שיעור בוקר 21.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 541

מאמר ל', "עיקר לרצות רק להשפיע"

אנחנו רוצים לעשות סקירה קצרה על כל מאמרי "שמעתי", אולי לא על כל המאמרים, אבל על חלק מהם שייתנו לנו התרשמות אמיתית והעיקר גם קבוצתית. יש הבדל גדול אם כל אחד קורא לחוד או שאנחנו קוראים את זה יחד, וכך נעבור.

ואחר כך יש לנו עוד הרבה חומר מההקדמות של בעל הסולם שאנחנו צריכים ללמוד אותם ממש לעומק. מה שיש לפנינו עכשיו זו ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "הקדמה לספר הזוהר", אלה דברים מאוד גדולים, גלובליים כאלו, שנצטרך להתעמק בהם.

אז נעבור כמה שאפשר מהר, בלי לפגוע באיכות, למאמרי שמעתי.

קריין: שמעתי ל', "עיקר לרצות רק להשפיע".

ל. עיקר לרצות רק להשפיע

שמעתי מוצש"ק ויקרא, תש"ג

"עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו ית', היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני, היינו בבחינת השפעה." זאת אומרת, אנחנו אף פעם לא יכולים לצאת להשפעה מתוך הקבלה, אלא אנחנו צריכים לקפוץ כאילו להשפעה בכוח, ושם לחזק את עצמנו ולהשתדל להיות שם. ואם יהיו כוחות שירצו להחזיר אותנו לקבלה, אנחנו צריכים להתנגד, ולדעת שבין קבלה להשפעה אין מעבר חלק אלא יש רק ממש קפיצה, בכוח. "וכח המנענע, היינו כח המשכה וכח המחייב להעבודה, הוא רק מטעם גדלות ית'."

זאת אומרת, מי יותר גדול? או אני, העולם הזה, ואז אני נמצא בקבלה, או הבורא ועולמו העליון, אז אני נמצא בהשפעה. אבל מעבר חלק מקבלה להשפעה, לא נמצא.

"שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. אלא שע"י הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה. זאת אומרת, עם הכח והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול להנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות. "

זה בעצם החשבון, למי אני עובד? או בקצה אחד של הנהר, נגיד, או בקצה השני של הנהר, אבל באמצע אין דבר כזה, או לכאן או לכאן, או לשמה או לא לשמה.

"וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה רק צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו לטמיון. מה שאין כן אם נשאר בקדושה, אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים."

זאת אומרת, לא לקחת בחשבון שום דבר עם מה שלא נשאר לנצח, והוא בונה את עצמו רק בצורה שדומה לבורא, זאת אומרת בהשפעה, בניתוק מכול מה שיש לו בחיים במבנה הגשמי.

"וכח האמונה מספיק שהאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה, היינו שיכול להאמין שהבורא ית' מקבל עבודתו. אפילו שעבודתו בעיניו אינו כל כך חשוב, מכל מקום הקב"ה מקבל את הכל. שכל עבודות, איך שיהיו, רצוי ומקבל לפניו, אם האדם מיחס את העבודה אליו ית'. "

אם אנחנו פועלים לפחות במקצת, בכמה שאפשר, בכוחות קטנים, למען גדלות הבורא כדי להתחבר אליו, כדי להתחבר בינינו ולהידמות לו, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, כדי לבנות את המערכת שלנו דומה לבורא, כשאנחנו רוצים לגלות בינינו את המערכת שהיא יכולה לקלוט אותו, לגלות אותו, אז בצורה כזאת אנחנו כבר עושים פעולות גדולות ונצחיות. מפני שמכל הפעולות האלה, כל המאמצים שלנו נשארים, הם לא נהרסים, כמו עם הצריף שעליו הוא אומר קודם, ולכן אנחנו צריכים לעשות חשבון תמיד, "האם במה שאני עושה יש מזה משהו שנשאר לנצחיות, או לא נשאר כלום מפני שאין לי בזה שום עבודה דומה לבורא".

זאת אומרת, זה שוב מה שהוא אומר "מה שאין כן אם נשאר בקדושה, אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים." אני צריך לעבוד רק על מה שנשאר לנצחיות, זאת אומרת, על מה ששייך לבורא, מטעם גדלות הבורא, שאני יכול להיכנס לאזור הזה, לכוחות כאלה, למאמצים, לעבודות כאלה, ושם להשאיר את היגיעה שלי. אז יש לזה קיום נצחי שלם, ובכמה שאני אשאיר את עצמי שם, זה ייקרא "הנשמה שלי".

"וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה. והטעם הוא משום שהקבלה אינו אמת. זאת אומרת, שבאמת אין לו להאדם שום דבר מהעבודה, רק להבורא ית' יהיה מהעבודה שלו. לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו המחשבות זרות, מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות.

מה שאין כן, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה ללכת בדרכי השפעה, בטח שלא יהיה לו שום ספיקות בהאמונה. ובאם שיש לו ספיקות, אז הוא צריך לדעת, שבטח שאין הוא רוצה ללכת בבחינת השפעה, שעל השפעה מספיק לו האמונה."

אני צריך להשתדל להגיע למצבים שאתחיל להרגיש בתוכי שאם אני חושב לעצמי ככל האפשר בצורה נקיה, זה ייקרא "צמצום". ואם מעל זה אני רוצה להשפיע לבורא בכמה שאפשר מהמאמצים שלי, אפילו שיהיו קטנים ולא מסודרים, ואני כמו ילד קטן שלא מבין בדיוק מה שהוא עושה, אבל בכל זאת משתדל לעשות הכול לטובתו, לטובת הבורא, זאת אומרת שהכוונות שלי הם כאלו שאני מכוון את עצמי לעשות לו נחת רוח. ואז לא חשוב לי כל כך המעשה עצמו כי העיקר זה הכוונה. אם אני יכול לצרף לכוונה הזאת מעשה, מה טוב, ואם לא, אז אפילו כוונה.

ואז בצורה כזאת, כשאני מתאמץ, מתוך המאמצים שלי בבורא, כשאני מייחס הכול אליו, אני בונה בזה את הנשמה שלי, את הפרצוף שלי ואת האזור שאני משפיע שם. כך אני ממש נכנס לרוחניות, והרוחניות זה כבר הבורא. ואז אני נכנס בו, אני משפיע לו, אני נמצא שם ואני מגביר עוד יותר ויותר את הפעולות שלי, מסתם מחשבה ורצון לפעולות יותר ויותר ממשיות. זה עוד יבוא.

אם אני משאיר כך, בתוך הבורא, את המאמצים שלי, אז כמו שבעל הסולם כותב באמצע המאמר "אם נשאר בקדושה, אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים." זאת אומרת, אם אני רוצה להיכנס לאזור הבורא, זה כולו השפעה, חיבור ואהבה, ושם אני רוצה לקבוע את המצב שלי, וכדי להיכנס לשם אני עושה מאמצים, זו העבודה הנכונה.

שאלה: אני שומע הרבה פעמים שבעזרת המאמצים שאנחנו עושים, משהו נשאר לנצח. מה המשמעות של זה? מה נשאר מאיתנו לנצחיות?

פעולות שהן על מנת להשפיע זה נקרא רצון לקבל שעובר צמצום על עצמו, והשפעה לזולת מחוצה לו שזה נקרא מסך ואור חוזר, ובצורה זו שהנברא רוצה לעשות מסך, זאת אומרת צמצום על עצמו, על הרצון לקבל שלו וליהנות רק למי שנמצא מחוצה לו, דרך חברים, דרך כל העולם, דרך כל ההזדמנויות שיש לו לבורא, כי אין למי עוד לשייך את ההשפעה שמחוצה לאדם, יוצא שזו כל צורת העבודה שלו.

זה כמו שאנחנו לומדים בפרצוף. כשאנחנו מציירים את הפרצוף, למי הפרצוף עושה את הפעולות האלה? לאור העליון שנמצא סביבו. הפרצוף עושה מעצמו ראש, ובמידה שיכול לקבל על מנת להשפיע תוך וסוף (ראו שרטוט מס' 1). ואז מה הוא עושה? חשבון. הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. ההשפעה מצד הבורא זה 1, וההשפעה מצד הנברא זה 2, ובאיזו מידה הם נמצאים בהשתוות ביניהם זה נקרא "ראש".

ואז באותה מידה שהוא באמת רוצה, כי בראש זה רק החלטה, הוא מקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הוא מקבל אור ישר בתוך אור חוזר למטה מהפה ועד הטבור, זה נקרא אור פנימי, וזה נקרא קבלה. זאת אומרת, מה שיש לו מפה עד הטבור, בזה הוא בפועל משפיע לבורא, כמה שקיבל כאן, בתוך שלו, מפה עד הטבור, זאת ההשפעה הממשית שלו. ובסוף לא, בסוף הוא לא מקבל כלום. יש לו רצון לקבל אבל הוא לא מסוגל להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

יוצא שזו כל העבודה שלנו, בצורה גרפית פשוטה כך היא מתרחשת בנו. לכן אנו צריכים קודם כל לבדוק את עצמנו, האם אנחנו נמצאים בראש הנכון, זאת אומרת שאנחנו רוצים את כל מה שמגיע לנו לדחות מעצמנו, הדחייה הזאת בפה היא שאנחנו עושים צמצום, ואחרי הצמצום יכולים לראות כמה אנחנו יכולים בכל זאת מעל הצמצום להשפיע לבורא.

זאת אומרת, צמצום זה לא לקבל לעצמנו שום דבר למרות שמאוד רוצים, כי התענוגים האלו (1), זה כל התענוגים שהבורא רוצה להביא לנו, אנחנו דוחים אותם ולא רוצים לקבל לעצמנו ואז מחליטים שאנחנו מקבלים אותם רק כדי להשפיע נחת רוח. ואז צריכים לבדוק האם אנחנו מסוגלים לזה או לא. במידה שמסוגלים, אנחנו בודקים ומזה נעשה אור חוזר. 1 זה אור ישר ו-2 ואור חוזר.

ואז אך ורק לפי ההחלטה הזאת שאנחנו מבינים ומרגישים איך זה נעשה, אנחנו יכולים לעשות חשבון כמה אנחנו יכולים כן לקבל ב"תוך" שלנו, בתוכנו, תענוגים בעל מנת להשפיע. אבל זה כבר מעל הצמצום, זה בנוסף, אני אפילו יכול ליהנות כדי בתענוגים שלי להנות לבורא.

יש כאן הרבה חשבונות ויש כאן עוד מה להסביר כל אחד לעצמו ובינינו. ממה בדיוק אני נהנה, אני נהנה מזה שאני מקבל, אני נהנה מזה שאני משפיע לבורא, איך אני משתדל עם כל ההבחנות ההפוכות האלה, ואני חייב לעשות כאן חשבון ורק אז אני בונה את הפרצוף שלי, היחס הנכון שלי למה שנעשה. וזה נקרא שהוא לא בונה צריף אלא מבנה שלם, מבנה של הנשמה.

שרטוט מס' 1

שאלה: לא הבנתי מה נשאר בנצחיות? עברתי על הדוגמה שאמרת אבל עדיין אני לא מבין מה נשאר מהיגיעה שלנו לנצחיות?

לנצחיות נשאר מה שקיבלנו בתוך הפרצוף (ראו סימון בירוק בשרטוט מס' 2) זה נצחי, כאן מתאספות כל העבודות שלנו ואנחנו לא רק מקבלים את זה בתוך הפרצוף מפה עד הטבור, אלא אחר כך אנחנו מתחילים גם לרדת למטה. אנחנו נלמד איך זה נעשה, עד שאנחנו מקבלים כל האור העליון מהפה ולמטה בכל הכלים שלנו. כשמגיעים בסופו של דבר לסיום זה נקרא "גמר התיקון".

ואז כל הצורה הזאת, צורת הקבלה על מנת להשפיע הופכת לעיגול (ראו שרטוט מס' 2) כמו שהיה לפני הצמצום.

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה שהסברת עכשיו שנשאר לנצחיות זה דבר שמאפשר לאנשים להתחבר יותר? גם כשאנחנו כבר לא נהיה בחיים גשמיים אנשים יהיו יותר מחוברים, משהו יתחיל להיסגר כשהחיבור יהיה יותר מגובש וחזק ביניהם?

כן. אנחנו צריכים להבין שזה שאנחנו לא רואים עכשיו את הפעולות הרוחניות שאנחנו עושים זה לטובתנו כדי שנוכל לשייך לכל הפעולות האלה כוונה דלהשפיע, לשמה. כי אם היינו רואים מה שאנחנו עושים אז היינו רוצים לקבל את זה בעל מנת לקבל. ולכן כלפינו הכול סגור. כולם כולם עושים פעולות השפעה, אפילו שלא מבינים ולא יודעים ולא מודעים, ולכן עלינו לבצע פעולות ככל האפשר, לצרף לזה כוונות ככל האפשר, ולהיות בטוחים שכל הדברים האלה הם נשארים לנצחיות.

שאלה: נניח בדקתי ב"ראש" בצמצום ובהתחברות עם החברים את ההנאה שמגיעה, איך אני מתחיל לקבל אותה ב"תוך"?

אחרי שיש החלטה בראש כך אחר אנחנו מבצעים אם יש לזה איזה ביטוי גשמי, אבל אפילו בלי ביטוי גשמי, אם יש לנו רק ביטוי רוחני, אז אנחנו מבצעים את זה ברצונות שלנו. כשאני מתכנן לעשות איזה פעולות כלפי החברים, כלפי הבורא, בפעולות האלה אני צריך להבדיל בין זה שאני נמצא במחשבה, בתכנון, ובין זה שאני נמצא בפעולה. זה עוד לא ברור לנו, אנחנו עוד לא עובדים עם הכוחות האלה ממש אבל צריכים לתאר את זה לעצמנו ככל האפשר. יש בזה איזה פחד מלהתבלבל כאילו שאנחנו כבר נמצאים ברוחניות, אבל בכל זאת להשתדל להתקרב. תנסו.

תנסו להתקרב למצבים שאתם כביכול משקיעים בחברים ודרך החברים בבורא ורוצים להתקשר עם הבורא דרך החברים, ואז בטוח שאת הכוחות שאתם משקיעים, אתם משקיעים בקבוצה, והתוצאה שאתם רוצים לגלות בקבוצה היא הבורא, וכך יהיה לכם יותר ברור איפה נמצאת העבודה שלכם ועד כמה אתם נמצאים במימוש שלה.

תלמיד: בתענוג הזה שמגיע אלי כאור ישר, מה אני מרגיש שם ב"תוך", אני מרגיש את הבורא, את התענוג בעצמו או איזה ערבוב בין התענוג שלו והתענוג שלי?

אני לא יכול להסביר לך את זה, אתה צריך להתאמץ וכתוצאה מזה תתחיל להרגיש משהו, תראה עד כמה ההרגשה שלך היא נכונה או לא. את הדברים האלה כבר האדם צריך להשיג, למיין ולראות אותם לבד, בלי זה הוא לא יסדר את פרטי הנשמה שלו.

תלמיד: אפשר לעשות את זה עם כל הרגשה, עם כל תענוג או רק עם דברים מיוחדים?

הכי נכון זה בין החברים ו"מאהבת הבריות לאהבת ה'" מה שנקרא. מקשר בין החברים לקשר עם הבורא.

שאלה: האם זה אומר שלפני שאני יכול לעשות צמצום אני קודם כל חייב ליהנות בעל מנת לקבל מפעולות השפעה שאנחנו עושים בין חברים ורק אז אפשר לעשות צמצום?

לא. העבודה לשמה אנחנו צריכים לעשות אותה מלכתחילה. זאת אומרת זה שאני מתחיל למדוד, לבדוק את היחסים שלי עם החברים ועם הבורא, אני כבר רוצה לעשות אותם בניתוק מעצמי, אני המבצע. אבל אני רק רוצה לקבל מזה ידיעה שאני עושה את זה בדחייה מהרצון לקבל שלי.

תלמיד: על איזה רצונות אני עושה צמצום? אנחנו תמיד אומרים שעם הרצונות הגשמיים אני לא מתעסק, אתה רוצה לאכול שתי ארוחות, תאכל. ואז אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן להתעסק בקשר בינינו ולנסות לעשות פעולות בינינו.

כן.

תלמיד: האם על התענוג שבא מהפעולות האלה אני צריך לעשות צמצום?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שכדי להגיע לפעולת הצמצום חייבים לעבור בלהשפיע על מנת לקבל, זה נכון להגיד ככה?

אני חושב שלא. אנחנו צריכים לעשות חשבון ממה הבורא נהנה, ובפעולות האלה לשמור את עצמנו לא להפוך אותם להנאה לעצמי. ממה הבורא יכול ליהנות? רק מזה שאתה מכניע את עצמך כלפי החברים, בצורה נכונה ודאי לא סתם, רק מזה שאתם מתחברים יחד, נמצאים בפעולות השפעה הדדיות כדי להשפיע לו, זו הדרך הקצרה ביותר לתיקון. אין כאן הרבה צעדים, ממש שני צעדים "מאהבת הבריות לאהבת ה'". את זה אנחנו צריכים להשתדל לבצע, מה יכול להיות יותר פשוט, כל היתר מביא לבלבולים.

שאלה: מה זה השלב המקדים שלהשפיע על מנת להשפיע לפי השרטוט, או בקשר בינינו?

אנחנו לא יכולים לדבר על להשפיע על מנת להשפיע, אין לנו הרגשה מה זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע. אנחנו צריכים כמה שיותר להתחבר בינינו וביחד לשחק בכל המצבים האלו, מה זה להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל. כל מיני דברים כאלה כמו ילדים שמשחקים כאילו הם כבר גדולים ויש ביניהם כאלו יחסים.

ומתוך זה שאנחנו נמצאים בזה גם ביחסים טובים, גם ביחסים לא טובים, אנחנו חייבים לבדוק, אנחנו חייבים לטעום, אנחנו חייבים להרגיש, להתרשם מכל סוגי היחסים האלו בינינו, ואיך לדבר ואיך על ידי הקשרים בינינו הנכונים אנחנו יכולים להתייחס לבורא. הוא נהנה ככל שהפעולות שלנו בהשפעה יהיו יותר נקיות, ועד כמה הן יהיו יותר נקיות? זה שאנחנו עושים צמצום ובפעולות שלנו מתעלים למעלה מהרצון לקבל שלנו אבל זה רק בכוונה על מנת להשפיע. ואחר כך אנחנו בפעולות שלנו יכולים לצרף לזה גם את הרצונות שלנו על מנת להשפיע. ואז בצורה כזאת אנחנו משפיעים לבורא גם בכלים דהשפעה וגם בכלים דקבלה.

וכל הדברים האלה אנחנו צריכים בינינו לשחק ולהביא אותם לבורא, ואין שום אפשרות אחרת. הבורא לא ישחק עם אף אחד בצורה פרטית ורק בצורה כזאת הוא ייפתח לנו. אם אנחנו נרצה להתחבר בינינו, להגיע לכוח ההשפעה המשותף, לכוון אותו לבורא ואז אנחנו נתחיל להרגיש למי אנחנו פונים, זה יהיה "לשמה".

שאלה: הרגע הזהרת אותנו שאנחנו צריכים לחשוש מלקבל תענוג למען עצמנו ונתת לנו כיוון לעתיד שפעולות השפעה צריכות להתבצע בעיקר בעבודה בקבוצה. יש עוד איזה שטח שבו אפשר היה לקבל תענוג למען עצמנו שזה הפצה, האם זה נכון? כי שם נראה שיש הרבה יותר דברים שעוברים עלינו.

אני חושב שלא כדאי לנו לדבר על הפצה. אומנם זה דבר מאוד חשוב, אבל בלהגיע "לשמה" זה יבלבל אותנו. תעזוב את זה בינתיים בצד. בוא אנחנו קודם נגיע לקשרים בינינו ובינינו לבורא. לא שלא לעסוק בהפצה, אבל לעסוק בצורה כזאת בלי כוונות. זה רק יבלבל אותנו.

שאלה: התהליך שתואר בפרצוף, האם זה מה שקורה לי כשאני בעשירייה ומנסה להתייחס לעשירייה, מנסה להתחבר, מנסה להשפיע, אבל אני פשוט לא יודע את זה עדיין.

נמשיך ונברר.

שאלה: אנחנו רואים שהפרצוף הוא החשוב ביותר. איך להגיע לפרצוף, איך להביא לבניית הפרצוף מתוך המאמצים שלנו?

אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו, ומהחיבור בינינו שאנחנו משתדלים שיקרה, אנחנו מכוונים את מהות החיבור לבורא, במאמצים האלו, אנחנו בזה כבר בונים פרצוף.

שאלה: האם הצמצום הוא במחשבה בלבד?

אני לא מבין, צמצום במחשבה אחת? ודאי שצמצום יכול להיות וצריך להיות במחשבה אחת, לפחות בחלק מהקבוצה. אז אותו חלק מהקבוצה, הופך להיות ליסוד לפרצוף.

שאלה: האם זו פעולה שעושים רק במחשבה?

אלא במה הם עוד יכולים לעשות? הכול במחשבה מתברר. אנחנו לא מדברים על פעולות גשמיות. אפשר לעשות אותם וזה מחזק אותם גם במחשבה, גם בהחלטות, אבל בעצם "הכל במחשבה יתבררו".

שאלה: אנחנו מדברים על תענוגים שמגיעים בצורה של אור, או על כל מה שמגיע אל תוך העשירייה, גם צמצום וכן הלאה?

אנחנו מדברים רק על המחשבות של עצמנו, או על החיבור בעשירייה והבורא. אנו מחלקים את המחשבות שלנו לשני כיוונים, או לטובת האדם, או לטובת העשירייה והבורא. ואיזה מחשבות, גשמיות או רוחניות, זה לא חשוב.

שאלה: כשאנחנו מתחילים בעבודה, איך יודעים מתי אנחנו באמת מתקרבים ל"לשמה", או מתי אנחנו ב"לא לשמה"?

אתם צריכים לעשות סיכומים מכל מה שדיברנו, מכל מאמר ומאמר של "שמעתי" או רב"ש. מתוך זה לבחור מה כתוב בהם על "לשמה", לראות מה זה נקרא לשמה, ואז לראות איך אני מתקדם לזה, איך אנחנו מתקדמים לזה בקבוצה, וכך לבדוק את עצמנו.

כי אנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, לפעמים אנחנו מרגישים בכלל איפה אנו נמצאים? לפעמים קרובים ל"לשמה", לפעמים רחוקים, לפעמים מבולבלים, ואפילו לא יכולים לקבוע. כך אנחנו, אלה החיים שלנו, אלה הבירורים, לכן צריכים לעבוד על זה.

טוב שיש לכם שאלה "איפה אנחנו נמצאים?", על זה אתם צריכים לקבוע לעצמכם הגדרה מדויקת, מה זה נקרא "לשמה". ואז לראות עד כמה אתם נמצאים בה או רחוק ממנה.

שאלה: מה זה ספקות באמונה בדרך?

כשאני לא הולך בהשפעה אלא בקבלה לעצמי, זה ביטוי של הספקות.

תלמיד: כמה חשוב שיהיה לו"ז במהלך היום? ומה קורה אם לא עומדים בלו"ז, מה החשיבות של זה בדרך?

הלו"ז ניתן לנו כדי שלא נתרחק מידי מהדרך, וכדי שנחזור אליה מידי פעם. לכן חוץ מהשיעור, אני נניח קובע לעצמי עוד בבוקר, שעה וחצי, שעתיים של שיחות עם אנשי התוכן. אחר כך יש לי עוד שיחה עם איזו קבוצה, ואחרי עוד כמה שעות, כעבור שעתיים, שיחה עם עוד קבוצה. בין כל הדברים האלה אני מכין את עצמי לשיעור למחרת, ועובר על עוד כל מיני חומרים, נניח ספרים שיוצאים לאור, עוד משהו, שאני צריך לבדוק, לראות וכן הלאה.

זאת אומרת, אני משתדל למלא את הזמן שלי כמה שיותר בחומר. אומנם שאני לעצמי לא כל כך צריך אותו, אבל אני משתדל לעשות אותו כמה שיותר בעל מנת להשפיע אליכם, לתלמידים, לחברים, ואני מאוד נהנה מזה שאני עושה את זה בכוונה כזאת.

אם אני מתנתק מעבודה הזאת, אז אני מתנתק לגמרי, ומי אני אז, אם אני מנותק מהשפעה? לכן זה מה שאני משתדל להעביר לכם.

מה נעשה? אני חושב שאנו צריכים לבצע פעולות של השפעה אחד כלפי השני, או של כולם כלפי העולם, או של כולם והעולם כלפי הבורא, כמה שיותר.

שאלה: אם אני דוחה את האור הישר, מה נכנס לתוך?

אור פנימי.

תלמיד: ואיך להגדיל את הכלי?

על ידי חיבור יתר עם החברות. כי אז יש לי יותר התנגדות, התנגשות, דחייה מהן, שנאה אליהן, אבל אם אני מתגברת על זה, בכך אני מגדילה את הכלי שלי.

שאלה: מהו ראש נכון?

ראש נכון, זה שהוא נקי ממחשבות על עצמו, וכולו מכוון להשפעה לזולת.

שאלה: האם הבירור בראש משפיע על כמה אור נקבל בתוך?

בלבד. זה ממש, ראש זה הראש, החלטה. ומה שנקבל בתוך הגוף, במבנה הגוף, זאת התוצאה מהראש.

שאלה: האם הצמצום בפרצוף שונה מהצמצום שהאדם עושה בגשמיות?

דומה לזה. נניח אני מאוד רוצה לאכול משהו מתוק, אבל אני נמצא בדיאטה, ואם אני עוצר את עצמי כדי לא לאכול את זה, ולא אוכל, אז זה צמצום. למה אני עושה את זה? נניח אני עושה את זה כדי לא להשמין, זאת הכוונה שלי. עכשיו, אם אני אעשה את אותו הדבר, אבל לא קשור לאוכל מתוק, לעוגה מתוקה וטעימה, אלא זה יכול להיות כל דבר שאני נהנה ממנו.

אז אם אני נהנה ממשהו, ויכול לצמצם את ההנאה הזאת כדי להתקרב לבורא לפי המחשבה, לפי הפעולה, לפי ההשתוות, זו כבר פעולה אחרת.

זאת אומרת, מה הבורא עושה? הוא עושה רק פעולות השפעה, זה הטבע שלו, טוב ומיטיב. וגם אני צריכה לעשות פעולת טוב ומיטיב. זאת אומרת לא לעצמי, אלא לזולת.

אז אם אני מצמצמת את הרצון לקבל שלי שהיה מכוון אלי, ומשתדלת במשהו להפוך אותו לאחרים, לטובת אחרים, באמת לטובת אחרים. ואיך אני בודקת שזה לטובת האחרים? מתוך זה שאני רואה שאין לי בזה שום תענוג, שום הנאה ואפילו ההיפך. אולי אני, הגוף שלי, הרצון לקבל שלי סובל מזה, אז יכול להיות שהפעולה שלי היא פעולת השפעה.

תלמיד: האם הצמצומים הם רק בכוונה?

הם יכולים להיות גם בפועל. אם אני לוקח עכשיו חתיכת עוגה, ולא אוכל אותה, אז זה גם בפועל. השאלה היא מה אני רוצה מזה שאני לא מקבלת את העוגה, זה כבר החשבון, והעיקר זה החשבון הרוחני. יכול להיות שאני לא מקבלת את חתיכת העוגה כי אני נמצאת בדיאטה ורוצה להוריד במשקל. ויכול להיות שאני עושה זאת מפני, קשה להגיד את זה, אבל נניח כדי לעשות נחת רוח למישהו, ואפילו לבורא.

שאלה: איך לשכנע חברים בעשירייה ואת הבורא שהכוונה היא על מנת להשפיע?

לשכנע את החברים שהכוונה שלי היא על מנת להשפיע אני לא יכול. אני לא מסוגל לשכנע בזה. כי אף אחד מהם לא רואה את הכוונות של הזולת, לכן זה נקרא חכמת הנסתר, זה דבר אחד. ודבר שני, אני צריכה לעשות את כל החשבונות האלה רק כלפי הבורא. כלפי החברים אני צריכה לעשות פעולות השפעה, לא כוונות, אלא פעולות. והכוונות הן כלפי הבורא.

תלמיד: ואיך לשכנע את הבורא שהפעולה היא בעל מנת להשפיע?

לא צריך לשכנע, הבורא יודע את כל מה שיש בי. הוא נמצא בי, מסביבי, ממלא את כל המציאות, ולכן מה שיש לי בראש ובלב, מתקבל אצלו מיד. הבורא זה הסך הכול, הכולל של כל הרצונות והמחשבות שלנו.

שאלה: מה ההבדל בצמצום עבור כלים דהשפעה וכלים דקבלה?

כלים דהשפעה רק נקראים כלים דהשפעה, אלה אותם רצונות לקבל שתיקנו אותם בכוונה על מנת להשפיע. בגלל שהם כלים של עביות 0, 1, ו-2, שורש, א' וב'. לכן כשאנחנו מצמצמים את השימוש בהם בלקבל, בלהנות, אנחנו יכולים להפוך אותם לעל מנת להשפיע בצורה קלה יחסית. מזה אנחנו מתחילים, זה נקרא שימוש בכלים דהשפעה. אבל אין כלים דהשפעה, אלה כלים דקבלה, אבל אנחנו יכולים בצורה יותר קלה להפוך אותם לעל מנת להשפיע. מה שאינו כן, עם כלים דקבלה ממש, כלים בעביות 3 ו-4, הם כלים מאוד כבדים, מאוד אגואיסטיים. גם עליהם אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להביא אותם ללקבל על מנת להשפיע. וזו באמת עבודה גדולה, מאוד מיוחדת, אולי עוד נזכה לזה.

שאלה: שמעתי שעשירייה נפגשת. איפה סכום היגיעה של העשירייה?

סכום היגיעה של העשירייה נמצא בבורא, ושם אנחנו נפגשים, ובו אנחנו מתחברים, ושם אנחנו מרגישים את עצמנו בבורא.

שאלה: לאחר צמצום, כיצד נוכל לבדוק דרך העשירייה, האם אנו מסוגלים לקבל על מנת להשפיע?

בואו קודם כל נבדוק את עצמנו, האם אנחנו יכולים להיות בצמצום ולהתעלות למעלה מעצמנו, על ידי הצמצום. לקבל על מנת להשפיע זה עוד רחוק מאיתנו. בואו באמת נביא את עצמנו למצב שאנחנו יכולות להיות מבוטלות כל אחת כלפי האחרות. ולא חשוב לי מה יקרה לי, אני חושב על טובת החיבור בקבוצה, אני מאחל, אני דואג לחיבור של כל החברים בתוך העשירייה, ואת זה אני בעצם רוצה שיקרה בצורה רוחנית.

יש אנשים שמצד הטבע הגשמי הם דואגים יותר לחיבור הגשמי, יש להם את זה, הם כאלה "חברמנים" מה שנקרא, הם מחוברים יותר, הם חמים יותר, אבל זה בצורה חיצונה. איך אנחנו עושים את זה בצורה פנימית רוחנית? זאת השאלה. אז לזה אנחנו צריכים להגיע ורק אחר כך לחשוב על דברים יותר גבוהים שמעלינו.

אם אנחנו נתחבר בינינו לפחות במגע אמיתי בדרגה ראשונה, אנחנו כבר נרגיש בינינו, בחיבור בינינו, את הבורא, כבר נרגיש מה זה נקרא "לשמה", כבר נרגיש מה זה נקרא "על מנת להשפיע", מה זה רוחניות, כבר יהיה לנו בינינו נקודת מגע משותף, זו תחילת הנשמה שלנו.

שאלה: איך אני יכולה לבדוק שהכוונה והיחס שלי נכונים?

רק כלפי החברות, ככל שאני מסוגלת להשקיע בזה כוחות, השפעה, לעלות למעלה מהחשבון שלי הרגיל.

שאלה: שאלה אחרונה, האם הצמצום חל על כל פעולה גשמית?

בעצם זו עדיין לא הבעיה שלנו, אבל בסופו של דבר אנחנו מתחילים לראות בהמשך הדרך הרוחנית, שאין הבדל בין גשמיות לרוחניות, שהכול רוחניות ואנחנו נצטרך גם על הגשמיות לאט לאט בהדרגה, להתייחס כמו על הרוחניות. ואין הבדל, העולם לא מתחלק לגשמי, או לרוחני. הכול זה רוח. הכול זה הבורא שמלובש בתוך הרצונות שלנו ורק הרצונות שלנו מחלקים את מה שאנחנו מזהים בתוך הרצונות הגשמיים האלו לדומם, צומח, חי, מדבר. אבל באמת, זה הכול רוחניות. אין עוד מלבדו.

תודה לנשים על השאלות היפות, באמת טובות.

קריין: שוב מאמר "שמעתי" ל', "עיקר לרצות רק להשפיע".

ל. עיקר לרצות רק להשפיע

שמעתי מוצש"ק ויקרא, תש"ג

"עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו ית', היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני," זאת אומרת, אנחנו לא מסוגלים להקטין את הקבלה, שאני נמצא בקבלה נגיד ב-100%, אז היום אני לוקח על עצמי להיות בקבלה נגיד ב-80%, אחר כך ב-60 וכן הלאה. זה בלתי אפשרי. אלה לא דיאטות שאנחנו עושים ולא כל מיני כאלה תרגילים שאנחנו נכנסים בהם ואחר כך זורקים את זה ולא יכולים לצאת ומיואשים. אלא הפתרון הוא פשוט, לעבור לקצה השני ולהחזיק בו בכמה שאפשר בעזרת הסביבה הנכונה. כאילו שאתה על ידי הסביבה וההחלטה שלך עובר למציאות אחרת, לעולם אחר. לכן מעולם הקבלה, מעולם החשבונות האלה האגואיסטיים, אתה עם הקבוצה עוברים למציאות חדשה, מציאות אחרת, אלטרואיסטית.

"רק ללכת בקצה השני, היינו בבחינת השפעה. וכח המנענע, היינו כח המשכה וכח המחייב להעבודה, הוא רק מטעם גדלות ית'." אם קודם היה לנו גדלותינו וכל מיני חשבונות שלנו, עכשיו יש לנו רק חשבון אחד, גדלות הבורא ואיך אנחנו משפיעים לו. זאת אומרת הוא עומד לפנינו, אני מסתכל עליו, רק על זה אני חושב, רק לזה אני נמשך.

"שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. אלא שע"י הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה." זאת אומרת, הכול תלוי בכוונה למה אנחנו מכוונים את היגיעה שלנו. "זאת אומרת, עם הכח והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול להנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי." זה ההבדל למה לשייך את עצמנו או לעולם של קבלה או לעולם של השפעה. עולם של השפעה הוא נצחי כי זה נמצא כבר בבורא. "זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות."

אם אנחנו עושים כאלה פעולות, הפעולות האלה נשארות לנצחיות בעולם הרוחני ואנחנו כבר לא יכולים להשפיע עליהם בחזרה במשהו. זה כאילו הכנסתי אותם לבנק הזה וגמרנו.

"וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה רק צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו לטמיון." זאת אומרת, כמה שאנחנו משקיעים בעל מנת לקבל, הכול נעלם, אין בזה שום דבר שנשאר כתוצאה מהחיים שלנו מהעבודה שלנו. ו"מה שאין כן אם נשאר בקדושה," זאת אומרת, אם אדם עובד בעל מנת להשפיע בין החברים ומהם לבורא, "אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות." אין על זה שום מחיקה וזה נשאר פשוט לתמיד ורשום על חשבון האדם. כי מזה לאט לאט הוא מרכיב את הנשמה שלו. "ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה." אם כן, בשביל מה אנחנו צריכים לעבוד, ודאי שרק כדי להרכיב את עצמנו בהשפעה הדדית בחיבור הדדי שזה ישאר לנצחיות אחרת אני מעביר את הזמן סתם. "והשאר יסודות פסולים.

וכח האמונה מספיק שהאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה, היינו שיכול להאמין שהבורא ית' מקבל עבודתו. אפילו שעבודתו בעיניו אינו כל כך חשוב, מכל מקום הקב"ה מקבל את הכל. שכל עבודות, איך שיהיו, רצוי ומקבל לפניו, אם האדם מיחס את העבודה אליו ית'."

זה העיקר, שאם אנחנו מייחסים את העבודה שלנו, היגיעה שלנו, הפעולות שלנו, כל מה שלא עושים, לבורא, אז זה כבר נרשם לרוחניות לנצחיות ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ובסופו של דבר אנחנו בונים כלי של נשמה.

"וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה. והטעם הוא משום שהקבלה אינו אמת. זאת אומרת, שבאמת אין לו להאדם שום דבר מהעבודה, רק להבורא ית' יהיה מהעבודה שלו. לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו המחשבות זרות, מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות."

למה הן מופיעות לו באדם בכל מיני צורות? כדי שהוא דווקא יעבוד איתן, שעל ידן יוכל לכוון את עצמו כל פעם במדרגה, זאת אומרת בדיוק יותר גבוה לעל מנת להשפיע, ללשמה.

"מה שאין כן, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה ללכת בדרכי השפעה, בטח שלא יהיה לו שום ספיקות בהאמונה." דווקא ההיפך, הוא ישמח שיש לפניו עוד הגבלות, עוד איזה הפרעות, כי כך יעזרו לו להעלות את דרגת האמונה שלו עוד יותר ועוד יותר. "ובאם שיש לו ספיקות, אז הוא צריך לדעת, שבטח שאין הוא רוצה ללכת בבחינת השפעה, שעל השפעה מספיק לו האמונה."

שאלה: איזה סוג חשבון עלינו לעשות בצורה שתמלא את הגוף שלנו כמו אורח ושהוא יהיה בהשפעה ולא בשל קבלה?

זה שאני מתחבר לחברים ומתוך החיבור שלי אני מתחיל לקבל איזשהו תיאור צורה של הבורא, כי אחרת אני לא יודע מיהו, מהו, אחרת הרצון לקבל מצייר לי את צורת הבורא וזה לגמרי לגמרי שקרי. אבל אם אני רוצה להתחבר לחברים, אז כבר מתוך זה אני מתקרב לאיזו צורת הבורא, כי בסך הכול את הבורא אני מרכיב מסכום, מסה"כ החברים, מההתרשמות מכל החברים.

אם אני אוהב את החבר הזה ואת ההוא לא כל כך ואת ההוא כך וההוא כך, ואני משתדל להתייחס לכולם באהבה, אז מתוך היחס שלי אליהם, שאותו הבורא נותן לי ואני מתגבר על מה שהבורא עושה ומתייחס אליהם באהבה, אם אפשר באהבה שווה לכולם, לא חשוב מי כך ומי כך, אלא מפני שהם חברים אני רוצה לאהוב את כולם, אז יוצא שמתוך היחסים השונים שיש לי אליהם בצורה טבעית, וההתגברות שלי על פני היחסים השונים אליהם, שהם בגלל האגו שלי שסובל יותר מזה ואוהב את זה, אני מתעלה מעל היחסים האגואיסטיים שלי ורוצה לאהוב אותם באהבה חלוטה, זאת אומרת ללא שום חשבון למה שיש מצידי כלפיהם, אז אני מתחיל לראות אחריהם את הבורא, איזושהי צורה שאליה אני יכול להתייחס כאל עליון. וכשאני עושה זאת כך, אני כבר מתחיל לקבל מגע עם הבורא, ואז החברים ממש מקשרים אותי לבורא, מביאים אותי אליו. לכן בעיניי הם נעשים מלאכים. זאת אומרת כוחות שעוזרים לי להגיע לדביקות בבורא.

שאלה: כלומר אנחנו צריכים בכל הדרגות, דומם, צומח, חי ומדבר לזכך את החיסרון שהעיניים שלנו רואות ומה שהתפיסה שלנו אומרת לנו ואז בעצם להביא את החיסרון הזה בצורתו המזוככת למרכז העשירייה? כלומר כל הזמן להביא אותו למרכז?

נכון.

שאלה: כשאני מתאמץ בעשירייה בשביל להתחבר, לשרת את החברים, אני מרגיש את האגו שלי סובל ובועט, המשמעות של זה שאני עובד בהשפעה?

זה שאתה לומד איך להתעלות מעל האגו שלך, העיקר לא האגו עצמו אלא איך להתעלות מעליו, זה נקרא שאתה נמשך להשפעה. אתה עוד לא נמצא בהשפעה, כי אתה עדיין נמצא באגו ובמקום שאדם חושב שם הוא נמצא. אבל כמה שיותר מהר תתעלה מעל האגו שלך ותתחיל להפוך אותו בעל מנת להשפיע, כמה שאפשר. והעיקר כאן הסבלנות. זאת אומרת עוד פעם, ועוד פעם. יכול להיות שזה יהיה כמה חודשים, וכל פעם יהיו לך תרגילים סביב זה ותצטרך לעבור אותם, וכך לאט לאט לגדול. כמו שילדים גדלים, זה לוקח להם שנים, והם בעצמם לא מודעים שהם גדלים. כך אנחנו, צריכים פשוט להמשיך ולהמשיך ואחר כך נתחיל פתאום לעכל שכבר גדלנו, ואנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר, וכן הלאה. סבלנות זה העיקר.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את עצמנו בתוך הבורא?

להרגיש את עצמנו בתוך הבורא זה נקרא שאני נמצא בתכונת ההשפעה, ואני רוצה להשפיע ואני חושב להשפיע ואני מסוגל להשפיע, ואני רואה בזה את החיים שלי, את התענוג שלי, את מטרת הקיום שלי. זה נקרא שאני נמצא בתוך הבורא. אנחנו צריכים להגיע למצב הזה כי אין עוד מלבדו ובו אנחנו נתקיים.

שאלה: מה הדרך להגיע בתוכנו לשפע והנאה רוחנית?

זה שאנחנו כולנו בקבוצה, כי אנחנו צריכים כולנו להיכנס כעשירייה לתוך הרוחניות, אחרת מה ייצא לנו, לא יהיה לנו כלי. אין מקצת ברוחניות, לא יכול להיות חצי פרצוף או רבע פרצוף, אפילו שאנחנו מדברים על פרצופים שנפעלים כקטנות, אבל יש להם את כל החלקים. ומכל החלקים האלה שלהם הם מחליטים שהם עובדים רק עם חלק, עם גלגלתא ועיניים ולא עם אח"פ או מצד ימין או מצד שמאל וכן הלאה. לכן לא יכול להיות שישנה קבוצה ולא כולה מחליטה על ההתקדמות הרוחנית. ורק בקשר ביניהם הם יכולים לבצע פעולה רוחנית. וככול שהם יתקרבו ביניהם בזה בעצם יתקדמו. לא יכולה להיות התקדמות בדרך אם זה לא בחיבור המתגבר.

לכן אנחנו צריכים לעבוד על החיבור המתגבר, כי רק זה נמצא בעצם בבחירה החופשית שלנו. להשתדל יותר ויותר להתחבר ולבקש על זה, שהבורא יעזור לנו, כי אנחנו יכולים להחליט רק על הרצון שלנו להתחבר, אבל לא על הפעולה להתחבר. את הפעולה הבורא עושה. וכך מתגברים. ובמידה שאנחנו מעלים תפילות לבורא כך הוא מחבר אותנו בעוצמת יתר, ואז אנחנו מרגישים בתוך עוצמת היתר את הבורא יותר ברור, יותר גדול. זה נקרא "התקדמות רוחנית". כי כל המדרגות האלה שאנחנו משיגים זה שאנחנו מתמלאים בבורא בצורה יותר ויותר עוצמתית, ברורה.

שאלה: שמענו ממך שהזמן במשך היום בין המפגשים יכול להיות יותר חשוב מזמן השיעור ושכדאי לכוון את המחשבות שלנו כלפי המטרה. אנחנו יכולים לקרוא, לשמוע את השיעור, לשמוע מוסיקה, השאלה היא, דרך איזה פעולות אפשר לארגן את התמיכה ההדדית בעשירייה בין המפגשים שלנו?

אני חושב שאם יש לכם זמן בין המפגשים ואתם יכולים להתעסק במה שאתם בוחרים, אז כדאי לחזור על שיעור הבוקר, לשמוע אותו ומתוך זה לרשום כל מיני שאלות או סיכומים, ואחר כך להעביר זה לזה בתוך המפגש בינינו.

יש לנו כל כך הרבה חומר, אבל שהוא לא יבלבל אתכם, כי לא כמות החומר קובעת איך אנחנו מתקדמים, אלא איך אנחנו מרגישים כל פעם בנטייה להתחברות, שהבורא הוא התוצאה מהחיבור שלנו. לכן רצוי כל הזמן לחזור על אותו חומר שאומר לנו מה זה נקרא בורא, "בוא וראה". כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, זה נקרא "בוא", ואז אנחנו מגלים את כוח החיבור בינינו שמייצב אותנו, ומחבר אותנו וזה נקרא "ראה". לכן הפעולות האלו שאנחנו מתחברים ורואים תוצאה זה נקרא "השגת הבורא". על זה כדאי לנו לחשוב ולזה להשתדל להגיע.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבאמצעות פעולות כאלה אנחנו מעוררים את החברים או שצריך לעשות פעולות אחרות?

לעורר את החברים אפשר על ידי הרבה פעולות. יכול להיות שאתם מתאספים ועושים סעודה יחד, יכול להיות שאתם שרים יחד, אפילו אם מתאספים דרך הקשר הווירטואלי ביניכם, לא חשוב, זו ההתחלה. זאת אומרת, בכל זאת יותר ויותר להרגיש שאתם יחד.

לקחת בחשבון שישנם חברים שהם לוהטים, נדלקים לחיבור, וישנם פחות. יכולים להיות כאלו שלא נראה שהם בכלל מתפעלים מהחיבור ביניכם כי זו ההבעה החיצונה שלהם, וישנם כאלה שהם מאוד מתלהבים. חוץ מזה כל אחד מהם נמצא בתקופות אחרות, תקופת התקרבות, תקופת התרחקות, ואתם צריכים לדאוג לזה. ישנם גם חברים שנמצאים בינינו ויכול להיות שלא יכולים פיזית להיות לידנו. צריכים לקחת את כל הדברים האלה בחשבון. וסך הכול לכלול את כולם, גם פלוסים, גם מינוסים, כמו שמסביר לנו רב"ש שבריקוד כולם רוקדים, אלה קופצים מעלה, אלה יורדים מטה, אבל בסך הכול זה הריקוד. אם אנחנו מחוברים, אז כל המצבים שאנחנו עוברים הם בסך הכול מתחברים לטובה.

אנחנו גם משיגים עביות יותר גדולה בירידות, אלה שיורדים לעת עתה, וגם בעליות, אלו שעכשיו נמצאים בעליה לעת עתה. ואז כולם עובדים ובסך הכול אנחנו משיגים עביות וזכות וזו ההתקדמות שלנו.

שאלה: לגבי הפרעות כעזרה. האם אני מבין נכון שכשמגיעה הפרעה או איזו דאגה למשהו חומרי, אז אני מנסה לחלק את עצמי לחלק שמשתדל בכל זאת להתחבר לחברים כדי להיות בקשר תמיד, אבל יש איזה חלק בי שגם חייב לפתור את הבעיה הזאת בדרגה הארצית, הגשמית.

כל אחד לפי העסק שלו. תלוי באיזו עבודה אתה עובד. אם אתה נניח רופא מנתח, ועכשיו תתחיל בזמן הניתוח לחשוב על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, או על כל מיני דברים אחרים, אז זה לא טוב, אתה חייב להיות שקוע בעבודה שלך. אם אתה נהג, אז אתה גם צריך להיות שקוע במה שאתה עושה כי אחרת אתה תגרום נזק לאחרים ולעצמך.

אבל יש עבודות שאתה יכול לחשוב על הדברים שלך ולא להיות שקוע בעבודה כל כך. נניח שאתה שומר בשער, אז אתה חושב על הדברים שלך והידיים והרגליים שלך יכולות לעשות פעולות שלא שייכות לראש שלך. תלוי במה אתה עוסק. אבל ודאי שרצוי שנהיה מחוברים כמה שאפשר יותר לעבודת הבורא.

שאלה: ביחס לשרטוט של הפרצוף שציירת, האם אפשר להגיד שהיעוד שלנו הוא להביא את הבריאה לתענוג מוחלט ותוך כדי זה גם להסב נחת לבורא?

כן, כי זה אותו דבר.

שאלה: הנצחיות היא משהו שהוא יציב, שהוא עומד, והעשירייה כל הזמן משתנה. איך אני יכול להשיג את החיים הנצחיים דרך העשירייה שכל הזמן משתנה בזמן?

היא משתנה כדי להשיג כל פעם נצחיות יותר ויותר גבוהה ואז אין שום בעיה. הנצחיות בעצמה קיימת, האור העליון ממלא את כל המציאות וזה המצב הנצחי. אתה כל פעם משנה את עצמך כדי להשתייך לאותו המצב כמה שאפשר, ואז יש בך כל מיני שינויים, אבל מהנצחיות אתה תופס תמיד איזשהו חלק לפי השתוות הצורה.

שאלה: מצד אחד אמרת שצריך לקפוץ למים, למטרה, ומצד שני צריך גם סובלנות. איך לשלב ביניהם, בין ההתלהבות והסובלנות?

צריכים להשתדל, כמה שאני אסביר זה לא יעזור, אתם צריכים בעצמכם לראות איך אפשר.

שאלה: מה עם היגיעה שהייתה בלי כוונה נכונה?

זו לא יגיעה. יגיעה נחשבת רק לפי הכוונה הנכונה. מה שאנחנו צריכים זו כוונה. וכמה האדם מתייגע, זה עד כמה הוא מתייגע בבירור הכוונה.

שאלה: אני מנסה להתכלל בחברים, לא לקבל בכלל שום דבר לעצמי אלא להרגיש רק אותם, להשפיע להם, לבורא. ואז מגיע תענוג שהוא מחזיר אותי שוב לתוך הבטן שלי, חזרה לעצמי. מה אני אעשה?

ממשיך שוב לנוע לקראת החברים ולקראת הבורא דרכם. כל הזמן אותה העבודה, עד שאתה תתחיל להרגיש באמת שהמקום הרוחני שלך נמצא ביניהם ושם יש לך מגע עם הבורא.

תלמיד: אם כל הזמן מגיע אלי איזשהו תענוג, מה אני עושה אתו? אני תמיד חוזר לחברים ושוב לבקשה לקשר עם הבורא. מה אני עושה עם התענוג, לצמצם אותו כל הזמן?

לא לחשוב עליו, לחשוב על המטרה. אם אתה יכול לצרף את התענוגים שמגיעים אליך עם המטרה, זה בסדר. אבל אם לא, אז זה לא בסדר. בתענוגים עצמם אין שום דבר מיותר, רק עד כמה הם עוזרים או מפריעים להשגת המטרה. לכן אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהתענוגים, לבדוק עד כמה הם מועילים, וכמה שהם נמצאים בדרכנו להשתמש בהם. פשוט מאוד. להתייחס לתענוגים למעלה מהתענוגים, ככל שאנחנו מסוגלים להשתמש בכוח התענוג להשגת המטרה הכללית.

שאלה: מהי השפעה מושלמת לעשירייה?

שכל חברי העשירייה נמצאים בהשפעה הדדית, וכולם דואגים לכולם כך שאנחנו רוצים לייצב בינינו את המקום המתאים לגילוי הבורא.

שאלה: האם המתח שמורגש בפנים בעבודה הוא המתח של האגו?

כן, ודאי שזה מגיע מהאגו. אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב, שהוא מה חסר בקשר בינינו כדי לבנות מקום שהבורא יתגלה. האם יש קשר בינינו בכלל, ואם אין אז אנחנו צריכים להתחיל לבנות אותו. ואם הוא כבר קיים, אז מה טיב הקשר שיש לנו, עד כמה הוא רחוק או קרוב לבורא, לתכונת הבורא. כי צריכה להיות השתוות הצורה, צריך להיות מקום שבו אנחנו צריכים לגלות את הבורא הדומה לטבע של הבורא עצמו. אנחנו נמצאים באיזושהי השפעה הדדית זה לזה, ובמידה הזאת, באותה השפעה הדדית, במקום שאנחנו בונים רשת קשר בינינו, אנחנו יכולים לגלות אותו, לצוד אותו. זו העבודה שלנו, וגם גברים וגם נשים כולם חייבים את זה.

תלמיד: ממה נובע המתח מעבודה פנימית?

עד כמה אנחנו נמשכים לבנות קשר בינינו שיהיה דומה לבורא, שיהיה מתאים לגילוי הבורא. הבורא מתגלה בינינו, אם יש בינינו רשת קשר, הוא יתגלה, אם לא תהיה, הוא לא יתגלה, פשוט מאוד, זה חוק הטבע.

שאלה: אם אני אצליח לראות איך אני משרתת את החברות והן אותי בכל מצב ומצב, האם זו כבר התחלה של ביטול וחיבור?

כן. אבל כדאי לנו בכל זאת לתאר לעצמנו שאם הקשרים בינינו יהיו בהשפעה הדדית זה אל זה, אז נתחיל לגלות שהבורא מתקרב אלינו.

שאלה: כתוב "וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה רק צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו לטמיון." כיצד נוכל לגלות את כוחנו ולא לבזבז אותו?

רק על ידי מאמץ בינינו. מאמץ של כל אדם פרטי הוא מאוד מאוד חלש, לא שלם ולא רוחני. רוחניות מתחילה מזה שהייתה שבירה בקשרים בינינו ואנחנו חייבים לבנות את הקשרים האלה בחזרה, אפילו מהקשרים השליליים שיש בינינו, מה שנקרא ה"אגו" שרוכב בינינו. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להשתדל להתחיל להתייחס אחד לשני כמו לחלקי הנשמה, שכל חברה וחברה היא חלק מהנשמה שלי ואני חייבת לקרב אותה ולהתייחס אליה בצורה כזאת.

שאלה: מצד אחד שמעתי שבסופו של דבר גם כל הדברים הגשמיים הם בעצם רוחניים, אבל מצד שני ככול שיש יותר בעיות בגשמיות האדם רק רחוק יותר מהרוחניות.

אנחנו לא צריכים עכשיו לקשור זה עם זה כי אין לנו שום יכולת לסדר את הדברים האלה בצורה נכונה, אנחנו לומדים רוחניות ומשתדלים בקבוצה, ולא בחיים שלנו במשפחות ובעבודה, אלא משתדלים רק בקבוצה לבנות קשר בינינו רוחני ושם להתחיל לגלות את הבורא. ומזה אנחנו נבין איך לעשות את זה הלאה בכל השטחים היותר רחבים.

שאלה: איך לתאר חיבור שהולך וגדל, מהם הסימנים לחיבור נכון?

הסימנים לחיבור נכון בינינו, שאני מתחיל להרגיש שהחברים שלי הם ממש חלקי הנשמה שלי, הם לא שייכים לגשמיות שלי למשפחה, אבל לרוחניות שלי הם שייכים, ולכן אני רואה בהם חלק בלתי נפרד מהנצחיות שאני רוצה להשיג, מהבורא שאני רוצה להשיג, אני מתחיל להרגיש שכל חבר וחבר מביא לי איזשהו חלק מהבורא, הוא מגלה לי איזשהו חלק מהבורא, שאני כמו פאזל מרכיב את החברים האלה ואז אני מקבל יחס הבורא אלי.

שאלה: האם גילוי הרע משפיע על כוח החיבור?

גילוי הרע משפיע ודאי על כוח החיבור, אבל אנחנו צריכים להגיד שאין שום דבר שמתגלה בצורה ממש שלילית, זה תמיד כדי שאנחנו נשתמש בזה ונתקן אותו.

שאלה: דיברת קודם על דוגמאות של צמצום. איך זה משמח את הבורא, אם אני מצמצם את הרצון שלי לעוגה?

האמת שאני לא צריך לצמצם את הרצון לעוגה, זה כבר משהו אחר, לא נלך לעבר.

שאלה: מה לעשות אם מתגלה יחס שונה לחברים בעשירייה?

צריכים להשתדל בכל זאת לתקן את זה כך שיהיה לי יחס שווה לכולם.

שאלה: מה לעשות במקרה שאין הסכמה עם מה שאומרת ועושה חברה אחת עם חברות אחרות בעשירייה?

צריכים לתקן את זה, אלה דברים יום יומיים שקורים, על זה ועל זה, אבל אנחנו מתייחסים בכל זאת מעל כל הבעיות הגשמיות לבעיות הרוחניות, מה מפריע לנו להתחבר כך שאנחנו נגלה את הבורא, כוח ההשפעה בינינו? לפי השתוות הצורה בינינו, ככל שיהיה בינינו כוח השפעה, כך אנחנו נכין את המקום הזה לגילוי הבורא.

הדבר מאוד מאוד ברור, לא רוצים לקבל אותו זה משהו אחר, אבל אין לנו ברירה זה חוק הטבע. בכלל חכמת הקבלה מגלה לנו רק את חוק הטבע בלבד, רוצים לקיים בבקשה, לא רוצים, אז הטבע יקדם אותנו כמו שאנחנו רואים בטבע הסביבתי שלנו היום, כמו שמתחיל לעבוד עלינו בצורה לוחצת, כל כוח וכוח לוחץ עלינו.

(סוף השיעור)