015_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/JuyGgHZ3?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', אות מ"ז

אז צריכים להתחיל אות מ"ז.

נתחיל דף ש"מ, אות מז) ועתה הבחינה הב' היא פשוטה. מה זה בחינה ב'? הוא לא אומר. כי עתה חזר להיות מטי בכתר, ואז לא מטי בחכמה ובינה וחסד, ומטי בגבורה, ולא מטי בת"ת ומטי בנצח, ולא מטי בהוד ומטי ביסוד, ולא מטי במלכות. ואחר כך חוזר כמתחלה.

עוד הפעם. הוא מבאר, הבחינה ב'. למדנו, בחינה ב', בחינה ראשונה למדנו, הוא מכנה ע"ב דא"ק, ובחינה ב' הוא מכנה ס"ג דא"ק. אז, מתחיל כאן לדבר מס"ג דא"ק, שהבחינה ב', של מי? של התפשטות א'. מה התפשטות א'? פרצוף גלגלתא, שנסתלק האור, היה בחינה אחת שמילא אותו, שנקרא ע"ב. רק הארה של בחינה ב' מילוי דמילוי, שמילא את מי? לפרצוף גלגלתא.

היות שפרצוף גלגלתא נתמלא על ידי ב' פרצופים, ע"ב ס"ג. אז מדברים מפרצוף ס"ג, איך הסדר שלו? כי עתה חזר להיות מטי בכתר, שלומדים מטי בכתר, והוא הולך בדיוק על אותו הסדר, שלמדנו בפרצוף ע"ב.

דהיינו, ואז לא מטי בחכמה, אז כתר וחכמה, אין הפירוש אור הכתר ואור החכמה. כאן מדבר, מטי בכתר מטי בחכמה. לכל מדרגה מדרגה, אנו מבחינים שני אורות, אור החכמה ואור דחסדים.

אז הוא אומר, כ… מתי שמטי בכתר, אז אין אור החכמה בכל המדרגה. רק מה מאיר? אחוריים של כתר, ואחוריים נקרא חסדים. כאן הוא הפירוש, הוא כך.

נמצא לפי זה, לפי אותו הסדר, שחכמה בינה וחסד, שהם צריכים חכמה, אין. רק מה יש שם? אור חסדים. אז מטי בגבורה, שגבורה נקראת בחינת ו"ק של ראש דזעיר אנפין. ולא מטי בת"ת, שהוא ג"ר דתוך של זעיר אנפין, אין חכמה. וממילא מטי בנצח, שהוא ו"ק דתוך דזעיר אנפין. ולא מטי בהוד, שהוא ג"ר, שצריך חכמה בסוף דזעיר אנפין. ומטי ביסוד, אותו דבר, היינו חסדים. ולא מטי במלכות, שמלכות גם כן למדנו, צריך חכמה, ואחר כך חוזר כמתחלה. מה זה חוזר כמתחלה? ששוב נעשה לא מטי בכתר ושוב מטי בחכמה, אז כל המדרגות שצריכים חכמה מקבלים עכשיו חכמה.

נמצא אז, מטי בחכמה ובבינה ובחסד, ולא מטי בגבורה. שגבורה עולה לג"ר של הראש, שנקרא חסד. והשארית של הגבורה, שנשארה עכשיו בחינת פנים של חסד, מאירה לתפארת. אז התפארת, שיש לו חכמה, שהוא ג"ר דתוך, אז הו"ק דתוך, שנקרא נצח, מתחבר לתפארת. ואז השיריים של הנצח, שמבחינת פנים של תפארת נותנת להוד, אז יש כבר הוד, כבר יש חכמה בג"ר של הסוף. ואז היסוד, שהוא הו"ק של הסוף, מתחבר לג"ר שבסוף של הוד, והשארית שלו צריך לתת מלכות, הוא מדר... כן נותן למלכות.

זאת אומרת, מי עולה? למדנו בע"ב, שאור המלכות עלה, שם היה כך. וגם הו', שהיה ממתיק את המלכות, הו' של הה', גם כן עלה. והשיריים, שהוא הד' שבה', נותן למלכות. כך למדנו.

אות מח) והרי עתה כמה בחינות: הא', כי לעולם חשק אור התחתון להדבק בעליון, לכן, וכאשר הוי מטי ביסוד הוי לא מטי במלכות, מדוע? כי אז, למדנו כמו בע"ב. משמע מכאן, אור המלכות. וכאשר הוי מטי ביסוד הוי לא מטי במלכות, מתי זה היה? למדנו פשוט, כי אז אור המלכות עולה שם ביסוד, מחמת החשק. וכן בכל שאר הספירות, חוץ מן החסד עם הבינה, כי כאשר הוי לא מטי בבינה, אז הוי לא מטי בחסד, מדוע? וכאשר הוי מטי ביסוד הוי לא מטי במלכות, מדוע? כי אז אור המלכות עולה שם ביסוד, מדוע? מחמת החשק.

וכן בכל שאר הספירות, שמסתלק האור, עולה למעלה. לא מטי במלכות, אז אור המלכות עולה ליסוד. חוץ מן החסד עם הבינה, כי כאשר הוי לא מטי בבינה, אז הוי לא מטי בחסד, מה כן היה צריך להיות? נקרא ככה, אם לא מטי בחסד, אז החסד עולה לבינה.

כאן הוא אומר להפך, כי כאשר הוי לא מטי בבינה, אז בינה צריך לעלות, לאן? לחכמה, והשיריים שלה הייתה נותנת לחסד. לא היה כך, מדוע? מפני ב' מרחקים.

אלא, איך היה הסדר? כאשר הוי מטי בבינה אז הוי ג"כ מטי בחסד, מדוע? כי אין שוה אור החסד, כי אין שווה אור החסד לכל אור בינה. מה הוא אומר כאן? הוא אומר, וכשהוא מטי בבינה אז הוי ג"כ מטי בחסד, כי אין שוה אור חסד לכל אור בינה. אמנם אותו רגע לבד שיורד בינה במקומה, אז מוצא[ת] החסד במקומה, וברגע, יורד החסד למקומו וזה ענין, שהו"ק הם בפ"ע מדריגה א', ואינם יכולים להדבק בבינה, שהיא מג''ר,

מה כתוב כאן?