שיעור בוקר 09.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 171,

אות ל"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". בעמוד 171. את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". אות ל"ט.

אות ל"ט

"ונתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר המסך דמלכות המסיימת להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת, (לעיל אות לה), כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים מכל העביות דגוף שהיה בו, ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות ההיא השוות לעביות דמסך דראש, ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזה, לפיכך אחר שהמסך דגוף השווה צורת עביותו למסך דראש, הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד, ואז קבל כח לזווג דהכאה כמו מסך דראש, ויצאו עליו הע"ס דקומה החדשה, כנ"ל. אמנם יחד עם זווגו זה, נתחדשו בו במסך דגוף, הרשימות דעביות דגוף שהיו בו מתחילה, ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו, והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון. כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון, שהוא מפה ולמטה דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון. ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד, להיותו נמשך ממסך דגוף שלו. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים, וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע"כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו."

נקרא שוב.

"ונתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר המסך דמלכות המסיימת להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת, (לעיל אות לה)," מלכות המסיימת זו מלכות שעומדת בטבור, ומלכות המזדווגת זו מלכות שעומדת בפה. כמו שאנחנו למדנו שיש לנו פרצוף, ובפרצוף הזה יש לנו ראש, תוך וסוף. יש לנו אור ישר שמגיע (1), אור חוזר שדוחה אותו (2), ואחרי זה מקבל את האור בפנים, אור פנימי (3). (ראו שרטוט מס' 1). כנגד זה יש גם את האור שמגיע ולוחץ על המסך שנמצא בטבור שיקבל הלאה. כי מה שקיבל האור הפנימי זה חלק קטן מהאור הישר.

לכן מלכות שעומדת בטבור מחליטה שהיא לא יכולה לקבל יותר כי זה יהיה כבר על מנת לקבל, ולכן היא מזדככת. היא בכלל מגרשת את כל האור, כי זה שקיבלה חלק זה רק עשה לה בעיות כי בעל הבית ממשיך ללחוץ, ואז היא אומרת אני לא מקבלת כלום. והיא חוזרת, מעלה את המסך שעומד בטבור בחזרה לפה דראש.

הזיווג דהכאה שנעשה בפה דראש הוא הביא את האור הפנימי עד הטבור, וביטוש שיש בין אור מקיף ואור פנימי בטבור הוא לחץ על הכלי והכלי מחליט שהוא מזדכך בחזרה, הוא לא רוצה לקבל יותר כלום. ואז אותו מסך שהוא העמיד בטבור שעד כאן הוא כן מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע, הוא עכשיו חוזר בחזרה ולא מקבל כלום.

שרטוט מס' 1

הוא אומר כך, "נתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר המסך דמלכות המסיימת להיות לבחינת מלכות המזדווגת, (לעיל אות לה)," זאת אומרת מלכות המסיימת היא חוזרת בחזרה להיות מלכות המזדווגת, כמו מלכות המזדווגת. "כי ביטוש דאור מקיף" האור המקיף שהיה לוחץ וממשיך ללחוץ, "טיהר את המסך המסיים מכל העביות דגוף". זאת אומרת, אם הוא פעם היה מקבל בעל מנת להשפיע, הוא רואה שהוא לא יכול לעמוד בזה, הוא מזמין בזה לחץ גדול מהכוח העליון, מהבורא, מבעל הבית. ואז אין לו ברירה, כי לקבל בפנים הלאה הוא לא יכול, זה יהיה על מנת לקבל, לכן הוא פשוט מזדכך, חוזר למצב שלא מקבל כלום.

זה נקרא "כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים מכל העביות דגוף שהיה בו, ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות" הרשימות נשארות ממה שהיה לו, אבל בעצם הוא עומד בחזרה בפה דראש של הפרצוף. "ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות ההוא השווה לעביות דמסך דראש, ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד רוחניים זה בזה, לפיכך לאחר שהמסך דגוף משווה צורת עביותו למסך דראש," חזר בחזרה לראש, "הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היה מסך אחד, ואז קבל כח הזווג דהכאה כמו מסך דראש," המסך הזה שהיה בטבור שהוא חזר בחזרה לפה, הוא נכלל באותם האורות שנמצאים בראש, ונכלל בזיווג דהכאה שיש לו עם האור העליון שמגיע אליו. "ויוצא עליו ע"ס דקומה חדשה, כנ"ל." הוא הגיע כבר לפה דראש ויש לו כבר רשימות ממה שהיה קודם [בגוף], ואז נכלל באותו אור עליון שנמצא בראש, והוא נכנס להכאה, ליחסים חדשים עם האור שנמצא בראש. "אמנם יחד עם זווגו זה," עם האור העליון, שהמסך שחזר לפה דראש נמצא עכשיו בחיבור עם האור העליון "נתחדשו בו במסך דגוף, הרשימות דעביות דגוף". זה שהוא נכלל באור שנמצא בראש הפרצוף שזה ממש אור אין סוף, אז המסך הזה שעלה לכאן הוא עכשיו מתעורר לרשימות החדשות שהיו לו "הרשימות דעביות דגוף שהיו בו מתחילה, ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו," הוא כבר מרגיש שהוא לא אותו מסך שעומד בפה דראש, אלא הוא המסך שהיה בטבור והזדכך ולא רוצה לקבל כלום, ומוכן להיות כאן כמו מסך דפה דראש. אבל כשמתחיל להרגיש את האורות שנמצאים בראש, הוא רואה שהוא לא כמו מסך דפה דראש אלא הוא כבר אחר. הוא היה בלקבל על מנת להשפיע והזדכך מזה, עזב את הדבר הזה וחזר, זאת אומרת כל התהליך הזה כבר מורגש בו. "והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון." זה שהוא לא כמו מסך דפה דעליון אלא הוא מסך דטבור, רק שוויתר על הקבלה על מנת להשפיע, לכן כאילו שנמצא בפה דראש, אבל כאילו, כי בכל זאת הוא אחר, הוא מסך שמקבל על מנת להשפיע. ולכן, מה הוא אומר? שעל ידי זה הוא מרגיש שינוי בינו לבין המסך שבפה דראש, ויורד מהמסך דפה דראש להיות משהו חדש. ואז יוצא לנו שהמסך הזה שהוא היה בטבור הוא עלה בחזרה לפה דראש, נכלל כאן באור שנמצא בראש, והחליט שזה לא המקום שלו ואז הוא יוצא משם החוצה לקומה חדשה (ראו שרטוט מס' 2, בירוק). "כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון," שהוא מטבור "שהוא מפה ולמטה דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון." כמו שאנחנו ציירנו, למקום אחר.

שרטוט מס' 2

"ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים," כי הירוק שציירתי שייך למסך שהיה מקבל על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 2), והפה שייך למסך שלא מקבל בכלל. אז נבחן לשני גופים נבדלים. "ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון. ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד," כי הוא יצא מהגוף דעליון, ולכן הוא לא יכול להיות למעלה מהראש דעליון או בגובה שלו, אלא הוא חייב לרדת. "להיותו נמשך ממסך דגוף שלו. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים, וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע"כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו." יוצא כאן פרצוף חדש, אנחנו נלמד אותו, הוא נקרא פרצוף ע"ב. יש לו גם ראש, תוך וסוף, אבל הוא קצר, מהפה של הפרצוף העליון שנקרא גלגלתא ועד הטבור (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

שאלה: התהליך של ההבחנות של הדעת, ולהכיר אחד ושניים, למה השלב השלישי הוא תוצאה של הכוונה ואיך זה משפיע על הדרגה החדשה של ע"ב?

אנחנו רואים כאן רק דבר אחד, שיש לנו רצון לקבל שעליו היה צמצום, ואת הרכבת המסך שלא רוצה לקבל לעצמו, אלא רק מקבל כדי להשפיע בחזרה לבעל הבית. כי הרגשת בעל הבית, היחס לבעל הבית בשבילו יותר חשוב מהתענוג שהוא מקבל מקבלה בתוך הרצון לקבל, כי בזה הוא מהנה לבעל הבית ובשבילו זה החשוב. וכך פועלת המערכת הזאת שנקראת גלגלתא, הפרצוף הראשון.

כשגלגלתא מזדככת, לא יכולה לעמוד כנגד זה, בא במקומה הפרצוף השני שנקרא ע"ב, הוא גם רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, ועושה חשבון לפי הרשימות. לגלגלתא היו רשימות מעולם אין סוף שהיה לפניה, ולכן היא קיבלה כמה שהיא מסוגלת, קיבלה יותר מכולם על מנת להשפיע. אבל בגלל שהמסך שבא הוא הזדכך אז נשארו רשימות כבר מפרצוף גלגלתא עצמו, והרשימות הן כבר פחות ממה שהיה קודם. כי המסך החליט שכמו שהיה קודם הוא כבר לא הולך, הוא כבר עשה את זה, ומה שנשאר זה פחות. ואז הפרצוף השני שיוצא אחרי גלגלתא נקרא פרצוף ע"ב, ובו יש אור הרבה יותר חלש מפרצוף גלגלתא, וגם ברצון שלו הוא יותר קצר, הוא יותר חלש. לכן כך אנחנו מציירים אותו, שע"ב מתלבש מפה עד הטבור דגלגלתא.

שאלה: פרצוף גלגלתא זה הפרצוף הכי גדול ובהתאם לזה הוא רצה למשוך את כל האור בעל מנת להשפיע והוא לא מצליח. הגיע לטבור, הייתה הזדככות, יצא פרצוף ע"ב. בזה שהוא התקטן ויצא פרצוף ע"ב, איך הוא בסופו של דבר מתכוון למלא את מה שלא התמלא בסוף? זה יוצא כאילו איזו פעולה הפוכה הוא הולך וקטן, איך בזה הוא מתכוון למלא את המקום הריק שנשאר למטה?

כל הפרצופים שיוצאים אחרי הפרצוף הראשון גלגלתא, הם בסך הכול רוצים למלא את פרצוף גלגלתא, רק בחלקים קטנים, עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. הבורא, בעל הבית, האור העליון לוחץ ומפעיל את הרצון לקבל שיקבל בצורה אחרת, אז לא את כל המנה, אלא חצי, רבע, שליש וכן הלאה. וכך האור העליון עובד עם הרצון לקבל והמסך שביניהם. על ידי הרבה פעולות מגיעים בכל זאת לכל מיני תופעות שבסופו של דבר מגיעים לגמר התיקון. אנחנו נלמד עוד בדרך באיזו צורה. בסך הכול אנחנו צריכים ללמוד איך האור העליון עובד עם הרצון לקבל, איך הוא מסדר את הרצון לקבל כדי להגיע למצב שכל הרצון לקבל יקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: לפי השרטוט, למה הפרצוף ע"ב הוא יותר קטן מגלגלתא, האם הביטוש הופך אותו יותר חלש, הוא מחליש אותו?

זה שהוא תוצאה מהפרצוף הקודם והוא מגיע להתקיים ממה שנשאר מהפרצוף הקודם, אז כבר הוא פחות. הוא גם יוצא כתוצאה מהזדככות המסך, שהמסך נחלש. המסך של גלגלתא הוא היה על דרגה ד' ורצה לקבל את כל אור אינסוף בעל מנת להשפיע, אבל כשעשה חשבון ראה שיכול למלאות את הרצון שלו רק בחלק, וכל החלקים האלה נמצאים למעלה מהטבור, מפה עד הטבור דגלגלתא.

לכן פרצוף ע"ב שהוא יוצא משיירים של גלגלתא, הוא פחות מגלגלתא. וכך זו ירידת הפרצופים ממלכות דאינסוף עד העולם הזה דרך חמישה עולמות. ורק אחרי זה כשהם כולם מגיעים וגומרים את ירידתם בעולם הזה, מתחילה להיות העלייה של הנשמות והעולמות מהעולם הזה בחזרה לאינסוף. ואנחנו נמצאים עכשיו אתכם בעצם בעלייה.

תלמיד: למה הביטוש תמיד חזק יותר, ככל שמתקדמים נראה שהביטוש הופך יותר ויותר חזק?

ודאי שחזק. תתאר לעצמך שאתה בתור אורח קיבלת איזו מנה שעומדת לפניך, ואתה אכלת חלק ממנה וחלק עוד נשאר. ואז בעל הבית אומר לך "תיקח יותר, תיקח יותר". יוצא שמה שקיבלת היה מאוד טעים, בדיוק לפי הטעמים שלך, לפי מה שאתה רצית, ואז בעל הבית שלוחץ ואתה קיבלת חלק, זה מאוד מחליש אותך, החלק שקיבלת מחליש אותך. ולכן כמו שהיית קודם שחשבת לקבל את הכיבוד רק בשביל בעל הבית, אחרי שטעמת את הכיבוד הזה שהיה כל כך טעים, אתה כבר לא כל כך חזק לקבל הלאה המשך רק בשביל בעל הבית, אתה כבר מרגיש שיש לך בזה טעמים כאלו שאתה רוצה לקבל אפילו לא בשביל בעל הבית. לכן כמה שמקבלים אפילו על מנת להשפיע, זה מחליש את המסך.

תחשוב ואתה תראה שזה כך.

שאלה: הגוף של ע"ב הוא קטן יותר מהגוף של גלגלתא, זה הגיוני, אבל למה הסוף של ע"ב קטן יותר מהסוף של גלגלתא?

הסוף של הפרצוף הוא תוצאה מהתוך של הפרצוף ומהראש של הפרצוף. כל פרצוף ופרצוף הוא בעצם הולך לפי הראש שלו. הראש נבנה לפי כמה שיש לו מסך בלקבל על מנת להשפיע, בפרצופים האלה זה עדיין לקבל על מנת להשפיע, לפי זה הוא עושה חשבון בראש. חלק ממה שיכול לבצע בלקבל על מנת להשפיע בפועל מתבהר בתוך הפרצוף, וכמה שלא מסוגל לקבל על מנת להשפיע אבל בכל זאת עומד מול בעל הבית, זה סוף הפרצוף. ואז בעל הבית לוחץ, הבורא לוחץ שהוא יקבל גם בסוף הפרצוף, והוא רואה שהוא לא מסוגל לעמוד אז בטבור ולכן חייב להזדכך, אין ברירה, ומזדכך.

תלמיד אבל גלגלתא היא לא עושה שום חשבון בלקבל על מנת להשפיע כלפי מה שמתחת לטבור.

גלגלתא בפה דראש עושה חשבון על כל הרצון לקבל שיש לה, והיא עושה חשבון כמה היא יכולה לקבל וכמה לא. ואז היא מחלקת את הגוף שלה לתוך, שמקבלת בתוכו, ולסוף שלא מקבלת. אבל מי מחליט? המסך שעומד בפה דגלגלתא. ככה זה עובד.

שאלה: השיתוף של מסך דגוף עם מסך דראש, איזה חידוש זה מביא למסך דראש?

אחרי שקבלת האור נגמרת במסך דגוף, בטבור, הראש מרגיש שגמר את פעולתו, והאורות שנמצאים מחוצה לפרצוף שנקראים אורות מקיפים הם מתחילים בפועל ללחוץ על הגבול הזה שבטבור. כי עכשיו מובן איפה יש גבול ושהאור לא יכול להיכנס פנימה, ואור מקיף שהיה צריך להיכנס פנימה לא מתקבל, ולכן הוא לוחץ על הטבור, על הגבול שלו, ובזה הוא שובר את הגבול.

מה זה שובר את הגבול? הוא לוחץ כך שהפרצוף מבין, או שאני מקבל הלאה בסוף הפרצוף, אבל אם אני מקבל בסוף הפרצוף, אני מקבל על מנת לקבל, זה אצלי לא יכול להתקיים, או שאני מזדכך, אין לי ברירה. אבל לעמוד בלחץ הזה אני לא יכול. אבל בכל זאת השגתי, את המקסימום שהחלטתי אני קיבלתי, על מנת להשפיע, וזה נרשם. המלכות דאינסוף שהפרצוף הזה חלק ממנו היא כבר במידה הזאת מתוקנת.

שאלה: במעבר מגלגלתא לע"ב, יש איזשהו רגע של ניתוק מהאור?

אני לא יודע מה זה ניתוק מהאור. אנחנו נמצאים כל הזמן וגם עכשיו בתוך האור, רק אם מדובר כלפי הנבראים אז אנחנו לא מרגישים אותו. אם אנחנו מדברים בין גלגלתא לע"ב, לא, כאן אין ניתוק מהאור כי כל הזמן יש לנו צמצום. הצמצום נשאר כל הזמן. גלגלתא שמפסיקה לקבל בצורת גלגלתא ועוברת לפרצוף ע"ב, היא שומרת על הצמצום, ולכן האור לא מסתלק, הוא נמצא. וכשהיא מחליטה שהיא עכשיו מתחילה לקבל בצורת ע"ב עם מסך אחר, עם סגנון אחר, מקבלת אור חכמה בעל מנת להשפיע, לא אור הכתר, ומפני שנשאר הצמצום, אין הפסק ממש בין גלגלתא לע"ב, זה פשוט מעבר ממנה למנה, ממנה למנה.

שאלה: אם כך פרצוף ע"ב הוא כעין תוספת לפרצוף א"ק?

לפרצוף גלגלתא. כן.

שאלה: כשהמסך של טבור עולה למסך דפה, איזה תהליך קורה בתוך הגוף?

האורות יוצאים מהתוך של הגוף ובהתאם לזה בראש הפרצוף גם יש שינויים, המסך שהיה מחליט לקבל הוא מזדכך. יוצא כך, שהמסך דטבור לאט לאט עולה ומגרש את האורות מתוך הפרצוף, ובהתאם לזה מסך דראש שהיה מקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת החליט לקבל על מנת להשפיע גם מזדכך, עד שנעלם.

שאלה: מהטבור, מאיפה לוקח כוחות? האם אפשר להגיד שזה כוח מהעבודה בעשירייה?

לא להתבלבל, כאן אנחנו לומדים חכמת הקבלה בינתיים בלי שייכות לעשירייה, אחרת אתם תתבלבלו. את כל הכוחות שהמסכים מקבלים, הם מקבלים מהאור העליון שמופיע בראש הפרצופים.

שאלה: אני לא מצליח להבין, למה אם בגלגלתא יש מסך על כל ארבע דרגות הרצון, בכל זאת נשאר הסוף?

היא לא מסוגלת. היא לא מסוגלת לקבל יותר ממה שיש לפניה. כמה מסך יש לה זה תלוי עד כמה יש רצון לקבל בגלגלתא, סך הכול רצון בגוף (Body), ועד כמה האור העליון פועל עליה לתת לה רצון להשפיע, ואז לפי זה היא מעמידה בפה מסך (ראו שרטוט מס' 4). ואין יותר.

בדרך כלל אנחנו אומרים שהיא מקבלת 20% על מנת להשפיע. זה לא 20%. כתוב "קו דק מאוד", זה אולי אחוז אחד ממה שמגיע, ממה שנמצא בראש. בראש נמצא אין סוף, ומה שהיא מקבלת בגוף זה אחוז אחד.

שרטוט מס' 1

תלמיד: אז למה זה נקרא שיש לה מסך על כל מדרגות הרצון?

ודאי. היא לא מגבילה. היא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע בכל העביות שלה, אבל כמה שמסוגלת. נגיד יש לפניך חמש מנות ואתה מקבל מכל מנה ומנה קצת, משהו, שאתה יכול לטובת בעל הבית.

אבל אתה מקבל מכל המנות, כי יש לך רצונות לכולן. וזה מסודר בצורה כזאת שאתה חייב לקבל מכולן, כי כך בעל הבית מתייחס אליך וכך בנה אותך. ואתה צריך מכל המבנה שלך להחזיר לו.

שאלה: האם אפשר להגיד שכאשר מסך דראש שווה למסך דגוף זה תחילת המדרגה, זה חושך עבורנו?

עדיין לא צריכים לדבר על זה. תחכה עוד כמה שיעורים ויהיה לנו על מה לדבר. אתה יכול לרשום בצד את השאלה הזאת, אנחנו נבהיר אותה.

שאלה: מצד אחד כתוב שזיווג דהכאה במסך דראש זה ההתחלה של מבנה הגוף על ידי אור חוזר. ומצד שני, בפסקה השנייה כתוב שהרשימות מתחדשות במסך דגוף וזה מתחיל להבדיל בין שני המסכים של הראש והגוף.

לא. יש הבדל בין מה שהפרצוף מילא את עצמו, ואחר כך החליט שהוא מזדכך, ואז כשהוא מגיע לפה דראש יש לו כבר ותק, ניסיון ממה שהוא עבר, ולכן הוא כבר לא יכול להתמודד עם האור העליון כמו שהיה לפני שקבל.

אחרי שקבל, שהיה חייב להזדכך, הוא כבר מבין שאין לו כוחות. ואז הוא כבר מחליט בצורה אחרת. הרשימות האלה שנשארו לו הן כבר פועלות בצורה אחרת מאיך שהיו קודם.

ההחלטה בראש דגלגלתא שהיא לא קיבלה, ואחרי שקיבלה עד הטבור והזדככה מטבור לפה ועכשיו מחליטה איך לקבל שוב, זאת החלטה אחרת לגמרי. כי היא מגיעה עם רשימות דגוף, שקיבלה, ולכן היא כבר לא יכולה לקבל כמו שקודם, אלא הרבה פחות מקודם. וההחלטה השנייה הזאת, היא מולידה במקום גלגלתא, אחרי גלגלתא פרצוף חדש, ע"ב.

שאלה: איך האור המקיף שלוחץ על המסך מורגש אצל הנברא, כי הוא כאילו דוחק בו לקבל?

אור מקיף לוחץ על הנברא כאותו בעל הבית שלוחץ ואומר תקבל, תראה מה שקיבלת, קיבלת קצת. מכל חמש הצלחות ששמתי לפניך, חמישה אורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה אתה קיבלת סך הכול מכל צלחת אחוז אחד. מה עם היתר? זה נקרא אור מקיף שלוחץ על הנברא ודוחה אותו לקבל יותר. ומה אתה שואל על זה?

תלמיד: אבל הוא כאילו הוא יודע שאם הוא יקבל אז הוא יקבל בעל מנת לקבל, אז בעצם כל הלחץ הזה שהאור מקיף מפעיל עליו זה כדי שהוא יזדכך?

לכן הוא מזדכך, יוצא מהקבלה הזאת, הוא לא יכול להוסיף לגלגלתא, אבל כשהוא יורד למנה אחרת נגיד במקום לאכול במסעדה יוקרתית עכשיו אני אוכל במסעדה יותר פשוטה, שם אני יכול לקחת חמש מנות ולעשות בהן השפעה, וזה נקרא פרצוף ע"ב. אז ודאי שזה לא לפי הרשימות שהיו לי קודם, אבל בכל זאת אני ממשיך באותה הפעולה.

תלמיד: וההשפעה במנות האלה היא ביותר אחוזים מהמנות הקודמות?

אי אפשר להשוות את האחוזים האלה, זה הרבה פחות מקודם, הרבה הרבה פחות. ע"ב פחות הרבה יותר מגלגלתא וס"ג עוד פחות וכן הלאה. יש ירידה מאוד גדולה, הבדל מאוד גדול בין הפרצופים האלו, אבל בכל זאת, זאת השפעה, השפעה למאציל, ולכן אנחנו לא יכולים להעריך את זה. התינוק שמחייך לאימא, מה הוא עושה? אבל איזה תענוג הוא מביא לאימא?

שאלה: הרשימות שעולות לע"ב מגיעות מהראש והתוך יחד או בנפרד?

לא, איך יוצא פרצוף ע"ב אנחנו עוד נלמד, שמסך שעולה מטבור לפה, הוא יורד אחר כך לחזה דגלגלתא ובחזה דגלגלתא הוא מעמיד פה דע"ב, כלפי גלגלתא זה נקרא חזה (ראו שרטוט מס' 5). אם בפה זה רשימו בדרגה 4, אז בחזה זה דרגה 3, עביות 3. אחר כך זה יהיה 2, 1, כך יוצאים כל הפרצופים.

שרטוט מס' 5

שאלה: המצב הזה שאנחנו רואים על המסך, המצב של גלגלתא זה לפני צמצום א'?

אחרי צמצום א', גלגלתא יוצאת אחרי הצמצום. לא יכול להיות שיוצאים איזה פרצופים, איזה פעולות רוחניות אלא רק על ידי צמצום מסך ואור חוזר.

תלמיד: אז המסך הזה של הטבור, מה עושה אותו כזה מובילי עם אפשרות לנוע?

לא, זה אותו פרצוף, זה אותו מבנה, רק פה דראש זו החלטה כמה אני מקבל בעל מנת להשפיע, החלטתי שאני מקבל איזו מנה, המנה הזאת נגמרת ברצון שנקרא טבור. כשהחלטתי להפסיק, שם אני מפסיק, כשהחלטתי לצאת כי הייתי תחת לחץ של האור המקיף, אז אני יוצא משם ומטבור עולה בחזרה לפה. וכשאני בפה אז בעל הבית לוחץ עליי ואומר, "תקבל, תראה מה עוד יש לי בשבילך", ואני רואה שבאמת אני מסוגל לקבל רק לא אותה מנה כמו שהייתה קודם. היא היתה מאוד טעימה, עכשיו אני אקח אולי מנה אחרת, אז אני אוכל לקבל ממנה גם קצת משהו לבעל הבית, ואז אני לוקח אור יותר חלש, ברצונות יותר חלשים שלי, והמנה הזאת נקראת פרצוף ע"ב וכך אנחנו מתקדמים.

אני רוצה לפנות לחברים האחראים שלנו שמלמדים את החדשים שהם ימצאו לנו בארכיון כאלו חומרים שאנחנו יכולים לייעץ לחברים שלנו לקרוא, שהם יכולים בנוסף ל"פתיחה לחכמת הקבלה" להכיר מזה. שם ציירתי יפה, נכון, היו לי כל מיני לוחות ומקרים אחרים, אני הייתי יותר צעיר. בקיצור, יש שם חומרים טובים מאוד. כדאי לנו לחטט בארכיון ולהציג את זה לחברים שלנו, זה מה שאני ממליץ. אני זוכר שנתתי [הרצאות], ולא רק אני, יש לנו עוד מורים שנותנים הרצאות. ב"בני ברוך" יש מאתיים מורים, וודאי שאנחנו נתבלבל ביניהם, אבל בטוח שכל אחד יכול למצוא, צריכים למיין את זה טוב, ולהמליץ מה לקרוא בנוסף לפתיחה. כי פתיחה בעצמה, אני זוכר איך אני למדתי, פשוט בפעם הראשונה שאתה עובר עליה, אתה לא מבין כלום. פעם שניה, שלישית, רביעית, אתה מתחיל לקשור את הדברים האלה, קצת יותר קצת פחות, ובכל זאת זו בעיה, כי בכל זאת החומר הוא מאוד מקובץ, מקוצר.

עברנו את אות ל"ט, ואנחנו נמצא חומר נוסף לכולכם. זה יכול להיות חומרים גם בשפה האוריגינאלית שלכם, ברוסית, באיטלקית, בצרפתית, באנגלית, לא חסר.

עד אז אנחנו נפרדים. עקב זה שהיום צום גדליה, אז אנחנו נפרדים ללא שיר, שיהיה הכול בסדר אצל כולם ותחפשו חומרים בארכיון שלנו. תלמדו כמו סטודנטים באוניברסיטה, יש להם כל מיני ספרים אבל הם בוחרים מכל אחד ואחד וכך לומדים. אז קדימה, תהיו יותר גדולים. בהצלחה.

(סוף השיעור)