שיעור בוקר 11.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשפיע על מנת להשפיע - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להשפיע על מנת להשפיע" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 2.

""שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול.

ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

תלמיד: כתוב פה "כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך." כשמגיעים לגדלות וחשיבות הבורא זה שלב מסוים לפני לשמה?

ודאי שצריך להיות גם כך.

תלמיד: איך מגיעים להרגשת הגדלות?

הרגשת גדלות הבורא מגיעה מתוך זה שאנחנו מקבלים השפעות מלמעלה ומתייחסים אליהן נכון מתוך הכלים שלנו. אדם שמגיע לכאן בפעם הראשונה פותח ספר, אומרים לו "בוא נקרא" והוא קורא, ""שלא לשמה, היינו.." וכן הלאה, עד שגומר לקרוא. שוב קורא, שוב קורא, הוא מוכן לעשות אלף פעם מה שאתה רוצה ממנו, אבל זה לא אומר שהוא יתקדם. ההתקדמות היא בזה שכל כוונת הלומדים מעלה אותם לאט לאט מקריאה מדף הספר לפעולה מכוונת לבורא כדי לעורר את ליבו שישפיע לנו.

תלמיד: את ליבו של הבורא?

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את זה?

ליבו זה מרכז הרצון שלו.

תלמיד: בחלק הקודם דיברנו על "כאיש אחד בלב אחד". האם אפשר להגיע לעל מנת להשפיע בלי להיות כאיש אחד בלב אחד?

מה אתה חושב?

תלמיד: אני חושב שלא.

אני מסכים איתך.

תלמיד: האם ניתן להיות בלא לשמה אבל עדיין כאיש אחד בלב אחד?

להיות בלא לשמה כאיש אחד בלב אחד לא ניתן.

תלמיד: אז המעבר מלא לשמה למדרגה הראשונה של לשמה הוא שאנחנו מוצאים את ה"כאיש אחד בלב אחד הזה", את החיבור הזה בינינו, וכשנמצא את החיבור הזה בינינו, כל אחד יעבור מהלא לשמה הפרטי שלו, ללהשפיע על מנת להשפיע שהוא ביחד. זה נכון להגיד כך?

כן.

תלמיד: יש הרגשת האור שנמשך ויש הרגשה של נותן האור, זאת אומרת יש שתי הרגשות שונות שמורגשות באור, אחת היא תכונת ההשפעה שנמשכת מהעליון וגם איזשהו מידע על תכונתו של נותן האור, כך זה נראה.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על להגיע להשגה, להרגשה של העליון, כשלפני כן צריך להיות איזשהו תהליך של חיבור כלים, איך מגיעים להרגשה אחת? איך כלים שונים או אנשים שונים יכולים להגיע להרגשה אחת? או אולי הם לא חייבים להגיע להרגשה אחת?

זה באמת אכפת לך?

תלמיד: אני מרגיש איזו נחיצות להתקדם ואני מבין שזה תלוי ביכולת שלי להתחבר, להרגיש משהו מההרגשה של האחר, של הזולת ואיכשהו לחבר את זה להרגשה שלי.

בשביל מה אתה צריך את זה?

תלמיד: כי בלי זה אתה נשאר במקומך, קטן, אתה לא יכול להתפתח. אני מרגיש ששינוי יכול לבוא רק מתוך זה שאני כאילו אקח לעצמי או אחבר לעצמי איזו הרגשה של הזולת, של החברים. אני לא מצליח להבין איך לחבר מצבים להרגשה אחת?

אולי זה מפחד לקבל מכות?

תלמיד: יש פחד, בכל שינוי יש פחד, אתה לא יודע איך נראה המצב שאתה לא נמצא בו עדיין ואתה תמיד הולך חצי צעד אחורה ואומר "בוא לא נתחבר יותר מדי, בוא לא נחשוב רק על זה". יש מצב כזה של פחד, אבל גם את הכוח להתגבר אתה מצפה לקבל מהזולת, מהסביבה.

אז מה עושים?

תלמיד: צריך ללמוד איזה פטנט איך להתחבר ולקחת את הרגשות וההבחנות של הזולת ולחבר אותן אליך.

לקנות כלים של הזולת זה לא רע, אבל מתי תוכל לעשות את זה? אם היינו באמת נמצאים בכלי אחד, אז אתה צודק, כל אחד יכול לקחת את הכלים של כולם כמו בימים הראשונים של אוכלוסיית העולם. אף אחד לא חשב, זה של מישהו, זה שלי, זה של ההוא, אלא הרצון לקבל קטן, אפשר להשתמש בו.

וכאן זו כבר הדרגה הבאה, דרגה של לא לשמה, שצריכים לתת לך כתוצאה מיציאה מהמדרגה הזאת כלים של לא לשמה. ו"אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע." זאת אומרת, כדי להגיע לדרגת משפיע על מנת להשפיע, תראו באילו פעולות אנחנו צריכים להתחבר לפני זה, ממש לבנות את הבינה הפנימית בתוכנו, ואז יהיה בנו משפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: בשיעור הקודם אמרת שבשביל לבנות כלי של עשירייה צריך לחבר כתרים ומלכויות כך שיהיו משותפים בעשירייה. כשאנחנו מדברים על להשפיע על מנת להשפיע, מה עיקר התהליך, מה זאת אומרת לבנות כתר משותף ומלכות שצריכה להיות בצמצום?

תסביר מה אתה אומר, בקיצור.

תלמיד: אני אומר שהחיבור הראשון בעשירייה בעל מנת להשפיע, מסתכם בזה שאנחנו צריכים לעזוב הכול ולהתחבר רק לכתר. מצד אחד בכתר אין עביות כל כך, רק רצון מאוד זך כך שאדם יכול לעזוב הכול ולהיות רק בזה. מצד אחר, איך להרגיש את המצב הזה שאנחנו מתחברים דווקא בזה?

כן.

תלמיד: הקטע הזה הוא מאוד חד, הוא אומר שמגיעים כמו ששמענו קודם ביחד ללהשפיע על מנת להשפיע רק כאשר כל החברים יעבדו בעל מנת להשפיע לבורא נחת רוח. האם נכון להגיד שהנקודה הראשונה שלנו כדי לפרוץ לרוחניות חייבת להיות כאשר כולנו בעשירייה ביחד רוצים להשפיע נחת רוח לבורא? זו ההתחלה, זה לא הסוף, אלא זה ממש הבסיס שאיתו נכנסים?

כן.

תלמיד: כשאנחנו אומרים להשפיע נחת רוח לבורא ביחד, זו כוונה פנימית של כל חבר?

זה כל החברים שמתחברים יחד בחיבור טוטאלי, וכולם מתוך החיבור הזה, מהרצון הזה, רוצים להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות בנוסף כדי שנתחיל לטעום את ה-להשפיע נחת רוח לבורא ביחד?

בשביל זה אנחנו צריכים להיות ערבים זה לזה, ושלא יהיה בינינו יותר שום רצון זר, רק את הרצון הזה, להשפיע לבורא נחת רוח.

תלמיד: כשאני בודק את עצמי אני רואה שאני מלא ברצונות זרים, כמו שאמרת.

בסדר.

תלמיד: האם לפני שאני מתחיל את הפעולה הזאת, אני יכול לשים את הרצונות הזרים האלה בצד ולהגיד, כרגע אני לא עובד איתם, לא מתעסק איתם, על אף שהם עדיין שם?

איך תעשה את זה בחיים?

תלמיד: אני אשתדל לאהוב את החברים, לתת להם, להיות איתם, למרות שמאחורי הגב יש מלא זבל.

תעשה, בבקשה.

תלמיד: האם זה לכיוון הנכון, או שזה עוד סיבוב סביב הזנב שלי?

לא, זה בסדר.

תלמיד: כדי להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, האם אנחנו צריכים מסך?

בוודאי, זו תכונת הבינה.

תלמיד: למה? מסך משמש רק כלפי קבלה על מנת להשפיע.

אבל אם אני רוצה לחבר כמה כלים דהשפעה יחד?

תלמיד: בשביל זה אני צריך מסך?

כל כלי הוא רצון לקבל.

תלמיד: בבסיס, כן.

אז איך אני יכול לחבר את הכלים האלה ברצון לקבל, אם זה לא יביא אותנו לכלי דהשפעה יותר גדול.

תלמיד: כדי להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, יש שלב שאדם עובד בלי התייחסות לעצמו. האם זה לא מייצר בינינו כבר כוח של להשפיע על מנת להשפיע?

לא. מה אכפת לי באיזו דרגת השפעה נמצא החבר.

תלמיד: אז איך אני מחבר את החבר אליי?

אני לא יודע.

תלמיד: מה הדבק שמחבר אותנו?

זה שאתם רוצים להשפיע לבורא.

תלמיד: אבל אז רואים שאין לנו במה להשפיע לבורא.

יש לכם רצון לקבל שהוא בא מהבורא, ויש בכם רצון להשפיע, שכל אחד רוצה להשפיע דרך החבר לבורא. מה יש לכם עוד?

תלמיד: הבנתי שזה לא מספיק, צריך לחבר את הרצונות להשפיע דרך כל אחד לבורא.

איך?

תלמיד: זאת השאלה, אם אני רוצה להשפיע דרך העשירייה לבורא, כשאני מסתכל על המצב הזה, אז אני עומד מול קיר, כלומר אין אפשרות להתקדם אפילו חצי צעד קדימה.

כן.

תלמיד: אז מה מפה אנחנו עוד מחברים?

יש תשובה למישהו?

תלמיד: בלא לשמה, העשירייה עוד לא מבוררת. רק כשמסיימים את הלא לשמה יש איזה כוח להתחיל את הפעולה בעשירייה. אנחנו מתחילים לשנות את היחס לעשירייה כולה, בהתחלה לחיבור, לקשר בינינו, וכדי להגיע לזה, צריך לשנות את היחס לכל חבר, לזכך את הרצון, את היחס שלי לכל חבר. אם כך, אז אנחנו מממשים את הלהשפיע על מנת להשפיע בינינו.

לא.

תלמיד: התשובה היא שאנחנו צריכים להעלות תפילה ביחד. שיהיה לי כואב מזה שאני לא מספיק מחובר לחברים, לרצון להשפיע שלהם, שאני צריך לזהות בכל אחד שיש לו את זה ואני מאוד רוצה להתחבר לזה. ואם כולנו נתחבר, נרצה ונבקש את זה, כי מעצמנו אין לנו כלום, יש רק זבל אגואיסטי של כל אחד, אם נתעלה מעל זה ונבקש ביחד, אז אולי נקבל מתנה.

תלמיד: השאלה הייתה מה אנחנו מחברים בקשר בינינו. כנראה מחברים את היחס שלנו אליו שיהיה יחס שלם, רצון אחד כלפיו.

כן.

תלמיד: מתוך זה אני רוצה לשאול, נניח שאנחנו רוצים מאוד להידמות אליו ביחס שלנו אליו, למה זה משמש אותו? למה זה יגרום לו תענוג?

כי זה כבר מראה לו שאנחנו רוצים להגיע לדבקות.

תלמיד: והדבקות תלויה רק בו.

כן.

תלמיד: אבל על מנת להגיע לדבקות, אנחנו צריכים גם לקבל.

כן. אבל זה כבר השלב הבא.

תלמיד: אמרת מקודם שהמסך בנוי גם מהאור וגם מהכלי. אני רואה בעשירייה שאנחנו מחברים את המאמצים המשותפים שלנו, את ההשתוקקויות, גם אם יש רצונות שלא ממש מוכנים. עצם זה שכולנו מתאמצים כאחד והבורא מצדו משלים אותנו, אנחנו בונים את הקשר אתו. זה משהו משותף בינינו שנבנה יחד עם הבורא.

תלמיד: האם אנחנו דוחים בצורה טבעית את היחס של החבר להשפעה?

לא.

תלמיד: היחס שלו להשפעה, זה בא לנו כטוב?

זה בא לנו כטוב, כן.

תלמיד: אז מהי הדחייה שיש בין חברים, זה לא שייך ליחס להשפעה?

יותר נכון לומר שזה נגד החיבור בינינו בעשירייה.

תלמיד: כשבין החברים מתגלה יחס של דחייה, האם זה כלפי החיבור?

נאמר, כן.

תלמיד: אני פשוט לא מבין.

היחס שלך לחבר.

תלמיד: היחס שלי לחבר מובן לי, אני מרגיש אותו. אני רק לא יודע לזהות אם זה כלפי החיבור או כלפי משהו אחר.

דחייה.

תלמיד: הדחייה זו הרגשה.

גם החיבור.

תלמיד: אני מנסה לברר נקודה מסוימת, נניח יש שני חברים, אחד חושב שכלפי חיבור נוהגים כך, והאחר חושב שכלפי חיבור נוהגים אחרת.

אז מה? כל אחד לפי הטבע שלו.

תלמיד: אז איך מתחברים אם אחד חושב א' והאחר חושב ב', שניהם כלפי החיבור, שניהם כלפי ההשפעה?

אנחנו צריכים להגיד שאם כולנו מגיעים מהנקודה שבלב עם הרצון לקבל המיוחד לכל אחד, אז לכל אחד יש גם רצון להתחבר וכל אחד שונה מהאחרים, אבל אם אנחנו נכללים בבורא עם הטענה הזאת, הבורא מתקן.

תלמיד: בצורה פרקטית, אני צריך לבצע פעולה בפועל במקום הזה, בעולם שלנו, בבניין שלנו. אני צריך לעשות א' ואומרים לי "תעשה ב'", ומעל לכל הא' ב', אני צריך להתחבר. איך מתחברים בצורה פרקטית כשצריך לבצע פעולה? הניגוד הוא באופן דרכי מימוש הפעולה. לכולם יש את החשיבות, לכולם יש רצון טוב להועיל, להשפיע, אבל בנקודה הזאת פתאום אתה מרגיש דחייה, ריחוק. מה הנקודה הזאת שצריכים לגלות?

צריכים לגלות שאנחנו רואים את החיים שלנו רק בנקודת החיבור עם הבורא. ובאותה הנקודה שבה אנחנו מתחברים עם הבורא, שם אנחנו מתחברים בינינו, והנקודה הזאת היא בשבילנו המטרה.

תלמיד: שאלו אותך קודם "מה הדבק שמחבר אותנו", וענית "שאתם רוצים להשפיע לבורא". אם כן, מה הרצון המשותף הזה של כולנו להשפיע בורא?

זה הרצון המשותף שלנו, שכל אחד ואחד מגיע לקשר עם הרצונות האחרים שבחברים, ורוצה לייחד אותם לבורא. אז מה השאלה?

תלמיד: מאיפה בא פתאום רצון משותף שלנו להשפיע לבורא?

אני רואה שאם אנחנו לא מגיעים לכזה רצון, שום מעשה שלנו לא יביא אותנו להצלחה, לחיבור.

תלמיד: והרצון המשותף הזה, איך הוא צומח? לי יש רצון, לחברים יש רצון, מה נקודת החיבור הראשונה? בין כמה פרטים מתחיל רצון משותף?

נקודת החיבור הראשונה צריכה להיות במידת הבינה שבינינו.

תלמיד: מה זה?

שכך אני מתאר לעצמי חיבור.

תלמיד: אני מתאר חיבור והוא מתאר חיבור, לכל אחד יש ציור של חיבור בתוכו.

לא חשוב, זה אותו ציור.

תלמיד: איפה מתחברים כל הציורים לציור אחד?

בינינו. זו אותה דרגת בינה.

תלמיד: זה הרצון המשותף שלנו להשפיע לבורא?

כן.

תלמיד: איך לעורר את לב הבורא עלינו?

אם אנחנו ביחד חושבים על אותה נקודת החיבור, אנחנו כמו קרן אור שורפים אותה נקודה שבו ונכנסים לאיחוד.

תלמיד: מה זאת המציאות הזאת, שקבוצה נמצאת בדרגת בינה?

שהיא נמצאת בדרגת בינה.

תלמיד: מה זה אומר?

שיש שם ראש, תוך, סוף, כל החלקים של הפרצוף הנכון, ואז אנחנו מתחילים לראות באיזה כלים ובכמה בכל אחד מהם אנחנו צריכים להשתמש כדי לגמור את הפעולה ביסודה.

תלמיד: ומה משתנה ביחסים בינינו? מה מתחדש שם פתאום ביחסים בינינו שאנחנו נמצאים בדרגת בינה? מה החידוש פה?

מתחדש שכל אחד רוצה להיות ערב לאחר וכל אחד מרגיש באיזו נקודת קשר ביניכם הוא רוצה להיות במקום האחר.

תלמיד: כדי יותר להתמקד, כמו שאמרת, "להיות כקרן אור", לאסוף את אותה הנקודה ולהיכנס לאיחוד, מה אנחנו יכולים לעשות היום ככלי, בשביל להגיע לזה?

רק לחשוב על זה, את כל היתר עושה הבורא.

תלמיד: לחשוב על מה? מה הציור הנכון?

על האיחוד.

תלמיד: במצבים שאנחנו עוברים מלא לשמה ללשמה, לא לשמה זה לקבל על מנת לקבל, או דרגה יותר גבוהה מזה, שאתה מזהה את זה שאתה בלא לשמה, אתה מזהה את הרצון לקבל. זה נקרא "לא לשמה"?

כן.

תלמיד: כשאתה עובד לכיוון הבורא ואתה מבין שאתה רוצה לקבל מזה, זה נקרא "לא לשמה"?

איך זה שאני עובד לכיוון הבורא?

תלמיד: זאת אומרת, שאני נמצא ברצון להיות ברוחניות.

זה לא אומר כלום.

תלמיד: ואני רוצה לקבל מזה משהו. זה נקרא "לא לשמה"?

נניח.

תלמיד: אז מה זה להשפיע על מנת להשפיע? זה כבר נקרא "לשמה"?

"להשפיע על מנת להשפיע" זה לשמה.

תלמיד: אז מה ההבדל בלשמה בין להשפיע על מנת להשפיע ובין לקבל על מנת להשפיע?

בלהשפיע על מנת להשפיע יש להשפיע על מנת להשפיע לעצמי, שיהיה לי טוב. להשפיע על מנת להשפיע, שיהיה טוב לו. להשפיע על מנת להשפיע שיהיה טוב לנו.

תלמיד: ושלושתם זה נקרא "לשמה"?

לא.

תלמיד: רק לקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: אז מה זה לשמה בלהשפיע על מנת להשפיע?

אנחנו עוד נעבוד על זה.

תלמיד: כשאני מכוון את עצמי להגיע ל"לשמה" לקראת הכנס, איך אני מצייר את עצמי מגיע לכנס? מה זה בשבילך שאנחנו מגיעים לכנס ואנחנו בלשמה? איך כנס כזה נראה?

כנס כזה נראה כך שכולנו מגיעים לכנס עם כל הכלים, הפנימיים והחיצוניים שלנו, מסודרים ומתוקנים לחיבור, כך שעל ידי כל החיבורים שבינינו אנחנו רוצים רק את הגאולה. שהאור העליון ישפיע על מקום החיבור.

(סוף השיעור)