שיעור בוקר 16.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות צ"ב – ק'

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות צ"ב.

אם לא יום יום, אז פעם בכמה ימים מופנית אלי שאלה, בשביל מה? בשביל מה ללמוד "פתיחה לחכמת הקבלה"? על "תלמוד עשר הספירות" בכלל אין מה לדבר, כששואלים על זה, זה מה שכותב בעל הסולם "בשביל מה לי לדעת כמה מלאכים בשמיים, איך נקראים בשמותיהם"¹. אבל אצלנו זה דבר מאוד קרוב ונחוץ. אנחנו רוצים לראות לפנינו מערכת שלימה שאנחנו נכללים בה, חיים בה ורוצים להיכנס לאיזה פעולות הדדיות עם המערכת הזאת, שאני משפיע על המערכת, המערכת משפיעה עלי ואני מרגיש בזה ממש הילוך הדדי כזה בינינו.

לכן אני צריך לראות את זה, באיזו צורה בינתיים לדמיין את זה כמערכת שלימה, עגולה, אינטגראלית, גלובלית, שכוללת את כל העולמות, שכוללת את כל הפרצופים, כל המערכות, כוחות. ובעצם את כל מה שאנחנו לומדים, אני רוצה לצרף ולכלול באותה מערכת ולראות שם את עצמי, ואיך אני משפיע עליה והיא משפיעה עלי. וכל מצב ומצב שלי, אם לא עכשיו אז בעתיד, אני רוצה לראות כתוצאה מהמערכת הזאת. בעודי נמצא בחיים האלו בעולם הזה או במצבים אחרים, הכול נמצא באותה מערכת.

לכן אנחנו צריכים ללמוד את זה. כמו שאנחנו צריכים להתעניין בכללות העולם, בהיסטוריה, בכלכלה, בכל מה שהעולם עובר, במשברים שלו, שתהיה לנו תמונה כמה שיותר מלאה איפה אנחנו נמצאים, כי אנחנו חייבים גם להפיץ את זה לכל האנושות, וגם לעצמנו אנחנו חייבים ממש לראות את הדברים האלה לפנינו. אתם רואים איך בעל הסולם היה מתעניין והיה משתמש בכל מה שיש לפניו, גם לעצמו, גם כדי לפרסם את זה לאחרים. לא מן הסתם כתוב שהמקובל צריך קודם להשיג את כל חוכמות העולם ורק אחרי זה הוא יתחיל להבין מה קורה הלאה למעלה מזה, זאת אומרת צריכים לא לדחות לפחות את הדברים האלה.

לכן אני מבקש, לפחות ה"פתיחה" היא מאוד חשובה לי, ואני רוצה להעביר לכם את החשיבות הזאת, צריכים את זה. השאלה עד כמה, זו כבר שאלה שתלויה בזמן, במצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו, חיים בו, אבל בכל זאת, התמונה הכללית אנחנו חייבים שהיא תהיה לפנינו, ושכל אחד יראה איך הוא משתלב בה ואיך הוא נמצא באינטראקציה עם המציאות.

חוץ מזה את הלימוד של חכמת הקבלה אפשר לחלק לכמה חלקים. אפילו כשאנחנו לומדים על מערכות, מערכת המציאות, יש מערכת מציאות שמסתיימת בעולם אדם קדמון, זה החלק העליון שלה, כולל נקודות דס"ג, ותחילת עולם הנקודים, אפשר להגיד איכשהו עד צמצום ב', או אפילו קצת אחרי צמצום ב'. ועכשיו אנחנו נכנסים לחלק השני של לימוד המערכת, זה כבר שילוב בינה ומלכות, והחלק השלישי קשור יותר לעולמות בי"ע והנשמות. אז בואו נשים לב בכל זאת, ונשתדל לספוג את החומר והעיקר כל פעם להוסיף ולהוסיף לתמונת המציאות שכל אחד צריך לצייר אותה לעצמו.

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 184, "פתיחה לחכמת הקבלה", כותרת "ענין עלית מ"ן דז"ת דנקודים לאו"א וביאור ספירת הדעת", אות צ"ב.

אות צ"ב

"כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ"ל באות ע"ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א, ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים, עש"ה."

הוא אומר שיש לנו שלוש מדרגות, כתר, אבא ואימא וזו"ן, שנמצאים אחד בתוך השני (ראו שרטוט מס' 1). גלגלתא עיניים שלהם, של כל אחד, נמצאים בפעולה והאח"פים של כל אחד נמצאים מבוטלים בגלל צמצום ב' שבבינה. בכל מדרגה יש כתר, חכמה וג"ר דבינה בגלגלתא עיניים, וז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות באח"פ, וכך בכל מדרגה ומדרגה, הנקודה הזאת, הגבול הזה בין שני החלקים נקרא "נקבי עיניים", כי מלכות עולה לעיניים, ועושה כאן גבול חדש.

ולכן החלק של גלגלתא עיניים של המדרגה הוא פעיל והחלק השני, האח"פ שבכל מדרגה ומדרגה הוא מצומצם, ואמנם יש לנו ודאי עשר ולא תשע, ולא אחת עשרה, אבל עובדים רק בכלים של השפעה. החלק של גלגלתא עיניים נקרא כלים דהשפעה, גם בכתר, גם באבא ואמא וגם בזו"ן. מה שאין כן כלים דקבלה, האח"פים, הם מצומצמים. וכל ההגבלות האלה שמשתמשים רק בכלים דהשפעה המסומנים בצהוב בשרטוט, ולא בכלים דקבלה, זה מפני שבנקודות דס"ג, מלכות של נקודות דס"ג עלתה לבינה שזה נקרא "צמצום ב'" (ראו שרטוט מס' 1), והגבול החדש הזה נקרא "פרסא". הגבול הקודם היה "סיום". ובכלים האלה, ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, אסור לנו להשתמש, זה כלים דקבלה, ומה שנשאר במדרגה שאפשר להשתמש, זה רק כלים דהשפעה, כתר, חכמה וחצי בינה. זה נקרא "צמצום ב'".

שרטוט מס' 1

שאלה: אנחנו רואים שבתוך הפרצוף יש כתר, חכמה ובינה מתחלקת לג"ר ולז"ת, ונקבי עיניים זה הג"ר של הבינה.

זה גבול.

תלמיד: גבול. אפשר קצת לספר למה החלוקה היא דווקא כזו?

ודאי, אנחנו לומדים את זה עוד מד' בחינות דאור ישר, הכול נובע משם. יש לנו בד' בחינות דאור ישר גם כתר, חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט מס' 2). כתר רוצה להשפיע, חכמה מקבלת את השפעת הכתר, בינה לא רוצה לקבל כלום, זעיר אנפין נברא על ידי הבינה ומלכות כולה רוצה לקבל את הכול. בינה לא רוצה, היא דוחה את החכמה, היא לא רוצה לקבל כלום. זה החצי העליון של בינה, הוא נקרא "ג"ר דבינה" או כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ושליש תפארת, או כלים דהשפעה. ו"ז"ת דבינה" זה שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה כלים דקבלה.

כלים דקבלה, הם רוצים לקבל, למה? בינה מחליטה שהיא צריכה לקבל כי אחרת היא לא עושה כלום, לא לבעל הבית וגם לא לעצמה. היא לא יכולה כך להתקיים, ואז היא מחליטה שהיא מולידה את הזעיר אנפין, אז הז"ת דבינה הזה זה כאילו ראש דזעיר אנפין. זה כמו מקום לידה והריון אצל אישה. מהמקום הזה נולד זעיר אנפין, לכן ז"ת דבינה זה ראש דזעיר אנפין, ראש דזעיר אנפין נמצא בבינה, וגוף דזעיר אנפין זה זעיר אנפין בעצמו, לכן הוא נקרא קטן, זעיר אנפין, ואחר כך מלכות שהיא מקבלת הכול.

זאת אומרת, אנחנו רואים שהפרצוף כולו כולו מתחלק לכלים שהם לא שייכים לקבלה שנקראים "גלגלתא ועיניים". גלגלתא זה נקרא "כתר", עיניים זה נקרא "חכמה", ובינה שלא רוצה לקבל, לכן עד כאן, עד הגבול הזה שבבינה, אלה בעצם כלים דהשפעה. ומלכות שעולה, היא עולה למקום הזה, הגבול שבבינה, בצמצום ב'. היא רוצה לצמצם את הכלים דקבלה, לכן היא עולה למקום הזה, המקום הזה אחר כך נקרא "פרסא", ואז היא מחלקת את כל עשר הספירות לכלים דהשפעה וכלים דקבלה. לכלים דהשפעה אנחנו קוראים "גלגלתא ועיניים" ולכלים דקבלה אנחנו קוראים "אח"פ".

מה זה אח"פ? "אוזן" זה נקרא ז"ת דבינה, "חוטם" זה נקרא זעיר אנפין ו"פּה" זה נקרא מלכות, אחר כך נלמד שמעולם האצילות לוקחים את השמות הללו. כך מתחלקת המדרגה בגלל שמלכות מגבילה את כל הכלים דקבלה ועושה בהם צמצום ואומרת "עם כלים דקבלה אסור להשתמש. אין כוח המסך לקבל על מנת להשפיע".

שרטוט מס' 2

תלמיד: אבל החלוקה של שליש ושני שליש של בינה.

של הבינה עצמה?

תלמיד: כן. למה דווקא בפרופורציה כזו? זאת אומרת שבשליש היא מדמה התכללות עם האור שנכנס וזה משאיר לה רושם, השליש שהיא רוצה לתת?

זה לא כך. כאילו לפי הספירות יוצא יותר, יוצא הפוך. כתר, חכמה, בינה זה גלגלתא ועיניים, חסד, גבורה עד אמצע תפארת זה גלגלתא ועיניים, ונצח הוד יסוד מלכות זה אח"פ. ולפי הכלים זה כך (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: הבינה זה רצון לתת?

זה שליש ושני שליש.

תלמיד: כן, למה דווקא חלוקה כזו?

זה ערך הפוך אורות וכלים, עוד מעט אנחנו נלמד.

שאלה: האח"פ (ראו שרטוט מס' 3) חלקו הוא גם גלגלתא עיניים של המדרגה התחתונה יותר?

לא, הם לא מתערבבים. אח"פ זה אח"פ, גלגלתא עיניים זה גלגלתא עיניים, אלה כלים לגמרי שונים. הם יכולים לעבוד יחד, אבל לא בערבוביה ביניהם. בשילוב כן.

תלמיד: יש לנו בשרטוט הזה שלושה גלגלתא ועיניים.

כתר, אבא ואמא וזו"ן. כן.

תלמיד: למשל נסתכל על הגלגלתא עיניים האמצעי.

אבא ואמא.

תלמיד: על אבא ואימא. אנחנו רואים שחלקו הוא גלגלתא עיניים וחלקו הוא אח"פ של המדרגה העליונה.

ג"ע האמצעי זה גלגלתא עיניים דאבא ואימא. (ראו שרטוט מס' 3) החלק באמצע זה אח"פ דאבא ואמא.

תלמיד: אח"פ דכתר.

אח"פ דכתר נפל לאותה המדרגה כמו אבא ואמא. הוא נמצא עכשיו ממש באותם התנאים כמו גלגלתא עיניים דאבא ואמא.

תלמיד: האם האח"פ של אח"פ דכתר משמש גם כגלגלתא עיניים של אבא ואימא?

לא כגלגלתא ועיניים. הוא משמש לגלגלתא עיניים דאבא ואמא מפני שהוא מעביר להם את האור, לוקח מלמעלה ומעביר להם והם מעבירים לגלגלתא עיניים דאבא ואימא והם דרך אח"פ מעבירים לגלגלתא עיניים דזו"ן. ככה זה הולך.

שרטוט מס' 3

תלמיד: מבחינת זו"ן כל האו"א הם גלגלתא עיניים או שיש חלוקה פנימית בגלגלתא עיניים שלו בין האח"פ דכתר?

מה שנפל לתוך התחתון עכשיו נמצא בתוך התחתון.

תלמיד: חלק ממנו, האם אין הפרדה ביניהם? אבל זה מצויר חלקו בלבן וחלקו בצהוב.

כי בצהוב זה חלק אקטיבי, גלגלתא ועיניים. ובלבן זה פסיבי, זה אחפ"ים.

תלמיד: האח"פ שהוא באותה מדרגה של גלגלתא ועיניים, כלפי התחתון הוא אקטיבי או פסיבי?

מעביר.

תלמיד: פסיבי.

הוא מעביר, הוא פסיבי יחסי, הוא לא עובד עם כלים דקבלה שלו אלא עובד כמו כלים דהשפעה. אח"פ דכתר היה צריך לקבל את אור החכמה ולהעביר, הוא מבוטל מהתפקיד הזה. מה הוא עושה? מה שיש בגלגלתא עיניים דכתר אור דחסדים, הוא לוקח ומעביר למטה כמעביר, כצינור.

שאלה: האם יש הבדל בין החלק הצהוב באבא ואימא לחלק הלבן במדרגת אבא ואימא?

כן. האמת שזה דבר מאוד גדול כי בלי הקשר הזה שיש בין העליון לתחתון על ידי נפילת אח"פ לתחתון לא יכול התחתון לעלות לעליון. כדוגמה, אנחנו כולנו תלויים, כל אחד באח"פ של המדרגה שנמצאת לפנינו, מעלינו. מה אני צריך? אני צריך רק דבר אחד, שהאח"פ שנמצא בי והוא מעורר אותי, הוא מסקרן, הוא עושה לי כל מיני שאלות, הוא לא נותן לי מנוחה, האח"פ הזה הוא הקדוש ברוך הוא שנמצא בי ומעורר ורוצה לדבר איתי ורוצה לעלות. אני איתו חייב למצוא את המקום, את הדיבור, את המגע, אני מחייב אותו. מה זה נקרא העלאת מ"ן? אני צריך לתפוס אותו ולחייב אותו לעלות ואז אני עולה עימו יחד, הוא עובד כמעלית. כל ההצלה שלנו, כל העתיד של כל אחד ואחד וכולנו יחד, זה רק באח"פ שאנחנו צריכים לתפוס אותו. מרכז הקבוצה זה אח"פ. כך אנחנו מגיעים למצב שאם נכנסים, אם תופסים את עצמנו שם, מתחיל לעלות אותנו.

אות צ"ב

"כבר נתבאר, שבסבת עלית ה"ת לנקבי עינים שנעשה בצמצום ב', דהיינו לעת יציאת הקטנות דע"ס דנקודים, נחלקה כל מדרגה לב' חצאים: גלגלתא ועינים נשארים במדרגה ונקראים משום זה כלים דפנים, ואזן חוטם פה, הנפולים מהמדרגה להמדרגה שמתחתיה, נקראים משום זה כלים דאחורים. כנ"ל באות ע"ו, באופן שכל מדרגה ומדרגה נעשית כפולה מפנימיות וחיצוניות, באשר הכלים דאחורים דעליונה נפלו בפנימיות הכלים דפנים של עצמה, ונמצאים אח"פ הנפולים דכתר נקודים מלובשים תוך גלגלתא ועינים דאו"א, ואח"פ הנפולים דאו"א מלובשים תוך גלגלתא ועינים דז"ת דנקודים, עש"ה".

סכמתית, זה ברור? זו תוצאה מצמצום ב'. מלכות של כל מדרגה עולה לבינה של כל מדרגה ומבינה עד המלכות כל הכלים האלו, כלים דקבלה, יוצאים מכלל פעולה, הם מבוטלים, מצומצמים.

אות צ"ג

"ומכאן נמשך, שגם בביאת האור חדש דע"ב ס"ג דא"ק להמדרגה, המוריד בחזרה את הה"ת למקומה לפה, דהיינו לעת הגדלות דנקודים כנ"ל, אשר אז מחזרת המדרגה אליה את האח"פ שלה, ונשלמים לה הע"ס דכלים והע"ס דאורות, כנ"ל, נבחן אז, אשר גם המדרגה התחתונה שהיתה דבוקה על אח"פ דעליונה, עולה גם היא עמהם ביחד לעליונה. כי זה הכלל שאין העדר ברוחני, וכמו שהתחתונה היתה דבוקה באח"פ דעליון בעת הקטנות, כן אינם נפרדים זה מזה בעת הגדלות, דהיינו בעת שהאח"פ דעליונה שבים למדרגתם. ונמצא, שמדרגה התחתונה נעשתה עתה לבחינת מדרגה עליונה ממש. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו".

שרטוט מס' 4

זה דבר מאוד מעניין. למעלה עליון, למטה תחתון, נגיד התחתון זה אני, אם אני מתחיל להרגיש את העליון שנמצא בתוכי, החלק שלא נמצא בי אני יכול לאתר אותו ואז אני יכול להתקשר אליו מהגלגלתא עיניים שלי בכלים דהשפעה שלי שאני רוצה רק להשפיע, להידבק אליו, להצמיד את עצמי אליו כמה שאפשר.

אם אני נדבק אליו כמו קטן לגדול, ואני יכול את זה לעשות כי העליון, בזמן שהוא נמצא בקטנות אין לו משהו מיוחד, הוא נמצא בקטנות, הוא מצמצם את עצמו. ואז כשאני נדבק אליו, ברגע שאני נדבק הוא מרגיש את זה. זו הפעולה הראשונה. והפעולה השנייה של העליון שהוא אז מתחיל להעלות את האח"פ שלו אליו, מגיע אור מלמעלה ומתחיל לעלות אח"פ מלמטה ועם האח"פ יחד עולה גלגלתא עיניים שלי וככה עולה למדרגה יותר עליונה. ממש הייתי במדרגה התחתונה ועולה למדרגה יותר עליונה. זה עובד כמעלית. (ראו שרטוט מס' 4)

אני נדבק לעליון בזמן שהוא נמצא בי והוא מעלה אותי. במדרגה הבאה שוב אני מגלה את האח"פ דעלי עליון, אני נדבק אליו והוא מעלה אותי וכך אנחנו יכולים לעלות עד מלכות דאין סוף.

שאלה: האם החלק ששרטטת בהמלצתם, עצתם של המקובלים, זה אין עוד מלבדו להידבק בו, לעבוד על זה?

כן, אח"פ דעליון זה הא-לוהים שלי, זה הקדוש ברוך הוא, זה הכול, חוץ ממנו אני אף פעם לא אראה שום דבר מלמעלה, זה הכול, בשבילי זו כל המציאות.

תלמיד: זו פעם ראשונה שאתה משרטט את החלק הזה של אין עוד מלבדו, איך שזה ניראה. עכשיו זה ניראה יותר מוחשי כביכול.

ברור שזה אין עוד מלבדו.

תלמיד: אז להידבק בו זה לגלות אותו בתוכנו?

כן. אח"פ דעליון זה מה שאנחנו מגלים. אתה לא מגלה אף פעם שום דבר יותר. אח"פ דעליון בשבילך זה א-לוהים, עולם העליון, גן עדן, גיהינום, מה שאתה יכול לתאר, לא חשוב מה, זה תמיד רק אח"פ דעליון בלבד.

תלמיד: הקטע ששרטטת בפנים כאילו שהוא נמצא בהסתרה בתוכנו, מה הכוונה הייתה בסוף?

העליון?

תלמיד: בתוך התחתון.

כן, אתה מתכוון מה שאני צובע בדרך כלל בצהוב?

תלמיד: כן.

זה אח"פ דעליון, זה הבורא, הא-לוהים. האח"פ הזה זה בורא, זה בוא וראה, זה א-לוהים (ראו שרטוט מס׳ 5). אבל א-לוהים זה בגדלות לא בקטנות.

שרטוט מס׳ 5

איך זה עובד? זה שהעליון נמצא בי, הוא נמצא באותה דרגה כמוני, זה נקרא שהוא לא חשוב בעיני, בירידה. ואני כך חושב עליו, מעריך אותו, אין לי כלום, אין א-לוהים בקירבי. אם אני עכשיו מתחיל לעלות אותו על ידי פעילות עם הקבוצה, כי אם אין בקירבי אז אין בקירבי, אם אני מתחיל לעלות אותו על ידי התקשרות, על ידי התעוררות מהסביבה אז הוא מתחיל לעלות. הוא מתחיל לעלות בעיני, חברים מתחילים, יש תפילה כללית, אז הוא עולה בעיני ואני עולה עימו. אני כבר מעביר את חלקי הנשמה שלי לדרגה יותר עליונה, לא את כל גלגלתא עיניים, בחלקים, ככה זה עובד. זאת אומרת, אין דבר רע בעולם אלא שגורם לטוב.

תלמיד: זה מדהים מה שאמרת, הוא לא נחשב בעיני בגלל שהוא ירד, בגלל שאנחנו באותה רמה אז אני לא מחשיב אותו, זו הסיבה שקשה לנו להתהפך?

בטח, בטח, אתה אפילו מזלזל בו. זה עוד לא כל כך אצלנו הכבדות הלב האלה, אנחנו אחר כך נרגיש, כמו שכותב על זה רב"ש ב"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים", שרואה שגם שהבורא נמצא בשפלות.

תלמיד: אז הוא משפיל את עצמו בשבילנו, בשביל שנעלה איתו?

ודאי, אלא בשביל מה הוא קיים? הבורא קיים בשבילנו לא לעצמו. זאת נקודה מאוד חשובה ומעניינת, אנחנו תלויים בה.

שאלה: האם כשה' תתאה יורדת לפה, זה נחשב לעלייה?

אלה שני דברים שונים, אחר כך עוד נלמד את זה. יש עליה ויש ירידה, ה' תתאה יורדת לפה זה דבר אחד, והאח"פ עולה לגלגלתא עיניים זה דבר שני. זאת כאילו אותה פעולה אבל תלוי כלפי מי היא עובדת.

שאלה: רציתי לשאול לגבי האח"פ. במה הוא מצומצם?

לטובת התחתון הוא צמצם את עצמו. כשאתה משחק עם ילד קטן, אתה משחק איתו כמוהו, אתה מצמצם את עצמך, זהו, לצורך התחתון.

תלמיד: הקשר הוא דרך האח"פ?

לא, זה שאתה מצמצם את עצמך זה נקרא שאתה מצמצם את האח"פ שלך, כדי להתקשר לקטן במקום שלו, ברמה שלו.

תלמיד: אבל ההתקשרות בין תחתון לעליון היא דרך האח"פ, או שהיא דרך גלגלתא עיניים, איך הם מתקשרים?

אח"פ דעליון עם גלגלתא עיניים דתחתון. אנחנו נלמד מה המשותף ביניהם.

תלמיד: אז איפה פה הצמצום אם ההתקשרות היא דרך האח"פ?

הוא מצומצם בעצמו, אבל כלפי התחתון הוא יכול להיות בגדלות אפילו. שתי מדרגות שהן סמוכות אפילו, אז העליונה נמצאת בעולם אחר לגמרי מהתחתונה. במדרגה בין צומח לחי, יש הבדל? בין חי למדבר יש הבדל? זה שתי מדרגות סמוכות. ההבדל במדרגות רוחניות הוא הרבה יותר.

תלמיד: אז בשרטוט הקודם (ראו שרטוט מס׳ 6), כשהאח"פ הוא מצומצם, אותם החלקים הלבנים מה שנקרא, זה נקרא שהם לא בשימוש?

העליון לא רוצה להשתמש בהם, כדי להוריד את עצמו לתחתון. זה כלים דקבלה שלו, הוא הופך אותם כמו לכלים דהשפעה. מצמצם אותם, לא מקבל בהם על מנת להשפיע, הוא רוצה בהם להיות קשור לתחתון. אמא שמשחקת עם הילד היא הופכת להיות לילדה קטנה בדרגה שלו, כדי לשחק עמו.

שרטוט מס׳ 6

תלמיד: אז העליון מתקשר לתחתון דרך גלגלתא עיניים, או שהוא מתקשר דרך האח"פ?

העליון מתקשר לתחתון דרך האח"פ המבוטל שלו, כן. המבוטל מתפקידו הגדול, ובביטול שלו, צמצום שלו, הוא מקטין את עצמו כלפי התחתון. זה לא סתם שמבטל את עצמו.

תלמיד: אז מה הוא הביטול?

נתתי לך דוגמה עם אמא ותינוק. מה אני יכול לעשות?

תלמיד: אז מה זה אומר? הוא מקטין את השימוש שלו באותו אח"פ?

הוא לא רוצה לעבוד עכשיו עם הגדלות, הוא רוצה להיות קטן כדי להתקשר לתחתון. עד כמה שהוא בעצמו נמצא? זה מילא, נדבר אחר כך, ודאי שבעצמו הוא שומר את עצמו.

תלמיד: אבל בזה שהוא מתקשר עם התחתון בצורה כלשהיא. זה לא נקרא שהוא מפעיל את האח"פ בגדלות מסוימת?

הוא מפעיל את האח"פ שלו כלפי התחתון, בדרגת התחתון, וזה נקרא שעושה צמצום על עצמו. כשאני עכשיו הולך ללמד אותך, אז אני קצת יותר גבוה בידע שלי, מקטין את עצמי כדי להתקשר אליך, ובאיזו צורה להיות בקומוניקציה הזאת אתך כדי להעביר ולקבל את הידע. אבל אני לא מבטל את עצמי ממש, אלא כלפיך. מתקשר אליך ועושה זיווגים אתך ברמה שלך. זה הכול על מנת להשפיע. אנחנו קוראים לזה צמצום ב' והכול, זה הכול לטובת התחתון.

תלמיד: מה זה נקרא שאני מבטל לגמרי כלים דקבלה? כי כן יש שימוש באח"פ במידה מסוימת כלפי התחתון.

זה לא נקרא שאני משתמש. ודאי שהאח"פ קיימים אבל לא בדרגה שלי, אני לא משתמש בהם ככלים דקבלה בדרגה שלי. אתה מבין מה זה כלים דקבלה בדרגה שלי? אני יכול לקבל את כל אור החכמה, אבל מה אני אעשה? אני לא אוכל להתקשר לתחתון, התחתון לא יוכל לקבל ממני, איזה אור החכמה הוא יכול [לקבל]? כלום, זה רעל בשבילו. אתה יכול עכשיו לנפח תינוק עם מתמטיקה גבוהה, או עם איזו חכמה? אסור. רק לפי הדרגה שלו, לאט, לאט, במנות קטנות.

תלמיד: אז ההתקשרות היא תמיד באח"פ של העליון לפי הקומה של התחתון, לפי היכולת של התחתון לספוג, זה לא בכלים של התחתון?

זה נקרא דווקא על מנת להשפיע. מהעליון כלפי התחתון הצמצומים שהוא עושה זה על מנת להשפיע,

תלמיד: והתחתון במה הוא מקבל את זה?

התחתון צריך להיות רגיש לזה שהעליון מתבטל כלפיו, ולא לזלזל בעליון, שהעליון נמצא בו. זאת אומרת שאני מרגיש את העליון, [שהוא] לא חשוב לי, לא בא לי לדבר אליו, לא בא לי לחשוב עליו, נמצא, לא נמצא, כאילו אין לי חשיבות של העליון, אז הוא לא נמצא, אני לא מזהה אותו.

מזה להיזהר. כי אלו דווקא המצבים שהעליון נמצא בך. רק אתה דווקא בגלל זה לא מרגיש אותו. ואז אתה צריך לעורר את עצמך אליו, דווקא להרגיש אותו בצורה כזאת שכאילו שהוא עשה את עצמו כמוך, כאילו זה נקרא "א-ל מסתתר". איפה מסתתר? בך מסתתר, אחרי התכונות האגואיסטיות שלך, שאתה תתחיל לעורר אותן להשפעה, ואז אתה תתחיל להעריך אותו יותר על ידי הסביבה במיוחד. ואז אתה תתחיל להעלות אותו בחשיבותו בעיניך, להעלות אותו, ואז יחד עימו אתה תעלה. אתה בונה את המעלית.

תלמיד: איך התחתון מזהה את האח"פ דעליון?

בזה שלא אכפת לו מהעליון.

תלמיד: אז מה אכפת לו?

אכפת לו להרגיש שלא אכפת לו מהעליון, ולהעלות את חשיבות העליון. אפילו בלי שום הצדקה לזה, ממש באפס חשיבות, וכך הוא מעלה אותו. לכן איך אפשר להעלות אותו? רק על ידי הסביבה. בזמן שהעליון נסתר, זאת אומרת לא פותח את הגדלות שלו, רק החברים יכולים לספר לך על גדלות הבורא. ואז אתה מתפעל ממה שהם אומרים ומעלה את החשיבות שלו בצורה מלאכותית, אבל זה מספיק. זה מספיק שאתה כבר תתחיל לעלות. זאת אומרת, שאתה מעורר את העליון, תעלה אותי, אתה דורש ממנו. זאת אומרת, מקבל התעוררות מהסביבה ודורש מהעליון שיעלה אותך.

למה שיעלה אותך? לא בגלל שאתה רוצה להיות למעלה, אלא אתה רוצה לעשות לו נחת רוח, לא לטובת עצמך. אז זה נקרא שאתה נדבק לאח"פ דעליון בכלים דהשפעה שלך, והוא יכול אז להתחיל להראות לך את הגדלות שלו. ואז את הגדלות שלו אתה צריך כבר לדאוג לקבל בלהשפיע, וזה סוף הפעולה, בינתיים.

תלמיד: המ"ן של התחתון הוא תוצאה מהאח"פ שלו, מהרצון שלו להידבק בעליון?

המ"ן של התחתון הוא תוצאה מכמה שהוא מתפעל מהסביבה.

תלמיד: אבל מאיזה חלק זה יוצא? הוא יוצא מגלגלתא עיניים או מאח"פ?

זה לא חשוב, זה יוצא מהלב. אל תחלק את זה, זו מדרגה שלמה.

שאלה: אבל איפה הסביבה נמצאת, בתוך גלגלתא עיניים או בתוך אח"פ דעליון? מאיפה הוא מקבל את החיסרון לאתר, איפה הסביבה שם?

התחתון מקבל את החיסרון לאתר את העליון בגלגלתא ועיניים שלו מתוך שהעליון, אח"פ דעליון נמצא בו. איך האח"פ דעליון משפיע על התחתון כדי לעורר את התחתון? על ידי הארה דקה. הוא מגרה אותו, ואם התחתון רגיש לזה ומתקשר לסביבה, מקבל מהסביבה התעוררות, אז על ידי ההתעוררות הזאת הוא מתחיל להיות יותר קרוב לעליון, יותר בהשפעה, מוכן, מסכים עם ההשפעה. ואז העליון מתחיל לעבוד, להעלות את האח"פ שלו ויחד עם זה עולה גלגלתא עיניים דתחתון.

אנחנו עכשיו רק נכנסים לזה, אני אומר דברים שעכשיו נקרא, זו העבודה שלנו. קודם למדתם ספירות, ככה משהו, עכשיו זה על העבודה שלנו, זה יהיה ממש לעניין, לפעולה, להפעלה. לכן אני לא כל כך רוצה לרוץ עם זה. אתם שואלים על דברים שנקרא בהמשך.

קריין: נקרא מכתבי רב"ש כרך ג' עמוד 1686 מאמר "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

ענין שיתוף מדת הדין ברחמים

"ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון. זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.

ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות."

זה בזמן שאח"פ דעליון נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון ואז זה מצב של נפילה.

"היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות."

אין טעם להתקדם, אין טעם לעשות כלום, כשמטרת הבריאה, וכל החיים הם אפס.

"ואז יש מקום לבחירה," ואז יש מקום לבחירה. במצב שאני לא יכול לזוז, איזו בחירה? "היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות."

זאת אומרת האדם לא אשם בזה שהוא קיבל נפילה, כי הירידה הזאת, הנפילה הזאת, היא תחילת העלייה, תחילת המצב החדש.

"ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע," כי באמת זו לא ירידה, אלא תוספת אור ההשפעה, שמאיר לו. אבל הוא לא יוכל להעריך אותו, לקבל אותו, כי אין לו כלים דהשפעה, ולכן זה נראה לו כחושך.

זאת אומרת מהו החושך? דווקא תוספת האור גורמת לנו חושך. אמרתי כמה פעמים בזמן האחרון, שהתקרבות הבורא אלינו מביאה לנו צרות. כי כשכוח ההשפעה מתקרב אני מרגיש רע. אני צריך לעשות איזה מגן, משהו שייתן לי השתוות צורה ואז אני אראה בזה טוב.

"היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה.

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון.

אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה.

אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.

ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות."

זה מובן, לא מובן, קצת מובן, לא חשוב, העיקר שנבין שזו בעצם העבודה שלנו, המצב שלנו ועל זה בדיוק אנחנו עכשיו לומדים.

קריין: עמוד 1892 בכתבי רב"ש כרך ג' מאמר "ענין אור חוזר". אנחנו נמצאים בטור ב', עמוד 1892 שורה מתחילה "להבין ענין אח"פ דעליון".

"להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על דרך המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים, שעל שם זה הם נקראים אבא ואמא, כמבואר בתלמוד עשר ספירות בכמה מקומות, הוא על דרך "תלמיד שגולה, גולין רבו עמו" ודי למבין." זאת אומרת שכשתלמיד יורד, גם המדרגה היותר עליונה שנקראת "רב" יורדת בעיניו.

"לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון, אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו.

לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.

לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.

וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון."

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 184, אות צ"ד.

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

זאת אומרת שתי מדרגות, לא חשוב אם זה ז"ת, ג"ר, איפה זה קורה. יש לנו כאן גלגלתא עיניים דתחתון, עם אח"פ דעליון שמעלה את עצמו. אם יש שתי מדרגות כאלו אחת בתוך השניה, זה מצב (1) (ראו שרטטוט מס' 7). מצב שני שיש חיסרון מצד התחתון שיעלה אותו, זה נקרא העלאת מ"ן (2). ואז העליון מבקש בעצמו מלמעלה, כי זה סולם המדרגות, לעלות. ואז העליון מקבל מלמעלה כוח והוא מעלה את עצמו עם גלגלתא עיניים דתחתון למעלה.

זאת אומרת, מה קורה כאן? קורה כאן שהחלק של העליון, אח"פ דעליון, והחלק של גלגלתא עיניים דתחתון, הם נעשים כאחד. אז יש לנו כאן דבר מאוד מעניין. שאח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון, יחד הם יכולים להיות עשר ספירות, פרצוף. זה מה שקורה כאן, יש פרצוף משותף ביניהם. כך יש לנו לידת הפרצופים החדשים.

שרטוט מס' 7

אות צ"ד

"ונמצא בעת שאו"א קבלו האור חדש דע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מנקבי עינים בחזרה אל הפה שלהם, והעלו אליהם את האח"פ שלהם. הנה גם הז"ת המלבישים האח"פ אלו בעת קטנות, עלו עתה גם הם עמהם ביחד לאו"א ונעשו הז"ת למדרגה אחת עם או"א, והנה עליה הזו של הז"ת לאו"א, נקרא בשם עלית מ"ן ובהיותם מדרגה אחת עם או"א נמצאים מקבלים גם אורותיהם דאו"א."

בעודם באבא ואימא. זה מה שציירתי כאן (ראו שרטוט מס' 7), גלגלתא עיניים דזו"ן שעלו למדרגת אבא ואימא, מקבלים שם כמו אבא ואימא. זה עובר.

אות צ"ה

"ומה שנקרא בשם מ"ן, הוא מטעם המתבאר לעיל אות פ', שעלית הז"א אל הבינה מחזיר אותה פנים בפנים עם החכמה, ונודע שכל ז"ת הם זו"ן, וע"כ בעת שהז"ת נתעלו עם האח"פ דאו"א למדרגת או"א כנ"ל, נעשו מ"ן אל הבינה דע"ס דאו"א, והיא חוזרת עם החכמה דאו"א פב"פ, ומשפעת הארת חכמה אל הזו"ן, שהם הז"ת דנקודים שעלו אליהם".

אות צ"ו

"אמנם עלית הז"ת לאו"א שאמרנו, אין הפירוש שנעדרו ממקומם לגמרי ועלו לאו"א, כי אין העדר ברוחני, וכל שינוי מקום הנאמר ברוחניות, אין הפירוש שנעדרה ממקומה הקודם ובאה למקום החדש, כדרך העתקת מקום בגשמיות, אלא רק תוספת יש כאן, כי באו למקום החדש וגם נשארו במקומם הקודם." זה תמיד ככה ברוחניות. מה שעובר ממקום למקום, זה נקרא שהוא נשאר במקום הקודם ונכנס למקום החדש. תמיד, אין נעתק ממקום למקום, אפילו שכך אומרים. אז אומרים כלפי הפעולה שלו עצמה, אבל הוא תמיד נשאר במקום הקודם. לכן תמיד יש לנו התרבות של פרצופים ופרצופים זה על זה וזה על זה, כי אף אחד לא נאבד. "אין העדר ברוחני" זה נקרא. "באופן, שהגם שהז"ת עלו לאו"א למ"ן כנ"ל," ז"ת או אח"פ זה אותו דבר. "מ"מ נשארו ג"כ במקומם במדרגתם למטה כמקודם לכן."

אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה."

זאת אומרת "אין העדר ברוחני" פועל גם כלפי העליון וגם כלפי התחתון. גם בעלייה, גם בירידה, תמיד יש לנו כל הזמן, כל הזמן התרבות המצבים, והם ממש מתאספים זה על זה וזה על זה, וכך זה מתגלגל לגמר התיקון.

אות צ"ח

"ומכאן תבין סוד ספירת הדעת, שנתחדש בעולם הנקודים. כי בכל פרצופי א"ק עד הנקודים, אין שם כי אם ע"ס כח"ב זו"ן, ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת הדעת, ואנו חושבים כחב"ד זו"ן, והענין הוא כי כבר נתבאר לעיל באות ע"ט, שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק, אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש, ע"ש. ותדע, שספירת הדעת נמשך מעלית מ"ן דזו"ן אל או"א. כי נתבאר, שזו"ן שעלו שם למ"ן לחו"ב, המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו"א פב"פ, והזו"ן האלו הנשארים באו"א, נקראים ספירת הדעת. וע"כ יש עתה לחו"ב ספירת הדעת המקיים ומעמיד אותם בזווג פב"פ, שהם הזו"ן שעלו שמה למ"ן, ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו"ן למקומם. וע"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"ס בשמות כחב"ד זו"ן, אבל בפרצופי א"ק, שמקודם עולם הנקודים שעוד לא היה שם ענין עלית מ"ן, ע"כ לא היתה שם ספירת הדעת. גם תדע שספירת הדעת מכונה תמיד בשם ה' חסדים וה' גבורות. כי הז"א הנשאר שם הוא בחינת ה"ח, והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה"ג".

יש כאן הרבה דברים אבל לא נורא, אתם תראו. העיקרון הוא אותו עיקרון, שהחיסרון עולה לבינה ומחייב אותה להזדווג עם החכמה כדי להמשיך למטה אור החכמה. אם הילד פונה לאימא, כך לפי הסדר אנחנו רואים גם ברוחניות, הילד פונה לאימא, אימא פונה לאבא, אבא מביא לאימא, אמא מביאה לילד. ככה זה קורה. וכך כל השרשרת הזאת היא נקראת "העלאת מ"ן" ו"ירידת מ"ד". והבקשה של הילד בתוך האימא, שהיא מחייבת את האימא לפנות לאבא, הבקשה הזאת, החיסרון הזה הוא נקרא "דעת".

לכן אם אנחנו אומרים כחב"ד זו"ן, זה לא שיש לנו עוד ספירה אחת, זה רק רמז לזה שבפרצוף יש העלאת מ"ן ממלכות לבינה.

אות ק'

"ואין להקשות הרי איתא בספר יצירה, שהע"ס, הן עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. ולפי האמור שבעולם הנקודים נתחדש ספירת הדעת הרי יש אחד עשר ספירות: כחב"ד זו"ן. והתשובה היא, שאין זה הוספה של כלום על הע"ס, כי נתבאר, שספירת הדעת היא הזו"ן שעלו למ"ן ונשארו שם, וא"כ אין כאן הוספה אלא שיש ב' בחינות זו"ן: הא' הם הזו"ן שבמקומם למטה, שהם בחינת גוף, והב' הם הזו"ן שנשארו בראש באו"א, מטעם שכבר היו שם בעת עלית מ"ן ואין העדר ברוחני, הרי שאין כאן שום הוספה על הע"ס, כי סוף סוף אין כאן אלא ע"ס כח"ב זו"ן בלבד, ואם נשארו גם בחינת הזו"ן בראש באו"א, אין זה מוסיף כלום על בחינת הע"ס."

שאלה: מה זה אומר שהזו"ן נמצאים גם באבא ואימא וגם במקומם?

חיסרון. אתה מבקש משהו ממישהו, החיסרון שלך נשאר בו ואתה בינתיים עושה משהו אחר אבל הוא הולך ועובד עם החיסרון שלך, לפי החיסרון שלך משיג מה שאתה מבקש.

שאלה: יוצא שרגישות של התחתון תלויה בזה שהוא בעצמו חייב גם להיות קטן כלפי התחתון שלו. הוא לא יכול לקבל מהעליון בלי לתת.

אתה כבר רץ קצת קדימה. על מנת להשפיע לא יכול להיות אחרת, נכון. לכן הכול מתחיל מאיתנו. ואנחנו, מהעולם.

שאלה: בעשירייה, מי זה עליון, מי זה תחתון?

עשירייה יכולה להיות עליון, עשירייה יכולה להיות כלים סביבתיים שמהם אני מקבל התעוררות. זה תלוי איך אתם מסובבים את העשירייה.

שאלה: הגלגלתא עיניים דתחתון נמצא בדבקות עם אח"פ דעליון. הדבקות הזאת היא בחסדים בלבד?

אני לא יודע מה זה דבקות בחסדים. דבקות, בינתיים דבקות. לא נכנסים יותר פנימה ממה שלמדנו, ממה ששמענו.

שאלה: אפשר להגיד שעליית המ"ן לאבא ואמא יוצרים מין רשימו כזה שנשאר באופן קבוע בתוכם, ולכן הם מרגישים כל הזמן את החיסרון של התחתון וכל הזמן רוצים להשפיע לו?

כן.

תלמיד: זה מה שנקרא בתלמוד עשר הספירות זיווג ללא פסיק?

יש בזה משהו, כן, אתה צודק. יש בזה עוד דברים.

שאלה: בדוגמה של הילד וההורים, מה זה אומר שאין העדר ברוחניות?

שהוא יכול ללכת ולשחק במשהו אחר, אבל מה שהוא ביקש זה נשאר באבא ואמא.

שאלה: כשהוא מדבר פה על ספירת דעת זה כבר סוף פעולה?

ספירת דעת זה נקרא חיסרון שהתחתון מעלה לעליון, ככה זה נקרא, זו לא ספירה ממש.

תלמיד: זו התוצאה בעצם מכל הפעולה.

מפעולות זה תמיד תוצאה. זה חיסרון של התחתון בעליון.

שאלה: אם ג"ר זה ג' ראשונות, אז למה יש שם יותר, יש כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת. יש פה חמש ושליש.

כך זה נקרא. כתר, חכמה וג"ר דבינה, ג'.

תלמיד: אבל ג"ר זה ג' ראשונות.

כתר, חכמה וג"ר דבינה. שלושה.

שאלה: מה זה עליית מ"ן?

העלאת חיסרון. העלאת הבקשה.

תלמיד: אבל אמרת שהתחתון יכול לעלות לעליון רק אחרי שכבר יש לו את הגדלות של העליון.

העלאת מ"ן זו לא עלייה. מ"ן עולה, לא התחתון עולה.

תלמיד: הוא כותב פה "עליה הזו של הז"ת לאו"א" וכן הלאה. אז זו כן עלייה או לא עלייה?

חיסרון. זה העלאת חיסרון. עדיין מבקשים כוחות, וכשיקבלו כוח, יהיה להם כוח לעלות.

תלמיד: אמרת שהעלייה קורית רק כשיש כבר את הגדלות של העליון בתחתון. אם יש כבר את הגדלות, למה יש חיסרון? איזה חיסרון?

אבל בשביל מה גדלות? איך הוא מרגיש את הגדלות? הוא מרגיש את הגדלות כדי לבקש מהעליון. אחרת מהקטן הוא לא יכול לבקש.

תלמיד: אתה יכול בבקשה לתאר את כל סדר הפעולות? אמרת קודם שהתחתון מרגיש שיש עליון שמתחבא בו כאילו, א-ל מסתתר.

התחתון לא מרגיש את העליון. מזה מתחילים. העליון מתחיל לעורר את התחתון על ידי כל מיני בעיות וצרות. התחתון מתחיל להתעורר, לבקש ולחפש מה יכולה להיות הסיבה שרע לו. דרך זה הוא מתחיל להיכנס, להתקשר לעליון, שהעליון לא נמצא, לא נראה לעין, וגם להתקשר לסביבה שלו, לעשירייה. מתוך כל הדברים האלה מתחיל להצטבר בו רגש לעליון, אפילו שלא נמצא. הוא מפתח אליו יותר ויותר חיסרון, מאין ברירה, בעל מנת לקבל בינתיים, עד שמגיע למצבים יותר גדולים. המצבים האלה היותר גדולים הם מגיעים אליו בצורה שהוא כבר רוצה להשפיע. מלא לשמה לשמה. הוא מתחיל להעלות מ"ן והעליון בהתאם לזה מטפל בו.

תלמיד: מה גורם לקפיצה הזאת שמרצון לגלות את העליון כי רע לי, פתאום אני רוצה להשפיע?

משקיע את עצמו בתורה, מה שנקרא. בלימוד ובקבוצה.

תלמיד: זאת אומרת, גם פה מגיע אור שהופך את הרצון.

בלי זה לא יכול להיות שום דבר.

שאלה: בכל בעיה, דחייה, שאלות שבן אדם שואל בדרך, איפה פה אח"פ?

בזמן הדחייה העליון נסתר. עוד לפני שהתחתון מתחיל להיות בתרעומת כלפי העליון, העליון נסתר, הקדושה בורחת, כדי שלא יהיה פגם בעליון מצד התחתון. לא שהעליון מפחד מהתחתון, רוצה להישאר מכובד בעיני התחתון, אלא הוא לא רוצה שיהיה פגם בתחתון ולכן הוא מסתיר את עצמו. ברגע שאתה רוצה לקלל את הבורא, הבורא לפני זה כבר נסתר.

שאלה: איך אני מפעיל את האח"פ דעליון?

רק על ידי זה שאתה מעריך אותו.

שאלה: דובר כאן על עליית ז"ת לאבא לאימא בסעיף צ"ו. בכלל, הרבה סעיפים מדברים על זה. ואנחנו ראינו בשרטוט שהגלגלתא ועיניים דתחתון עולים לאח"פ דעליון. אז למה מדובר על עליית ז"ת?

ככה קוראים זה לזה.

תלמיד: אז מה בעצם עולה? מי מהם עולה? בהתחלה, איך שהתהליך מתחיל, מה הפעולה של העלייה?

אני לא יכול לענות על השאלות שלכם. אתם לא יודעים עם מה אתם מתעסקים. זה ים של חומר. כל כך הרבה דברים. מה עולה? עולה חיסרון. להגיד לך כמה שתיים וחצי ספירות או חמש?

תלמיד: לא, אבל התחתון, באיזה כלים הוא נדבק בעליון? כי לפי השרטוט שראינו זה בגלגלתא ועיניים של התחתון.

גלגלתא עיניים של תחתון דבוקים באח"פ דעליון.

תלמיד: אז זאת העלייה?

זאת לא עלייה. זאת רק דבקות. הוא צריך להגיע לזה כדי להעלות חיסרון. כשהחיסרון עולה, העליון מתחיל להעלות את עצמו. התחתון בזמן שהעליון מעלה אותו צריך גם לשמור על זה שהוא כל הזמן נמצא בחיבור עם העליון. צריך כל הזמן להגדיל את הכלים דקבלה שלו לדבקות בעליון. מה שלא יהיה, אני רוצה להיות דבוק.

כשהעליון גומר את העלייה, הוא עושה זיווג דהכאה על חיסרון שלו וחיסרון של התחתון. אחר כך עושה זיווג דהכאה על חיסרון של התחתון, ואחר כך מוריד את התחתון למקומו וכן הלאה. בקיצור, זה סדר פעולות.

תלמיד: עכשיו גם מתואר, ירידה עד הזו"ן חזרה.

כן.

שאלה: למה צריך את הירידה אם הוא כבר עלה?

הוא צריך לבנות את עצמו במקומו. הוא סך הכול עלה כדי לקבל את הכוחות.

תלמיד: והוא יורד לצורך התחתון שלו?

ודאי. אין לו השפעה לעצמו. אף פרצוף לא קיים לעצמו.

תלמיד: אז איפה כל הדבר הזה נגמר? מה הסוף של כל זה?

הסוף של כל זה שהכול מסתובב ונגמר בבורא. מאיפה שיצא, לשם נכנס, חוזר.

שאלה: מה בסופו של דבר השתנה בכל המהלך הזה?

השתנה מכל מה שלמדנו היום שיש כלים דבינה, היא מחלקת לג"ר וז"ת. כלים דהשפעה וכלים דקבלה. וז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות יכולים להיות מצומצמים, כי הם כול הכלים דקבלה. וכתר, חכמה וג"ר דבינה, הם לא יכולים להיות מצומצמים, כי הם תמיד כלים דהשפעה.

ומלכות יכולה לעלות לבינה ולדרוש מבינה, נגיד שזה עשר ספירות שלימות. מלכות של עשר ספירות, מקבלת מלמטה מאיזה נשמות חיסרון, "תביאי לנו אור". אז מלכות עולה לבינה ואומרת "תביא לי אור". "למה"? "התחתונים מבקשים".

זאת אומרת, על מנת להשפיע? על מנת להשפיע. הבינה פונה לחכמה, חכמה פונה לכתר, מתחילים להביא אור. זאת אומרת, למלאות את הבינה, זעיר אנפין ומלכות. ואז התחתון מתמלא במה שמבקש. הם מורידים לו את זה והוא מתמלא. ככה זה עובד. זה נקרא "ספירת דעת", חיסרון של מלכות שעולה לבינה והוא עומד שם ודורש. אז זה לא דעת, זה לא ספירה, אלא כך זה נקרא "ספירת דעת". אנחנו משתמשים בסימון הזה כדי להדגיש שיש כאן חיסרון מצד המלכות שנמצא בבינה.

על קטנות, גדלות למדתם. כלים דהשפעה, כלים דקבלה שמתחלקים באמצע הבינה. על זה בנוי כל התיקון. כל התיקון הוא בנוי רק על זה. צמצום ב' וביטול צמצום ב'.

תלמיד: האור ע"ב ס"ג דא"ק הוא מגיע בעקבות המ"ן שמעלים או שהוא דווקא מעורר את מ"ן בתחתונים?

אור ע"ב ס"ג מגיע כשרוצים לבטל את הקטנות ולהגיע לגדלות. הוא מבטל את הפרסא.

תלמיד: מטעם העליון או מטעם התחתון?

על זה עוד נלמד.

תלמיד: זה משהו שקורה מצד המערכת או שזאת כבר פעולה?

זה יכול להיות מצד המערכת התחתונה ומצד המערכת העליונה. זה יכול להיות מהעליון, יכול להיות מתחתון. יש בזה אתערותא דלעילא ואתערותע דלתתא. אני לא יכול כאן [להרחיב], אתם יודעים, אני מפחד כי מכאן והלאה כבר זהו. זה העיקרון החשוב ביותר, צמצום ב', ספירת דעת, אח"פ דעליה, כל התיקונים הם רק בזה. עכשיו אנחנו רק צריכים ללמוד שבירה והתיקון שלה, וזה על ידי מה שעכשיו למדנו.

(סוף השיעור)

---

1. "למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?" (בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות א')↩