שיעור צהריים 28.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1630

מאמר 56, "שאלות בעבודה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1630, מאמר 56, "שאלות בעבודה".

שאלות בעבודה

"מדוע על עבודה גשמית, לאחר שנה שלמה שהוא עובד, אין האדם שואל לעצמו מה הרווחתי בשנה זאת. וברוחניות, האדם כן שואל, מה הרויח בשנה זאת שחלפה. האם השאלה מה שהרויח באה מצד הקדושה או מצד הסטרא אחרא.

ידוע שעולם הזה נקרא עולם השקר. לכן על שקר לא שייך לומר מה הוא הרויח, כלומר, שיגיד שהיה כדאי עבודה זו. מה שאין כן ברוחניות שהיא אמת, כל פעם באה שאלה מצד הקדושה, לעורר אותו שידע מה שירוויח, בכדי לתקן.

רואים אנו, שאם אדם עשה איזה עסק שכוונתו להרויח ממנו, כלומר מה שהוא צריך להרוויח מהעסק, הוא כן עושה חשבון. ואם לא משתלם, הוא מחליף את העסק לעסק אחר, היות שהרווחים שהוא רוצה עומדים לנגד עיניו. ובזה הוא לא מרמה את עצמו, היינו אם זה השכר שהוא רוצה, היינו כסף או כבוד, על זה האדם מודד עצמו.

מה שאין כן כל כללות החיים הגשמיים שמותרים, שבאופן כללי, כל התענוגים הם בחינת שקר, לכן אין לשאול מה יש לו מזה שהרויח כסף או כבוד, היות שזה ניתן לכתחילה שיהיה שקר. אלא שזה נקרא "שקר המועיל", כלומר מטרם שהאדם מסוגל ללכת בדרך הרוחניות, מאין יקח חיים, לכן נותנים לו חיים הנקרא "שקר"."

שאלה: יוצא שכל מטרת החיים שלנו היא לגלות את אהבת הבורא, וזה כל השכר שלנו?

כן.

שאלה: כשאנחנו מתקרבים מהחיים המזויפים האלו להשפעה, האגו תמיד יתנגד או שנצליח לשלוט בו?

לא, האגו תמיד יתנגד אבל אנחנו צריכים להביא את זה בחשבון, ועל אף שהאגו יתנגד, דווקא על ידי זה אנחנו יכולים לעלות והרווח שלנו יהיה עוד יותר גדול.

שאלה: איך אנחנו יודעים מה זו גשמיות ומה זו רוחניות?

רוחניות זה נקרא לטובת הבורא, וגשמיות זה נקרא לטובת האדם.

תלמידה: ואיך האדם יכול לדעת?

איך את יכולה לדעת? תבדקי למה את מתכוונת.

תלמידה: אבל זה יכול להיות גם שקר, אני יכולה להגיד, הבורא רוצה לתת לנו טוב, אז תיתן לנו טוב.

לא, אל תתחילי לסובב את הדברים. פשוט לטובת מי את מתכוונת, לטובת הבורא או לטובת עצמך.

תלמידה: מי זה הבורא, זה החברות שלי בקבוצה?

דרכן, כן.

שאלה: לגבי תענוגים שהם שקר. לפעמים כשאנחנו קוראים טקסטים שלנו אנחנו מרגישים התפעלות, סוג של תענוג, האם זה גם סוג של שקר?

יכול להיות.

תלמיד: יש דרך לברר?

על ידי החיבור בינינו.

שאלה: לפני שאדם שואל שאלה או העשירייה שואלת, האם אנחנו יכולים לעשות בדיקה אם זה מצד הקליפה או הקדושה והאם צריך לשנות את השאלה?

תבדקו.

תלמיד: יש סימנים אם זה מתוך הדעת או למעלה מהדעת?

על מנת לקבל זה נקרא קליפה, על מנת להשפיע זה נקרא קדושה.

תלמיד: אם אדם שואל פעם בשנה כמו שהוא כותב כלפי רוחניות, אם הרווחת יותר חיסרון, יותר רצון לתכונת ההשפעה, אולי זו שאלה לא מצד הקדושה? איך אדם בודק את עצמו אם זה אמת ולא שקר?

שיבדוק.

שאלה: אני משתמשת בתענוג הגשמי כי אני חייבת את זה בשביל החיים ובשביל להתקדם בדרך, איך לוודא שזה לא יסיט אותי מהמטרה?

צריך לשאול, לטובת מי אני עושה. אם זה לטובת הבורא אז ברור שזה אמת, ואם זה לטובתי אז ברור שזה שקר.

שאלה: אני לא יודעת אם הרגשתי או לא הרגשתי מה זה חיבור, אבל בטוח הרגשתי חיסרון לחיבור בלב, זו הרגשת מרירות כזאת שהוא לא קיים, על אף שבחיצוניות נראה שיש. מה אני יכולה להוסיף בעבודה הפרטית שלי כדי לפתח את הרגישות בחברות ולהשתתף בחיבור אמיתי?

תגבירי בך את הרגישות ותפני אליהן דרך ההרגשה הזאת ואז תראי עד כמה הן מגיבות לזה ויתקרבו אליך ואת תתקרבי אליהן, ואחר כך בהתקרבות שלכן אתן צריכות להרגיש את הבורא.

שאלה: נאמר כאן שמטרם שלאדם יש אפשרות להתקדם בדרך הרוחנית ניתנו לו חיים של שקר, וזה כמו שלב שעוברים כל בני האדם בחייהם. אותם אנשים זקנים שכבר עברו דרך כל הרצונות בעולם שלנו, יעידו שהכול שקר, שהם לא זוכרים. כסף, נשים, כבוד, הכול נראה חסר תועלת, כאילו עברו את החיים לחינם. מה נשאר בסוף לאדם כזה שלא עבר דרך הרוחניות אבל הוא מבין שהחיים שלו שקריים? משהו מחזיק אותו?

פחד. רק הפחד.

תלמיד: הכוונה היא שהוא אומר, בכל זאת יש לי ילדים, המשכיות. האם הפחד מלמות מחזיק אותו?

כן. עד שגם זה עובר, הוא שומט ידיו וחסר כוח מסתכל על החיים, מתי כל זה כבר ייגמר.

שאלה: האם ניתן להשתמש בהפצה בדוגמה הזאת שאם שואלים את הזקנים, אף אחד מהם לא נזכר בשמחות ובתענוגי החיים, לכן כדאי לזרז את הדרך לרוחניות?

לא, לא בצורה כזאת. אסור לך לדחוף את האדם לתוך החיסרון. אסור.

שאלה: יוצא שאני צריכה לשאול מה הרווחתי השנה מרוחניות?

כן.

תלמידה: איך החשבון הזה בעצמו יכול להתרחש?

תנסי לעשות אותו חיובי יותר.

שאלה: אנחנו צריכים לבקר את עצמנו, יום יום לבדוק מה השגנו ברוחניות. מה המדד של זה מלבד חיבור בקבוצה?

השתוקקות לבורא מתוך החיבור בקבוצה.

שאלה: ענית קודם שכשאנחנו עושים פעולות גשמיות, עלינו לבדוק אם הן מכוונות לטובת הבורא. האם פעולות גשמיות שאנחנו עושים לטובת הזולת, עוזרים לזולת בדרך כזו או אחרת, זה גם נחשב לטובת הבורא?

כן.

שאלה: במאמר כתוב שאם לנשמה לא היה רווח מהמאמצים, אז צריך לשנות, להחליף, כי צריכה להיות תועלת. אם אתה משפיע לעשירייה ומרגיש שאין תגובה, האם צריך לעשות יותר הפצה או שזה לא נכון?

אולי. את צריכה לכוון את עצמך גם כך וגם כך.

שאלה: כתוב במאמר שהעולם הרוחני הוא עולם ההשתוות בין העבודה לשכר. בצורה פרקטית, אם ניקח את שיעור צהריים, אז כשאני מכוונת את עצמי לשיעור, אני אומרת "אם אין אני לי מי לי", אני חייבת ללכת לשיעור צהריים, זאת מצווה. ולפני השיעור, אני תמיד מבקשת מהבורא, לא רק לי אלא לכל הכלי העולמי, שיהיו מחשבות, רצונות, כוונות, מעשים רק להשפעה. אחר כך אני משתדלת לשתף פעולה ולא רק להקשיב. ואז אני מודה לבורא שאני יכולה לבצע את הפעולות דהשפעה האלה. אני מרגישה שיש שמחה בזה, שהרווח שלי הוא כאן ועכשיו כשאני יושבת עם המורה הגדול, האהוב שלי, מקשיבה למילים שלו, סופגת, יושבת עם החברים שלי, עם כל הכלי העולמי. ואני משתדלת לתת דוגמה, להיות משתתפת פעילה, להראות לבורא שאני פתוחה לפניו וכנה, ואני רוצה כאן ועכשיו להנות לו. האם זו עבודה רוחנית ורווח?

גם וגם. גם עבודה וגם רווח.

שאלה: ברוחניות הרווח שלנו הוא דבקות בבורא. איך לעזור לחברות להשתוקק ולהתמזג לרצון הזה להידבק בבורא? בכלי העולמי יש חלק שבוער ויש חלק שמסתכל, תומך. איך לעזור לכולם להשתוקק ולהיות בתוך הזרם החזק הזה?

צריך לבקש מהבורא לעורר את כולם, צריך שכולם יבקשו מהבורא. אנחנו רוצים להרגיש אותו, הוא הכוח העיקרי שסובב אותנו, מקרב ומוביל למטרה.

שאלה: הרבה פעמים אומרים שכל הרצונות הבהמיים, החיים הגשמיים הבהמיים הכול שקר. ויש לזה צד הפוך שהוא הגאווה הרוחנית, שאנחנו לא מצליחים להעריך תכונות באומות העולם. כי הרי אנחנו יכולים ללמוד משהו מהמטרות, מההשתוקקויות של האנשים למטרות אגואיסטיות, ואנחנו מזלזלים בזה וזה כמו נקודה של גאווה רוחנית.

המקובלים מדברים שכל הרצונות הבהמיים הם משהו מאוד נמוך, ותמיד שמים על זה דגש. לבעלי הניסיון כנראה זה מובן מאליו, אבל למתחילים זו נקודה שיכולה לגדל בהם גאווה רוחנית.

כן.

תלמיד: למה לא מדברים על הצד ההפוך של זה?

על זה נדבר בשיעור הבא.

(סוף השיעור)