שיעור ערב 08.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש - ב', עמ' 1446, אגרת ט"ז

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', בעמ' 1446, אגרת ט"ז. טור א' בפסקה השנייה מלמטה, דבר המתחיל "ידוע לנו הכלל".

"ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם, שמי שהוא אומן לא טוב כשהוא בא (בין) בעלי מלאכה [לא] טובים ולומד ממעשיהם, היינו שהוא בעל מקצוע, למשל סנדלר, כשבא בין סנדלרים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין לא כדאי לעשות סנדל טוב אלא תעשה איך שהוא יוצא, ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה.

או חייט אם הוא בעל מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין, שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, ושיהא מותאם לבעל הבית. לכן הוא צריך להזהר, שלא לבוא במגע עמהם.

מה שאם כן מי שהוא בנאי, כשיבוא בחברת חייטים, אין הוא יכול ללמוד ממעשיהם הרעים, משום שאין כל קשר ביניהם. מה שאם כן באותו מקצוע, אזי כל אחד צריך לשמור על עצמו שיבוא במגע רק עם אנשים טהורי לב.

ולפי הנ"ל, כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב, היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה, שיהיה מגמה לשמו יתברך.

ולכל הפחות, שהוא יודע שאין הוא פועל טוב, ומטכס עצות לנפשו איך להיות בעל מקצוע, ולא פועל סתם שכל כוונתו הוא השכר, אלא פועל ואומן טוב נקרא, שאינו מתחשב עם השכר אלא שהוא נהנה מעבודתו. שאם האומן החייט למשל יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל הבית, מזה יש לו הנאה רוחניות יותר מהכסף שהוא מקבל.

אי לזאת, עם אנשים שאינם מהמקצוע שלך, אין דבר אם בא בחברותם משום שאתה עוסק בבנאות, והם עוסקים בבורסקי, ודי למבין.

מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת."

יש כאלה שעוסקים במשהו שאנחנו בכלל לא עוסקים, אז אין שום בעיה, הם עוסקים בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, לא חשוב במה, יש כל מיני חוגים, אבל יש חוגים שהם מאוד קרובים אלינו שעוסקים כאילו באותו דבר.

"מה שאין כן באנשים פשוטים, וכנ"ל. לכן, עם אנשי "מזרחי" אין לך קשר, אזי אין אתה צריך לשמירה כל כך. ומאנשי "אגודת ישראל" כבר נחוץ לשמור מהם, ואנשים חסידים - כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה. ולאנשים שהיו קרובים לרבנו זצ"ל, כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, כנ"ל.

אבל באמת יש עוד טעם בהדבר. והוא מיוחד על פי דברי האר"י הקדוש, ולפי ביאור אאמו"ר זצ"ל בספרו תלמוד עשר הספירות, שהרב נותן טעם לדבריו, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת, שהוא קומת כתר, שהוא מלך הראשון, בעת השבירה נפל למטה יותר מכל המלכים, משום שכל שהעב ביותר, הגם שהוא משובח ביותר בזמן שיש לו מסך, מה שאם כן כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר. לכן נפל יותר למטה מכל המלכים.

ואפשר לפרש דבריו, אלו שהולכים בדרכי ה' יתברך להם רצון לקבל כפול הן לגשמיות הן לרוחניות כמו שאמרו רבותינו זצ"ל.

לכן, אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים) או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין.

אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל במקום שאדם מחשב שם הוא. אלא מטעם שאני מכיר בך שאתה אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותי את העוביות בלי המסכים, שהם מבחינת שבירת הכלים, אשר עדיין לא עלו על המסילה שיהיה באפשרות לבררם, וה' ירחם."

שאלה: אותו אדם שהיה איתנו ועבר לחוג אחר ונניח אחרי כמה שנים הוא רוצה לחזור, איך אנחנו מתייחסים אליו?

אין לי מושג. הייתי מנסה באיזו עשירייה ככה בצד לראות עד כמה שהוא כן [רוצה], למה הוא רוצה לחזור, מה יש לו. זה בדרך כלל לא כדאי. אם אתם שואלים אותי אני אומר שלא כדאי. אתם יכולים לשמוע ש"למה אתם כאלו חברה סגורה?", כי כך כתוב, עשירייה זה לא חברה סגורה? סגורה הרמטית מכל הצדדים, בונה אפילו חומה סביבה. ואנחנו שומרים על זה, אנחנו רוצים להיות כולם ממש כמחוברים ושאף אחד לא יפרוץ פנימה. עשירייה זה כוח שכביכול מבחוץ נראה ככוח אגואיסטי, כקומנדו שחושב על עצמו, על הקירות שלו, על החומות שלו. אני לא חושב שכדאי לחשוב על לקבל אותם בחזרה. לא. זה דבר אחד. דבר שני אני גם לא חושב שיש מישהו שהיה אצלנו והלך וכדאי שיחזור, לא לפי האופי שלו. עד כמה שאני מרגיש אין אף אחד שבגלגול הזה מגיע לו לחזור.

שאלה: יש לי חבר כזה שעזב ועבר למסגרת אחרת, הנשים שלנו אפילו חברות, למה זה מסוכן שהוא יהיה בסביבה שלי?

אני לא יודע, קודם כל אני לא מבין במה הוא חבר.

תלמיד: עכשיו הוא לא חבר.

זהו. ושנית אני לא יודע במה אתם יכולים להיות קרובים זה לזה. אם יש לך קבוצה, עשירייה, ואתה חייב להיות דבוק לשם ודווקא בתוכם בלב ונפש, להתקדם עד שאתה בתוכם נדבק בבורא, אז איך יכול להיות מישהו בצד שאתה קשור אליו בלב, בנפש, במה? מה זה חבר?

תלמיד: לא, השאלה היא האם זה מזיק אם אני נפגש איתו, מדבר איתו, המשפחות שלנו חברות, בקשר?

הקליפות עוברות. המחשבות והרצונות כבר עוברים מאחד לשני. אל תגיד שזה שום דבר ואנחנו מדברים על דברים חיצוניים, זה כמו שאנחנו עכשיו קראנו באגרת, אסור לך להיות בקשר עם מי שעוסק במקצוע שלך. אם הוא עוסק במשהו אחר לגמרי, חילוני נגיד, או מישהו רחוק, שנגיד הלביש כיפה קטנה ויודע רק דבר כזה, הולך בשבת לבית כנסת, חוזר, זהו, תפילה, קידוש, זה לא כל כך נורא, אמנם גם זה יבלבל אותך בכל זאת.

העניין הוא שלקליפות יש הרבה כוח ולכן צריכים להיזהר. ובמיוחד, יש לנו דוגמה כזאת בולטת, שעם רב"ש היה בחור שלא שמו לב אליו כל כך, כשרב"ש נפטר פתאום הוא נעשה אדמו"ר. זה כמו שהוא כותב שם.

"לכן, אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים)" איך להיות יהודים יפים. "או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין."

תלמיד: אז באותה מידה שהאדם הזה חתך יום אחד והלך ככה אני צריך לחתוך ממנו.

מה זה יום אחד?

תלמיד: יום אחד בן אדם עזב אותנו, הלך למקום אחר, אני באותה מידה צריך להתנהג איתו.

אם הוא עזב אותנו.

תלמיד: כן.

מה זה יום אחד? עזב אותנו.

תלמיד: כן.

אז גם אתה צריך לעזוב אותו. ודאי. כן. אני גם לא מבין איך אפשר להיות מקושר עם מישהו שאין לך איתו עסק נפשי, חיבור נפשי, אז בשביל מה להיות איתו מקושר? הגיעו לישראל המון אנשים שאני הייתי איתם מחובר ברוסיה מהילדות ועד מכל מיני זמנים אחרים, אני כמעט ולא בקשר איתם. יש לי כאן גם קרובים. לא. ככה זה. הכול רק לפי הקרבה הנפשית.

שאלה: מה זה שאתה אומר הקליפות עוברות מאחד לשני, באיזה מידה זה עובד? אני לא אדבר עם משיהו שעזב, אבל איך זה עובר, מה זה אומר? אני אראה אותו ברחוב אז מה זה עובר? אני גר לידו אולי, שכן שלי, אז זה עובר? איך זה עובד?

שכן זה כבר גם משפיע. אפילו שכן משפיע.

תלמיד: בלי מילה, בלי לדבר, למרות שברור לי שאני דוחה את התפיסה הזאת?

בכל זאת. כך אנחנו בנויים, זה לא שאתה רוצה או לא רוצה, ככה זה הטבע.

שאלה: אז מה השמירה?

השמירה כמה שאפשר להיכנס בתוך החברים.

תלמיד: אני רוצה לשאול מכיוון קצת אחר. מי שעזב אחרון זה מנהל מחלקת סאונד, בחור מאוד מסור, גם לפניו מנהל מחלקת סאונד עזב, אלו אנשים שנראו לפחות ככה בהרגשה מאוד מסורים, מאוד רציניים, זו בסך הכול עבודה מאוד אחראית, מאוד רצינית, צריך להיות בקשר פה עם לא מעט אנשים בתוך הארגון וכולי. אני מסתכל עליהם ורואה איזה גדולים, והם הלכו ואני עלה נידף ברוח, אז איך אני יכול להיות בטוח שמחר זה לא אני?

לא בטוח. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שתקבל מסך ובאמת תימצא מעל האגו שלך אתה לא יכול להיות בטוח. סך הכול בחורים צעירים, לא הרגישו שכבר משהו מתממש, איפה זה, שנה, שנתיים, חמש, ואין? אני הולך.

אנחנו נמצאים בעסק שחייב לא להיגמר אף פעם אלא יותר ויותר. אצלי השאלה האם יום יום אני מרגיש שהבורא פועל בי ואני נמצא ממש באתגרים שהוא מעמיד. זה הכול. ולא חשוב לי מה, אלא הקשר עימו, שעכשיו הוא פועל ואני תופס שזה הוא פועל בי ומכוון את השמיעה, הראייה, את כל החושים שלי, המחשבות שלי, הרצונות שלי, בסך הכול הוא מכוון, ואיך אני מודע לזה כל רגע כי "אין עוד מלבדו" שפועל. זה הכול. זה העיקר, הכול סביב זה פילוסופיות. אם אתה עוסק בזה אז יש לך את העסק שלך, לא אכפת לך כלום, אף אחד, ובכלל איפה אתה, אתה חי, אתה מת גופנית, אתה תמיד נמצא באותו הבירור ובאותה נקודת הקשר, שמה שקורה בי זה הכול מהבורא ואת השורש הזה אני לא עוזב, "אין עוד מלבדו". זה הכול.

תלמיד: אני פשוט לא מבין איך זה שאתה מרגיש שהכול מהבורא, קשור לזה שאתה יכול להחזיק בדרך.

בזה אני כל הזמן מחזיק בדרך. כי אני כל הזמן נמצא בשינויים פנימיים וחיצוניים ואני צריך עם כל השינויים האלה להחזיק שזה הכול בא מהבורא, אין עוד מלבדו. ואני מחזיק בדעה הזאת עד שמגיעה אליי הרגשה הזאת ועד שמגיעה אליי הראייה הזאת ולמעלה מהראייה גם דבקות, הכרה וכן הלאה. הכול דרך הנקודה הזאת "אין עוד מלבדו". אבל אני צריך להיות בזה כל הזמן, להשתדל לפחות. בכל מקרה, איפה שאתה נמצא, ובכול מה שאתה עושה, הדברים הכי נכונים או לא, מגונים, יפים, לא חשוב, כל הזמן אתה חייב להיות בזה שזה הבורא מכוון אותך ואתה הולך יחד עימו, אבל כל הזמן. זה כמו הגנב שמתפלל במרתף.

שאלה: יש מקרים שאחד מבני הזוג יוצא והשני נשאר פה איתנו במסגרת, בקהילה, באים לסעודה עם ילדים, יש איזה ערבוב כללי כזה.

לי לא חשוב אם באות לסעודה נשים שלא נמצאות איתנו והגברים נמצאים.

תלמיד: הפוך הגבר יצא, האישה נשארת.

הפוך? איפה הוא נמצא באיזה מקום או סתם, בקבוצה אחרת ובכל זאת בא לכאן?

תלמיד: חלק ברחוב, חלק בקבוצה אחרת, כל המקרים האלה שדיברנו, האישה נשארת והילדים, יש איזה ערבוב במסגרת הקהילה בכלל.

אני לא יכול להבין גבר שבא לכאן מתוך זה שהוא נמצא במקום אחר.

תלמיד: הגבר עזב, הלך לקבוצה אחרת, לרב אחר. האישה נמצאת פה, מגיעה לסעודה עם הילדים והוא לא בא לסעודה, רק היא מגיעה לבדה.

אין שום בעיה. לא הבנתי, חשבתי שהוא בא גם אחריה לסעודות. אפילו שבא לסעודות לא חשוב לי, גם האישה והילדים לא חשוב לי, שתבוא.

שאלה: קצת מצד אחר של הבירור. עכשיו באים המון חברים מחו"ל עם חסרון מאוד מיוחד, איך אנחנו יכולים להידבק מהגדלות שלהם, איך אפשר באמת לעבוד עם הגדלות הזאת שהבורא מגלה לך, ואיך לעבוד עם הדבר הזה?

הם צריכים להופיע לפנינו יותר ויותר להסביר ויותר לדבר. כשהם יבואו אנחנו נעשה כך מזה עניין. כדי דווקא להתרשם מהם יותר ולעלות גם בעצמנו.

תלמיד: איך העבודה דווקא כלפיי ההתרשמות הזאת, שהיא כל כך לפעמים ענקית באמת, איך להפוך את זה גם לקו אמצעי ולא ליפול לא לימין מידי כמו שעכשיו דיברנו המון על השמאל, אבל לא ליפול לימין מידי ולהביא את זה גם לאיזה קו אמצעי כזה.

לא, אל תדאג, לימין אל תדאג, תתפעל מהם מעל הראש, זה בסדר.

תלמיד: לגבי אותו בירור, חברים לפעמים עוזבים בגלל המסגרת שלנו שלפעמים קשה לשמור עליה, כי אנחנו בשיעורים כל יום וכל מיני פגישות.

אם אתה מדבר על טורקיה אז הם יכולים לא להיות יום יום. אני לא קובע, זה לא רצון שלי, פשוט כך קבעו מקובלים. אתה לא יכול לעבור יום בלי לימוד. אצל רב"ש זה היה בשעות כאלה, יום יום, אתם רוצים אחרת? אתם יכולים לקצר. אם אתם תגידו לי אנחנו רוצים ללמוד שעתיים כל בוקר. אבל אחר כך שעתיים ייראו לכם גם כן מידי. אבל לימוד חייב להיות יום יום, זה ברור כי ככה זה מסודר לפי הטבע.

תלמיד: זה ברור. יש לנו ברוך ה' קבוצה חזקה עם עשיריות שבאמת שומרים את המסגרת כמה שהם יכולים עם כל העליות וירידות. יש לפעמים אבל אנשים שבאמת לא מסוגלים והם עוזבים.

שיבואו לא יום יום. גם אצלנו כאן. אני רק כלפי הכנס דיברתי, שאם הוא לא בא לכנס אז הוא לא איתנו. אבל אם יום יום? אני מסכים עם זה שבאים חצי מהקבוצה וחצי לסירוגין.

תלמיד: בדיוק זה מה שאני עכשיו רציתי לברר בתוך הקבוצה, שאנשים לפעמים באים, לא באים, לפעמים עוזבים ואחרי שנה, שנתיים הם באים עוד פעם, ורוצים להיכנס לקבוצה עוד פעם. מה צריך להיות היחס לזה? עכשיו, אם מישהו עזב אותנו לפני שנתיים או משהו כזה אנחנו לוקחים אותם ללרנינג סנטר עוד פעם, שהם עוברים את כל התהליך שוב.

אבל הם כבר למדו את זה, הם יודעים את זה או לא?

תלמיד: הם יודעים את זה, אבל זה נותן עוד הזדמנות להתכלל עם החדשים שאיתנו, זה כאילו חימום כזה.

זה יפה, אם הם מסכימים לזה אז טוב.

תלמיד: זה מה שאנחנו נותנים.

טוב מאוד, תעשו כך.

שאלה: בקטע שקראנו, אני לא מבין את זה, ישבו תלמידים עם מורה, למדו למדו, הגיעו לבירורים, תכונה נצחית, השפעה, הכול, התקדמו התקדמו, מת הגוף הזה של אותו המורה, כל התלמידים נהיו יהודים גנבים, כאילו אי אפשר לסמוך עליהם, לפקוח עליהם עיניים?

בטוח שלא, אם הם לא הגיעו לרוחניות. וגם ברוחניות תלוי לאיזו דרגה.

תלמיד: אז אתה אומר שגם מרוחניות אפשר ליפול חזרה ואפילו עוד יותר.

גם ברוחניות יש הרבה מצבים, כמו שכתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", ועד שכל הרצון לקבל שלו עובר שינוי, לפחות כולו נכנס תחת כוחות ההשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, שזה נקרא "בינוני", עד אז אסור לסמוך עליו. אבל זה מילא, אלה דברים גבוהים.

תלמיד: אני רוצה להגיע לדברים הגבוהים האלה, מה זה, אני לא מסתפק בזה שאלה דברים גבוהים.

אז תידבק בקבוצה, תדחוף אותם קדימה והכל יסתדר.

תלמיד: אבל זה העניין, אתה אומר לי שגם אם אתה עכשיו אדם משקיע, מת איזה גוף גשמי, הגעת לתכונה נצחית, להשפעה

אני מבטיח לך להישאר בחיים עד שאתה תגיע לרוחניות. רק תרביץ. אני אומר לך, תהיה לך תמיכה.

תלמיד: רב"ש כותב, לפקוח עליהם עיניים. אני לא אומר מה הוא אמר על כל המעגלים החיצוניים, אלא על אלה שהיו קרובים, תכונת ההשפעה זו תכונה נצחית.

הם היו כאן, הם קיבלו משהו ועזבו, הלכו לכל מיני חוגים האחרים.

תלמיד: רב"ש דיבר על תלמידים של בעל הסולם שהמשיכו עם הרב"ש גם אחרי זה.

לא המשיכו עם הרב"ש, הם עזבו והלכו לכל מיני חוגים, מחוגים של המזרחי וכל מיני דברים ועד החרדים חרדים. אז הוא אומר, דווקא אלו שהלכו לחרדים מהם תיזהר מאוד, כי כמו שהם היו בפנים אצלנו עכשיו הם נמצאים בפנים שם.

תלמיד: אבל אדם שמגיע לרוחניות חייב שתהיה לו יראה ממשהו, הוא מקבל תיקונים כלשהם.

לא חייב כלום, אלא מתנהג לפי האגו שלו. זה נקרא "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", האור העליון פועל, מחזיק אותך כמו מגנט למעלה, מפסיק המגנט, אתה נופל, ככה זה תמיד, במדרגות הכי גבוהות, כמו רבי שמעון מן השוק.

תלמיד: אם האור בא, מפסיק, הולך, אז איך היה אדם כזה כמו בעל הסולם שהוציא כזה ספר?

כן, אם הבורא לא היה עוזר גם הוא היה נופל, ודאי. מה אתה חושב שהוא בעצמו ספג כוח רוחני? יש לו מידת הזדהות עם הבורא, מידת דבקות בבורא, מתוך זה יש לו את ההשגות האלה. ואם לא הבורא שאליו הוא דבוק, אין. וכדי להיות דבוק לבורא אתה צריך קבוצה. בבקשה, דרך קבוצה תידבק בבורא, [ואז] אתה תכתוב בעצמך כל מיני דברים. ככה זה.

שאלה: איך זה שכל המאמרים שאנחנו קוראים פוגעים בדיוק במצב הנוכחי? נניח היו לנו כל מיני שאלות, הייתה לנו איזו מחשבה והנה פתאום מגיע מאמר שפוגע בול במחשבה הזו והכול כאילו קשור הדדית, מי עושה את זה?

הכול מלמעלה, כך מסדרים לך בראש. הכול מלמעלה, מסדרים לך בראש כך להבין את המאמר, כך לחשוב עליו.

שאלה: איך לעשות את האמונה ברבו כקבועה, יחידה, נצחית לכל החיים?

אין דבר כזה. לא יכולה להיות אמונה ברבו יותר מאמונה בקבוצה, יותר מאמונה בבורא, שלושת האמונות האלה צריכות להתחבר יחד. וכול זה צריך לעלות למעלה מהדעת, רק בצורה כזאת אפשר להתקדם. אחרת המורה שלך לא מורה דרך, אלא מורה לגיאוגרפיה.

שאלה: אמרת פה בבירור בנוגע לחבר סיני שקשה לו להגיע, לא להגיד לבורא מה לעשות. כשצריך עזרה ומתפללים בשביל חבר, לא להגיד לבורא מה לעשות.

אנחנו אף פעם לא אומרים לבורא מה לעשות, אנחנו מתפללים שיהיה טוב, והטוב בעיניו שיעשה.

תלמיד: אז איך כל המקרים האלה שדיברנו עליהם, שאתה רואה שאתה גונב, אתה לא אמור להגיד לבורא תפסיק את זה שאני גונב?

אתה אומר. ויחד עם זה הבורא מלמד אותך כמה אתה יכול להיות למעלה מזה ולמטה מזה, מהרצון לגנוב, מהכוח שלך לעצור את עצמך. זה מלמד אותך סביב הנקודה הזאת. אין לי מה להוסיף, אתה תתחיל לשחק בזה ואז נדבר.

תלמיד: איך מתפללים נכון על חבר שקשה לו להגיע, בלי להגיד לבורא מה לעשות?

אתה יכול לבקש מהבורא שיעשה משהו לחבר, אבל אתה לא מכתיב לו בדיוק כך וכך לעשות. אחרת, אתה כאילו מבין מה לעשות ורק משתמש בו? איך זה יכול להיות, מאיפה יש לך את ההבנה והידיעה והכל? אתה רק מתפלל שיהיה טוב, זה נקרא אני מתפלל לחסדים טובים. כי חסדים הם תמיד חסדים, אבל הם נראים בעיניי כרעים, אז אני מבקש שיהיו חסדים טובים.

שאלה: שאלה קצת עדינה, אותם החברים שעזבו, היו פה עשרים שנה לפני שעזבו. ואנחנו נמצאים בעשיריות ואומרים לנו להתבטל, להתכלל, לספוג אחד מהשני וכולי.

אז הם לא נכנסו לזה.

תלמיד: הם בסדר, אבל אנחנו.

גם אתם לא נכנסתם. וגם אתם נמצאים בחזקת מי יודע איפה, רגל בחוץ. אם אתה שואל אותי אני אומר לך, אף אחד כאן לא מוגן שהוא נשאר. אף אחד. כי אתם לא בונים את העגלה בצורה נכונה כדי להגיע להמטרה.

תלמיד: בכל זאת יש כאן חברים שכרגע כאן, הם ממשיכים, ואם אני אסתכל חצי שנה אחורה, בסביבה מסוימת ישבו חברים שעכשיו הם לא כאן.

נו אז מה?

תלמיד: אנחנו לא יכולים לזהות, אומרים צריך להתבטל בפני חבר, צריך להצדיק אותו, להתכלל, כל הפגמים שאתה רואה בו הם פגמים שלך. איך להתנהל עכשיו נכון?

לחזק את הקבוצה, את העשירייה, כל עשירייה ועשירייה. אתה רוצה לשמוע עוד הפעם? תחזור שוב על הדברים ואני אגיד לך את אותו פתרון. ואתה חושב שאתם תשתנו אחרי שאני כך אומר? כלום לא ישתנה. ואז תוך כמה שנים גם אתם תהיו בחוץ. ומי שיישאר, יישאר.

תלמיד: בהמשך למה שאמרת, האם אפשר להקריא שוב ואולי גם להסביר את הפסקה האחרונה באגרת?

"לכן עלינו להתחזק בדרך ה' כפי שהורו לנו אאמו"ר זצ"ל, ונתחזק בבטחון עז ובכל יום יהיה לנו כחדשים. שצריכים לחדש בכל עת את היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה."

עכשיו אתה צריך לפתוח את מאמרי רב"ש על החברה, איך לסדר את החברה, את העשירייה, איך להיות דבוק בה ומתוכה איך להיות דבוק בבורא. זה הכול.

שאלה: "יתד שלא תימוט לעולם" זה עדיין אומר עבודה כל יום?

ודאי. את זה הם כותבים לך.

שאלה: בהמשך לאותו בירור. שמענו בעבר מספר פעמים שאם חבר עזב, לא הלך ללמוד בחוג אחר, יצא לגשמיות, לשחק במחשב.

תן לו להצליח בחיים.

תלמיד: כן. ונניח שאחרי שנה שנתיים הוא רוצה לחזור.

אין בעיה. העיקר, אנחנו לא רוצים וירוסים מבחוץ. אבל מי שרוצה לחזור גם לא נופל למקום שלו, אנחנו צריכים למלאות את העשיריות, לחזק אותם, זה כן.

שאלה: במאמר כתוב לגבי מסך, מה זה אומר להיות תחת המסך של המורה?

זה במידת דבקות התלמיד בצורה, אז הוא נמצא תחת חופתו או מטרייה או מסך של המורה. אבל זה במידת הדבקות, הדבקות היא במוחא ובליבא, כמה שהמחשבות, הרצונות שלך הן באותו כיוון, לאותה המטרה שהמורה מלמד, אז אתה יכול להשתמש גם בכוח שלו, כקטן השייך לגדול.

שאלה: קודם המלצת להתחבר פנימית בעשירייה, מה זה נקרא להתחבר פנימית בעשירייה?

זה שאני הולך יחד עם החברים לאותה המטרה ובאותם הצעדים שאנחנו לומדים מהמורים שלנו, מרב"ש במיוחד, זה נקרא שאנחנו דבוקים זה בזה. זו דבקות בדרך לאותה המטרה. שאנחנו מבינים למה אנחנו מתקדמים כך, מחזיקים בזה, שומעים, תחת מורה אחד נמצאים וכן הלאה.

שאלה: לגבי מה שאמרת על הכנסים והעשיריות. יש לנו 470 חברים בעשיריות כאן בפתח תקווה. לפי מה שאני מבין כל אחד מאותם חברים צריך להשתתף בשני הכנסים כדי להיות חבר בעשירייה כאן.

כן. אחרת הוא יוצא לחוגים חיצוניים. אני לא מבין איך יכול להיות שהוא לא יבוא לכנס המדבר שבו אנחנו ממש רוצים להיות יחד כולם בלב ונפש ולהשיג את המעמד הרוחני? איך יכול להיות שהוא לא יבוא? האם כל השנים האלה שהוא היה איתנו כאן זה היה שקר? אז הוא לא היה חבר. שיידע שהוא לא חבר. שייכנס לחוגים החיצוניים שלנו, אבל אנחנו לא רושמים אותו ומרגישים אותו בעשירייה. לפחות תבדקו ותראו שזה לא חבר לדרך, יכול להיות שכן הוא בא, מתקן כאן כל מיני דברים, יכול להיות שהוא עושה הפצה יפה וטובה, אבל לא חבר ממילת חיבור, כי איך יכול להיות שאני יוצא לפעולת חיבור נטו והוא לא בא? לא נראה לי.

(סוף השיעור)