שיעור בוקר 07.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 437. מאמר "הקדמה לספר הזהר" (המשך מאות כ"ב)

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 437, הקדמה לספר הזהר, אות כ"א.

אות כ"א

"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה. עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש.

אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה.

אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל.

ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה.

וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.

למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.

ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.

ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו."

שאלה: הוא אומר "שהנפש היא כולה רצון להשפיע, הוא רק מכוח תיקונים, של לבוש אור חוזר". איך אפשר להגדיר נפש במקרה הזה?

רצון לקבל שיש לו כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת לכל אחד יש נפש?

זו כבר שאלה אחרת. מי שיש לו רצון לקבל על מנת להשפיע בדרגה הראשונה, נקרא שיש לו נפש.

תלמיד: צריך לבנות את הנפש?

ודאי.

תלמיד: על ידי אור חוזר?

כן, זה כבר אמצעי.

אות כ"ב

"ואלו ג' מיני רצונות, מצוים על פי רוב, בכל מין האדם. אלא, שמתמזגים בכל אחד, בשיעורים אחרים. ומכאן כל השינוים, שבין אדם לאדם. וממדות הגשמיות, יש להקיש, ג"כ למדות העצמים הרוחניים, לפי ערכם הרוחני."

ההבדל בין בני האדם הוא רק ההבדל בין שלושת הרצונות אלה, שיש בהם.

אות כ"ג

"באופן, שגם נפשות בני אדם, הרוחניות, אשר מכח לבושי אור חוזר, שמקבלות מעולמות העליונים, שמשם באות, אין להן, אלא רצון להשפיע נ"ר ליוצרן, שהרצון הזה הוא מהות ועצם הנפש, כנ"ל. נמצא, אחר שמתלבשת בגוף האדם, היא מולידה בו, צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה, בכל מלואו. דהיינו, להשפיע נ"ר ליוצרה, כפי מדת גדלו של הרצון שבה."

שאלה: לא ברורה הפסקה האחרונה בכ"ג, הוא אומר "נמצא, אחר שמתלבשת בגוף האדם," הנפש, "היא מולידה בו, צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה". חשבתי שאנחנו מדברים על אור הנפש, ופה אומר שבכלל הוא מקבל כלי דנפש, רצון.

כן, רצון.

תלמיד: אז מה ההבדל בין נפש שהוא רצון, שהוא כלי, לבין אור הנפש?

זה רצון וזה מילוי.

תלמיד: נשמע שהמילוי שלו, בכך שהוא מקבל את הרצון, איזה עוד מילוי אפשר לבקש? רצון להשפיע זה הדבר הנחשק בעולם.

כן.

תלמיד: אז זה אותו דבר או לא אותו דבר.

זה אותו דבר.

אות כ"ד

"ובהיות, עצם ומהות הגוף, רק רצון לקבל לעצמו, וכל מקריו וקניניו, הם מלואים, של הרצון לקבל הזה המקולקל, שלא נברא מלכתחילה, אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם, בכדי לבא למצב הג' השלם שבגמר התיקון. ע"כ הוא בן תמותה, כסלה ונפסד. הוא, וכל קניניו עמו, כצל עובר, שאינו מניח אחריו כלום.

ובהיות, עצם ומהות של הנפש, רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה, הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד, במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג', העתיד לבא, לפיכך אינה כלל, בת תמותה ובת חילוף.

אלא היא, וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום, בשעת מיתת הגוף. ואדרבה, העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר, ותוכל לעלות אז, למרומים, לגן עדן.

ונתבאר היטב, שהשארת הנפש, אינה תלויה כלל וכלל, במושכלות שקנתה, כדברי הפלוסופים הנ"ל, אלא נצחיותה היא, בעצם מהותה בלבד, דהיינו, בהרצון להשפיע, שהוא מהותה. וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה."

שאלה: בסעיף 22 בפסקה האחרונה רשום שלפי התכונות הגשמיות אפשר להקיש על התכונות הרוחניות. זה לא ברור לי.

תכונות גשמיות זה על מנת לקבל, אם אדם מתקן אותן, לפי התיקון אפשר להגיד כנגד זה לאיזו דרגת על מנת להשפיע הוא יעלה.

שאלה: הוא כותב שהרצונות הרגילים שיש לכל אחד, ג' מיני הרצונות, עושר, כבוד מושכלות, שאנחנו מכירים, מתמזגים בכל אחד בשיעורים אחרים, ומכאן כל השינויים שבין אדם לאדם.

בוודאי.

תלמיד: ואז לפי המידות הגשמיות, יש להקיש גם למידות העצמים הרוחניים.

כן. כי גם בהן ההתמזגות שונה בכל אחד ואחד, היא מציירת בכל אחד ואחד הבחנות שונות. בזה כל נפש ונפש נפרדת מהאחרת.

תלמיד: האם לפי התמזגות האופי, הנטיות והרצונות בצורה גשמית כמו שאנחנו רואים פה אצל החברים, אפשר ללמוד משהו גם על המהות הפנימית של כל אחד.

כן. אתה לא יכול להגיד ממש שזה שווה לזה אבל משהו דומה.

תלמיד: אז נניח שיש לאדם בגשמיות נטייה לעושר, כבוד או מושכלות, האם ברוחניות יהיה לו את זה גם כן אבל בצורה פנימית.

נגיד, אבל ודאי שבזה בני אדם שונים זה מזה.

שאלה: מה ההבדל בין עצם לרצון, מה זה עצם רוחני?

עצם רוחני הוא היסוד הרוחני שיש באותו אדם. ורצון יכול להשתנות. בכל מדרגה ומדרגה, רצון יכול להיות חדש, פחות, יותר, שונה.

שאלה: לאנשים יש רמות שונות של רצון, זה מה שמבדיל ביניהם. האם לאלה שיש רצון לקבל גדול מאוד בחומריות יהיה גם רצון גדול יותר להשפיע?

לא. לגמרי לא אומר כלום. חוץ מזה, רצון גדול למלא את עצמו עם כל מיני תענוגים בעולם הזה לא אומר שום דבר על הרצון הרוחני.

שאלה: אם אנחנו נבדלים על ידי ג' סוגי הרצון האלה, אז דרגת הנפש שאנחנו בונים גם בנויה משלושה חלקים?

לא, נפש זו נפש. נפישה, ודאי שיש שם עוד כל מיני דרגות, אבל אנחנו לא מחשיבים אותם כדרגות, כי הם כל כך קטנים, שאין מה לעשות איתם.

תלמיד: האם גם בשלב הראשון של החיבור שלנו, בקומה הראשונה, יש כאלה קשיים? זה גם מורכב משלושה חלקים.

בעיקר הם מזמינים בנו איזשהו קושי, כי אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו זה לזה ולעולם. בדומה לכך שאתה הולך לכיתה א', אתה לא יודע כלום, מה יש שם, איך, מה רוצים ממני, אתה לא מבין כלום. ואחר כך איכשהו זה פחות או יותר מובן.

תלמיד: כמה החברים והחברות צריכים לנקוש על החיבור כדי להגיע למצב שתופיע גדלות הבורא, שאיתה אפשר לעבוד בכל מצב כמתנה?

המלחמה על החיבור היא תמידית, בלתי פוסקת והיא עד גמר התיקון.

תלמיד: ואיך בכל זאת נקבל את הנפש.

זה תלוי בהסכמה המשותפת הכללית שלכם. תדבר עם החברים ותחליטו שעל זה אתם הולכים. הדבר החשוב ביותר זאת המדרגה הראשונה.

שאלה: כתוב פה שהרצונות המתוקנים עולים לגמר התיקון, "ואדרבה, העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר, ותוכל לעלות אז, למרומים, לגן עדן." מה קורה עם מה שלא תוקן?

איך זה יכול להיות לא מתוקן אם זה גמר התיקון? הכול יהיה מתוקן. אנחנו כולנו נגיע לגמר התיקון, על זה אין שאלה, השאלה היא, כמה אני עוזר לבורא למשוך אחריי כמה שיותר נבראים, חלקי רצון לקבל שאוכל לחבר אל עצמי ואיכשהו לסחוב אותם קדימה.

שאלה: יש לי 613 תכונות ובתכונות האלה אני כמו בכלוב. פתאום התחלתי להבין שאפילו את העולם אני רואה אחרת ממה שהחברים שלי בעשירייה רואים. אמרת לשנות את היחס לעולם. מה אני יכול לשנות ביחס שלי לעולם?

פשוט מאוד, מדחייה למשיכה ואהבה. בכל התכונות שלך תחליף את אלה על אלה, להפוך.

שאלה: אם הבורא בנה אותנו עם כל כך הרבה תכונות ואנחנו לא כל כך דומים זה לזה, איך בעשירייה משתמשים בזה כדי שכל תכונה תוכל לקדם את כולם?

פשוט תתייחסו יותר טוב אחת לאחרת ותראו איך אפשר לעשות זאת. כשתעשו זאת תעזרו לקבע את כל התכונות השליליות והחיוביות שלכן. וכך תוכלו לראות בדיוק מה קורה בכן.

שאלה: בסעיף כ"ד, בהתחלה כתוב שכל מה שהוא רוכש, מקבל, זה מילוי לרצון לקבל המקולקל, שמלכתחילה הוא כולו נפסד ונכלה וצריך להיעלם מהעולם, יחד עם זה כתוב, שכל מה שקיים קיים במצב ה-א' הנצחי וכך במצב ה-ג'. האם אתה יכול להסביר?

הכול נברא כדי שנתקן אותו. זה בתוך זה בצורה הדדית כל אחד בעצמו כדי שנהיה דומים לחבר, יותר קרובים אליו. לזה אנחנו צריכים לשאוף כל דקה. ואז נראה כמה אנחנו משתנים במהירות בצורה פרקטית, עד כדי כך שמכולנו נבנית תכונה, דמות חדשה שמתוכה נתחיל ללמוד את דמות הבורא. אנחנו כביכול מפסלים מפלסטלינה או משלג נגיד דמות כזאת, כולנו יחד, ולאט לאט בהדרגה נראה שבזכות העבודה המשותפת שלנו הדמות הזאת מקבלת את צורת הבורא.

שאלה: מה זה אומר לעשות נחת רוח ליוצרו, איך עושים את זה?

הוא שבר את הנברא על מנת שהנברא ירצה להיות כמוהו, זאת אומרת לאסוף את עצמו יחד על ידי חיבור בין כולם על ידי מסירות נפש, התאחדות, איחוד, דבקות ובזה להקים את דמות הבורא. במידה שהם אוהבים את הבורא הם ירצו להיות יותר ויותר קרובים זה לזה, עד כדי כך שכל אחד שוכח את עצמו, לא מקבל לעצמו, לא רוצה להרגיש את עצמו לבד אלא רק להרגיש את האחרים. בזה הם מראים לכולם ולעצמם כמה הם אוהבים את הבורא, כי בזה הם דומים לבורא.

תלמיד: מתחילת המאמר אנחנו מדברים על להפוך תמיד את הרצון לקבל שיש לנו, שנולדנו איתו, ל-להשפיע, זה בעצם רק לשנות את הכוונה מלקבל, לעשות נחת רוח ליוצרו, אבל יש בין הדבר הגבוה הזה למקום הנמוך שאני נמצא בו, פער אדיר, כי אני לא מצליח אפילו בתפיסה להבין מה זה לעשות את הדבר הזה מלבד מהפה לחוץ, והתחושה שתיארת כרגע קיימת מאוד ומורגשת בעשירייה, אבל אז יש תמיד גנב קטן שאומר לך, עשית בזה איזה נחת?

אתה מרגיש את הגנב, מרגיש את התכונות ההפוכות, את הכול אתה מרגיש, אז תעשה ביניהם מלחמה, תעשה ביניהם שלום ותחבר אותם כמו שצריך.

תלמיד: אבל מה זה המשפט "לעשות נחת רוח ליוצרו"? איך אני עושה זאת בפועל?

כשאתה מרכיב את הצורה הדומה לבורא בכך אתה עושה לו נחת רוח.

תלמיד: ובאותו רגע כשעושים את זה שמים בצד את כל הדברים האחרים.

אתה לא מתעסק בהם ולכן הם נעלמים.

שאלה: אמרת שההתקדמות שלנו היא לפי כמות הנבראים שאנחנו מחברים לעצמנו. אתה חיברת אליך את כל בני ברוך. מה יידרש מאיתנו, האם שכל אחד יחבר אליו כמה שיותר נבראים, או שכל בני ברוך יהיו כאיש אחד שמחבר אליו את כל האנושות?

אני לא יכול לחבר אתכם אם אתם לא מתחברים ביניכם, לכן כאשר כל אחד ירצה לחבר את כל יתר החברים של בני ברוך חוץ ממנו, אז הוא יעשה אותה עבודה כמוני.

שאלה: מה זו התוספת שהנשמה מקבלת? כלומר זה שהנשמה היא נצחית זה מובן, אבל למה הוא מתכוון שהיא רוכשת עוד וגם הופכת להיות נצחית?

הוא מתכוון לכך שאם הרצון לקבל על ידי הכוונה שלו עושה טוב, נחת רוח לבורא, אז הרצון לקבל הזה נהיה שווה לבורא, מתקרב אליו, נכנס עימו לדבקות, ואינו נבדל מהבורא בשום דבר, וכך הנברא שוב חוזר לבורא.

תלמיד: אם אני מבין נכון, הנשמה היא כמו הקשר הנכון בינינו.

כן.

תלמיד: מה הן המושכלות שהיא רוכשת?

כל המושכלות האלה קיימות רק בתכונת ההשפעה והאהבה, זה מה שהיא רוכשת.

שאלה: מהו הרצון לחוות את הבורא, האם זה רצון להתפתחות?

כן, זה רצון להתפתחות.

שאלה: אמרת שאנחנו כביכול צריכים לקבל החלטה בינינו שאנחנו הולכים להתקפה במדרגה הראשונה, שלא יהיו לנו שום ספקות שהבורא יגמור בעדנו, שהמצב הזה כבר קיים, שאנחנו צריכים רק לגלות אותו.

כן, זה בדיוק כך. אני מאוד שמח שיש לכם כאלו מטרות ורצונות.

שאלה: אתה אומר שאנחנו יוצרים את הבורא על ידי החיבור בינינו, וכשאנחנו לא עושים זאת איפה הבורא?

אין בורא.

תלמידה: איך זה יתכן?

ככה זה.

תלמידה: אם אנחנו בעשירייה לדוגמה לא מחוברות ועשיריות אחרות כן התחברו ורוצות את הבורא, אז האם הוא קיים?

כשאנחנו בונים אותו הוא קיים, כשאנחנו לא בונים אותו הוא לא קיים.

תלמידה: האם באופן קונקרטי אנחנו צריכים לבנות אותו בעשירייה שלנו?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים בצורה אקטיבית לשפר את איכות וכמות הקשרים בינינו דרך צורת ביטול?

כן.

תלמידה: אמרת שטוב אם נסכם בעשירייה שאנחנו הולכים להתקפה. יש לנו עשירייה וירטואלית שמבוזרת על חצי עולם ואנחנו אומרים שאין מרחב, אנחנו מחזיקים זו בזו ובבורא ואין לנו ספק שהבורא יגמור בעדינו, שהמצב הזה כבר קיים, שאנחנו פשוט צריכים לגלות אותו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להחליף את התכונות שלנו מדחייה, משנאה, למשיכה, לאהבה?

על ידי הסביבה, כמו שכותב רב"ש, שאם אדם נכנס לסביבה שבה מכבדים את החיבור, אז הוא מתחיל להבין שמטרת הסביבה היא חיבור. וחיבור אפשר לעשות אך ורק כשאדם יוצא מעצמו ונכלל באחרים, ואחרים נכללים בו, ואז הם בונים כזו מערכת שבה אף אחד לא שייך לעצמו אלא לאחרים, ואז המערכת הזאת היא רוחנית.

תלמידה: מה הצעד הראשון שאנחנו עושים לקראת דבר כזה? כי זה נשמע לא אנושי.

זה נשמע לא אנושי. הצעד הראשון שאנחנו עושים הוא שאנחנו באים לקבוצה ורוצים להתחבר זה עם זה כך שלא נרגיש את הגופים הגשמיים שלנו, אלא רק שהלבבות שלנו יתחברו יחד.

תלמידה: איך אנחנו עוזרות בזה אחת לאחרת?

בדוגמה.

שאלה: אנחנו קוראים שכל בני האדם ייחודיים בזה שיש להם רצון לקבל שונה בהתאם לתיקון שכל אחד מקבל ורוכש, וגם הרצון להשפיע שונה בהתאם. לכל אחד גם יש את הבורא שלו כיוון שכל אחד מתקן את הרצון לקבל שלו. כשאנחנו כותבים תפילה לבורא בעשירייה או משתוקקים יחד לבורא, איזה בורא אנחנו מתקיפים אם אין לנו בורא משותף?

כל אחד איך שהוא מתאר את זה לעצמו, ובסופו של דבר יוצא משהו משותף.

תלמיד: כשאנשים מתחברים, אז הם איכשהו מתארים את המטרה, ומה כאן כל אחד מתאר?

כאן כל אחד מתאר לעצמו את הבורא שלו, וכולם יחד הופכים אותו למשותף.

שאלה: אנחנו משתדלות לאהוב את החברות יותר מעצמנו אבל לא מצליחות. האם אנחנו עושות נחת רוח לבורא בכך שאנחנו משתדלות?

כן. אפילו שאנחנו רק משתדלים בלי הצלחה אלא רק משתדלים, אנחנו בכל זאת עושים בזה נחת רוח לבורא.

תלמידה: איך לעשות נחת רוח לבורא אם הוא כוח? מה הוא צריך?

הבורא רוצה שנהיה טובים, שלא נעשה רע זה לזה, שנתקרב זה לזה, שנתחבק ונעזור זה לזה, זה מה שהבורא רוצה. יש לו רק רצון להשפיע ולכן הוא רוצה שכל הדברים הטובים יתקיימו בנו.

שאלה: הוא כותב בפסקה האחרונה שהנצחיות היא חלק מהמהות שלנו, וכשאנחנו עושים את העבודה שלנו להפוך רצון לקבל לרצון להשפיע, אז המושכלות שלנו ישתנו, התפיסה שלנו תשתנה. האם זה השכר שאנחנו מקבלים?

כן.

שאלה: אנחנו קבוצת חברים מהצפון הרחוק שמתכוננים להגיע לכנס האיחוד שייערך בפתח תקווה ברכב אחד. אנחנו נהיה בדרכים קרוב לשלוש שעות ורוצים לקבל ממך עצה מה לעשות בזמן הנסיעה לכנס, איך לנצל את זמן הנסיעה בצורה אופטימאלית כדי להגיע מוכנים לערב האיחוד?

כן, יש לכם כמה שעות להיות בדרך. אני ממליץ להכין קטעים של מוזיקה, של שיעורים, לישון טוב לפני זה, לקחת איתכם ניגונים שאתם רגילים אליהם ויכולים לשיר יחד. לנסות לעצור בדרך, לאכול גלידה, להתרענן ושוב להמשיך. אתם מגיעים למרכז, המרכז שלנו תמיד פתוח, יום ולילה, לכן תבואו ותראו שכבר מחכים לכם.

שאלה: בטרם מגיעים למדרגה הראשונה של החיבור בינינו בעשירייה אנחנו צריכים לסכם ולהסכים בינינו. מה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לסכם ולהסכים עליו?

אני רוצה להיכנס לעשירייה הזאת בלי שום תנאים, רק תתנו לי את ההזדמנות לזה. זה מה שכל אחד צריך לומר.

שאלה: מה זה אומר שיש בורא פרטי וכללי, ומה ההבדל ביניהם?

כשאתם תקרבו את עצמכם לבורא הפרטי והמשותף, אז תראו את ההבדל ביניהם. אני לא יכול להעביר את זה, אבל ההבדל הוא עצום.

תלמידה: הבדל בהרגשה.

בטח, הכול בהרגשה.

שאלה: אני רוצה שכל "בני ברוך" יהיו מחוברים, ואני מהלב פונה לבורא, מבקשת מהבורא, עושה כל מה שאני יכולה על מנת לתמוך בארגון, אבל אף פעם לא חשבתי שזו תהיה עבודה כמו שאתה עושה. האם זה לא שאפתני להאמין שאני מסוגלת לעשות את מה שאתה עושה?

כתוב "מכל תלמידיי השכלתי"¹, שדווקא המורה לומד מהתלמידים. ואני רואה שזה באמת כך, שיש לי מה ללמוד מכם. אז קדימה, ככה נלמד זה מזה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהחיבור הוא אמצעי לעבור מעצם גשמי לעצם רוחני?

כן.

שאלה: האדם נמצא איפה שהמחשבות שלו. מה הדרך הטובה ביותר להפוך מחשבה זרה למחשבה טובה שתקדם את כל העשירייה למטרת הבריאה?

תשתדל להידבק לחבר, זה הכי בטוח כשאתה מתנתק ממה שהיה לך.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור?

היום היה שיעור יפה, טוב, דיברנו על החיבורים בעיקר בקבוצה, בעשיריות, מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות כדי להתכלל בעשירייה. לכל אחד יש עשירייה מזומנת שמושכת אותו ונותנת לו מקום, הכול תלוי רק באדם. לכן נעשה מאמץ כדי לגרום לאדם להיכנס לעשירייה ולמלאות את המשבצת שלו.

(סוף השיעור)

---

1. "הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז', א')↩