בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 7.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי נ"ב, אין עבירה מכבה מצווה*

1. מאמר מאוד מיוחד, אפילו בין מאמרי שמעתי. המאמר מסביר הרבה בעיות שאנחנו מגלים בהתקדמות שלנו בעבודה. איך אנחנו מתגברים על מצבים הרעים? איך אנחנו מקבלים נכון ובונים נכון מצבים טובים? איך אנחנו עוברים לאמונה למעלה מהדעת? בעיקר איך אנחנו משתדלים לתאר שאנחנו עושים נחת רוח לבורא?
   
   מה זה נקרא מצווה? *מצווה* זה מה שאני עושה בכוונה לעשות נחת רוח, עד שאנחנו מגיעים למצב שכל ההזדמנויות, כל הרצונות, כל המחשבות שלנו יהיו רק לכיוון זה שאני עושה נחת רוח לבורא.
   
   מפני שהבורא זו דרגה שנסתרת מאיתנו, גבוהה, מציאות בלתי נתפסת בינתיים, אנחנו צריכים לעשות את זה ביחסים בינינו, בין החברים. כאן גם ניתן לנו רצון אגואיסטי שלנו, אנחנו לא יכולים כל כך בקלות להתקרב זה אל זה. זה נעשה בכוונה כדי *שנוכל להתחיל להתייחס אחד לשני בצורה אמיתית, טובה, רק בתנאי שאנחנו יכולים גם לכוון את זה לבורא. לכן עד שאנחנו מגיעים לרוחניות, גם בגשמיות אין בינינו יחסים שהם למעלה מהטבע שלנו האגואיסטי.
   לכן כדי להביא אותנו למצב שאנחנו נשתדל בכל הפעולות שלנו לחשוב, לכוון אותן לעשיית טוב, נעים, נחת רוח לבורא, אז יש את העיקרון הזה, שהעבירה לא מכבה את המצווה ומצווה לא מכבה את העבירה*.

2. "אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". כלומר זה לחוד וזה לחוד. לא שאחד מכסה את השני, אלא צריכים הרבה מצוות, צריכים הרבה עברות, הם כולם מתאספות, גם מצוות גם עברות. למה אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה? צריכים עברות כי זה עביות של הפרצוף, כמה שיותר אז יש יותר רצון לקבל, עם כל הנחשים שבו. מצד השני יכול להיות שהאדם בונה הרבה מצוות מתוך זה שכל פעם רוצה להתעלות, רוצה לחשוב על השפעת נחת רוח לבורא. אז יוצא שכל העברות האלה דוחפות אותו לעשות מצוות, כלומר כל פעם לחשוב מה אני יכול לעשות מהמצב שאני נמצא בו, נחת רוח לבורא. לכן עבירה לחוד ומצווה לחוד, ואפילו אפשר להגיד שאין מצווה, אלא אם עבירה קדמה לה*
   .

3. "הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב". כלומר לעשות מעשים כדי לעשות נחת רוח לבורא, לחשוב עליו, והכל לחבר לזה, הכל לכוון לזה בכל רגע ורגע. אבל
   
   "אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב". בכוונה הרע נברא בצורה כזאת שהוא נמצא בתוך האדם ומתנגד לכל הדברים האלה, מסיט את האדם בכל מיני צורות לכל מיני כיוונים.
   
   "אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי".

*אנחנו אף פעם לא יכולים להתפטר מהאגו שלנו, מהרע שלנו, מזה שנחשוב על עצמנו, שלא נחשוב על הצלחה, על תענוגים, על כל מיני דברים פרטיים, אף פעם. זה הכל יתקיים עד שתהיה לנו אפשרות עוד ועוד להוסיף משהו לבורא*. כי לא יכול להיות שאנחנו בונים יחס נכון וטוב לבורא, אלא אם כן אנחנו מגלים כמה שנמצאים בצורה הפוכה.

"אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים".

בין אדם לבורא, בין בורא לאדם נמצאת השנאה. *האדם לא יכול לסבול לחשוב על מישהו, על משהו, אלא כל המחשבות שלו הם רק על עצמו. הוא לא מודע לזה, לא מודה בזה, לא מסוגל לשמור על זה שזה לא יקרה כל פעם. לכן הוא צריך לעשות עבודה, בכל רגע ורגע לכוון את עצמו: מה אני עושה לטובת הבורא? מה אני עושה כדי לגרום לו נחת? לא שהבורא צריך את זה, אלא ע"י זה האדם מתקדם, מתקרב לבורא*.

עד שאדם ירגיש שהוא נמצא באמת ברע. *מה זה הרע? כל הזמן חושב לעצמו, על עצמו, סביב עצמו, כל הזמן. מה זה טוב? ההיפך, כל הזמן חושב על הבורא, לכיוון שלו. פשוט, אבל העיקר זה להשתדל במשך כל הזמן, כל הזמן לשמור איפה אני נמצא? למה אני מכוון? למה מכוון הלב שלי*?

4. איך אפשר לשנוא את הרע אם זה כל הטבע שלך

ר: תחשוב על זה יותר ויותר ותראה כמה אתה נמצא כל הזמן בלחשוב על עצמך, לחשוב שיהיה טוב לך. תראה איך אתה יושב, הולך, איך אתה עושה משהו, פונה, כל דבר שאתה עושה. *תעקוב אחריך ותראה שכל זה האגו מכוון אותך, זה הטבע, זה לא רע ולא טוב. אלא זה מתחיל להיות טוב או רע מפני שאתה נותן לזה, כיוון שאתה מחליט*.

*אתה לא מתייחס לטבע שלך, אז אתה בהמה, אתה הולך לפי איך שהטבע מוביל אותך. אבל אם אתה אומר: אם אני חושב לכיוון שלי זה הפוך ממה שאני יכול לחשוב לכיוון הבורא, אז אתה בזה כבר קובע מה זה טוב ומה זה רע*.

*מרגע זה והלאה אתה צריך להשתדל לסדר את החיים שלך כך שמחשבות ורצונות על עצמי, זה רע. מחשבות ורצונות על הבורא, זה הטוב. אחד משניים. אין יותר. זה ודאי דרך הקבוצה*, בכל מיני מצבים שלנו שבחיים שלנו, אבל בעצם זה כך.

אתה על פני כל הטבע שלך משתדל לחשוב ולעשות אך ורק לכיוון הבורא. *חשבת שיהיה לך טוב, בכל דבר שאתה פונה אתה חושב שיהיה לך טוב. עכשיו, בכל דבר שאתה פונה, תחשוב שאתה עושה שיהיה טוב לבורא. זה נקרא כוונה*.

ש: הכוונה הזאת היא צריכה להתקיים בנפרד מהטבע שלי?

ר: *זה הכל תלוי בך, כמה אתה מכוון את עצמך, בכל הפניות, בכל הדברים שבחיים. תנסה מהבוקר להתחיל כך את היום, שאתה כל הזמן משייך את עצמך כך שכל דבר שעושה, אתה רוצה לגרום נחת רוח לבורא. שמעת על זה 1,000 פעם ולא שנה ולא שנתיים. עכשיו תתחיל לבצע את זה, לממש*.

ש: המחשבות האלה והפעולות האלה היום הן קיימות בנפרד ממני..?

ר: *לא שאתה מזלזל ולא שם לב על הרצונות האגואיסטיות שלך, אלא הרצונות מחשבות האלה עוזרות לך, על פני זה אתה תכוון את עצמך דרך קבוצה לבורא. זה נקרא על כל פשעים תכסה אהבה*. פשע זה שאתה חושב לטובת עצמך, זה שקר זה, לא לטובתך, אבל ככה יצר הרע, האגו שלנו מסדר לנו. אנחנו רוצים להפוך אותו לע"מ להשפיע.

5. ש: מאיפה מקבל אדם כוח לשנות את הכיוון?
   ר: הכל מגיע מהבורא. האדם הוא שום דבר, אין לו שום דבר מה לעשות. הוא מקבל איזשהו טבע אגואיסטי קטן ופועל רק מתוך הטבע הזה. לכן בטבע הזה לא עולה ולא יורד, לא עושה שום דבר, אלא ככה חי, בזה קיים. אם הוא רוצה להתחיל לשנות את עצמו, להיכנס לרוחניות, אין לו ברירה. הוא חייב להיות בסביבה שמנוגדת לו בכל מיני דברים, שהוא עם האגו שלו לא כל כך יכול לחבר אותם, ולהתחבר אליהם. אז הוא פועל נגד הרצון שלו, ואז יש לו הבחנות..
   
   ברוחניות כוח הטבע שלנו זה האגו שלנו, מחשבות על עצמו. כל זמן שהאדם נמצא בכוחות האלה, הוא נמצא בטבע. לעלות לדרגה הבאה, למעלה מהטבע, אנחנו חייבים, חייבים כאן משהו לעשות. כל החכמת הקבלה זה איך לקבל את העולם העליון הרוחני במקום העולם הזה הגשמי שנקרא העולם המדומה.

6. אם אדם עושה איזשהו מעשה, והמעשה הוא מעשה אגואיסטי, אז הוא לא פתאום מגלה את זה מיד. כשרוצה לצאת מזה, מיד מוסיפים לו אגו יותר ממה שהיה קודם, מפני שדווקא ע"י זה הוא מרגיש כמה הוא עשה פעולה אגואיסטית, חשב על עצמו, לטובת עצמו. הוא יכול להתקדם רק כשיש לו חרטה יותר גדולה על מה שהיה כדי לצאת מזה. כך הוא מגיע להתקדמות. כלומר *כדי לצאת ממה שחשב על עצמו בצורה אגואיסטית לטובת עצמו, כדי לצאת מזה הוא צריך להיכנס לאגו עוד יותר גדול ולראות כמה האגו הזה הוא ממש לרעתו. אז יוצא ממנו ויכול לעשות משהו לטובת הבורא. כלומר צריך לקבל כביכול כפול עונש ממה שבאמת מגיע לו, ולכן הנפילות שלנו הם הרבה יותר מהעליות*.

7. *בכל רגע ורגע האדם צריך לעצור את עצמו ולבדוק: איפה אני נמצא, אני נמצא ברע או בטוב? מה קורה וכן הלאה. כל פעם להשתוקק לטוב, לכיוון הבורא. העבודה שלנו חייבת להיות ממש על נקודה אחת: אני רוצה לעשות עכשיו נחת רוח, או לעצמי? כביכול לעצמי, אבל זה לאגו שלי או לשם או לשם, באמצע אין*.

8. ש: רב איך להשתחרר בתוכנו מתעתועים של טוב ורע?

ר: *לעבוד מהבוקר עד הלילה, כל הזמן לשאול את עצמי: לטובת מי אני משהו עושה בחיים? על כל דבר ודבר*.

ש: איך להתגבר על זה שזה משתנה כמעט בכל רגע?

ר: *לכן זה משתנה בכל רגע, כדי שאתה בכל רגע תוכל לעשות בירור והחלטה לאיזה כיוון אתה עובד*.

9. ש: האם אין סכנה בזה שאנחנו רוצים לתת תענוג לבורא ומקווים לקבל רווח אישי בחזרה?

ר: *בינתיים אתה עובד בצורה כזאת, אתה מתכוון לבורא, רוצה לעשות לו נחת רוח, ואתה רוצה על זה תשלום, שהוא ישלם לך. אין כאן מה לעשות, זו בינתיים הדרגה שלך. אבל זה שאתה חושב בכל זאת לכיוון הבורא ודרך חברים, עכשיו אולי תבין למה יש בדרך בינך לבורא גם קבוצה*. אם אתה עובד בקבוצה, הקבוצה עוזרת לך לאט לאט להתפטר מהאגו שלך. אתה תהיה שייך להם והם לך, ובצורה כזאת אתה לאט לאט יוצא מעצמך, מתחבר איתם יחד, האור העליון מאיר עליכם ומשנה את הטבע.

אם לא הייתה קבוצה בדרך, וזה עושה הבורא בכוונה, הוא שבר את הכלי, אם הבורא לא היה שובר את הכלי לא היינו יכולים בצורה כזאת, אני והוא, אף פעם להגיע להשתוות הצורה. תמיד הייתי עובד ע"מ לקבל.

בגלל שיש בדרך קבוצה, אני לא אוהב אותם, שונא אותם, דוחה אותם, רוצה להרוג אותם, כל מה שאתה רוצה יש ביחס שלי אליהם השלילי, אבל אני חייב כדי להשיג את הבורא להתחבר אליהם בצורה חיובית. מה לעשות? אני חייב להגיע אליהם לחיבור, לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת ה'. כאן אנחנו מתחילים להבין למה הכל נבנה ב-CIRCLE ,שהכל קשור זה לזה.

אני חייב להיות קשור לחברים, חברים חייבים להיות קשורים אלי, יחד כולנו חייבים להיות קשורים לבורא. הבורא קשור לכולנו, ודרך כולנו לכל אחד. אחרת אנחנו היינו נשארים ביצר הרע, אפילו שמשפיעים לבורא, אבל בשבילנו. אבל להתחיל להשפיע לבורא אפילו מזה שזה בתת הכרה בטוח שאנחנו חושבים על עצמנו כדאי, כדאי. כך מגיעים, קודם באונס ואח"כ ברצון.

אנחנו בינתיים מושכים עלינו בכל זאת מקיף, לא פנימי אלא אור מקיף, מפני שאנחנו עוד לא נמצאים בהשתוות הצורה לאור. אבל *לפחות לפי הפעולות אנחנו עושים אותם פעולות של השפעה, אמנם שהלב שלנו, הכוונות שלנו הם ודאי כוונות של קבלה, ליהנות מהם. אבל בצורה כזאת בכל זאת מתקרבים מזמינים עלינו לא אור פנימי לתוך הקבוצה שלנו, אלא מקיף, כי בכל זאת הכוונות שלנו עדיין לעצמנו. מלא לשמה מגיעים לשמה, אנחנו נמצאים איתכם במצבים מאוד רציניים. כדאי כל הזמן לקיים אותם, להיות בהם*.

10. אנחנו את המאמר הזה עוד נצטרך כמה פעמים לקרוא. אז נדבר על חרטה. קודם צריכים שיהיה לנו ניסיון. *בואו קודם נבדוק איפה אנחנו נמצאים באמצע היום, בכל מיני פעולות, לעצמנו או לבורא? נתחיל למיין את הדברים האלה, ואז תהיה לנו איזושהי החלטה, דעה של כל אחד ושל הקבוצה כולה יחד*.

11. *אנחנו צריכים כל הזמן לתפוס את עצמנו, לאיזה כיוון אנחנו נמצאים, או לטובת הבורא או לטובת עצמנו? קודם כל בואו נעשה את זה, נבדוק את עצמנו במשך היום, כמה פעמים, יותר ויותר, במיוחד שאנחנו מחליטים על משהו, לטובת מי אנחנו עושים? כל כך הרבה שמענו על זה קראנו על זה*.
    
    *בואו אנחנו מעכשיו והלאה, כל עשירייה ועשירייה תחזיק כל אחד בעשירייה שאנחנו צריכים כך להיות בבירור: לטובת מי עכשיו אני עושה? מהדברים הקטנים ביותר עד הגדולים ביותר, כל אחד וכולם יחד*.

12. ש:מהו הרע האישי שאנו צריכים לתקן?

ר: *בחיי יום יום זה השנאה שבינינו, או אם לא שנאה אז חוסר חיבור בינינו, או אדישות בינינו. זה הרע שאנחנו צריכים לתקן. אם לא נתקן אותו, חבל לנו לשבת ולשמוע מה שאנחנו עכשיו מדברים*.

*אתם צריכות לדבר, או שזה הולך או שזה לא הולך. או שאני מקבל את זה ברצינות, או לא. זה חייב להיות אצלי. ממש תכתבו את זה באותיות גדולות על הקיר: אין לי ברירה, אני חייבת להגיע, חייב להגיע לאהבת הזולת. אהבת הזולת בשבילי עכשיו, בינתיים, זה אהבת החברים והחברות שלי בקבוצה. אי אפשר לברוח מזה*.

כי זה הכלי שבתוכו אנחנו מבררים כמה אנחנו מתרחקים או מתקרבים לבורא. אחרת אנחנו נטעה, נתבלבל בכל מיני הדברים האלה של שנאה ואהבה. אפילו בעולם שלנו אנחנו מבולבלים בזה, מכל שכן ברוחניות.

13. תראו מה שהוא אומר, הרע נשאר תמיד בסיום הפרצוף, אי אפשר להתפטר מהרע. זה בריאה, זה הבורא עשה. אלא עשה כדי שאנחנו מעליו, ביחס השלילי לאגו, להרע, שאנחנו ביחס הנכון אליו נייצב יחס הנכון לבורא. לבורא אנחנו לא יכולים לייצב שום יחס, אפילו שאנחנו נעשה משהו הפוך מהרע שבנו, אנחנו צריכים חברים, דרכם נוכל לייצב יחס של כל אחד ואחד לעשירייה ולבורא. כל אחד לעשירייה, לבורא, לעשירייה, לבורא, וכך בסופו של נוכל להתחבר כל אחד ואחד נכלל מכולם וכל הספירות האלה.. הרע נשאר, אנחנו רק צריכים לבנות מעליו יחס הנכון, וכך נתקדם.

14. אין לו ברירה למבנה הזה שנקרא אדם הראשון, אלא הוא חייב להיכנס לע"מ לקבל ואז לאט לאט לצאת מזה לפי המאמץ שלו באמונה למעלה מהדעת. כלומר *משתדל, משתדל כל פעם לבדוק את עצמו איפה הוא נמצא? לטובת מי הוא פועל? כל פעם להשתדל לשנות את הכיוון שלו לכיוון הבורא, דרך הקבוצה. אמנם שלא מרגיש שזה הולך לו וטוב לו. הוא עושה את זה בכל זאת, כי צריך להתעלות לדרגה אחרת של הקיום, לקיים את עצמו לא לפי הרצון האגואיסטי אלא לרצון להשפיע שנקרא אמונה*.

15. *אנחנו בקבוצות לא מסוגלים להגיע לאהבה. פשוט מאוד, אבל אנחנו צריכים להשתוקק לזה, להתאמץ לזה, וכל פעם נכשל, וכל פעם נבקש מהבורא. כל פעם נכוון את עצמנו לבורא עוד יותר, כי אם אני רוצה להשפיע לבורא, אני יכול לעשות את זה רק דרך הקבוצה. בקבוצה אני לא יכול להתחבר ולא יכול להצליח בחיבור. זו לא קבוצה גשמית, זה קבוצה רוחנית. לכן כאן כל פעם יתגלו לנו הפרעות יותר ויותר גדולות. אז לא תהיה ברירה, נבקש מהבורא שיתקן את החיבור בינינו*... אנחנו צריכים להיות המקשרים בין השבירה והתיקון, וזה עלינו, זה נקרא העלאת מ"ן. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו נמצאים במלכות השבורה, והבורא נמצא בבינה, בדרגת הבינה. אנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו להיות מחוברים, כי אחרת לא נוכל לגרום לו נחת רוח. *זה בעצם כל המאמר*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

16. איך זו"ן דא"ק יכולים להאיר? דרך כל המערכת, שהם עולים מא"ק בעצמו, ודרך ע"ב וס"ג מגיעים לראש דס"ג, ודרך ראש דס"ג מאירים לעולם הנקודים. לא יכול להיות דרך אחרת. אפילו שהם מתלבשים שם אחד על השני, אנחנו אומרים שהאירו, אבל הפעולה הרוחנית חייבת להיות לפי מה שהיא נקבעה מלכתחילה, דרך כל המדרגות, דרך עולם אין סוף כל הקשר. אף פרצוף לא מחובר עם הפרצוף השני שכאילו מתלבש עליו ומאיר בו. זה הכל שוב חזרה למלכות דאינסוף, ושם יש התחברות והשפעה ביניהם, ואז זה יורד למקומו. אך ורק בצורה כזאת.

17. *אנחנו צריכים ללמוד כמה פעמים במשך היום את המאמר אין עבירה מכבה מצווה ואין מצווה מכבה עבירה. בואו נשתדל לחזור עליו. למה אנחנו כך מנוהלים מלמעלה? מה זה נותן לנו? איך אנחנו מחליפים בבדיקה שלנו תמידית לשם מי אנחנו קיימים, לשם מי אנחנו פעילים, או לטובתנו או לטובת הבורא*?
    
    *לטובתנו כל אחד לחוד. לטובת הבורא חייבת להיות פעולה מצדנו, דרך העשירייה. תחשבו על זה, תנסו באמת לחשוב על זה הרבה. כלפי הבורא פעולות דרך עשירייה*.
    
    כמו שאנחנו לומדים עכשיו על כל הפרצופים, כלפי עצמנו אנחנו פועלים באגו שלנו. *פעולת השפעה לא יכולה להתבצע אלא דרך עשירייה, לבורא. בוא נחשוב על זה במשך היום, ובעזרת ה' נמשיך היום בערב בסעודה. אז נמשיך היום בערב ומחר בבוקר*.