שיעור בוקר 01.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: זמן מתן תורה

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: זמן מתן תורה, לכבוד חג השבועות, כותרת "חג השבועות", קטע מס' 1.

חג השבועות

"הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא.

דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש, שהתורה מתלבש בנפש האדם, לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן תורה, דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל."

(הרב"ש. אגרת נ"ב)

תלמיד: מה זה אומר שהתורה מתלבש בלב של האדם?

שהאדם מרגיש שבימים האלו יש לו קשר עם הבורא לעומת כל יתר הימים, יתר הזמנים.

תלמיד: אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו רוצים כל הזמן להיות בקשר עם הבורא, לא לעזוב את הקשר הזה.

כן.

תלמיד: מה מיוחד בתקופה הזו שאנחנו צריכים להרגיש את הקשר עם הבורא?

כי זו תחילת הקשר, שעל ידי כל מיני פעולות אנחנו מגיעים למצב שיש לנו קשר עם הבורא. זה החג.

תלמיד: אמרת שצריך להרגיש את הקשר הזה. מה ההבדל בין להרגיש את הקשר הזה לבין לומר לעצמי שאני צריך את הקשר הזה? כי יש צורך, ויש להרגיש את הקשר הזה, שאתה רוצה להרגיש אותו יותר ויותר. מה ההבדל בעצם?

ההבדל הוא שבימים האלו הבורא מתקרב לעם שלו, וכולנו מרגישים שזה חג.

מי שלא מרגיש, כדאי לו לפתוח את הלב ולקבל את מה שאפשר להשיג בימים האלה, שהבורא נמצא בתוך העם.

תלמיד: איך אני יכול להרגיש שהבורא נמצא בתוך העם?

זאת באמת שאלה. כי זה שכתוב כך, יכול להיות שסתם כתוב, ואנחנו צריכים לבדוק האם זה כך, ומה חסר לנו בהכנה לחג השבועות, שאנחנו מרגישים אותו פחות או יותר.

תלמיד: איזו הכנה צריכה להיות חג השבועות?

הכנה לקבלת התורה, זה מה שאנחנו נלמד.

תלמיד: וכשהתורה מתגלה בלב האדם, מה קורה בו?

אז אדם מרגיש את התורה, שאפשר להרגיש אותה רק בלב, וכך אנחנו מקווים שיהיה.

תלמיד: ומה משתנה בו כשהתורה מתלבשת בלב שלו?

הוא מתחיל לקיים תורה מתוך זה שהיא התלבשה בו.

תלמיד: מה הכוונה "מקיים" תורה?

מקיים זה שרצון הבורא נכנס ללב האדם, והאדם מתוך אהבה ומתוך שמחה מקיים את זה.

תלמיד: מה הוא קיים לפני שהתורה התלבשה בלב שלו, האם הוא לא קיים את רצון הבורא?

הוא לא היה מקיים את התורה בצורה כזאת שהלב שלו מחייב אותו.

תלמיד: אז מה משתנה בלב האדם אחרי קבלת התורה?

שבלב האדם נמצאת תורה.

תלמיד: ואז הוא לא מרגיש את זה כחובה?

אם התורה לא נמצאת בלב, אז הוא לא מרגיש.

תלמיד: למה בימים האלו, דווקא בשבועות, הבורא מתקרב לעם שלו?

יש לזה כמה רמזים, אבל אנחנו לא יכולים להגיד באופן מוחלט למה זה קורה. יש אומרים שזה בגלל הספירה שעברנו, יש אומרים שזה מפני שהבורא מתגלה, אבל אלו סיבות כביכול.

תלמיד: ומי מתקרב למי, הבורא מתקרב אל העם או העם אל הבורא?

הבורא מתקרב לעם.

תלמיד: למה הבורא מתקרב לעם אם לפי חוק השתוות הצורה העם צריך להתאגד?

לא. העם עושה מה שהבורא מחייב אותו.

תלמיד: מה המאמץ שנדרש מאיתנו בימים האלה של שבועות כשהבורא מתקרב יותר?

אנחנו צריכים להיות בהכנה מוקדמת. בכל החגים מפסח עד שבועות אנחנו מכינים את עצמנו לקבלת התורה, ומחג השבועות אנחנו מוכנים לזה, וכך באים לחג.

תלמיד: האדם מחפש את הבורא, אז למה יש באמצע את התורה? מה היא מוסיפה, למה צריך לגלות את התורה בלב של האדם כדי להיות בקשר עם הבורא?

הלב של האדם זה רצון, מלכתחילה זה רצון אגואיסטי. אחר כך יש כל מיני מצבים שהאדם עובר וליבו משתנה. עד שמגיעים למצב שהלב מזדהה עם מה שהבורא דורש ממנו, ואז נקרא שהתורה מתלבשת בלב, בליבו של האדם.

תלמיד: אז לפני שהתורה מתלבשת בלב של האדם יש לו איזו תפיסה מה זה בורא, בעיקר שהוא רוצה לקבל משהו מהבורא, שמשהו חסר לו והוא רוצה להשיג ממנו.

כן.

תלמיד: מה התורה שמתלבשת בלב האדם מלמדת אותו אחרת לגבי היחס שצריך להיות לו לבורא? איך משתנה הקשר ביניהם מצד האדם?

הכלים של האדם, הרצון שלו, הנטיות שלו, הם כבר כאלו שמוכנים לקבל את צורת הלבוש שהתורה מתלבשת באדם.

תלמיד: עיקר הניסיון פה הוא להבין מה היחס שהתורה מקנה לאדם. מה הכלים שאני צריך לדרוש מהלימוד כדי שהתורה תתלבש, מה אני מצפה שיקרה בלב שלי?

התקרבות האדם לבורא גורמת לאדם שליבו ישתנה, וכתוצאה מזה הוא יעבור מצבים בהתקרבות לבורא עד שיזכה לקבלת התורה.

תלמיד: האדם יכול להבין מה לא בסדר בלב שלו, מה הוא צריך עכשיו לשנות בו?

כן.

תלמיד: איך הוא יכול להבין מה לא בסדר בו, כדי שתהיה לו כוונה טובה יותר להשיג את מה שהוא באמת צריך מהלימוד של התורה?

על ידי הפעולות של האדם ושל הבורא יש התקרבות האדם לבורא והם נעשים כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך לכוון את הכוונה בלב שלי יותר טוב כדי לקלוט את התקרבות הבורא לעם?

צריכים ללמוד מאמרים, בעיקר של הרב"ש, שמדבר קצת על צורת ההתקרבות, על המגמה, ואז אדם יכול לפתוח את עצמו יותר וסך הכול לזכות לקבלת התורה.

תלמיד: אתה מתכוון לכך שאדם יפתח את ליבו יותר לעשירייה שלו כדי לזכות דרכם למאור התורה?

כן.

תלמיד: מה מונע מהאדם לפתוח את הלב לחברים?

זה הטבע, כל התורה שאנחנו לומדים ורוצים למדוד על עצמנו היא סך הכול כדי שמאור התורה יתלבש בנו.

תלמיד: כשמאור התורה מתלבש באדם, הוא פתוח לחברים, לזולת? זה נהיה קל?

כן, על ידי זה הוא נעשה יותר קרוב לבורא.

תלמיד: כתוב בגמרא שכשהם התייצבו בתחתית ההר, אז הבורא אמר להם, אם תקבלו את התורה - מוטב, אם לא אז פה יהיה מקום קבורתכם.

כן.

תלמיד: מה גורם לאדם להגיע למצב כזה?

הם היו מוכנים לממש על עצמם כל אותם התנאים שהבורא היה דורש מהם.

תלמיד: הם היו מוכנים. אבל כאשר יש מעליהם כנראה איום, אם לא אז "מקום קבורתכם". מה גורם לאדם להרגיש כך, אם אנחנו לא מדברים על מכות חיצוניות?

הם הרגישו שיש לפניהם או מצב של דבקות בבורא, או מצב של פירוד. הם כבר הגיעו למצב שצריכים להחליט.

תלמיד: זה נראה כמו כפייה, כאילו לא לפי הרצון. ברור שאדם יבחר בדביקות ולא בקבורה, הוא לא רוצה להיקבר.

הוא גם קודם היה בפירוד, אחרת לא היה חג לפניו. אז בחר באחדות, בחיבור, ולכן אנחנו לפי זה קובעים את חג השבועות.

תלמיד: אתה מרגיש שאנחנו קרובים למצב הזה, שאנחנו עומדים בתחתית ההר?

תלוי איך אנחנו נקבל את זה. אם אנחנו נשתדל לקרוא ושהלב שלנו ישתנה מתוך מה שאנחנו קוראים, אז יכול להיות שסך הכול אנחנו כולנו נשתנה ונזכה.

תלמיד: בתורה זה מאור. האם יש הבדל בין כל מיני צורות משיכת המאור? נגיד אנחנו קוראים זוהר, אתה עושה יגיעה, מנסה מעל כל הסיפורים האלה להיכנס פנימה, יש תלמוד עשר הספירות, גם סוג אחר, יש שאלות ששואלים תלמידים. האם יש הבדל או שלא משנה מה, אני בא לשיעור, שעתיים ואני נמצא בתפילה, העיקר איך אני הכנתי את עצמי ולא משנה מה מתרחש שם, או שיש הבדל בין הצורות?

יש הבדל. אתה מגיע לקהל החברים שלך, שהם כולם מוכנים פחות או יותר לממש את החג, ולכן כך אנחנו גם מבצעים אותו.

תלמיד: אני רואה שאתה בוחר יותר בצורה של שאלות מתלמידים, פחות או יותר אותם האנשים שואלים. כנראה שאני צריך להתחבר לשאלה הזאת ולמשוך מאור. כנראה שלפחות בשנים האחרונות זו הצורה הכי טובה למשיכת מאור.

כן.

תלמיד: כי אנחנו לא קוראים זוהר או תע"ס, זאת אומרת זו צורה הכי טובה.

כן.

תלמיד: מהם הסימנים שאדם מוכן לקבלת התורה?

שהוא מוכן לפתוח את ליבו ולקבל בתוכו את כל המאור שמגיע לו מהתורה, ושהתורה תמלא את ליבו.

תלמיד: מה זה "לפתוח את ליבו"?

תורה נקרא אור. האדם צריך לפתוח את הלב שלו, שהאור הזה ייכנס וימלא את ליבו.

תלמיד: במה תלויה פתיחת הלב של האדם?

בתמיכה מהסביבה.

תלמיד: בני ברוך מוכנים לקבלת התורה?

כן.

תלמיד: מה זה להיות מוכן שהלב ישתנה, איך אני צריך להיות מוכן כל הזמן בשביל שהלב שלי ישתנה?

על ידי מספר פעולות אנחנו מגיעים למצב וקשר מאוד מיוחד בינינו לבורא. ולכן כך אנחנו גם חוגגים היום, זה יום מתן תורה.

תלמיד: אנחנו עוברים כל הזמן שינויים בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: מה זה להיות מוכן לקשר הזה, לשינויים האלה כל הזמן, מה אני צריך להגיד לעצמי כל רגע בבירורים הפנימיים שלי, שאני אהיה מוכן לשנות את הלב שלי עבור העשירייה, עבור החברים, מה זו ההכנה התמידית שאני צריך להיות שם?

הרצון לקבל שממלא את ליבי, הוא מוכן לקבל צורה כזאת שהלב בסך הכול ירגיש את נוכחות הבורא שממלא אותו. וזה מה שאדם מגלה שיש בליבו, הכנה כזאת, נכונות כזאת, ומבקש על זה.

נוכחות הבורא צריכה להיות פרטית מול הקשר עם החברים או אני צריך להרגיש את זה בקשר בינינו כל הזמן?

גם וגם. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו רוצים להיות ראויים ומקבלים את הבורא בתוך ההארה מלמעלה שנקראת "תורה" ומקווים שזה יקרה.

תלמיד: מורגש שהבורא מתקרב אלינו, ויש בי יראה גדולה לפספס את ההתקרבות הזאת. איך להשתמש נכון ביראה הזו עכשיו, במצב הנוכחי?

אנחנו עוד נלמד איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, את הלב, את הרצון, את המוח, ומה אנחנו צריכים לקבל לתוך הרצון שלנו, איזה צורת התגלות הבורא.

תלמיד: נתת לנו עצה לפנות זה לזה, לפנות לחברים, להיות מקושר לחברים.

רק להיות יותר ויותר מקושרים בינינו ושמהות הקשר מכוונת לבורא, לגילוי שלו.

תלמיד: החלק הראשון של המשוואה תורה תבלין זה "בראתי יצר הרע". האם בזה שאנחנו שואלים אנחנו מגלים את העביות הזאת? כי אני לא מצליח עדיין לחבר בין השאלות, לבין המקורות והיחס הנכון ביניהם.

תמשיך.

תלמיד: דיברת על הרגשת נוכחות הבורא באדם לבד והרגשת הנוכחות הבורא בעשירייה, מה ההבדל ביניהם?

נגיד במידת הגילוי הבורא.

תלמיד: מה זה אומר?

שיש מצב שאנחנו מרגישים בכללות איזה התקרבות לבורא

תלמיד: כשהאדם מרגיש את נוכחות הבורא, הוא מרגיש מה שנקרא, "טיפול אישי" של הבורא בו. וכשמדובר על הרגשת העשירייה, אז יותר מורגשת שמחה בעשירייה מהחיבור, או כשאנחנו עושים סעודה יחד, דברים כאלה?

גם. רק האדם צריך להרגיש את הצורך בגילוי הבורא אליו, והצורך הזה הוא שישמח אותו. זה מה שאנחנו רוצים לגלות קודם כל.

תלמיד: האם תהליך גילוי הבורא דרך הנברא הוא אותם ארבעת השלבים בין תפילת עני, תפילת משה, תפילת דויד, ושמחה וחזרה?

יכול להיות.

תלמיד: מה גורם האור כשהוא נכנס ללב האדם?

כל מהות הלב זה רצון, אז כשהאור נכנס לרצון הוא משנה את הרצון, הוא ממלא את הלב והוא כבר קובע איך הלב יגיב וישתנה.

תלמיד: כשהאור ממלא את הלב, הוא ממלא אותו בשמחה וביראה?

כן.

תלמיד: איזו תמיכה צריך לתת לחברים כדי שנוכל לפתוח את הלב?

מה שהיא מרגישה שחסר לחברים כדי שהם יגיעו לדרגת ההתפתחות כזאת שהם מתמלאים עם יחס הבורא אליהם.

תלמיד: מה קורה בזמן שבועות בין הבורא לבין עם ישראל, ובין עם ישראל לאומות העולם?

אפשר להגיד שמצד אחד זו התקרבות, כי הכול הוא קורה על ידי התגלות האור בתוך הכלים שמגיעים לחיבור ומצד אחר, זה שמגלים בחיבור בין כולם את המאור העליון, אז מתחילים להכיר את פעולות הבורא, מה הוא רוצה מאיתנו, מה בדיוק אנחנו צריכים לממש לפי תורתו וכך להתקרב לתיקונים.

תלמיד: מכל מה שדיברנו הדבר הכי חזק שעולה "ולא חסר לך כלום אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה' וללקט את כל האברים שהידלדלו בנשמתך". בימים אלה כחברים, איך אנחנו עושים את זה?

לבדוק שזה מה שחסר לנו, שהעיקר זה החיבור מעל כל ההפרעות למיניהן ואנחנו רוצים להיות בתוך החיבור המתגבר.

תלמיד: כשאנחנו באים ללמוד תורה ושומעים את המילים של המקובלים, מה שרב"ש כותב, בעל הסולם, מה שרב מדבר, איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי שהמילים שלכם יפרמטו אותנו כך שנהיה יותר מותאמים לאור העליון? מה ההכנה האופטימאלית להיות פתוחים לקבל את ההטבעה הזאת?

ההכנה היא בזה שאנחנו מוכנים לקבל את המאור המחזיר למוטב ורוצים שזה יקרה, וצריכים לעשות פעולות לקראת זה, כי הם מעוררים מקורות עליונים של האור. וכך עד כמה שאנחנו נתחבר בינינו ונרצה שזה יקרה לנו, בנו, נצליח.

תלמיד: מה זה אומר "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי"¹? מה זה אומר כל הזמן להיות בתוך התורה?

שהרצונות, המחשבות, הפעולות של האדם הם יהיו אך ורק כדי להתקרב לתורה.

תלמיד: האם התנאי הזה להיות בכוונה נכונה זה תמיד להיות שמח במה שיש לך? אני חושב שאם כולנו נהיה שמחים תמיד בכל מה שיש לנו, אז כולם יפתחו את הלב ויהיו מוכנים להתקרב לבורא.

זה אחד מהתנאים חשובים.

תלמיד: אז אנחנו צריכים כל הזמן להגיד תודה על העבר, על מה שעשית איתנו, ולהיות שמחים במה שיש לנו וזה כבר מזרז את התהליך?

כן.

תלמיד: איך אדם עובר את הפחד, את המחסום, עוזב את השליטה על הלב שלו, ומעביר אותה לבורא?

הוא מגיע לכזה מצב שהוא מרגיש שאין לו לא במוח, ולא בלב כאלה כוחות שאיתם הוא יכול לנהל את ההתקרבות שלו לבורא. פשוט אין לו ברירה, מצד אחד הוא חושב שזה מה שעומד לפניו, ומצד שני לא נשאר לו כלום, אלא לקיים את מה שהבורא רוצה ממנו.

תלמיד: ומהרגע הזה מה הביטחון שלו, במה הוא בוטח?

הביטחון שלו, שהוא נמצא בין החברים, וכולם מבינים שהם צריכים לעשות איזה פעולות חיבור, פעולות השפעה, וככה הם מתקדמים.

תלמיד: מה ההבדל בין התלבשות התורה בלב האדם, לבין התלבשות הבורא בלב?

אני לא חושב שיש הבדל.

תלמיד: כשהתורה מתלבשת האדם עדיין לא תמיד מרגיש שהוא עומד מול הבורא, התורה זה אור שממלא את הכלים שלו, אבל הבורא זה משהו מעבר לזה. כשאנחנו אומרים שהבורא מתגלה לאדם, זה לא אותו דבר כמו התלבשות התורה בלב שלו, יש ביניהם פער.

כן.

תלמיד: איך מצמצמים את הפער בין התלבשות התורה בלב שלו, לבין שהוא מרגיש שהוא עומד עכשיו מול הבורא?

אני חושב שזה על ידי ההתקשרות שיש בין האדם לבורא.

תלמיד: מה הוא צריך להוסיף להתלבשות האור בכלים שלו, כדי שעכשיו זה יהיה באמת גילוי הבורא עבורו, התקשרות לבורא? ואפילו יותר מזה, שזה יהיה משותף לנו כקבוצה?

אנחנו לומדים את אותם חומרים, מקשיבים לשאלות, ותשובות, עושים כל מיני פעולות, וזה צריך להיות כאמצעי להתקרבות בינינו.

תלמיד: אז כדי שזה יקרה לנו, כי כל הקטעים של שבועות מדברים על זה שהעם ניצב כלפי הבורא, זה מעמד מיוחד.

כן.

תלמיד: אז על מה אנחנו צריכים לשים דגש, שאנחנו באמת נרגיש שאנחנו עומדים מול הבורא? מה עוד להוסיף בעבודה הפנימית שלנו, במשהו כדי שיהיה גילוי שלו בקבוצה?

אתם צריכים לחפש מה עוד מהכלים של המוח והלב אתם יכולים להפנות לקשר עם הבורא? לקשר קבוע, בכל מיני מצבים, וכן הלאה.

תלמידה: אם אדם מרגיש שהוא עוד לא מוכן שהאור יכנס לליבו, כי הוא מפחד מהגילוי, איך עליו להכין את עצמו, ולא לפחד?

על ידי חיבור עם החברים.

תלמידה: איך מתבטאת פתיחת הלב שלנו?

בזה שאני מגלה בשאלות עומק חדש, וכך אני מתקרב.

תלמיד: האם כדי לקבל את הכוח של חג שבועות נדרש מאיתנו מאמץ גדול יותר בחיבור?

ודאי, זו כל מהות החג. לכן כל מהות החג מתגלה בתוך התקשרויות, פעולות, ואמצעים מיוחדים.

תלמיד: הקשר בינינו, והקשר בינינו לבורא, שניהם תלויים בשמירה שלנו על התורה?

ודאי שכך אפשר להגיד.

תלמיד: אנחנו צריכים יותר להתקרב לזה, למה זה עבורנו לשמור על התורה?

אנחנו צריכים להיות מוכנים בכלים שלנו לשמירת התורה.

תלמיד: מתן תורה מגיע לאדם יחד עם אהבת החברים?

זה לא תמיד מגיע יחד, אבל זה יכול להיות כסיבה.

תלמיד: האם צער וכאב זה כלי יעיל לפתוח את הלב?

זה לא מספיק, צריכה להיות פתיחת הלב שמתגלה על ידי שמחה, על ידי התרחבות הכלים. וכך כל אדם יכול להתקבל, ולהיות נוכח בחג.

תלמיד: זאת אומרת, שהשמחה היא כלי אפילו יותר חזק ממשהו שכואב לאדם, לזה צריך לשאוף?

כן.

תלמיד: אני מרגיש שאצלי קיים פער גדול בין מה שנמצא בלב שלי, לבין המילים שיוצאות. יש בלב שלי משהו, איך שאני פותח את הפה, יש פער עצום, ואותו דבר גם בשאלות. הייתי רוצה לשאול הרבה יותר מהלב, ותמיד יש פער. איך מצמצמים את הפער, מה העצה שהאדם ידבר מהלב, ילמד לפתוח את הלב?

שיבקש, כאן הכול תלוי בתפילה, בבקשה, שתתקבל תפילתו.

תלמיד: אז זה מחזיר אותי שוב לתפילה, אם לא כואב לאדם, אם לא מפריע לו משהו, איך הוא יגיע לתפילה? צריך שיהיה לו איזהו מנוע שידחוף אותו להתפלל, אפילו שירצה לפתוח את הלב, צריך פה משהו שיניע את האדם.

כן.

תלמיד: אז נניח אם הייתי רוצה לשאול שאלה או לדבר עם החברים מתוך שמחה, כי המלצת שזה יותר חזק מכאב. איך עושים את זה, איך למצוא את השמחה הזו? לא שאני אדם עצוב, אבל באמת השמחה הזו נשמעת, ומרגישה כשמחה אחרת.

כל אחד ואחד נמצא בגילויי שמחה ועצבות מיוחדים, אישיים, ולכן זו בעיה. זו בעיה להגיד שזה מתאים לאדם אחד, ולא מתאים לשני.

תלמיד: אם עכשיו אני מרגיש שמחה, אני נמצא בעלייה, בהתרגשות, איך אני מעביר את זה לחברים, ומה אני מעביר לחברים?

קודם כל אם אתה מרגיש שמחה, והשמחה הזאת יכולה להתאים גם לחברים שלך, אז אתה פועל עליהם דרך השדות, וככה תתקדם.

תלמיד: מה הצורך בכל העניינים הגשמיים בחיים שלנו, למה אנחנו לא חיים רק בתוך התורה כל הזמן?

תגלה את כל הקשר שיש לבורא עם הנבראים, ובין הנבראים לבורא, ואתה תראה שמהקשר הזה באה אלינו חובתנו להיות מחוברים, להיות קובעים, וכן הלאה. כך אנחנו צריכים להיות מקושרים, כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איפה אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים להיות כאיש אחד בלב אחד?

לא יודע, תשאלו.

תלמיד: אז זאת בעיה גדולה מאוד.

כנראה. אני לא יודע, אבל זה התנאי שאתם הופכים להיות כולכם כמו נברא אחד.

תלמיד: זה בדיוק מה שאנחנו גם לא רואים במציאות, כי כאילו כל חלק של הכלי, כל חבר שואל מתוך המקום שלו וזה הכול נכון, אבל זה לא הולך לכיוון של איש אחד בלב אחד. כל אחד מתפתח ונגיד שכל אחד יהיה מקובל, אבל מה זה אומר שהוא יהיה מחובר עם כולם? לא, כל אחד מתפתח בדרכו שלו, איפה יש פה איש אחד בלב אחד. זה גם כתוב אבל אני לא מבין איפה זה קורה, מתי זה קורה, אפשר לראות את זה בכלל?

לא, זה כתוב על המצב שכל הנבראים יכולים לחבר את עצמם בתנאי של כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אז אני שואל, איפה בהתפתחות שלנו יש חיבור?

בסוף.

תלמיד: מה זה בסוף?

בסוף ההתפתחות.

תלמיד: אם בסוף ההתפתחות, אז מה הדרישה עכשיו להתחבר?

תתחיל, יהיה לך ברור מה אתה עושה.

תלמיד: אנחנו לומדים כל חלק איך להתקשר עם הבורא לעשות עבודה רוחנית. אני שואל איפה בעבודה הזאת יש חיבור עם עוד חלק נוסף, איפה פה הדרישה להתחבר? בהתפתחות אנחנו שואלים איך להצדיק את הבורא, איפה התורה תתלבש בי, ואני לא רואה שיש פה עבודה על חיבור בצורה מהותית. אני לא יודע מה מתלבש עכשיו בחבר הזה, ובחבר הזה, אני לא יודע מה הוא יחשוב, לא יודע איזה השגה יש לו. אבל אתה אומר שזה בסוף, אז אני לא מבין מה לעשות עכשיו?

אני לא אמרתי שהחיבור מגיע בסוף. זה מגיע לאט לאט בכל פעולה יש משהו מפעולות החיבור הכללית.

תלמיד: אז למה לצפות עכשיו כשאנחנו חוגגים את התורה, באיזו הכוונה?

עכשיו אתם צריכים לצפות שתהיה ביניכם נטייה לקשר הדדי ומכולכם לבורא.

תלמיד: אם לא יהיה חיבור יהיה פירוד, לא יכול להיות משהו באמצע, או שמתפתחים לחיבור או מתפתחים לפירוד. איך עושים שההתפתחות תהיה במדויק לחיבור ולא לפירוד.

כן.

תלמיד: בגלל זה אני שואל את השאלה הזאת. זאת אומרת יש תורה ויש כל המקורות, אבל שההתפתחות תהיה לחיבור בלבד ולא למשהו אחר, כי אחרת זה יהיה התפתחות לפירוד, כי תמיד תהיה התפתחות. איך להקפיד על זה?

על ידי שאתה דורש חיבור עם כל החברים.

תלמיד: ממי אני דורש?

מהבורא.

תלמיד: זה מספיק?

כן, מכוח העליון.

תלמיד: אפשר להגיד שהחיבור שלנו כרגע יכול להיות רק בכוונה שאנחנו רוצים להשפיע אחד לשני?

אתם צריכים להרגיש עצמכם, נגיד כאן כשיושבים ארבע מאות איש, אתם מחויבים להתחבר ביניכם כאיש אחד בלב אחד?

תלמיד: אנחנו רוצים. הקונפליקט הוא, שמצד אחד כן רוצים להתחבר ולהשפיע אחד לשני, מצד שני יש רצון לקבל שמפריע לעשות את זה. אז ברצון לקבל אי אפשר להתחבר, אז השאלה אם כרגע במצב שלנו אנחנו יכולים להתחבר רק בכוונה, רק בזה שאנחנו בנטייה אחד כלפי השני?

מה רע בזה?

תלמיד: זה לא רע, אבל אז השאלה אם רק שם אנחנו יכולים להתחבר. ומה זה נקרא קבלת התורה, שמעתי שאמרת שקבלת התורה זה ברצון.

ככל שהרצון שלי יזדהה עם הרצונות האחרים של החברים, לפי זה אנחנו נהיה קרובים ונוכל לחבר.

תלמיד: אבל מה יש ברצון שלי, אני מרגיש שהרצון שלי כרגע לא יכול לעשות את הדבר הזה, את הפעולה הזאת, אז מה זה כוונה?

כוונה זה מה שאדם מתכוון בפעולה שלו.

תלמיד: אם אני רוצה להשפיע לחבר ולא לקבל ממנו כלום, והחבר רוצה להשפיע לי ולא לקבל ממני כלום, אנחנו יכולים להתחבר ככה?

אתה רוצה רק להשפיע לו ולא לקבל כלום?

תלמיד: כן, וגם הוא ככה כלפיי.

אז אתם לגמרי נפרדים, אין דבר כזה שאחד לא רוצה לקבל מהשני כלום, זה יכול להיות אבל אתם אז מנותקים זה מזה.

תלמיד: אז איפה אנחנו מתחברים?

אתם לא מתחברים כי אתם לא רוצים להתחבר.

תלמיד: מאיפה יגיע לנו הרצון הזה?

כמו שדיברת מתחילת השיעור, אתה רוצה להיות קשור לחברים, ולכן אתה מגיע אליהם, מגלה שבין הפעולות שלהם יש כאלו שהם רוצים להתקרב ביניהם בפעולותיהם וזה מה שאתה מבקש גם לבצע.

תלמיד: יש עבודת האור ועבודה בכלי, להיות מתאים לקבל את האור. בפסח קיבלנו תוצאות מהעבודה שלנו ואז אנחנו ממשיכים בהכנה על מנת לקבל את אור השבועות. איפה הגבול בין תוצאה מהאור וההכנה בכלי, איפה המעבר בין התוצאה וההכנה?

מאיפה זה בא?

תלמיד: בין התוצאה הקודמת וההכנה למה שבדרך.

כן. מאיפה זה בא?

תלמיד: איפה הגבול, איפה המעבר?

זה מגיע מלמעלה.

תלמיד: האם למטה יש החלטה בינינו?

בכל דקה יש בינינו הרבה מאוד פעולות שעושה האור, ולכן אנחנו מצפים לפעולות האלה שלו שהם יורגשו בנו כחיבורים בינינו, כאיש אחד בלב אחד, וכן הלאה.

תלמיד: כשאנחנו מקבלים אור, כמו אור של חג זה מרגש, וברור בגלל שזה מגיע מהבורא, אבל זה מגיע מתוכנו מהייאוש והרצון להתקדם עוד ועוד. באיזו מידה להחזיק את השמחה, וכמה להחזיק מהייאוש?

ברור להחזיק בשמחה במאה אחוז, ובאפס אחוז להחזיק מהייאוש.

תלמיד: מאיפה יבוא הכוח לבקש שיהיה מקום לבורא אם לא נחזיק אפס אחוז מהייאוש.

אני לא מבין בדיוק את השאלה, אבל אני חושב שמה שאנחנו צריכים זה לקוות שבכל יום ויום הבורא יפרש את ההתנהגות שלנו, בינינו, כתפילה, ולכן אנחנו נשתנה מיום ליום.

תלמיד: אני מקווה שנדע איך לבנות תפילה נכונה, שלמה. שמענו משהו בשיחה בחלק הראשון על תפילה אמיתית, ואנחנו צריכים להיות בהודיה על כל מה שהבורא נתן עד עכשיו, ובטח גם להיות בשמחה והודיה על מה שעוד יבוא, בגלל שזה מהבורא. אבל בינתיים יש את ההווה, ועלינו למלא את זה עם חיסרון, עם המקום שהבורא ימלא, אני שמח שקיבלנו את כל מה שקיבלנו, ואני שמח מאוד שהבורא יתקן הכול והכול יהיה שלם שוב, אבל יש אור, ואני גם עם ייאוש. עדיין יש חיסרון, יש חור, משהו שצריך למלא. כמה מזה להכניס לתוך התפילה? האם להתחיל עם הודיה ואז החיסרון ושוב אמונה והודיה, או שיש שלבים?

יש שלבים ואנחנו צריכים להשתדל לעבור ביניהם, אחד, שני, שלישי וכן הלאה ולראות מה אנחנו רוכשים, איזה כלים, זה מה שחשוב.

תלמיד: זה לפי מה שהבורא נותן?

כן.

תלמיד: זה מדידה של מה שקיבלנו ומכוונים למה שאנחנו רוצים לקבל?

כן.

תלמיד: שמעתי את התשובה שלך שכל ארבע מאות החברים פה צריכים להתחבר כאיש אחד בלב אחד, ויש לנו עוד יום אחד לכנס שיתקיים מחר של חג שבועות. האם זה אומר שבכל עשירייה אנחנו צריכים להשתוקק להרגיש עם כל בני ברוך כלי שלם?

לא.

תלמיד: אז מה הכוונה שכל הארבע מאות איש פה ירגישו איש אחד בלב אחד?

שכל אחד מתוך הרצון שהוא מרגיש, מכוון את עצמו, זאת אומרת את הרצון שבו, לקשר עם הבורא.

תלמיד: ואיך זה נכנס לקשר בינינו, כלומר אנחנו צריכים להרגיש לב אחד, רצון אחד, שהבורא יכול להיכנס, למלא, ונרגיש שאנחנו יחד איתו. ואז כל אחד משתוקק להיות בקשר עם הבורא וזה יעשה אותנו לב אחד?

כן.

תלמיד: ההורה מסתכל כל הזמן על הילד שלו ורואה מה מתאים לו לפי ההתפתחות שלו, ולצורך הדוגמה, הוא לא יקנה לו אופניים לפני שהוא ילמד ללכת. אנחנו אומרים שבאור אין שינוי והכול תלוי בעבודה שלנו במידה בה אנו מכינים את עצמנו לקבל את האור, כי אנחנו מיצרים בינינו קשר של השפעה, חיבור, אהבה וכן הלאה, ובינינו לבין האור יש גם דרגת ביניים כמו הורה, כמו מורה, שכביכול פותח את הברז לכמות האור שאנחנו מסוגלים לקבל.

איזה סימן הבורא צריך לקבל מאיתנו לכך שהוא יכול לפתוח את הברז עוד קצת?

שאנחנו מרוצים מעד כמה הוא מנהל אותנו.

תלמיד: מתי אפשר לתת הרגשה לעליון שאנחנו כביכול מוכנים לעוד קצת אור?

זה לפי הנכונות שלנו. תאר לעצמך את העליון, במה אתה יכול לעורר אותו לפתוח לך יותר את הברז.

תלמיד: יש עבודה שצריכים לעשות ביחד, אמנם כל אחד עושה עבודה אבל יש כאילו עבודה שצריכים לעשות ביחד, שמשהו צריך יהיה לעבור בחברה כדי שתיווצר הרגשה שכאילו אנחנו מוכנים. יש הרבה שאלות וספקות והדרך לא ברורה, וזה בסדר, זה חלק מהחיים אבל צריכה להיות איזו התרוממות, כמו הודעה לעליון ש"אנחנו מוכנים לעוד קצת אור". איך זה צריך לבוא לידי ביטוי בחברה?

אתה צריך להרגיש בחברה שיש לך הזדמנות להעלות את החיסרון שלך ולקבל מלמעלה תשובה אל החיסרון.

תלמיד: הזדמנות.

כן.

קריין: מתוך קטעים נבחרים מהמקורות "זמן מתן תורה", קטע מס' 9.

"מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני."

("זוהר לעם". "קדושים", מאמר "אסור להסתכל במקום שהקב"ה מואס", סעיף 80)

(סוף השיעור)

---

1. מסכת אבות, א', משנה ט"ו↩