סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 13.05.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
שיעור בנושא: "דבקות"
דיברנו כבר יומיים על הנושא הזה, צריכים להמשיך. מה שיש לנו היום זה לחזק את העניין הזה, להרחיב אותו, לקשור אותו יותר אלינו. אנחנו למדנו הרבה פרטים על האפס המוחלט, רק לא היינו מכנים אותו בצורה כזאת. דיברנו על עיבור, על הצמצום, על הקטנות, על גלגלתא עיניים, על אור החסדים, על כל מיני מצבים שמהם מתחילים אנחנו את הכניסה לרוחניות, לכל מדרגה, לכל מצב. קודם כל אדם צריך להגיע לזה שהוא מקטין את עצמו לנקודה ומתוך הנקודה מתחיל להתפתח.
זה נקרא שהוא עובר מחסום, שמקטין מקטין, מקטין את האגו שלו עד המצב שלא מתערב בשום מצב שלו, באיך שהבורא משפיע עליו, מקבל ומסכים לכל דבר, ובזה לא שהוא נכנע, הוא צריך לנתק את עצמו מהרצון שלו האגואיסטי ולהכניע את הרצון שלו, אלא דווקא האדם שבו בזה הוא גדל. מתנתק מהרצון האגואיסטי יותר ויותר מרגיש את עצמו לא שייך, לא נמצא בשליטת הרצון לקבל ולא רוצה לקבוע בתוך הרצון לקבל את מציאותו.
כשהוא יכול להגיד שנמצא בעולם שכולו טוב, כשמקבל אותו מהבורא ומה שמרגיש רע ואפילו העולם כולו רע זה מה שהרצון לקבל שלו מצייר לו, צובע הכול בשחור, באפור, הוא מבין שזו שליטה זרה שנמצאת בו וכך היא מנתקת אותו מאור האין סוף. וכשמתחיל בצורה כזאת להתייחס למציאות כבר הוא מתחיל לבנות את עצמו, את עצמיותו הרוחנית, יש אני, הרצון לקבל שלי, בתוך הרצון לקבל שלי שורה על מנת לקבל.
הכוונה היא דווקא זרה ואני רוצה לא להפטר ממנה. אני לא יודע להפטר, לא להפטר אבל לפחות להרגיש את עצמי עצמאי, כן בזה ולא בזה אני נמצא, אני רוצה להיות למעלה מהטבע שלי. והנקודה הראשונה, המצב הראשון להיות למעלה מהטבע שלי זה שאני מתאר את עצמי שנמצא בתוך האור העליון והוא משפיע עליי וכל הרצונות שלי, התכונות שלי מנותקים. אני לא רוצה להרגיש אותם איך הם צובעים לי את כול המציאות, רוצה להרגיש את עצמי באור הלבן ולא בכל מיני צורות שחורות.
ומזה מתחילה כבר המדרגה הראשונה הרוחנית שנקראת עיבור. קראנו על זה הרבה במאמרים על העיבור, יניקה. וצריכים לקשור יחד את כל המושגים האלה, קצת להיות יותר מתמצאים בזה ולראות איך אני באמת שייך לזה, נמצא בזה, איך אני יכול בעצמי להכניס את עצמי קצת יותר לצמצום, לצאת ממנו אולי, איפה הרצון האגואיסטי שלי יותר שולט, פחות שולט. זאת אומרת שאני קצת אהיה יותר בעניינים, בתוך המעשים שלי, מתוך השינויים שבי, את זה אנחנו צריכים בימים האלו להשתדל להבין, לאתר, לקבל.
ואחר כך נלך הלאה, עד שנתחיל להיכנס לעיבור בצורה מעשית שאנחנו נראה איך יותר להפעיל את הרצון לקבל, להעמיד אותו תחת הרצון להשפיע ועל ידי זה נגדל. כל רצון לקבל שאנחנו מתחילים להשתמש עימו אחרי הצמצום, שזה כניסה לעיבור, אז כל רצון לקבל הוא קודם כל צריך לקבל את צורת השפעה ואז אנחנו מצרפים אותו לאותה נקודת הצמצום. ועוד רצון לקבל שקיבל את צורת ההשפעה מצרפים לנקודת הצמצום ועוד ועוד. וכך אנחנו נגדל את העובר שבנו שזה בעצם אנחנו. אנחנו נזדהה עם הצורה הזאת וכבר נתחיל להרגיש יותר ויותר את המציאות הרוחנית בתוך הרצון הזה שהוא כולו יהיה שייך לעל מנת להשפיע.
קריין: ציטוט מספר 8 מתוך "שמעתי", מאמר קכז, להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע.
"המלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחינת נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה, אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא שעושה זאת לבחינת עיקר אצלו, אזי נקרא זה בחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". זה מה שלמדנו בימים האלה, אפס, אפס המוחלט. הנקודה הזאת היא החשובה לי יותר מכל דבר אחר. אני לא משתמש בשום רצון לקבל שלי, אני רוצה להיות דבוק במציאות העליונה, בהשפעה. ורק זה חשוב לי. וכל הרצון לקבל שלי, מוכן לוותר עליו ועל כל מה שיש בו. רק בלב ונפש להיות דבוק באותה נקודה, רוצה להישאר בה לעולם.
"וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו ליפול ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות. ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם, אזי השכינה הקדושה אומרת: "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]". לכן "בחד קטירא אתקטרנא ביה [בקשר אחד מתקשרים בו]", "ולא אתפסק מיניה לעלמין [ולא נפסקים ממנו לעולמים]". ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה מלמעלה הנקרא תוספת, אזי הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר ולא קמכוין", מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פירוש: "שחורה אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות - אז תראה איך שאני נאוה."
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכז. להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע)
קריין: ציטוט 8.
"המלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחינת נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה, אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא שעושה זאת לבחינת עיקר אצלו, אזי נקרא זה בחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו ליפול ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות. ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם, אזי השכינה הקדושה אומרת: "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]". לכן "בחד קטירא אתקטרנא ביה [בקשר אחד מתקשרים בו]", "ולא אתפסק מיניה לעלמין [ולא נפסקים ממנו לעולמים]". ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה מלמעלה הנקרא תוספת, אזי הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר ולא קמכוין", מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פירוש: "שחורה אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות - אז תראה איך שאני נאוה."
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכז. להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע)
סדנה
איך אנחנו מחזיקים באותה הנקודה השחורה שהיא הכול, שחוץ ממנה אין כלום. יש העולם הגשמי המדומה וישנה הנקודה השחורה, לעשות ממנה נקודה לבנה שהיא בשבילי הכול, חוץ ממנה לא קיים שום דבר, אין חשיבות יותר ממנה. איך אני מחזיק בחשיבותה כל הזמן למרות כל המאורעות שעוברים עליי?
זה התרגיל הראשון והרוחני שאנחנו צריכים לעשות, תרגיל מעשי שעליו אחר כך רק באים ונבנים או נאספים עוד מאמצים ועוד מצבים, זה התרגיל הראשון בסולם.
*
שאלה: אפשר לברר מה זה הנקודה השחורה?
הנקודה השחורה זה אם אני מקטין את עצמי ואני כולי רצון לקבל, ואני מקטין את עצמי לגמרי כדי להיות שייך רק לבורא, ואין לי משהו חוץ מזה שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי עד הנקודה, ואז אני רוצה בזה להיות בשליטה שלו. זה נקרא שאני מגיע לצמצום, לנקודה קטנה, שחורה שבה רק הרצון לקבל שלי המצומצם, זה הכול.
זאת אומרת אני כלפי הרוחניות. בגשמיות אני עובד עם כל העסקים, זה לא שייך, אבל ברוחניות אני לא נכנס עם הרצון לקבל שלי, עם כל ההבחנות שלי, אין לי שום דבר, אני רוצה להיות רק תחת שליטת הבורא בלבד. ואין לי יותר בינתיים רק לצמצם את היחס שלי לרוחניות ולהכול, רק להיות בשליטה. אני טיפת זרע, מה יקרה לי? לא יודע. איפה יקרה? לא יודע ואני לא רוצה לדעת. אני רוצה למסור את עצמי למאור המחזיר למוטב, לאור העליון, שממלא את כל המציאות, הבורא ששורה, אני רוצה להיכנס בו, אני רוצה להתחיל להרגיש אותו כדי להתאים את עצמי יותר ויותר אליו. זו המגמה שלי שהיא נקראת "נקודה". אם אני לא רק מצמצם את עצמי בזה, אלא רוצה להיות שייך לשליטת הבורא בכול וכול כמה שאפשר, אז הנקודה משחורה הופכת להיות לבנה, כמו זרע באמת.
תלמיד: זה מה שיוצא במהלך היום, כי אנחנו בעבודה או מתעסקים בכל מיני דברים.
מה זה חשוב?
תלמיד: כי כשבן אדם עושה את המאמץ להישאר בזה, כאילו גם כל הגשמיות נמצאת למטה.
לא, למה? לגמרי לא. דיברנו שאנחנו צריכים לחלק. יש שם חלק בראש, אצלי הוא נמצא בצד אחד, אצלך הוא יכול להיות מהצד השני של הראש, לא חשוב, סתם אני אומר כך, שאני חושב בחלק הזה רק איך להיות מצומצם כך, שאני נמצא באור הלבן, בבורא. זהו, נמצא בו, דבוק בו וכלום חוץ מזה אני לא רוצה.
תלמיד: זה בדיוק מה שאני רוצה לברר. כשאתה חושב על זה כל הזמן.
אני אפילו לא חושב, אני מעביר את זה יותר להרגשה. אין לי כל כך מה לחשוב על זה.
תלמיד: כן, אז כל מה שאתה עושה במהלך היום, זה כאילו זורם, אתה מתעסק עם כל מיני דברים, אבל גם כאילו מורגש שהכול למטה מזה.
ודאי, מה חשובים לי העסקים האלה שאני עושה. הגוף מתקיים, הכול זורם, כמה שאפשר להשקיע בזה פחות, רק לצורך הקיום וזהו. וגם לנקודה הזאת אני לא כל כך משקיע עכשיו, כי המטרה שלי היא להיות כל הזמן דבוק בה. ואני לא נותן לה להתפרע, להתפרץ, להיות רק בנקודה. מה זאת אומרת? שחוץ מזה שאני מוסר את עצמי ברוחניות לבורא, לשליטת האור הלבן, שום דבר חוץ מזה אני לא רוצה.
תחילת ההרגשה הרוחנית הראשונה צריכה מתוך זה להיוולד.
שאלה: אתמול במהלך התרגיל של האפס המוחלט, היה מאוד ברור שמהניסיון להחזיק בנקודה השחורה הזאת, בטוב המוחלט, להחזיק את עצמי באפס, הרצון לקבל מתחלק כאילו לשני חלקים. על חלק אחד, למרות שהוא גם לא מסופק ולא מרוצה, איכשהו היה אפשר לוותר עליו, ובאמת מעליו להחזיק באין עוד מלבדו, בטוב ומיטיב, וכל מיני כאלה. אבל יש רצונות שהם מיעוט, שברגע שהם קופצים, ונוגעים בזה, זהו, הם דורשים, "אני צריך להתממש איך שאני רוצה". אין שום אפשרות איכשהו לעקוף את זה, לוותר, להתעלות מעל זה.
על מה מדובר?
תלמיד: לא משנה, איזה חיסרון כזה חזק.
גשמי?
תלמיד: לאו דווקא גשמי, משהו בקשר בין החברים, "פה אני רוצה לקבוע שיהיה איך שאני רוצה", למרות שזה אולי הפוך ממה שצריך להיות. אני רוצה להיות במשהו יותר גדול מאחרים, אני חייב לקבוע את ה"אני" שלי במשהו. ואי אפשר לעשות עם זה כלום, גם התפילות לא עוזרות, גם הבקשות, כי גם הבקשה כאילו לוותר על זה, מיד הופכת ל"לא, פה אני קובע, פה כך יהיה, פה אני רוצה את זה".
זה התהווה בך אתמול.
תלמיד: כן. זה גם היה קודם אבל אתמול היה מאוד ברור בתרגיל הזה, שיש חלקים כאלה.
נמשיך עם זה עוד כמה ימים. שיהיה כך. קודם כל, לא זורקים, חס ושלום לא מוחקים שום דבר. אלא ממשיכים עם זה, עם כל ההבחנות צריכים לעבוד. אבל צריכים להבין שהכניסה לרוחניות היא דרך הנקודה הזאת. ואחר כך לנקודה הזאת אנחנו צריכים לצרף עוד ועוד הבחנות אבל הן כבר רוחניות, לא ממה שהיה לנו, דברים חדשים.
תלמיד: אבל בינתיים לעזוב או שאפשר לעשות משהו עם זה? דרך מה לעבוד עם זה?
אם אתה אומר שאתה לא יכול בלי זה אז תעשה. אבל שיהיה לך ברור מה שאתה עושה, כמו שאתה מספר עכשיו.
תלמיד: זה ברור שזה נגד, ברור שזה כאילו לא בכיוון, ואי אפשר לוותר על זה.
בסדר, כן.
שאלה: מאיפה אני מקבל את הכוח לעשות את הביטול הזה, כאילו להכניס את עצמי להשמדה. מה יש לי חוץ מהרצון הזה?
אני לא כל כך רוצה להכניס את עצמי להשמדה. אני רוצה להרגיש שאני נמצא בשליטת העליון. שזו האמת, רק שאני רוצה להרגיש את זה. לא יותר מזה. אני לא בונה כאן שום דבר חדש. זאת אומרת, ישנו האור העליון? אני נמצא בו? אני רוצה להיות בו. אני רוצה להרגיש, אפילו בלי להרגיש, לתאר לעצמי, שאני נמצא כרצון לקבל הקטן, שהרצון לקבל הקטן הזה זה הניצוץ שלי, ניצוץ בלבד, שהוא אפילו לא שלי, הוא ניתן לי מלמעלה, מתנה ממש, חלק א-לוה ממעל שנמצא בי, ועכשיו אחרי כמה זמן שאני כבר נמצא בחכמת הקבלה, אני יכול איכשהו להבליט את הרצון הזה, לבודד, מכל יתר הרצונות ולהגיד, "עם הרצון הזה אני רוצה להיות שייך לבורא".
זה הרצון שלו, יש לי את זה מהשבירה, מהאדם הראשון. זה אפילו חלק מהאור שבי. אני רוצה להיות שייך עימו לאור העליון, לכוח ההשפעה. כי הוא באמת שייך לזה, ולכן אין לי כל כך בעיה להדביק אותו בחזרה לאור העליון, זה ניצוץ.
בגלל שיש לי את ההתחלה הזאת, רק תשמעו מאיפה זה בא, משבירת האדם הראשון, מזה יש בי את זה, לכן אני משתוקק, לכן הגעתי לחכמת הקבלה. הבורא הביא אותי ואמר "קח את זה", שם את ידי על הגורל הטוב, ועכשיו אני מכניס את הניצוץ הזה בחזרה לאור העליון, שהוא באמת ממנו, יש בהם אותו הטבע, ואני צריך עכשיו רק להחזיק בזה. הבורא נתן לי אפשרות לחזור הביתה, אליו, עם הניצוץ הזה. ומזה אני מתחיל.
את כל הצורות הבאות שיבואו אלי, עד גמר התיקון, אני רק מוסיף על אותו הניצוץ, כבר את הרצון שלי, שיוכל להזדהות עם אותו הניצוץ. אבל הניצוץ הזה הוא הראשון, הוא אפילו לא דורש ממני כל כך עבודה, רק שההבחנות יהיו לי ברורות, מאיפה הוא בא, למה הוא משתוקק לאור, מאיפה יש לי את ההשתוקקות הזאת. איזו מתנה נתן לי הבורא בשבירת הכלים, הכנה.
זאת ההתחלה. כל היתר מגיע על ידי זה שאני מבטל את עצמי כלפי העליון. כמו טיפת זרע, היא יכולה לגדול רק עד כמה שהיא מתבטלת בעליון. אבל היא בעצמה כאילו מתנה. אנחנו מבררים אותה, ויכולים לשייך אותה לאור, שזה אותו הטבע.
תנסו להמחיש את זה קצת יותר, להתרגש מזה, אז זה יהיה יותר קל. בינתיים נחפש חומר, יש על זה. סביב זה אתם עכשיו תגלו את כל החומר שלמדנו, וחרשנו את הכול פחות או יותר, ואתם תראו איך החומר הזה עכשיו צריך להסתדר לפי הכיוון הזה, שבאמת כך זה מכוון. אחר כך נעשה מזה קובץ, או אפילו ספר אולי, שיהיה יותר קל להסביר לדור הבא.
שאלה: שמתי לב שנקודת האפס כאילו משחררת אותי מההפרעות, כאילו שאני לא סובל מהן יותר.
בטח. כי אתה נדבקת לאפס הזה, למשהו, למציאות החדשה, שזו שליטת הבורא. אתה אומר, "הכול זה הוא, הוא השולט, אני נדבק בו, אין לי שום הפרעות בזה, אין לי שום בעיות". זה נקרא ש"התחלת בצמצום". שאתה לא מחשיב את מה שקופץ לך ברצון לקבל.
תלמיד: אז זה טוב שכמות הפעולות שלי קטֵנה? כאילו שאני פחות פועל.
איזה פעולות הן היו? זה ברור שהכול [זה לא אתה].
תלמיד: יש שם גם הרגשה שיש יותר הזדמנויות דווקא לנצל את העבודה עם החברים.
עכשיו אנחנו נלמד, אתה צודק, שכאילו אם אין כלום, אז אני מצומצם, אז אני נמצא בנקודה, החברים הם פה ושם, אבל אני לא מרגיש. תכף אנחנו נלמד, איך אנחנו מצרפים בשר לאותה הנקודה, לאותו הניצוץ, מוסיפים אליו רצונות. ואז היא גדלה, וכבר העובר מתחיל לעבור את כל שלבי העיבור.
שאלה: הרגשת שליטת הבורא היא באותה נקודת האפס או שזה בא מאוחר יותר?
מאוחר יותר.
שאלה: ההסבר שלך הוא מאוד ברור ומוחשי.
אני משתדל. אבל הוא צריך להיות רגשי, זאת אומרת לא לקבל אותו בשכל אלא להשתדל לשמוע ולייצר אותו, לייצב אותו בהרגשה.
תלמיד: והוא גם מתלבש על הבשר כאילו, זה מוחשי לגמרי מצד אחד. מצד שני, אני מבין ואני רואה הוכחות יום יום שאם זה לא בא מתוך עשירייה, זה כמו שהאימא משחררת את היד של התינוק והוא נשאר לבד על הכביש והוא צועק ובוכה.
אנחנו נרגיש שללא עשירייה אי אפשר לעשות, אי אפשר לממש את זה.
תלמיד: כך זה היום. לכן ההסבר ששמענו עכשיו, אם זה לא יבוא מתוך עשירייה זה יימחק, זה יישחק, יישכח.
כן.
תלמיד: אז איך אנחנו עושים זאת?
חכה, אתה עוד צעיר.
שאלה: אתמול יצא לי לדבר עם חבר שאמר שההסבר הוא כל כך מופשט ממנו, שהוא לא מצליח להתחיל אפילו לאחוז או לדמיין. ומושגים כמו "נקודה שחורה", "אור לבן", הם לגמרי לא מתלבשים על שום הרגשה, שום שכל.
יפה מאוד.
תלמיד: מה לעשות עם זה?
זה בסדר גמור. אני מכבד את כל המצבים. למה אתם חושבים שאנחנו חיכינו עד היום? כי צריכים לרכך את הרצון לקבל, אדם צריך לקלף אותו מעצמו, שזה לא הוא בלבד, הרצון לקבל, שאולי יש משהו אחר. הוא לא רוצה להזדהות עימו, הוא מבין עד כמה זה מפריע לו ולא מפריע לו. אלה הרבה שנות דיבורים סביב זה, איך אני מתעלה ועושה איתו משהו. זאת אומרת, יש כאן איזו אי הזדהות עם הרצון, עם כוונה על מנת לקבל, שזה לא אני, שזה נדבק אלי ואני יכול כאילו להתרחק מזה. כל הדברים האלה הם דורשים זמן. זמן, הכוונה היא לכל מיני פעולות קטנטנות שלנו שהאור בכל זאת נמצא בהן, משפיע ומכין אותנו לזה.
לכן ישנם אנשים, וודאי שהם הרבה מאיתנו, שעדיין הם לא יכולים לתאר את זה, ואחרים מתארים את זה יותר או פחות. יש כאלה שזה ברור להם מאוד וכאילו ציפו לזה. יש כאלה ש"סוף סוף אני שומע מה שהייתי רוצה להרגיש ועכשיו זה מלובש במילים". ויש כאלה ש"מה הוא אומר? אני לא מרגיש בי שום תגובה. אין, לא מגיב, לא רצון ולא מחשבה. זה שוב עובר לידי, ליד האוזן".
לכן אנחנו צריכים תרגילים בתוך העשירייה ולהביא את התרגילים האלה לידיעה ולרגש של העשירייה. ואם אדם נכלל בעשירייה, ממנה הוא מקבל את הכיוון, ההכְוונה וההתקדמות הנכונה. ואפילו ששומע לבד אבל מנותק מהעשירייה, זה לא המימוש הנכון, אלא זו רק הידיעה הראשונה שמתוכה הוא צריך להתקשר לעשירייה ושם לממש את זה.
נקודת הדבקות בעליון זו נקודת הדבקות של האדם בתוך העשירייה. שהוא ירגיש את זה, שעכשיו אני נדבק בהם, עכשיו אני נמצא בהם, עכשיו אני מבין מה זו טיפת הזרע הזו. שבה אנחנו כולנו, לא אני לבד, אלא כולנו בביטול הכללי, שכל אחד בביטול משלו, שם כולנו נמצאים, בנקודת הביטול, עשר נקודות ביטול נמצאות יחד. וזו טיפת הזרע.
וככה זה יהיה מדרגה לדרגה. בדרגה הבאה תהיה לך שוב אותה עבודה באותה טיפת הזרע, להכין אותה. כל מדרגה מתחילה מהצמצום.
תלמיד: המצב שבו עשרה חברים בעשירייה מתבטלים, כלפי מה הם מתבטלים?
כלפי השפעת האור העליון, כלפי השפעת הבורא, כלפי מי מתבטלים? אבל אני לא יכול להתבטל כלפיו, כי מה זה האור? אז נותנים לי בגלל זה את עניין הקבוצה השבורה, שהיא מהווה לי את המצב שלי, זאת אומרת היא שבורה בעיניי. ואז אני מבין שאם אני מתאר אותה כשלמה, כנמצאת באהבה חלוטה, שכולנו נמצאים בשלמות כזאת שממש ברגש שלנו אנחנו נמצאים יחד, בלי להתחלק, בלי להרגיש שכל אחד הוא לחוד, אז באיחוד הזה אני מבטל את "האני" שלי וכך כל אחד, ואנחנו מגיעים לטיפה הרוחנית הראשונה. והיא נקראת כבר "אמונה למעלה מהדעת".
תלמיד: בתמונה של ביטול בעשירייה השלמה, מי זו הנקודה השחורה, מי זה האור הלבן?
הנקודה השחורה היא הרצון לקבל שלי שאני ביטלתי אותו כדי להידבק בנקודות של החברים, ואז הנקודה שלי הופכת להיות ללבנה. אם אני מבטל את עצמי ומדביק את עצמי לאחרים, אני הופך להיות מנקודה שחורה ללבנה. עשר הנקודות השחורות שרוצות לצמצם את עצמן, עשר הנקודות הלבנות שהן רוצות כבר להידבק זה בזה.
הנקודות השחורות הן הנקודות האגואיסטיות, וכשאנחנו רוצים לוותר על האגו שלנו ולהתנתק ממה שיש לנו כדי להידבק יחד, הן הופכות להיות מנקודות שחורות לנקודות הלבנות. ואז עשר הנקודות הלבנות האלה מתחברות כולן יחד לנקודה אחת. הנקודה האחת הזאת היא תחילת העיבור, שאנחנו הופכים להיות התחלת הפרצוף הרוחני. עדיין אין הרגשה, אין הבנה, אבל יש כבר ביטול של כל הגשמיות כלפי המצב של דבקות רוחנית.
תלמיד: ומה זה האור הלבן?
זה נראה לי שהשפעה זה הלבן, שזה מושך, שזה נקי, יותר למעלה מהאגו שלי.
תלמיד: יש נקודה שחורה שהופכת ללבנה ויש אור לבן. אלה מושגים שונים?
לא, זה אותו דבר נגיד.
תלמיד: ומה זה נקודה שחורה שהופכת להיות לבנה? מה זה האגו הזה?
קודם חשבתי רק עלי, איך אני מגיע לרוחניות, איך אני רוכש, איך אני מבין, מרגיש, שולט וכן הלאה. עכשיו לא, הפכתי את הנטיות הללו לזה שאני רוצה להיות דבוק בהם, לעזור להם, להשפיע להם, להיות שייך אליהם, לאבד את עצמי בהם.
תלמיד: וזה נקרא שהפכתי אותה משחורה ללבנה?
כן.
תלמיד: על ידי הנטיות האלה של להיות דבוק בהם?
כן. זו עבודה בקבוצה, תפילה, זה תהליך.
שאלה: מה שקורה, שאני לא מבין כלום, מה זה נקודה שחורה, לא מצליח לקלוט את זה, לא להרגיש את זה, אבל יחד עם זאת, אני מרגיש שכולנו נמצאים באיזשהו מצב חדש. המצב החדש הוא כאילו שכולנו ביחד בתוך איזו מעבורת. אבל אני לא מבין את הנקודות כרגע, לא לבנה, לא שחורה, כל הדברים האלה לא ברורים לי עדיין. זה בסדר? זה הכיוון? או שזה רק בהשפעה שלך, בגלל זה אני ככה?
אם תתכלל בכולם, אנחנו לוקחים אותך איתנו. אל תדאג.
תלמיד: את זה הבנתי, שזה בעצם התלות של הנקודה השחורה, זה בעצם המקום לביטול של הנקודה שבלב.
עוד יותר מזה. אין סיכוי לאף אחד לעלות בצורה אחרת, אלא רק מתוך שלא מבין, לא מרגיש, לא יודע ולא כלום, נכלל באחרים, מאבד את עצמו.
תלמיד: ההרגשה הזאת קיימת, אבל להבין אני לא מצליח.
לא צריך להבין. מה יש כאן להבין?
תלמיד: לא מבין מה זה עכשיו הנקודות האלה. אני מבין את ההיגיון, אבל אתה יודע, זה פרווה. ההרגשה פה היא מאוד חזקה כרגע.
אז אתה מרגיש שהחברים שלך מרגישים, ואתה עוד לא. בסדר. זה טוב. אני אומר לך שזה דווקא טוב.
שאלה: ממה מורכבת טיפת זרע?
טיפת זרע מורכבת מעשר נקודות שחורות שמבטלות את עצמן ורוצות בשייכות אחת לכולם, כל אחת, להגיע למידת ההשפעה, לאמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: זו הנקודה השחורה שלי שצריך לטפל בה?
של כולם. אבל אתה חושב, אתה מבין את שלך. של אחרים מובן לך שהן כולן כבר לבנות.
תלמיד: אני צריך לטפל בנקודה השחורה שלי או לדאוג לנקודות של החברים?
לא. אתה צריך לטפל בנקודה שלך, איך לבטל אותה גם כלפי האחרים.
תלמיד: מה התרגיל הכי מעשי כדי לטפל בנקודה השחורה?
לדבר על זה ולהשתדל כל הזמן לשמור על זה שאתה מעלה חשיבות הדבקות של כל הנקודות האלה יחד למעלה מהכל.
שאלה: הנקודה השחורה זו אותה נקודה שבה אני חושב על הרוחניות שלי בשביל עצמי, שאני רוצה?
כן.
תלמיד: והיא הופכת ללבנה לכאורה, כשאני מתחיל לחשוב עבור הרוחניות של החברים שלי.
כן. זה עוד לא הכול, אבל כן, לעת עתה, וכלפי הבורא אנחנו צריכים להוסיף לכאן ביטול. זאת אומרת, שאני מבטל את עצמי כלפי האחרים כדי להגיע למצב שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הכוח העליון. עוד להוסיף לזה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא". את הרצף הזה חייבים לשמור.
תלמיד: שמתי לב אתמול שהנקודה השחורה בקושי קיימת ביחס לכל העולם הגשמי.
אתם רק התחלתם לפני יום יומיים. אתם עוד לא שמעתם שום דבר. אני לא רואה איפה, איך אתם שומעים, איך שזה נכנס לאוזן, ללב. אתה רואה שאני ממשיך. אם הייתי רואה שזה לא הולך אז לא הייתי ממשיך בנושא הזה.
תלמיד: בחלוקה שאנחנו אמורים לחלק את הדברים, חצי עליון חצי תחתון, אז הנקודה השחורה דבוקה לרצונות, אבל היא לא בפני עצמה. אין פה מה לחלק.
טוב. אתה תעשה מאמצים ואתה תראה.
תלמיד: ומה לגבי המאמצים שאנחנו עושים לחשוב על הרוחניות של החברים לממש רצון העליון?
אין כאן רוחניות של החברים. יש יחד. יחד. אנחנו צריכים להתחבר יחד. זהו.
שאלה: אנחנו דברנו עכשיו על הנקודה השחורה, אבל היום נשמע השיעור עוד אובייקט, הניצוץ כרצון להשפיע. אלה שני אובייקטים שונים?
לא. זה אותו דבר. מה שיש לנו סך הכול זה בתוך הרצון לקבל שלנו מהשבירה, הכנה מהשבירה, שיש לי ניצוץ. הניצוץ הזה מושך אותי לרוחניות, לחזרה לבורא, כי הוא המקור שלו. זה מה שמחזיר אותנו. ולמי שיש את הניצוץ הזה הוא משתוקק לחכמת הקבלה, למטרה, לגלות את הכוח העליון, ולא כל מיני מיסטיקות, ולא כל מיני פעולות סתם. הוא משתוקק להגיע לשורש של הניצוץ, למקור הניצוץ. את זה יש לכולם.
אבל הניצוץ הזה אצלנו נמצא בתוך הרצון לקבל ולכן נקרא "שחור". וכשאנחנו מתחילים לקשור אותו עם הניצוצות האחרים של החברים שלנו, רוצים לעשות מזה ניצוץ אחד גדול, אחר כך שלהבת, אז הוא הופך להיות ללבן מפני שאני רוצה יחד עם החברים שלי להגיע להשפיע לבורא. בזה הוא נעשה לבן.
תלמיד: יוצא שהניצוץ הוא בו בזמן גם שחור, כי מגיע מהבורא, וגם שחור שזה הרצון המצומצם שלי לקבל.
הניצוץ שנמצא בשבי של הרצון לקבל הוא שחור, והרצון לקבל שולט עליו ולכן הניצוץ הזה, על ידי הרצון לקבל מושך אותי לכל מיני דברים למיניהם שהם לא קדושה. אבל על ידי זה לאט לאט, "מלא לשמה בא לשמה". אני בכל זאת, כמו שכל אחד מאיתנו עבר כל מיני שלבים, שלא יודע למה ובשביל מה, בסופו של דבר הביא, הגיע לכאן, וכשהיה כאן גם הגיע למצב כמו עכשיו שאנחנו מתחילים כבר לעבוד עם הניצוץ הזה בצורה ישירה.
תלמיד: מי זה אותו "אני" שמממש את כל העבודה עם הנקודה השחורה?
"אני" זה עם מי שאתה מזדהה. איפה שאדם חושב, שם הוא נמצא, שם הוא, אין "אני". אם אתה מזדהה עם הניצוץ, הניצוץ זה אתה, עם הרצון לקבל, זה אתה.
אלו נקודות מאוד חשובות, אני מוכן לעמוד עליהן כמה שצריך.
שאלה: אנחנו שומעים שהנקודה הזאת היא תחילתה של דרך גדולה, וכולם נמצאים עכשיו לחלוטין בתוך תהליך הקיום בנקודה הזאת, וזה לוקח בינתיים את כל הריכוז, דורש ריכוז טוטאלי, לפחות מבחינתי. אז איפה פה העשירייה?
היום התחלנו לדבר על זה, אבל זה עדיין לא ברור. אני מתמקד בנקודה הזאת, להחזיק בה, להימצא בה, וברגע שאני מתחיל לחשוב על העשירייה, זה כאילו לוקח אותי לכל מיני מקומות אחרים. העשירייה או התפילה מפזרים לי את תשומת הלב וזה זורק אותי מהנקודה הזאת. איך לאחוז נכון בנקודה הזאת, איך לסנכרן את המעברים האלה נכון?
אנחנו צריכים להבין שאין לנו שום השפעה על האור העליון, אלא דרך עשירייה. כל המימוש שלנו הוא בכמה שאני מתחבר עם החברים, עם אותן ההבחנות שיש בהם. כמו שאני נמצא באיזו הבחנה, נגיד כנקודה, כניצוץ, כך אני צריך להיות גם אצלם. גם לקבל מהם, להרגיש אותם, ולהיות יחד איתם.
לא יכול להיות שאנחנו נעשה איזו פעולה, אם היא לא דרך החיבור של הרצונות, הנטיות, הכוונות, הניצוצין שלנו, לא חשוב איך לקרוא לזה, אחר כך זה יהיה [ברור], אבל זה תמיד יהיה בחיבור עשיריות. ועכשיו זה עוד לא כל כך חיבור, כי אין לנו התנגדות. עוד מעט אנחנו נתחיל לשנוא זה את זה, והלוואי שנרצה להרוג זה את זה, ואז מתוך זה תהיה לנו עבודה ונתחיל להרגיש שדווקא נגד הדחיה אנחנו נצטרך לעבוד.
בינתיים אנחנו רק שוכחים את זה, זה לא חשוב לנו. עוד מעט, זה לא שיהיה חשוב לך או לא חשוב, אתה לא תוכל לשכוח שאתה שונא אותם. נראה אז את קבוצת מוסקבה החזקה, המיוחדת, עד כמה שתבואו ללמוד ולהתחבר. חכו, חכו, מה שיש עוד לפניכם. לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו. צריכים לעבוד על הקשר, על החיזוק.
שאלה: אתמול דיברנו על עניין הביטול, לא לרצות גדלות וכולי. הגבלה, לא לרצות גדלות, כפרט, אתמול דיברנו על עבודה פרטית. עכשיו אנחנו מדברים אולי קצת יותר על העשירייה, מדברים על זה שיוצרים שלהבת.
דיברנו אתמול שאנחנו לא רוצים כלום עד שאנחנו מגיעים לאפס, לנקודה אחת שחורה. הרצון שלי לרוחניות, הרצון הזה הוא רצון אגואיסטי, אני רוצה רוחניות. דיברנו על זה שאנחנו צריכים לשלב את הרצון הזה, לכלול אותו באור הלבן, שזה כל המציאות הרוחנית. וחוץ ממנה, מהנקודה השחורה הזאת, שאני מכניס אותה לאור הלבן, חוץ ממנה יש רק את העולם הגשמי המדומה הזה שאין לי מה לחשוב עליו כרגע, הוא מדומה. נראה אחר כך איזו צורה הוא יקבל, הכול תלוי בי, איך שאני אצייר אותו לעצמי. אז הנקודה השחורה הזאת נמצאת באור הלבן, באור האין סוף. על זה דיברנו.
עכשיו דיברנו איך הנקודה הזאת הופכת להיות לנקודה הלבנה. מה זאת "הלבנה"? אני מחליט שאני רוצה להתקשר לעוד תשע נקודות של הקבוצה שלי, שכולם משתוקקים להיות יחד כדי להתקשר לאור העליון ולבורא. אין לנו שום דבר חוץ מזה, אם נתקשר בינינו, נוכל להגיע אליו. אנחנו בסך הכול פועלים מתוך גדלות הבורא בעינינו. עד כמה שהוא גדול בעיני, אני מוכן לוותר על עצמי ולהתחבר לאחרים וכך להגיע לבורא, אם הוא גדול. אם הוא לא גדול יותר ממה שאני שומר על עצמי, על האגו שלי, אני לא אתחבר אליהם ולא אגיע אליו.
זאת אומרת, אנחנו כבר צריכים לראות כאן את החשיבות בגדלות הבורא בעינינו, אחרת לא נוכל להתחבר בנטיות האלו שלנו. ודיברנו על זה שהנטייה הזאת לבורא היא לא שלנו. משבירת הכלי דאדם הראשון, הבורא החדיר בנו ניצוץ, השאיר את הניצוץ, והניצוץ הזה לוקח אותנו מעלה מעלה.
תלמיד: איך זה מסתדר עם הגבלה?
אני מגביל את עצמי בזה שחוץ מהנקודה הזאת אני לא רוצה כלום. אני רוצה להיות דבוק בה באור העליון, במידת ההשפעה. אני רוצה להיעלם במידת ההשפעה, זה נקרא להתקשר באור העליון, להידבק בבורא. אבל על ידי מה? על ידי מעשה דהשפעה. מהו מעשה דהשפעה מצדי? להתקשר לעוד תשע נקודות.
תלמיד: כי בעניין הגבלה הוא מדבר על זה שאתה קובע שהמצב הזה הוא המצב התמידי.
אני קובע שהמצב הזה הוא המצב הכי גבוה, שאין לי כלום חוץ מזה ולא רוצה שום דבר, ומוכן להישאר במצב הזה לעולם ועד. כי זו נקודת הדבקות שלי בעליון, בבורא. אין בחיים שלי משהו יותר גבוה. זה נצחי ושלם, אפילו שאני עדיין חושב על זה בצורה אגואיסטית, אז מה יש יותר נעלה מזה?
תלמיד: אז אני רוצה לשפר את המצב, להתחבר עם עוד חברים, אנחנו רוצים לעשות פעולות משותפות.
אתה רוצה עוד לגדול, אתה רוצה עוד לרכוש. זה עדיין על מנת לקבל, אבל זה כבר משהו. אחר כך יהיו ג' קווים.
שאלה: אני מרגיש שנקודת הביטול או ההגבלה הזאת זה שלב אחד, והתוספת של העשירייה פנימה זאת תוספת של בשר כבר.
ודאי.
תלמיד: זאת התחלת הגדילה.
זאת כבר קליטה של כל אחד בכולם, ואז במידה הזאת שאנחנו נכללים יחד אנחנו נכללים באור העליון. זאת כבר נקודת החיבור, טיפת הזרע בדפנות הרחם. יש בזה עוד תהליך, ג' ימי קליטה.
תלמיד: מה ההבדל בין להיכלל בתוך האור העליון לבין להיכלל בתוך העשירייה?
אני הייתי אומר שזה היינו הך, למרות שיש בזה כמה פעולות. אם אנחנו נכללים זה מזה, אז אנחנו נכללים באור העליון וההיפך. כשאנחנו מעלים תפילה לאור העליון אז בזה אנחנו מקבלים ממנו כוח השפעה.
תלמיד: אם אני מנסה לסדר את סדר הפעולות, אז אני מזהה את זה שיש בי ניצוץ. את הניצוץ הזה אני רוצה עכשיו להגביל, להיות רק בטוב ומיטיב, אין עוד מלבדו, בתוך החצי הזה של הבורא. מפה ואילך יש לי פעולה שאני מתחיל לעשות, של חיבור עם כאלה ניצוצות של החברים?
כן.
תלמיד: ומכאן ואילך היצור, הבריאה החדשה הזאת, זה בעצם הזרע שאני רוצה שיתכלל בתוך האור.
זה כבר נקרא טיפת הזרע המוכנה להתפתחות, שהיא כוללת עשר טיפות. שמזה כבר מתחיל להיות, יכול להתפתח פרצוף. אם כך לא יכול להיות פחות מעשר, זה לא יתפתח לשום דבר.
תלמיד: מה מדביק בין הנקודות?
השפעה הדדית שאנחנו חייבים להיות בה, זה עדיין לא אהבה, אבל בכל זאת זאת כבר צורת קשר. שאחד בלי השני לא יכול, שהם צריכים להיות חשובים לי כמו שאני ואפילו יותר ממני, שגורלי תלוי בהם, ואנחנו יחד חשובים לבורא, שהוא לא מקבל בחשבון אף אחד מאתנו אלא רק את כולנו יחד.
תלמיד: זאת פעולה הדדית, או שאני בתוכי נמצא במחשבה שהחברים נמצאים בהדדיות כלפיי?
את זה תברר אתה. אתה חייב להיות קצת בבירורים, זה לא שאת הכול תשמע במילים.
שאלה: לברר את נקודת הרצון, להרגיש כל הזמן, להרגיש בגשמיות, להרגיש ברוחניות, אני מרגיש שזה מה שמכשיל אותי כל הזמן מחדש.
בסדר, יש כאלה שמקבלים דרך השכל, דרך הרגש. יש כאלה שאצלם זה לפרקים לכאן ולכאן, ולזמנים לכאן או לכאן. העיקר שאתה נמצא בתהליך.
תלמיד: כשאני מבקש להתנתק מהצד הגשמי שלי ולהיות בצד הרוחני כביכול, זה בשבילי היינו הך, שאני רוצה לא להתייחס לרגשות שלי שם.
אני לא מבין מה הבעיה.
תלמיד: כשאתה מבקש ממני להיכלל באור העליון, להרגיש את הבורא, אני מרגיש שברגע הזה, בנקודה הזו ספציפית, הבהמה שלי, הצד השני, הולך לכיוון הזה גם כן.
זה בינתיים, אני לא יכול עכשיו לענות לך על כל הדברים האלה. תברר אותם, בעוד כמה ימים יהיה לך יותר ברור.
שאלה: איך אני יכול לקבוע שאני נקודה שחורה?
הרצון שלך לרוחניות, זאת הנקודה השחורה שלך. שחורה מפני שאתה עדיין לא התחלת לבטל אותה כלפי הרוחניות, שזה בפועל לבטל אותה כלפי העשירייה.
תלמיד: אם אני מבחין שיש לי את הרצון הזה לרוחניות, אז אני כבר התקדמתי שלב אחד קדימה, אני כבר לא נקודה שחורה.
היא עדיין על מנת להשפיע או על מנת לקבל הנקודה הזאת? איפה עשית משהו?
תלמיד: על מנת לקבל בדיעבד אבל.
זאת פילוסופיה, תשאיר את זה, עזוב, בדיעבד, לא בדיעבד. עשית פעולות על מנת להשפיע, אתה כבר התחלת להלבין אותה במשהו, בפעולות השפעה?
תלמיד: כן, ואז הבנתי אותה.
איפה? באיזה פעולות התחלת לעשות את זה?
תלמיד: שהיא לבנה.
איפה השגת את הלבן הזה? באיזו פעולה?
תלמיד: חיבור, אהבה.
איפה? בעשירייה?
תלמיד: כן.
אתה התחלת להתחבר עם הנקודות שלהם?
תלמיד: כן.
אם עשית את זה אז מה אתה שואל? אז אתה מבין מה שאני אומר, אז אין לך שאלה.
שאלה: אם האדם מצדיק את כל החיים שלו למען הרגע הזה של הרגשת הנקודה הזאת, אז זה נקרא נקודת הכניסה לרוחניות?
כן, נכון.
שאלה: אתה אומר שאנחנו מקווים להגיע למקום שאנחנו צריכים לרצות להרוג את החברים שלנו. מה יגרום לי לרצות להרוג את החברים?
אני לא מבין מה שאתה שואל. מה זה נקרא להרוג חברים?
תלמיד: הרגשת שנאה.
איזו שנאה? חכה, אנחנו עוד לפני שנאה.
קריין: ציטוט מספר 11, מתוך רב"ש א', "ענין אמת ואמונה".
"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"." שאנחנו לא מקבלים בחשבון את הרצון לקבל שלנו. "אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות," אם אני מבטל את הרצון לקבל שלי ונמצא רק בנקודה הזאת, בהשתוקקות לבורא, אני שלם. "כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר." שאני מבטל את עצמי לגמרי, [ונמצא] רק בנקודה.
זאת אומרת מה ההבדל? התינוק, נניח בצורת בהמה, הוא מבוטל מצד הטבע ולכן אמא נהנית ממנו שזה שלה. אני מבטל את עצמי כדי להיות שייך כך לבורא. לכן אני נמצא בדרגה רוחנית, זאת אומרת בהכרה, בהבנה כלפי העליון, כתינוק שלו. "אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."
(רב"ש א', ענין אמת ואמונה)
זה לא למשהו כל כך, כי אנחנו מבטלים על [פני] כל העולם הזה. עוד יבואו קליפות, עוד כל מיני רצונות, עוד יבואו. אבל בינתיים בכל זאת, אני ביטלתי את כל מה שיש לי עד כה, כדי להיות בנקודה אחת, בביטול כלפי הבורא, בלי לדרוש ממנו שום דבר חוץ מזה. אני רוצה רק להיות שייך לו, לא בהבנה, לא בהרגשה ולא בכלום, רק בידיעה נקודתית שאני שייך לעליון בלבד. גם בזה יש עניין שם, האגו בכל זאת משתתף.
שאלה: אני לא מבין את הבעיה בזה. אז אני שייך לו, אין בזה התנגדות.
אין התנגדות, יפה מאוד, אני מבין אותך, כך צריך להיות.
שאלה: למה זה נקרא לשמש את המלך?
כי אני כך רוצה. אני עושה את זה לא מפני שטוב לי, אלא כדי לעשות לו בזה נחת רוח.
תלמיד: במה?
בזה שאני מבטל את עצמי ומשייך את עצמי אליו. אני הופך להיות לנקודה שהיא קיימת באור אין סוף, באור הלבן, והנקודה הזאת גם כן לבנה כמו שהאור הזה. זאת אומרת שאני מזדהה עמו. זה נקרא שאני משמש אותו.
שאלה: אני מבטל את הרצון שלי אבל איך אני עובד עם הרצונות של החברים בעשירייה?
אני לא יודע. אתה מתבטל כלפי העשירייה, נקודה, אז שם אתה תבין. אתה לא מבטל אותם, את הרצונות שלהם.
קריין: ציטוט מספר 12, מתוך רב"ש א', מאמר "מהו, לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".
"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב." אנחנו חושבים על זה, מבינים את זה, רוצים להרגיש את זה, רוצים להגיע לזה, אבל מגבילים את עצמנו. אני שומע כאן שזה קל מאוד, אני מבטל ואני נמצא ואין לי שום התנגדות. תתארו לעצמכם שאין לכם עדיין נטייה לרוחניות, אתם לא רוצים לדעת, להבין. מסתפקים להיות נקודה? זה עדיין לא מספיק.
הנקודה הזאת חייבת להיות כלולה בתוכה עם כוח אדיר להתפתחות, עם רצון לקבל גדול, לבלוע את כל האור אין סוף, את הבורא עצמו. הרצון לקבל חייב להיות בה, רק בצורה שהוא מצומצם. אבל הרצון, לכל צורת ההתפתחות, כמה שאפשר. זאת אומרת, זו רק התחלה, אנחנו עוד לא מבחינים בביטול שלנו, עוד לא מבחינים בו את הדברים שנמצאים בה. זה כמו שבדרך כלל מצמצמים, יש צמצום גמרנו, כאילו אין כלום חוץ מזה. אחר כך אנחנו מתחילים להרגיש מה תחת הצמצום של בקדירה מתבשל וככה כל הרוחות וכל הרצונות והכול זה עוד יבוא. אבל רק צריכים להבין שהכול נמצא במקום שלו.
קריין: נתחיל שוב ציטוט 12.
"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."
(רב"ש א', מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה).
שאלה: למה צריך את הצמצום? נבלע את כל העולם, כולל את הבורא ונרגיש אותו בתוכנו ושהוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו.
תתפוצץ. אני לא מבין מה אתה מדבר. צמצום זה על הרצון לקבל שלי, שאני לא רוצה להשתמש בו בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע. כי בעל מנת לקבל אני רואה שאם אני אקבל זה יהיה לרעתי, וכמה שאני אשתמש בו אני רק מתרחק ממטרת החיים, ממהות הבריאה. ולכן אני מחליט שכדאי לי לעבור לצורה אחרת של שימוש ברצון לקבל, בעל מנת להשפיע. שבעל מנת להשפיע אני יוצא מגדרי ומתחיל להתכלל עם כל מה שיש מחוצה לי. זאת אומרת, במקום הבהמה שלי אני כבר מתחיל להרגיש את העולם, את המציאות העליונה. לכן צריכה להיות כאן איזו תקופת מעבר שאני רוכש שיטה, יחס, למציאות עליונה.
תלמיד: אם כן, למה זה מעל הדעת?
כי זה נגד הרצון לקבל שלי ששולט במוחא וליבא. הגישה היא לא לעצמי אלא לטובת מה שכביכול מחוצה לי. ולכן זה נקרא למעלה מדעתי.
תלמיד: אני לא יכול לברר את זה בתוך עצמי?
לא.
תלמיד: למה?
כי לתוך עצמך אתה מברר רק מה שכביכול לטובתך.
תלמיד: נכון, אני מברר את זה אבל בתוך עצמי.
אתה בזה מאוד מוגבל. כי כמה אתה יכול לברר מה שלטובתך? אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות?
תלמיד: גם זה, אבל גם בזה שאני יכול להגיע למסקנה בתוכי שלמעשה את זה אני מבטל.
לא. אין לך שכל ורגש להבחנות רוחניות. הן מחוצה לאגו שלך. הגישה הזאת לא נכונה. זה כמו מכשיר חשמלי אלקטרוני, הוא לא מודד משהו שאתה רוצה למדוד. הוא לא לזה.
תלמיד: אם כן מעל הדעת זה רק כאילו אם אני לא יכול להרגיש את הדבר אני אסמן אותו ואני לא מרגיש אותו, אני עובר מעל הדעת.
כן. ככה זה.
שאלה: מתוך דיבור פנימי אני חייב להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינויו, שזאת היית סיבת בריאת העולמות. האם בעליית הרצון אנחנו משיגים עיגולים על ידי קו דק מאוד שהוא שארים מאור חוזר, רשימו, נקודה שבלב ,חלק א-לוקה ממעל, נקודה שחורה?
אני אומר לך שכן.
תלמיד: חלק מזעירא עילאה, מודל אדם הראשון, ואת כל זה, כל זה, אני נקודה שחורה בתוך אור לבן. אני מרגיש את זה.
בסדר גמור.
תלמיד: רציתי להגיד וגם לשאול. זה היינו הך.
טוב. אבל אתה מבין למה אני לא נותן לך לשאול? כי אין כאן שאלה. אתה בזה לא מוסיף לחברים כלום. אתה רק מוציא מעצמך את העצבים. אבל רק תבין שלא כך צריכים להכין את עצמך לשאלה.
תלמיד: יש לי בקשה, הבא לטהר מסייעין אותו, מעלים בקודש. אני מבקש שלא תצליב בי. אני ממש מבקש שלא תצליב בי. אני בא להעלות בקודש אז תעזור לי בזה.
אני אשתדל. באמת. אני מבין אותך.
תלמיד: ואני מבקש שכולם יעזרו לי בזה. הבא לטהר מסייעין אותו ולא הפוך.
קריין: ציטוט מספר 14 מתוך רב"ש ג'. מאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם".
"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח)." זאת אומרת, לילה ויום זה ברור לנו שזה מאיר יותר, מאיר פחות, מצב למעלה, למטה, שאנחנו לא יודעים מה זה מעלה מטה, תלוי לפי איזה הבחנות שלי אני מודד. בכל מה שאני נמצא, לא חושב לי ממצב הרוח, ממצב השכל, אני חייב להיות דבוק לאותה המשימה. "היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."
(רב"ש - ג'. מאמר 300. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")
תלמיד: ממה שאני הצלחתי לשמוע זה עם איזו נקודה האדם מזדהה שם.
לא חשוב איזו נקודה, העיקר שהפסוק כאן רוצה להגיד, שלא חשובים התנאים החיצוניים והשינויים שבהם, אלא להחזיק באותה הנקודה. העיקר לשים לב לזה. זאת אומרת, יש לי במשהו לתפוס? אני תופס. קודם כל לתפוס. נגד כל התנאים המשתנים. זאת אומרת, העיקר בשבילי עכשיו, ממה שהוא אומר, תחזיק למרות השינויים החיצוניים. זה הכול. זה סיכום.
שאלה: אדם מרגיש שהוא הפוך, לא שלם, מספיק להחזיק בנקודת הדבקות? הוא לא צריך לבקש תיקון? רק להחזיק בנקודת הדבקות?
להחזיק בנקודת הדבקות זה שלמות. במה הוא לא שלם אם הוא נמצא בדבקות בחברים?
תלמיד: כן, אבל זה כאילו לא מספיק. הוא כאילו מרגיש שהוא לא מיתקן?
מה זה לא מספיק? זאת אומרת, זה שהוא מרגיש שזה לא מספיק זה חוסר שלמות שלו.
תלמיד: בסדר, אני מבין את זה. אני רק אומר שבהרגשה הפנימית שלי, יש הרגשה שאני כאילו אשאר לא מתוקן עם הרצונות המקולקלים שלי, ואז זה לא מספק.
אין בי ברצונות לא מקולקלים, אין לי כלום, אני עכשיו דבוק בחברים שלי.
תלמיד: כן, אבל הוא קיבל הרגשה שהוא לא שלם, מקולקל, הפוך מהחברים, לא טוב, בזוי.
אז צריך עוד יותר להידבק בהם.
שאלה: וזה מספיק להידבק בנקודה הזאת?
לגמרי, לגמרי מספיק. לפעולה הנוכחית שעכשיו אנחנו מדברים, זה מספיק. הוא חייב להיות עובר, נקודה, טיפת זרע. אין שום דבר, אין שום רצונות, אין שום כוונות, אין שום מחשבות חוץ מדבר אחד, דבקות בהם ויחד איתם בבורא, ואז הם נכנסים לרחם עליון. הבורא זה דרגת הבינה, שמתחברים יחד לעשירייה, לעשר נקודות, ובינה מקבלת אותם ומתחילה לפתח אותם, מתחילה להתעבר מהם, "ויתעבר בי"1. יש כזה פסוק?
קריין: כן, "ויתעבר בי יהוה למענכם".
למענכם. כן. תמצא.
שאלה: שאלה לגבי הנקודה השחורה. השיטה, המנגנון של הדבקות בין כל הנקודות השחורות לבין נקודה אחת בעשירייה, זו תוצאה של העבודה? או שצריך לתאר את זה לעצמי, או איך?
מה צריך לעשות, כדי שהנקודות השחורות יתחברו בתוך העשירייה לאחת?
כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים. אם אני מבטל את עצמי כלפי האחרים, לא נדרש ממני שום דבר חוץ מזה. זה הכול. אני לא מסתכל עליהם, לא בודק אותם עד כמה שהם כן, ולא, ובמה, יש לי עבודה משלי. אם אני מתחיל לבדוק אותם, אז "כל הפוסל במומו פוסל"2. בשביל מה לי את זה? זה מרחיק אותי מדבקות. אני מקבל אותם כשלמים שהם כולם נמצאים כבר בדבקות, כל אחד ביטל את עצמו ונדבק באחרים, וכולם הם דבוקים בי, ורק חסר לי להיות דבוק בהם.
כמו שראיתם תינוק שאימא רוצה להאכיל אותו ומכינה את השד ונותנת, נותנת והוא לא רוצה לקבל את זה. הוא לא פותח את הפה. הוא לא רוצה למצוץ ממנה. אז אני צריך להרגיש את זה, שהכול מוכן. הכול מוכן, ורק אני צריך להיות מחובר אליהם. ההם כבר מוכנים, ברגע שאני סוגר את המעגל, אנחנו כבר מתקבלים בעליון והוא מתחיל לפתח אותנו. אני הבעיה.
תלמיד: רק לעשות סדר, כי אתמול ובשבת דיברנו על אני נקודה שחורה מבוטלת בתוך האור הלבן.
חכה, זה לא בבת אחת גם עשירייה וגם הבורא. אתה רואה, התורה עצמה אומרת לי "מאהבת הבריות לאהבת ה'". שיש כאן סדר. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא"3. "ישראל", זה אחד שמשתוקק לשורשו. איך הוא חוזר, על ידי התורה. תורה זה עבודה בקבוצה, כי אחרת אתה לא יכול להתחבר. ואז קודשא בריך הוא, הוא שמתגלה בתוך החיבור ביניהם. אני לא יכול בבת אחת להגיש את זה.
תלמיד: 100%, אני פשוט רוצה להבין את המיקוד של התרגיל היום. אתמול התרגיל היה מאוד ברור.
אני כלפי אור העליון.
תלמיד: כן, זה היה אתמול. מה היום?
אני כלפי עשירייה.
תלמיד: בלי אור עליון, רק עשירייה? או בתוכה לחפש. או שמוסיפים את העשירייה?
לא מדברים על אור העליון, אני לא רוצה פיצול. שאנחנו נדבקים בעשירייה, אז אני מתחיל להרגיש ששם יש לי קשר עם אור העליון. אתמול לא דיברנו על השלב הזה.
תלמיד: מה זה הציור של שאר הנקודות שבלב של החברים שלי לעשירייה, זה נקודות כמוני שחורות או שהם אני צריך לצייר אותם? כי דיברנו במהלך השיעור נקודות לבנות עם נקודות לבנות אני נקודה שחורה.
נקודות השחורות, זה הרצון לקבל לפני חיבור. במידה שאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, הן הופכות להיות לנקודות לבנות. מתלבנות. איפה יש לנו עניין של ההלבנה, ליבון, כל הדברים האלה?
"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו שהוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, שיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע לבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים". מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקרא "נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים. כלומר, בזמן שאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכל הכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו מלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי השפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת שחרית," חושך "נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה."
(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
יש עוד פסוקים, לא ניכנס עכשיו לזה.
תלמיד: רק מה הציור של התרגיל שצריך להחזיק היום במהלך היום מול העיניים, ובמחשבה בלב?
אני נכלל בעשירייה, בעשר נקודות. הם כולם מוכנים, נקודות מוכנות, רצונות מוכנים, אני נכלל בהם עד בלי די, מבטל את עצמי כמו בתוך הרחם. במידה שאני מתבטל כלפיהם, אני מתבטל בבורא, ואני חושב ש"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא" ששם בתוך אני מתבטל, אני אמצא את האור העליון שיפתח אותנו. כבר לא אותי, אלא אותנו. ויעשה מאתנו גוש אחד, רצון אחד, וכך נגיע להבחנה הרוחנית הראשונה. משהו כזה. על כל הציורים האלה עברנו, דיברנו, יש לכם הכנה. עכשיו אנחנו מגיעים קצת, לאט לאט למעשה.
שאלה: האם הניצוץ מלמעלה שדיברנו עליו, נקודה שבלב והאגו, זה אותו דבר?
לא. אגו, זה רצון לקבל הכללי. ניצוץ, זה מה שיש לי מהשבירה שזה "חלק א-לוה ממעל", שזה הניצוץ מהאור שהיה אצלי לפני השבירה דאדם הראשון, ואני צריך לחבר את הניצוצין האלו יחד עשרה ניצוצין, ובזה אני נכנס בעולם העליון במדרגה עליונה. יוצא לי כך, שניצוצין האלו לא שייכים לרצון לקבל שלי, אני צריך לנתק את הניצוץ שלי מהרצון לקבל, וכך כל אחד מהחברים. וכשאנחנו כך מתחברים, אז הרצון לקבל שלנו נשאר למטה, הוא כמשענת שכלפיה אנחנו אחר כך נגדל. אנחנו ניקח מהרצון לקבל ההוא לתוך הניצוצין, נוסיף לשם עוד ועוד בשר בלי כוונות ישנות, אלא עם כוונות חדשות.
(סוף השיעור)