למדת הזווג הזה. ואו"א עצמם אין להם שום צורך אל מדת הקומה הזו."

זאת אומרת, הכול אך ורק על חשבון אותן הרשימות שהזו"ן כחיסרון מעלים לאבא ואימא, ואז מחייבים את אבא ואמא להזדווג. זאת אומרת, לבנות מסך משותף, ואז טיפה מדכר וטיפה מנוקבא, מאבא ואמא, הטיפות האלה, היינו האורות האלו, הן כבר פועלות על הזו"ן ומתחילות לתקן ולעצב את הזו"ן.

כאן גם צריכים להבין שאבא ואמא פועלים על ב' דעביות והזו"ן על א', הדרגות הן שונות.

על זה עוד נדבר.

קריין: אות ו', דברי האר"י.

אות ו'

"וגם האורות יתוסף בהם תיקון, כי תחלה היו אלו הנקודות בלי קוים ובלי בחינת פרצוף, אמנם היו כלולות כל אחד מיוד, בסוד כללות מעורב ומעורבב בהם, ולא היו האורות מראים פעולתם, ועתה על ידי הקשר הזה, שנתקשרו על ידי עיבור הזה, הראו האורות פעולתם, זה בחינת רישא וזה בחינת גופא, והיתה עין רואה ואזן שומעת וכו'.".

קריין: שוב אות ו'.

אות ו'

"וגם האורות יתוסף בהם תיקון," "אורות" הוא קורא לרשימות "כי תחלה" בנקודים "היו אלו הנקודות בלי קוים ובלי בחינת פרצוף," כך הם עלו "אמנם היו כלולות כל אחד מיוד, בסוד כללות מעורב ומעורבב בהם, ולא היו האורות מראים פעולתם" איזה פעולתם? לא היו יכולים לקבל אור על מנת להשפיע. "ועתה על ידי הקשר הזה, שנתקשרו על ידי עיבור הזה," זה מה שנותן העיבור, קשר בין הרשימות כך שהם כבר יכולים לקבל אורות.

אז היה פירוד, ועכשיו "ולא היו האורות מראים פעולתם,", לא יכולים לקבל. "ועתה על ידי הקשר הזה, שנתקשרו על ידי עיבור הזה, הראו האורות פעולתם, זה בחינת רישא וזה בחינת גופא, והיתה עין רואה ואזן שומעת וכו'.". כבר הכלים מקבלים אורות, והאור כבר מחייה אותם.

קריין: אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

"ונמצא, כי זה העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש," זאת אומרת, מה זה עיבור? זו"ן שנמצאים בתוך אבא ואמא. זה לא כדי להאציל אותו מחדש אלא "כי כבר היו נאצלים," בנקודים כבר היה זו"ן. אלא מה כן? "אלא שהיו בלי תיקון קוין" א' "ובלי פרצוף, וגם שהיו חסרים, זה מו"ק לבד וזה מנקודה אחת לבד, זאת אומרת, בזעיר אנפין חסר ו"ק ובמלכות חסרה הנקודה. ועתה, העיבור היה לקשרם יחד בסוד קוים, וגם בסוד פרצוף, וגם להשלים כל אחד ביוד ספירות גמורות. וזהו על ידי הטפות של או"א, ועל ידי שם מ"ה החדש, אשר נתבאר לעיל."

שוב, זה חשוב. בינתיים זה נראה לנו [לא מובן], אבל זה מאוד שייך לנו. לנו ממש.

קריין: שוב אות ז'.

אות ז'

"ונמצא, כי זה העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים," גם אנחנו כך, בחטא עץ הדעת והכול כבר היינו. "אלא שהיו בלי תיקון קוין ובלי פרצוף, וגם שהיו חסרים, זה מו"ק לבד וזה מנקודה אחת לבד, ועתה, העיבור היה לקשרם יחד בסוד קוים, וגם בסוד פרצוף, וגם להשלים כל אחד ביוד ספירות גמורות. וזהו על ידי הטפות של או"א, ועל ידי שם מ"ה החדש, אשר נתבאר לעיל."

קריין: אות ז' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים: דהיינו מבחינת מה שיצאו בז"ת דנקודים. ואע"פ שהכלים האלו נפלו לבי"ע, מ"מ נשארו כל הרשימות שלהם באצילות כנודע, שענין הרשימות הוא לחזור ולהמשיך להכלים כל האורות שכבר היו להם בזמן הנקודים. ועל כן אין זה נחשב לאצילות חדש לגמרי, אלא רק לבחינת תיקון לזו"ן, שיצאו כבר בעולם הנקודים."

גם אנחנו כך. אנחנו באים לתקן את המצב שהיינו בו והתקלקל.

"הטפות של או"א וע"י שם מ"ה החדש: כלומר, שתחלת התיקון נעשה להזו"ן ע"י טפות הזווג דאו"א, מכח התכללות הזו"ן בהם בסוד העיבור, כנ"ל. והמוחין שלהם דג"ר, המה באים להם בסוד מ"ה החדש, שה"ס טפת אבא המוריד הה"ת מעינים ומעלה האח"פ שלהם למדרגתם, כנודע." זו פעולת אור החכמה שנותן כוח. "ובאמת כל הזווגים והקומות היוצאים בעולם האצילות נחשבים על שם מ"ה החדש, אלא עיקר שם מ"ה מורה על הוי"ה במילוי אלפין, שהוי"ה זו אינה מתגלה להם, רק בזמן הגדלות, כי המוחין דזווגים דאו"א דקטנות, המה בבחינת שמות אלהי"ם. כמ"ש במקומו. וע"כ מחלק הרב את מדת התיקון, לב' בחינות: לקטנות ע"י עיבור א' הנ"ל, ולגדלות ע"י מ"ה החדש."

נקרא שוב. גם למעלה גם למטה.

קריין: שוב אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

"ונמצא, כי זה העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים, אלא שהיו בלי תיקון קוין ובלי פרצוף, וגם שהיו חסרים, זה מו"ק לבד וזה מנקודה אחת לבד,"

זה היה בזמן גדלות דעולם הנקודים, שדווקא בגלל שנשברו אז התגלתה סיבת השבירה. שהיה חסר, גם תיקון קווים, גם חיבור מיוחד ביניהם. עכשיו אפשר להוסיף זאת, לתקן. אבל בלי שבירה לא היינו רואים אף פעם שזה חסר. "ועתה, העיבור היה לקשרם יחד בסוד קוים, וגם בסוד פרצוף, וגם להשלים כל אחד ביוד ספירות גמורות. וזהו על ידי הטפות של או"א, ועל ידי שם מ"ה החדש, אשר נתבאר לעיל."

קריין: אות ז' למטה, אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים: דהיינו מבחינת מה שיצאו בז"ת דנקודים. ואע"פ שהכלים האלו נפלו לבי"ע, מ"מ נשארו כל הרשימות שלהם באצילות כנודע, שענין הרשימות הוא לחזור ולהמשיך להכלים כל האורות שכבר היו להם בזמן הנקודים. ועל כן אין זה נחשב לאצילות חדש לגמרי, אלא רק לבחינת תיקון לזו"ן, שיצאו כבר בעולם הנקודים."

"הטפות של או"א וע"י שם מ"ה החדש: כלומר, שתחלת התיקון נעשה להזו"ן ע"י טפות הזווג דאו"א, מכח התכללות הזו"ן בהם בסוד העיבור, כנ"ל. והמוחין שלהם דג"ר, המה באים להם בסוד מ"ה החדש, שה"ס טפת אבא המוריד הה"ת מעינים ומעלה האח"פ שלהם למדרגתם, כנודע. ובאמת כל הזווגים והקומות היוצאים בעולם האצילות נחשבים על שם מ"ה החדש, אלא עיקר שם מ"ה מורה על הוי"ה במילוי אלפין, שהוי"ה זו אינה מתגלה להם, רק בזמן הגדלות, כי המוחין דזווגים דאו"א דקטנות, המה בבחינת שמות אלהי"ם. כמ"ש במקומו. וע"כ מחלק הרב את מדת התיקון, לב' בחינות: לקטנות ע"י עיבור א' הנ"ל, ולגדלות ע"י מ"ה החדש."

על זה עוד נוסיף אחר כך.

קריין: אות ח', דברי האר"י.

אות ח'

"ונמצא כי לא מן הכלים של הנקודות דב"ן לבד, נעשה כל פרצוף זו''ן אמנם בעלות האורות שלהם בסוד עיבור והלבישו לנה"י דא"א, אז קנו שם כלים חדשים על ידי הלבשה זו,"

זו"ן לא מחדשים את עצמם מעצמם, אלא מזה שהם עולים לאריך אנפין. אריך אנפין זה פרצוף חכמה דאצילות, הוא כולל בתוכו את כל גמר התיקון, ומשם הם מקבלים עוד תוספת. "ואז נתבררו הכלים הראשונים שנשברו, ומב' בחינות כלים אלו, נעשה פרצוף ז"א. וכן עד"ז היה בהנוקבא."

יש כאן תוספת מאוד מיוחדת שזו"ן מקבלים. בלי שהיו מצטרפים לאריך אנפין היו חסרים כלים לגמר התיקון. ככה הם לאט לאט מתקדמים.

קריין: אות ח', אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ח'

"כלים חדשים על ידי הלבשה זו וכו' ומב' בחינות כלים אלו נעשה פרצוף ז"א: שהם כלים דמ"ה וכלים דב"ן. כי כל הכלים החדשים היוצאים עם הזווגים הנעשים באצילות נקראים כלים דמ"ה. והכלים שנשארו בהז"ת מזמן הנקודים, הם נקראים כלים דב"ן. וב' מיני כלים אלו נמצאים בכל ה"פ אצילות."

טוב. יותר מזה הוא לא רוצה להסביר. למרות שלפי דברי האר"י יש מה לשאול. כנראה שאחר כך.

קריין: אות ט', דברי האר"י.

אות ט'

"ונבאר עתה, איך על ידי זה העיבור נתקנו הכלים הנשברים. הנה נתבאר לעיל, כי עיקר שבירת כלים אלו היתה, להיות מעורב בהם סיגים וקליפות, והאורות לא היו מתחברים עם כליהם לסיבת הסיגים שבהם, וגם הכלים בעצמם לא היו יכולים לקבל האורות לסיבת הסיגים שבהם, כי זה עצמו היתה הסבה, שלא יצאו אלו הכלים מתחילה מקושרים ומתוקנים דרך קוים, כי הסיגים שבהם גרמו להם הפירוד. וגם מ"ש לעיל, כי כל זה היה בכונה שיתפרדו הסיגים מהם, ולכן יצאו בלתי תיקון."

זאת אומרת, למה הייתה השבירה? כדי להיפרד מהסיגים. כדי לחלק בין כלים שנשברו וכלים שלא נשברו, שיכולים להיתקן ושלא יכולים להיתקן, כדי למיין את הכלים. ואז אפשר לגשת אליהם בצורה שמתקנים אותם מקל לכבד, ובג' קווים, בהדרגה, ומגיעים לגמר התיקון.

קריין: אות י' דברי האר"י.

אות י'

"והנה על ידי זה העיבור, הובררו מהם הסיגים והקליפות, ונבררו האורות ונסתלקו מתוך הסיגים והקליפות, ועל ידי זה נתקנו. ולכן צריך שנבאר איך נתבררו עי"ז העיבור." זאת אומרת, מה קורה אחרי השבירה, מיון, חלוקה של כל הכלים האלה לקבוצות לפי כמה שנשארו פגומים ולפי איך שצריך לתקן אותם. האורות מנענעים, מסדרים את הכלים לפי היכולת לתקן, כך שכל הקודם עוזר גם לתקן את הבא אחריו.

קריין: אות י"א דברי האר"י.

אות י"א

"והענין כי הנה בעת עלית האורות של אלו המלכים תוך אמא בסוד מ"ן," אורות זה הרשימות, אנחנו כבר יודעים, כי אם עולים מלמטה למעלה זה לא האור, זה רשימו. אבל כך הוא אומר. "גרמו זווג לאו"א, ואז אבא מברר אלו המלכים. כנודע, בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב וז"ל. ותא חזי, רישא, שירותא דמהימנותא גו מחשבה, בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה, ניצוצין זריק לש"ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה, ואתבריר, וכו'. והענין כי כל הבירורין של המלכים נעשים ע"י המחשבה, שהוא המוח, ששם מתברר, ומשם יורד אחר כך בסוד טפת הזווג."

קריין: שוב אות י"א.

אות י"א

"והענין כי הנה בעת עלית האורות של אלו המלכים תוך אמא בסוד מ"ן, גרמו זווג לאו"א, ואז אבא מברר אלו המלכים." זאת אומרת, אור החכמה מברר את הרשימות שעלו מהשבירה לאמא. "כנודע, בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב וז"ל. ותא חזי, רישא, שירותא דמהימנותא גו מחשבה," ראש אריך אנפין זה נקרא ראש האמונה. "בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה, ניצוצין זריק לש"ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה, ואתבריר, וכו'." עכשיו מברר את השבירה, מברר מה אפשר לתקן ומה לא. מה שאי אפשר זה הפסולת ומה שאפשר הולך לתיקון. "והענין כי כל הבירורין של המלכים נעשים ע"י המחשבה, שהוא המוח, ששם מתברר, ומשם יורד אחר כך בסוד טפת הזווג." כל הבירורים הם רק על ידי אור החכמה.

קריין: אות י"ב דברי האר"י.

אות י"ב

"ועל ידי זווג אבא באמא, ונתינת הב' טפות שלהם, נתבררו הז' מלכים ונתקנו," זאת אומרת, שני אורות חכמה וחסדים שמגיעים מאבא ואימא הם מבררים את כל הכלים. שיתבררו על ידי האבא וניתקנו על ידי האמא. "ויצאו מהם ש"ך ניצוצות סיגים, שלא נשלמו להתברר. כי בכל בחינה ומדרגה חוזרים להתברר ש"ך אלו, עד סוף העשיה, שנשאר בהם סיגים גמורים שאין בהם תועלת, והם הקליפות. ונמצא כי הכל הוא בחשבון ש"ך ניצוצין, כ ' זה היו מספר הנצוצות שנפלו בתוך הכלים כשנשברו."

קריין: שוב אות י"ב.

אות י"ב

"ועל ידי זווג אבא באמא, ונתינת הב' טפות שלהם, נתבררו הז' מלכים ונתקנו, ויצאו מהם ש"ך ניצוצות סיגים, שלא נשלמו להתברר. כי בכל בחינה ומדרגה חוזרים להתברר ש"ך אלו, עד סוף העשיה, שנשאר בהם סיגים גמורים שאין בהם תועלת, והם הקליפות." בינתיים אין תועלת. זאת אומרת, זה לא שזורקים אותם, אין דבר כזה בכל הבריאה. אלא בגמר התיקון הם דווקא יתעוררו ויגרמו לזווג דגמר התיקון. "ונמצא כי הכל הוא בחשבון ש"ך ניצוצין, כ ' זה היו מספר הנצוצות שנפלו בתוך הכלים כשנשברו." אנחנו למדנו את זה, ארבע זה ה-ו-י-ה, שמונה זה מספר המלכים, ארבע כפול שמונה זה שלושים ושתיים. ועוד עשר ספירות בכל בירור זה השלוש מאות עשרים, ש"ך.

קריין: אור פנימי אות י"ב.

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"בכל בחינה ומדרגה חוזרים להתברר ש"ך אלו עד סוף העשיה וכו' כי הכל הוא בחשבון ש"ך ניצוצין: כמו שמפרש, כי זה היו מספר הניצוצות שנפלו לתוך הכלים כשנשברו. ונודע שהע"ס נכללות זו מזו, וע"כ אין לך בחינה המתבררת ועולית מתוך בי"ע, שלא יהיה כלול בה כל הש"ך ניצוצין כי התכללות הזו היתה סבת שבירתם, כמו שיתבאר לקמן, וע"כ צריכים לזווגים דאו"א, שיבררו ויפרידו מהם הדינין והסיגים, הבאים מעירוב הל"ב ניצוצין האחרונים, שהם בחינת ה"ת בלי מיתוק דמדת הרחמים, ואז נעשים ראוים להתלבשות האורות בהם. כמ"ש לפנינו."

אנחנו דיברנו על זה הרבה פעמים. רק הבעיה היא שוב להכניס את הראש לכל הסיפור הזה.

את עולם הנקודים זוכרים?

תלמידים: כן.

הוא נשבר?

תלמידים: כן.

למה נשבר? בגדלות הוא נשבר. למה נשבר בגדלות? בל"ב האבן. מה זה ל"ב האבן? מה זה? המלכות שהיא לא יכולה לקבל תיקונים היא נקראת "ל"ב האבן". ולמה לא זיהו שיש שם בעיה, אלא קיבלו את אור החכמה במלואו, כי חשבו שהולכים לגמר התיקון? אף אחד? שום דבר.

טוב, זה בגלל שהרצונות שהיו בתוך זו"ן דנקודים הם היו רצונות חדשים שלא היו אף פעם בשימוש. וראש דס"ג שרצה לבטל את צמצום ב', הוא עשה חשבון כמו שהיה בס"ג, שיש קטנות וגדלות. אבל לא היה יכול לעשות חשבון עם אותו זו"ן שנתהווה בעולם הנקודים, שקיבל שם ו' ונקודה, בחינה ד' מסוף גלגלתא, ולכן נשברו.

אף אחד לא ידע על זה, מפני שהרצונות האלה שבסוף גלגלתא הם היו תחת המסך שלא רצו לקבל. המסך הזה היה רק בגלגלתא. אחר כך הזדכך. לכן צריכים לשבור את הכלים, לערבב אותם. אותה בחינה ד' עם כל הכלים. ולתקן את בחינה ד' שבכל הכלים, וכל הכלים אז מקבלים עם בחינה ד' המחודשת הגדולה, מקבלים יכולת לגלות אור החכמה. עד שגומרים את הכול יהיה לנו גמר התיקון. אבל גם בזה אי אפשר לתקן בתיקונים האלה יותר מט' ראשונות. כמה זה ט' ראשונות? ש"ך זה כל העשר ספירות, וכמה זה תשע?

תלמיד: רפ"ח.

רפ"ח. יופי. זאת אומרת, ש"ך ניצוצין פחות ל"ב האבן זה רפ"ח. רפ"ח הניצוצות זה הט' ראשונות, אותם אפשר לתקן.

עכשיו התיקון הוא על ידי שני האורות, אור חכמה ואור חסדים, שנקרא טיפת אבא זה "לובן", וטיפת אמא זה "אודם". שתי הטיפות האלו, שני אורות האלו שמגיעים לזו"ן, הם מתקנים את הזו"ן. באיזו צורה? הם מחייבים את הזו"ן לקבל את האורות האלו בהתכללות בין האורות. וכשהם נכללים אז מתוך ההתכללות שלהם יוצא בירור בזו"ן בקו האמצעי. זה העיקר שיש ג' קווים.

על ג' קווים אנחנו עוד נלמד. זה לא עכשיו כי העיבור זה לא כל כך העיקר. לומדים על ג' קווים אבל העיקר זה מתברר אחר כך, בקטנות וגדלות.

שאלה: כתוצאה מהתכללות מלכות ובינה אז יש לנו את צמצום ב'. ואז גם בראש דס"ג המסך עולה לנקבי עיניים?

כן.

תלמיד: למה הוא עושה זווג על כל הקומה? קורית השבירה אם גם בראש שלו הוא כאילו מודע למצב הזה שיש גם למטה. אז לא הבנתי למה הוא כן עושה את החישוב על הכול.

אחרי שנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור, הן נכללות עם נה"י דא"ק דגלגלתא. מתוך זה הן מקבלות תוספת של בחינה ד' ולכן יש בהן צמצום ב'. שאותם הכלים מנקודות דס"ג שירדו מס"ג למטה, עד הסיום, איפה יש בהם רצון לקבל, מקבלים צמצום. המקום שממנו הצמצום מתחיל נקרא "פרסא". אז צמצום ב' הוא שולט מפרסא עד הסיום.

והרשימות, מנקודות דס"ג ומנה"י דא"ק עולות לראש דס"ג. זה נקרא הרבה רשימות. הרשימות האלו הן עולות. רשימות ב'/א' מצומצמים וד'/ג'. על רשימות ב'/א' מצומצמים יוצא לנו זיווג לפי הרשימו בנקבי עיניים דראש דס"ג, ומשם מתפשט פרצוף. משם מתפשט עד הטבור פרצוף שנקרא ישסו"ת, למטה מטבור פרצוף שנקרא כתר דנקודים ועוד פרצוף שנקרא אבא ואמא דנקודים, שזה חכמה ובינה, כך נקראים אבא ואמא, ואחר כך זו"ן. כרגיל, כתר, חכמה, בינה וזו"ן, רק כך הם נקראים כאן, כתר, אבא ואמא, זו"ן שכולם נמצאים בקטנות לפי הרשימו ב'/א' מצומצם.

אחר כך יש שם עוד רשימו בראש דס"ג ד'/ג'. נעשה על זה גדלות. המסך במקום נקבי עיניים יורד לפה דראש ועושה זיווג דהכאה והאור מתפשט מראש דס"ג למטה. ומזה נעשה גדלות בישסו"ת, גדלות בכתר, גדלות באבא ואמא וגדלות בזו"ן.

וכשזו"ן מתפשט בגדלות ועובר את הפרסא, כי בקטנות הוא עד הפרסא, אז ז"ת דזו"ן, או אח"פ דזו"ן עובר שבירה. אין מקצת ברוחניות, אם נשבר חצי, אז נשבר כולו. אז זו"ן נשבר. כשזו"ן נשבר, אבא ואמא שהיו מעבירים לזו"ן אורות דגדלות מתבטלים מתפקידם, אין להם למי להעביר אור. זו"ן, הבנים שלהם, נשברו.

ואחרי זה יוצא לנו מתוך ההזדככות הפרצוף דנקודים על ידי השבירה, יוצא לנו שהרשימות שלו שוב עולות לראש דס"ג. ואז ס"ג עושה זיווג על רשימות שנשארו. איזה רשימות נשארו אחרי עולם הנקודים? א'/שורש במקום ב'/א', א'/שורש צמצום ב' וד'/ג'. ד'/ג' הוא לא נעשה פחות או יותר. כמו שהוא נלקח מנה" דא"ק בגלגלתא, ככה נשאר.

על הרשימו א'/שורש מצומצם, היינו בצמצום ב', יוצא לנו זיווג בראש דס"ג. איך נקרא מקום הזיווג?

תלמידים: מצח, יופי.

אז יוצא משם פרצוף ומתפשט למטה והפרצוף נקרא?

עתיק, אצילות לא יכול להיות. עתיק. אבל כן, גם אתה צודק. וכך נולד עולם האצילות. יש בו עיבור, יניקה, מוחין וכן הלאה. אנחנו כבר מדברים על שיצא לנו עתיק, אריך אנפין ואבא ואמא, ועכשיו יוצאים לנו זו"ן. למה יש בעיה עם הזו"ן? כי עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא שיצאו, עתיק ואריך אנפין זה נקרא כתר דאצילות, אלה שני פרצופים אבל זה כתר. עתיק נקרא חלק ראשון, חצי עליון דכתר, אריך אנפין חצי שני דכתר, לכן אנחנו מתחשבים בדרך כלל עם אריך אנפין. כי מפני שהוא ז"ת דכתר, הוא נותן לכל עולם הנקודים תוספת, חכמה. אח"פ. אבא ואמא, הם ניזונים מאריך אנפין והם חכמה ובינה דאצילות. אבל העיקר זה זו"ן דאצילות, כי הם נשברו.

והעיקר בשבילנו זה לתקן את הזו"ן דאצילות כי הם נשברו, זו"ן דנקודים, וכנגדם קם עכשיו זו"ן דאצילות. זאת אומרת, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, גם ישסו"ת יש שם, כל מיני דברים כאלה, ואיך שהם מסודרים ואיך הם מתלבשים זה על זה, זה הכול כדי לתקן את הזו"ן דנקודים, שיהיה עכשיו באצילות זו"ן ושהוא ייתקן.

אבל לא פשוט לתקן את זה, כי נשבר. ואם נשבר הוא צריך להתחיל מאפס. לכן התיקון הראשון שלו נקרא "עיבור". וזה מה שאנחנו עכשיו לומדים, אחרי השבירה. לכן זה מדובר עלינו.

מה כאן חשוב? איך מגיבים אבא ואמא על הרשימות שהזו"ן מעלה. אבא נותן לובן, אמא נותנת אודם, לובן זה אור החכמה, אודם זה אור החסדים והזו"ן על ידי זה מיתקנים, מבררים את עצמם. אבא ואמא מבררים אותם, לא חשוב, לא הם בעצמם, אבל ככה הם מתבררים ומצטברים ביניהם ולאט לאט מיתקנים. והתיקון הזה נמשך 6000 שנה, עד שיעלו כל הרשימות למטה מפרסא ללמעלה מפרסא ויתוקנו שם באצילות. על זה אנחנו לומדים.

שאלה: ההבדל עכשיו ממה שקרה קודם בשבירה, זה שאבא ואמא כן לוקחים בחשבון שיש משהו חדש שמקודם לא לקחו בחשבון?

השאלה האם אבא ואמא באצילות הם לא כמו אבא ואמא דנקודים? כן, הם אחרים. למדנו פעם איך אבא ואמא דנקודים הם צריכים לעבור מיון. ומה לוקחים מהם, עשר ספירות דאבא, עשר ספירות דאמא, לאבא דאצילות, לאמא דאצילות, לישראל סבא ותבונה. לכן ודאי שיש הבדל. אבא ואמא וישסו"ת בעולם האצילות הם מסודרים אחרת לעומת הנקודים, כי הם צריכים לזהות מה קורה.

אבל שוב, אחרי השבירה יש כבר רשימות באבא ואמא וכתר דנקודים, והרשימות האלה הן עולות לראש דס"ג, כרגיל אחרי כל הזדככות הפרצוף. וראש דס"ג כבר יודע שזה נשבר, ושהם גרמו לשבירה, וכבר עכשיו ראש דס"ג מסדר בצורה אחרת לגמרי את הכתר ואת אבא ואמא. ישנם הרבה פרצופים, הם מחלקים ביניהם את תפקידם והם יותר רגישים לרשימות שעולות מלמטה מפרסא לתיקונים.

חוץ מזה באצילות יש בכלל חוקים חדשים, מפני שהייתה שבירה, בגלל שירדו למטה מפרסא ושם קיבלו במקומם, זה נקרא אח"פ במקומו, כי למעלה מפרסא זה גלגלתא עיניים הכלליים, למטה מפרסא זה אח"פ הכללי. בצמצום ב' אנחנו מדברים על זה. עכשיו יש לנו איסור גמור לקבל על מנת להשפיע למטה מפרסא. אלא מי שרוצה לעשות תיקונים הוא צריך לעלות למעלה מפרסא, ושם בהתכללות בעליון לעשות תיקונים. כך עד גמר התיקון, ורק בגמר התיקון יש לנו זיווג על הד' האמיתית הזאת ואז אור עובר למטה מפרסא ומתקן.

וזה אחרי שמוצצים מלמטה מפרסא את כל הבחינות חוץ מל"ב האבן שנשאר סחוט, שאין בעצם עימו מה לעשות. כי כל הכלים שיכולים באיזושהי צורה לקבל על מנת להשפיע, הם כולם עלו למעלה מפרסא. לכן עכשיו כבר באצילות אנחנו מתקנים את הכול, ויש לנו הבטחה שאנחנו נגיע לגמר התיקון. אנחנו נמצאים כאן, אנחנו בעצמנו אחרי שבירה וכל הדברים האלה נמצאים כאן, ואנחנו לומדים על מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, זה ממש הוראות השימוש.

תלמיד: אנחנו בשעה טובה אחרי תקופה ללא סעודות נכנסים לתקופת חגי תשרי, ואנחנו כן נכנסים לתקופת סעודות בכל מה שקשור לחגים. יש לנו רצף של חגים, ראש השנה, יום כיפור, סוכות וגם יורצאייט של הרב"ש ובעל הסולם.

אתה מדבר רק על הסעודות של החגים.

תלמיד: אני נותן רקע כללי, שאנחנו נכנסים לתקופה רחבה של הזדמנות להתחבר, לא רק בשיעורים אלא גם בסעודות. עכשיו ספציפית לגבי התקופה של ראש השנה כולל יורצאייט הרב"ש, אנחנו הוצאנו כבר ביום חמישי רישום מוקדם לסעודות ואנחנו מבקשים מכולם להירשם, להיערך מראש, וזו גם הדרך שלנו להביע את הרצינות שלנו כלפי השלב החדש שאנחנו נכנסים לסעודות.

נכון לעכשיו, רק חצי מהכמות שאנחנו צופים שיגיעו נרשמו מוקדם, והרישום המוקדם מסתיים מחר בלילה. לרוב אנחנו לא נרשמים מוקדם לפני סעודות אבל הפעם עשינו את זה גם כדי להיערך וגם לדעת צפי של כמויות.

זאת אומרת, אחרי מחר בערב אני כבר לא יכול להירשם.

תלמיד: התנאים של הרישום משתנים. עד מחר בערב זה רישום מוקדם בתנאים מסוימים, לאחר מכן התנאים של הרישום משתנים.

במה עוד אפשר לעורר את הקהל, בקנס. אולי כדאי?

תלמיד: אנחנו פשוט רוצים להימנע מהתנאים השונים ולבקש מכולם, שאם חבר יודע שהוא והמשפחה מגיעים לאחת הסעודות פשוט להירשם מוקדם.

התשלום חייב להיות עבור כל הסעודות?

תלמיד: לא, אפשר ספציפית, כלפי סעודה.

תלוי מה אני בוחר, ואני יכול בכלל להירשם לכל סעודה בנפרד.

תלמיד: כן.

אבל אם אני משלם מראש? אולי בבנק אני אקבל יותר אחוזים ממה שאני אשלם מראש כאן?

תלמיד: החבר אומר שפה מקבלים יותר.

כאן יותר. טוב. כדאי.

כמה כבר נרשמו?

תלמיד: נכון לאתמול בלילה משהו כמו חצי מהכמות שאנחנו צופים.

נקווה שעד מחר בערב ירשמו. צריכים להיות קנסות גדולים מאוד, כי לא תדעו מה לקנות מראש ומה לעשות מראש, וזה יהיה בזבוז הרבה יותר גדול. אם אדם מגיע ולא שילם מראש, אני שמעתי מהמטבח שתהיה להם בעיה, כי עכשיו הם מכינים רק לפי הזמנות.

mlt_o_rav_2018-09-04_lesson_bs-tes-10_n1_p2_iEn6NL9L

(סוף השיעור)