שיעור בוקר 21.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 426, מאמר "החרות"

קריין: לפני שנתחיל ללמוד מאמר "החרות" יש מספר שאלות שהצטברו לגבי חשיבות ההפצה. אתמול במסגרת ישיבת הכתבים אמרת שחשוב לנו להעלות חשיבות להפצה, להיות בדאגה מתמדת להפצה, וכשאמרנו שאנחנו פועלים לחיבור בתוך העשירייה, אמרת שמי שהולך לתוך העשירייה ולא להפצה, או אין לו נטייה כזאת להפצה, הוא בעצם בורח, יש פה מעין בריחה. אתה יכול לסדר את היחסים בין החיבור בעשירייה לבין ההפצה, איך זה עובד?

הייתי אומר שחיבור בעשירייה הוא חיבור הכרחי כי בלעדיו אנחנו לא נמצאים במצב שאנחנו מסוגלים לעבודה רוחנית, וחיבור להפצה זו כבר העבודה שלנו שצריכה לבוא אחריי שאנחנו מחוברים. אבל ההפצה טובה, מפני שאם אנחנו פועלים למען הפצת חוכמת הקבלה, אז אפילו שאנחנו יחידים ולא מחוברים בינינו ולא נמצאים באיזה עשיריות וכן הלאה, אבל אם אנחנו פועלים כדי להפיץ את חוכמת הקבלה, אז ההפצה עצמה כבר מכסה את הכול.

שאלה: במשך תקופה ארוכה כשקראנו את כתבי בעל הסולם הגישה הייתה לראות איך הכתבים האלה משפיעים עלינו בעבודה הפנימית שלנו בעשירייה. אבל בעל הסולם גם כותב את המאמרים בצורה שמיועדת לקהל הרחב ואפשר לעבוד איתם עוד כלפי ההפצה. אז השאלה היא איך לגשת לחומר, כי לפעמים אנחנו רואים שהשאלות הן מאוד מאוד פנימיות ואז אי אפשר לשאול על הפצה פתאום ולהזיז את כל הכלי לצד השני.

האם אפשר שיהיו שיעורים שמיועדים להפצה על המאמרים האלה של בעל הסולם, מאמר "השלום", מאמר "החרות", מאמר "הערבות", ואז השאלות יהיו מכוונות להפצה ולא לעבודה פנימית?

כי השאלות שאנחנו שואלים הן מאוד פנימיות, הן על העבודה הפנימית שלנו בתוך העשירייה, עבודה פנימית של כל אדם ואדם, אבל אם השיעורים יהיו מכווני הפצה אז השאלות יובילו לשם ואז יהיה אפשר לפתוח את המאמרים כך שנוכל להפיץ אותם יותר, או להשתתף יותר בהפצה כלפי הקהל הרחב.

תכינו מאמר כלשהו ושאלות, ואנחנו נקרא את המאמר, או חלק ממנו.

שאלה: לגבי ההשפעה של קריאת ספר הזוהר על העולם, אמרת בתחילת השיעור שהעולם ירגיש את השפעת ספר הזוהר, אבל נראה לך שנצטרך לצאת לעולם בצורה ברורה יותר, למרות שנראה שמספיק אם נלמד ומזה תהייה הקרנה לעולם והוא ירגיש שהכרחי להתחבר. איך זה מסתדר עם חשיבות ההפצה, האם זה מספיק או שבכל זאת נצטרך בנוסף לעשות הרבה יותר מאמצים?

זאת שאלה לא פשוטה איך לקרב את ספר הזוהר לעולם. אני חושב שאנחנו צריכים לשכתב את "הקדמת ספר הזוהר" בצורה יותר פשוטה כמו לילדים, כמו לקהל הרחב, שזה יהיה מעניין, מושך, ואז להפיץ אותה בצורה כזאת. גם בספר הזוהר עצמו יש כל כך הרבה קטעים מושכים למיניהם. אנחנו צריכים להוציא את הקטעים האלו, במשהו לעטוף אותם, כדי שיהיו עוד יותר מעניינים, ולהגיש אותם, אבל עם מוסר, רק בצורה כזאת שלא תדחה אנשים, ואז להפיץ אותם לקהל הרחב. גם מבחינה היסטורית, גאוגרפית, בספר הזוהר יש הרבה דברים שיכולים להציג אותם לפני הקהל.

שאלה: מורגש בלימוד של ספר הזוהר שהספר הזה כל כך מלא אהבה, ומרגיש שאם אנחנו לא באים אליו בכוונה להיות צינור הוא כאילו מתבזבז. האם זה נכון שכולנו ביחד ניגש אליו עם הכוונה הזאת להיות צינור וכך מהשיעור האור יישפך לכולם?

זו בעיה, כדי לגשת כולם יחד לספר הזוהר זה דורש חיבור מאוד מאוד מדויק ואני לא יודע איך אפשר לבצע את זה בינתיים. נעבוד על זה ובעתיד בטוח יהיה אפשר.

תלמיד: אז האם זה נכון שכל אחד יחשוב כך כשאנחנו קוראים בשיעור?

זה נכון. בזה את צודקת.

שאלה: אם במהלך ההפצה ויכוחים טכניים גורמים לי לשנוא חברים, מה עדיף לעשות, לעזוב את התפקיד? כי אני שונא אותם, ולוקח לי המון זמן לצאת מהשנאה הזאת.

כן. לך לאיזו עבודה שאתה עובד לבד ולא עם אחרים.

שאלה: שמעתי שאתה מביע צער על כך שאין לנו מספיק צער, שבהפצה אנחנו לא פועלים ממש מתוך כאב, ומתוך הרגשה שמדובר בילדים שלנו. איך כל אחד מאיתנו יכול להרגיש צער על זה שהוא לא עושה מספיק בהפצה?

רק על ידי קריאת הזוהר, אין לי יותר מה להגיד. אין. צריכים לחפש בספר הזוהר קטעים שמדברים על צער העולם, על הפסד גדול מחוסר חיבור, יש המון קטעים כאלו, וכך נגיע לתוצאה הנכונה, לאפקט הנכון.

שאלה: אתמול כששמענו את מה שאמרת על הפצה דיברנו בינינו הרבה מאוד נשים, והייתה בנו ממש דאגה גדולה. אתה הסברת, לפי מה ששמענו, כמה הרוח של ההפצה שרתה בכל המקובלים וגם בך, ושבנו חסר את זה. אמרת שאם אתה לא תהייה, אין מי שימשיך את זה, וזה ממש גרם לנו לשיברון לב. מה צריך לקרות כדי להחדיר בנו את הרוח הזאת, שהיא תהייה חרוטה בנו ממש כמו בך?

אני מקווה שאתם תתחזקו ותבינו שרק בחיבור ביניכם אתם יכולים להתקיים, וזה ייתן לכם עוצמת חיבור, הבנת חיבור, וקשר עם הבורא, ואז הכול יסתדר.

תלמידה: מהתשובה שלך אני לא מבינה האם מדובר על הפצה שהולכים וכותבים כלפי חוץ, או שמדובר על החיבור בינינו?

זה וזה. מתוך החיבור ביניכם, אתם כותבים כתבי הפצה החוצה.

תלמידה: כשאנחנו מדברים על הפצה, מה בדיוק אתה מדמיין?

אני מדמיין שמה שאנחנו חושבים ומרגישים נעשה ידוע ומורגש בקהל הרחב.

שאלה: במשך שנים אני שומע שאתה לא מרוצה מאיך שאנחנו מפיצים, כל פעם זה בא בצורה אחרת. אולי תוכל הפעם לתאר מה היא לדעתך הדרך האידאלית להפצה, או מה היית רוצה שבני ברוך בכל העולם, ובישראל, יעשו בצורה אידאלית? מה הקבוצה תעשה בהפצה כדי שאתה תסתכל ותגיד, "וואלה אלה הבנים שלי, והם עושים עבודה טובה"?

אני לא חושב שזה אפשרי, תמיד יש פער בין הרצוי והמצוי. לכן אני לא חושב שאתם עובדים כל כך לא טוב. אבל השאלה היא כמה כל אחד אחרי שהוא עושה משהו, נשאר לו עוד משהו, איזו הרגשה שהוא לא גמר, לא מיצה את עצמו עד הסוף. זאת השאלה.

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 426, מאמר "החרות", כותרת "מורשת אבות".

מורשת אבות

"גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם "מצע", או סיבה א', שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, - שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.

ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.

אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו"רצון לקבל", שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו - גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של "מורשת אבות", שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.

והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים".

נצטרך ללמוד את זה. בהמשך הוא נותן לנו גם את זה. אמנם לא הרבה, אבל בקצרה הוא מספר לנו.

שאלה: מי זה אותם אלפי המולידים והאבות שלנו?

התכונות שלך.

תלמיד: אני לא מבין.

התכונות שלך שבאות מבפנים ומבחוץ. מבחוץ, ממדרגה יותר עליונה, ומבפנים, מהתכונות שלך.

תלמיד: הוא מדבר פה על שלשלת האבות. מה זאת השלשלת הזאת?

שלשלת, כי זה מגיע לנו מהשורש העליון, הרוחני שלנו, ומתחבר לשורש הנוכחי, הגשמי שלנו שיוצא עכשיו בעת הזו, ואיך שניהם פועלים עלינו, ומולידים בנו מצבים חדשים.

תלמיד: הוא מדבר פה על שלשלת של אלפים. אז מי יש בשלשלת הזאת?

אתה לא מבין שזה האלפים? כל הרשימות שיש לך מהדורות, שפיתחו, ופיתחו את הרצון לקבל שלך עם כל מה שנספח לו, ומלווה אותך עד היום.

תלמיד: ולמה זה ייחודי לכל אדם?

כי לכל אחד יש שורש משלו. ובשורש שלו הוא כבר נפרד מהאחרים, ומתפתח בפני עצמו.

תלמיד: אבל למה זה ככה? למה צריך להיות שהשורש הרוחני או כל שלשלת האבות של כל אדם תהיה שונה מכל אדם אחר?

זה מגיע לנו מהשבירה.

תלמיד: מה התפקיד של זה? למה זה ככה?

כי אחרת לא נגיע לבירור של כל מערכת אדם הראשון, של כל הרצון.

תלמיד: דיברנו בחלק הראשון של השיעור על אבא ואימא עליונים. מה הקשר בין שלשלת האבות שממנה הגענו, לאבא ואימא עליונים שמטפלים בנו?

אבא ואימא עליונים הם חכמה ובינה שנמצאים במערכת הרוחנית שלנו ומטפלים בנו. מה עוד?

תלמיד: לעומת אותה שלשלת האבות שהוא קורא להם פה "מולידים", או "אבות שלנו"? מה הקשר בין שני הדברים האלה?

גם בהם בצורה גשמית יש השפעות על הכוחות עליונים. הכוחות העליונים מפעילים אותם, ואנחנו תוצאה משתי המערכות הללו.

תלמיד: ההתפתחות של האדם בכל רגע תלויה באותן אלפי רשימות, או באבא ואימא העליונים? איך זה עובד?

אבא ואימא עליונים מפעילים את המערכת, אבל שרשרת הרשימות היא זו שבעצם עושה את העבודה. עליה זה משפיע, וכך אנחנו נולדים ומתפתחים.

תלמיד: אם הכול זה רשימות רוחניות, למה יש אזהרה לשמור על הייחודיות ולא לטשטש? אם זה רוחני, החברה לא יכולה לקלקל את זה, לא?

אין נתק בין הרוחני והגשמי כמו שאתה מתאר. בכל זאת, יש השפעה הדדית בין הגשמיות והרוחניות, ובין הרוחניות לגשמיות. אנחנו יכולים באיזו צורה לאתר את זה, ואפילו להשפיע על זה על ידי זה. אפילו בחיים שלנו, לכן מקובלים אומרים שאנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות גשמיות מפני שגם זה משפיע על המערכת הרוחנית שלנו.

תלמיד: לא יודע אם הבנתי. אנחנו לומדים שהרוחניות מפעילה את הגשמיות, לא? על ידי סדר של שורשים שמשתלשל מלמעלה למטה. אז באיזו צורה הגשמיות משפיעה על הרוחניות?

מלמטה למעלה.

תלמיד: איך זה יכול להיות? לא המערכת הרוחנית מפעילה את הגשמית?

המערכת הגשמית נפעלת על ידי המערכת הרוחנית מלמעלה למטה, והמערכת הרוחנית נפעלת על ידי המערכת הגשמית מלמטה למעלה. אחרת אנחנו לא יכולים להשפיע על הגורל שלנו, ועל שום תיקון שלנו.

תלמיד: חשבתי או שמעתי שההשפעה היחידה שלנו היא על מהירות ההתגלות של הרשימות, אבל לא שאנחנו יכולים באמת לשנות משהו בהתפתחות אחרת, חוץ מהמהירות אולי.

לא. למה מהירות? מה כל כך חשוב במהירות? שזה יהיה עוד מיליון שנה.

תלמיד: לא הבנתי. אנחנו לא מנסים, לא חשוב שנגיע כמה שיותר מהר לגמר התיקון? למה שזה יהיה עוד מיליון שנה?

לא. חשוב לנו להתקרב לגמר התיקון בכוחותינו.

תלמיד: אז מה זה כל העניין של אחישנה לעומת בעיתו וכולי, אם המהירות לא חשובה?

זה הבדל, על ידי איזה מערכות אנחנו פועלים.

שאלה: אחים ואחיות הם חלק משרשרת האבות, אבל יש להם תכונות שונות, או אולי תכונות דומות. למה זה קורה?

זה שום דבר, אין שום קשר בין האחים והאחיות, ברוחניות אין שום קשר ביניהם.

תלמיד: אבל יש תורשה שאנחנו לומדים עליה כאן, וזה איכשהו דומה. אז למה יש הבדל כזה?

איפה אתה רואה שזה דומה? אז מה אם יש להם אותם מולידים? אין כאן שום השלכות לרוחניות.

תלמיד: רציתי לדעת מדוע?

למה אמורים להיות?

תלמיד: יש להם כוח, יש להם סיבה ותוצאה.

איזו תורשה משותפת יש להם? הרי היא לא רוחנית אלא גשמית. הם יכולים להיות דומים אחד לשני חיצונית, אבל פנימית ממש לא בהכרח.

תלמיד: ואיכשהו מתערבב.

לא צריך לערבב רוחניות וגשמיות.

שאלה: הקטע האחרון של "מורשת האבות". זה קטע קטן שמסכם את כל מה שהוא כתב פה.

קריין: "והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים."

תלמיד: מה הקשר בין עניין האנוכיות לבין מורשת אבות?

כאן הוא לא פותח את זה. הוא הולך כנראה להסביר את זה הלאה.

תלמיד: הוא כותב, "שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות." אז מה הקשר בין זה ובין זכות אבות? זאת עבודה אחרת וזו עבודה אחרת.

כאן לא מסביר.

תלמיד: הוא כותב שיש קשר.

כן.

תלמיד: לא צריך להסביר. מה הקשר בין בני חורין לבין זכות אבות?

איפה כתוב שיש קשר, מהו הקשר?

תלמיד: מה הקשר בין זכות אבות ובין חירות ממלאך המוות?

אז כתוב באיזה מקום.

שאלה: הקשר בין הייחודיות שבאדם לבין ההתכללות עם הזולת כדי ליצור משהו חדש. ואני חושב שזה קשור למה שדיברנו קודם בעניין ההפצה. אנחנו רואים שכשמתגבשת קבוצת חברים ועושים משהו בהפצה ביחד מתוך ביטול, מתוך התהליך שאתה לימדת אותנו לעשות - יוצאים תמיד דברים נפלאים, דברים חדשים שגם נוגעים בלב הקהל.

ואז נוצר משהו ואחר כך יש איזה קושי בהמשך של התהליך הזה. ואז מישהו מאוד יצירתי שרוצה להוציא את הדברים שלו, ורוצה להוביל, מוביל תחום והיתר עוזבים והולכים למקום אחר.

זה חוזר כל פעם מחדש. אני מרגיש לפחות שאנחנו כל פעם נכשלים בנקודה הזאת. ביכולת להתבטל ולהביא כל אחד את המקסימום שלו בשביל ליצור משהו משותף, חדש. כי הדברים האלה תמיד מצליחים.

למה אנחנו נכשלים דווקא בנקודה הזאת? אנחנו כל הזמן מדברים על חיבור, על איחוד, על ביטול, על עבודה משותפת. כשמדובר בעשירייה זה מצוין. כשמדובר בהפצה, אני לפחות מרגיש, שכל פעם נכשלים בנקודה הזאת וזה כואב. זה פגם גדול שלנו בהפצה.

נכון. כי אנחנו לא רוצים להתבטל זה אל זה ולהביא את כל המאמצים שלנו לסל אחד, שמתוך הסל הזה אנחנו כבר נפיץ לכל העולם.

שאלה: מה אפשר לעשות עם זה? זה כבר נמשך לא יום אחד, שנים זה ככה, ממש מורגש שזה המעצור שלנו.

זה מעצור, נכון. הבעיה שאנחנו לא מבינים עד כמה דווקא זה חשוב, ושזה בונה את העתיד הטוב שלנו. טוב, מה שלא יהיה נתקדם.

שאלה: מדוע כל יחיד צריך לשמר את סך המהות שלו או את ההיסטוריה הרוחנית שלו?

כי זה מבטיח לו שהוא מתפתח, שדווקא הוא מתפתח, ומממש את היעוד שלו.

שאלה: האם זה נכון שהאר"י הוא צאצא רוחני של בעל הסולם?

כן.

תלמיד: כשאני מסתכל על בעל הסולם והרב"ש, נדמה שאבא ובן רוחניים היו גם אבא ובן גשמיים.

אי אפשר להסביר את זה. אני לא חושב שנכון להסתכל ככה, אין לזה משמעות. אין שום משמעות לאופן שבו הם התחברו בצורה פיזית, גשמית, אין.

שאלה: השורש של נשמתנו, האם זה המקום ששייך לכלי המקורי, והאם הוא נחשף או מתגלה כאשר אנו מתקשרים עם אותו שורש?

כן, עלינו רק לגלות את השורש האמיתי שלנו במערכת אדם הראשון.

שאלה: איך לשמור על ייחודיות של אישיות?

לחשוב איך לעזור לכל היתר, רק באופן כזה את שומרת על האישיות שלך, ומפתחת דווקא אותה.

קריין: ממשיכים, בעמוד 427 כותרת "ב' בחינות א' ב"כח". ב' ב"פועל".

ב' בחינות: א' ב"כח". ב' ב"פועל"

"בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיית הזו, שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם - מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד.

(כי ידוע אשר יש בחי', ובחי' ב"פועל". - ודבר זה שאנו מכנים אותו "כח" הוא דבר שבמחשבה, דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל. ורק במחשבה הוא נקבע.)

כי דבר זה שאנו מכנים אותו "כח", דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל, הוא אמנם רק דבר שבמחשבה כלומר, שרק במחשבה, אפשר לקבוע אותו.

אולם למעשה לא יצוייר כלל כח ממשי ומציאותי בעולם בשעה שהוא נח ואינו פועל כלום, משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא בזמן ובמידה המגולה בפעולה, כשם שלא יתכן לומר על איזה תינוק, שהוא בעל כח גדול, שעה שאינו יכול להגביה אפילו משא קל. אלא, אפשר לומר, שמכירים באותו תינוק, אשר בשעה שיגדל - יתגלה בו כח גדול.

ומכל מקום אנו אומרים, אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, היה כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו. אלא שהכח הזה, היה בו בהעלם. ולא היה מגולה בפועל.

והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע (את הכחות העתידים להתגלות). כן, משום שהשכל מחייב כן - אולם בממשיות ובמציאות גופו של התינוק - בוודאי שלא קיים אצלו שום כח של גבורה ולא כלום, להיות ששום כח אינו מתגלה בפעולות של התינוק. - - - כמו כן כח התאבון, כח זה לא יופיע במציאות ממשית בגופו של אדם, בשעה שהאברים אינם מסוגלים לאכול, דהיינו, בעת השביעה.

אולם, אפילו בעת השביעה נמצא כח התאבון, אלא שהוא בהעלם, בתוך גופו של האדם - - - ואחר כך, לאחר העיכול, הוא חוזר ומתגלה, ויוצא מהכח אל הפועל.

אולם משפט זה (של הבחנת הכח שעדיין לא בא לידי גילוי בפועל), שייך לדרכי ההשכל של המחשבה. אכן, אין לו שום קיום במציאות ממשית. כי בעת השביעה אנו מרגישים, וברור לנו, שכח התאבון חלף הלך לו. והביט על מקומו, ואיננו.

המתבאר, שאי אפשר כלל להציג לעינינו כח, כבחינת נושא, העומד, ונח, וקיים לעצמו. - - - אלא כבחינת נשוא, כלומר, בה בשעה שהפעולה מתקיימת במציאות - באותה שעה מתגלה ה"כח" בתוך הפעולה.

ואם כי בדרכי ההשכלה בהכרח יש כאן ב' דברים, נושא ונשוא, דהיינו כח ופועל, כמו כח התאבון שהוא הנושא. והדמיון של הדבר הנאכל, שהוא הנשוא, ובחינת הפעולה, אולם במציאות באים כדבר אחד. ולא יקרה לעולם שיתגלה באדם כח תאבון, בלי שיצטייר במוחו דמיון של דבר הנאכל, באופן שהם שני חצאים מדבר אחד שכח התאבון מוכרח להתלבש באותו הדמיון של דבר הנאכל. כי אין שום גילוי, זולת על ידי התלבשותו בדמיון הזה. - והבן זה היטב, אשר הנושא והנשוא מוצגים כאן כשני חצאים של דבר אחד, אשר הויתם מתגלים בבת אחת, ונעדרים בבת אחת.

ובזה מובן, אשר ה"רצון לקבל" הזה, שהצגנוהו בתור האנוכיות. אין הכוונה שקים כן באדם בבחינת כח החושק, ורוצה לקבל בבחינת נשוא נח. - אלא הכוונה, רק מבחינת נושא, כלומר, שמתלבש בדמיון של הדברים הראויים לו להתקבל. כמו כח התאבון - המתלבש בדמיון של הדבר הראוי לאכילה ופעולתו מתגלה, בדמיון הצורה הנאכלת, ובה הוא מתלבש - - - לפעולה זו אנו קוראים חשק, דהיינו, כח התאבון, המתגלה בפעולת הדמיון.

וכן בנידון שלנו, ברצון לקבל הכללי, שהוא מהותו ועצמותו של האדם. הוא מתגלה וקיים, רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים העשויים להתקבל. כי אז הוא מקויים בבחינת הנושא, ולא זולת. ופעולה זו אנו קוראים "חיים", דהיינו, "החיות של האדם", שמשמעותו - שכח ה"רצון לקבל" מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל. שמדת הגילוי של הפעולה הזאת - היא מדת חייו. על דרך שאמרנו בפעולה שאנו קוראים לה "חשק"." ש

שאלה: האדם בדרך כלל מזדהה עם הצורות השונות של הרצון שעוברות דרכו, אבל מהו האדם בעצם סך הכול? ואיפה הייחודיות שלו?

ברצון מסוים שאין לאף אחד אחר חוץ ממנו.

תלמיד: מה זה הרצון המיוחד הזה?

כלפי איזה חלק מיוחד מהאור שמגיע מהבורא.

תלמיד: איך אדם פשוט שמבין שהוא רוצה למצוא את הייחודיות שלו בין הכוחות האלה, מה עליו לעשות?

להשתוקק כלפי הבורא, ובהדרגה לפתור לעצמו את השאלה הזאת. מה בדיוק בבורא מושך אותו? מתוך שהוא רוצה לנסות להיות דומה לבורא בהכול.

תלמיד: אם היינו יכולים לדבר עם האדם מהרחוב ולהסביר לו, מה זאת אומרת שעליו למצוא משהו מעניין בבורא?

להשתוקק לבורא, לעשות את כל מה שהבורא חפץ, שזה אומר "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: ביחס הזה לזולת, לאדם הקרוב, הוא יכול למצוא ולממש את עצמו?

כן. כך הוא בטוח ימצא את עצמו.

שאלה: לפי דוגמת התאבון שכתוב כאן, התיאבון נעלם לאחר האכילה. וגם בעבודה שלנו זה כך. עכשיו אני הולך לקבל משהו, אני בונה תפילה, אני בודק את הרצונות שלי ומקבל משהו בתור תשובה. האם אפשר להשתוקק להיות במצב כזה?

העניין הוא שכשאתה מתחיל לקבל, עליך להגדיר, לקבוע מה אתה ממלא ומה אתה לא ממלא, ולכן יש לך כאן סדר של פעולות, כשפעולה אחת מסתירה פעולה אחרת, מכסה אותה, ואם הפעולות האלה הן לא למען השפעה, אז הן כאילו מבטלות זו את זו, מפריעות אחת לשנייה. ואם הן מכוונות למען השפעה, כשאתה מבין בצורה ברורה שאתה בהדרגה ממלא את הבורא, אז הפעולות האלה כולן הולכות לכיוון אחד, והן רק מעלות אותך.

שאלה: את "האני" הזה, אני צריך להרכיב מהמצבים שאנחנו בונים מהחיבור שלנו, מהחסרונות של החברים?

בוודאי.

שאלה: אמרת עכשיו שכל אחד משתוקק לחזור לאור שמגיע מהבורא, האם זה אור מיוחד לכל אחד?

כן.

תלמיד: לפני המון שנים היו ב"בני ברוך" שבע עשרה סעיפים של כללי הסדנה. וכשראיתי אותם אמרתי, אם אנחנו נעשה את זה, זה גמר התיקון, זה דמיוני. שמרתי את זה כי הכול כתוב שם, איך אנחנו יכולים להיות "כאיש אחד בלב אחד".

מצוין, תשלח גם לי.

שאלה: כתוב, ש"משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא בזמן ובמידה המגולה בפעולה,". האם קריאה בזוהר זה אומר, שבעצם הכוח הזה אינו במציאות שלנו?

כי אנחנו עושים את זה, לא שזה קיים.

תלמיד: מה זה נקרא ש"אנחנו עושים את זה"?

אנחנו מפעילים את הרצון שלנו ורוצים לקבל מספר הזוהר איזה מילוי.

תלמיד: ואז הוא אומר שבעצם הקריאה בזוהר גורמת לחיבור, אבל היא גם גורמת לגילוי הרע.

יכול להיות.

תלמיד: זאת אומרת שבקריאה בזוהר אנחנו מגלים גם את הרע שלנו?

כן, התורה גם מקור לרע וגם מקור לטוב.

תלמיד: אם קוראים בזוהר, גילוי הרע מועיל לנו, או שזה גורם שלילי?

לא, זה גם גורם להשגת המטרה רק בצורה אולי קצת יותר איטית.

תלמיד: אפשר להתעלות מעל גילוי הרע, או חייבים אותו בתוך המערכת?

חייבים, אי אפשר טוב בלי רע.

שאלה: איך אנחנו מייצרים רעב רוחני?

אנחנו צריכים להשתמש ברעב הרוחני, ברעבון, כדי לעלות, לממש אותו.

תלמיד: איך מייצרים את הרעב הרוחני הזה?

על ידי העשירייה, על ידי קנאה, תאווה וכבוד. כשאנחנו מתחילים להתקשר וללמוד אחד מהאחר אנחנו מתחילים לקבל חיסרון.

שאלה: יש כוחות שפועלים במחשבה ויש פעולות שקורות בפועל, הרשימות שצריכות להתגלות, זה משהו שקורה בכוח או בפועל?

בכוח, אבל אנחנו צריכים לממש אותן בפועל.

שאלה: בעל הסולם מביא דוגמה שהכוח לא מתגלה ללא נשוא. ואם מדברים על כוח ההשפעה, על גבי מה הוא מתגלה?

כוח ההשפעה מתגלה במי שאנחנו משפיעים לו, במי שאנחנו רוצים למלא, באורח שלנו.

שאלה: למה בעל הסולם כתב את הקטע הזה, מה הוא רוצה שנלמד ממנו, או שזו פרקטיקה?

הוא אומר לנו שאנחנו יכולים לעשות בפועל פעולות רוחניות בעולם שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין מחשבה לחשק ואיך אנחנו עושים את הפעולות האלה? הוא מדבר על כך שהמחשבה יוצרת את הפעולה ואז הפעולה יוצרת איזה חשק, אבל אז הוא מבטל את זה. זה מבלבל.

המחשבה היא תולדה מהרצון ועל ידי התמדה במחשבה, אנחנו מפתחים את הרצון.

מה הקשר בין מחשבה לרצון? תלוי ממה מתחילים. לפעמים בא לנו רצון, כי אנחנו מסתכלים על השני ואז אין לנו מחשבה קודמת, אנחנו פשוט מקבלים כבר מהשני את הרצון, ולפעמים זה מתחיל ממחשבה, כשאני מקבל מחשבה, מתעמק בה, משקיע בה כוחות, דמיונות, ואז אני מגיע לרצון. הכול תלוי באדם.

תלמיד: אז מהו הדמיון שהוא מדבר עליו פה?

כוח הדמיון חייב להיות כאן, כי אין קשר בין מחשבה לרצון.

תלמיד: אז הדמיון מתפתח מעצם הכוח הזה ואחר כך הוא מוליד לי את הפעולה?

כן, הדמיון מפתח.

שאלה: האם כוח המחשבה מייצר גם מצב בפועל? איך עוברים מכוח המחשבה לפועל, האם יש השפעה בין זה לזה?

לא, זה לא אותו דבר. אני יכול להיות במחשבה בכוח, אבל לעת עתה אני לא יכול להשתמש בה בפועל, כי אין לי כוחות. למשל, חס ושלום אדם חולה, הוא שוכב במיטה ומבין שהוא לא יכול לקום ולעשות משהו. במחשבה הוא מסוגל לעשות, אבל בפועל הוא לא מסוגל. לכן יש הבדל אם זה בכוח או בפועל.

תלמיד: האם מחשבה יוצרת מעשה? איך באה לידי ביטוי מחשבה במעשה?

אם המחשבה גם מלווה את הרצון, אז היא מתלבשת ברצון והרצון כבר מבצע את המעשה. אבל המחשבה עצמה לא יכולה. זו פנטסיה, דמיונות, שעל ידי המחשבה אנחנו יכולים לעצב עולמות ופעולות, דברים מהספרים.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים "הכול במחשבה יתבררו", שכוח המחשבה חזק יותר.

יתברר, אבל לא שהמחשבה תקבע את המעשה, שהמחשבה תהפוך למעשה.

תלמיד: בשביל מה צריך את המעשה? הרי כוח המחשבה חזק יותר.

אתה צודק, אבל אתה רואה כמה אנחנו בכל זאת צריכים את המעשה. כי רק המעשה מעיד על כך שהמחשבה הייתה כזאת וכזאת ונכונה.

שאלה: האם אני מבין נכון שאנחנו מורכבים ממורשת אבות, מאלפי אבות שהרכיבו אותנו, וגם מהתורשה שאנחנו מקבלים מההורים הביולוגים שלנו?

כן.

תלמיד: אלה שני דברים שונים, האם יש קשר רוחני ביניהם או שהרוחני, זו רק המורשת?

האמת שאין בכלל שום דבר חוץ מרוחני. אנחנו מחלקים לרוחני וגשמי, כי טוב לנו לעשות כך, כדי לענות לפעמים מהצד הזה ולפעמים מהצד האחר. אבל באמת, אין כאן שום גשמיות, הכול רוחניות בלבד.

תלמיד: אבל בחיי היומיום שלנו, אנחנו מרגישים יותר מחויבים לתורשה שקיבלנו בצורה ביולוגית ופחות מרגישים את המורשת שהביאה אותנו עד לכאן.

אז מה?

תלמיד: אנחנו צריכים לפתח יותר הרגשה כלפי המורשת וזאת תהיה פעולה רוחנית?

כן.

שאלה: האם האבות זה הגלגול הקודם של הנשמה שלי שעשתה צעדים בדרך לתיקון?

כן.

שאלה: בפסקה קודמת כתוב, "הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו," מהו הרכוש הרוחני של המולידים?

מה שיש לו בכלי.

(סוף השיעור)