שיעור בוקר 14.07.22- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 51, מאמר "סוד העיבור - לידה"

1. קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 51, מאמר "סוד העיבור לידה", ממשיכים בכותרת "הנפש מוליד את הגוף: העיבור והגידול".

בואו נראה מה זה "הנפש מולידה את הגוף".

הנפש מוליד את הגוף: העיבור והגידול

"כשם שבחטה הזרועה אנו מוצאים בה שני מהלכים:

א. משעת הנחתה באדמה, שאז היא מתחילה לפשוט הצורה של בחינתה עצמה, הנבחנת למולידה, עד שבאה לבחינת אפס, כלומר, לבחינת המצע של שלילה מצורת אבותיה, והפועל נעשה לכח. ועד אז נחשבת לבחינת עיבור, הנמשך מהמהלך של מעילא לתתא,

ב. וכשבאה לנקודה האחרונה, מתחיל הגידול והצמיחה, שהוא המהלך של מתתא לעילא, עד שמשיגה קומתה של המוליד שלה."

קריין: שוב.

הנפש מוליד את הגוף: העיבור והגידול

"כשם שבחטה הזרועה אנו מוצאים בה שני מהלכים:

א. משעת הנחתה באדמה, שאז היא מתחילה לפשוט הצורה של בחינתה עצמה, הנבחנת למולידה, עד שבאה לבחינת אפס, כלומר, לבחינת המצע של שלילה מצורת אבותיה, והפועל נעשה לכח. ועד אז נחשבת לבחינת עיבור, הנמשך מהמהלך של מעילא לתתא," זאת אומרת בשלב הראשון היא קיבלה מהצורה הקודמת, מהאבות שלה, מאימא שלה, מהגרעין הקודם, ועכשיו היא כביכול מוחקת את זה, ולא נשאר בה בחיטה שום דבר חוץ מהרשימו מההורים שלה, מהאימא שלה - ובזה היא גומרת את התהליך מלמעלה למטה.

"ב. וכשבאה לנקודה האחרונה, מתחיל הגידול והצמיחה, שהוא המהלך של מתתא לעילא, עד שמשיגה קומתה של המוליד שלה." זאת אומרת, היא מתחילה לגדול ממטה למעלה עד שמשיגה את המולידים שלה.

שאלה: מה זה אומר דרגת המולידים?

מה שהיא מקבלת מהם. מה היא יודעת? היא יודעת שמה שיש לה היא צריכה מזה להיפטר, ולהשאיר רק את הרשימו ששייך אליה, ואחר כך היא מתחילה לגדול עם הרשימו הזה עד שהיא מגיעה ומבצעת את כל הפקודות שיש ברשימו, ובזה היא מגיעה לקומה של המולידים שלה.

זה מה שאנחנו קוראים כאן, נמשיך ונראה.

קריין: אנחנו ממשיכים בכותרת "הכלל והפרט שווים".

הכלל והפרט שווים

"הכלל והפרט שווים ההדדי, כמו שתי טיפות מים, הן בחיצוניות העולם, דהיינו, מצב הפלנטה בכללם. והן בפנימיותו, כי אפילו באטום (פרודה) המימי היותר קטן, אנו מוצאים שם מערכת שלימה, של שמש ופלנטות הרצים סביבו, ממש כמו בעולם הגדול. ועד"ז האדם שהוא פנימיות העולם, גם בו תמצא כל התמונות של העולמות העליונים, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כמו שאמרו המקובלים: שראש הוא אצילות, ועד החזה בריאה, ומשם עד הטבור יצירה, ומטבור ולמטה עשיה.

ועל-כן עיבור של אדם, תראה גם מהלך של מעילא לתתא. דהיינו, התפשטות איטית מהמוליד שלו - אמו, עד שנעתק וניתק ממנה לגמרי, כי יוצא לאויר העולם, ויצא מפועל לנפעל - מרשות מולידו עד רשות עצמו.

ואז מתחיל המהלך של מתתא לעילא - ימי היניקה, שעדיין דבוק בשדי אמו, עד שצורתו נשלמת, בשיעור האחרון של קומת מולידיו.

אולם אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה הוא, פירוש, כי בהכרח שאינו יליד אשה, אלא, עפר מהאדמה, כמו שאר הבריות הראשונות שנתהוו מעפר ההוא. כמ"ש: "הכל היה מן העפר", אולם העפר הזה נמשך מהעולמות העליונים הקודמים לה.

והוא כי גם למעלה יש אור וכלי. האור, הוא בצורות שבקבלה. והכלי, הוא הרצון לקבל את הצורות המותאמות ההם. והכלי הזה, שהוא, הרצון לקבל, הוא תמיד בלי קביעות של משהו, לא מחשיבות, ולא ממשות עצמאית העומדת בפני עצמה זולת עם המקובל אליה. ועל-כן אין לה שום ערך יותר מהמקובל.

למשל: העני הרוצה לקבל עשירות, אין לו שום חשיבות יותר מהעני השמח בחלקו. ואינו רוצה לקבל עשירות. אלא אדרבה, הוא עוד גרוע ממנו. והוא, כי הרצון לקבל, עם הדבר המקובל נעשה לאחד, והמה רק שני חצאי דבר, וכל חצי כשהוא לעצמו ונבדל, אין לו שום ערך עצמי שיהיה מה לדבר ולשאת ולתת עמו".

בעל הסולם כתב את זה לעצמו, כנראה על מנת לפתוח את זה אחר כך ולפרש לקהל הרחב, אבל לא המשיך. או שחשב שזה לא כדאי, או שהזמן לא ראוי, או עוד כל מיני סיבות.

שאלה: מה המשמעות שהעולם הפנימי והעולם החיצוני, הם כמו שתי טיפות מים זהות?

העולם הזה גם הוא נברא מהעולם העליון, רק בטבע אחר של הרצון לקבל, אבל עם כל אותם החלקים והפרטים כמו העולם העליון. ולכן אנחנו יכולים ללמוד במשהו מהעולם התחתון את העולם העליון. אצלנו זה נקרא "שפת הענפים", כל מיני דברים שאנחנו עושים אפילו בעולם הזה ומחשיבים אותם כדברים מעין רוחניים.

שאלה: מה זה אומר, שהאדם לא נוצר מאימו אלא מעפר מהאדמה?

"עפר מהאדמה" זה שהאדמה היא מלכות שמחוברת עם בינה, לכן היא יכולה להיות דומה לבורא, "אדמה לבורא". אבל מלכות שהיא לא מחוברת לבינה היא נקראת "עפר", וממנו אין שום סיכוי להגיע לצורות הדומות לבורא, להגיע לדרגת אדם. ולכן גם אנחנו כך, צריכים לעלות מדרגת העפר לדרגת האדמה, לדרגת הבינה. ואז במידת הקשר של בינה בנו, אנחנו מתחילים לעשות פעולות השפעה. זה נקרא להתקשר לאמונה למעלה מהדעת, לבינה למעלה מהקבלה, מלכות.

תלמיד: במאמר כתוב גם "שאר הבריות הראשונות שנתהו מהעפר ההוא". מהם אותם שאר הבריות?

אל תחשוב שאלה דינוזאורים ממוטות וכן הלאה. אלא אלה אותן הצורות שנמצאות בנו ואנחנו לא צריכים לתקן אותן כי הן יתוקנו בנו בעלייה ממטה למעלה.

יש הרבה צורות של רצון לקבל שאנחנו לא מגלים אותן, לא נכללים בהן בצורה ישירה, הן לא נמצאות בנו בצורה גלויה. אבל כשאנחנו מתקנים את היחסים בינינו, אנחנו מתקנים אותן, בלי אפילו לגלות אותן בצורה ברורה, גלויה, ובלי שאנחנו נפעל עליהן בצורה ישירה.

תלמיד: מה הקשר בין הבריות במלכות, לבין בריות הנבראים בבינה. האם אחרי התיקון הבריות שבמלכות הולכים להשתנות?

כן. כל הבריות שנמצאות ונראות לנו שהן קיימות. מה זה בריות? זה צורות הרצון לקבל שיש להן איזושהי התחברות עם כוח השפעה, ולכן הן נראות לנו כדומם, צומח, חי ומדבר בכל מיני צורות קודמות ועוד יכולות בעתיד להתגלות. אז כל הדברים האלה הם סך הכול התקשרות בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, רק אין בהן רוח חיים רוחניים, אלא גשמיים בלבד.

אנחנו גם נגלה אותן אבל אנחנו לא צריכים לטפל בהן. אלא אלו דברים כמו הגוף שלנו שאנחנו לא צריכים לעשות בו תיקונים. גם בגופים שכלולים בנו, אבל נמצאים מחוצה לנו - כל הדומם, הצומח, החי והמדבר הם כולם כלולים בגוף האדם, ואנחנו לא צריכים לתקן אותם, וגם לא צריכים לדאוג להם, מפני שהם על ידי השבירה התנתקו מאיתנו. קודם כולם היו כלולים באדם - ועכשיו לא.

ולכן כשאנחנו מגלים אותם בצורה גשמית, אז הם קיימים. בצורה רוחנית אנחנו צריכים לדאוג רק לעצמנו והצורות האלו של הרצון לקבל יתכללו בנו לעת הצורך, כי הם צריכים לסייע לנו לתיקון הכללי.

עוד נדבר על זה.

תלמיד: נגיד שכלי שבור מתגלה בתוך האדם, אז איך אפשר לעלות אותם באמונה למעלה מהדעת? אפשר לחשוב שהצורות האלה פשוט נוראיות, מכוערות ודוחות, ואיך אפשר לראות את הצורות האלה יפות ונפלאות כמשהו שהבורא ברא. בעצם מה שאני רוצה לשאול למה אנחנו צריכים את הצורות האלה?

אל תחשוב רחוק, אלא תסתכל קרוב על מה שיש לך ועל מה שמתגלה בך, ומתוך זה תלמד. אתה יכול לקחת כל דבר רע שיש בך ולהעביר אותו לטוב. תשתדל, בצורה פשוטה כלפי החברים, לא צריכים לצאת מהעיגול של הקבוצה. כי אם אתה מטפל בעיגול של הקבוצה, לחיבור כל החברים יחד, מהדרגה הנמוכה ביותר עד הדרגה הגבוהה ביותר, אתה בזה כולל את כל המציאות. את כולם. כולל ממוטות וכולל מי שהיה שם לפני הבריאה ומי שהתגלה ולא התגלה בעולם הזה, מי שנמצא בכוכבים בפלנטות רחוקות. תגלה שהכול קיים והכול נכלל בך, האדם כולל את הכול.

תלמיד: אז אני פשוט צריך ללמוד איך להשתמש בהם?

אתה לא צריך ללמוד איך להשתמש בהם. בזה שאתה משתמש ברצון לקבל שלך, אתה רואה כמה הדומם, הצומח, החי ובני האדם, כולם הם העתקים מהרצון לקבל שלך. ובתיקון של עצמך אתה מתקן את כל העולם.

תלמיד: אבל אנחנו יכולים לדבר רק על הנבראים בצורת המלכות. ומה עם צורת הבינה, איך אני יכול להגיד שאלה העתקות ממני באיזשהו אופן?

אין דבר כזה. אין נבראים בדרגת בינה, כולם בדרגת המלכות. וודאי שבתוכם יש כל הכוחות מכל יתר הבחינות שלמעלה ממנה. אבל כולם הם במלכות.

תלמיד: אז הכוחות הם לא נבראים אלא חלק מהבורא?

לא. זו כבר פילוסופיה ואני לא רוצה להיכנס לזה. זה לא נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב שהנפש מולידה את הגוף. מהו המושג נפש?

זו דרגה עליונה יותר מדרגת הגוף. זה הכוח ממנו מתייצב הגוף, גם הגוף הוא כוח אבל בחושים שלנו נראה לנו שהוא משהו חומרי.

תלמיד: האם הנפש בונה את הנשמה?

לא, הנשמה יותר גבוהה מהנפש.

תלמיד: האם הנפש היא הבסיס?

אתה מדבר על האור שנקרא נפש, ואחר כך רוח, נשמה, חיה, יחידה? אלו חמישה אורות, חמש השפעות שאנחנו מגלים בתוך הרצון לקבל.

תלמיד: האם הנפש היא הבסיס והשורש לכל בניית המדרגות?

כן.

שאלה: בעל הסולם מתאר עיקרון שכדי לבנות את המדרגה הבאה צריך קודם להרוס את המדרגה הנוכחית. מהו העיקרון הזה ולמה הוא פועל כך?

לא צריך להרוס אבל אתה חייב לעמוד על המדרגה שהשגת קודם, ועכשיו אתה עומד לעלות מעליה בתכונות ובעקרונות יותר גבוהים וכך אתה משתדל לעלות בראייה ובתפיסה שלך.

תלמיד: למה בעל הסולם נתן את הדוגמה של הזרע שנרקב, מה עניין הריקבון?

זה חייב להירקב בך כדי שתוכל לבנות, להרכיב ולהשיג מדרגה יותר עליונה. כך קורה תמיד בהשגה.

תלמיד: למה זה קורה כך?

איך תשיג משהו חדש אם אתה לא מתרחק מהקודם?

תלמיד: בעולם שלנו אנחנו בונים מדרגות, עוד מדרגה ועוד מדרגה.

כן, מפני שאתה כבר מבין שהמדרגה הקודמת כבר לא מספקת עבורך.

תלמיד: מהו התהליך של להירקב בתוך העשירייה, בתוך הקשר בין החברים? אני לא רוצה להישאר בדימוי הגשמי הזה.

זה לא דימוי גשמי. מה שהשגתם קודם והייתה לכם כאילו השגה גדולה והרגשתם שאתם מצליחים ומוצלחים בחיבור, בקשר ובכול אז עכשיו זה לא מספיק, אתם מותחים על זה ביקורת וממשיכים הלאה. כך קורה לנו בכל דבר בו אנחנו מתקדמים, אנחנו מתחילים לזלזל, לפרק, לשרוף, את מה שהשגנו קודם וכך אנחנו מתקדמים למצב הבא.

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה רוצים עכשיו לעלות למדרגה הבאה, מה עלינו לעשות עם המצב הנוכחי? האם לנתח אותו, להסביר אותו, איך מפרקים את המצב הנוכחי?

אם השגתם לגמרי את המצב הקודם אז זה מביא אתכם למצב הבא. ואז אתם מתחילים לזלזל ולהעריך פחות את המצב הקודם ולהעריך יותר את המצב הבא וכך אתם עוברים ממצב למצב. גם בעולם שלנו זה טבעי וברור.

שאלה: אם העשירייה עושה פעולות של תיקונים עם מאמץ אבל בלי הכוונה להשפיע, האם זו התקדמות?

כן, זו בכל זאת התקדמות במשהו.

קריין: כותרת ג. "מהו נשמה".

ג. מהו נשמה

חוק ההתפתחות ע"פ חכמת הקבלה

"אי אפשר להתבונן בשום דבר, בטרם שרואים את הדבר מתחילתו עד סופו. ומתוך שהאדם אינו מרגיש שום דבר, אלא מתוך עצמו, (ע"ד שחכמי הראיה, מצאו שאין הצבעים שוים בכל העינים, אלא רק הסכמה יש כאן) על-כן הוא מחוייב, להכיר את עצמו מתחילה עד סוף. דהיינו, עכ"פ מזמן עיבורו עד היותו לאיש. וכיון שאינו כן, כי האדם מתחיל להכיר את עצמו, רק בהיותו איש שלם. לפיכך, נעדר ממנו היכולת להתבונן בעצמו."

שאלה: כתוב "וכיון שאינו כן, כי האדם מתחיל להכיר את עצמו, רק בהיותו איש שלם. לפיכך, נעדר ממנו היכולת להתבונן בעצמו." מה זה אומר?

זה אומר שאם הוא לא תופס צורה שלמה של עצמו אז הוא לא יכול לחקור אפילו חלק מעצמו בצורה נכונה.

תלמיד: מהי צורה שלמה?

"שלמה" זה איך שהוא כולו צריך לתפקד בגמר התיקון.

שאלה: איך להבין את "עובר בבטן אימו רואה מסוף העולם ועד סופו"?

שם הוא מקבל את ההרגשה הזאת ולא מפני שהוא מקבל אלא מפני שהוא מבוטל. אז זה מתגלה לו ובצורה כזאת שלא נקראת השגה.

שאלה: אם הוא לא יכול להשיג אז למה ניתנו לו כל הצורות האלה מהתחלה ועד הסוף?

הוא לא יכול להשיג, זה לא נקרא "השגה".

קריין: כותרת "אין לך אדם שמכיר את עצמו"

אין לך אדם שמכיר את עצמו

"טעם שני הוא, כי להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, (ובאותו שיעור שמושאל לו ממה שרואה באחרים, הוא רואה ג"כ באספקלריה שאינה מאירה) מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.

אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה".

שאלה: מה זה אומר שהמקובלים משיגים דבר שלם כשאנחנו אומרים שיש גם רע שזה הרצון שמתגלה?

ביחס כלפי כל התכונות הטובות והרעות שהם מגלים הם משיגים את הנשמה שלהם. ודאי שהם לא יכולים להשיג את עצמם בגמר התיקון השלם אלא במה שניתן להם, אבל אנחנו קוראים שהיו כאלה שהשיגו את גמר התיקון השלם, כמו שלמה המלך ועוד כאלה.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא מגלים את השלם יוצא שהכול נסתר מאיתנו, אנחנו לא רואים את הרע שלנו וגם אם רואים משהו מחוץ לנו שהוא טוב, גם זה נראה לנו כרע או הפוך. זאת אומרת הכול חסום ונסתר מאיתנו.

אתה לא יודע מה זה סגור ולא סגור, למה לשאול. אנחנו עוד לא הגענו להכרה רוחנית וכאן מדובר על דברים יותר גבוהים. אל תדאג הכול יפתח. אנחנו עוד לא נמצאים בעולם הרוחני ויכולים כבר לדון למה זה נסגר מאיתנו ולמה לא נסגר, קודם נכנס ואחר כך נגיע.

שאלה: ביחסים עם החברים בעשירייה, מה זו המראה שאינה מאירה?

מראה שאינה מאירה זה שהיא לא מאירה. אנחנו לא יכולים לקלוט אותה בחושים שלנו.

שאלה: האם בהכרת עצמי אדם יכול ללמוד על הטעויות שלו והאם זה קשור לחיבור?

את הכרת עצמו אדם יכול לגלות כלפי מה שמתגלה לו במדרגות שלו שהוא הולך משיג בעולם הרוחני ובהן הוא נכנס גם לעיבור וליניקה וכן הלאה. ודאי שכך זה קורה.

שאלה: לגבי ההכרה של אותו הרע, האם כדאי איכשהו לגעת בזה, לנתח את זה איכשהו, ללמוד את זה, איך להתייחס לזה או שבכלל לא כדאי?

זה לא תלוי בנו, אנחנו צריכים להתקדם לפי אותם הכללים שבעל הסולם מלמד אותנו. אנחנו מתקדמים, ולאט לאט מתקרבים ל"לשמה" מתקרבים לכלים דהשפעה, ועוד מעט נקווה שנגיע למצב של עיבור, וכך מתקדמים.

כשאנחנו נתקדם במצבים האלה של עיבור, יניקה, מוחין, נרגיש איך אנחנו עולים במדרגות של העולמות, עשיה, יצירה, בריאה ואצילות אפילו, וכך נתקדם. בתהליך ההתקדמות הזה אנחנו גם נברר את הספירות, העולמות, הפרצופים, את כל הפעולות שאנחנו לומדים עליהן ב"תלמוד עשר הספירות". אז הן יהיו ברורות ולא תיאורטיות כמו שעכשיו אנחנו לומדים עליהן ולא יודעים על מה מדובר. כשאנחנו נתחיל לממש אותן, לקיים אותן, אז גם נתחיל ללמוד בפועל במה אנחנו נמצאים.

העיקר בשבילינו זה לעבור לשלב שאנחנו נכנסים להרגשה רוחנית, ואז נתחיל ללמוד מה אנחנו מרגישים.

שאלה: האם כדאי לנו להתייחס למצבים שלנו בצורה פנימית או חיצונית, כי שני הדברים נמצאים בפנינו אז לאיזה כיוון כדאי קודם ללכת, מה יזרז יותר את התהליך?

אנחנו צריכים להתקדם על ידי התקשרות בינינו, וזה יביא אותנו להתייחסות לכל המצבים בצורה נכונה. אין לי מה לענות, אני ממליץ לכם לא להתבלבל.

כשאתם תופסים עכשיו מאיזשהו מאמר לא סגור ולא גמור של בעל הסולם איזשהו קטע ואתם רוצים לפי זה לשנות את כיוון ההתפתחות שלכם זה לא ילך. ההתקדמות שלנו לפי כל המאמרים של בעל הסולם ורב"ש צריכה להיות בעיקר בחיבור, ומתוך החיבור נגיע לגילוי האלוהות.

שאלה: יוצא שכל הגילוי שאנחנו יכולים להרגיש קשור בצורה ישירה לביטול האגו שלנו. איזה תפקיד אנחנו צריכים להשאיר לאגו, כלפינו, כלפי כל החברה, איך כן להשתמש בו אם בכלל צריך?

אנחנו לא עוזבים את האגו, אנחנו לא יכולים למחוק אותו. האגו נשאר והוא עובד ואנחנו עובדים למעלה ממנו, או עימו יחד בלהשפיע על מנת להשפיע ובלקבל על מנת להשפיע. בכל מקום אנחנו קשורים לטבע האגואיסטי שלנו, הוא לא בורח ולא נמחק ולא נעלם, אבל צורות העבודה עימו הן כאלו שאנחנו מתעלים מעליו. על המצבים האלו אנחנו מדברים, הם נקראים מצבים רוחניים. גם רוחניות אנחנו לא יכולים למדוד ולהרגיש אם אנחנו מתנתקים מהרצון לקבל אלא כלפי אותו רצון לקבל, עד כמה אנחנו עולים, עד כמה אנחנו משתנים לעומתו, כך אנחנו מגדירים את הרוחניות שהשגנו.

שאלה: בעל הסולם כותב פה לגבי אותו הכלל שבכל מה שיש בו תענוג, האדם צריך להסתכל עליו כרע. האם אותו התענוג שאנחנו מרגישים מהחיבור והניסיון הזה זה גם נחשב רע?

תלוי למה אתם מתכוונים. אין איסור ליהנות, מטרת הבריאה היא ליהנות ב-100%, אלא השאלה לשם מי אתה נהנה? או לגוף האגואיסטי שלך, או לחברים ולכל האנושות, או לכל המציאות בכלל, או לבורא. אבל ליהנות אנחנו חייבים ואנחנו לא יכולים לברוח מזה, זו סיבת הבריאה ומטרת הבריאה.

תלמיד: בעל הסולם מתכוון פה לתענוג שקשור רק לעצמי?

כן.

שאלה: אם אדם הראשון כמו שבעל הסולם כותב פה הוא לא יליד אישה, אז למה לנו יש את העבודה הזאת השונה ממנו?

אדם הראשון הוא לא יליד אישה, הכוונה היא שהבורא ברא אותו יש מאין.

תלמיד: אז למה העבודה שלנו היא לא כמו של אדם הראשון?

העבודה שלנו היא בדיוק כמו של אדם הראשון. הוא נשבר להרבה חלקים ואנחנו צריכים את החלקים האלה לאסוף יחד ולחבר.

תלמיד: אבל אנחנו לא דומים לאדם הראשון אם הוא לא יליד אישה?

מה זה שייך ליליד אישה. מה זה יליד אישה? יליד אישה זה דרגה בהמית.

תלמיד: אבל הוא מסביר פה על כל העיבור והלידה שזו עבודה מתתא לעילא, ממטה למעלה, הוא מסביר פה סדר של לידה ועיבור של מישהו שנולד מאישה, והוא כותב שאדם הראשון לא נולד מאישה.

הוא גם מאישה, זה נקרא דרגת הבינה. למה אתה מתכוון באישה, אתה מתכוון כמו בחיות?

תלמיד: לא.

אז אישה זה נקרא דרגת הבינה, אימא. זו לא בהמה, זה אדם, אדם נולד מאישה, אישה זאת אימא, אבא ואימא, חכמה ובינה שהם מולידים את הזעיר אנפין וכן הלאה.

תלמיד: אז גם אדם הראשון יצא מבינה?

כן, מדרגת הבינה ודאי.

(סוף השיעור)