שיעור בוקר 17.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1386,

מאמר "מה על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1386. מאמר "מה על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות".

נקרא מאמר מאוד מיוחד של הרב"ש, מה על האדם לעשות כשהוא לא נברא במידות טובות, אם נברא במידות לא טובות. זה בעצם אם האדם מרגיש שיש בו כוח רע נוסף, וזה לא שהוא יותר גרוע, דווקא בזה הוא יותר מוכן לעבודה רוחנית.

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1386. מאמר "מה על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות".

מה על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות

תשנ"א - מאמר מ"א
1990/91 - מאמר 41

"הזה"ק (נשא אות מ"ב) אומר שם וזו לשונו "במעשים של האדם ניכר הפרצוף השורה עליו, זה שאומר, שהכרת פניהם ענתה בם בצורה השורה עליו, או מהמרכבה של ד' יסודות העולם, שהם אש רוח מים עפר (ארמ"ע), שאין בהם לא יצר הטוב ולא יצר הרע, אלא כבהמות העולם", עד כאן לשונו.

משמע, שענין התמזגות הגוף מוליד בהאדם את המידות, שאין זה שייך ליצר הרע. למשל, אם יש לו יותר מבחינת יסוד המים, הוא בעל תאוה. ואם יש לו יותר מיסוד האש, הוא כעסן. ואם יש לו יותר מיסוד הרוח, הוא בעל גאוה. ואם יש לו יותר מיסוד העפר, הוא עצלן. ואין לזה שום שייכות ליצר הרע, משמע מכאן, שכל המידות שיש באדם הנמשכות מארבע יסודות ארמ"ע, אין להן שום שייכות ליצר הרע.

נשאלת השאלה, ומהו היצר הרע. על זה צריכים לומר, שיצר הרע הוא שמפתה את האדם לעשות מעשים שהם נגד רצון ה'. האדם צריך מקודם להאמין בה', ואח"כ יכולים לומר, שהוא עושה מעשים שהם נגד רצון ה'. ואז מתחיל לעשות חטאים מחמת היצר הרע, ולא רוצה לשמוע בקול ה', שנתן תורה לעמו ישראל.

אלא כל מה שהם (שלא משיגים אמונה בה'), עושים רע לאחרים, זהו מכח התמזגות של הד' יסודות, כנ"ל בדברי הזה"ק, שאומר "או מהמרכבה של ד' יסודות, שאין בהם לא יצר הטוב ולא יצר הרע, אלא כבהמות העולם", שאצלם אין שייכות לענין אמונה בה'. מה שאין כן אצל האדם, ששם נוהג ענין אמונה, שם מתחיל ענין יצר הרע, שאינו מאמין בה', ויצר הטוב, שהוא כן מאמין בה'. זאת אומרת, מי שמאמין בה', היינו שמאמין בשכר ועונש, אצלו מתחילה העבודה של יצר הרע ויצר הטוב. מה שאין כן אלו אנשים שאין להם ענין באמונת ה', הם דומים לבהמות.

אבל בודאי צריכים לומר, מה שהזה"ק אומר, שהם שייכים לד' יסודות, ואין להם שייכות ליצר הרע וליצר הטוב, זהו לגבי עניני עבודה. מה שאין כן בבחינת הנגלה, היינו להלכה, נוהג בהם כל עניני עונשים ודינים, שהבית דין מחייבים אותם, ששם אין האדם יכול לומר, שאין לו יצר הרע ולא מגיע לו עונש, אלא הוא יגיד שהוא בא מן ד' יסודות.

וצריכים לומר, שהזה"ק מדבר מעניני עבודה ולא מבחינת תורת הנגלה, ששם מדברים מבחינת הלכה למעשה. אלא שהזה"ק מדבר מסדר העבודה, שם שייך לומר, שהאדם שייך לבחינת ד' יסודות, ועדיין אין לו שייכות ליצר הרע. כי בעבודה מתחילים לדבר מיצר הרע, מזמן שהאדם מתחיל להאמין בה', אז מדברים מיצר הטוב או מיצר הרע.

אולם בענין אמונה בשכר ועונש, יש גם כן להבחין ב' הבחנות:

א. שכר ועונש מתפרש, שאם ילך בדרך הישר, הוא יקבל תמורת זה שכר בעולם הזה, שיהיה לו טוב, וגם בעולם הבא יהיה לו טוב. ואם חס ושלום לא ילך בדרך הישר, יהיה לו חס ושלום רע.

ב. שכר ועונש מתפרש, שאם הוא ילך בדרך הישר, כפי שסדרו לנו החכמים, ויהיו מאמינים בדבריהם, אז יהיה השכר, שהם יזכו להתקרבות לה', ואם לא יאמינו באמונת חכמים, שהם קבעו לנו איך ללכת בדרכי ה', אז יהיה להם עונש. והעונש הוא בזה, שהם יהיו מרוחקים מה', ולא יתנו להם עזרה שיוכלו להתקרב לה'. כלומר, השכר שלהם יהיה, בזה שיתנו להם מלמעלה רצון להשפיע, שהוא טבע שני. והעונש שלהם יהיה, בזה שהם ישארו משוקעים באהבה עצמית, ויכאב להם בזה שלא מתקדמים.

וזה נקרא שהם "מונחים תחת שליטת היצר הרע", שמה שהם נפרדים מה' ואינם יכולים להתחבר אליו, וכואב להם בזה שהם מונחים תחת שליטת הרע. זאת אומרת, שאין לומר, שנותנים להאדם עונש ואינו מרגיש שהוא עונש, היינו שאינו מרגיש יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת הרע.

אלא הכוונה של עונש היא, שמרגיש יסורים בזה שהוא מונח תחת שליטת היצר הרע, היינו שמרגיש שזה רע ע"י יסורים. זה נקרא ש"האדם מונח תחת שליטת היצר הרע", היינו שכואב לו מזה. מה שאין כן אלו שהם מונחים תחת שליטת הרע, ואינם מרגישים יסורים, זה נקרא בעבודה, ש"עדיין אין להם יצר הרע", שעוד לא מרגישים, שזה שמונחים תחת שליטת הרצון לקבל, נקרא רע.

אולם יש להבין, אם האדם לפי התמזגות הגוף אין בידו לעשות טוב, אלא שהוא צריך להתאמצות יתירה, יותר משאר אנשים, לעשות טוב, אם כן מה מוסיף לנו בזה שהזה"ק אומר, שהרע שהוא עושה, הוא כמו בהמה. אם כן מהי העצה שיהיה בידו לעשות טוב. כלומר, מה יעזור לו, זה שישיג אח"כ את היצר הטוב ואת היצר הרע.

חז"ל (ראש השנה י"ז) אמרו וזה לשונם, "עיני ה' אלקיך בה עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ". (ופירש רש"י "על הארץ הצריכה להם" על השדות ועל הכרמים ועל הגנות). "עתים לרעה כיצד. הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן, לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן, על הארץ שאינה צריכה להן. (ופירש רש"י "שלא בזמנן" לפני הזריעה, "ועל הארץ שאינה צריכה להם" ביערות ובמדברות).

ויש להבין ענין זה בעבודה, מה בא זה ללמדינו. הנה לפי מה שאומר הזה"ק, שיש אנשים שנבראו לפי התמזגות של ד' יסודות, ואין להם שייכות ליצר טוב וליצר הרע, אלא כבהמות עולם. זאת אומרת, שענין יצר הטוב ויצר הרע, המובן הוא, שיש ענין בחירה, שהאדם יכול להתגבר על הרע. אבל בבחינת בהמות, משמע שהמידות מה שיש להן, אין לשנות. אם כן, מה יעשה האדם אם נולד עם מידות רעות, שאי אפשר לשנות את הטבע שלו, איך הוא יכול לבוא לידי בחירה, שהיא עבודה של התגברות של יצר הטוב על היצר הרע.

ובהאמור יש לפרש, שהגם שהאדם נולד במידות רעות, שאין בהם הרבה טוב, אבל בזמן שהאדם הולך בדרך הישר, כלומר שהוא מבקש מה', שיעזור לו שינצח את הרע, הגם שהרע אצלו יותר גדול מבשאר אנשים, ולשנות הטבע אי אפשר, אז הקב"ה נותן לו כח, שישתמש עם המידות שלו, שאין בהן הרבה טוב, אבל כמה טוב שיש לו, עובד אצלו. כלומר, שהקב"ה נותן לו עזרה מלמעלה, שכמה כוחות שיש לו, הוא מוציא את הכוחות האלו במקום הנכון.

לדוגמא, כשאין לו כח רק ללמוד שעה אחת, הוא לומד דוקא בספרים שמביאים לו מאור התורה, היינו שהוא מקבל על ידיהם חשיבות בעבודת ה', ומקבל התעוררות, שכדאי להתדבק בה'. ובזמן שיש קצת מחשבה בענין עבודה, הוא לא חושב מה יהיה לו מעבודה זו, אלא הוא חושב, מה יש לי ליתן להמלך, שיהיה לי חיבור עמו, וכדומה. כשהוא מתפלל, היות שהוא יודע, שהוא בעל כשרון קטן, ואין בידו לחשוב מחשבות גדולות ועמוקות, אלא פשוט כשהוא מתפלל, הוא מצייר לעצמו למי הוא מתפלל, היינו למי הוא מדבר, ומה הוא מבקש ממנו שיתן לו. ואומר, היות שאני יודע את שפלותי, שאני יותר גרוע משאר אנשים, לכן שאר אנשים יכולים להתגבר על הרע שלהם, ואין כל כך זקוקים לעזרתך, מה שאין כן אני כשלעצמי, אין בי שום כח ושום מוח, לכן תרחם עלי. והיות שהוא מתפלל בכל הלב, לכן ה' שומע תפלתו. לכן כל הכוחות הקטנים שיש לו, האדם משתמש עמהם במקום הנכון ובזמן הנכון.

מה שאין כן אם האדם, נגזר עליו מכח הד' יסודות, שיש לו מעלות ומידות טובות, ושלא זוכה, היינו שלא הולך בדרך הישר, לבקש מה' שיעזור לו ללכת בדרך הנכונה, אז הכשרונות שלו מנוצלים במקום שלא צריכים. היינו כנ"ל, שכל הכוחות והכשרונות הולכים למקום שלא יצמח מזה שום דבר לרוחניות מבחינת העבודה, כמו שכתוב "שלא בזמנן לפני הזריעה". כלומר, שמהעבודה שלו, שנותן כח גדול ועמקות גדולה, מכל מקום לא יכול מזה לצמוח משהו. וזה שאומר "ועל הארץ שאינה צריכה להם, ביערות ובמדברות". זאת אומרת, שכל הכוחות והכשרונות וכל המידות הטובות מנוצלות במקום שלא יצמח מזה, היינו שזה לא יביאהו לדביקות ה', כלומר שלא יטריח עצמו למצוא את המדריך הנכון, ולא ישים לב להסתכל דוקא בספרים, המביאים לידי התקרבות ה', וכדומה.

נמצא, זה שהאדם נברא מד' יסודות, אין לו שייכות ליצר הרע או ליצר הטוב. אלא אח"כ, כשהוא מתחיל בעבודה, היינו שרוצה להתקרב לה', אז מתחיל ענין של יצר הרע, היינו שהאדם מתחיל לראות, איך שיש לו רע, וכואב לו, ואז, כשהוא רואה שאין לו מידות טובות, הוא מתפלל לה' שיעזור לו, אז ה' מקבץ כל הכוחות שלו וקצת הכשרון שיש לו, ה' מקבץ הכל ומרכז את כל הכוחות, מה שיש ביכולתו לעשות, שיהיה הכל להגיע לדביקות ה'.

נמצא, הגם שאומרים "האופי של האדם אינו מקבל שינוי", אבל ע"י יצר הרע, שהאדם מתחיל לעבוד, ורואה שרע לו זה שהוא מרוחק מה', אז ע"י תפלה, שהאדם מתפלל לה' ומאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", היינו אפילו פה שבא מאדם שאינו כשרוני וחסר לו כח ההתגברות, ויחד עם זה יש לו מידות רעות, שאין לשאר אנשים כל כך רע כפי שיש לו. וזה בא לו מטעם שהאדם נברא מד' יסודות (אש רוח מים עפר) ולפי התמזגות הגוף שלו מהד' יסודות, מזה נמצא שיש לו מידות רעות, נמצא שאין לאדם מה להוסיף על זה.

אלא בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בתו"מ, זה גורם לו, שידע שיש ענין יצר טוב ויצר הרע, כמו שכותב בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד) וזו לשונו "שאם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו, ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואז יפקח ה' את עיניו ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, שאין בו חסרון כל שהוא".

ובהאמור אנו רואים, הגם שהאדם נולד מד' יסודות, שאין לו שייכות לא ליצר טוב ולא ליצר הרע, אלא כמו בהמות העולם, והמידות האלו אין לשנותם, מכל מקום ע"י התעסקותו בתו"מ, אז הוא בא לידי ידיעה והרגשה, שיש ענין יצר טוב ויצר הרע, ואז יש לו מקום להתפלל לה', שה' יעזור לו לצאת משליטת היצר הרע, ואז כל הכוחות שיש להאדם, מתרכז להשתמש עמהם במקום הנכון, היינו כמה כוחות שיש לו, מספיק לו להשתמש, בשיעור שתהיה לו היכולת לבוא לדביקות ה'.

וזה שכתוב "עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים". שיש לפרש, כשנולד לפי התמזגות הגוף, היו להם מידות רעות, שזה נקרא "ופסקו להם גשמים מועטים", שענין "גשמים" זהו הכח שמוציא פירות, הנקרא "חומרי דלק" בעבודה. וזה שכתוב "לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה". פירוש, שכבר נולדו לפי התמזגות הגוף בד' יסודות, "אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן". היינו כנ"ל, שהגשמים, שהם חומרי דלק, שהם כוחות שעמהם עובדים, הם מרוכזים לשימוש רק לדבר הצורך.

ניקח לדוגמא, אש. מצד אחד האדם נהנה מהאש. האדם, כשיש לו אש, הוא יכול לבשל, והוא יכול להשתמש עמה, שתאיר לו בלילה, וכמו כן בחורף הוא יכול להתחמם עם האש. בעיקר האדם יכול לומר, שאש באה לעולם לתיקון העולם. ומצד השני, אם האדם לא נזהר והוא משמש עמה לא לפי המקובל, האש הזו מביאה קלקול וחורבן להעולם, שע"י האדם נעשה לפעמים עני ואביון, אפילו שהיה מקודם עשיר גדול, ולפעמים האש מביאה מיתה לעולם, וכדומה.

כמו כן בעבודה, הכוחות של האדם יכולים להביא תיקון להעולם, ואם האדם משתמש עם הכוחות לפי המקובל בסדר התיקון, הכוחות מביאים הנאה להעולם. וזהו כנ"ל, שאם האדם הולך בדרכי התיקון, מספיק לו הכוחות המעטים שיש לו, בכדי להגיע לשלימותו. רואים אנו, אפילו מדבר שממנו יכול לצאת נזק להעולם, אם משתמשים עמו, היינו עם הכח הזה, הנקרא, לדוגמא, "אש", בדרך התיקון, כל העולם נהנין ממנו.

וכמו כן הוא בעבודה כנ"ל, כשה' נותן לו העזרה הדרושה, מספיק לו כמה כוחות של חומרי דלק, הנקרא בחינת "גשמים", כנ"ל, שיעשו פירות, שיש כלל בקדושה, שהאדם צריך להוציא פירות מהעבודה, מה שאין כן בסטרא אחרא נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי".

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נידה ט"ז ע"ב) וזו לשונם "דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של עולם טיפה זו, מה תהא עליה, גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ואאמו"ר זצ"ל הקשה על זה, הלא אם נגזר על הטיפה שתהיה טיפש, איך יכול להיות אח"כ בחירה לטוב, הלא יש כלל "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". אם כן איך האדם יכול לעשות בחירה, שיבחר בטוב, הלא הוא נולד עם רוח שטות, ואיך הוא יכול לשמור את עצמו שלא יחטא, בזמן שרוח שטות נמצא בו.

ולפי מה שפרשנו בענין האדם, כשנולד לפי התמזגות ד' יסודות, שבגלל זה יש לו מידות רעות, ואין לו שייכות ליצר הרע או ליצר הטוב, אלא שהוא כבהמות העולם, אלא ע"י שעוסק בתו"מ אפילו להנאת עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואז יפקח ה' עיניו.

כמו כן יש לפרש כאן, שהגם שנגזר על הטיפה שתהיה טיפש, מכל מקום ע"י זה שיעסוק בתורה שלא לשמה, המאור שבה יחזיר אותו למוטב, שהמאור שבתורה של שלא לשמה, יש בכוחו להאיר לו, שירגיש את הרע שבו. כלומר, הגם שיש כלל "שוטה אינו מרגיש", ואיך אפשר מי שנולד מטיפה, שנגזר עליה שתהיה שוטה, אם כן אין לו ההרגש של טוב ורע, זה מצד הלידה עצמה, היינו כנ"ל, מצד הטיפה עצמה, שנגזר שתהיה שוטה, אז הוא בבחינת "שוטה אינו מרגיש". אבל ע"י מאור התורה, הוא מקבל את ההרגש של טוב ורע, עד כדי כך כנ"ל, שע"י הכרת הרע שקבל ע"י מאור התורה, הוא זוכה אח"כ לפקיחת עינים.

אולם יש לשאול, מדוע הקב"ה גוזר על הטיפה שתהיה טיפש, הלא זה נראה כאילו הקב"ה מלכתחילה גורם לו שלא יהא בידו להתגבר על המידות בהם הוא נולד. יש לפרש, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש הרבה פעמים שהקב"ה עושה פעולה להאדם, שנראה כאילו שהקב"ה בעצמו פועל לרעת האדם. הלא יש להקשות לפי הכלל "שאין הקב"ה בא בטרוניא (היינו בטענות) על בריותיו". ולמה עשה ה' ככה, שנראה לאדם, שהקב"ה גרם להאדם שלא יהיה בכוחו להתגבר.

והתשובה היא, הקב"ה רוצה שהנבראים ידעו, שהוא חס ושלום לא מוגבל בפעולותיו. כלומר, היות שענין להגיע לדביקות ה' אין זה בידי אדם, אלא זה בא דוקא בעזרה מלמעלה, שה' נותן להאדם טבע שני, הנקרא "רצון להשפיע", ואצל הבורא אין הבדל אם צריך לתת לו עזרה גדולה או קטנה. כמו כן יש לפרש גם כאן, היינו זה שהקב"ה גוזר על הטיפה שתהיה טיפש, הוא בכדי שהאדם ידע, שאצל הקב"ה אין הבדל בין שיש לו כוחות גדולים או קטנים, בין שהוא חכם גדול ובין שהוא טיפש. רק אם האדם מגיע לידי הבנה, שצריך לבקש מה', שיעזור לו, הקב"ה עוזר לו, כנ"ל, שלאחר שקבל מאור התורה, ע"י התורה שעסק בה להנאתו עצמו, הנקרא "רצון לקבל לתועלת עצמו", אז אם הוא מבקש מה', הוא זוכה שה' יפקח את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות.

ובהאמור יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (תענית ז') "כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה, שנעשית לו סם המות".

ולפי זה יהיה קשה, הלא האדם, מטרם שזכה שמעשיו יהיו לשם שמים, אין עדיין בידו ללמוד לשמה, ואיך אמרו (פסחים נ') "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה". איך זה אפשר לומר, שהאדם ילמוד מקודם שלא לשמה, הלא הוא מכניס לתוך עצמו סם המות.

ויש לפרש זה על דרך הנ"ל, כי האדם, הנולד מד' יסודות, אין לו עדיין שייכות לא ליצר הרע ולא ליצר הטוב. אלא כנ"ל בדברי הסולם, שאומר שם, שעל ידי זה שהאדם לומד תורה להנאתו עצמו, שזה נקרא "שלא לשמה", היינו לתועלת עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה, כנ"ל בהסולם, "ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות, שיש בטבע הקבלה לעצמו, ואז יתן אל לבו לפרוש עצמו מטבע הקבלה, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע, ואז יפקח ה' עיניו".

אם כן יהיה הפירוש, שרק ע"י מאור התורה, בזמן שלומד שלא לשמה, אז המאור שבתורה יתן לו להבין ולהרגיש, שאם ילמוד לשמה, היינו להשפיע, אז יזכה לאור החיים, שיראה עולם מלא כל טוב. ואם לא, אלא שישאר בקבלה עצמית, יהיה מצבו "סם המות", שפירוש, שהוא מרגיש אז השחיתות שיש בקבלה עצמית, שהוא ישאר נפרד מחיי החיים.

נמצא, דוקא כשהתחיל ללמוד שלא לשמה, אז המאור שבתורה נותן לו להבין מה זה "סם החיים" ומהו "סם המות", ועל ידי זה יזכה אח"כ לפקיחת עינים ויראה עולם מלא כל טוב."

שאלה: ממה שהבנתי, לא משנה כמה הבן אדם רואה שהוא גרוע, אם הוא מבקש עזרה, הבורא עוזר לו.

לפי שהוא מרגיש שהוא רע. אלא מה מפעיל אותו לפנות לבורא?

תלמיד: והבורא יכול לעזור לכל אחד תמיד בכל מצב, גם אם תהיה הכי עצלן, הכי מתרשל וכדומה, אפילו לך הוא יעזור?

כן, אפילו לי.

תלמיד: אז זה כאילו מייתר את כל היגיעה של האדם.

למה?

תלמיד: כי אומרים שאתה צריך לתת יגיעה באהבת חברים.

כן.

תלמיד: ואז אני מתעצל ולא נותן יגיעה באהבת חברים.

כן.

תלמיד: מתרשל, מתעצל. אבל תבקש מה' הוא יעזור לך אפילו שאתה עצלן, אפילו שאתה לא נותן יגיעה לאהוב את החברים.

כן.

תלמיד: אז מה החוקיות פה? למה הוא עוזר לי, אם אני לא מתאמץ לאהוב את החברים?

לכל אחד יש אלף פרטים. איך האדם נולד, איך הוא בנוי לפי הנשמה שלו, איך הוא קשור לבורא, לחברה, לאחרים, מהן התכונות שלו. לכן לכל אחד יש דרך, מקום ושייכות למטרת החיים משלו.

תלמיד: למה הבורא עוזר לעצלנים?

כי הוא ברא אותם עצלנים.

שאלה: הרב"ש כותב "הכוונה של עונש היא, שמרגיש ייסורים בזה שהוא מונח תחת שליטת היצר הרע"

כן.

תלמיד: למה זה נקרא עונש, זאת בעצם עזרה גדולה?

עונשים זה גם עזרה, בטח. אם אדם מרגיש לא נוח, לא טוב מעונש קטן, אז כשיקבל עונש גדול זה יזיז אותו מהמקום. אז ודאי שזו עזרה.

תלמיד: אז למה זה עונש?

כי זה לא נעים. הוא מרגיש שהוא לא בסדר, שהוא חלש, שהוא מקולקל.

תלמיד: ומה יהיה השכר?

השכר שלו בהתאם לכמה שהוא ירצה לצאת, ואז השאלה איך הוא יוצא. או שהוא יוצא בגלל שהוא רוצה להתפטר מהרגשת העונש, או שהוא רוצה להתקרב לבורא וישתמש בעונש ואפילו הוא מודה וטוב לו שהוא מרגיש עונש מפני שזה מעורר אותו.

שאלה: אותו בחור לא מוצלח שהרב"ש מתאר, הוא פונה לבורא ואומר לו, "תראה, אני לא מוצלח והחברים שלי הם כל כך מוצלחים וגדולים, אז בוא תעזור לי". זו בקשה רוחנית?

הבורא יכול לעזור לכולם ולכל אחד בצורה שלו. כי בו כל המקורות, כל השורשים. לכן זה שהוא עוזר לך, זה לא מפריע לו לעזור גם לי בכל מיני הבחנות אחרות.

תלמיד: זאת אומרת, שאם אני מזדהה עם הבחור הלא מוצלח הזה, אני יכול לפנות לבורא ולהגיד לו "תשמע, החבר'ה בעשירייה שלי חבל על הזמן גדולי הדור, בוא תעזור לי, אני פה הבעיה".

כן, יכול להיות.

שאלה: הוא מפריד את התכונות הרעות של האדם מהיצר הרע והיצר הטוב ואני לא מבין למה. כי מאותן התכונות הרעות יכול לצאת אדם כעסן שגורם לקלקול בקשר עם החברים ואז נוצר פירוד. אז אם מתוך התכונות הרעות יכול לצאת פירוד, איך זה לא קשור ליצר הרע?

לא בדיוק הבנתי מה אתה רוצה להגיד.

תלמיד: התכונות הרעות שיש בי..

אתה חושב שהן רעות.

שאלה: כן, הוא מפריד את התכונות שבאות מהטבע מהיצר הרע. ואני מבין שהיצר הרע הוא נגד התקרבות לבורא. אם זה נכון, אז גם כלפי הקשר בין החברים?

כן.

תלמיד: אותן התכונות הרעות מטעם הטבע הן יכולות לגרום לפירוד בין החברים בגלל שאם אחד כועס על השני שהתעצל לעשות משהו ואז נהיה קלקול בקשר. איך התכונות האלה לא קשורות בכל זאת ליצר הרע?

אנחנו צריכים לראות, אם התכונות האלו גורמות לנו להתרחק מהבורא ולא לפנות אליו, או לא.

שאלה: הוא חוזר כמה פעמים במאמר שצריך להשקיע את הכוחות במקום הנכון, אחרת הוא לגמרי הולך לכיוון אחר. מה זה נקרא מקום נכון?

מקום נכון זה שייתן לך התקרבות לחברים ויחד איתם אתה יכול לפנות לבורא ולקבל עזרה.

תלמיד: איך אתה בודק שההשקעה שלך היא במקום הנכון, עוד לפני שאתה יודע מה מה תהיה התוצאה?

כמה שאתה מסוגל. לכן יש הצדקה לעולם שלנו, שגם מהתכונות שלו אנחנו יכולים להתחיל להתקרב לבורא. אנחנו יודעים מה זה להתקרב אחד לשני, מהי קבוצה, איך להתחבר, ומתוך זה אנחנו ממשיכים.

שאלה: המאמר הזה הוא מאוד יסודי ואני מרגיש הרבה בלבול סביבו. הוא מסביר שאדם שקוע בעיקר בתכונות שלו וחושב שהן אשמות שהוא לא מגיע למטרה. איך אנחנו נפטרים מהבלבול הזה? כי תכלס החיים שלנו הן התכונות האלו, ונראה לנו שזה מה שקובע, גם באופן פרטי וגם באופן כללי בעשירייה. החברים העצלנים נראים לנו שהם מפגרים, החברים הבולטים נראים לנו שהם מתקדמים - הפוך ממה שהוא מתאר פה. וגם באופן פרטי, נראה לי שאני עצלן, ובגלל זה אני לא מצליח, נראה לי שאני חבר'המן, ובגלל זה אני דווקא כן מצליח. אני מבולבל לגמרי, לא תופס בכלל את המציאות. אז איך אנחנו מעתיקים על עצמנו מה שהרב"ש כותב?

התפיסה צריכה להיות פשוטה, איך אנחנו מתקרבים אחד לאחר כדי להיות בכוח אחד, בבקשה אחת, בהכרת רע אחת ומכאן אנחנו פונים לבורא.

תלמיד: אבל נראה שיש יחס ישיר בין התכונות האלו לבין היכולת שלנו לפנות לבורא.

לכל אחד זה בצורה שלו.

תלמיד: איך חבר שתלטן, או כעסן, מתפוצץ, יכול להיות בחיבור עם החברים? איך חבר שהוא שתלטן, שלוחץ על העשירייה כל הזמן, יכול להיות בחיבור עם העשירייה? חבר שהוא עצלן, לא מגיע למפגשים, מתחבר באיחור, בקושי פותח מצלמה, בקושי מדבר, לא שומע כלום, נראה על פניו שזה פוגע בחיבור. האם זה פוגע בחיבור?

לא. אתה אומר נראה על פניו, אז אני מסכים.

תלמיד: אבל זו תפיסה נכונה לפי מה שקראנו במאמר?

בהתאם לזה הבורא לוחץ עליו אחרת מאשר על האחר.

תלמיד: מה זאת אומרת לוחץ עליו אחרת מאשר על השני?

שהבורא לוחץ עליו יותר או פחות או בסגנון אחר. כל אחד מקבל נגד יצר הרע שלו כוחות להתעורר.

תלמיד: זה באופן פרטי. מה קורה באופן כללי בעשירייה כשחבר רגזן, מתפוצץ בכל מפגש?

הכול שקול מלמעלה אל מי הרגזן הזה נוחת, לאיזו עשירייה, ומה קורה עם העשירייה שאיתו.

תלמיד: זאת אומרת, גם העשירייה מקבלת את הרגזן הזה.

בצורה מיוחדת, מסוימת. אז מה?

תלמיד: ברמת העשירייה, איך עובדים עם חבר רגזן, שתלטן, עצלן בעשירייה? מה צריך להיות היחס לכאלה חברים?

היחס צריך להיות רגוע ככל האפשר, כי הזמן, והאורות שמשפיעים מלמעלה משפיעים על כל אחד ואחד ומייצבים את הדברים.

תלמיד: כן, אבל בינתיים נראה שהוא מונע מאיתנו להגיע לחיבור. אני לא יכול להיות רגוע כלפי מי שנראה לי שהורס בכל פעם בשיטתיות את החיבור.

זה מצד אחד. מצד אחר בכל זאת ההשתתפות של חברים כאלה בעשירייה מועילה כי ההתפרצות שלהם או הרגזנות שלהם גם היא מוסיפה.

תלמיד: לסיכום, מה צריך להיות היחס של חברים בעשירייה לחברים כאלה שנראה שיש להם תכונות רעות שמפריעות בחיבור?

להשתמש בהם כדי להתחבר יותר.

שאלה: רב"ש כותב פה שלהגיע להבנה צריך לבקש מהבורא שיעזור לו, והבורא עוזר לו. איך לבקש מהבורא מתוך רגש? כי אנחנו כלי רגש, ובכל פעם אנחנו מגיעים למצב של הרגשה לא טובה, ייאוש, כאב, אז איך להגיע לבקשה נכונה, ולא לבקשה שאני ארגיש טוב יותר?

בקשה נכונה היא שאנחנו צריכים הבנות וכוחות איך להתקדם נכון, ואת זה צריכים לבקש מהבורא יחד כולם בחברה.

תלמיד: אם אני מבקש שיקל על הכאב שלי, על הרגשה פרטית שלי, זו בקשה נכונה מהבורא?

לא. יש לך בעיה אחרת, והיא הסיבה לזה שאתה מרגיש רע ואתה מבקש הקלה.

תלמיד: איך להיות שותף נכון להרגשה רעה של החבר, אם החבר לא מרגיש טוב, ויש לו בעיות?

צריכים להשתדל להתחבר עימו ולעשות פעולות יחד.

שאלה: רב"ש מדבר פה על תופעה שנקראת "גזרה", שהקדוש ברוך הוא גוזר ואחר כך אם האדם לומד וכנראה נכלל בעשירייה וכן הלאה, ואפילו אם הוא לומד למען עצמו, קורה לו פתאום משהו, יש איזשהו תהליך והוא מתחיל ללכת. מהי גזרה ומהו השינוי של הגזרה הזאת?

גזרה היא כאילו כתנאי, כחוק, והבורא מביא אותה בחשבון ונותן כנגדה עזרה.

תלמיד: זה הבורא גוזר?

כן, ודאי.

תלמיד: כדי לתת לאדם אפשרות להגיב.

כן.

תלמיד: אם זה עובד כך אז היינו צריכים לראות שכל מי שלומד, נמצא בשיעורים וכן הלאה, זה גורם לו בסופו של דבר להיות איתנו יותר, להתקרב, לא להתרחק וליפול.

לא, הבורא נותן לו אולי ההיפך, נותן לו אפשרות עוד יותר להוסיף ביגיעה שלו.

תלמיד: אז איפה פה האדם? כי אנחנו רואים לפעמים תלמידים ותיקים שפתאום מתרחקים, פתאום נעלמים, אפילו יוצאים. איפה הטעות שלהם?

הטעות שלהם היא שהם לא מבינים שאת הכול עושה הבורא, ואת הכול הוא עושה כדי לחזק את האדם בדרך, והאדם מקבל את זה כדחייה.

תלמיד: אבל לפני שעזבו, הם המשיכו לבוא, המשיכו להיחשף, המשיכו להיות בעשירייה.

אבל הם לא קיבלו נכון את עזרת הבורא, כי הבורא רוצה להוסיף להם ביגיעה ונותן להם תנאים יותר ויותר גרועים כדי שהם יוסיפו ביגיעה ויהיה אפשר אז להציל אותם, והם לא שומעים את זה.

תלמיד: זאת אומרת הם פשוט מוותרים כי נראה להם שהוא מרחיק אותם.

כן, זה בדיוק.

שאלה: חבר דיבר עכשיו מצד העשירייה על אותם חברים שיש להם תכונות רעות. ואני עכשיו רוצה לשאול מצד אותו אדם שהוא עצלן, שהוא בא לבורא ומבקש ממנו שהוא יהיה כמו כל החברים. האם הוא יקבל את השינוי בתכונה שלו או שעד גמר התיקון הוא יהיה עצלן?

כן, הוא יקבל שינוי.

תלמיד: אז יש פה עבודה משותפת, גם מצד העשירייה וגם מצד האדם.

כן, תמיד זה כך. כי אדם תמיד נמדד כלפי הסביבה.

שאלה: כתוב, "אצל הקב"ה אין הבדל בין שיש לו כוחות גדולים או קטנים, בין שהוא חכם גדול ובין שהוא טיפש. "רק אם האדם מגיע לידי הבנה, שצריך לבקש מה', שיעזור לו, הקב"ה עוזר לו". מה משתנה ביחס האדם לגילוי הרע שמוביל אותו להתחיל לבקש מה'?

האדם מקבל את שליטת הבורא על כל המציאות.

שאלה: "ישראל רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים". לעומת זאת "הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להם". אם הגשמים יכולים לבוא בזמנים הנכונים או הלא נכונים, איך נוכל לוודא שהגשמים ירדו עלינו בזמן הנכון?

אנחנו רואים את הגשמים שיורדים, אנחנו רואים שזה הגשם ואיפה הוא יורד, האם הוא יורד במקום שצריך להיות, שאנחנו מצפים לו או לא.

תלמיד: אז מה בעבודת האדם גורם לכך שהגשם ירד בזמן הנכון?

אם העבודה של אדם נכונה והוא מבקש נכון, אז הגשם יורד בדיוק במקום שהאדם מצפה לו.

שאלה: יצר הטוב ויצר הרע נוהגים רק בזמן שיש לאדם בחירה. איך להגיע לנקודה שבה יש לנו בחירה?

בכל רגע ורגע אנחנו צריכים לאתר את הבחירה, לעשות את רצון ה' או לא.

שאלה: כתוב "נמצא, דוקא כשהתחיל ללמוד שלא לשמה, אז המאור שבתורה נותן לו להבין מה זה "סם החיים" ומהו "סם המות", ועל ידי זה יזכה אח"כ לפקיחת עינים ויראה עולם מלא כל טוב." מה נקרא "לזכות לפקיחת עיניים" והאם זה אומר שמשתנה היחס לכל העולם?

כן. היחס לכל העולם, היחס לבורא, לעולם הזה, לעולם הבא, הכול משתנה על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מרגישים מהמאמר שהאמונה של האדם בה' היא נכס. מה היא האמונה ואיך אדם יכול לאפיין את האמונה שלו?

אמונה היא כוח קשר מיוחד בין אדם לבורא.

שאלה: איך אדם יכול לאפיין, להגדיר את האמונה שלו?

עד כמה יש לו בכל מצב שהוא נמצא כוח לעבוד למעלה מהרצון שלו.

שאלה: האמונה היא התנאי להרגיש את הרע והטוב?

כן.

תלמיד: והיא גם גדלה בזכות הרע והטוב?

ודאי.

שאלה: רב"ש חוזר על כך שקודם אדם צריך להאמין בה' ואחר כך אפשר לומר שהוא עושה מעשים נגד ה'. מה זה שהוא צריך קודם להאמין בה'? הוא צריך שיהיה לו כבר קשר אתו?

וודאי, שמאמין בהשגחה. שכל מה שקורה, קורה בשבילו.

תלמיד: תמיד דיברנו על כך שהכרת הרע היא כשאדם מכיר בכך שהוא הפוך מהבורא. ופה מדובר מזווית קצת אחרת, שיצר הרע זה כשהוא עושה משהו נגד ה', נגדו. מה זה לעשות משהו נגד ה'?

לעבוד ביצר הרע.

תלמיד: אז כשאדם באיזו עצלנות או לא פועל בחיבור, הוא פועל כנגד ה'?

כן.

שאלה: מורגש שהעשירייה היא אוסף של תכונות שונות, כל אחד מביא עמו כמו נכס. איך לאסוף, לממש את הנכסים הללו בלי להגיד" זה נגד, זה לא", בצורה יעילה?

אנחנו עושים את זה אחר כך, בבניית הפרצוף, כשכל העשירייה מתחברת לפרצוף.

תלמיד: ועכשיו, ברמה הזו אפשר?

ברמה הזו אנחנו לא מגלים שום דבר ששייך לאמת, ולכן אנחנו לא יכולים עדיין לבנות מכל התכונות האלה פרצוף. אנחנו גם לא כל כך עושים את זה. זה נעשה על ידי האור העליון שמשנה אותנו ומחבר אותנו באופן שכל אחד משלים את האחר לעשירייה מדויקת.

תלמיד: רב"ש כותב גם על מצב שאדם מזהה את הכרת הרע וכואב לו. על מה באמת כואב כשמתגלה הרע?

כשמתגלה הרע, זה כאב על חוסר חיבור שבו אנחנו יכולים להיות "כאיש אחד בלב אחד" ומהכלי הזה, מהלב הזה, להשפיע לבורא.

תלמיד: אפשר לזרז את התהליך להגיע לכאב?

כן. ככל שחושבים על זה, ככל שמשייכים את עצמנו לזה, כך מקדמים את המעמד הזה.

שאלה: אנחנו רואים מהמאמר ומכל מה שאנחנו עושים, שהאדם באמת משתנה, אבל הוא כל הזמן שוכח את העבודה.

הוא לא שוכח. זה הבורא עושה לו.

תלמיד: מה עושים?

כנראה שמחדשים כל פעם בצורה חדשה.

תלמיד: מהו החידוש?

תנאים חדשים, תכונות חדשות בכל אחד, איך אתם משתלבים ביניכם ואז הבורא עושה כל פעם את האינטגרליות הזאת, את החיבור הזה, יותר ויותר מתאים לחלק הנכון מהאדם הראשון.

תלמיד: איך לא להיות בטענות כלפי הבורא במצב הזה?

פשוט כל אחד צריך להחזיק את עצמו ואת חברו בכך שבמה שאנחנו עוברים, אנחנו בונים את עשר הספירות השלמות, אנחנו בונים פרצוף. ולכן אף אחד לא יכול מבחינתו לראות את השלמות. מצד שני, אם אנחנו רואים את החיבור העתידי שעוד ועוד מתקרבים אליו, אז אנחנו כן רואים שמתקרבים לשלמות.

תלמיד: יוצא מכל העבודה של האדם, שהוא לא יכול להתייחס בכלל למה שהוא מרגיש כטוב, כרע. יש עבודה שהוא צריך לעשות, והוא צריך לנתק את עצמו מזה.

בינתיים כן.

תלמיד: ההרגשה הזאת של טוב ורע תמיד מבלבלת את האדם בדרך. איך אדם מתנתק מזה סופית וממשיך להיות חד ודבוק בעשירייה ובדרך?

רק על ידי החומר של רב"ש.

שאלה: העבודה של האדם בעשירייה ביחד עם התכונות שלו מביאה אותו לבקשה בסוף?

כן.

תלמיד: מה לבקש, כלפי התכונות? הבקשה היא כבר קשר עם הבורא, מה מכאן לעשות עוד?

מה זה נקרא להתקדם ממצב למצב בשלבים האלה?

תלמיד: יותר חיבור עם העשירייה, זה מה שאני יכול להגיד.

גם כן.

תלמיד: אבל האם זה על פני התכונות שלי שגיליתי כמה אני עצלן או כעסן?

זה לא חשוב, התכונות ישתנו אם צריך. אם אני מבקש, אז אני לא מביא בחשבון שאהיה כזה או אחר, הבורא ידאג כבר לשינוי שלי, לשינוי החברים ולשינוי בינינו.

תלמיד: האם אחרי שמגיעים לבקשה לבקש ממנו יותר חיבור?

כן.

תלמיד: יוצא שאנחנו משתמשים בבורא כדי להתחבר יותר בינינו.

וודאי. לא דיברנו על זה כל הזמן?

תלמיד: האם אנחנו רוצים להשתמש בחיבור בינינו כדי להגיע לקשר עם הבורא?

כן. אבל את החיבור בינינו אנחנו לא יכולים לבצע, לייצב, אלא רק הבורא.

תלמיד: מה ההבדל בין הבקשה לבורא "תחבר אותנו יותר", לבין "מתוך החיבור הזה להשפיע לבורא נחת רוח"?

השפעה זו כבר פעולה ואת החיבור הבורא עושה.

תלמיד: האם זה אותו בורא שאנחנו מבקשים ממנו להתחבר יותר ואליו אנחנו משפיעים בחיבור?

זה כוח עליון אחד. חס ושלום אין כמה כוחות עליונים.

שאלה: מצד אחד מתוארים כאן ד' היסודות, אש, רוח, מים, עפר, ושהם ניתנים לאדם מלכתחילה. מצד אחר כתוב שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. מהי תכונת היראה היחידה שמוטלת עלינו ושאנחנו יכולים להשפיע עליה?

זה נקרא יראה, בעברית. יראה - פני שאני מרכין את הראש שלי בפני הבורא, בפני כל החוקים האלה, המבנה שהוא עשה, חיבר, יצר, זה מה שאני צריך לעשות. מכניע את הראש ומוכן לקבל על עצמי את כל המרות שלו, הכוחות, כל מה שיעשה לי, רק שאני אוכל להתקדם לעברו.

תלמיד: וזה משפיע על כל יתר התכונות שבי?

כן. זה משפיע על כל התכונות ועל כל המצבים האחרים שלי.

שאלה: לפעמים יש הרגשה של כעס שאני רוצה לצאת מהדרך. יש חבר שמרגיש כך ואני רוצה לעזור לו, ואני לא רואה מה הברכה כאן. מהי העצה למצב הזה?

אני אתן לך עצה. תראה שעדיין אתה נמצא בדרך ועל זה אתה צריך להודות. ומתוך זה אתה תתקדם. לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא. אתה עדיין נמצא בדרך? נמצא. המצב הוא ככה ככה? תגיד תודה ותתקדם.

תלמיד: אני אסיר תודה על זה שאתה כאן. אני רואה אותך, האדם שנותן לי את הפתרון הגדול ביותר בחיים. אתה בשבילי הדרך לכול ועל זה אני אסיר תודה לבורא.

תודה לך.

שאלה: אמרת שצריכה להיות סיבה להרגיש רע. אתה יכול להרגיש רע עבור עצמך, או אם אנחנו מדברים על הרוח, עפר, אש, מים, ואין לך סיבה לשנות משהו. אבל אם אתה מרגיש כאב שאתה לא יכול להתחבר לבורא. האם זאת הסיבה היחידה שעליה צריך לבקש תיקון?

זה טוב מאוד אם אתה מרגיש כך. אין לך שום טענות, שום דרישות, חסרונות, רק שאתה לא מרגיש דבוק בבורא נגיד, ואז אתה מתפלל רק על הדבקות. מצוין. קדימה.

תלמיד: האם הכול קשור לכוונה שאיתה אתה עובד?

כן.

שאלה: מתי הבורא עוזר לי, האם כשאני מבקש את עזרתו או כשאני כבר לא רוצה יותר לחיות עם היצר הרע שלי?

אתה תנסה ותראה בעצמך על מה הוא עונה לך.

שאלה: אם כל אחד נולד בזמן ואנרגיה אחרת, איך אפשר להגביר את האנרגיה הזאת, איך להשיג שהיא תהיה רק על מנת ללמוד ולחיות למען הבורא?

זו כבר לא דאגה שלנו. אתה תעשה מה שעלייך לעשות והבורא כבר יעשה עבור כולם.

שאלה: רב"ש אומר שעלינו לא רק לגלות את היצר הרע אלא גם להרגיש שאתה הגרוע ביותר מכל האנשים. אני לא מרגיש ככה, מה אני צריך לעשות?

תמשיך, תמשיך ותגלה. פעם לא חשבת בכלל שיש בך משהו רע. עכשיו אתה כבר מסכים עם זה שיש בך קצת רע, אז עוד מעט תרגיש את כולך רע. עד איזה גבול? עד שאתה תצטרך לבקש מהבורא באמת מעומק הלב על זה שיציל אותך מהרע שלך.

שאלה: האם לימוד תורה לשמה מתקן את מידות האדם וזאת הדרך היחידה לתקן את מידות האדם?

כן.

תלמיד: אבל זאת לא המטרה העיקרית בלימוד לשמה?

זה אמצעי. זו לא מטרה אלא אמצעי.

שאלה: רב"ש כותב שבדרך על האדם להתפלל מעומק הלב שיבוא התיקון. אנחנו רואים שיש חברים שבאמת מתפללים ומדברים על זה בצורה פתוחה ואנחנו עוזרים זה לזה בתפילה, אבל אין תיקון לכל מיני תכונות כמו עצלות, אז מה אנחנו עושים לא נכון?

להמשיך להתפלל ובהדרגה תבינו מה יש לשנות בתפילה שלכם כדי להגיע להצלחה.

שאלה: מדובר במאמר הזה שהאדם מרגיש שיש לו מידות או תכונות יותר גרועות מאשר לאחרים, מה גורם לאדם שיהיו לו תכונות יותר גרועות מאחרים?

זה לא תלוי באדם, זה תלוי בשורש הנשמה. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

שאלה: בהתעוררות האמונה הבורא מתחיל לפעול כלפינו, עד אז למעשה אנחנו כבהמות נדמו.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מזרזים את הזמנים?

על ידי חיבור. בעוצמת החיבור.

תלמיד: החיבור בא משורש הנשמה או מהחלטה של הבורא לפעול כך כלפינו?

החיבור בא מתוך המאבק שלנו על החיבור.

תלמיד: מי מעורר בנו את הרצון הזה? זה לא בארבעת היסודות?

כן, החיבור מגיע כבר מהנקודה המקורית שבנו, שהיינו פעם מחוברים ועכשיו לא, ונמשכים לאותו חיבור כמו שהיה באדם הראשון.

שאלה: בעשירייה נשארנו עם התשובה שלך מאתמול שאמרת שחסר לנו חיבור. אז השאלה איך יוצרים את החיבור הזה, כי כרגע אנחנו צריכים לעזור ולתמוך בחברה מאוד פעילה שפתאום לקחה החלטה לצאת לחופש מהעבודה. אז מאיפה למצוא כוח לתמוך בה?

אנחנו צריכים להתחבר סביבה ולבקש מהבורא שייתן לנו חיבור שגם החברה הזאת וכל יתר החברות לא יתפזרו אלא יתלכדו.

שאלה: איך להשתמש בתכונות השליליות בעשירייה כדי להגיע ליותר חיבור?

אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיעזור לנו להתחבר למעלה מהתכונות הרעות שלנו.

שאלה: איך לעבוד את ה' אבל לא לעשות את העבודה של הבורא במקומו?

אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו, אנחנו רק יכולים לדרוש מהבורא שיביא אותנו לתיקון.

תלמידה: איך לא להחליף אחד באחר?

תחשבי ותכתבי את הבקשה שלך לפני שאת מדברת ותבדקי מה שאת כתבת ואם זה נכון אז תתחילי לדבר בצורה כזאת.

שאלה: האם אחרי שהאדם מתחיל קצת לזהות את שליטת הבורא, הוא יכול להסתכל על כל המצבים שלו במשך היום שהם קשורים בעבודה עם היצר הרע, או שיש זמנים במשך היום שהם לא קשורים ליצר הרע אלא פשוט לד' יסודות ולא צריכים לעבוד איתם?

אדם צריך למיין ולראות מה בזה שייך לארבע היסודות ומה בזה שייך לדברים שהבורא צריך לתקן.

שאלה: נראה שהחברות שיש להן תכונות רעות כמו כעס ועצלנות, יש להן יותר עבודה בתיקון מאשר שאר החברות, האם זה נכון?

כך זה נראה לנו בגלל שזה בולט ובאחרים לא, אבל בעוד כמה זמן את תראי שזה יהיה אחרת, הפוך, כי היום הן נראות יפות ואחר כך פתאום מתגלה שהן רעות. לכן אנחנו צריכים להתייחס לכל חברה באהבה מפני שהיא רוצה חיבור ותיקון כמוני, וכך אנחנו נגיע לבקשה נכונה לבורא שיתקן אותנו.

שאלה: במאמר הוא אומר שהגשמים הם הכוח שמוליד פירות, נותן כוח בעבודה, אז כשיש לנו קצת גשם האם אפשר לבקש עבור יותר גשמים?

אתה מדבר על גשם גשמי, ואנחנו מדברים כאן על גשם רוחני, על כוח שיורד על הרצון לקבל ונותן לרצון לקבל כוחות לגדול נכון.

שאלה: האדם נברא כרצון לקבל, אם כך איך אדם יכול להכיר במצב האמיתי שלו שזה טבע בריאתו, ואיך הוא יכול להוציא את עצמו ממצב רע כל כך?

הבורא עוזר לו, הבורא מאיר עליו באור הפוך מתכונות האדם, באור של השפעה, נתינה, אהבה, ואז האדם מרגיש עד כמה הוא מנוגד לאור הזה, לתכונות הבורא ואז מתחיל לבקש שאני רוצה להיות כמוהו, כמו העליון. ומתוך זה הבורא עושה לו את הטובה ומתחיל להעלות אותו והאדם מגיע עד דרגות הבורא.

שאלה: המידות שלנו הן גזירה, ככה נגזר עלינו להיות, האם תפילה להשתמש נכון במידות שלנו היא תפילה ראויה ולא אגואיסטית?

לא, היא יכולה להיות אגואיסטית, לא חשוב, אבל אנחנו רוצים להשתנות. אנחנו קובעים קשר עם הבורא כי אנחנו תלויים בו והוא יכול לשנות אותנו, ואז אנחנו פונים אליו, זה כול מה שאנחנו צריכים. ואז אומנם כל העבודה הזאת היא עדיין נקראת לא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה.

תלמיד: השינוי יהיה בזה שנשנה את המידות שלנו, שנשתמש בהן נכון?

בסופו של דבר נשנה את התכונות שלנו ונשתמש בהן נכון.

שאלה: היסודות שעליהם קראנו עכשיו קשורים לשורש הנשמה שלנו?

כן.

תלמיד: אז זה יישאר עם כל המטמורפוזות בדרך הרוחנית?

נכון.

תלמיד: והעשירייה מורכבת כך שיש כזאת חוקיות בחיבור שאנחנו פשוט לא רואים?

כן.

שאלה: במאמר שקראנו נאמר שאני צריכה להודות לבורא על כל התכונות שהוא יצר בתוכי. מאיפה לקחת אותם כוחות כדי להבין שזו השלמות? אני לא אוהבת את עצמי אבל אני אוהבת את העשירייה שלי, אני רוצה להשתוקק לשם כדי לקחת את התכונות שלהן. איך להתחיל בעבודה הזאת כדי שהכוחות שלי והתכונות שלי יעזבו אותי?

להתחבר עם החברות ולבקש ביחד תיקון.

שאלה: אני מבינה שהיצר הרע והאגו הם שני דברים שונים על פי המאמר. מה ההבדל בין האגו ליצר הרע? והאם תורה ומצוות הן סם המוות עבור שניהם?

אפשר להגיד שהאגו והיצר הרע הם אותו הדבר, רק האגו הוא צורה כללית והיצר הרע הוא צורה יותר פרטית, אבל זה לא חשוב, זה אותו הדבר. תורה היא האור שמשפיע מלמעלה, ואם הוא פועל ומאיר על האגו שלנו, אז הוא בהדרגה מתקן אותו כך שהוא הופך להיות לרצון להשפיע.

שאלה: המאמר מצייר תמונה שכביכול אנחנו לא מסוגלים להגיע לבורא, יש לנו תכונות כמו עצלות, גאווה, יש לנו יצר רע. האם התפילה שאנחנו צריכים לבנות או לכוון את עצמנו אליה היא שתהיה לנו אמונה בבורא שיתקן את זה?

כן. אנחנו צריכים קשר עם הבורא. דרך הקשר עם הבורא נקבל כוח שיתקן את היצר הרע שלנו ויהפוך אותו ליצר הטוב.

שאלה: כתוב במאמר "שהקב"ה נותן לו עזרה מלמעלה, שכמה כוחות שיש לו, הוא מוציא את הכוחות האלו במקום הנכון." מהו אותו מקום נכון? וכיצד האדם יודע שהוא נותן את כוחותיו במקום הנכון?

המקום הנכון הוא מקום החיבור בין הבורא לנבראים שנקרא שכינה. לשם אנחנו צריכים להוציא את כל הכוחות הטובים שלנו לחיבור, לאהבה, להתקדמות, להתכללות.

שאלה: מה המשמעות של לזכות בדרך הזאת? ואיך אפשר לעזור לחברים להרגיש את היראה הנכונה?

רק על ידי חיבור והתכללות בינינו, רק על ידי זה.

שאלה: במאמר הוא כותב על אדם שיש לו תכונות וסגולות טובות, והוא סובל מפני שזה לא בזמנו ולא ביגיעתו. זה נשמע כמו עונש מאוד קשה, שכביכול יש לאדם תכונות טובות ועדיין הוא לא יכול להשיג. מה המטרה של זה?

אין דבר כזה שאם יש לו תכונות טובות הוא לא יכול להשיג את מה שהוא רוצה, זה פשוט נגד חוקי הטבע. במידה שיש לו תכונות טובות, הוא יכול להשיג בהן את הבורא.

תלמידה: כתוב שאם האדם נידון בארבע היסודות שיהיו לו תכונות ויסודות טובים, אבל הוא לא זוכה, כלומר הוא לא הולך על דרך הישר כדי לבקש מהבורא שיעזור לו ללכת בדרך זו, ומשתמשים בתכונות שלו במקום שהוא לא זקוק, לכן הוא לא יקצור שום דבר ברוחניות. מה המטרה של זה? זה נשמע כעונש מאוד נורא.

זה כדי שיאתר נכון יותר במה הוא צריך להשתנות. הוא צריך להגיע להשתוות הצורה, אז במה הוא לא הגיע להשתוות הצורה. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה הכוונה שהתכונות של האדם קשורות לשורש נשמתו?

שמשורש נשמתו מגיעות אליו כל השאלות, והוא צריך להתאים אותן לרצון הבורא להשפיע לו.

שאלה: לפי הבנתי, תכונות רעות ויצר הרע הם שני דברים שונים, ולא צריך להשתוקק לשנות את התכונות האלה אלא רק את היצר הרע, זאת אומרת לשנות קבלה להשפעה ולא משנה מה הן התכונות. האם זה נכון?

נכון.

(סוף השיעור)